מטרו מוטור, יבואנית ימאהה, קוואסאקי וסאן-יאנג, יוצאת במבצע מחירים אגרסיבי לסוף השנה. המבצע יחל היום, 1.11.16, ויסתיים ב-31.12.16. במסגרת המבצע מחיריהם של דגמים רבים משלוש החברות – ימאהה, קוואסאקי וסאן-יאנג, נחתכים באלפי שקלים.
המבצע אטרקטיבי במיוחד בשל העובדה שעם כניסת דגמי 2017 בחודשים הקרובים, מחיריהם צפויים לעלות בשל תקנות יורו 4 והתוספות המחויבות לפי התקנות כמו מערכות ABS ו-CBS ועמידה בתקנות זיהום אוויר מחמירות.
במסגרת המבצע יימכרו לדוגמה ה-MT-09 וה-MT-07 בהנחה של 5,000 ש"ח, וצמד ה-WR250F וה-WR450F יימכרו ב-55 אלף ש"ח, שהם 5,000 ו-7,000 ש"ח הנחה בהתאמה. ה-Z800 של קוואסאקי יימכר ב-65 אלף ש"ח, שהם 7,000 ש"ח הנחה.
סאן-יאנג הטיוואנית מציגה סנונית ראשונה לדגמי 2017 – ה-CRUiSYM – קטנוע חדש בנפח 300 סמ"ק (278.3 סמ"ק ליתר דיוק) המכוון לסגמנט קטנועי הספורט-תיור, ולמעשה מוגדר על-ידי סאן-יאנג כ'מקסי סקוטר פרימיום ספורטיבי'.
סאן-יאנג CRUiSYM דגם 2017
ל-CRUiSYM שלדה הכוללת קורה עליונה, מה שעשוי לעזור להתנהגות הדינמית, ועיצוב מודרני, חד, ואפילו מעניין – בוודאי בסכמת הצביעה האדומה.
יחידת ההנעה כאמור בנפח של כ-280 סמ"ק, צילינדר יחיד עם 4 שסתומים, הזרקת דלק וקירור נוזל, ומערכת התמסורת היא הווריאטור המוכר של סאניאנג. הגלגלים בקוטר "14 מלפנים ו-"13 מאחור, עם צמיגים במידות 120/70 ו-140/60 בהתאמה, הבלמים דיסק מלפנים ומאחור, והוא מגיע עם מערכת ABS כסטנדרט.
יש פנסי LED מלפנים (פנסי חניה), מאחור ובמאותתים, כשצמד הנורות של הפנס הקדמי הן מסוג הלוגן. משקף הרוח מתכוונן לגובה, תא האחסון שמתחת למושב מכיל 2 קסדות מלאות, ויש שקע טעינה USB בתא הכפפות.
ה-CRUiSYM צפוי להגיע ארצה סביב חודש אפריל 2017. טרם פורסם מחיר רשמי, אולם להערכתנו הוא יעמוד על סביב 30-31 אלף ש"ח.
קטנועי ה-250 סמ"ק מהווים את הקטגוריה השנייה בגודלה בנתוני המכירות, אחרי ה-125 סמ"ק. אולם בעוד המבחר ב-125 סמ"ק רחב מאוד וכולל כמה וכמה תתי-קטגוריות, ב-250 סמ"ק החלוקה היא פחות או יותר קטנועי 'מנהלים' או 'פרימיום', ומתחת לזה יש את הקטנועים הבסיסיים יותר. יוצא אפוא שהקטגוריה הזו של ה-250 סמ"ק מוכרת היטב בישראל, ומשתי סיבות עיקריות. הראשונה היא שקטנועי 250 סמ"ק מהווים פתרון טוב למדי לתחבורה מהפרברים לעיר הגדולה, במיוחד בשעות העומס, וכן לתחבורה אורבנית בערים.
הסיבה השנייה היא מדרגות הביטוח הארכאיות, שגורמות לכך שמעל 250 סמ"ק יש קפיצה משמעותית בביטוח החובה (כ-1,200 ש"ח בממוצע לרוכב יחיד לא עסקי). הקפיצה הזו במחיר הביטוח גורמת לרוכבים רבים לדבוק ב-250 סמ"ק ולא לגדול ל-300-350 סמ"ק כמו באירופה. אותה הסיבה, אגב, גורמת ליצרניות להמשיך ולייצר קטנועי 250 סמ"ק לשוק הישראלי (סאן-יאנג ג'וימקס 250, פיאג'ו איקסאבו 250), או אפילו לייצר במיוחד גרסה מוקטנת ל-250 סמ"ק, כמו במקרה של קימקו והדאונטאון.
סגמנט חזק – עכשיו עם ABS
ABS
על החשיבות הגדולה של מערכת ABS המונעת נעילת גלגלים בזמן בלימה חזקה כבר כתבנו אינספור פעמים, ואפילו פרסמנו מבחן שמציג באופן ברור את יתרונות המערכת. לדעתנו, דווקא קטנועי פרברים כאלה, שנעים במהירות בכבישים בינעירוניים, לרוב בתוך תנועה סואנת, צריכים את המערכת הזו. הסיכוי להפתעות ולבלימת חירום כשנוסעים בתוך תנועה גדושה, גבוה יותר מאשר אם סתם משייטים על כבישים שוממים. אפשר לומר שבשנת 2016, מערכת ABS היא מבחינתנו חובה – גם לקטנועי 250 סמ"ק.
אז לקחנו למבחן את שלושת הקטנועים בסגמנט ה-250 סמ"ק שמגיעים עם מערכת ABS, למבחן מקיף שבסופו נקבע מיהו הקטנוע הטוב ועל מי אנחנו ממליצים לשים את הכסף (אמ;לק: שני קטנועים שונים). השלושה הם הקימקו דאונטאון 250i – היחיד מבין השלושה שמגיע עם מערכת ABS כסטנדרט, בלי אפשרות לרכוש אותו בלי המערכת, הימאהה איקסמקס 250 – שמגיע ארצה בגרסה ללא ABS ובשתי גרסאות עם ABS – רגילה ואיירון, והסאן-יאנג ג'וימקס 250Xi, שמגיע ארצה עם מערכת ABS בגרסת ה'ספורט'. לא חיפשנו כאן ביצועים ויכולות דינמיות, אלא את החבילה הכללית. התמורה הטובה ביותר לכסף אם תרצו.
שניים מבין שלושת הקטנועים הללו השתתפו בסקירת השוק הגדולה שביצענו לקטנועי ה-250 סמ"ק בשנה שעברה. מאז השוק כמעט ולא השתנה – למעט הגעתו של הדאונטאון 250i בתחילת 2016, וזו הזדמנות מצוינת לעמת אותו אל מול מובילי הקטגוריה – האיקסמקס והג'וימקס. רק חבל שהפיאג'ו איקסאבו המצוין, שנמכר כאן היטב כבר עשור כמעט ללא שינוי, לא מגיע עם מערכת ABS, שכן גם הוא עשוי היה להיות שחקן רציני.
יתרונות: איכות מכלולים, גימור והרכבה, מנוע ותמסורת, התנהגות כביש, עיצוב מושקע
חסרונות: מחיר גבוה, מושב גבוה, מרווחי טיפולים של 3,000 ק"מ בלבד
נתונים טכניים: צילינדר יחיד, 240 סמ"ק, 21 כ"ס, תמסורת וריאטור, גובה מושב 785 מ"מ, משקל 182 ק"ג (לגרסת ABS), מיכל דלק 13.2 ל', צמיגים 120/70-15, 140/70-14
תצרוכת דלק: 27.1 ק"מ/ל'
תאוצה: 100 מ' – 8 ש', 200 מ' – 12.3 ש'
מהירות סופית: 132 קמ"ש מדוד (139 קמ"ש על השעון)
ימאהה איקסמקס 250 – כאן בגרסת איירון היוקרתית
האיקסמקס של ימאהה הוא אחד מקטנועי ה-250 סמ"ק הוותיקים שיש בארץ, כשהוא נמכר כאן החל מ-2005. במתיחת הפנים האחרונה שלו הוא זכה לעיצוב מודרני וקרבי, ולדעתנו הוא נראה מצוין – היפה ביותר בחבורה. הוא מיוצר בצרפת, וכיאה למותג יפני – איכות המכלולים ואיכות הגימור גבוהות יותר מצמד הטייוואנים המתחרים. הוא גם מושקע יותר – כך למשל הוא מגיע עם צמיגי מישלין איכותיים לעומת מקסיס וקנדה אצל המתחרים הטייוואנים, מה גם שקוטר הגלגלים גדול יותר מהשניים האחרים. הוא גם הספורטיבי ביותר מבין השלושה. למרות שהנתון של גובה המושב גבוה יותר בקימקו, האיקסמקס מרגיש משמעותית גבוה יותר. המושב קשיח וספורטיבי, ותנוחת הרכיבה היא ה'קרבית' ביותר.
איכות הרכיבה גבוהה מאוד. המנוע והתמסורת מצוינים, ולמרות ההספק המוצהר הנמוך ביותר מבין השלושה – המהירות המרבית שמדדנו לו היא הגבוהה מכולם: 132 קמ"ש אמיתיים על צג ה-GPS (ו-139 קמ"ש על השעון). המתלים קשיחים יותר מבין השלושה, אך הם סופגים היטב, גם בזכות קוטר הגלגלים הגדול יותר. ההיגוי וההתנהגות הדינמית – הטובים ביותר מבין השלושה, וגם הבלמים בסך הכל טובים, אם כי בקטנוע המבחן הם לא היו במיטבם מכיוון שמדובר היה בכלי חדש עם 0 ק"מ והבלמים טרם סיימו את פרק ההרצה שלהם.
מבחינת אבזור, האיקסמקס מציע קצת פחות. אמנם לוח השעונים הוא המשוכלל מכולם, ומציע שפע של אינפורמציה, וגם שני תאים קדמיים כשהקדמי ננעל עם מפתח, אולם אין בו שקע טעינה, וגם הנפח מתחת למושב הוא הקטן מכולם ובלי תאורה. 2 קסדות מלאות לא נכנסות אלא קסדה מלאה אחת וקסדת 3/4, ונשאר עוד קצת מקום. יש גם פנסי LED אחוריים ושני LED-ים מלפנים בצדדים.
סיכום: האיקסמקס הוא הקטנוע הטוב, האיכותי והספורטיבי מבין השלושה, התנהגות הכביש שלו מעולה, והוא מביא איתו את הרוח הצעירה והרעננה ביותר.
איקסמקס 250 – איכותי!
קימקו דאונטאון 250i
מחיר: 29,700 ש"ח
יתרונות: נוחות מושב, גובה מושב, נוחות רכיבה, מנוע ותמסורת, עיצוב, נפח תא מטען, אבזור
חסרונות: גודל פיזי, מהירות סופית
נתונים טכניים: צילינדר יחיד, 246 סמ"ק, 23 כ"ס, תמסורת וריאטור, גובה מושב 810 מ"מ, משקל 192 ק"ג, מיכל דלק 12.5 ל', צמיגים 120/80-14, 150/70-13
תצרוכת דלק: 26.4 ק"מ/ל'
תאוצה: 100 מ' – 7.6 ש', 200 מ' – 11.7 ש'
מהירות סופית: 120 קמ"ש מדוד (132 קמ"ש על השעון)
קימקו דאונטאון 250i – גרסה מוקטנת ל-350i
הדאונטאון 250i, שהגיע ארצה בתחילת השנה, הוא גרסת ה-250 של הדאונטאון 350 המצוין, והוא מיוצר במיוחד עבור השוק הישראלי בגלל מדרגות הביטוח הלא-הגיוניות. הוא זהה לחלוטין ל-350, פרט כאמור לנפח המנוע. הכלי הזה מציג לדעתנו בצורה הטובה ביותר את ההתקדמות שעשו הטייוואנים בשנים האחרונות בבניית הכלים שלהם, שכן איכות החומרים, ההרכבה והגימור ברמה גבוהה מאוד.
הדאונטאון הוא המפנק ביותר מבין השלושה. המושב נמוך, רך ומרווח מאוד, ויש שפע של מקום לרגליים גם לרוכבים גבוהים, אם כי הכידון ממוקם קצת גבוה מדי לטעמנו. בכל אופן, לאורך זמן מושב הקימקו היה הנוח ביותר, על אף שהוא מציב את הישבן במיקום קבוע, וגם המורכב דיווח על איכות החיים הגבוהה ביותר על מושב הקימקו. גם המתלים מכוילים לצד הרך של המשוואה, על מנת לשמור על נוחות הנסיעה ולספוג את תחלואי האספלט, כך שבקו ישר הדאונטאון מרגיש 'ספינתי' ורך. הוא גם הגדול מכולם – פיזית – גם באורך וגם ברוחב, מה שבא בקורלציה מלאה למרווח הנדיב לרוכב. מחוץ לעיר זה מעולה, אולם בתוך העיר, בתנועה צפופה, זה מהווה חיסרון. במיוחד בגלל דוד הפליטה הבולט לימין והירכתיים הרחבים. מידות הצמיגים הן הרחבות מכולם, וגם זה משפיע על היציבות שהכלי הזה משרה.
מאוד אהבנו את יחידת המנוע-וריאטור. היא החלקה מכל השלושה, וגם השילוב מהיר ביותר. כפועל יוצא, התאוצות שמדדנו ל-100 ו-200 מ' היו המהירות ביותר, למרות משקלו וגודלו – הוא האיץ ל-100 מ' תוך 7.6 ש' בממוצע, לעומת 8 ש' באיקסמקס ו-8.2 ש' בג'וימקס, ול-200 מ' ב-11.7 ש' לעומת 12.3 ו-12.4 ש' בשניים האחרים בהתאמה. מאידך, המהירות הסופית שלו הייתה הנמוכה ביותר – 120 קמ"ש אמיתיים (134 קמ"ש על השעון) לעומת 132 קמ"ש באיקסמקס ו-125 קמ"ש בג'וימקס.
הדאונטאון גם מציע שפע של אבזור, החל ממנופי בלם מתכווננים (היחיד שמציע כיוון זה), 2 תאים קדמיים כשאחד מהם עם שקע טעינה USB, תא מטען ענק – הגדול מכולם, שבו נכנסות 2 קסדות מלאות ויש עוד מקום לתיק קטן, והוא מגיע במקור עם משענת למורכב. לוח השעונים מציע אינפורמציה רבה, פחות מאשר האיקסמקס אך הרבה יותר מהג'וימקס, ויש פנסי LED מאחור ו'עיני מלאך' מרשימים מסביב לפנסים הראשיים מלפנים. ויש גם הפעלה של ארבעת מאותתי החירום. לעומת זאת, משקף הרוח בו הוא הנמוך ביותר, ויש מעט רוח על הקסדה בנסיעה מהירה.
סיכום: הדאונטאון הוא קטנוע גדול, מרווח ונוח לרכיבות ארוכות. מצטיין בהתנהגות בינעירונית, מעט מסורבל לתוך העיר, יש לו מנוע חלק ונעים, ואבזור ושימושיות מרשימים.
חסרונות: איכות גימור והרכבה, מראות על גוף הכלי, קצת 'אפור' ומשעמם ויזואלית
נתונים טכניים: צילינדר יחיד, 250 סמ"ק, 23 כ"ס, תמסורת וריאטור, גובה מושב 755 מ"מ, צמיגים 110/90-13, 130/70-13
תצרוכת דלק: 26 ק"מ/ל'
תאוצה: 100 מ' – 8.2 ש', 200 מ' – 12.4 ש'
מהירות סופית: 125 קמ"ש מדוד (137 קמ"ש על השעון)
סאן יאנג ג'וימקס 250Xi ספורט
נראה שהג'וימקס נמצא איתנו כבר שנים ארוכות, וזה לא פלא – שכן זהו הקטנוע בנפח 250 סמ"ק הנמכר ביותר בישראל כבר שנים ארוכות. הגרסה הנוכחית קיימת מ-2011, אז התקיימה ההשקה העולמית כאן בישראל (קולגות מאירופה מזכירים לנו את ההשקה ההיא עד היום!), ואם תסתובבו על כבישי גוש דן, פשוט תראו אותו בכל מקום.
בגרסת הספורט שבמבחן, זו עם ה-ABS, הג'וימקס מקבל – מעבר למערכת הבטיחות החשובה – גם מושב רקום, משקף משופר, ועוד כל מיני נגיעות עיצוביות 'ספורטיביות'. לדעתנו משתלם לשלם את תוספת המחיר מהגרסה הרגילה רק בגלל מערכת ה-ABS החשובה.
הג'וימקס מרגיש יותר מכולם כמו סוס עבודה. הוא לא בא לפנק או להיות ספורטיבי, אלא בא לתת עבודה בפשטות ופונקציונליות. העיצוב הכי פחות מרשים, וכך גם המפרט הטכני – למשל מידות הגלגלים, שהן אמנם בקטרים של הקימקו, אולם צרות משמעותית. האבזור כולל תא כפפות אחד מימין הכולל גם שקע מצית לטעינה, פתיחה למושב על ידי כפתור מבית המתגים השמאלי בנוסף למתג ההצתה, ויש פנסי LED מאחור וצמד פסי LED מלפנים. יש גם צמד פנסי ערפל שמאירים היטב, ויש פיצ'ר נחמד בדמות רגליות מורכב שקופצות החוצה בלחיצה. לוח השעונים הוא הדל מכולם, ומציע הכי פחות אינפורמציה. מתחת למושב אפשר להכניס 2 קסדות מלאות, אבל בלחץ, כשקסדות מסוימות לא תיכנסנה.
המנוע חזק ויעיל, וגם התמסורת טובה, אולם החיבור הראשוני הוא המהוסס ביותר מבין השלושה, וגם המנוע מווברץ יותר. יחד עם זאת, הג'וימקס מרגיש קל ודינמי, וההיגוי בו הוא המהיר מכולם, והוא גם מרגיש הקטן מכולם. זה בא לידי ביטוי במיוחד ברכיבה עירונית צפופה, שם הוא ללא ספק הזריז מכולם. גם מיגון הרוח הגבוה עושה עבודה במהירויות בינעירוניות, אם כי המושב היה הכי פחות נוח – קשיח ומוטה לפנים, והצריך שיפור עמדה לעתים קרובות. אצל המורכב המצב היה טוב יותר, אם כי עדיין קשיח.
סיכום: הג'וימקס הוא סוס עבודה אפור להגיע מהפרברים אל תוך העיר הגדולה ולהסתובב בה. הוא לא ימשוך מבטים, אבל הוא פשוט יעשה את העבודה, והוא גם הזול מבין השלושה.
ג'וימקס 250 – סוס עבודה
על מי אנחנו שמים את הכסף?
אחרי יומיים מלאים ואינטנסיביים של מבחן, שבהם חרשנו את כבישי המרכז ויותר, הגענו – ארבעת הבוחנים – לתוצאות כמעט חד-משמעיות, וזאת למרות שבפועל מדובר בשלושה כלים שונים שיתאימו לצרכים מעט שונים.
כולנו התאהבנו באיקסמקס, ואם לא היה מדובר במבחן בעל פן צרכני מובהק אלא במבחן שפונה לרגש בלבד – האיקסמקס היה מנצח בגדול. הוא הקטנוע הטוב ביותר פה אבסולוטית, ליגה אחת מעל השניים האחרים. אם זה באיכות החלקים, החומרים, ההרכבה והגימור, ואם זה בהתנהגות הדינמית המשובחת. יחד עם זאת, לאיקסמקס יש 2 בעיות עיקריות. הראשונה היא שהוא ספורטיבי מדי ויתאים בעיקר לצעירים או צעירים ברוחם, והשנייה היא שהוא יקר יותר בכ-3,500 ש"ח מהדאונטאון בכ-5,000 ש"ח מהג'וימקס ספורט. אם הולכים על גרסת האיירון המאובזרת, זו שהשתתפה במבחן, אזי הפער גדל באלפייה נוספת. ברור לחלוטין לאן הולך כל שקל פה, למשל על הצמיגים, על לוח השעונים או על האיכות הכללית, אבל בקטגוריה כל כך צרכנית – זה לחלוטין לא מתאים לכל אחד. על זה נוסיף גם את מרווחי הטיפולים הצפופים – בכל 3,000 ק"מ לעומת 5,000 ק"מ אצל השניים האחרים. עדיין, קטנוע מעולה – הטוב והאיכותי ביותר מהשלושה שבמבחן.
שלושה כלים טובים מאוד
הג'וימקס מצידו לא בלט כמעט בשום תחום. הוא פשוט פה כדי לתת עבודה, והוא עושה את העבודה הזו ביעילות. היתרון שלו הוא המחיר הנמוך ביותר מהשלושה כ-1,500 ש"ח פחות מהקימקו, ויש לו יתרונות כמו התנהגות עירונית מעולה, וגם סחירות גבוהה בשוק המשומשים – מעין מזדה 3 של הדו-גלגלי. אבל החסרונות שלו הם איכות הרכבה וגימור נחותים מהמתחרים, וגם אבזור פחות מרשים. הוא יהיה בחירה מעולה למי שמבלה את רוב זמנו על אספלט עירוני, ויוצא לגיחות בינעירוניות קצרות מדי פעם. אין לנו ספק שהוא ימשיך להימכר כמו לחמניות טריות בשוק הישראלי, פשוט כי הג'וימקס מתאים מאוד לשוק שלנו.
הדאונטאון הרשים אותנו מאוד. הוא הקטנוע הגדול ביותר מבין השלושה, שזה מעולה לבינעירוני אבל קצת פחות לתוך העיר, והוא בעיקר הכי נוח והכי מפנק, גם לרוכב וגם למורכב. יש לו אבזור מכובד, איכות הרכבה וגימור שיותר קרובה לימאהה מאשר לסאן-יאנג, ויש לו יחידת מנוע-וריאטור חזקה, חלקה ונעימה. הבוחנים שלנו בחרו בו כעסקה המשתלמת ביותר וכזה שנותן הכי הרבה תמורה לכסף, ולכן הקימקו דאונטאון מנצח את המבחן ההשוואתי שלנו. עליו היינו שמים את הכסף.
קימקו דאונטאון 250i – עליו היינו שמים את הכסף!
עלויות תחזוקה שוטפת
[table id=55 /]
המחירים כוללים חלפים, עבודה ומע"מ, והם נכונים ליום פרסום המבחן בלבד.
מחירי הקטנועים המופיעים במבחן הם 'על הכביש' וכוללים אגרות רישוי.
זה מתחיל מרעיון, הצצה בגלובוס, חלומות על חציית יבשות, תרבויות ושפות. לאט לאט הרעיון מתגבש בדמיון ומקבל צורה, עד לתכנית ממשית להגשמתו.
יש כל כך הרבה מקומות לטייל בהם, במיוחד אחרי צבא: דרום אמריקה, הודו, דרום-מזרח אסיה, אפריקה, ובעוד שמקומות אלו מדהימים בנופים ובתרבות שלהם, פחות רציתי לעלות למטוס ולאחר כמה שעות להגיע לקצה הגלובוס. רציתי לראות ולהרגיש את השינוי בקרקע. להרגיש את השינוי התרבותי, את השפה המשתנה, ולראות את הנופים מתחלפים לי מול העיניים. המקום הרחוק ביותר שראיתי על מפה היה מונגוליה, ומשם הרעיון התחיל להתגלגל. למה לא לנסוע למונגוליה? לעבור דרך כל המדינות ולחצות מאירופה לאסיה – נשמע כמו רעיון שיתאים לי לטיול.
גרתי בווינה כשנתיים לפני שהחלטתי לצאת לטיול. אני בן 24, והעבודה הייתה בעיקר כדי לממן את הלימודים. משארית הכסף שהרווחתי החלטתי שאני רוצה לטייל. ישבתי בבית והתחלתי לתכנן. שרטטתי מסלול בגוגל מפות ובאופן שרירותי בחרתי מדינות שבהן אעבור בדרך למונגוליה. היו לי שלוש אפשרויות. הראשונה דרך פולין ובלרוס ישר לרוסיה, ומשם כל הדרך למונגוליה. השנייה היא דרך אוקראינה, ואז רוסיה לקזחסטן, ואז שוב רוסיה ומונגוליה (אי אפשר להיכנס לסין עם אופנוע). אפשרות שלישית ואחרונה היא דרך טורקיה, גיאורגיה, ואז להיכנס למדינות הסטן. בסוף נבחר המסלול השלישי והיותר מאתגר דרך טורקיה, גם כי אוקראינה ורוסיה היו ביחסים בעיתיים באזורי הגבול וגם כי רציתי לחזור לגיאורגיה שוב. ככל שהימים עברו ככה המסלול עבר סלקציה יותר רצינית, נקודות ציון כמו הרי הקרפטים ברומניה נבחרו, משם לכיוון הים השחור. להגיע לאיסטנבול ולחצות את טורקיה עד לגיאורגיה. אצטרך להתחיל בבקשות לוויזות לאוזבקיסטן, קירגיסטן וקזחסטן. לאט לאט התכנית החלה להתגבש ולקבל צורה. נשארה השאלה החשובה – באיזו צורה להגיע לשם?
על אופנוע, זה ברור – אבל איזה? (בגיאורגיה)
כמובן שהכלי היחידי שעלה לי לראש זה אופנוע. אני רוכב על אופנועים – אמנם לא הרבה שנים ונכון שאני לא הכי מנוסה – אבל את השריטה הזאת אפשר להבין רק אחרי סיבוב של המצערת בפעם הראשונה. רק באופנוע אתה מרגיש את הנוף, את הרוח. אתה מריח את התבלינים בשווקים, את ריח שתן הפרות בכפרים ואת ריח האוויר הנקי לאחר ימים גשומים. אתה מביט באנשים המקומיים שיושבים בצד הדרך ורואה את הלבן בעיניים שלהם כשהם מסתכלים עליך, מרגיש את ליוויי המבטים שלהם כשאתה עובר לידם בכביש. אתה רואה את הנהגים בצמתים מרומזרים יושבים מכונסים בתוך הרכב, כאילו מתחבאים ומגנים על עצמם מהעולם היפה שיש בחוץ. אתה, לעומת זאת, חשוף לגמרי – למזג האוויר ולדרך המשתנה תמיד. אין רכב עם מזגן, אין מיגון סביבך, אין להניח יד על ההגה ולבהות בדרך. הרגשת התלות בסביבה היא מאוד חזקה. אתה חשוף, אבל עם זאת מבודד מאוד בקסדה, כאילו בעולם משלך. אותו טיול ברכב יהיה שונה לגמרי על אופנוע. באופנוע אתה מוגבל מאוד לדברים שאתה לוקח, אין את החופש לזרוק הכל לתא המטען ולצאת לדרך כשבמקרה הגרוע לקחת כמה דברים אקסטרה. כל חפץ נשקל בקפידה, כל מכנס וכל אביזר הנאה כמו ספר נלקח לאחר מחשבה. אתה לוקח רק את המינימום – מה שאתה צריך כדי להתקיים.
אז האופנוע יהיה הכלי התחבורה. השאלה הגדולה והמעניינת יותר היא – איזה אופנוע זה יהיה?
לא לוקח הרבה זמן כדי לרדת לגמרי מהרעיון של טיול חוצה יבשות על אופנוע. חיפושים אחדים בגוגל והתוצאות לא מאחרות לבוא,: האופנועים המוצעים לטיולים שכאלה, לסביבה שכזאת, הם אופנועי אדוונצ'ר מרהיבים ומעוררי חשק. קל להפליג בדמיון ולראות את עצמך על ב.מ.וו R1200GS, סופר טנרה או אפריקה טווין החדש, חוצה יבשות ונהרות, טורף את השטח ומשייט בכבישים המהירים. אבל מבט על המחיר של כל אחת ממכונות המלחמה הללו ישאיר לך את זה בדמיון. במיוחד אם אתה בן 24 שחוסך ללימודים.
בין החיפושים גם עולות תוצאות מעניינות. אנשים שטיילו על אופנועים פשוטים, אפילו יותר מדי פשוטים. ככל שאני מעמיק בזה מחשבה ככה אפילו זה נשמע לי יותר סביר והגיוני לטייל עם אופנוע קטן. הרי המנוע מאוד פשוט, מקורר אוויר עם קרבורטור. החלקים זולים וניתנים להשגה כמעט בכל מקום, במיוחד אם זה אופנוע סיני. באוזבקיסטן לדוגמה, פגשתי צמד רוכבים על ק.ט.מים שהיה לאחד מהם בעיה בקרבורטור. הוא סיפר לי שהוא צריך למצוא סוכנות או להזמין מהאינטרנט במשלוח מהיר שיחכה לו בטשקנט, וזה ייקח זמן ויעלה כסף ויעשה כאב ראש. לעומת זאת, אצלי, במקרה של תקלה אוכל ברוב המקרים לסדר זאת בעצמי עם ערכת כלים מינימלית או למצוא מכונאי כמעט בכל מקום שיידע להתעסק עם המנועים האלה, במחיר יחסית שפוי.
מבחינתי הנסיעה האיטית היא אפילו בונוס. הרי אני יוצא לטייל על אופנוע, ליהנות מהנופים ומהתרבויות, ולא לתת גז בלי לשים לב לכלום חוץ מאשר לכביש. אפשר להגיע מאיטליה לאוזבקיסטן ב-10 ימי רכיבה, אבל כמה תרבות ונוף תראה בדרך? כנראה שלא הרבה. יש גם את הצד הפסיכולוגי בעניין. כשאתה רוכב על אופנוע ששווה יותר מהמשכורת השנתית של המקומיים, אם לא של 10 שנים, באופן אוטומטי המקומיים יחייבו אותך ביותר כסף – אם זה על אוכל כשאתה עוצר לאכול בדוכן או אם זה דלק שאתה קונה בבקבוקים כשאתה נתקע בלי. לעומת זאת, נסיעה על אופנוע קטן, אופנוע שבו המקומיים משתמשים בעצמם, יגרום להם לחיבור שונה איתך. בדרך כלל זה יהיה השתאות, גיחוך קל, ואז יציעו לך עזרה בדרך. הסיבה האחרונה שהחלטתי לקנות אופנוע קטן היא האתגר. כל אחד יכול לעלות על אופנוע אדוונצ'ר בנפח ליטר ולרכב למונגוליה, אבל על 125 סמ"ק זה יהיה קשה, ואני קצת סדיסט שאוהב כשקשה, אז לאחר לבטים רבים קניתי את האופנוע – סאן-יאנג 125 סמ"ק.
לא פשוט להתארגן לטיול שכזה. נכון, יש הרבה מידע באינטרנט, אבל כשאתה יוצא למסע משלך, כשאתה צריך לארגן את האופנוע ולאבזר אותו, במיוחד אם זה לא אופנוע שמיועד לטיולים כאלה, המציאות שונה מהדמיון. כמה פעמים ביקרתי בחנות האופנועים 'לואיס' שבווינה – אני כבר לא זוכר. לא קניתי הרבה, אבל בעיקר התלבטתי מה צריך ומה סתם מנסים למכור למטיילים. החלטתי על תיקי צד, תיק מיכל, תיק גדול שאותו אקשור מאחור עם רצועות, וחוטי חשמל עם חיבור למצית כדי להטעין את הטלפון הנייד ואת הגופרו תוך כדי רכיבה. בנוסף רכשתי גם כיסויים למזלג הקדמי. תיארתי לעצמי שהמזלג יתלכלך בבוץ והגומי המבודד ייהרס עם הזמן, אז העדפתי להקדים תרופה למכה. הוויזות והפרוצדורות עם הביטוחים (הכל בגרמנית כמובן) החלו לרוץ במקביל להכנת האופנוע. סוכן הביטוח האוסטרי שמט את הלסת כששמע שאני נוסע עם האופנוע למונגוליה ולא האמין לי. "עם אופנוע כזה?", הוא שאל אותי. "כן, עם אופנוע כזה", השבתי לו.
אנשים טובים באמצע הדרך (בקזחסטן)
והטיול? עלה על כל ציפיותיי. אני יודע שהרבה קוראים כנראה באים מעולם האופנועים ומעוניינים לדעת קודם כל איך האופנוע תפקד (שמו של האופנוע הוא 'בליץ'. אפשר גם 'בליצי'), ולכן אתחיל בזה. אני חייב להתחיל בעובדה שאני עצמי הייתי מופתע, ציפיתי לתקלות ולבעיות. הרי זה לא מנוע שאמור לסחוב כל כך הרבה ציוד למרחק כל כך גדול עם משקל כזה כבד. אבל לא הייתה לי אפילו תקלה אחת ב-4 חודשים של טיול! ואני מתכוון לשום תקלה. בכל בוקר הוא הניע כמו גיבור בסרט, מסרב להיכנע. לא ריחמתי עליו. נסעתי איתו במדבריות שבאוזבקיסטן ב-40 מעלות חום במהירות של 30 קמ"ש בגלל תנאי הכביש, הייתי צריך לאלתר מערכת קירור למנוע. בקבוק מים שקשור מקדימה עם חור שיתיז על המנוע. הייתי אתו בגיאורגיה בהרים, ולאחר 3 שעות נתקעתי איתו בבוץ. שקענו עד גובה הברכיים ולא הצלחתי לצאת, עד שטרקטור מקומי עבר. הרמנו את האופנוע עליו והוא חילץ אותי. וכמובן, רכיבה בתנאי השטח הקשים של מונגוליה. המתלים לא הפסיקו להיטרק, הייתי בטוח כבר שבשלב מסוים השלדה הולכת להישבר. אלו תנאים מאתגרים אפילו לאופנועי שטח, שלא לדבר על אופנוע 125 סמ"ק טייוואני שייעודו זה לקפוץ למכולת הקרובה.
המסלול עצמו עבר כמתוכנן, אפילו שהוא נקבע שרירותית בגוגל מפות ולא היה לי ניסיון קודם בתכנון מסלולים. היו הפתעות בדרך, טובות ופחות טובות. בקירגיסטן תכננתי להחליף שרשרת בבישקק כי היא הייתה רפויה מדי ולא ניתן היה למתוח אותה יותר, אבל היא נפלה לי מהאופנוע כמו שרשרת של אופניים. הייתי צריך לפרק את הבלם האחורי לגמרי, לחבר אותו עם חוט ולמתוח את השרשרת אפילו עוד יותר. היו מקרים מסוכנים כמו ללכת לאיבוד באיסטנבול. העיר הייתה עצומה והמקומיים נוסעים שם בפראות. כבר הייתי על סף ייאוש כשעצרתי במסעדה לאכול שווארמה. מסתבר שהבחור שם דיבר גרמנית, והוא ישב איתי בחוץ על קפה וסיגריה וממש התלהב מהטיול. לאחר מכן הוא הדריך אותי איך להגיע למרכז העיר.
בקזחסטן בחור עם הבן שלו נסע לידי, צפצף ונופף לי לשלום תוך כדי נסיעה. לאחר מכן הוא סימן לי לעצור בצד. הוא ובנו יצאו החוצה ולחצו לי ידיים וצילמו תמונות. נתתי לבן שלו לחבוש את הקסדה שלי וצילמתי אותו. בסוף האבא הביא לי כרטיס סים טעון באינטרנט במתנה, ונסע לדרכו. בצ'צ'ניה שני בחורים עצרו לידי בצד הדרך והזמינו אותי אליהם הביתה לאכול צהריים, ככה סתם כי ראו שאני מטייל, בין אם על אופנוע ובין אם לא.
נופים עוצרי נשימה ודרכים משובשות (בקירג'יסטן)
אחת מהחוויות הפחות טובות הייתה התרסקות קילומטר לפני הגבול עם אוזבקיסטן. הדרך הייתה כל כך נוראית שהייתי צריך לרכב בשבילים שבצד הדרך. החום הכבד השפיע על שיקול דעתי, ובגלל החול הרך איבדתי אחיזה. הייתי עדיין עם צמיגי כביש. רגל ימין שלי נתקעה תחת האופנוע בלי אף אחד בסביבה . נאבקתי 10 דקות כדי להרים את האופנוע, ולבסוף הצלחתי לשחרר את הרגל, לעקם את הכידון חזרה לצורתו המקורית ולהמשיך ברכיבה.
לאורך כל הדרך נתקלתי באיסנפור אנשים טובים שרוצים לעזור. אבל כמובן, כמו בכל מקום בעולם, מנסים 'לעקוץ'. צריך פשוט להיות ערני, עם יד על הדופק תמיד. זה אחד הדברים הקשים בטיול, ולא ציפיתי לו. הקושי המנטלי של להיות לבד, כל מעבר גבול, כל הטפסים, כל האנשים שמנסים לקחת ממך כסף סתם. אתה צריך להתמודד עם כולם כשאתה מוקף בזרים, אין לידך איש שעליו אתה יכול לסמוך. הרגשה קשה ממה שציפיתי. לפעמים העדפתי להחליק הרבה דברים מאשר להתמודד איתם. למשל בקירגיסטן. באחד הכבישים בהרים עצרתי להשתין מאחורי תחנת אוטובוס ולכיוון השיחים. מיד אני שומע צפירה. מסתובב ורואה שוטר בתוך רכב אזרחי מצלם אותי, והשני מסמן לי לבוא אליו. הוא דיבר בקירגיזית וביקש ממני באגרסיביות להיכנס לרכב שלהם. טענתי שאני לא עוזב את האופנוע והם התחילו ללחוץ ולצעוק. נכנסתי למושב האחורי אבל השארתי דלת פתוחה עם רגל חצי בחוץ לכל מקרה. מכאן התחיל תהליך השוחד. לקח לנו כמה דקות ובסוף סיכמנו על מחיר – כ-10 יורו, ושרק יעזבו אותי לנפשי. לאחר התשלום הם פשוט נעלמו. זה קרה לי לא פעם בקירגיסטן.
בסך הכל הטיול היה חוויה מדהימה, ואחד המסרים שאני ארצה שאנשים ייקחו איתם זה שטיול על אופנוע לא חייב להיות יקר, לא צריך יותר מגוגל מפות כדי לבנות מסלול, לא צריך שנים של תכנון, ואפילו לא צריך רישיון על אופנוע גדול. רישיון קטן יכול להספיק. המשתנים של גודל ונפח האופנוע נעלמים ברגע שרוכבים בכבישים היפים בעולם ומכירים את האנשים המדהימים שרק רוצים לעזור לך בדרך.
על הטיול הזה אני יכול לכתוב הרבה חוויות וסיפורים, אבל אני אסיים במשפט אחד של בחור בשם טד סיימון שהקיף את העולם פעמיים על אופנוע, ב-1973 וב-2001– משפט שליווה אותי לאורך כל הדרך:
"…It’s the interruptions of the journey, not where you are going"
בעקבות הורדת מס הקנייה לכלים דו-גלגליים בנפח 125 סמ"ק מ-40% ל-25%, מטרו מוטור, יבואנית ימאהה, קוואסאקי וסאן-יאנג, מפרסמת את המחירון החדש והעדכני לדגמי ה-125 סמ"ק שלה, וזאת על אף שיש כלים שעליהם שולם מס הקנייה הישן של 40%.
רוב הכלים ירדו בשיעור של 500 ו- 1,000 ש"ח, אם כי יש גם כלים שמחיריהם ירדו ב-1,500 ו-2,000 ש"ח.
מטרו-מוטור, יבואנית ימאהה, קוואסאקי וסאן-יאנג, תחל בשיווק את מוצרי היצרנית השבדית אוהלינס (OHLINS) למותגים שבייבוא החברה.
מטרו תחל כאמור לשווק את מוצרי החברה המיועדים לכלים מתוצרת ימאהה קוואסאקי וסאן יאנג באופן בלעדי, כאשר מוצרי אוהלינס למותגים דו-גלגלי אחרים ימשיכו להיות מיובאים ומשווקים על-ידי ליגל.
במסגרת המהלך, ישווקו בולמים אחוריים וקדמיים, משככי היגוי וקיטים לשיפור בולמים לאופנועי כביש ושטח בכל סניפי מטרו, כאשר מדיניות התמחור נועדה להיות אטרקטיבית. כך למשל, בולם אוהלינס אחורי לימאהה MT-09 יימכר ב- 2,896 ש"ח. קפיצים מותאמים למשקל הרוכב במחיר של החל מ-661 ש"ח. משכך היגוי ל-WR250 במחיר של 1,330 ש"ח.
את ליין מוצרי אוהלינס ניתן להשיג בסניפי מטרו מוטור החל מחודש יוני, כאשר את ההתקנה ניתן לבצע באחד ממרכזי השירות של מטרו מוטור.
מטרו מוטור, יבואנית סאן-יאנג לישראל, מגיבה במהירות לקימקו דאונטאון 250 שהגיע בשבוע שעבר לארץ ויוצאת במבצע על קטנוע המנהלים שנמצא על הכוונת של הדאונטאון – הג'וימקס 250Xi. במסגרת המבצע יימכר הג'וימקס 250Xi ב-25 אלף ש"ח (24,985 ש"ח לפני הוצאות רישוי) במקום 26,485 – כלומר הוזלה של 1,500 ש"ח. גרסת הספורט של הג'וימקס 250Xi, שמגיעה עם מערכת ABS ומשקף כהה ונמוך , תימכר כעת ב-26,985 ש"ח במקום 27,485 ש"ח (שוב, לפני הוצאות רישוי). בנוסף מציעה מטרו פריסה ל-24 תשלומים שווים, ללא ריבית וללא מקדמה.
הסאן-יאנג ג'וימקס 250 הוא הכלי הדו-גלגלי השני הנמכר ביותר בישראל. בשנת 2015 נמכרו כ-750 יחידות של גרסת ה-Xi הרגילה, ועוד כ-270 יחידות של גרסת הספורט, ובסך הכל 1,020 יחידות. הוא שני רק לקימקו מובי 125, שמכר כ-1,400 יחידות. כעת, עם הגעתו ארצה של הקימקו דאונטאון 250 (שמחירו 29,700 עם ABS וכולל אגרות רישוי), במטרו מורידים את הכפפות ונלחמים בגזרת המחיר. המרוויחים העיקריים הם כמובן הצרכנים.
כמו בכל סוף שנה, גם היום (א') סיכמה מטרו-מוטור, היבואנית הגדולה בשוק הדו-גלגלי המקומי, את שנת 2015, ונתנה תחזית ותכניות לשנה הקרובה – 2016. בראש בראש החדשות – גידול במכירות ב-2015, בעיקר בשל עבודות הרכבת הקלה, דגמים חדשים ל-2016, וכן מחלקת שטח חדשה שתתמקד במוטוקרוס ואנדורו ובין היתר תפעיל תחרות מוטוקרוס לילדים לעידוד הספורט המוטורי.
נתחיל במספרים. במטרו מספרים את מה שאנחנו יודעים ורואים כבר כמה חודשים בדו"חות התוצרים של איגוד לשכות המסחר – אחרי כמה שנים של דשדוש במקום, השנה סוף סוף ישנה עלייה במכירות דו-גלגלי בישראל. עד אמצע 2015 הנתונים היו זהים לשנים הקודמות, אולם מאמצע השנה חל זינוק במכירות דו-גלגלי, וזאת בשל עבודות התשתית לרכבת הקלה והעומסים שהן גורמות, מה שמעודד אנשים לעבור לדו-גלגלי. הגידול השנה עומד על כ-7-8%, למעלה מ-1,000 כלים, מה שאומר שאת שנת 2015 נסיים עם כ-15,500 דו-גלגליים בסה"כ, וזאת בלי אופנועי ספורט מוטורי שנמכרים ברישוי אפור, כשההערכה מדברת על כ-800 כלים. הגידול נובע מחזרה של רוכבים שפרשו מהתחום בשילוב עם רוכבים חדשים שהצטרפו.
מגמה נוספת שאנחנו רואים במשך כל השנה ועליה מצביעים כעת במטרו, היא התחזקות תחום האופנועים הבינוניים בנפחים 250-700 סמ"ק. ההתחזקות הזו מעלה את אחוז המכירות של אופנועים ללמעלה מ-20% מכלל המכירות (כ-3,500 אופנועים), נתון המתקרב לנתוני שנות ה-90. ושוב נזכיר שבמספרים הללו לא נכללים כלים ברישוי אפור. מרשים ביותר. אחת הסיבות העיקריות לגידול הזה היא הרפורמה במס הקנייה, שגרמה להורדת מס בדיוק על הסגמנט הזה.
ימאהה MT-07 – להיט מכירות (צילום: בני דויטש)
את הגידול המסיבי ביותר רושמת השנה ימאהה, עם עלייה חדה של כ-1,000 כלים. העלייה הזו נובעת מהתחזקות של כמה כלים: ראשית הטריסיטי 125, שמכר עד עתה למעלה מ-400 יחידות והחזיר הרבה רוכבים לדו-גלגלי. גם משפחת ה-XMAX, ובעיקר ה-250, הפכה לפופולרית בקרב רוכבים צעירים, וכמובן – ה-TMAX530, שהשנה שבר את שיא כל הזמנים עם למעלה מ-600 יחידות. להזכירכם, זהו קטנוע שעולה יותר מ-80 אלף שקלים! כלים נוספים של ימאהה שמוכרים יפה הם כמובן משפחת ה-MT, כשגם ה-MT-07 וגם ה-MT-09 מתקרבים ל-150 יחידות בשנה. נתון בלתי נתפס כשמדובר על אופנועים גדולים.
2016
במטרו אופטימיים מאוד כשהם בוחנים את המגמות שיובילו ל-2016. הסיבה העיקרית היא, כאמור, עבודות התשתית של הרכבת הקלה. גדי אבירם, מנכ"ל מטרו, משתמש במשל הצפרדע וסיר הבישול כדי להמחיש את המצב, שכן עם התחלה של עוד ועוד מוקדי עבודות, הנהג הישראלי מתרגל לעוד ועוד עיכוב בדרך, אולם יש כאלה שאומרים עד כאן ומחפשים פתרון אחר. כמו שכולנו יודעים, הפתרון המהיר והפשוט ביותר הוא תחבורה דו-גלגלית. לכן הצפי הוא שבשנת 2016 השוק הדו-גלגלי יגדל ב-10-15% ללמעלה מ-18,000 כלים בשנה, נתון שמקרב את השוק לתקופת השיא של 2008. כמו כן הצפי הוא להתחזקות מחודשת של סגמנט ה-125 סמ"ק בגלל רוכבים חדשים שייכנסו לתחום.
בתחום ביטוח החובה ממשיך איגוד יבואני הדו-גלגלי במאמצים להוזלה, גם על ידי הסכם החציה, שכן עם גידול במצבת כלי הרכב והתשלום הקבוע של 6% מגיע יותר כסף מביטוח רכב לפול, מה שאמור להוזיל את הביטוח בפול, וגם על ידי החזרי כספים שמגיעים לדו-גלגלי מקרנית – שם נמצא עודף של כסף רב בגלל גביית יתר ופחות תביעות מהצפוי.
ימאהה MT-03
דגמים חדשים
בשנת 2016 יגיעו כמה וכמה כלים חדשים משלוש היצרניות שאותן מטרו מייבאת ארצה. מימאהה יגיעו בינואר גרסאות ה-IRON של ה-XMAX250/400, באבזור אלומיניום ועור, עם ABS כסטנדרט, ובמחירים של 31,985 ו-41,985 ש"ח בהתאמה. בפברואר תגיע גרסת ה-LUX היוקרתית של ה-TMAX530 במחיר של 83,985 ש"ח, ויגיעו כל אופנועי סדרת ה-MT החדשים: MT-03 יגיע באפריל במחיר של 41,985 ש"ח כולל ABS, ה-MT-10 המסקרן, שבנוי על בסיס ה-YZF-R1, יגיע גם הוא באפריל ויעלה מתחת ל-100 אלף ש"ח, וצמד ה-XSR בנפחים 700 ו-900 סמ"ק, שבנויים על בסיס ה-MT-07 ו-MT-09, צפויים להגיע בינואר ובאוגוסט ולעלות 64,985 ש"ח ו-75,985 ש"ח בהתאמה.
מקוואסאקי צפוי להגיע בינואר ה-ZX-10R החדש והמשוכלל של 2016, שמחירו יישאר כשל הדגם היוצא – 129,985 ש"ח. ה-J125, הקטנוע החדש של קוואסאקי שבנוי על בסיס הקימקו דאונטאון 125, לא יגיע ארצה בשלב זה בשל מחיר לא אטרקטיבי.
החידוש העיקרי מסאן-יאנג השנה הוא מתיחת הפנים שקיבל רב המכר המקומי – הג'וירייד 125/200, שיגיע באפריל עם ABS כסטנדרט (טרם נקבע מחיר). עלייה מחודשת עושה הפידל, בנפחים 125 ו-200 סמ"ק ובמחירים של 11,985 ו-13,985 ש"ח בהתאמה. שנה מאוחר יותר, ב-2017, יגיע גם ה-MAX500 החדש שהוצג במילאנו.
ימאהה WR450F – בקרוב גם ה-250 בארץ!
מטרו רייסינג
אחת הבשורות החשובות של מטרו היא מחלקה חדשה בשם מטרו רייסינג שתרכז את כל תחום אופנועי האנדורו והמוטוקרוס של החברה – ברישוי צהוב ואפור. הבשורה הגדולה היא שהימאהה WR250F החדש, שהוצג ב-2015, יגיע ארצה במהלך אפריל ויעלה 55,985 ש"ח. כלים נוספים של ימאהה תחת המטרייה של מטרו רייסינג הם ה-WR450F (מחיר 59,985 ש"ח), ה-YZ250F (מחיר 38,985 ש"ח ברישוי אפור), וה-YZ450F (מחיר 39,985 ש"ח ברישוי אפור). מקוואסאקי מגיעים צמד אופנועי המוטוקרוס ברישוי אפור – ה-KX250F וה-KX450F (מחירים 38,985 ש"ח ו-39,985 ש"ח בהתאמה), וכן צמד אופנועי המוטוקרוס המוסבים לאנדורו על ידי סדנת KL האיטלקית ונמכרים ברישוי צהוב – KL250F ו-KL450F (מחירים 56,985 ש"ח ו-58,985 ש"ח בהתאמה).
כדי לעודד את הספורט המוטורי בקרב ילדים ולעזור בבניית תרבות מוטורי, במטרו מכריזים על תחרות 'אלוף נולד', במסגרתה ישתתפו 25 ילדים בני 8 עד 15, רוכבי ימאהה או קוואסאקי, בתחרות מוטוקרוס שתתקיים בחוה"מ פסח ושבה 3 ילדים יזכו בפרסים. עד אז יתקיימו מיונים, אימונים וחלוקה לקבוצות, כשבסיום התחרות שלושת המקומות הראשונים יזכו בפרסים יקרי ערך: מקום ראשון שווי האופנוע + תחזוקה לעונת המרוצים + ציוד רכיבה, מקום שני שווי תחזוקה + ציוד רכיבה, ומקום שלישי שווי תחזוקה או שווי ציוד רכיבה. יפה ומרשים.
נתונים טכניים: מנוע 250/300 סמ"ק, הספק 23 כ"ס, מומנט 2.3 קג"מ, תמסורת וריאטור, גובה מושב 755 מ"מ, צמיגים 110/90-13, 130/70-13
סאן-יאנג ג'וימקס ספורט – כאן בגרסת 300 סמ"ק
מה זה?
הג'וימקס ספורט הוא גרסה חדשה של הג'וימקס 250Xi / 300Xi שמציעה כמה תוספות כמו משקף קצוץ מושחם, מושב בריפוד יוקרתי עם רקמה וסכמת צביעה שונה. בנוסף, גרסת ה-250 של הספורט מגיעה כסטנדרט עם מערכת ABS – מה שאין ב-250 הרגיל, ונכון להיום גם בשאר קטנועי ה-250 סמ"ק בשוק הישראלי. לעומת זאת, ה-300 הרגיל וה-300 ספורט מגיעים שניהם עם מערכת ABS. פרט לכך מדובר באותו ג'וימקס מוכר וטוב עם אותו בסיס מכני.
ביצועים
בגדול, בדיוק כמו של ג'וימקס רגיל. אנחנו רכבנו על גרסת ה-300 סמ"ק, שמציעה מעט יותר מומנט וטווח שימוש רחב יותר מה-250, אם כי ההבדל לא באמת משמעותי (רק הקפיצה במחיר הביטוח כן…). המנוע רך ונעים לשימוש, מערכת הווריאטור משתלבת היטב והיא חלקה ויעילה, וההתנהגות העירונית מצוינת. מערכת המתלים מספיק קשיחה כדי לייצר כלי יציב, אם כי המתלה הקדמי יודע להתמודד היטב עם האספלט העירוני המשובש.
מחוץ לעיר בנסיעה על כבישים בינעירוניים מהירים מדדנו מהירות סופית של כמעט 150 קמ"ש, אם כי הקטנוע לא מרגיש במיטבו במהירויות האלה ומעדיף שיוטים נינוחים יותר על כ-120 קמ"ש.
קטנוע עירוני ובינעירוני מצוין ומהודק
איך זה מרגיש?
כמעט כמו ג'וימקס רגיל, למעט המשקף הקצוץ והשחום שנותן תחושה כאילו ספורטיבית. המושב נוח ומפנק, גם את המורכב, תנוחת הרכיבה מצוינת, והקטנוע קל לתפעול ומרגיש בשל ושלם. מתחת למושב יש מקום לקסדה מלאה ועוד תיק או קסדת 3/4, ופתיחת המושב מתבצעת על ידי כפתור בבית המתגים. מערכת ה-ABS יעילה, אם כי היא נכנסת לפעולה מעט מוקדם מדי – במיוחד מאחור. יחד עם זאת, אין לנו ספק שהמערכת צריכה להיות פריט חובה בכל קטנוע בסגמנט. השורה התחתונה היא שמדובר בקטנוע מצוין לתחבורה אורבנית ופרברים, כשאפשר גם לצאת איתו לרכיבות ארוכות יותר מדי פעם.
עלויות
גרסאות הספורט של ה-250 וה-300 עולות בדיוק 1,000 ש"ח יותר מהגרסאות הרגילות. ל-250 זה משתלם מאוד משום שבתוספת של 1,000 ש"ח מקבלים מערכת ABS – שכאמור לא מגיעה עדיין בגרסה הרגילה וסביר להניח שתגיע בהמשך (אם כי ה-250Xi הרגיל נמכר כעת במבצע קיץ של 1,500 ש"ח הנחה, מה שמגדיל את הפער ל-2,500 ש"ח עד לסיום המבצע). לגרסת ה-300 זה פחות משתלם, שכן פרט למשקף ולכיסוי המושב לא מקבלים יותר מהגרסה הרגילה. בסך הכל זהו שלב נוסף באבולוציה של הג'וימקס, גם אם קטן, ולא בכדי זהו אחד מהקטנועים הנמכרים בישראל.
מטרו מוטור, יבואנית סאן-יאנג לישראל, מודיעה על קריאת תיקון (ריקול) לסאן-יאנג ג'וימקס 125xi, 250xi ו-250fi משנת ייצור 2014. קריאת התיקון מתייחסת לכשל אפשרי בשסתום בבלם האחורי העלול לגרום לאי-שחרור הלחץ מבוכנת הבלם בזמן עמידת הכלי (מצב סטטי). במסגרת קריאת התיקון ייבדק השסתום ויוחלף במידת הצורך.
משך התיקון עומד על כשעתיים וחצי, והוא יתבצע ללא תשלום ל-793 כלים שבמסגרת הריקול בכל אחד ממוסכי החברה. הודעות יישלחו בדואר לבעלי הכלים. ניתן גם לבדוק אם הכלי שברשותכם נכלל בריקול במוקד שירות הלקוחות של מטרו בטלפון 03-6335614.
