תגית: מרוצים בעולם

מה זה?

בשנים הראשונות של המאה ה-20 גילו את הפשטות של חיבור תוספת מקבילה לאופנוע, חיבור שאנו קוראים לו 'סירה'. התצורה הזו הייתה פופולרית באירופה בשנים האלו. השיטה בזמנו הסתמכה על חיבור של מוט פשוט לאופנוע – לא משהו שנשמע ספורטיבי מדי, שלא לדבר על בטיחותי. שנת 1949 סימנה את השינוי לכיוון המוטורי הספורטיבי. קוטר הגלגלים ירד ל-"16 (לעומת "19) על מנת להוריד את מרכז הכובד. שינויים עיצוביים נעשו בכדי לשפר את מקדם הגרר, וסביבת הרוכב ושותפו קיבלו חיפויי פיירינג מפיברגלס. במקביל שידרגו את הבלמים לשלושת הגלגלים.

פרשנויות של יצרניות שונות יצרו מכונות שהתקרבו למכוניות – עם הגה, דוושות ומערכת מתלים שייתרה את תפקידו של ה'נוסע'. בתחילת שנות ה-80 ה-FIM החזיר את האופנוענות לתחום עם שימוש בכידון, הנעה אחורית והגדרות הנדסיות שהחזירו את הצורך בתפעול מסונכרן של שני הרוכבים.

סיידקאר באי מאן – לא לבעלי לב חלש

הקטגוריות

קלאסי – שחזור של אופנועי הסירה משנות ה-50, תוך שמירה על מכלולים מקוריים או משוחזרים.

פורמולה 2 (F2) – נראה ומתופעל כמו אופנוע, אך מכיל גלגלים, צמיגים ובלמים מעולם מכוניות המרוץ. המנועים המותרים הם 600 סמ"ק 4 פעימות, והמנוע הנפוץ יותר לשימוש הוא של הסוזוקי GSX-R600.

פורמולה 1 (F1) – יצירות מוטוריות. מבחינה עיצובית נראים כמו טיל ולא כמו אופנוע. המנועים בנפח 1,000 סמ"ק, והם ממוקמים מאחורי הרוכב (בניגוד למתחתיו בשאר הכלים), ושאר המכלולים לקוחים מעולמות הפורמולה של המכוניות. לתאר אותם כמכוניות מרוץ עם שלושה גלגלים לא יחטא לאמת.

עד שנת 2010 אליפות העולם הייתה חלק מאליפות הסופרבייק העולמית. לאחר מכן נוסדה אליפות עצמאית ופופולרית. יש גם אליפויות פעילות באירופה ובארצות הברית.

נציגות עולם השטח באה דרך המוטוקרוס (Sidecarcross). גם המרוצים הללו החלו בשנות ה-30, קפצו מדרגה בשנות ה-50 והתבססו כענף לגיטימי בשלהי שנות ה-80. ה'סירה' מחוברת לאופנוע מוטוקרוס יחסית גנרי, אך עם שינויים מבניים נדרשים בשלדה ובמזלג.

סיידקאר במוטוקרוס – סיידקרוס

הקוף

האלמנט המרכזי שבא לידי ביטוי בענף הזה הוא שני המפעילים. יש את הרוכב (הנהג) שמתפעל את האופנוע עצמו, ויש את רוכב המשנה, הקרוי גם 'הקוף'. תפקידו הוא לאפשר לאופנוע לפנות, לאחוז, להאיץ ולבלום. שיהיה ברור, מדובר על יכולות אתלטיות גבוהות מאוד וביצים גדולות. בפניות שמאלה הקוף מגרד את האספלט עם המרפק, עם הראש, עם הישבן, ובכל פוזה שרלוונטית לפנייה ולהצמדת הסירה לקרקע. בפניות ימינה הוא מטפס אל מעל חיפוי האופנוע על מנת להעביר משקל לכיוון. בהאצות הוא נשכב קדימה כדי לעזור בהצמדת האופנוע לקרקע, ובבלימות הוא מעביר את המשקל אל מעל הגלגל האחורי. הכוראוגרפיה הזאת צריכה להסתנכרן עם כל פעולה שהרוכב מבצע.

בקטגוריות הבכירות המהירויות עשויות להגיע ולעבור את ה-260 קמ"ש. נסו לדמיין את ההרגשה של כל אחד מהמפעילים במכונה הזאת. הזכרנו גם את עולם המוטוקרוס, שם הקוף צריך גם לספוג את הנחיתות מהקפיצות. מאתגר ומרתק.

מה זה?

משמעות השם 'פריסטייל' הוא סגנון חופשי. בתחילת שנות ה-90 קבוצת רוכבי מוטוקרוס מקצוענים, שהמפורסם שבהם הוא ג'רמי מקגראת', השתעשעו בדיונות ובהרים, במה שנקרא אז רכיבה חופשית ('פרירייד'). מי קופץ רחוק יותר, גבוה יותר, מבצע תעלול באוויר וכו'.

באותה התקופה הסתפקו בלצלם את הפעלולים ולחזור מהר לאימוני המסלול. תרגיל 'הנאק נאק' – מתיחת הרגל הנגדית אל מעבר למושב האופנוע – נחשב לשיא השיאים. רוכבי הפעלולים האמיתיים היו רוכבי ה-BMX על האופניים. אבל אז הגיעו משחקי ה-X-GAMES שהחלו בשנת 1995, לקחו את כל מקצועות האקסטרים ואיגדו אותם בתחרות אחת.

בשנת 1999 הוצגו לראשונה המוטו-X – תחרויות פריסטייל במוטוקרוס. התרגילים שהרוכבים ביצעו אז היו נועזים ומיוחדים. רמפות אדירות סיפקו זמן אוויר מכובד ואפשרו לרוכבים לבצע כל מיני תרגילים עם שמות מוזרים כמו סופרמן (לעזוב את האופנוע באוויר ולבצע תנועת מעוף), לייזי-בוי (לשכב על הגב באוויר), נחיתות עם יד אחת או ללא ידיים, ועוד. מצחיק, אבל עם ההתפתחות המטאורית של הענף, התרגילים המדהימים של פעם נראים היום כל כך עלובים.

הרוכב הראשון שזכה במדליית זהב באותה שנה היה טרוויס פסטרנה – אייקון מוטורי שייצג לכל העולם את הכיף שיש ברכיבה חופשית. הוא המשיך לזכות בעוד שפע של מדליות זהב ולהוביל את הענף הזה קדימה, עד ששבר כל עצם בגוף בערך.

משנה לשנה הרמה עלתה והתעלולים נהיו מסובכים יותר. קחו לדוגמה את ה'בק פליפ' – סיבוב האופנוע לאחור ב-360 מעלות. בשנת 2000 קארי הארט האמריקני ניסה לבצע את התרגיל. הוא הצליח, למעט העניין הפעוט הזה של הנחיתה, ונפצע קשה. מאותו הרגע ניתן האות וכולם החלו לנסות, ושנתיים עברו עד שהצליחו בצורה מושלמת – מייק מצגר ופסטרנה – ומשם התרגיל השתדרג וממשיך להתפתח עד היום.

ההיפוך לאחור – פעם בלתי אפשרי ועכשיו מתאים לילדים – משמש היום כפלטפורמה לביצוע תרגילים אחרים, מסובכים בפני עצמם. העולם כבר חזה בהיפוך לאחור כפול (ב-2006 – פסטרנה כמובן), ולפני שנה כבר ראינו היפוך לאחור משולש! היום התרגיל שבאופנה הוא היפוך קדמי (פרונט פליפ, ואפילו כזה כפול!), וסחרור מלא של האופנוע לאחד הצדדים, כשכבר הצליחו לבצע סיבובים של 540 מעלות.

בהתחלה הענף הזה היה סמל של המגניבים והמורדים, הרוכבים שבועטים במוסכמות של הספורט המקצועני המלוקק והמסחרי. קבוצת 'מטאל מלישה' (Metal Mulisha) הציגה רוכבים לבושים בשחור עם אופנועים בצבע שחור – על מנת לא להיות מזוהים עם אף יצרן אופנועים – שייצגו את הענף הזה ונתנו לו את הייחוד שלו. רוכבים מקועקעים ששותים בירה ומעשנים, ופשוט באים להנאה טהורה.

אירוני שדווקא השם הזה הפך להיות מסחרי עם ביגוד ומשקאות אנרגיה.

אירועים בולטים

X-GAMES: התחיל ב-1995 בארה"ב והציג את תחום המוטו-X בשנת 1999. כיום הוא גלובלי ומכיל גם תחרויות חורף וגם קיץ.

Red Bull X-Fighters: התחיל באירופה בשנת 2001 ומאוד פופולרי גם כיום.

Nitro Circus: נוסד ב-2006 על-ידי טרוויס פסטרנה ומביא את הקרקס לכל העולם בענפים רבים ומגוונים, כשהמוטוקרוס הוא חלק מרכזי בהם. הופעות מרהיבות, לא תחרותיות, שמכילות הרבה רוכבים והרבה תעלולים משותפים. מומלץ לראות.

האופנועים

אופנועי מוטוקרוס, יחסית סטנדרטיים, עם שיפורים שמסתכמים במושבים שטוחים, מייצבי היגוי שעוזרים בנחיתה, מתלים מוקשחים, וידיות שמורכבות על הכידון ומאפשרות עוד נקודת אחיזה לתרגילים מסוימים. פעם הדעה הייתה שאופנועי שתי פעימות מתאימים יותר לענף, ועד היום יש כאלה שמתחרים איתם, אך בשנים האחרונות אופנועי הארבע פעימות שולטים בתחום.

בישראל

התחום בישראל מעולם לא תפס תאוצה. היו מספר אירועים עם רוכבים מחו"ל ונציגים ישראלים כמו אליקו אוחנה, שזכו לפופולריות מכובדת, אך אלו  היו מופעי ראווה חד-פעמיים שלא חזרו על עצמם. התרגילים שנצפו דאז באירועים בהיכל יד אליהו או אצטדיון רמת-גן לא התקרבו למה שהוצג בשאר העולם. אריאל דדיה, רוכב מוטוקרוס פעיל, בנה רמפה שתאפשר לו לקפוץ למרחקים, והוא אף מחזיק בשיא ישראל בקפיצה לרוחק, אך זה הכי הרבה פריסטייל שראינו עד כה בישראל.

צפו בווידאו – 10 התרגילים הטובים של הפריסטייל מוטוקרוס:

מה זה?

בפשטות – משחק כדורגל כהלכתו, רק שבמקום לרוץ, השחקנים (למעט השוער) נותנים בגז.

שימו לב מתי זה התחיל – 1927! כן, כשחלמנו בשחור לבן, המשחק המגניב הזה התחיל באירופה. בשנות ה-60 הענף צבר פופולריות עצומה והחלו טורנירים רשמיים ברחבי אירופה. כיום יש תחרויות רשמיות שמאוגדות תחת ה-FIM, ברמה של מועדונים מקומיים וקבוצות מליגות שונות באירופה – לנוער ולבוגרים.

המסלול. סליחה, המגרש

למעשה משחקים / רוכבים במגרש כדורגל סטנדרטי. אורכו כ-100 מטרים ורוחבו 75 מטרים. הרוכבים שועטים לכיוון השערים, שגודלם 7.32 מ' רוחב ו-2.44 מ' גובה. בשער עומד השוער האמיץ, שהוא היחיד בכל קבוצה שאינו רוכב על אופנוע. הכדור כמובן גדול יותר מהרגיל – קוטרו 120 ס"מ והוא שוקל כקילו.

האופנועים

על פי התקנות, האופנועים הם בנפח 250 סמ"ק, 2 או 4 פעימות, עם משקל יבש מקסימלי של עד 120 ק"ג. יש חברה ספרדית שמייצרת את מרבית האופנועים לתחום הזה, ובעיקר לצרפת, גרמניה, רוסיה (שנחשבת למדינה המעוטרת בטורנירים) ועוד. רק בצרפת עצמה יש 15 מועדוני מוטובול.

לאופנועים בלמים סטנדרטיים, כשהבלם האחורי מופעל גם בעזרת רגלית ימנית רגילה וגם דרך רגלית שמאלית מקבילה. האופנועים מגיעים לסביבות ה-100 קמ"ש. כמובן שיש חיפויים ומיגונים על מנת למנוע פגיעה בכדור וברוכב אחר.

החוקים

כל קבוצה מורכבת מעשרה רוכבים, שוער אחד, שני מכונאים ומאמן. על המגרש עצמו יעלו רק ארבעה רוכבים ושוער. את המשחק מנהלים שני שופטים רכובים. המשחק עצמו משוחק בארבעה רבעים בני 20 דקות, כשבמחצית מחליפים צדדים. לרוכב מותר לגעת בכדור אך ורק עם מנוע מונע, ובכל חלק בגוף למעט הידיים. האפשרות להזזת הכדור בעזרת האופנוע מותרת גם היא. עיון בספר החוקים מזכיר מאוד חוקי כדורגל, כולל כל נושא העבירות.

חשבו לרגע על יכולות הרכיבה הנדרשות בענף הזה: שליטה אבסולוטית על האופנוע יחד עם שליטה על הכדור. שינויי כיוון זריזים, תפיסה מרחבית על מנת לא לדרוס או להידרס על-ידי רוכב נוסף. נשמע אדיר!

כתבה שנעשה על ידי מוטו ג'ורנל על הספורט. בצרפתית, אבל עדיין כיף לראות:

מה זה?

רוכבי העולם לא מסתגרים בבית בבהלה כשהטמפרטורות יורדות והחוץ הכל קופא, ומוצאים את הדרך לצאת החוצה ולתת בגז. זכורה לי, בחיים אחרים, תחרות מוטוקרוס שבה השתתפתי בצפון מזרח ארה"ב. בבוקר המסלול היה מכוסה לגמרי בשלג, והטמפרטורה בחוץ הייתה מתחת לאפס. מפלסת פשוטה פילסה את השלג מהמסלול עצמו ויום המרוצים התקיים במלואו, כרגיל. כאמור, בעולם יש לא מעט תחרויות 'רגילות', כולל אופנועי שלג לכל דבר (SNOWMOBILE) – כולן בשטח כמובן – שמתקיימות בשלג ובקרח, אבל בחרנו בשלושה סוגים מגניבים במיוחד. אם נסגור את התריס ונעצום את העיניים חזק, נוכל לדמיין אותם מתקיימים בצפון המקומי שלנו.

Snow BikeCross

למעשה מדובר על הסבת אופנועי מוטוקרוס (יש גם קיט לאופנועי אנדורו) והכלאתו עם מכלולי הנעה של מזחלות שלג. הגלגל הקדמי מוחלף במגלש בודד והאחורי לזחל המונע על-ידי המנוע. בקיטים היקרים יש גם בולמים שונים ועוד תוספות שונות.

הענף, שהתחיל  בקטנה עוד ב-2009, עלה לכותרות כשנכנס כתחרות מסודרת בשנת 2017 לגרסת החורף של תחרויות האקסטרים X-GAMES. כיום יש אליפות מסודרת. המסלול מזכיר גרסה מרוככת של מסלול מוטוקרוס סטנדרטי עם פניות וקפיצות. הרוכבים, רובם הגיעו מעולם המוטוקרוס, העידו שלאחר זמן הסתגלות קצר, טכניקת הרכיבה הייתה מוטוקרוסית לכל דבר ועניין. קיט הסבה שכזה עולה בערך כמו האופנוע (כ-6,000 דולר).

Ice Racing

כשממש קר בחוץ, האגמים והנהרות קופאים. הנה מצע נהדר למסלול ספידווי אובאלי או GP, שמשלב פניות לשני הצדדים. האופנועים הם אותם אופנועי מוטוקרוס שעבדו קשה במהלך הקיץ, ועכשיו ניתן להלביש עליהם צמיגים עם ברגים ('ספייקים' – כ-100 בקדמי ועד 500 באחורי), מגני פלסטיק שעוטפים את הצמיגים ומגנים על הרוכב ממגע עם צמיג תועה, וקדימה לתת בגז. סגנון זה מאוד פופולרי בארצות צפון אמריקה ואירופה.

Ice Speedway

ההיסטוריה של מרוצי הספידווי לוקחת אותנו אחורה לתחילת שנות ה-20 של המאה הקודמת. אופנוע ספידווי הוא אופנוע ייעודי הבנוי לספורט זה, והוא מורכב ממנוע ארבע פעימות, צילינדר אחד, הילוך אחד, ונפח של עד 500 סמ"ק. מיכל הדלק מכיל רק את נוזל המתנול. לאופנועים אין בלמים, והמשקל המינימלי המותר הוא 77 ק"ג. פורמט המרוצים במסלול אובלי מזכיר את מרוצי הפלאט טראק שעליהם כבר כתבנו, ובאמת, הם (הפלאט טראק) התחילו כגרסה דומה-שונה לספידווי וכיום מתנהלים במקביל.

ההתאמה לרכיבת קרח התחילה בשנת 1966 עם אותו פורמט של אופנועים ועם בסיס גלגלים ארוך יותר. המסמרים בצמיגים מייצרים אחיזה ומכתיבים סגנון יציב יותר, בניגוד להחלקות הזנב האינסופיות המאפיינות את מרוצי העפר. בעולם קיימות אליפויות מקומיות ואליפויות עולם עם משלחות של מדינות המתחרות אחת בשנייה. שם, בארבעים האחרונות, נמצא שליטה מוחלטת של רוסיה. לחובבי הסטטיסטיקה נאמר שרוסיה זכתה בכל השנים למעט בשלוש, שהתחלקו בין שבדיה וגרמניה.

פינה חדשה בפול גז – 'ענפים בעולם': מעתה נסקור ענפי ספורט מוטורי שונים מעולם מרוצי האופנועים, אלו שפחות פופולריים בשיח הישראלי ונכון להיום אינם מיוצגים אצלנו או שמיוצגים במידה מועטה (מדי).

*     *     *     *     *

מה זה?

במשפט אחד: תחרות ספרינט נגד השעון או מול רוכב אחר, שהזוכה הוא זה שהגיע הכי מהר לקו הסיום. התחרות מתבצעת על אספלט איכותי ואורכה הפופולרי הוא 400 מטר (רבע מייל), אם כי יש אירועים עם מסלולים קצרים יותר. בארץ התקיימו מספר מרוצי דראג, בעיקר לרכבים, אך עם מספר רוכבים מצומצם מאוד. בכל מקרה, טרם נצפו בארץ היצירות המטריפות שמרכיבות את הקטגוריות הפתוחות בעולם, שאותן תוכלו לראות בחו"ל.

הקטגוריות

סטנדרטי – מחולק לפי נפחים ומיועד בעיקר לאופנועי כביש.

פתוח – פה מתחיל העניין. בגדול, אין חוקים. באמת, כך מוגדר בספר החוקים – "תתחרה עם מה שאתה מביא, בתנאי שזה עובר בדיקות בטיחות". ניתן לראות במרוצים המרכזיים יצירות מעניינות על גבול המוזרות, שנראות כמו טיל יבשתי וארוך. נצפו הספקים של 1,500 כוחות סוס ויותר. מפחיד.

תמצאו פה מנועים עם מגדשי טורבו או ניטרומתאן, שהוא רכיב בדלק המשמש להגברת הכוח המופק בבעירת התערובת בתוך תא השריפה. אחוז התערובת תלוי במכווני המנועים ועשוי להגיע ל-90% מהתערובת, כשהשאר מורכב ממתנול. כלומר, לא הביאו דלק מהתחנה הקרובה. מאפשר יעילות אנרגטית משמעותית טובה יותר מאשר בנזין.

השיא הנוכחי של לארי 'ספיידרמן' מקברייד

הטכניקה

בזינוק כל רוכב רואה לפניו את הרמזור המפורסם שנקרא 'עץ חג המולד', ורצועת אספלט ישרה. נהוג לבצע 'ברן אאוט' בנקודת הזינוק על מנת להעלות את טמפרטורת הצמיג האחורי ולספק לאספלט עוד מקדם חיכוך שיסייע לאחיזה בזינוק. בלי שום קשר, זה תמיד כיף להעלות עשן סמיך מול הקהל.

זמן תגובה הוא הזמן שמוגדר מהרגע שהאור הירוק בעץ נדלק ועד לפעולה הראשונה שהרוכב עושה על מנת לזנק. הסל"ד המתאים, נקודת השחרור של המצמד, העמסת משקל הגוף קדימה על מנת למנוע ווילי שיפגע במהירות, ההאצה הנקייה הכוללת העברות הילוכים מושלמות – כל אלה יוצרים את המיאוץ האולטימטיבי.

זמן השיא לרבע מייל, שהחזיק כחמש שנים, שייך לפיטר סבנסון, רוכב שבדי שקבע 5.7 שניות למיאוץ, עם מהירות של למעלה מ-320 קמ"ש!. בסוף שנה שעברה נשבר השיא, על ידי לארי 'ספיידרמן' מקברייד האמריקאי, והוא נקבע על 5.611 שניות.

אגב, לשם השוואה: בקטגוריית העילית של הרכבים עם מנועים שמתודלקים בתערובת כימית של חומצה חנקתית (ניטרומתאן), קטגוריית ה-Top Fuel Dragster, המוטציות גומאות את המרחק ב-3.7 שניות ומגיעות למהירויות של 330 מייל לשעה – כלומר כ-530 קמ"ש! עוד נתון להכניס לפרופורציה את הזמן של האופנועים – סוזוקי היאבוסה, קוואסאקי ZX-14 ודומיהם, בעצמם לא חלשי אופי, גומאים את המרחק סביב ה-9 שניות.

מרוצים אלו פופולריים בכל העולם ומתקיימים במסלולים ייעודיים שפתוחים גם לקהל הרחב.

ובינתיים אצלנו (וידאו ממרוץ דראג שנערך בדצמבר 2016 בערד):

פינה חדשה בפול גז – 'ענפים בעולם': מעתה נסקור ענפי ספורט מוטורי שונים מעולם מרוצי האופנועים, אלו שפחות פופולריים בשיח הישראלי ונכון להיום אינם מיוצגים אצלנו.

*     *     *     *     *

מה זה?

השם אומר הכל: קחו אצטדיון ריצה שטוח טיפוסי, מלאו את המסלול האובאלי בעפר, שימו את האופנוע על הצד ותנו גז. המסלולים באורכים שבין חצי מייל (כ-800 מ') לבין מייל שלם (1.6 ק"מ).

הקטגוריות

סינגלים – מבוססים על אופנועי מוטוקרוס בנפח 450 סמ"ק עם הספקים שנעים סביב ה-60 כ"ס. נחשבת לקטגוריית הכניסה.

טווינס – שני צילינדרים בנפח 700-750 סמ"ק המגיעים להספקים של 100 כ"ס ומהירויות של 225 קמ"ש. נחשבת לקטגוריה הבכירה.

האופנועים

המוטיב המשותף לשתי הקטגוריות הוא הפשטת הבלם הקדמי, הקשחת המתלים והרכבת גלגלים וצמיגים מתאימים. בעוד קטגוריית הסינגלים, שנחשבת לקטגוריית הכניסה, מתבססת על אופנועי מוטוקרוס מוסבים, קטגוריית הטווינס מורכבת כיום בעיקרה משתי יצרניות שמייצרות את האופנועים ספציפית למרוצים אלו: הארלי-דיווידסון ואינדיאן.

סרטון מאליפות הפלאט טראק האמריקאית

בקצרה

ענף מרוצים זה התחיל בארצות הברית בתחילת שנות ה-20 של המאה הקודמת. הגישה הייתה פשוטה ככל האפשר – ציירו מעגל בשדה ותנו גז. במהרה צברו מרוצים אלו פופולריות אדירה – גם משום שהצופים יכלו לחזות בכל המסלול מכל נקודה וגם פוטנציאל האקשן והקרבות שסיפקו המרוצים.

עד שנות ה-60 שתי היצרניות העיקריות היו – כמו היום (!) – הארלי-דיווידסון ואינדיאן האמריקאיות, אבל אז הצטרפו היצרניות האירופאיות לזירה. בשנות ה-70 המבחר גדל, כשהיצרניות היפניות החלו לשלוח קבוצות מפעל. המפורסמת מכולן הייתה קבוצת ימאהה, עם קני רוברטס על האוכף. הוא זכה באליפות בשנת 1974 והעתיק את הסגנון הייחודי לעולם ה-GP, שם היה לאמריקאי הראשון שזוכה באליפות. סגנון החלקת הזנב לתוך פנייה שינה את כל מה שהיה מוכר בקטגוריית המרוצים הבכירה והביא את הטכניקה שאנו רואים היום בידיהם של רוסי, מרקז ושות'.

שנות ה-80 היו תור הזהב של הונדה, ששמו את כל מרצם בפיתוח אופנוע ספציפי לפלאט טראק. דריכה במקום ומאבקי כוחות בין עולם מרוצי האספלט הביאו לדעיכה קלה בפופולריות, אך העשור האחרון הביא לפריחה מחודשת עם 20 מרוצים בעונה, הפזורים בכל היבשת, ושידורים חיים מחוף לחוף ברשת מרכזית. עונת המרוצים מורכבת מארבעה סוגי מסלולים:

ST (ר"ת Short Track) – מסלול שאורכו קצר מחצי מייל, דרך חצי מייל ועד מייל שלם.

TT (ר"ת Tourist Trophy) – משלב שינויי גובה, שינויי כיוון ומקפצות.

רוכב הזוכה לנצח בכל אחד מארבעת הסוגים זוכה גם בגביע הגראנד סלאם. שני הכוכבים הבולטים בקטגוריה הבכירה הם האלוף המכהן ג'ארד מיס (Jared Mees), שזכה באליפות בפעם החמישית, ובראיין סמית' (Bryan Smith), אלוף 2016 שזכה בתואר באופן דרמטי על חשבונו של מיס בפנייה האחרונה במרוץ האחרון.

גרסה מעניינת ל'ייבוא' של הפורמט היא הגרסה הספרדית, שנקראת סופרפרסטיג'יו (dtxbarcelona.com) ומכילה קאדר שמות מרשים מעולם ה-MotoGP והסופרבייק. המסלול באורך 200 מטר והוא בנוי מאדמת חרס.

לדעתנו זהו אחד מענפי מרוצי האופנועים המהנים יותר לצפייה.

מארק מרקז חוגג בסופרפרסטיג'יו