Blog

  • זה הזמן לתבוע: מעברי חציה מחליקים

    זה הזמן לתבוע: מעברי חציה מחליקים

    אין רוכב דו־גלגלי שלא מכיר את סימוני הצבע החלקים על הכבישים – בעיקר בערים. בהנחיות משרד התחבורה לסימון דרכים משנת 2020 נכללים אמצעים לשמירה על רמת חיכוך גבוהה, ובהם תוספים מגבירי חיכוך ואיסור יישום יותר משתי שכבות של צבע. למרות זאת, קבלני הרשויות המקומיות ממשיכים להשתמש בצבע חד־רכיבי – בגלל עלותו הנמוכה ובגלל חוסר הפיקוח עליהם. בכדי לשים סוף למפגע, אנו קוראים לכל מי שהחליק בשל סימון הלקוי, לתבוע בתביעת נזיקין את הרשות שבאחריותה הסימון, וגם מסבירים איך.

    לפני כעשור – תחת הכותרת מעברי חצייה מחליקים – יצאנו לבדוק עד כמה סימוני צבע על כביש עירוני ממוצע אכן מחליקים, ביבש וברטוב, והשווינו את התוצאות לשני פתרונות אפשריים: צבע דו־רכיבי הכולל חלקיקי זכוכית להגברת האחיזה ויריעות סימון של חברת 3M. התוצאות הדהימו אותנו והוכיחו עד כמה הזלזול בחיי אדם עמוק כשמולו ניצב חיסכון כספי לטווח קצר.

    בשנת 2020 פורסמו על־ידי משרד התחבורה הנחיות לבחירה והשמה של חומרים תקניים לסימון דרכים. הנחיות אלו נועדו להסדיר את בחירת החומרים לסימון דרכים להשמה לפי סוגי הדרכים על־פי סיווגם בבדיקות התאמה לתקן, ומוסיפות התייחסות לנושא אחזקה וחידוש של חומרי סימון ונושא העלמה של חומרי סימון קיימים. ההנחיות, שנועדו לעשות סדר, מחייבות את הרשויות ואת קבלני הביצוע המועסקים על־ידי אותה הרשות.

    במבחן התוצאה עולה כי רשויות רבות אינן דואגות ליישם המלצות אלה, ומסכנות בעיקר את רוכבי הדו־גלגלי. זה כולל את תקן התוספים מגבירי החיכוך וכן הקפדה על מספר מקסימלי של שכבות הצבע המותר לחידוש. אי־מילוי הנחיות משרד התחבורה מביא לירידה משמעותית במקדם החיכוך (הרבה מתחת לזה שנדרש מהאספלט) והופך את הסימון למפגע בטיחותי מחליק, במיוחד כשהכביש רטוב.

    סימון צבע כביש לא צקין אשר גורם להחלקה
    סימון צבע כביש לא צקין אשר גורם להחלקה

    בכדי לנער דברים נדרשות פעולות קצת יותר משמעותיות, כמו תביעות משפטיות. תביעות נזיקין כנגד רשויות מקומיות נובעות לרוב מכשלים בתפקודן כרשות ציבורית. כל אזרח שנפגע מפעולה או מחדלות של רשות מקומית, זכאי להגיש תביעה. השלב הראשון כולל פנייה ישירה לעירייה בכתב, תיעוד הבעיה ומתן זמן סביר לרשות לטפל בה. רק לאחר מיצוי הדרך הזו ניתן לפנות לבית המשפט. כמובן מומלץ להתייעץ עם עורך דין מוסמך.

    בכדי לשים סוף למפגע ועל־מנת שדברים יתקדמו, אנו קוראים לכל מי שהחליק על סימון צבע לקוי לתבוע תביעת נזיקין את הרשות שבאחריותה הסימון (לא על נזקי גוף אלא על נזקי רכוש). להלן הנחיות לתביעה אישית נגד הרשות המקומית:

    • יש לתעד את הנזקים והפגיעות, ולאסוף קבלות ואישורים רפואיים. מומלץ לדווח למשטרה, ניתן גם דרך האפליקציה של משטרת ישראל.
    • יש לצלם את המפגע בצורה שתראה שהצבע שיטח את החירוץ של האספלט. בהרבה מקרים החירוץ של השכבה העליונה של הכביש נעלם מתחת לשכבות הצבע, והמשטח הצבוע הופך חלק לגמרי. כביש חייב להיות מחוספס בשביל אחיזה.
    • יש לבקש מהרשות המקומית שבה קרה האירוע פירוט של הצביעות האחרונות שבוצעו. אחרי שתי צביעות הרשות חייבת לקרצף את הצבע הישן לפני חידוש הצבע, ואם לא בוצע קרצוף הרשות מפרה את הוראות משרד התחבורה. כמו כן לדרוש לדעת האם ומתי בוצעה בקרה על ביצוע ועמידה בדרישות מקדם החיכוך לפי תקן EN1436. הרשות המקומית מחויבת לספק את המידע לגבי יישומי הצבע והפיקוח. אם הרשות לא תמסור את המידע – כאילו הודתה באשמה.

    * מאמר זה נועד לצורכי מידע כללי בלבד, ואינו מהווה ייעוץ משפטי, חוות דעת משפטית או תחליף לייעוץ אצל עורך דין מוסמך.

    Road Paint (3)

  • נוסטלגיה: טריומף סטריט טריפל דור ראשון

    נוסטלגיה: טריומף סטריט טריפל דור ראשון

    הטריומף סטריט טריפל המקורי והמטורלל הוצג בשנת 2007 עם מנוע טריפל בנפח 675 סמ"ק ועם עיצוב שאי־אפשר לפספס אותו גם היום.

    אופנת הסטריטפייטר התחילה אי־שם בשנות ה־90 כשמישהו ריסק את אופנוע הסופרספורט שלו, התקמצן על תיקון הפיירינג ויחידת התאורה הראשית, ובמקום זה בחר להרכיב פנסים שלא קשורים לשאריות של האופנוע. כך לפחות מספרת האגדה. בטריומף ראו כי טוב וכי אפשר לעשות את אותו הדבר לדייטונה 675 שהוצג שנה לפני כן ולא תפס עדיין מספיק עניין באולמות התצוגה.

    Street Triple 2007

    הסטריט טריפל, בפשטות, הוא הדייטונה בלי הפיירינג, עם כידון שטוח וגבוה וצמד פנסים שלא משאירים ספק לעובדה שלא מדובר על אופנוע שאמור לחיות בפקקים באיילון, אלא אחד כזה שנועד לשחרר את כל החוליגניות שלו במקומות הנכונים והלא נכונים. מנוע הטריפל מקורר הנוזל של הדייטונה נמצא כאן, כמובן, עם כל 675 הסמ"קים שלו. במעבר לסטריט טריפל הוא מעט שונמך בסוסים, כשכאן היו 105 מהם ב־11,700 סל"ד ו־7 קג"מ ב־9,100 סיבובים לדקה. בטריומף עשו בשכל והשאירו את צמד המפלטים הגבוהים מאחור. שלדת האלומיניום הקלה והבולמים של קאיאבה עברו גם לכאן, עם כיול שונה, ויוצגו עם מזלג הפוך בקוטר 41 מ"מ ובולם אחורי יחיד. שניהם נטולי יכולת כיול, יכולת שהגיעה בהמשך בגרסת 'R' ספורטיבית יותר.

    מערכת הבלימה הורכבה מצמד דיסקים בקוטר 308 מ"מ וקליפרים בעלי שתי בוכנות של ניסין (עם 4 בוכנות בקליפרים של גרסת ה-'R') ועוד יחיד בקוטר 220 מ"מ מאחור. חישוקי 17″ נעלו צמיגים במידות 120/70 מלפנים ו־180/55 מאחור. ברגע שרוכב מילא את מיכל הדלק הגדול בנפח של 17.4 ליטרים, המשקל המלא הגיע ל־189 ק"ג והמהירות המרבית לגיבור שיכול לעמוד ב־217 קמ"ש בלי שום הגנת רוח (למעט משקף מינימליסטי שהוצע בהמשך).

    הסטריט טריפל המקורי הפתיע את כולם וזכה להצלחה גדולה, בעיקר מפני שאף אחד לא ציפה שאופנוע שנראה פרוביזורי ככה יכול להיות כזה כיף, מיוחד וטוב. בטריומף גם ידעו לתמחר אותו בצורה אטרקטיבית ולייצר סביבו כל כך הרבה באז, שידע גם להסיט את העובדה שאיכות ההרכבה לא הייתה מדהימה, וגם לא האמינות של המנוע. אבל למי זה אכפת אם אפשר להדליק את הצמיג האחורי בכל פתיחה של המצערת, להעיף את הגלגל הקדמי לאוויר ולהציף את כל השכונה בצליל טריפל מגניב.

    הדור הראשון שרד עד לסוף שנת 2011, כשהדורות שאחריו כבר נשארו מטורללים, אבל הפכו להיות יותר עגולים, מנומסים ויפים. אז לבינתיים נסתפק בדור הראשון שהעז לזרוק ביצים על כל מי שהגדיר את עצמו כאופנוע ספורט ולברוח בווילי עם רוכב מצחקק.

    Street Triple 2007 3

  • רוצים ימאהה XT500 נוסטלגי ב־320 אלף ש"ח?

    רוצים ימאהה XT500 נוסטלגי ב־320 אלף ש"ח?

    הימאהה XT500 ייזכר בספרי ההיסטוריה כאחד מהאופנועים החשובים ביותר בכלל, ולא רק של ימאהה, וגם ככזה שניצח פעמיים את ראלי פריז־דקאר; אחד כזה מקורי, שלא יצא מהארגז שבו אוחסן מהמפעל מאז 1986, נמכר לאחרונה במאות אלפי שקלים.

    בשנת 1975 הציגו בימאהה את 'סדרת ה־500' שהציעה שני דגמים רלוונטיים לשטח המדברי והאורבני: TT500 אנדורו ו־XT500 דו־שימושי (שהוצג בשנת 1976), וגם ה־SR500 לכביש. שלושתם נכנסו היישר אל תוך עידן המנועים הדו־פעימתיים וחלקו מנוע 4 פעימות מקורר אוויר פשוט ומוצלח עם צילינדר אחד בנפח של 499 סמ"ק. באופן מעניין זה היה מנוע הארבע פעימות השני בלבד של ימאהה, והיה לו גל־זיזים עילי יחיד, שני שסתומים וקרבורטור צנוע בקוטר של 32 מ"מ. 32 כוחות סוס הניעו אותו ו־4 קג"מ דחפו אותו. את המנוע העירו לחיים דרך רגלית התנעה, כשחמישה הילוכים הספיקו להביא אותו למהירות מרבית של כ־160 קמ"ש שנעצרו בעזרת צמד בלמי תוף פשוטים.

    Yamaha XT500 1986 (4)

    ה־XT500, עליו נתמקד הפעם, קיבל את השראתו מה־DT-1 של ימאהה עצמה, ויועד, כאמור, לתת מענה לכביש ולשטח המדברי. הוא הגיע עם חישוק קדמי בקוטר 21″ ואחורי 18″, עליהם צמיגי שטח. המזלג הקדמי (שנראה כיום צנום ושברירי) סיפק מהלך גלגל של 195 מ"מ, בעוד האחורי סיפק 160 מ"מ. גובה מושב של 840 מ"מ ומרווח גחון של 215 מ"מ סיפקו את הפלטפורמה להצליח במקומות בהם מתחריו התקשו, בטח עם משקל מלא שלא עבר את ה־150 ק"ג עם מיכל דלק של כ־9 ליטרים.

    לא רק סיפק את הפלטפורמה, אלא גם הצליח בה. סוכן של ימאהה צרפת – ז'אן קלוד אוליבר, לימים נשיא ימאהה צרפת – החל להתחרות עם ה־XT500 הפרטי שלו במרוצי מדבר ארוכי טווח. בשנת 1979 הוא כבר היה חלק מקבוצת ימאהה למרוץ פריז־דקאר המיתולוגי, שנה שבה זכו בשני המקומות הראשונים. ואם פעם אחת יכולה להיחשב כמקרית, אז בשנה לאחר מכן אופנועי הימאהה XT500 כבר כבשו את כל ארבעת המקומות הראשונים. מתוך 25 רוכבים שסיימו באותה השנה, 11 רכבו על ימאהה XT500. בהחלט מרשים.

    ה־XT500 נשאר על פס הייצור עד לשנת 1981, ונמכרו ממנו במהלך השנים מאות אלפי יחידות שסיפקו צרכים יומיומיים בחווה, בדרך לעבודה, וכאופנוע שיכול גם להתחרות ולנצח. הצלחה אדירה. כמו כל אופנוע טוב, מתחריו שאפו להיות טובים יותר והוא החל להתיישן יחסית במהירות כאשר קל ואמין כבר לא סיפקו את הסחורה באולמות התצוגה. הנפח עלה לשנה ל־550 סמ"ק, ושנה לאחר מכן כבר קיבלנו את הטנרה הרשמי הראשון – XT600Z של 1983.

    למה אנחנו מעלים שוב את טור הנוסטלגיה מפעם? ובכן ימאהה המשיכו לייצר לשווקים מסוימים את הגרסה המקורית, ויבואן מקומי מפריז שקיבל לסוכנות XT500 מקורי שיוצר בשנת 1986 ורשם אותו על הכביש בשנת 1988, אחסן אותו וכנראה שכח ממנו. אקזמפלר כזה – עדיין מפורק ומאוחסן בארגז, עם אפס קילומטר על מד האוץ – נמכר לאחרונה במכירה פומבית בבית המסחר 'rmsothebys' בלא פחות מ־84 אלף אירו, כלומר כ־321 אלף ש"ח. לא רע בשביל דו"ש פשוט ונפוץ בן 40 שנה.

    Yamaha XT500 1986 (1)

    Yamaha XT500 1986 (2)

  • דוקאטי מציגה את רפליקת האלוף

    דוקאטי מציגה את רפליקת האלוף

    מארק מרקז זכה באליפות התשיעית שלו, האחרונה במדי דוקאטי עם הדזמוסדיצ'י GP25, ולכבוד האירוע יצרו בדוקאטי מהדורת רפליקה מיוחדת.

    Marc Marquez

    לאחרונה הציגו בדוקאטי שתי מהדורות מיוחדות עבור מארק מרקז ופאקו באניינה על־בסיס הפניגאלה V2. הפעם משתמשים בדוקאטי בדגם הבכיר של הפניגאלה, שנראה בדיוק כמו אופנוע המרוצים שזכה באליפות. הבסיס הוא הפניגאלה V4 S החדש, שמקבל פיירינג שונה עם כונסי האוויר הנמוכים שמגבירים את כוח ההצמדה בפניות. מערכת הבלימה היא ה־Pro+ של ברמבו – כאן עם רישוי כביש – שכוללת שני דיסקים מסוג T-Drive בקוטר 338.5 מ"מ, שגם עבים יותר מהדיקסים המקוריים – 6.2 מ"מ. הקליפרים מסוג GP4 עם מאסטר צילינדר מסוג MCS 19.21 של ברמבו, שמגיעים גם מעולמות המסלול והמרוצים.

    מערכת פליטה מלאה של אקרפוביץ' מורידה 2.5 ק"ג ומוסיפה עוד 2.5 כ"ס ל־218.5 מהם. חישוקי קרבון מיוחדים מורידים ק"ג אחד נוסף מהמשקל. עוד פינוקים הם מצמד יבש עם כיסוי קלאץ' מקרבון, רגליות אלומיניום מתכווננות, פתח תדלוק מאופנועי המרוץ עם חתימה של האלוף על המיכל, כיסוי מושב מאלקנטרה, משקף מרוצים וגרפיקה מיוחדת שתופיע בהתנעה על מסך ה־TFT. מודול GPS למסלול מגיע כסטנדרט, למי שירצה להרגיש כמו מרקז על המסלול.

    כמו גרסת הטריקולר הנחשקת, גם כאן המחיר מוערך בכ־80 אלף אירו, ורוב הסיכויים שכל 293 היחידות כבר נמכרו.

  • חדש בארץ: סאן־יאנג דיוק 125 המחודש

    חדש בארץ: סאן־יאנג דיוק 125 המחודש

    מטרו פריסבי, יבואנית סאן־יאנג לישראל, מודיעה על הגעתו ארצה ותחילת השיווק של הדיוק 125 המחודש, הנקרא בחלק מהשווקים בעולם גם ECHS, ושומר על אותם המאפיינים של הדיוק 125 המיתולוגי, רק באריזה מודרנית.

    סאן־יאנג EDHS – הקאמבק של הדיוק
    סאן־יאנג EDHS – הקאמבק של הדיוק

    הדיוק 125 היה קטנוע קטן ובסיסי עם רצפה שטוחה, זול לתחזוקה, חסכוני בדלק ואמין מאוד. המנוע, ארבע פעימות ומקורר אוויר, היה חזק יחסית (כ־10 כ"ס), היו חישוקי 10″, והמשקל היבש עמד על פחות מ־100 ק"ג. בשנת 2012 הוחלף הדיוק 125 בקומביז 125 ששווק בעיקר לשוק השליחים.

    עם השנים הדיוק נעלם מישראל, וכעת הוא חוזר עם עיצוב חדש ומכלולים מודרניים יותר, אבל עדיין שומר על קווי המתאר, על הרצפה השטוחה ועל הפשטות הכללית.

    מנוע ה־125 סמ"ק מקורר האוויר מספק לפי היצרנית 9.5 כ"ס ב־7,000 סל"ד וכ־1 קג"מ ב־5,500 סל"ד. אותו מנוע שיש במיו 125 המחודש. מערכת המתלים מורכבת ממזלג טלסקופי מלפנים ובולם אחורי יחיד מאחור. מלפנים יש חישוק בקוטר 12″ עם צמיג במידה 90/90 ומאחור 10″ עם צמיג במידה 100/90. מערכת הבלימה עם דיסק מלפנים ובלם תוף מאחור, כשיש מערכת בלימה משולבת (CBS), שמפעילה את שני הבלמים בלחיצה על ידית אחת, וכמובן ABS. מעבר לכך יש מערכת בקרת אחיזה (TCS). מיכל הדלק מכיל 6.8 ליטרים.

    העיצוב של הדיוק 125 החדש מתעדכן אבל שומר על קווי המתאר של הדיוק המקורי. בנוסף, יש נגיעות בהשראה של קליגרפיה סינית, ויש תאורת LED היקפית, רצפה שטוחה, צג LCD, מפתח קרבה, תא אחסון גדול מתחת למושב ושקע USB-C לטעינה.

    מחירו של הסאן־יאנג דיוק 125 החדש נקבע על 15,485 ש"ח.

    SYM-DUKE125-2026-05

    SYM-DUKE125-2026-02

    SYM-DUKE125-2026-01

  • טים קולמן בדרך לישראל

    טים קולמן בדרך לישראל

    הרוכב האוסטרלי טים קולמן יגיע ארצה במהלך חודש ינואר לשבוע של הדרכות ופעילויות מגוונות עם Riders for Riders, הכוללות בין היתר אורח כבוד בסבב השני של אליפות ישראל באדוונצ'ר בבאר־שבע, הדרכה ייעודית לאופנועי טריאל, הדרכת מתחרים רוכבי אדוונצ'ר, הדרכה ייעודית לאופנועי שטח חשמליים של טלריה, וטיול מועדון CFMOTO למדבר.

    קולמן כבר ביקר בישראל לסדרת הדרכות ופעילויות, והוא אחד המדריכים היותר טובים שהגיעו ארצה מחו"ל. כיום קולמן הוא רוכב חסות של שרקו בתחום האנדורו ושל CFMOTO בתחום האדוונצ'ר. בישראל הוא כאמור יוביל סדרה של הדרכות ופעילויות מגוונות הפונות לקהל רוכבים גדול מהרגיל.

    את הביקור יתחיל קולמן כאורח כבוד בסבב השני של אליפות ישראל באדוונצ'ר שיתקיים באזור באר־שבע, על גבי CFMOTO. בימים שלאחר מכן קולמן יוביל סדרת אירועים:

    • 10.1.25 – הדרכת אדוונצ'ר לרוכבי טריומף באזור המרכז.
    • 12.1.25 – הדרכת טריאל באזור המרכז (קישור להרשמה)
    • 13.1.25 – הדרכה לכלים חשמליים של טלריה באזור המרכז.
    • 14.1.25 – הדרכת אדוונצ'רים למתחרים באזור המרכז (קישור להרשמה)
    • 15.1.25 – טיול מועדון CFMOTO למדבר.

    חלק מההדרכות מסובסדות על־ידי התאחדות הספורט המוטורי, וחלקן מסובסדות על־ידי היבואנים אשר מפיקים ימי הדרכה ופעילות מלאים ללקוחותיהם. בנוסף, במהלך חודש פברואר יגיע ארצה הרוכב טדי בלזוסיאק לסדרת הדרכות עם ק.ט.מ וד.ל.ב מוטוספורט.

    אנחנו במערכת פול גז נלווה חלק מהפעילויות ונסקר אותן ברשתות החברתיות שלנו.

    טים קולמן (1)

  • נוסטלגיה: מוטו מוריני דארט

    נוסטלגיה: מוטו מוריני דארט

    הדארט (DART) של מוטו מוריני היה הניסיון לאופנוע ספורט עם מנוע וי־טווין של החברה האיטלקית במהלך שנות ה־80.

    מוטו מוריני הוא שם איטלקי ותיק, ששורשיו הולכים אחורנית עד לשנת 1937. החברה עברה לא מעט גלגולים, סגירות מפעל והחלפות בעלים, ואופנועיה אף נמכרו בישראל אי־שם בשנות ה־80 של המאה הקודמת. כיום החברה , הנמצאת בבעלות סינית, מציעה מספר דגמים בקטגוריות נייקד, סקרמבלר, ספורט ואדוונצ'ר־תיור, וכולם נראים מצוין, מעוצבים למשעי ואפשר להעיד על כך מיד ראשונה עם האולטרייק 450 החדש, שנבחן אצלנו לאחרונה.

    בשנת 2018 החברה והמותג נרכשו על־ידי קונצרן זונגינג הסיני, אבל אנחנו הולכים אחורה לתקופה שהוא היה בבעלות קאג'יבה השכנה. לאחרונה לא היה אופנוע בנפח בינוני ולמישהו שם עלה רעיון, שבדיעבד אולי היה עדיף שיישאר בגדר רעיון, אבל כנראה שבשנות ה־80 הכל היה מותר. אלו רכשו את אלו במהלך שנת 1987 ומיד הגו את הרעיון לקחת את השלדה של הפרצ'יה 125 של קאג'יבה – אופנוע ספורט דו־פעימתי מגניב עם 7 הילוכים, שגם נמכר בישראל – ולשתול בתוכו מנוע וי־טווין 4 פעימות של מוטו מוריני, מנוע שכבר אז היה יחסית ותיק, וששורשיו הלכו אחורה לשנת 1973.

    מוטו מוריני דארט 350
    מוטו מוריני דארט 350

    אז לדארט (משמעות המילה היא חץ) היה מנוע וי־טווין עם 72° בין הצילינדרים, מקורר אוויר, בנפח של 344 סמ"ק, עם נשימת קרבורטור. ההספק עמד על 35 כוחות סוס ב־8,000 סל"ד והמומנט על 2.6 קג"מ ב־7,000 סל"ד. הבולמים היו של מרזוקי, עם מזלג קדמי בקוטר 35 מ"מ, כשהוא והאחורי היו נטולי כיוונונים. הבלמים כללו דיסק יחיד של 230 מ"מ מלפנים ועוד אחד מאחור. החישוקים היו בקוטר של 16″ מלפנים עם צמיג 110/80 ו־17″ מאחור עם 130/70. לפני שמילאו את מיכל הדלק בנפח 14 ליטר, המשקל עמד על 150 ק"ג והמהירות על 200 קמ"ש.

    העיצוב היה איטלקי קלאסי ויפה, ולא מפתיע שכן הוא עוצב על־ידי מאסימו טמבוריני, מעצב האופנועים האגדי שהיה חלק ממקימי בימוטה ושמאז המשיך ועיצב בין השאר את הדוקאטי פאזו משנת 1986, את הדוקאטי 916 האייקוני משנת 1994, את משפחת ה־F4 של MV אגוסטה, ואת הברוטאלה המקורי משנת 2002.

    אחרי כמעט שנתיים של מכירות נאות של כ־900 יחידות, גדל הנפח ל־400 סמ"ק (396 בדיוק) עם עוד קצת כוח ומומנט. אלו, שהוצגו במהלך שנת 1990, הלכו בעיקר לשוק היפני. מבחני דרכים מאותם השנים היללו את העיצוב, אבל מאוד התאכזבו מהביצועים וההתנהגות. הרי אופנוע שנראה כך צריך גם להתנהג כך, אבל פה זה לא היה המקרה. המצב הכלכלי הקשוח שם את הגולל על הייצור מיד לאחר מכן. חבל.

    וכאן הדראט אחרי שגדל ל־400
    וכאן הדראט אחרי שגדל ל־400
  • קוואסאקי: ריקול נוסף ל־ZX-6R של השנים האחרונות

    קוואסאקי: ריקול נוסף ל־ZX-6R של השנים האחרונות

    מטרו מוטור, יבואנית אופנועי קוואסאקי לישראל, מודיעה על קריאת שירות (ריקול) מחודשת בגין חיזוק יתר במפעל של אחד מרכיבי המנוע בקוואסאקי ZX-6R מדגם J של השנים 2024 ו־2025.

    במהלך חודש יוני יצאה קריאת שירות עולמית בגין חיזוק יתר של אחד מבורגי המיסבים בגל הארכובה, שעלול בתיאורה לגרום לאיבוד שמן, שחיקת יתר של המנוע, איבוד כוח, ובתרחיש הגרוע ביותר – לדימום מנוע בזמן רכיבה. בארצות הברית יצאה קריאה לבעלי ה־ZX-6R משנתונים 2023 ומעלה – כ־18,000 כלים במספר – לעצור רכיבה לגמרי, ולסוכנים להפסיק את המכירה באופן מיידי. בגרמניה ובמקומות נוספים באירופה הודיעו על כך במקביל.

    מיד לאחר מכן נקראו גם בישראל, כאשר במסגרת הקריאה לתיקון יתבצע הליך של הידוק מחדש של בורגי גל הארכובה הרלוונטיים, וכן ייבדקו מיסבי גל הארכובה הראשיים. התיקון התבצע ללא תשלום וארך כ־30 דקות. כעת מחדשים את קריאת השירות, כאשר ל־52 בעלי הכלים הרלוונטיים תישלח הודעה בדואר.

    לקוח המעוניין לבדוק אם אופנועו נכלל בקריאת השירות יכול להזין את מספר הרישוי והשלדה של האופנוע באתר היבואנית.

  • טריומף: שתי גרסאות נוספות לסדרת ה־400

    טריומף: שתי גרסאות נוספות לסדרת ה־400

    בטריומף ממשיכים להרחיב את משפחת ה־TR400 וחושפים את ה־Tracker 400 בסגנון פלאט טראק ואת ה־Thruxton 400 בסגנון קפה רייסר מעוצב.

    משפחת ה־TR400 של טריומף – הספיד 400 והסקרמבלר 400X – הוצגה בשנת 2024, כשהכלים הם מהחשובים ביותר של טריומף בעת החדשה, ומקור הכנסה והצלחה בגרף המכירות. הצמד הזה, שמיוצר בשיתוף פעולה עם בג'אג' ההודית, פותח לטריומף קהלי יעד חדשים וחשובים ביותר: רוכבים צעירים בעלי רישיון A1 (באירופה A2) המחפשים כלי זול, אבל דינמי ומעוצב. אבל לא רק, צמד ה־TR400 החדשים מנגישים את האופנועים של טריומף גם לקהל יעד צעיר עם הרבה פחות כסף. בקיץ הוצג ה־400XC סקרמבלר, שהוסי, לגרסת הסקרמבלר 400X פרטי עיצוב ומיגון שמאפשרים יותר יכולות שטח.

    טריומף טראקר 400
    טריומף טראקר 400

    כעת מציגים בטריומף שתי גרסאות נוספות המתבססות על אותה פלטפורמה מכנית ואלקטרונית. ראשית הטראקר 400, שמביא לקהל הצעיר את אופנת הפלאט טראק עם כידון רחב ושטוח יותר ורגליות שממוקמות גבוה ואחורה יותר – אלו דואגים לתנוחת רכיבה אגרסיבית יותר. יש מיכל דלק בצורה מלבנית, כיסוי מושב אחורי ולוחיות מספר צידיות, משקף קטן וצמיגי פירלי MT60 RS על בסיס חישוקי 17″. לטראק 400 יש גרסאות צבע ייחודיות.

    גם הת'ראקסטון 400 מאפשר לקהל הצעיר לחזור בזמן – אל רוח ועיצוב הקפה רייסר הספורטיבי שהיה נהוג פעם (ומשותף לנפחים נוספים בטריומף). לתנוחת רכיבה מתאימה יש כידון קליפ־און נמוך, רגליות גבוהות יותר (ריר־סט), צמיגי פירלי דיאבלו רוסו IV וכיול אחר לבולמים.

    טריומף ת'ראקסטון 400
    טריומף ת'ראקסטון 400

    המנוע המשותף נמצא כמובן גם כאן, כשהוא חלק מסדרת ה־'TR series' אשר מזכירה שלטריומף היו אופנועי סינגל בתחילת המאה הקודמת. מנוע הסינגל בנפח 398 סמ"ק מוזרק דלק, בעל מצערת חשמלית, והוא מספק 41.4 כ"ס (לעומת 40 כ"ס עד כה) ב־9,000 סל"ד (אלף סל"ד יותר) ו־3.8 קג"מ ב־7,500 סל"ד (גם פה, 1,000 סל"ד יותר). הגיר בן שישה הילוכים, המצמד מחליק, ויש ומערכת בקרת אחיזה הניתנת לניתוק. מרווחי הטיפולים הם 16,000 ק"מ או שנה. בצד האלקטרוניקה יש תאורת LED היקפית, שקע USB לטעינה ולוח שעונים המשלב LCD ושעון מהירות אנלוגי – שמגיעים גם עם שאר הגרסאות.

    Thruxton_400_OE_MY26_09847_JP

    Thruxton_400_OE_MY26_09888_JP

    Thruxton_400_OE_MY26_11797_JP

    Tracker_400_ACC_MY26_13358_JP

    Tracker_400_OE_MY26_10032_JP

    Tracker_400_OE_MY26_10037_JP

  • גלריה: יום מסלול של טריומף בפצאל

    גלריה: יום מסלול של טריומף בפצאל

    ביום שישי שעבר התקיים במסלול פצאל יום מסלול בשילוב הדרכה לרוכבים הספורטיביים של טריומף, כשעל ההדרכה היו אמונים אנשי פרוריידינג. המטרה הייתה לשפר את מיומנויות הרוכבים במסלול ומחוצה לו, וכמובן לקיים פעילות שמחזקת את הקשר של הרוכבים עם המותג.

    Triumph-Trackday-Fazael-43

    אל יום ההדרכה הגיעו כ־60 רוכבי טריומף – חלקם על הדגמים הספורטיביים של היצרנית הבריטית, אולם חלקם על אדוונצ'רים ועל אופנועי רטרו, שכן יום ההדרכה היה פתוח לכל דגמי המותג. הרוכבים נחלקו לקבוצות לפי רמת רכיבה, ועלו על המסלול למקצים מודרכים שבהם קיבלו עצות וטיפים לשיפור היכולות במסלול, וכן למקצים חופשיים של רכיבה על המסלול. כמו בכל אירוע, הוגשו גם אוכל ושתייה, והיה הפנינג יפה של המותג.

    יום המסלול הזה הוא חלק מהעלאת ההילוך של אלבר, יבואנית טריומף לישראל, בכל הקשור לפעילויות לרוכבי המותג, כשאנשי טריומף מוסרים שב־2026 תגדל משמעותית ההשקעה בקהילת הרוכבים ובאופי האירועים, וצפויות גם השקות לרוכבי המותג. האירועים כולם ירוכזו באפליקציה ייעודית שפותחה לשם כך, הכוללת גם פיצ'רים נוספים.

    צפו בגלריה המרשימה של שמוליק פאוסט: