צילום: אייל מור
לפני כמה ימים הפיד שלי בפייסבוק געש: עשרות שיתופים שמחים וצוהלים על הכרזה שנחתם הסכם לבניית מסלול קבע למוטוקרוס במכון וינגייט. על פניו בהחלט סיבה למסיבה – שהרי או-טו-טו ייבנה מסלול קבוע שבו הספורטאים יוכלו להתאמן באופן תדיר וסדיר, יתקיימו מרוצים במסגרת אליפות מוטוקרוס מסודרת, תחום המוטוקרוס יפרח, והנה לנו מזרח תיכון חדש.
בפועל, השמחה הזאת מוקדמת. לא כי לא הולך להיבנות פה מסלול מוטוקרוס קבוע בווינגייט (הלוואי שכן!), אלא כי הדרך מחתימה על הסכם עקרוני לבניית מסלול קבוע ועד לבניית המסלול בפועל ארוכה, ועד היום היא הסתיימה ללא מוצא. את זה למדנו היטב על בשרנו. פעם אחר פעם שמחנו על הקמת מתקן כזה או אחר והתחלנו לפתח ציפיות, ופעם אחר פעם התאכזבנו מפני שגוף כזה או אחר טרפד את תכניות, או שסתם הפרויקט הגרנדיוזי לא יצא אל הפועל.
ככה בשלוף מהשרוול, הנה רשימה של חלק מהפרויקטים שעליהם שמענו ומהם שמחנו ואז התאכזבנו: הראשון היה פארק מוטורי בשדה תימן, פארק שאמור היה לכלול מסלול אספלט בגודל מלא, מסלול קצר לקארטינג וסופרמוטו, מגרשי הדרכה לרכיבה ונהיגה מתקדמת, ומתקני עזר. כבר שמענו שהנה, עוד רגע הדחפורים עולים על הקרקע. יאללה בסדר. הבא אחריו היה פארק מוטורי בקיסריה עם מסלולי קארטינג וסופרמוטו, מגרשים וכו'. בקצרה, נעלם כלא היה.
הפרויקט האחרון שעליו שמענו היה המסלול שאמור היה לקום בערד. היו תכניות, היו אישורים, אפילו ראינו את התצורה של המסלול עצמו. "תוך שנתיים נותנים גז על המסלול בערד", מכרו לנו. אז שמחנו, אבל בעירבון מוגבל. כבר היינו ספקניים כי שבענו מהבטחות ופרויקטים גרנדיוזיים. כשכתבנו על התכניות למסלול בערד הוספנו שעד שלא נשים גלגל קדמי על המסלול ונשחרר קלאץ' – אנחנו לא מאמינים שיקום מסלול. בדיעבד צדקנו, לצערנו. לא כי אנחנו כאלה נביאים, אלא פשוט כי אנחנו למודי ניסיון ויודעים איך דברים פה עובדים.
חוץ מזה היו פרויקטים נוספים, קטנים יותר בהיקפם, שנגנזו. מי זוכר את מרוץ המוטוקרוס שאמור היה להתקיים על חוף הים של תל אביב לפני כמה שנים על מסלול ארעי שהיה אמור להיבנות שם? מי זוכר למה הפרויקט נגנז? נזכיר – בגלל התנגדות של הירוקים, שטענו ששמן מנוע מהאופנועים עלול להישפך לחול וליצור נזק אקולוגי בלתי הפיך… גם זה נפל. והיו עוד כמה, שגם הם נפלו.
והכי מתסכל, שגם מסלולים שכבר קיימים ועובדים – נהרסים פה. מסלול נחשונים הנהדר נהרס בקיץ 2010 אחרי 3 שנות פעילות מוטורית ענפה, ועל מסלול כוכב יאיר והבעלים שלו ברק גולדפינגר אפשר לכתוב ספר רק מהתלאות שהם עברו, כולל הריסה מוחלטת של המסלול, עד היסוד, בליל סערה אחד ב-2006. תירוצים כאלה ואחרים על שינוי ייעוד קרקע או ביורוקרטיות אחרות אני לא מקבל. אם היו רוצים שיהיה פה מסלול – היו מוצאים את הדרך להכשיר את הקרקע לכל ייעוד שלא יהיה, ובמדינת הקומבינות שלנו יש אינסוף דוגמאות לכך.
אז מה בעצם אנחנו אומרים? בדיוק את מה שאמרנו בתחילת הטור: את בקבוקי השמפניה וצהלות השמחה נשמור לרגע שהספורטאים יניחו גלגלים על האדמה, ישחררו קלאץ' ויתקיים מרוץ על מסלול הקבע בווינגייט. עד אז נישאר סקפטיים, פסימיים ולמודי ניסיון רע.
* * * * *
מעניין לעניין באותו עניין. אתמול בערב שודרה בחדשות ערוץ 2 כתבה על מצב הספורט המוטורי בישראל. בכתבה רואיינו בין היתר רוני רגף, מהפעילים בתחום המוטוקרוס, רז הימן, אחד מהספורטאים המוטוריים הגדולים שיצאו מפה, דני אנגלברג, לשעבר יו"ר ההתאחדות, וברק גולדפינגר, הבעלים של מסלול כוכב יאיר ואחד האנשים האופטימיים שאנחנו מכירים. בשורה התחתונה – כולם מתוסכלים מכך שלא קורה פה כלום.
הכתבה הזו לא חידשה לנו אמנם כלום, אבל היא חשפה בפריים-טיים בערוץ 2 את המצב העגום של הספורט המוטורי, וזה מצוין.
את דעתנו על הספורט המוטורי כבר השמענו במספר הזדמנויות, והטור של דני אנגלברג מתאר היטב את תחושותינו – עד שלא תשתנה כל השיטה כך שחוק הספורט המוטורי ילך כלעומת שבא, ספורט מוטורי אמיתי לא יהיה כאן. לא ייתכן שהמדינה תהיה הרגולטור של ענף ספורט כזה או אחר, ואחרי 10 שנים של חוק הספורט המוטורי, התוצאות מדברות בעד עצמן – עשייה שקרובה לאפס וספורט מוטורי שלא באמת קיים. מדינת ישראל ניסתה להמציא את הגלגל מחדש במקום להסתמך על מה שעובד היטב בכל מדינה אחרת כבר למעלה מ-100 שנים, ונכשלה בגדול. הגיע הזמן להעיף את חוק הספורט המוטורי הרע ולעבוד עם התאחדויות שלהן סמכויות רגולציה ושליטה על פי תקנות, בדיוק כמו שקורה בכל מקום בעולם.
עוד הוכחה לכך שהחוק נכשל היא העובדה שהמקומות היחידים שבהם יש ספורט מוטורי בישראל 2015 הם איפה שיזמים פרטיים חוזרים 10 שנים אחורנית ומקיימים מרוצים פיראטיים – חלקם ברמה גבוהה ביותר, עם מסלולים מצוינים, הפרדה בין הרוכבים לקהל, אמבולנס, מרשלים, שופטים ומנהלים, כרוז וכל מה שצריך, וכמובן – עשרות רבות של משתתפים שרעבים לספורט מוטורי!
אבל מה שהרתיח אותנו יותר מכל בכתבה הייתה דווקא תגובת משרד הספורט: "הרשות לנהיגה ספורטיבית תרמה תרומה מכרעת לקיומו ותפקודו של הענף, שבלעדיה להערכתנו לא היה קיים. מאז הקמת הרשות התקיימו ברחבי הארץ מעל 60 אירועים מוטוריים, חל גידול במספר העוסקים הפעילים וחל גידול במספר הכלים התחרותיים המיובאים. הרשות הינה הרגולטור והמפקח על הענף, ואילו תפקידן של ההתאחדויות הינו לייצג את הספורטאים, לערוך אירועים ולקדם את הענף – כפי שמתקיים ביתר ענפי הספורט בישראל".
מבחינתנו, אין יותר מראית עין ודיבורים מאשר התגובה הזו, ואין יותר מבישה ממנה.
ספורט מוטורי 2015. עצוב.
הכתבה בחדשות ערוץ 2
