הדוקאטי דזרט X מקבל דור שני וחדש לשנת 2026 כשמעל הכל יש את מנוע ה־V2 החדש.
רק לפני ארבע שנים הציגו בדוקאטי את הדזרט X – האדוונצ'ר־שטח הראשון של החברה שמגיע עם חישוק 21″ מלפנים ו־18″ ומתהדר ביכולות שטח גבוהות לצד איכות חיים גבוהה גם בכביש. שנה לאחר מכן הוא קיבל עדכונים מינוריים בדמות מערכת ניווט מובנית ואפשרות לגרפיקה שחורה. עם הזמן גם גרסת ראלי – כגרסה ממוקדת יותר לשטח עם כנף קדמית גבוהה, בולמים ארוכי מהלך, חישוקים קרביים עם פנימיות, מושב ראלי וגרפיקה ייעודית. כמו כן הוצגה גרסת דיסקאברי, עם זיווד לטובת טיולים ארוכים.
דוקאטי דזרט X דור שני
כעת מציגים בדוקאטי את הדור השני שמיישר קו עם אחיו לפלטפורמה שכבר קיבלו את המנוע החדש שמוכר לנו מהמולטיסטרדה V2, הפניגאלה V2, הסטריטפייטר V2 וכמובן המונסטר V2. הנפח החדש של שני הצילינדרים המופרדים ב־90° ירד ל־890 סמ"ק (לעומת 937 סמ"ק בדור הקודם), והוא טכנולוגי מאוד: יש מערכת תזמון שסתומים משתנה לשסתומי היניקה (IVT ר"ת – Intake Variable Timing), כשהדחיפים (Finger Followers) מצופים ב־DLC להפחתת החיכוך. השסתומים חלולים להפחתת משקל, והנעת השסתומים היא לא מסוג דזמו אלא עם קפיצים קונבנציונליים. הבוכנות קלות משקל, והצילינדרים בתצורת שרוולים רטובים – שיטה שכבר ראינו בדוקאטי בדגמי פניגאלה, והיא אינה אופיינית למנועי אופנועים. נתוני המנוע זהים, כשהם מושגים בסל"ד אחר. ההספק עומד על 110 כ"ס ב־9,000 סל"ד, והמומנט על 9.4 קג"מ ב־7,000 סל"ד.
בדוקאטי מצרפים את הדור השני של הקוויקשיפטר, שאמור להיות חד יותר ומוגן בזכות מיקום אחר לחיישן. מערכת ה־ABS להטיה כוללת כעת 4 מצבים, כששני הראשונים לטובת רכיבת שטח עם רגישות שונה בהתאם לסגנון ויכולת הרכיבה, ושני המצבים האחרים לטובת רכיבת כביש. ניתן לנתק את ה־ABS במצב שטח או ראלי בלבד. עוד בתחום האלקטרוניקה הוא מסך TFT חדש בגודל 5″ עם ממשק משתמש חדש ומופעל דרך ג'ויסטיק חדש. חבילת האלקטרוניקה כוללת את כל הטכנולוגיה העדכנית של דוקאטי: יש כמובן חיישן IMU למדידת אינרציה ב־6 צירים, כשהוא מאפשר, כאמור, ABS להטיה, בקרת ווילי, בקרת אחיזה להטיה, בקרת שיוט, בקרת בלימת מנוע, פנסי LED היקפיים, ביטול איתות אוטומטי. יש מערכת ניהול מנוע עם שישה מצבים, ושליטה על הפרמטרים בכל אחת מהתכניות.
עוד חדש הוא מיכל הדלק מפולימר, בנפח של 18 ליטרים. הוא מחליף את המתכתי הרגיש שלא אהבנו בדור הקודם, מוגדר כקל יותר, קטן בנפחו ב־3 ליטרים וממקם את הדלק מעט נמוך יותר לטובת הורדת מרכז הכובד. הדזרט X החדש שוקל 209 ק"ג בלי הדלק במיכל –לעומת 223 הק"ג המלאים של הדגם היוצא. עוד חדש הוא מיקום תיבת האוויר, שתאפשר גישה קלה יותר לטובת ניקוי המסנן.
השלדה עוצבה וכוילה מחדש, ומערכת הבולמים עברה שינוי מהותי עם בולם אחורי חדש המחובר לזרוע האחורית החדשה דרך מנגנון לינקים לפרוגרסיביות במקום חיבור ישיר בדגם היוצא. גם הבולמים הקדמיים שודרגו, וכעת ההידראוליקה בהם טובה יותר, כשהם מתכווננים באופן מלא. מהלכי הגלגלים נשארים 230 מ"מ מלפנים ו־220 מ"מ מאחור, ויחד עם זאת גובה המושב ירד ב־5 מ"מ ל־880 מ"מ עם אופציה לקיט הנמכה של 40 מ"מ. מערכת הבלימה גם חדשה עם דיסקים בקוטר 305 מ"מ (לעומת 320 מ"מ בקודם) וקליפרים M4.32 מונובלוק של ברמבו. גם הידית חדשה.
העיצוב הוא גרסה מעודכנת של הדור הקודם, כאמור עם מיכל דלק חדש וחיפויי צד מודרניים יותר, ועם עם שינוי בחזית ובפנסי ה־LED הקדמיים והפנס האחורי.
הדוקאטי דזרט X החדש לשנת 2026 צפוי להגיע לישראל לקראת חודש מאי, כאשר מחירו החדש טרם נקבע.
ה־DL1000 ויסטרום של סוזוקי היה עוד לפני ה־650 שכולם הכירו ופחות הצליח בדור הראשון שלו; אחרי שגמגם ונעלם בגלל תקנות כאלו ואחרות, חזר בגרסה חדשה לגמרי לשנת 2014.
לפני מספר שנים נזכרנו בדור הראשון והמוצלח של הוויסטרום 650, שהגיע אלינו בשנת 2004 וביסס את מקומו בסגמנט האדוונצ'ר־כביש הפופולרי. מרוב עניין הוא הצליח להאפיל על אחיו הגדול, ששווק כאן מתחילת שנות ה־2000 ועד כמעט סוף העשור, ולמעשה היה מראשוני האדוונצ'ר־תוררים היפניים. כשהוצג הוגדר כמחליפו המודרני של ה־DR ביג המפורסם, אבל למען האמת לא היה שום קשר ביניהם.
סוזוקי DL1000 V-Strom – דור ראשון
בעוד ד"ר ביג היה בעל מנוע הסינגל הגדול ביותר בייצור סדרתי (800 סמ"ק), הווי הזורם (וי – מנוע וי־טווין, סטרום – זרימה) כבר לקח את המנוע מה־TL1000 המגניב. המנוע היה וי־טווין בזוית של 90° בין שני הצילינדרים ובנפח 996 סמ"ק, מקורר נוזל. גל־זיזים עילי כפול עזר לספק 98 כ"ס ב־7,400 סל"ד (לעומת 125 ב־8,500 סל"ד) ומומנט מרשים של 10.6 קג"מ ב־6,400 סל"ד לעומת 8,000 סיבובים לדקה ב־TL. שלדת האלומיניום גובתה במזלג קדמי רגיל ופשוט בקוטר 43 מ"מ עם 160 מ"מ מהלך גלגל ואחורי גם כן פשוט, דל בכיוונונים ובעל מהלך של 162 מ"מ. הגלגלים הסבירו שפניו לא לשטח, עם חישוקים יצוקים בקוטר 19″ מלפנים וצמיג 110/80 ו־17″ מאחור עם 150/70. גם המשקל המלא סיפר את אותו הסיפור עם 236 ק"ג, כשכל 22 הליטרים של מיכל הדלק מלאים בנוזל.
אז לא לקחו אותו לשטח, אבל בהחלט לכביש ולמרחקים ארוכים. שם הוא כיכב עם ורסטליות גדולה, נוחות, פשטות ואמינות. הבעיה הגדולה שלו הייתה שאחיו הקטן נתן כמעט את אותו הדבר ובפחות כסף. אבל הבעיה העוד יותר גדולה שלו הייתה שנאלץ לצאת מהמשחק בדיוק בתקופה שבה הקטגוריה הזו חווה פריחה ושגשוג, וזאת בשל תקנות זיהום האוויר שסגרו עליו והשאירו אותו מחוץ לשוק האירופאי. אז בזמן שהאח הקטן עושה חיל, נמכר כמו לחמניות טריות ואף עובר עדכון משמעותי, האח הגדול נשאר מאחור. יותר מדי מאחור.
זאת עד לשנת הדגם 2014, כשסוזוקי הציגו את הדור השני והחדש לגמרי של הוויסטרום 1000. אם במתיחת הפנים של ה־650, שהייתה רק שנה לפני כן, הפלטפורמה המכאנית נשארה דומה מאוד והשינויים היו בעיקר עיצוביים וארגונומיים, הרי שכאן ב־1000 השינויים והשיפורים מרחיקי לכת הרבה יותר ולמעשה יצרו בסוזוקי אופנוע חדש לגמרי. בסוזוקי לקחו לתשומת ליבם את הביקורות הרבות שנשמעו על ה־1000 הקודם, בעיקר בתחום ההתנהגות הדינמית בשל הבולמים הרכרוכיים, אבל גם בתחום ניהול המנוע, וטיפלו בדיוק בנקודות הללו. מנוע הווי־טווין היה חדש לגמרי, וגם ניהול המנוע חדש ומודרני כמובן, כמו שצפוי באופנוע שמתקדם ביותר מעשור מהגרסה הקודמת. יחידת המנוע נבנתה מחדש כדי להתאים לתקנות זיהום האוויר ההולכות וסוגרות, אבל גם כדי לשפר קצת ולהיות מעודכן יותר מול האופוזיציה החזקה. הנפח עלה ל־1,037 סמ"ק, וההספק ל־100 כוחות סוס. נתון המומנט נשאר זהה אבל ירד משמעותית ל־4,000 סל"ד שימושיים. גם המשקל ירד במעט – ל־228 ק"ג – אבל זה עם מיכל דלק של 20 ליטרים.
וכאן כבר הדור השני של 2014 (צילום: בני דויטש)
מכלולי השלדה גם הם קיבלו לא מעט תשומת לב בוויסטרום החדש. הבולמים הקונבנציונליים הרכים פינו את מקומם למזלג הפוך בריא ונאה הכולל את כל הכיוונים, כשמאחור היה בולם אחורי עם כיוון עומס קפיץ בברז חיצוני, כמו בדגם הקודם, וכן כיוון לשיכוך ההחזרה. בנוסף, גם תחום הבלמים שופר. את הקליפרים הצפים של הדגם הקודם החליפו צמד קליפרים רדיאליים של טוקיקו שסיפקו עוצמת בלימה חזקה מאוד. כמו בכל אופנוע מודרני בתחילת העשור הקודם, הייתה גם מערכת ABS מודרנית אבל לא מתנתקת. גם הייתה מערכת בקרת אחיזה בעלת 3 מצבים – התערבות גבוהה, התערבות נמוכה וניתוק.
בסוזוקי טיפלו גם בעיצוב. הוויסטרום החדש לאז נראה גבוה, רזה ואתלט מאוד, וזאת לעומת המראה השמנוני של הדגם היוצא. בסוזוקי לקחו את נקודות החולשה של הדגם הקודם – שהיו בעיקר התנהגות המנוע וההתנהגות הדינמית – ושיפרו אותם ללא היכר. הם סיפקו יופי של מנוע יעיל, נעים ומעניין, עם חבילת מתלים והתנהגות דינמית שלא תבייש אופנועים יקרים בהרבה. מאוד אהבנו אותו, רק קיטרנו על שלושה דברים: מושב, מיגון רוח ומחיר גבוה של 100 אלף ש"ח. הדור הזה המשיך עם עדכונים קלים עד ל־DL1050 של שנת 2020.
אלונה בן נתן היא רוכבת ישראלית בעלת הרבה זכויות, ובתוכן תואר אלופת העולם בקטגוריית הנשים של גביע העולם FIM Baja לשנת 2025; בתחילת החודש אלונה ייצגה את הספורט המוטורי הישראלי גם בבית הנשיא וגם בכנס הוועדות השנתי של ה־FIM; אלונה מסכמת את האירועים המשמעותיים:
גאה לשתף סיכום משמעותי ומרגש מהשתתפותי בכנס הוועדות השנתי של FIM – הפדרציה הבין־לאומית לאופנוענות, שהתקיים בין התאריכים 6–8 בפברואר 2026 בליון, צרפת.
עוד לפני היציאה לכנס זכיתי לרגע מרגש ובעל משמעות עמוקה עבורי – להתכבד ולשתף את נשיא המדינה, יצחק הרצוג, בתכניות ובחזון לקידום הספורט המוטורי בישראל. השיחה הייתה מחזקת ומעוררת השראה, וקיבלתי את מלוא הברכה והעידוד להמשך הדרך. עבורי זו הייתה נקודת ציון חשובה המסמלת הכרה מדינתית בעשייה ארוכת השנים, בהתמדה ובעבודה הקשה שאני משקיעה לקידום הספורט המוטורי. מרגש לדעת שהדרך הזו נראית, מוערכת ומקבלת רוח גבית גם ברמה הלאומית.
בכנס השתתפתי כנציגה הרשמית של התאחדות הספורט המוטורי בישראל (IMSF), ואני מודה מעומק הלב על האמון, התמיכה והשליחות שניתנה לי לייצג את ההתאחדות ואת מדינת ישראל בכבוד. הבחירה בי מראה עד כמה חשוב להתאחדות לקדם את הספורט המוטורי בישראל וגם להיות נוכחים ומשפיעים בזירה הבין־לאומית.
זהו רגע היסטורי עבורי ועבור הספורט המוטורי הישראלי: לראשונה, יש נציגות ישראלית בוועדת הנשים של ה־FIM, ולראשונה אני לוקחת חלק לא רק כספורטאית תחרותית על המסלול אלא גם כגורם משפיע בצד הייצוגי, האסטרטגי והמערכתי של הספורט המוטורי העולמי. הכנס איגד 412 חברים ממשפחת ה־FIM – חברי דירקטוריון, מנהלי ועדות, מומחים, מקדמי אליפויות עולם ואלופי עולם – לשלושה ימים של דיונים ברמה הגבוהה ביותר, שיתוף ידע, בניית חזון וקביעת כיוונים עתידיים לקידום הספורט המוטורי בעולם.
הכנס התמקד במספר נושאים:
• התקיימו סמינרי 'Super Licence' להעמקת הידע והמקצועיות של בעלי התפקידים
• נערכו דיונים אסטרטגיים עם מקדמי אליפויות העולם (הארד אנדורו, ספידווי, סיבולת)
• הוצגו חידושים משמעותיים בנושאי בריאות ובטיחות רוכבים, כולל הנחיות חדשות לטיפול בזעזועי מוח
• הושם דגש על רגולציה, ביטוח, אתיקה, טכנולוגיה ופיתוח עתידי של ענפי האופנוענות
• חולקו מדליות זהב לאלופי עולם לשנת 2025
כל הוועדות – ספורטיביות ומעבר לספורט – עבדו על פרויקטים ותכניות לשנת 2026 והלאה. חלק משמעותי ומרגש במיוחד עבורי היה המפגש עם נשים מעוררות השראה מרחבי העולם, נציגות ב־FIM Women Commission. כל אחת מאיתנו הציגה סקירה על המצב במדינה שלה – פתרונות קיימים, אירועים ייעודיים לנשים, אתגרים, חסמים וקשיים ייחודיים – ויחד קיימנו צוות חשיבה עמוק ומעשי על דרכים לשיתוף פעולה, יצירת כלים חדשים וחשיבה מערכתית שתוכל לעזור לפתור בעיות ולקדם את הספורט המוטורי הנשי ברמה הגלובלית.
בתוך כך, גם ציינו וחגגנו 20 שנה להיווסדה של FIM Women – שני עשורים של עשייה, מאבק, התקדמות והשפעה, ושל מחויבות אמיתית ליצירת הזדמנויות שוות לנשים בעולם האופנוענות. מעבר לתוכן המקצועי, עבורי זה היה הרבה יותר מכנס. זה היה מפגש של ערכים, אנשים והשפעה.
כנציגה מישראל וכשגרירה מהצד הספורטיבי וכעת גם מהצד הייצוגי, חשוב לי להראות לעולם את הפנים היפות, המקצועיות והערכיות של ישראל. להיות קול המייצג מצוינות, אחריות, שוויון והתקדמות. קול שפועל למען ספורטאים וספורטאיות, ולמען עתיד בטוח, שוויוני ומתקדם יותר בספורט המוטורי.
השתתפותי ב־FIM Women Commission מאפשרת לי לקחת חלק פעיל בקידום נשים בספורט מוטורי, הזדמנויות שוות, נראות, חינוך והשראה לדור הבא והשפעה אמיתית על מדיניות ותהליכים בין־לאומיים. הכנס פתח עבורי דלתות רבות, יצר חיבורים משמעותיים והניח תשתית להמשך עשייה בין־לאומית.
אני גאה בתפקיד החדש, פתוחה לכל רעיון, שיתוף פעולה ויוזמה, ורואה בכך שליחות אמיתית – לקדם את הספורט המוטורי הנשי והישראלי על הבמה העולמית.
דוקאטי חדש הוא תמיד סיבה למסיבה, בטח כזה שבא להזכיר את ההיסטוריה בת 100 השנים של היצרנית האיטלקית; הפורמולה 73 בא לתת כבוד למנוע הדזמו הראשון.
חייבים להתחיל עם קצת היסטוריה: ה־SuperSport, או בגרסתו המקוצרת SS, הופיע לראשונה אצל האיטלקים בשנת 1972 לאחר הניצחון במרוץ אימולה 200 של אותה השנה, כאשר זו מינפה את הניצחון להוצאת דגמים סדרתיים ספורטיביים. הבסיס למנוע היה וי־טווין בנפח 750 סמ"ק הפועל בשיטת שסתומי הדזמודרומיק שמוכר לנו בחלק מהדגמים גם כיום. בשנת 1974 התחיל הייצור הסדרתי, והציג לעולם דגם יקר ואיכותי שנמכר במספרים קטנים, אך קיבע את דוקאטי כיצרנית איכותית היודעת לייצר אופנועים מרגשים ומתנהגים. רבים חושבים שהדגם הזה הציל אותם בזמנו מאחת מפשיטות הרגל וקיבע את גן ההתנהגות המלווה אותם עד היום.
דוקאטי פורמולה 73
נקפוץ קדימה כמה עשרות שנים: בדוקאטי רוצים שנזכור את העבר ומחברים את העבר אל ההווה עם הפורמולה 73, שמביא לאולם התצוגה עיצוב קפה רייסר קלאסי בצביעה אפורה עם פס זהב אנכי על מיכל הדלק – בדיוק כמו אותו אופנוע מרוצים מאימולה. יש קליפ־און נמוך, מראות על הכידון, פריטי אלומיניום מודרניים של ריזומה ופיירינג ביקיני בחזית.
בדוקאטי לא רצו לייצר מפלצת כביש ספורטיבית אלא אופנוע אספנים מהנה ומרשים, לכן לקחו את מנוע הסקרמבלר 800 הוותיק ומוכר והשתילו אותו כאן. יש כאן את מנוע הווי־טווין מקורר אוויר בנפח 803 סמ"ק עם 4 שסתומים. ההספק עומד על 73 כ"ס ב־8,250 סל"ד והמומנט המקסימלי עומד על 6.6 קג"מ ב־7,000 סל"ד. בגרסה המודרנית של המנוע יש גם מצערת חשמלית עם שני מצבי רכיבה, קוויקשיפטר ומערכת ABS להטיה. יש גם מפלט של טרמיניוני לטובת המשקל, המראה והצליל. גם הבולמים הפשוטים יחסית מגיעים לכאן עם מזלג קדמי הפוך של קאיאבה בקוטר 41 מ"מ, נטול כיוונונים, ובולם אחורי עם כוון עומס קפיץ בלבד.
מיכל הדלק מכיל 14.5 ליטרים ומביא את המשקל ל־183 ק"ג. יש חישוקי 17″ וצמיגי פירלי דיאבלו רוסו IV.
הדוקאטי פורמולה 73 ייוצר, כאמור, ב־873 יחידות בלבד, כשניתן יהיה לרכוש גם בישראל ולסחוט איתו מבטים במפגשי הרכיבה השונים. מחיר טרם נקבע.
המשבר במספרים: בשנת 2023, שנת השיא במכירות של קבוצת ק.ט.מ, נמכרו 381,555 אופנועים; בשנת 2024 נמסרו למפיצים (לא בהכרח נמכרו בפועל ללקוחות) 292,497 אופנועים; ואילו שנת 2025 מסתיימת עם 209,704 אופנועים שנמסרו בסך הכל, משלושת המותגים.
המשבר ידוע, מוכר ונכתב עליו רבות. רק לאחרונה הושלמה ההשתלטות של קונצרן בג'אג' על ק.ט.מ, כשהחברה ההודית רוכשת את מלוא המניות והופכת לבעלים היחיד של ק.ט.מ, ומותגיה. המשמעות: ק.ט.מ הופכת להיות בבעלות הודית מלאה ומנסה לצאת מהמשבר.
השנתיים האחרונות היו הקשות ביותר בהיסטוריה של מותג האם ק.ט.מ, או יותר נכון פירר מוביליטי, החברה המחזיקה את המותגים ק.ט.מ, הוסקוורנה, גאס גאס ו־WP. שנתיים שהסתכמו בחובות עתק, צמצום אלפי משרות, צמצום ייצור, איבוד אמון הספקים וירידה דרמטית במכירות וכיוצא בזה – בריווחיות.
אם נתמקד בנתון הההכנסות (לא ריווחיות), שכבר חטף מכה בשנת 2024, אז הנתון של 2025 קשה עוד יותר. ירידה של 46% משמעותה הכנסות של 1.09 מיליארד אירו לעומת 1.88 מיליארד ב־2024. מבחינת מסירות, רק 209,704 כלים שנמסרו בפועל למפיצים, כש־101,153 מהם ירדו ממלאי קיים שהיה במחסנים השונים. עוד נתון קשה הוא קיצוץ מ־5,310 משרות ל־3,782 משרות בסוף שנת 2025, כאשר 500 בעלי תפקידים נוספים אמורים לסיים את העסקתם בתקופה הקרובה. המספרים בישראל גם משקפים את המצב עם ירידה במכירות מ־637 אופנועי ק.ט.מ ב־2024 ל־462 כלים ב־2025, ו־82 הוסקוורנות לעומת 204 בשנת 2024.
בעשור האחרון, עד למשבר, הפכה ק.ט.מ ליצרנית האופנועים הגדולה באירופה, כשגורם משמעותי שתרם לכך הוא שיתוף הפעולה עם בג'אג', שאפשר ייצור סדרות אופנועים קטני נפח כמו ה־390 דיוק וה־RC390, ואחיהם הקטנים בנפחים 125, 200 ו־250 סמ"ק, וכן אחיהם לפלטפורמה כמו הוסקוורנה ויטפילן וסווארטפילן 401, 250 ו־125.
בק.ט.מ הציבו בשנים האחרונות יעדים גבוהים מדי, בעיקר לסוכנים וליבואנים ברחבי העולם, מה שגרם ליבואנים להיתקע עם מלאים גדולים של כלים וציוד שלא נמכרו וריסק את ההזמנות הגלובליות ואת הייצור במטיגהופן, וכמובן עצר את ההכנסות. בנוסף, תקלות סדרתיות בגלי הזיזים של סדרת ה־790 גרמו לגלי שמועות ופגעו במוניטין של אמינות הכלים.
האם ההשתלטות ההודית על ק.ט.מ ומותגיה תעצור את המפולת בשנת 2026? ימים יגידו.
גרסת הווינטג' של האינדיאן צ'יף לוקחת את הדגם המוכר ומלבישה עליו בגדים משנות ה־40 של המאה הקודמת.
אינדיאן הוא אחד ממותגי האופנועים הוותיקים. הוא הוקם ב־7 בינואר 1901 בארה"ב, בעיירה ספרינגפילד שבמסצו'סטס, ובנקודה מסוימת בהיסטוריה גם היה מותג האופנועים הגדול ביותר בעולם. לא רק אינדיאן הוא מותג עבר מפואר, אלא גם שם הדגם – צ'יף. הצ'יף הראשון הוצג ב־1921, והשם הזה המשיך עם אינדיאן עד לפשיטת הרגל ב־1953 וכמובן שחזר, ובגדול, בהמשך השנים אל ליין האופנועים.
אינדיאן צ'יף וינטג' לצד הצ'יף המקורי
עד כמה שהעיצוב והתפיסה של דגמי הצ'יף הנוכחיים היא לשחזר את ימי הזוהר הנוסטלגיים של המותג האמריקאי, מציגים באינדיאן את גרסת הווינטג' שלוקחת את פלטפורמת הצ'יף המוכרת (על שלל גרסאותיו) ומדביקה עיצוב שנלקח היישר משנות ה־40. זה מתחיל עם הידיות המסובבות לאחור, חישוקי השפיצים בקוטר 16″ עם צמיגי 'בלון' של מישלין Cruisetec במידות 130/90 מלפנים ו-־150/80 מאחור, כנפיים מסיביות, מושב צף ומראות עגולות – כמו בצ'יף המקורי.
מעבר לכך מכנית הצ'י, וינטג' מודרני לחלוטין עם מנוע וי־טווין 'Thunderstroke 116', בנפח של 1,890 סמ"ק, המפיק 16.5 קג"מ כבר ב־2,900 סל"ד, שלושה מצבי רכיבה (רגיל, תיור וספורט), בקרת שיוט ומערכת פליטה כפולה. שלדת פלדה מגובה בבולמים קדמיים קארטרידג' בקוטר 46 מ"מ. גובה מושב של 686 מ"מ, מיכל דלק מכיל 15.1 ליטרים והמשקל המלא עומד על 327 ק"ג. יש תאורת LED היקפית, מפתח קרבה ומערכת Ride Command הכוללת מסך מגע המקרין גם את מערכת הניווט ומאפשר חיבור לסלולר.
מטרו פריסבי, יבואנית אופנועי וקטנועי ימאהה לישראל, מודיעה על קריאה לשירות (ריקול) לקטנועי ימאהה RayZR 125 מהשנים 2024 ו־2025, בשל בעיה אפשרית במערכת הבלמים. במסגרת הבדיקה במוסך תיבדק האפשרות להחלפת קליפר הבלם הקדמי ומשאבת בלם קדמי.
לבעלי הקטנוע מדגם זה, הרלוונטיים לצורך התיקון האמור, תישלח הודעה בכתב בימים הקרובים. לקוח שירצה לבדוק אם רכבו נכלל בקריאת השירות יכול להתקשר למוקד שירות הלקוחות של היבואן בטלפון 03-6335700.
את הבדיקה ניתן יהיה לבצע רק במוסכי השירות של החברה, וללא עלות. רשימת המוסכים מפורסמת גם באתר האינטרנט של החברה.
בטריומף חשפו לשנת 2025 גרסה חדשה של הספיד טווין 1200, עם עדכוני יורו 5+ למנוע, עלייה בהספק, וגרסת RS חדשה ומאובזרת. כעת מתווספת גם מהדורת קפה רייסר (Café Racer Edition) חדשה, כמהדורה מוגבלת.
הספיד טווין של טריומף הוצג בשנת 2019, כאשר הוא מבוסס על הת'רקסטון ומהווה דגם רטרו רגוע. לשנת 2025 הציגו בטריומף דגם חדשה, שקיבל את עדכוני יורו 5+ ההכרחיים. לצד זה העלו בחמישה כוחות סוס את ההספק המרבי, שכעת עומד על 105 כ"ס ב־7,750 סל"ד, שהם 500 סל"ד גבוהים יותר מלפני כן. נתון המומנט נשאר על 11.4 קג"מ ב־4,250 סל"ד. צמד המפלטים חדשים ואמורים להיות מעט יותר קטנים וקלים.
טריומף ספיד טווין 1200 במהדורת קפה רייסר
בצד האלקטרוניקה, הטריומף ספיד טווין מגיע עם ABS ובקרת אחיזה – שניהם ניתנים לניתוק ושניהם להטיה. יש שני מצבי ניהול מנוע – כביש וגשם. יש פנסי LED היקפיים כאשר הקדמי חדש ושונה בעיצובו, שקע USB-C וחיבור לבלוטות' ולאפליקציה ייעודית שפועל דרך צג LCD. המשקל המלא עומד על 216 ק"ג.
בטריומף הציגו את הספיד טווין 1200 בשתי גרסאות: הגרסה הרגילה, שמציעה מזלג מרזוקי הפוך בקוטר 43 מ"מ ונטול יכולות כיול, יחד עם צמד בולמים מאחור שמאפשרים כיול עומס קפיץ. מערכת הבלימה שונתה למערכת ממותגת של טריומף לעומת קליפרים רדיאליים של ברמבו M50 בדגם הקודם, עם צמד דיסקים בקוטר 320 מ"מ. חישוקי 17″ חדשים ונעולים עם צמיגי מצלר רייסטק RR K3 ספורטיביים. לצידה הוצגה גרסת ה-RS אשר נבדלת עם מזלג מרזוקי מתכוונן עם ציפוי מוזהב, וצמד בולמי אוהלינס משודרגים עם הידראוליקה משופרת ויכולות כיוונון מלאות. גובה המושב עולה בשל כך ב־5 מ"מ, ל־810 מ"מ. הבלמים פה של ברמבו עם קליפרים רדיאליים מדגם M4.30 Stylema, יש מצב ספורט במערכת ניהול המנוע, שמתווסף לכביש וגשם של הגרסה הרגילה, ויש קוויקשיפטר – שמגיע רק כתוספת תשלום בגרסה הרגילה.
על־בסיס גרסת ה־RS מציגים בטריומף את מהדורת הקפה רייסר, אשר מציעה צביעה מיוחדת, המשלבת ירוק מרוצים בריטי, לצד מספר רוכב. המושב היחיד חדש ובתפירה מיוחדת, כאשר בגרסה זו מבטלים לגמרי את רגליות המורכב. מי שירצה בכל זאת להרכיב יגלה שכיסוי המושב האחורי ניתן לפירוק ואת הרגליות מקבלים בנפרד. בנוסף יש גם כידון קליפ־און נמוך לטובת תנוחת רכיבה קלאסית של פעם.
נתונים טכניים: מנוע טווין מקבילי ˚270, 798 סמ"ק, 4 שסתומים לצילינדר, 95 כ"ס ב־9,000 סל"ד, 8.2 קג"מ ב־6,500 סל"ד, 6 הילוכים עם קלאץ' מחליק בתפעול הידראולי, שלדת צינורות פלדה, מזלג הפוך קאיאבה בקוטר 43 מ"מ עם כיוונים מלאים, מהלך 200 מ"מ, זרוע אחורית מאלומיניום עם בולם יחיד, כיוונים מלאים, מהלך 190 מ"מ, צמד דיסקים קדמיים בקוטר 298 מ"מ עם קליפרים 2 בוכנות, דיסק אחורי בקוטר 240 מ"מ עם קליפר צף בוכנה בודדת, מערכת ABS עם שלושה מצבים, אורך 2,280 מ"מ, בסיס גלגלים 1,576 מ"מ, גובה מושב 850 מ"מ, מרווח גחון 220 מ"מ, משקל מלא 213 ק"ג, מיכל דלק 24 ל', צמיגים 90/90-21, 150/70R18, תצרוכת דלק מדודה במבחן 22 ק"מ/ל'
אלקטרוניקה ואבזור: שני מצבי ניהול מנוע, בקרת אחיזה מתנתקת, ABS בשני שלבים כולל אפשרות לניתוק, מדידת לחץ אוויר בגלגלים (TPMS), פנסי LED היקפיים, פנסי ערפל, מצלמת דרך אינטגרלית הפועלת דרך האפליקציה, מסך TFT בגודל 7″ עם קישורית לסלולר, מגני שלדה, מגן מנוע אלומיניום, מגני ידיים, רגלית אמצע, סבל אחורי, משכך היגוי מתכוונן, חימום לידיות ומושב
צפו בווידאו: ווג DS800X ראלי במבחן
מה זה?
כיצרנית סינית צעירה, ווג מסוגלת להציע אדוונצ'רים במנעד רחב של נפחים. אם נוציא מהמשוואה את ה־300 ראלי עם מנוע הסינגל, נקבל עם מנועי טווין מקבילי את ה־DS525X, את ה־DS625X ואת ה־DS900X. את כולם בחנו בעבר, ושלושת הדגמים האחרונים שציינו נוטים יותר לתחום הכביש, עם יכולות מסוימות בשטח. כולל ה־900 עם קונפיגורציה של חישוקי "21 מלפנים ו–"17 מאחור.
משכך, הלקוח הישראלי יכול לבחור בדיוק את הנפח והסגנון שמתאים לדרישות הרכיבה שלו, כשעכשיו יש לווג גם נציג בתחום ה־800 סמ"ק וכזה שמציע פתרון עם מידות קלאסיות של 'סיירת 21', כלומר חישוקים בקוטר 21″ מלפנים ו־18″ מאחור – קלאסי לשטח. העיצוב הוא בדיוק לפי המרשם בסגמנט הזה, ואנחנו מאוד אוהבים אותו, בטח עם המדבקות האלה.
מנוע הטווין המקבילי החדש מבית לונסין (בעלי הבית של ווג) בנפח 798 סמ"ק ומספק 95 כ"ס וקצת מעל 8 קג"מ. למנוע גל־זיזים עילי כפול וזווית בת 270° בין פיני הארכובה – כמו שאנחנו אוהבים – מה שנותן את ההרגשה של מנוע וי־טווין. המצערות הן מכניות ולא חשמליות, כלומר עם כבל ולא חיישן, אז מה שנגרע מכאן הוא הקוויקשיפטר ובקרת השיוט.
ווג DS800X ראלי
הבולמים של קאיאבה מספקים מהלך גלגל של 200 מ"מ מלפנים ו־190 מ"מ מאחור, את שניהם ניתן לכייל. מספרים מעט נמוכים לעומת המתחרים, אבל ניגע דווקא ביתרונות של זה בהמשך. מרווח הגחון עומד על 220 מ"מ, וגובה המושב על 850 מ"מ נמוכים ונוחים לגישה. הבלמים של ניסין, הצמיגים של פירלי מסוג סקורפיון ראלי STR. מיכל הדלק מכיל 24 ליטרים, מה שמספק טווח רכיבה משוער של קרוב ל־500 ק"מ, וכשהוא מלא נתון המשקל עומד על 213 ק"ג מרשימים. כפי שכל אחד שסחב פק"ל מים בצבא יודע – המשקל רק יורד ככל שמתקדמים.
יש שני מצבי ניהול מנוע, בקרת אחיזה מתנתקת, ABS בשלושה מצבים – שלושתם מופעלים על־ידי לחצנים פיזיים ולא דרך המסך, כשמצבי הבלימה והאחיזה רק במצב עמידה. עוד יש מסך TFT מודרני בגודל 7″ עם קישורית לסלולר דרך אפליקציה ייעודית, פנסי LED היקפיים, כולל פנסי ערפל ומערכת בקרת לחץ אוויר בצמיגים. כמיטב הגישה הסינית, הווג 800 ממשיך להציע עוד אבזור רב כמו רגלית אמצע, מיגוני מנוע, מראות מתקפלות, מצלמת דרך אינטגרלית, חימום למושב הרוכב והמורכב, חימום לידיות ומשכך היגוי מתכוונן.
ביצועים
את אבולוציית המנועים של ווג למדנו להכיר, בטח עם ה־DS625X שהיה אצלנו לאחרונה, ולא הופתענו לגלות שהמנוע כאן גמיש, חלק חזק וסה"כ שמח בחלקו, כמו שאר מנועי הקונצרן. עם 95 כוחות סוס מ־800 סמ"ק לא מפתיע לקבל תאוצות חזקות וטווח סל"ד יעיל רחב מאוד. מהירות השיוט הנוחה גבוהה יחסית (סביב 150–160 קמ"ש על השעון), וזה מוגבל יותר בגלל תצורת האדוונצ'ר־ראלי שלא מגנה כל־כך מהרוח. בתנועה צפופה או עירונית יש לנו ביקורת על רגישות המצערת, שלא חדה מספיק בין המעבר בין מצערת סגורה לפתוחה וגורמת לרכיבה לא חלקה בפקקים. ניתן להתרגל לזה ולהעלים לגמרי עם אצבע על הקלאץ', אבל אפשר גם לפתור את זה מהיסוד כבר במפעל. נקודת זכות לווג הוא שהמנוע לא מבשל את הרוכב בפקקים, ואנחנו גם מבסוטים מהאגזוז שמחריש את הצליל, למרות שלגמרי נבין את מי שבוחר באגזוז חליפי.
ה־800 לא מגיע עם קוויקשיפטר, וקצת מצחיק לציין את זה בימינו כמשהו חריג. אבל המצמד הרך וההילוכים המדויקים לא גרמו לנו לרגע להרגיש שאנחנו מפסידים משהו כאן.
אדוונצ'ר־ראלי עם חישוקי "21 ו־"18
מערכת הבולמים איכותית ומספקת קשיחות יחסית לטובת היציבות, אבל לא מוותרת על הנוחות והספיגה איפה שצריך, בטח בפגעי הכביש שנוצרים בחורף. הדגמים האחרים של ווג שילבו מנוע ומכלולי שלדה טובים והפתיעו אותנו עם התנהגות דינמית מעולה שלא ציפינו בזמנו מאופנוע סיני, עכשיו כשאנחנו כן מכירים, לא ציפינו למשהו אחר כאשר ה־800 ראלי שיתף פעולה בכל תרחיש שהטלנו עליו – ביחיד ובהרכבה. הוא לא זריז בכביש המפותל, אבל הוא גם לא אמור להיות. מערכת הבלמים טובה ומספקת עוצמה ורגש טובים.
הווג 800 ראלי מגיע עם משכך היגוי מתכוונן כסטנדרט. המשכך הוא רכיב בטיחותי שמטרתו להגביר את יציבות האופנוע בכך שהוא מונע תנודות חדות ולא נשלטות בכידון במהירויות גבוהות. לבורר הכיול כאן יש שלושה סיבובים מלאים מצד לצד. ניסינו לשחק עם זה בשלל סיטואציות, אבל לא ממש הרגשנו הבדל כזה משמעותי בין המצב הרך לקשה.
זהו אדוונצ'ר־ראלי לשטח, ולמטרה זו כיסינו איתו מגוון סוגים של שבילים איטיים, מהירים ובוציים. המצערת הנקודתית המשיכה להציק מעט בקטעים הטכניים, כאשר גם כאן המצמד הרך אפשר להתגבר על זה. עם כמעט 100 כ"ס – ברור שהיה מספיק כוח לכל תרחיש ולעשות את כל זה בלי להפחיד, לאיים בווילי או לזרוק את הצמיג האחורי לכיוונים שונים. חזק, אבל לא חזק מדי. מערכת המתלים מספקת מהלכי הגלגל של 200 מ"מ, אומנם לא ארוכים כמו המתחרים שלו, אבל הם כן מאפשרים להוריד את מרכז הכובד, להדביק את הגלגלים לאדמה ובעיקר מאפשרים להניח בקלות רגליים על הקרקע – מה שנותן יותר ביטחון ברכיבה, בטח בתנאי שטח בוציים. מה שכן, לבולמים יש קצה גבול והם ייטרקו במעבר מהיר על חריץ, מה שגורם להאט מעט את הקצב.
יכולות שטח טובות
איך זה מרגיש?
כתבנו ודיברנו על זה כשה־DS625X היה אצלנו במבחן, ולא אכפת לנו לחזור על זה. חשוב לציין את האיכות הגבוהה של אופנועי ווג, כחלק מהדרך המהירה להכרה גלובלית והשיפור העצום שעובר על תעשיית האופנועים הסינית. יש פה מכלולים איכותיים מספקי מכלולים בעלי שם, שמתחברים למוצר סופי איכותי וטוב. העיצוב, איכות החלקים, איכות הפלסטיקה והמדבקות, איכות הייצור והגימור – כולם ברמה גבוהה ובלי פינות חדות.
על הכביש הוא אדוונצ'ר מודרני שיודע לתת את הפוזה המדברית, לשים את הרוכב אל מעל הרכבים, לתת מכלולים שעושים את העבודה ולפנק עם רשימת אביזרים ארוכה. כבוד למי שהמציא את המושב המחומם בשלושה שלבים לרוכב ולמורכב בנפרד ואת הידיות המחוממות. בא לנו טוב במבחן החורפי!
על המצערת הנקודתית כתבנו, ובין שני מצבי ניהול המנוע אין באמת הבדל גדול, אבל כן מקבלים מסך שונה עבור כל אחד. בין ה'סטנדרט' ל'ספורט' – בילינו את רוב הזמן במצב הראשון. פרט לשני אלו רוכב הווג 800 ראלי נהנה ממנוע חזק וחלק ומערכת תמיכה שסופגת את כל נפלאות הכביש. איכות החיים בסך הכל גבוהה ומתבטאת במושב נוח ותנוחת רכיבה אדוונצ'רית קלאסית. הכידון נתן בהתחלה תחושה שהוא צר יחסית, אבל התרגלנו לזה מהר מאוד. כן צריך לציין את מערכת בקרת האחיזה, שלטעמנו היא מדי אגרסיבית. במצב של איבוד אחיזה קל ביציאה מצומת או מעבר על קפל קרקע בכביש, מהיר שקצת פותח את המתלים – בקרת האחיזה חותכת חד מדי את אספקת הכוח מהמנוע לגלגל האחורי.
נוחות לא רעה בכביש, בטח ביחס לסגמנט
ימי המבחן כללו גשמים אינטנסיביים, אבל מישהו צריך לעשות את העבודה המלוכלכת בשטח. סלעים רטובים ושבילים בוציים הם אתגר לכל אופנוע, בטח לאדוונצ'ר גדול וכבד. אמנם שיחקנו את המשחק החכם של לא להיכנס לצרות מלכתחילה, אבל אי־אפשר היה לברוח מלא מעט קטעים מאתגרים במהלך הרכיבה. והווג עשה את העבודה בצורה מעולה.
חשוב לציין את הפתרון הפשוט והקל של ניתוק הבקרות באמצעות כפתורים ולא דרך תפריטים במסך – הן ל-ABS והן לבקרת האחיזה. שני אלו אפשריים רק במצב של עצירה. כשאין אלקטרוניקה מסייעת הכל תלוי במנוע ומכלולי השלדה. המעבר בין הישיבה לעמידה קל וטבעי, וברגע שנכנסים לתנוחה קל מאוד לרכוב על השבילים בקצב גבוה ולספוג את כל חריצי החורף שחוצים לרוחב ולאורך. ה־DS800X נותן תחושה שהוא יחסית קטן, בטח לעומת ה־CFMOTO או אפילו הטנרה 700, ומאפשר להשתעשע איתו בפניות, בעליות ובשלוליות. יש לו מגבלות שנובעות ממהלך גלגל מוגבל יחסית ומשקל גבוה יחסית, אבל הכל הגיוני ונסלח. אם תפנימו את זה תקבלו פרטנר טוב לרכיבות שטח.
סיכום ועלויות
זה בהחלט מרשים לגלות כל פעם מחדש כמה אפשר לקבל בתמורה ל־60 אלף שקלים. במחיר הזה ווג מתמודדת עם מתחרים טובים מאוד מבית – CFMOTO, קוב, זונטס, כולם עם חישוק 21 מלפנים – וכמובן אל מול הימאהה טנרה 700 הטבעי, כשבמחיר הזה ניתן לרכוש משומש בן שנתיים שלא ראה שטח.
נכנס לקטגוריה חזקה שבראשה הטנרה 700
בווג נכנסו קצת אחרי כולם לסגמנט האדוונצ'ר־ראלי, אבל נכנסו אפויים עם הניסיון שצברו עם שאר הדגמים. המנוע איכותי, חזק וחלק. מכלולי השלדה ברמה גבוהה שנותנת מענה גם בכביש וגם בשטח. האלקטרוניקה המסייעת עושה את העבודה והחלק הכי טוב בה זה שהיא ניתנת לניתוק באמצעות כפתורים פיזיים. רשימת האבזור מרשימה וארוכה, כאשר כל פריט כזה עולה בין כמה מאות לכמה אלפי שקלים בקטלוגים השונים. כל זה עטוף בעיצוב מרשים וקרבי.
ה־DS800X ראלי של ווג מציע את כל זה ב־59,900 ש"ח, ומספק בתמורה חבילה מאוד מרשימה ובעיקר שלמה. אין שום פינה חדה או פשרה במה שמקבלים על הכביש או בתוך השטח. ווג עשו כאן עבודה יפה מאוד עם אדוונצ'ר־שטח איכותי, וכל זה מגיע עם הרבה ערך מוסף במחיר יחסית נגיש – תמורה למחיר מא' ועד ת'.
מחירון טיפולים:
1,000 ק"מ – 700 ש"ח
6,000 ק"מ – 800 ש"ח
12,000 ק"מ – 800 ש"ח
18,000 ק"מ – 800 ש"ח
24,000 ק"מ – 1,390 ש"ח
סך הכל ל־24,000 ק"מ – 4,490 ש"ח
* המחירים כוללים חלפים, עבודה ומע"מ, והם נכונים ליום פרסום המבחן בלבד.
