במשרד התחבורה מקדמים מהלך שיאפשר ביצוע רישוי שנתי לאופנועים במוסכים מורשים ולא רק במכוני רישוי.
במשרד התחבורה עובדים על קידום מתווה שיאפשר לבצע את מבחן הרישוי השנתי לרכב ולאופנוע (טסט) גם במוסכים מורשים ולא רק במכוני רישוי ייעודיים. המתווה נועד להגדיל את מספר מכוני הרישוי מכ-70 לכ-1,500 ברחבי הארץ, ואמור לפתוח את השוק לתחרות. על-פי המשרד, המהלך מבוסס על מודל שפועל במדינות רבות באירופה.
הרציונל מאחורי המהלך הוא לקצר את התורים הארוכים שיש במכוני הרישוי בערים ולהפחית את העומסים עליהם. בנוסף, לעודד ביצוע מבחני רישוי בזמן, בנגישות וקירבה למקום המגורים או העבודה של ציבור הנהגים, לצד הורדת עלויות.
המתנגדים למהלך מזכירים שבסוף שנות ה-80 בוצעה הפרדה בין המוסכים למכוני הרישוי על-מנת למנוע ניגוד עניינים שבו 'מוסך הבית' הוא גם הגורם שמעביר את הטסט, או לחילופין מעודד תיקונים אצלו לתקלות שמתגלות במבחן השנתי. מאותה סיבה של ניגוד אינטרסים הוגבלה בשנים האחרונות מכירת אביזרים נילווים בידי מכוני הרישוי. זאת למנוע את האפשרות של זיהוי פגמים בלוחיות הרישוי או הצמיגים ולגרום לבעליהם לרכוש במקום, במחירים גבוהים לעתים, לוחיות ואביזרים נוספים.
כך או כך, המהלך עוד נמצא בבדיקה של ועדה שבודקת ומנסחת את הקריטריונים, ורק לאחר מכן תתקבל ההחלטה האם לאפשר לרוכב להעביר את אופנועו במוסך המורשה לכך.
ה-S 1000 XR – האדוונצ'ר-ספורט של ב.מ.וו – מקבל טיפול בחטיבת הביצועים המיוחדת 'M' ויגיע בשנה הבאה עם שרירים, קרבון וכנפונים.
חטיבת הביצועים המיוחדת של ב.מ.וו (BMW M GmbH) הוקמה לפני 51 שנה, בשנת 1972. חטיבה זו מוכרת בעיקר במחלקת הרכבים של ב.מ.וו, עם גרסאות קצה מיוחדות וספורטיביות. לפני כשנתיים הציגו ב.מ.וו – לראשונה באגף הדו-גלגלי של החברה – גרסת קצה של ה-S 1000 RR הספורטיבי: ה-M 1000 RR – גרסה אקזוטית מוכוונת מסלול של ה-S1000RR, עם 212 כ"ס, 190 ק"ג ו-314 קמ"ש ואת גרסת הנייקד, ה-M 1000 R.
ב.מ.וו M 1000 XR אבטיפוס
ה-S 1000 XR, שהוצג לראשונה בשנת 2015, הוא אדוונצ'ר-ספורט לכביש המיועד לרוכבים בוגרים שמגיעים מעולמות אופנועי הספורט ומחפשים אופנוע שמצד אחד יהיה נוח ומפנק, בעל תנוחת רכיבה זקופה ונוחה ועם מערכות מתקדמות, אך מצד שני שיספק ביצועים של אופנועי ספורט. הדגם משלים את ליין דגמי ב.מ.וו הגדולים, וכאמור מאפשר לרוכבים בוגרים בעלי אוריינטציה ספורטיבית לרכוב על אופנוע אדוונצ'ר שאינו GS המיועד לשטח אלא XR המיועד לכביש ומתנהג בהתאם.
לשנת 2020 הוצג הדור השני של ה-S 1000 XR כשהוא למעשה אופנוע חדש לחלוטין. העיצוב נשאר אומנם נאמן למקור בקווי המתאר, אך לזמנו הוא היה מודרני ומחודד יותר. השלדה, המתלים והמנוע חדשים גם הם, כשהמנוע מפיק 165 כ"ס.
כעת מציגים בב.מ.וו גרסת אב-טיפוס של ה-M 1000 XR, ומודיעים שהצגתו הרשמית תערך רק בשנה הבאה. המנוע מקבל תוספת שרירים שמביאה אותו ל-200 כ"ס עם מהירות מרבית של 280 קמ"ש. המשקל המלא עומד על 223 ק"ג, אבל מי שיבחר את כל תוספות הקרבון מקטלוג השיפורים יוכל להפחית בכמעט 2 ק"ג. מערכת הבלימה גם תשודרג ותקבל משאבה רדיאלית של 'M Brake' – היישר מדגמי המרוצים. חבילת האלקטרוניקה צפויה להיות מלאה ותכלול את כל הבקרות והפרמטרים האפשריים הרלוונטיים והלא-רלוונטיים. מערכת המתלים החשמלית סמי-אקטיבית תופיע גם כאן. בואו לא נשכח שיהיו כנפונים אווירודינמיים אגרסיביים לטובת כוח הצמדה מוגבר במהירויות גבוהות.
בזמנו סיכמנו שה-S 1000 XR הוא אופנוע שמצד אחד מספק לרוכב את מכלול התחושות של אופנוע ספורט, אבל יחד עם זאת הוא נוח ומפנק, וניתן לרכוב עליו שעות ארוכות מבלי להתעייף ומבלי לאמץ איברי גוף. סיכמנו גם שה-M 1000 R הוא אחת ממכונות הביצועים היותר איכותיות שעליהן רכבנו אי-פעם. ולא נשכח את ה- M 1000 RR עליו רכבנו לפני שנה. השילוב בין שלושתם בהחלט גורם לנו לצפות לו, כשהמחיר המשוער צפוי לעמוד באירופה על כ-22 אלף אירו – או איפשהו סביב 200 אלף ש"ח אצלנו בישראל.
בקוואסאקי מציגים לשנת 2024 דור חדש של ה-KX450, אופנוע המוטוקרוס הגדול, עם מנוע חדש, שלדה חדשה וקלה יותר, בלמים חדשים ואלקטרוניקה מעודכנת.
ה-KX450, המוטוקרוס הבכיר של קוואסאקי, מקבל את העדכון הגדול ביותר מאז שנת 2019, כשלמעשה אפשר להתייחס לזה כאל דור חדש. המנוע צר יותר, וזה מתאפשר בזכות ראש מנוע חדש, מבנה פנימי שונה למערכת היניקה על-מנת לשפר את תגובת המנוע, מערכת פליטה חדשה שגם ממוקמת יותר במרכז המנוע ומאפשרת את הצרתו, למעט המפלט, שמקבל מיקום מעט יותר לכיוון המנוע.
קוואסאקי KX450 – דור חדש ל-2024
שלדת האלומיניום חדשה, כשהיא קלה וחזקה יותר, ומאפשרת – לפי קוואסאקי – רגש טוב יותר מהחלק הקדמי ושיפור האחיזה. מערכת הבלימה הקדמית חדשה ומגיעה מברמבו, כאשר היא כוללת גם משאבה וקליפר של ברמבו, כשמאחור יש מערכת בלימה תוצרת ניסין, שזהה לשנה קודמת. הפלסטיקה חדשה וצרה יותר (וכמובן עם גרפיקה כל-ירוקה עדכנית ל-2024) ומוסיפה לשנה הזאת מנגנון שחרור מהיר לגישה קלה לפילטר האוויר.
תפעול בקרת האחיזה המעודכנת של קוואסאקי (KTRC) מתאפשר על-ידי מתג בצד השמאלי של הכידון ומציע שלוש דרגות (חלש, חזק, כבוי), לצד שתי בקרות ניהול מנוע (רגיל וחלש) ובקרת זינוק. השליטה מתאפשרת גם דרך אפליקציה ייעודית, אשר תאפשר גם שליטה על פרמטרים נוספים בכיול המנוע ומעקב אחרי שעות מנוע וטיפולים.
הקוואסאקי KX450 של 2024 צפוי להגיע גם לישראל, ברישוי אפור כמובן, בהמשך השנה ולשמור על רמת מחיר דומה, שעומדת כיום על כ-45 אלף ש"ח.
מנוע דו-פעימתי עם 30 כ"ס, זרוע קדמית חד-צידית וזרוע אחורית חד-צידית, ועיצוב שנראה עתידי גם היום – סיפורו של הג'ילרה CX125.
בואו נתחיל עם המראה, כי תכלס, זה מה שיגרום לבן 16 לרכוש את האופנוע (או יותר נכון לאבא שלו לחוות חוויה דו-גלגלית דרך הילד שלו). העיצוב יכול לתפוס גם היום, 34 שנים לאחר שהוצג, ובטח הפרופיל הימני שחושף את האין-מזלג ואת האין-זרוע אחורית. הפיירינג, מעטפת הפלסטיקה שמסתירה את השלדה והמנוע, נראית מדהים אז ויכולה בהחלט לתפוס גם היום. וגם החישוקים.
ג'ילרה CX125 (צילום מתוך עמוד הפייסבוק של הדגם)
ג'ילרה נוסדה באיטליה אי-שם בשנת 1909, עשתה חיל בעיקר על מסלולי המרוצים, ונרכשה על-ידי פיאג'ו בשנת 1969. לתערוכת מילאנו של 1989 הציגו בג'ילרה את ה-CX125, שתוכנן ועוצב על-ידי פדריקו מרטיני אשר עבד במקביל גם עם בימוטה. את העיצוב העתידני אפשר לראות בתמונות, וצריך לשים לב לצד ה'צף'. בניגוד לזרוע חד-צידית קדמית כמו בבימוטה טזי או בימאהה GTS1000, מדובר כאן על מזלג חד-צידי. ההשראה לעיצוב הגיעה מההונדה elf של סוף שנות ה-70. המזלג מתוצרת פאיולי חובר לראש ההיגוי (שמוקם נמוך יותר מדרך כלל) דרך מתאמים רבים. המזלג עצמו היה נטול כיוונונים.
מעבר לכך, המנוע החד-צילינדרי הדו-פעימתי מקורר הנוזל היה בנפח 125 סמ"ק. 30 כוחות הסוס הגיעו אי-שם ב-10,000 סל"ד (קו אדום ב-12,000 סל"ד וסוף הסקאלה ב-13,500), והמהירות המרבית גרדה את ה-170 קמ"ש. המטוס הקטן (הפיירינג ניסה לדמות מטוס קרב, בעיקר בחלקו הקדמי) שקל 125 ק"ג. הביצועים – הכל יחסי כמובן – היו טובים מאוד ודרשו לתת בגז בשביל להזיז את האופנוע. חישוקי ה-17″ (עם צמיגים במידות 120/60 מלפנים ו-150/60 מאחור) יחד עם המערכת הקדמית לא השפיעו יותר מדי לרעה על ההתנהגות, כאשר כן היו מעט תלונות על קשיחות יתר.
כל 1,000 היחידות יוצרו אך ורק בשנת 1991 ונמכרו עד לסוף שנת 1993. אז, לפני 30 שנים, החליטו בפיאג'ו שזה לא רווחי והפנו את משאבי ג'ילרה לייצור קטנועים. האמת, ה-CX125 היה אוברקיל גדול, בטח בשוק של בני 16 שיכולים לרכוש את האופנועים האלו ובחרו ללכת לכיוון של הקאג'יבה מיטו או האפריליה RS125. מה גם שהוא היה יקר יותר מהם. גם בראי הזמן הוא לא צבר יותר מדי פופולריות או דרישה בשוק האספנים. אקזמפלר שמור וכמעט חדש נמכר בכ-12 אלף דולר לפני מספר שנים בארצות הברית. כלומר, כל ההשקעה הזאת לא הלהיבה אף אחד וככל הנראה מאוד הקדימה את זמנה. הייתה כוונה לפתח את הקונספט לאופנועים עם מנועים ונפחים גדולים יותר בליין ג'ילרה, אך כאמור זה לא התממש.
השינויים בדור החדש כל כך משמעותיים ורשימת השינויים כל כך ארוכה, ולכן צילמנו בהשקה העולמית שהתקיימה בנורבגיה וידאו שבו מפורט כל מה שחדש בדגמי האנדורו של 2024.
צפו בווידאו – כל מה שחדש בדגמי האנדורו 2024 של הוסקוורנה:
מפרט טכני: מנוע צילינדר יחיד, 399 סמ"ק, 36.7 כ"ס ב-8,150 סל"ד, 3.88 קג"מ ב-5,400 סל"ד, 4 שסתומים, SOHC, קירור נוזל, הזרקת דלק, תמסורת וריאטור, מזלג קדמי הפוך בקוטר 41 מ"מ, מהלך 140 מ"מ, בולם אחורי יחיד, צמד דיסקים קדמיים 295 מ"מ, דיסק אחורי 240 מ"מ, מערכת ABS, אורך 2,190 מ״מ, בסיס גלגלים 1,545 מ״מ, גובה מושב 815 מ"מ, מיכל דלק 13.5 ל', משקל מלא 231 ק"ג, צמיגי פירלי סקורפיון STR Rally במידות 110/70R17, 160/60R15
צפו בווידאו – פיג'ו XP400 בהשקה עולמית:
עריכה: אביעד אברהמי
מה זה?
לאופנת קטנועי האדוונצ'ר מצטרף קטנוע חדש מיצרן חדש. מאז ההצלחה של ההונדה X-ADV לקחו מספר יצרנים קטנוע בנפח ביניים, הלבישו עליו מתלים ומעטה גוף קרביים, ויצרו קטנועי קרוסאובר בנפח בינוני. בעצם הונדה הייתה הראשונה כשהפכה את הפורצה 350 ל-ADV350. אחריה קימקו הציגה את גרסת ה-DTX לדאונטאון, ומאז בחנו פה עוד קטנועי קרוסאובר.
הסיפור של הפיג'ו XP400 מעט שונה. קודם כל הקטנוע לא מבוסס על קטנוע כביש של היצרן. אמנם המנוע נלקח מהמטרופוליס 400, התלת-נוטה המפואר של החברה, אך כל השאר חדש לחלוטין. בנוסף, נציגי היצרן שפגשנו בהשקה העולמית במלגה טענו שהפיתוח של ה-XP החל עוד לפני שה-X-ADV הוצג. הפיג'ו XP400 הוא כלי שתוכנן מראש להיות קטנוע עם נטיות שטח (בין אם מבחינת יכולת רכיבה או עיצוב), והוא אכן נותן תחושה שונה מכל קטנועי הקרוסאובר שבחנו בעבר. בפיג'ו מכוונים גבוה, לראש הסגמנט, עם הקטנוע החזק ביותר, הגדול ביותר והיקר ביותר מבין קטנועי האדוונצ'ר בנפח בינוני. מקסי-סקוטר אדוונצ'ר.
הפיג'ו XP400 מגיע בשתי גרסאות: גרסת ה-Allure (משיכה, פיתוי) הסטנדרטית, המגיעה בצבעי ירוק-זוהר צפוני סאטן (Aurora Satin Green) יפהפה ובשחור מט כוכבי (Sideral Mat Black). בפיג'ו השקיעו יצירתיות גם בבחירת שמות הצבעים. גרסת ה-GT, עליה רכבנו בהשקה העולמית, מגיעה בצבעי אפור כריש ולבן שלג. גרסת ה-GT כוללת משקף מעושן, מדרסי רגליים בשילוב מתכת, מתלים משודרגים של קאיבה, ומעל לכל חישוקי שפיצים עם צמיגי טיובלס, ממש כמו ב-X-ADV750. בנוסף מתכוונים בפיג'ו להציע ליין של אביזרים. את מזוודות הצד ומגני הצד יצא לנו לראות בהשקה. בנוסף יוצעו גם פנסי ערפל, מגן גחון, סבל וארגז, כיסוי רגליים ועוד. המחירים בארץ טרם פורסמו, אך בצרפת דגם האלורה יעלה יותר מההונדה ADV, ודגם ה-GT אפילו עוד יותר. עם תוספת של אביזר או שניים אנחנו מאמינים שהמחיר יעבור את רף החמישים אלף. נחכה לעדכון. (עדכון: המחיר בישראל לגרסת ה-ALLURE (חישוקים יצוקים) עומד על 49,990 ש"ח (47,990 ש"ח ל-50 הרוכשים הראשונים), ולגרסת ה-GT (חישוקי שפיצים) על 51,990 ש"ח (49,990 ש"ח ל-50 הרוכשים הראשונים).
פיג'ו XP400 – קרוסאובר מושקע ומאובזר
ביצועים
כשמתקרבים בפעם הראשונה לפיג'ו XP400 GT הדבר הראשון שבולט לעין הוא העיצוב. והגודל. הוא יוצר רושם שהוא ענק – אם כי בפועל הוא אינו כזה. כשמתחילים בנסיעה התחושה נעלמת, ובסך הכל הרכיבה עליו מזכירה כל קטנוע ביניים. קל לרכוב עליו גם בתנועה עירונית, והמשקל הגבוה שלו – הגבוה מצמד מתחריו – לא מורגש גם לאחר רכיבה ארוכה. ההיגוי מעט כבד, אך זה טבעי לשילוב של המשקל וגודל וחתך הצמיגים. המתלים מצוינים ומשככים כל מהמורה בכביש, וגם מעבר על פסי האטה מבלי להאט לא מוציא את ה-XP400 GT משיווי משקלו. המנוע שנלקח מהמטרופוליס מפיק כמעט 37 כ"ס, יותר מהמתחרים שהזכרנו, אך יחס ההספק למשקל כמעט זהה – ממש מעט טוב יותר.
כמו ההיגוי, גם התגובה למצערת איטית. יש ל-XP400 כוח אבל הוא נבנה בהדרגתיות. הוא מושך בכל מצב, לא בצורה אגרסיבית, אך ממשיך למשוך ולמשוך עד לכ-140 קמ"ש. גם במהירות גבוהה ה-XP400 יציב ומאפשר השתלבות קלה בתנועה מהירה. צליל המנוע בשרני ונעים. הבלמים טובים אף הם ומספקים מספיק רגש וכוח עצירה כדי לעצור את הקטנוע הגדול.
יציבות גבוהה וביצועים טובים
רוב המבחן התקיים בכבישים הרריים ומפותלים. ה-XP400 משנה כיוון כאמור לאט אך בביטחון, ואפשר ליהנות איתו גם בכבישים טכניים. זווית ההטיה נאותה, ואין נתק מהדרך כמו שמרמז הגודל שלו. אולי זה לא קטנוע ספורט זריז, אבל היכולות הספורטיביות שלו טובות ויאפשרו רכיבה מהירה בכבישים כאלו – גם בהרכבה.
במהלך המבחן אנחנו יורדים מהכביש לכמה קילומטרים של 'רכיבת שטח'. שביל עפר ארוך, ברובו חלק אך פה ושם, כדרכם של שבילי עפר, נוצרו בו מהמורות, בורות או אבני דרדרת חופשיות. אפילו נחל אחד קטן נקרה אל דרכנו. לא היו לנו ציפיות גבוהות, אבל ה-XP400 GT הפתיע לטובה. הוא שמר על יציבות ואחיזה בקטעים המהירים ואפשר מעבר איטי מעל כל המכשולים ללא פגיעה בגחון. למרות הגודל, הרכיבה בדרך הלא-סלולה הייתה טבעית, קלה וה-XP400 נסך ביטחון ולא דרש מאמץ – כראוי לרכב SUV. אמנם אין זה אופנוע אדוונצ'ר, אבל את מה שהוא כן יכול לתת בשטח הוא עושה בצורה מרשימה ובביטחון מלא. ניתן גם לבטל את בקרת האחיזה מהכידון.
המנוע החזק בקטגוריה – אבל לא מתפרץ
איך זה מרגיש?
בפיג'ו מכוונים את ה-XP400 מעל לכל קטנועי הקרוסאובר הקיימים. הוא אמור להיות הגדול ביותר, החזק ביותר, המאובזר ביותר, וגם היקר ביותר. הוא נראה כזה, ובוודאי שבגרסת ה-GT עליה רכבנו שבנוסף הותקן עליה מגן מקורי מצינורות פלדה. ה-XP400 GT עמוס בפרטי עיצוב מוקפדים. הוא נראה טוב, קרבי ויוקרתי.
האלמנט העיצובי הבולט לעין הוא הגלגל האחורי הבולט בהרבה מאחורי גוף הקטנוע, ומסתיים במחרשה צפה הנושאת תאורה ולוחית רישוי. מעל לגלגל, מתוך פתח בפלסטיקה, מציץ הבולם האחורי. הפלסטיקה מעליו אפורה ומתחתיו מתכתית ומאחוריו פס כתום, והכל מתרכב ביחד לאלמנט עיצובי יפהפה. גם מעל למדרס יש שני חלקי פלסטיקה מוכספים שמדמים שלדת אלומיניום. מעליו המושב הענקי מרשים. מדרסי הרגליים, שבדגם ה-GT מגיעים עם משטחי אלומיניום, נראים גדולים גם הם. מסכת החזית המרשימה ענקית גם היא. משני צידיה בולט הכידון עם מגיני הידיים, מעליה מגן הרוח שנראה צף מעל לפיירינג, מתחתיו מקור פלסטיק קטן ומתחת בולמים הפוכים מאסיביים בצבע זהב המחזיקים צמיג פירלי ראלי שמנמן בחתך רב-שימושי המורכב על חישוק שפיצים בקוטר "17 – אפקט שקשה להתעלם ממנו. איזה עוד קטנוע אתם מכירים עם גלגלי 17/15 וחישוקי שפיצים? נכון, ההונדה X-ADV750 ואף לא אחד אחר.
בפיג'ו השקיעו בכל פרט בעיצוב, והאפקט הנוצר הוא של רכב שטח קרבי, וכאמור – גדול. אבל אם מסתכלים בטבלת הנתונים מגלים שהאורך הכולל קצר ב-10 מ"מ מההונדה ADV350 (ארוך ב-25 מהקימקו DTX360). בסיס הגלגלים זהה לקימקו וארוך מההונדה ב-25 מ"מ. בסך הכל מידות סטנדרטיות, אך גם לאחר שמתיישבים על ה-XP400 נותרת התחושה שהוא מרווח וגדול. הישיבה עליו מרווחת והתחושה היא אכן יוקרתית, של מוצר פרימיום, כשכל פרט, כל מתג, מעוצב בקפידה ובנוי באיכות מצוינת.
אבזור רב, איכות גימור מצוינת
תנוחת הרכיבה זקופה, הידיים שלוחות לפנים אל הכידון החשוף, כמו באופנוע, עליו מותקנות צמד מראות גדולות ובסופו מגיני ידיים מאסיביים. מעל לכידון נמצא את לוח השעונים, שני שעונים אנאלוגיים גדולים וקריאים וביניהם מסך TFT בגודל "5 עם קישוריות לטלפון ואפשרות לתצוגת ניווט – אך לא ברור לנו אם גם בארץ תעבוד. משני צידי הכידון יש מתגי הדק לשליטה בתצוגה.
המושב הרחב מחולק לשלושה: מאחור החלק המוגבה למורכב, לפניו המושב עצמו, ומלפנים תוספת פלסטיק שנפתחת בלחיצה ומתחתיה יש תא קטן בו אפשר לאחסן את מפתח הקרבה ופריטים קטנים אחרים. המושב נפתח במפוצל, חלקו הקדמי נפתח קדימה ומתחתיו תא מטען גדול אך לא מספיק גדול בכדי להכיל קסדה מלאה, אולי תיק גב גדול. חלקו האחורי של המושב נפתח אחורנית ומתחתיו תא מטען נוסף שיכיל תיק קטן, כפפות וכדומה, ובו נמצא שקע USB. אין ל-XP400 תאי כפפות נוספים מתחת לכידון.
המושב תומך ונוח גם לאחר רכיבה ארוכה. יש שפע של מקום לשנות את התנוחה: המושב מאפשר תנועה קדימה ואחורה והמדרסים מאפשרים להניח את הרגליים בכל מיקום אפשרי. המשקף ניתן להרכבה בשני גבהים בעזרת שלושה בורגי אלן, ועוצב במנהרת רוח כדי לספק הגנה טובה לרוכבים בגובה ממוצע של 175 ס"מ. עבורנו המשקף סיפק הגנה מצוינת תוך שהוא מאפשר שדה ראייה טוב.
לפיג'ו XP400 יש רגלית אמצע ורגלית צד, כשהאחרונה לא מדוממת את המנוע אך מגבילה את התאוצה, ובכך מאפשרת להניע אותו גם על רגלית הצד. לפיג׳ו XP400 יש תאורת LED היקפית בעיצוב חדשני שנותן לה ייחודיות – קשה להסביר אך קל להתרשם.
ה-XP400 הוא קטנוע פרימיום מושקע
סיכום ועלויות
בפיג'ו מכוונים את XP400 לטופ של סגמנט קטנועי הקרוסאובר הבינוניים – ומצליחים למקם אותו שם. יש לו מראה ייחודי, שונה ומוצלח. הוא נוח, מפנק, מתאים לטיולים ארוכים בזוג, ועדיין עם יכולות עירוניות. הוא הפתיע לטובה ברכיבה על שבילים, והמכלולים שלו – מנוע, שלדה ומתלים – מוצלחים. יש לו אבזור רב, הגם שלא היינו מתנגדים למשקף מתכוונן חשמלי או בלם יד. ונכון שאין לו כוח מתפרץ או זמישות מעולה, אבל הוא חזק דיו ומאפשר גם רכיבה ספורטיבית, ובשורה התחתונה – מהנה לרכיבה.
בעולם הרכב רכבי הכבישטח הגדולים ביותר פיזית זוכים לפלח שוק נאמן. הרצון להיות הגדול ביותר אולי ילדותי, אבל קיים במידה כלשהי בכל אחד מאיתנו. ברכבי SUV הגודל והמשקל יפגעו מאוד בביצועים ובהתנהגות הכביש, בפיג׳ו XP400 GT זה פחות מפריע. הוא אולי כבד, אבל יש לו מנוע מספיק חזק כדי לחפות על כך, והוא בכל זאת קטנוע ביניים ולא מפלצת תיור ענקית.
קהל היעד שלו הוא מי שמחפש קטנוע ביניים הכי: הכי גדול, הכי מפואר, הכי שטח. אפילו בנתח המקסי-סקוטרים הוא יכול לנגוס כקטנוע תיור לא רע. אמנם מחירו גבוה מהמתחרים הישירים, אבל אפשר לראות לאן הולך הכסף. במדינות רבות המשלוח הראשון נמכר כולו מראש, ולדעתנו זה בעיקר כי הוא כל כך שונה, מיוחד ובעיקר גדול. הפיג'ו XP400 הוא קטנוע מתוכנן היטב, מעוצב להפליא ומבוצע טוב, ואנחנו מהמרים שלמרות מחירו תהיה לו טביעת רגל ברורה גם בשוק הישראלי.
כמעט שלוש שנים לאחר הפסקת ייצורו מחליטים בקוואסאקי ליישר קו עם תקנות יורו 5 לפליטת מזהמים ולהחזיר את ה-ZX-6R לאולמות התצוגה. ברוך שובך!
קוואסאקי ZX-6R – חוזר לייצור ל-2024
בשנת 1995 הטילה קוואסאקי פצצה בעולם אופנועי הספורט בכלל ובקטגוריית הסופרספורט 600 בפרט כאשר הציגה את ה-ZX-6R – הנינג'ה 600 הקטן והקרבי. במשך השנים המשיכו בקוואסאקי לשדרג ולעדכן את ה-ZX-6R, עד לדגם האחרון אותו בחנו בשנת 2019. סגמנט הסופרספורט כבר נפח את נשמתו שנים רבות לפני כן, אך בקוואסאקי המשיכו להציע את הדגם – זאת עד לשנת 2021. פלח השוק הקטן מדי כבר הוביל את ימאהה לבטל את רישוי הכביש של ה-YZF-R6, את הונדה להציע את ה-CBR600RR בשוקים שאינם דורשים את תקנות יורו 5, את סוזוקי להושיב בצד את ה-GSX-R600 הוותיק ואת קוואסאקי להוציא את התקע מהחשמל בסוף שנת 2021.
הקוואסאקי ZX-6R היה אופנוע משמעותי בסגמנט הספורט בישראל ובעולם, ולמרות שהמכירות בישראל (ובעולם) היו זעומות, היה חבל לראות אותו יורד מייצור. כנראה שהוא היה חסר לרוכבים נוספים, משום שהירוקים השקיעו את המשאבים והתאימו את מנוע הארבעה צילינדרים בשורה בנפח 636 סמ"ק לתקנות יורו 5 הנדרשות לפליטת מזהמים. המחיר הוא איבוד של 7 כ"ס, כשההספק יורד ל-123 כ"ס ב-13,000 סל"ד (500 סל"ד פחות). השלדה זהה לחלוטין לדגם היוצא, יחד עם המזלג ההפוך של שוואה SFF-BF בקוטר 41 מ"מ עם שיכוכים נפרדים בכל רגל. בנוסף, מערכות האלקטרוניקה לא עודכנו, כשיש בקרת אחיזה ב-3 מצבים, קוויקשיפטר להעלאת הילוכים, ו-3 מצבי ניהול מנוע. המשקל המלא נשאר על 196 ק"ג.
מה שכן התעדכן הוא העיצוב החדש שקיבל ה-ZX-6R, כמובן בהשראת האח הגדול – ה-ZX-10R – ושל קבוצת המרוצים של קוואסאקי בסופרבייק העולמי, כאשר את לוח השעונים הארכאי החליף צג TFT מודרני עם קישורית לסלולר.
הנינג'ה ZX-6R החדש צפוי לעלות באירופה כ-12,500 אירו, כאשר מחיר בישראל טרם נקבע.
