תגית: אינדיאן

צילום: אסף רחמים

• יתרונות: עיצוב, אותנטיות, משקל (גבוה!), גימור ואיכות, מומנט מנוע, רוח
• חסרונות: מחיר
• שורה תחתונה: אמריקה הגדולה כאן אצלנו בישראל, וברמה הגבוהה ביותר שיש; מכונת שיוט שופעת רוח
• מחירים: 256-156 אלף ש"ח – תלוי בדגם
• נתונים טכניים: מנוע וי-טווין 111 אינצ'ים מעוקבים (1,811 סמ"ק), 16.4 קג"מ ב-3,000 סל"ד, קוטר קדח 101 מ"מ, מהלך בוכנה 113 מ"מ, קירור אוויר, מערכת הזרקה עם מצערות חשמליות בקוטר 54 מ"מ, שלדת אלומיניום, בולמים קדמיים קארטרידג' בקוטר 46 מ"מ, מהלך 119 מ"מ, בולם אחורי יחיד, מהלך 94 מ"מ, דיסקים קדמיים בקוטר 300 מ"מ, קליפרים 4 בוכנות, דיסק אחורי בקוטר 300 מ"מ, קליפר 2 בוכנות, מערכת ABS, אורך 2,634 מ"מ, בסיס גלגלים 1,730 מ"מ, גובה מושב 660 מ"מ, מיכל דלק 20.8 ל', משקל מלא (וינטאג') – 385 ק"ג, צמיגים 130/90-16, 180/65-16

האינדיאן צ'יף מתגלגל על הכביש המהיר ב-110 קמ"ש. צמד הבוכנות הענקיות של מנוע הווי-טווין מפמפמות מתחתיי באיטיות. אני מביט על הצג הדיגיטלי ורואה ששעון הסל"ד מראה 2,500 סיבובים לדקה. אני חושב לעצמי שהמנוע במכונית הפרטית שלי, בנפח 1,600 סמ"ק, מסתובב ב-3,200 סל"ד באותה מהירות נסיעה. לעזאזל, זו מהירות עבודה של מנועי דיזל גדולים שמותקנים באוטובוסים ומשאיות, לא במכוניות, ובטח שלא באופנועים.

כזה הוא מנועו של הצ'יף: גדול, כבד ואיטי, וכל פעימת מנוע בו מרטיטה לרוכב את הנשמה. בעצם זה לא רק המנוע, אלא האופנוע כולו בדיוק כזה – גדול, כבד, איטי ומרטיט לב. אה, וגם ממכר.

אינדיאן הוא אחד ממותגי האופנועים הוותיקים. הוא הוקם ב-1901 בארה"ב, בעיירה ספרינגפילד שבמסצו'סטס, ובמשך יותר מ-40 שנים ייצר אופנועים שונים ומכר בהצלחה, וגם השתתף וזכה במרוצים רבים כמו ה-TT של האי-מאן או תחרויות מהירויות באגמי המלח של בונוויל, במקביל למתחרה שלו מבית – הארלי דיווידסון. אינדיאן גם היה מותג האופנועים הגדול ביותר בעולם, אי-שם לפני כמאה שנים.

ב-1953 החברה פשטה את הרגל, ומאז במשך כמעט 60 שנים היו ניסיונות שונים ומשונים להחיות את המותג – ללא הצלחה. ב-2011 נכנסה לתמונה פולאריס, המייצרת טרקטורונים ורכבי שטח קלים. פולאריס רכשה את זכויות המותג אינדיאן, ומיד החלה בייצור אופנועים חדשים – בתחילה עם המנוע אותו רכשה מהבעלים הקודמים, וב-2014 אינדיאן כבר החלה לרוץ עם צמד מנועים חדשים – של הסקאוט בנפח 1,133 סמ"ק (69 אינצ'ים מעוקבים), ושל הצ'יף הגדול בנפח 1,811 סמ"ק. בעצם, באינדיאן צריך לדבר בשפה אחרת, לכן נקרא לנפח המנוע בשמו – 111 אינצ'ים מעוקבים.

לא רק אינדיאן הוא מותג עבר מפואר, אלא גם שם הדגם – צ'יף. הצ'יף הראשון יוצר ב-1922, והשם הזה המשיך עם אינדיאן עד לפשיטת הרגל ב-1953. סימן ההיכר המזוהה ביותר עם הצ'יף היה ידית ההילוכים הגדולה לצד מיכל הדלק, יחד עם רגלית הקלאץ', זאת למרות שייצורו של הדגם הלא סטנדרטי הזה החל רק ב-1948. כך או כך, הצ'יף הוא שם עבר מפואר עם היסטוריה ענפה ומעניינת.

על אף שהצ'יף החדש, מודל 2017 שפה במבחן, הוא אופנוע מודרני לחלוטין שעומד בכל תקנות זיהום האוויר והרעש המודרניות, עם מערכות אלקטרוניקה וניהול מנוע מתקדמות, הוא בנוי כמו פעם. זה אומר בעיקר המון ברזלים והמון משקל. לא תמצאו חלקי פלסטיק בשום מקום באופנוע הזה, אולי למעט הכפתורים לתפעול מערכות החשמל השונות וכן הבקליוט של הפנס האחורי והמאותתים. זהו. אה, ויש גם עור. כזה אמיתי ואיכותי, עבה וריחני, עם ניטים ממתכת מעוטרים בסמל אינדיאן, וגם פרנזים שמשתלשלים מכל חלק עור, כולל תיקי הצד המקוריים.

וזה לא בכדי. באינדיאן ניו-אייג' רצו לתת את התחושה האמיתית – של קרוזר אמריקאי גדול וכבד. האמת? הצליח להם. במהלך המבחן חשבתי לעצמי שבאינדיאן השתמשו בכוונה בחלקי פלדה כבדים יותר ממה שניתן היה, כדי לתת את אותה תחושת כבדות ממכרת.

העיצוב לגמרי של פעם, וגם על סימן ההיכר הזה שמרו באינדיאן בקנאות. הכנף הקדמית הגדולה שמכסה את הגלגל הקדמי מזוהה גם היא עם הצ'יפים של פעם, ובאינדיאן החדשה לא ויתרו עליה. מיכל הדלק הטיפתי ענק, הכידון רחב מאוד וארוך – נמשך מהמשולש העליון אחורנית עד לידי הרוכב, מושב העור האמיתי נמוך למדי, וכל התנוחה הזו גורמת לרוכב לשבת נמוך ולשלוח ידיים קדימה אל הכידון הענק ורגליים הרחק לפנים אל המדרסים הגדולים והשטוחים. גם זה, אגב, חלק מתחושת ההנאה הייחודית לאופנוע הזה.

אבל יותר מזה – הכל גדול, והכל כבד, והכל מסיבי. הכידון למשל, בנוי מצינור עבה במיוחד, והוא גדול. עד כמה גדול? ובכן, בסיבובי פרסה, כשמסובבים את הכידון עד הסוף, היד החיצונית נמתחת עד הסוף וגם אז בקושי מגיעים לקצה הכידון. המשולשים ענקיים, ומאחוריהם יש פלטת ניקל גדולה שמכסה את המכאניקה והחשמל. השלדה ארוכה, בתוכה יושב המנוע – שוב – הענק. ביחס ישר גם התפעול כבד וגס, וגם זה חלק ממכלול התחושות הכל-כך מיוחד שהצ'יף מייצר לרוכב. מנופי הבלם והקלאץ' עבים וגדולים, ידיות הרוכב עבות ובשרניות, רגליות הבלם וההילוכים – הכל גדול, והכל מיועד לתת לרוכב את התחושה שהוא רוכב על אופנוע-משאית.

אבל לא פחות חשוב כשמדברים על מכלול תחושות, זה עניין הגימור. ההשקעה של אינדיאן בתחום הזה היא על סף המטורפת. כל חלק פלדה מצופה בניקל מבריק, כולל חלקים קטנים כמו בורג המתיחה של כבל הקלאץ' או הסופית של צינור הבלם – שגם הוא מצופה פלדה שזורה. בתי המתגים, חיפויי המנוע והחשמל, האגזוזים – הכל מצופה בניקל מבריק איכותי ויוקרתי, וזה חלק מהלוק המרשים של הצ'יף. כמה השקעה!

עכשיו התעמקו בתמונות על סביבת המנוע למשל, ולא תצליחו לזהות אפילו חוט או כבל שמבצבץ מאחור. באינדיאן הקפידו לשמור על העיצוב נקי ככל האפשר, וזה אומר שהמנוע – מעבר להיותו מעוצב על סף המפוסל – נקי מכל מה שלא שומר על אסתטיקה. גם חוטי החשמל של בתי המתגים, למשל, עוברים בתוך הכידון כך שלא ייראו לעין, וכך זה בכל מקום באופנוע. אנחנו לא מכירים הרבה אופנועים עם עיצוב כל כך מושקע וכל כך נקי, וזה מרשים מאוד.

אז האינדיאן צ'יף הוא זריקה מהעבר, אבל 100 שנים קדימה. הוא תואם לרוח הצ'יפים המקוריים, שהיו קרוזרים אמריקאים גדולים וכבדים, כי באמריקה כמו באמריקה הכל גדול, הכל מסיבי והכל בצבע. אבל יחד עם זאת הוא סופר-מודרני. כך למשל מערכת הזרקת הדלק מודרנית ומתקדמת עם מצערות חשמליות, יש מערכת ABS, ויש אפילו מפתח קרבה KEYLESS כך שמספיק להתקרב לאופנוע, ללחוץ על מתג ההצתה ולהתניע.

אבל איך זה מרגיש? ובכן, בדיוק כמו שהוא נראה. הוא כבד מאוד – אולי האופנוע הכבד ביותר שעליו רכבתי מעולם. התפעול שלו גס ומחוספס, וכל פעולה צריכה להתבצע חזק, החלטי וארוך, אם זה בלימה שדורשת פעולת לחיצה עם כל הרגל על רגלית הבלם האחורי, או המנופים שבהם משתמשים בכל היד ולא רק ב-2 אצבעות כמו בכלים קונבנציונליים, ואם זה העברת הילוכים, שדורשת פעולה חזקה עם מהלך ארוך על הרגלית, וכשההילוך משתלב שומעים את התיבה נוקשת בצליל באסי של מתכות כבדות שמשתלבות בתוך המנוע. איזה תענוג.

המנוע הזה שופע מומנט ברמות שלא מוכרות מאופנועים. הוא מסתובב לאט, כמו שכבר הבנתם, וסל"ד הסרק שלו כשהמנוע חם עומד על 750 סיבובים לדקה בלבד. הרבה פחות ממכוניות פרטיות וגם מחלק מהאוטובוסים והמשאיות. לא ממש צריך לפתוח גז כדי להתחיל להתקדם. מספיק לשחרר את הקלאץ' ומקבלים את אותו דחף וי-טוויני של צמד בוכנות ענקיות.

גם אין טעם למשוך פה הילוכים. מנתק ההצתה יחתוך את התאוצה סביב 5,000 סיבובים לדקה, אבל המנוע מרגיש במיטבו בין 1,000 ל-2,500 סל"ד, מה שאומר שורט-שיפטינג – העברת הילוכים מהירה בסל"ד נמוך ורכיבה על גלי המומנט. והם גבוהים מאוד, הגלים האלה. ממכר, כבר אמרנו?

אם מנסים לרכב מהר, מגלים שהצ'יף הענק מסוגל לדגדג גם את ה-200 קמ"ש. אבל זה כל כך לא הקטע שלו. ההנאה, הרוח, התחושה הממכרת של רכיבה נינוחה, כל אלה מגיעים במהירויות איטיות יותר משל שאר התנועה. 110 קמ"ש זו מהירות אידיאלית כדי לקבל את כל אלה ולהיות עמוק בתוך אזור הנוחות של הצ'יף, ואז התחושה שמתקבלת היא שאתה יכול לשייט את כל המדינה מצפון לדרום ובחזרה ולא למחוק את החיוך מהפנים. בקרת השיוט, אגב, תעזור לכם בזה.

וזו בדיוק רוח החופש שהצ'יף של אינדיאן מביא איתו. אין פה ביצועים עוצרי נשימה או מכלולי קצה, ואין פה מהירויות גבוהות או אטרף בעיניים. מה שיש פה זה אופנוע שעושה לך נעים בעין, מאוד נעים, ובאותה מידה נעים בלב כשאתה רוכב עליו. פשוט כי הנינוחות הכבדה הזו היא אחת התחושות המענגות ביותר שאפשר להשיג על אופנוע, אם מתחברים לעניין כמובן. רוח החופש במיטבה.

הבעיה היא שהחופש הזה עולה הרבה כסף. כמה הרבה? הגרסה הזולה ביותר של הצ'יף – קלאסיק – עולה כ-155 אלף ש"ח. ככל שעולה רמת האבזור כך גם עולה המחיר, והווינטאג' שכאן במבחן עולה כ-193 אלף ש"ח, גרסאות הספרינגפילד עולות יותר מ-200 אלף ש"ח, ואם הולכים על הרואדמאסטר הסופר-מאובזר שמגיע עם פיירינג קדמי קשיח (וענק), סט מזוודות קשיחות (וענקיות), מערכת סטריאו עם רמקולים בהספק של 200W, מסך מגע בגודל "7 ועוד תופינים רבים, כבר עוברים את ה-250 אלף ש"ח.

זה גם לא כלי תחבורה בשום מצב, ולא נוסעים איתו מהבית לעבודה וחזרה או לפגישות בעיר הגדולה. את הצ'יף מוציאים בסופי-שבוע, כשרוצים לברוח מהשגרה העמוסה אל הכבישים, ולחשוב שרק אתה, האופנוע, הכבישים והשקיעה נוכחים. אחרי הרכיבה, אגב, עוברים עם סט מברשות ומטליות כדי לנקות את חלקי הניקל והעיטורים ולהחזיר את הצ'יף למצב המקורי שלו – יפה, מעוצב ונקי.

אז נכון, ישראל קצת קטנה על הצ'יף הענק, והוא יותר מיועד לחצות את ארה"ב מחוף לחוף על 65 מייל לשעה, אבל גם אצלנו יש לו מקום, בעיקר שעם כל ההגזמה שלו, הצ'יף מביא איתו הרבה צבע, הרבה רוח והרבה חופש, ואנחנו לגמרי צריכים את זה.

צילום: רונן טופלברג

ביום רביעי השיקה ד.ל.ב מוטורספורט, יבואנית ק.ט.מ ופולאריס לישראל, את אולם התצוגה החדש שכולו מוקדש למותגים האמריקאים שאותם היא מייבאת לישראל, כשאל מותג פולאריס הוותיק בארצנו מתווסף כעת מותג האופנועים המוכר 'אינדיאן', השייך בעצמו לחברת פולאריס.

אחרי אירוע החשיפה הראשונית בנמל אשדוד לפני כחודשיים ומסירת המשלוח הראשון של דגמי הסקאוט ללקוחות, כעת הוצגו שלל הדגמים המיובאים על ידי היבואן, על גרסאותיהם השונות, ובראשם דגמי הצ'יף הגדולים והיוקרתיים.

בדברים שנשא במהלך האירוע משה ראובני, מנכ"ל מוטורספורט, הודגש כי המטרה המרכזית של החברה בהבאתם של האופנועים הללו ארצה היא לספק לרוכשים חוויית רכיבה אחרת, כזו שבמהותה היא לשם ההנאה שברכיבה. בין היתר נשאו דברים גם יו"ר קבוצת לובינסקי, דורי מנור, ומנהל מותג אינדיאן בישראל, זיו אופנהיים. כמו כן אמרו גורמים בחברה במהלך האירוע כי אין היבואן רואה באופנועי הארלי דיווידסון כמתחרים אלא כשותפים לאותה חוויה ולאותה הדרך.

הבאת המותג לישראל היא בעלת חשיבות רבה עבור יבואן המקומי, הן בכניסה לפלח שוק ייחודי למדי, שעל אף שאין הוא מהמובילים במכירות בענף הוא נחשב למעין סמל ססטוס, והן בחיזוק היחסים עם היצרן האמריקאי, שעל פי החברה היה שותף במהלך הבאת המותג החדש לארץ.

הקמת אולם התצוגה החדש והמושקע במרכז העסקים 'שורק', אולם שבקומה התחתונה שלו מוקדש כולו לאופנועי אינדיאן, לרבות חנות אביזרים של המותג, ואילו בעליונה ניתן למצוא כלים של פולאריס, מהווה הצהרת כוונות ברורה של היבואן לגבי המותג החדש, כמו גם הבאתם של כלל היצע הדגמים הקיימים לישראל. בהמשך יוקם אולם תצוגה נוסף, קטן יותר, במתחם החברה שברחוב שוקן בתל אביב, בסמוך לזה של דגמי ק.ט.מ.

אחרי שכבר רכבנו על דגם ה'סקאוט' וסיפרנו לכם על היותו אופנוע מודרני באריזה קלאסית, נוסיף רק בקצרה שבדגמים היקרים והיוקרתיים יותר הדבר מורגש כבר מהמבט הראשון בלוח השעונים הקלאסי-מודרני שמשלב בין שעוני מחוגים 'אנאלוגיים' לבין מסך LCD ענק ומערכת שמע עוצמתית.

רשימת הדגמים המלאה ומחירים

מידסייז

• סקאוט סיקסטי – 85,900 ש"ח
• סקאוט – החל מ-99,900 ש"ח

קרוזר

• צ'יף דארק הורס – החל מ-155,900 ש"ח
• צ'יף קלאסיק – החל מ-167,900 ש"ח

באגר

• צ'יף וינטאג' – החל מ-187,900 ש"ח
• ספרינגפילד – החל מ-192,900 ש"ח
• צ'יפטיין דארק הורס – 198,900 ש"ח
• צ'יפטיין – החל מ-214,900 ש"ח

טורינג

• רואד מסטר – החל מ-238,900 ש"ח
• רואד מסטר קלאסיק – 238,900 ש"ח

צילום: אסף רחמים

• יתרונות: עיצוב, מראה ורוח, תנוחת רכיבה, מנוע, התנהגות, בלמים, אביזרים ותוספות
• חסרונות: לא נוח לרכיבות ארוכות, חום לרגליים מהצילינדר האחורי
• שורה תחתונה: קרוזר קלאסי שמביא איתו כל רוח הקרוזינג, אבל באופן מודרני וקל
• מחיר: 106-99 אלף ש"ח
• מתחרים: הארלי-דיווידסון ספורטסטר 1200
• נתונים טכניים: מנוע וי-טווין 1,133 סמ"ק, 100 כ"ס, 9.95 קג"מ, הזרקת דלק עם מצערות חשמליות, קירור נוזל, 6 הילוכים, בולמים קדמיים טלסקופיים עם קארטרידג', מהלך 120 מ"מ, צמד בולמים אחוריים, מהלך 76 מ"מ, דיסק קדמי 298 מ"מ עם קליפר כפול בוכנות, דיסק אחורי 298 מ"מ עם קליפר בוכנה בודדת, מערכת ABS, אורך 2,311 מ"מ, בסיס גלגלים 1,562 מ"מ, גובה מושב 643 מ"מ, מיכל דלק 12.5 ל', משקל 249 ק"ג, צמיגים 130/90-16, 150/80-16

מה זה?

חברת אינדיאן היא מהוותיקות בעולם המייצרות אופנועים. היא נוסדה ב-1901, ומאז עברה גלגולים רבים ואפילו נסגרה כמה פעמים. זה לא קל כשהמתחרה הישירה שלך היא הארלי-דיווידסון. ב-2011 רכשה פולאריס הקנדית את הזכויות למותג, במטרה להפוך את אינדיאן למותג מוביל בתחום הקרוזרים הקלאסיים. עברו כמה שנים, ואינדיאן מציגה ליין דגמים חדש לחלוטין, יוקרתי ואיכותי, כשבקצה הליין עומדים דגמי הצ'יף הגדולים, המאובזרים והיקרים. שם עבר, אופנוע חדש.

אבל חוץ מהצ'יף המוכר, באינדיאן הציגו צמד דגמים נוספים – דגמי כניסה אם תרצו – הסקאוט והסקאוט סיקסטי. אלו צמד דגמים 'קטנים' היושבים על פלטפורמה דומה למדי ומגיעים בשני נפחי מנוע: 60 אינצ'ים מעוקבים לסקאוט סיקסטי (983 סמ"ק) ו-1,133 סמ"ק לסקאוט (69 אינצ'ים מעוקבים). פרט לנפח המנוע, צמד הדגמים נבדלים גם במספר ההילוכים (5 לסקאוט סיקסטי, 6 לסקאוט), ברמת הגימור והאבזור, וכמובן במחיר – 86 אלף ש"ח לסקאוט סיקסטי ו-106-99 אלף ש"ח לסקאוט, בהתאם לרמת הגימור והצביעה.

הסקאוט שבמבחן הוא הגרסה היקרה יותר של הסקאוט הגדול, והוא עולה כאמור 106 אלף ש"ח. בבסיסו מנוע וי-טווין מודרני המפיק 100 כ"ס וכ-10 קג"מ. הוא מקורר נוזל, ועל אף המראה הקלאסי הוא טכנולוגי למדי ומציע מצערות חשמליות, מערכת ABS, התנעה חכמה ולוח שעונים דיגיטלי.

הייבוא לישראל, אגב, מתאפשר בשל העובדה שד.ל.ב מוטוספורט היא בעלת הזיכיון למותג פולאריס, וכך באופן טבעי נסללה הדרך לייבוא אינדיאן לישראל.

איך זה מרגיש?

כאן בדרך כלל מגיע סעיף הביצועים, אבל במקרה של הסקאוט יותר חשוב לספר איך הוא מרגיש. ובכן, במשפט אחד – הסקאוט הוא אופנוע שנראה קלאסי, עם תנוחת רכיבה של קרוזר, אבל הוא מודרני לחלוטין וכפועל יוצא קל ואינטואיטיבי לרכיבה ולא מיועד רק לרוכבי הארד-קור.

עכשיו תרשו לנו להיות רומנטיים לרגע: הסקאוט הוא מסוג האופנועים שמכניסים אותך לאווירה של לרכב לעבר השקיעה, וכמה שיותר. הוא פשוט אופנוע 'גוד וייב', כזה שגורם לך לקחת קסדת 3/4 ולשייט על סביב 110 קמ"ש בכבישים ארוכים, כשאתה נהנה מפמפומי המנוע האיטיים והבשרניים – ושיתפוצץ העולם.

תנוחת הרכיבה זורקת את הרגליים הרחק לפנים, וגם הידיים נשלחות קדימה ונפרשות לצדדים בגלל הכידון הרחב. כשכל זה מגיע עם מושב סופר-נמוך, זה כאמור מכניס את הרוכב לאווירה מגניבה, כזאת שלא ממהרת לשום מקום. אם כי בשל התנוחה נוצר לאורך זמן לחץ על החלק האחורי של הישבן, וזה עלול להציק

המנוע מפמפם בנחת בסל"ד נמוך. נכון שאפשר למשוך אותו גבוה ולסחוט ממנו את 100 כוחות הסוס שהוא מציע, אבל זה לגמרי לא העניין בסקאוט. הרבה יותר נעים לשבת על גלי המומנט, שמגיעים כבר משחרור קלאץ' בסל"ד רצפה, וליהנות מפמפומי המנוע האיטיים והבשרניים. על 110 קמ"ש המנוע מסתובב סביב 3,300 סל"ד, וזה פשוט תענוג. במיוחד עם הסאונד הבאסי של מערכת הפליטה החליפית שהותקנה באופנוע ההדגמה.

בהרכבה הוא לא משהו, גם אם למורכבת שלכם יש ישבן ממש קטן, וזאת בשל מושב המורכב הצר במיוחד שמגיע על הסקאוט. גם רכיבה עירונית היא לא כוס התה של הסקאוט. הוא מסתדר לא רע במרחב האורבני, אבל הוא לגמרי מעדיף את הכבישים הפתוחים ואת המרחבים, אפילו אם יש בדרך כמה פיתולים. בעמידה, אגב, ירך שמאל נוגעת בראש המנוע האחורי, וזה חם מאוד. גם המורכבת שלנו התלוננה על מגע של רגל ימין עם האגזוז הרותח כשעצרנו.

הוא גם בנוי טוב ואיכותי, הסקאוט, ובתוך האריזה הקלאסית מתגלה אופנוע מודרני לחלוטין, שהוא בעיקר קל מאוד לרכיבה וסופר-ידידותי, ועם איכות חומרים וגימור גבוהה למדי.

אפשר לסכם ולהגיד שהאינדיאן סקאוט הוא אופנוע 'וייב', רוח, ושהערך המוסף שלו הוא שהוא לא מיועד רק להאד-קוריסטים, אלא ממש פונה לקהל יעד רחב שתמיד חלם על אופנוע קלאסי.

ביצועים

כן, גם זה חשוב, במיוחד מפני שהוא משלים את הסעיף הקודם. למה? משום שמעבר לעיצוב הקלאסי, הסקאוט מספק ביצועים לא רעים בכלל, בטח בהשוואטה לקרוזרים קלאסיים כאלה.

המנוע, כאמור, חזק וגמיש, ואפשר בקלות להגיע ל-180 קמ"ש ואף יותר. אבל זה לחלוטין לא הקטע שלו. התאוצות, אם לוחצים אותו, חזקות ומהירות. אבל שוב – הקטע פה הוא לרכב על גלי המומנט בסל"ד נמוך.

אבל הסקאוט הוא לא רק מנוע. התכנון המודרני מייצר אופנוע טוב גם בשאר סעיפי ההתנהגות. הבלמים למשל, חזקים ובעלי רגש, ויש מערכת ABS לגיבוי. ההיגוי מצוין וניטרלי, היציבות גבוהה מאוד ואפשר להשכיב עד הרגליות, ורק טווח העבודה של הבולמים מוגבל בשל המבנה הקרוזרי והמהלך הקצר. הם יעבדו טוב, יספגו וישמרו על יציבות גבוהה כל עוד הכביש ברמה טובה עד סבירה, אבל על אספלט שבור עם מהמורות הם ייצאו מדעתם מוקדם, וזה בסדר גמור כשמדובר בקרוזר בעל מבנה קלאסי.

אז גם בסעיף הביצועים הסקאוט טוב מאוד, כך שאחרי הכל מדובר כאן על אופנוע שנראה קלאסי, אבל הוא מודרני לחלוטין והיכולות בהתאם.

עלויות וסיכום

האינדיאן סקאוט הפתיע אותנו מאוד. הוא לא רק נראה טוב, אלא גם נוסע ומתנהג טוב, מכניס את הרוכב לאווירה הנכונה ועושה את כל זה בנחת ושלווה שנובעים מתכנון הנדסי מודרני ואיכותי. כפועל יוצא, הוא כאמור מתאים למגוון רחב מאוד של רוכבים ולא רק לרוכבי הארד-קור. אם בשביל הארלי-דיווידסון אתה צריך להיות הארליסט, הרי שבשביל אינדיאן סקאוט אתה לא צריך להיות אינדיאניסט. זו הגדולה שלו בעינינו.

במחיר של 99 אלף ש"ח לגרסה בעלת הצביעה הבסיסית ו-106 אלף ש"ח לגרסת הצביעה המיוחדת – כמו זו שבמבחן – האינדיאן סקאוט הוא לא אופנוע זול. יחד עם זאת, הוא מציע חוויית רכיבה מאוד מיוחדת, ומי שיכול להרשות לעצמו להוציא מאה אלף ש"ח על רוח – בטוח ייהנה מאוד. אנחנו נהנינו.

צילום: רונן טופלברג

באירוע מקורי שכלל חשיבה מחוץ לקופסה, נחשפו ביום חמישי האחרון אופנועי אינדיאן בישראל. היבואנית, ד.ל.ב מוטוספורט, קיימה את אירוע החשיפה בנמל אשדוד, ממש על הרציף, שבמהלך החשיפה נפרקו צמד אופנועי אינדיאן ממכולה.

נכון, צמד הכלים נמצאים בארץ כבר מספר שבועות, עברו תקינה ואפילו רישוי, והפריקה מהמכולה הייתה בעיקר לצורך השואו, אבל השואו הזה היה מקורי, ואפילו מרגש.

אינדיאן האמריקאית שייכת לחברת פולאריס משנת 2011. זו האחרונה מיובאת ארצה על-ידי ד.ל.ב מוטוספורט, המייבאת ארצה גם את המותגים ק.ט.מ ופיג'ו, וכך נוצרה התשתית לייבוא ארצה של הקרוזרים האמריקאים.

אינדיאן נוסדה בשנת 1901, וב-116 השנים שעברו מאז היא עברה כמה וכמה גלגולים, עד שכאמור עברה לידי פולאריס. זו האחרונה לקחה את השם והמוניטין של אינדיאן והפכה את הכלים למודרניים וידידותיים, יחד עם השמירה הקפדנית על המראה והרוח של המותג.

האופנוע המזוהה ביותר על אינדיאן הוא הצ'יף הקלאסי. הוא בעל מנוע וי-טווין בנפח 1,811 סמ"ק שמפיק 16.5 קג"מ, ולמרות המראה הקלאסי הוא מציע לא מעט טכנולוגיה מודרנית. לצ'יף 7 גרסאות שונות, כשהגרסה ה'זולה' ביותר – ה-Dark Horse – תעלה 155,200 ש"ח, ואילו היקרה ביותר – ה-Road Master – ברמת האבזור הגבוהה ביותר, תעלה 255,200 ש"ח. כל גרסאות הצ'יף יגיעו ארצה במהלך חודש אוגוסט.

הדגמים הראשונים שהגיעו ארצה הם דגמי הכניסה של אינדיאן – הסקאוט.

הסקאוט סיקסטי הוא הכלי הבסיסי והזול ביותר של אינדיאן. הוא מציע מנוע וי-טווין בנפח 983 סמ"ק (60 אינץ' מעוקב), מקורר נוזל ומוזרק דלק עם מצערות חשמליות. ההספק 78 כ"ס, המומנט 9 קג"מ, תיבת ההילוכים בת 5 מהירויות, המשקל 252 ק"ג, גובה המושב נמוך – 643 מ"מ בלבד, והוא מגיע בצביעה שחורה או אדומה.

מחירו של הסקאוט סיטקסטי נקסע על 86,200 ש"ח.

הסקאוט המאובזר יותר מגיע בנפח 1,133 סמ"ק המפיק 95 כ"ס ו-9.9 קג"מ. יש לו תיבת הילוכים בת 6 מהירויות, ושאר הנתונים דומים לאלו של הסקאוט סיקסטי. רמת הגימור בו גבוהה יותר, והוא מגיע בצבעים שחור, קרם, מטאל, או שילובי צבעים.

המחירים: 100,200 ש"ח עד 106,200 ש"ח – בהתאם לסכמת הצביעה.

פרט לאופנועים המיוחדים, באינדיאן מציעים מגוון רחב מאוד של תוספות שמאפשרות לקסטם את האופנוע ולהפוך אותו לייחודי יותר, וכן אינסוף פריטי לבוש ואביזרים ממותגים. חלק גדול מקטלוג השיפורים ומקטלוג הלבוש והאביזרים מיובא גם הוא על-ידי היבואנית המקומית.

בשבועות הקרובים, עם כניסתו של מותג אינדיאן לישראל, יוקמו שני אולמות תצוגנ – הראשון ברחוב שוקן 16 בתל-אביב, בסמוך לאולם התצוגה של ק.ט.מ, והשני במעין שורק, במרכז החדש של חברת דוד לובינסקי.

אז איך הם נוסעים?

מסיבוב קצר שעשינו על צמד הסקאוטים ברחבה הענקית של רציף 9 בנמל אשדוד, אנחנו יכולים לספר שמדובר בכלים מיוחדים. מצד אחד הם מביאים איתם משב רוח חדש ומרענן ו'גוד וייב'. כיף לרכב עליהם והם בהחלט עושים חשק לצאת לסיבוב ארוך ברחבי המדינה. מאידך, הם קלים מאוד לרכיבה, ועל אף המראה הקלאסי מדובר באופנועים מודרניים לחלוטין, עם מנועים נשלטים ולא מווברצים ועם התנהגות שברושם ראשוני מרגישה טובה מאוד.

יש קסם באופנועים האלה, ואנחנו הולכים לבחון את הקסם הזה בקרוב מאוד.

המרכיבים

• קונצרן ענק המכיל בתוכו מספר יצרני אופנועים
• יצרנית אופנועי קאסטום עם גישה מודרנית יחסית
• החלטה לשנות כיוון
• מערכת יחסי ציבור משומנת
• כסף

הוראות הכנה

• קח את השם של יצרנית אופנועי הקאסטום
• השתמש בו כדי להקים שלושה פרויקטים ספורטיביים כדי להתחיל לחלחל את הרעיון
• בדוק את תגובות דעת הקהל
• התחל לייצר אופנועי ספורט (???)

הצעד האחרון בהוראות ההכנה עדיין לא בוצע, אך לפי ראות עינינו זה מה שקונצרן פולריס הגדול הולך לעשות עם יצרנית האופנועים שלו – ויקטורי. יש לפולריס בעיה – יש לה שתי יצרניות אופנועי קאסטום – ויקטורי ואינדיאן. הן אמנם שונות מאוד במהות, אך עדיין קרובות ודי מכוונות לאותו פלח שוק. נראה שמישהו בפולריס החליט לקחת את ויקטורי למקום קצת אחר, ספורטיבי, ובצירוף מקרים קצת עצוב, ממש לא מזמן יצרנית אופנועי ספורט אמריקאית אחרת – EBR, הודיעה על פשיטת רגל ונוצר ואקום אליו ויקטורי יכולה להיכנס.

צעד ראשון: קבוצת מרוצי מאוץ

הצעד הראשון שבו חזינו היה ההודעה על קבוצת מרוצי המאוץ של החברה בתחילת השנה באליפות האמריקאית NHRA. האמת היא שפה עדיין לא חשדנו. זה נראה כמו צעד הגיוני, לדחוף מותג בקטגוריית מרוצים פופולרית בארצות הברית. אחר כך היה עוד איזה רמז – סרטון של שני אופנועי קאסטום של החברה עושים דריפטים במסלול – סרטון מגניב, אבל כזה שכבר גרם להרמת גבה.

שני הצעדים הבאים הגיעו כמעט במקביל, אך מכורח הנסיבות – השתתפות בשני מרוצים בעלי פרופיל גבוה שהתקיימו יחסית בסמיכות. האחד, ה-TT באי מאן בקטגוריית האופנועים החשמליים. השני, מרוץ הטיפוס פייקס-פיק בארצות הברית. בשני המקרים ההשתתפות הייתה תחת השם ויקטורי, אך לאופנוע היה קשר רופף מאוד למותג עצמו.

צעד שני: השתתפות ב-TT Zero באי מאן

לאי מאן הגיעה החברה עם אופנוע חשמלי שאמנם נשא את השם ויקטורי, אך בפועל היה מדובר באופנוע של בראמו, אותה רכשה פולריס ממש לא מזמן. החברה הרשימה מאוד כשהרוכב לי ג'ונסטון הקיף את המסלול במהירות ממוצעת של מעל 110 מייל לשעה והפך את ויקטורי לקבוצה השנייה בהיסטוריה שמשיגה הישג שכזה. התוצאות במרוץ היו מרשימות לא פחות – לי ג'ונסטון סיים על הפודיום עם מקום שלישי מכובד ומהירות ממוצעת של 111.620 מייל לשעה. גיא מרטין, שהחליף אל ווילאים דנלופ הפצוע, סיים במקום הרביעי.

צעד שלישי: השתתפות במרוץ פייקס-פיק בארה"ב

הצעד האחרון היה ההשתתפות במרוץ פייקס-פיק, אליו הגיעה החברה עם אופנוע שבנתה במיוחד למרוץ בשיתוף עם רולנד סנדס. האופנוע היה מהיר מאוד תחת ידיו של עיתונאי המגזין האמריקאי Cycle World – דון קנט. הוא אמנם לא סיים את המרוץ בגלל בעיית אלקטרוניקה שנוצרה בנפילה במהלך המרוץ, אך האופנוע עצמו היה מהיר וקיבל הרבה תשומת לב.

אז מה בדיוק צפוי לנו מויקטורי אנחנו לא יודעים, אבל הכיוון הכללי די ברור – להתרחב לכיוון הרבה יותר ספורטיבי. זה לא אומר שלא נראה יותר אופנועי קאסטום מהחברה, אך לא נופתע אם נזכה לראות אופנוע ספורטיבי אמריקאי אמיתי, כזה כמו שאריק ביואל חלם שיהיה ואולי ויקטורי תהיה זאת שתגשים את החלום.

אינדיאן חושפת רשמית את הדגם האחרון שלה, הצ'יף Dark horse. אחרי שתמונה זלגה לרשת אפשר לומר שההפתעה קצת נהרסה, אך בכל זאת, כעת יש פרטים רשמיים.

אז כפי שאפשר היה לשער על פי התמונה שזלגה לרשת, הצ'יף דארק הורס הוא הלכה למעשה צ'יף קלאסיק מושחר, עם מושב יחיד. כל חלקי הכרום בדגם הקלאסיק מוחלפים בצבע שחור מט. יש גם ABS שמגיע כסטנדרט, בקרת שיוט והנעה ללא מפתח. כפי ששיערנו, בתחום המנוע אין חדש וזאת אותה יחידת Thunder Stroke 111 המניעה את רוב דגמי החברה.

כיאה לדגם קאסטום, בטח כזה המגיע מחברה שזה עיסוקה היחיד, לדארק הורס לא פחות מ-40 תוספות שונות, ביניהן כמובן ניתן להוסיף מושב מורכב, למי שממש מתעקש, כידון גבוה (Hanger) או כל תוספת אחרת. הדארק הורס אמור לשמש כבסיס מעולה לשינויים אישיים עם מגוון התוספות השונות שהחברה מציעה מצד אחד, אך מציע גם אופנוע נקי ופשוט עם מראה אגרסיבי, כשהוא דגם הצ'יף הזול ביותר – כ-2,000 דולר זול יותר מהצ'יף קלאסיק, עם מחיר של 16,999 דולר.

[youtube]GY3-A0EHXRo[/youtube]

אינדיאן צפויה להציג בקרוב רשמית את ה'דארק הורס', וריאציה נוספת לצ'יף המוכר שלה. זה התחיל משמועות, דרך הודעה רשמית, שאחריה במהרה הגיעה גם תמונה של הדגם.

בינואר האחרון החלו להתפרסם שמועות כי אינדיאן, שבבעלות פולאריס הקנדית, צפויה להציג דגם חדש. שמו של הדגם החדש נרשם בארצות הברית ומיד השמועות נפוצו שאינדיאן תחייה את דגם ה-Dark Horse, דגם שנמכר בין 2010 ל-2013. בשבוע שעבר החלו השמועות לצבור תאוצה כי אינדיאן צפויה להציג את הדגם החדש בקרוב, והחברה אכן אישרה כי הדגם החדש קיים ואף יוצג, אך בדרך מעט מקורית מהמקובל.

החברה הודיעה כי הדארק הורס יוצג ב-13 בפברואר אחרי מסע העונה לשם Dark Horse Challenge Ride, שבסופו יוצג האופנוע בתערוכת האופנועים המתקיימת באותה העת בשיקגו. החברים מאירופה לא מופלים לרעה וההשקה תיערך גם באירופה, בה 12 שעות לאחר ההשקה בארה"ב יוצג הדגם בתערוכת האופנועים המתקיימת בלונדון. השקעה רצינית ללא ספק, אם כי השמועות דיברו בעיקר על דגם הצבוע בצבע שחור מט וצפוי להיות האופנוע הזול ביותר של אינדיאן.

אך המירשתת, כמו תמיד, מצליחה להפתיע. ביום שישי האתר Asphalt And Rubber חשף תמונה של הצי'ף דארק הורס החדש ולמעשה הרס את ההפתעה שצפויה הייתה להיחשף במסע בשיקאגו. בין אם מדובר בטעות ובין אם לא, אינדיאן הרוויחה רעש נוסף סביב האופנוע החדש, שלבטח יסתיים רק עם הצגת הדגם החדש על מפרטו ומחירו.

אז מה יש לנו כאן? כפי שכולם צפו, מדובר בצ'יף קלאסיק מושחר. מה זה אומר? שאין כרום והכל צבוע בשחור – הכנפיים, הפנס, ראשי המנוע, הכידון, המראות, הגלגלים, ואפילו הצמיגים מאבדים את הכתף הלבנה המוכרת של אופנועי אינדיאן ודגמים קלאסיים אחרים. אפשר לספור על יד אחת את החלקים הכסופים. למי שפספס, אז באינדיאן מוותרים על מושב המורכב לטובת האסתטיקה. זה אולי פשוט, אבל אנחנו חושבים שזה יפה מאוד ונותן לאופנוע מראה אגרסיבי וצעיר הרבה יותר משאר דגמי החברה.

כאמור, אין עדיין פרטים מלאים, אך אנחנו משערים כי מדובר בעיקר בטיפול קוסמטי. המנוע הוא אותו Thunder Stroke 111 המניע את שאר דגמי הצ'יף, וי-טווין בנפח 1,811 סמ"ק. הדגם החדש צפוי להיות דגם הצ'יף הזול ביותר ומחירו צפוי להיות כ-17,000 דולר, זול בכ-2,000 דולר מהצי'ף קלאסיק. לטעמנו מדובר בצעד נוסף שעושה אינדיאן כדי לפנות גם לדור הצעיר יותר, זאת לאחר שהציגה את הסקאוט הזול, שזכה לקבל מנוע מקורר נוזל.