אופנועים – של כל היצרנים – יורדים מפס הייצור במסגרת של פשרות. הם אמורים לקלוע למידות ולטעם של כולם. מכוונים לממוצע. אבל יש כאלה שבוחרים לייחד את האופנוע שלהם, להתאים אותו אישית – לסגנון, להלך רוח, לדרך האינדיבידואלית בה אותו רוכב רואה העולם הדו-גלגלי. יש כאלה שבוחרים לעשות זאת לבד, ויש כאלה שפונים לאומנים שיעשו זאת עבורם. ארלן נס היה אחד מאותם אומנים.
אחד מאלפי העיצובים המיוחדים של ארלן נס
ארלן נס, שהלך לעולמו השבוע בגיל 79, הוביל במשך עשורים את הדרך המיוחדת של ההתאמה האישית, מה שבאנגלית נקרא קאסטום. הוא יצר פרשנויות מעניינות, וללא ספק ייחודיות, בתחום הצבעוני הזה. משפחת נס – ארלן, בנו קורי ונכדו זאק – יצאו בשנת 2004 עם ליין מיוחד של אופנועי ויקטורי, שדחף קדימה, בשנים הרבות שעבדו יחדיו, להצלחתה של החברה. במשך השנים הוא עבד גם עם הארלי-דיווידסון ואינדיאן, אך בעיקר בלט עם האופנועים המיוחדים שייצר בעצמו.
תקדישו כמה דקות להתרשם מאלפי העיצובים והירידה לפרטים באופנועים, אביזרים ולבוש שיצר במשך השנים באתר הבית שלו ובעמוד הפייסבוק.
אינדיאן ממשיכה את שיתוף הפעולה עם חברת ג'ק דניאלס – זו של הוויסקי – ומשחררת גרסה במהדורה מוגבלת של דגם הספרינגפילד דארק הורס (Dark Horse).
אינדיאן ספרינגפילד דארק הורס בגרסת ג'ק דניאלס
הספרינגפילד דארק הורס בגרסת ג'ק דניאלס מתאפיין בצביעה ייחודית בשחור ואפור בהשראת הצביעה שעל תווית בקבוק הוויסקי טנסי, שהוא שילוב של עץ אורן עתיק מחביות המזקקה. הדארק הורס ג'ק דניאלס מגיע עם מגן רוח כהה וגדול שניתן להסרה, תאורת LED, תפירה של המושב עם הסמל של ג'ק דניאלס, ושפע נגיעות מיוחדות לאורך כל האופנוע.
כל אחד מ-177 היחידות של הדארק הורס ג'ק דניאלס יהיה ממוספר במספר סידורי, ויהיה כתוב עליו שם הרוכב בצמוד לסמל של ג'ק דניאלס. המכירה החל מחודש ספטמבר, והמחיר כ-40 אלף יורו. אם חשבתם להזמין אחד אתם בבעיה, מפני שמבין מדינות אירופה והמזרח התיכון רק אנגליה, ספרד וגרמניה יקבלו את הגרסה המיוחדת הזו.
זאת השנה הרביעית לשיתוף הפעולה של אינדיאן עם ג'ק דניאלס. בעבר שחררו אינדיאן וג'ק דניאלס גרסאות מיוחדות לסקאוט בובר, לצ'יפטיין ולצ'יף, כאשר כל אופנוע מקבל עיצוב בסגנון תצוגת אחד מבקבוקי הוויסקי של ג'ק דניאלס, וכולם מיועדים לאספנים – של אופנועים ושל וויסקי.
סיר אלן קאת'קארט הוא מעיתונאי האופנועים הוותיקים והמוערכים בעולם. הוא עוסק כעצמאי בעיתונות אופנועים החל מ-1981 ברציפות, והוא כותב למגזינים במעל 30 מדינות ברחבי העולם. בעבר התחרה במרוצי אופנועים ומכוניות, ואף זכה במרוצים כמו דייטונה, ה-TT של אוסטרליה ואליפות הסופרמונו האירופאית. הוא התחרה גם ב-TT של האי-מאן, וסיים רביעי, חמישי ותשיעי, וכן השתתף ואף ניצח בעוד עשרות רבות של מרוצי אופנועים ברחבי העולם.
קאת'קארט כותב גם לפול גז במסגרת שיתוף פעולה שלנו איתו, וכתבותיו תתפרסמנה אצלנו לעתים קרובות.
* * * * *
קצת רקע: אינדיאן, יצרנית האופנועים הוותיקה בארה"ב, חזרה להתחרות באליפות מרוצי הפלאט-טראק (מסלולי עפר אובאליים) עם ה-FTR750 אחרי היעדרות של 70 שנה מסצנת המרוצים. הנ"ל מיד הפגין עליונות מוחלטת וזכה באליפויות בשתי עונותיו הראשונות (2018-2017), כשבעונה האחרונה הוא ניצח ב-17 מתוך 18 מרוצים.
היה אם כך צפוי שאינדיאן תשיק רפליקת כביש לאופנוע המרוצים, והנה לנו ה-FTR1200. מעניין היה לבחון את המטרות שהציבה לעצמה החברה בפיתוח האופנוע והמידה בה הן הושגו. לשם כך ראיינו את מנהל המוצר של הדגם, בן לינדמן. "תחת המיתוג 'נולד בעפר, נועד לכביש' (Born in the dirt, Built for the street), היה ברור שהסטייל והסגנון ישאבו את השראתם מאופנוע מרוצי הפלאט-טראק. רצינו להתאים לתצורה אופנוע גדול יותר ורצינו שיהיה כיף לרכוב עליו בכביש".
אינדיאן FTR1200 – עידן חדש לאינדיאן
ההשראה העיצובית וההנדסית של ה-FTR750 ניכרת בברור בצמד הדגמים FTR1200 ו-FTR1200Sשהוצגו בתערוכת קלן בראשית אוקטובר. מחירי היעד של הצמד בארה"ב הם $13,000 ו-$15,000 בהתאמה. אם לשפוט לפי התגובות, הרי שנזכה במהרה לראות דגמי 'טראקר' מיצרניות נוספות, אלא שלרובם אין את מסורת ההצלחה במסלול המרוצים שיש לאינדיאן. נכון שהארלי ניסו ב-2008 עם ה-XR1200 (שלא כל כך הצליח), אבל מאז – שום דבר.
כך או אחרת, עם ד.נ.א של רייסר בעל שתי אליפויות, המיתוג 'נולד בעפר, נועד לכביש' בהחלט קולע כשרוכבים על האופנוע. צמד דגמי ה-FTR1200 הם הדבר האמיתי. ביקרנו במטה חברת האם, פולאריס, השוכנת במיניאפוליס ובמרכז הפיתוח בוואיומינג כשישה שבועות לפני החשיפה בקלן. רכבנו על דגמי הקדם-ייצור במסלול המבחן של מרכז הפיתוח ובכבישי מינסוטה. בהזדמנות זו גם נפגשנו עם בכירים בחברה, והתברר לנו שה-FTR1200 הוא רק הראשון בסדרה של דגמים עתידיים המבוססים על המנוע החדש.
זהו מנוע וי-טווין ב-60 מעלות, מקורר נוזל, בנפח 1,203 סמ"ק, בעל שני גלי זיזים עיליים ו-8 שסתומים. מידותיו – 102 x 73.6 מ"מ וההספק והמומנט המוצהרים הם 120 כ"ס ב-8,250 סל"ד ו-85Nm ב-6,000 סל"ד. זוהי פלטפורמת ההנעה השלישית מאז הרכישה על-ידי פולאריס, אחרי הצ'יף והסקאוט.
עם מנכ"ל אינדיאן – סטיב מנטו
למרות הדמיון למנוע הסקאוט, זהו מנוע חדש לגמרי לדבריו של מנכ"ל אינדיאן סטיב מנטו. "המנוע מהווה פלטפורמה מאוד גמישה שנוכל להתאים למגוון יישומים. אנחנו מתרגשים לקראת הרחבת ההיצע של אינדיאן מעבר לתצורה של קרוזרים ואופנועי תיור כבדים. אנו רוצים להרחיב את אופקינו אל מעבר לשוק האמריקאי. כדי להפוך למותג גלובלי עלינו לכוון לשוק האירופאי ולהציע דגמים שקולעים לצרכים של השוק הזה". באופן קצת אירוני, ההשקה של ה-FTR1200 מבוססת על דגם בעל אופי אמריקאי כמו פופקורן, אבל עתיד הפלטפורמה מכוון אל הבמה העולמית. אנחנו יכולים לצפות לאופנוע אדוונצ'ר שיתמודד מול הב.מ.וו R1250GS ואחריו לסטריטפייטר או אופנוע ספורט-תיור. מנטו וחבריו במועצת המנהלים של פולאריס מכוונים את אינדיאן לשוק העולמי ומהמרים שהמנוע הזה יוביל אותם ליעד.
לדבריו של מנהל המוצר הבכיר של אינדיאן, בן לינדמן, העבודה על דגם הכביש של ה-FTR1200 החלה במרץ 2016, חודשים ספורים לאחר השקת פרויקט אופנוע המרוצים – ה-FTR750, ובאופן טבעי, הפיתוח של שני האופנועים היה מחובר ומתואם מראשית הדרך. בשנתיים וחצי האחרונות ה-FTR1200 עבר יותר ממיליון וחצי ק"מ על מבחנים מכאניים של MTS ועוד עשרות אלפי ק"מ של מבחני דרכים. המבחנים הללו נוהלו כפרויקט משותף של מרכז המחקר והפיתוח של פולאריס בוואיומינג ושל חברת הבת השווייצרית סוויסאוטו, שהייתה גם אחראית בלעדית לפיתוח דגם המרוצים, ה-FTR750. רוכב המבחן של סוויסאוטו, בוגר קטגוריית ה-500 ב-GP חואן באוטיסטה בורג'ה, יחד עם צוות המרוצים זוכה אליפות הפלאט-טראק האמריקאי, היו רוכבי המבחן.
ל-FTR1200 שלדת מסבך משולשי פלדה בה מוקם המנוע כגורם נושא עומס, ושלדת הזנב מאלומיניום. הזרוע האחורית ארוכה למדי, וצירה עובר באחורי בלוק המנוע. הזרוע מחוברת לבולם יחיד צדי של זקס, שניתן לכיוון בדגם ה-S. המושב גבוה יחסית – 840 מ"מ. זהו אמנם מושב כפול, אבל רק בתנאי שהמורכב ממש קטן. תנוחת הרכיבה זקופה למדי, אבל ממצבת את הרוכב קדימה, כשמשקלו על הגלגל הקדמי, זאת מבלי לעייף את הידיים הודות לכידון פרו-טייפר רחב ושטוח בסגנון פלאט-טראק. הנדסת האנוש ורוחב הכידון יהפכו את האופנוע למושלם בכבישים מפותלים. "נולד בעפר, נועד לסדום-ערד" אם תרצו. גאומטריית השלדה שמרנית עם צמד בולמי זקס הפוכים בקוטר 43 מ"מ, בזווית היגוי 26.3 מעלות ומפסע של 130 מ"מ. בסיס הגלגלים ארוך יחסית ל'משחיז קניונים' ועומד על 1,524 מ"מ. רגליות הרוכב ממוקמות מעט לאחור ממה שציפיתי, אבל התוצאה היא תנוחת רכיבה המעניקה שליטה ונוחות. האינדיאני הזה יהיה בהחלט יריב ראוי לדוקאטי מונסטר 1200 בתור אופנוע להתניידות יומיומית לרוכב הממהר.
מנוע וי-טווין חדש וספורטיבי
לחיצה קלה על כפתור ההתנעה לוקחת את הרוכב אחורה בזמן. הצליל המיוחד המופק מצמד המפלטים בימין האופנוע, השואבים השראה מסגנון הפלאט-טראק, מזכיר את הצליל של מנוע אגדי מראשית המאה – האפריליה RSV 'מילה', שנחשב בזמנו לווי-טווין הטוב בעולם. בדומה לאינדיאן, תצורת המנוע הייתה V ב-60 מעלות עם שמונה שסתומים ששילבה מבנה קומפקטי עם תחום מומנט רחב. החיסרון המובנה היה בגובהו, שכן בניגוד לדוקאטי למשל, אין מקום בין הבוכנות ליחידת המצערת וגם לתיבת אוויר בנפח מספק.
באינדיאן התמודדו עם הבעיה על-ידי העברת מיכל הדלק לאחור, מתחת למושב. הפתרון הזה נותן מספר יתרונות: הורדת מרכז הכובד, מקום לתיבת האוויר ישירות מעל גוף המצערת ומרכוז המסה, מה שתורם להיגוי זריז למרות בסיס הגלגלים הארוך וצמד הגלגלים בקוטר "19 לקדמי ו-"18 לאחורי. הצמיגים הם צמיגי דנלופ DT3-R רדיאליים בעלי מדרס קוביות בהשראת צמיגי פלאט-טראק, שייוצרו במיוחד לדגם הזה. בחירת הגלגלים והצמיגים נבעה משיקולי עיצוב וביצועים. המטרה הושגה בהחלט, אבל במחיר של רעש מוקצן מכיוון הצמיגים. מנגד, המדרס המיוחד גם משמש כסוג של מנגנון התראה קולית. הפרופיל השטוח של צמיג הדנלופ האחורי מעניק אמנם תחושת יציבות מצוינת בפניות והשלדה מאפשרת זווית הטיה של 43 מעלות, אבל יש סכנה לאבדן אחיזה בקצה המדרס. השינוי בצליל כשמגיעים לקצה בא לעזרו של הרוכב הממהר. זה מרגיש כאילו הצמיג מדבר אליך בקצה גבול האחיזה, וכדאי להקשיב לו.
בפניות מהירות ה-FTR1200 נותן את התחושה שנטוע היטב. הוא מאוד יציב, מבלי שהגאומטריה הקונבנציונלית תכביד על ההיגוי יתר על המידה. בניגוד לנייקדים רבים אחרים גם אין תופעות של נדנודים בפרונט. עם זאת, גיליתי שבפניות מעל 120 קמ"ש כדאי להוריד הילוך לחמישי ולעבור את הפנייה במצערת חלקית כדי שהאופנוע יחבק את הפנייה ושלא תהיה תחושה של אובדן אחיזה בגלגל הקדמי.
וזה עובד!
בפניות צפופות ואיטיות יותר הכידון הרחב מאפשר לרוכב לדחוף את האופנוע לרכיבה אגרסיבית אך בטוחה. אדון בורחה וחבריו עשו עבודה מצוינת בכיווני המתלים. עם מהלך גלגל של 150 מ"מ לפנים ומאחור, הרוכב מאוד מודע לטיב הכבישים המשובשים של מינסוטה. עם זאת, לא קיימת שום תחושה של נדנדה, גם לא בבלימות או תאוצות חזקות. מהנדסי אינדיאן וזקס יצרו חבילה מאוד מאוזנת. כשמוסיפים לתבשיל מרכוז מסה שנובע מהארכיטקטורה של השלדה, הרי שמתקבלת חבילה עם התנהגות כביש טובה מאוד.
"ידענו שזה יהיה אופנוע שירכבו עליו בעיקר בכביש, עם דגש לכבישים מפותלים. תכננו אותו למטרה הזו", אומר לינדמן, ומוסיף: "עם זאת, לא רצינו להגביל אותו לאספלט חלק. רצינו שהוא יהיה מסוגל להתמודד עם משטחים יותר קשוחים, ולמרות שלא מדובר באופנוע שטח – שניתן יהיה לרכוב איתו גם בשבילים קלים".
צמד בלמי הברמבו הקדמיים בקוטר 320 מ"מ בסיוע קליפרים בעלי 4 בוכנות עוצרים היטב את 221 הק"ג (משקל יבש) של ה-FTR וגם מעניקים פידבק טוב. בלימה חזקה תוך הטיה לא גורמת להזדקפות של האופנוע כפי שקורה לעתים באופנועים בעלי מפסע גדול, וזה תורם רבות לתחושת הביטחון של הרוכב. מצמד מחליק של FCC המגיע בחבילת הבסיס של שני הדגמים מכוון למינימום בלימת מנוע, כך שעל בלמי הברמבו להרוויח את לחמם ביושר. הפעלת המצמד קלה ולא תכביד על הרוכב ברכיבה עירונית. מערכת ABS של בוש היא חלק מחבילת הבסיס וניתנת לניתוק. באופנועי הקדם-ייצור היא עדיין לא כוילה כראוי והייתה מנותקת.
ביצועי הכביש מעולים, ואפילו מפתיעים
מערכת ניהול המנוע גם היא מבית בוש הגרמנית. היא כוללת מצערות חשמליות (Ride By Wire) ומאפשרת שלושה מצבים בדגם ה-S בלבד: ספורט, סטנדרטי וגשם. בנוסף, היא אחראית לבקרת אחיזה, בקרת ווילי ו-ABS להטיה.
היו גם אי-אלו הצקות קטנות שכנראה ייעלמו בדגם הסדרתי. ריפוד המושב קשה מדי לתנוחת הישיבה הזקופה, פתיחת רגלית הצד לוותה במפגש כואב עם רגלית הרוכב, וקשה היה להגיע למתג ההצתה כי מד המהירות לא מוקם כראוי. דברים קטנים. מאידך האבזור בהחלט טוב, עם בקרת שיוט וחיבור USB סטנדרטיים בשני הדגמים, חיפויי מגנזיום למנוע, תאורות LED קדמית, אחורית ובמאותתים, ואפילו הלוגו של אינדיאן מואר, כך שלא יהיה ספק לעוברי האורח מה חלף על פניהם כרגע.
הכוכב של ההצגה הוא ללא ספק המנוע. הוא שוקל 84 ק"ג, שהם 18 ק"ג פחות ממנוע הסקאוט בעל הנפח הקטן יותר (1,133 סמ"ק). המנוע מצויד בגל איזון שעושה את העבודה מצוין. לא מרגישים שום רעידות עד 7,000 סל"ד, ורק זמזום קל ברגליות עד למנתק ב-9,000 סל"ד מזכיר שזה בכל זאת וי-טווין. מה שכן מרגישים זה כוח, והרבה ממנו.
אבולוציה מרשימה לאופנוע הפלאט-טראק של אינדיאן – ה-FTR750
מספר שבועות לפני המבחן הזדמן לי לרכב על ה-FTR750 של אלוף הפלאט-טראק בשנתיים האחרונות, ג'ארד מיס. רכבתי באגרסיביות במעלה הגבעה במסלול גודווד במהלך פסטיבל המהירות של גודווד, וכשחלפתי על-פני הבית בקצה הגבעה בהילוך שישי ובמצערת פתוחה לרווחה, חשבתי לעצמי :"אינדיאן, אנא מכם, פליייז, הכניסו את המנוע הזה לשלדת כביש עם פנסים וצופר!". אז אמנם לא עשו בדיוק את מה שביקשתי, אבל ה-FTR1200 הוא הדבר הכי קרוב והוא בהחלט מספק את הסחורה. עד כדי כך שבמהלך הרכיבה עליו מצאתי את עצמי משנן תחינה חדשה: "אינדיאן, אנא מכם, פליייז, הכניסו את המנוע הזה לשלדת אדוונצ'ר, קפה-רייסר, סטריטפייטר… פליייז!". באותו הערב גיליתי שזה בדיוק מה שהם מתכננים.
מה שאכתוב כעת אולי יישמע כמו מחמאה עוקצנית משהו, אבל זאת לא הכוונה. זו לכל היותר התבוננות על התמורות שחלות בתעשיית האופנועים באמריקה, כשנדמה שדווקא אינדיאן הוותיקה עומדת בראש המחנה. במהלך הרכיבה על ה-FTR1200 מצאתי את עצמי בודק שוב ושוב שאני אכן רוכב על אופנוע אמריקאי. המנוע הרגיש אירופאי, אפילו איטלקי. יחס דחיסה של 12.5:1, ראשי צילינדר בזרימה גבוהה וגל ארכובה בעל אינרציה נמוכה ששוקל 4.5 ק"ג פחות משל הסקאוט – כל אלה מביאים לכך שהסל"ד מטפס במהירות ומספק תגובה מיידית ותאוצה מלהיבה של רייסר פלאט-טראק חוליגן אם בכך חפצה נפשכם. בה בעת, עקומת מומנט שטוחה ובשרנית המאפשרת רכיבה נינוחה עם כוח גמיש שיכול גם להיבנות בהדרגה.
מרשים ביותר, ועם דגמים נוספים על הפלטפורמה, העתיד נראה טוב
בפועל יש לנו עסק עם שני אופנועים, או אם תרצו אופנוע אחד עם פיצול אישיות. בקצה אחד של ההפרעה יושב ה-FTR1200S עם בורר מצבי רכיבה במצב ספורט. כפי שכבר נאמר – אופנוע לחוליגן המצוי שרוכבים עליו באגרסיביות, בסל"ד גבוה ובשימוש נדיב בתיבת ההילוכים המאוד חלקה. בקצה השני יש אופנוע שיגיב לפתיחת מצערת לרווחה בהילוך שישי מ-2,000 סל"ד בתאוצה חזקה ורציפה, בלי השתנקויות, גמגומים או דרמה. ה-ECU של בוש מתפקד מצוין וגם מאפשר תכנות להגבלה שתעמוד בדרישות רישיון A1 (באירופה A2).
הרכיבה על אופנוע הביצועים הראשון של אינדיאן, שהוא גם הראשון בסדרה של דגמים שייוצרו על בסיס המנוע החדש, הייתה מהנה ומרשימה. ה-FTR1200 הוא אותנטי ומשכנע. הוא החלוץ בשורה של דגמים חדשים שנועדו להצית את דמיונם של רוכבים על הבמה העולמית ולעשות את זה בסגנון אמריקאי. אני מחכה בקוצר רוח לפרק הבא.
דל"ב מוטוספורט, יבואנית אינדיאן לישראל, מודיעה כי מעתה יימכרו כל דגמי הסקאוט כשהם מוגבלים ל-47.6 כ"ס (35 קילוואט) ומתאימים לרישיון נהיגה A1 (באירופה A2).
דגמי הסקאוט – סקאוט סיקסטי, סקאוט וסקאוט בובר – ימשיכו להגיע ארצה בגרסאות הרגילות עם כ-100 כ"ס, אולם במקביל אליהם יגיעו אותם דגמים גם בגרסאות A1, כאמור עם הספק מקסימלי של 47.6 כ"ס.
עם פתיחת תערוכת INTERMOT בקלן, גרמניה, הערב, אינדיאן חושפת את הגרסה הסדרתית ל-FTR1200 המסקרן, שנחשף בשנה שעברה כאופנוע קונספט.
ה-FTR750 מול הגרסה הסדרתית של ה-FTR1200
ה-FTR1200 נבנה בהשראת ה-FTR750 – אופנוע הפלאט-טראק של אינדיאן שהחל מחשיפתו ב-2016 כבש הלכה למעשה את אליפות הפלאט-טראק האמריקאית, וכצפוי, ה-FTR1200 בגרסה הסדרתית דומה מאוד לגרסת הקונספט.
המנוע, וי-טווין בנפח 1,203 סמ"ק, מספק 120 כ"ס (90 קילוואט), אבל לא פחות חשוב הוא המומנט שעומד על 11.7 קג"מ, כשלפי אינדיאן מדובר על רצועת מומנט שטוחה לחלוטין. השלדה עשויה ממסבך משולשי פלדה, מלפנים יש מזלג הפוך ובלמים רדיאליים של ברמבו, ומאחור זרוע פלדה עם בולם יחיד, החישוקים בקוטר "19 מלפנים ו-"18 מאחור עם צמיגי דאנלופ ייעודיים, כשכל המכלולים תומכים ברכיבה ספורטיבית. מיכל הדלק של ה-FTR נמצא מתחת למושב, ואילו תיבת האוויר היא זו היושבת מעל למנוע, לצורך שאיבת אוויר מקסימלית והגדלת המילוי הנפחי. המצערות הכפולות פועלות בתפעול חשמלי, הכידון העבה של פרו-טייפר, והפנסים כולם מסוג LED – כולל הפנס הקדמי העגול.
יפהפה, וכנראה גם ביצועיסט
באינדיאן חושפים גם גרסת FTR1200S מאובזרת יותר, הכוללת בולמים מתכווננים באופן מלא – כולל בולם אחורי בעל מיכל גז חיצוני, מסך מגע בגודל "4.3 עם קישורית בלוטות', ואלקטרוניקה רבה הכוללת בקרת יציבות כולל חיישן הטיה, ABS מתקדם הכולל בקרת אחיזה, בקרת ווילי, 3 מצבי ניהול מנוע (ספורט, סטנדרט וגשם), ושליטה על תגובת המצערת.
ה-FTR1200 וה-FTR1200S צפויים להגיע לשווקים, ובכלל זה לישראל, במחצית הראשונה של 2019. אנחנו ממתינים להם בכיליון עיניים.
אינדיאן מתקדמת בצעדי ענק. מאז רכישת המותג האמריקאי הוותיק על-ידי קונצרן פולאריס ב-2011, החברה לא מפסיקה להתפתח ולחשוף דגמים חדשים וגרסאות חדשות לדגמים קיימים. פולאריס לקחה את השם והמוניטין של אינדיאן, והפכה את הכלים למודרניים וידידותיים, יחד עם השמירה הקפדנית על המראה והרוח של המותג.
עד היום לאינדיאן היו 2 פלטפורמות לליין הרחב של האופנועים שלה: הסקאוטוהצ'יף. על צמד הפלטפורמות הללו בנו באינדיאן דגמים רבים בטווח מחירים רחב, כשסדרת הצ'יף מציעה את המגוון הרחב ביותר של דגמים.
כעת, 7 שנים אחרי הרכישה, עומדים להציג באינדיאן פלטפורמה שלישית במספר – פלטפורמת ה-FTR1200, הנה 5 דברים שאתם צריכים לדעת עליה:
הבסיס – FTR750
ה-FTR750 במרוץ פלאט-טראק בארה"ב
לפני שנתיים חשפו באינדיאן את ה-FTR750 – אופנוע פלאט-טראק תחרותי המיועד להתחרות במרוצי הפלאט-טראק הפופולריים בארה"ב ולשבור את השליטה המוחלטת של הארלי-דיווידסון בסגמנט. התוצאות היו מיידיות: אינדיאן זכתה עם ה-FTR750 בשתי האליפויות האחרונות, כשבעונה האחרונה ה-FTR750 קוטף 11 ניצחונות מתוך 12 מרוצים. בנוסף, טראביס פסטרנה ערך עם ה-FTR750 מופע קפיצות ראווה לזכרו של איוול קניבל.
הקונספט – במילאנו 2017
גרסת הקונספט של ה-FTR1200 כפי שהוצגה במילאנו 2017
בתערוכת מילאנו 2017 חשפה אינדיאן דגם קונספט של FTR1200. הרעיון היה לבחון את תגובות הקהל לגרסה סדרתית ל-FTR, כזו המיועדת לכביש הציבורי ולא למרוצים, אבל משתמשת באלמנטים עיצוביים ומכאניים הלקוחים מה-FTR750 המקורי. תגובות הקהל לא הותירו מקום לספק – קהל הרוכבים מעוניין בדגם כזה.
הייצור הסדרתי – ל-2019
כך ייראה ה-FTR1200?
באינדיאן הבינו שיש דרישה לאופנוע בקונספט פלאט-טראק לכביש הציבורי, והכריזו לאחרונה שה-FTR1200 יגיע לייצור סדרתי כבר כדגם 2019. על הפלטפורמה הזו יבנו קרוב לוודאי דגמים נוספים בעתיד – ספורטיביים יותר או פחות.
הפלטפורמה – ספורטיבית
כל הסימנים מעידים – זה יהיה כלי לגז!
הנתונים של ה-FTR1200 והמכלולים המכאניים שלו מבטיחים שמדובר באופנוע עם יכולות ספורטיביות ממשיות ולא עוד קרוזר מגודל לשיוט בכבישים ישרים. המנוע, וי-טווין בנפח 1,203 סמ"ק, יפיק כ-120 כ"ס ויותר מ-12 קג"מ, והוא יישב בתוך שלדת מסבך משולשי פלדה קשיחה. הבולמים הקדמיים הפוכים ובשרניים, הגלגלים בקוטר "19 קדמי ו-"18 אחורי, והבלמים ככל הנראה של ברמבו האיטלקית. המשקל אמור להיות נמוך, וכאמור הקונספט כולו – ספורטיבי. ממש אופנוע לתת איתו גז.
החשיפה – בקלן
מימין: ה-FTR750; משמאל: ה-FTR1200 בגרסת הקונספט
אינדיאן תציג את גרסת הייצור הסדרתי של ה-FTR1200 כבר בתערוכת קלן הקרובה שתיפתח בעוד שבועיים. אז גם ייחשפו הנתונים המלאים, וכמובן תמונות. על-פי ההערכות, גרסת הייצור של ה-FTR1200 תהיה דומה מאוד לגרסת הקונספט שהוצגה במילאנו בשנה שעברה.
אלינו לישראל ה-FTR1200 צפוי להגיע לקראת אמצע 2019, וכבר עכשיו אנחנו יודעים שזה לגמרי אחד הכלים שאנחנו רוצים להניח עליהם את הישבן ולתת גז.
טראביס פסטרנה, רוכב הפריסטייל המפורסם בעולם ומקים חבורת הנייטרו סירקס (Nitro Circus), ביצע אתמול בלאס וגאס שבארה"ב – מול 25,000 צופים – 3 קפיצות ראווה המשחזרות את הקפיצות האגדתיות משנות ה-70 של המאה הקודמת של האב הרוחני של הפריסטייל מוטוקרוס – איוול קניבל.
שואו אמריקאי במיטבו
בקפיצה הראשונה שבר פסטרנה את שיאו של קניבל, כשקפץ מעל 52 מכוניות מרוסקות (השיא של קניבל מ-1973 עונד על 50 מכוניות). מרחק הקפיצה – 43.5 מטרים.
בקפיצה השנייה שחזר פסטרנה את שיאו של קניוול מ-1975, כשקפץ מעל 16 אוטובוסים. השיא של קניוול, אגב, עומד על 14 אוטובוסים. מרחק הקפיצה – 58.5 מטרים.
הקפיצה השלישית, מעל המזרקה המפורסמת של סיזרס פאלאס, שחזרה את הקפיצה של קניוול שבה כמעט ואיבד את חייו כשהתרסק בנחיתה. 60 מטרים – זה המרחק שהיה לפסטרנה להאיץ לעבר הקפיצה ולהגיע למהירות של כ-110 קמ"ש – מהירות שמאפשרת רק מטרים ספורים של מרווח ביטחון. גם את הקפיצה הזו פסטרנה ביצע בהצלחה.
אירוע הראווה היה מחווה של חברת אינדיאן לאיוול קניבל, ובמהלכו רכב פסטרנה על אינדיאן סקאוט FTR750 – גרסה מודרנית של הפלאט-טראק מהעבר, ששונה לחלוטין מאופנועי הפריסטייל-מוטוקרוס שעליהם רוכב פסטרנה במסגרת הופעותיו בנייטרו סירקס. גם הלבוש של פסטרנה היה הומאז' ללבוש בצבעי דגל אמריקה של איוול קניוול.
מחווה יפה, ושואו אמריקאי מופגן כמיטב המסורת. אהבנו.
פינה חדשה בפול גז – 'ענפים בעולם': מעתה נסקור ענפי ספורט מוטורי שונים מעולם מרוצי האופנועים, אלו שפחות פופולריים בשיח הישראלי ונכון להיום אינם מיוצגים אצלנו.
* * * * *
מה זה?
השם אומר הכל: קחו אצטדיון ריצה שטוח טיפוסי, מלאו את המסלול האובאלי בעפר, שימו את האופנוע על הצד ותנו גז. המסלולים באורכים שבין חצי מייל (כ-800 מ') לבין מייל שלם (1.6 ק"מ).
מתוך אליפות ארה"ב בפלאט טראק
הקטגוריות
סינגלים – מבוססים על אופנועי מוטוקרוס בנפח 450 סמ"ק עם הספקים שנעים סביב ה-60 כ"ס. נחשבת לקטגוריית הכניסה.
טווינס – שני צילינדרים בנפח 700-750 סמ"ק המגיעים להספקים של 100 כ"ס ומהירויות של 225 קמ"ש. נחשבת לקטגוריה הבכירה.
האופנועים
המוטיב המשותף לשתי הקטגוריות הוא הפשטת הבלם הקדמי, הקשחת המתלים והרכבת גלגלים וצמיגים מתאימים. בעוד קטגוריית הסינגלים, שנחשבת לקטגוריית הכניסה, מתבססת על אופנועי מוטוקרוס מוסבים, קטגוריית הטווינס מורכבת כיום בעיקרה משתי יצרניות שמייצרות את האופנועים ספציפית למרוצים אלו: הארלי-דיווידסון ואינדיאן.
סרטון מאליפות הפלאט טראק האמריקאית
בקצרה
ענף מרוצים זה התחיל בארצות הברית בתחילת שנות ה-20 של המאה הקודמת. הגישה הייתה פשוטה ככל האפשר – ציירו מעגל בשדה ותנו גז. במהרה צברו מרוצים אלו פופולריות אדירה – גם משום שהצופים יכלו לחזות בכל המסלול מכל נקודה וגם פוטנציאל האקשן והקרבות שסיפקו המרוצים.
עד שנות ה-60 שתי היצרניות העיקריות היו – כמו היום (!) – הארלי-דיווידסון ואינדיאן האמריקאיות, אבל אז הצטרפו היצרניות האירופאיות לזירה. בשנות ה-70 המבחר גדל, כשהיצרניות היפניות החלו לשלוח קבוצות מפעל. המפורסמת מכולן הייתה קבוצת ימאהה, עם קני רוברטס על האוכף. הוא זכה באליפות בשנת 1974 והעתיק את הסגנון הייחודי לעולם ה-GP, שם היה לאמריקאי הראשון שזוכה באליפות. סגנון החלקת הזנב לתוך פנייה שינה את כל מה שהיה מוכר בקטגוריית המרוצים הבכירה והביא את הטכניקה שאנו רואים היום בידיהם של רוסי, מרקז ושות'.
שימ'תה על הצד! (ג'ארד מיס – האלוף המכהן)
שנות ה-80 היו תור הזהב של הונדה, ששמו את כל מרצם בפיתוח אופנוע ספציפי לפלאט טראק. דריכה במקום ומאבקי כוחות בין עולם מרוצי האספלט הביאו לדעיכה קלה בפופולריות, אך העשור האחרון הביא לפריחה מחודשת עם 20 מרוצים בעונה, הפזורים בכל היבשת, ושידורים חיים מחוף לחוף ברשת מרכזית. עונת המרוצים מורכבת מארבעה סוגי מסלולים:
ST (ר"ת Short Track) – מסלול שאורכו קצר מחצי מייל, דרך חצי מייל ועד מייל שלם.
רוכב הזוכה לנצח בכל אחד מארבעת הסוגים זוכה גם בגביע הגראנד סלאם. שני הכוכבים הבולטים בקטגוריה הבכירה הם האלוף המכהן ג'ארד מיס (Jared Mees), שזכה באליפות בפעם החמישית, ובראיין סמית' (Bryan Smith), אלוף 2016 שזכה בתואר באופן דרמטי על חשבונו של מיס בפנייה האחרונה במרוץ האחרון.
גרסה מעניינת ל'ייבוא' של הפורמט היא הגרסה הספרדית, שנקראת סופרפרסטיג'יו (dtxbarcelona.com) ומכילה קאדר שמות מרשים מעולם ה-MotoGP והסופרבייק. המסלול באורך 200 מטר והוא בנוי מאדמת חרס.
לדעתנו זהו אחד מענפי מרוצי האופנועים המהנים יותר לצפייה.
ד.ל.ב מוטוספורט, יבואנית אינדיאן לישראל, משיקה את האינדיאן סקאוט בובר החדש שהושק לאחרונה בתערוכת מילאנו.
אינדיאן סקאוט בובר
הבובר עוצב ברוח התקופה שלאחר מלחמת העולם השניה, בה הופיעו אופנועים מופשטים בעיצובים קרביים, והוא עושה זאת על ידי יצירת תנוחת רכיבה ספורטיבית יותר על ידי שימוש בכידון שטוח (טרקר) והזזת הרגליות 38 מ"מ אחורנית. בנוסף לכך, באינדיאן העניקו לאופנוע החדש זהות ייחודית על-ידי שימוש בצמיגי קוביות אגרסיביים שהולבשו על חישוקים מושחרים שמעניקים לבובר את המראה המיוחד.
שינויים נעשו גם במתלה האחורי שהונמך ב-25 מ"מ, והמזלג הקדמי החדש מטיפוס קארטריג', לצד צביעה שחורה למרבית חלקי האופנוע (לוח מחוונים, אגזוז, מנוע ועוד). בנוסף, כיסויי הגלגלים קוצצו, המושב נתפר מעור בשני גוונים ועל מיכל הדלק הוטבע לוגו אינדיאן.
האינדיאן סקאוט בובר מצויד במנוע וי-טווין בנפח 1,133 סמ"ק שמפיק 94 כ"ס ו-10 קג"מ, ומשודך לתיבה עם 6 הילוכים. מלפנים מותקן מזלג טלסקופי מטיפוס קארטרידג', ומאחור יש צמד בולמים. על הבלימה אחראי דיסק יחיד בקוטר 298 מ"מ עם קליפר כפול בוכנות מלפנים, ומאחור דיסק יחיד בקוטר זהה של 298 מ"מ. מידות הצמיגים עומדות על 130/90R16 מלפנים ו-150/80R16 מאחור. האורך הכללי עומד על 2,311 מ"מ, גובה המושב 635 מ"מ, נפח מכל הדלק 12.5 ל', והמשקל הכללי עומד על 255 ק"ג מלא.
מחירו של אינדיאן סקאוט בובר החדש עומד על 105,900 שקל לגרסת צבע יחיד ו-107,900 שקל לגרסה הדו-גונית.
אינדיאן מעדכנת את סדרות הסקאוט והצ'יף לשנת 2018, וגם מוסיפה לליין 3 דגמים חדשים – סקאוט בובר, ספרינגפילד דארק הורס, ורואדמסטר עלית.
הסקאוט בובר החדש של 2018 – בסכמות צביעה שונות
כל דגמי הסקאוט מגיעים החל מ-2018 עם מזלג קדמי מסוג קארטרידג' – שיפור חשוב למזלג הקיים. בנוסף, הסקאוטים יגיעו החל מהשנה עם מושב אחורי ורגליות מורכב כסטנדרט, ללא הצורך לרכוש אותם במעמד המכירה.
לא פחות חשוב הוא הצגתו של הסקאוט בובר, המתווסף לליין הסקאוטים של אינדיאן. העניין המרכזי בבובר החדש הוא העיצוב, כשהבסיס המכאני נשאר זהה לשאר דגמי הסקאוט, והוא מגיע ב-5 סכמות צביעה. אין צורך להכביר במילים – פשוט תראו את התמונות.
אינדיאן סקאוט בובר
גם הספרינגפילד מקבל גרסה נוספת – דארק הורס. כמו שאר גרסאות הדארק הורס של אינדיאן, גם פה מדובר בצביעת שחור-מט. הכנף הקדמית קוצצה מעט כדי לחשוף את גלגל ה-"19 השחור, והאבזור מינימליסטי, שוב – בהתאם לרוח הדארק הורס.
אינדיאן ספרינגפילד דארק הורס
הרואדמסטר עלית הוא כנראה מהאופנועים המאובזרים ביותר שיש. הבסיס הוא הרואדמסטר היוקרתי (והמאובזר), אולם הוא מקבל צביעה חדשה בשחור-כחול – בעבודת יד, כולל נגיעות זהב 23 קראט על מיכל הדלק, מערכת סטריאו של 300 וואט, מערכת תקשורת מקורית ועוד כמה תופינים ונגיעות עיצוביות שלא מגיעות ברואדמסטר ה'רגיל'. רק 250 יחידות ייוצרו מהרואדמסטר עלית, ואם הגרסה הרגילה עולה בארץ יוצר מ-250 אלף ש"ח, אנחנו רק יכולים לשער כמה תעלה פה גרסת העלית, אם תגיע ארצה.
אינדיאן רואדמסטר עלית
ואם כבר מדברים על דגמי ה-111 אינצ'ים מעוקבים (כ-1,813 סמ"ק), אז אלו מקבלים השנה מסאג' והם חזקים יותר ב-15 כ"ס ובכ-1.5 קג"מ. לא שכוח היה חסר שם, כן?
