מוטו 24, יבואנית אופנועי ווג לישראל, מודיעה על הגעתו לארץ של ה־DS800X ראלי החדש.
ווג DS800X ראלי
ה־DS800X ראלי הוא אופנוע חדש לגמרי מבית ווג, והוא מיועד לספק יותר יכולות שטח מאשר ה־DS900X שהכרנו בישראל. נתחיל עם מנוע הטווין המקבילי החדש מבית לונסין (בעלי הבית של ווג) בנפח 798 סמ"ק עם 95 כ"ס ב־9,000 סל"ד ו־8.25 קג"מ ב־6,500 סל"ד. למנוע גל־זיזים עילי כפול וזווית בת 270° בין פיני גל הארכובה, ויש גם קלאץ' מחליק.
הבולמים של קאיאבה מאפשרים כיול וכוללים מהלך גלגל של 200 מ"מ מלפנים ו־190 מ"מ מאחור. מרווח הגחון עומד על 220 מ"מ וגובה המושב על 850 מ"מ בתצורה הסטנדרטית. החישוקים הם במידות שטח, כלומר 21″ ו־18″, עם צמיגי פירלי סקורפיון ראלי STR. הבלמים מתוצרת ניסין. מיכל הדלק מכיל 24 ליטרים של נוזל ומעמיד את נתון המשקל המלא על 213 ק"ג.
מערכות האלקטרוניקה והבקרות כוללות ABS ובקרת אחיזה הניתנות לניתוק, שני מצבי ניהול מנוע, מסך TFT בגודל 7″ עם קישורית לסלולר דרך אפליקציה ייעודית, פנסי LED היקפיים, בקרת לחץ אוויר בצמיגים. מבחינת האבזור יש רגלית אמצע, פנסי ערפל ומיגונים מקוריים.
היבואן גם מפרסם את מחירי הטיפולים:
טיפול 1,000 ק"מ (הרצה) – 700 ש"ח
טיפול 6,000 ק"מ (קטן) – 800 ש"ח
טיפול 12,000 ק"מ (קטן) – 800 ש"ח
טיפול 18,000 ק"מ (קטן) – 800 ש"ח
טיפול 24,000 ק"מ (גדול) – 1,390 ש"ח
נתונים טכניים: מנוע טווין מקבילי, 799 סמ"ק, הספק 95 כ"ס ב-9,000 סל"ד, 8.15 קג"מ ב-7,500 סל"ד, הזרקת דלק, 6 הילוכים, קלאץ' מחליק בתפעול מכאני, שלדת פלדה, מזלג הפוך בקוטר 48 מ"מ, כיוונים מלאים, מהלך 240 מ"מ, זרוע אלומיניום עם בולם יחיד, כיווני עומס קפיץ ושיכוך החזרה, מהלך גלגל 240 מ"מ, משכך היגוי, 2 דיסקים קדמיים 310 מ"מ, קליפרים רדיאליים של J.JUAN עם 4 בוכנות, דיסק אחורי 240 מ"מ, אורך 2,238 מ"מ, גובה מושב 875 מ"מ, בסיס גלגלים 1,510 מ"מ, מרווח גחון 275 מ"מ, משקל מלא 185 ק"ג, מיכל דלק 20 ל', צמיגי פירלי במידות 150/70R18, 90/90-21, צריכת דלק ממוצעת במבחן 17 ק"מ/ל'
אלקטרוניקה ובקרות: 2 מצבי רכיבה, בקרת אחיזה עם 2 מצבים ואפשרות לניתוק, מערכת ABS עם ניתוק אחורי או מלא, מסך TFT בגודל "7, פנסי LED, חיישני TPMS למדידת לחץ אוויר בצמיגים
צפו בווידאו – קוב 800X פרו במבחן:
עריכה: אביעד אברהמי
מה זה?
קוב (KOVE) היא חלק מהפריחה המוטורית המגיעה מסין בתחום הרכבים והאופנועים, כשהיא צעירה לגמרי במונחים מוטוריים. כמה צעירה? החברה נוסדה בשנת 2017 וכיום מוכרת כ-20 אלף כלים בשנה, רובם לשוק המקומי, אבל היא מסתמנת ככוכה עולה בשאר השווקים. קוב מבצעת בעצמה את כל תהליכי המחקר והפיתוח, העיצוב, הייצור, השיווק והמכירות – לשוק המקומי והעולמי. כחלק מהד.נ.א – ונבין את זה טוב מאוד ברכיבה – מקדשים בחברה אג'נדה ספורטיבית, כלומר פועלים לפי הגישה שבניית שם המותג תהיה באמצעות חשיפה עולמית מהירה ורחבה במסלולי המרוצים. כך למשל החברה הריצה קבוצות בשלושת אירועי ראלי הדקאר האחרונים, ופעילה גם בתחום הסופרבייק.
במטרה לתת הד גלובלי, ה-800X פרו שכאן במבחן נכנס לתוך קטגוריית אופנועי האדוונצ'ר הפופולרית והחשובה, בה בולט הימאהה טנרה 700. בתוך הקטגוריה בחרו בקוב ללכת לכיוון האדוונצ'ר-שטח, כלומר חישוקי "21 ו-"18 ומתלים ארוכי מהלך. אבל גם בתוך תת-הקטגוריה הזאת בחרו בקוב ללכת לקצה המנעד ולהתמקד בצד הקרבי, כלומר בלי פינוקים – קודם כל יכולות שטח רציניות, ורק אז כביש. אם זה לא מספיק, יש גם גרסת 'ראלי' שתגיע בהמשך לישראל – עם 9 ק"ג פחות, בולמים עם מהלך גלגל של 270 מ"מ, כנף גבוהה, דיסק יחיד מלפנים ועוד אי-אילו התאמות ושדרוגים לשטח.
מנוע הטווין המקבילי בנפח 799 סמ"ק מזכיר ומבוסס על זה של הק.ט.מ 790 אדוונצ'ר. אבל יש פה כוכבית, כי אמנם חיצונית הוא נראה כמעט זהה וחולק רכיבים חיצוניים, בפנים הרכיבים שונים: כך למשל הזווית בין פיני גל הארכובה נמדדת ב-285° ולא ב-270°, ראש המנוע שונה וגלי הזיזים שונים מפיתוח של קוב. כפי שנגלה בהמשך, הוא גם נותן תחושה שונה. מערכת הבולמים הקשוחה של קאיאבה מגיעה עם מזלג הפוך בשרני בקוטר 48 מ"מ המציע כיוונים מלאים ובולם אחורי איכותי. בשני הצדדים מהלך הגלגל מספק 240 מ"מ מכובדים, כשמרווח הגחון מתנשא ל-275 מ"מ.
קוב 800X פרו
אחד הנתונים המשמעותיים בקטגוריה הוא המשקל המלא שמוצהר על 185 ק"ג. כלומר היבש מגרד את ה-170 ק"ג, וזה בקטגורייה בה הרוב מגרדים את ה-200 מלמטה ולמעלה. ברור, זה לא משקל של אופנוע אנדורו, אבל כפי שניווכח יש לזה השפעה ישירה על היכולות בכביש ובשטח.
בקוב לא מאמינים בפינוקים. רשימת האלקטרוניקה דלה יחסית ולא כוללת פיצ'רים להטיה. הצג מרשים אבל דל בנתונים, המנוע מציע שני מצבי מנוע, יש פנסי LED שמזכירים את אלו של הימאהה R1, משקף מקובע ונמוך, משכך היגוי, מגן גחון מאלומיניום, מגני צד וסבל מאלומיניום. באופן מוזר אין מגני ידיים, אבל כמובן שניתן להוסיף מהעשרות שקיימים בשוק.
מעצבי קוב לקחו את הפרופיל האדוונצ'רי הטיפוסי וניסו לתת לו משהו קצת אחר. נודה שבהתחלה היה לנו קשה להתחבר לעיצוב, אבל אחרי כמה ימים איתו אנחנו חושבים שהוא נראה טוב, מיוחד ושונה, וצריך גם לראות את הצביעה הזאת באור ישיר בשביל להעריך את הגוון של הצבע והשילוב עם המדבקות הזהובות.
האם הוא יתאים לקהל שצריך כלי תחבורה יום-יומי ולטיולים עם חברים, או שקרביות היתר תפגע בו?
אדוונצ'ר קרבי לשטח, מנוע המבוסס על הק.ט.מ 790 אדוונצ'ר
ביצועים
ויש ביצועים! קודם כל הצליל הבולט שאין לנו מושג איך הוא עומד בתקנות זיהום האוויר העדכניות. הצליל הזה יכול להכניס את הרוכב לאווירה קרבית או להתיש לו את המוח ברכיבת לילה ארוכה אחרי יום עבודה ארוך. תגובת המצערת לא מחודדת או מדויקת עד הסוף ודורשת תשומת לב, אבל המנוע מגיב חד וחזק ומושך במעלה הסל"ד ומעלה הקמ"ש בצורה חלקה, וגם חזקה יותר מאשר המנוע שעליו הוא מבוסס. שני מצבי ניהול המנוע לא מספקים הבדל משמעותי, כך שבחרנו לרכוב במצב החזק למעט ברכיבה טכנית בשטח. באמת שקשה לרכוב לאט וחלק. המנוע הזה, ביחד עם אופי העברת הכוח, דורש לתת בגז כמה שיותר. המחיר יבוא בתצרוכת דלק. המצמד רך מאוד והעברת ההילוכים מדויקת וחלקה.
ניקח את יחידת הכוח הזאת לשטח ונקבל מנוע שמקשה קצת על דיוק בסיטואציות חלקות או כאלה שדורשות מינון מדויק של מצערת כמו בעלייה מסולעת. מזל שהמצמד קל לתפעול באצבע אחת ועוזר לווסת את הכוח. פתיחת גז בריאה זורקת את הגלגל האחורי לכל כיוון. תלוי בשעה ביום – לפעמים זה ההרגשה הטובה ביותר ולפעמים זה רק פוגע ברצף הרכיבה. אהבנו את העובדה שפליטת החום נסבלת לגמרי, גם אחרי שעות של רכיבה רצופה, כאמור בניגוד למנוע המקורי.
מבחינת התנהגות דינמית בכביש הוא זריז וקל מאוד לניהוג. כאדוונצ'ר עם חישוק קדמי גדול הוא בהחלט יודע להתנהג ולגרום לרוכב ליהנות מכך. מערכת המתלים מכוילת על הצד הקשיח ופחות משתפת פעולה כשצריך לספוג זעזועי כביש נפוצים. כמובן שניתן לכייל ולהגיע לאיזון מעט טוב יותר, אבל לא נקבל כאן ספיגה של GS. האיזון הזה מאפשר רכיבה בקצב גבוה תוך ספיגה מעולה ושמירה על קו עם מחיר בקשיחות המתלים ברכיבת כביש רגועה, אשר תבוא על חשבון הנוחות. מי שקונה אדוונצ'ר-שטח כבר צריך לצפות לזה מראש. הבולמים ממשיכים עם הקשיחות לתוך השטח ומתקבלים בידיים פתוחות עם ספיגה מעולה בכל סיטואציה ושמירה מצוינת על הקו, גם בעומסים גדולים וגם כשהגלגל הקדמי פוגש חריצים או סלעים בולטים. יחד עם מרווח גחון גבוה ניתן לעבור כל מכשול אדוונצ'רי שרוכב שפוי יתקל בו.
העניין המורגש ביותר הוא המשקל הנמוך, המאפשר לנווט את את הקוב בקלילות – בין אם זה בתמרוני חנייה ובין אם זה בתמרוני פקק. כמובן שהערך המוסף הגדול ביותר כאן הוא בשטח, כשיחד עם הממדים הקטנים ומרכז הכובד הנמוך קל מאוד לרכוב עליו עם ביטחון ולא צריך להילחם בו בתמרונים איטיים או בעמידה.
יכולות שטח גבוהות מאוד
איך זה מרגיש?
הקוב 800X פרו אופנוע קטן ונמוך יחסית. קל מאוד להגיע עם שתי הרגליים לקרקע בעמידה. הרוכב יושב בתוך האופנוע בתנוחה שמזכירה את ההונדה טראנסאלפ. רכיבה בתוך העיר מתבצעת בקלות בזכות הזריזות והממדים. הבולמים קשיחים אבל שומרים על קור רוחם ועל היציבות בפגעי העיר הרגילים. הבלמים טובים מאוד ומדויקים, וקל מאוד לנווט בין הרכבים העומדים.
מחוץ לעיר הוא קשוח, ספרטני מאוד ולא מפנק. המושב קשיח, משקף הרוח מקובע ונמוך (יש אפטרמרקט גבוה), ואופי המנוע לא מעודד שיוט. על כל זה צריך להוסיף רגישות מסוימת לרוחות צד. אפשר לרכוב עליו רחוק, אבל זה לא מפנק כמו אדוונצ'ר טיפוסי. כשמגיעים לכביש המפותל חוזרים לחייך, כשרעש מהמפלט הופך להיות צליל שמעודד לתת בגז בין הפניות. בהחלט יש לו יכולות ספורטיביות – בזכות המתלים הספורטיביים, המנוע החד והמשקל הנמוך.
אבל הקוב 800X פרו מיועד לשטח, ומי שיקנה אותו צריך לדעת שזה האלמנט הראשון בסדרי העדיפויות של המתכננים. לקוב אין מצב אנדורו, ולכן בכניסה לשטח צריך לעצור ולבטל בנפרד את ה-ABS ובנפרד את בקרת האחיזה. זה מעביר למסך ששואל אם לבטל באופן חד-פעמי או לתמיד. קצת דרמטי, אבל שומר על המצב גם כשמדוממים את המנוע. התחושה הקלה ממשיכה כמובן אל תוך השטח, והוא משמעותית קל מהמתחרים בכל סיטואציה.
תנוחת הרכיבה בעמידה מאוד טבעית ותורמת ליכולת לייצר קצב גבוה בשבילים. הקוב לא מתרגש ואפילו מככב על שבילים שבורים עם תכסית לא אחידה. אבל מה שמפריד אותו משאר האדוונצ'רים לשטח הוא היכולת לרדת מהשבילים ולהיכנס למקומות קצת יותר נועזים כמו מעברי נחל או סינגלים רחבים בתוך היער. במקומות האלה ה-800X פרו יכול להפגין יכולות גבוהות יותר משאר המתחרים, ושוב – בזכות המשקל הנמוך והמתלים הקשוחים.
משקל נמוך ומתלים קשוחים
סיכום ועלויות
בקוב נותנים לנו להבין שהגישה המובילה של ה-800X פרו היא להיות קודם כל טוב בשטח, ורצוי שטח קשוח. היכולות בכביש באות בסדר העדיפות השני. בכביש וביום-יום הוא יכול לעייף עם ומנוע שלא מת על שגרה אלא אוהב לעלות בסל"ד ולצעוק את זה בכל מקום. אמרנו כבר שזה תלוי מאוד לאן נוסעים ומתי, מה שכן הרוכב תמיד יישאר ערני וחד. התגובות של ה-800X פרו חדות ולא מתפשרות. התרגלנו שהאדוונצ'רים נהיו מפונקים ומפנקים עם יותר מיגוני רוח ויותר אלקטרוניקה לטובת הרוכב. לא כך המצב כאן.
גם בכביש וגם בשטח ניתן לשים לב לאיכות ההרכבה הגבוהה ולעובדה שהכל יושב בדיוק במקום לו נועד. כך שאנחנו מקבלים הוכחה נוספת לכך שמותג סיני יכול להיות איכותי. קוב מספקים אחריות של שנתיים או 30 אלף ק"מ, ועל-מנת להסיר את החשש מהאמינות ה.מ מוטורס, היבואן המקומי, מציע את KOVE 360 – חבילת שירות מקיפה ומודולרית לאופנוע, שכוללת 6 שנות אחריות מלאה או עד 60,000 קילומטרים, ובנוסף התחייבות לטרייד-אין במחיר מחירון או רכישה חוזרת. חבילה זו עולה 4,500 ש"ח.
נתון שצריך לתת עליו זרקור הוא הדרישה להכניס לטיפול שמן ומסנן כל 5,000 ק"מ. זה יכול להיות קשוח לרוכבים שמשתמשים באופנוע על בסיס יומי. כשה-800X פרו הגיע לישראל הוא תומחר קרוב ל-70 אלף ש"ח, אבל המחיר התייצב על מעט פחות מ-65 אלף ש"ח. מעט יותר מה-CFMOTO 800MT-X אבל הרבה פחות מהטנרה 700 הפופולרי. במחיר הזה מקבלים גם אופציה ל-4 טיפולים ראשונים ללא תשלום או סט ארגזים מלא במתנה.
לקח לנו מעט זמן להתחמם על הקוב 800X פרו ולהתחיל להעריך את היכולות הגבוהות בכביש ובעיקר בשטח. המחיר מציב אותו כעסקה אטרקטיבית בלי להתפשר על מכלולי ליבה איכותיים כמו מנוע, שלדה, בולמים ובלמים. אמנם אין לו אבזור אלקטרוני רב כמו המתחרה מבית, אבל בשום מקום לא חיפשנו עוד פיצ'ר או עוד מצב לכיול במסך ה-TFT. מי שלוקח את האדוונצ'ר שלו בעיקר לשטח ומבין שאין כאן את הפינוק בכביש כמו אצל חלק מהמתחרים ימצא אופנוע מעולה, מהנה, ומעל הכל מיוחד ושונה מהעדר. עבודה יפה מאוד של קוב, ולטעמנו אופנוע חשוב עם גישה חשובה.
ל-2025 מגיע העדכון הכל כך מתבקש לטנרה 700. ראשית, העיצוב מתחדש ואיתו הארגונומיה. יש חזית חדשה לגמרי עם 4 פנסי LED ועם משקף גבוה יותר. מיכל הדלק בן 16 הליטרים זז קדימה ולמטה כדי לשפר את הארגונומיה ולהוריד את מרכז הכובד, והוא כולל פקק חדש שאינו בולט למעלה מהמיכל. גם מרכז האופנוע עוצב מחדש כדי להקל על תזוזת הרוכב ברכיבת שטח. חיפויי הצד חדשים גם הם, עם משטחי אחיזה לירכי הרוכב. הטנרה שומר על הצללית המוכרת, אולם כאמור מתחדש לחלוטין בעיצובו.
צפו בווידאו – ימאהה טנרה 700 דגם 2025 ברכיבת התרשמות:
המנוע הוא ה-CP2 המוכר בנפח 690 סמ"ק, כשל-2025 הוא עומד בתקנות יורו 5+ ומספק את אותם הנתונים כבעבר של 74 כ"ס וכ-7 קג"מ, אבל הוא מקבל לראשונה מצערות חשמליות YCC-T, וכן 2 מצבי רכיבה – ספורט ואקספלורר. יש גם שינויים בתיבת האוויר שמיועדים לספק יותר כוח בסל"ד נמוך ובינוני, וכן שינויים במיקום מנוף הקלאץ' התחתון שמאשר עבודה קלה יותר ושינויים במשלבי גלגלי השיניים של הגיר לצורך שילוב הילוכים חלק יותר.
תחום הבולמים היה אחד הנושאים העיקריים שעליהם חטף הטנרה ביקורת. הבסיס היה טוב, אולם הקפיצים וההידראוליקה היו רכים מדי. ל-2025 משפרים בימאהה את הבולמים, כשהמזלג הקדמי החדש מציע כיוונים מלאים – גם של עומס קפיץ (15 מ"מ), וגם של שיכוכי כיווץ והחזרה. גם המשולשים חדשים, ומתאימים למזלג החדש. הבולם האחורי מקבל כיוון חדש, וכן לינקג' חדש ופרוגרסיבי יותר מבעבר. השלדה חדשה גם היא, קשיחה יותר, ויש רגליות רוכב רחבות יותר כסטנדרט. גובה המושב נשאר 875 מ"מ (860 מ"מ בגרסה הנמוכה), אולם הארגונומיה שופרה עם חלק קדמי של המושב חדש, כשלטענת ימאהה הוא נוח יותר. יש עוד שינויים קטנים כמו תושבת אגזוז חדשה.
ימאהה טנרה 700 דור 2
כמו ה-MT-07, הטנרה 700 מקבל מערכת בקרת אחיזה TCS, כשכאן היא בשני מצבים וניתנת לניתוק. יש כמובן גם ABS כולל מצב שטח שמבטל את פעולת ה-ABS על הגלגל האחור, ויש מצב שלישי שמבטל את ה-ABS לגמריי. יש מסך TFT חדש בגודל "6.3, שכמובן מתממשק לטלפון הנייד, מציע אפשרויות ניווט רבות ומספק נתונים לרכיבת שטח / ראלי – כולל 2 תצוגות שונות, ומהשנה הניווט באמצעות גוגל מפות במקום גרמין עד כה, מה שאומר שהפונקציה תעבוד גם בישראל. יש גם שקע טעינה USB-C.
בנוסף לגרסה הרגילה, שמגיעה בשתי סכימות צביעה, מציגים בימאהה גם את גרסת הראלי הקרבית, שמקבלת בולמים איכותיים יותר של קאיאבה בעלי מהלך גלגל של 230 מ"מ (מגיעים מגרסת האקסטרים), כנף קדמית גבוהה, מגן גחון מסיבי בעובי 4 מ"מ, מושב ראלי, וכן חישוקים זהובים וצביעה תכלת ייעודית.
בשלב זה עדיין לא הוצגה גרסת Y-AMT אוטומטית לטנרה 700 החדש, אולם אנחנו מעריכים שהיא תוצג בקרוב.
התרשמות רכיבה
במסגרת ההשקה המקומית שערכה יבואנית ימאהה לישראל, מטרו מוטור, ביצענו סיבוב התרשמות קצר שגלל קטעי כביש ושטח, כולל שבילים קצת יותר טכניים, וההתרשמות היא בהחלט טובה. נראה שבימאהה ביצעו הרבה שינויים קטנים שעשו הבדל גדול, ושהטנרה 700 מקבל שינויים שמאפשרים לו גם לסגור את הפער הטכנולוגי מהמתחרים וליישר קו עם הקטגוריה וגם להפוך לאופנוע טוב יותר, כשבימאהה מטפלים בכל הנקודות החשובות שעליהן הייתה לנו ביקורת בעבר.
נתחיל במנוע ה-CP2, שנשאר כמעט זהה, אבל מקבל את מצערות חשמליות, שכמו ב-MT-07 מרסנות מעט את תגובת המצערת החדש של הדור הקודם, אבל במצב ספורט התגובה מספיק חדה ומהירה, ויש גם מצב אקספלור רך יותר כך שבחבילה הכללית יש פה יתרון, כולל כמובן בקרת האחיזה שאותה ניתקנו.
שיפור קטן אבל חשוב בממשק המשתמש הוא האופציה לשמור מצב מועדף, למשל מצב רכיבה וביטול בקרות, ולהגיע אל המצב הזה בלחיצת כפתור. האופציה הזו חוסכת התעסקות מיותרת של ביטול הבקרות בכל כניסה לשטח ובכל פתיחה מחודשת של הסוויץ', והיא בהחלט יעילה. פרט לכך ממשק המשתמש החדש נוח ואינטואיטיבי יותר, כשאנחנו מכירים אותו גם מדגמי ימאהה אחרים.
השיפור המשמעותי ביותר נמצא בבולמים. בדור הראשון של הטנרה 700 ב-2019 אמרנו שהטנרה צריך להיות 10 ק"ג קל יותר ועם מערכת מתלים קשיחה יותר, בעיקר על הקפיצים. נראה שבימאהה שמעו את הביקורת, והם שיפרו את את מערכת המתלים בדיוק בנקודה הזו, כשהבולמים קשיחים יותר על הקפיצים ובעלי הידראוליקה טובה יותר. התוצאה היא מערכת מתלים שסופגת מצוין, לא ממהרת לסגור מהלך, וגם מספקת תחושה קלה יותר של האופנוע – למרות שעל הנייר המשקל המלא עלה ב-4 ק"ג ל-208 ק"ג. כך או כך, הטנרה 700 מספק תחושה של אופנוע קל, והוא טוב מאוד על המתלים. בהחלט יכול להיות שסצינת שדרוגי הבולמים לטנרה 700 תואט משמעותית, שכן הבולמים עושים עבודה טובה מאוד כבר במצבם המקורי.
נקודה חשובה נוספת ששופרה היא הארגונומיה, כשכל סביבת הרוכב שטוחה במעט. הורדת מיכל הדלק ומרכז הכובד תורמת גם היא את חלקה לתחושה הכללית של הורדת משקל, והמושב השטוח מאפשר תזוזה קלה יותר לאורכו. אלה הופכים את הטנרה לאופנוע קל יותר לשליטה, בעיקר בשטח ובמיוחד בשטח טכני, וכאמור תורמים לתחושה של הורדת המשקל למרות שדף הנתונים מראה ההפך.
פרט לכל אלה הטנרה 700 שומר על הד.נ.א שלו, כך שמדובר באופנוע אדוונצ'ר-ראלי מצוין בעל יכולות שטח טובות מאוד. בימאהה לוקחים מתכון טוב ומנצח, מבצעים כמה שינויים קטנים שעושים הבדל גדול, מביאים את הטנרה 700 לשנת 2025 כשהם מיישרים קו עם הקטגוריה, והופכים את הטנרה 700 לאופנוע טוב יותר וקל יותר לרכיבה, ובעל יכולות טובות יותר. אלו שינויים חשובים מאוד
מחירו של הטנרה 700 של 2025 נקבע על 74,985 ש"ח לגרסה הרגילה, כולל המונמכת – שהם 2,000 ש"ח יותר מהדגם היוצא. גרסת הראלי, שתגיע בהמשך וכוללת מערכת בולמים איכותית יותר בעלת מהלך ארוך יותר ב-20 מ"מ, כנף קדמית גבוהה, מגן מנוע מסיבי, צביעה מיוחדת וחישוקים זהובים, תעלה 83,985 ש"ח.
חברת הצמיגים מיטאס מציגה את הדור החדש של צמיגי האדוונצ'ר אנדורו Trail-ADV 2.
מיטאס היא חברת צמיגים צ'כית שמייצרת צמיגים כבר משנות ה-30 של המאה הקודמת. רוכבי האנדורו הישראלים מכירים את צמיגי השטח של מיטאס, שמספקים ביצועים טובים, נחשבים איכותיים וזוכים לפופולריות גבוהה בתחום האנדורו. בנוסף לצמיגי שטח, מיטאס מייצרת גם צמיגים לקטנועים ולאופנועים קטנים, וכן צמיגים לציוד מכאני הנדסי כבד. לפני כעשור החברה נכנסה גם לתחום הכביש ולאדוונצ'ר.
כעת מציגים במיטאס דור חדש לצמיגי האדוונצ'ר ENDURO Trail-ADV, עם יחס של 70% כביש ו-30% שטח. הצמיגים בנויים בטכנולוגיית MCTT (ר"ת Multi-Compound Tread Technology) אשר אמורה לספק יותר אחיזה ועמידות באספלט, כולל מהירויות בין-עירוניות גבוהות, ועם אחיזה משופרת בפניות ובכביש רטוב. לגבי השטח, במיטאס טוענים שהדור החדש יספק אחיזה משופרת לעומת קודמו על-גבי סלעים חלקים.
המיטאס אנדורו Trail-ADV 2 יגיע לשווקים בשבועות הקרובים במידות הפופולריות של 90/90-21 לקדמי ו-150/70R18 לאחורי, וכן מידות נוספות הרלוונטיות לקטנועי אדוונצ'ר כדוגמת 150/70-14 ו-160/60R15 – שניהם לאחור ו-120/70-16 לפנים, ומידות נוספות לאדוונצ'רים גדולים כדוגמת 120/70R17 לגלגל הקדמי.
עבר יותר מדי זמן מאז הדיווח הראשון על הדוקאטי דזרט X שלי. היו לזה הרבה סיבות ותירוצים: אחרי הדיווח הראשון נצרה בעיה משפחתית לא קלה שבגינה נאלצתי לפנות זמן רב וסדרי העדיפויות השתנו. בזמן הזה הדזרט X שימש אותי ככלי תחבורה מצוין לירושלים ולמעלה אדומים על-בסיס כמעט יומי. אחרי כחצי שנה, כשהעניין המשפחתי הסתיים, נפתחה המלחמה, וגם אז סדרי העדיפויות המערכתיות השתנו עם גיוס למילואים של חברי מערכת. אבל הנה, נגמרו הסיבות והתירוצים, ואנחנו פה עם החלק השני של החיים עם דוקאטי דזרט X.
בחלק השני אנחנו מפרטים על החיים עם האדוונצ'ר הקרבי הראשון של דוקאטי, מציינים את נקודות החוזק שלו, את הדברים שאהבנו בו, את אלו שפחות אהבנו, וגם נוגעים בנקודות בהשוואה לכלים אחרים. השורה התחתונה היא שבדוקאטי עשו עבודה טובה מאוד על הפעם הראשונה, ויצרו אופנוע אדוונצ'ר-פרימיום איכותי. משלמים פה יותר אבל גם מקבלים יותר.
צפו בווידאו – החיים עם דוקאטי דזרט X, חלק שני:
עריכה: אביעד אברהמי
סטטיסטיקה – שנתיים עם הדוקאטי DESERT X
24,000 ק"מ
1,326 ליטרים של דלק
75 תדלוקים
17.7 ל' בכל תדלוק בממוצע
320 ק"מ בין תדלוקים בממוצע
18.01 ק"מ/ל' בממוצע
הוצאות חד-פעמיות
דוקאטי דזרט איקס – 125,590 ש"ח
חבילת שטח (מגן מיכל דלק, מגן משאבת מים, מגן גחון, מגני ידיים, מגן רדיאטור) – 8,380 ש"ח
יצרניות האופנועים מחזירות את השפיות לתחום האדוונצ'ר, ומתמקדות על הנפח הבינוני שמציע מחיר נגיש וכל מה שרוכב צריך.
ה-450MT החדש של CFMOTO הרשים אותנו השנה מהחזרת הפשטות לתחום רכיבת האדוונצ'ר שרק הולכת ומשתכללת, הולכת ומתייקרת. הטבעיות של לעלות על האופנוע, לסיים את מטלות היום בעיר ולרדת לשטח עם או בלי ציוד מלא, רק בשביל החוויה. בעולם שהולך ומשתכלל, פשטות יחסית הוא מוצר שהולך ונעלם. סיכמנו את המבחן בכך שה-450MT מתאים בראש ובראשונה לרוכבים שעושים את צעדיהם הראשונים בעולם האופנועים, כשהוא פותח עולם אפשרויות רחב בכביש ובשטח. אבל לא רק אליהם, שכן אם נהיה כנים יש לנו ארץ קטנה מאוד. כל תחום האדוונצ'ר שלנו מסתכם בכמה שעות רכיבה לצפון או לדרום, ולשם כך לא צריך מנוע של 700 סמ"ק, 890 או 1390. מנוע ה-450 סמ"ק ה'קטן' הראה שאפשר להגיע לכל מקום. לעומת אותם נפחים 'מפחידים' אין פה את החשש בירידה אל השטח, כאשר היכולות לצד המחיר מאפשרות ליהנות מהדרך ולא מההשלכות של מה יקרה אם. וכל זה במחיר של כ-40 אלף ש"ח.
CFMOTO 450MT; צילום: רונן טופלברג
גם הווג 300 ראלי השאיר עלינו רושם טוב, וגם הוא עם פשטות מכאנית ויכולות שטח גבוהות. המנוע אמנם קטן יותר, סינגל בנפח 292 סמ"ק המפיק פחות מ-30 כ"ס, אבל המשקל הנמוך בשילוב מכלולים טובים הכוללים גלגלי "21 ו-"18 ומערכת מתלים לא רעים, יוצרים אופנוע מצוין שמשלב יכולות שטח טובות עם האופציה להתגלגל בנוחות אך לא במהירות בכביש, עם ערך מוסף של מחיר רכישה נמוך – 29 אלף ש"ח.
ווג 300 ראלי; צילום: אביעד אברהמי
בקרוב יציגו באפריליה את הבייבי-טוארג – את גרסת ה-457 (ראו תמונה בתחתית הכתבה). כאח קטן של הטוארג 660 הוא הולך להרחיב את פלטפורמת ה-457 שמיוצגת כרגע על-ידי ה-RS457 הספורטיבי והטואונו 457. כמו ב-450MT יש מנוע טווין מקבילי, כאן בנפח 457 סמ"ק, שמספק את המקסימום המותר בקטגוריית הרישוי A1 עם 47.6 כ"ס. אנחנו מצפים לחבילת אלקטרוניקה מלאה עם מצבי מנוע, בקרת אחיזה רב-שלבית ומתנתקת, בקרת בלימה ועוד. לטובת ייעוד השטח נצפה כאן לחישוק 21″ מלפנים עם צמיג במידת 90/90, ו-18″ מאחור. הבולמים של קאיאבה יספקו מהלכי גלגל ארוכים, כשבאח הגדול יש 240 מ"מ בשני הקצוות, וכאן נצפה לפחות ל-220 מ"מ, אם לא יותר.
בק.ט.מ יציגו אוטוטו את הדור החדש של ה-390 אדוונצ'ר עם עיצוב ראלי חדש, מנוע מוגדל נפח וכוח, שלדה חדשה וקשיחה יותר, מסך TFT חדש, ורלוונטי לכאן – גרסה חדשה עם גלגלי "21 ו-"18 לטובת רכיבת שטח אגרסיבית יותר. מנוע הסינגל יגדל בנפחו מ-373 סמ"ק ל-399 סמ"ק על-ידי הגדלת מהלך הבוכנה היחידה ב-4 מ"מ ל-64 מ"מ. תוספת הנפח תגדיל בכוח סוס אחד את ההספק לעומת הדור היוצא – ל-45 כ"ס. מבחינת האלקטרוניקה, ה-390 אדוונצ'ר צפוי להגיע עם ABS להטיה ואפשרות למצב 'שטח' המנתק את ה-ABS מהגלגל האחורי ובקרת אחיזה עם אפשרות לניתוק. דרך מסך ה-TFT החדש בגודל 5″ עם קישורית לסלולר, ניתן גם לשלוט על מערכת ניהול המנוע. תהיה מערכת תאורת LED היקפית, וצפויה אופציה בתשלום לקוויקשיפטר. המחיר צפוי לעמוד על סביב 45 אלף ש"ח.
אבל לא רק, שכן במקביל יוצג גם ה-390 אנדורו R, כדו-שימושי קרבי, אח קטן ל-690 אנדורו, עם מנוע הסינגל והשלדה של ה-390 אדוונצ'ר, עם בולמי WP APEX ארוכי מהלך, אלקטרוניקה הכרחית, גלגלי "21 ו-"18 לטובת רכיבת שטח ופלסטיקה מינימלית, שתפגע ביכולות הכביש אבל תיתן מענה טוב יותר בשטח.
ק.ט.מ 390 אנדורו R
יש את ההימליאן 450 של רויאל אנפילד, שגם רלוונטי בקטגוריה הזאת. אמנם מנוע סינגל אבל מודרני לחלוטין עם קירור נוזל (לראשונה מנוע מקורר נוזל מרויאל אנפילד) ו-40 כ"ס. מערכת מתלים של שוואה, כשבשני הצדדים יש מהלך גלגל של 200 מ"מ. מלפנים יש מזלג הפוך חדש ומאחור בולם בחיבור ישיר בין הזרוע לבין השלדה, כשהפרוגרסיביות מתקבלת על-ידי קפיץ פרוגרסיבי. חישוקי השפיצים במידות של "21 מלפנים ו-"17 מאחור. המחירים נעים בין 37 אלף ש"ח ל-39 אלף ש"ח בתלות ברמת האבזור.
רויאל אנפילד הימליאן 450 – מקורר נוזל ומשודרג
עוד שני אופנועים מעניינים, רלוונטיים ודי מנוגדים האחד לשני לרוכבים מתחילים שרוצים להיכנס לשטח: הראשון הוא הסוזוקי DR-Z4S החדש עם מנוע סינגל חדש בנפח 398 סמ"ק בעל 4 שסתומים וצמד גלי-זיזים, מערכת הזרקת דלק מודרנית, מצערות אלקטרוניות, שלדת פלדה חדשה, מזלג קדמי הפוך ועוד פינוקים. הוא נועד להיות פשוט יותר מכל האופנועים שהוזכרו עד-כה (למעט ההימליאן) ולספק את כל הכיף שצריך בשטח פשוט. רק שחררו מהנושא של הגיר עם החמישה הילוכים.
סוזוקי DR-Z4S
לצד השני של הספקטרום מגיעים ב.מ.וו עם ה-F450GS קונספט ומנוע טווין מקבילי בפיתוח של ב.מ.וו המפיק את מלוא 48 כוחות הסוס למגבלת רישיון הנהיגה A1, שלדת צינורות פלדה, מערכת מתלים עם מזלג הפוך ובולם אחורי מתכווננים באופן מלא, חישוקי טיובלס "19 מלפנים ו-"17 מאחור, ומשקל מלא של 175 ק"ג. בב.מ.וו לא מספקים יותר מדי פרטים על הקונספט, אולם כן מציינים שהוא יכלול מערכות אלקטרוניקה ובקרות מלאות, החל ממסך TFT בגודל "6.5 המתממשק לטלפון, דרך ABS ובקרת אחיזה להטיה, ועד מצבי רכיבה שונים. העיצוב בקורלציה מלאה ל-R1300GS החדש – כולל הפנס הקדמי השנוי במחלוקת.
אז בתקופה הקרובה יגיעו אופנועי אדוונצ'ר 450 חדשים לגמרי של אפריליה, ק.ט.מ (390), רויאל אנפילד, סוזוקי (400) וב.מ.וו. בקוואסאקי כבר שחררו טיזר קטן לקראת החזרתו של לא פחות מאשר ה-KLE500, ובימאהה חושבים ברצינות על טנרה קטן יותר מה-700. תקופה מעניינת בהחלט שתשרת את קהילת רוכבי האדוונצ'ר, חדשים כוותיקים שמחפשים אופנוע במחיר נגיש יחסית שיכול לעמוד בכל משימות הכביש והשטח שיש בישראל.
נתונים טכניים: מנוע טווין מקבילי, 449 סמ"ק, הספק 44 כ"ס ב-8,500 סל"ד, מומנט 4.4 קג"מ ב-6,250 סל"ד, יחס דחיסה 11.5:1, 8 שסתומים, DOHC, קירור נוזל, הזרקת דלק, 6 הילוכים עם קלאץ' מחליק בתפעול מכאני, שלדת צינורות פלדה, בולמים קדמיים הפוכים של קאיאבה בקוטר 41 מ"מ עם כיוון עומס קפיץ ושיכוך כיווץ, מהלך גלגל 200 מ"מ, זרוע אלומיניום עם בולם יחיד של קאיאבה בעל כיוון עומס קפיץ ושיכוך החזרה, מהלך גלגל 200 מ"מ, דיסק יחיד של J.Juan בקוטר 320 מ"מ עם קליפר רדיאלי 4 בוכנות, דיסק אחורי בקוטר 240 מ"מ עם קליפר צף כפול בוכנות, אורך 2,210 מ"מ, בסיס גלגלים 1,505 מ"מ, גובה מושב 820 מ"מ, מרווח גחון 220 מ"מ, מיכל דלק 17.5 ל', משקל 175 ק"ג, צמיגי CST Ambro טיובלס, 140/70R18 (אופציה ל-140/80-18), 90/90-21
בקרות ואלקטרוניקה: מסך TFT בגודל "5, פנסי LED היקפיים, בקרת אחיזה מתנתקת, ABS מתנתק, CFMOTO Ride App Connectivity, שקע USB לטעינה
עופר-אבניר, יבואנית אופנועי CFMOTO לישראל, השיקה במהלך יומיים אינטנסיביים בשטח את ה-450MT החדש כשהוא נכנס לסגמנט האדוונצ'ר-שטח הפופולרי בישראל ובעולם ומנסה להחזיר את השפיות לסגמנט שהולך ומשתכלל וכתוצאה מכך גם הולך ומתייקר. גילינו אופנוע מעולה, במחיר טוב מאוד שהופך אותו להיות מועמד להפתעת השנה בעולם האופנועים.
צפו בווידאו – CFMOTO 450MT בהשקה מקומית:
צילום: אסף רחמים; עריכה: אביעד אברהמי
מה זה?
בחברת CFMOTO הציגו בתערוכת מילאנו האחרונה גרסת 450 סמ"ק שלישית, שמעבה את הספורטיבי (SR) ונייקד (NK) ונכנסת אל משפחת ה-MT שבסגמנט האדוונצ'ר. מלכתחילה מדובר כאן על אדוונצ'ר עם נתונים שמכוונים לרדת גם לשטח – וזה כולל עיצוב סטייל ראלי, חישוקי 21″ ו-18″ ובולמים ארוכי מהלך.
האופנועים בסגמנט האדוונצ'ר בשנים האחרונות הלכו וגדלו, השמינו, התחזקו ובעיקר השתכללו ובעיקר התייקרו. טווחי המחירים הגיעו לרמה כזאת, שרק המחשבה על לרדת איתם לשטח מתחילה להלחיץ. לך תתקן אחר כך. במידה כזאת, שזו התפיסה שב-Cfmoto רוצים לשנות. אם תרצו – בדיוק כמו שעשו ימאהה עם הטנרה 700 לפני חמש שנים. ולא סתם אנחנו מזכירים אותו פה.
ה-450MT הושק בעולם בחודש אפריל השנה, הקונספט דיבר מאוד אלינו במערכת והייתה לנו תחושה שהוא מביא איתו בשורה שתהיה רלוונטית וחשובה לשוק הישראלי. לשם כך היה לנו חשוב מאוד להביא את הרשמים של עמיתינו, שבחנו אותו עבורנו בהשקה העולמית בפיליפינים.
CFMOTO 450MT
בעוד שהמתחרים הקרובים יחסית בוחרים במנועי סינגל (ק.ט.מ 390 אדוונצ'ר, רויאל אנפילד הימליאן 450) או טווין מקבילי 'פשוט' (הונדה NX500), ב-CFMOTO הלכו על תצורת טווין מקבילי בנפח 450 סמ"ק, רק שפה עם השיטה שמפרידה את פיני גל הארכובה ב-270° לטובת החספוס הנחמד ותחושת הווי-טווין. זהו הנפח הקטן ביותר שמציע את זה, והבא אחריו הוא אותו טנרה 700 שהוזכר. ההספק עומד על כ-44 כ"ס ב־8,500 סל"ד והמומנט על 4.4 קג"מ ב-6,250 סל"ד.
לטובת יכולות השטח הורכבו חישוקי 21″ מלפנים עם צמיג במידת 90/90, ו-18″ מאחור עם 140/70. המזלג ההפוך של קאיאבה בקוטר 41 מ"מ, כאשר הבולמים הקדמיים והאחוריים ניתנים לכיוונון מלא ומספקים מהלכי גלגל של 200 מ"מ בשני הצדדים. הבלמים של J.Juan מורכבים מדיסק יחיד בקוטר 320 מ"מ מלפנים ודיסק אחורי בקוטר 240 מ"מ, עם ABS של בוש, הניתן לניתוק בלחיצת כפתור פשוטה שגם מנתקת את בקרת האחיזה האחורית. המושב בגובה 820 מ"מ נמוכים (עם אופציה למושב מונמך של 800 מ"מ), מרווח הגחון עומד על 220 מ"מ גבוהים , מיכל הדלק מכיל 17.5 ליטר והמשקל היבש עומד על 175 ק"ג.
מבחינת אבזור יש צג TFT בגודל 5″ עם קישורית לסלולר, שקע USB לטעינה ופנסי LED היקפיים. בנוסף יש משקף מתכוונן שהמכניזם לכך נמצא בשתי גלגלות פשוטות ונוחות, כך שאפשר לכוון גם ביד ימין וגם ביד שמאל. המראות מתקפלות פנימה במספר שלבים לטובת השתחלות בין רכבים ולשמירה עליהם ברכיבת שטח. במפרט הישראלי יש גם מיגונים מלאים הכלולים במחיר. כמובן שיש קטלוג שיפורים מלא עם מושב גבוה יותר, מערכת פליטה חליפית, מיגונים כיד הדמיון והכי חשוב לאדוונצ'ר: סט ארגזים ופנסי ערפל.
אחד הכלים החשובים והמבטיחים של השנה בשוק הישראלי
התרשמות רכיבה
ההשקה המקומית של עופר-אבניר נמשכה על פני יומיים, כשרובם התמקדו ברכיבת שטח באזור הרי ירושלים. המפרט כלל שבילים מהירים, עליות, ירידות מאתגרות והרבה משחקים. כבר דיברנו על הרצינות והשתכללות של אופנועי האדוונצ'ר, ול-CFMOTO חשוב להחזיר את הכיף לתחום, לנטוע בחזרה את המושג 'פלייבייק'. אופנוע שאתה מחפש את האבן הקרובה בכדי להקפיץ את הגלגלים, את הפנייה הרחוקה בכדי להיכנס בנעילה מלאה של הגלגל האחורי ולצאת בדריפט. אופנוע שאתה חוזר לימי הווילי בהילוך ראשון ו'צלחות' במקום בשביל לחנוק את כולם עם אבק. לא ממזמן בחנו את הווג 300 ראלי, שבמידה מסוימת מדבר את אותה השפה. ההבדל הוא שה-450MT יודע גם ללבוש את הפנים הרציניות ולספק אופנוע לטיולים ולימים הסיזיפיים שצריך גם לרכוב בכביש בכדי להגיע לעבודה או ללימודים.
במבט ראשון ושני ה-450MT נראה טוב, טוב מאוד אפילו. ב-CFMOTO הלכו על מאפייני ראלי, שמתבטאים במסיכת חזית גבוה עם מיכל דלק (ממתכת) מעובה וזנב צר. שקע המושב נראה מעט מוזר מהצד ושובר את קו העיצוב, אך זה המחיר של הנגשת האופנוע לרוכבים מתחילים. לישראל הוא מגיע בשני צבעים: הלבן עם כנף קדמית גבוהה והשחור עם כנף נמוכה. מעבר לכך אין שום הבדל והיבואן המקומי הביא כנפיים לכל צבע, כך שבתוספת מחיר ניתן להתאים לכל אחד את מה שירצה.
העלייה על האופנוע מגלה מושב נמוך, נמוך מאוד למי שמעל לגובה 1.80 מ'. זה גורם לכיפוף מעט מוגזם של הברכיים ודורש הסתגלות. החשש הראשוני היה שפקטור המשקל ישחק כאן, אבל מרכז כובד נמצא נמוך מאוד ואין שום תחושה של אופנוע כבד. הכל יושב במקום והמתגים הפשוטים עושים את עבודתם, עם ח"ח לכפתור ביטול ה-ABS ובקרת האחיזה הפשוט, שמונע שיטוט בפונקציות המסך. ה-TFT ברור ופשוט ובסך הכל אין יותר מדי מסיחי דעת. פטנט המשקף חמוד, אבל עם הגובה שלנו השארנו את המשקף על המצב הגבוה לאורך כל המבחן.
יכולות שטח טובות מאוד!
היציאה לכביש מאששת את נתון ההספק, וצריך לזכור שבכל זאת מדובר על מנוע מוגבל הספק לטובת רישיון A1. חלש הוא לא, רחוק מכך, ובתוך העיר ניתן לתפור קצב מעולה עם גמישות וחלקות מרשימים מהמנוע. הצליל קצת חנוק, אבל הרכות של מערכת ההילוכים והקלאץ' מחפה על כך. זהו המצמד הראשון שתפעלנו לאורך כל הזמן – ובעיקר בשטח – עם אצבע אחת. רך ומדויק. ביציאה מהעיר אל תוך הכביש המהיר תגיעו למגבלות המנוע מהר מאוד. מהירות השיוט הנוחה נעה על 130-120 קמ"ש, כשאין עוד הרבה רזרבות מעבר לכך. המהירות המרבית עומדת על כמעט 160 קמ"ש. על הקצה המנוע ממשיך להיות מנומס וחלק ולא מרגיש שהוא הולך להתפוצץ. למי שיישאר בעיקר בכביש שווה לשקול גלגל שיניים אחורי במידה אחרת.
הכל נוח. המושב, מערכות תפעול האופנוע והבולמים, שסופגים את הכל. הבלמים החדים מספקים את מה שהם נועדו לו ופרק הכביש מסתיים עם אופנוע מרשים שמתאים בעיקר לטווחים הקצרים יותר ביום-יום, אבל בהחלט יכול להגיע לכל נקודה בישראל בקצב המתאים. נקודה אחרונה להתייחס אליה היא ההרכבה, שבהקפצה זריזה של הצלם על ציודו הוציאה את האופנוע מאיזון. אבל לא התעסקנו עם כיוונון בכלל של עומס הקפיץ, מה שישפר את המצב.
אין טעם לקנות אופנוע אדוונצ'ר עם חישוק 21″ מלפנים אם לא יורדים לשטח, וה-CFMOTO 450MT פותח את הארץ בפני רוכבים רבים עם יכולות השטח שלו. כבר דיברנו על המצב בישיבה, אבל המעבר לעמידה מתגלה כנוח ומאפשר לראות הרבה אל מעבר לגלגל הקדמי, וכך תוכלו לראות מבעוד מועד את כל מה שמגיע אליכם. המנוע יכול להיות טיפה חזק יותר, אבל בתכלס מספק את כל מה שתצרכו ברכיבת שבילים, גם כשהשיפוע עולה ועולה. בלימת המנוע בהילוך הראשון מאפשרת לא לגעת בכלל בבלמים בירידות, וטוב שכך, שכן האחורי, בביטול ה-ABS עליו, התגלה כרגיש יתר על המידה ונעל את הגלגל מוקדם מדי. ואם כבר גלגלים, אז הצמיג האחורי במידה הלא נפוצה של 140/70R18, מה שאומר שקשה מאוד למצוא צמיגים אחוריים כי המבחר מצומצם מאוד, אולם היצרן מאשר שימוש גם ב-140/80-18, שם מבחר הצמיגים הוא עצום.
הבולמים סופגים וסופגים ומספקים גם הרבה פידבק. האופנוע לא מגהץ את השטח, אבל כן משתף את הרוכב בכל מה שהגלגלים פוגשים ועושה זאת כשהוא שומר על יציבות מעולה ועל הרגשת שליטה וביטחון של הרוכב. רכיבת ההשקה לקחה אותנו למקומות ולקצבים קצת יותר מאתגרים עבור אופנוע שמוגדר בכלל למתחילים, והוכיחה את הפוטנציאל שנמצא שם. המשקל לא היווה פקטור בשום מצב, והיתרון הגדול של גובה מושב נמוך הוא היכולת להשתמש ברגליים במצבים של עליות עם מדרגות סלע לדוגמה. במהלך הרכיבה לא שמענו ציוצים וקרקושים, ובסיכומו של יום התרשמנו מרמת הגימור של ה-CFMOTO. עוד נקודה להתייחס אליה היא צמד הרדיאטורים ששמרו על המנוע בימי השרב הלוהטים שהיו במהלך המבחן, ובשום שלב לא גרמו למנוע ללהוט ולהגיע לרגלי הרוכב.
נוח ויעיל, עם מתלים טובים ומנוע מהנה
סיכום ועלויות
מחירו של ה-CFMOTO 450MT נקבע על 39,980 ש"ח, שזה מחיר מעולה לאופנוע אדוונצ'ר-ראלי טוב מאוד. כל החבילה הזאת נראית טוב, מתנהגת בכביש ובשטח בצורה בוגרת, צפויה ובטוחה, ומספקת הרבה מאוד יכולות וכיף. ההתעללות שהעברנו את אופנועי המבחן בשטח לא השפיעו עליהם ומהווים סימן חיובי לעמידות שצפויה מהם.
ה-450MT מתאים בראש ובראשונה לרוכבים שעושים את צעדיהם הראשונים בעולם האופנועים, כשהוא פותח עולם אפשרויות רחב בכביש ובשטח. אבל לא רק אליהם, שכן אם נהיה כנים יש לנו ארץ קטנה מאוד. כל תחום האדוונצ'ר שלנו מסתכם בכמה שעות רכיבה לצפון או לדרום, ולשם כך לא צריך מנוע של 700 סמ"ק, 890 או 1300. מנוע ה-450 סמ"ק ה'קטן' הראה שאפשר להגיע לכל מקום. לעומת אותם נפחים 'מפחידים' אין פה את החשש בירידה אל השטח והיכולות לצד המחיר מאפשרות ליהנות מהדרך ולא מההשלכות של מה יקרה אם.
אחרי היומיים של המבחן לקחנו את ה-450MT אלינו לעוד מספר ימים, כשכל יום שעבר גרם לנו להתרשם עוד ועוד מהחזרת הפשטות לתחום הרכיבה. לטבעיות של לעלות על האופנוע, לסיים את מטלות היום בעיר ולרדת לשטח עם או בלי ציוד מלא, רק בשביל החוויה. בעולם שהולך ומשתכלל, פשטות יחסית (שכן בשום מקום לא מורגש שחסכו על הרוכב) יכולה להעמיד את האדוונצ'ר הקטן הזה להיות מועמד לאופנוע השנה בישראל או רק להפתעת השנה. אנחנו בהחלט נהנינו והתרשמנו ממנו.
עלויות תחזוקה
1,000 ק"מ – 715 ש"ח
5,000 ק"מ – 715 ש"ח
10,000 ק"מ – 1,284 ש"ח
15,000 ק"מ – 715 ש"ח
20,000 ק"מ – 1,392 ש"ח
סה"כ ל-20 אלף ק"מ – 4,821 ש"ח
המחירים כוללים חלקים, עבודה ומע"מ, והם נכונים ליום פרסום המבחן בלבד
הקימקו CV-R5 הוא קטנוע אדוונצ'ר חדש שנראה כאן בגרסת אב-טיפוס ואמור להיחשף באופן רשמי בהמשך השנה.
בקימקו לא זרים לנושא דגמי הקונספט שאמורים להפוך בשלב מסוים לקטנועים שנמכרים בסוכנויות. ה-CV-L6 הוצג בתערוכת מילאנו 2023 על-בסיס ה-AK550, כשנשא בשורה של עיצוב ואבזור ברוח אדוונצ'ר. הוא נועד דאז להצטרף ל-DT X360 שהגיע כדי לתת מענה לאופנת קטנועי האדוונצ'ר שעשתה ועושה קאמבק מאז ההצלחה של ההונדה X-ADV.
קימקו CV-R5 אדוונצ'ר
מאז ועד היום לא זכינו לראות את זה, אבל אופנת קטנועי האדוונצ'ר ממשיכה ביתר שאת קדימה, כאשר הפיג'ו XP400 זוכה להצלחה יחסית באירופה. ה-CV-R5 הוא כעת הקונספט העדכני של קימקו, כאשר עיצוב האדוונצ'ר השתלט כמעט לגמרי והוא נראה ממש כמו אופנוע בממדים מלאים.
בשלב זה אין פרטים ולא ברור אם מנוע ה-427 סמ"ק יהיה בתצורת סינגל או טווין מקבילי. ניתן לראות בתמונות בולמים ארוכי מהלך עם מזלג קדמי הפוך, והינע סופי דרך שרשרת. התמסורת צפויה להיות רציפה. החישוקים בתמונות נראים יצוקים, מה שמפחית במעט את היכולות בשטח, שגם כך צפויות להיות יותר לשבילים מסודרים. הגיוני להניח שרשימת האלקטרוניקה תהיה ארוכה עם לוח TFT גדול שיתממשק לסלולר, פנסי LED ובקרות מלאות.
הקימקו CV-R5 צפוי בשלב זה להופיע בתערוכת מילאנו הקרובה, שתתקיים בחודש נובמבר. עד אז אנחנו מניחים שייחשפו פרטים נוספים שישפכו יותר אור על הקונספט העניין הזה.
יתרונות: יכולות כביש ושטח קל, רשימת אלקטרוניקה מרשימה, אבזור, עיצוב, נוחות
חסרונות: מצערת לא חלקה, קוויקשיפטר לא עקבי, ה-ABS לא להטיה
שורה תחתונה: הגרסה הבכירה של ווג עומדת בצורה מלאה בפני עצמה וממש לא צריכה שיתייחסו אליה כאל ב.מ.וו סיני; אופנוע אדוונצ'ר מאובזר ששווה להכניס לרשימת המועמדים למי שרוצה כלי תחבורה שגם יכול לטייל בכל מקום בישראל
נתונים טכניים: מנוע טווין מקבילי, 895 סמ"ק, 95 כ"ס ב-8,250 סל"ד, 9.68 קג"מ ב-6,250 סל"ד, יחס דחיסה 13.1:1, 4 שסתומים לצילינדר, DOHC, קירור נוזל, הזרקת דלק עם מצערות חשמליות ו-4 מצבי ניהול מנוע, בקרת אחיזה, 6 הילוכים עם קלאץ' מחליק, שלדת פלדה, מזלג הפוך בקוטר 43 מ"מ, מהלך 194 מ"מ, זרוע אלומיניום עם בולם יחיד, כיווני עומס קפיץ ושיכוך החזרה, מהלך 198 מ"מ, צמד דיסקים קדמיים בקוטר 305 מ"מ עם קליפרים צפים כפולי בוכנות, דיסק אחורי בקוטר 265 מ"מ, מערכת ABS, אורך 2,325 מ"מ, בסיס גלגלים 1,580 מ"מ, גובה מושב 835 מ"מ, מיכל דלק 17 ל', משקל יבש 220 ק"ג, צמיגים 90/90-21, 150/70R17, צריכת דלק במבחן 19 ק"מ/ל'
אלקטרוניקה, בקרות ואבזור: מצערות חשמליות עם 4 מצבי רכיבה (כביש, גשם, ספורט, אנדורו), ABS עם אפשרות לניתוק, בקרת אחיזה ניתנת לניתוק, קוויקשיפטר דו-כיווני, בקרת שיוט, מסך TFT בגודל "7, חיבור לטלפון ולמדיה, פנסי LED, ידיות מחוממות, מושב רוכב ומורכב מחומם, מפתח קרבה KEYLESS, חיישני לחץ אוויר בגלגלים, שקע USB, רדאר אחורי עם התראה על תנועה המתקרבת מאחור, מצלמת דרך קדמית, רגלית אמצע, מיגונים מקוריים
צפו בווידאו – ווג DS900X במבחן:
עריכה: אביעד אברהמי
מה זה?
ממש לאחרונה בחנו את הב.מ.וו F 900 GS החדש, שהגיע לישראל לצד ה-F 800 GS מופחת ההספק. מה הקשר בין מותג היוקרה מגרמניה לבין ווג? ובכן, המותג ווג שייך לקונצרן הסיני לונסין, אשר בין היתר מייצר עבור ב.מ.וו את המנועים עבור אותו F-GS אדוונצ'ר המוזכר (ולאופנועים נוספים של ב.מ.וו). כאשר הוצג ה-DS900X החדש בתערוכת מילאנו האחרונה, נראה כי הוא למעשה משמש כגרסה הסינית של אותו ב.מ.וו, כאשר לא מדובר רק על מנוע שסופק לווג, כי אם למעשה רוב המכלולים.
אז כמו בב.מ.וו, אותו מנוע טווין מקבילי בנפח של 895 סמ"ק מוזרקים ומקוררי נוזל נמצא גם כאן. הווג DS900X מספק 95 כ"ס ב־8,250 סל"ד ו-9.7 קג"מ ב־6,250 סל"ד. ההספק כאן נמוך ב-10 כ"ס לעומת הבווארי וזאת בכדי לאפשר הגבלת הספק המנוע לקטגוריית הרישיון A1 מופחתת ההספק, וגם, אולי, על-מנת שהרוכב על המותג הסיני לא יעקוף ברמזור את עמיתו הרוכב על הבווארי. המנוע מגיע עם קלאץ' מחליק (סליפר קלאץ') למניעת נעילת גלגל אחורי בהורדת הילוכים אגרסיבית.
השלדה אמורה להיות זהה, הבולמים של קאיאבה (KYB) עם מהלכי גלגל של 194 מ"מ מלפנים ו-198 מ"מ מאחור, וגם עם כיוונים מלאים. בלמי הברמבו זהים לב.מ.וו, וגם מידות חישוקי הטיובלס – 21″ מלפנים ו-17″ מאחור – שנועדו לטובת רכיבת שבילים. גובה המושב עומד על 835 מ"מ ידידותיים, מיכל הדלק מכיל 17 ליטרים, והמשקל היבש עומד על 220 ק"ג.
ווג DS900X
הווג מגיע עם רשימת אלקטרוניקה ואבזור מכובדת מאוד: 4 מצבי רכיבה מובנים המשפיעים על תגובת המנוע, בלימת המנוע, בקרת האחיזה ומערכת ה־ABS. יש מצב כביש, ספורט – עם הבדל מובחן בתגובת המנוע, גשם ואנדורו שמנתק את כל הבקרות. יש קוויקשיפטר דו-כיווני, מסך TFT גדול בגודל "7 כולל חיבור בלוטות' לטלפון הנייד, מפתח קרבה KEYLESS (אבל לא למיכל הדלק, שנפתח עם מפתח), בקרת שיוט, חימום למושב הרוכב והמורכב בנפרד וגם לידיות, חיישני לחץ אוויר בגלגלים, מצלמת דרך קדמית, שקעי טעינה USB ו-USB-C. מבחינת אבזור יש משקף מתכוונן, משכך היגוי, מגני ידיים, מגן גחון, מגן רדיאטור, מגני שלדה, אורות ערפל ורגלית אמצע.
תוספת מעניינת, בטח בקבוצת המחיר הזאת, היא מערכת רדאר אחורי המאפשרת חיווי של תנועה שמתקרבת מאחור, וזאת דרך נורה הנדלקת במראת הצד הרלוונטית. המערכת בווג גם מדליקה את מאותתי החירום כאשר התנועה מאחור מגיעה מהר מדי, וזאת על-מנת לספק התראה ולהגדיל את הנראות. בהחלט תוספת מרשימה לבטיחות האקטיבית.
למרות שב.מ.וו מתעקשים ודורשים שזה לא יוזכר באותה הנשימה – האם באמת יש כאן ב.מ.וו סיני או ווג אדוונצ'ר בכיר שעומד בפני עצמו? הגיע הזמן לגלות.
רשימת אבזור ואלקטרוניקה מכובדת
ביצועים
מנוע הווג (של לונסין) מוכר לנו כבר משנת 2020, כאשר הוצג במשפחת ה-900 של ב.מ.וו. מאוד אהבנו אותו בזמנו על ה-F 900 XR ועל ה-F 900 R, וגם כשרכבנו עליו ממש לאחרונה על ה-F 900 GS. פה, כאמור, יש לו 10 כ"ס פחות מה-GS ומעט יותר קג"מ – ולמען האמת זה מורגש. בשום מקום זהו לא מנוע עצל או חלש, הוא בהחלט חזק, חלק וגמיש. קל ונעים להשתמש בו בתוך העיר, לשייט איתו על האוטוסטרדה ולטייל איתו בשטח. אבל אם תשימו אותו ראש בראש מול הב.מ.וו יורגש הבדל קטן וקטנוני. סיבוב המצערת הראשוני מרגיש לא מכויל עד הסוף, קשה לדייק איתו את הפעלת המנוע וזה מורגש במהירויות נמוכות כמו בפקקים או בשטח. הקוויקשיפטר, שמאפשר העלאת והורדת הילוכים ללא סגירת מצערת וללא שימוש במצמד, לא עבד חלק לגמרי. במצערת חלקית בסל"ד נמוך ובינוני לא הייתה בעיה, אבל עם מצערת מלאה הוא פשוט לא עבד – לא למעלה ולא למטה. יכול להיות שזו בעיה נקודתית באופנוע המבחן, אבל בב.מ.וו לא נתקלנו בזה.
כיול השלדה והבולמים מאפשר נוחות ויציבות גם במהירויות עיר וגם מחוצה לה. הנוחות לא מתבטאת בספוגיות שגורמת לרוכב להאט את הקצב, אלא מגיעה בזכות הבולמים האיכותיים שמספקים הידראוליקה טובה מאוד וספיגה מעולה של תחלואות האספלט וגם על שבילי עפר. כלומר גם נוח וגם סופג וגם מאפשר לכייל לפי דרישות הרוכב. בתוך העיר ניתן לרמוס כל בור ביוב ולעלות כל מדרכה, כאשר מחוץ לעיר אפשר לשייט במשך שעות ארוכות ולא להתעייף ממה שהצמיגים פוגשים.
בכביש המפותל הווג יכול לאפשר קצב מהיר, במגבלות מידת החישוק הקדמי שמאט את יכולות שינויי הכיוון. הווג לא יכול להיות מוגדר כזריז, אבל קל לזרום איתו בפניות ולהנות מהדרך. הבלמים מספקים תחושה ועוצמה טובים. בניגוד למה שהתרגלנו בעת האחרונה, גם ה-ABS וגם בקרת האחיזה אינם מכוילים לשימוש בהטיה. העניין הזה התברר לנו רק לאחר המבחן, ולמען האמת לא נתקלנו בשום סיטואציה בעייתית מהבחינה הזאת.
מנוע גמיש וחלק
חישוק 21″, בולמים ארוכי מהלך ומצב 'אנדורו' במערכת ניהול המנוע נמצאים שם למטרה אחת, והיא לרדת לשטח. צריך לקחת בחשבון את המשקל הכבד שמרגיש שמרוכז יותר בחלקו הקדמי ותנוחת הרכיבה בעמידה וישיבה, אליה נתייחס בהמשך, שלא תורמת לרכיבה בשטח. אם מסכמים את כל זה מקבלים אופנוע אדוונצ'ר שמאפשר רכיבת שבילים, ואפילו משובשים, בצורה טובה ונינוחה – כל עוד מקפידים על קצב טיול ולא מחפשים הרפתקאות מיותרות.
איך זה מרגיש?
הווג DS900X נראה מרשים וטוב, ופה הוא מקבל את הנקודות הראשונות. יש כאלה שיעירו שהוא נראה קצת כמו הב.מ.וו F 850 GS הקודם וקצת כמו ה-F 900 GS בגרסת אדוונצ'ר החדש, אבל בעינינו הוא עומד בפני עצמו ומתחבר מאוד לשפת העיצוב של ווג שראינו ב-525DSX.
גובה המושב וצורתו מאפשרים להניח שתי רגליים בטוחות על הקרקע ומאפשרים את תחושת הביטחון והשליטה באופנוע בתוך העיר. המנוע חלק וזורם במהירויות פקק ומצב ניהול המנוע 'כביש' ממתן את תגובת המצערת לטובת הרוכב. באופנוע המבחן נתקלנו בבעיה של מצערת לא מדויקת, כאילו היא לא מכוילת עד הסוף בחלקה הראשון, וזה דרש יותר תשומת לב בסיבוב המצערת. מעבר לכך – נוח, גבוה, סופג ובטוח. כמו שמצופה מאדוונצ'ר גדול. כל החבילה הזאת ממשיכה אל הכביש הפתוח ומאפשרת כיסוי קילומטרים בנוחות ובקלות, גם בצמד. הקוויקשיפטר שפעל יפה בתוך העיר עם מצערת חלקית וסל"ד נמוך, סירב לשתף פעולה כשהעניינים התחממו ואז היה צריך להחליף הילוכים 'כמו פעם', עם סגירת מצערת ולחיצה על הקלאץ'. לא סוף העולם, אבל זה לא אמור להיות כך.
סביר בשטח – מתגלגל על שבילים
לחיצת כפתור אחת (כל הכבוד ווג!) מעבירה את ניהול המנוע והבקרות למצב 'אנדורו' ומורידה אותנו לשטח. בעיה אחת מיד צצה והיא תנוחת הרכיבה. כשעוברים למצב עמידה מגלים שהכידון נמוך מדי וצורת מיכל הדלק והמושב לא מאפשרים לחבק אותם עם הברכיים בכדי ליצור נקודת אחיזה נוספת. חזרה לישיבה מגלה שהמושב השקוע לא מאפשר להעביר משקל קדימה או אחורה. העניין הזה משנה במעט את המיינד-סט של המוח ומוריד מנטלית קליק אחד בקצב המצופה. אז מגלים שהבולמים המעולים סופגים יפה מאוד את השבילים, את התכסית ואת הבורות הקטנים. תישארו בקצב הנכון ובתוואי שטח המתאים – וניתן להגיע לכל מקום שרק רוצים ולעשות סלפי על פק"ל קפה.
סביבת הרוכב איכותית ומהונדסת נכון, כשמול הרוכב יש מסך TFT גדול וברור שמוכר לנו מב.מ.וו. המתגים נותנים תחושה איכותית וטובה והכל מרגיש במקום. לא מובן מאליו בכלל בקטגורית המחיר הזאת, אבל ברשימת האלקטרוניקה יש רדאר אחורי שמשקף לרוכב את התנועה שמגיעה מאחור. החיווי במראות יכול להיות לדעתנו יותר חזק, אבל הוא עדיין עושה את העבודה אליה נועד ומאפשר להגביר את הזהירות והמודעות לתנועה ההיקפית. מצלמת הדרך האינטגרלית מלפנים מסתנכרנת עם האפליקציה הייעודית, ויש כרטיס זיכרון שיושב מתחת למושב.
סיכום ועלויות
ה-DS900X הוא הניסיון הראשון של ווג בסגמנט האדוונצ'ר הבכיר, והחברה מגיעה לשם עם מכלולים שהוכיחו את עצמם באופנוע המקביל של ב.מ.וו, לא פחות. ההתייחסות אליו כאל ב.מ.וו סיני עושה עוול לדעתנו לווג ולא לב.מ.וו. הווג בהחלט עומד בפני עצמו ולא צריך את החיבור או החיזוק של היצרן הבווארי. המתחרה העיקרי שלו הוא בעיקר גרסת ה-800 של ה-F-GS, שנמצאת באותה רמת מחיר אבל מציעה חישוקי 19″ ו-17″, מלפנים ומאחור בהתאמה, אותו המנוע אבל עם 87 כ"ס ובולמים משונמכים הכוללים מזלג קדמי קונבנציונאלי בקוטר 41 מ"מ ופחות מהלך ואפשרות לכיוון עומס קפיץ בלבד מאחור. גרסת ה-900 עולה 40 אלף שקל יותר, ולדעתנו לא תהיה באותה רשימת מתמודדים של רוכש פוטנציאלי.
אדוונצ'ר כביש-שטח מצוין
מקבלים כאן אופנוע אדוונצ'ר קלאסי שמספק איכות יום-יום טובה מאוד בכל מה שקשור לכביש. מרכיבה שגרתית לעבודה, לסידורים, לניקוי ראש בנס-הרים ולרכיבה מהירה לנקודת קצה גיאוגרפית במדינת ישראל. את כל זה הוא עושה על הצד הטוב ומאפשר גם לחתוך לנקודת מים אלמונית שנמצאת עמוק בתוך השטח. אנחנו נעדיף אותו עם חישוק 19″ שיחדד יותר את יכולות הכביש ולא יפגע בצורה משמעותית ביכולות השטח, שגם כך מתמקדות בשבילים. לא נופתע אם גרסה כזאת תוצע בעתיד הקרוב.
מחיר של 85 אלף ש"ח שם אותו בעמדה לא פשוטה בשוק הישראלי, שכן יש לא מעט מתחרים בסגמנט האדוונצ'ר. אבל לעומתם המחיר משקף בכל זאת את הקשרים ושיתופי הפעולה עם ב.מ.וו, את רשימת האבזור המקורי הארוכה ששווה בפני עצמה אלפים רבים של שקלים, וכן את רשימת האלקטרוניקה, שמקובל למצוא באופנועים שעולים עשרות רבות של אלפי שקלים יותר. אז אם מסתכלים על זה ככה, למעשה מקבלים לא מעט במחיר הזה.
בסיכומו של מבחן הווג DS900X הוא אופנוע אדוונצ'ר מצויד וטוב שמאפשר לרוכב הישראלי לטייל ולהגיע לכל נקודה ובכל עת במדינת ישראל, לבד ובזוג עם ציוד. אנחנו בהחלט ממליצים להכניס אותו לרשימת המועמדים הסופית לכל מי שמחפש אופנוע שיכול לעשות הכל ועל הדרך נותן לרוכב את ההרגשה שחשבו עליו והשקיעו גם בו.
עלויות תחזוקה
1,000 ק"מ (הרצה) – 700 ש"ח
10,000 ק"מ (קטן) – 700 ש"ח
20,000 ק"מ (גדול) – 1,700 ש"ח
סה"כ ל-20,000 ק"מ – 3,100 ש"ח
* המחירים כוללים חלפים, עבודה ומע"מ, לפי מחירון יבואן, והם נכונים ליום פרסום המבחן בלבד
הדו-שימושי הגדול והקרבי של הוסקוורנה הולך אחורה כבר 25 שנים, כשהמילים 'פינוק' ו'נוחות' לא היו חלק מעולם האדוונצ'ר, ויכולת בשטח הייתה בראש רשימת המטרות. בשבוע שעבר סיקרנו את ה-TE610 עם מבחן מהעבר, וכעת נעבור אל מחליפו, ה-TE630, שהגיע אלינו כשנה לאחר מכן. גם פה, המבחן המקורי של אביעד אברהמי מדצמבר 2010.
מבחינת נתונים יבשים להשוואה: מנוע עם צילינדר יחיד בנפח של 600 סמ"ק מקורר נוזל, הספק של כ-57 כ"ס. מזלג קדמי הפוך בקוטר 45 מ"מ של מרזוקי עם מהלך של 270 מ"מ ובולם אחורי של זקס, חישוקי 21″ ו-18″, גובה מושב של 945 מ"מ, מיכל דלק של 12.3 ליטרים ומשקל יבש של 149 ק"ג. כלומר – יותר כוח, יותר גובה, יותר דלק ויותר משקל
הוסקוורנה TE630 דגם 2010
הוסקוורנה TE630 במבחן – המחליף
את ה-TE610 של הוסקוורנה מאד אהבנו כשבחנו אותו לפני כשנה. דו"ש פשוט, כמו של פעם, אבל קרבי מספיק ועם יכולות שטח גבוהות. הוא היה קצת גס ומחוספס, וגם הגימור לא היה מי יודע מה, אבל בכל זאת התחברנו אליו. אולי כי הוא החזיר אותנו אחורה בזמן אל האופנועים הללו, ששימשו ככלי תחבורה יום-יומיים ובסופי שבוע אשכרה נתנו בגז בשטח, ולא בכאילו. אבל ה-610 הזה לא יכול היה להתקיים עוד זמן רב, שכן היו לו כמה חסרונות מאוד מהותיים. המנוע מיושן וטרקטורי מדי, ולא כזה שנוח לשימוש יום-יומי לאורך זמן. הוא גם ויברץ לא מעט. הנוחות על המושב הייתה ממנו והלאה, וזה לגמרי לא היה קל למי שמכסה יותר מכמה קילומטרים בודדים על בסיס יומי.
כחלק מהתהליך שעוברת הוסקוורנה אחרי רכישתה על ידי ב.מ.וו, מבינים בחברה האיטלקית שכדי למכור אופנועים, לא ניתן יותר לפנות רק לקהל הארד-קור אשר נשבע אמונים למותג, שכן האנשים הללו הולכים ומתמעטים. אם רוצים למכור יותר מ-10,000 כלים בשנה צריך לפנות למיינסטרים. ואת זה, בזמנים המודרניים שלנו, עושים עם אופנועים מודרניים שיידעו לתת יותר מביצועים נטו. נוחות, עידון וידידותיות למשתמש הן לא מילים גסות היום בהוסקוורנה, גם למי שמחפש אופנועי נישה ממוקדים, אז בטח ובטח אם מדובר בדו"ש שפונה לקהל רחב למדי. במילים אחרות – המיינסטרים אוהב פינוקים. במקביל לטיפול האינטנסיבי שקיבלו – ועדיין מקבלים – אופנועי השטח המקצועיים של החברה, פנו הגרמנים והאיטלקים לייעל גם את הכלים הפחות ממוקדים. בתערוכת מילאנו הקודמת הציגה הוסקוורנה את ה-TE630 הדו"ש ואת אחיו הסופרמוטו ה-SMS630, המחליפים של ה-TE610 וה-SM610.
היה מעודן יותר מה-TE610
נותנים בלוק ובאיכות
ה-630 נבנה על בסיס ה-610 אך שופר בכמה מקומות כדי שיוכל לעמוד בסטנדרטים החדשים. השלדה ומכלוליה זהים לאלו של הדגם היוצא, אך המנוע קיבל מסאג' לא קטן. הנפח גדל מ-576 ל-600 סמ"ק על ידי הגדלת קוטר הצילינדר מ-98 ל-100 מ"מ. מהלך הבוכנה נשאר זהה. ראש המנוע הוחלף לאחד איכותי יותר שנלקח מה-530RR, אופנוע הסופרמוטו המקצועי של הוסקוורנה, והוא גם מעלה את יחס הדחיסה מ-11 ל-12.4:1. גם מערכת הפליטה טופלה, וכעת צינור הסעפת מתפצל לצמד דודי פליטה, אחד מכל צד של האופנוע, כדי לאפשר פליטה יעילה יותר עם עמידה במגבלות הרעש. בתחום התפעול, השינוי הגדול ביותר הוא המצמד ההידראולי – פריט מאד נדרש באופנוע שכזה, ובמיוחד מפני שהחלקים כבר קיימים בהוסקוורנה ורק צריך להתאים אותם ל-630. בנוסף, נוספו גם ידיות אחיזה למורכב.
ואיך אפשר בלי השינוי המרענן בעיצוב. יש מסכה וכנף קדמית חדשות שנראות מודרניות לגמרי, במיוחד בהשוואה למסכה הנוראית של הדגם הקודם, והפנס שודרג לאחד עם נורת הלוגן. גם שאר הפלסטיקה עודכנה והשנה היא איכותית יותר ועם גרפיקה נקייה יותר המתבססת על העיצוב של דגמי השטח המקצועיים. לטעמנו ה-TE נראה פשוט מצוין, ואפילו מעודן – בדיוק כמו שהוא צריך להיראות בשנת 2010.
אפרופו עניין האיכות, הדבר הראשון שמרגישים ב-TE630 ברגע שמתיישבים עליו, אפילו עוד לפני שפותחים סוויץ', הוא שהפעם הקפידו פה הקפדה יתרה על איכות החומרים ועל הגימור. במהלך שלוש השנים האחרונות ראינו את התהליך הזה קורה באופנועי השטח המקצועיים של הוסקוורנה, אבל כאן ב-630 זה קורה בקפיצת מדרגה אחת גדולה, וההבדל מיד ניכר לעין.
אבל שמר על יכולות השטח ואף השתפר
קדימה בזמן, בנוחות
כשיוצאים לדרך מגלים עד כמה גם המנוע שופר ועודן. זה כבר לא אותו הטרקטור הגס של הדגם הקודם אלא מנוע רך ונעים. הסאונד לא חזק במיוחד, והוא גם נעים יותר לאוזן מזה של ה-610. יש שפע של מומנט כבר מסל"ד נמוך, ועם יחסי ההעברה הארוכים ניתן לשייט בהילוך השישי במהירויות שגבוהות מהממוצע על כביש מהיר, כשמהירות המנוע נשארת נמוכה-בינונית. התחושה הזו מאוד נעימה ומשרה שלווה. המהירות הסופית אגב, עומדת על למעלה מ-170 קמ"ש על הספידומטר הדיגיטלי (המלא בנתונים, חלקם לא ממש חשובים), אבל בגלל אורך יחסי ההעברה, המנוע לא מתקרב בהילוך השישי למנתק. הלה נכנס לפעולה, בהילוכים נמוכים יותר, קצת אחרי 8,500 סל"ד.
בכלל, השפעת ראש המנוע החדש מורגשת היטב. הוא כבר לא מרגיש חנוק כבעבר בסל"ד הגבוה. כאן כבר יש דעיכה הדרגתית יותר של הדחיפה עד שמגיעים למנתק. מנגד יש ים של מומנט שמתגבר בהדרגתיות מתחילת קשת הסל"ד. קלאסי. במהלך המבחן המנוע של ה-TE630 הזכיר לנו בתחושות שהוא מעביר את הדו"שים של פעם, את ה-XR650L או את ה-DR650 וכד', רק שכאן המנוע מקורר נוזל, עם תוספת משמעותית של כמה וכמה סוסים. כאמור, יש גם מצמד הידראולי נעים, ואילו התיבה כוללת שישה הילוכים ומתפקדת נפלא – העברת הילוכים קצרה ומדויקת. מדהים לראות איך ממנוע 'אולד-סקול' מיושן הוסקוורנה יצרו פנינה מודרנית. כל הכבוד.
בסעיפי ההתנהגות ה-630 שומר על התכונות המצוינות של ה-610 שאותן כל כך אהבנו. יש כאן גאומטריה מאוד יציבה, כשעל הכביש או במהירויות גבוהות בשטח, זה נותן המון ביטחון. חבילת המתלים פשוט מושלמת. מצד אחד הבולמים מספיק רכים כדי לפנק, לעשות נעים בישבן ולספוג את הברדק על האספלט הישראלי, אבל מצד שני הם לא מתרגשים כשלוחצים אותם, למשל בעבודת שטח אינטנסיבית. השילוב הזה של יציבות גבוהה עם בולמים איכותיים מאפשר לפתח מהירויות מאוד גבוהות בשטח. אני לא זוכר דו"ש בינוני קרבי שאיתו רכבתי כל כך מהר בשטח, על שבילים מכל הסוגים, ולאורך זמן. גם לא ה-610 ואפילו לא ה-XR650L הפרטי שלי, שאיתו ביליתי לא פחות מ-6 שנים ארוכות ומהנות.
וגם היה נוח משמעותית מה-610
אבל הפעם, וכאן נמצא ההבדל הגדול, בהוסקוורנה מאפשרים את יכולות השטח האלו מבלי לפגוע בנוחות הרכיבה בכביש, שהשתפרה משמעותית. כזכור לכם, זה היה אחד הנושאים שעליהם התלוננו במבחן של ה-610. דו"ש מעצם הגדרתו אמור גם לספק נוחות סבירה על הכביש. ה-610 לא עשה את זה. ה-630 עושה את זה, ובגדול. אל תצפו למושב של R1200GS, אבל ביחס לסגמנט הוא נוח ו"שיפור תנוחה" ראשון נדרש רק אחרי לפחות חצי שעה במושב.
הצמיגים שאיתם מגיע ה-630, כמו ה-610, הם מצלר קארו T, שגם כאן מוכיחים את התאמתם לדגם עם פידבק לא רע על אספלט ויכולות שטח טובות ביחס לביצועי האופנוע. גם הם כמו ה-630 כולו מהווים פשרה טובה שבה מקבלים יותר מ-100% – 70% בכביש ו-70% בשטח. בתחום הבלימה אין כל שינוי ומדובר במערכת טובה מאוד.
קוראים אותנו בהוסקוורנה?
אם אתם קוראים את המבחן ומקבלים תחושה שאנחנו רק משבחים את ה-TE630, אז אתם צודקים. זה נראה כאילו בהוסקוורנה קראו את המבחן שעשינו ל-610, ופשוט תיקנו את כל הבעיות המאוד ברורות שעליהן הצבענו. הם טיפלו באיכות החומרים ובגימור, הם עידנו את העיצוב, הם סיפקו חמצן למנוע כך שינשום טוב יותר ועל הדרך גם חיזקו אותו (תמיד טוב) והם שדרגו את חוויית השימוש עם המצמד ההידראולי הכל כך נדרש. נהנינו לגמרי מהשילוב הזה בין היכולות הגבוהות לבין הידידותיות והאיכות. ככה צריך להיות דו"ש אמיתי.
את הצעדים הללו הוסקוורנה חייבת הייתה לעשות, שוב, כדי להגיע לקהל יעד גדול הרבה יותר מאשר אותם משוגעים למותג. המיינסטרים יקבל פה דו-שימושי אמיתי שמזכיר את הדו-שימושיים של פעם, אבל באריזה מודרנית לגמרי שגם נראית, מרגישה ומתנהגת מצוין.
ה-TE עולה 74,000 ש"ח על הכביש, כשמתחרהו הצמוד והישיר, האנדורו 690 של ק.ט.מ, עולה כמעט 9,000 שקלים נוספים. בפה מלא אפשר להגיד שההוסקוורנה הוא בהחלט דו"ש שעושה לנו את זה, ואף יותר. ראש בראש תהיה לשניהם כאן תחרות קשה מאוד, ותענוג לראות איך האיטלקים הולכים בכיוון הנכון ומתרוממים כדי לעמוד חזיתית בעימות שכזה. לחיי הדו"ש המושלם – כזה כמו פעם, עם עטיפה ותוכן עדכניים.
