אחינועם הראל יוצאת למסע רכיבה באפריקה שבמהלכו היא מתוכננת לעבור ב-13 מדינות במשך חצי שנה. השותף שלה למסע הוא ב.מ.וו F700GS שנרכש בדרום אפריקה והוכן ביסודיות לטיול שכזה. אנחנו בפול גז נעקוב אחריה באופן שוטף ונעדכן בחוויותיה. בהצלחה אחינועם!
לקריאה על החלק הראשון במסע – ההכנות ליציאה – לחצו כאן.
זמביה מרגישה כמו אפריקה האמיתית! ברגע שהגלגל הקדמי שלי עלה על הקרש וירד מהמעבורת, מיד הקיפו אותי לפחות עשרה בחורים, צועקים לי ומנופפים לי "תחני כאן! לא, לא, תחני כאן!".
"תודה, באמת, אבל אני לא צריכה עזרה. אל תציקו לי כי אני לא אשלם לכם". זה כמובן לא עשה עליהם רושם. אחד כנראה החליט שהוא תפס את הטרף שלו, ונצמד אליי בעודי מנסה להתעלם ממנו.
מעבר הגבול הוא בלגן של מבנים שנבנו באופן אקראי משני צדי כביש פקוק לחלוטין על ידי אינסוף משאיות. בלתי אפשרי להבין לאן אתה אמור ללכת או להבין את המסים השונים שאתה צריך לשלם ב'משרדים' מפוקפקים שונים. אתה מרגיש כאילו תפסו אותך, סובבו אותך עשרות פעמים, ועכשיו דוחפים אותך מדלפק לדלפק. משרד ההגירה, מכס, עכשיו אתה חייב לשלם מס על פליטת פחם (אמיתי לגמרי!), וגם מס למועצת העיר (מה לעזאזל?!), עכשיו מס על השימוש בכבישים, ועכשיו אתה צריך לשלם כדי לקבל ביטוח.
מחוץ לכל חדר משתרע תור של אנשים שנלחמים על הזכות לשלם 20 דולר ולברוח מהמקום. אני חייבת להודות שאני חושבת לפתוח משרד משלי שם, לחייב תיירים עבור, נניח, 'דמי שירות הגנת הסביבה ממשלתיים'. נראה כאילו זה יכול להיות עסק טוב. לאחר שסוף הסוף אתה מסיים את כל זה, אתה חייב לשלם לאיש שהחליט שהוא מתלווה אליך לכל מקום, לשלם לבחור שהחליט שאתה חייב מדבקות מחזירות אור על האופנוע, ולשלם לבחור שהחליט שהוא שומר על האופנוע שלך. אתה מרגיש חסר אונים. איזו הקלה לצאת משם! ועוד ללווינגסטון!
עוצמה!
לפני ארבע שנים טסתי לטנזניה לטפס על הר הקילימנג'רו. סבא שלי הביא לי את הספר 'הנילוס הלבן' אשר נכתב על ידי אלן מורהד. הספר מתאר את המסעות השונים אשר יצאו לגלות את המקור של הנילוס, בתקופה שונה לחלוטין שבה מטיילים הלכו אל הלא נודע והסכנה לחקור את לב היבשת השחורה. בספר גם כתוב על המפגש האגדי בין סטנלי, חוקר צעיר ופרוע שנשלח לחפש את ד"ר ליווינגסטון ומצא אותו באמצע עיירה שכוחת אל ליד אגם טנגנייקה (גם לשם אגיע). הרגעים האלה חקוקים בהיסטוריה של היבשת הזאת.
סבי, שרכב פעמיים מדרום אפריקה לאירופה על אופנוע, גם נתן לי מפות ישנות שלו כאשר התחלתי לתכנן את הטיול שלי. במשך שנה הן היו תלויות על קירות המשרד שלי בצבא. לאט לאט סימנתי נקודות אדומות עליהן, תחילת מסלול שהתפתח אצלי בדמיון. הייתי חוזרת ושוב על שמות המקומות האקזוטיים האלה כמו מקאדיקאדי, לילונגווה, קיגאלי, קמפלהההה. במהלך ישיבות ארוכות שלא נגמרו, לילות לבנים בחמ"ל או נסיעות הלוך חזור בגזרה, הייתי מפנטזת כיצד אשב על גדות נהר הזמבזי עם בירה קרה ביד.
כל התחושות האלה שנצברו אצלי גרמו למפגש רגשי למדי כשהגעתי אל מפלי ויקטוריה. העניין עם מפלי ויקטוריה הוא שאתה לא יכול באמת לראות אותם. לא בשלמותם, לא בכל תפארתם המדהימה. הם גדולים מדי, ואתה לא יכול להתרחק מספיק. אתה רואה פיסה. את הנהר מלמעלה כאשר הוא זורם לכיוון המצוק וצולל למטה, את השצף מלמטה כאשר הוא פוגע באבנים ויוצר מערבולות מסתחררות באלימות, את הנוף מהגשר מול המפלים, מוסתר חלקית בערפל כבד כל כך שאתה מרגיש כאילו שאתה בסופת ברקים, נרטב כולך. ותוך כדי הרעש הרועם. עליך לתפור יחד את הפיסות הללו בדמיונך כדי להעריך כראוי את התופעה הזו. חשתי יראה ושלווה פנימית להביט על הפלא הטבעי המדהים הזה.
עוד פלא מדהים
למחרת המשכתי בדרכי לוסקה. אה, זמביה, איזה ניגוד נפלא מנמיביה ובוצואנה. בפעם הראשונה זה זמן מה – גבעות! ולא רק כבישים ישרים ושטוחים שנמתחים עד אין קץ. עצים ירוקים, השוברים את המונוטוניות של הסצנות מדבריות. הבעיה עם הכבישים בזמביה, כמו במדינות אפריקאיות רבות, היא שהן נבנו על ידי הסינים בתמורה לזכויות לכרות יהלומים ואוצרות טבע. הבסיס של הכבישים לא מושקע, ובגשם הראשון הקרקע מתחת לאספלט מתחילה להתפזר והכבישים מתפוררים. יש חלקים טובים בהם אפשר לנסוע 90 קמ"ש – ואז פתאום משום מקום נפער בור בכביש כאילו שהוא הופצץ. אתה חייב לשמור על עירנות ולהיזהר מהמשאיות שדוהרות לפניך. ישנם אנשים בכל מקום בצדי הכביש, מוכרים עגבניות אדומות מבריקות מוערמות בפירמידה מושלמת. היו מחסומים משטרתיים רבים, כולם היו אדיבים ונתנו לי לעבור הלאה בלי צרות.
עם זאת, כשנכנסתי ללוסקה עצרו אותי שני שוטרים חמושים במצלמת מהירות. הם סימנו לי לעצור בצד הכביש, שם עמדו כמה נהגים אחרים אשר נעצרו גם הם. ניידת המשטרה חנתה שם, ארבעה שוטרים עובדים ביעילות מתוך כל דלת ברכב במין 'משרדים' מאולתרים, עם כיסאות עבור ה'עצורים'. השוטרת ביקשה לראות את הרישיון שלי, ואז התחילה בחצי כוח למלא טופס שכבר היה מלא באופן חלקי. היא מסרה לי כי הקנס הוא 300 קוואצ'ה, שווה ערך לכ-100 ש"ח. ביקשתי ממנה קבלה, והיא ענתה שאני אקבל אחת אחרי שאשלם. שוטרת שנייה שהייתה שם צחקה ואמרה לי שעליי להתחנן אליה שתפחית את הקנס. השוטרת לקחה את 300 הקוואצ'ה שלי, החזירה לי 200 קוואצ'ה ושחררה אותי (כמובן, ללא קבלה). אני מניחה שכל הכסף עשה את דרכו לכיסה. הכל הרגיש מגוחך ומטופש למדי. שוחד ראשון באפריקה – צ'ק!
מחר אני רוכבת מזרחה לכיוון מלאווי, בתקווה לפצות על הזמן שאבד לי בבוצואנה, ומשם אמשיך צפונה לטנזניה. הכבישים קוראים לי!
לאלה שצריכים את זה כאן ועכשיו, להלן תקציר, כי אחר כך זה יהיה ארוך: הטוריסמו ולוצ'ה הוא הניסיון הראשון של MV אגוסטה בגלגולה המודרני לבנות אופנוע שהוא נוח ומפנק, ומכוון לתוך הקטגוריה ההולכת וגדלה של אדוונצ'רים בינוניים-גדולים שמבחינתם שטח זה מונח בגאומטריה. יצא להם מצוין. עכשיו יאללה, חפירות.
MV אגוסטה טוריזמו ולוצ'ה
נישה זה לא רק מקום לתלות טלוויזיה
בשנים האחרונות פלח שוק שבעבר ניתן היה להגדיר כתת-נישה, הלך וגדל עד שכמעט עבר את הקטגוריה ממנה הוא נולד. מדובר באופנועים שבצלליתם מזכירים אופנועי אדוונצ'ר, אך כבר בשלב התכנון שברו חזק שמאלה חזרה לכביש, ולעולם לא הסתכלו לאחור. אם האופנוע הראשון שאתם חושבים עליו הוא דוקאטי מולטיסטראדה, אתם בכיוון, אבל טועים בכרונולוגיה.
למרות שאנחנו לא רוצים להתחייב על הבכורה, אפשר לומר שככל הנראה הראשון (המשמעותי) שלקח את הנוסחה של תנוחת אדוונצ'ר זקופה אבל אפס זיקה לשטח, היה דווקא הימאהה TDM850. וזה אפילו לא ה-TDM שאתם בטח מדמיינים מסוף שנות ה-90 בארץ, כי הוא בכלל היה הדור השני – הראשון יצא כבר ב-1991 והפך אופנוע קאלט בקרב מעריציו, אך עוף מוזר בעיני כל היתר. השנים חלפו, וגם הדור השני והשלישי שגדל בנפח ל-900, מצאו חיבה רבה אצל קהל מסוים, אבל ברוב השווקים האירופאים (שלא לדבר על האמריקאים) לא נרשמה מהפכה. אז לא מהפכה, אבל כן נזרעו הזרעים לקטגוריית הספורט-אדוונצ'ר, שבבוא היום תגנוב את המכירות לקטגוריה שהייתה חמה בתקופה שבה מייקל ג'קסון היה חם – אופנועי הספורט-תיור. אוקי, נתקדם.
מבלי לעבור דגם-דגם ויקיפדיה סטייל, נקפוץ כמה שנים קדימה, לתחילת שנות ה-2000 בחבל בולוניה. אתם בטח שוב חושבים על המולטיסטארדה, ואתם שוב צודקים, אבל לא אם חשבתם על ה-1200, כי הרבה לפניו דוקאטי שלפו עוף מוזר לא פחות (ואולי יותר) מאותו TDM – המולטיסטראדה 1000 מבוסס על מנוע ה-L טווין מקורר האוויר שלהם. אמנם לא דגם שזכה להצלחה כבירה בזמן אמת, אבל היה אבן דרך חשובה בקטגורית האדוונצ'ר-ספורט, שאליה נוסף תוך כמה שנים הטריומף טייגר 1050. האחרון זנח את הגלגלים במידות דו"ש שאיתם נולד, ובדור השלישי שלו עבר למצב כביש נטו ועם כל שדרוג נוסף הלך יותר לכיוון הספורט.
תת-נישה שהלכה לכיוון הספורט
הוא עשה זאת כמה שניות לפני שק.ט.מ הביאה לעולם את ה-SMT, שכבר לקח את עניין הספורט צעד אחד קדימה והיה דומה יותר להיפרמוטו המגודל שלהם, אבל עם דגש על יותר נוחות ושימושיות ליום-יום מאשר לאדוונצ'ר המסוקס והמאובק.
כך, בלי ששמנו לב, נוצרה לה מין קטגוריית אדוונצ'ר-ספורט-טורינג, שלמען האמת, אם ניקח בחשבון שהמונח אדוונצ'ר לרוב מיוחס לחלק שמתייחס ליכולות שטח, אנחנו די נשארים עם הגלגול המודרני של אופנועי ספורט-טורינג. זקופים, בעלי מתלים ארוכים, כידונים רחבים, מפנקים למרחקים (מי יותר, מי פחות), ובעלי יכולות ספורטיביות שנעות בין 'סבבה' ל-'משפיל אופנועי ספורט בכביש הציבורי'.
ככה בשלוף, אפשר למצוא בקטגוריה הזו היום אופנועים כמו טריומף טייגר 1050 שלא מיובא ארצה, ימאהה MT-09 טרייסר, ובמשקל כבד קאוואסאקי ורסיס 1000 שנוטה יותר לצד התיורי מאשר הספורטיבי, ובפינה הנגדית הדוקאטי מולטיסטראדה והב.מ.וו S1000XR שמדברים יותר אל הרוכב הנמרץ. איפשהו באמצע גם האפריליה קאפונורד הצליח להשתחל. אכן, תקופה נפלאה לחיות בה.
המכנה המשותף הבסיסי ביותר לכל אופנועי ה'נישה' הזו, אגב, הוא עגול ובקוטר "17. אם יש לזה גלגל בקוטר "21 או אפילו "19 מבולבל, אפשר בגדול לומר שזה דו"ש, אבל אם יש לזה גלגל באותו קוטר של, נניח, CBR כלשהו – ברכותינו. מדובר באופנוע כביש. אם אתם קצת מבולבלים, כי בכל זאת מדובר באופנועים גבוהים, עם כל הפוזה והעמייאת, פשוט תחשבו שמדובר בגרסה הדו-גלגלית לסגמנט הקרוס-אוברים בשוק המכוניות. לאופנועים האלה יש יכולת שטח בדיוק כמו שלניסאן ג'וק יש, ואל תתקטננו לנו עכשיו – אנחנו מדברים על ניסאן ג'וק פרטית, לא ליסינג.
המון נוחות
תיור מהיר
התרגום המילולי של טוריזמו ולוצ'ה הוא 'תיור מהיר', ולמען האמת הוא די סוגר את הפינה של מה עבר למהנדסים מווארזה בראש כשהם ניגשו למלאכת התכנון. בליין של MV אגוסטה לא היו הרבה סוגים של אופנועים בגלגולה המודרני. בעיקר היו (ועודם) אופנועי ספורט ואופנועי נייקד ספורטיביים. דבר אחד מעולם לא היה להם, וזה אופנוע ספורט-תיור. או אדוונצ'ר, השם ישמור, בן פורת יוסף.
ב-2013 החברה האיטלקית חשפה את הפירות של מהלך העברת הבעלות מהארלי-דיווידסון לקלאודיו קאסטליוני שהתרחש שלוש שנים קודם לכן, והציגה את מנוע הטריפל החדש שלה בנפח 675 ו-800 סמ"ק. הראשונים לקבל את המנועים החדשים היו כמובן דגמי הספורט שנקראו F3 והנייקדים שהמשיכו לשאת את השם ברוטאלה, אולם בקנה כבר היו שלושה דגמים חדשים ושונים מכל מה שאגוסטה ייצרו עד כה. השניים הראשונים הם פחות או יותר אותו אופנוע ונבדלים מעט באבזור – הריבאלה והסטרדאלה הם הפרשנות של MV אוגוסטה לנישת ההיפרמוטארדים, והם נשענים קונספטואלית על ההיפרמוטארד והיפרסטראדה של דוקאטי. אפשר לומר שהם עדיין בטריטוריה של אופנועים ספורטיביים.
הדגם השלישי והאחרון שהוצג, ושלשמו נתכנסנו, היה כבר משהו אחר לגמרי. באגוסטה הבינו שהם צריכים להרחיב את הליין שלהם ולפתוח אותו לרוכבים נוספים, שעד היום אולי נדלקו מהרעיון של מותג איטלקי אקזוטי, אבל לא מספיק כדי לקפל את עצמם לתוך אופנועי הספורט הקשים של החברה או לנייקדים הבלתי מתפשרים שלה. הטוריסמו ולוצ'ה הוא בדיוק מה שהם היו צריכים.
אגוסטה לא ניסו להמציא את עצמם מחדש
ב-MV לא ניסו להמציא את עצמם מחדש. אין להם ניסיון באופנועי אנדורו או דו-שימושיים, ולכן שטח מעולם לא היה על הפרק בכל מה שנוגע לטוריסמו ולוצ'ה, אפילו לא סיסמאות שיווקיות. הם יודעים לעשות אופנועים מהירים ומרגשים שנראים כמו פוסטר, ולכן הגיוני היה לקחת את הידע הזה ולהיכנס איתו בדיוק לנישה הזו של אופנועי אדוונצ'ר-ספורט-תיור (מעכשיו נקצר ונקרא לה אדוונצ'ר-ספורט). הם עשו זאת על בסיס המנוע החדש והסופר מתוחכם בעל שלושת הצילינדרים, תוך כדי שמירה על המאפיינים של אופנועי הספורט של החברה, כלומר אופנוע שמרגיש קל, זריז, מרגש, מלא במכלולים איכותיים בכל פינה, ואלקטרוניקה מתוחכמת כמו בקרת אחיזה עם שמונה רמות וארבעה מצבי ניהול מנוע (כולל אחד קאסטום שמאפשר לשחק בכל פרמטר, החל מכוח, תגובות מנוע ואפילו בלימת מנוע). אה כן, ושנראה כמו דוגמנית-על.
נתחיל דווקא בדוגמנית ובווידוי אישי. הטוריסמו ולוצ'ה הוא בעיני אופנוע האדוונצ'ר-ספורט היפה ביותר שכסף יכול לקנות. יפה ברמות של כלה. זה לא רק הדברים הברורים כמו הפנס הקדמי בעל הצורה הכל-כך איקונית, הפנס האחורי שלבדו יכול לזכות בפרס נובל לעיצוב פנסים אחוריים, או הקווים המדהימים והזורמים שלו. הטוריסמו פשוט הורס את הבריאות בכל פינה שבה העין נחה, וככל שהיא נחה יותר היא מגלה יותר פרטים יפים ומדליקים. הגלגלים, השלדה, לוח השעונים הענק והצבעוני, ואפילו רגלית הצד נראית מעולה. אם הייתי צריך לבחור אלמנט אחד זו הייתה דווקא תת-השלדה הייחודית. דקיקה וצרה, עם המון מקום בין הגלגל ליחידת המושב, ועדיין חזקה מספיק כדי לסחוב משקל של שני רוכבים ומזוודות מלאות. הגאונות בעיצוב תת-השלדה באה לידי ביטוי כשמרכיבים את המזוודות. למרות גודלן שמאפשר הכנסת קסדה בכל צד, הרוחב הכללי מאחור צר יותר מרוחב הכידון.
לגור איתו
מאחר והטוריסמו יועד להיות אופנוע נוח ונעים שמסוגל לתפור קילומטראז' ולשמש כלי תחבורה יומיומי, המנוע של ה-F3, שמפיק במקור כ-147 כוחות סוס ומגיע ל-13,500 סל"ד, קיבל ריטלין הנדסי. המייק-אובר פרס לו את עקומת המומנט גבוה יותר בסל"ד מוקדם יותר, שלח 37 סוסים לחתום אבטלה וחתך את חגיגת הסל"ד כמעט 2,000 סיבובים מוקדם יותר. לא הכל שחור, כי הטרייד-אוף הוא מנוע גמיש באופן משמעותי ושמיש בכמה רמות יותר שאפילו גדל במרווחי הטיפול מ-6,000 ק"מ מעיקים ל-15,000 כמו ביונדאי של אשתך. בעוד אצל האח הספורטיבי המנוע קשה למיצוי, מתפרץ ומאיים, הטוריסמו הוא כמו החבר הסטלן הזה שזורם איתכם לכל מקום, הכול אצלו יותר באיזי, ועדיין, כשהבאסים מתחילים – הדם מתחיל לזרום, הוא מתעורר ונותן בראש.
שפע אלקטרוניקה אינטואיטיבית
הקלישאה אומרת שבטריפל יש קצת מהאופי של וי-טווינ'ס בסל"ד נמוך, קצת מארבעה צילינדרים בגבוה, והרבה באמצע. בטוריסמו זו לא קלישאה, אלא תיאור נאמן למדי למקור. למרות שבסל"ד רצפה במהירות אפס הוא קצת מקפצץ בכל מה שהוא לא הילוך ראשון, יש לו מספיק כוח כדי לדחוף מהר לתוך השריר הנפוח והמדליק הזה ששוכן בין 4,000 ל-8,000 סל"ד ואז חזק ומהר עד הקו האדום וחוזר חלילה בהילוך הבא, דרך הגיר הקצר והמדויק. באמצעות הקוויקשיפטר המקורי המצוין, שלא רק מעלה הילוכים ללא שימוש במצמד אלא גם מוריד אותם תוך כדי התאמת סל"ד המנוע, התאוצה לא מפסיקה החל מהזינוק, ורק באזור 190 קמ"ש היא מתחילה להתמתן קלות עד המהירות הסופית באזור ה-230 קמ"ש. הדרך שבה המנוע עובדת מאוד נעימה – אין פה חלקות מוחלטת ומשעממת, אלא מין חספוס כזה שמרגישים בישבן ובלב, אבל לא כזה שמפריע בקצות הגפיים.
במהירות כזו מיגון הרוח של הטוריסמו עובד לא רע בכלל, עבור רוכב לא גבוה. הוא אמנם לא חשמלי, אך ניתן לתפעול ביד שמאל בקלות תוך כדי רכיבה. עם זאת, רוכבים גבוהים פחות התרשמו מיכולת הכיסוי של המגן ורק ציינו לטובה את העובדה שלא נוצרות מערבולות. אם המורכב שלכם גבוה זו כבר בעיה אחרת, שכן הפרשי הגובה בין הרוכבים והמיגון הבינוני גרם למערבולות גם עבור מורכבת נמוכה, וחמור מכך – לגבוהים יותר שביקרו מאחור.
מנוע אדיר
במצב ספורט וטורינג הוא מהיר ומרגש, והמצערת האלקטרונית מרגישה סופר-מחוברת, מדויקת ופריכה. ההבדל בין שני מצבי ניהול המנוע הללו, אגב, הוא בכך שספורט נותן את כל 110 כוחות הסוס עם תגובות חדות, וטורינג נותן 90 מהם ותגובות מעט פחות חדות, למרות שההבדל לא מאוד מוחשי. בדרך כלל כשיש מפות כאלה שונות, החזקה מביניהן תהיה אגרסיבית ולא נעימה לשימוש, אבל שאפו לאגוסטה שפתרו את בעיות המצערת הרגיזה שאפיינו את מנועי הטריפל בתחילת דרכם, וכעת גם במצב ספורט היא חלקה ונעימה לשימוש גם בפתיחה וסגירה, מה שבעינינו מייתר את מפת הטורינג. לקוראינו בעלי האזרחות הפולנית, אל חשש – באגוסטה דאגו גם לכם ושתלו במחשב גם מצב גשם עם 80 כוחות סוס ותחושות עצובות יותר.
אם כבר נכנסנו לטריטוריה של קסמים אלקטרוניים, הנה זיכרון כואב שלי מה-F4, יצירת המופת וספינת הדגל בליין של MV. הנה אני, בחליפת עור, ביום של 46 מעלות, עומד בשמש בצד הדרך על כביש הצפון, מנסה לשנות את רמת ההתערבות של בקרת האחיזה וניהול המנוע, שמתישהו, איכשהו, לא בכוונה, העברתי למצב פולין. כעבור רבע שעה מייסרות מהגיהינום הרמתי ידיים. מה רבה הייתה שמחתי כשגיליתי שבטוריסמו לא רק שיש המון אלקטרוניקה, אלא שהכל עובד נהדר ובקלות נפשעת. רוצה מפת ניהול מנוע שונה? אפשר לשנות בנסיעה ולא צריך אפילו לסגור מצערת, רק ללחוץ על הכפתור. חפץ לבכם בניתוק ה-ABS? או אולי בהפעלת בקרת השיוט? פשוט לחיצה על כפתור. נגיש ופשוט.
הבקרות השונות לא רק קלות לתפעול, הן גם עובדות מצוין. למרות שאת ה-ABS העדפנו לכבות כדי ליהנות מהעובדה שלא אנחנו משלמים על הצמיגים, הוא עובד מצוין בשילוב עם בלמי הברמבו, שהם בעצמם שילוב מופתי של נשיכה, עוצמה ורגש שמסוגלים להעלות את האחורי לאוויר גם כשעל צג המהירות שלוש ספרות (כשה-ABS כבוי). גם בקרת ההחלקה מתוחכמת למדי ומאפשרת במצבי ההתערבות הנמוכים לא מעט קשקושים בזנב לפני שהיא מתערבת, אם לא מתחזרים על הגז באלימות.
אלקטרוניקה משובחת
אפילו טיול ברחבי המחשב האולטרה-מתוחכם עם אפשרות לחבר באמצעות בלוטות' תשעה מכשירים כמו טלפון, דיבורית ועוד, נעשית בצורה אינטואיטיבית, כך שאפשר לשלוט על קבלת שיחות, מוזיקה ושאר מסיחי דעת הישר מהכידון ובקלות, והכל על מסך צבעוני וגדול שנראה מעולה גם באור ישיר. אולם אליה וקוץ בה. לוח השעונים של הטוריסמו כל כך עמוס במידע ובצבעים וכל כך הרבה דברים זזים ומשתנים, שצריך להיות טייס קרב כדי להיות מסוגל להבחין ולקרוא את המידע הרצוי בזמן נסיעה. ב-MV כאילו לא ניסו בכלל לעשות את הקריאה לפשוטה יותר – אפילו השעון מתחלף פעם בשנייה עם התאריך, בקטע לא הגיוני בעליל. למה שיעניין אותי התאריך בזמן רכיבה?
אם זה לא מרגיש מספיק מתוחכם בשבילכם, אז גרסת ה-Lusso היקרה יותר מגיעה גם עם GPS מובנה, שכשהוא מתחבר לאפליקציה של MV (שזמינה גם עבור הדגם הרגיל), יכול לשמש כ-Data Logger ולתעד כל נתון שתרצו, מתאוצה, דרך זוויות הטיה, עומסי בלימה, ועוד יתר נתונים שכל מיני חיישנים בסביבת האופנוע אוספים. הלוסו גם מגיע עם בולמים סמי-אקטיביים חשמליים של זאקס, בלוטות' מתוחכם יותר, וגם פיצ'רים פחות מתוחכמים כמו ידיות מחוממות ורגלית אמצע.
הדגם ה'פשוט' מגיע עם מזלג של מרזוקי מלפנים ובולם זאקס מאחור, שניהם מתכווננים באופן מלא ועובדים טוב, אבל לא מושלם. בשני הקצוות המתלים מעט רכים מדי, כך שבעבודה מאומצת האופנוע זז לא מעט על המתלים, במיוחד בכביש מלא מהמורות כמו זה שיורד מפוריה עילית לכנרת. מנגד, הם לא ממש מספקים רכיבת קסומה ונטולת הפרעות ברכיבה עירונית או בעת מעבר על אספלט שבור במהירות. למען ההגינות נציין שלא התעמקנו בניסיונות כוונון של המתלים, ובטוח שניתן לשפר במידה מסוימת את התוצאה עם כמה קליקים לפה או לשם, בעיקר על ידי האטת שיכוך ההחזרה.
בולמים טובים, אבל לא מושלמים
אבל אולי היתרון הגדול ביותר של הטוריסמו ולוצ'ה הוא כשמסתכלים עליו כחבילה. בדומה לטרייסר, הוא מרגיש קטן באופן משמעותי מבהמות גדולות כמו ה-R1200GS, מולטיסטראדה, ורסיס 1000 ושאר העוגים. המשמעות הישירה היא שכל ההתנהלות איתו קלה יותר, ועדיין הוא לא מרגיש צפוף. הוא שוקל 191 ק"ג יבשים, שעם מיכל דלק מכובד ביותר של 22 ליטר ועוד קצת נוזלים אנחנו מעריכים שמשקלו הרטוב יהיה באזור ה-220 ק"ג שמרגישים אפילו פחות מכך. הוא נוח באופן מעורר פליאה ומפנק למדי וכולל את כל הפיצ'פקעס הקטנים כמו שני שקעי 12V לציוד מחומם ושקע USB כפול מתחת ללוח השעונים, מראות שאשכרה עובדות ופנס שמאפשר לתפור את סדום-ערד בלילה גם בלי להזדקק לפנסי ערפל יקרים. צריכת הדלק שלו במבחן עמדה על כ-1:13 אבל קרענו לו את המאמא, ועדיין ראינו טווח של 260 ק"מ עם עוד שני ליטרים במיכל, שזה לא רע בכלל. ואולי מה שאנחנו רוצים לומר, זה שהטוריסמו ולוצ'ה מביא איתו משב רוח של איטלקייה חמה, אבל בלי כל הניג'וסים הנלווים. הוא פשוט אופנוע טוב. ממש טוב.
מקיאטו
ה-MV אגוסטה טוריסמו ולוצ'ה הוא יצור מיוחד, וכנראה שכך גם יהיה הבעלים שלו. הוא משלב בין הגודל והביצועים של הימאהה MT-09 טרייסר, עם האיכויות, המכלולים והקלאס של ספינות דגל כמו ה-S1000XR של ב.מ.וו או המולטיסטראדה של דוקאטי, שגדולים וחזקים ממנו.
עם זאת, במחיר של 129,900 ש"ח לגרסת הבסיס, לא כל אחד יכול (או מעוניין) להצדיק פער מחיר של כ-45 אלף שקלים מהימאהה, אחד מלהיטי המכירות החזקים ביותר של השנים האחרונות. ולמרות שהב.מ.וו והדוקאטי יקרים ממנו בכ-18 או 27 אלף שקל בהתאמה, סביר שתראו יותר מהם בכביש, כי על אף מחירם הם יותר מיינסטרים מהיצרן הקטן שעדיין זכאי להיקרא אקזוטי.
מקיאטו איטלקי אקזוטי
באופן מסוים, מי שצפוי לרכוש את הטוריסמו ולוצ'ה הוא לא סתם אחד ששותה אספרסו, הוא שותה מקיאטו. כן, הוא מחזיק מעצמו אחד שמעריך איכות, אבל גם שונה וממש לא אחד מהעדר. העניין הוא שרובנו לא שותים מקיאטו, וחבל – כי הטוריסמו הוא בעינינו האופנוע הטוב ביותר היום בליין של MV אגוסטה ואופנוע לא פחות מנפלא בפני עצמו, שעשוי להתאים גם לכל מי שלא רואה עצמו מחפש הרפתקאות אקזוטיות.
אם שפר עליכם המזל ואתם מתלבטים לגבי אדוונצ'ר-ספורט יקר, תעשו לעצמכם טובה וקחו את ה-MV בחשבון. לכו תדעו, אולי תגלו שאתם אוהבים נגיעה של קצף חלב באספרסו שלכם.
לכאלה שאוהבים את האספרסו המשובח שלהם עם נגיעה של קצף
בחודשים האחרונים מתבצעת רפורמה בביטוחי החובה של מכוניות פרטיות. בין היתר, מכוניות בעלות מערכות בטיחות אלקטרוניות קיבלו הנחה בביטוח החובה, וזאת כדי ליצור תמריץ לרכישת מכוניות בטוחות יותר.
במקביל, הוועדה המשותפת של חוקה, חוק ומשפט וכספים דרשה הפחתה בביטוח החובה גם לדו-גלגלי בעלי מערכות בטיחות דומות.
אתמול (ג') פרסם אגף הביטוח במשרד האוצר מסמך טיוטה המתייחס להנחה בביטוח החובה לדו-גלגלי. מהמסמך עולה שכלים בעלי מערכות בטיחות אלקטרוניות ומכאניות וכן כלים תלת-גלגליים יקבלו הנחה בביטוח החובה. עד כאן זה נשמע מצוין, אולם בפועל ההנחה זעומה.
באגף הביטוח מתייחסים ל-5 מערכות בטיחות – מערכת ABS למניעת נעילת גלגלים, מערכת EBA להגברת בלימה חשמלית, מערכת CBS לבלימה משולבת, מערכת TC לבקרת החלקה, ומערכת ASC לבקרת יציבות, כשבפועל 2 האחרונות הן זהות לחלוטין באופנועים (בכלי רכב 4 גלגליים יש הבדל בין שתי המערכות, אך לא בדו-גלגלי), ולכן בפועל מדובר ב-4 מערכות בטיחות בסך הכל.
ההנחה בביטוח החובה על כל אחת מהמערכות עומדת על 3% בלבד.
ניקח לדוגמה רוכב בן 30, ללא תאונות או שלילות רישיון, שרוכב על אופנוע בנפח 500 סמ"ק. כיום רוכב כזה משלם כ-5,100 ש"ח לשנה לביטוח חובה ללא השתתפות עצמית, וכ-3,900 ש"ח לשנה לביטוח עם השתתפות עצמית.
על מערכת ABS הרוכב יקבל הנחה של 3%, כלומר 150 ו-120 ש"ח בהתאמה, ואם יש לו גם מערכת בקרת החלקה / בקרת אחיזה, ההנחה תגדל ל-300 ו-240 ש"ח בהתאמה – שהם 6% ממחיר הביטוח, בלי ועם השתתפות עצמית.
לגבי שתי המערכות הנוספות – מערכת בלימה משולבת ומערכת בלימה מתוגברת, ובכן, אלו נפוצות הרבה פחות, במיוחד האחרונה שקיימת רק בדגמים ישנים של ב.מ.וו, כך ששתיהן כמעט ולא רלוונטיות.
פרט למערכות הבטיחות, כלים תלת-גלגליים צפויים לקבל הנחה גדולה יותר בביטוח החובה, סדר גודל של 5%. יותר טוב, אבל עדיין מעט מדי.
חשוב לזכור שעדיין מדובר בטיוטה בלבד ולא במסמך הרשמי הסופי.
סוכנות אופרוד, שמשמשת גם כמוסך המרכזי של ק.ט.מ, מקיימת מחר (חמישי) מסיבת השקה לשני דגמים חדשים – ק.ט.מ סופרדיוק 1290GT ודיוק 690.
המסיבה תתחיל בשעה 18:30, כשבשעה 20:00 תתקיים הרצאה של אלי פנגס בנושא "מה זה מהר ומה זה לאט". בהמשך הערב יתקיים הפנינג מכירות למוצרי ק.ט.מ, וכן יוגשו בירה וכיבוד לאורך כל הערב, לצלילי מוזיקה של DJ.
אתמול (ג') התקיים בוועדת הכספים של הכנסת דיון בנושא הורדת מס הקנייה לקטנועים קטנים בנפחים של עד 250 סמ"ק. כיום מס הקנייה לכלים אלו עומד על 40%, והמטרה של ועדת הכספים בראשות ח"כ משה גפני היא להוריד את המס ל-20% על מנת להקל על רכישת דו-גלגלי אורבני קטן ובכך להקל על עומסי התנועה הכבדים, בעיקר באזור גוש דן.
חשוב לציין שהורדת המס מ-40% ל-20% לקטנועי 125 סמ"ק תפגע בהכנסות המדינה ב-8 מיליון שקלים בלבד, ואם מורידים את המס לעד 250 סמ"ק הפגיעה תהיה כ-15 מיליון ש"ח בשנה בלבד – סכום זעום ובטל בששים לכל הדעות. יחד עם זאת, ברשות המסים מתנגדים למהלך על מנת שלא להיכנס למדרון חלקלק שבסופו מגזרים נוספים ידרשו הקלות במס הקנייה. במדינות אירופה, אגב, המס על קטנועים קטנים נע בין 0% לבין 8%, בהתאם למדינה.
בסופו של יום ניתנה לרשות המסים ארכה של שבועיים כדי להציג את התכנית. ראש הוועדה הבהיר לנציגי האוצר שעדיף שהמהלך ייעשה בהסכמה של הצדדים, וזאת על מנת שלא יהיה צורך להניע מהלך חקיקה. המשמעות מבחינת הדו-גלגלי היא מצוינת: המדינה דוחפת חזק להקלה במיסוי דו-גלגלי קטן, ואם נציגי האוצר יתנגדו למהלך, המדינה תעשה זאת על ידי חקיקה. "אנו כל חברי הוועדה, קואליציה ואופוזיציה, חברי כנסת מכל הסיעות, סבורים שנוכח הגודש העצום בכבישים ורמות הזיהום במרכזי הערים, נכון להוריד את מיסי הקנייה על קטנועים ואופנועים קלים", אמר גפני.
בין התומכים למהלך הורדת המיסוי לדו-גלגלי קטן נמצאים מיטל להבי, סגנית ראש עיריית תל-אביב והמחזיקה בתיק התחבורה בעיר, ח"כ זהבה גלאון, ראשת מרצ אשר השתתפה גם היא בדיון, וכן ח"כ מיקי זוהר מהליכוד.
כבר לא מעט שנים אנחנו קוראים כתבות על תחרות האקסטרים-אנדורו – הרד-בול רומניאקס. יש למרוץ המטורף הזה הרבה מאוד עוקבים, גם כאן בארץ, אין כאן קורא שלא יודע איפה זה, וחלק לא קטן מרוכבי האנדורו בארץ אפילו רכב באזור המדהים שבו נערך המרוץ – הרי הקרפטים ברומניה.
פרולוג 2015; צילום: ניר עמוס
היסטוריה ומספרים
ב-12 ליולי יזנק הרומניאקס במהדורה ה-13 ברציפות. המתחרים הישראלים גילו אותו ב-2012, כשבמבט לאחור זה היה עדיין אירוע יחסית אנונימי וקטן. לשם ההשוואה, ב-2012 זינקו בכל הקטגוריות יחד 195 רוכבים (מתוכם 3 חלוצים כחול-לבן), כשעדיין היו קטגוריות של זוגות ולא הייתה קטגוריית איירון. השנה יזנקו 504 רוכבים (תכף נחזור לזה) בארבע קטגוריות – גולד, סילבר, ברונז ואיירון, כשרק קטגוריית הברונז לבדה מונה 228 רוכבים. זה המון!
בשנה לאחר מכן חלה עלייה חדה בפופולריות ענף האקסטרים-אנדורו העולמי. העובדה שזו הייתה חגיגת העשור לרומני אקס, וכן בשל שיווק אגרסיבי הולך ומתגבר לקראת המאורע, גרמו לכל השורות אותם הקצו המארגנים להתמלא, ולמרוץ באחת מגרסאותיו הקשות ביותר זינקו 365 רוכבים, מהם 4 ישראלים. ראוי לציין שבשנה זו עדיין נהוג היה כי את רובו המכריע של המסלול עושות כל הקטגוריות על מסלול משותף, כשרק לחלקים קטנים ממנו קיימים פיצולים לפי דרגות קושי שונות. הדבר עבד לא רע בשנים קודמות עם מספר נמוך של משתתפים, אך בשנה זו היה לגורם הראשי לפסילת רוכבים רבים שנאלצו לבלות שעות מצטברות בעמידה ב'פקקים' בקטעים המהווים קושי טכני עבור רוכבים מקטגוריות נמוכות מהם.
ב-2014 הגיעה החותמת 'הגזמה' עוד בשלב פתיחת ההרשמה, כשתוך 18 שעות נתמלאו כל המקומות, והנרשם אונליין ה-366 במספר קיבל מייל בנוסח "תודה, אבל אתה ברשימת ההמתנה". שוב 4 ישראלים בתוך אחד ממגדלי הבבל המהנים שהופקו בספורט המוטורי הדו-גלגלי העולמי, אבל… אליה וקוץ בה. זו גם השנה שהסתמנה כשנת מפנה – המרוץ כפי שהיה, שוחק, נוהל ונאהב, התחיל להיות קטן על כמות המתחרים אותו הוא מכיל. שנה זו הייתה האחרונה בה המירוץ נדד אל מחוץ לעיר סיביו ללילה בכפרים המרוחקים. הלילות האלו (Overnight Bivouc) הוסיפו המון צבע ועניין למתחרים, לקושי וגיוון המסלולים, לביקור ושימוש במפעלים ומכרות ישנים, בחיכוך עם אוכלוסייה שנראית כאילו לא יודעת שרומניה כבר לא קומוניסטית, ובין היתר – אם לא בעיקר – הוסיפה המון קושי להפקה. הקושי גרם לתקלות זמנים תוך כדי המרוץ (יומיים זינקנו ללא תוצאות יום האתמול), ובמיוחד בסופו, כך שבעצם את המיקום הסופי של המרוץ ידענו רק שבועיים לאחר סיומו, במייל התנצלות מההפקה. לא נעים לסיים כך אירוע ברמה הזאת, ומכיוון שאת זה גם המארגנים ידעו – לשנה הבאה הוכנסו שינויים.
עלייה אופיינית ברומניאקס; צילום: ניר עמוס
ומכיוון שאחורה לא הולכים אז שוב כמות המשתתפים עולה, וב-2015 מזנקים 390 רוכבים, כששני שינויים מהותיים מוכנסים. הראשון – אין לילות מחוץ לסיביו. במחשבה ראשונה זה אולי לא משנה יותר מדי, אך לגיוון אזורי הרכיבה, ובעיקר כשרוצים לעשותם נגישים למרשלים, לצופים ולחילוצים – הדבר מתחיל להיות בעייתי, והתשלום המידי הוא אקסטרה קילומטראג' בכביש למקומות הזינוק ומנקודות הסיום היומיות. השינוי הנוסף הוא פיצול מסלולי הקטגוריות השונות לרוב רובו של המסלול. על פניו זה שינוי מבורך וחשוב כדי למנוע חיכוכים מיותרים בין קטגוריות, אבל בשילוב דילול שטחי המרעה כתוצאה מהשינוי הראשון, גדלים המרחקים אותם יש לגמוע, והמחיר המיידי לשנה זו הוא רמת קושי נמוכה מדי לקטגוריות איירון וברונז (המהוות ביחד שני-שליש מכמות המתחרים) ומהירויות אדירות ברוב קטעי הרכיבה, שאיך לומר בעדינות – לא לילד הזה פיללנו.
אך אל תתבלבלו, זה אמנם מריח קצת יותר ממוסחר וקצת יותר עדין, אבל את עבודת הארגון הצוות שם יודע נהדר, והשילוב של הפקה ברמה גבוהה עם עיר מארחת מדהימה, מזג-אוויר אירופאי קייצי והרים קרפטים מפוסלים אותם אתה חולק עם משוגעים כמוך מכל העולם, הוא שילוב כובש ומנצח עם הרגשת סיפוק עצומה בסוף כל יום רכיבה. לתוך כל הבלגן הזה נשאבים 12 ישראלים, כש-10 מהם עם אופנועיהם הפרטיים המשולחים מהארץ תחת כנפי UPS ישראל באחת מההפקות המוצלחות שידענו.
גראהם ג'רוויס ברומניאקס 2015; צילום: ניר עמוס
504 רוכבים עומדים לזנק בעוד שבוע לרומניאקס. זה קצת מגיע בהפתעה, כי גם השנה, כמו בעבר, המגבלה הרשמית היתה כ-360 מתחרים, ולכן נקווה לשמוע שם בתדריך הפתיחה התייחסות כלשהי למספר הזה. אחרי השתתפות בארבעה רומניאקסים רצוף ולמרות היכרות קרובה עם הצוות המארגן ויכולותיו, אנחנו קצת חוששים לאיכות והצלחת המרוץ עם מספר כזה גבוה של משתתפים. עברו הימים בהם כל הקטגוריות קיבלו זמן אימון על מסלול הפרולוג ושני מקצי מדידות זמנים לטובת סיכוי לתוצאה טובה יותר. היום זה יותר "גומר, הולך". נקווה שנתבדה ונגלה שהמארגנים המציאו את עצמם מחדש וישלפו שפן מהכובע.
רוכבי החוד
בזירת רוכבי העילית אנו צפויים לפגוש כרגיל את כל הטוענים הטבעיים לכתר – גראהם ג'ארוויס, ג'וני ווקר (החוזר מפציעה), אלפרדו גומז שנמצא בכושר שיא, פול בולטון, ווייד יאנג, האחים המינגווי ועוד. במרוץ ארוך כמו הרומניאקס קשה יחסית לצעירים חסרי ניסיון ותמיכה קבוצתית מנוסה לבוא ולהפתיע, אך בכל זאת שימו עין על ארבעה רוכבים צעירים שנשמח לראות לפחות אחד מהם מפתיע את כולנו – בילי בולט שנתן לנו שואו מטורף בארצברג, מריו רומן על האסקי, מאני לטינביכלר על תקן הצעיר היחסית ותיק ולא רק ה'בן של', וירייה באפלה מבחינתנו, אבל הילד הצ'כי דוויד צ'יפריאן הוא מוכשר ונחוש בטירוף.
יורם לביא, זקן רוכבינו השנה, ומעבר לרשימה מכובדת של מרוצים גם ליורם ארבעה רומניאקסים באמתחתו. לחמישי הוא לא תכנן לצאת, גם מסיבות כלכליות וגם כתוצאה מאכזבת רמת (חוסר) הקושי של שנה שעברה, ולכן גם לא נרשם. השינוי הגיע לפני חודשיים, כשחבר ממקסיקו שנרשם ושילם נאלץ לבטל השתתפותו בשלב בו לא יוכל לקבל את דמי ההשתתפות בחזרה, והציע כמתנה ליורם להשתתף במקומו. בירור יתר העלויות (טיסה ואופנוע) גם עמדו לטובתו, וכשהאישה שלצידו מפרגנת ואף דוחפת – נפל הפור וקטגוריית הברונז תכיל את יורם בפעם החמישית ברציפות.
להבדיל משנים קודמות בהן הגיע יורם ממקסיקו, שם התגורר והתאמן באזורים הקרובים יותר באופיים לרומניה, השנה יגיע כשבאמתחתו בעיקר אימוני מדבר וסגנון רכיבה שונה. זהו ללא ספק שינוי משמעותי, כשבנוסף, לאחר 4 רומניאקסים על ק.ט.מ פרירייד, השנה ירכב על ק.ט.מ 300EXC.
לדבריו, הוא מקווה ומצפה לרומניאקס קשה – "כזה שמפחיד אותך פעמיים ביום… כזה שמאתגר את יכולות הרכיבה הטכניות שלך… כזה שאתה מרגיש הקלה כשאתה חוצה את שער הסיום כל יום". יורם מבקש להודות ל: KTM1 Sibiu, X-ON, Biko, Lior's Motoride
יורם לביא במרוץ ה-Last Dog Standing שבו השתתף בחודש שעבר בארה"ב
גב סלע בן 17, ולא רק שיצא השנה לרומניאקס השני שלו, אלא שמאז הראשון הוא הספיק לצבור ניסיון בינלאומי מרשים עם תוצאות מרשימות גם באנדורו כמו גם בראלים, ואפילו במוטוקרוס. גב חוזר השנה שוב לקטגוריית הברונז לאחר חוויה חיובית וחזקה מהרכיבה ברומניה לפני שנה. עם זאת, ולמרות שניהל מרוץ מעולה, הוא חש אכזבה מתוצאות המרוץ (לאחר תקלה ועיכוב רציני ביום האחרון) ומתכוון לשפר זאת השנה.
גב רוצה להודות לשמני VALVOLINE, ל-DIRT-X יבואנן KLIM ציוד רכיבה, ד.ל.ב מוטוספורט יבואנית ק.ט.מ לישראל, champ factory IL ו- factory service, וכמובן למשפחה התומכת.
גב סלע במרוץ אנדורו בישראל; צילום: אייל מור
צוק סלע בן ה-15 הוא אחיו הצעיר של גב. יחד עם שאר המשפחה ליווה את אחיו מהקווים ברומניאקס הקודם, שמע את הסיפורים והחוויות, בלע בשקיקה כל פריט מידע ונרשם גם הוא לאתגר הברונז השנה. צוק דרוך ונרגש לקראת המרוץ אותו מגדיר כ-"אחד מאתגרי הרכיבה הגדולים בעולם" ומקווה לסיים במקום הטוב ביותר שיוכל.
צוק מודה ל-champ factory על האימונים וההכנה למרוץ, ובעיקר להורים התומכים ש-"בלעדיהם שום דבר מזה לא היה קורה".
צוק סלע במרוץ אנדורו בבקעת הירדן; צילום: ניר עמוס
סוף סלע הוא האח הקטן של גב וצוק, והוא חגג בר מצווה לפני כשבועיים. סוף נרשם לקטגוריית האיירון, ואת תוצאות הגברת האימונים ראינו בכל מרוץ בו השתתף השנה בארץ, כשבדרך כלל הוא מנצח בפער נכבד. סוף אמור לחזור מפציעה ולהוריד גבס יום לפני הפרולוג. בשבועות האחרונים הוא מבקר מומחים על בסיס יומי בכדי לחשב את יכולתו לזנק למרוץ בסדר גודל כזה. מבלי קשר לפציעה ובשל גילו וגודלו הפיזי, סוף ירכב על אופנוע הקטן מכל שאר האופנועים שיהיו במירוץ, שכידוע לנו רובם המכריע נתקלים בקשיים וצליחת מסלול המרוץ. לפיכך ועל פי התכנון, אמור להצטרף אליו ולרכב לצידו לא אחר מאשר מאמנו האישי בשנים האחרונות ומנצח קטגוריית הברונז, תומר שמש, כמתחרה מן המניין.
סוף סלע במרוץ אנדורו בארץ; צילום: עמרי גוטמן
דניאל לייזרוביץ בן ה-51 הוא ארץ ישראל היפה של המרוץ. דניאל הפציע אל חבורת הרומניאקס ההולכת וגדלה לקראת המרוץ של שנה שעברה, וכבר בשלב ההכנות הבנו שזרח עלינו כוכב. לאחר שטעם וצלח את קטגוריית האיירון בשנה שעברה, לדבריו דאז – "כמתנה חד-פעמית ליום הולדתו ה-50", הבין שצדק בהכל פרט לעניין ה'חד-פעמי', ועוד בזמן המרוץ אמר: "בשנה הבאה נעשה ככה וככה…". מקום 39 באיירון היה נחמד, ועם ניסיון של שנה קדימה אולי היה מצליח אף להתקדם מעט, אך להבנת דניאל, רוח הרומניאקס היא "לצאת תמיד לקטגוריה שגדולה עליך במידה אחת ושתרגיש שהמסלול בלתי אפשרי עבורך…".
הוא חמוד, הוא שונה, הוא גאון, הוא מעצבן, הוא מקשיב, והוא אדיר, וכפי שהבנתם, השנה החליט לאתגר את עצמו בהרשמה לקטגוריית הברונז. תנו לו בכפיים, תנו לו בכבוד ותדחפו אותו כל יום דרך כל מדיה אפשרית, כי אתם הדלק – והדלק הזה הוא בחינם!
דניאל ליזרוביץ' בפרולוג רומניאקס 2015; צילום: אייל מור
עמית קליינמן עושה את מה שעשה דניאל בשנה שעברה – מקווה לצלוח את קטגוריית האיירון כמתנת יום הולדת 40. עמית נשוי באושר פלוס 2, ובין הלחץ בעבודה למשפחה ומעבר דירה הוא משתדל לרכב לפחות בסופי שבוע, ובהתאם יוצא ללא שאיפות מיוחדות – פשוט לחוות את החוויה וליהנות מהרגע.
עם זאת נקווה שתהדהד לו בראש הערת האגב של המנוסים יותר, שכדי ליהנות מהחוויה לאורך זמן נקודת המפתח העיקרית היא לעמוד באתגר מולו ניצבת – ואין ספק שמבחינתו האתגר הקשה הוא לצלוח בזמן המותר את ארבעת ימי רכיבה בתוואי שטח תובעני ולעתים גם מזג-אוויר לא סלחני. הוא מקווה שהגוף, ובעיקר הברכיים, יעמדו בעומס כדי לעשות את המקסימום לסיים בכבוד.
עמית קליינמן באימון רכיבה בארץ; צילום מתוך הפייסבוק
יפתח פרנקו בן ה-17 הוא הכוכב העולה של הוסקוורנה-ישראל. יפתח יוצא השנה לרומניאקס כמרוץ בינלאומי ראשון, ולמרות כל ההכנות והאימונים הוא מתרגש מאוד ולא יודע למה לצפות.
האימונים של יפתח כללו בין 3 ל-5 רכיבות שבועיות בנוסף לאימוני כושר שונים ורכיבות תרגול GPS. לדבריו, הוא מרגיש מוכן ומתכוון להילחם לסיים בתוצאה הטובה ביותר שהוא יכול. יפתח ירכב על הוסקוורנה TE300 בקטגוריית הברונז, והוא מבקש להודות לשחר עמרמי וקובי גילון על התמיכה באימונים והעזרה ביציאה למרוץ, כמו גם לשאר נותני החסות – עופר-אבניר יבואנית הוסקוורנה לישראל, אבזריון, Husky shop, ובמיוחד למשפחה ואבא שלו שיתלווה אליו למרוץ.
יפתח פרנקו באימון רכיבה בארץ; צילום: אסף רחמים
גיל קינן בן 28, נשוי, וכשיחזור מהרומניאקס יהיה כבר כמעט פלוס אחד. הוא ככל הנראה רוכב האקסטרים-אנדורו הטוב בארץ. ברומניאקס של שנה שעברה, שהיה המרוץ הבינלאומי הראשון שלו, יצא גיל לקטגוריית הסילבר, ויכל לה בגדול כשסיים במקום ה-20 המכובד מתוך 109 מזנקים ו-56 מסיימים, וזאת בשנה שבדיעבד נחשבה לאחת הקשות שידעה קטגוריית הסילבר – ולראיה כמות המסיימים, כשגם בין 56 המסיימים כמחציתם לא עמדו בזמן הגג של אחד הימים (ברומניאקס מותר לאחר ביום אחד מתוך ארבעת ימי הרכיבה כדי להיחשב למסיים).
גיל חוזר השנה לסילבר בניסיון לשפר מיקום, כשלקורא המזדמן אולי נראה הדבר כמטרה יחסית פשוטה, אבל תרשו לנו להכניס אתכם לפרופורציות – חמשת המקומות הראשונים בקטגוריה מתפרשים על טווח של חצי שעה ביניהם וכמעט 6 שעות מגיל שבמקום ה-20. רק כדי להתקדם מקום אחד בשנה שעברה צריך היה גיל לקצץ זמן של שעה רכיבה (!) – זה המון, זה קשה ואנחנו מקווים שגיל יוכל לעמוד בעומס העצום הזה ולהיות בהיי שאף אחד מאיתנו כנראה לא יוכל להרגיש בחייו.
במהלך השנה האחרונה קינן התאמן בכל רגע אפשרי – רכיבת אופניים יומית וכמה שיותר רכיבות אופנוע ואימוני כוח. אין רוכב שלא הזדמן לו להתאמן עם גיל ובעין בוחנת לא התרשם מיכולתיו לתמרן בקלילות אל מול מכשולים תוך כדי שמירת מומנטום ולקיחת החלטות זריזה ונכונה.
קינן מתרגש מאוד ורוצה להודות לנותני החסות שלו ד.ל.ב מוטוספורט יבואנית ק.ט.מ ופולאריס לישראל, טיולי אלון – סוכנות נסיעות, פולאריס צפון מלכיה, ואיך לא, "לאשתי היקרה".
גיל קינן ברומניאקס 2015; צילום: ניר עמוס
זהו. זוהי הקבוצה, אליה מלבד הח"מ יצטרפו לא מעט חברים ובני משפחה, ואף ידוע לנו על לא מעט ישראלים שבמכוון קבעו את רכיבת רומניה השנתית שלהם בתאריכים חופפים לפחות לחלק מימי המרוץ על מנת לבוא, לראות, לחוות ולעודד ולגעת ככל שניתן במרוץ שהפך לאייקון של הרוכב הישראלי.
אנחנו בפול גז נעדכן כמובן על בסיס יומי בתוצאות ובהתקדמות המתחרים. שיהיה בהצלחה!
כפי שפרסמנו לאחרונה, חברת מוטוטראק מבית סמל"ת, יבואנית גאס גאס לישראל, קיבלה את זיכיון הייבוא של אופנועי בטא האיטלקיים והיא החלה לשווק בישראל את אופנועי האנדורו המקצועיים של המותג. מנכ"ל מוטוטראק הינו גלעד דגן ואילו לתפקיד מנהל המותג מונה עידן לוונהיים.
כעת מפרסמת החברה את דגמי בטא שיגיעו ארצה, וכן מחירון לכל הדגמים.
דגמי האנדורו 4 פעימות של בטא
לארץ יגיעו צמד דגמי אנדורו דו-פעימתיים – 250RR ו-300RR, וכן שלושה דגמי אנדורו מרובעי פעימות – 350RR, 390RR ו-480RR. בנוסף יגיע קרוס-טריינר – אופנוע אנדורו קטן ממדים עם מנוע 300 סמ"ק דו-פעימתי. כל הכלים מגיעים עם מתנע חשמלי אינטגרלי, ודגמי ה-2 פעימות מגיעים כולם עם מערבל שמן אלקטרוני נשלט מחשב.
מחירון דגמי בטא בישראל
[table id=39 /]
בימים הקרובים נשתתף בהשקה העולמית של דגמי האנדורו 2017 של בטא, ומיד לאחר מכן תוכלו לקרוא כאן בפול גז מבחני רכיבה ראשונה על כל הדגמים.
בשורה חיובית: במחצית הראשונה של 2016 השוק הדו-גלגלי עולה בכ-11% – כך עולה מדו"ח התוצרים של איגוד לשכות המסחר שפורסם הבוקר.
בחודשים ינואר עד יוני 2016 נמכרו בישראל כ-8,780 כלים דו-גלגליים, וזאת לעומת 7,870 כלים דו-גלגליים שנמכרו בתקופה המקבילה אשתקד (סיכום הרבעון הראשון של 2016 – בקישור)
כזכור, את שנת 2015 השוק הדו-גלגלי סיים בעלייה של כמעט 10%, כשרוב העלייה הייתה במחצית השנייה של 2015 – ככל הנראה בשל עבודות הרכבת הקלה שהחלו ברחבי גוש דן. העלייה במכירות במחצית הראשונה של 2016 ממשיכה את המגמה הזו ואף מחזקת אותה, וזה הגיוני מאוד, לא רק בגלל עבודות הרכבת הקלה אלא בכלל בגלל העומס הבלתי נתפס של כלי רכב על הכבישים והפקקים האינסופיים. אם תימשך המגמה, את שנת 2016 נשוק הדו-גלגלי עשוי לסיים עם כ-17 אלף כלים – מספר שמתחיל להתקרב לשנות השיא של 2008 ו-2009.
יחד עם זאת, הנתון הזה של 11% הוא אמנם יפה וחיובי, אבל הוא עדיין לא מספיק. העובדה שבאותה התקופה נמכרו בישראל כ-167 אלף כלי רכב פרטיים – עלייה של כ-16% ושיא מכירות חדש (בשנת 2016 צפויים לעלות על הכבישים למעלה מ-300 אלף כלי רכב פרטיים!), גורמת לנתונים הדו-גלגליים להחוויר, ולמרות העלייה האבסולוטית – יחסית לשוק הרכב מדובר עדיין בדשדוש במקום. אין לנו ספק שבשנים הקרובות, עם סתימה כמעט מוחלטת של הכבישים בשל הצפה בלתי מתקבלת על הדעת של כלי רכב פרטיים, השוק הדו-גלגלי ימשיך לצמוח ואף יתקרב לפוטנציאל האדיר שיש בו.
ק.ט.מ דיוק 390 – כ-100 יחידות יחד עם אחיו ה-RC390
מבחינת מותגים, סאן-יאנג כרגיל בראש, עם 2,232 כלים במחצית הראשונה של השנה. קימקו אחריה, גם כרגיל, עם 1,734 כלים. במקום השלישי עם 1,581 כלים – ימאהה, שממשיכה את מגמת הגדילה שלה בשוק הישראלי (סיימה את 2015 עם כ-2,200 כלים).
עליות יפות רושמות ק.ט.מ (490 כלים) וקוואסאקי (400 כלים), לא מעט בשל הורדת המחירים האגרסיבית לאופנועי הכביש הקטנים שלהן. ק.ט.מ, למשל, מכרה כ-100 כלים מסדרת ה-390 שלה – דיוק ו-RC.
מספרים נוספים: סוזוקי מוכרת כ-200 כלים, מהם 50 יחידות של DR-Z400S ו-40 יחידות של DR650SE. הוסקוורנה מוכרת 140 כלים, ב.מ.וו 166 כלים, מהם כ-50 יחידות של R1200GS בשתי גרסאותיו, הונדה מוכרת כ-600 כלים, פיאג'ו מוכרת כ-450 כלים, הארלי מוכרת לא פחות מ-93 כלים, ודוקאטי מוכרת 60 כלים.
היום (שלישי) יתקיים דיון נוסף בוועדת הכספים, שבו יידרשו נציגי האוצר להציג את התכנית להקלה במיסוי קטנועים קטנים. בין התומכים בהורדת המיסוי לדו-גלגלי קטן – ח"כ משה גפני, ח"כ מיקי לוי (יש עתיד), ומיטל להבי, סגנית ראש עיריית תל-אביב והמחזיקה בתיק התחבורה בעיר.
יחד עם זאת, נציגי רשות המסים ומשרד האוצר עלולים להתנגד להורדת מס הקנייה לקטנועי 125 סמ"ק. הסיבה – פגיעה שנתית של כ-8 מיליון ש"ח בהכנסות המדינה במידה ורפורמה כזו אכן תצא לפועל.
השימוש בישראל ברכב דו-גלגלי עומד על 4% בלבד, וזאת לעומת יותר מ-10% במדינות אירופה השונות. הורדת מס הקנייה לקטנועים קטנים מ-40% ל-20% עשויה להפחית את מחירי הקטנועים הקטנים, וכפועך יוצא להנגיש את התחום לאוכלוסיות חלשות יותר ובכך להפחית את הגודש הבלתי נסבל על הכבישים האורבאניים, בעיקר באזור גוש דן.
עופר-אבניר, יבואנית סוזוקי לישראל, יוצאת במבצע קיץ נוסף. אחרי שבשבוע שעבר הכריזה החברה על הנחות גדולות לסדרת הנייקדים של סוזוקי, כעת מודיעה החברה על מבצע קיץ נוסף לחודשים יולי ואוגוסט. במהלך חודשים אלה יימכר ה-DL1000 ויסטרום ב-90,000 ש"ח במקום 98,105 ש"ח.
המבצע כאמור לחודשים יולי ואוגוסט או עד גמר המלאי, ובנוסף תינתן הטבה שבה ניתן יהיה לשלם עד 60,000 ש"ח ב-24 תשלומים ללא ריבית.