קטגוריה: סיקורים

ראלי דקאר 2024 מגיע ליום המנוחה ההכרחי ולחצי הדרך לאחר שבוע מלא בחולות, תקלות, החלפות הובלה ושני ישראלים קשוחים ואמיצים.

איזה קשוחים הרוכבים והרוכבות שמתמודדים עם הדיונות האינסופיות של הדקאר! זוהי המהדורה ה-46 של הדקאר האייקוני, כאשר לשנת 2024 המשתתפים חוזרים בפעם החמישית לחולות, לקירות ולמדבריות של ערב הסעודית. בשנת 2023 ק.ט.מ חזרו לנצח אחרי מספר שנים של אכזבות וכישלונות וציינו ניצחון מספר 19 עם זכייה בשני המקומות הראשונים שהופרד על-ידי פער זעום של 43 שניות בלבד, וזאת אחרי שבועיים של מרוץ. קווין בנאבידס הארגנטינאי ניצח בפעם השנייה שלו, כאשר אחיו לוצ'יאנו (הוסקוורנה) זכה באליפות הראלי רייד לשנת 2023 (הדקאר נחשב כסבב בתוך האליפות) ונושא בגאווה את המספר '1' על אופנועו.

בדקאר 2024 המשתתפים אמורים לכסות מרחק כולל של 7,891 ק"מ, מתוכם 4,727 ק"מ תחרותיים. המרוץ כלל שלב מרתון חדש אשר התפרס על יומיים (חמישי ושישי), ובו כל המתחרים נדרשו לעצור בנקודת העצירה הקרובה לקראת השעה 16:00, זאת מתוך 8 נקודות אפשריות. לא היה קשר עם הצוותים הטכניים של הקבוצות, והרוכבים הורשו לבצע טיפולים באופנועים וכן להיעזר אחד בשני. הפיזור בין המחנות אמור לנתק בתיאוריה את המתחרים מהיריבים שלהם ולהעצים את האקשן והדרמה לנו ולהם. בשבע בבוקר של יום שישי זינקו כולם על-מנת להשלים את החלק הנותר של קטע המרתון, שאורכו הכולל היה 600 ק"מ.

המוביל הכללי בנקודת החצי בקטגורית האופנועים היה מנצח 2020, ריקי בראבק האמריקאי על-גבי ההונדה CRF450 ראלי (בתמונה בראש הידיעה). בראבק לא ניצח באף סטייג' עד כה, אבל הפגין את העקביות הנדרשת במרוץ המרתון הארוך ונמנע מצרות (למעט ביום הראשון כשסיים במקום ה-13). הוא מוביל ב-51 שניות בלבד על רוס בראנץ' המפתיע מבוטסואנה שבדרום יבשת אפריקה (הירו, לא פחות) ועל שני חבריו לקבוצה – אדריאן ואן בוורן וחוזה קונג'רו. במקומות הבאים נמצא את הראשונים בקבוצת ק.ט.מ – טובי פרייס (27 דקות מאחור, מקום שני בשנה שעברה) והמנצח משנה שעברה, קווין בנאבידס.

השנה כידוע משתתפים שני ישראלים: יעל קדשאי (גאס גאס RX450F ראלי מספר 111) כשהיא האישה הישראלית הראשונה שמשתתפת בראלי דקאר וכמובן בתו הבכורה של אביב קדשאי, שרכב בדקאר (כאן על הקוואסאקי KLX650R הגיבור שלו), וגם הישראלי היחיד ובין הבודדים בעולם שסיימו את הדקאר על-גבי אופנוע, רכב ומשאית. הרוכב השני הוא גדי נחמני (ק.ט.מ 450 ראלי רפליקה מספר 146), רוכב ותיק ומנוסה שמשתתף לראשונה בדקאר. כדאי לעקוב אחרי הדיווחים היומיים של גידי פרדר שמשותפים בעמוד הפייסבוק שלנו, אשר מתארים את כל מה שיעל וגדי עוברים.

נכון ליום המנוחה יעל ממוקמת במקום ה-64 הכללי, בעוד שגדי היה ממוקם במקום ה-94 הכללי, אך לא הגיע לנקודת הביקורת של היום השישי ונאלץ לחתוך על הכביש ולכן ירד למקום 102 הכללי מתוך 122 רוכבים שנותרו בסך-הכל. 

יעל קדשאי בכמה מילים לגולשי פול גז מיום המנוחה בריאד:

ביום הראשון הם התמודדו עם 541 ק"מ של רכיבה, מהם 414 בלבד קטע ספיישל מדוד. היום השני עם 655 ק"מ מהם 463 ספיישל מדוד והתחלה של הדיונות, כאן 'רק' בגובה של 50 מטרים. אורכו של הסטייג' ביום השלישי הוא 732 ק"מ, שהתחילו עם 123 ק״מ קישור בכביש, המשיכו בקטע מדידה תחרותי של 437 ק"מ והסתיימו ב-172 ק"מ של רכיבת קישור לחניון הלילה. לפני כן, בתום הקטע התחרותי, הרוכבים פגשו צוות מצומצם של מכונאים וקיבלו שעתיים בלבד לטפל באופנוע. היום הרביעי היה 'קליל' ומהיר (יחסית, כן?) עם 332 ק"מ קישור ו-299 ק"מ ספיישל מדוד. היום החמישי הוא 'רק' 118 ק"מ ספיישל ו-527 ק"מ קישור שלקחו את המתחרים אל 'הרבע הריק' (The Empty Quarter), שהוא ים החולות הגדול בעולם המשתרע על-פני 650 אלף קמ"ר ומכסה את דרום סעודיה בדיונות על-גבי דיונות על-גבי דיונות, חלקן בגובה של 250 מטר!

זה הוביל אותם אל 48 השעות של המרתון החדש (שהוסבר למעלה) בו נדרשו המתחרים לכסות 626 ק"מ ספיישל ו-209 ק"מ של רכיבת קישור עד למטוס שלקח אותם למחנה המנוחה בריאד, שם צוברים המתחרים כמה שיותר כוחות לקראת חידוש הרכיבה ביום ראשון, שמתחיל עם 873 ק"מ בסך הכל, מתוכם 483 ק"מ מדודים. עד לסיום ביום שישי נמשיך לעקוב ולהחזיק אצבעות ליעל וגדי.

בראלי מרוקו, (Morocco Desert Challenge) שאך הסתיים לאחר 8 ימים מתישים, התחרו חמישה רוכבי אופנועים ושני צוותי SBS (צד לצד); יעל קדשאי סיימה במקום ה-11 הכללי.

ראלי מרוקו חזר בשנת 2023 לאחר 3 שנים שבהן לא התקיים. המרוץ מתפרש על-פני 8 ימים ו-2,658 ק"מ של מסלולי שטח מאתגרים בדיונות ואגמי מלח עצומים, וכל זה ללא קטעי קישור שיכולים לספק מעט מנוחה אקטיבית לרוכבים. להוסיף על כל זה, השנה היו עומסי חום קיצוניים שהגיעו במדידה ל-52 מעלות.

למהדורת 2023 נרשמו חמישה רוכבים ישראלים (מתוך 62 רוכבים בסך הכל): יעל קדשאי, ברק דודאי, אושר בושארי, נדב לוגסי וגדי נחמני. בנוסף, שני צוותים ישראלים השתתפו בקטגוריית SBS: רועי ברטוב יחד עם גיא ביטון, וגבי אברג'יל יחד עם אופיר נמרוד. דודאי ולוגסי הוותיקים סבלו מתקלות ומפציעות, גדי נחמני (ק.ט.מ) סיים את הראלי במקום ה-36 (ו-6 במיקום של היום האחרון) ובושארי (ק.ט.מ) במקום ה-54.

יעל קדשאי (29, גאס גאס) – ביתו של אביב קדשאי שמכיר את הדקאר התובעני על שני גלגלים (כאן על הקוואסאקי KLX650R שלו מדקאר 1996), רכבים ומשאיות – סיימה במקום ה-11 הכללי אחרי 29 שעות, 46 דקות ו-44 שניות של רכיבה. קדשאי סיימה גם ראשונה מבין הנשים, אבל זה פחות רלוונטי במיקום גבוה כזה בדירוג הכללי.

זהו צעד נוסף וחשוב של קדשאי לקראת ראלי דקאר 2025, שם יעל מתכוונת להשתתף על-גבי אופנוע. כל הכבוד על ההישג המרשים!

קווין בנאבידס (ק.ט.מ) מנצח בפעם השנייה בראלי דקאר הקשוח, שהשנה הוסיף לחול ולמדבר גם גשמים והצפות. שני סיים טובי פרייס (ק.ט.מ) בפער זעום של 43 שניות בלבד!

מהדורה מספר 45 של ראלי דקאר הסתיימה לאחר 8,549 ק"מ מתישים, מתוכם 4,706 ק"מ נגד השעון. מדבריות ערב הסעודית סיפקו אתגרים ודרמות, עם גשמים חזקים שיצרו הצפות ואף גרמו לביטול אחד הימים של האופנועים והטרקטורונים. לאחר שלא מעט טוענים לכתר ורוכבי צמרת פרשו בשלב כזה או אחר – כולל סם סנדלנד, האלוף המכהן – הגענו ליום האחרון שבו מוביל טובי פרייס (שכבר ניצח פעמיים בדקאר) בפער לא נתפס של 12 שניות בלבד על בן קבוצתו קווין בנאבידאס, כשדקה וחצי מאחוריהם נמצא סקיילר האוס (הוסקוורנה).

מקום ראשון: בסופו של דקאר ארוך ואתגר ניצח בנאבידס בפער קטן של 43 שניות על בן קבוצתו המאוד מאוכזב. עבור בנביאדס הארגנטינאי, שסיים בעשירייה הראשונה בכל אחד מהימים, מדובר על הניצחון השני. הוא ניצח לראשונה בדקאר 2021 בשורות הונדה, והיה הרוכב הדרום אמריקאי הראשון לזכות. בנאבידס השתתף לראשונה בשנת 2016, אז סיים רביעי. שנה לאחר מכן נאלץ לשבת בצד בגלל פציעה, אך חזר למקום השני ב-2018. ב-2019 סיים במקום החמישי, וב-2020 נכנע לבעיות מנוע שדחקו אותו למקום ה-19. את 2021 ניצח בשורות הונדה, ושנה לאחר מכן פרש בדמעות בגלל תקלה טכנית.

מקום שני: טובי פרייס, מנצח דקאר 2016 ו-2019, היה בתמונת הצמרת לאורך כל הראלי, למרות שלא ניצח באף יום. הוא נכנס ליום האחרון בהובלה של 12 שניות בלבד, שבסופו של דבר לא הספיקו.

מקום שלישי: סקיילר האוס, הרוכב האמריקאי על-גבי ההוסקוורנה 450 ראלי פקטורי היה הפתעת המרוץ. ב-2021 הוא השתתף כרוכב פרטי על-גבי ק.ט.מ, ושילם את עלות המרוץ מכיסו אחרי שמכר כמעט את כל רכושו כדי להשתתף בראלי. מקום חמישי בסיום מהדורת 2021 הבטיח לו חוזה בקבוצת מפעל, למרות שבשנה שעברה התרסק כבר ביום החמישי. השנה הוא הוביל בחלקים רבים של הדקאר, ועצם העובדה שהוא מרגיש אכזבה מהפסד לשני האלופים מראה את הפוטנציאל של האיש והשפם.

ק.ט.מ: 18 שנים רצופות ומוצלחות נעצרו בשנת 2020 עם שני הניצחונות הרצופים של הונדה ושל גאס גאס בשנה שעברה. אמנם הוסקוורנה וגאס גאס הם ק.ט.מ 450 ראלי בלבוש אחר, אך עדיין יש להם גאוות יחידה וצורך להיות במדרגה הגבוהה ביותר של הפודיום.

צפו ברגעים הגדולים מראלי דקאר 2023:

כתב: עודד (דדי) חפר

לפני שנתיים נחשפתי במקרה לסרטון ביוטיוב על מסע אופנועים שהתגלגל לראלי – רוכבת שעשתה את הקלאהרי ראלי בניווט GPS. זה היה כמו טיול שטח מהמם, במהירויות סבירות ונופים שלא נגמרים, אבל עם הקושי של ניווט תוך כדי רכיבת שטח מהירה. בסוף הראלי של אותה הרוכבת כל מה שעבר לי בראש זה אני גם רוצה, ואם היא יכולה אז גם אני יכול. הזרע נזרע.

אפשר לומר עליי שאני חובב שטח גדול. ג'יפים, אוהלים וריח של מדורה שעוטף את כולי זה משהו שאקח בכל יום ובכל זמן. באותה נקודת זמן החיבור הדו-גלגלי שלי לשטח היה הונדה אפריקה טווין שנת 2019 שלקח אותי בשבילים נינוחים בלבד. אופנוע מצוין, אבל רציתי אחד שיאפשר לי רכיבת שטח קרבית יותר ולא רק טיולים. פה התקבלה ההחלטה לרכוש אופנוע קטן יותר בתקציב נמוך ולתת סיכוי לחוויה של רכיבת שטח אמיתית, פחות מוגבלת שבילים ומתחשבת במשקל ויותר מעזה ובוחנת גבולות.

אל האופנוע הראשון הגעתי במקרה, דרך חבר של חבר. ימאהה WR250F שנת 2006 שישב בחצר מכוסה בסמרטוטים וללא שימוש קצת יותר מעשור. אחרי שקילפתי את שכבות הסמרטוטים וניתקתי את הצמיגים שנדבקו לאספלט, גלגלתי אותו בקושי לתוך ואן ומשם ישירות לסדנה שבה עברתי קורס מכונאות אופנועים. ה-WR עבר יישור קו קפדני – עד לרגע המרגש שבו הוא חזר לחיים שוב, חזר לשטח וליווה אותי בצעדיי הראשונים באנדורו ישראלי.

למרות שרכבתי המון על אופנועי כביש  ואדוונצ'ר בעשור האחרון, עם ה-WR גיליתי עולם חדש שאותו לא הכרתי, והוא הביא אותי לשיאים חדשים בקריירת הרכיבה החובבנית שלי. אפשר לומר שראיתי את האור ושהבנתי מה הייעוד שלי בתחום הדו-גלגלי והיכן אני יכול להגשים את עצמי.

במהלך השנה שבה רכבתי על ה-WR עשיתי ככל יכולתי כדי לרכוב בשטח כמה שיותר, לפחות אחת לשבוע, וניסיתי כל דוקטרינה אפשרית – מרכיבת שבילים לשם טיול, דרך רכיבת מדבר, אנדורו, אקסטרים-אנדורו, וגם גזים בשבילים או ראלי בזעיר-אנפין. כך עברה לה שנה שלקראת סופה – בדיוק כמו שאמרו לי בתחילת הדרך מביני עניין בתחום – ידעתי בדיוק מה הכיוון שלי בעולם השטח.

ראלי רייד. כזה אני רוצה!

לא ממש הבנתי באותו הרגע כמה הדבר הזה מחייב באמת, אבל כזה בדיוק רציתי!

כדי להתחיל לצבור ידע ניסיתי להגיע לאנשים שהתחרו בראלי בארץ או בחו"ל, ומיד קפצו לי שני שמות: דן קטנוב ושמוליק פאוסט. תוך זמן קצר ישבנו שמוליק ואני על הבר שלי בתל-אביב, ושמוליק – שהגיע עם ספר דרך מ'הלאס ראלי' (Hellas Rally – ראלי יוון) כדוגמה ומתנה – שטף אותי בכל המידע שהייתי צריך לשמוע. כל זה קרה בתשוקה ובתחושת שליחות שתלווה גם אותי בהמשך.

ההמשך היה שיחה ארעית שהייתה לי עם אביעד, עורך האתר הזה, לגבי הרצון שלי להתחרות בהלאס ראלי. הופתעתי כשעלתה ההצעה המאוד מחמיאה ללוות אותי בתהליך ולשמש כצוות סיוע בראלי עצמו, וההצעה הזו גרמה לי להעלות הילוך. זה הופך להיות רציני העניין הזה של הראלי רייד.

כאן הגיע השלב להחליף אופנוע. את ה-WR הידידותי החליף הוסקוורנה FE450, שאיתו העברתי חצי שנה קצת יותר ממוקדת בראלי. אחריה הבנתי שה-450 פחות מתאים לי, אבל הוא בהחלט עזר לי להתמקד. באותו שלב עברתי הדרכת ניווט ראלי ראשונה אצל חגי כבביה מ'רוכבי העמק', ויחד עם אביעד הוא האיר את עיניי לאופנוע הבא, שיתאים לי יותר לראלי – גאס גאס EC350F חדש. אני מתחיל להתמקד, והתחושה מעולה – ואיתה הדריכות, ההיתכנות והציפייה.

באוגוסט העליתי הילוך נוסף: התחלתי להתאמן אצל רועי שלומי (בייק אקדמי) באופן מסודר ומתודי, ובמקביל התחלתי לעבוד על הכושר הגופני שאותו הזנחתי שנים ארוכות. התחלתי גם לבצע אימוני ניווט. מרז הימן ומדן קטנוב השגתי ספרי דרך, איתם התאמנתי בחודשים האחרונים. רכבתי ארבעה ספרי דרך – שניים של רז באזור פרדס חנה ושניים של קטנוב באזור אשלים.

בדצמבר הגיע סוף סוף הזמן. הרשמה ל'ראלי אל הנגב 3', וההכנות וההתמקדות שלפני. עבודה מקדימה נינוחה עם מספיק זמן ונקייה מרעשי רקע זה הדבר הנכון בשבילי – וכך אכן היה. במשך שבועיים עבדתי על האופנוע. כל מכלול קיבל את הטיפול שלו וכל כבל חובר בצורה האופטימלית כדי למזער כשלים בראלי עצמו. בשבוע של הראלי הכל היה מוכן. האופנוע, הלוגיסטיקה שמסביב, וכמובן שגם אני.

על אף שהראלי עצמו התקיים בימים שישי ושבת, כבר בחמישי הגעתי לחאן ספינת המדבר – עם עוד כמה צוותים שהגיעו יום לפני. בתוך הקהילה הזאת הפרצופים מוכרים, ומי שהיה שם מיד קלט שאני חדש בשכונה. קבלת הפנים הייתה חברית ומזמינה, ומהר מאוד ישבנו סביב המנגל והחבר'ה פינקו בבשר ובטיפים ליום הראשון של הראלי הראשון שלי. באותו הזמן גם אביעד הצטרף. עברנו על האופנוע לוודא שהכל מוכן, ובארוחת הערב דיברנו על אסטרטגיה פיזית ומנטלית ליום המרוץ.

אני מוכן!

בבוקר שישי השכמתי ב-05:00 לפנות בוקר, התארגנתי בנחת ויצאתי לאזור הכינוס. את הדרך לשם – כ-25 ק"מ – רכבתי עם אחד הרוכבים המנוסים, וזה היה גם כיף וגם הכרחי. בשטח הכינוס מילאתי את הטפסים הרלוונטיים, וצוות הסיוע דאג שהאופנוע יעבור בדיקה טכנית. הכל מוכן, ההיתכנות בשיאה, וכל מה שנותר זה לזנק לראלי.

היום הראשון – 116 ק"מ

זינוק. חודשים ארוכים של הכנות מתנקזים לרגע המזוקק הזה. מזג האוויר מדהים, עם שמש בשמיים הכחולים וטמפרטורה נמוכה אבל נוחה לרכיבה, ובעיקר ימים ספורים אחרי מכת גשם גדולה שהציפה את המדבר ויצרה תנאים חלומיים של פעם בשנה. תוואי השטח משתנה כל הזמן, ואת הנופים האלה אני מאוד אוהב. אושר גדול! אחרי כמה קילומטרים ההיתכנות והלחץ התחלפו בריכוז, באנדרנלין, וגם בצרחות של אושר בקסדה. לזה חיכיתי ולזה התאמנתי כל כך הרבה!

אחרי כ-60 ק"מ של עונג אני מגיע לנקודת הביקורת הראשונה, הכוללת עצירת תדלוק של 15 דקות שבסיומה הרוכב אחראי להזניק את עצמו. זמן המנוחה הזה מאפשר לסדר ולמקד קצת את הראש להמשך הדרך, ואני יוצא אחרי 15:01 דקות.

בקילומטר ה-73 טעות ראשונה: הגעה לא טובה למכשול קרקע, והופ… האופנוע ואני על הקרקע. לא משהו רציני, אבל האפוד המתנפח הופעל, ואת הקרקע פגשתי מנופח. ייתכן שהאפוד מנע פגיעה משמעותית. כמה דקות מאוחר יותר, כשהבנתי איך לפנצ'ר את האבו-נפחה הזה וגם וידאתי שהכל בסדר באופנוע, המשכתי לדרכי.

טעות נוספת קרתה בקילומטר ה-78 – הפעם טעות בניווט שעלתה לי בכעשר דקות. התנחמתי בכך שגם גדולים ממני התברברו באותה הנקודה.

סיימתי את היום הראשון ב-2:27 שעות, בתחושה מטורפת של סיפוק ואושר, אבל עם מעט חשש מהיום השני – שהולך להיות כפול באורכו.

בחאן עברנו שוב על האופנוע כדי לוודא שהכל מוכן למחר, ואחרי התדריך וטעינת ספר הדרך נכנסנו לישון מוקדם כדי להשכים קום מוקדם – ב-05:00. הפעם העמסנו את האופנוע על הנגרר ונסענו לנקודת הכינוס – כדי לא לבזבז אנרגיה ביום הארוך הזה.

היום השני – 235 ק"מ

אל היום השני הגעתי עם שרירים קצת עייפים מהיום הראשון. זינוק, לכ-12 ק"מ של גז חזק בישורת עם קרקע משתנה ועם חיוך על הפנים.

אחרי כ-15 ק"מ הגוף והראש מתחילים להשתחרר ולהתמסר, ושוב רכבת הרים של תחושות שקשה לתאר במילים. טעות נוספת בניווט גזלה ממני שוב כ-10 דקות כבר בתחילת היום, והעצימה את מכלול התחושות.

נקודת התדלוק הראשונה אחרי 87 ק"מ, שבה צריך לתדלק מהר כי זה על הזמן שלך. אל הנקודה הזו הגעתי קצת עייף, ועברו שוב כ-15 ק"מ עד שהעייפות התחלפה שוב בשיגעון. תוואי הדרך משתנה כל הזמן ואיתו גם הקושי, כך שהמרחק הוא רק מדד אחד מתוך כמה שמשפיעים על העייפות. באימונים שלפני הראלי רכבתי פעמיים על קרקע חולית כזו, ובראלי היו מקטעים חוליים ששאבו ממני הרבה אנרגיה וריכוז.

נקודת הביקורת השנייה הגיעה אחרי 153 ק"מ, והגעתי אליה מפוצץ באנרגיה. תדלוק, מים, החלפת ספר דרך – ויציאה לדרך אחרי 15 דקות מנדטוריות.

אל הקטע האחרון יצאתי עם אנרגיות גבוהות שעזרו לפצות על עייפות החומר. היה לי כל-כך כיף, שכמו ספר טוב מצד אחד רציתי לסיים כדי לדעת מה קורה בסוף, ומצד שני שלא ייגמר לעולם!

הגעתי לקו הסיום אחרי 4:43 שעות באושר גדול ועם חיוך ענק על הפנים. למרות הקושי הרב של השלבים האחרונים – התחושה העילאית בסיום היא משהו שלא ניתן לתאר, כשכל מנעד הרגשות העצום מתנקז לנקודת שיא אחת של צרחות בקסדה. ממש כמו לסיים מרתון. קיבלתי מדליה, וגם הרבה פרגון וטפיחות על השכם.

אבל רגע, זה עוד לא נגמר. יש עוד קטע קישור של כ-50 ק"מ עד לנקודת הכינוס – שם קיבל אותי צוות הסיוע במחיאות כפיים וצרחות עידוד.

יום שהסתכם בכ-300 ק"מ ועם תחושת סיפוק אדירה, יחד עם עייפות ותשישות שלא חוויתי הרבה מאוד זמן. אבל בעיקר אושר גדול. אני עייף, חבוט ותשוש, אבל אני כבר יודע שאני רוצה עוד מזה!

בדרך הביתה הרצתי את כל החוויה בראש, כשאני יודע היטב מה אני רוצה לעשות שוב ומה אעשה אחרת בפעם הבאה. חשבתי גם על כל האנשים שהיו סביבי בכל התהליך, ליוו ותרמו מניסיונם. החל משמוליק ששפך מידע יקר ערך באותו ערב בבר, דרך אביעד שלקח על עצמו להצטרף לטירוף כצוות סיוע טכני ומנטלי, חגי שעזר עם מידע, עם ספרי דרך ועם ציוד ראלי ונתן עצות מועילות לכל אורך הדרך, דן קטנוב ורז הימן שתרמו מניסיונם העשיר בשמחה גדולה, שי קטנוב שענתה בסבלנות ועם חיוך ועזרה מאוד בכל העניין הביורוקרטי של לפני הראלי שהיה לי זר לחלוטין, ובכלל משפחת קטנוב, שמפיקה תחרויות ראלי מתוך אהבה לדבר ומתוך שליחות אמיתית. בלי אנשים כאלה יש פה מדבר, לא ספורט מוטורי. וכמובן אשתי האהובה שעודדה מאחור, תמכה ואפשרה לי לעשות את מה שאני אוהב.

סוף השבוע הזה היה תחנה משמעותית ראשונה בדרך למטרה שהצבתי לעצמי – כאמור ראלי הלאס ביוון. בדרך למטרה תהיינה תחנות נוספות, כמו למשל ראלי אל הנגב הראשון של עונת 2023, שיתקיים בחודש מארס הקרוב, כשעד אז אני מתכוון להמשיך להתאמן ולצבור ידע וניסיון, כדי להגיע מוכן יותר ולהשתפר.

ומילה אחרונה לרוכבים שתחום הראלי קורץ להם אבל הם חוששים מהלא נודע ולכן יושבים על הגדר: פשוט קפצו פנימה. יש לא מעט אנשים טובים בדרך שיעזרו ויכווינו אתכם, ואם אני יכול – כל אחד יכול!

כתב: סתיו מזור; צילומים: עמרי גוטמן

בוקר שבת, אני על קו הזינוק, מתחתיי מנוע וי-טווין בנפח 1,000 סמ"ק, ואני קצת מתרגש והרבה מחויך. ככה זה – ככל שהמנוע יותר מטרטר ככה החיוך הדבילי בתוך הקסדה יותר רחב.

גיא מזניק, והמכונה ואני יוצאים לריקוד טנגו מלחמה. ההילוכים עוברים, המהירות עולה, והמדבר רץ אחורנית מתחת לגלגלים. זה הזמן שאני מזכיר לעצמי שמדובר בראלי ולא במרוץ צפוף, ולכן צריך גם לנווט, או בעיקר להיכנס לראש של של דן קטנוב ולנסות להבין מה הייתה כוונת המשורר שכתב את ספר הדרך.

'ספר דרך' זאת שיטת ניווט שלא ברור לגמרי מאיפה הגיעה. סוג של סיפור דרך כמו שהיינו מכינים לעצמנו בראש בניווטים בצבא, אבל פה עם ציורים ומרחקים. תוך כדי הרכיבה צריך להתאים את המרחק לציור, ולנסות להבין מה ראה הבחור שכתב את ספר הדרך שבו אתה קורא עכשיו תוך כדי רכיבה במהירות שלעתים נוגעת ב-100 קמ"ש. אז אני משחרר קצת את יד ימין, מתרכז בניווט, ואין דבר יותר מהנה מלראות את נקודות הסימון נופלות לך בדיוק במקום.

נקודה ועוד נקודה, החיוך אדיר, הראש נכנס למצב שיוט, ואז מגיעה הנקודה בקילומטר 3.07 – פנייה ימינה לטיפוס של דיונה. דנדן פינק אותנו בדיונה-דיונה. מסתכל קדימה לנתח את הדיונה, מזהה נחל קטן לפניה, מוריד להילוך שני, מגיע אל הנחל, מפיל את האופנוע בכוח לתוך הנחל כדי לייצר אחיזה, גז חזק ביד ימין, גוף לאחור, והאופנוע נדבק לדיונה ומתחיל לטפס. בשני-שליש גובה האופנוע מסמן שהוא לא מגיע למעלה. כל הגוף ימינה, עוד לחיצה קטנה על יד ימין, ואני מסמן לאופנוע שהוא כן עולה את הדיונה. עוד תיקון אחד לשמאל ואנחנו למעלה.

בקילומטר 3.22 אני פוגש כמה רוכבים מבולבלים, ופה אני עושה את מה שאני הכי טוב בו – מפגין מלא ביטחון עצמי ומסתער על הדרך שנראית לי מתאימה. הפעם זו לא הדרך, ואחרי כמה מאות מטרים על הדיונה אני מזהה שהספר לא מתחבר לשטח. חוזר אחורה, יורד את הדיונה, חוזר שתי נקודות אחורה, בודק שהטיפוס לדיונה התבצע בנקודה הנכונה, שוב מסתער על הדיונה, הפעם קצת יותר נחוש בקו ישר, ושוב אנחנו למעלה. עוצר, מסתכל, מנסה להבין, מושך מעט מזרחה ושוב חותר למגע, אבל על הציר הלא נכון. הבנתם את הרעיון, אבל אני עוד לא. מבזבז על הדיונה כ-20 דקות וחמישה טיפוסים, ולבסוף מוצא את הדרך הנכונה שבה הסיפור מתאים לדרך.

ממשיכים ברכיבה. הניווט קשה, ואני לא היחיד שמסתבך. רוכבים שזינקו הרבה לפניי מגיעים פתאום מולי, ואני מוצא את עצמי רוכב על הדרך כשחמישה מתחרים חוזרים ממנה. פה אני שוב עושה את מה שאני הכי טוב בו, וממשיך בשלי…

הנקודות מסתדרות לי, ואני מבין שהרגע עקפתי חמישה מתחרים מאוד משמעותיים וזה בדיוק הזמן שלי לעשות טעות ולמשוך בדרך השמאלית במקום הימנית, ושוב הספר לא מתאים לקרקע. מזהה במהירות את הבעיה וחוזר לנקודה האחרונה שבה בוודאות הייתי מאופס, וכך הסיפור חוזר חלילה עד לנקודת התדלוק הראשונה אחרי 60 קילומטרים – נקודה שבה השעון עוצר ל-20 דקות. מתדלקים את האופנוע, צועקים רגע, נושמים עמוק, ומתכוננים לעוד 140 קילומטרים תחרותיים כאלו. קטנוב ניגש אליי ואומר: "עכשיו אתה הולך ליהנות". כמה שהוא צדק.

המרשל סורק את הברקוד שעל האופנוע, ואנחנו מזנקים לקטע מהיר. הדרך לבנה, שישה קילומטרים של מצערת פתוחה, מד המהירות מתריע על 145 קמ"ש, אבל הכל בסדר והכל בשליטה. האופנוע ואני בריקוד המכונה. קצת השכבה, מדי פעם האופנוע באוויר ונוחת כמו על חמאה – חלק ונעים. סיפור הדרך מסמן לי לפנות ימינה לדרך ברורה על הדיונות. החול עמוק, והענק הכחול שלי ששוקל מעל 200 קילו וחמוש ב-115 סוסים שעושים את מה שהם הכי אוהבים – לדהור על החול הרך. אני כמו במדיטציה, מלטף את החול עם פרסות הסוסים במהירות של יותר מ-60 קמ"ש. האופנוע ואני בחיבור מושלם דוהרים, קופצים, משכיבים בסיבובים, זורקים זנב ביציאות מהם, מקפיצים גלגל על 'קרסטים' וצוהלים בשמחה. מדי פעם גם עוקפים רוכבים שיד ימין שלהם פחות חזקה.

הניווט הולך מושלם, ואני מצמצם פערים שפתחתי בדיונה הראשונה. מגיע לנקודה שבה ספר הדרך אומר שמאלה אחרי הגבעה. מזהה את כל השמות הגדולים רוכבים בחוסר ביטחון לכל מיני כיוונים, ושוב אומר לעצמי: "נכון או לא נכון – הפגן ביטחון!". נצמד למצפן הפנימי שלי, והכוכבים לטובתי – אני על דרך המלך. מזהה את המפלצת של גבע מצמצמת עליי פערים. לא צריך להיות גאון גדול כדי להבין שעמית שדות בעמדת הנווט ועירא על ההגה, יושבים על ארבעה גלגלים שכל אחד מהם יותר גבוה ממני. כדאי שאזוז ואצמד לשמאל. מסמן להם לעקוף, והם עוקפים תוך כדי שעירא מוציא את היד לסמן לשלום. ככה זה בראלי – המתחרים הם קודם כל חברים.

שוב מזהה פנייה שמאלה בספר הדרך. כנראה שעמית שדות מופתע ממנה בדיוק כמוני, כי הם פונים במהירות מטורפת, והנהג המיומן חזק על הגז כשארבעה גלגלים זורקים עליי קוב וחצי חול. טוב, נו, 'ברכה' קטנה וממשיכים על החול הרך.

אחרי בערך 100 קילומטרים אינטנסיביים כאלה הגוף כבר מותש, הידיים כואבות ממשקל המכונה, המהירות יורדת, האופנוע נותן תחושת כבדות, ופנייה הדוקה ימינה מאלצת אותי להאט. מיד אחרי הפנייה ירידה חזקה של מטר, ואני לא מספיק חד על הגז. הגלגל הקדמי נשתל בחול, ואני שם ת'ראש על דיונה, אבל לא נותן למוזות קצת לרעום. רץ ומרים את האופנוע, מניע ומכניס לראשון. אבל עדיין מדובר במכונה של יותר מ-200 ק"ג, בחול רך, בעלייה, והוא לא רוצה לזוז. בסדר חביבי. מכניס להילוך שני, הרבה גז, מתיישב על החלק האחורי של המושב, ואין ברירה חביבי – לפעמים עושים גם מה שלא רוצים. מתקדמים.

שוב סיבוב, הפעם בקטנה. אני מוריד את האופנוע לצד שמאל, לא בעיה. רק מרים אותו וממשיכים בערך עוד קילומטר, אבל בסיבוב הבא אין לי כוח ליישר את האופנוע והוא יורד לו על צד ימין. אני מרים אותו, ממשיכים ליפול מצד לצד, ובסוף אני כבר כל כך עייף שבקושי מצליח להרים את האופנוע. מתיישב עליו, וכמו תמיד שאתה על סף ייאוש, חשוב לדבר בסמכותיות. אני אומר לאופנוע: "תקשיב אדי! (ככה אני קורא לו כי מדובר בק.ט.מ 990 אדוונצ'ר ספיישל אדישן דקאר), אנחנו מסיימים את היום הזה ביחד, אז כדאי שתהיה מרוכז, ישר על הקו, ושתתחיל למשוך אותי יותר קדימה וקצת פחות הצידה".

שינוי גישה: עכשיו אני לא מנווט תוך כדי רכיבה. יושב על המושב, נזכר בתקופה שהתחלנו לרכוב שם בערבה, שבה לעמוד הייתה מילה גסה. מסתכל על מגדל הניווט, מזהה שיש קילומטר ישר, רוכב בישיבה, ומדי פעם נעמד. על ראש הדיונה מזהה את הנקודה הבאה, וככה שומר על כוחות. קצת מסדיר דופק, נעמד שוב על הרגליות בתנוחת רכיבה קרבית, מישר מבט אל השביל, מזהה קוליס של אופנוע מותש על הציר, וכמו זכר אלפא מקבל מוטיבציה ופתאום נהיה קל יותר. ממשיך ברכיבה, ואחרי כמה קילומטרים מזהה צמד רוכבים שמשחררים לי את הקוף, שגורם לי לשחרר את הסוסים שמזנקים על הבאמפים. מגיעים לשני רוכבים – אחד מימין והשני משמאל – כמו קונוסים במגרש של מורה הנהיגה, וכל האנרגיות חוזרות לגוף. אנחנו בתחרות חביבי!

לדעתי גם אותם קצת עוררתי. מצטער, אני לא יכול להיות בטוח כי לא הסתכלתי אחורנית. ידוע שהאופנוע נוסע בדיוק לאן שהמבט מופנה, ובמהירות של 80 קמ"ש על הדיונה אתה לא רוצה להסתכל לאחור.

הסרט של סיפור הדרך תכף מסתיים. פנייה ימינה, הבאה חצי שמאלה, חמישה קילומטרים לקו הסיום, ציר הבאמפים שצמוד לכביש צאלים-רביבים, ואני כמו חמור שמזהה את האורווה מרחוק. כל הצ'אקרות נפתחות, והמהירות עולה לכזאת שגורמת לאופנוע להיות מנותק מהקרקע רוב הזמן, וכמה שזה כיף! עוקף עוד איזה אופנוע לקראת סיום המרוץ, וחוצה את קו הסיום במהירות גבוהה. עכשיו רק צריך לעצור את הקרנף חזק על הבלמים.

בחזרה לגזיבו של דן להחתים את כרטיס הזמנים, לשתות אספרסו קצר, ועכשיו יש זמן לחלוק חוויות עם החברים עד הטקס המרגש של הנפת הגביעים. זה בדיוק הראלי – לא רק גז וניווט אלא גם חברים טובים שחולקים יחד תחביב משותף.

טקס חלוקת הגביעים. אני על הפודיום – מקום ראשון בקטגוריה שלי, אבל גם אחרון כי אני היחידי שהצליח לסיים את המסלול. אבל בסיכום היום האדיר הזה נתתי הופעה לא רעה בכלל – גם ביחס לעצמי אבל גם ביחס לשאר המתחרים.

איזה כיף זה ראלי!

הישג אדיר: סוף סלע מסיים במקום השני בקטגוריית הג'וניורס בסבב ההונגרי של אליפות הסופראנדורו העולמית.

רוכב ק.ט.מ הצעיר והמוכשר סוף סלע מציין עוד הישג בקריירה המרשימה שלו כשהתחרה בבסבב השני של אליפות הסופראנדורו העולמית שהתקיים בבודפשט שבהונגריה וסיים שני בקטגוריה. סלע התחרה בקטגוריית הג'וניורס המיועדת לרוכבים עד גיל 21. כל סבב מורכב משלושה מרוצי גמר, והמנצח הוא זה שמקבץ את התוצאה הכוללת הטובה ביותר.

סלע, שמתאמן בחודשים האחרונים תחת שרביטו של אלפרדו גומז, התחיל את הערב עם הזמן המהיר באימונים. את המקצה הראשון סיים סלע במקום השני, לאחר מכן הרוכבים המהירים עוברים לשורה השנייה כדי לשמור על עניין, והוא סיים את המקצה השני רק במקום השביעי. במקצה השלישי והאחרון סלע לקח את ההולשוט והוביל עד לסיום. בסיום התברר שהוא חטף 10 שניות עונשין בשל ירידה מהמסלול, ועקב כך הורד למקום השני.

בקטגוריה הבכירה בילי בולט (הוסקוורנה) זכה בניצחונו השני העונה לפני טדי בלזוסיאק (גאס גאס) וג'וני ווקר (בטא).

הרוכב המוכשר יהיה הישראלי המוביל בסבב השלישי של הסופראנדורו העולמי שיתקיים בארנה שבירושלים ב-3.3, אליו תגיע צמרת הרוכבים העולמיים למסלול הביתי של סלע.

תקציר הערב בהונגריה:

סם סנדרלנד הבריטי וגאס גאס הם המנצחים הגדולים של דקאר 2022 – ניצחון בכורה לגאס גאס וניצחון שני לסנדרלנד ולאנגליה.

דקאר 2022 הסתיים ביום שישי האחרון, אחרי שהוזנק בפעם השלישית ברציפות בערב הסעודית, כמעט שבועיים לאחר שהוזנק בעיר האיל (HA'IL). הראלי הסתיים לאחר 8,375 ק"מ בג'דה, כאשר 4,258 ק"מ מתוכם בקטעי ספיישל נגד השעון, בעוד השאר יועדו לקישור ושיחקו תפקיד מרכזי כשרוכב גאס גאס דניאל סנדרס (מנצח הפרולוג שהתחיל את הראלי) התרסק דווקא בהם, שבר את ידו ופרש מהדקאר מעמדת ההובלה. 85% מהמסלול עברו בתוואי חדש לגמרי לרוכבים, וחלק ניכר מהימים עברו בדיונות האימתניות של האזור.

השנה נרשמו למרוץ 1,065 משתתפים מ-63 מדינות (כשהשנה אין נציגים מישראל לאחר ייצוג מכובד בשנה שעברה בקטגורית המשאיות ו-SBS), ו-403 כלים. מספר הרוכבים הנרשמים עמד על 144, שהחל מהשנה החלו להשתמש בספרי דרך אלקטרוניים ונדרשו ללבוש וסטים מתנפחים לשמירה על ביטחונם. אלו הוספו על מנת להאט את הרוכבים ולהבטיח את שלומם. ואכן, לקו הסיום הגיעו בשלום 124 רוכבים, ללא הרוגים או פצועים קשה.

דקאר 2022 סיפק מתח לאורך כל הדרך, כאשר בשום שלב לא ניתן היה לנבא את זהות המנצח. כל רוכב שניצח את היום הקודם זכה להתחיל ראשון את היום הבא ומצא את עצמו בעמדת נחיתות, שכן נאלץ 'לפתוח את הציר' עבור שאר הרוכבים. הניווט התברר כקשה ומאתגר עם ספר דרך שנועד לגרום לרוכבים להוריד את הקצב.

המנצחים: גאס גאס מנצחים בפעם הראשונה בתולדותם, שנתיים לאחר שנרכשו על-ידי ק.ט.מ ושמו דגש גדול על חטיבת המרוצים. קאדר הרוכבים המוכשרים שכלל את סם סנדלנד (מנצח מהדורת 2017) ודניאל סנדרס שסיים רביעי במרוצו הראשון במדבר בשנה שעברה, ניצח את הפרולוג והוביל בשלב מסוים עד שהתרסק ופרש בקטע קישור. סנדרלד הראה עקביות גדולה והוביל את הראלי בלא מעט ימים, אך טעות ניווט משמעותית ביום השביעי עצרה את המומנטום שלו והציבה אותו במקום השלישי ביום העשירי.

רוכב נוסף שמגיע לו להרגיש טוב עם עצמו הוא אדריאן ון בוורן מימאהה. הצרפתי שלא סיים אף אחד משלושת הראלים הראשונים שלו, הוביל את הראלי ביום השביעי ועשירי והראה מהירות ועקביות מרשימה. את הדקאר סיים במקום הרביעי בסופו של דבר, אך אין ספק שעוד נשמע עליו בזירת המדבר.

ק.ט.מ הם אמנם בצד המפסיד, כאשר 18 שנות שלטון רצופות סופגים מהלומה שנה שלישית ברציפות (שנתיים מפסידים להונדה והשנה לגאס גאס), אך בינינו – גאס גאס היא קבוצה של ק.ט.מ והאופנוע הוא ק.ט.מ אחד לאחד, אז למעשה ק.ט.מ ניצחו. הם פה כי דניאלו פטרוצ'י, שמגיע בכלל מה-MotoGP, נכנס בקושי לדקאר אחרי התרסקות גדולה באימונים, ואז תוצאה חיובית בבדיקת הקורונה בתחילת הראלי (נבדק שוב ויצא שלילי) כמעט הוציאו אותו מהמרוץ. התחלה מרשימה, קצב אדיר, תקלה טכנית שהוציאה אותו, חזרה כג'וקר (כלומר, חוזר לרכוב אבל מחוץ למסגרת הרשמית) וניצחון אדיר ביום חמישי מעניקים לו את התואר של הרוכב היחיד בהיסטוריה שניצח מרוץ MotoGP וסטייג' דקאר. מרשים.

גם הירו ראויים לציון כאשר ניצחו סטייג' ראשון עבורם בדקאר, ביום השלישי, עם ג'ואקים רודריגז. רודריגז בן ה-40 הוא גיסו של פאולו גונקלבס, שנהרג בדקאר לפני שנתיים.

המפסידים: ק.ט.מ פה כי כאמור לא הצליחו לחזור לפסגה למרות שהתייצבו עם קווין בנאבידס אלוף 2021 בשורות הונדה שעבר אליהם, טובי פרייס שניצח פעמיים את הראלי ומטיאס וולקנר (מנצח מהדורת 2018), הרובוט הגרמני, שהיה חזק בתמונת הניצחון אך סיים שלישי בסוף הראלי. בנאבידס הפגין מהירות גבוהה, אך תקלה טכנית מנעה ממנו את שחזור הניצחון, כאשר פרייס גם ניצח באחד מהימים אך טעויות ניווט משמעותיות לא אפשרו לו להיות שחקן מרכזי בדירוג הסופי.

הונדה כאן כי לאחר שנתיים רצופות בפסגה, לסיים במקום השני עם פבלו קואנטינילה (שגם בשנה שעברה סיים שני על-גבי הוסקוורנה) נחשב ככישלון. ריקי בראבק שניצח ב-2020, נכשל בניווט ביום השני וירד למקום ה-35 בדירוג הכללי עד שסיים אותו רק במקום השביעי.

לסיכום, לאחר כשבועיים מרתקים עבורנו וגיהינום עבור הרוכבים, סיימו על הפודיום סם סנדרלנד, פבלו קואנטינילה בהפרש של 3 דקות ו-27 שניות ומטיאס וולקנר בהפרש של 6 דקות ו-47 שניות מהמנצח. מהדורת 2022 של ראלי הדקאר הוכיחה את עצמה כמרתקת, מותחת ובטיחותית, וכל המחמאות מגיעות למארגנים.