האופנוע הזה היה צפוי, אבל הוא הצליח להמם אפילו אותנו: דוקאטי סוגרת את הפרמיירה השנתית בתערוכת מילאנו עם הפניגאלה V4R – גרסת הומולוגציה לאופנוע הסופרבייק החדש לחלוטין שיתחרה בעונה הקרובה באליפות הסופרבייק העולמית ועשוי לאיים על ההגמוניה והשליטה המוחלטת של קוואסאקי בקטגוריה.
מנכ"ל דוקאטי קלאודיו דומיניקלי והפניגאלה V4R החדש
בשנה שעברה שחררת דוקאטי את הפניגאלה V4 ו-V4S, עם מנוע V4 בנפח 1,103 סמ"ק ו-226 כ"ס עם קיט מרוצים, וכעת חושפים בדוקאטי את אופנוע הסופרבייק – כאמור ה-V4R, שבו נפח המנוע עומד על 998 סמ"ק, לפי תקנות הסופרבייק לאופנועים בעלי 4 צילינדרים.
במצבו המקורי, כשהוא עם מערכת פליטה המותאמת לכביש הציבורי, מספק ה-V4R לא פחות מ-221 כ"ס, אולם עם קיט המרוצים הכולל מערכת פליטה של אקרפוביץ' ומחשב ניהול מנוע, ההספק המקסימלי עומד על לא פחות מ-234 כ"ס אימתניים!
כמו גרסאות ה-R הקודמות של הסופרבייקס שלה, גם ה-V4R הוא הדבר הקרוב ביותר לאופנוע המרוץ הרשמי של דוקאטי – כאמור גרסת הומולוגציה, כשהרבה מהטכנולוגיה שלו נלקחה ישירות מאופנוע ה-MotoGP של דוקאטי. כך למשל, הפיירינג עשוי מקרבון, כולל כנפונים אווירודינמיים, והוא פותח יחד עם מעבדת המחקר של דוקאטי ל-MotoGP. המנוע – דזמוסדיצ'י סטראדלה R – מיועד לעבוד בסל"ד גבוה ושם לספק את מלוא הכוח, בניגוד למנוע ה-V4 סטראדלה המיועד לספק גם שימושיות ומומנט על-פני כל טווח הסל"ד. במילים אחרות – מנוע מלחמה לנצח מרוצים, כששיא ההספק מושג ב-15,250 סל"ד, שהם 2,250 סל"ד גבוה יותר מה-V4S!
ה-V4R קל יותר ב-2 ק"ג מה-V4S, והוא שוקל 193 ק"ג בלבד כולל כל הנוזלים. מכלולי השלדה מהטופ שיש לתעשייה להציע, כמו למשל בולמי אוהלינס מסוג NPX ו-TTX, וכן בלמי ברמבו מדגם Stylema החדשים עם דיסקים בקוטר 330 מ"מ. יש גם ערימות של אלקטרוניקה, כמובן שמותרת באליפות הסופרבייק העולמית, ובאופן כללי מדובר באופנוע הספורט הקרבי ביותר שדוקאטי הוציאה אי-פעם מהמפעל בבולוניה.
בדוקאטי מצהירים במפורש שהדוקאטי V4R הולך להשתתף באליפות הסופרבייק העולמית בעונת 2019, וכי המטרה היא לזכות באליפות כבר בעונה הראשונה. קוואסאקי – מאחורייך!
סקירה נרחבת על הפניגאלה V4R – הסמן הימני באופנועי הסופרבייק נכון להיום – נעלה כאן בימים הקרובים.
חם על המסלול במיזאנו. חם, אבל לא כמו שחששתי שיהיה. בשמיים משייטים עננים מגניבים, והתחזיות שדיברו על גשם – התבדו. יום מושלם. אבל את מי מעניין מזג האוויר כשאני חנוט בחליפת D-Air של דיינזה ממותגת דוקאטי ועומד להגשים חלום מוטורי?
רצים קדימה 30 דקות. אני רכון לתוך הקוקפיט, מנסה לצמצם את ההתנגדות לרוח. יוצא בגז מפנייה מספר 10 (המכונה Tramonto) בקצה של הילוך שני, ברך ברצפה, אני על כ- 60 קמ"ש. זה נראה מפחיד, אבל למי יש זמן לחשוב? מגיע לאפקס, פותח את האמא של הגז, פליק למעלה לשלישי באמצעות הקוויקשיפטר, פליק נוסף ועוד אחד ואני על חמישי, נוגע באזור ה-240 קמ"ש בצד השמאלי של המסלול. מתקרבים לעקומה קלה ימינה, הביצים שלי משקשקות, פחד אלוהים. אני לא מעז להשאיר את הגז פתוח, מוריד קצת, אבל המדריך מתרחק מעט. לא נורמלי. חותך את העקומה (המכונה Curvone) קרוב לאבני השפה הימניות כשאני עדיין על חמישי, ויש לי זמן להאיץ עוד קצת עד פניות 12, 13 ו-14, בהן מפחיתים מהירות באגרסיביות מ-200 לכ-60 קמ"ש. בתוך הקסדה, כמו בסצינה ממלחמת הכוכבים, אני שומע את קולו של המדריך: "השתמש גם באחורי לוק, תמיד השתמש גם באחורי, רוכבים טובים תמיד משתמשים גם באחורי!". טוב הוא לא אמר 'לוק', אבל האפקט היה זהה. 80% קדמי ו-20% אחורי, כדי לאזן את האופנוע על הבולמים. סדרת הפניות ימינה מגיעה (מכונה Carro), ואני יוצא לישורת קטנה שבה מאיצים שוב עד הכפלת המהירות, פנייה 15 שמאלה, ושוב האצה עד כדי שילוש המהירות. הביצים, שבקושי הספיקו לרדת, עולות שוב לקראת הפנייה שמאלה, ה-16 והאחרונה (המכונה Misano), פנייה של 90 מעלות שביציאה מממנה אתה שועט לעבר קו הסיום. זה לא מרוץ, אין מדידת זמנים, אבל אני מדמיין את הטריבונות שואגות.
יש לנו עוד 6 הקפות למקצה הזה אז ממשיכים, והתאוצה מביאה אותי שוב לאזור ה-220 קמ"ש. אבל אז המדריך מסמן לי לזוז הצידה, לתת לשאר הקבוצה לעקוף ולהצטרף אליה בסוף הטור.
איזה אטרף!
אטרף!
אבל נתחיל קודם עם הסבר קצר. מה זה DRE? תכנית ה-Ducati Riding Experience היא תכנית פתוחה (לא רק לרוכבי דוקאטי, אם כי רובם הם כאלה) המהווה חלק ממערך ההכשרה המקיף של דוקאטי. תכנית קורסי הכביש / מסלול כוללת מספר רמות, החל מלימוד קונספט רכיבה נכונה על גבי מונסטר 821, דרך קורסי מסלול ברמות שונות על פניגאלה 959, וכלה בקורס המאסטרים על גבי פניגאלה V4S. קורסים אלה נערכים בעיקר על מסלול מיזאנו על שם מרקו סימונצ'לי אשר לחוף הים האדריאטי, ובמסלול מוג'לו (מסלול הבית של ולנטינו רוסי). ההכשרה כוללת גם קורסי שטח במסגרת ה-DRE Enduro על גבי מולטיסטראדה אנדורו הנערך בשטחים יפהפיים בטוסקנה בינות גפנים וטירות עתיקות.
למרות שיצא לי לרכוב על מסלולים בחו"ל מספר פעמים בעבר, מרגע שרכשתי את הדוקאטי הראשון שלי בשנת 2015 שמעתי על התכנית ורציתי להצטרף. אילוצים כאלה ואחרים מנעו ממני להגשים את החלום, אבל השנה החלטתי שזה יהיה אך סמלי ומעניין לשפר את יכולות הרכיבה שלי, ואיזה מקום טוב יותר לעשות זאת מאשר על מסלול MotoGP ברמה עולמית עם מדריכים מהשורה הראשונה? וכך עשיתי.
הקורס עצמו מתנהל בצורה רגועה למדי ונמתח על פני יום וחצי, שאת חציו הראשון היה ניתן לצמצם מהותית ואולי גם לבטל לפחות בפורמט הקיים שלו. חתימה על טפסים וציוד (למי שבחר לשכור את הציוד במסלול ולא להביא מהבית), קבלת ערכת קורס, היכרות של שלום-שלום עם הרוכבים האחרים, והרצאות עם הסברים תיאורטיים וטכניים. משם יוצאים למגרש החניה לתרגולים שנמשכים כ-3 שעות.
פרנצ'סקה, אנג'ליקה וסילביה מקבלות את פנינו; היוש!
במהלך תהליך הקבלה ניתן לרכוש חבילת צילום הכוללת כ-100 תמונות שלכם במיטב הפוזות על המסלול, וכן תמונות נבחרות של התרחשויות אחרות. בנוסף, ניתן להרחיב את החבילה ולכלול סרטי וידאו שלכם רוכבים על המסלול, סרט בהילוך איטי של אחת הפניות שלכם (סטייל MotoGP), וכן צילומים מרחפן של הקפות במסלול. רוכב שמעוניין בסט תמונות משלם במקום ומקבל מדבקה עם מספר לקסדה. את התמונות מקבלים באיכות מקסימלית, דרך קישור להורדה, כמה ימים אחרי הקורס.
מה שחשוב זה היום השני, היום בו עולים לראשונה על המסלול עצמו.
נחלקים לקבוצות, מקבלים הקצאה של המדריך – אחד מכ-15 מדריכים (כל אחד מהם עם רזומה ספורט מוטורי באורך של גליל נייר טואלט תלת-שכבתי ועם ערימת תארים שאנחנו בישראל יכולים רק לחלום עליהם). כל קבוצה מקבלת חלק בפיטס, וכל הזמן רצים בינינו נציגים ומעמיסים עלינו שתייה קרה. הסברים על התהליך, וקדימה לעלות על ציוד.
כמה שהמחזה הזה סקסי!
לפנינו יום ארוך הכולל 5 מקצים בני 20 דקות כל אחד. זה נשמע מעט, אבל תאמינו לי – זה לא פשוט. במקצה הראשון אנחנו מתרגלים את המסלול והמדריך פחות או יותר מקבל מושג לגבי הבדלי הרמות בתוך הקבוצה. חוזרים לפיטס ומקבלים דגשים: אתה, התנוחה שלך בפניות ימינה שונה מאשר בשמאלה. למה? תנסה לחשוב על זה. אתה, תראה איפה אתה מניח את כפות הרגליים על הרגליות, אתה צריך לתת במשקל בתיאום עם כיוון הפנייה. אתה, שים לב לידיים, אתה נוקשה מדי. ואתה, הקו שלך כאן קצר מדי, אתה צריך לצאת יותר החוצה כהכנה לפנייה הבאה שהיא הרבה יותר מהירה.
במקצה השני חוזרים על התהליך. המדריך מלפנים, עם מראות, ורוכב אחד מתוך החמישה מאחוריו, צמוד לו לישבן. המדריך מגביר לאט-לאט את הקצב, מנסה לדגום את הגבול של הרוכב מאחוריו. מסיימים הקפה, המדריך מסמן ביד, והרוכב זז ימינה ונותן ל-4 האחרים לעקוף. עכשיו הוא הופך להיות אחרון בטור. הקפה נוספת ועוד אחת וכן הלאה. חוזרים לפיטס ושוב דגשים והסברים.
במקצה השלישי עוברים לחניך מוביל מדריך, וכל השאר אחריהם. המדריך מצלם את הרכיבה באמצעות מצלמה, וכשחוזרים לפיטס מנתחים את הרכיבה של החניך. זו שיטה יעילה ביותר, שכן אפשר להמחיש הלכה למעשה את ההבדלים ברמות הרכיבה בין הרוכבים השונים, ולתקן באופן ויזואלי.
מדריך מוביל ואחריו החניכים
יוצאים להפסקת צהריים עם ארוחה מפנקת (למי שמסוגל לאכול מרוב התרגשות), ובמקצה הרביעי כל התהליך חוזר על עצמו, ושוב עוברים על הווידאו שצולם במהלכו. ואז מגיע המקצה החמישי, ושם, למרות שהוא מתנהל באותו האופן, המדריך מרשה לעצמו לפתוח מבערים ולמשוך איתו את אלה שרוצים להגביר עוד יותר את הקצב.
הקטע המטורף מבחינתנו הוא שבמהלך כל המקצים האלה אנחנו נעקפים כאילו היינו קונוסים על-ידי רוכבי העלית שמשתתפים בקורס ה-Masters על-גבי פניגאלה V4S, קורס שבו המדריכים הם אלופי עולם, כשמדי פעם מגיע רוכב אורח מיוחד לשמש כמדריך, למשל טרוי בייליס או קייסי סטונר.
גם כאשר אני כותב שורות אלו, צליל הפניגאלה עדיין באוזניי ואני תחת החוויה של ביצוע הפניות והאצת הפניגאלה ל-240 קמ"ש על הישורת. החום, החליפה הלוחצת, הכל נשכח, ונשאר רק חיוך ענק. עד הפעם הבאה.
חיוך ענק בקסדה
האופנועים עליהם אנחנו רוכבים – דוקאטי פניאגלה 959 אדומים בוהקים (המדריכים רוכבים על אופנועים לבנים) – עומדים מצוחצחים ונקיים בפיטס: 6 שורות של 6 אופנועים, כשלידנו 2 שורות נוספות של V4S המשמשים את קורס ה-Masters. הצמיגים חדשים, ועד סוף היום הם יהיו אכולים וגמורים לחלוטין. בין האופנועים מתרוצצים מכונאים מדוגמים שמדי פעם לוקחים כלי כזה או אחר לתדלוק או פעולות תחזוקה אחרות. בסוף היום הראשון, למשל, הוחלפו כל הצמיגים בכל האופנועים. חשוב מאוד לציין שהאופנועים מגיעים למסלול בתצורתם המקורית – סטוק – כלומר מה שאתם קונים בחנות זה מה שיש פה עכשיו. צמיגים, מערכת פליטה, הגדרות מנוע ומערכות בקרה – הכל סטוק.
מסלול מיזאנו – מסלול MotoGP, אחד מהמסלולים המהנים ביותר באירופה – לא מהיר כמו מוג'לו, אבל גם לא מפחיד כמוהו. הוא יחסית שטוח, ללא שינויי גובה משמעותיים, והוא כולל 16 פניות – יותר ימניות מאשר שמאליות, אבל כל פנייה מהווה עונג צרוף. המסלול טכני, אבל לא יותר מדי, ועם מספיק ישורות בין הקטעים הטכניים כדי לאפשר לרוכב לאסוף את עצמו מחדש ולהתארגן לקראת רצף הפניות הבא.
מיזאנו – אחד המסלולים המהנים בעולם!
להשתתפות בקורס כזה דרושות כמה הכנות חשובות:
הכנות גופניותהכוללות תרגילי כושר – חשוב ביותר גם למי שחושב שהוא יכול לעשות הכל, שכן המאמץ הגופני גבוה מאוד ואנחנו רוצים להיות בשיא היכולת הגופנית שלנו.
הכנות לנסיעה הכוללות הזמנת טיסות, רכבומלון – ניתן לטוס למילאנו או רומא (רחוקות למדי, דורשות נהיגה של 6-5 שעות), ונציה (מרחק של כ-3.5 שעות נסיעה), או לבולוניה (הקרובה ביותר והנמצאת במרחק של כשעה וחצי נסיעה ממיזאנו). רכב בסיסי ודלק עולה כמה מאות שקלים בודדים, וניתן לחלוק את ההוצאות עם עוד 2-3 חברים כך שהעלות זניחה. טיסה עולה כ-400-200 דולר – תלוי בחברת התעופה וביעד. מלונות עולים כ-120-100 יורו ללילה, וגם כאן מומלץ לחלוק חדר עם עוד שותף כך שהעלות לא גבוהה.
הרשמה לקורסהרלוונטי שנעשית מראש – אחרת פשוט לא תמצאו מקום מפני ההרשמה נסגרת מהר. קורס עולה בין כמה מאות יורו לבערך 1,000 יורו – תלוי בקורס (מחירון מלא באתר DRE). רוכבים החברים במועדון רוכבי דוקאטי בישראל יכולים לקבל עד 20% הנחה במידה והם נרשמים מוקדם לקורסים.
ציוד לנסיעהכולל ביגוד וציוד רכיבה – מומלץ לשכור ציוד במקום בתמורה לעוד כ-200 יורו – ציוד פרימיום כולל חליפות D-Air של דיינזה, כפפות ומגפיים, וקסדות של אראי). אם מתכננים נכון, אפשר לטוס עם טרולי הכולל כמה ביגוד אישי וכלי רחצה. לקורס אנחנו מגיעים עם שקית ניילון קטנה הכוללת רק אנדרסוט.
ביטוח נסיעות לחו"להכולל ספורט אתגרי – חובה! רצוי גם להוסיף ביטול השתתפות עצמית במקרה של נזק לרכב השכור. הנזק לאופנוע, במידה ויהיה, מכוסה על ידי ביטוח הקורס, כל עוד לא עוברים על קוד ההתנהגות במסלול.
בסך הכל העלות להשתתפות בקורס כזה לקבוצה של 4 רוכבים ולתקופה של 4 ימים תעמוד על בין 6,000 ל-7,000 ש"ח לכל ההוצאות. אם מחשבים נכון ומוכנים להתפשר על איכות המלון, העלות יכולה לרדת לאזור ה-5,500 ש"ח. לא זול, אבל שווה כל שקל.
ביום הרכיבה פירקנו סט צמיגים
אחד המשתתפים איתנו בקורס, אורי גל, סיכם יפה את מכלול התחושות:
"אנחנו חמישה חברים שמגיעים ממדינה קטנה שבה הספורט המוטורי נולד לפני רבע שעה, מי אני ומה אני ביחס לגרזנים שמימין ומשמאל? המדריך שלך – אלוף אירופאי – מסתכל עליך עם חיוך קטן, ואתה מרגיש מחויב לא לפשל, לא להתבלבל – לתת את המרב.
כמי שמתעורר מחלום אתה שם לב לפתע שאתה ממוקם בתוך ים פניגאלות שעומדות כמו חיילים ורוכנות קדימה משחררות לטרף. מימין ומשמאל רוכבים, ואתה מבין שהרעש שאתה שומע מגיע משתי בוכנות בצורות L שדופקות לך מתחת למושב. הקלאץ' לחוץ, הדגל מונף ואתה משגר את כל הסוסים בבת אחת ומשחרר את כל האטרף שהיה אגור בך.
מפנייה לפנייה אתה שם לב שהאספלט מתקרב אלייך יותר ויותר, הכול הופך פתאום לכל-כך פשוט, נעים, זורם, מהיר, וגם מדהים. הפחד נמוג בשנייה, אתה משחרר צעקה בתוך הקסדה תוך כדי סחיטה של המצערת עד הסוף – וזו חוויה אדירה. אתה מבין שהפנייה הנוכחית בה אתה נמצא עמוק עם הברך על האספלט בכלל לא רלוונטית והראש שלך עסוק כבר בפנייה הבאה.
מי שמחפש לימוד או קורס אישי לשיפור הרכיבה ימצא מקומות טובים יותר – גם בארץ, אבל את מכלול התחושות של מסלול מיזאנו בשילוב פניגאלות ומדרכים מחוד החנית – אני לא חושב שאפשר לקבל במקום אחר.
האם נהניתי? בואו נגיד ככה: אני חושב שאנשים נורמטיביים לא נוחתים בנתב"ג בשעה 11:00 אחרי לילה בלי שינה, וכבר בשעה 13:00 מוצאים עצמם בכבישי ירושלים משחררים סוסים. זר לא יבין זאת".
כל רוכב שמגדיר את עצמו כרוכב כביש ספורטיבי חייב לעצמו לטעום את טעם המסלול, ואין מקום טוב יותר לעשות זאת מאשר במסלול כזה, עם אופנועים כאלה, ותחת הידיים של רוכבי-על כאלה.
אני יוצא מפנייה מס' 14 במסלול ולנסיה, הפנייה האחרונה שמובילה אל הישורת, הדוקאטי פניגאלה V4 החדש בהילוך שני, אני מזין את המצערת ומיישר את האופנוע, אבל כבר לא מסוגל להחזיק את המכונה החזקה הזו בפול גז. גם לא בהילוך שלישי. ב-3/4 גז אני כבר ממש מתאמץ, גם כשהגוף מקופל כולו ואני מתכופף מתחת למשקף הרוח הקטנטן. רק במעבר להילוך רביעי אני מצליח לחזור לפול גז ולנצל את מקסימום התאוצה שמכונת-העל הזו יודעת לייצר, ואז חמישי, עדיין בפול גז, וצלילה על הבלמים לקראת פנייה מס' 1. העייפות הזו מגיעה לקראת סוף יום הרכיבה, וזה לא בגלל שאני לא בכושר רכיבה, אלא פשוט כי הפניגאלה V4 הוא אופנוע חזק. מאוד חזק!
מסלול ריקארדו טורמו בוולנסיה, שמארח באופן מסורתי את הסבב האחרון באליפות ה-MotoGP, הוא מסלול קצר יחסית. אורכו הכולל עומד על 4 קילומטרים ועוד 5 מטרים, והישורת בו קצרה למדי – 876 מטרים 'בלבד'. המסלול הזה גם טכני למדי, והוא נחשב לפחות מהיר מבין מסלולי ה-MotoGP, כשחלק מהפניות הדוקות ו'מקפלות' את האופנוע.
אז למה בחרו בדוקאטי להשיק את הפניגאלה V4 החדש – שזוכה לתואר אופנוע הספורט החזק ביותר בייצור סדרתי – דווקא על המסלול הקצר והטכני הזה ולא למשל על מסלול מוג'לו שבטוסקנה, שתפור על אופנוע איטלקי שכזה? ובכן, קודם כל בגלל מזג האוויר. בדרום ספרד מזג האוויר נוח מאוד גם במהלך החורף והסיכוי לגשם נמוך, מה שלא ניתן להגיד על מוג'לו בעונה הזו של השנה. ואכן, במהלך יום הרכיבה הטמפרטורה עמדה על כ-21 מעלות, ולמעט חצי שעה של ערפל בבוקר, מזג האוויר היה מושלם לרכיבה ספורטיבית על מסלול מרוצים.
אבל מעבר לזה, בדוקאטי רצו להראות לנו, העיתונאים, שהפניגאלה V4 הוא לא רק מכונה חזקה מאין כמוה שתאיים לתלוש לך את הידיים בפול גז בישורת, אלא שהוא גם מתנהג טוב, פונה היטב, ויודע לעבוד גם במסלולים ש'מקפלים' אותו ולא רק בפול גז בישורת של יותר מקילומטר. ולנסיה הטכני הוא מסלול מעולה בשביל זה, ואחרי הכל זה מסלול MotoGP, מה שאומר מתקן ברמה הגבוהה ביותר שיש.
עריכה: בני דויטש; צילום: דוקאטי
MotoGP לכביש הציבורי
הפניגאלה V4 החדש הוא לא פחות ממהפכה עבור דוקאטי. החברה מבולוניה זונחת לראשונה את מנוע ה-L-טווין המסורתי שלה שמלווה אותה עשרות שנים, ועוברת למנוע V4, שהטכנולוגיה שבו מגיעה היישר מאופנוע ה-MotoGP של דוקאטי. דזמוסדיצ'י סטראדלה קוראים לו בדוקאטי, כלומר דזמוסדיצ'י לכביש.
זה לא רק תצורת המנוע – V4 עם זווית של 90 מעלות בין בלוקי הצילינדרים – אלא הרבה מעבר לכך. קוטר הקדחים זהה לזה שבאופנוע ה-MotoGP של דוקאטי – 81 מ"מ, שהוא הקוטר המקסימלי המותר לפי תקנות הגרנד-פרי, והמהלך כאן ארוך יותר ועומד על 53.5 מ"מ. יחד מתקבל נפח מנוע של 1,103 סמ"ק.
נמשיך. גל הארכובה בפניגאלה V4 מסתובב הפוך, כלומר אחורנית – מאפיין שתורם לשמירת הגלגל הקדמי על הקרקע בתאוצה ומאידך תורם למניעת התרוממות הגלגל האחורי בבלימה, מעבר להורדה כללית של האפקט הג'יירוסקופי של המכונה. גם מאפיין זה מגיע ממנוע ה-GP של דוקאטי. סדר ההצתה הוא 1-3-2-4, כשמרווחי הפעימות הם בפולסים כפולים – צילינדרים 1 ו-3 (קדמי שמאלי ואחורי שמאלי) עובדים במרווח של 90 מעלות, לאחר מכן 200 מעלות מרווח, ואז צילינדרים 2 ו-4 נותנים מכת כוח בזווית 200 ו-290 מעלות, וחוזר חלילה. המאפיין הזה, אשר דומה מאוד לביג-באנג של הונדה או לקרוספליין של ימאהה, מאפשר לגלגל האחורי להתאושש בין מכות הכוח, למצוא אחיזה טובה יותר על המסלול, וזה כבר הוכח כמקצץ זמני הקפה על מסלולי ה-GP.
עם מהירות מנוע מקסימלית של 14,000 סל"ד (ממנוע 1,100 סמ"ק, כן?) ההספק שהדזמוסדיצ'י סטראדלה מפיק עומד על 214 כ"ס, למרות כל החנק של יורו 4, ולא פחות מ-226 כ"ס (!) בגרסה משוחררת מהגבלות הכוללת מערכת פליטה משוחררת וניהול מנוע מותאם. לשמחתנו, רכבנו בהשקה גם על הגרסה הזו.
מנוע V4 בטכנולוגיית MotoGP שהוא גם גורם נושא עומס מרכזי בשלדה
בגלל תצורת המנוע וסדר ההצתה, בדוקאטי בחרו שלא להרכיב גל איזון על הדזמוסדיצ'י סטראדלה – בעיקר משום שתצורה זו מאוזנת למדי ולא מייצרת רעידות מיותרות. המנוע משמש כגורם נושא עומס עיקרי, כלומר חלק מרכזי ממבנה השלדה, והוא מוטה אחורנית בזווית של 42 מעלות. משקלו של המנוע, אם תהיתם, עומד על כ-65 ק"ג, והוא קומפקטי מאוד ביחס לתצורה.
גם השלדה בפניגאלה V4 מגיעה מה-MotoGP. זוהי שלדת אלומיניום הבנויה כמעט אחד לאחד כמו זו של אופנוע ה-GP של דוקאטי. היא מחברת בין ציר ההיגוי לבין המנוע, ושוקלת 4.2 ק"ג בלבד. שלדת הזנב, היוצאת מהמנוע, שוקלת 1.9 ק"ג, והזרוע החד-צידית החדשה שוקלת 5.1 ק"ג. יחד עם מיכל דלק העשוי מאלומיניום ושוקל 3.1 ק"ג, מתקבל משקל כללי של 175 ק"ג בגרסה הרגילה ו-1 ק"ג פחות בגרסת ה-S, או במשקלים רטובים – 198 ו-195 ק"ג, מה שאומר יחס הספק/משקל חסר תקדים של 1.1:1 בגרסה המוגבלת ו-1.2:1 בגרסה המשוחררת מהגבלות. טירוף מוחלט!
מכלולי השלדה גם הם מהטופ שיש לתעשייה להציע, וחלקם ייחודיים ומגיעים לראשונה על האופנוע הזה. הבולמים בגרסת הבסיס של זקס מאחור ושוואה BPF מלפנים, אולם בגרסת ה-S היוקרתית מותקנים בולמי אוהלינס NIX30 מלפנים ו-TTX36 מאחור, כשהם סמי-אקטיביים ונשלטים על-ידי מערכת SMART EC 2.0 של אוהלינס. זה אומר בולמים שלא רק נשלטים מכפתורים על הכידון ומהתצוגה הדיגיטלית הצבעונית, אלא גם סמי-אקטיביים, מתאימים את עצמם לעומסים שפועלים על האופנוע, וניתנים לכיוון נפרד לכל מצב רכיבה (תאוצה, בלימה ופנייה).
צמד הדיסקים הקדמיים בקוטר 330 מ"מ, ועליהם מורכבים קליפרים חדשים של ברמבו, מדגם מונובלוק Stylema. הצמיגים – פירלי דיאבלו סופרקורסה SP – חדשים לחלוטין, עם אחורי ברוחב 200 מ"מ ובחתך 60, מידה שמגיעה ישירות ממסלולי הסופרבייק ומבטיחה יותר שטח מגע על הצד, מה שאומר יותר אחיזה.
אלקטרוניקה של חללית, ועיצוב נאמן לפניגאלה
העיצוב, נאמן לגמרי לדגמי הפניגאלה הקודמים, עבר מתיחת פנים קלה וכעת הפיירינגים הם דו-שכבתיים לטובת מראה סקסי ומושקע יותר. וזה לא שהפניגאלה הקודמים לא היו סקסיים. לדעתנו באדום-דוקאטי זה אחד מהכלים היותר סקסיים שמיוצרים כיום. חגיגה לעיניים ושיעור בעיצוב איטלקי.
הגענו עד לפה ועדיין לא אמרנו מילה על האלקטרוניקה. ובכן, גם בתחום הזה הפניגאלה V4 לוקח את האופנועים הסדרתיים צעד נוסף קדימה. מעבר למצערות חשמליות בקוטר 52 מ"מ ול-3 מצבי ניהול מנוע (שהם בפועל ניהול אופנוע מפני שהם שולטים על פרמטרים נוספים), יש כאן את כל הבקרות שדוקאטי יכולה הייתה לזרוק על האופנועים שלה – ויותר, כשחלק מהבקרות מגיעות גם הן היישר ממסלולי ה-GP.
יש כמובן מערכת ABS מתקדמת לפניות, אולם בקרה חדשה, היושבת על ה-ABS, מאפשרת שליטה בהחלקת הגלגל האחורי בכניסה לפנייה על הבלמים. סופרמוטו מעולם לא היה קל יותר. נמשיך. יש בקרת אחיזה ב-8 מצבים, כשגם כאן יש פיצ'ר חדש – בקרת החלקה ביציאה מהפנייה, או בקרת דריפט אם תרצו. פשוט כוונו את רמת ההתערבות, פתחו פול גז ביציאה מהפנייה, והבקרה כבר תדאג להחליק את הגלגל האחורי כרצונכם כדי שתרגישו לרגע כמו קייסי סטונר.
הלאה. יש בקרת זינוק, בקרת ווילי, בקרת בלימת מנוע, קוויקשיפטר לשני הכיוונים, ויש מסך TFT צבעוני חדש שמשנה את הממשק בכל אחד משלושת מצבי ניהול האופנוע – מרוץ, ספורט או כביש.
כל אלו, אגב, מתאפשרים בזכות יחידת האינרציה ב-6 צירים של בוש – IMU 6, שמנטרת את התאוצות ב-6 צירים, והמידע מאפשר לבקרות לעבוד לכל הכיוונים ובסינרגיה מלאה. MotoGP כבר אמרנו?
כאן עם 214 כ"ס
ולנסיה בוערת
חמישה סשנים בני 15 דקות כל אחד זכינו לרכוב על הפניגאלה V4 בוולנסיה.
בתדריך שלפני העלייה למסלול אלסנדרו ואליה, רוכב המבחן של דוקאטי ומי שמצולם ברוב המכריע של תמונות האקשן על אופנועי הספורט של החברה, מסביר לנו על המסלול, על 14 הפניות, ועל ההמלצות שלו לבחינת הבקרות השונות. הוא מתעכב על פנייה מס' 13 – פנייה שמאלית ארוכה שמתחילה בעלייה, מגיעה לשיא גובה, ואז יורדת בירידה לכיוון פנייה מס' 14 האחרונה וההדוקה. רוכבי MotoGP עוברים את ה-230 קמ"ש בפנייה הזו, ועליה ואליה ממליץ לנו לבדוק את בקרת הסלייד: "צאו מפנייה 12 בפול גז בהילוך שלישי, ותנו לגלגל האחורי להחליק. אל תדאגו – הבקרה תשמור עליכם".
אני עולה לסשן הראשון, נרגש מגודל המעמד ומאופנוע-העל שעומד מולי על שני סטנדים של מרוצים, כשהצמיגים עטופים במחממי צמיגים. המכונאי של דוקאטי מסיר את מחממי הצמיגים, והטכנאי של פירלי ניגש לאופנוע שלי עם מד טמפרטורה דיגיטלי, בודק את הטמפרטורה ואומר לי "פרפקטו, יו קן גו".
אני חייב להודות שמסלול ולנסיה הפתיע אותי, בעיקר משום שהוא קל למדי ללמידה ולפתרון הקו המושלם. הוא מתחיל בשמאלית מהירה של 90 מעלות, כשאחריה היירפין צפוף שמאלה ומיד אחריו קינק שמאלה שאותו לוקחים כמעט בפול גז. אז מגיעים לימנית הראשונה, כשבפועל היא הימנית הראשונה אחרי 5 פניות שמאליות רצופות עם ישורת באמצע אז צריך להיזהר שהצד הימני של הצמיגים לא יתקרר מדי עד אליה. מיד אחריה ימנית נוספת, ואז 4 פניות שמאליות רצופות, שאם באים מספיק מהר ולוקחים את הקו המושלם – תופרים את השלוש האחרונות על קו אחד. פניות 10 ו-11 הן ימניות גם כן, ואז ישורת אחורית, בסיומה ימנית, והפיכת כיוון לפנייה מס' 13 המפורסמת שעליה אני אמור לבחון את בקרת הסלייד, לבלום חזק בהטיה לפנייה האחרונה ולצאת בפול גז אל הישורת.
בסשן הראשון הפניגאלה V4 מתגלה כאופנוע הרבה פחות מאיים מהרושם הראשוני שהוא משאיר. למעשה, מצחיק ככל שיישמע, הוא אפילו אופנוע קל לרכיבה. תנוחת הרכיבה ספורטיבית ודוקאטיסטית למהדרין, ולפי דוקאטי הארגונומיה פה זהה לחלוטין לזו של הפניגאלה 1299 הקודם – רק שרגליות הרוכב גבוהות יותר ב-10 מ"מ זניחים. אל התנוחה הקרבית התרגלתי מיד.
מתגלה כנשלט וידידותי
המנוע הוא אחת ההפתעות פה. על אף שמדובר ב-V4 גדול, חזק ואימתני, הוא ידידותי מאוד לרכיבה ולא בועט ברוכב בשום שלב. אולי בכל זאת יורו 4 עשה משהו טוב לאופנועים.
כשמושכים אותו לקצה סקאלת הסל"ד הוא מאיץ בצורה שאני לא מכיר משום אופנוע אחר, מטיס את המכונה קדימה ומאיים לתלוש לרוכב את הידיים אם הוא לא בתנוחת הרכיבה המושלמת. כן, עד כדי כך הוא חזק, וזה צפוי עם כ-200 כ"ס בגלגל על משקל כל כך נמוך.
אבל מעבר לזה – הוא גמיש ברמה שלא מוכרת מאופנועי ספורט, גם לא מליטרים. למשל, יציאה מהיירפין הדוק בהילוך שלישי מ-3,000 סל"ד תניב דרייב יפה מאוד מהפנייה, שילך ויתעצם עד להתפוצצות של 200 כוח סוס על הגלגל האחורי ב-13,000 סל"ד, והכל חלק מאוד ונשלט מאוד. לא להאמין שזה אופנוע ספורט קיצוני של דוקאטי.
אל הסשן השני אני עולה כשאני חם יותר, מכיר את המסלול ברמה טובה וכבר רגיל לתגובות הידידותיות של הפניגאלה. זה הזמן להתחיל לתת יותר גז ולהעמיס את האופנוע בבלימות, בפניות ובדרייבים ביציאות מהפניות. הוא קל מאוד, הפניגאלה V4, הרבה יותר קל ממה שהוא נראה, והוא נשכב לפנייה בקלות וכמעט ללא מאמץ.
האופנועים עליהם רכבנו בהשקה הם פניגאלה V4S היוקרתיים יותר, שמגיעים עם בולמי האוהלינס האיכותיים, כולל כאמור מערכת ה-SMART EC 2.0 הסמי-אקטיבית, וכן עם גלגלים קלים יותר של מרקזיני. היכולת של האופנוע הזה לספוג כוחות גדולים היא לא פחות ממדהימה, ויותר מזה – היכולת שלו לספוג טעויות רוכב ולתקן אותך במקום להעיף את הרוכב מהאוכף בהייסייד אלים – מעוררת הערכה רבה. בדוקאטי עבדו קשה כדי להפוך את מפלצת הספורט הזו לידידותית למשתמש, והצליח להם בגדול. במהלך הסשן השני, כשאני חם ועם ביטחון רב, אני נכנס מהר מדי לפנייה, פותח גז מוקדם ביציאה, נזרק החוצה ונאלץ לסגור את הגז לחלקיק שנייה. הפניגאלה מצדו סופג את הטעות, מהדק את הקו ומאפשר לי לחזור לגז בלי שמץ של נדנוד או טענה. מדהים.
איך אפשר בלי פוזות לצלם?
226 כוחות סוס לפוני
לשמחתנו, כל אחד מהעיתונאים קיבל הזדמנות לרכוב סשן אחד מתוך החמישה על גרסה משופרת של הפניגאלה V4 – בדומה לגרסת הספצ'יאלה. הגרסה הזו מגיעה עם מערכת פליטה מושלמת של אקראפוביץ', שמגיעה ללא תקינת כביש, עם ניהול מנוע המותאם לכך, ועם תוספות נוספות כמו מושב רוכב ספורטיבי יותר. את האופנוע הזה קיבלנו עם צמיגי סליקס של פירלי מדגם דיאבלו סופרבייק. אלו אותם הצמיגים שבהם מתחרים באליפות הסופרבייק העולמית.
זו גם הפעם הראשונה (ולא האחרונה) במהלך היום שרכבתי על מצב 'מרוץ', שבו תגובות המנוע חדות יותר והבקרות מכוונות להתערבות מינימלית. לפני העלייה לסשן שוב חששתי, אבל תוך 2 פניות נפל האסימון: אז ככה הפניגאלה V4 צריך לעבוד!
המנוע אמנם חד יותר במצב מרוץ, אבל הוא סופר-נשלט ועדיין ידידותי לרוכב ברמות דמיוניות. אבל זה לא רק המנוע – על צמיגי סליקס כל הפעולות מרגישות חדות ומדויקות יותר ומאפשרות ללחוץ את האופנוע יותר – בהיגוי, בפנייה, ביציאה מהפנייה ובמיוחד בבלימה. הפידבק מעולה, והרוכב יודע בדיוק מה קורה מתחת לגלגלים בכל שלב של הרכיבה.
והוא גם חזק. מאוד חזק. פול גז ביציאה לישורת, והפניגאלה טס ואוסף מהירות בקצב שלא מוכר לי. הקוויקשיפטר מייתר את הצורך לעזוב את הגז בהעברת הילוכים, ופשוט דוחפים את רגלית ההילוכים חזק ובהחלטיות כך שהתאוצה רציפה ואחידה.
כאן כבר על 226 כ"ס. איך יודעים? אין מראות
את יתרונו של הקוויקשיפטר גיליתי מהר מאוד דווקא בתהליך הבלימה והורדת ההילוכים – שם אין צורך להשתמש בקלאץ'. פשוט דוחפים הילוכים כלפי מטה – ורצוי בסל"ד גבוה – ומערכת ניהול המנוע תביא את הסל"ד בדיוק למקום הנכון כך שהורדת ההילוכים תהיה חלקה במאת האחוזים. בזמן הסשן הזה חשבתי לעצמי שהזמן היחיד שבו השתמשתי בקלאץ' היה כששחררתי אותו ביציאה מהבוקס. בכל ההקפות העברתי הילוכים בעזרת הקוויקשיפטר, כך שלמעשה אפילו הקלאץ' המחליק כמעט מיותר כאן. אבל הוא נמצא, על כל מקרה שלא יהיה.
עם הגרסה המשוחררת של הפניגאלה V4 זה גם הזמן לספר על הסאונד. תמיד בדוקאטי היו טובים בקטע הזה, אבל כאן במנוע ה-V4 הם התעלו על עצמם. זה הסאונד הקרוב ביותר לסאונד של אופנוע גרנד-פרי, וכשעומדים על הישורת ושומעים את קבוצת העיתונאים השנייה עוברת בפול גז, מבינים גם עד כמה. מבינים גם שהאגזוז המקורי, שעומד בתקן יורו 4, אמנם לא חונק את המנוע, אבל בהחלט חונק את הסאונד. אתם מתכוונים לרכוש פניגאלה V4? עשו לעצמכם טובה ורכשו אותו עם מערכת הפליטה של אקראפוביץ'. אפילו שאין לה תקינת כביש. תזכרו, אנחנו בישראל, לא בשווייץ.
אני יורד מהסשן השלישי מזיע כולי, אבל עם ניצוצות בעיניים. מאוהב במכונה הזו, שהיא אמנם מאוד חזקה, אבל בעיקר קלה לתפעול ואינטואיטיבית מאוד – גם לרוכב כמוני, שלא מבלה עשרות ימים בשנה על מסלולי מרוצים כמו חלק מהעיתונאים האירופאים שהיו גם הם בהשקה.
אלקטרוניקה היישר מה-MotoGP – בשירות הרוכב
אלקטרוניקה בשירות הרוכב
אחרי הפסקת הצהריים אני עולה אל הסשן הרביעי. אני מקבל בחזרה את גרסת ה-214 כ"ס עם הדיאבלו סופרקורסה SP, וזה הזמן לבחון את האלקטרוניקה. אני נזכר בתדריך של ואליה על פנייה מס' 13, מתגבר על הפחד ומנסה להחליק את הגלגל ב-150 קמ"ש בפול גז על הפנייה הזו כדי לבדוק עד כמה בקרת הסלייד יעילה. ובכן, לא הצלחתי. כמויות האחיזה שהאופנוע הזה מייצר על מסלול גרנד-פרי הן לא הגיוניות, ולא משנה מה עשיתי – הפניגאלה מחובר לאספלט כמו עם דבק. אז תמונות על הצד ב-200 קמ"ש כמו של אלסנדרו ואליה כנראה שלא יהיו לי. לפחות יש מרפק.
במקום בקרת הסלייד, אני מנסה – לראשונה בחיי – לבדוק עד כמה יעילה מערכת ה-ABS לפניות. כבר רכבתי במסגרת מבחני הדרכים של פול גז על כמה וכמה אופנועים עם מערכת ABS להטיה, אבל מעולם לא ניסיתי את הבקרה הזו על אמת. כזה אני – רוכב אולד סקול שלא סומך על בקרות אלא על הרגש בידיים.
לצורך המשימה אני בוחר בפנייה מס' 2 – היירפין צפוף ולא מהיר של הילוך שני. אני נכנס אליה קצת לאט מהרגיל ובפחות זווית הטיה, מתגבר על הפחד ומתנפל על הבלם הקדמי. הפתעה: לא התרסקתי. אני מרגיש את ה-ABS עובד, אבל האופנוע שומר על הקו ואפילו לא מתיישר. יופי, אני יכול לסמן עוד 'וי' על דברים שעשיתי בחיי האופנוענות שלי.
בסשן החמישי אני מחליט לשחרר את סדרת המבחנים ופשוט ליהנות. אני שוטף את המסלול חלק, חושב פחות על מהירות, על הטיה, על תאוצות, בלימות ופוזות לצלמים, ומתרכז בעבודה נכונה וחלקה על האופנוע. אני כבר עייף מיום הרכיבה האינטנסיבי הזה, הירכיים בוערות מהעומס הרב של רכיבת מסלול על אופנוע ספורט גדול וחזק, ואני מגלה – בפעם המי-יודע-כמה – שכדי להיות מהיר אתה צריך קודם כל לרכוב חלק. המהירות כבר תבוא בדלת האחורית. וזה בדיוק מה שקרה – זה היה אחד הסשנים המהירים שלי, למרות העייפות המצטברת.
בהקפות האחרונות של הסשן החמישי והאחרון, אני כבר לא מצליח להחזיק פול גז בישורת בהילוכים שני ושלישי מרוב כמויות הכוח הבלתי הגיוניות של הפניגאלה V4, ומסתפק ב-3/4 גז – שגם הוא מעיף את הפניגאלה קדימה דרך ההילוכים על הישורת הקצרה של ולנסיה. איזו מכונה, אני חושב לעצמי. הדבר הכי קרוב לאופנוע MotoGP שיש כיום בייצור סדרתי.
גרסת הספצ'יאלה – מהדורה מיוחדת ב-1,500 יחידות ממוספרות
MotoGP ידידותי למשתמש
הפניגאלה V4 הוא לא רק מהפך מצידה של דוקאטי, אלא גם תצוגת תכלית טכנולוגית, ובעיקר – תצוגת תכלית של האבולוציה של החברה הזו.
אם עד לפני עשור או שניים האופנועים של דוקאטי נחשבו לקשוחים מאוד, קשים לרכיבה על גבול האלימים, ומיועדים לרוכבים הארד-קור, הרי שבעשור האחרון האופנועים של דוקאטי הופכים להיות יותר ויותר קלים לרכיבה וידידותיים למשתמש – אבל מבלי לפגוע במכלול התחושות הכל כך ייחודי לדוקאטי.
הפניגאלה V4 הוא בדיוק כזה. הוא מציע יכולות-על של אופנוע ספורט-קצה, אבל הוא סופר-ידידותי לרוכב. נכון, זה לא אופנוע ספורט יפני והד.נ.א של דוקאטי עדיין טבוע חזק מאוד בגנים של הפניגאלה V4, אבל ביחס לדגמי עבר של החברה, כולל הפניגאלה 1199 ו-1299, ה-V4 הזה מציע יכולות דינמיות טובות יותר, מנוע חזק יותר, וכל זה עם ידידותיות וקלות רכיבה הגבוהות משמעותית. זו בדיוק האבולוציה של דוקאטי.
מעבר לכך, הפניגאלה V4 הוא האופנוע הסדרתי הקרוב ביותר לאופנוע MotoGP נכון להיום. הוא הכי קרוב לשם בכוח המנוע (אופנוע הספורט החזק בעולם בייצור סדרתי), הוא קרוב לשם במערכת המתלים, ובעיקר – הוא קרוב לשם במערכות ובבקרות האלקטרוניות שהוא מצויד בהן – שלוקחות את האלקטרוניקה באופנועים סדרתיים שלב אחד קדימה. פשוט לשפשף את העיניים ולא להאמין לאן הגענו תוך שנים ספורות.
אבל אחרי כל אלה, הדוקאטי פניגאלה V4 הוא אופנוע מרגש, שמביא את מכלול התחושות של דוקאטי ישירות ללב הרוכב, וגורם לו לרעוד מהנאה.
אז הפניגאלה V4 כבר בישראל, אבל מתי יהיה פה גם מסלול כמו ולנסיה?
הכותב היה אורח של חברת דוקאטי בהשקה העולמית
אלסנדו ואליה, רוכב המבחן של דוקאטי, מקיף את ולנסיה על גבי הפניגאלה V4S
ליגל, יבואנית דוקאטי לישראל, מודיעה על הגעתה ארצה של ספינת הדגל הספורטיבית החדשה של דוקאטי – הפניגאלה V4.
הפניגאלה V4 מצויד – לראשונה בדוקאטי – במנוע V4 שמחליף את מנוע ה-L-טווין המסורתי של החברה האיטלקית, ולמעשה זוהי גרסה מתונה של הדסמוסדיצ'י V4 – מנוע ה-GP של דוקאטי. הוא מגיע בנפח 1,103 סמ"ק, מפיק 214 כ"ס בגרסת המקור (226 כ"ס בגרסת 'ספציאלה'), ומצויד בכל הטוב שדוקאטי יכולה לזרוק על האופנועים שלה כמו מערכות אלקטרוניקה מתקדמות, בלמי ברמבו מונובלוק על דיסקים בקוטר 330 מ"מ, וצמיג אחורי ברוחב 200 מ"מ ובחתך 60 המיוצר במיוחד עבור הדגם.
מחירה של הגרסה ה'רגילה' של הפניגאלה נקבע על 175 אלף ש"ח, כשיש גם גרסאות S ו'ספציאלה' יוקרתיות ויקרות יותר.
לראשונה בהיסטוריה של דוקאטי – מנוע V4 סדרתי מחליף את מנוע ה-L-טווין, וזה קורה באופנוע הספורט של החברה מבולוניה – הפניגאלה V4 החדש שהוצג בשבוע שעבר בתערוכת EICMA במילאנו.
הפניגאלה V4 נבנה כולו סביב מנוע ה-V4 החדש, שלטענת דוקאטי נבנה בהשראת מנוע הדזמוסדיצ'י MotoGP של החברה, עושה שימוש בטכנולוגיה של מנוע המרוצים, ותוכנן ונבנה בשיתוף פעולה מלא עם דוקאטי קורסה – חטיבת המרוצים של דוקאטי.
מנוע V4 – לראשונה בדוקאטי
ה-V4 החדש בנפח 1,103 סמ"ק הוא בזווית של 90 מעלות בין הצילינדרים, כמו ה-L-טווין של דוקאטי. קוטר הקדחים עומד על 81 מ"מ – כמו באופנוע ה-MotoGP של דוקאטי, אולם מהלך הבוכנות גדול יותר ב-V4 על מנת שנפח המנוע יהיה גדול יותר וכן כדי לספק יותר מומנט בסל"ד נמוך ובינוני ולהגיע לסל"ד מקסימלי נמוך יותר – עד כמה שאפשר לקרוא ל-14,000 'נמוך'. או במילים אחרות – להפוך את המנוע לשימושי יותר. ההספק בגרסה הרגילה עומד על 214 כ"ס ב-13,000 סל"ד ו-12.6 קג"מ ב-10,000 סל"ד.
מנוע V4 בזווית 90 מעלות – שהוא גם השלדה הראשית
בדוקאטי מציינים שאחד הדברים שעמדו לנגד עיניהם בבניית המנוע החדש הוא מבנה קל וקומפקטי, ואכן מנוע הדזמוסדיצ'י סטרדאלה שוקל 64.9 ק"ג, שהם 2.2 ק"ג יותר מה-L-טווין של הפניגאלה 1299. בנוסף, המנוע כולו נבנה מחומרים איכותיים (למשל כיסויי מגנזיום) ובטכנולוגיות ייצור מתקדמות, ועל-ידי כך, מעבר להיותו גורם נושא עומס מרכזי במבנה השלדה של הפניגאלה V4, הוא גם מציע יחס דחיסה גבוה במיוחד של 14.0:1 ובוכנות מחושלות.
אחד האלמנטים המעניינים במנוע ה-V4 החדש הוא העובדה שגל הארכובה מסתובב הפוך, כלומר נגד כיוון סיבוב הגלגלים. סידור זה קיים ברוב אופנועי ה-MotoGP, ויש לו שני יתרונות עיקריים: הראשון הוא הפחתת האפקט הג'יירוסקופי של האופנוע, מה שגורם לו לפנות טוב יותר, והשני הוא הפחתת מומנט האינרציה, מה שגורם להצמדה טובה יותר של הגלגל הקדמי בתאוצה, כלומר פחות נטייה לעלות לווילי, ובדיוק הפוך בזמן בלימה ובלימת מנוע – כלומר פחות נטייה להרים את הגלגל האחורי בבלימה. במילים אחרות – יותר אחיזה, יותר יציבות, והתנהגות זריזה יותר.
הזווית בין פיני הארכובה בגל הארכובה עומדת על 70 מעלות, אולם סדר ההצתה עומד על 90-290-380 – זהה למנוע ה-MotoGP של דוקאטי, ולכן גם הסאונד הדומה. הסדר, אגב, הוא 1-3-2-4 – כלומר הצילינדר הראשון לעבוד הוא צילינדר מס' 1 (קדמי שמאלי), 90 מעלות לאחר מכן צילינדר מס' 3 (שמאלי אחורי), אחרי 200 מעלות צילינדר מס' 2 (ימני קדמי), ואחרי 90 מעלות נוספות צילינדר מס' 4 (ימני אחורי). סידור זה מאפשר לגלגל האחורי להתאושש מצמד מכות כוח צמודות, ועל-ידי כך למצוא אחיזה עד למכות הכוח הבאות.
דוקאטי פניגאלה V4
המצערות ב-V4 הן כמובן חשמליות, גופי המצערת אובאליים, ולראשונה באופנועים של דוקאטי יש סעפות יניקה משתנות – ארוכה וצרה לסל"ד נמוך, וקצרה ורחבה לסל"ד גבוה. ומה עוד מעניין במנוע הזה? ובכן, יש מצמד מחליק, ויש קוויקשיפטר לשני הכיוונים.
למעשה, מנוע ה-V4 החדש משמש גם כשלדה הראשית של הפניגאלה, וכאמור האופנוע נבנה סביבו. השלדה הקדמית עשויה מאלומיניום, משקלה 4 ק"ג, תפקידה לחבר בין המנוע (כאמור השלדה הראשית) לבין המתלה הקדמי, והיא מכילה את ציר ההיגוי. מאחור, הזרוע האחורית מחוברת ישירות אל המנוע, וממנו יוצאת גם שלדת הזנב העשויה ממגנזיום.
מכלולי שלדה
הפניגאלה V4 מצויד בבולמי שוואה מסוג BPF (ר"ת Big Piston Fork) בקוטר 43 מ"מ מלפנים, מתכווננים לעומס קפיץ, שיכוך כיווץ ושיכוך החזרה. מאחור יש זרוע חד-צדית עם מנגנון לינקג' לפרוגרסיביות, כשאליו מחובר בולם של זקס – מתכוונן גם הוא באופן מלא, וגם משכך ההיגוי הוא של זקס. מיכל הדלק, בנפח 16 ליטרים, עשוי כולו מאלומיניום.
הקלפרים בבלמים הקדמיים חדשים לגמרי, מדגם Stylema של ברמבו, והם אבולוציה למונובלוק M50 של ברמבו. הם מכורסמים מגוש אלומיניום אחד, והם קלים יותר ב-70 גרם לכל קליפר בהשוואה ל-M50. הם מצוידים ב-4 בוכנות בקוטר 30 מ"מ, והם לופתים דיסקים בקוטר 330 מ"מ. זו ככל הנראה מערכת הבלימה החזקה והמודרנית ביותר בעולם האופנועים הסדרתיים. מאחור יש דיסק בקוטר 245 מ"מ, ויש מערכת ABS לפניות של בוש מדגם M9.1, גם היא המודרנית ביותר שיש כיום לתעשייה להציע.
מה עוד מעניין? ובכן, יש צמיג אחורי במידה חדשה באופנועים סדרתיים – 200/60ZR17. הצמיג הזה פותח על-ידי דוקאטי ופירלי, הוא מגיע כרגע רק בדגם דיאבלו סופרקורסה SP ו-SC, כשהמידה הזו נלקחה ישירות ממרוצי אליפות העולם בסופרבייק, שם היא מגיעה על צמיגי הסליקס של פירלי. לטענת דוקאטי, החתך הגבוה יותר מגדיל את שטח המגע של הצמיג עם האספלט בזמן הטיה, ועל-ידי כך מגביר את האחיזה וכפועל יוצא את מהירות הפנייה.
המשקל של הפניגאלה V4 בגרסתו הרגילה עומד על 198 ק"ג כולל כל הנוזלים, מה שאומר יחס הספק משקל של כמעט 1.1:1.
צמיג אחורי חדש במידה 200/60ZR17
אלקטרוניקה של חללית
עכשיו בואו נדבר על האלקטרוניקה – ויש הרבה מאוד ממנה. אז כאמור, לפניגאלה V4 יש מצערות חשמליות, ויש 3 מפות ניהול מנוע – מרוץ, ספורט וכביש – כשלמעשה כל מפה שולטת לא רק על התנהגות המנוע אלא גם על שאר הפרמטרים האלקטרוניים כמו ה-ABS (למשל – במצב מרוץ ה-ABS עובד רק על הגלגל הקדמי), בקרת האחיזה, בקרת הווילי ובלימת המנוע, ובגרסת ה-S גם על הבולמים האלקטרוניים. יש גם מערכת ABS מתקדמת לפניות, כאמור של בוש.
אבל זה לא נגמר כאן. ראשית, יש את יחידת מדידת האינרציה ב-6 צירים של בוש IMU, המשמשת כאינטרפייס לכל המערכות האלקטרוניות. הפניגאלה מגיע עם בקרת אחיזה ב-8 מצבים ועם אפשרות ניתוק. פרט לבקרת אחיזה יש גם בקרה חדשה – בקרת החלקה – ששולטת על החלקת הגלגל האחורי (דריפט) ביציאה מהפנייה. יש גם בקרת ווילי, בקרת זינוק ב-3 מצבים, קוויקשיפטר לשני הכיוונים, בקרת בלימת מנוע, ויש לאפ טיימר ואופציה למערכת המולטימדיה של דוקאטי.
בנוסף לאלו, כל הגרסאות של הפניגאלה V4 מקבלות מסך TFT צבעוני בגודל "5, מהדור השני וברזולוציה גבוהה, כשהשליטה על כל הבקרות מתבצעת מהמסך החדש. בנוסף, לכל מצב ניהול מנוע (ניהול אופנוע) יש תצוגת מסך משלו, ויש שפע של אינפורמציה נוספת. הייטק זה כאן.
הייטק זה כאן
ומילה אחרונה על העיצוב
לא צריך להיות חד עין כדי לראות שהפניגאלה V4 החדש דומה מאוד לפניגאלה 1299 הקודם. בדוקאטי שמרו על קווי העיצוב של הפניגאלה, ורק שיפרו את הארגונומיה ואת תנוחת הרכיבה. כך למשל, לטענת דוקאטי, מיכל הדלק החדש מאפשר חיבור טוב יותר לאופנוע. יחד עם זאת, הפניגאלה V4 קיבל גם אלמנטים מודרניים כמו פנסי ה-LED הקדמיים, וגם כמה נגיעות עיצוביות שכאמור הופכות אותו למודרני יותר. לטעמנו הוא נראה נפלא, וזה אחד מאופנועי הספורט היותר סקסיים שיש.
ואם זה לא מספיק – אז גרסת S וגרסת 'ספציאלה'
קחו את כל מה שכתבנו עד עכשיו, תוסיפו לזה שפע תוספות, ותקבלו את גרסת ה-S. זו מקבלת בולמים אלקטרוניים סופר-איכותיים של אוהלינס – NIX30 מלפנים ו-TTX36 מאחור – שנשלטים גם הם על-ידי ניהול האופנוע וניהול המנוע, וכן משכך היגוי אלקטרוני של אוהלינס, שנשלט גם הוא על-ידי המערכת הממוחשבת. תוסיפו חישוקים קלים יותר של מרקזיני ומצבר ליתיום-יון קל, ותקבלו מכונת מלחמה ששוקלת 195 ק"ג רטובים.
ואם גם זה לא מספיק לכם, אז בדוקאטי משחררים גם את גרסת ה'ספציאלה' במהדורה מוגבלת של 1,500 יחידות. זו בנויה על בסיס גרסת ה-S היוקרתית, כשאליה מתווספים כנפיים קדמית ואחורית מקרבון, משולש מכורסם עם מספר סידורי, מושב מיוחד, גריפים מיוחדים לדגם, רגליות רוכב מתכווננות, כיסוי קרבון לזרוע האחורית, מנופי בלם ומצמד למרוצים, ומגנים למנופי הבלם והמצמד.
בנוסף, גרסת הספציאלה מגיעה עם קיט מרוצים הכולל מערכת פליטה מלאה של אקרפוביץ', מגן רוח למרוצים, קיט להורדת המחרשה, פלאגים להורדת המראות, אוגר נתונים של דוקאטי, פקק מיכל דלק למרוצים, וכיסוי לאופנוע. מה שמעניין הוא שעם מערכת הפליטה המשוחררת של אקרפוביץ, הספק המנוע מטפס ל-226 כ"ס! טירוף!
ואם כל זה לא מספיק, אז גרסת הספציאלה מקבלת סכמת צביעה טריקולור איטלקי יפהפייה.
גרסת ה-S ספציאלה – 226 כ"ס וצביעת טריקולור איטלקי
אם לסכם, אז הפניגאלה V4 הוא לא פחות ממהפכה עבוד דוקאטי – גם בגלל מנוע ה-V4 החדש ששוכן לראשונה באופנוע של דוקאטי (להוציא את הדזמוסדיצ'י – רפליקת גרנד פרי במהדורה מוגבלת), אבל גם בגלל מבנה השלדה, או האין-שלדה, שלוקח את הפניגאלה הקודם אפילו צעד קדימה עם שלדה קדמית מאלומיניום. פרט לאלו, זוהי תצוגת תכלית טכנולוגית של דוקאטי, עם 214 כ"ס לגרסה הסדרתית, 226 כ"ס לגרסה המשוחררת, עם ערימות של אלקטרוניקה, ועם פתרונות טכנולוגיים מעניינים כמו גל הארכובה שמסתובב הפוך. זה לגמרי אחד הכלים שאנחנו רוצים לתת עליהם גז. רצוי על גרסת ה-S, ורצוי על מסלול מרוצים איטלקי.
דוקאטי חושפת בתערוכת מילאנו את הפניגאלה 959 קורסה – גרסה קרבית ומשופרת של הפניגאלה 959.
גרסת הקורסה של הפניגאלה 959 מגיעה עם בולמי אוהלינס איכותיים – NIX30 מלפנים ו-TTX36 מאחור, מתכווננים באופן מלא כמובן, משכך היגוי מתכוונן של אוהלינס, מערכת פליטה של אקרפוביץ' מטיטניום, מצבר ליתיום-יון, ומשקל נמוך יותר ב-2.5 ק"ג ביחס לפניגאלה 959 הרגיל – 197.5 ק"ג כולל נוזלים. בנוסף, הפניגאלה 959 קורסה מקבל סכמת צביעה בהשראת אופנועי ה-MotoGP של דוקאטי.
המנוע, L-טווין דזמוקואטרו בנפח 955 סמ"ק, מפיק 150 כ"ס ב-10,500 סל"ד ו-10.4 קג"מ ב-9,000 סל"ד. יש מצערות חשמליות ו-3 מצבי רכיבה – מרוץ, ספורט ורטוב, ויש מצמד מחליק שמגיע כסטנדרט. מבחינת אלקטרוניקה הפניגאלה 959 קורסה מגיע עם מערכת ABS, מערכת בקרת החלקה ב-8 מצבים, קוויקשיפטר ובקרת בלימת מנוע.
שדרוג חשוב לפניגאלה 959, במיוחד לרוכבים שמבלים זמן בימי מסלול.
כצפוי, דוקאטי חושפת הערב בפתיחחת תערוכת EICMA שבמילאנו את ספינת הדגל הספורטיבית שלה – הפניגאלה V4, המחליף של הפניגאלה 1299 בעל מנוע הווי-טווין.
המנוע החדש – V4 בנפח 1,103 סמ"ק, כבר נחשף לפני חודשיים, אולם כעת חושפים בדוקאטי את האופנוע כולו, והוא כאמור חדש מהמסד ועד הטפחות.
הפניגאלה V4 הסופר-טכנולוגי – עירום
השלדה החדשה קצרה מקודמתה – לטענת דוקאטי על מנת לחסוך במשקל, יש בולמים סופר-איכותיים של אוהלינס (בגרסת ה-S), מערכת בלמים חדשה של ברמבו, אבל העיקר פה זה הבקרות האלקטרוניות המרובות. בנוסף למערכות המוכרות כמו בקרת החלקה או בקרת בלימת מנוע, כעת מתווספות כמה בקרות מאוד מעניינות: יש מערכת ABS לפניות, הכוללת גם בקרה על החלקת הגלגל האחורי לפניות – כך שמעתה ניתן להיכנס לפניות בהחלקת אחורי ללא חשש, ויש בקרת החלקת גלגל אחורי בתאוצה. המשקל עומד על 174 ק"ג יבשים בלבד. חידוש נוסף הוא הצמיג האחורי, שכעת הוא במידה 200/60ZR17 – המידה של אופנועי אליפות העולם בסופרבייק. הצמיג הזה – פירלי דיאבלו רוסו סופרקורסה, פותח יחד עם פירלי במיוחד עבור הפניגאלה V4.
וואו!
פרט לפניגאלה V4 החדש נחשפה גם גרסה מיוחדת – פניגאלה V4 ספציאלה (ספיישל), הצבועה בצביעת הטריקולור האיטלקית, כוללת מערכת פליטה של אקרפוביץ', וההספק המקסימלי בה עומד על 226 כ"ס במנוע! גרסת הספיישל שוקלת 10 ק"ג פחות מה-V4 ה'רגיל', כלומר 164 ק"ג, והיא כוללת רכיבי קצה בכל מקום באופנוע. 1,500 יחידות בלבד של פניגאלה V4 ספציאלה ייוצרו, כשכולם ממוספרות במספר סידורי.
העיצוב – בקורלציה מלאה לפניגאלה הקודם. מדהים!
קלאודיו דומיניקלי – מנכ"ל דוקאטי – עם הפניגאלה V4 ספציאלה ושאר הכלים שהוצגו הערב
לפני כחצי שנה דיווחנו שבדוקאטי מתכוונים להחליף את מנוע ה-L-טווין שלהם – אותו מנוע שאיתו הם מזוהים יותר מכל חברה אחרת ולמעשה משמש אותם כבר הרבה מאוד שנים בכל הדגמים של החברה שמיוצרים בייצור סדרתי – במנוע חדש שיאפשר להם לעמוד בתקנות היורו 4 מצד אחד אך עדיין לעמוד בתקנות המרוצים ולהישאר תחרותיים באליפות הסופרבייק העולמית. כעת המנוע החדש נחשף רשמית.
מנוע ה-V4 החדש של דוקאטי – 210 כ"ס!
אחרי שהגיעו השבוע למסלול מיזאנו שבאיטליה יחד עם קבוצת המרוצים שלהם ב-MotoGP לקראת הסבב הקרוב, חשפו ביום שלישי האחרון מנכ"ל דוקאטי יחד עם רוכבי קבוצת המפעל את המנוע החדש, שיותקן כבר מהשנה הקרובה בחלק מאופנועי הספורט של החברה, מתוך כוונה להכניסו לשימוש באליפות הסופרבייק בגופו של פניגאלה R חדש כבר מעונת 2019.
המנוע החדש מקבל את השם 'דזמוסדיצ'י סטרדלה' – דזמוסדיצ'י, כשמה של סדרת אופנועי המרוץ של החברה באליפות הגרנד פרי; סטרדלה – כביש / דרך, כלומר לכביש הציבורי. הוא כאמור בעל מאפיינים רבים שמגיעים ישירות מאותו מנוע שבו עושה דוקאטי באופנועי ה-MotoGP שלה, ועדיין מצליח לעמוד בדרישות היורו 4.
עומד בתקנות יורו 4
עוד מגלים בדוקאטי כי בעוד כחודשיים, בתערוכת מילאנו הקרובה, ייחשף הפניגאלה V4 החדש, שכמצופה יעשה שימוש במנוע החדש. תמונות ראשונות של אופנוע שעשוי להיות הגרסה המדוברת כבר נפוצו לאחרונה ברשת, אך כמובן לא מדובר בתמונות רשמיות.
יחד עם זאת, כדי שדוקאטי יוכלו להתחרות עם אופנוע כזה באליפות הסופרבייק העולמית בעוד עונה וחצי, הם שוקדים על גרסה מוקטנת של אותו המנוע כך שיהיה בנפח הקטן מ-1,000 סמ"ק ויגיע לשיא ההספק שלו בסל"ד גבוה יותר. ניתן להניח שאופנוע כזה, כשיוצג, יהיה גרסה קיצונית עוד יותר שתיוצר בכמות מוגבלת בכדי לעמוד בדרישות ההומולוגציה המינימליות המחייבות כל דגם שמשתתף באליפות.
על פי המספרים שמגיעים מדוקאטי, המנוע החדש, בנפח 1,103 סמ"ק, הוא בתצורת V4 בזווית 90 מעלות, כשכל צילינדר בקוטר 81 מ"מ – המקסימום המותר לפי חוקי ה-GP, והוא מפיק מעל ל-210(!) כוחות סוס ב-13,000 סל"ד ויותר מ-12.2 קג"מ בטווח שבין 8,750 ל-12,250 סל"ד – נתון לא פחות מרשים למנוע ספורטיבי כמו זה. בשלב זה המספרים אינם סופיים, אך לדברי היצרנית אלו הנתונים המינימליים שביכולתה להוציא מהמנוע החדש, וכנראה שבעזרת שינויים כאלו ואחרים אף יותר.
אין ספק שמנוע כזה ישנה את פני אופנועי הספורט של דוקאטי כפי שאנחנו מכירים אותם כיום, ואנחנו כבר לא יכולים לחכות לרגע שבו יעברו לייצור סדרתי ויגיעו לישראל כדי שנוכל להביא לכם את בשורות המהפיכה האיטלקית!
בקרוב מאוד דוקאטי תציג מנוע V4 לאופנועי הסופרבייק שלה ותיפרד – אחרי 30 שנות שירות – ממנועי ה-L-טווין המסורתיים. לכבוד המאורע החשוב בדוקאטי שחררו בסוף השבוע גרסה מיוחדת ויוקרתית לפניגאלה 1299R – גרסת Final Edition – הגרסה האחרונה של הפניגאלה 1299.
הבסיס לגרסה האחרונה של הפניגאלה היא גרסת ה-R, המיועדת בעיקר למסלול, אולם ה-FE מאובזר ברמה הגבוהה ביותר של דוקאטי. המנוע נלקח מהסופרלג'רה, והוא מפיק 209 כ"ס (!) ב-11,000 סל"ד ו-14.5 קג"מ (!!!) ב-9,000 סל"ד. הוא שוכן בתוך שלדת המרוץ של הפניגאלה 1299R, עם מערכת בולמים של אוהלינס ברמה הגבוהה ביותר, חישוקי מרקזיני מחושלים וקלים ומערכת בלמים של ברמבו מהגיהינום. המשקל הכללי של גרסת ה-FE, אגב, עומד על 179 ק"ג בלבד.
אבל זה לא הכל. מערכת האלקטרוניקה גם היא הטופ שדוקאטי יודעת להציע נכון להיום, והיא כוללת בקרת החלקה, בקרת זינוק, בקרת דריפט, בקרת ווילי, קוויקשיפטר, ועוד כמה תופינים.
צביעת הטריקולור נותנת לפניגאלה 1200R-FE מראה קרבי ומכובד – כפי שהגרסה האחרונה של הפניגאלה צריכה להיות.
מה שמעניין זה שהאופנוע המטורף הזה, שצפוי להיות פריט אספנים, צפוי להגיע ארצה במהלך חודש ספטמבר. המחיר: 300 אלף ש"ח. לגמרי מסוג האופנועים שכשהם מגיעים – אנחנו רצים לראות.
דוקאטי מנצלת את שבוע דוקאטי העולמי – ההפנינג הדו-שנתי של דוקאטי ואוהדיה שנערך בסוף השבוע במיזאנו – כדי להציג גרסה מיוחדת ומשופרת למכונת הסופרבייק שלה, הפניגאלה 1299S Anniversario.
הגרסה המיוחדת – לכבוד 90 שנה למותג האיטלקי – לוקחת את הפניגאלה 1299S היוקרתי ומשדרגת אותו, בעיקר במערכות אלקטרוניקה ובמשקל, אך גם בסכמת צביעה מיוחדת ברוח אופנועי המרוץ של דוקאטי בסופרבייק וב-MotoGP.
בסיס האופנוע נשאר זהה. עדיין מדובר באותו מנוע וי-טווין המספק כ-205 כ"ס, אולם כל השאר שודרג ושופר. למעשה מדובר בתצוגת תכלית של דוקאטי, שמראה את יכולותיה בעיקר בתחום האלקטרוניקה. למעשה הפניגאלה 1299S החדש מתקרב מאוד לגרסת ההומולוגציה של הסופרבייק – הפניגאלה 1299R.
קייסי סטונר מציג את ה-1299S בגרסת 90 השנה לדוקאטי
שפע אלקטרוניקה
בדוקאטי מציגים לראשונה את מערכת בקרת ההחלקה המשופרת של החברה – ה-DTC Evo (ר"ת Ducati Traction Control). מערכת זו משתמשת במצערות החשמליות של המנוע בנוסף לחיישנים נוספים שהותקנו על האופנוע כמו חיישני תאוצה וג'יירו, כדי לקחת את מערכת בקרת ההחלקה צעד אחד קדימה. כך למשל, מעתה בקרת ההחלקה תאפשר לסבסב את הגלגל האחורי כשהאופנוע בהטיה, מה שאומר שניתן להחליק את הגלגל האחורי תחת גז כדי להשתמש בהיגוי אחורי (דריפט). קרוב לוודאי שהמערכת תזלוג לכלים נוספים של דוקאטי בשנים הקרובות.
פרט לכך הפניגאלה 1299S החדש מציע בקרת ווילי (DWC), מערכת ABS של בוש המאפשרת שימוש ב-ABS בהטיה, מערכת לשליטה בבלימת המנוע (EBC – ר"ת Engine Brake Control), וכן קוויקשיפטר לשני הכיוונים – להעלאה ולהורדת הילוכים.
גם הבולמים של אוהלינס הם אלקטרוניים – סמי-אקטיביים מדגם Smart EC, והם משנים את התנגדותם לשיכוך תוך כדי רכיבה. כך למשל בעת בלימה חזקה הבולמים הקדמיים מתקשים, מונעים צלילה של הפרונט וכך שומרים על יציבות האופנוע.
בקרת החלקה מתקדמת שמאפשרת דריפטינג
אבל לא רק אלקטרוניקה
פרט למערכות האלקטרוניקה המתוחכמות, שהן למעשה המתוחכמות ביותר שיש לדוקאטי להציע נכון להיום, האופנוע שופר משמעותית גם במכלולי השלדה.
את הבולמים המתוחכמים של אוהלינס כבר הזכרנו, ואליהם מתווספים חישוקים קלים של מרצ'זיני. יש גם מערכת פליטה מטיטניום של אקראפוביץ' (המותג הסלובני האיכותי חוגג כעת 25 שנות פעילות), שמגיע כחלק מקיט מרוצים שגם מבטל את המראות והמחרשה. החיסכון במשקל ביחס לגרסת ה-S ה'רגילה' – 2.5 ק"ג.
האופנוע כאמור נצבע בסכמת הצביעה המסורתית של דוקאטי לסופרבייק ול-MotoGP, באדום-לבן-שחור, וגם מקבל חישוקים זהובים – בהתאם למסורת של דוקאטי עם כלים ייחודיים ויוקרתיים.
יוקרתי ויקר – תצוגת תכלית של דוקאטי
500 יחידות בלבד
הרוכב שהציג את ה-1299S החדש הוא לא אחר מקייסי סטונר, כאמור בסוף השבוע האחרון במסגרת שבוע דוקאטי העולמי שנערך במסלול מיזאנו. כחלק מתצוגת התכלית סטונר רכב על המסלול והציג את יכולות האלקטרוניקה בכל מה שקשור לדריפטינג.
ה-1299S במהדורת 90 השנה לדוקאטי ייוצר ב-500 יחידות בלבד, כשכל יחידה ממוספרת. מדובר אפוא בפריט אספנים יוקרתי ויקר. כמה יקר? 24 אלף פאונד הוא עולה בבריטניה.
