צריך להיות ממש מנותקים ממה שקורה בשוק האופנועים המקומי והעולמי כדי לא לדעת מה זה MT-09. הנייקד של ימאהה התחיל להימכר לפני שנתיים, ומיד קפץ לראש מצעד המכירות באירופה. בשנתיים האחרונות הוא נמצא בטופ 3 במכירות באירופה, יחד עם ה-R1200GS וה-MT-07, עם כ-20 אלף יחידות. ימאהה הוכיחה שאפשר לייצר אופנוע תקציב ממכלולים פשוטים יחסית מצד אחד, אבל מצד שני שעדיין יתפקד היטב, ייראה מצוין ויספק טונות של כיף.
בבסיס ה-MT-09 יש מנוע טריפל (3 צילינדרים) שמפיק 115 כ"ס ו-8.9 קג"מ, והוא שוכן בתוך שלדת יהלום. המתלים פשוטים יחסית – מלפנים בולמים הפוכים ומאחור בולם יחיד, כשבשני הצדדים יש אפשרות לכיוון עומס קפיץ ושיכוך החזרה. הגלגלים במידות ספורטיביות, והבלמים מלפנים משלבים קליפרים רדיאליים על צמד דיסקים בקוטר 298 מ"מ. ואי אפשר שלא לדבר על העיצוב – למרות שכבר התרגלנו אליו בשנתיים האחרונות. בימאהה בנו את ה-MT-09 כקונספט המשלב בין אופנוע נייקד לאופנוע היפרמוטו – אם תרצו עוד שלב באבולוציה של ההיפרמוטואים הגדולים וטשטוש הגבולות בינם לבין נייקדים רגילים.
אז לשנת 2016, שנתיים אחרי הגרסה המקורית, ה-MT-09 מקבל מערכת בקרת החלקה – בדיוק כמו זו שבגרסת הטרייסר ובגרסת ה-XSR900 החדשה. המערכת בעלת שני מצבי התערבות – 1 ו-2, וכן עם אפשרות לניתוק מוחלט. בנוסף, בעקבות תלונות של עיתונאים ולקוחות על מצערת רגיזה מדי, שלוש מפות ניהול המנוע – A האגרסיבית, STD הסטנדרטית ו-B הרגועה – מתוכנתות מחדש כדי לרכך את תגובות המנוע ולאפשר רכיבה חלקה יותר. לסיום הפרק נספר של-2016 ה-09 מקבל את סכמת הצביעה האפורה-צהובה, שבעינינו היא יפהפייה.
נוספה בקרת החלקה
ביצועים
על הביצועים של ה-MT-09 כבר שפכנו הררי מילים, כולל על גרסת הספורט-טרקר של 2015. אין פה באמת שינויים גדולים ובסך הכל מדובר על אופנוע כמעט זהה. מנוע הטריפל הזה – ונגיד את זה בפעם האלף – הוא חתיכת יציאה מוטורית מגניבה. יש לו את כל המאפיינים שצריכים להיות במנוע של אופנוע כביש – הוא גמיש, הוא חזק בקצה הסקאלה, הוא חלק מצד אחד, אבל מספיק מחוספס כדי לתת את המושג החמקמק הזה שנקרא אופי, והוא בעיקר מגניב. יופי של מנוע. ברוב היום רכבנו על מצב STD, שכן מצב A – למרות המפה החדשה – עדיין אגרסיבי ודורש שימוש תכוף בקלאץ' לרכיבה חלקה. אגב, כשמנתקים את בקרת ההחלקה נזכרים למה ה-09 הוא אחד המגניבים: הילוך שלישי, 80 קמ"ש, דאבל קלאץ' – והקדמי בשמיים. כיף גדול!
נקודת התורפה של הביצועים הדינמיים נמצאת בבולמים. הם אמנם קשיחים, כמו שאופנוע עם אוריינטציה ספורטיבית צריך להיות, אבל ההידראוליקה שלהם בינונית, ולכן על המשקל שלי האופנוע נוטה לקפצץ אם האספלט לא מושלם. רוכבים כבדים יותר דווקא מאוד אהבו את הבולמים. עדיין ולמרות הכל מדובר בחבילת ביצועים טובה מאוד, כולל בלמים מעולים – חזקים ומלאי רגש, וגלגלים וצמיגים שמספקים שפע אחיזה, כמו באופנועי כביש גדולים.
וגם מפות ניהול המנוע תוכנתו מחדש
איך זה מרגיש?
בעיקר מעלה את חדוות הרכיבה. השילוב בין תנוחת הרכיבה של הנייקד ההיפרמוטו הזה עם המנוע הסופר-מגניב הזה יוצר מכונה שפשוט כיף לרכב עליה. אין מיגון רוח, אבל יש הרבה מאוד פאן-פקטור והרבה מאוד מעורבות של הרוכב ברכיבה.
המקום היחיד שהרגשנו שחסכו עלינו באופנוע הזה הוא הבולמים, והם ללא ספק צוואר הבקבוק של הביצועים הדינמיים ב-MT-09. אבל אחרי הכל מדובר בחבילה מצוינת שנותנת יופי של תמורה למחיר. במיוחד לאור העובדה שהוא מגיע כסטנדרט עם 3 מצבי ניהול מנוע וכן בקרת החלקה, ולישראל הוא מגיע כסטנדרט עם מערכת ABS, שלצערנו לא ניתנת לניתוק. את בקרת ההחלקה בדקנו והיא עובדת היטב – במצב 2 מתערבת מיד בתחילת ההחלקה, ובמצב 1 מאפשרת החלקה קטנה וגם ווילי'ז נמוכים. אחרי שהבנו שהיא עובדת – ניתקנו אותה ונהנינו מיופי של ווילי'ז על האספלט הספרדי המשובח שצפונית לאלתיאה.
כיף של אופנוע!
עלויות
אין עדיין מחיר רשמי לגרסת 2016 עם בקרת ההחלקה, אבל אנחנו מקווים שהמחיר יישמר כמו שהוא ולא תהיה עלייה. גרסת 2015, כאמור ללא בקרת החלקה, עולה כיום 69,985 ש"ח לפני אגרות ו-71,250 על הכביש. במחיר הזה מקבלים כאמור יופי של תמורה. מרווח הטיפולים בכל 10,000 ק"מ.
לא כל יום, פה בשוק הדו-גלגלי המקומי שלנו, יבואן מקים מועדון משלו. על אחת כמה וכמה מועדון דגם – כזה שמייחד דגם ספציפי או 'משפחה' של דגמים בעלי מכנה משותף מאוד מסוים, לרוב יהיה זה אותו הדגם על נפחיו השונים. בשביל זה צריך לא רק למכור כמות נכבדה של כלים, אל גם לדעת בביטחון שרוב בעליהם חשים תחושת גאווה באופנוע שלהם – לא בזה הספציפי שלהם בלבד, שלוקח ומחזיר אותם לפי דרישתם, אלא בכל אחד מאותו הסוג שהם נתקלים בו, קצת כמו ללכת ברחוב ולראות חייל עם תג הסיירת שלך מהעבר.
אלא שבמטרו החליטו שהגיעה העת לעשות זאת פעם נוספת ולהקים מועדון חדש בישראל: מועדון ה-MT. בשנתיים שחלפו מאז עלו ארצה נחטפו דגמי ה-MT, על גרסאותיהם השונות, כמו לחמניות חמות, ואנחנו בהחלט יכולים להבין איך זה קרה; מדובר באחד המהלכים המשמעותיים שהגיעו מצד היצרנית היפנית בשנים האחרונות – שמצאה את האיזון שבין יצירת אופנוע מהנה לרכיבה בעל מכלולים ראויים לבין מחיר שלא הופך את התוצר המוגמר לחלום רחוק.
טיול ראשון למועדון MT
גלגול אחר
את הקמתו של המועדון הטרי חנכו במטרו באופן רשמי ביום שישי האחרון בצורת טיול מועדון מהמרכז לצפון. החום המפתיע באמצע פברואר שיחק לטובת המארגנים, ואת סניף 'מטרו ימאהה' שבתל-אביב פקדו בשעות הבוקר המוקדמות כמה עשרות אופנועים, שבדרכם צפונה חברו אליהם עוד אי-אילו נוספים. בסך הכל נצפתה נוכחות מכובדת של כ-60 כלים.
מרבית הרוכבים היו צעירים, אולי משום שהיה זה יום שישי ומי שהם בעלי משפחות וילדים ברובם מנצלים את היום לסידורי סוף שבוע לקראת השבת, ואולי פשוט משום שהם חשופים יותר מהשאר לרשתות החברתיות בהן נמצא עיקר החשיפה לאירועים מסוג זה – ושמועה בדבר הקמת המועדון טרם נפוצה מפה לאוזן.
יחד עם זאת, הרכב הרוכבים היה מגוון בכל הנוגע לוותק ולניסיון ברכיבה: עבור חלקם ה-MT הוא האופנוע הראשון אחרי קטנוע, בזמן שעבור אחרים הוא הגלגול הבא בשרשרת ארוכה של אופנועים קודמים, חלקם חזקים וקיצוניים יותר. אולם המכנה המשותף עבור רובם היה הבחירה באופנוע שמאפשר לרוכב ליהנות ממנו ביותר מדרך אחת: רוצה לתת בגז? בסדר גמור, יש כוח. מעדיף רגוע יותר במהירות מנהלתית? מצוין, בניגוד לסופרספורט שירגיש כאילו שהוא עומד במקום, עם ה-MT זה כיף ומגניב. רגע, יש פיתולים? "נו, אז למה לא אמרת קודם?" – עם מורכבת או סולו, לאופנוע הזה יש מה להציע להרבה רוכבים.
מי רואה XSR700 בתמונה?
דברים טובים שומרים לסוף
כעבור 3 שעות של רכיבה, שכללו עצירות לתדלוקים, למנוחה ולחבירה של רוכבים נוספים, הגיעו הרוכבים לנקודת הסיום הרשמית של הטיול בליבו של אחד הקיבוצים שבגליל העליון, שם חיכתה להם ארוחת צהריים קלה בפאב מקומי. אבל ההפתעה המעניינת באמת הייתה דווקא החשיפה של ה-XSR700 החדש, שרק נחת זה עתה בישראל. ה-XSR700 הוצג במקום לעיניהם של הרוכבים שזכו להיות הראשונים לראות אותו פנים אל פנס.
במטרו מתכננים להוציא טיול מועדון אחת לחודש לערך, ועם הצטרפותם הצפויה של דגמי ה-XSR700 ו-900 במהלך 2016 ניתן לצפות שהמועדון ילך ויגדל במהירות. אנחנו חושבים שמדובר באחד ממועדוני הדגם המעניינים שקמו פה, ומאחלים לו הצלחה בהמשך הדרך.
הכותב היה אורח של מטרו, יבואנית ימאהה לישראל, ורכב על ימאהה MT-09 טרייסר.
בשנים האחרונות שוק האופנועים הלך והתנשה. זו מילה שהמצאתי הרגע ומשמעותה שבניגוד לתחום המכוניות, שם נראה שכל רכב מנסה לפנות לקהל רחב יותר גם על חשבון איבוד ייחודיות, הסגמנטים השונים בשוק הדו-גלגלי הלכו והקצינו, ונוצרו עוד ועוד תתי-נישות. דוגמאות? בבקשה – אופנועי הספורט נעשו חדים וממוקדים יותר, אופנועי האדוונצ'ר גדולים ומשוכללים (ויקרים), סופר-נייקדים הפכו, נו, להיות סופר. כמובן שבכל קטגוריה יש כמה תתי-קטגוריות לפי נפחים.
עריכה: אסף רחמים
אחת הנישות הצומחות במהרה בשנים האחרונות זוהי נישת אופנועי הרטרו. זה התחיל עם אופנה של שיפוץ ובנייה של אופנועים על ידי סדנאות, מעצבים וסתם רוכבים-מכונאים מוכשרים (יותר או פחות) והפך לתחום אדיר שמגלגל תעשייה שלמה סביבו. היום האינטרנט מלא בבניות שונות (מלשון Build, הביטוי הנוכרי למביני עניין לאופנוע שעבר עבודת קאסטומיזציה).
יוטיוב מפוצץ בסרטונים של כל מיני היפסטרים עם זקנים ארוכים, חולצות פלאנל משובצות סגורות שני כפתורים יותר מדי, ומשקפיים גדולים ללא מספר, שמתחרעים עם מסור דיסק על איזו נבלה מסכנה ובסוף מוציאים משהו שנע על הסקאלה שבין מדהים ומגניב למזעזע וחסר טעם. בדרך כלל אחרי שהאופנוע חוזר לחיים בגלגולו החדש יש או קטעי רכיבה מהורהרים לבד, או שעושים שיגועים עם חברים באיזה כביש נידח, בשחור לבן או פילטר סבנטיז כלשהו, וכמובן שהכל בהילוך איטי. חייבים הילוך איטי.
ימאהה XSR900 (ברקע – גרסת רולנד סנדס)
באופן טבעי היצרנים לא יושבים בחיבוק ידיים כשהם מזהים תחום צומח עם הזדמנויות עסקיות, שהרי יש לא מעט רוכבים שאהבו את הקטע אבל פחות בעניין של 'עשה זאת בעצמך' ויותר בעניין שבו נכנסים לסוכנות ויוצאים עם האופנוע הסטייליסטי החדש שלך, וכך אנו עדים בשנים האחרונות לצמיחה של קטגוריה חדשה של אופנועים חדשים-ישנים.
טריומף למשל, היו בין הראשונים לזהות את הפוטנציאל כשהוציאו כבר ב-2001 את סדרת הבונוויל שלהם. היום הבונוויל על תתי דגמיו הוא אחד הדגמים הנמכרים ביותר של היצרנית. מוטוגוצי הביאו לשוק סטייל איטלקי עם ה-V7 על שלוש גרסאותיו וגם צמד ה-V9 החדשים, ואפילו לקוואסאקי היה איזה W800 בליין לתקופה, שהיה יותר מכונת זמן מאופנוע – סוויץ', סטרטר ואתם בשנות השישים.
במהלך השנתיים האחרונות גם ב.מ.וו ודוקאטי הציגו את הגישה שלהם לשוק החדש עם ה-R nine T והסקרמבלר (ויש גם Sixty2 קטן), שהכניסו למשחק גם אופנועים קצת יותר יקרים (או הרבה, במקרה של הב.מ.וו), וגם קצת יותר ביצועים. אולם מחלקות השיווק לא עצרו רק באופנוע עם סטייל ואיזה מעיל תואם. לכל אחת יש קטלוג עצום של ביגוד וחלקים שונים שגולשים על הקטע ההיפסטרי / וינטאג' והקאסטומיזציה של המכונה. כנס לסוכנות וצא עם אופנוע סטייליסטי, אבל עם הטאץ' האישי שלך, ועל הדרך תתלבש בהתאם, ממעילים, ארנקים ועד המשקף לקסדה הפתוחה.
MT-09 עם ערימות של סטייל
הקלות הבלתי נסבלת של הווילי
ביחס לכל יתר ההיצע בסגמנט הרטרו-סטייל ההולך ומתרחב, ל-XSR900 החדש של ימאהה יש בהחלט טוויסט, ובלי לבלבל יותר מדי בשכל – הוא מגיע מהמנוע. אותו טריפל בנפח 847 סמ"ק שהוצג לראשונה ב-MT-09 ב-2014 ונשתל שנה אחרי בטרייסר, מגיע שוב לקול קריאות 'הדרן!' בתור ליבו של ה-XSR החדש. המנוע המופלא הזה בשילוב השלדה והמכלולים שמקיפים אותו שמים את הדגש על ה-Faster בסיסמת השיווק החדשה Faster Sons של ימאהה, שאביעד כתב עליה כבר בהשקה של ה-XSR700, האח הקטן שמבוסס על ה-MT-07.
באופן דומה אך מוקצן יותר ביחס ל-XSR700, לא מדובר פה בעוד אופנוע רטרו מקורר אוויר שגם מתנהג לא רע, אלא בוואחד Mean Lean Balagan Machine, חזק, מהיר שמניף את הקדמי בקלות בכל אחד משלושת ההילוכים הראשונים באופן שלא מתיישב מי יודע מה עם מבנה של חברה מוכוונת חוקים שאנחנו, ילדי העולם המערבי, חיים בה. ואם לא הבנתם למה אני מתכוון אז הנה, פשוט יותר: המנוע הזה מפגר.
אם ההצהרה הזו מזכירה קצת דברים שנאמרו על ה-MT-09, זה לא מקרי. זאת מאחר וה-XSR החדש הוא MT-09. לא מבוסס על, לא חולק חלקים מסוימים – פשוט MT-09, אבל עם ערימות של סטייל. השלדה, המתלים, הבלמים וכמובן המנוע – הכל מגיע מה-MT בשינויים מינוריים לחלוטין, אך לא בהכרח מינוריים בהשפעתם על התחושות מהאופנוע.
מנוע הטריפל – אדיר!
בחלק הדינאמי של החבילה, כלומר מנוע ושלדה, השינוי המשמעותי ביותר הם כנראה הבולמים, שזהים לאלו של ה-MT עם כיוון שיכוך החזרה ועומס קפיץ מלפנים ומאחור, אך בכיוונם הבסיסי הם מעט קשיחים יותר ומעניקים ל-XSR רכיבה טיפה יותר מאוזנת מאשר ב-MT. הבולמים הרכים והפשוטים הם עקב האכילס של ה-09, ובעיניי פוגמים קשות ביכולתו הדינמית. הדבר בולט במיוחד לאור (וגם בגלל) המנוע האדיר הזה עם המומנט הגבוה מסל"ד רצפה. ב-XSR לא מדובר בשינוי של לילה ויום בשום מצב, אבל כן יש הבדל לטובה.
במהלך ההשקה האטתי את שיכוך ההחזרה מלפנים עד הסוף, ואכן פעולה זו הניבה שינוי מורגש. בהמשך אף הורדנו מעט את המזלג הקדמי במשולשים, פעולה שתרמה גם היא לשיפור בקטעים הטכניים, אבל ייתכן שהייתה גם הגורם לתחושה של מעט נדנודים בכבישים מהירים מעל 140 קמ"ש. אמנם בסך הכל המצב השתפר, אך עם זאת המתלים הם עדיין בעיני נקודת התורפה גם במקרה של ה-XSR. בכבישים מלאי האחיזה ונטולי הבורות שבהם רכבנו בהשקה הם היו בסדר, אבל יש לי תחושה שאספלט עברי הולך להקשות עליהם יותר. עם זאת, חשוב לציין שהטענה הזו תהיה רלוונטית יותר לרוכבים שרוצים לנצל את הצד הספורטיבי של ה-XSR, ואולם ברכיבה נינוחה הם בסך הכל משרים רכיבה נעימה למדי וספיגה לא רעה של מהמורות.
אחת הסיבות העיקריות לשינוי בסט-אפ הבסיסי של המתלים היא קיומה של מערכת בקרת אחיזה שנוספה, בדומה לזו שיש בטרייסר. היא בסיסית למדי, בעלת מצב מתערב יותר, פחות או לא בכלל – כלומר כבויה. אם להיות כנים, היה מאוד קשה לאתגר אותה על האספלט עשוי האבנים הגעשיות של האי פוארטה ונטורה באיים הקנריים, שם נערכה ההשקה. האחיזה שהכביש סיפק הייתה מסוג שטרם נתקלתי בו. במקום זאת העדפתי לכבות את המערכת ולשחרר את הגלגל הקדמי לשמיים חף מכל התערבות אלקטרונית. אגב, היא צפויה להגיע גם על ה-MT-09 ב-2016.
זו גרסת קאסטום-מייד מקפלת רוכבים
שינוי נוסף שבימאהה טרחו להדגיש לא מעט במהלך ההשקה הוא השיפור במצערת החשמלית ובמערכת ההזרקה ביחס לזו שב-MT, שהייתה לא נעימה לשימוש במצבים של פתיחה-סגירה של המצערת ולהפך. ה-XSR עדיין שומר על אותם שלושה מצבים, שבכולם מקבלים את כל 115 כוחות הסוס שהטריפל מפיק, עם תגובת מנוע חדה יותר במצב A, כשבמצב B היא עדינה יותר באופן משמעותי בסל"ד הנמוך ובתחילת מהלך המצערת.
פה, לצערי, אין לי בשורות טובות. כלומר, אולי יש שיפור, אבל אם כן הוא די מינורי ועדיין מדובר במצערת לא נעימה לשימוש. ייאמר לזכות ה-XSR שהכיוון המעט קשיח יותר של מתליו עוזר לו להתמודד טוב יותר עם התופעה ומרסן מעט את הנדנודים ביחס ל-MT כשרוכבים בקטעים מפותלים. בקטעים העירוניים, ובמיוחד בשלושת ההילוכים הנמוכים, התופעה הייתה מעיקה יותר וחייבה שימוש במצמד. שימוש במצב B העדין עוזר מאוד, ולמען האמת אחרי שהבנתי את הלך הרוחות העדפתי להישאר בו לאורך מרבית היום.
עוד תוספת שה-XSR קיבל הוא המצמד המחליק, שמעבר לשמירה על איזון ופעולה נעימה יותר בהורדת הילוכים, אמור לספק פעולה קלילה יותר ביחס למצמד הקונבנציונלי ב-MT (ב-20%, לדברי ימאהה). בשני הדגמים המצמד מרגיש מדויק ונעים לשימוש, אולם היתרון האמיתי של המצמד הזה הוא בכניסה לפניות כשרוצים להתאכזר לתיבת ההילוכים והמצמד דואג לרסן את ההחלקות של הצמיג האחורי וכן תורם בשיפור היציבות בשלב הכניסה לפנייה. אם רק היה ניתן לנתק את ה-ABS (או לפחות את האחורי) למקרים בהם השגעת לוקחת את המושכות מהמוח, זה היה מושלם. הבלמים אגב זהים לאלו שב-MT-09, והם מתפקדים מעולה ומציעים רגש טוב. לבלם הקדמי יש נשיכה ראשונית מעט אלימה שמצריכה הסתגלות כדי לא לבלבל את המתלה הקדמי שקצת מתקשה להתאושש מצלילות אלימות על הבלמים לתוך פנייה.
3 צבעים, מלא תוספות
עיקר השינויים מה-MT-09, אם כן, מתרכזים בעיצובו. אני אתוודה ואומר שהמראה של ה-MT הרגיל בסך הכל לא הפיל אותי מהכסא. ברוח הכנות גם אומר שזה של ה-XSR בהחלט כן. הוא גזעי בווליום אחת-עשרה, וזה עוד בדגם הבסיס. ימאהה הביאו להשקה מספר דגמים שאובזרו בתוספות מקטלוג האבזור האמור, וכל אחד היה יותר ללקק את האצבעות מהאחר. שלא לדבר על גרסת ה-Faster Wasp של רולנד סנדס שגרמה להרבה מהנוכחים לשחק עם הגומי של התחתונים.
בתהליך המייק-אובר שה-MT עבר בדרך להיות XSR הוא החליף את מיכל הדלק. עדיין 14 ליטרים (שמספיקים לבערך 200 וקצת ק"מ ברכיבה חסרת רחמים), אך כעת במקום מיכל פלסטיק יש חיפויי אלומיניום שניתן לפרק בקלות ומאפשרים לשנות את הצביעה מבלי לפרק את כל המיכל. הפנסים העגולים מלפנים ומאחור יחד עם כל יתר חלקי האלומיניום כמו תושבת הפנס הקדמי ופאנלי הצד, משווים ל-XSR מראה רטרו-מודרני ומוקפד. בניגוד ל-XSR700, פה הקפידו להשחים את מערכת הפליטה והרדיאטור, כך שכל סביבת המנוע נראית הרבה פחות תלושה מהקונספט.
ל-XSR מושב שונה שמושיב את הרוכב יותר בתוכו מזה של ה-MT. הוא גבוה ב-15 מ"מ ומושיב את הרוכב כ-5 מ"מ לאחור, כך שתנוחת הרכיבה מעט כפופה יותר אך עדיין מדובר בתנוחה זקופה למדי המרגישה מאוד ניטרלית.
מכונת ווילי (תראו בווידאו!)
על לוח השעונים, שהוא פחות לוח ויותר פשוט שעון, צריך ללמד במגמות עיצוב בשיעור על שילובי אולד-ניו סקול, עם נקודות זכות על אלגנטיות ופונקציונליות. יש בו את כל מה שיש בזה של ה-MT, כולל מד דלק, הילוך נבחר וכל הסטטיסטיקות שהתרגלנו לקבל, אבל באריזה קומפקטית ומוקפדת שנראית היטב בכל תנאי תאורה.
הגימור של ה-XSR הוא מוקפד ומלא פרטים קטנים כמו המרקם האיכותי של כיסוי המושב עם האותיות XSR המוטבעות עליו, התושבת ללוח השעונים, ואפילו ברגים שונים ברחבי האופנוע שלראשונה בימאהה יוצרו במיוחד לדגם, כלומר בעלי מק"ט ייחודי ולא ברגים בשימוש המוני. אמנם עדיין לא מדובר באופנוע פרימיום בכל פינה שלו, אבל מנגד, גם המחיר רחוק מפרימיום והרושם הכללי הוא טוב מאוד. כל הפרימיום הזה בא בתוספת של כארבעה קילוגרמים, אבל אלו ארבעה קילוגרמים שאנחנו מקבלים בשמחה, שכן במשקל רטוב של כ-195 ק"ג עדיין מדובר באופנוע קל למדי שגם מרגיש קל יותר ממשקלו.
וככה זה נראה בקנריים
תארוז לי שניים
ל-MT-09 מספר נקודות עיקריות שאחראיות להצלחה חסרת התקדים שלו, שהן מחד המחיר התחרותי ומנגד הביצועים והאופי השמח שמקורם בעיקר במנוע הטריפל והשילוב עם השלדה הקצרה וגאומטריה שעושה שמח ומקדמת חסכון בבלאי של צמיגים קדמיים. ההבדלים בין ה-XSR החדש ל-MT-09 זה כמו ריבה לכריך עם חמאת בוטנים – שדרוג של משהו טוב למצוין.
הוא יתומחר בארץ באזור ה-75,000 שקלים, מה שאומר שבתוספת קטנה של כ-3,000 שקלים הוא שומר על כל נקודות הזכות של ה-MT, אבל מוסיף עליהן התנהגות מעט טובה יותר וכאמור סטייל שונה שפונה יותר לאניני טעם שקוראים 'הארץ' ומעדיפים אספרסו על סתם נס (אגב, יש גם גרסה כסופה בגימור אלומיניום מוברש למי שמתחזק את מנוי 'הארץ' שלו רק בשביל מוסף 'גלריה'). מי שמכיר אותנו יגיד שאנחנו יותר בשלב ההתפתחותי של 'ראש1', אבל אנחנו יודעים לזהות משהו טוב כשהוא עומד מולנו – וה-XSR זה אופנוע שהיינו מאוד שמחים למצוא מתחת לכיסוי שלנו.
הכותב היה אורח של חברת ימאהה בהשקה.
ורק כדי שתבינו את פוטנציאל האטרף של הרטרו הזה, אנחנו מצרפים שוב את הווידאו של אנדרג' – החבר הפולני של זומר מההשקה
נתונים טכניים: מנוע 3 צילינדרים, 847 סמ"ק, 115 כ"ס, 8.9 קג"מ, 6 הילוכים, גובה מושב 850 מ"מ, צמיגים 120/70ZR17, 180/55ZR17
ספורט טרקר – גרסה סטייליסטית ל-MT-09
מה זה?
הספורט טרקר הוא גרסה נוספת ל-MT-09 של ימאהה, בנוסף לגרסה הרגילה ולגרסת הסטריט ראלי, ובלי קשר לטרייסר – שהוא בכלל אדוונצ'ר-תיור שבנוי על אותה הפלטפורמה. הספורט טרקר לוקח את ה-MT-09 הרגיל, ועם כמה תוספות נותן לו אוריינטציה של פלאט-טרקר / סקרמבלר לכביש, תוך שמירה על כל המאפיינים של ה-MT-09. אפשר לומר שזהו אופנוע שנמצא על קו התפר שבין היפרמוטו לבין נייקד, מודרני לחלוטין אבל עם ניחוח של פעם בגלל התוספות.
קיט התוספות של הספורט טרקר כולל מושב גבוה ושטוח יותר בצביעה כפולה, כנף קדמית מקרבון ואלומיניום, פלטת מספר קדמית מאלומיניום, שתי פלטות מספר לצדדים מאלומיניום, מדבקות אחיזה לברכיים במיכל הדלק, רגליות רוכב רחבות, באר לכידון, צביעת מט לשלדה ולחישוקים ובולמים קדמיים מוזהבים. עבור רשימת התוספות הללו תשלמו 2,500 ש"ח נוספים, כשבמחיר הזה תקבלו גם את המושב המקורי.
ביצועים
ה-MT-09 הוא אחד הכלים המגניבים של השנים האחרונות, וזאת בזכות כמה מאפיינים. ראשית המנוע – הטריפל הזה הוא אחד היציאות החזקות. מצד אחד הוא חלק ונעים בשל מרווח ההצתה שעומד על 120 מעלות, אבל מצד שני יש לו חספוס נעים שנותן לו אופי מיוחד של טריפל. מעל הכל הוא חזק וגמיש, ופשוט כיף לרכב עליו. מערכת ניהול המנוע כוללת 3 מצבים – STD – שזה קיצור של סטנדרט, A – שזה קיצור של אטרף, ו-B – שזה קיצור של באסה. אנחנו רכבנו על סטנדרט ו-A, ונהנינו מכל רגע. איזה מנוע!
המאפיין השני נובע מתצורת האופנוע – כאמור הכלאה בין היפרמוטו לנייקד – שיוצר אופנוע עם התנהגות תלת-ממדית. אופנוע שאפשר לקפל אותו ולעשות איתו מה שרוצים. אג'יליטי – זו המילה שמאפיינת אותו בצורה הטובה ביותר. כמעט כמו סופרמוטו קטן, הוא מתגלגל לצדדים, עובד על המתלים ומסתדר עם שילובי כוחות, וזה כיף אדיר. עכשיו תוסיפו את העובדה שהשילוב של המנוע החזק והגמיש עם האופנוע הגבוה יחסית יוצר מכונה שעולה לווילי בהילוך שלישי (ובידיים הנכונות גם ברביעי ב-120 קמ"ש!) ועולה לרולינג סטופי למרות ה-ABS, ותקבלו את אחד אופנועים החיים שמסתובבים היום על הכבישים. חבל רק שהבולמים לא ברמה גבוהה כמו המנוע והשלדה, מה שיוצר מעט נדנודים ואיבודי אחיזה רגעיים. סחורה טובה יותר הייתה הופכת את ה-MT-09 להרבה יותר מגניב, אבל בטח גם יותר יקר.
גם ברביעי ב-120 קמ"ש!
איך זה מרגיש?
כמעט כמו MT-09 רגיל. למה כמעט? בעיקר בגלל המושב השטוח של הספורט-טרקר, שבתכלס הוא פחות נוח מהמדורג של הגרסה הרגילה ומתחיל להציק אחרי קילומטראז' לא גבוה. אבל בכל זאת, כאמור מדובר על אחד הכלים המגניבים. השילוב הזה של היפרמוטו-נייקד יוצר תנוחה זקופה ושולטת, עם כידון רחב ששולט על ההיגוי וההתנהגות, והשורה התחתונה היא אופנוע עם פאן-פקטור גבוה מאוד. הוא מינימליסטי למדי, כך למשל לוח השעונים הבסיסי, אבל זה בדיוק הקטע שלו – לשלם פחות ולקבל קצת פחות – אבל לא במקומות החשובים, כאמור למעט הבולמים שאותם דווקא היינו רוצים לשדרג למשהו רך פחות וטוב יותר. הוא גם קטן למדי – לא ברמה של חוסר נוחות, גם לא לרוכבים גבוהים, אבל יחסית לנייקדים הוא קטן. גם מיגון הרוח לא להיט, כך שמהירות השיוט הנינוחה עומדת על כ-160 קמ"ש. המקסימלית, אגב, עוברת בקלות את ה-230 קמ"ש.
ה-MT-09 כבר הוכיח שהוא כלי מיוחד במחיר טוב, ושהוא מביא את הגישה של ימאהה לאופנוענות המודרנית – מצד אחד שימוש במכלולים פשוטים יחסית וקבלת תוצאה טובה מאוד, אבל יחד עם זאת המון אופי לאופנוע ותמורה מעולה למחיר. ואנחנו כבר אמרנו לא פעם שאנחנו אוהבים את הרוח החדשה של ימאהה.
עלויות
הגרסה הרגילה של ה-MT-09 עולה 71,247 ש"ח על הכביש. עבור גרסת הספורט טרקר תצטרכו להוסיף 2,500 נוספים – 73,747 ש"ח. זה כבר לא המחיר הסופר-אטרקטיבי של ה-09 כשהגיע ארצה לפני שנה וחצי, אבל זה עדיין מחיר טוב לאופנוע מעולה, שמהווה יופי של אלטרנטיבה לנייקדים מרובעי הצילינדרים היפניים. מרווחי הטיפולים עומדים על 10,000 ק"מ, כמו כל האופנועים של ימאהה, ומחירון הטיפולים דומה למדי לכלים אחרים בסגמנט. יופי של אופנוע, יופי של קנייה.
מטרו מוטור, יבואנית ימאהה לישראל, מודיעה על הגעתו ארצה של ה-MT-09 ספורט טרקר. מדובר בגרסה מאובזרת של ה-MT-09 הרגיל שנבנה ברוח מרוצי השטח. הוא מגיע עם כנף קדמית מקרבון, מזלג קדמי מוזהב, מושב עור שטוח בשני גוונים, פדים למיכל, גרפיקה שונה ועוד תוספות.
יש מי שמעדיף לחגוג עם כוסית קטנה של מקאלן פיין הנמזג בזהירות כדי שלא תיזל בטעות טיפה על הפייה, ואז להתענג על כוסית של כמה מיליליטרים בשווי של מאות דולרים, ויש מי שמעדיף בקבוק ערק זול ב-40 שקלים (כולל המס ע"ש יאיר לפיד), להזמין חברים, לחגוג בלי חשבון ולסיים ארגז שלם בעלות פחותה מכוסית הוויסקי עתירת הטעמים. סבתא שלי עוד לא מצאה נמשל לסיפור הזה.
שיר המחירון
כל מי שהיה איתנו בשנתיים האחרונות יודע שהדבר החם בשוק האופנועים זה אופנועי תקציב זולים שנועדו למשוך קהלים חדשים. אבל לתג המחיר המפתה יש מחירים נלווים. לפעמים התמורה היא טכנולוגיה מיושנת, לפעמים חומרים זולים ולפעמים אופנוע פשוט לא מספיק טוב.
ימאהה עשתה את זה אחרת. סדרת ה-MT-09 הראתה כי אופנוע תקציב לא צריך להיות עצוב. את הפשרות אפשר לעשות במקומות אחרים. השנה ה-MT גדל, התבגר, התברגן, ומקבל את גרסת האדוונצ'ר-תורר המתבקשת. האם הוא יצליח לשמור על הנוסחה המנצחת? אחרי הרכיבה בהשקה העולמית, יצאנו לבדוק את העניין גם בכבישי ארצנו.
אראלה
נתחיל מהסוף. הטרייסר הוא האופנוע החשוב ביותר שנחת בישראל בשנת 2015. אופנוע שמציע יכולות גבוהות, אקסטזה, שימושיות, וכל זאת במחיר סביר של 82 אלף ש"ח. מה עוד נבקש? לא שהאופנוע הזה חף מפשרות, אבל ימאהה עשו את הפשרות הנכונות. מזמן לא נחת כאן אופנוע גדול נפח עם כזה פוטנציאל להפוך ללהיט בזכות קשת היכולות ומחיר אטרקטיבי. לא רק בתחום המחיר הפשרות נעשו נכון, גם האיזון בין היכולות הספורטיביות לתיוריות מצליח למזג בצורה נכונה את הדרישות המנוגדות.
צילום ועריכה: אסף רחמים
גחמון
הלב של כל אופנוע הוא המנוע, וכאן ימאהה הביאו את אחת היציאות. הטריפל בנפח 847 סמ"ק לא מביא שום חידוש טכנולוגי, אבל מצליח להיות אחד המנועים השמחים שיצא לנו לרכב עליהם. אפשר לרכב עליו כל החיים מבלי לעבור את ה-6,000 סל"ד, הוא ימשוך מספיק חזק ונעים כדי להביא אותך לכל מקום, אבל לעולם לא תדע שיש סקס אחר. אפשר למשוך את המנוע למעלה, והוא שש לרוץ לשם, להתפוצץ על מנתק ההצתה ולשחרר את כל 115 הסוסים האצורים בו. 115 זה לא מספר מרשים, אבל הדרך שבה המנוע משחרר אותם מענגת ומתגמלת. הכוח נבנה בעקומה אקספודנציאלית המרגישה חזקה בהשוואה למספרים שתמצאו בטבלה. תצורת המנוע של 3 צילינדרים בשורה זולה לייצור (אופנוע תקציב, זוכרים?), אבל לחלוטין לא משעממת. הפקת הכוח רציפה ומזכירה מנועי 4 צילינדרים. מנגד, התלת הזה מייצר רעידות נעימות של חוסר איזון המזכירים כי יש למטה מאות חלקים שמאיצים, בולמים ונעים במהירויות אדירות, וכל זה בתוך כבשן אש בוער ואגן שמן רותח. תענוגות.
אגב, גם הצליל המשולש ערב לאוזן, ונראה כי אפטרמרקט ראוי לשמו יאפשר למנוע למצות גם את סגולותיו הווקאליות.
בכרה קלה
טוב, הבנתם את הרעיון – מכלולים זולים אבל מגניבים זו הדרך של ימאהה לתת פאן במחיר שפוי. המתלים עונים בדיוק על אותו עיקרון. מלפנים תמצאו מזלג הפוך עם כיוון לעומס קפיץ ושיכוך החזרה, ומאחור בולם סטנדרטי עם אותם הכיוונים. המתלים הללו מצליחים להיות שילוב מעולה של התכונות השונות הנדרשות מאופנוע כל-בו, הם תומכים ברכיבה אגרסיבית ומצליחים לשמור על שפיות ואיזון כשהקצב מתחיל להיות מאומץ. רק אם תלחצו את האופנוע ממש חזק תגלו רכות מסוימת במתלה הקדמי. התחושה מהגלגל הקדמי חסרה, סוג של ערפול מסוים, אבל נראה לנו כי האשם הוא בצמיגים ולא במתלה. הזרוע האחורית רחוקה מלהיראות פריט זול, וגם נותנת עבודה בהתאם. במצב רגוע המתלים מספקים נוחות טובה גם לאורך זמן, לבד או בזוג. בקיצור, טכנולוגיה ותיקה אבל מוכחת. גם בבלמים לא תמצאו ABS בעל 400 דרגות התערבות או בלמים חכמים המתאימים את העוצמה לסיטואציה. פשוט ברקסים חזקים עם רגש מעולה. ה-ABS ללא אפשרות ניתוק, לא ממהר להתערב ומאפשר שימוש אגרסיבי. בקרת האחיזה גם היא פשוטה למדי ובעלת שני מצבים בלבד – ON ו-OFF.
בקיצור, זה לא האופנוע שישאיר כתמים במכנסיים של חובבי טכנולוגיה, אבל אם באת לרכב הוא בהחלט מכיר את העבודה.
ארץ עוץ
אדוונצ'ר-תוררים הם בְּרִיָּה מורכבת – הם צריכים להציע יכולות כמעט סותרות. לחלקם זה גורם להתעלות על עצמם, במקרים אחרים זה נגמר בסכיזופרניה.
החבילה של הטרייסר עובדת טוב מאוד. למצערת יש 3 מצבי פעולה. סטנדרט בה המנוע מפיק את המיטב, A בו המנוע מפיק את אותו הספק רק באופן יותר אגרסיבי, אגרסיבי מדי, בעיקר במעבר בין גז פתוח לסגור, ולא נותן יתרון אמיתי לבד מתחושת אטרף מסוימת, ומצב B החותך 20 סוסים ומיועד לגשם. אבל יותר מכל חשוב ה'מוד' בו נמצא הרוכב. אם אתם במוד רגוע תמצאו בן לוויה נינוח ורגוע להעביר אתו בשלווה ובנחת מאות קילומטרים מבלי לריב. לעומת זאת אם תלחצו אותו תמצאו את עצמכם במערכת יחסים סוערת, מאתגרת, מתגמלת. האופנוע הזה קטן ב-2-3 מידות מאדוונצ'ר-תוררים בגודל מלא, והוא יותר קרוב במידות לקטגורית ה-650. התוצאה היא כלי זריז וקטן על מנוע חזק. משהו באמצע הטווח בין היפרמוטו לאדוונצ'ר-תורר, וכך זה גם מרגיש. כלי זריז יחסית, קל משקל, נייד מאוד. הכידון המאוד רחב מאפשר להעביר את האופנוע במהירות מצד לצד. הרבה יותר סופר מאשר אדוונצ'ר.
במוד השני, המושב מאוד נוח, לבד או לחוד. הטרייסר קיבל תת-שלדה חדשה התומכת במושב כפול, מדורג ומרווח עם משענת קטנה ויעילה למורכב. ואם תסמנו את האיקס הנכון בטופס ההזמנה תוכלו לקבל גם סט מזוודות (שטרם הגיע ארצה). המשקף הקטן ניתן לכוונון, אבל בשני המצבים הגנת הרוח חלקית. האופנוע מזווד במקור ברגלית אמצע שימושית ושקע מצת בצד הכידון שיעזור לשמור את הסלולרי שלכם בחיים.
לוח השעונים הוא דוגמא מעולה לפשרה בין יעילות למחיר. הלוח גדול, מלבני, מפלסטיק זול, ועדיין אחד הטובים בו פגשנו. בצד שמאל כל האינפורמציה החיונית: מהירות, סל"ד, דלק שעון וגודל יורד לפי החשיבות. בצד ימין תצוגת הילוכים ברורה ומתחתיה 3 מסכים מתחלפים שכל אחד מכיל 3 שדות מידע שונים. כל אחד מהשדות ניתן לתכנות בנפרד מתוך מגוון רחב של אפשרויות מידע. אבל אנחנו כאן כדי להתלונן, אז כפתור התכנות נמצא במקום בו אמור להיות המבזק והתוצאה שאי אפשר להבהב באופן אינטואיטיבי. תלונה נוספת – בשעון הדלק השנתה הראשונה מסמנת חצי מיכל, כך שגם אם רכבתם קרוב לחצי מיכל עדיין תראו חיווי של מיכל מלא.
זרע עוולה
כשההורים שלך הם ציון ברוך ויאנה יוסף כדאי לקחת את היופי מהאמא ומהאבא את… עזבו, לא חשבתי על הדימוי הזה עד הסוף. הטרייסר נראה טוב. לא מדהים, אבל טוב. העיצוב המשולש זועק מכל מקום. החזית היא החלק המוצלח ביותר עם הפנסים המשולשים ומסיטי הרוח על מגני הידיים. הפלסטיקה מעוטרת בדוגמאות דמוי קרבון מגניבות. עבור גרסת הכחול-מרוץ המופיעה כאן בתמונות תידרשו להוסיף 2,000 ש"ח נוספים, ולא, זו לא גרסה מיוחדת למזרח התיכון. לא צריך לחפש יותר מדי איפה נעשו הפשרות – ידיות האחיזה למורכב עשויות פח מכופף, הפלסטיק מרגיש זול, ולידית הקלאץ' אין כוונון. כאשר תגיעו למכלולים המשניים תגלו איפה חסכו עליכם.
ששון ושמחה
האם אופנוע של 82 אלף ש"ח עדיין נכנס להגדרה של אופנוע תקציב? ובכן, כן. בהחלט. המתחרים הקרובים של האופנוע הזה עולים כמעט 20 אלף ש"ח יותר. הפשרות שימאהה עשו עבור המחיר הזה לא פוגעות בחלקים החשובים, בהתנהגות ובביצועים, ויותר מכל מעניקות לאופנוע אופי שמח. ה-MT09, למרות הטרנספורמציה לקטגוריה המכובדת, הצליח להביא איתו את הקלילות והעליזות של הגרסה המקורית.
זה מוזר להתאהב בהילוך. כאילו, לא באופן מטאפורי אלא בהילוך-הילוך. כזה שבמובן הפיזי שלו הוא צמד גלגלי שיניים בתוך תיבת הילוכים. אני לא מדבר על סתם רגשות חיבה עזים, אלא על אהבה ממש. כזו שאתה מוכן להתחתן עם מישהי, להקים איתה משפחה ולהישאר יחד כל החיים. אמנם מוזר, אבל אהבה לא בוחרים, ויצא שהתאהבתי בהילוך השלישי של ה-MT-09 טרייסר. אני יכול לבלות את שארית חיי עם ההילוך הזה, משודך למנוע הזה, ואני לא חושב שיחסר לי להתרועע עם הילוכים אחרים. אולי פעם ב… איזה פלירט עם רביעי או סצינה מחמישים גוונים של אפור עם שני, אבל בגדול טוב לי עם שלישי.
הסיבה היא כמובן לא המטלורגיה שהושקעה בגלגל השיניים עצמו, אלא כי הטריפל של ימאהה כל כך גמיש, שאפשר להישאר בו כל היום בהילוך שלישי, בין אם זה בפניות הדוקות של שלושים קמ"ש או סוויפר שמאיצים בו ל-150. אפשר גם להרים אחלה ווילי'ז ולהפליג אל עבר השקיעה. ואפשר פשוט להתפנן על המשיכה המטריפה שמתרחשת כשפותחים גז ומחוג הסל"ד נמצא בתחום שבין 5,000 סל"ד ועד למנתק. עד כמה שהצלחתי לראות דרך החיוך שלי, זה איפשהו ב-160 קמ"ש, פלוס מינוס עשרה.
היופי בתחושות שהמנוע הזה מעביר, זה דבר שקשה מאוד להסביר אותו במילים. מהיר, חזק, גמיש – אלה תיאורים פשוטים, אבל הם לא מעבירים את התחושה המרגשת שחשים בזמן הרכיבה על הטרייסר. זה מין חספוס כזה, אבל מוזר, כי המנוע חלק כמו ארבע-צילינדרי. אולי מלוכלך תהיה המילה הטובה ביותר. משהו כזה שמרגישים דרך היד של המצערת לא פחות משמרגישים דרך התחת. והמנוע הזה מרגש.
אביעד העורך אמר לי לכוון ל-600-700 מילה, ובא לי לכתוב את כולן רק על המנוע. היתר זה סתם, אופנוע די רגיל עם אחלה שלדה. חבל לבזבז מילים כשאפשר רק להפליג בשבחי המנוע ולכתוב לו שירים. אבל אביעד גם אמר לי מפורשות לכתוב על היתר, אז כדי לשמור על המשרה שלי, אני אספר גם שהטרייסר מתנהג לא רע בכלל.
אין פה משהו יוצא דופן – בסך הכל שלדה של אופנוע כביש יפני, שהמכלולים שלו הם ברמה טובה אבל לא מדהימה. כזה שמתנהג טוב מרבית הזמן, אבל כשמתחילים ללחוץ מעבר לגבול הסביר מתחיל קצת להתנדנד על המתלים. לא מדובר בסתם לרכב באופן זריז, שכן שם הטרייסר מתנהג מצוין. יש לו היגוי מהיר, גם אם לא מהיר מאוד, והוא יציב. שינויי כיוון הם ענין של דחיפה קלה, והכל מרגיש מהודק וטוב. אולם כשדוחפים באמת כמויות גז חריגות בשילוב זוויות הטיה מכובדות, הטרייסר מתנדנד מעט, בעיקר מאחור. זה לא ברמה שגורמת לסגור את הגז, אבל כן מזכירה שלא מדובר באופנוע ספורט אלא כזה עם אופי ספורטיבי.
ההבדל הוא בחדות. אופנוע ספורט הוא ממוקד, מדויק, חד. מסור למטרה שהיא לרכב הכי מהר שאפשר. הטרייסר לא. הוא סתם בא לעשות בלגן, פריסטייל. סע לכביש המפותל האהוב עליך על 200 כל הדרך, תן בראש בפיתולים וצא על גלגל אחד מכל פנייה, ותחזור הביתה בנוחות של אופנוע אדוונצ'ר כשסיימת. למי אכפת מקצת נדנודים, או שבכניסה לפנייה תחת בלימה חזקה יש מעט התנגדות.
במשך כל הזמן שנסעתי עליו חשבתי כמה שהאופנוע הזה יכול להתאים לי. יש לו מנוע חזק ומגניב במיוחד, הוא נותן בראש בלי לקחת את עצמו יותר מדי ברצינות, מספיק קליל וזריז לשימוש יומיומי מבלי להיות מתיש כמו שאופנועי אדוונצ'ר גדולים יכולים להיות, נוח לאורך זמן, ולוקח בקלות ובנוחות מורכב. אה, ואפשר לדפוק עליו אחלה של ווילי'ז, וממש בקלות.
זו בעיניי ההגדרה המודרנית האמיתית של אופנוע ספורט-תיור. פעם הביטוי היה מתייחס לאופנועים כמו ההונדה VFR, כאלה שהם בסגנון אופנועי ספורט אבל יותר רגועים ובעיקר נוחים. אפילו די משעממים. היום אני לא רואה מה ספורטיבי בהם ובטח לא איפה התיור. בטרייסר לעומת זאת, אני רואה בדיוק את זה – גם ספורטיבי וגם תיור. ובטוח לא משעמם. הו לא, רחוק כמזרח ממערב מלהיות משעמם.
היופי בטרייסר זה שהוא נמצא איפשהו בתפר שבין אופנועי היפרמוטו, יעני סופרמוטו מגודלים, לבין אדוונצ'ר-כביש, והוא לוקח משני הצדדים בעיקר את היתרונות. משהו כמו הק.ט.מ SM-T הגאוני שייצורו הופסק ב-2013.
אם תמיד רציתם דוקאטי מולטיסטראדה כי קוסם לכם הרעיון של אופנוע כביש בפוזת אדוונצ'ר עם מנוע מפגר, אבל אפילו משומש מהשנתון הראשון עוד לא נכנס לכם לתקציב, יש לכם שתי אפשרויות. הראשונה היא להתאזר בסבלנות ולהמתין. השנייה, במידה ויש לכם קצת יותר מ-80 אלף שקלים, היא ללכת ולהתחדש ב-MT-09 טרייסר.
