תגית: דוקאטי סקרמבלר

  • חדש בארץ: דוקאטי סקרמבלר 1100

    חדש בארץ: דוקאטי סקרמבלר 1100

    ליגל אופנועים, יבואנית דוקאטי לישראל, מודיעה על הגעתו ארצה של הסקרמבלר 1100 – האח הגדול והחדש למשפחת הסקרמבלרים הפופולרית.

    דוקאטי סקרמבלר 1100 - ב-3 גרסאות
    דוקאטי סקרמבלר 1100 – ב-3 גרסאות

    הסקרמבלר 1100 החדש עושה שימוש במנוע ה-1,079 סמ"ק מקורר האוויר של דוקאטי, שמפיק יותר הספק (86 כ"ס) ובעיקר יותר מומנט ביחס לגרסאות ה-800, ולטענת דוקאטי המומנט גם יותר שטוח. המנוע הזה הגיע מהמונסטר 1100, אולם הוא עבר מספר שינויים על מנת לעמוד בתקנות יורו 4 ולהתאים לקונספט הסקרמבלר. ניהול המנוע החדש עם המצערות החשמליות מגיע עם 3 מצבי רכיבה – אקטיב, ג'ורני וסיטי.

    פרט לכך הסקרמבלר 1100 גדול יותר מגרסת ה-800, וכך גם מיכל הדלק (15 ל'), וגם האלקטרוניקה ברמה גבוהה יותר כמו מערכת ABS לפניות של בוש מדגם M9.1 וכן בקרת החלקה – 2 בקרות שמגיעות כסטנדרט ב-1100. יש גם לוח שעונים LCD חדש, וכן שקע טעינה USB מתחת למושב ופנסי LED היקפיים.

    מכלולי השלדה הם כמובן איכותיים יותר מגרסאות ה-800, כמו למשל צמיג 180 מ"מ מאחור (פירלי MT60), בולמים הפוכים של מרזוקי מלפנים ומונושוק של קאיאבה (שניהם לא מתכווננים למעט עומס קפיץ מאחור), ובלמי ברמבו רדיאליים. המשקל – 206 ק"ג כולל כל הנוזלים (211 ק"ג לגרסת הספיישל).

    יש גם גרסת ספיישל המציעה גימור כרום לצביעה האפורה, חישוקי שפיצים, בולמים מתכווננים, כנפיים מאלומיניום, ועוד כמה תוספות עיצוביות כמו מערכת פליטה בגימור כרום ומושב עם ריפוד שונה.

    גרסה נוספת היא גרסת הספורט, הכוללת בולמי אוהלינס מתכווננים, כיסוי מושב שונה, גרפיקה שונה וחישוקים יצוקים.

    מחירו של הסקרמבלר 1100 בגרסת הבסיס נקבע על 96,900 ש"ח.

  • דוקאטי חושפת: סקרמבלר 1100 ב-3 גרסאות

    דוקאטי חושפת: סקרמבלר 1100 ב-3 גרסאות

    אחרי ההצלחה של הדוקאטי סקרמבלר, שלמעלה מ-43 אלף יחידות מגרסאותיו השונות נמכרו מאז הוצג ב-2014, היה זה צפוי שתגיע גם גרסה גדולה יותר, ואכן דוקאטי חושפת באירוע הפתיחה של תערוכת מילאנו גרסת 1100 של הסקרמבלר – ב-3 גרסאות.

    דוקאטי סקרמבלר 1100 - אח גדול למשפחת הסקרמבלרים המצליחה
    דוקאטי סקרמבלר 1100 – אח גדול למשפחת הסקרמבלרים המצליחה

    הסקרמבלר 1100 החדש עושה שימוש במנוע ה-1,079 סמ"ק מקורר האוויר של דוקאטי, שמפיק יותר הספק (86 כ"ס) ובעיקר יותר מומנט ביחס לגרסאות ה-800, ולטענת דוקאטי המומנט גם יותר שטוח. המנוע הזה הגיע מהמונסטר 1100, אולם הוא עבר מספר שינויים על מנת לעמוד בתקנות יורו 4 ולהתאים לקונספט הסקרמבלר. ניהול המנוע החדש עם המצערות החשמליות מגיע עם 3 מצבי רכיבה – אקטיב, ג'ורני וסיטי.

    פרט לכך הסקרמבלר 1100 גדול יותר מגרסת ה-800, וכך גם מיכל הדלק (15 ל'), וגם האלקטרוניקה ברמה גבוהה יותר כמו מערכת ABS לפניות של בוש מדגם M9.1 וכן בקרת החלקה – 2 בקרות שמגיעות כסטנדרט ב-1100. יש גם לוח שעונים LCD חדש, וכן שקע טעינה USB מתחת למושב ופנסי LED היקפיים.

    מכלולי השלדה הם כמובן איכותיים יותר מגרסאות ה-800, כמו למשל צמיג 180 מ"מ מאחור (פירלי MT60), בולמים הפוכים של מרזוקי מלפנים ומונושוק של קאיאבה (שניהם לא מתכווננים למעט עומס קפיץ מאחור), ובלמי ברמבו רדיאליים. המשקל – 206 ק"ג כולל כל הנוזלים (211 ק"ג לגרסת הספיישל).

    דוקאטי סקרמבלר ספיישל
    דוקאטי סקרמבלר 1100 ספיישל

    יש גם גרסת ספיישל המציעה גימור כרום לצביעה האפורה, חישוקי שפיצים, בולמים מתכווננים, כנפיים מאלומיניום, ועוד כמה תוספות עיצוביות כמו מערכת פליטה בגימור כרום ומושב עם ריפוד שונה.

    גרסה נוספת היא גרסת הספורט, הכוללת בולמי אוהלינס מתכווננים, כיסוי מושב שונה, גרפיקה שונה וחישוקים יצוקים.

  • דוקאטי: צמד סקרמבלרים חדשים

    דוקאטי: צמד סקרמבלרים חדשים

    דוקאטי מרחיבה את משפחת הסקרמבלר המצליחה, שמכרה בשנתיים האחרונות מאז הצגתה כ-30 אלף יחידות, ומציגה במילאנו 2 גרסאות חדשות – קפה רייסר ו-Desert Sled, שתיהן יושבות על פלטפורמת הסקרמבלר 800.

    הקפה רייסר מציע גלגלי "17 עם צמיגי כביש ספורטיביים (פירלי דיאבלו רוסו II), קליפ-אונים במקום כידון, שבקצוותיהם מחוברות המראות, ונגיעות עיצוביות כמו מנוע שחור עם ליטושי אלומיניום ופלטת מספר בצד האופנוע.

    דוקאטי סקרמבלר קפה רייסר
    דוקאטי סקרמבלר קפה רייסר

    גרסת הדסרט סלד כבר עברה שינויים מהותיים יותר כמו מתלים ארוכי מהלך (200 מ"מ), זרוע אחורית חדשה, וגלגלי שטח עם חישוקי שפיצים בקוטר "19 ו-"17 עם צמיגים שפותחו במיוחד עבור הדגם. יש גם מושב ייעודי וגבוה, כידון גבוה ורחב, כנף קדמית גבוהה ועיצוב כללי כשל אופנוע אנדורו. בדוקאטי מכוונים את הדזרט סלד לשעשועי אנדורו במקביל לשימוש יומיומי ככלי תחבורה.

    דוקאטי סקרמבלר Desert Sled
    דוקאטי סקרמבלר Desert Sled

    scrambler-milano-001

    scrambler-milano-006

  • השוואתי מכונות זמן – מבחן הרטרו הגדול

    השוואתי מכונות זמן – מבחן הרטרו הגדול

    צילום סטילס: אופיר יונה – Pink Photography

    רוכבים: הילה פנלון, זוהר בן דרור, זוהר לוקסנבורג, בן אלפא, איליה מרגוליס, רן ארבל, נמרוד ארמן, אסף זומר

    פרולוג; או – מה קשורה אמא עכשיו?

    אצלנו במשפחה, בתור ילדים, ואני מנחש שאני לא לבד פה, דחפו לנו כל מיני בגדים ישנים. של אחים גדולים, של בני דודים, של הבן של השכנה. במקרים גרועים במיוחד סבתא התעקשה שהבגד שאבא שלי לבש כשהיה בן 6 ומסיבה לא ברורה עדיין קיים אצלה בארון, יתאים לי בול. לא הזיז לה שהוא לבש אותו לפני שכבשנו את הכותל ועכשיו סדאם חוסיין יורה עלינו טילים. סבתא השתמשה בדיוק באותו טיעון שחוק כמו אמא שלי במקרים אחרים, והסיבה היחידה שניצלתי מההשפלה הייתה בכלל מאבקי כוחות בין אמא לחמותה. גם היום בכל ביקור אצל סבתא אני צריך לדחות בנימוס הצעות לבגדים שאבא לבש בשנות ה-70, אבל סבתא בשלה עם אותו טיעון מאז ומתמיד: "זה עכשיו חזר למודה".

    האמת היא שסבתא ואמא לא היו רחוקות מאוד מהאמת. אופנות מסוימות באמת חוזרות, ואני לא מדבר על חולצות הפלנל שלבשתי לתיכון. גם בשוק האופנועים אופנות מסוימות שעבר זמנן ונדמה היה שצללו למעמקי ההיסטוריה – חוזרות. מה חוזרות, זה כבר כמה שנים שהן דופקות את הקאמבק של החיים.

    צילום ועריכת וידאו: בני דויטש

    פנס עגול זה שיא המודה

    פעם לאופנועים היו פנסים עגולים. זה כמעט לא שינה איזה אופנוע – אם היה לו פנס הוא היה עגול. בתחילת שנות ה-90 כבר צצו פתאום צורות שונות, ובפרוץ המילניום החדש פנסים גדולים ועגולים היו קיימים בעיקר במקרים חריגים למדי של אופנועים בסיסיים או דגמים מאוד ישנים, כמו סוזוקי GS500, שעוד המשיכו להיות מיוצרים. פנס עגול כבר לא ממש היה קול, הוא היה סמל למשהו מיושן. אפילו רבי המכר כמו המונסטר של דוקאטי או הספיד/סטריט טריפל של טריומף, שהפנס העגול היה סימן היכר שלהם, קיבלו בשנים האחרונות עדכון שקצת הפך אותם מודרני יותר. והיום? הדגמים הכי נמכרים של דוקאטי וטריומף באים עם פנס עגול של פעם. ולא, אלו לא המונסטר או הסטריט טריפל שבראש טבלת המכירות.

    טוב, זה לא באמת רק הצורה של הפנס שמשנה, אלא שבמקום מסוים הפנס העגול הוא המכנה המשותף הנמוך ביותר של קטגוריה לא לחלוטין מוגדרת. אם אתם עוד משתמשים באסימון והוא טרם נפל, אז הכוונה היא לנישת אופנועי הרטרו.

    בעשור האחרון אפשר להצביע על שתי קטגוריות עיקריות שפשוט התפוצצו ברמת הפופולריות ובהיצע. הראשונה תהיה אופנועי אדוונצ'ר. השנייה – רטרו. כל כך התפוצצו, שלקרוא לקטגוריה הזו נישה זה קצת כמו להגיד שיש כמה אנשים שמשחקים משחק שנקרא פוקימון-גו.

    השיגעון לא נעצר רק באופנועים עצמם – מדובר בגל שכולל את כל מה שנלווה אליהם בתחום האביזרים, השיפורים והציוד לרוכב. תוך כמה שנים נולדה קטגוריה שלמה של אופנועים וכל מה שמסביבם, שהדבר העיקרי שמאפיין אותה הוא לייף סטייל, בדגש על הסטייל.

    היצרנים השונים קלטו שהם יושבים על הגדר ורואים מול עיניהם קטגוריה חדשה שקמה מהרחוב, והבינו את הפוטנציאל העצום בה. זה לא שהם לחלוטין לא היו שם – לקוואסאקי למשל היה את ליין הזפיר כבר בתחילת שנות ה-90, ולכל יצרן יפני היה איזה מקורר אוויר גדול נפח, אבל האופנועים האלה היו מאוד בשוליים ולחלוטין לא משהו שיצר סביבו תעשיית ענק.

    image086

    ארץ קטנה עם שפם ומלא אופנועי רטרו

    למרות שישראל היא לא בדיוק איזו מעצמה דו-גלגלית בקרב השווקים האירופאיים, מבחינת היצע יצרנים ודגמים אין לנו בכלל במה להתבייש, ונישת אופנועי הרטרו לא שונה בכך. כשישבנו לתכנן בפעם הראשונה מבחן השוואתי לאופנועים מהסוג הזה, קצת היה קשה להחליט את מי בוחנים כנגד מי. על רובם רכבנו בנפרד, וברור היה לנו שלמרות הפנסים העגולים רוב האופנועים בקטגוריה די שונים אחד מהשני, ואפשר אפילו לחלק אותם לכמה תתי-קבוצות. זה עוד לפני שהזכרנו את פערי המחיר שיכולים להגיע לעלות של רכב משפחתי.

    הדרך להתמודד עם הקושי הזה הייתה פשוטה ואלגנטית – פשוט לקחנו (כמעט) את כל מה שהיה זמין ויכול היה לענות על הקריטריון של אופנוע בנישת הרטרו. ברגע שנסגרה רשימת המשתתפים על שניים צצה בעיה אחרת – מי ירכב עליהם?

    פה כבר נאלצנו לעשות משהו שאנחנו לא אוהבים לעשות ולהפעיל שיקול דעת. הדבר הקל לעשות זה לאסוף חבורה של רוכבים שיושבים על הטייפקאסט הקלאסי של היפסטרים מזוקנים, להוציא מזה כמה תמונות צבעוניות ולסגור את הבסטה. נשמע כמו רעיון מוצלח, רק שזה יהיה קל ופשטני מדי, מאחר והקטגוריה הזו מורכבת מאופנועים שונים שפונים לרוכבים שונים, ובכלל, הקהל האמיתי שרוכב על אופנועים כאלה הוא הרבה יותר מגוון ממה שסרטוני יוטיוב ערוכים היטב בפילטר סבנטיז רוצים שנחשוב.

    עם תחושת השליחות והאחריות הזו, גייסנו קאסטה מכובדת ומגוונת של רוכבים. היו מנוסים יותר ופחות. רוכבי ספורט, מטיילים, צעירים יותר ו… צעירים פחות. רוכבים שכל הווייב הזה של הרטרו לא מדבר אליהם, וכאלה שעמוק בתוך הסצנה של הקאסטומים. הבנתם את הקטע.

    image040

    סיים סיים, באט דיפרנט

    היום הראשון למבחן, שעת צהריים מזיעה. בנקודת המפגש עומדים שמונה אופנועים. מולם שבעה רוכבים ורוכבת (זה היה בשלב מאוחר יחסית, הילה איחרה בשעה). אי אפשר להתעלם מההתרגשות באוויר. במבחנים של כמה אופנועים אני תמיד אוהב לראות מה קורה בפעם הראשונה שהאור הירוק ניתן והידיים נשלחות אל השולחן שעליו כל המפתחות מפוזרים. כולם תמיד ינסו להיראות הכי בנונשלנט בזמן שהם מתנפלים על מושא חרמנותם. ומה בחבורה הזו? איזה מפתח ייחטף ראשון? איזה יישאר עצוב על השולחן כמו הילד הזה שלא בחרו אותו לכדורגל ביסודי?

    אני הגעתי על הב.מ.וו R nine T למפגש. בשלב הזה כבר ביליתי עם הבוקסר מקורר האוויר כמעט יום שלם, שבו הספקנו, זוגתי ואנוכי, להתאהב במכונה. רכבנו בשעת ערב לאורך החוף של תל-אביב אל נקודת תצפית קסומה ביפו שממנה ראינו את השמש יורדת על העיר הלבנה. לאחר מכן המשכנו לסיבוב דאווין ארוך בין בארים בשדרות היפות של העיר. מתגלגלים בקסדות פתוחות וחיוך של מיליון דולר. הבימר עם האקרפוביץ' פועם ומנגן תחתינו מעביר בדיוק את הוויברציות הנכונות לכל קולטן בגוף. יש לו מנוע בוקסר ענק בנפח 1,200 סמ"ק, אבל הוא לא חזק או מהיר מאוד. הוא בדיוק.

    הניינטי משלב באופן קרוב למושלם אופי אנלוגי ממנוע הבוקסר מקורר האוויר האחרון של ב.מ.וו, עם תחושה של מוצר פרימיום מודרני בכל פינה. היופי הוא שהמודרניזציה לא פוגעת במאום בתחושה האותנטית שלו. אילנה ואני רכבנו יחד על הרבה אופנועים, אבל אני לא זוכר עוד אופנוע שגרם לנו להרגיש כל כך מיוחדים, ולהרגשה הזו היו שותפים כמעט כל הרוכבים במבחן. בן למשל, עמד בצומת דרכים לפני כשנה כשהתלבט בין רכישת R nine T לבין פרויקט בנייה מאפס של אופנוע ישן. הוא בחר באופציה השנייה, ולמרות שהוא לקראת סיום אחד הפרויקטים היותר מושקעים שנתקלנו בהם, הרכיבה על הבימר גרמה לו להטיל ספק בבחירה שלו. קסם של מכונה. מצד שני, כשאופנוע בסיסי למדי במונחי אופנועים מודרניים עולה 135 אלף שקלים – הכי הרבה פה בקבוצה ובפער משמעותי, אולי זו לא כזו חוכמה.

    ב.מ.וו R nine T
    ב.מ.וו R nine T

    מאחר וביליתי איתו כבר מספיק זמן, לא בער לי לשלוח יד אל המפתח של הב.מ.וו כמו לכל יתר הרוכבים. אני רציתי דווקא את המפתח של הרויאל אנפילד קונטיננטל GT, האופנוע הזול ביותר מהשמונה. מהסיבה הזו חשבתי גם שאהיה הראשון להסתכל לכיוון המפתח שלו, אבל הסתבר לי שזוהר ב' הקדים אותי. "יאללה, בוא נגמור עם זה עכשיו. מפה בטח יהיה רק שיפור". מילים קשות, ואני אפילו נעלב קצת בשביל האנפילד. בעצירה הראשונה להחלפה זוהר כבר נשמע אחרת. הקונטיננטל GT מזכיר לו ברוחו את האופנוע שרכב עליו בהודו, וזה מציף אותו בזיכרונות טובים מתקופה אחרת.

    אם הבימר הרגיש כמו אופנוע מודרני ומתוחכם, האנפילד הוא תמונת הראי. למרות שזה אופנוע חדש מבחינת היצרן ההודי, התחושה היא של אופנוע פשוט של פעם. זה לא נאמר כתלונה, אלא כמחמאה. הרי זה לא שבאנפילד תכננו לבנות מתחרה לאיזה הונדה CBR500R. הרכיבה על הקונטיננטל מרגישה כמו הבסיס של האופנוענות, כשמקלפים ממנו את כל התחכום והקישוטים. תורידו מתלים טובים, מנוע חזק, פינוקים. תורידו את כל אלה ותשאירו את התחושה הבסיסית שכל אחד מאיתנו דמיין לפני הפעם הראשונה שעלה על אופנוע, וזו תמצית הרכיבה על האנפילד. אין מה ליפות את האמת, הקטע שלו לא מדבר אל הרבה רוכבים, אבל לרומנטיקנים, ואני ביניהם, הוא לא סתם מדבר. הוא כמו חבר ותיק שיושב ומעלה איתך סיפורים נוסטלגיים מהטיול אחרי הצבא. מין אופנוע שאתה מצפה לקבל אותו מהסוכנות עם ספר רכב, ערכת כלי עבודה ובירה.

    רויאל אנפילד קונטיננטל GT (צילום: אסף רחמים)
    רויאל אנפילד קונטיננטל GT (צילום: אסף רחמים)

    הסילבר וייז של SWM האיטלקית עולה כמעט כמו האנפילד, ובמראה שלו הוא נאמן לסקרמבלרים של שנות ה-70 בדיוק באותה מידה שה-GT נאמן לקפה רייסרים של הסיקסטיז. האגזוזים הגבוהים, גלגל בקוטר "19 מלפנים, הישיבה – הכל משדר אופנוע שטח של פעם. יש לו גם את המנוע הנכון – 400 סמ"ק של סינגל מקורר אוויר ועם אופי קצת עצל שמרגיש בול בפוני. יש לו אח תאום לא זהה, לבוש בבגדים של קפה רייסר – הגראן מילאנו היה אמור להיות הנציג של SWM במבחן, אבל פנצ'ר בגלגל בנקודת ההתכנסות נתנה לסקרמבלר את ההזדמנות לעלות מהספסל. על פניו התחלה לא משהו, אלא שבדיעבד דווקא יצא טוב, כי הסילבר וייז הביא איתו משהו שונה מאוד מכל היתר.

    הוא היחיד במבחן שבאמת אפשר לרכב עליו בשטח כמו על דו"ש. כמו נועד להיות אופנוע חווה אוסטרלית, כזו שמשתרעת על פני עשרות קילומטרים וצריך מדי פעם להגיע מצד לצד כדי לתקן איזו גדר או לאתר עדר סורר. קצת כמו האנפילד, הקטע שלו זה הקטע. לא איכות הרכיבה (היא סבירה) ולא ריגושים של מהירות (הוא לא מהיר ולא מרגש). אז החווה אוסטרלית, העיצוב איטלקי, ואני נזכר בכלל בפרו. שם, בטיול הגדול, לקחתי אופנוע עם אותו מנוע מבוסס הונדה XR400R לכמה ימים בדרך למאצ'ו פיצ'ו. כבישים, שבילים, מהר, לאט. עוצרים בכפרים, מצטלמים, מעשנים איזו קטנה וממשיכים. אבל במהות שלו ה-SWM הזה הוא כמו אותו הונדה מאז. כלי תחבורה פשוט ובסיסי שבכוחו ללוות אותך לחוויות שיצרבו לך בזיכרון. לזכותו גם ייאמר שבניגוד להונדה, שהיה מכוער כמו הלילה, הסילבר וייז חתיך ומלא בסטייל.

    SWM סילבר וייז
    SWM סילבר וייז

    כשמסתכלים על מרכז השדה של הקבוצה, הן מבחינת מחיר והן מבחינת נפח, עומדים ארבעה אופנועים שכביכול פונים למיינסטרים של הקטגוריה. אפשר לחלק אותם ביותר מדרך אחת לשני זוגות שבאים בגישה שונה. הדוקאטי סקרמבלר והימאהה XSR700 הם בעצם אופנועים מודרניים שהתחפשו לאופנועי רטרו. הדוקאטי אמנם עושה שימוש במנוע מקורר אוויר מהמונסטר 796, אבל זה הדבר היחיד שאפשר להגיד עליו שמרגיש מיושן. כל היתר זו חבילה עכשווית לגמרי. העיצוב שלו זו פרשנות מודרנית לסטייל של פעם, והוא גם מתנהג ומרגיש כמו אופנוע חדש שנבנה כדי לשחזר תחושות של 1962 ב-2016.

    מהבחינה הזו, ה-XSR הלך צעד אחד נוסף קדימה. במקרה של היפני כבר מדובר באופנוע חדש לחלוטין שעטה תחפושת, שהרי מדובר ב-MT-07 עם קצת דקורציה. בניגוד לדוקאטי, יש בימאהה כמה 'נקודות עיצוביות' שנראות פחות אותנטיות, כמו למשל הרדיאטור הכסוף והבולט שקצת גורם לכל המסביב להיראות אמיתי כמו שפם מודבק. גם כשרוכבים עליו אי אפשר להתעלם מזה שהוא לא מרגיש בשום צורה כמו אופנוע 'של פעם'. אין לו את הוויברציות, לא את הצליל, הוא קל לרכיבה באופן חריג, והמנוע שלו מרגיש כמו שהייתם מצפים ממנוע שתוכנן בעשור השני של המאה ה-21. זה לא בהכרח רע, הוא כנראה הכי מהיר מבין כולם, ולמען האמת סביר שידבר אל יותר רוכבים צעירים מאשר הגוצי או ה-W800. הוא גם עולה לווילי בשלישי, כשכמעט כל היתר פה לא יעלו לווילי גם אם הקראנק שלהם היה תלוי בכך, כך ש'לא כיף' זה לא בדיוק משהו שאפשר לומר עליו, להפך. זה פשוט שהוא מרגיש אחרת מאיך שהוא נראה, וזה קשור למילה השנויה במחלוקת 'אופי'.

    ימאהה XSR700
    ימאהה XSR700

    אופי זו התחושה החמקמקה הזו שקשה להסביר אותה במילים, אבל מרגישים אותה דרך התחת, הידיים, הרגליים ואפילו הלב. כשהילה רכבה על ה-XSR היא התלוננה על זה שאין לו אופי וברכיבה עליו הוא באמת מרגיש חשמלי למדי, בטח ביחס לכל היתר. המוטו גוצי V7 II הוא בדיוק ההפך מהימאהה בהיבט הזה. המנוע שלו איטי, עובד באופן שמרגיש פחות סדור, כאילו מדי פעם תוקע גרעפס ומפספס איזו פעימת כח. התפעול שלו קל, אבל באופן שונה מזה של הימאהה. בעוד ה-XSR מרגיש קל וקליל כמו קטנוע, הגוצי מרגיש כבד ועצל, ועם זאת פשוט ביותר לתפעול והזזה.

    מבחינה מסוימת הוא מרגיש בדיוק כמו שמצפים ממנו להרגיש כשמסתכלים עליו לראשונה. יש לו כריזמה ואופי ונוכחות שקטה אבל כובשת. להגיד שהוא מרגש יהיה להיסחף, אבל הוא מכווץ ומרפה מהלב באופן ייחודי למדי. זה אפילו חמוד שבפיאג'ו החליטו לתת למנוע הווי-טווין הרוחבי מקורר האוויר והארכאי למדי נגיעה של 2016 עם מערכת ABS ומעין בקרת החלקה שנורת החיווי שלה על לוח השעונים נראית כאילו יצאה ממופע שנות השבעים. רק שבמובן מסוים הגוצי הוא מין בולדוג צרפתי. כולם חושבים שהוא חמוד, אבל רק מעטים ירצו להיות ממש בעלים של כזה. איליה, הבעלים של הדוקאטי סקרמבלר שבמבחן, התלבט בין שניהם לפני שבחר באיטלקי מבולוניה על פני זה ממנדלו די לאריו. אחרי שיצא לו לרכב גם על ה-V7, הוא ירד מחויך. שאלתי אותו אם הוא כל כך אהב את הגוצי, והוא ענה שהוא חמוד, אבל זה לא העניין. הוא פשוט שמח על הבחירה שעשה.

    מוטוגוצי V7
    מוטוגוצי V7

    הקוואסאקי W800 ניגש לבמה כביכול מאותה פינה של הגוצי. בשיווי משקל בין חדש לישן הוא נמצא מאוד שמאלה על הסקאלה לכיוון הפרה-היסטורי. זה מתחיל באיך שהוא נראה. כאילו יצא מספר של חסמבה או סצנה באסקימו לימון, במיוחד בשחור שישר הופך את הרוכב עליו לפושטק. ועדיין, למרות בלם התוף מאחור והמראה שמכין את המוח לחוויה אותנטית אסלית של פעם, ברגע שמכניסים לראשון משהו מרגיש קצת מוזר, אפילו טיפה חלבי. יש ויברציות, אבל הן עדינות. המנוע לא מייצר תחושת מומנט כמו בגוצי, אבל האופנוע זז. הכל מאוד פשוט ורגוע ונינוח. אפילו טיפה יותר מדי.

    בעוד הגוצי מביא את עצמו לחזית בתור החוויה עצמה, קצת כמו הסקרמבלר של דוקאטי, הקוואסאקי, שמרגיש הכי מיושן מבין הארבעה הללו, דווקא מזכיר באופיו את ה-XSR, המודרני מבין השמונה. בניגוד לשני האיטלקים, ה-W800 לא מעמיד עצמו במרכז הזרקורים. מבחינתו החוויה של הרכיבה מגיעה מהרכיבה יחד – רוכב ומכונה. הוא רק שותף לדרך. מהבחינה הזו האופנועים האלה כאילו קיבלו קצת מאופי הסביבה שבה נולדו.

    קוואסאקי W800
    קוואסאקי W800

    יוצא הדופן בחבורה הוא ההארלי-דיווידסון ספורטסטר 1200. מלכתחילה נספר שבכלל רצינו את אחיו הקטן, הספורטסטר 883, שהוא האופנוע הזול והבסיסי ביותר שנותן כרטיס כניסה אמיתי למשפחת הארלי, ויסלחו לנו בעלי ההארלי סטריט 750. לצערנו, הספורטסטר הקטן לא היה זמין, וכך נכנס למבחן מתמודד נוסף שלא מחזיר עודף משטר של 100 אלף שקל.

    במחשבה ראשונה, לא ברור מה יש לו לחפש לאמריקאי הזה עם כל אופנועי הרטרו (והפסאודו רטרו) שעומדים סביבו. הם קפה רייסרים, סקרמבלרים וסתם אופנועי UJM מאירופה ויפן, והוא בכלל קרוזר אמריקאי גדול ויקר. במחשבה שנייה, הוא האמא של הרטרו. רטרו אמריקאי. בתכל'ס, הספורטסטר הוא הגרסה הדו-גלגלית למכוניות אמריקאיות ענקיות וארוכות של לפני משבר הנפט הראשון. המנוע שלו מודרני יחסית במונחי הארלי, ועדיין מדובר במנוע שלא השתנה המון מאז התקופה שבוני טיילר שלטה במצעד הפזמונים.

    אל תתנו למפתח הקרבה המתוחכם להטעות אתכם, וגם לא לבתי המתגים האלגנטיים והמודרניים למראה. המכונה הזו היא פורטל לתקופה שבה היה מותר לעשן במטוסים, להטריד מינית דיילות, ובאופן כללי אידיאל הגבריות נבנה סביב דמות שרכבה על סוס ופרסמה סיגריות של מרלבורו. הישיבה עליו, הצליל שלו, הרטט מהמנוע מקורר האוויר האדיר שעובד בקצב של על-הזין-שלי-שש-עשרה-אלף-סל"ד, הכל מתחבר לחוויית רכיבה רוחנית, קדמונית אפילו, רק בלי החרא של קידום הצתה עם פלטינות.

    הארלי-דיווידסון ספורטסטר 1200
    הארלי-דיווידסון ספורטסטר 1200

    אותה קלישאה וגישה כל כך שונה

    הג'ירפות (אלה מהזאפה, לא מהספארי), טבעו בשיר 'וואו' ביטוי שהפך מאוד אהוב על עיתונאי רכב ישראלים בכל פעם שהם נאלצו להסביר איך מרגישים אופנועים שנולדו למטרה דומה אך המהנדסים שלהם ניגשו למלאכה בגישה וזווית ראיה שונות. הקלישאה שחוקה אומנם, אבל "אותו מקרר וגישה כל כך שונה" זו אחלה דרך לתאר את השמינייה הזו.

    לכל שמונת האופנועים שעליהם רכבנו יש מכנה משותף, וזה לא באמת רק הפנס העגול. הקטע שלהם זה הסטייל שלהם. אף אחד לא בא להמם את הרוכב בביצועים מרטיבי עיניים ותחתונים. אף אחד מהם גם לא נועד למכור פנטזיה של חציית מדבריות או מסע חוצה אירופה בזוג עם שלל מטען ופינוקים למכביר. הם כולם אופנועים שיכולים להיות טובים באותה מידה בתור אופנוע יומיומי או אופנוע לסופ"ש או גם וגם. הם בעיקר שמים דגש על הפשטות שבחוויית הרכיבה, סוג של חזרה למקורות. תמצית האופנוענות אם תרצו, לפני שהלבישו עליה תתי-נישות וסיסמאות מרקטינג שמקטלגות את המכונה והרוכב עליה ומה הוא אמור לחוש או לאן הוא אמור לרכב. זה, אם תרצו, הקטע של המקרר.

    החלק של הגישה השונה ברור יותר. הרי מלכתחילה לא התייחסנו למבחן הזה כאל מבחן השוואתי קלאסי שבו יש מנצחים ומפסידים. לעזאזל, יש פה אופנועים שעולים החל מ-38 אלף שקלים ועד 135 אלף שקלים, דרך כל מה שבאמצע. חלקם אופנועים מודרניים לגמרי שעטו על עצמם מסכות יפות וחלקם מרגישים כמו הדלוריאן של האופנועים, מכונות זמן שעובדות רק אחורה.

    image074

    להסתכל על האופנועים האלה דרך הפריזמה שמפרקת למתלים, בלמים, מנוע ושימושיות יהיה רלוונטי כמו לנסות לתאר אופי של בני אדם לפי המאפיינים הפיזיים שלהם. אף אחד לא באמת חשב שהב.מ.וו והאנפילד ייהנו מאותן איכויות, אבל הם מלכתחילה לא פונים לאותו קהל. גם הימאהה והדוקאטי, או הקוואסאקי והגוצי, שכביכול יושבים ממש על אותה משבצת, נבדלים זה מזה בחוויה שהם מביאים בצורה כזו שקשה יהיה להתלבט ביניהם. לרוב האנשים יספיקו עשר דקות על כל אחד מהם כדי לזהות את תכונות האופי שלהם ולהחליט למה הם מתחברים יותר, ואנחנו חותמים לכם שלאיכות הבלמים או הנוחות במושב יהיה משקל מאוד נמוך בבחירה.

    במקום מסוים, אופנת הרטרו שכביכול פורטת על מיתרי העבר, הביאה איתה דווקא חידושים ששוק האופנועים לא ראה כבר הרבה שנים. החזרה לאופנוענות בסיסית, פשוטה, לעתים גם זולה. אופנוענות מגניבה ולא מפחידה, שפונה לרוכבים צעירים וזקנים באותה מידה, לגברים ולנשים, לרוכבים עם כסף ולרוכבים בלי שקל על התחת. אופנוענות שבה הכל הולך, ושרוח לא מנגנת כינור שני לגשמיות. או אם לצטט את אחד הסלוגנים המוצלחים אי פעם בעולם האופנועים – Let the good times roll.

    *     *     *     *     *

    • תודה לעומרי זומר ולאילנה על העזרה בהפקת המבחן.
    • תודה לאיליה מרגוליס על הדוקאטי סקרמבלר הפרטי שלו (היבואן המקומי סירב למסור כלי למבחן).
    • תודה לאבי צ'יפרוט על ה-W800 לצילומים.
    • תודה לכל הרוכבים שהשתתפו בהפקה.
    • תודה מיוחדת לאופיר יונה צלם הסטילס על הצילומים המופלאים.

  • השקה עולמית: דוקאטי סקרמבלר Sixty2

    השקה עולמית: דוקאטי סקרמבלר Sixty2

    ההצלחה העולמית של הסקרמבלר בשנתו הראשונה הפתיעה אפילו את אנשי דוקאטי. בבולוניה תכננו למכור במקרה הטוב 10,000 יחידות, ויצא להם 16,000. מקום 10 בטבלת המכירות העולמית – עד כדי כך אהבו אותו ברחבי העולם. בצרפת לבדה נמכרו כמעט 1,500 סקרמבלרים מתוך 4,500 הדוקאטים שנמכרו שם ב-2015, ועם מספרים כאלה, לא פלא שבדוקאטי הגדילו את המכירות ב-22% ומכרו כמעט 55 אלף כלים השנה.

    בדוקאטי השכילו לקרוא את המפה ולהבין שצריך להגיע לקהלים חדשים, לאו-דווקא אופנוענים הארד-קור אלא דווקא קהלים רעננים שלפני כן לא רכבו על דוקאטי או שלא רכבו על אופנועים בכלל. הסקרמבלר 800 הצליח בזה בגדול, אבל זה לא היה מספיק כי עדיין הייתה חסרה החוליה הנוספת – פנייה לקהלים שלא עלו לפני כן על אופנעים. אופנוע למתחילים שהם לא אופנוענים. הסקרמבלר Sixty2 בא למלא בדיוק את המשבצת הזו, והוא עושה את זה בדרך מיוחדת.

    דוקאטי סקרמבלר Sixty2
    דוקאטי סקרמבלר Sixty2

    1962

    השם שנבחר לסקרמבלר החדש הוא סיקסטי2 – שישים ושתיים – שזו השנה בה יצא הסקרמבלר הראשון. נפח המנוע הוא 400 סמ"ק (תכף נרחיב בפן הטכני), ו-Sixty2 נשמע הרבה יותר מעניין ואופנתי מאשר סתם 'סקרמבלר 400'. ה-Sixty2 הוא אופנוע שכולו לייף סטייל. גם בדוקאטי מציינים בסיפוק רב שלהבדיל מאופנועים אחרים, הסקרמבלר Sixty2 מהווה חלק מסגנון חיים. הוא לא המטרה אלא האמצעי. אמצעי ליהנות, לכייף ולחיות את החיים האורבאניים המודרניים עם ערימות של שיק וסטייל. אסקפיזם עירוני אם תרצו.

    על הצד הטכני

    נתחיל בהבהרה חשובה – מנועו של הסקרמבלר 400 הוא לא צילינדר אחד מתוך שניים של הסקרמבלר 800, אלא מנוע חדש שנבנה במיוחד בשביל ה-Sixty2, מה שאומר שהוא וי-טווין, או L-טווין במקרה של דוקאטי (וי-טווין 90 מעלות). הבסיס זהה לזה של האח הגדול, ולמעשה שורשיו של מנוע קירור האוויר 2 שסתומים לצילינדר הזה טמונים עמוק בשנות ה-70 – בפנטה. כאן בגרסת ה-400 הוקטנו מידות קדח הצילינדרים ומהלך הבוכנות, מה שאומר צילינדרים וגל ארכובה חדשים, ויש גם ראשי מנוע חדשים וגלי זיזים עם חפיפה של 13 מעלות. התוצאה – וי-טווין מקורר אוויר שמספק 41 כ"ס ו-3.5 קג"מ ב-8,750 ו-7,750 סל"ד בהתאמה.

    כרטיס הכניסה לדוקאטי
    כרטיס הכניסה לדוקאטי

    השלדה הראשית זהה למדי לזו של הסקרמבלרים הגדולים, עם השינויים הנדרשים לדגם כמובן, אבל השינויים הגדולים נמצאים במתלים – מלפנים הוחלף המזלג ההפוך במזלג קונבנציונלי של שוואה בקוטר 41 מ"מ, ומאחור הוחלפה זרוע האלומיניום באחת פשוטה יותר מפלדה, אם כי עדיין מעוצבת מגניב. הבולם האחורי נותר זהה, עם שינויי הסט-אפ הדרושים לאופנוע רך יותר ששוקל 3 ק"ג פחות מהאחים הגדולים.

    שינויים נוספים נעשו בבלמים – הדיסק הקדמי הוקטן מ-330 ל-320 מ"מ, וגם משאבת הבלם הוחלפה. מערכת הבלימה האחורית נותרה זהה, וכך גם ה-ABS מדגם 9M של בוש שמגיע כסטנדרט גם ב-Sixty2. צמד הגלגלים נשארו בקוטר "18 מלפנים ו-"17 מאחור, רק שמאחור הגלגל צר יותר והצמיג במידה 160/60 במקום 180/55 ב-800. פרט לכך סביבת הרוכב נשארה זהה, כולל לוח השעונים העגול והקטן שמשלב יפה מאוד עיצוב רטרו עם יכולות מודרניות, וכך גם הארגונומיה – משולש המושב-כידון-רגליות. גם מאחור פנסי ה-LED נשארו, ורק מיכל הדלק איבד את לוחות האלומיניום המעוצבים שיש ב-800. בתמורה הוא קיבל עוד חצי ליטר של דלק ונפחו עלה ל-14 ליטרים.

    אופנוע רטרו-היפסטרי מגניב
    אופנוע רטרו-היפסטרי מגניב

    זה נוסע!

    נו בטח שזה נוסע – זה דוקאטי. אבל להבדיל מהאופנועים של דוקאטי והד.נ.א הספורטיבי שלהם, פה הקטע הוא לגמרי לא ביצועים אלא משהו אחר לגמרי. הסקרמבלר sixty2 הוא בין היתר כרטיס הכניסה לאופנועי דוקאטי, אופנוע Entry Level, וככזה הוא אמור להיות מאוד קל לרכיבה. אבל בנוסף, ואת זה חשוב מאוד להדגיש, הרכיבה היא הנושא המשני. היא האמצעי ולא המטרה. האופנוע הזה פונה לאנשים שאופנוע הוא לא דרך החיים שלהם אלא חלק מהחיים המודרניים שלהם, וככזה הוא חייב להיות קל, נעים ולא מאיים.

    והוא בדיוק כזה, הסקרמבלר Sixty2. הבולמים רוככו ביחס ל-800 האב, וגם המושב כאן רך ומפנק יותר, אם כי רכיבה ארוכה עליו תכאיב לכם בישבן ותיאלץ אתכם לעצור או לשפר עמדה. אבל בסדר, לא לזה ה-sixty2 מיועד, אלא לגיחות אורבאניות – מהחבר'ה לים, לבית הקפה או לבר השכונתי, או בכלל לבילוי של סוף השבוע. לבד או בהרכבה, זה לא משנה. זאת לגמרי הרוח של ה-Sixty2.

    ההתנהגות קלה במיוחד. מרכז הכובד הנמוך בשילוב המושב הנמוך מספקים שפע ביטחון להזיז את האופנוע, והתיאור הטוב ביותר שאפשר למצוא להתנהגות של ה-Sixty2 היא 'נחום-תקום'. קל להוריד אותו, קל להרים אותו, ובזכות המתלים הרכים הוא גם סופג הכל.

    אבל גם נותן בגז לא רע
    אבל גם נותן בגז לא רע

    תנוחת הרכיבה זקופה, והכידון הרחב מאפשר ניהוג סופר-קליל. זה אולי אחד האופנועים הקלים ביותר לרכיבה אורבאנית, ויחד עם זאת הוא מספק חוויית רכיבה קלילה, מגניבה ולא מחייבת. כיף עם האופנוע הזה.

    עכשיו בואו נגיע למנוע. קודם כל, זה דוקאטי. הוא מניע כמו דוקאטי, הוא מגיב כמו דוקאטי והוא נשמע כמו דוקאטי. טוב, קצת חלש בגלל המשתיק היעיל ותקנות יורו 4 שחונקות לנו את האופנועים, אבל אם מתקרבים מספיק שומעים את מנגנון הדזמו של השסתומים עובד ואת הסאונד המיוחד שמגיע בכלל מהמונסטרים מקוררי האוויר.

    עכשיו, בדיוק כמו רוח האופנוע, כך גם המנוע מתנהג. הוא רך ונעים, התגובות שלו רכות ולא מאיימות, והוא לא מרגיש חזק. הוא אפילו קצת חלש ביחס לנפח. בשילוב עם גיר יחסית ארוך שמונע בחישה ברגלית ההילוכים מקבלים את אחד המנועים הפחות אלימים שאנחנו מכירים באופנועים. שוב, כי הוא לא מוכוון לביצועים. גם הקלאץ' רך מאוד, אם כי רוכבים לא מיומנים שהגיעו ממגזיני לייף סטייל התלוננו במהלך יום הרכיבה, שרובו היה בתנועה המרומזרת של ברצלונה, שכואבת להם היד של הקלאץ'. אבל נו, זה כמו לקחת רץ לא מיומן ולתת לו לרוץ מרתון. בטח שיכאב להם. אגב, גם הפנים כאבו להם, מהחיוכים. האופנועים היו מגניבים, הרכיבה כיפית והחברה מעולה, אז בטח שיחייכו מלא.

    ואם ממש מתאמצים...
    ואם ממש מתאמצים…

    כשיצאנו לכבישים המפותלים שמעל ברצלונה ופתחנו קצת גז גילינו שבכל זאת זה דוקאטי, ולמרות הרכות, הנעימות וההיפסטריות של האופנוע הזה, לתת בגז הוא יודע. נכון, צריך לסחוט את האמאמא של המנוע, ולפעמים בכבישים הרריים בעלייה ההילוך השני קצר מדי והשלישי ארוך מדי, אבל ה-Sixty2 זז מגניב מצד לצד, הוא יציב, ולמרות המתלים הרכים הוא גם יציב ומהנה.

    Land of Joy

    זו הייתה אחת הסיסמאות שבדוקאטי הפריחו לאוויר סביב האופנוע הזה, ובתכל'ס בדיוק לשם הוא מיועד. לכיף, ללייף סטייל, לשמש כאמצעי ליהנות מהחיים האורבאניים ההיפסטריים בין הסקייטבורד לאופניים, ואנחנו לגמרי רואים את ה-Sixty2 מעטר רחבות כניסה לברים ובתי קפה תל-אביביים, וגם חונה בחניית האופנועים של חוף גורדון.

    הבעיה היא שלא זול להיות היום היפסטר. 59 אלף ש"ח עולה ה-Sixty2, וחשוב להדגיש שעם 41 כ"ס הוא מתאים לבעלי רישיון A1. אבסולוטית זה לא הרבה כסף כשמדובר באופנוע בגודל מלא, ועוד של דוקאטי, כשבהחלט אפשר לקרוא לזה מוצר פרימיום. אגב, זה באמת הדוקאטי הזול ביותר בליין הדגמים של היצרנית מבולוניה, והבדל התמחור הקטן מהסקרמבלרים אייקון הוא לא מדיניות מקומית אלא מדיניות של דוקאטי העולמית – באירופה למשל, מפרידים רק 800 יורו בין שני הדגמים.

    רוח של כיף
    רוח של כיף

    מצד שני, אנחנו לא רואים איך מאות רוכבי קטנוע תל-אביביים מחליפים את הג'וירייד בכזה Sixty2 מגניב. אם רק כמה עשרות מהם יעשו את זה, בדוקאטי השיגו את המטרה. אלו שיצליחו לרכוש את ה-Sixty2 ייתקלו ב'בעיה' נוספת – קטלוג חלקים שמציע כמעט 100 פריטי קאסטומיזציה ועיצוב אישי, מתיקי עור, דרך פנסים, ידיות ומנופים, משקף, ועד מתקן ייעודי לסקייטבורד – כמו המתקן שרואים על קטנועים תל-אביביים שמיועד לגלשן – רק בקטן, ומקורי של דוקאטי. ויש גם קטלוג נוסף של ביגוד, שאנחנו חייבים להודות שנראה פיצוץ ומגרה מאוד. כבר אמרנו שבדוקאטי למדו את העבודה והם עפים על הקטע של הסקרמבלר עד הסוף, כן?

    אבל אחרי הכל, ה-Sixty2 לא מכוון רק להיפסטרים המאגניבים של הערים השיקיות, אלא גם לשמש כאופנוע ראשון לא מאיים, לבחורות למשל. ובזה הוא בהחלט מצטיין, שכן שוב – הוא קל מאוד לרכיבה ומציע מערכת בטיחות חשובה – ABS. ככזה, הוא בהחלט מגניב. קצת יקר, אבל מגניב.

    הכותב היה אורח של חברת דוקאטי בהשקה.

    מפרט טכני

    [table id=30 /]

  • הורדות מחירים בדוקאטי-ישראל

    הורדות מחירים בדוקאטי-ישראל

    ליגל, יבואנית דוקאטי לישראל, מפרסמת מחירון חדש לשנת 2016 עם מחירים לסקרמבלר Sixty2 החדש בנפח 400 סמ"ק ולמולטיסטראדה אנדורו המסקרן. בנוסף מודיעה החברה על הורדות מחירים לחלק ניכר מדגמי דוקאטי.

    מחירו של הסקרמבלר Sixty2, האופנוע החדש של דוקאטי שמיועד לרוכבים מתחילים, בנפח 400 סמ"ק עם 41 כ"ס ו-3.5 קג"מ, נקבע על 58,900 ש"ח. זהו האופנוע הזול ביותר בליין הכלים של דוקאטי, והוא צפוי להגדיל אפילו יותר את מכירות החברה.

    אופנוע חדש נוסף הוא המולטיסטראדה 1200 אנדורו, שמחירו נקבע על 169,000 ש"ח לגרסה האדומה ו-171,000 ש"ח לגרסה הלבנה או האפורה. גרסת הפייקס-פיק הקרבית של המולטיסטראדה תומחרה ב-210,000 ש"ח.

    בנוסף, מודיעה החברה על הורדת מחירים לדגמים קיימים. כך למשל ירד המחיר לדגמי משפחת הסקרמבלרהאייקון ירד מ-74,000 ש"ח ל-69,000 ש"ח, ושאר הדגמים ירדו מ-89,000 ש"ח ל-83,000 ש"ח. המונסטר 821 Dark ירד מ-99,000 ש"ח ל-86,000 ש"ח, המונסטר 1200 ירד מ-119,000 ש"ח ל-109,000 ש"ח, והמולטיסטראדה 1200 בגרסת ה-S היוקרתית ירד מ-177,000 ש"ח ל-169,000 ש"ח.

     

  • 55 אלף אופנועים לדוקאטי ב-2015

    55 אלף אופנועים לדוקאטי ב-2015

    דוקאטי מדווחת על עלייה של 22% במכירות אופנועים בשנת 2015 ביחס ל-2014. בשנה האחרונה מכרה החברה 54,800 אופנועים. חלק חשוב מהעלייה במכירות נזקף לזכות הסקרמבלר, שנחל הצלחה גדולה ומכר לבדו יותר מ-16 אלף כלים ברחבי העולם.

    בחלוקה למדינות, העלייה בשוק האיטלקי עמדת על 53% ביחס ל-2014, בשוק הבריטי עלייה של 37%, בשוק הגרמני עלייה של 24%, בשוק הצרפתי עלייה של 22%, ובשוק האמריקאי החשוב עלייה של 14%. במספרים אבסולוטיים השוק האמריקאי הוא עדיין הגדול ביותר לאופנועי דוקאטי, ואחריו השוק האיטלקי. שוק נוסף שאליו מכוונת דוקאטי בשנים האחרונות הוא השוק האסיאתי, שעולה השנה ב-14%. עם ההשקעה המסיבית של דוקאטי, בשנים הקרובות השוק הזה צפוי להתחזק אפילו יותר.

    בחלוקה לדגמים, כאמור נמכרו מעל 16,000 סקרמבלרים. רבי-מכר נוספים הם המולטיסטראדה, שמכר השנה יותר מ-8,000 יחידות, והמונסטר 821 שממנו נמכרו השנה 6,500 יחידות. לאחר מכן ממוקמים צמד הפניגאלה – 1299 ו-899, והדיאבל.

    זוהי השנה השנייה של דוקאטי בבעלות אאודי, וההשקעה הכספית בפיתוח אופנועים ובמיתוג החברה בהחלט נושאת פרי. עם הגידול המסיבי בתחום האופנועים בשווקים העולמיים, ועם הדגמים החדשים של דוקאטי שפונים לקהלים חדשים – כמו הסקרמבלר 400 והמולטיסטראדה אנדורו, אנחנו צופים שבשנה הבאה הגידול ימשיך להיות משמעותי.

     

  • מבט נוסף: דוקאטי סקרמבלר Sixty2

    מבט נוסף: דוקאטי סקרמבלר Sixty2

    בין שלל הדגמים החדשים שדוקאטי הציגה במילאנו, הסקרמבלר Sixty2 הוא אולי אחד החשובים. לא כי הוא הולך לשבור שיאי מכירות ולהעיף את דוקאטי לגבהים חדשים (אגב, דוקאטי כבר עכשיו שוברת שיאי מכירות ועולה לגבהים חדשים – עם למעלה מ-50 אלף אופנועים בשנה האחרונה), אלא כי הוא מדגים בצורה הטובה ביותר את התהליך שעובר על דוקאטי בשנים האחרונות – פנייה ללקוחות חדשים, ובסטייל.

    הסקרמבלר Sixty2, או סקרמבלר 400 בקיצור, הוא אח חדש במשפחת הסקרמבלר, ולראשונה מזה כ-30 שנה – בדוקאטי מייצרים מנוע קטן – כאמור בנפח 400 סמ"ק, שמתאים לבעלי רישיון מוגבל A1 (באירופה A2).

    סקרמבלר Sixty2
    סקרמבלר Sixty2

    קרוב לוודאי שבדוקאטי לא ייצרו מנוע חדש לדגם אחד בלבד, כך שלא מן הנמנע שבשנה-שנתיים הקרובות נראה דגמים נוספים של דוקאטי עם המנוע הזה. המשמעות היא שבדוקאטי מרחיבים את הפורטופליו, ופונים לקהל חדש. מצד אחד יש להם את אופנועי הקצה היקרים שמיועדים לקהל העשיר, באמצע ליין רחב של דגמים לקהל ממוצע יותר, ועכשיו עם ה-400 – שאמור להיות זול במיוחד (להערכתנו 50 עד 55 אלף ש"ח כאן בארץ) – בדוקאטי מכוונים גם ללחם והחמאה של עולם האופנועים. בק.ט.מ וב.מוו עשו את זה בשיתוף פעולה עם חברות הודיות, ועכשיו גם בדוקאטי עושים את זה, אבל בתוך הבית, כי הם יכולים.

    וי-טווין 400 סמ"ק
    וי-טווין 400 סמ"ק

    אז מה יש בסקרמבלר החדש?

    ובכן, בבסיס האופנוע כאמור וי-טווין מקורר אוויר עם 2 שסתומים לצילינדר ומנגנון דזמו, שבמקור מגיע מגרסת ה-800/696 וכאן נבנה מחדש. קוטר הצילינדר עומד על 72 מ"מ לעומת 88 מ"מ ב-800, ומהלך הבוכנה על 49 מ"מ לעומת 66 מ"מ ב-800. התוצאה היא נפח של 399 סמ"ק במקום 803 סמ"ק. ההספק המרבי עומד על 41 כ"ס צנועים ב-8,750 סל"ד, והמומנט 3.5 קג"מ ב-7,750 סל"ד. האופנוע כמובן מוזרק, עם גופי מצערת בקוטר 50 מ"מ – כמו בסקרמבלר 800.

    השלדה הראשית זהה לזו של שאר הסקרמבלרים, אולם כדי להוזיל עלויות חסכו פה במכלולי שלדה. כך למשל הפרונט קונבנציונלי ולא הפוך, והקליפר הקדמי הצף מחובר בתושבת קונבנציונלית ולא רדיאלית. גם מאחור חסכו, כשהרכיבו זרוע אחורית מפלדה במקום אלומיניום. בנוסף, למעט עומס קפיץ בבולם האחורי, צמד הבולמים נטולי כוונונים. הם הגלגלים היצוקים צרים יותר מה-800, וזה מובן ומקובל, ועליהם מגיעים צמיגי פירלי MT60 שמתאימים בדיוק לדגם, ברוחב 160 על חישוק "17 מאחור וברוחב 110 על חישוק "18 מלפנים.

    מערכת ABS מגיעה בסקרמבלר 400 כסטנדרט, ועליה דווקא לא חסכו – 9.1MP של בוש – אחת המערכות המתקדמות והקומפקטיות שיש.

    גם על העיצוב לא חסכו – והוא אולי העיקר באופנוע הזה. סקרמבלר מגניב להיפסטרים, אבל לא רק, שמוגבלים ברישיונם לדרגת הביניים או שפשוט מחפשים אופנוע זול עם שפע של סטייל ונוכחות. בהחלט אופנוע חשוב של דוקאטי.

  • דוקאטי: 7 דגמים חדשים במילאנו

    דוקאטי: 7 דגמים חדשים במילאנו

    תערוכת מילאנו נפתחה הערב (ב') במסיבת העיתונאים המסורתית של דוקאטי, שבה הציג קלאודיו דומיניקלי, מנכ"ל דוקאטי, לא פחות מ-7 דגמים חדשים. חלקם צפויים, כמו למשל הפניגאלה 959, וחלקם מפתיעים למדי כמו הדיאבל והסקרמבר החדש. שאר הכלים הם גרסאות לדגמים קיימים, כמו צמד הגרסאות של המולטיסטראדה – פייקס פיק ואנדורו, וכן היפרמוטארד 939. חשיפת הדגמים החדשים מגיעה בתקופת שיא של דוקאטי, בשנה שבה מכרה למעלה מ-50 אלף יחידות ברחבי העולם.

    אקס-דיאבל ואקס-דיאבל S

    ה-XDiavel הוא גרסה חדשה של הדיאבל שמשלבת, על פי דוקאטי, טוב יותר בין עולם הקרוזרים לבין עולם הביצועים של דוקאטי. האקס-דיאבל מקבל את מנוע הטסטהסטרטה DVT בעל תזמון השסתומים המשתנה שהגיע מהמולטיסטראדה DVT, כשכאן הוא מפיק 156 כ"ס. בדוקאטי מציינים את שלושת המספרים 5,000-60-40, המציינים 5,000 סל"ד – הסל"ד שבו מתקבל שיא המומנט באקס-דיאבל (13.1 קג"מ), מה שאומר מנוע גמיש, 60 – כמספר האפשרויות לכיוון הארגונומיה בדיאבל החדש, ו-40, שהם 40 מעלות – זווית ההטיה המקסימלית של הדיאבל החדש.

    פרט למנוע החדש האקס-דיאבל מקבל ערימות של אלקטרוניקה – בקרת החלקה מלאה, ABS הפועל גם בפניות, בקרת שיוט, בקרת ווילי, וכמובן כמה מצבי רכיבה. המראה לדעתנו משדרג את הדיאבל, והאקס-דיאבל נראה מצוין. לראשונה בדוקאטי, ההינע הסופי של האקס-דיאבל יתבצע על ידי רצועת הינע ולא על ידי שרשרת. גרסת ה-S, כרגיל, מקבלת שיפורים כמו בולמים איכותיים יותר וחלקי קרבון רבים.

    דוקאטי אקס-דיאבל בגרסת S
    דוקאטי אקס-דיאבל בגרסת S

    מולטיסטראדה אנדורו ופייקס פיק

    הגרסה הזו של המולטיסטראדה היא אולי החשובה מכל הדגמים החדשים, שכן המולטי החדש מרחיב את הסקאלה של המולטיסטראדה ופונה ישירות לב.מ.וו R1200GS ולק.ט.מ אדוונצ'ר 1190. אחרי 3 דורות של גלגלי "17 ספורטיביים, האנדורו מגיע עם צמיגי "19 ו-"17 במידות אדוונצ'ר ועם חישוקי שפיצים, מה שאומר יכולות שטח לא רק על הנייר אלא אדוונצ'ר אמיתי.

    פרט למידות הגלגלים המולטיסטראדה אנדורו מקבל גם מיכל דלק בנפח 30 ליטרים, וכן אינסוף אלקטרוניקה – ABS לפניות, מערכת תאורה לפניות, בקרת החלקה, בקרת ווילי,, ואת מערכת המתלים הסמי-אקטיביים של זקס.

    פרט לאנדורו הסופר חשוב יש השנה שוב את גרסת הפייקס פיק הקרבית לאספלט, שמציעה מספר תוספות ספורטיביות שהופכות את המולטי לקרבי במיוחד.

    מולטיסטראדה אנדורו עם גלגלי "19 ו-"17
    מולטיסטראדה אנדורו עם גלגלי "19 ו-"17

    סקרמבלר Sixty2 ופלאט טראק

    הסיקסטי2 הוא גם אופנוע חשוב לדוקאטי, ואפשר לומר שהוא הגיע בהפתעה. העניין הגדול בסיקסטי2, ששמו נגזר משנת 1962, הוא הנפח – 399 סמ"ק במנוע וי-טווין. הסיקסטי2 הוא למעשה גרסה מוקטנת ורזה של הסקרמבלר, ומחירו צפוי להיות בהתאם. כרטיס כניסה לעולם הסקרמבלרים אם תרצו, כשהוא מגיע עם ABS כסטנדרט.

    גרסה נוספת של הסקרמבלר 800 שמוצגת היום היא הפלאט טראק – גרסה שמבוססת על האייקון ומציעה מספר תוספות עיצוביות.

    סקרמבלר סיקסטי2 - מנוע 400 סמ"ק
    סקרמבלר סיקסטי2 – מנוע 400 סמ"ק

    פניגאלה 959

    הפניגאלה 899 מקבל כצפוי הגדלת נפח, מתיחת פנים ועוד כמה שיפורים. נפח המנוע גדל ל-955 סמ"ק, וההספק בהתאם – 157 כ"ס ב-10,500 סל"ד. כמובן שגם על הפניגאלה 959 בדוקאטי מרעיפים אלקטרוניקה: יש מערכת ABS משולשת ספורטיבית, בקרת החלקה, 3 מצבי ניהול מנוע עם מצערות חשמליות, קוויקשיפטר ובקרת בלימת מנוע. העיצוב נאמן למשפחת הפניגאלה, אבל מקבל מתיחת פנים שהופכת אותו למודרני יותר. המחיר מן הסתם צפוי לעלות ביחס ל-899 היוצא.

    פניגאלה 959
    פניגאלה 959

    היפרמוטארד 939

    גם שלושת דגמי ההיפרמוטארד – ההיפרמוטארד, היפרמוטארד SP הקרבי והיפרסטראדה התיורי, מקבלים הגדלת נפח ומתיחת פנים, ומתקדמים עוד שלב באבולוציה שלהם. המנוע הוא הטסטהסטרטה 11 מעלות, שנפחו גדל ל-937 סמ"ק וההספק עולה בהתאם ל-113 כ"ס. גם המומנט מתעבה, ולפי דוקאטי מטפס ב-10%. כמו כל דגמי דוקאטי החדשים, גם ההיפרמוטארד החדשים עומדים בתקן יורו 4 המחמיר. גם דגמי ההיפרמוטארד וההיפרסטראדה מקבלים שפע אלקטרוניקה – מ-ABS מודרני עם 3 מצבים, דרך בקרת החלקה עם 8 מצבים ועד 3 מצבי ניהול מנוע.

    היפרסטראדה 939
    היפרסטראדה 939

  • רכיבה ראשונה: דוקאטי סקרמבלר אייקון

    רכיבה ראשונה: דוקאטי סקרמבלר אייקון

    • יתרונות: פשטות, עיצוב, קלות רכיבה
    • חסרונות: נוחות למרחקים ארוכים
    • סיכום: אופנוע במובן הבסיסי של המילה, אבל מגניב טילים!
    • מחיר: 75,900 ש"ח
    • מתחרים: ב.מ.וו R nine T, הארלי דיווידסון ספורטסטר, קוואסאקי W800
    • נתונים טכניים: L-טווין, 803 סמ"ק, 75 כ"ס, 6.93 קג"מ, 6 הילוכים, גובה מושב 790 מ"מ, משקל 186 ק"ג, צמיגים 110/80ZR18, 180/55ZR174
    דוקאטי סקרמבלר אייקון (צילום: בני דויטש)
    דוקאטי סקרמבלר אייקון (צילום: בני דויטש)

    מה זה?

    חזרה למקורות, זה מה שזה. בדוקאטי, שבדרך כלל עומדת בחזית הטכנולוגיה הדו-גלגלית, יצאו עם אופנוע שהוא בדיוק ההפך מזה. אופנוע פשוט שכל תכליתו היא לזקק את חוויית הרכיבה. בלב הסקרמבלר שוכן מנוע ה-L-טווין קירור אוויר שנלקח מהמונסטר 796. כל שאר המכלולים – פשוטים ומעוצבים בסגנון הסקרמבלר של פעם, כלומר אופנוע שיודע לעשות הכל, כולל ירידה מאספלט. מיכל הדלק מעוצב בסגנון רטרו, וכך גם המושב הרחב והשטוח. לוח השעונים מינימליסטי, אם כי דיגיטלי, ומכיל מידע בסיסי ועוד קצת. הכידון רחב במיוחד, נשלח אל הרוכב מהמשולש העליון, כשהכל משדר מינמליזם חיובי. בדגם האייקון שנבחן, החישוקים יצוקים, אולם בדגמים המאובזרים יותר מגיעים חישוקי שפיצים אלגנטיים יותר. כל אחד מארבעת דגמי הסקרמבלר מגיע עם ABS כסטנדרט.

    אופנוע פשוט, פשוט אופנוע
    אופנוע פשוט, פשוט אופנוע (צילום: בני דויטש)

    ביצועים

    מנוע וי-טווין בנפח 800 סמ"ק הוא חזק בכל קנה מידה, וגם פה בסקרמבלר, אם כי כאן מיתנו את שיא ההספק ביחס למונסטר כדי לקבל עקומת מומנט שטוחה יותר, וזה בדיוק המצב. כבר מ-2,000 סל"ד יש מספיק כוח לדחוף את האופנוע, וזה שימושי ונעים – מתאים לרוח האופנוע. אל תצפו להתפוצצות בסל"ד גבוה כי היא לא תבוא. פשוט רוכבים פה על גלי המומנט. מיגון רוח אין אז זה לא נוח לשייט איתו על מהירויות גבוהות, אבל הסקרמבלר מגיע בקלות ל-160 קמ"ש, ואפילו יותר. השיוט הנינוח הוא על 120-130 קמ"ש, שם הרוח לא באמת מפריעה. המושב אמנם רחב, אבל לא מיועד לרכיבות ארוכות, גם לא למורכב.

     

    התמונה של הווילי נהרסה, אבל הייתה אחת... (צילום: אייל פרדר)
    התמונה של הווילי נהרסה, אבל הייתה אחת… (צילום: אייל פרדר)

    איך זה מרגיש?

    בעיקר מגניב. כיף. מרוב אופנועים טכנולוגיים חדים ומדויקים, עמוסי בקרות וטכנולוגיה וממוקדי מטרה, כבר כמעט ושכחנו איך זה לרכב על אופנוע פשוט – טנק דלק, מנוע ושני גלגלים – זה כל מה שצריך כדי ליהנות מרכיבה על אופנוע, אבל כשזה מגיע מדוקאטי ולבסיס הפשוט הזה מתווספות גם יכולות דינמיות טובות וערימות של סטייל – זה כבר קטע. הוא מושך המון מבטים ברחוב, ברמזורים ובבתי הקפה שבהם ישבנו, ואפשר להודות שגם אלו שלא מבינים כלום באופנועים, מאוד אהבו אותו.

    אבל זו לא רק פוזה. הבולמים קשיחים למדי, ומאפשרים ללחוץ את האופנוע מעבר למה שהוא משדר שאפשר, וזה מצוין. בכל זאת, דוקאטי. ההיגוי קליל, הרכיבה עליו קלה במיוחד, והשילוב של כל אלו יוצר אופנוע שקל במיוחד לרכב עליו בעיר למשל. צמיגי ה-MT60 של פירלי הם אמנם במידות של אופנועי ספורט, אבל החתך הדו-שימושי מערפל מעט את הפידבק בכביש ולא מעודד חוליגניות. מצד שני, בדיוק בגלל זה מקבלים יכולת שטח סבירה, ובידיים הנכונות הסקרמבלר טס על שבילים ואפילו קופץ קצת מכשולים. מגניב! גם הבלמים מצוינים, ומספיק חזקים כדי לעצור את המכונה הפשוטה הזאת.

    הסקרמבלר מחזיר אותנו לחוויה האופנוענית המזוקקת, הטהורה, הפשוטה. כזו שלא דורשת יותר מדי יכולות, אלא פשוט לשבת על המושב, להחזיק את הכידון ולתת גז. והוי, כמה שזה כיף. כיף טהור אפילו. אנטיתזה לאופנועי העל המשוכללים של הדור האחרון.

    כמה יופי בתמונה אחת! (צילום: בני דויטש)
    כמה יופי בתמונה אחת! (צילום: בני דויטש)

    עלויות

    הסקרמבלר אייקון, זה שמופיע כאן במבחן, עולה 75,900 ש"ח. זה אמנם לא מעט כסף אבסולוטית, בטח ובטח כשמדובר באופנוע שמשדר מינימליזם, אבל באותה נשימה צריך לזכור שמדובר ביצרן פרימיום, ושלמרות שמדובר באופנוע פשוט עדיין יש פה מכלולים שהם מעל הממוצע בסגמנט. לדוקאטי יש קטלוג חלקים, תוספות ושיפורים עצום לדגמי הסקרמבלר, כך שרוכב שירצה לקסטם את הסקרמבלר שלו יוכל לעשות זאת בקלות ומבלי לפגוע באחריות – הכל עם חלקים ותוספות מקוריים של דוקאטי – כעומק הכיס והדמיון.

    דוקאטי סקרמבלר אייקון צהוב (צילום: בני דויטש)
    דוקאטי סקרמבלר אייקון צהוב (צילום: בני דויטש)