תגית: האי מאן

"אתה חושב שזה לעולם לא יקרה לך, שאתה תהיה זה שתתחמק" (ווילאם דאנלופ).

הפסקה הזו מסכמת את סיפורה של משפחה אשר קידשה את עולם מרוצי האופנועים – מרוצי הרחוב ליתר דיוק – ושילמה על ההתמכרות הזאת – כך הם הגדירו זאת בעבר – מחיר כבד.

ג'ואי דאנלופ – נולד בשנת 1952, נהרג בשנת 2000 במהלך מרוץ באסטוניה.

רוברט דאנלופ – אחיו הצעיר של ג'וני. נולד ב-1960, נהרג בשנת 2008 במקצה אימונים למרוץ באירלנד.

וויליאם דאנלופ – בנו של רוברט. נולד ב-1984, נהרג השנה במקצה אימונים למרוץ באירלנד.

מייקל דאנלופ – אחיו הצעיר של וויליאם. נולד בשנת 1989.

ג'ואי – מי שעקב אחר עולם המרוצים במילניום הקודם הכיר את הקסדה הצהובה האייקונית של רוכב אירי עם שם של חברת צמיגים. ג'ואי דאנלופ היה שם דבר בעולם מרוצי הרחוב. רשימת ההישגים  שלו מתהדרת ב-26 ניצחונות בודדים באי-מאן, כולל בשנת 1985, 1988 ו-2000 – אז ניצח בשלוש קטגוריות שונות באותו המרוץ. נוסיף על כך עוד 24 ניצחונות באולסטר GP שבאירלנד. במהלך הקריירה השתתף בכמה מרוצי גרנד-פרי (MotoGP) וסופרבייק עולמי.

אופיו הצנוע והרגוע יחד עם עבודתו ההומניטרית ליתומים ברומניה העניקו לו הילה של גיבור בחליפת עור. ביולי 2000 ג'ואי מצא את מותו במהלך מרוץ באסטוניה. הוא ניצח בקטגוריות ה-600 סמ"ק וה-750 סמ"ק על-גבי הונדה באותו שבוע. במהלך מרוץ ה-125 סמ"ק החליק על הכביש הרטוב ופגע בעצים בצד הדרך. מותו נקבע במקום. למסע הלווייתו הגיעו מעל 50 אלף רוכבים לחלוק לו כבוד אחרון.

רוברט –אחיו הצעיר של ג'ואי החל את קריירת המרוצים שלו אי-שם בסוף שנות ה-70. במהלך העשור הבא הוא החל לבסס את הדומיננטיות שלו במרוצי רחוב באירלנד, עד לשיא שנקבע בשנת 1987: באחד המפגשים התחרה בשלוש קטגוריות נפח שונות (125, 350 ו-1,000 סמ"'ק) וניצח בכולם. הוא הוסיף עוד ניצחון במקאו (סין). עם הונדה 500 סמ"ק כשגבר שם על רוכבי 750 סמ"ק. בתחילת שנות ה-2000 הוא רכב על נורטון RCW588 עם מנוע וונקל רוטורי, והוסיף ניצחונות על מנועי ארבעה צילינדרים בשורה מקובלים.

בשנת 1994 התרסק חזק על-גבי ההונדה RC45 שלו ב-TT של האי מאן, פציעה שהוציאה אותו מהמחזור למשך שנתיים, אבל הפגיעה הקשה לא מנעה ממנו לחזור צולע לעולם המרוצים. בשנת 1996 חזר לקטגוריית ה-125 סמ"ק במרוץ באירלנד ודבק במרוץ הזה שנה אחר שנה. הפגיעה הגופנית נתנה את אותותיה בשנת 2004, יחד עם סירוב של חברות הביטוח להמשיך ולבטח אותו. הוא פרש והתפנה לטפל בפגיעות שלו. הוא גם הצהיר שיתפנה לטפח את הקריירה של בניו – וויליאם ומייקל. הסם החזק של הבנזין גבר עליו, והוא חזר כבר בשנת 2006 בכדי לנצח בפעם ה-15 בנורת' ווסט 200 באירלנד.

במאי 2008, במהלך האימונים לאותו נורת' ווסט בקטגוריית ה-250 סמ"ק, מנועו כבה או נתפס במהירות מתועדת של מעל 250 קמ"ש. במקום ללחוץ על המצמד על מנת לשחרר את הגלגל הנעול הוא לחץ בטעות על הבלם הקדמי – שכן מנופי הבלם הקדמי והמצמד באופנועו מוקמו באותו הצד בגלל נכותו. הטעות גרמה לו להתעופף מעל הכידון, וכדי להחמיר את המצב, רוכב נוסף פגע בו. מותו נקבע בבית החולים.

בנו מייקל, שרכב מאחורי אביו והגיע לזירת התאונה, ליווה אותו לבית החולים. באותו הלילה מייקל כבר חיפש דרכים לשפר את אופנועו, ובצורה הרואית טיפוסית דאנלופית ניצח למחרת באותו המרוץ. הוא הקדיש את הניצחון לאביו.

וויליאם – אחיו הגדול של מייקל ובנו של רוברט. קריירת המרוצים שלו החלה בשנת 2000 – השנה שבה נהרג דודו. עוד עילוי שכבש את הדגל מעל 100 פעמים במהלך הקריירה – כולם במרוצי רחוב לאומיים באירלנד. שמו גם חקוק כצפוי בספרי ה-TT של האי מאן, שם התחרה במשך 11 שנים. תוצאתו הטובה ביותר הייתה מקום שני בשנת 2016, בקטגוריית האופנועים החשמליים. הוא מצא את מותו השנה בתאונת אימונים במרוץ בדאבלין.

מייקל – עוד עילוי מבית משפחת דאנלופ. עדיין מתחרה, לכו תבינו…

"זה סם. בזמנו לא הבנתי למה אבי ממשיך לרכב אחרי שאחיו מת. עכשיו אני מבין" (ווילאם דאנלופ).

טריילר לסרט שנעשה על המשפחה ב-2014:

מה זה?

האי מאן שוכן בין אנגליה לאירלנד, והוא מארח על כבישי האי, עוד משנת 1907 (למעט הפסקות הכרחיות מסיבות של מלחמה כזו או אחרת), את אחד המרוצים המאתגרים ומסוכנים שמוכרים בעולם האופנועים – ה-TT של האי מאן.

המתחרים רוכבים 10 הקפות של המסלול, כאשר אורך כל הקפה הוא כ-60 ק"מ (37.7 מייל למען הדיוק) ומעל 200 פניות. תוואי המסלול, כאמור, סובב את האי, ומורכב מכבישים ציבוריים צרים, מפותלים ולעתים בין בתים. אופי המרוץ הוא נגד השעון בגלל הכבישים הצרים, אך 10 השניות בהזנקה בין רוכב לרוכב יזכו אותנו הצופים בניסיונות עקיפה גבוליים. עד לשלהי שנות ה-70 האירוע היה חלק מסדרת הגרנד-פרי של הימים ההם.

https://www.youtube.com/watch?v=9qY0VmMfD84

צפו: ה-TT של האי מאן

מהיר – הרוכבים טסים במסלול; מראה נפוץ זה אופנוע שטס עם שני גלגלים באוויר (נמדדו בממוצע 1.2 מטר באוויר). שיא המסלול שייך למייקל דנלופ, נציג למשפחת דנלופ המפורסמת, שקבע ב-2016 זמן של 16.53.9 דקות ומהירות ממוצעת של 215.6 קמ"ש על גבי הב.מ.וו S1000RR שלו. דנלופ ניצח השנה בקטגוריה הבכירה על גבי הב.מ.וו, אך הפסיד את תואר שיא ההקפה המהירה לדין האריסון (קוואסאקי), שקבע 16.50.3 ד' ומהירות ממוצעת של 216.4 קמ"ש. דנלופ יתנחם גם בניצחון בקטגוריית הסופרספורט, הפעם על גבי הונדה.

מסוכן – נכון להיום 252 רוכבים נהרגו על האי מתחילת המרוצים, כולל באימונים למרוץ השנה. מעניינת העובדה ש-146 הם מהמתחרים הרשמיים, ואילו השאר הם אורחים שעלו עם אופנועיהם על המסלול וניסו את מזלם, או צופים שאתרע מזלם והיו במקום הלא נכון בזמן הלא נכון.

נצפה – מעל 55 אלף צופים מגיעים במהלך השבועיים שבהם האירוע מתקיים – שבוע אימונים ושבוע מרוצים. אחד הגורמים שמושכים את הקהל זה האפשרות לעלות על המסלול, בזמן ההפסקות, ולחוות את מה שהמתחרים חשים. זה גם מביא אותנו בחזרה לסעיף הקודם.

ה-TT של האי מאן משודר לכל העולם ומאפשר גם לראות את ההבדלים בין שלל הקטגוריות – מסופרבייקס יורקי אש, דרך סיידקארס וכלה באופנועים חשמליים.

• לתוצאות מלאות של מהדורת 2018 – לחצו על הקישור.
• לאתר ה-TT של האי מאן – לחצו על הקישור.

כך זה נראה ממבט הרוכב – דין האריסון

בסוף השבוע, ב-TT של האי-מאן, קבע מייקל דאנלופ שיא חדש להקפת המסלול – לראשונה פחות מ-17 דקות. המהירות הממוצעת על המסלול בן 60.4 הק"מ עמדה על 213.5 קמ"ש! דאנלופ קבע את השיא בהקפה השנייה של מרוץ הסופרבייק.

צפו בווידאו המלא של ההקפה המהירה בכל הזמנים:

https://www.youtube.com/watch?v=5nlzxR6lN7Q

המרכיבים

• קונצרן ענק המכיל בתוכו מספר יצרני אופנועים
• יצרנית אופנועי קאסטום עם גישה מודרנית יחסית
• החלטה לשנות כיוון
• מערכת יחסי ציבור משומנת
• כסף

הוראות הכנה

• קח את השם של יצרנית אופנועי הקאסטום
• השתמש בו כדי להקים שלושה פרויקטים ספורטיביים כדי להתחיל לחלחל את הרעיון
• בדוק את תגובות דעת הקהל
• התחל לייצר אופנועי ספורט (???)

הצעד האחרון בהוראות ההכנה עדיין לא בוצע, אך לפי ראות עינינו זה מה שקונצרן פולריס הגדול הולך לעשות עם יצרנית האופנועים שלו – ויקטורי. יש לפולריס בעיה – יש לה שתי יצרניות אופנועי קאסטום – ויקטורי ואינדיאן. הן אמנם שונות מאוד במהות, אך עדיין קרובות ודי מכוונות לאותו פלח שוק. נראה שמישהו בפולריס החליט לקחת את ויקטורי למקום קצת אחר, ספורטיבי, ובצירוף מקרים קצת עצוב, ממש לא מזמן יצרנית אופנועי ספורט אמריקאית אחרת – EBR, הודיעה על פשיטת רגל ונוצר ואקום אליו ויקטורי יכולה להיכנס.

צעד ראשון: קבוצת מרוצי מאוץ

הצעד הראשון שבו חזינו היה ההודעה על קבוצת מרוצי המאוץ של החברה בתחילת השנה באליפות האמריקאית NHRA. האמת היא שפה עדיין לא חשדנו. זה נראה כמו צעד הגיוני, לדחוף מותג בקטגוריית מרוצים פופולרית בארצות הברית. אחר כך היה עוד איזה רמז – סרטון של שני אופנועי קאסטום של החברה עושים דריפטים במסלול – סרטון מגניב, אבל כזה שכבר גרם להרמת גבה.

שני הצעדים הבאים הגיעו כמעט במקביל, אך מכורח הנסיבות – השתתפות בשני מרוצים בעלי פרופיל גבוה שהתקיימו יחסית בסמיכות. האחד, ה-TT באי מאן בקטגוריית האופנועים החשמליים. השני, מרוץ הטיפוס פייקס-פיק בארצות הברית. בשני המקרים ההשתתפות הייתה תחת השם ויקטורי, אך לאופנוע היה קשר רופף מאוד למותג עצמו.

צעד שני: השתתפות ב-TT Zero באי מאן

לאי מאן הגיעה החברה עם אופנוע חשמלי שאמנם נשא את השם ויקטורי, אך בפועל היה מדובר באופנוע של בראמו, אותה רכשה פולריס ממש לא מזמן. החברה הרשימה מאוד כשהרוכב לי ג'ונסטון הקיף את המסלול במהירות ממוצעת של מעל 110 מייל לשעה והפך את ויקטורי לקבוצה השנייה בהיסטוריה שמשיגה הישג שכזה. התוצאות במרוץ היו מרשימות לא פחות – לי ג'ונסטון סיים על הפודיום עם מקום שלישי מכובד ומהירות ממוצעת של 111.620 מייל לשעה. גיא מרטין, שהחליף אל ווילאים דנלופ הפצוע, סיים במקום הרביעי.

צעד שלישי: השתתפות במרוץ פייקס-פיק בארה"ב

הצעד האחרון היה ההשתתפות במרוץ פייקס-פיק, אליו הגיעה החברה עם אופנוע שבנתה במיוחד למרוץ בשיתוף עם רולנד סנדס. האופנוע היה מהיר מאוד תחת ידיו של עיתונאי המגזין האמריקאי Cycle World – דון קנט. הוא אמנם לא סיים את המרוץ בגלל בעיית אלקטרוניקה שנוצרה בנפילה במהלך המרוץ, אך האופנוע עצמו היה מהיר וקיבל הרבה תשומת לב.

אז מה בדיוק צפוי לנו מויקטורי אנחנו לא יודעים, אבל הכיוון הכללי די ברור – להתרחב לכיוון הרבה יותר ספורטיבי. זה לא אומר שלא נראה יותר אופנועי קאסטום מהחברה, אך לא נופתע אם נזכה לראות אופנוע ספורטיבי אמריקאי אמיתי, כזה כמו שאריק ביואל חלם שיהיה ואולי ויקטורי תהיה זאת שתגשים את החלום.

בשבת האחרונה יצא לדרך מרוץ ה-TT באי-מאן. בעידן שכל כולו פוליטיקלי קורקט, ה-TT הוא אצבע משולשת מלאה בסחוג בתוך העין של העולם. מרוץ, כמו שמרוץ צריך להיות, על מסלול ארוך מפותל ומסוכן, עם רוכבים שלא טרודים בגדרות אוויר ומשטחי החלקה. ה-TT הוא המקום האחרון בעולם בו נותנים גז – בלי יותר מדי חשבון.

https://www.youtube.com/watch?v=jqmb23hwLVs

יש אינסוף פרטים חיוניים יותר ופחות סביב ה-TT. הנה חמישה שאנחנו חושבים שהם בסיסיים וחיוניים:

ותק

מירוץ האופנועים הראשון נערך באי ב-1907. עם ותק של יותר מ-100 שנה אפשר לקרוא ל-TT באי-מאן 'ותיק'. ותק שמייצרת מסורת מפוארת של מהירות. למרות שלא בטוח שמהירות היא מה שעובר בראש כשרואים את מנצח המרוץ הראשון – צ'רלס קולייר.

מהירות

בשנת 1957 נשבר מחסום ה-100 מייל לשעה (מהירות ממוצעת להקפה). 50 שנה מאוחר יותר נשבר מחסום ה-130 מייל. בשנה שעברה פירק ברוס אנסטי את כל השיאים וקבע 17 דקות ו-6.6 שניות להקפה בת 60 הק"מ. זה מתאר מהירות ממוצעת של כמעט 133 מייל בשעה. בעברית זה יוצא כמעט 213 קמ"ש, מהירות ממוצעת, כן? בשביל להבין איך זה מרגיש אפשר לצפות בווידאו הזה:

אלופים

שלושת הרוכבים המעוטרים ביותר של ה-TT. הם אולי נראים כמו חנוונים בריטים חביבים, אבל מדובר ברוצחי אפקסים סדרתיים שחולקים ביניהם 61 ניצחונות באי.

ג'ואי דאנלופ. קריירה עם 26 ניצחונות באי-מאן נגמרה בתאונה באסטוניה.

ג'ון מק'גינס. 21 ניצחונות והוא עדיין לא אמר את המילה האחרונה. מצד שני אנחנו ממליצים לו להתרחק ממרוצים באסטוניה.

סטנלי מייקל ביילי היילווד, זה השם המלא, אבל אתם יכולים לקרוא לו בכינוי המוכר יותר שלו – 'דה-בייק'. 14 ניצחונות באי-מאן הם הישג מרשים, אבל רק חלק אחד מהקריירה המכובדת של היילווד.

הכוכב

גיא מרטין, מכונאי משאיות, הוא הכוכב הגדול בעידן הנוכחי של ה-TT. כמה גדול? יש שמועות שהוא יהיה בצוות המנחים הבא של טופ-גיר. שימו את כל זה בצד, הוא גם רוכב לא רע בכלל. מספיק בשביל לצבור 18 פודיומיום באי-מאן. אבל הוא עדיין לא רשם לזכותו ניצחון. בתקופה האחרונה הוא מספר שהמרוץ הנוכחי הוא האחרון שלו. אבל זו הצהרה שקל מאוד לחזור ממנה. בחוגים מסוימים הוא מכונה 'שמעון פרס של האי-מאן'.

חשמל

ב-2010 הושק ה-ZERO TT – מרוץ לאופנועים ללא פליטת מזהמים. חשמליים במילים אחרות. חלק מהאופנועים האלו לא הצליחו להשלים את ההקפה של האי וחלק סיימו אותה במהירות הליכה. בשנים האחרונות הכלים החשמליים מציגים יכולת מרשימה יותר, אבל אותנו זה לא מעניין. המרוץ באי-מאן הוא המעוז האחרון, המקום בו הבולשיט נשאר בחוץ ובפנים נשארה רק המחויבות, הגז. אל תזהמו לנו את זה עם חשמל. בבקשה.

יצרנית אופנועי הקאסטום הקנדית מנערת מעליה את התדמית המוכרת הכרוכה בייצור אופנועים כאלו. אם משווים אותה מראש, ויקטורי תמיד הייתה הצעירה והנועזת בין יצרניות הקאסטומים, בטח אלו מאמריקה הצפונית. אלא שנראה שחברת האם, פולריס, מתכננת לחברה עתיד אחר.

אחרי שדיווחה כי תטפס את פייקס-פיק עם אופנוע בשיתוף פעולה עם רולנד סנדס, כעת ויקטורי מודיעה על השתתפותה באי מאן, בקטגוריה ה-TT Zero המיועדת לאופנועים חשמליים. בהודעה לעיתונות ויקטורי לא מציינת איך בדיוק יצרנית קאסטומים פתאום מתחרה במרוץ אופנועים חשמליים, אך העובדה כי פולאריס, הבעלים של ויקטורי, רכשה זה מכבר את יצרנית האופנועים החשמליים בראמו, די מספרת את הסיפור. מבט חטוף בתמונה של אופנוע המרוץ של ויקטורי חושף כי הקשר לאופנוע של בראמו הדוק, וקשה לפספס גם את המדבקה על הפיירינג.

כדי להראות שהם לא באים רק להשתתף, אלא עם רצון עז וסיכוי לנצח, החברה רכשה את שירותיהם של שני רוכבי עם ניסיון מוכח באי מאן – ווילאם דאנלופ ולי ג'ונסטון.

האי מאן TT Zero

• מרוצי האופנועים החשמליים החלו באי מאן בשנת 2010 תחת השם TTXGP.
• המרוץ נערך על פני הקפה אחת של האי – 37.73 מייל אורכה.
• המנצח הראשון היה מארק מילר האמריקאי, עם אופנוע מוטוזיסס, במהירות ממוצעת של 96.820 מייל לשעה.
• מילר היה לאמריקאי הראשון שמנצח באי מאז 1984 ומוטוזיסס ליצרן האמריקאי הראשון שמנצח מאז 1911, אז ניצח אינדיאן.
• מוטוזיסס ניצחו ברציפות עד לשנת 2014 עם הרוכב מייקל רוטר, עד שמייקל מק'גינס ניצח באותה שנה עם ההונדה מיוג'ן שינדן.
• גבול ה-100 מייל לשעה להקפה נפרץ כבר בשנת 2012. ג'ון מק'גינס מחזיק כרגע בשיא המהירות הממוצעת להקפה – 117.366 מייל לשעה, שזה כמעט 188 קמ"ש. מהירות ממוצעת, כן?