ק.ט.מ כיכבה השבוע לא מעט בכותרות, גם עם ק.ט.מ וגם עם הוסקוורנה שנמצאת תחתיה. החברה עובדת על מספר פרויקטים במקביל, ואחד האופנועים המעניינים עליהם מדובר הוא אדוונצ'ר 390. המנוע יהיה אותו סינגל של הדיוק וה-RC, בנפח 373.2 סמ"ק, אך כנראה ששאר המכלולים, כמו שלדה ומתלים, יהיו שונים כדי להתאים למשימה.
יש בחברה האוסטרית גם מחיר לאופנוע שעדיין לא קיים. על-פי ההערכות, אופנוע ה-MotoGP שהיצרנית האוסטרית מפתחת – ה-RC16, יגיע לכביש הציבורי בכמות מוגבלת של 200 יחידות. המחיר הצפוי הוא כ-140,000 יורו. אם אין לכם כסף ל-RC213V-S של הונדה, אתם יכולים לחסוך פה כמה שקלים.
כן – גם אנחנו נרצה השוואתי של RC16 מול הונדה RC213V-S ודוקאטי דזמוסדיצ'י
הוסקוורנה הופיעה בחדשות עם אופנועים שיעשו שימוש באותו המנוע בדיוק – אופנועי הכביש החדשים שלה (401), שכבר נתפסו בעדשות המצלמה באירופה. האחד – ויטפילן (Vitpilen) שהוא בסגנון קפה רייסר, והשני סורטפילן (Svartpilen) שהוא יותר סקרמבלר.
הוסקוורנה 401. השמות מסובכים מדי, אבל הלוק מכפר על כך
ימאהה גם כיכבה השבוע בכותרות, בעיקר עם ה-MT-07. החברה היפנית מתכננת להרחיב את המשפחה, ובמילאנו נתפסה בעדשות המצלמה גרסת הטרייסר שלו. ימאהה לא עוצרת שם – בעתיד צפוי להצטרף לסדרה דגם נוסף, כנראה בסגנון רטרו כלשהו. כטיזר למה שצפוי לבוא הציגה החברה בביאריץ שבצרפת דגם מיוחד שעוצב על ידי שינייה קימורה (Shinya Kimura). החברה דאגה גם לטיזר מושקע ביוטיוב להנאתכם:
אופנועי מערכת זה המדור שבו אנחנו כותבים לכם על האופנועים הפרטיים שלנו – אלו שאנחנו נוסעים עליהם ביום-יום, שקנינו ממיטב כספנו ושבחרנו בגלל ולמרות. תחילה נעשה לכם היכרות קצרה עם האופנועים, ובהמשך נדווח לכם על החיים איתם. זה לא מבחן ארוך טווח – נדווח כשיהיה מה לדווח ונכתוב כשיהיה מה לכתוב.
אייל פרדר – ימאהה XT660Z טנרה, שנת 2008, 46,500 ק"מ
את הטנרה שלי קניתי לפני כשנתיים וחצי, באוקטובר 2012. הוא הגיע אחרי שני סוזוקי DRZ400SM. אחד מהם נגנב, אלא מה?! הייתי מאוד בעניין של להשקיע ברכיבה שלי דרכם, אלא שאז תאונה דבילית עם אופניים גרמה לי להיות מושבת כחצי שנה.
אחרי הפציעה חשבתי שכדאי להירגע עם החוליגניזם של הסופרמוטו (מה שלא באמת קרה) ולהתחיל להשקיע קצת בשטח. חיפשתי דו"ש גדול באזור ה-30,000 שקל. התלבטתי אם ללכת על הונדה וראדרו, אבל בסוף נמצא הטנרה שלי, שבגלל צבע החאקי זכה לכינוי באדן, על שם מייסד תנועת הצופים.
אני מטפל באופנוע לבד (עם עזרה מחברים טובים) ורכשתי אותו עם קצת פחות מ-20,000 ק"מ. אחרי הקנייה עשיתי לו יישור קו שכלל טיפול גדול והחלפת כל הנוזלים. כיוון שאני מטפל לבד, אני מרשה לעצמי לפנק אותו בהחלפת שמן מנוע בכל 5,000 ק"מ בין הטיפולים שמוגדרים כל 10,000 ק"מ, ודואג לעשות הכל לפי הספר פלוס פינוקים נוספים של פולני עם קצת OCD. עם הזמן התווספו גם אגזוזי זרימה חופשית והכידון הוחלף בפאט-בר.
הטנרה פשוט וככזה גם פשוט לתחזוקה וטיפול. הוא אמנם קצת חלש ושמנמן, אבל מספק לי אחלה תמורה לכסף, למרות שהייתי שמח לאיזה משהו קרבי וגדול יותר. הוא עושה כל מה שאני מבקש ממנו, בכביש ובשטח, והדבר היחיד שלא הצלחתי להתגבר עליו זה חוסר הנוחות, למרות שהשקעתי בעיצוב מחדש של המושב. השילוב עם מנוע הסינגל הופך אותו ללא ממש אידאלי לרכיבות ארוכות מאוד, אבל אין לי יותר מדי כאלו. בשטח אני משתדל פה ושם לבקר בשבילים, וכשיוצא – הוא לא מאכזב.
סיכום: קטנוע עירוני מצוין עם תצרוכת דלק נמוכה, מערכת ABS טובה\ ושגם נראה טוב
מחיר: פחות מ-20 אלף ש"ח (צפוי להגיע לארץ באוגוסט)
מתחרים: הונדה PCX
נתונים טכניים: מנוע סינגל 125 סמ"ק, DOHC עם תזמון משתנה, 12.1 כ"ס, 1.2 קג"מ, תמסורת וריאטור, גובה מושב 765 מ"מ, משקל 127 ק"ג, צמיגים 110/70-13, 130/70-13
עריכה: אסף רחמים
פקקי תנועה אינסופיים ומצוקת חניה מאפיינים את הערים הגדולות, והופכים את התנועה אליהן ובתוכן לסיוט ארוך ומתמשך. זהו מצב שלכאורה אמור היה לעודד רבים לעבור לקטנוע – אבל המציאות מראה מגמה הפוכה. באירופה אין סימנים של חזרה למספרי המכירות של לפני 2007, שאחריה צנח שוק הדו"ג כולו בכחמישים אחוזים, ואצלנו – למרות מזג האוויר הנוח ברוב ימות השנה, השוק מדשדש כבר שנים וקפוא על מספרי מכירות מגוחכים. מה עוצר מאנשים לעלות על קטנוע ולהביא מזור לכל כאבם?
ימאהה Nmax 125 – כנראה מגיע בלי הבחורה
אמנות הפיתוי
בימאהה שמים את האצבע על שלושה גורמים שמהווים לדעתם את החסמים עיקריים לכניסת צעירים ונהגים למעגל הרוכבים: בטיחות, תדמית, ומחיר. שלוש הנקודות האלו עמדו לנגד עינם כשפיתחו את הקטנוע העירוני המודרני החדש שלהם, ה- Nmax. את הבטיחות הם בחרו לשפר על ידי ציוד ה- Nmaxבמערכת ABS למניעת נעילת גלגלים בבלימה כסטנדרט – לראשונה בקטנוע 125. לטובת התדמית הם מיצבו את ה- Nmaxכאח קטן של הטימקס והאיקסמקס, כשבנוסף לשם המשפחה קיבל הרך הנולד גם כמה קווי עיצוב דומים. את ה'שיק' ספורטיבי הם מגבים בשלדה קשיחה, גלגלי "13 עם צמיגים שמנמנים, והצהרה של טכנולוגיה מתקדמת במנוע.
המנוע המדובר מתוכנן לספק רמה גבוהה של ביצועים, במקביל לצריכת דלק חסכונית במיוחד. הממדים של יחידת ההנעה קומפקטיים למדי, והרדיאטור הקטן צמוד לצידו של המנוע ולא תופס מקום בחזית. לדברי אנשי ימאהה, נעשה תכנון מיוחד ושימוש בחומרים מתקדמים להפחתת חיכוכים פנימיים במנוע, והחידוש העיקרי הוא תזמון שסתומים משתנה שמתבצע על ידי סולנואיד חשמלי שב-6,000 סל"ד מסיט את גל הזיזים בכמה מעלות ומאפשר לו לעלות בקלות לסל"ד גבוה. את הצד הכלכלי אמורה לסגור צריכת דלק שעומדת על 45 ק"מ לליטר (מוצהרת) והמחיר (באירופה) שנמוך יותר מהמתחרים הישירים.
ימאהה Nmax 125 – מגיע גם בלי בועז…
הבחירה של ימאהה בליסבון להשקה של ה- Nmaxמעידה על ביטחון מלא במוצר שלהם. אפשר להגיד שהאספלט העירוני הממוצע אצלנו מרגיש כמו שטיח פרסי לעומת כבישי האבנים הלא ממש משתלבות שיש שם בחלקים ניכרים של העיר. תוסיפו לכך מסילות חלקלקות של 'טראמס', עליות וירידות תלולות ותחזוקה לקויה – ותבינו למה לתת לעיתונאים לרכב על קטנוע חדש דווקא שם, זה הימור מסוכן למדי.
אמנות הגיהוץ
אתר הצילומים הראשון הוא שדרה רחבה עם כביש צר ומשובש משני צידיה. במהירות איטית הטלטולים מרעידים את הקטנוע כולו ואת הרוכב יחד איתו, מה שמהווה מבחן דרכים גם לסתימות שבשיניים. הפתרון הוא להגביר מהירות, מה שמאתגר עוד יותר את המתלים הפשוטים, וכאן ה-Nmax הקטן מפתיע ועובר למוד של גיהוץ. הטלטולים נעלמים, היציבות נשמרת בצורה מרשימה, וגם הבאמפים האכזריים שמקפיצים את הקטנוע כולו לא מסיטים אותו מקו הנסיעה. מערכת ה-ABS לא מתבלבלת מהשיבושים ונכנסת לפעולה רק מתי שבאמת צריך, כך שעוצמת הבלימה המצוינת בפני עצמה לא נפגעת גם על כביש משובש מאוד.
אבל כן מגיע עם ABS
אתר הצילומים השני מתקיים בכיכר ענקית, עם אספלט סלול היטב לשם שינוי. הכביש סביב הכיכר מורכב מארבע ישורות קצרות ופניות של תשעים מעלות ביניהן. הכביש רחב, התנועה דלילה, ואפשר לפתוח גז ולהשכיב חזק בפניות. ה-Nmax משתף פעולה ומפגין התנהגות כביש מצוינת ואפילו מהנה. הקשיחות של השלדה והמתלים יחד עם הצמיגים האוחזים מאפשרים להשכיב עד הרגליות, עם הרבה פידבק מהפרונט וללא הרגשה של 'נפילה' לתוך הפנייה.
שמחנו לגלות תנוחת ישיבה מרווחת מאוד ומושב נמוך (מה שישרה בטחון על רוכבים חדשים). עוד פרט חיובי התגלה בקטעים המהירים יחסית של ההשקה – ה- Nmaxמשיג בקלות את מאה הקמ"ש המוצהרים, ומוסיף עוד לצבור מהירות. ראינו 112 קמ"ש על הצג הדיגיטלי ועדיין לא פגשנו את מנתק ההצתה, כך של- Nmaxבהחלט יש גם כושר בינעירוני מסוים. התמסורת מתרגמת באופן מיידי כל משיכת מצערת לתנועת גלגל, ללא השהיה מוחשית, והסחיבה אחידה וחזקה לאורך כל קשת הסל"ד. התוצאה היא מנוע שמרגיש חזק מיד מהזינוק, ולא מאבד אוויר בחלק העליון של הסקאלה. צריכת הדלק האופטימלית המוצהרת עומדת כאמור על 45 ק"מ לליטר – כשבצג הדיגיטלי של קטנועי המבחן ראינו נתוני צריכת דלק ממוצעת של בין 33 ל-36 ק"מ לליטר, בתנועה עירונית מאומצת ואינטנסיבית.
קטנוע 125 מודרני עם תצרוכת דלק נמוכה
הצ'ק-ליסט
אחרי שעות ארוכות של שיטוט גיליתי שאת הצ'ק-ליסט שלי ה- Nmax צולח עם ציונים גבוהים יחסית בכל הפרמטרים, אבל מה שיותר חשוב הוא החיבור של כל הסעיפים האלה לכלל חבילה אחידה של מכונה מתפקדת, וגם כאן הציון גבוה מאוד. ההשוואה מול המתחרה הישיר שלו, ההונדה PCX, מעניינת מאוד. מי ינצח? מסוג השאלות שרק מבחן השוואתי ארוך וצמוד יכול לענות עליהן ונוכל להידרש אליו באוגוסט הקרוב לכשיגיע ה-Nmax לישראל.
אופנוע הספורט קטן הנפח של ימאהה נחת בישראל, לשמחתם הרבה של מעוטי הרשיון ודלי הכסף (או להיפך). מי שירצה לדעת בדיוק איך ומה, יוכל לקרוא את כתבת ההשקה כאן. הקטגוריה הזו היא קטגוריה של אנשים שהיו רוצים את הכי ספורטיבי שאפשר, אבל הרישיון שברשותם לא ממש מאפשר להם. אז רצינו לדעת – מה מקבל אדם שחולם R1 אבל יכול לקנות רק R3. או במספרים – האם תמורת 44,985 שקלים, שהם 32 אחוזים ממחירו של R1 חדש, מקבלים באמת שליש אופנוע סופרבייק?
21 אחוז הספק
ל-R3 שני צילינדרים (שזה טוב בהשוואה לסינגלים ששולטים בקטגוריה הזו), שהם חצי מכמות הצילינדרים שיש ל-R1. הנפח, 321 סמ"ק, כשליש מנפח מנועו של הסופרבייק הגדול, והנתונים בהתאם. יש כאן 42 כ"ס – 21 אחוזים מהספקו של R1 חדש.
נדמה לנו או שחסר שם שמן?
66 אחוז מהירות
אין נתוני תאוצה רשמיים לאופנוע הזה, אבל מבחינת מהירות מרבית יש בשורה בגזרת קטני-הנפח. אביעד אברהמי מדווח שהוא ראה את מספר הקסם '200' על הספידומטר של ה-R3. אנחנו לא מכירים עוד כלי בקטגוריה שמגיע למהירות הזו – 66 אחוזים מהמהירות המרבית של R1 חדש.
200 על השעון?
50/50 על המשקל
מבחינת מכלולים אין הפתעות – בסוף היום אופנוע זול יחסית לא יכול להתקרב לפרימיום שבפרימיום. ימאהה מספרים על שלדה בתצורת יהלום והזרוע האחורית נראית מצוין, אבל שני אלו מיוצרים מפלדה. למרות שאין כאן מתכות אקזוטיות, נתון המשקל הוא המקום היחידי (מלבד המחיר…) שבו מציג הקטן יתרון על הגדול. 169 ק"ג, קל משמעותית מה-R1. כמו באופנוע הדגל שלהם, גם כאן ימאהה מספרים על מאמצים למרכוז מאסה. אבל עיקר גאוותם היא על חלוקת המשקל המושלמת – 50/50 – בדיוק כמו חלוקת המשקל באופנוע של רוסי (כך ימאהה).
נו טוב, לפחות חלוקת המשקל כמו באופנוע של רוסי
1.7 אחוז באורך?!
קטע, ה-R3 ארוך יותר ב-1.7 אחוז מה-R1. הוא גם רחב יותר – כל זה לפי הנתונים הרשמיים של ימאהה אירופה. תכל'ס, גם אנחנו הרמנו גבה.
מי נתן לאוהד של מכבי לצבוע את אבני השפה?
100 אחוז?
נחיתתו של ה-R3 היא 100 אחוז בשורות טובות למוגבל הרישיון חובב אופנועי הספורט. הקטגוריה השוקקת הזו מקבלת מתחרה חדש ומעניין למדי.
ימאהה מציגה את דגמי המוטוקרוס – YZ250F ו-YZ450F – לשנת 2016. שיפורים קטנים בצמד הדגמים, כמו דיסק קדמי גדול יותר, וכן בקרת זינוק ב-450. בנוסף, צמד הדגמים מקבלים גרסת 60 שנה לימאהה עם גרפיקת רטרו צהובה.
YZ250F ו-YZ450F לשנת 2016
נתחיל עם ה-YZ250F, שמקבל השנה בוכנה מחושלת חדשה, עם פחות חיכוך ומעברי שמן יעילים יותר. גם גל הארכובה וגל האיזון עברו כמה שינויים קטנים וכעת אמורות להיות פחות ויברציות. יש גם שינויים קטנים בקלאץ' ובזרוע-עצר של תיבת ההילוכים, יש מפה חדשה למחשב ניהול המנוע, יש סט-אפ חדש לבולמים מלפנים ומאחור, וכאמור – יש דיסק קדמי חדש בקוטר 270 מ"מ.
YZ250F בגרסת 60 שנה לימאהה
ה-YZ450F מקבל מקצה שיפורים נרחב יותר. בראש ובראשונה יש מחשב ניהול מנוע חדש שמציע בקרת זינוק – טרנד חדש בעולם המוטוקרוס. פרט לכך יש גם שינויים במנוע, כמו למשל גלי זיזים חדשים ליניקה ולפליטה, לשיפור זמינות הכוח בסל"ד נמוך ובינוני. בנוסף, ה-450 מקבל כמו ה-250 את אותם השיפורים בקלאץ' ובתיבת ההילוכים.
פרט לאלו יש כמה שינויים קטנים נוספים כמו תושבות מנוע וציר זרוע אחורית חדשים שמיועדים להקשיח את התנהגות האופנוע, רגליות הרוכב ממוקמות 5 מ"מ נמוך יותר, משולשים חדשים עם אופסט של 25 מ"מ וקפיץ חדש לבולם האחורי, ודיסק חדש בקוטר 270 מ"מ עם רפידות חדשות.
צמד המוטוקרוסרים יגיעו השנה גם בסכמת צביעה צהובה כהומאז' לדגמי המוטוקרוס המקוריים של ימאהה, וזאת לרגל חגיגות 60 שנה לימאהה. צביעה זו תצא במהדורה מוגבלת.
YZ450F לשנת 2016
ה-WR250F, אופנוע האנדורו של ימאהה שבשנה שעברה ביצע יישור קו משמעותי עם מה שקורה בתחום האנדורו, כשקיבל מנוע חדש עם גיר 6 הילוכים ועוד כמה שינויים חשובים, מקבל השנה חישוקים שחורים ועדכון גרפיקה. חבל מאוד שהוא אינו יכול להגיע ארצה בגלל בעיות תקינה.
ימאהה מציגה את ה-MT-25, הנייקד החדש שמיועד לקלוע בול לקטגוריית הרישיון הבינונית – A1 בישראל ו-A2 באירופה. בפועל מדובר בעיקר בקדימון לגרסת 300 סמ"ק שצפויה להגיע לשוק האירופאי וישראל, וזה מראה לנו כמה דברים מעניינים לגבי שוק האופנועים היום.
אז בואו נתחיל מהבסיס. ה-MT-25 הוא הגרסה האסיאתית, וככזה הוא הוצג באינדונזיה. כמו שקרה עם אופנוע הספורט של החברה, ה-YZF-R3, שהוצג תחילה אופנוע בנפח 250 סמ"ק לשוקי אסיה ורק לאחר מכן גרסת 300 סמ"ק לשוק האירופאי. גם כאן יקרה אותו הדבר. אז מה יש לנו כאן – למעשה YZF-R25 מופשט – זאת אומרת שיש את אותו מנוע טווין מקביל בנפח 249 סמ"ק שמספק 35.5 כ"ס. מבחינת מתלים ובלמים אנחנו כנראה רואים מה שנראה גם בגרסה האירופאית – דיסק בודד בקוטר 298 מ"מ מלפנים, דיסק בקוטר 220 מ"מ מאחור, מזלג בקוטר 41 מ"מ מלפנים ומשקל כולל של 165 ק"ג. הפיירינג הושלך הצידה, הקליפ-אונים הוחלפו בכידון ותנוחה זקופה, והופ – יש כלי חדש. קשה לפספס את הגנים של משפחת ה-MT עם הדמיון ל-MT-07 וה-MT-09.
הצגתו של ה-MT-25 ממחישה לנו שני דברים. הראשון הוא החשיבות הרבה שהיצרניות מקנות לקטגוריית הביניים, ובצדק, שכן אלו האופנועים שייצרו את האופנוענים של הדור הבא. השני אולי קשה יותר לעיכול, אבל זאת כבר עובדה שקשה להתווכח איתה, האירופוצנטריות היא כבר רק בעיני האירופאים. השווקים האסיאתיים היום חשובים לא פחות – אם לא יותר – ליצרנים הגדולים, בטח היפנים. ההתנהלות של ימאהה עם שני הדגמים המדוברים פה ממחישה זאת היטב – קודם כל מוצג במדינה אסיאתית דגם המתאים לדרגות הרישוי האסיאתיות, ורק לאחר מכן מוצג הדגם האירופאי. זה אמנם קורה בעיקר עם אופנועים קטנים, אבל זאת מהסיבה הפשוטה שבאסיה אופנועים גדולים כמעט ולא רלוונטיים.
עכשיו כל שנותר לנו הוא לחכות שתגיע הגרסה האירופאית, שלבטח תקרא MT-03, ואז האמריקאים יהיו חייבים להיות מיוחדים (או מעצבנים, תלוי איך מסתכלים על זה) ולקרוא לו FZ-03. התחרות בקטגוריה לא פשוטה וימאהה תתחרה באופנועים כמו הק.ט.מ דיוק 390, הונדה CB300 וקאוואסאקי Z300.
ימאהה היא החברה היפנית היחידה שמייצרת עדיין אופנועי מוטוקרוס עם מנועים דו-פעימתיים. אז אמנם כבר שנים שלא בוצע מו"פ למנועים, אבל צמד המוטוקרוסים הדו-פעימתיים שלה – ה-YZ125 וה-YZ250, עדיין ממשיכים להימכר, ומאפשרים לקהל, במיוחד האמריקאי, גישה זולה ונוחה לעולם המוטוקרוס שהפך ליקר במיוחד עם עליית מנועי ה-4 פעימות בתחילת שנות ה-2000. שאר היצרנים היפנים עזבו את הדו-פעימתיים כבר לפני שנים, והשאירו את הבמה ליצרנים האירופאים, שכידוע מוכרים לא מעט דו-פעימתיים – גם במוטוקרוס וגם באנדורו. וכמובן גם לימאהה.
מנוע YZ250 דו-פעימתי
כעת ימאהה מראה שלא רק שהיא לא מתכוונת לרדת מהדו-פעימתיים, אלא שהתחום אפילו מקבל תאוצה. ימאהה מציגה את ה-YZ250X – אופנוע קרוס-קאנטרי המבוסס על ה-YZ250 הדו-פעימתי. כדי להבין במה מדובר נסביר שאופנועי קרוס-קאנטרי נמצאים בין אופנועי אנדורו לבין מוטוקורס. מצד אחד יש להם חישוק אחורי בקוטר "18 כמו באנדורו ("19 במוטוקרוס), אולם שלא כמו אופנועי אנדורו הם מגיעים ללא מערכת חשמל וללא תקינת כביש. המנועים בדרך כלל מכוונים פחות אגרסיבי ממוטוקרוס אך יותר מאנדורו, וכך גם המתלים – פחות נוקשים משל מוטוקרוס אך יותר משל אופנוע אנדורו.
אז ה-YZ250X הוא בעצם YZ250 (מוטוקרוס) מוסב לרכיבת שטח פתוח. החישוק האחורי כאמור הוחלף ל-"18, שסתום הכוח שבפורט הפליטה עבר עדכון לריכוך התגובות, מערכת ההצתה הותאמה לאנדורו, הגיר הוארך, הבולמים רוככו מעט, והתווספו רגלית צד וברז דלק הכולל מצב רזרבי. אמנם לא שינויים מרחיקי לכת, אך בהחלט מאותתים על הכוונות של ימאהה ועל המגמה של חזרה ל-2 פעימות.
עד כאן החדשות הטובות. עכשיו לחדשות הרעות – נכון לעכשיו ה-YZ250X מיועד לשוק האמריקאי בלבד.
הפעם האחרונה שקבוצה רשמית של ימאהה זכתה במרוץ הסיבולת 8 השעות של סוזוקה הייתה לפני 19 שנה. קולין אדוארדס ונוריוקי הגה הביאו את ה-YZF750 ראשון לקו הסיום. זה היה ב-1996, ועכשיו מודיעה ימאהה שהיא הולכת להכניס את ה-R1 החדש עם קבוצה רשמית שלה למרוץ המפרך. זה אולי נשמע איזוטרי, אבל שמונה השעות של סוזוקה הוא מרוץ יוקרתי ונחשב בין היצרנים היפנים, והונדה די שולטת בו בשנים האחרונות. אולי זה התחיל להציק למישהו בימאהה.
האופנוע הרשמי האחרון של ימאהה שזכה ב-8 השעות של סוזוקה
ימאהה לא חושפת יותר מדי פרטים לגבי האופנוע. זה יהיה כמובן R1 מהדור האחרון, ומדובר באופנוע שיפותח ספציפית למרוץ האמור. בתמונות בכתבה הזו תוכלו לראות את ה-R1 של קבוצת ימאהה-צרפת באליפות העולם בסיבולת. סתם ככה, בשביל לקבל מושג כללי איך עתיד להיראות האופנוע.
זה נראה טוב. האופנוע שיגיע לסוזוקה יראה טוב יותר.
הפרטים שכן נחשפו הם שמות הרוכבים. צמד רוכבי קבוצת טק-3, ברדלי סמית ופול אספרגרו, יצטרפו לקטסויוקי נקסוגה (נסו להגיד את זה שלוש פעמים בקול רם), רוכב יפני שאמור לדעת מה לעשות עם אופנוע במרוץ סיבולת, בניגוד לשני רוכבי הגרנד-פרי שזו להם הפעם הראשונה במרוץ סיבולת.
"אחי עשיתי הלבנת שיניים"
מרוץ 8 השעות של סוזוקה ה-38 ייערך בין ה-23 ל-26 ביולי, ועד שימאהה יפיצו תמונות של האופנוע הרשמי, קבלו עוד תמונה של אופנוע הסיבולת של ימאהה-צרפת. סתם ככה, בשביל מצב הרוח.
הסופ"ש כבר כאן ואנחנו מרשים לעצמנו להפליג בדמיון. על אילו כלים היינו רוצים לבלות את היומיים הקרובים. ארבעת הסופרבייקים המובאים כאן לא מקבילים מבחינת קליבר. שניים מהם הם תוצר של מלחמת חימוש אדירה שהתחוללה בין דוקאטי להונדה על השליטה במסלולי הסופרבייק – מלחמה בה ניצח הדוקאטי. ההונדה לעומת זאת נחשב לסופרבייק 750 סמ"ק הטוב ביותר שיוצר אי-פעם, ותג המחיר שלו והעובדה שיוצר בכמות זעומה רק מגבירים את המשיכה שהוא מייצר. שני האחרים מעוררי תאבון באותה מידה מבחינתנו. הם אולי לא נחשקים או נחשבים כמו הדוקאטי וההונדה, אבל עדיין היינו שמחים לצאת איתם לטעימת פורענות קצרה. כאלה אנחנו, מתפשרים ולא קטנוניים.
1. דוקאטי 916 – האלוף הבלתי מעורער
הסופרבייק של שנות ה-90. הדוקאטי הזה הראה שליטה מוחלטת במסלולים (6 אליפויות עולם יחד עם מחליפו – ה-996) בידיהם של קארל פוגרטי, טרוי קורסר וטרוי בייליס. ממשיך למעשה את ההצלחה של ה-851/888 ומסכם שליטה של דוקאטי באליפות הסופרבייק העולמית של העשור ההוא. אבל עזבו את זה בצד רגע ותסתכלו על התמונה: האופנוע הזה עוצב על ידי טמבוריני לפני 21 שנה.
2. הונדה RC45 – פריט לאספנים
האופנוע שהונדה בנו במטרה אחת – לערער את השליטה של דוקאטי בסופרבייק העולמי. התוצאה היתה כלי יקר מאוד ונדיר בצורה מחרידה. רוכבים ועיתונאים הכתירו אותו כסופרבייק הטוב ביותר בסביבה, אבל הוא הצליח לרשום אליפות אחת בלבד.
3. קאוואסאקי ZX7RR – ירוק בעיניים
עוד עיצוב אלמותי. הוא אולי נראה קצת שמנמן מול סופרבייקים מודרניים, אבל הוא בהחלט מפצה על זה באגרסיביות (צמד פתחי היניקה מלפנים מרשים במידותיו גם היום). ה-ZX7 זכה להצלחה באליפויות סופרבייק לאומיות. באליפות העולמית ייזכר הקאוואסאקי כאופנוע שעל גבו זכה סקוט ראסל באליפות הרוכבים ב-1993. את אליפות היצרנים ה-ZX7 לא השיג, כשגם בשנה האמורה זכתה דוקאטי בתואר.
4. ימאהה YZF750SP – ה-YZF הראשון
שנייה לפני שימאהה המציאה את הסופרבייק המודרני מחדש היא זרקה את הכלי הזה אל מסלולי המירוצים. גרסת ההומולוגציה, ה-SP, נבדלת מהגרסה הרגילה באפשרויות הכוונון (נקודת עיגון זרוע אחורית, בולם אחורי ומזלג), קרבורטורים (זוכרים?) מסוג מגופה שטוחה, תת-שילדה פריקה עם מושב בודד ועוד. באליפות הסופרבייק העולמית האופנוע לא זכה להצלחה רבה, בלשון המעטה, אבל כמו שכבר אמרנו, אנחנו לא בררנים – אם למישהו מקוראינו יש SP כזה נשמח לקחת סיבוב.
