כתב: עמית יולביץ'; צילום: סקוטרמן
לקבוצת הרכיבה שלנו תמיד היה את החלום לצאת למסע אופנועים בירדן, אך זה לא היה אפשרי בגלל ההגבלות הקשות שיש על כניסת אופנועים לירדן. בפעם האחרונה שניסו לעשות זאת לפני כמה שנים, הגיעה קבוצה למעבר הגבול, מספר אופנועים הצליחו לעבור, ואז סגרו את המעבר והודיעו שאין כניסה לאופנועים לירדן. הרבה אגדות נקשרו סביב הסיפור הזה, אך העובדה היא שלא נכנסו קבוצות אופנועים לירדן מזה שנים ארוכות.
התפנית בעלילה קרתה לפני כחודשיים, כשדני יצר קשר ואמר שיקי שקרל יכול לארגן כניסה לקבוצת אופנועים לטיול בירדן. יקי הוא הבעלים של חברת DNAPRO, חברת הפקות אשר בין היתר מפיקה את האירועים השנתיים של חטיבת האופנועים של ב.מ.וו-ישראל, ומשם היכרותנו, שכן אנו – מועדון BMWGSIL – עוזרים ליקי בתכנון ובהובלת מסלולי הטיולים באירועים אלו, כך שנוצר בינינו קשר חברי. יקי הוא גם הבעלים של המרכז הישראלי לסיור, והוא הוציא טיולי ג'יפים רבים לירדן. המשימה ליקי הוגדרה: טיול אופנועים לירדן!
לא נאריך כאן בהשתלשלות העניינים – והיו עניינים והייתה השתלשלות – אך לאחר מספר שבועות התקבל אישור כניסה חריג משר בכיר בממשלה הירדנית. יש לנו את זה!
תוך ימים ספורים יקי תפר הפקה גרנדיוזית, תכנית טיול שלמה, מלווה ישראלי – שמעון טובי, מלווה ירדני – ד"ר סמי חסנאת הידען והחביב, חבר אישי של יקי – והנה לכם תחילת הסיפור.
בתוך הזמן הזה התארגנה לה קבוצה של 17 רוכבים, שכוללת ברובה חברים אשר רוכבים יחד במועדון BMWGSIL, דני ומוש, עמוס מנהל המועדון, ובסך הכל 15 אופנועי GS, וגם שני אופנועים אחרים – אחד ק.ט.מ 790 אדוונצ'ר של בן הדוד של ד"ר דבורי שלנו, ואחד ימאהה של אחי הגדול יונתן. למשפחה אי אפשר לסרב.
בחמישי בבוקר התייצבנו כולנו במעבר הגבול רבין סמוך לאילת. כל תחנה במעבר הגבול – הן בצד הישראלי ובעיקר בצד הירדני – הסירה חשש נוסף וקירבה אותנו לחלום. אחרי כשעתיים וחצי של חרדות התכנסנו בחדר VIP בחלק הירדני של מעבר הגבול, כשהאופנועים עם מספרים ירדניים, הפרוצדורות מאחורינו, ואפילו זכינו לקבלת פנים מרגשת מבכיר במשטרה הירדנית אשר הגיע במיוחד לכבודנו, בירך אותנו בברכות חמות והדגיש שהוא מקווה שאנחנו לא הקבוצה האחרונה ושהם מקווים מאוד שבעקבותינו יגיעו קבוצות מאורגנות נוספות. מרגש!
זהו, אנחנו על האופנועים בירדן! קולונל ארז שלנו כתב פוסט בפייסבוק כאשר עברנו את הגבול, ותוך דקות הרשת התלקחה וקיבלנו עשרות וואטסאפים זועמים – למה אני לא, ולמה לא אמרת. מתנצל חברים, זו הייתה כניסת ניסיון. בפעמים הבאות אדאג שתדעו מראש כולכם.
חצינו את עקבה והמשכנו עד גבול סעודיה, ומה אפשר לומר – הצגה גדולה הייתה שם. מעולם לא ראו דבר כזה בעקבה. עשרות אנשים צילמו את שיירת האופנועים המרשימה כשעברנו בעיר. חוויה נחמדה. אחד הסרטונים שעלה בפייסבוק היה של שוטר ירדני במעבר שצילם אותנו נכנסים על רקע תמונת המלך, "ווולקאם, וולקאם" – חזר ואמר בסרטון. ממש מרגש.
בצהרי היום עלינו לוואדי רם. ובכן, כל מה שחשבתם שאתם יודעים על ואדי רם, מתגמד כנגד הנופים המהממים של המקום המיוחד הזה. מי שלא היה שם – על גבי אופנוע, ברכב או ברגל – מוטב לו שיעשה זאת. זה באמת מקום מיוחד במינו עם נופים שלא מהעולם הזה. חברי הטוב סקוטרמן, איש פול גז, הביא את הטובה שבמצלמותיו ואת מבחר עדשותיו, והוא האחראי לגלריית התמונות.
בערבו של יום ולאחר שדהרנו מעט במלחה גדולה והשתובבנו מעט בחולות, הגענו למחנה אוהלים בתוככי ואדי רם. בתחילה חשבנו שיקי חסך עלינו ושם אותנו באוהל. אך במהרה גילינו שזה לא ממש אוהל, אלא מאהל בוטיק כזה, יוקרתי. שלחתי וואטסאפ נזעם ליקי שמדרדר לי החבר'ה. אני מרגיל אותם לישון עם נחשים ועקרבים, והוא עם אוהלי בוטיק.
במאהל העלו לנו מטעמים מבור באדמה – מטפונה אמיתית ומשובחת. בכלל, במהלך ימי הטיול האוכל היה ברמה הגבוהה ביותר שאפשר להעלות על הדעת: שלוש ארוחות ביום, כל אחת יותר טעימה מהשנייה.
בבוקר שישי רחצנו בבריכה נהדרת בוואדי רם. אצלנו בפק"ל יש תחתוני צלילה – תמיד מוכנים לאיזו חוויית מים מזדמנת על הדרך.
משם יצאנו לדרך לפטרה, אבל שום דבר לא הכין אותנו לדרך. ידענו את התכנית ואת המסלול באופן כללי, אבל שום דבר לא הכין אותנו לדרך נאקב סעידא -ירידה מסחררת לערבה הירדנית דרך אחד מכבישי האופנועים הטובים עליהם רכבתי מעולם. פיתולים על פיתולים, שינויי גובה פתאומיים, שמאלה-ימינה בעיקולים עיוורים עם עלייה או ירידה – מטורף לחלוטין. והבעיה היא שגם הנופים מסביב מדהימים, כך שצריך להחליט על מה להסתכל ובמה להשקיע את תשומת הלב – על הדרך המשתנה כל רגע או על הנוף החולף. חוויה מסחררת חושים. אלו לא כבישי אירופה המתוכננים למשעי, שכן אחרי הכל פה זה ירדן. הכביש יורד במורד ההר, מגיעים לערוץ נחל והכביש צונח בחדות ועולה חזרה. לא צריך גשר – זה לחלשים.
ואם חשבתם שנגמר, ובכן, אז כל מה שיורד צריך גם לעלות. ואדי מוסא, העיר הסמוכה לפטרה, נמצאת ברום של יותר מ-1,350 מטרים מעל פני הים, ואנחנו בערבה הירדנית מתחת לפני הים. הפתרון הוא לנסוע דרך נאקב נמלא העולה אל העיר. עכשיו, הקשיבו טוב: רק בשביל הדרך הזו צריך לנסוע לירדן על אופנוע. אין דרך סבירה להסביר את החוויה. דמיינו חלום מוטורי מושלם עם כביש מדהים בנופי מדבר אדירים – וזה יהיה נאקב נמלא.
חצינו את העיר כשפנינו מועדות למלון הייאט זאמאן. מלון 5 כוכבים ברמה הגבוהה ביותר, מדהים ביופיו, אשר מדמה כפר בדואי עתיק. עם בריכה כמובן, אבל אסרתי על החברים להגיע אליה עם תחתוני הצלילה. בכל זאת, מלון 5 כוכבים. זה לא איזה גב בנגב כמו שאנחנו רגילים.
בשבת בבוקר כולם אכלו ארוחת בוקר 5 כוכבים – חוץ מסקוטרמן וממני. סקוטר רצה לצלם בפטרה מוקדם בבוקר, כשהתאורה רכה, והוא היה צריך נערת מים. מכיוון שלא הייתה בנמצא אחת כזו, הוא גרר אותי בשש בבוקר כדי שאסחוב לו את המים. אני חייב להודות שנהניתי מאוד. לסקוטרמן זו הפעם הראשונה בפטרה, ולראות מהצד את התגובות של מי שזו הפעם הראשונה באתר היפהפה הזה – זו חוויה מעניינת. פטרה זה מקום מהמם ממש, וניתן לתמונות של סקוטר לדבר בעד עצמן.
בצהרי היום עלינו על האופנועים ויצאנו לסיור באזור. הגענו למצודה הצלבנית מונראל, וסקוטרמן – שמעבר להיותו צלם מדופלם הוא גם ידען גדול, ומי שרוכב איתו מכיר את סיפוריו ואת ידיעותיו הרבות – סיפר על חלקה של המצודה ובעליה, רנו משטיון שמו, בסיום השלטון הצלבני באזור.
הרי אדום מיתמרים לרום של מעל 1,600 מטרים – גבוה יותר מגובה הרכבל התחתון שבאתר החרמון. הנופים הנפרשים מהרים אלו – הן לכיוון הערבה והן לכיוון מזרח המדבר הירדני – מהממים ביופיים, ועל הכבישים המדהימים כבר מוגזם לכתוב, אך ממש לא נמאס לרכוב בהם. ירדנו לפטרה דרך פטרה הקטנה, וחלפנו ליד אחד המלונות המקסימים באזור – מלון בועות זכוכית שנראה כמו התיישבות בחלל.
ביום ראשון יצאנו לדרך לכיוון מעבר בית שאן, גשר שייח' חוסיין. רכבנו על ראשי ההרים כאשר משמאלנו רחוק הערבה ומימיננו נפרשת ממלכת ירדן. עצרנו לתצפית מרהיבה בשמורת הטבע דנה – מקום מיוחד ששווה ביקור. משם ירדנו דרך כביש רכיבה מדהים ודרך הערים בצרה וטפילה לדרום ים המלח – בערך מול נאות הכיכר. בטיסה נמוכה חלפנו בכביש ים המלח הירדני, עצרנו בנחל ארנון, אך עקב עומס מבקרים לא התאפשר לנו להיכנס. נעשה זאת בפעם הבאה.
איך מסכמים טיול כזה? ובכן, לא מסכמים, אלא מתחילים מיד בתכנון הסיבוב הבא. ניתן לקיץ החם לחלוף, נעלה על האופנועים, וניסע שוב לירדן. אולי נעשה גם סיבוב קשוח יותר בשטח עם מעט יותר תשומת לב לרכיבת שטח בוואדי רם, שהוא אזור חווייתי ששווה לחקור עוד. בטח גם בפעם הבאה נפנה אל יקי ואל המדריך הירדני שלנו, ד"ר סמי חסנאת, שהוא ד"ר לניהול משברים שלחלוטין פתר את משבר ירדן שלנו – אבל יצר משבר חדש, שכאמור אותו נפתור עם סיום הקיץ. צפו להמשך.
