ראלי דקאר 2024 מסתיים עם ניצחון שני של ריקי בראבק ושלישי עבור הונדה בחמש שנים האחרונות. הראלי גם גבה קורבן אחד בקרב הרוכבים ורשם בספרי ההיסטוריה את גדי נחמני הישראלי שהצליח לסיים את המסע המפרך ואת יעל קדשאי שנאלצה לפרוש בגלל פציעה.
מהדורה מספר 46 של הדקאר האייקוני הסתיימה, כאשר המשתתפים חזרו בפעם החמישית לחולות, לקירות ולמדבריות של ערב הסעודית. בשנה שעברה ק.ט.מ חזרו לנצח עם קווין בנאבידס הארגנטינאי אחרי מספר שנים של אכזבות וכישלונות וציינו ניצחון מספר 19 עם זכייה בשני המקומות הראשונים שהופרד על-ידי פער זעום של 43 שניות בלבד, וזאת אחרי שבועיים של מרוץ.
דקאר 2024 כיסה מרחק כולל של 7,891 ק"מ, מתוכם 4,727 ק"מ תחרותיים. המרוץ כלל שלב מרתון חדש אשר התפרס על יומיים ובו כל המתחרים נדרשו לעצור בנקודת העצירה הקרובה לקראת השעה 16:00, זאת מתוך 8 נקודות אפשריות. לא היה קשר עם הצוותים הטכניים של הקבוצות, והרוכבים הורשו לבצע טיפולים באופנועים וכן להיעזר אחד בשני. הפיזור בין המחנות אמור היה לנתק את המתחרים מהיריבים שלהם ולהעצים את האקשן והדרמה לנו ולהם. בשבע בבוקר למחרת זינקו כולם על-מנת להשלים את החלק הנותר של קטע המרתון, שאורכו הכולל היה 600 ק"מ.
ריקי בראבק – מנצח דקאר 2024
מקום ראשון: ריקי בראבק בן ה-34 מקליפורניה עבר לקריירת שטח מצליחה לאחר שמיצה את תחום ה-BMX באופניים. לאחר שליטה במרוצים מקומיים בארה"ב ובבאחה, טעם את הדקאר לראשונה ב-2016 עם הונדה, ואיתם זכה בדקאר 2020. האמריקאי על-גבי ההונדה CRF450 ראלי רכב בצורה אסטרטגית ושקולה מתוך ידיעה שמדובר על מרוץ ארוך שהתוצאה נמדדת בסופו. הניסיון הרב וקור הרוח השתקפו ברכיבה עקבית, שהתבטאה אמנם רק בניצחון אחד של סטייג', אבל שמירה על ההובלה הכללית החל מסיום היום השישי.
מקום שני: רוס בראנץ' מבוטסואנה שבדרום יבשת אפריקה, שביום-יום הוא טייס מסחרי, הוא ההפתעה הגדולה של הראלי. הסיבה הראשונה היא שאמנם הוא הפגין מהירות מאז שהגיע לדקאר ב-2019 ואף ניצח סטייג'ים כרוכב פרטי, אבל ב-2024 הוא היה מועמד לניצחון לכל אורך הדרך ואף הוביל במשך שלושה ימים את הדירוג הכללי. הסיבה השנייה היא האופנוע שלו. הירו היא חברה הודית שעד תחילת שנות האלפיים הייתה מחוברת להונדה. כשדרכם נפרדו הירו פרחה והפכה להיות – לפי המספרים שמספרים שם – ליצרנית האופנועים הגדולה ביותר מבחינת נפח מכירות. לא בהודו אלא בכל העולם! זה משנת 2001 ועד היום. החברה מייצרת קטנועים ואופנועים פשוטים בארבעה מפעלים בהודו ובמזרח. הם נכנסו לדקאר ב-2016 מתוך רצון לכבוש את העולם, עם הצלחה חלקית במקרה הטוב עד עכשיו. ההירו 450 ראלי הפגין מהירות ואמינות לאורך כל הראלי.
שאר המקומות בחמישייה הראשונה מורכבים מאדריאן ואן בוורן, חברו לקבוצה של בראבק בהונדה, שלו זו התוצאה הטובה ביותר. אחריו נמצא את המאוכזבים הגדולים ביותר ב-2024, שהם ק.ט.מ שאכזבו (ביחד עם התאומות מהוסקוורנה וגאס גאס) והמנצח של שנה שעברה קווין בנאבידס כשאחריו מסיים טובי פרייס.
שלושת המקומות הראשונים בדקאר 2024
הראלי השנה גבה קורבן בדמותו של קרלס פלקון (CARLES FALCON) הספרדי, רוכב מספר 135 על-גבי ק.ט.מ פרטי, שהתרסק ביום השני, הוטס במצב קריטי אל בית החולים ומת מפצעיו שבוע לאחר מכן.
הישראלים: השנה השתתפו שני ישראלים – יעל קדשאי (גאס גאס RX450F ראלי מספר 111), האישה הישראלית הראשונה שמשתתפת בראלי דקאר מתוך שתי רוכבות בסך הכל שהתחילו את הדקאר, וגדי נחמני (ק.ט.מ 450 ראלי רפליקה מספר 146), רוכב ותיק ומנוסה שנכנס לראשונה בדקאר. יעל, שהפגינה רכיבה עקבית וחזקה לאורך כל המרוץ, התרסקה ארבעה ימים בלבד לפני הסיום ונאלצה לפרוש לאחר שהוטסה לבית החולים המקומי, שם שללו פגיעות רציניות. ביום הפרישה היא הייתה ממוקמת במקום ה-43 בקטגוריה שלה (ראלי 2) ו-64 בדירוג הכללי. גדי נחמני סיים את הראלי הקשוח במקום ה-76 בקטגוריה ראלי 2 ו-93 בדירוג הכללי מתוך 103 שסיימו. לא משהו מובן מאליו והישג אדיר עבור שני הרוכבים, למרות האכזבה של קדשאי.
ה-ZXR750 היה הנינג'ה הירוקה של קוואסאקי בסוף שנות ה-80, כולל אליפות היסטורית בסופרבייק העולמי בשנת 1993 וקשר לאנתוני גוברט שהלך לעולמו השבוע.
באחד מטורי הנוסטלגיה בעבר התמקדנו בקוואסאקי ZX-7R, שגם הגיע לישראל אחרי שהוצג בשנת 1996. הוא בהחלט היה אחד שזוכרים, עם הצבע הירוק הבולט שרק החמיא לעיצוב מעולה ולאופנוע שהיה אחד מהטובים בתחומו. אבל הסופרבייק המאוד מגניב הזה בכלל רכב על הילת אליפות הסופרבייק העולמית של קודמו, שזכה ביחד עם סקוט ראסל האמריקאי באליפות של עונת 1993.
הקוואסאקי ZXR750 (גרסת H1) הוצג לשנת 1989 מתוך הצורך למכור גרסאות הומולוגציה אזרחיות כדי להשתתף באליפות הסופרבייק העולמית (WSBK) שנוסדה שנה לפני כן. לצורך אישור האופנוע בסופרבייק נדרשים היצרנים להומולוגציה – שזה תהליך המאפשר התאמה של הדגם לסדרת המרוצים. כלומר, בקוואסאקי נדרשו למכור כמה מאות דגמי מרוץ דומים עם רישוי כביש. בשנת הבכורה הירוקים נכנסו עם גרסה משופרת של ה-GPX750, שלא יכול היה מול המתחרים, ולכן נדרשו בקוואסאקי לקחת דף ריק ולתכנן אופנוע חדש לגמרי שהתבסס על גרסת המרוצים מאליפות הסיבולת (אנדורנס) העולמית. עוד מה שנלקח בחשבון הוא הצורך לתכנן אופנוע שנגיש לקהל הרחב ולא גרסה אקזוטית יקרה ונדירה כמו ה-RC30 של הונדה.
הכרזה המקורית ביפנית של קוואסאקי על ה-ZXR750
המנוע נלקח מאותו הטמפלט כמו המתחרים: ארבעה צילינדרים בשורה עם קירור נוזל, 16 שסתומים, גל-זיזים עילי כפול ונפח של 749 סמ"ק. הגרסה האזרחית סיפקה 106 כוחות סוס ב-10,500 סל"ד ומומנט של 7.7 קג"מ ב-9,000 סל"ד. שלדה מאלומיניום קל משקל עטפה את המנוע, המזלג הרגיל (הוחלף להפוך שנתיים לאחר מכן) והבולם קיבלו אפשרויות כיוונון מסוימות, ויחד עם חישוקי ה-17″ (צמיגים במידות 120/70 ו-170/60) ובלמי הדיסק הכפולים בקוטר 310 מ"מ מלפנים ועוד יחיד בקוטר 230 מ"מ מאחור, נרשם משקל מלא של 220 ק"ג. אחד הכבדים בתקופתו. ההתרשמות ממנו הייתה בעיקר סביב העיצוב, שכן מבחינת התנהגות הוא היה כבד, עם בולם אחורי חלש ובלמים בינוניים. אבל המחיר שלו היה משמעותית זול יותר מההונדה והימאהה OW-01 (שלא לדבר על הדוקאטי 888), ושווה ערך לסוזוקי GSX-R750. כלומר, עבור המחיר שלו הוא היה מעולה.
בשנה שלאחר מכן נעשו עדכוני מנוע לשיפור הכוח, ובשנת 1991 הגיע דור חדש עם שלדה ובולמים משופרים, פחות משקל ויותר כוח. בנוסף הוצגה גרסת R חמה וקשוחה יותר, לטובת המתחרים הפרטיים. גרסת 1993 כבר לקחה את חורי הדמה שעל הפיירינג הקדמי (שנועדו לקרר את המנוע) והפכה אותם למערכת הראם אייר הראשונה, שנועדה להפחית איבוד כוח כתוצאה מחום ולהוסיף עוד סוסים ומהירות בטווחים הגבוהים של מד המהירות (בגדול, יעילה מעל ל-200 קמ"ש). זו גם השנה בה, אל מול הדוקאטי החזק, ניצח סקוט ראסל בחמישה מרוצים (עוד ניצחון הלך לשותפו לקבוצה ארון סלייט), ועמד 12 פעמים על הפודיום. הרבה שנים אחרי זה בערך כל מי שקנה קוואסאקי ירוק רכש גם את רפליקת קסדת הנוצות הצהובה והמפורסמת של ראסל (שהפכה להיות לבנה בשלב מסוים). בקוואסאקי הפסיקו להשקיע משום מה בדגם, ועד לדור החדש לגמרי של 1996 – וזה שהכרנו בישראל – לא נעשו עדכונים או שינויים.
השבוע הלך לעולמו אנטוני ‘Go Show’ גוברט האוסטרלי כשהוא בן 48 בלבד, וזאת לאחר מאבק רב-שנים בהתמכרות לסמים ומחלות הקשורות לכך. בשנת 1994 גוברט נכנס בגיל 19 לאליפות הסופרבייק העולמית כווילד קארד (מקומי שיכול להירשם למרוץ אחד), לקח את הפול פוזישן וניצח באחד המרוצים (מתוך שני מקצי גמר, כשאת הראשון מביניהם סיים במקום השלישי), מה שהפך אותו לרוכב הצעיר ביותר שניצח במרוץ. עונה לאחר מכן, כשהוא כבר רוכב קוואסאקי רשמי, הוא ניצח בשני מרוצים וסיים את העונה במקום הרביעי בדירוג. עונה לאחר מכן עוד שלושה ניצחונות ולא מעט פציעות שככל הנראה גרמו לו להתמכר למשככי כאבים, שגם גרמו לו להיכשל בבדיקת סמים בעונת 1997, כשכבר עלה למחוזות הגרנד-פרי (MotoGP) עם סוזוקי. הקשר שלו אל הטור היום היה כמובן הקוואסאקי ZXR750 הירוק והחייתי שעליו הוא רכב.
לישראל ה-ZXR750 לא הגיע ואנחנו לא מכירים גם כאלה שהגיעו בייבוא אישי, אבל ברחבי העולם יש מאות אקזמפלרים שמורים ונקיים שמסתובבים ותורמים לעולם יפה יותר עם מראה מרשים וצליל מנוע צווחני של 4 צילינדרים בשורה בסל"ד גבוה.
בהוסקוורנה מציגים ל-2024 דור חדש לצמד דגמי הנייקד הקטנים – הוויטפילן והסווארטפילן – עם מנועים מוגדלי נפח וכוח, שלדה חדשה וספורטיבית יותר ומסך TFT חדש.
צמד ההוסקוורנה 401 – הוויטפילן והסווארטפילן (חץ לבן וחץ שחור בשוודית) – הוצגו בשנת 2018 והיו הסנוניות הראשונות של המותג השוודי שבבעלות ק.ט.מ בייצור אופנועי כביש (יחד עם הוויטפילן 701). הפלטפורמה המכאנית נלקחה כמעט בשלמותה מה-390 דיוק של חברת האם ק.ט.מ, אולם בהוסקוורנה בנו עבודת גוף חדשה לחלוטין שמרמזת על הרוח החדשה של החברה בכל הנוגע לאופנועי כביש.
הוסקוורנה ויטפילן 401 וסווארטפילן 401 דגמי 2024
בהמשך להצגת הק.ט.מ 390 דיוק ו-125 דיוק החדשים לשנת 2024, מגיעה תורה של הוסקוורנה. גרסת ה-401 מקבלת מנוע הגדל בנפחו מ-373 סמ"ק ל-399 סמ"ק על-ידי הגדלת מהלך הבוכנה היחידה ב-4 מ"מ ל-64 מ"מ. תוספת הנפח מגדילה את ההספק ל-45 כ"ס (ב-1 כ"ס) ואת המומנט ל-3.9 קג"מ ב-7,000 סל"ד.
שלדת הפלדה חדשה ומחוזקת, ואמורה לשפר את הרגש לרוכב ואת היציבות הכיוונית גם בזכות המשולשים החדשים מאלומיניום. הזרוע האחורית מאלומיניום חדשה ומעוקלת מה שמאפשר מיקום חדש לבולם האחורי, שנמצא בצידו הימני של האופנוע. בסיס הגלגלים הוארך ב-15 מ"מ וגובה המושב ירד מ-835 מ"מ ל-820 מ"מ. כל הדגמים מגיעים עם חישוקי 17″, כאשר הוויטפילן נועל צמיגי מישלין פאוור 6 על-גבי חישוקים יצוקים המתאימים לשימוש על אספלט, בעוד אחיו השחור (סווארטפילן) עם פירלי סקורפיון ראלי STR על חישוקי שפיצים, שאפשריים לשימוש גם על שבילי עפר.
מבחינת האלקטרוניקה, ההוסקוורנה-נייקד מגיע עם ABS להטיה הכולל מצב 'סופרמוטו' המנתק את ה-ABS מהגלגל האחורי, ובקרת אחיזה עם אפשרות לניתוק. דרך מסך ה-TFT החדש בגודל 5″ עם קישורית לסלולר ניתן גם לשלוט על מערכת ניהול המנוע הכוללת מצב 'כביש' ומצב 'גשם'. יש מערכת תאורת LED היקפית וקוויקשיפטר דו-כיווני.
דגמי ה-125 מקבלים את אותם השינויים, כאשר המנוע ממשיך להפיק כ-15 כ"ס (14.8 כ"ס ליתר דיוק), גובה מושב סטנדרטי של 800 מ"מ ובולמים פשוטים יותר, כלומר מזלג WP בקוטר 43 מ"מ אך ללא אפשרויות כיוונון, ומהלך גלגל של 150 מ"מ. מבחינת אלקטרוניקה יש כאן מערכת ABS להטיה ואת צג ה-TFT החדש.
גרסת ה-250 סמ"ק, שגם נמכרת בישראל, קיבלה את מרבית השינויים למעט מזלג קדמי שונה ומסך LCD חדש בגודל 5″ לעומת ה-TFT בשאר הגרסאות. המנוע מספק 31 כ"ס, ולמעט ABS אין את שאר הבקרות שמגיעות על אחיו.
ההוסקוורנה וויטפילן והסווארטפילן החדשים צפויים להגיע לישראל, כאשר מועד מדויק ומחיר טרם נמסר, אם כי להערכתנו הם צפויים להיות יקרים יותר לעומת הדור הקודם.
ד.ל.ב מוטוספורט משיקה בישראל את הדור החדש של אופנועי האנדורו של ק.ט.מ לשנת 2024 וחושפת את המחירים המעודכנים של ליין הכלים. לאחר שהתרשמנו מהם על מסלולי ה'רוף אוף אפריקה' בהשקה העולמית, הגיע הזמן לחוות אותם בבן שמן המקומית.
בק.ט.מ חשפו בתחילת הקיץ האחרון דור חדש לחלוטין של אופנועי האנדורו EXC, כאשר לא הסתפקו בעדכונים וכיולים קלים שימשיכו את אבולוציית הדגמים והגרסאות, אלא בנו אופנועים חדשים, כש-95% מהחלקים הם חדשים. הנתון הזה נשמע לנו מוזר בתחילה, אולם אחרי שנחשפנו בפירוט רב לדור החדש, אנחנו יכולים לאשר שזה אכן המצב וכי מדובר בכלים חדשים מהמסד ועד לטפחות. רכבנו על כל קשת הדגמים בהשקה העולמית, וניתן להתרשם מהשינויים ומהדגמים בסרטונים המצורפים. בואו נבין מה התחדש ונתרשם מהם גם על הקרקע הבוצית של אזור בן שמן.
צפו בווידאו – דגמי האנדורו 2024 של ק.ט.מ:
צפו בווידאו – כל מה שחדש בדגמי האנדורו של ק.ט.מ ל-2024:
הכל חדש!
נתחיל עם המנועים שעברו שינויים מקיפים ביותר. כך למשל, מנוע ה-250EXC-F חדש לחלוטין עם בלוק מנוע חדש, כשלראשונה מוטבעים מומנטי הידוק הברגים על בלוק המנוע ועל המכסים. הבלוק הזה שייך גם ל-350EXC-F, אולם בעוד זה האחרון כמעט שלא משתנה בחלקו העליון למעט ראש מנוע חדש, ה-250 מקבל בוכנה, צילינדר וגל ארכובה חדשים, בנוסף לראש מנוע, עם קוטר גדול יותר של 81 מ"מ ומהלך קצר יותר של 48.5 מ"מ – מה שאומר מנוע יותר רייסרי. יחס הדחיסה גדל בגרסת ה-250 ל-14.4:1 – היחס הגדול ביותר שאנחנו מכירים במנועי אנדורו או מוטוקרוס.
יש גיר חדש בן 6 הילוכים, עם מכניזם חדש מציר הרגלית ועד התיבה עצמה, כשהגיר והמכניזם זהים בכל הדגמים למעט ה-150EXC (רק יחס ההעברה הראשוני בין המנוע לבין הגיר, וכן יחס ההעברה הסופי מהמנוע לגלגל – שונים בין הדגמים). הגיר החדש מציע לראשונה באופנועי אנדורו קוויקשיפטר אלקטרוני לדגמי ה-4 פעימות. הקוויקשיפטר מאפשר להעביר הילוכים בלי לסגור את הגז ובלי ללחוץ על הקלאץ', והוא פעיל מהילוך שני עד לשישי. כמובן, מכיוון שיש מצערת מכאנית ולא חשמלית, בליפר להורדת הילוכים ללא קלאץ' לא יכול להיות מיושם.
מנועי ה-450 וה-500 סמ"ק מקבלים גם הם בלוק מנוע חדש, כשלראשונה תושבות המנוע זהות בין כל דגמי ה-4 פעימות – זאת כאמור כדי לאפשר שלדה אחידה לכל ה-4 פעימות.
דגמי האנדורו של ק.ט.מ ל-2024 – בישראל
בדגמי ה-2 פעימות – אבולוציה חשובה ביותר. ראשית, מערכת ההזרקה TPI (ר"ת Transfer Port Injection – הזרקה אל תא המעבר) שהוצגה ב-2017 לדגמי 2018, מוחלפת בהזרקת דלק TBI (ר"ת Throttle Body Injection – הזרקה אל גוף המצערת). יש צמד מזרקי דלק על גוף המצערת – אחד לפני פרפרית המצערת והשני מאחוריה, כשאחד פועל כל הזמן והשני מצטרף בעומס ובסל"ד גבוה. מיקום המזרקים, טוענים בק.ט.מ, מאפשר לדלק להתאדות באופן מלא ולהגיע לתערובת הומוגנית יותר מאשר ב-TPI. מזרק השמן עובר אל תושבת שסתום העלים, והוא מטפטף את השמן בכניסה לבית גל הארכובה. בק.ט.מ אומרים שניתן לבטל את משאבת השמן ולהשתמש בתערוכת מוכנה במיכל הדלק, אולם אז תידלק נורת תקלת מנוע.
שדרוג חשוב נוסף הוא שסתום הכוח החשמלי. השסתום מופעל על-ידי מחשב ניהול המנוע, והפיקוד האלקטרוני מאפשר שליטה מדויקת על פתיחת השסתום, וכן מפה תלת-ממדית המתחשבת במהירות המנוע ובמצב המצערת – לעומת פתיחה מכאנית הפועלת לפי מהירות סיבובי המנוע בלבד. המכאניזם עצמו מיוצר בהזרקת מתכת, הוא קומפקטי למדי, והוא פותח את השסתום בשני שלבים מכאניים, וכאמור בפיקוד מחשב. באופן זה ניתן לתכתנת פתיחות שונות למנועים בנפחים שונים, ולהגיע לתוצאה חלקה.
הצילינדר של ה-250EXC חדש, והוא מכיל בתוכו תא התפשטות חדש שנקרא KTC. התא נפתח חשמלית, ובסל"ד נמוך הוא מאפשר לגזי הפליטה לייצר תדר תהודה (רזוננס) שמגביר את המיליו הנפחי וביחס ישר את המומנט. מערכת דומה הייתה בק.ט.מ 380EXC של שנות ה-90.
אופנועים חדשים מהמסד ועד לטפחות
השלדה חדשה לחלוטין, והיא מתוכננת כך שיהיה פחות עומס על אזור נקודת העיגון של הבולם האחורי ויותר פיזור עומסים לאורך זרימת הכוחות, וכן חזקה יותר לכוחות אנכיים ולכוחות פיתול. השלדה זהה בין כל הדגמים, כשה-150EXC מקבל שלדה עם תושבות מנוע משלו, ה-250 וה-300 מקבלים שלדה עם תושבות משלהם, וכל דגמי ה-4 פעימות מקבלים שלדה עם תושבות זהות. רגליות הרוכב חדשות גם הן, והן ארוכות יותר, רחבות יותר ונמוכות יותר מהקודמות. למתעניינים, רגליות מדגמים קודמים לא יתאימו לשלדה החדשה.
שלדת הזנב חדשה גם היא, ולראשונה בק.ט.מ היא בנויה משילוב של אלומיניום ופלסטיק, כשהחלק הפלסטי מכיל בתוכו את כל מערכת החשמל. לטענת ק.ט.מ, השלדה לא יכולה להתעקם כמו בעבר, אם כי סביר להניח שעלולה להישבר.
הזרוע האחורית חדשה, מחוזקת באזור העיגון של הבולם האחורי, ומציעה פטנט חדש ושימושי של כתפיים שמחזיקות את הגלגל האחורי בעת ההרכבה, כך שלא צריך להחזיק את הגלגל באוויר אלא רק להניח אותו על הכתפיים ולהכניס את הציר. איך לא חשבו על זה קודם? ואם כבר ציר גלגל אחורי, אז זה גדל בקוטרו מ-20 ל-22 מ"מ. בעלי גלגלים של דורות קודמים יכולים לרכוש בק.ט.מ קיט הסבה הכולל מסבים ותותב בעלי קוטר פנימי גדול יותר, ובכך להתאים את הגלגל הישנים לזרוע החדשה.
המשולשים חדשים גם הם, כשבורגי הצביטה שינו מקום, וכעת לטענת ק.ט.מ יש פחות ריכוזי מאמצים על הטלסקופים בעת הידוק, מה שיוביל לפחות חיכוך פנימי בתוך הבולמים. יש גם תושבת כידון חדשה, כשהפעם היא עשויה מיחידה אחת כמו בעבר הרחוק ולא משתי תושבות, ויש גם חלק 'פאוור פארטס' עם גומיות שיכוך.
אם כבר בולמים, אז אחד הנושאים החשובים הוא מזלג ה-XACT החדש, שמחליף את מזלג ה-XPLOR. גם המזלג החדש בקוטר 48 מ"מ ועם מהלך של 300 מ"מ, אולם הוא מטיפוס קארטרידג' סגור לעומת הקארטרידג' הפתוח של הדורות הקודמים. הבולמים הקדמיים מושקעים ואיכותיים יותר מדגמי ה-XPLOR, וכעת כל בולם מציע כיווני שיכוך כיווץ למעלה ושיכוך החזרה למטה – כל כיוון עם קליקרים ידניים וללא צורך בשימוש בכלים. ספוילר: הבולמים הקדמיים עובדים טוב מאוד ברוב המכריע של מצבי הרכיבה והעומס, כך שאפשר לומר שמחלת שדרוגי הבולמים הגיעה לקיצה.
מנועים חדשים עם הזרקת דלק חדשה TBI בדו-פעימתיים
גם הבולם האחורי חדש, כשהוא מותאם לשלדה החדשה ולזרוע החדשה. הוא קצר יותר מהבולם הקודם, אולם הוא מציע את אותו מהלך גלגל של 300 מ"מ בשל שינוי במיקום נקודת העיגון. הבולם כמובן מטיפוס PDS הכולל חיבור ישיר לזרוע ולשלדה, ללא מנגנון מנופים, כשפעולת הפרוגרסיביות מתבצעת על-ידי בוכנה נוספת שנכנסת לתוך צילינדר ייעודי בשליש האחרון של מהלך הבולם. עניין נוסף: הבולם החדש מעוגן לשלדה ולזרוע באופן זהה – על-ידי מסב עין על הבולם (אותו מסב בשני הקצוות). בעבר החלק התחתון היה בתצורת מזלג אשר מתלבש על בליטה ממוסבת בזרוע האחורית.
מערכת החשמל עברה גם היא שינוי משמעותי, כשלראשונה באופנועי שטח יש יחידת ניהול חשמל אלקטרונית (OCU – Offroad Control Unit) המונעת את הצורך בנתיכים (פיוזים) ובממסרים. היחידה בעלת נורות LED, וכשכל המרכות תקינות הנורות יאירו בירוק. אם יש תקלה במערכת מסוימת הנורה תהפוך לאדומה, ולאחר תיקון התקלה הנורה תחזור להיות ירוקה והמערכת תעבוד כרגיל.
העיצוב חדש גם הוא, והוא נשען על דגמי המוטוקרוס של 2023. יש כנף קדמית חדשה עם כנפונים שמסיטים את התזת הבוץ כך שלא תגיע אל הרדיאטורים ואל רגלי הרוכב, יש כנף אחורית וכנפונים חדשים, ויש מושב חדש שנפתח עם בורג אחד בחלקו הקדמי. הפנס הקדמי עם תאורת LED מקורית, וגם הוא מעוצב חדש.
העיצוב נגזר מדגמי המוטוקרוס של 2023
הכידון החדש של NEKEN נמוך יותר משל הדגמים היוצאים – אם כי בגרסאות הסיקס דייז הוא גבוה משל הגרסאות הרגילות. יחד עם ההצרה של עבודת הגוף מתקבלת ארגונומיה מתקדמת יותר משל הדגמים היוצאים.
גם תיבת האוויר ומסנן האוויר חדשים בדור החדש, כשמסנני האוויר מדורות קודמים לא יתאימו כאן. המסנן בשליפה מהירה, כשכמו בשנים האחרונות – את מסנן האוויר החדש ניתן להרכיב רק באופן אחד כך שלא ניתן לטעות בהרכבה.
כנהוג בק.ט.מ, מעל לגרסה הרגילה והכתומה יש את גרסאות הסיקס דייז (ארגנטינה השנה) המאובזרות ועם גרפיקה שונה ומעל לכולם יש את ה-300EXC הארד אנדורו, שמחליף מהשנה את גרסת הארצברג רודיאו של 2023.
אז איך זה מרגיש על אדמת ישראל וכמה זה עולה?
להשקה ביער בן שמן הביאו אנשי ד.ל.ב מוטוספורט ארבעה דגמים לצורך רכיבה – ארבעת הדגמים הפופולריים ביותר בשוק הישראלי: 250EXC שתי פעימות, 250EXC-F (בגרסת סיקס דייז), 300EXC (סיקס דייז) ו-350EXC-F, ונתנו לנו יד חופשית לרכוב ככל יכולתנו ולנצל את מזג האוויר המושלם ביחד עם האדמה הלחה אחרי גשמי הברכה של סוף השבוע.
ה-TBI עובד מעולה
ה-250EXC-F, שהיה אופנוע אנדורו מעולה למתחילים ולרוכבי הובי בזכות העברת הכוח החלקה והלינארית, הופך ב-2024 למגיב יותר באגרסיביות למצערת ודורש שימוש בסל"ד גבוה יותר, וכמו שאביעד הגדיר את זה – הרבה יותר רייסר חובב סל"ד. הרכיבה עליו דורשת הרבה גז והרבה שימוש בקלאץ' – כמעט כמו מנועים דו-פעימתיים בנפח 125 סמ"ק. זה נובע כמובן מהגדלת קוטר הבוכנה והקטנת מהלכה, ובסופו של דבר הוא יעייף קצת יותר לעומת הדור הקודם, ולדעתנו פחות מתאים לרוכבי הובי.
ה-350EXC-F הוא אופנוע אחד האופנועים הוורסטיליים ביותר שיש, כשהוא יכול להתגלגל בסל"ד אפס למעלה ולמטה על צלע ההר וגם לפוצץ גזים על השביל, מה שהופך אותו לאופנוע ההובי המושלם. לשנת 2024 הוא יותר יציב וסופג, אבל לעומת אחיו הקטנים הוא גם כבד יותר (יחסית כמובן) לשינויי כיוון. הגדרנו אותו בעבר כ'אופנוע לעצלנים' – כשמתעייפים פשוט יושבים, מכוונים אזימוט, משחררים קלאץ', והאופנוע ידרוס הכל בדרכו אל היעד, ובדור החדש זה בדיוק כך ואפילו טוב יותר מבעבר.
משם עברנו לדגמים הדו-פעימתיים, שמשנה לשנה הופכים ליותר קלים לרכיבה ומתאימים לכולם – בטח מי שזוכר שהם התאימו פעם רק למקצוענים. המנועים החדשים חזקים, גמישים ומאוד חלקים, לעתים חלקים מדי שכן קצת חסרה לנו הויברציה המיוחדת של מנוע שתי פעימות גדול ועצבני. ההבדל בין שני הנפחים אינו בולט כבעבר, וה-300 לא נותן תחושה של חזק יותר או עצבני יותר לעומת ה-250 בסינגלים צפופים, אבל עדיין מאפשר את יתרון הכוח למי שיצטרך ברכיבות הארד אנדורו האהובות על הקהל הישראלי. מערכת ה-TBI עובדת נפלא, והיא חדה יותר בתגובותיה (וגם בצליל) ממערכת ה-TPI של שש השנים האחרונות. הרוכבים הישראלים עשויים למצוא בחדות הזאת יתרונות רבים.
והקפיצה המשמעותית נמצאת בהתנהגות – בגלל השלדה והמתלים החדשים
לגבי כל ליין הדגמים ניתן לומר באופן חד-משמעי כי הבולמים החדשים עם השלדה החדשה טובים בהרבה לעומת הדור הקודם. ברכיבה על סוגי המכשולים השונים בבן שמן, בערוצים המסולעים, במעלה ומורד הבולדרים וברכיבה מהירה בשבילים – בכל הסיטואציות הללו דגמי 2024 שומרים על יציבות מרשימה מאוד, מספקים פידבק מלא מהקרקע ונוסכים ביטחון רב לרוכב. צריך לרכוב ראש בראש עם דגמי 2023 (מה שעשינו, הם היו גם בהשקה) בשביל להבין את ההבדל באיכות השיכוך של הבולמים, ובמיוחד מזלג ה-XACT החדש. החבילה כולה עובדת נפלא ומביאה את ההתנהגות הדינמית של אופנועי ק.ט.מ למקום גבוה.
דגמי האנדורו של ק.ט.מ עולים יותר השנה, ויש הרבה סיבות לכך – החל מעליית המס על האופנועים בנפחים מ-251 ועד 400 סמ"ק, דרך עלויות הייצור שגדלו, ועד עלויות השילוח שהתייקרו. המחירים שהיו גבוהים עוד לפני כן התייקרו עוד יותר, ותוכלו לראות את הפערים במחירים למטה. אבל המחיר הזה צמוד לדור האנדורו החשוב ביותר של ק.ט.מ בכל הזמנים. אחרי אבולוציה איטית וניסיונות של כמה וכמה שנים לחסוך ברכיבים החשובים ביותר, בק.ט.מ שיפרו משמעותית את מה שחשוב לרוכב – הבולמים והמנועים, והשקיעו בפרטים הקטנים שיעזרו לאותם הרוכבים להתרכז במה שחשוב, וזה הרכיבה.
אחרי ההתנסות באפריקה הרחוקה, הרכיבה כאן בישראל רק חידדה את מה שידענו – שמדובר על הק.ט.מ-אנדורו הטובים ביותר בפרט ועל אופנועי אנדורו מעולים בכלל.
מחירי דגמי האנדורו 2024 של ק.ט.מ לעומת דגמי 2023:
150EXC – מחיר 65,990 ש"ח לעומת 60,990 ש"ח ב-2023
250EXC – מחיר 71,990 ש"ח לעומת 65,990 ש"ח
300EXC – מחיר 79,990 ש"ח לעומת 71,990 ש"ח
250EXC-F – מחיר 78,990 ש"ח לעומת 73,990 ש"ח
350EXC-F – מחיר 84,990 ש"ח לעומת 76,990 ש"ח
450EXC-F – מחיר 82,990 ש"ח לעומת 77,990 ש"ח
500EXC-F – מחיר 87,990 ש"ח לעומת 82,990 ש"ח
מחירי דגמי סיקס-דייז והארד אנדורו:
250EXC סיקס דייז – 74,990 ש"ח לעומת 68,990 ש"ח
300EXC סיקס דייז – 82,990 ש"ח לעומת 74,990 ש"ח
300EXC הארד אנדורו – 89,990 ש"ח לעומת 80,990 ש"ח לארצברג רודיאו של 2023
נתונים טכניים: מנוע צילינדר יחיד, 124.8 סמ"ק, 13.7 כ"ס ב-9,500 סל"ד, 1.12 קג"מ ב-7,500 סל"ד, 4 שסתומים, SOHC, קירור נוזל, הזרקת דלק, 6 הילוכים, שלדת צינורות פלדה, מזלג קדמי הפוך בקוטר 41 מ"מ עם מהלך 125 מ"מ, בולם אחורי יחיד עם כיוון עומס קפיץ ומהלך גלגל 166 מ"מ, דיסק קדמי 280 מ"מ עם קליפר 4 בוכנות, דיסק אחורי 240 מ"מ עם קליפר צף, מערכת ABS, בסיס גלגלים 1,370 מ"מ, גובה מושב 810 מ"מ, מיכל דלק 12.5 ל', משקל מלא 150 ק"ג, צמיגי מצלר 110/70R17, 150/60R17
צפו בווידאו – פיג'ו PM-01 בהשקה עולמית:
עריכה: אביעד אברהמי
מה זה?
חברת פיג'ו החלה לייצר אופנועים לפני כמעט 126 שנים, בשנת 1898, אך מאז שנות החמישים של המאה העשרים עברה להתמקד בייצור קטנועים. כעת חטיבת האופנועים של פיג'ו, בבעלות החדשה של תאגיד מהינדרה ההודית, חוזרת למקורות ומציגה את האופנוע הראשון שלה מזה עשרות שנים.
הפיג'ו PM-01 125 מהווה כרטיס כניסה לעולם האופנועים עבור החברה שמקווה שיהווה גם כרטיס כניסה לרוכבים חדשים – צעירים בני 16 ונהגי מכונית שעברו מבחן שליטה ומחפשים אופנוע A2 ראשון. האופנוע בעל מנוע 125 סמ"ק מקורר נוזל, והוא פשוט למדי ומכוון להיות זול מרבים ממתחריו, אך עם זאת בפיג'ו דאגו להוסיף מספר 'אקסטרות' בתחום האבזור והעיצוב. ה-PM-01 מגיע עם מסך TFT, תאורת LED מלאה בעיצוב מיוחד, שישה הילוכים ועיצוב צעיר. בכך מקווים בפיג'ו שה-PM-01 יפנה לקהל בגלל המחיר, אך בכל זאת יצית בהם תשוקה לעולם האופנועים.
ה-PM-01 מגיע בצבע שחור, כחול ולבן, ובעתיד הקרוב תצטרף אליו גם גרסת 300 סמ"ק. גרסת ה-125, שעליה רכבנו בהשקה העולמית והיא זו שנבחנת כאן, לא תגיע לישראל, אך היא פותחת צוהר לגישה החדשה של פיג'ו, וגם יותר ממעידה על גרסת ה-300 סמ"ק שעתידה להיחשף בקרוב.
פיג'ו PM-01 – האופנוע הראשון של פיג'ו תחת מהינדרה ההודית
ביצועים
הפיג'ו PM-01 הוא אופנוע קטן וקל. קל לעלות עליו ולהרים אותו מרגלית הצד כראוי לאופנוע 125 למתחילים. תיבת ההילוכים נותנת תחושה מעט ספוגית או מעורפלת אך מתפקדת היטב. כשמתחילים לרכב ההיגוי קל אך לא תזזיתי. המנוע קצת חלש בתחילה ממה שציפינו, אך מושך בצורה אחידה במעלה הסל"ד – שם הוא חזק יותר, והוא מאיץ בהדרגה עד למהירות הסופית.
המתלים איכותיים למדי, בעיקר המזלג הקדמי – מזלג הפוך בקוטר 41 מ"מ. לא רע לאופנוע שאמור להיות כלי תקציב בסיסי. המהמורות בכביש נספגות היטב והגלגלים נשארים צמודים לכביש. גם הבלמים טובים ונותנים מספיק כוח לעצור את האופנוע הקטן.
בתוך העיר זהו כלי קל לשליטה, נמוך, קל משקל וזריז. אמנם במשקל 150 ק"ג הוא כבד על הנייר מרוב מתחריו, אך עדיין זהו משקל נוצה. מחוץ לעיר הוא מתפקד בצורה נאותה, בכביש המהיר כוחו ומהירותו מוגבלים מן הסתם אך הוא יציב ונוח. אין מיגון רוח, אך במהירויות אליו ה-PM-01 מגיע, עד כ-120 קמ"ש על השעון, גם אין צורך בכך. ברכיבה בכבישים מפותלים הוא מהנה מאוד, קל להשכיב אותו מצד לצד, קל לבלום ורק התאוצה לוקחת מעט זמן. בשורה התחתונה, כמצופה, הכל בו ידידותי למשתמש והביצועים עומדים בסטנדרט של הקטגוריה.
ביצועים בהתאם לסטנדרט הקטגוריה
איך זה מרגיש?
הפיג'ו PM-01 נועד להיות ידידותי למשתמש המתחיל אך עם עיצוב מסעיר. אולי הוא לא מסעיר, אך הוא בהחלט אופנוע נאה ומודרני. תאורת ה-LED מעוצבת בצורה מיוחדת כשמתחת לפנס הראשי יש מעין שלושה ניבים, התאורה האחורית מחולקת לשישה פסים והמאותתים צמודים לגוף האופנוע, וכמו שאר התאורה – נראים מצוין. מתחת למיכל הדלק יש חיפויי פלסטיק, ותחתיהם המנוע בתוך שלדת הצינורות השחורה. המושב המדורג קצר, והפלסטיקה שמתחתיו מסתיימת מיד בסופו. ובקצה האופנוע, המחרשה עם לוחית הרישוי תלויה על הזרוע האחורית. גם דיסקי הבלימה זוכים לגימור גלי אסתטי. בסך הכל הרושם הנוצר הוא של אופנוע קטן אך נאה, כשמסיכת החזית נותנת אפקט מעט עתידני, יש שיאמרו חייזרי – אך בטוח מיוחד.
תנוחת הרכיבה ניטרלית, עם רכינה קלה לפנים ורגליים המוסטות מעט אחורנית. נוח גם לאחר רכיבה של כשעתיים. גם המושב הקטן אולי נראה מינימליסטי, אבל עושה עבודה טובה. המושב לא נמוך במיוחד והאופנוע כל כך צר שאין כל בעיה להגיע עם שתי רגליים לקרקע.
הזכרנו כמה קל להוריד את ה-PM-01 מהרגלית, אבל יותר קשה לפתוח אותה בסיום הנסיעה. רגלית הצד מסתתרת מתחת לרגליות הרכיבה ומעט קשה למצוא אותה.
פרט לעיצוב יש בו עוד מספר אביזרים לא סטנדרטיים לכלי תקציב. ראשית לוח השעונים – מסך TFT גדול וקריא. הוא אמנם לא מאפשר קישוריות לנייד, אבל הוא נראה מודרני והוא אינפורמטיבי ומאוד יעיל. התצוגה במסך נשלטת מצמד כפתורים מסיבי בצידו השמאלי של הכידון. במרכז הכידון, במיקום מעולה, נמצא שקע טעינה USB. המראות בצידי הכידון אמנם פשוטות, אבל איכותיות ומספקות שדה ראייה מצוין. רמת הגימור טובה, וחלקי הפלסטיקה והמתגים מוצקים ופועלים ללא דופי.
עיצוב מודרני ייחודי ואבזור רב
סיכום ועלויות
הפיג'ו PM-01 125 הוא אופנוע בסיסי ופשוט, אבל הוא מיושם היטב. הוא ניטרלי וידידותי כראוי לכלי מתחילים. לא נותר לנו אלא להסכים עם פיג'ו שקהל היעד יהיה החל מנערים ונערות בני 16 שקונים אופנוע ראשון או רוכבים יותר מבוגרים שמחפשים תחליף לרכב ומוציאים רישיון A2 בהליך מקוצר. לאלו וגם לאלו ה-PM-01 ייתן מענה הולם.
יש לו מספר מתחרים מבוססים בשוק הישראלי בטווח מחיר שבין 25 עד 28 אלף ש"ח, ופיג׳ו מכוונת לחלק התחתון של טווח המחירים אך בכל מקרה ההבדלים קטנים.
ה-PM-01 אינו אופנוע פרימיום. הוא אופנוע תקציב, אך יש בו איכות גימור מעולה, עיצוב מיוחד ומספר פינוקים נוספים. הוא יספק את כל צרכיו של כל אופנוען מתחיל, ילמד אותו את רזי הרכיבה, וייראה לא רע בחניה של בית הספר.
הפיג'ו PM-01 בנפח 125 סמ"ק לא יגיע ארצה בשלב זה – בעיקר בשל חוסר כדאיות, שכן שוק אופנועי ה-125 סמ"ק הוא זעום, והוא כבר רווי בכלים ותיקים יותר – אולם הוא מאפשר להבין את הלך הרוח בפיג'ו המתחדשת בבעלות מהינדרה, וגם יותר ממרמז על גרסת ה-300 סמ"ק שאמורה להיחשף בקרוב וסביר להניח שכן תגיע ארצה.
עופר-אבניר, יבואנית אופנועי וקטנועי סוזוקי לישראל, מודיעה על הגעתו של הבורגמן 125 החדש לארץ.
בסוזוקי נכנסו לפני כשנתיים לשוק החם באירופה עם האדרס 125 (Address), שם שמוכר מקטנוע 50 סמ"ק דו-פעימתי שנמכר בישראל בעבר, והאווניס 125 (Avenis), שגם הגיעו לישראל. הבורגמן 125 יושב למעשה על אותה הפלטפורמה של שניהם, כאשר כל אחד מציע עיצוב שונה.
לסוזוקי בורגמן אותו מנוע ארבע פעימות בנפח 125 סמ"ק מקורר אוויר המפיק 8.6 כ"ס ב-6,750 סל"ד ו-1 קג"מ ב-5,500 סמ"ק. בסוזוקי מתגאים בתצרוכת דלק נמוכה בזכות טכנולוגיית SEP (ר"ת Suzuki’s Eco Performance) שמסמנת לרוכב באמצעות חיווי ECO על לוח השעונים כשהוא נמצא בתחום החסכוני. תצרוכת הדלק המוצהרת בעיר היא עם 34.4 ק"מ/ל' כאשר מיכל הדלק מכיל 10.4 ליטר. מערכת הבלמים כוללת דיסק גדול מלפנים בקוטר 240 מ"מ עם קליפר כפול בוכנות ודיסק אחורי. המשקל הכללי עומד על 112 ק"ג.
לבורגמן תאורת LED, צג LCD ותא מטען מתחת למושב בנפח של 41 ליטרים (המסוגל להכיל גם קסדה שלמה), עם שקע USB להטענה בתא הכפפות.
נתונים טכניים: מנוע טווין מקבילי, 799 סמ"ק, הספק 95 כ"ס ב-8,000 סל"ד (יש אופציה להספק מוגבל ל-A1), מומנט 8.87 קג"מ ב-6,600 סל"ד, הזרקת דלק, מצערות חשמליות, 3 מפות ניהול מנוע, בקרת אחיזה 3 מצבים, 6 הילוכים, קלאץ' מחליק, שלדת צינורות פלדת כרומולי, מתלה קדמי טלסקופי הפוך של WP בקוטר 43 מ"מ, מהלך 200 מ"מ, מתלה אחורי זרוע אלומיניום עם בולם יחיד, מהלך 200 מ"מ, 2 דיסקים קדמיים 320 מ"מ, קליפרים רדיאליים 4 בוכנות, דיסק אחורי 260 מ"מ, מערכת ABS להטיה, בסיס גלגלים 1,509 מ"מ, גובה מושב 860 / 840 מ"מ, מרווח גחון 233 מ"מ, מיכל דלק 20 ל', משקל יבש 199 ק"ג, צמיגי פירלי סקורפיון ראלי STR במידות 150/70-18, 90/90-21, תצרוכת דלק במבחן 20 ק"מ/ל'
אלקטרוניקה ובקרות: מצערות חשמליות עם 3 מצבי רכיבה (כביש, גשם, שטח), בקרת אחיזה להטיה, מערכת ABS להטיה, פנסי LED היקפיים, מסך TFT צבעוני בגודל 5″ עם חיבור לסלולר, שקע טעינה USB-C. אופציה ב-4,900 ש"ח: חבילת 'Tech Pack' הכוללת קוויקשיפטר דו-כיווני, מצב ראלי בניהול המנוע, בקרת שיוט
צפו בווידאו – מסביב לק.ט.מ 890 אדוונצ'ר:
עריכה: אביעד אברהמי
מה זה?
בואו ננסה לעשות רגע סדר בכל המספרים והנפחים של ק.ט.מ. ה-790 אדוונצ'ר המקורי הוצג בשנת 2019 ביחד עם הגרסה הקרבית יותר, ה-790 אדוונצ'ר R. את הראשון הם הגדירו כאופנוע הטיולים עם יכולות השטח הגבוהות ביותר, ואת השני כאופנוע השטח עם יכולות התיור הגבוהות ביותר. המחיר של גרסת הבסיס בזמנו היה 86 אלף ש"ח (96 אלף לגרסת ה-R), ולטעמנו התוצאה לא הצדיקה את המחיר הגבוה עם אכזבה בתחום הבולמים הפשוטים שפגעו ביכולות בכביש ובשטח, וזה לצד בעיות גימור ואמינות שהתגלו בארץ ובעולם. שנתיים לאחר מכן הוצג הק.ט.מ 890 אדוונצ'ר, כשהסיבה העיקרית להגדלת הנפח הייתה תקנות זיהום האוויר המחמירות והחונקות שהוסיפו למשקל (מפלט ענק) ופגעו בהספק. הפלטפורמה נשארה זהה, אולם בוצעו מספר שינויים ביחס ל-790, על-מנת לשפר את האופנוע ולהפוך אותו למכונה טובה יותר, ואכן כך הרגשנו. בשנה שעברה הוצגו גרסאות משופרות ומעודכנות של ה-890 עם עדכוני עיצוב, אלקטרוניקה וכיול מחודש לבולמים.
רגע שנסביר איך הגענו בחזרה ל-790 סמ"ק נציין שבשנתיים הקרובות בכוונת ק.ט.מ להמשיך עם הגדלת הנפחים ולעלות ל-990 סמ"ק (כאשר ה-990 דיוק כבר הוצג) ול-1,390 סמ"ק עם המפלץ הבכיר שבחבורה. הגדלת הנפח תשפיע בהכרח על המחיר ועל הפער הגדול שקיים בין ה-390 אדוונצ'ר, שגורם לבוגר שמיצה אותו לחפש את האופנוע הבא בשדות זרים וזולים יותר. למעשה ענינו על השאלה של תקומת ה-790, כאשר דרך נוספת להוזילו והנגישו היא להעתיק את היצור ממפעל האם באוסטריה ולהעבירו לפס היצור שבמפעלי CFMOTO בסין, תחת הפיקוח ההדוק של ק.ט.מ.
מה עוד שונה ממה שלמעשה בחנו לפני חמש שנים? ובכן, מרבית העדכונים חופפים ל-890 של 2023, כאשר העדכון הנראה ביותר לעין הוא העיצוב עם פלסטיקה חדשה לחלקו הקדמי ביחד עם צביעה, גרפיקה ומדבקות שאמורות להיות עמידות יותר. יש את המשקף החדש והאווירודינמי יותר של ק.ט.מ, מגן מנוע חדש, ומושב חדש עם מגרעת (נוחה) לגב התחתון, שמתכוונן בגובה מ-840 ל-860 מ"מ.
ק.ט.מ 790 אדוונצ'ר – חוזר מעודכן ל-2023/4
מערכות האלקטרוניקה מקבלות את מסך ה-TFT החדש בגודל 5″ עם גרפיקה מעודכנת ועם חיבור לשקע USB. ה-790 אדוונצ'ר מגיע עם מצב 'דמו' (DEMO MODE) שנוי במחלוקת אשר מאפשר את כל מבחר אופציות ניהול המנוע (מצב ראלי) ב-1,500 ק"מ הראשונים, ויתן טעימה לרוכב שיחליט אם ברצונו לרכוש את האופציה שבתשלום. היבואן המקומי מוכר את חבילת האקטרוניקה המשודרגת כיחידה אחת, ומחיר נוסף של 4,900 ש"ח יתן את מצב הראלי האמור, את הקוויקשיפטר הדו-כיווני ואת בקרת השיוט (כאשר המתג שלו כבר קיים על הכידון). בנוסף, מערכת ה-ABS להטיה מקבלת מודולטור חדש (9.3MP) של בוש, כשמצב ABS לשטח ייכנס בצורה אוטומטית במעבר למצב שטח במערכת ניהול המנוע ויתבטא בהחלשת הפעולה על הגלגל הקדמי וביטולו לגמרי על הגלגל האחורי.
מנוע הטווין המקבילי המוכר של פעם בנפח 799 סמ"ק נשאר ללא שינוי, והוא מציע 95 כ"ס (ויש גם גרסת A1 מוגבלת ל-47.6 כ"ס) ומומנט מעט נמוך יותר מקודמו של 8.9 קג"מ. אחד השינויים החשובים לדעתנו הוא של בולמי ה-WP מסוג APEX אשר קיבלו כיול מחודש, כאשר מהלך הגלגל נשאר על 200 מ"מ בשני הצדדים. החישוקים כמובן במידות 21″ מלפנים (צמיג 90/90) ו-18″ מאחור (150/70), כאשר הצמיגים חדשים מסוג פירלי סקורפיון ראלי STR, כמו ב-890. המשקל המוצהר נמדד על 199 ק"ג, וזה לפני 20 הליטרים שנכנסים למיכל הדלק הרחב והנמוך (שממשיך לשגע עם מד הדלק בלוח השעונים, שמציג רק את החצי השני של המיכל).
הק.ט.מ 790 אדוונצ'ר העדכני ממשיך לרצות להיות אופנוע אדוונצ'ר תיור עם יכולות שטח גבוהות, והפעם עם תג מחיר שווה למתחרים. יצאנו בימי החורף הרטובים לרכיבת ניקוי ראש משלושה חודשי מילואים בעזה ולראות האם לאח המשונמך במשפחה יש מה להציע מול אחיו הגדול ומול רבי המכר בקטגוריה.
מיוצר במפעלי CFMOTO בסין
ביצועים
את מנוע הטווין המקבילי, ה-LC8c, אנחנו זוכרים לטובה עוד מה-790 דיוק ומה-790 אדוונצ'ר 'של פעם'. זהו מנוע חזק, חלק גמיש ויעיל. נציין בעיה אחת קטנה ונשים אותה בצד – הוא פחות טוב ממה שהתרגלנו מה-890 אדוונצ'ר, שמציע עוד 10 כ"ס ועוד קג"מ וחצי משמעותיים. אם נתעלם מהנתון האחרון עדיין אפשר להתרשם ולהנות מהמנוע הטוב הזה. כוח יש כבר מסל"ד נמוך והוא עולה במהירות במעלה הסל"ד ומאפשר האצות שמשאירות את כל התנועה מאחור. לאורך כל קשת הסל"ד המנוע ליניארי לחלוטין, לא מפתיע במכות כוח ומעביר את התנועה אל הגלגל האחורי בצורה צפויה ונשלטת – גם בכביש וגם בשטח. ניתן להאיץ מהר מאוד לכיוון ה-200 קמ"ש על השעון, אך שיוט רגוע עם עודף כוח יתבצע במחוזות ה-150 קמ"ש.
השכנים ישמחו ומצלמות הרעש יישארו מובטלות, כי האגזוז הענק הזה של היורו 5+ מחריש את הכל ובטוח גם משפיע על הביצועים.
למען האמת, מבחינת התנהגות הכביש לא הופתענו – לא בעיר ולא מחוץ לעיר. נתחיל בסביבה האורבנית בה קל מאוד לרכוב עליו ולזרום בין הרכבים העומדים, הרמזורים העוצרים והצמתים החלקים. קל מאוד לעלות ולרדת ממדרכות, והבולמים סופגים בקלות את החריצים והבורות (כל זאת במהירות איטית). הבלמים חזקים וטובים והרוכב יושב מעל לכולם ורואה הרחק קדימה. הביקורת העיקרית שלנו ממשיכה לשים דגש על פליטת החום לרוכב, שהורגשה גם בימים הקרים (כששם זה נחמד, אבל בימי אוגוסט הלוהטים פחות). למעשה התחושה היא שזה יותר ממה שזכור לנו מדגמי ה-890, אבל אנחנו לא יכולים לשים את האצבע על הסיבה. עוד ביקורת היא על העברת ההילוכים, בדגש על הורדת ההילוכים. הקוויקשיפטר מאפשר להעביר בצורה חלקה (ומגניבה) כלפי מעלה אבל לעתים קשה להוריד את ההילוכים בלי גז ביניים בריא ומצמד במהירויות של עיר. סיבה מקלה היא העובדה שאופנוע המבחן היה חדש לגמרי, וסביר להניח שזה ישתפר בהמשך, אבל כבר נתקלנו באופנועי אדוונצ'ר ותיקים של ק.ט.מ-הוסקוורנה עם התופעה הזאת.
מנוע גמיש ויעיל
רוח האדוונצ'ר באה לידי ביטוי עוד יותר מחוץ לעיר כאשר המושב החדש נוח מאוד ברכיבות ארוכות, בטח עם המשענת גב-תחתון הקטנה והכל-כך נעימה, ביחד עם המשקף החדש (והלא מתכוונן) שבסך הכל עושה עבודה טובה ואף מזרים אוויר לרוכב דרך הפתח הקטן שבחלקו העליון. המנוע החלק והחזק עושה כצפוי את העבודה בכביש הפתוח והוא חסכוני למדי, כאשר צריכת הדלק הממוצעת במהלך ימי המבחן עמדה על 20 ק"מ לליטר. גם ימי מבחן רטובים לא הרחיקו אותנו מכבישים מפותלים, ועם ההיכרות של התנהגות הכביש הטובה מאוד של ה-790 וה-890, ולא ציפינו כאן למשהו אחר כאן. לא אופנוע ספורט, בגלל המשקל וכמובן חישוק 21″ מלפנים, אבל בהחלט אופנוע מגיב, מהנה ובטוח לרכיבה בכביש המתפתל. מילה טובה על הצמיגים, טוב לגלות שכאן לא ניסו לחסוך את הכסף, והסקורפיון ראלי STR של פירלי עושים עבודה טובה בשילוב של הכביש והשטח.
נקודת הביקורת העיקרית שלנו בדור של 2019 הייתה על הבולמים הפשוטים – בעיקר האחורי – שפגעו ביכולות השטח. לשנת 2024 הבולמים עברו כיול מחודש ומהפך מבחינתנו. חווינו אותם לטובה עם ה-890 אדוונצ'ר, וגם כאן מערכת המתלים הגיעה להיות בדיוק כמו שהיא צריכה להיות – מערכת מתלים שמספקת הידראוליקה טובה המאפשרת לאורך מהלך הבולם יכולות כביש ראויות כמו ספיגה ונוחות לצד קשיחות ויציבות, וכן יכולות שטח ראויות על שבילים מהירים. הפער לעומת גרסת ה-R המשודרגת (של ה-890 אדוונצ'ר) באה לידי ביטוי בעיקר במהירות גבוהה, שגורמת בכביש לנדנוד של החלק האחורי וניתוק של הגלגל האחורי מהקרקע ברכיבת שטח. במקרה הזה צריך לעשות תיאום ציפיות מצד הרוכב: אם הוא רוצה אופנוע כביש מהיר וספורטיבי – שיקנה דיוק, ואם הוא רוצה אופנוע אדוונצ'ר קרבי לשטח – שיקנה 890 R.
האלקטרוניקה באופנועים המודרניים ממשיכה לשרת את הרוכב ולספק מעטפת בטיחות ש(גם)מספקת שקט נפשי בעת רכיבת חורף רטובה, בין אם זה בבקרת האחיזה בהטיה שמאפשרת לפתוח גז ללא חשש וה-ABS בהטיה, שמגובה עם בלמים איכותיים. יש כמובן מצב 'גשם', אבל אנחנו תמיד מעדיפים את מלוא תגובת המנוע. העברה בשטח למצב 'אנדורו' מעדנת את תגובת המצערת וגם מבטלת באופן אוטומטי את ה-ABS על הגלגל האחורי, וזה יעיל מאוד ברכיבה על שבילים שהשכבה העליונה בהם היא בוצית. בתוספת מחיר ניתן גם להוסיף את מצב 'ראלי', שבכלל משחרר את מלוא 95 כוחות הסוס אל האדמה וגם מספק תשעה מצבי התערבות, או כפי שאנחנו מתייחסים אליהם – תשעה מצבי דריפט, שמאפשרים לווסת את רמת ההחלקה בכל פתיחת מצערת. מצב הראלי הוא תמיד המועדף עלינו באופנועי האדוונצ'ר של ק.ט.מ, אך כאמור, הרוכש נדרש להוסיף עוד חמישייה למחיר הרכישה. כל הפונקציות נשלטות דרך הדור החדש של מסך ה-TFT, שפשוט עושה עבודה מעולה וברורה בהצגת הנתונים.
הבולמים השתפרו, ואיתם יכולות השטח
איך זה מרגיש?
צברנו הרבה קילומטרים במשך השנים על גרסאות ה-790 וה-890 של ק.ט.מ ותמיד אהבנו את השורה התחתונה – אופנוע אדוונצ'ר שעושה עבודה טובה מאוד בכביש ומספק את הערך המוסף בשטח, כאשר מי שרוצה יותר אתגרים שם יכול לבחור בגרסת ה-R הקרבית יותר. זה מתחיל בעיצוב שנראה הרבה יותר טוב מהדור הקודם, וגם מגיע עם שילוב צבעים שמאפשר לרוכש לא להתבייש להיראות איתו. המושב יחסית לא גבוה ומאפשר להגיע בקלות לרצפה לרוכבים הנמוכים, ולא במחיר של אי-נוחות לרוכבים הגבוהים יותר. בק.ט.מ תמיד היו טובים בהבנת הרוכב, וגם כאן נמצא סביבת רוכב שגם מאפשרת נוחות גבוהה וגם שליטה מיטבית על האופנוע – החל ממיקום הרגליות, זוית הברכיים על מיכל הדלק, מיקום הכידון וזוית הידיות. הכל טבעי ומאפשר שליטה ונוחות ברכיבת כביש אורבנית ורכיבת טיול ארוכה ביחיד ובזוג, גם בשטח.
מנוע ה-LC8c תמיד הפתיע אותנו ביכולות שלו לספק גם רכיבה נינוחה וחלקה מצד אחד וגם לספק מנות אדרנלין כשהקצב עולה. ברכיבה יום-יומית שגרתית, כזאת שלוקחת את את הרוכב לעבודה ולסידורים, תמיד יהיו רזרבות כוח זמין ונשלט שיאפשרו לרכוב בכל קצב בו יבחר הרוכב, תחושה שממשיכה לתוך השטח, שם ניתן להתגבר על מכשולים בעזרת המנוע, להניף גלגל קדמי (בעיקר כשהבקרות מנותקות) ולהחליק את האחורי מתי שרוצים. הבעיה היחידה שלו תהיה אם הרוכש מכיר את מנוע ה-890, כי יהיה את השלב בו הוא ירגיש שיש מעט פחות כוח או מהירות לעומת האח הגדול.
ההפתעה הגדולה ביותר מגיעה מצד הבולמים. אמנם אהבנו אותם בגרסת ה-'S' החדשה של ה-890, אבל לחוות אותם על ק.ט.מ עם מדבקת '790' על מיכל הדלק, זה משהו שלא ציפינו לו, בטח לאחר האכזבה מהדור הקודם. הכיול המחודש של הבולמים פשוט הופך את כל השלילי מהעבר לחיובי ומספק אופנוע שלם שלא מגביל את הרוכב, כל עוד הוא מודע למגבלות האופנוע ולא מנסה להפוך את ה-790 אדוונצ'ר לאופנוע ספורט או אופנוע אנדורו.
קל מאוד לרכוב על הק.ט.מ 790 אדוונצ'ר ולהרגיש בנוח בכל מצב. הנוחות הזאת היא בדיוק מה שהרוכב מחפש בטיול הכביש לצד השני של ישראל ופק"ל הקפה שיתבשל בנקודה הכי רחוקה בשטח. הנוחות הזאת לא מתנגשת עם מנת הכיף שניתן להפיק בכביש ובשטח כשנחה רוח הגז על הרוכב.
אופנוע טוב במחיר נמוך ב-21 אלף ש"ח מה-890 אדוונצ'ר
סיכום ועלויות
בק.ט.מ הכניסו את עצמם לבעיה כשרף המחיר של אופנועי האדוונצ'ר מהבית המשיכו לעלות ולעלות בזמן שהמתחרים יישרו קו בתחום האלקטרוניקה (למעט ימאהה, שזה הקטע שלהם) וייצבו קו על 70 עד 75 אלף ש"ח. הפתרון היה לחזור אל הנפח שהתחיל את המשפחה ולהעתיק את קו הייצור אל סין הזולה יותר, ובכך לגלגל את ההוזלה אל הלקוח.
בשום מקום ובשום שלב לא הרגשנו פשרה או חסכון על האופנוע עליו רכבנו. למעשה ה-790 נתן מכלול תחושות של ק.ט.מ-אדוונצ'ר מא' ועד ת', והעובדה שהוא מיוצר בסין לא שינתה דבר לעומת הגרסאות האוסטריות הטהורות שהכרנו לפני כן. מדובר על אופנוע אדוונצ'ר איכותי וטוב, שיכול לעשות הכל על הצד הטוב ולספק הרבה הנאה וסיפוק תוך כדי.
למעשה הוא כל-כך טוב שהוא מייתר לחלוטין את גרסת ה-890, שמשמעותית יקרה יותר ולא מתבלטת בשום מקום לעומת אופנוע המבחן של היום. בק.ט.מ מצהירים שלא יציעו גרסת R קרבית, כך שמי שירצה יותר יכולות שטח ויבחר ב-890 אדוונצ'ר R יצטרך להוסיף מעל ל-30 אלף ש"ח, מחיר של אופנוע אנדורו קרבי משומש בן 4.
בק.ט.מ מציעים את ה-790 אדוונצ'ר במחיר של 74 אלף ש"ח, כשזה המחיר הסופי בלי שטיקים של הנחות מזומן או המצאות שיווקיות כאלו ואחרות. גם אם הרוכב יבחר להוסיף את חבילת האלקטרוניקה בעוד 5,000 ש"ח עדיין יהיה חיסכון כלכלי משמעותי לעומת 95 אלף השקלים המתבקשים עבור ה-890 אדוונצ'ר ה'רגיל'. המתחרים מיפן (ואיטליה – אפריליה) נעים על טווחי המחירים האלו, כשעד עכשיו היו קטגוריה בפני עצמם, כאשר הק.ט.מ היה יקר מדי ונחשב למקצועי מדי בשביל להכניס לאותה הרשימה. עכשיו בק.ט.מ מאפשרים לרוכב המתלבט גם את האופציה הזאת, כאשר מדובר על אחד האופנועים הטובים בקטגוריה.
בשרקו ובסקורפה מציגים שיפורים ועדכונים לדור החמישי של דגמי הטריאל שהוצגו בשנה שעברה.
חברת סקורפה הוקמה בשנת 1993, ומאז מתמחה בייצור אופנועי טריאל תחרותיים. חברת שרקו נוסדה בשנת 1998, והציגה בשנה שלאחר מכן את הדור הראשון של אופנועי הטריאל במפעל בספרד (כאשר בשנת 2003 קם מפעל האנדורו בצרפת). בשנת 2009 רכשה שרקו את סקורפה, ומאז אופנועי הטריאל הדו-פעימתיים מצוידים במנועי שרקו, בעוד הארבע-פעימתיים במנועי ימאהה. דגמי הטריאל של שרקו ושל סקורפה יושבים על פלטפורמה זהה ולמעשה, למעט צביעה שונה ומעט פלסטיקה שונה – מדובר על אופנועים זהים.
שרקו ST300
אופנוע הטריאל הראשון של שרקו הוצג, כאמור, בשנת 1999, כאשר הדורות הבאים יצאו בשנת 2006, 2010, 2016, והדור החמישי והאחרון – בשנת 2023. הדור החדש הציג מנוע, שלדה ועיצוב חדשים, יחד עם הפחתה משמעותית במשקל שמגיע לכמעט 5 ק"ג ולמשקל כולל של 66.95 ק"ג. אופנועי הטריאל מגיעים עם מנועים דו-פעימתיים בשלושה נפחים – 125 סמ"ק, 250 סמ"ק ו-300 סמ"ק.
לשנת 2024 הדור החמישי מקבל עדכונים רבים מהצפוי כדוגמת מסנן אוויר חדש שגם אוטם טוב יותר, חיווט חשמלי מחודש, כידון NEKEN בכיפוף שונה שאמור להיות נוח יותר, משאבת דלק חדשה עם חיבור אלומיניום חדש, וסת חשמל חדש, רגלית התנעה חדשה שמקלה את השימוש על הרוכב, ידיות רוכב רכות יותר, כיסוי מצמד חדש לדגמי ה-250 ו-300 סמ"ק, מזרק דלק חדש למערכת ההזרקה, מיפוי חדש ואגרסיבי יותר, מצת כפול חדש, וכמובן גרפיקה חדשה ועדכנית לשנת 2024 – כחולה לשרקו וכתומה לסקורפה.
הדור החמישי והמשופר של אופנועי הטריאל של שרקו צפויים להגיע לישראל כדגמי 2024, אם כי מכירות הטריאל בישראל עומדות על כלים בודדים בשנה. אופנועי סקורפה יובאו לישראל בעבר על-ידי 'ליגל' יבואנית דוקאטי, אולם הייבוא הופסק בגלל מיעוט מכירות.
