תגית: ימאהה

  • ימאהה מציגה: NMAX 125

    ימאהה מציגה: NMAX 125

    NMAX125-2ימאהה חושפת היום (ה') את ה-NMAX 125 – קטנוע אורבני קטן בנפח 125 סמ"ק, עם טוויסט ספורטיבי ומערכת ABS כסטנדרט.

    ה-NMAX 125 נחשף כבר לפני כמה חודשים בשוקי המזרח, אולם כעת הוא מגיע גם לשוק האירופאי – כאמור עם מערכת ABS שמגיעה כסטנדרט.

    בבסיס הקטנוע מנוע 125 סמ"ק מקורר נוזל עם 4 שסתומים והזרקת דלק, שעל פי ימאהה צפוי להיות חסכוני במיוחד – כ-45 ק"מ/ל' בתנאי הבדיקה של החברה. הוא מגיע עם שלדה קשיחה וספורטיבית, גלגלי "13, ועיצוב ספורטיבי גם הוא – עם אוריינטציה לדגמי ה-MAX של ימאהה – TMAX ו-XMAX. היתרון הגדול של ה-NMAX על פני המתחרים הוא מערכת ה-ABS, שנכון להיום לא קיימת בקטנועי 125 פה בארץ.

    מחיר רשמי טרם פורסם, אולם מימאהה נמסר כי הוא יהיה תחרותי במיוחד – בהתאם למדיניות של ימאהה עם משפחת ה-MT.

    השקת הקטנוע תתקיים בסוף החודש, ואז נביא לכם לכם רשמים ראשונים עליו.

  • קטגורית הנייקדים הקטנים מתחממת – ימאהה נכנסת לתמונה

    קטגורית הנייקדים הקטנים מתחממת – ימאהה נכנסת לתמונה

    קטגוריית הנייקדים הגדולים מתחממת וההשפעה כמובן זולגת מטה כשהיצרנים דואגים לספק את מאוויהם שם של הרוכבים הצעירים. אחרי שהימאהה הציגה את ה-MT125 (בתמונה), קטגוריית הרישיון הבינונית היא הבאה על הכוונת, ו-MT25 נראה כבר מסתובב בכבישי מלזיה.

    אז מה יש לנו כאן ואיך זה בדיוק משפיע עלינו? כמו שכבר התרגלנו – הכל מתחיל באסיה. ככה קרה עם האח הספורטיבי, ימאהה הציגה לשוק האסיאתי את ה-YZF-R25 ואז הגיעה הגרסה האירופאית שמגיעה גם לישראל, ה-YZF-R3. ה-MT25 נראה כבר מסתובב בכבישי מלזיה, תמונות החלו לצוץ בבלוגים, ונראה כי האופנוע כבר כמעט מוכן לייצור, כך שזה עניין של זמן מועט עד שיוצג רשמית. לאירופה תגיע גרסה גדולה יותר, מבוססת על ה-YZF-R3, עם מנוע טווין מקביל המספק 42 כ"ס בגרסה הספורטיבית. אנחנו מאוד מקווים שלא ימותן עבור גרסת הנייקד.

    כמובן שימאהה תיאלץ להתמודד עם השחקנים שכבר קיימים בשוק – ק.ט.מ דיוק 390, קאוואסאקי Z300 וההונדה CB300F שעדיין לא הגיע ארצה. סביר להניח שהימאהה יוצג כבר לקראת סוף השנה.

    ימאהה MT-03 – מתחרים ישירים

    • ק.ט.מ דיוק 390 – מנוע סינגל, 373.2 סמ"ק, 43 כ"ס.
    • קאוואסאקי Z300 – מנוע טווין מקביל, 296 סמ"ק, 39 כ"ס
    • הונדה CB300F – מנוע סינגל, 286 סמ"ק, 30.5 כ"ס (לא רשמי).

     

  • ימאהה YZF-R3 בהשקה עולמית

    ימאהה YZF-R3 בהשקה עולמית

    הניסיון שלי על מסלולים הוא לא קטן, בלשון המעטה, אבל עם הימאהה R3 הצלחתי לחוות חוויית מסלול מסוג אחר. חוויה מזוקקת שבה לוקחים את האופנוע לקצה מהרגע הראשון ושבה מרגישים בדיוק היכן המגבלות. על אופנוע בנפח 320 סמ"ק עם 42 כ"ס על מסלול פול-סייז, זה מקביל בערך לרכיבה על הונדה קאב במסלול כוכב יאיר. החוויה הזו הייתה מאוד מהנה, אבל היא בעיקר האירה על היכולות של ה-R3 – אופנוע הספורט החדש של ימאהה שמתאים לרישיון הביניים. אנחנו עוד נחזור לחוויית המסלול הזו.

    החוליה החסרה

    2015_YAM_YZF-R320_EU_MS1RB_STA_6במשפחת ה-R של ימאהה יש מצד אחד את ה-R6 וה-R1, הסופרספורט והסופרבייק המיתולוגיים שעליהם אין צורך להרחיב את הדיבור, ומהצד השני את ה-R125 – אופנוע הספורט לבעלי רישיון A2, עד הספק של 11 קילוואט ו-125 סמ"ק. בין שתי קטגוריות אלו ישנו סגמנט חשוב – רישיון הביניים (A1 אצלנו, A2 באירופה), שמגביל את ההספק ל-35 קילוואט (כ-47 כ"ס). בסגמנט הזה, שכולל כלים מצוינים כמו הונדה CBR300R, קאוואסאקי נינג'ה 300 וק.ט.מ RC390, לא היה לימאהה נציג, וזו בעיה. בעיה לא רק בגלל שהקטגוריה הזו מוכרת לא רע בכלל, אלא בעיקר כי רוכבים צעירים בני 18-25 שעולים על אופנוע ראשון ושאליהם מכוונת ימאהה, עשויים לגדול עם אותו היצרן לדגם הבא, ואם לימאהה אין אופנוע זול ונגיש להציע לאותם רוכבים צעירים, הם עלולים שלא להשכיב את הכסף שלהם על R6 כשיגדלו. את הבעיה הזו בא ה-YZF-R3 לפתור – הוא החוליה החסרה.

    בימאהה דואגים להדגיש שתחום הספורט הוא ב-DNA של החברה, ולמרות שמכירות אופנועי הספורט נמצאות בירידה בשנים האחרונות – החברה מחויבת לתחום הזה. לכן לא רק שיש R3 חדש שמשלים את המשפחה, אלא גם R1 חדש וקיצוני, כולל גרסת R1M קרבית למסלול, וכן R125 חדש מהשנה שעברה.

    על הצד הטכני

    ה-R3 תוכנן על ידי ימאהה מדף חלק לחלוטין והוא לא יושב על פלטפורמה קיימת. הקונספט הוא אופנוע ספורט לשימוש יומיומי – כמו החברים שלו לקטגוריה – כאמור הנינג'ה 300, ה-CBR300R וה-RC390. זה אומר בעיקר תנוחת רכיבה זקופה יחסית עם קליפ-אונים מעל למשולש העליון כך שתהיה נוחה לשימוש יומיומי, ואופנוע נעים ולא מאיים שיאפשר להיות כלי תחבורה לעבודה, ללימודים ולסידורים. כל זה עם טוויסט ספורטיבי שיאפשר גם ליהנות מכבישים מפותלים בסופי שבוע.

    יחד עם זאת, כחלק מהשמירה על אותו DNA, בימאהה מלבישים את ה-R3 בעיצוב קרבי, מודרני ויפה שתואם את רוח המשפחה. כך למשל הזנב המוגבה והמחודד, צמד הפנסים עם המראה ה'רע', הירידה לפרטים, וכמובן – צביעת ה-Race Blu המזוהה עם ימאהה בכלל ומשפחת ה-R בפרט. בעינינו, ה-R3 נראה פשוט מצוין.

    _32A8993המנוע כאן הוא טווין מקבילי (כמו הנינג'ה, ובניגוד לק.ט.מ וההונדה שהם סינגלים) בנפח 321 סמ"ק עם סדר הצתה של 180 מעלות בין צמד הבוכנות המחושלות. היחס בין קוטר הצילינדרים (68 מ"מ) למהלך הבוכנות (44.1 מ"מ) קיצוני למדי, בוודאי בסגמנט הזה, והוא קרוב למדי לזה של ה-R6. יש אלמנטים מעניינים במנוע הזה, כמו למשל היסט של הצילינדרים קדימה ב-7 מ"מ ביחס לגל הארכובה, וזאת על מנת להפחית את הכוח הנורמלי בין הבוכנות לבין הצילינדרים בזמן מהלך עבודה ובכך להפחית חיכוך שגורם לבלאי, או פרפרית מצערת פרוגרסיבית – כזאת שבתחילת המהלך מאפשרת תגובות רכות, ובהמשך, בחצי השני של הפתיחה, מתגברת ופותחת את המצערות מהר יותר.

    פרט לכך יניקת האוויר היא ישרה (דאונדראפט), זווית השסתומים צרה כדי ליצור ראש מנוע קומפקטי, יש ציפוי ניקסיל לצילינדרים, ויש גם גל איזון להפחתת רעידות. המנוע מייצר 42 כ"ס ב-10,750 סל"ד ו-3 קג"מ ב-9,000 סל"ד, וזאת למרות שיש עוד 5 כ"ס עד למגבלת ההספק. בימאהה בחרו, כמו אצל המתחרים, לוותר על מעט הספק בתמורה למחיר רכישה נוח יותר. הגיר כולל 6 הילוכים, כשהראשון קצר והשישי ארוך במיוחד למהירויות שיוט גבוהות. בימאהה מדגישים שבדיקת מרווח שסתומים מתבצעת אחת ל-42,000 ק"מ, ושתצרוכת הדלק היא נמוכה במיוחד, כל זאת לטובת חיסכון בעלויות התחזוקה. קיבלנו.

    השלדה בתצורת יהלום מפלדה, צרה במיוחד, כשהמנוע משמש כגורם נושא עומס. הזרוע האחורית אמנם מעוצבת, אולם גם היא עשויה מפלדה. ה-R3 שוקל 169 ק"ג מלא, כולל כל הנוזלים והדלק – משקל סביר בהחלט לקטגוריה, כשחלוקת המשקל על פי ימאהה עומדת על בדיוק 50/50. אנשי ימאהה טורחים לציין שגם ה-M1 של ולנטינו רוסי הוא בעל חלוקת משקל זהה, ובכלל – מדגישים בכל הזדמנות את הקשר של ה-R3 ל-DNA הספורטיבי של ימאהה. ואם כבר חלוקת משקל, אז מערכת הפליטה הקצוצה נועדה, לטענת ימאהה, למרכז את המאסה.

    הבולמים פשוטים למדי, כצפוי מאופנוע שבבסיסו אמור להיות זול. יש פרונט קונבנציונלי של KYB בקוטר 41 מ"מ שיושב על משולשי אלומיניום, ומאחור בולם יחיד עם כיוון 7 מצבי עומס קפיץ, כששני הבולמים מכוונים לרכות ולנוחות. הגלגלים עם 10 חישורים, ועליהם צמיגי מישלין פיילוט סטריט בעלי אורך חיים גבוה במידות 110/70 מלפנים ו-140/70 מאחור, שניהם על חישוקי "17. גם הבלמים פשוטים למדי, עם דיסק בקוטר 298 מ"מ מלפנים וקליפר צף, אבל ה-R3 מגיע עם מערכת ABS כסטנדרט – יתרון חשוב, בטח כשמדובר באופנוע מתחילים.

    אם דיברנו על המתחרים של ה-R3, אז בימאהה מכוונים אותו ישירות ללב הקטגוריה. שיהיה יותר ספורטיבי מההונדה אבל פחות מהק.ט.מ, פחות או יותר כמו הנינג'ה, אבל שיעלה פחות מהק.ט.מ והקאוואסאקי, ומן הסתם יותר מההונדה. המחיר בארץ, אגב, נקבע על 44,985 ש"ח לפני אגרות – בדיוק כמו הנינג'ה 300 המיובא ארצה על ידי אותו היבואן.

    יוצאים לדרך

    2015-04-15 Yamaha R3-1625בחינה מדוקדקת של אופנועי המבחן שעמדו בשורה ארוכה מחוץ למלון בעיירת החוף הספרדית, גילתה שבימאהה פירקו את הגששים הארוכים מרגליות הרוכב המושקעות. זאת על מנת שיהיה מספיק מרווח הטיה במסלול Calafat שאליו רכבנו, שנמצא קצת יותר מ-100 ק"מ דרומית מערבית לברצלונה, גם הוא בסמוך לחוף. את הדרך למסלול עשינו בכבישים ההרריים שצפונית לקו החוף הספרדי. איזה כיף להם, לספרדים האלה – לאורך כל רצועת החוף בת מאות הקילומטרים, אם עולים כמה קילומטרים צפונה מגיעים לרכס הרים שמלא במאות כבישים מפותלים באיכות מדהימה. אספלט ברמה הגבוהה ביותר, פניות משורטטות, אחת אחרי השנייה, ברדיוס קבוע ובלי הפתעות, שיפוע חיובי בכולן, נוף מדהים ומסעדות ובתי קפה ספרדיים בעיירות ציוריות לאורך הדרך – מה עוד צריך רוכב כביש? אין לי ספק שמגזין אופנועים שממוקם בברצלונה יכול להפיק מבחני דרכים ל-10 שנים בלי לחזור על אותו הכביש פעמיים.

    עולים על האופנועים. האופנוע קטן ומעט צפוף, אבל 174 הס"מ ו-63 הק"ג שלי מתלבשים עליו בול. רוכבים גבוהים יותר התלוננו שצפוף להם – בעיקר בישבן, והיו שמחים אם המשענת הייתה ממוקמת עוד כמה סנטימטרים אחורנית. תנוחת הרכיבה נוחה, ובסך הכל זקופה, אם כי בממדים שלי ניתן להתכנס מאחורי המשקף הספורטיבי כדי לעשות פוזה קרבית למצלמה. המושב שטוח וספורטיבי, מאפשר תזוזה, אבל גם הוא נוח למדי.

    אנחנו רוכבים בקבוצה של חמישה עיתונאים – שניים ישראלים ושלושה בלגים, מהם בוחנת אחת. כמו ישראלי טוב, אני קודם כל בודק איך האופנוע עולה לווילי. ובכן, כמו גדול. הילוך שני, דאבל-קלאץ', והאף בשמיים. תענוג, אפשר להמשיך. אחרי סשן צילומים עירוני קצר אנחנו עולים כביש שמוביל אותנו אל ההרים שמצפון, וככל שעולים הכבישים הופכים להיות צפופים ומפותלים יותר ויותר. המדריך מכתיב קצב גבוה, ואני צמוד לשני הבלגים. נראים חננות, אבל רוכבים ברמה גבוהה. פנייה רודפת פנייה – ימינה, שמאלה, ימינה, שמאלה – וה-R3 משתף פעולה. קל מאוד לרכב עליו, גם בזכות המשקל, אבל לא רק.

    המנוע גמיש מאוד במושגים של 300 סמ"ק, והוא מספק כוח כמעט בכל תחום סל"ד. הוא גם חובב סל"ד, ואין בעיה למשוך אותו עמוק אל תוך המנתק. אגב, את נורת החלפת ההילוך בלוח השעונים המפורט הכולל מחשב דרך ותצוגת הילוך, ניתן לכוון. יחד עם זאת, אהבנו דווקא את היציאות מהפניות בסל"ד בינוני פלוס ומשיכה של ההילוך לקבלת הדרייב – מנוע הטווין הזה משתף פעולה עם סגנון הרכיבה הזה, ושוב – מציע מספיק כוח וגמישות לשם כך. בכביש המהיר בדרך למסלול, בקטע ישר שבו יכולנו להחזיק את הגז פתוח לרווחה, ראינו לרגע 200 קמ"ש על לוח השעונים, כך שהוא גם די מהיר. כך או כך, שיוט נוח נע סביב 150 קמ"ש – בהחלט טוב.

    התנהגות הכביש והיכולות הדינמיות של ה-R3 טובות מאוד. הוא קל משקל וקטן, ההיגוי שלו זריז ולינארי, והוא משרה ביטחון רב על הרוכב הלא מנוסה. גם האחיזה טובה מאוד, בטח ובטח על כבישים ציבוריים באיכות ספרדית, והמתלים הרכים מספקים מספיק ביטחון גם ברכיבה מאוד מהירה על כבישים מפותלים. מהבחינה הזו הצליחו בימאהה לייצר חבילה מאוד מהודקת ומאוזנת, והתוצאה היא, כאמור, אופנוע קל לרכיבה בעל יכולות כביש גבוהות ביחס לסגמנט.

    עולים למסלול

    _32A9563אחרי כ-150 ק"מ על כבישים ציבוריים, הגענו למסלול Calafat. אורכו 3,250 מ', רוחבו 10 מ', והוא כולל 9 פניות ימניות, 7 שמאליות, וישורת אחת של 600 מ'. הלוואי עלינו מסלול כזה. האספלט, כמעט מיותר לציין, איכותי ונושך.

    כאן חשוב להבהיר – בימאהה לא תכננו את ה-R3 כאופנוע מסלול אלא כאופנוע שימושי ליומיום. יחד עם זאת, ההשקה על המסלול נועדה להראות גם את היכולות הספורטיביות של הכלי. בנוסף, בימאהה מקימים אליפות אירופאית על בסיס ה-R3, אליפות שמיועדת לנערים מגיל 14, כשהפיילוט יהיה כבר השנה בצרפת ויכלול 7 סבבים במסלולים שונים.

    רכיבה על מסלול בגודל מלא היא תמיד חוויה, ועל אופנוע קטן-בינוני החוויה הזו מיוחדת במינה. פשוט כי אפשר לקחת את האופנוע עד לקצה של הקצה, ואפילו להרגיש מתי מתחילים להגזים. אז ה-R3 שומר על אותם המאפיינים של הכביש הציבורי. המנוע כאמור חזק, אבל כאן על המסלול אפשר ורצוי למשוך אותו כמעט עד למנתק ולהחזיק אותו שם רוב הזמן תוך בחישה בהילוכים כדי לייצר את מקסימום התאוצה.

    וגם כאן, ההתנהגות מצוינת. רכבנו עם צמיגי הכביש המקוריים שרחוקים מלהתאים למסלול מרוצים, ובכל זאת נהנינו מאחיזה מצוינת. איבודי האחיזה הרגעיים קרו רק על הקצה, כשרגלית הרוכב ללא הגשש כבר הייתה עמוק באספלט, וגם אז הצמיג האחורי דאג לאותת בהחלקות קטנות לפני שאיבד לגמרי את יכולות האחיזה שלו. וגם כאן, הימאהה התגלה כאופנוע יציב עם היגוי קליל ומצוין, ומערכת בולמים פשוטה, אבל שבסך הכל מציעה פשרה מצוינת בין נוחות לביצועים. אם מסתכלים על כלל השימושים של ה-R3 ומוסיפים לכך את היכולות הספורטיביות הגבוהות, מקבלים חבילה ורסטילית למדי שעשויה לספק את כל מה שרוכב מתחיל צריך – ויותר.

    2 סשנים בני כ-25 דקות כל אחד בילינו על המסלול המצוין, ואם לא היו עוצרים אותנו היינו ממשיכים עוד כמה הקפות, במיוחד עם צמד הרוכבים הבלגים המצוינים. את הדרך חזרה למלון עשינו על הכביש המהיר עם חיוך גדול מרוח על הפנים.

    ספורט למתחילים

    2015-04-15 Yamaha R3-2516בימאהה עשו עבודה טובה. ה-R3 נכנס לקטגוריה פופולרית מאוד באירופה וגם בארץ, והוא מציע יכולות יומיומיות עירוניות ובינעירוניות טובות מאוד, שוב – ביחס לסגמנט שאליו הוא שייך, של אופנועי ספורט בנפח 300 סמ"ק. בנוסף הוא מציע יכולות ספורטיביות טובות, למרות המכלולים הפשוטים, ומעל הכל הוא מספק את אחד הדברים החשובים לאופנוען המתחיל – את המראה הנכון והפוזה. בוא תרגיש לרגע ולנטינו רוסי, וזה יעלה לך 45 אלף ש"ח.

    הימאהה YZF-R3 צפוי להגיע ארצה במהלך השבועות הקרובים – אז נבצע לו מבחן דרכים גם על כבישי ארצנו. עד אז תיהנו מהתמונות על המסלול. אנחנו נהנינו.

    גילוי נאות: הכותב היה אורח של חברת ימאהה בהשקה

     

     

  • ימאהה מציגה: XV950 Racer

    ימאהה מציגה: XV950 Racer

    ימאהה ממשיכה לקדם את פרויקט ה-Yard Built בו היא משתפת פעולה עם סדנאות שונות מהעולם, כשהפעם היא שואבת השראה מעבודות שנעשו על בסיס ה-XV950 ומציגה לאופנוע גרסה ספורטיבית העונה לשם Racer.

    האופנוע החדש הוא למעשה XV950 הזוכה למספר נגיעות כדי להפוך אותו למעין קפה-רייסר ספורטיבי. כתבנו בעבר על Yard Built בהקשר של ה-V-Max, ובימאהה טוענים כי הרייסר החדש מבוסס על שני דגמים שנבנו בסגרת הפרויקט – El Raton Asesino ו-Boltage, אותם אתם יכולים לראות בדף של Yard Built.

    ימאהה XV950 רייסראז מה יש לנו פה? הבסיס הוא XV950 עם אותה שלדה ומנוע וי-טווין ב-60 מעלות בנפח 942 סמ"ק המספק 52.1 כ"ס ו-8.1 קג"מ. כדי לשוות לו מראה ספורטיבי, הכידון הוחלף בידיות קליפ-און הנמוכות ב-22 מ"מ לעומת הדגם הרגיל וב-156 מ"מ רחוקות יותר. אליהן הותאמו מנופים חדשים, כשגם המאסטר צילינדר של הבלם הקדמי הוחלף באחד מתאים יותר. גם הרגליות ספורטיביות יותר, עם ריר-סט שלוקח את הרגליות 150 מ"מ אחורנית ו-29 מ"מ גבוה יותר.

    גובה המושב צומח ב-75 מ"מ לעומת הדגם הרגלית, שמהלך המתלים ארוך יותר בשני קצוות האופנוע – 9 מ"מ מלפנים לכדי 144 מ"מ ו-6 מ"מ מאחור ל-116 מ"מ. כמובן שיש לא מעט נגיעות עיצוביות, כמו פלטת מספר בצד האופנוע, מסיכת חזית קטנה ומושב יחיד. ימאהה כמובן מציעה לרכישה לא מעט חלקים של ריזומה, אגזוז של אקרפוביץ' ועוד. בעינינו הוא נראה מעולה.

  • ימאהה מציגים צמד קונספט תלת-גלגליים

    ימאהה מציגים צמד קונספט תלת-גלגליים

    Yamaha-03GEN-F-concept-11
    03GEN-f

    ימאהה הציגה אתמול (ד') צמד דגמי קונספט תלת-גלגליים, שניהם בנויים על בסיס הימאהה טריסיטי 125. צמד הדגמים – 03GEN-f ו-03GEN-x – מראים למעשה שבימאהה מקדמים את קונספט התלת-גלגלי שלהם (LMW – ר"ת של Leaning Multi-Wheel), כך שקרוב לוודאי שבעתיד הלא רחוק נראה דגמים תלת-גלגליים חדשים מצד החברה – לייצור סדרתי ולא רק קונספטים.

    הכלי הראשון, 03GEN-f, מציע על פי ימאהה 'פילוסופיית עיצוב דינמית', כלומר עיצוב וארגונומיה ספורטיביים, ובהחלט עתידניים.

    הכלי השני, 03GEN-x (בתמונה בראש הידיעה), הוא גרסת השטח של אותה הפלטפורמה הוא מציע גלגלי שפיצים, מגן פנס, כידון גבוה, וכמובן עיצוב ספרטני ונטול פלסטיקה מיותרת, כראוי לכלי שטח.

    שני הכלים נראים בעינינו נהדר, אם כי ברור שהם לא יגיעו לייצור. חבל, כי כבר יש לנו תכנונים על ה-x ככלי שטח.

    כך או כך, בימאהה הודיעו שהם ממשיכים לחקור ולפתח קונספטים תחת השם GEN, כך שכאמור – בקרוב נראה תלתים נוספים.

    [nggallery id=1070]

  • ימאהה MT-09 טרייסר במבחן

    ימאהה MT-09 טרייסר במבחן

    תנו לי כוס של ערק!

    יש מי שמעדיף לחגוג עם כוסית קטנה של מקאלן פיין הנמזג בזהירות כדי שלא תיזל בטעות טיפה על הפייה, ואז להתענג על כוסית של כמה מיליליטרים בשווי של מאות דולרים, ויש מי שמעדיף בקבוק ערק זול ב-40 שקלים (כולל המס ע"ש יאיר לפיד), להזמין חברים, לחגוג בלי חשבון ולסיים ארגז שלם בעלות פחותה מכוסית הוויסקי עתירת הטעמים. סבתא שלי עוד לא מצאה נמשל לסיפור הזה.

    שיר המחירון

    image023כל מי שהיה איתנו בשנתיים האחרונות יודע שהדבר החם בשוק האופנועים זה אופנועי תקציב זולים שנועדו למשוך קהלים חדשים. אבל לתג המחיר המפתה יש מחירים נלווים. לפעמים התמורה היא טכנולוגיה מיושנת, לפעמים חומרים זולים ולפעמים אופנוע פשוט לא מספיק טוב.

    ימאהה עשתה את זה אחרת. סדרת ה-MT-09 הראתה כי אופנוע תקציב לא צריך להיות עצוב. את הפשרות אפשר לעשות במקומות אחרים. השנה ה-MT גדל, התבגר, התברגן, ומקבל את גרסת האדוונצ'ר-תורר המתבקשת. האם הוא יצליח לשמור על הנוסחה המנצחת? אחרי הרכיבה בהשקה העולמית, יצאנו לבדוק את העניין גם בכבישי ארצנו.

    אראלה

    נתחיל מהסוף. הטרייסר הוא האופנוע החשוב ביותר שנחת בישראל בשנת 2015. אופנוע שמציע יכולות גבוהות, אקסטזה, שימושיות, וכל זאת במחיר סביר של 82 אלף ש"ח. מה עוד נבקש? לא שהאופנוע הזה חף מפשרות, אבל ימאהה עשו את הפשרות הנכונות. מזמן לא נחת כאן אופנוע גדול נפח עם כזה פוטנציאל להפוך ללהיט בזכות קשת היכולות ומחיר אטרקטיבי. לא רק בתחום המחיר הפשרות נעשו נכון, גם האיזון בין היכולות הספורטיביות לתיוריות מצליח למזג בצורה נכונה את הדרישות המנוגדות.

    צילום ועריכה: אסף רחמים

    גחמון

    image066הלב של כל אופנוע הוא המנוע, וכאן ימאהה הביאו את אחת היציאות. הטריפל בנפח 847 סמ"ק לא מביא שום חידוש טכנולוגי, אבל מצליח להיות אחד המנועים השמחים שיצא לנו לרכב עליהם. אפשר לרכב עליו כל החיים מבלי לעבור את ה-6,000 סל"ד, הוא ימשוך מספיק חזק ונעים כדי להביא אותך לכל מקום, אבל לעולם לא תדע שיש סקס אחר. אפשר למשוך את המנוע למעלה, והוא שש לרוץ לשם, להתפוצץ על מנתק ההצתה ולשחרר את כל 115 הסוסים האצורים בו. 115 זה לא מספר מרשים, אבל הדרך שבה המנוע משחרר אותם מענגת ומתגמלת. הכוח נבנה בעקומה אקספודנציאלית המרגישה חזקה בהשוואה למספרים שתמצאו בטבלה. תצורת המנוע של 3 צילינדרים בשורה זולה לייצור (אופנוע תקציב, זוכרים?), אבל לחלוטין לא משעממת. הפקת הכוח רציפה ומזכירה מנועי 4 צילינדרים. מנגד, התלת הזה מייצר רעידות נעימות של חוסר איזון המזכירים כי יש למטה מאות חלקים שמאיצים, בולמים ונעים במהירויות אדירות, וכל זה בתוך כבשן אש בוער ואגן שמן רותח. תענוגות.

    אגב, גם הצליל המשולש ערב לאוזן, ונראה כי אפטרמרקט ראוי לשמו יאפשר למנוע למצות גם את סגולותיו הווקאליות.

    בכרה קלה

    טוב, הבנתם את הרעיון – מכלולים זולים אבל מגניבים זו הדרך של ימאהה לתת פאן במחיר שפוי. המתלים עונים בדיוק על אותו עיקרון. מלפנים תמצאו מזלג הפוך עם כיוון לעומס קפיץ ושיכוך החזרה, ומאחור בולם סטנדרטי עם אותם הכיוונים. המתלים הללו מצליחים להיות שילוב מעולה של התכונות השונות הנדרשות מאופנוע כל-בו, הם תומכים ברכיבה אגרסיבית ומצליחים לשמור על שפיות ואיזון כשהקצב מתחיל להיות מאומץ. רק אם תלחצו את האופנוע ממש חזק תגלו רכות מסוימת במתלה הקדמי. התחושה מהגלגל הקדמי חסרה, סוג של ערפול מסוים, אבל נראה לנו כי האשם הוא בצמיגים ולא במתלה. הזרוע האחורית רחוקה מלהיראות פריט זול, וגם נותנת עבודה בהתאם. במצב רגוע המתלים מספקים נוחות טובה גם לאורך זמן, לבד או בזוג. בקיצור, טכנולוגיה ותיקה אבל מוכחת. גם בבלמים לא תמצאו ABS בעל 400 דרגות התערבות או בלמים חכמים המתאימים את העוצמה לסיטואציה. פשוט ברקסים חזקים עם רגש מעולה. ה-ABS ללא אפשרות ניתוק, לא ממהר להתערב ומאפשר שימוש אגרסיבי. בקרת האחיזה גם היא פשוטה למדי ובעלת שני מצבים בלבד – ON ו-OFF.

    בקיצור, זה לא האופנוע שישאיר כתמים במכנסיים של חובבי טכנולוגיה, אבל אם באת לרכב הוא בהחלט מכיר את העבודה.

    ארץ עוץ

    image039אדוונצ'ר-תוררים הם בְּרִיָּה מורכבת – הם צריכים להציע יכולות כמעט סותרות. לחלקם זה גורם להתעלות על עצמם, במקרים אחרים זה נגמר בסכיזופרניה.

    החבילה של הטרייסר עובדת טוב מאוד. למצערת יש 3 מצבי פעולה. סטנדרט בה המנוע מפיק את המיטב, A בו המנוע מפיק את אותו הספק רק באופן יותר אגרסיבי, אגרסיבי מדי, בעיקר במעבר בין גז פתוח לסגור, ולא נותן יתרון אמיתי לבד מתחושת אטרף מסוימת, ומצב B החותך 20 סוסים ומיועד לגשם. אבל יותר מכל חשוב ה'מוד' בו נמצא הרוכב. אם אתם במוד רגוע תמצאו בן לוויה נינוח ורגוע להעביר אתו בשלווה ובנחת מאות קילומטרים מבלי לריב. לעומת זאת אם תלחצו אותו תמצאו את עצמכם במערכת יחסים סוערת, מאתגרת, מתגמלת. האופנוע הזה קטן ב-2-3 מידות מאדוונצ'ר-תוררים בגודל מלא, והוא יותר קרוב במידות לקטגורית ה-650. התוצאה היא כלי זריז וקטן על מנוע חזק. משהו באמצע הטווח בין היפרמוטו לאדוונצ'ר-תורר, וכך זה גם מרגיש. כלי זריז יחסית, קל משקל, נייד מאוד. הכידון המאוד רחב מאפשר להעביר את האופנוע במהירות מצד לצד. הרבה יותר סופר מאשר אדוונצ'ר.

    במוד השני, המושב מאוד נוח, לבד או לחוד. הטרייסר קיבל תת-שלדה חדשה התומכת במושב כפול, מדורג ומרווח עם משענת קטנה ויעילה למורכב. ואם תסמנו את האיקס הנכון בטופס ההזמנה תוכלו לקבל גם סט מזוודות (שטרם הגיע ארצה). המשקף הקטן ניתן לכוונון, אבל בשני המצבים הגנת הרוח חלקית. האופנוע מזווד במקור ברגלית אמצע שימושית ושקע מצת בצד הכידון שיעזור לשמור את הסלולרי שלכם בחיים.

    לוח השעונים הוא דוגמא מעולה לפשרה בין יעילות למחיר. הלוח גדול, מלבני, מפלסטיק זול, ועדיין אחד הטובים בו פגשנו. בצד שמאל כל האינפורמציה החיונית: מהירות, סל"ד, דלק שעון וגודל יורד לפי החשיבות. בצד ימין תצוגת הילוכים ברורה ומתחתיה 3 מסכים מתחלפים שכל אחד מכיל 3 שדות מידע שונים. כל אחד מהשדות ניתן לתכנות בנפרד מתוך מגוון רחב של אפשרויות מידע. אבל אנחנו כאן כדי להתלונן, אז כפתור התכנות נמצא במקום בו אמור להיות המבזק והתוצאה שאי אפשר להבהב באופן אינטואיטיבי. תלונה נוספת – בשעון הדלק השנתה הראשונה מסמנת חצי מיכל, כך שגם אם רכבתם קרוב לחצי מיכל עדיין תראו חיווי של מיכל מלא.

    זרע עוולה

    image025כשההורים שלך הם ציון ברוך ויאנה יוסף כדאי לקחת את היופי מהאמא ומהאבא את… עזבו, לא חשבתי על הדימוי הזה עד הסוף. הטרייסר נראה טוב. לא מדהים, אבל טוב. העיצוב המשולש זועק מכל מקום. החזית היא החלק המוצלח ביותר עם הפנסים המשולשים ומסיטי הרוח על מגני הידיים. הפלסטיקה מעוטרת בדוגמאות דמוי קרבון מגניבות. עבור גרסת הכחול-מרוץ המופיעה כאן בתמונות תידרשו להוסיף 2,000 ש"ח נוספים, ולא, זו לא גרסה מיוחדת למזרח התיכון. לא צריך לחפש יותר מדי איפה נעשו הפשרות – ידיות האחיזה למורכב עשויות פח מכופף, הפלסטיק מרגיש זול, ולידית הקלאץ' אין כוונון. כאשר תגיעו למכלולים המשניים תגלו איפה חסכו עליכם.

    ששון ושמחה

    האם אופנוע של 82 אלף ש"ח עדיין נכנס להגדרה של אופנוע תקציב? ובכן, כן. בהחלט. המתחרים הקרובים של האופנוע הזה עולים כמעט 20 אלף ש"ח יותר. הפשרות שימאהה עשו עבור המחיר הזה לא פוגעות בחלקים החשובים, בהתנהגות ובביצועים, ויותר מכל מעניקות לאופנוע אופי שמח. ה-MT09, למרות הטרנספורמציה לקטגוריה המכובדת, הצליח להביא איתו את הקלילות והעליזות של הגרסה המקורית.

    ואם פתחנו בכוס של ערק, נסיים בדברי איכה: שִׂישִׂי וְשִׂמְחִי בַּת אֱדוֹם יוֹשֶׁבֶת בְּאֶרֶץ עוּץ גַּם עָלַיִךְ תַּעֲבָר כּוֹס תִּשְׁכְּרִי וְתִתְעָרִי. יאללה מסיבה.

    image001

    להתאהב בהילוך / אסף זומר

    זה מוזר להתאהב בהילוך. כאילו, לא באופן מטאפורי אלא בהילוך-הילוך. כזה שבמובן הפיזי שלו הוא צמד גלגלי שיניים בתוך תיבת הילוכים. אני לא מדבר על סתם רגשות חיבה עזים, אלא על אהבה ממש. כזו שאתה מוכן להתחתן עם מישהי, להקים איתה משפחה ולהישאר יחד כל החיים. אמנם מוזר, אבל אהבה לא בוחרים, ויצא שהתאהבתי בהילוך השלישי של ה-MT-09 טרייסר. אני יכול לבלות את שארית חיי עם ההילוך הזה, משודך למנוע הזה, ואני לא חושב שיחסר לי להתרועע עם הילוכים אחרים. אולי פעם ב… איזה פלירט עם רביעי או סצינה מחמישים גוונים של אפור עם שני, אבל בגדול טוב לי עם שלישי.

    image088הסיבה היא כמובן לא המטלורגיה שהושקעה בגלגל השיניים עצמו, אלא כי הטריפל של ימאהה כל כך גמיש, שאפשר להישאר בו כל היום בהילוך שלישי, בין אם זה בפניות הדוקות של שלושים קמ"ש או סוויפר שמאיצים בו ל-150. אפשר גם להרים אחלה ווילי'ז ולהפליג אל עבר השקיעה. ואפשר פשוט להתפנן על המשיכה המטריפה שמתרחשת כשפותחים גז ומחוג הסל"ד נמצא בתחום שבין 5,000 סל"ד ועד למנתק. עד כמה שהצלחתי לראות דרך החיוך שלי, זה איפשהו ב-160 קמ"ש, פלוס מינוס עשרה.

    היופי בתחושות שהמנוע הזה מעביר, זה דבר שקשה מאוד להסביר אותו במילים. מהיר, חזק, גמיש – אלה תיאורים פשוטים, אבל הם לא מעבירים את התחושה המרגשת שחשים בזמן הרכיבה על הטרייסר. זה מין חספוס כזה, אבל מוזר, כי המנוע חלק כמו ארבע-צילינדרי. אולי מלוכלך תהיה המילה הטובה ביותר. משהו כזה שמרגישים דרך היד של המצערת לא פחות משמרגישים דרך התחת. והמנוע הזה מרגש.

    אביעד העורך אמר לי לכוון ל-600-700 מילה, ובא לי לכתוב את כולן רק על המנוע. היתר זה סתם, אופנוע די רגיל עם אחלה שלדה. חבל לבזבז מילים כשאפשר רק להפליג בשבחי המנוע ולכתוב לו שירים. אבל אביעד גם אמר לי מפורשות לכתוב על היתר, אז כדי לשמור על המשרה שלי, אני אספר גם שהטרייסר מתנהג לא רע בכלל.

    אין פה משהו יוצא דופן – בסך הכל שלדה של אופנוע כביש יפני, שהמכלולים שלו הם ברמה טובה אבל לא מדהימה. כזה שמתנהג טוב מרבית הזמן, אבל כשמתחילים ללחוץ מעבר לגבול הסביר מתחיל קצת להתנדנד על המתלים. לא מדובר בסתם לרכב באופן זריז, שכן שם הטרייסר מתנהג מצוין. יש לו היגוי מהיר, גם אם לא מהיר מאוד, והוא יציב. שינויי כיוון הם ענין של דחיפה קלה, והכל מרגיש מהודק וטוב. אולם כשדוחפים באמת כמויות גז חריגות בשילוב זוויות הטיה מכובדות, הטרייסר מתנדנד מעט, בעיקר מאחור. זה לא ברמה שגורמת לסגור את הגז, אבל כן מזכירה שלא מדובר באופנוע ספורט אלא כזה עם אופי ספורטיבי.

    image027ההבדל הוא בחדות. אופנוע ספורט הוא ממוקד, מדויק, חד. מסור למטרה שהיא לרכב הכי מהר שאפשר. הטרייסר לא. הוא סתם בא לעשות בלגן, פריסטייל. סע לכביש המפותל האהוב עליך על 200 כל הדרך, תן בראש בפיתולים וצא על גלגל אחד מכל פנייה, ותחזור הביתה בנוחות של אופנוע אדוונצ'ר כשסיימת. למי אכפת מקצת נדנודים, או שבכניסה לפנייה תחת בלימה חזקה יש מעט התנגדות.

    במשך כל הזמן שנסעתי עליו חשבתי כמה שהאופנוע הזה יכול להתאים לי. יש לו מנוע חזק ומגניב במיוחד, הוא נותן בראש בלי לקחת את עצמו יותר מדי ברצינות, מספיק קליל וזריז לשימוש יומיומי מבלי להיות מתיש כמו שאופנועי אדוונצ'ר גדולים יכולים להיות, נוח לאורך זמן, ולוקח בקלות ובנוחות מורכב. אה, ואפשר לדפוק עליו אחלה של ווילי'ז, וממש בקלות.

    זו בעיניי ההגדרה המודרנית האמיתית של אופנוע ספורט-תיור. פעם הביטוי היה מתייחס לאופנועים כמו ההונדה VFR, כאלה שהם בסגנון אופנועי ספורט אבל יותר רגועים ובעיקר נוחים. אפילו די משעממים. היום אני לא רואה מה ספורטיבי בהם ובטח לא איפה התיור. בטרייסר לעומת זאת, אני רואה בדיוק את זה – גם ספורטיבי וגם תיור. ובטוח לא משעמם. הו לא, רחוק כמזרח ממערב מלהיות משעמם.

    היופי בטרייסר זה שהוא נמצא איפשהו בתפר שבין אופנועי היפרמוטו, יעני סופרמוטו מגודלים, לבין אדוונצ'ר-כביש, והוא לוקח משני הצדדים בעיקר את היתרונות. משהו כמו הק.ט.מ SM-T הגאוני שייצורו הופסק ב-2013.

    אם תמיד רציתם דוקאטי מולטיסטראדה כי קוסם לכם הרעיון של אופנוע כביש בפוזת אדוונצ'ר עם מנוע מפגר, אבל אפילו משומש מהשנתון הראשון עוד לא נכנס לכם לתקציב, יש לכם שתי אפשרויות. הראשונה היא להתאזר בסבלנות ולהמתין. השנייה, במידה ויש לכם קצת יותר מ-80 אלף שקלים, היא ללכת ולהתחדש ב-MT-09 טרייסר.

     

  • אספנות: ימאהה RD350LC

    אספנות: ימאהה RD350LC

    כתב: רענן כרמיאלי

    "R זה רייס ו-D זה דאווין". עד היום המשפט הזה מטורו של טל שביט במגזין טורבו אי שם בתחילת שנות ה-80 חרוט לי בראש. המשפט הזה נאמר על ידי שביט לפרחח שנהג באונו טורבו וניסה לאתגר את טל במרוץ האצות מרמזור לרמזור. לאחר ש'הוכה' הפרחח שוק על ירך על ידי ה'כולה' 350 סמ"ק, הוא שאל את טל מה זה ה-RD הזה, אירוע שהוליד את אחד הטורים המשעשעים ביותר שטל כתב אי-פעם.

    Yamaha RD350-01כמו שאר היצרנים היפנים האחרים בשנות ה-60, גם ימאהה התמחתה בבניית אופנועים קטנים ודו-פעימתיים. למרות שהונדה כבר באמצע העשור סימנה את הכיוון כשהחלה את צעדיה לעבר האופנועים הגדולים ארבע-פעימתיים עם ה-CB450 ולאחר מכן כמובן עם גרסת ה-750, עדיין לקח לשאר היצרנים היפנים עוד כמה שנים להדביק את הפער, כאשר ימאהה היא האחרונה להיכנס למועדון ה-UJM עשור לאחר מכן. ב-1973 ימאהה משחררת לעולם את סדרת ה-RD שפירושה (Race Developed) בנפחים 125, 200, 250 ו-350 סמ"ק. בארה"ב, אוסטרליה ויפן כונתה הסדרה החדשה RZ על מנת ליצור את הקשר בינה לבין דגמי המרוץ החדשים דאז שנקראו TZ. דגם ה-350 הציע 39 כ"ס על 160 ק"ג – לא מרגש כאשר מסתכלים על הנייר, ובמיוחד כאשר משווים זאת ל-Z1 ולדגמי המאך של קאוואסאקי, ה-CB של הונדה או הטריפלים הדו פעימתיים של סוזוקי. דגמי ה-GT בנפחים 500 ו-750, כולם היו יותר חזקים ממנו והציגו ביצועים טובים יותר בקו ישר, אבל ברגע שהגיעו לפנייה נכנעו הגדולים ל-RD הקטן. עם תיבת הילוכים בת שש מהירויות ושלדה הלקוחה מאופנועי המסלול, ה-RD הקטן השאיר את כולם הרחק מאחור.

    העליונות הזו גם קיבלה גיבוי על המסלול, במרוץ הדייטונה 200 בשנת 1973 שם ניצח יארנו סארינן את המרוץ על גבי ה-TZ350 והיה בכך לאופנוע בעל הנפח הקטן ביותר אשר מנצח את המרוץ. כל הנסיבות הללו הפכו את האופנוע ללהיט, אך בד בבד עם התפתחות מנועי הארבע-פעימות, משבר הדלק העולמי באמצע שנות ה-70 ותחילת חוקי זיהום האוויר, גסיסת המנועים הדו-פעימתיים החלה. למרות זאת, ימאהה המשיכה לייצר ולתמוך ב-RD, ובשנת 1980 מציגה את הדגם מקורר הנוזל הראשון – ה-RD250LC שהגיע עם שלדה חדשה, בולם מונושוק מאחור שהחליף את הטווין-שוק הישנים, וכן תושבות גומי למנוע. ימאהה יצאה קודם עם דגם ה-250 סמ"ק מכיוון שנפח זה היה הפופולרי ביפן. מספר חודשים לאחר מכן יצא גם ה-RD350LC עם הספק של 47 כ"ס (אשר יכונה 'אלסי' מעתה והלאה) גם לשאר העולם. למרות רצועת הכח הצרה ששכנה בין 6,000 ל-9,000 סל"ד, דגמי האלסי זכו להצלחה גדולה לעומת מקביליהם כמו ה-RG של סוזוקי שהיוו את הסמן הקיצוני האלים, או ההונדה NS250 שהיה בקצה השני של הסקאלה והיווה את הסמן התרבותי.

    Yamaha RD350LC-KRב-1983 ימאהה הציגה את דגם ה-YPVS (ר"ת Yamaha Power Valve System) – מערכת השולטת באופן אלקטרוני על שסתום במערכת הפליטה ומאפשרת פתיחה הדרגתית של שסתום הפליטה על מנת לאפשר זרימה אופטימלית של גזי הפליטה לכל אורך תחום הסל"ד, וכך ליצור רצועת כוח רחבה יותר כבר מ-3,000 סל"ד. תוך כדי המערכת גם הביאה לעלייה בהספק המרבי ל-59 כ"ס מכובדים, וכך האופנוע הרגיש גמיש הרבה יותר והפך נשלט יותר. זה לא שלא הורגשה בעיטה כאשר המנוע הגיע ל-6,000 סל"ד, אבל זאת הייתה הרבה פחות אלימה מבעבר. ה-YPVS היווה את שיא האבולוציה עבור מנועי השתי פעימות לכביש, אך לצערנו עקב החמרה בתקנות זיהום האוויר ירדה קרנם של הדו-פעימתיים עד שב-1988 הופסק ייצור האלסי לחלוטין.

    בניגוד לדגם מקורר האוויר החד ומרובע, האלסי הציג קווים עגולים וזורמים יותר, כאשר בשנת 83 האלסי YPVS הגיע עם פיירינג חרטום נחמד ובמקביל הוצעה גם רפליקת קני רוברטס מרשימה הצבועה בצהוב כמו אופנועי המרוץ של ימאהה באותה תקופה, כולל חתימה של קני רוברטס על הפיירינג (הגרסה היפה ביותר לדעתי). מ-84 ועד 88 הגיע האלסי עם פיירינג מלא. עם יציאתו, דגם האלסי הפך מיד לחביבם של רוכבי המרוצים, ובזכות שוק אפטרמרקט מפותח, קמו בכל אירופה סדרות מרוצים המבוססות על הדגם. בבריטניה סדרת מרוצים כזו הביאה לנו את ניל מקנזי וקארל פוגרטי. זו גם אחת הסיבות שחשוב לבדוק היטב לפני קנייה מספרי מנוע ושלדה תואמים, מכיוון שעקב כך קשה למצוא אקזמפלרים מקוריים (נרחיב על כך בהמשך). דגם האלסי 350 הראשון, שהיה בעצם הגדלת נפח ישירות מ-250 סמ"ק, סבל עקב כך מכמה מחלות ילדות. השימוש באותם קרבורטורים, 26 מ"מ של מיקוני, גרם לחנק של המנוע ושיהוקים בסל"ד בינוני, האגזוזים נשברו והתפוררו, וכן הורגש נדנוד בכידון במהירות גבוהה. כל אלו תוקנו בשנה השנייה של הדגם. מלבד זאת הדגם היה פשוט וזול לאחזקה. בנוסף, האלסי מ-80 עד 82 הגיע עם צמד בלמי דיסק מלפנים ובלם תוף מאחור, כשזה האחרון הוחלף לבלם דיסק בדגם ה-YPVS שיצא ב-1983. מכיוון שהדגם היה פופלרי אצל הצעירים שהתחרעו עליו במסלול ובכביש הציבורי, האופנוע עבד קשה מאוד ובמקרים רבים הוחלפו מנועים ושלדות, ולכן הקושי למצוא מספרים תואמים. עבור דגמי 80-82 הדגם נקרא באירופה 4L0, כאשר המספרים ב-1980 מתחילים מ-000101, ב-1981 מ-100101 וב-1982 200101. הדגם היפני נקרא 4U0, וזה הדרום אפריקני 5J5. שאר המספר זהה. מ-83 דגם ה-YPVS קיבל את הקוד 31K, וב-85 הוא כבר נקרא 1FJ. עוד מידע על מספרי שלדה ומנוע תוכלו למצוא בקישור.

    בזכות האינטרנט ניתן כיום להשיג חלקים ללא שום בעיה, בין אם זה ב-EBAY או באתרים יעודיים יותר כמו rzsunlimited.com הנמצאים בארה"ב ומתמחים בדגמי ה-RD/RZ (מקראים RZבארה"ב – אל תשכחו). כמו כן חלקים ניתן למצוא גם ב-wemoto.com וב-yambits.co.uk. אלו האחרונים בעלי מלאי גדול מאוד, ואפילו מייצרים תחליפים עבור חלקים שייצורם הופסק או שכבר קשה להשיג. מידע מקיף ניתן למצוא באתר הייעודי לדגם – rd350lc.net, וכן במועדונים והפורומים השונים ברחבי העולם, אשר מקצתם מובאים כאן כגון מועדון ה-RD הבריטי lcclub.co.uk, או הפורום של בעלי RD בקישור rzrd500.com. קבוצת תמיכה נוספת תוכלו למצוא כאן homepage.ntlworld.com/ultimatelccrazy.

    Yamaha RD 350K SP  1בשוק האופנועים, מניית ה-RD נמצאת בעלייה מתמדת, ודגמי LC שמורים נמכרים במחירים גבוהים, בעיקר אלו מהשנים 80-82. דווקא דגמי ה-YPVS של שנת 83-85 (שלדעתי הם היפים ביותר) נמכרים במחירים שפויים, ועדיין ניתן למצוא בארה"ב דגמי רפליקת קני רוברטס במחירים של 3,500 עד 5,000 דולר לאופנוע במצב טוב, כאשר התנודות במחיר תלויות בעונות השנה, בעיקר בצפון ארה"ב. למרות שההיצע בבריטניה גבוה יותר, המחירים שם גבוהים לעומת שאר היבשת האירופית ובעיקר לעומת ארה"ב, וזאת עקב ההבדלים בשערי המטבע. בנוסף, עקב אופי השימוש השונה בארה"ב לעומת אירופה יש סיכוי גבוה יותר למצוא אלסי בארה"ב במצב מעולה שלא עבר התעללות ובמחיר שפוי. יצא לי לראות, לשמוע ולהריח את הנ"ל באירוע הרוקרבוקס במילווקי לפני שנתיים. בעל האופנוע נאות להניע עבורנו, חבורה שהתגודדה סביבו, את האופנוע, ומה אומר לכם – הצליל של מנוע השתי פעימות בתוספת הריח שמלווה בענן כחלחל היוצא מפתח האגזוז כאשר המנוע קר – פשוט תענוג. כיף לשמוע ולראות אופנועים כאלו חיים ונושמים.

    אז נכון, האלסי הוא לא אופנוע ליום יום ולא 'הבחירה הרציונלית' לכלי תחבורה, אבל היי – אנחנו לא רוכבים על אופנועים משיקולי הגיון. אנחנו עושים זאת מתוך תשוקה, ותשוקה זה לא דבר הגיוני, וכך גם האלסי. זהו אופנוע שגם שלושים שנה אחרי עדיין ירגש ויגרה את הבלוטות בכבישים הנכונים, ואם ישאל אתכם איזה פרחח אחרי ש'נתתם לו בראש' מה זה ה-RD הזה תמיד תוכלו לענות לו "R זה רייס ו-D זה דאווין".

    *     *     *     *     *

    אנצל במה זו להודות לאבי פרידמן ומוטי גלברט על הבאתו של אתר פול גז למה שהוא היום – מגזין הדו-גלגלי המוביל במדינה, ועל ההזדמנות שנתנו לי לכתוב כאן. לא קל לשמור על רמה גבוהה כזו לאורך זמן ולא קל גם למצוא את האנשים הראויים שיחליפו אותך וינווטו את מפעלך קדימה, ועל זאת אני רוצה לומר להם תודה מכל הלב ובהצלחה בהמשך דרכם. כמו כן ברצוני לומר תודה רבה גם לאביעד שנכנס לתפקיד העורך הראשי בצורה מעוררת כבוד, ובהחלט מושך את פג"ז קדימה לגבהים חדשים. ובנימה אישית תודה לאביעד על הסבלנות שהוא מגלה כלפיי בכל הנוגע להגשת כתבות בזמן. להתראות בכתבה הבאה.

     

  • טימקס 530 החדש (משופר) בסיבוב התרשמות

    טימקס 530 החדש (משופר) בסיבוב התרשמות

    לפני כמה שנים היה לי טימקס 500. הייתי צריך כלי תחבורה פרקטי, אבל עם טוויסט, וטימקס התלבש בול במשבצת. הוא היה שנת 2009, שחור עם משקף מושחם קצר, ולמען האמת די אהבתי אותו, למרות התדמית הבעייתית. הוא עשה אצלי בדיוק את מה שייעדו לו – שימש אותי ביום-יום ככלי תחבורה, ואפשר לי פה ושם לתת גז בכבישים מפותלים או באימון מסלול. אם להוציא את ההונדה קאב שבבעלותי כבר 15 שנים ולא משמש ככלי תחבורה אלא ככלי פנאי, אז הטימקס הזה היה הקטנוע היחידי שאי-פעם החזקתי ברשותי.

    image006ובכל זאת, שני דברים הפריעו לי בטימקס, ובעיקר בגללם הטימקס פינה את מקומו לאופנוע אמיתי אחרי 6 חודשי שירות. הראשון הוא כוח המנוע, שעם כל הכבוד ל-500 סמ"ק – היה חסר. השני הוא התנהגות הפרונט, שהיה קצת רכרוכי בהפעלת כוחות כמו בלימה וכניסות לפנייה, וגרם לעיוות ולחוסר יציבות רגעי. למי שמגיע מאופנועים חזקים, חדים ומדויקים, התחושה הזו קצת מבאסת.

    אם הייתם שואלים אותי בזמנו מה היה צריך לשפר בדגם הבא של הטימקס כדי להפוך אותו למושלם, הייתי אומר שצריך קודם כל עוד כוח מנוע, ובמקביל הטימקס צריך מזלג הפוך כדי שהפרונט שלו יהיה קשיח יותר ויפסיק להתעוות. אז בימאהה כנראה שמעו את משאלות לבי, ואת הטימקס החדש שחררו בשני שלבים. בשלב הראשון ב-2012 הגדילו את נפח המנוע ל-530 סמ"ק והעלו את ההספק ל-46 כ"ס, וכעת, ל-2015, הטימקס מקבל סוף סוף את המזלג ההפוך הכל כך מתבקש.

    העדכון לטימקס ל-2015 היה מתבקש בעיקר בגלל הב.מ.וו C600 ספורט, שהציב רף חדש מבחינת התנהגות דינמית, וגם הוא כמובן מגיע עם מזלג הפוך קשיח שלוקח את תחום ההתנהגות של המקסי-סקוטרים צעד נוסף קדימה. עד עכשיו הטימקס היה המקסי-סקוטר היחיד ששילב שלדה 'אופנוענית' בתצורת יהלום עם מנוע וגיר בתוכה, ומתלים 'אופנועניים' עם זרוע אחורית ובעיקר צמד משולשי היגוי מלפנים, עליון ותחתון, לעומת משולש תחתון בלבד בשאר הקטנועים. התצורה הזו גם אפשרה חלוקת משקל שווה בין הגלגלים, שלא כמו בקטנועים קונבנציונליים שבהם המנוע והווריאטור הם בעצם הזרוע האחורית כך שהרבה משקל מרוכז מאחור, גם הורידה משמעותית את המשקל הבלתי מוקפץ מאחור בגלל שימוש בזרוע קלה בגלל מנוע כבד, וגם נתנה לכלי את הקשיחות המתבקשת לכלי ספורטיבי. התוצאה ידועה לכולם כבר 15 שנים – הטימקס נחשב לקטנוע הספורטיבי ביותר עם ההתנהגות הדינמית הטובה ביותר.

    image024אז מה הקטע של מזלג הפוך? ובכן, בזמן שפועלים כוחות על הפרונט, למשל בכניסה לפנייה או תחת בלימה, פועלים על המזלג כוחות ומומנטים שמנסים לעוות אותו, כשהכוחות המקסימליים הם בחיבור המזלג למשולש התחתון. מזלג קונבנציונלי, שבו החלק הצר יותר מחובר למשולש, מתעוות בנקודה הזו יותר, וזאת בשל מומנט האינרציה הנמוך, או ההתנגדות לפיתול הנמוכה יחסית. התחושה היא של פרונט חסר רגש ופחות מדויק לעומת מזלג הפוך, שבו החלק העבה יותר מחובר למשולש ולכן הוא הרבה פחות מתעוות. זו הסיבה שבכלים ספורטיביים – כביש או שטח – של הדורות האחרונים נעשה מעבר למזלגות הפוכים שמספקים קשיחות גדולה משמעותית של כל הפרונט.

    אז הטימקס של 2015 מקבל סוף סוף מזלג הפוך, אבל לא רק. יש גם קליפרים רדיאליים חדשים, שלפי ימאהה תוכננו במיוחד לטימקס, ויש עוד כמה שדרוגים קטנים כמו מתיחת פנים קלה לחזית ומערכת בלוטות' למפתח ההתנעה כך שמעתה לא צריך להכניס מפתח למתג ההצתה אלא רק להתקרב עם המפתח. נחמד מאוד. יש גם שקע מצית 12V כדי להטעין את האייפון, פנסי LED חדשים שמספקים יופי תאורה עם פצצה של פוזה. LED זה הקסנון החדש.

    חגיגזים

    אז בואו ניגש לעסק. איך ההתנהגות עם הפרונט החדש? ובכן, מצוינת. הפרונט החדש זה בדיוק מה שהטימקס היה צריך כדי ליישר קו עם הב.מ.וו, ובכלל כדי לנצל את הפוטנציאל האדיר של השלדה הקשיחה שלו עם המבנה האופנועני. אם עד היום הפרונט היה נקודת התורפה הספורטיבית, כעת עם הפרונט ההפוך טווח היכולות הספורטיביות של הטימקס משתפר. זה מתבטא בעיקר בכניסות לפניות, כשכעת אפשר לדחוף פקודות היגוי חזקות וחדות, כמעט אופנועניות, והטימקס נשאר יציב ונטוע איפה שלפני כן הייתה אותה תחושת ערפול מבאסת. רוכבים ספורטיביים בהחלט יידעו להעריך את התוספת הזו.

    image009יחד עם זאת, זה עדיין קטנוע, עדיין מקסי-סקוטר ששוקל לא מעט, ועדיין, עם כל הקרביות ביחס לקטנועים – הטימקס חייב לשמור על שימושיות ולהציע מתלים שגם סופגים את שיבושי האספלט בסביבת המחייה העיקרית שלו – המרחב האורבני – שם הוא יבלה את רוב זמנו. וכאן לדעתנו מצאו בימאהה את הפשרה האידאלית בין נוחות לבין ספורטיביות, שכן הטימקס החדש שומר על מאפייני הנוחות והספיגה, אבל מוסיף לחבילה הקיימת עוד קצת ספורטיביות.

    יפו בגולן

    מכירים את עשרות הטימקסים שמסתובבים בגוש דן עם אגזוזי אקרפוביץ' ווריאטורים משופרים? אי אפשר לפספס אותם – גם בגלל הסאונד המגניב וגם בגלל התאוצות החזקות. טימקס-ארקפוביץ' זה אייקון, וגם המשטרה יודעת את זה…

    אז הטימקס שקיבלנו למבחן היה כזה. מבחוץ הוא נראה תמים – לבן פנינה נאה, אבל בפועל הוא היה זאב בעור כבש. את מערכת הפליטה של אקרפוביץ' לא יכולנו לפספס כבר מההתנעה הראשונית, שכן הסאונד של טימקס עם מערכת פליטה פתוחה הוא אחד המגניבים שיש היום בכלים דו-גלגליים, אבל את ההפתעה קיבלנו עם התאוצה החזקה הראשונה שלנו. אופנוע ההדגמה של היבואנית מצויד במערכת וריאטור משופרת של פוליני שמשפרת גם את התאוצה וגם את המהירות הסופית.

    פתיחת גז חזקה מעמידה מעיפה את מחט הסל"ד לאזור 7,000, והטימקס עף קדימה בתאוצה שלא הכרנו מקטנועים אחרים, גם לא מטימקס סטנדרטי. בכלל, הקטע הזה של וריאטורים משופרים שמחזיקים את הסל"ד גבוה וקבוע, בשילוב מערכת פליטה פתוחה, זה הכי יפו שיש. אבל זה מה-זה כיף…

    אז הוא עף בתאוצות הטימקס הזה, אבל המהירות הסופית גבוהה יותר. מד המהירות מגיע עד 180 קמ"ש, ואם פותחים גז בכביש ישר, מהר מאוד מגיעים לקצה הסקאלה, כשהטימקס ממשיך להאיץ לפחות לעוד 15 קמ"ש. כן, הוא סוגר כמעט 200 קמ"ש שמרגישים אמיתיים למדי.

    עם כל השיפורים האלה תצרוכת הדלק הממוצעת לא השתנתה בהרבה. כשרכבנו 'רגיל' היא עמדה על 16-17 ק"מ/ל'. רק כשלחצנו חזק גילינו כמה צמא הטימקס המשופר יכול להיות, כשהתצרוכת השתוללה ועמדה על 10 ק"מ/ל'. הכל תלוי ביד ימין.

    מילה גם על הבלמים. זה לא שהיו בעיות עם הבלמים בדגם הקודם. להפך – הם היו מצוינים, וכך הם גם כעת, במיוחד האחורי החזק. לכן לדעתנו הבלמים הרדיאליים הם גימיק נחמד אבל מיותר, אולם כל עוד מחיר הכלי לא עלה – אנחנו בסדר עם זה. ביקורת יש לנו רק למערכת ה-ABS, שממהרת להתערב בבלם האחורי, ובנוסף מרימה את מנוף הבלם כשהיא נכנסת לפעולה כמו במערכות ABS ישנות, ומי שלא רגיל לתחושה עלול להיבהל.

    ים של כסף

    image022הטימקס הוא יציאה טובה של ימאהה, ולא סתם הוא הפך לפופולרי מאוד, אפילו מושא הערצה, ללא מעט רוכבים. מספיק לדבר על טימקסים עם בני נוער שגם רוכבים בשביל להבין כמה עד כמה זה חזק, אבל אפשר גם סתם לעמוד חצי שעה ברחוב שוקן בדרום תל אביב בשביל לקלוט את הקטע. אז המלך הבלתי מעורער של הקטנועים הספורטיביים או הקטנועים בכלל הופך השנה ליותר טוב, יותר חד, יותר ספורטיבי, ובנוסף הוא מציע גם את הגאדג'טים שמדברים בדיוק לאוכלוסיה שכל כל אוהבת אותו – למשל פנסי ה-LED הלבנים או מפתח הבלוטות'.

    הבעיה הגדולה של הטימקס היא מחירו הגבוה. 80 אלף ש"ח לפני תוספות זה הרבה מאוד כסף. יותר מאופנוע נייקד מודרני בנפח 800 סמ"ק, למשל. עכשיו תוסיפו על זה מערכת פליטה (7,455 ש"ח) ומערכת וריאטור (2,588 ש"ח) משופרים, משקף קצוץ שחור, וגם את כל התוספות האפשריות מהקטלוג של ריזומה או יצרנים דומים – ובקלות עברתם את ה-100 אלף שקל. לקטנוע, כן?

    אבל למרות המחיר הגבוה יש מי שקונה, שכן נתוני המסירות מראים שמדי שנה נמכרים אצלנו כ-300-400 טימקסים, שזה הרבה יותר מכל אופנוע אחר בטווח הנפחים הבינוני ומעלה, ועם כל דגם חדש שיוצא המספרים רק גדלים. אם זה לא אייקון, אנחנו לא יודעים מה כן.

    אז מה חסר לי עכשיו כדי להיות שוב בעלים של טימקס? עוד קצת כוח מנוע. אז קדימה ימאהה, תנו לי עוד 200 סמ"ק ו-25 כ"ס, ואני מבטיח לחזור לטימקס. איזו מכונה!

     

     

     

  • ימאהה: סימולטור למערכת האלקטרוניקה של ה-YZF-R1

    ימאהה: סימולטור למערכת האלקטרוניקה של ה-YZF-R1

    לוח מחוונים ימאהה YZF-R1בתערוכת מילאנו האחרונה חשפה ימאהה את ה-YZF-R1 החדש, על שתי גרסאותיו. אופנוע הסופרבייק החדש הוא התשובה היפנית של ימאהה למתקפה האירופאית על פלח שוק זה. האופנוע חדש בהרבה מובנים, כשאחד מהם הוא מערכת אלקטרוניקה מתוחכמת. כעת מציעה ימאהה סימולטור באתר שלה בו תוכלו ללמוד כיצד לתפעל אותה.

    אופנועי הדור החדש עמוסי הטכנולוגיה מצריכים הסתגלות לא רק בתחום הרכיבה הפיזי כי אם גם בהיכרות עם המערכות השונות. כעת ימאהה מציעה דרך אלגנטית מאוד להתמודד עם העניין – סימולטור באתר החברה המאפשר ללמוד את המערכת עוד לפני שעליתם על האופנוע. הסימולטור כולל מראה מלא של לוח המחוונים והכפתורים הנדרשים לתפעל את המערכת, כשיש גם סרטוני הסבר כדי ללמוד את המערכת לעומק.

    אין זאת הפעם הראשונה שיצרנית מציעה סימולטור שכזה. אנחנו הכרנו את הרעיון לראשונה בדוקאטי פניגאלה 899 והוא היה לנו לעזר רב, אך הוא לא היה ברשת אלא הגיע על דיסק. ימאהה למעשה מציעה לכל רוכב להכיר את המערכת בצורה חופשית, בטח ובטח לכאלו שהזמינו את האופנוע ומחכים להגעתו, ובינתיים יכולים לנצל את הזמן כדי ללמוד את המערכת. מוזמנים לנסות בעצמכם ולהכיר את המערכת כאן.

    צירפנו עבורכם גם סרטון ששחררה ימאהה, המציג את המערכת בפעולה:

    [youtube]2NGvKJBjVZ8[/youtube]