מחבר: אביעד אברהמי

צילום: רונן טופלברג

אנחנו אוהבים טיולים לא שגרתיים, והטיול של הונדה ללקוחותיה בשבת האחרונה היה לחלוטין לא שגרתי. הקונספט: טיול ליל ירח מלא בים המלח ובמדבר יהודה. כבר מהפרומו הוא נשמע מעניין.

כ-150 רוכבים הגיעו לטיול, שיצא לדרך מלטרון לקראת השעה 16:00 אחר הצהריים. האחראי על המסלול וההובלה היה צביקה כהן, שהוביל את חבורת הרוכבים דרך כבישים מעניינים. ההתחלה הייתה דרך צומת שמשון, ומשם כביש 395 לסטף, חיבור לכביש מס' 1 לכיוון ים המלח וכניסה לדרך אלון היפהפייה עד לישוב רימונים, שם הייתה ההפסקה הראשונה ב'תצפית אלי' הצופה אל צפון מדבר יהודה. מרימונים חזרנו אחורנית מעט וירדנו בכביש הצר והמתפתל שנסלל מחדש לאחרונה ומוביל לייט"ב ועוג'ה בבקעת הירדן, קטע קצר על כביש 90, ואז קטע יפהפה מקאסר אל יהוד עד לצומת ליד"ו דרך כביש שירות שצמוד לגדר המערכת בזמן שקיעה. המשכנו אל מצוקי דרגות לצפייה בזריחת הירח המלא, ומשם לנבי מוסא שצמוד לבקעת הורקניה לארוחת ערב תחת כיפת השמיים.

אנשי ההפקה של הונדה דאגו שהטיול יעבור חלק ונעים. אנשי צוות ומרשלים רבים הסתובבו בין הלקוחות, הכווינו ועזרו, במיוחד בזמן הרכיבה, ואפילו היה מכונאי רכוב של הונדה – ניר יחזקאל, מכונאי הונדה ותיק ומקצועי ממוסך הונדה ברעננה, שדאג להביא איתו בנדולרה מלאה בכלים. לשמחתו היא נותרה ללא שימוש.

הטיול הזה היה מיוחד והאווירה מצוינת, בעיקר בשל הקונספט של רכיבה אל תוך הלילה והמסלול הלא שגרתי. החיוכים שבגלריה של רונן טופלברג מעידים שהרוכבים נהנו מאוד.

מיטל להבי משמשת בשנתיים וחצי האחרונות כסגנית ראש עיריית תל-אביב ומחזיקת תיק התחבורה בעיר. עם התואר החשוב הזה היא דוחפת לא מעט את התחום הדו-גלגלי, ואנחנו לא זוכרים מתי היה בכיר שקידם כל כך את האינטרסים של הדו-גלגלי. ישבנו איתה אצלה במשרד לראיון, ושמענו מה יש לה להגיד על נושאי הדו-גלגלי שעל סדר היום.

*     *     *     *     *

דו-גלגלי זה אחד הפתרונות המעשיים המידיים לתחבורה בתל-אביב. צריך לייצר ראש חץ עקבי שיבין את התרומה של דו-גלגלי למערך התחבורה הארצי וידחוף את הגישה. כממונה על תיק התחבורה בעירייה אני מסייעת לרוכבי הדו-גלגלי בקשר מול גורמי הממשלה להורדת תעריפי הביטוח, בהורדת המיסוי לדו-גלגלי (יחד עם ח"כ זהבה גלאון, ח"כ מיקי זוהר וח"כ משה גפני, היא לקחה חלק פעיל בוועדת הכספים שדנה בהורדת מס הקנייה – א.א), בסיוע מול אגף האכיפה בנוגע לחניית דו-גלגלי בתל-אביב, בדחיפה וסיוע לנושא רכיבת דו-גלגלי בנת"צים ובדחיפה להסדרת חיישני רמזור שמגלים גם דו-גלגלי. בנוסף, קידום ניסויים בצבע לא מחליק לסימוני כבישים ומעברי חציה.

לא ניתנה מספיק תשומת לב לדו-גלגלי לאורך השנים. קולם של האופנוענים צריך להישמע. למשל, בכל תכנון חדש צריך לקחת בחשבון חניית דו-גלגלי, אם זה בתים, מוסדות או תשתיות כמו תחנות רכבת. בין היתר, בשביל זה אני פה כמאמינה גדולה בדו-גלגלי כפתרון מעשי.

לוגיסטיקה עירונית מתבססת על קטנועים. את 'המייל האחרון' הקטנועים עושים, ושליחים זו הדוגמה הטובה ביותר. מה היינו עושים בלי קטנועים לשליחויות?

המיסוי הגבוה ועלויות הביטוח דוחפים להורדת השימוש ברכב דו-גלגלי. השגנו עכשיו הורדה של מס הקנייה ל-125 סמ"ק מ-40% ל-25%, אבל עוד לא אמרנו את המילה האחרונה ואנחנו עובדים על הורדת המס גם לכלים גדולים יותר – עד 300 סמ"ק. גם הביטוח נמצא על הפרק, ומאחורי הקלעים אנחנו דוחפים גם לשם (מציגה מכתבים ששלחה למפקחת על שוק ההון והביטוח, דורית סלינגר – א.א). לחלופין, עלויות הביטוח הגבוהות דוחפות רוכבים רבים לרכיבה ללא ביטוח חובה, וזה לא תקין.

שיטת החישוב הדיפרנציאלית לא לוקחת בחשבון את כלכלת המאקרו. אי אפשר לראות את הדו-גלגלי בטבלאות של רווח והפסד ישיר. לדו-גלגלי יש השפעה היקפית אדירה על המשק הישראלי. ההערכות מדברות על הפסד למשק של בין 15 ל-25 מיליארד שקל בשנה רק בגלל עומסי התנועה, ואלו הולכים וגדלים. דו-גלגלי חוסך לא מעט מזה – כמיליארד וחצי ש"ח בשנה באופן ישיר, ואם תגדל מצבת הדו-גלגלי, החיסכון יגדל משמעותית. ועוד לא דיברנו על זיהום אוויר, מקומות חניה וכו'.

עתיד העיר. פתרונות לתחבורה ציבורית להמונים הם מסובכים, יקרים וארוכי טווח, לכן העיר הולכת לתחבורה המבוססת על כלים אישיים וקטנים, חלקם חשמליים כמו אופניים, וחלקם – דו-גלגלי ממונע.

אקסיומה: המדרכות שייכות להולכי הרגל. כל מי שמשתמש במדרכה הוא אורח, וצריך להתנהג בהתאם. לא מקובל עליי שאופניים טסים על מדרכות ומסכנים את הולכי הרגל, ובאותה מידה אני לא מקבלת נסיעה של דו-גלגלי ממונע על מדרכות. גם חניה על מדרכות לא מקובלת, במיוחד במקומות שבהם יש חניה מסודרת לדו-גלגלי ובמיוחד כשמחנים את הקטנוע או האופנוע באופן שמפריע להולכי רגל. זה מפגע וצריך להיפטר מזה. לכן אני מקדמת הקמת חניות ייעודיות לדו-גלגלי.

חניה לדו-גלגלי. המטרה: חניית דו-גלגלי בכל 250 מ' של רחוב. הסדרת חניות תביא לאכיפה. כשנגיע לזה, לדו-גלגלי תהיה חניה מסודרת והם יוכלו לרדת מהמדרכות. זה יביא לסדר. במקרה הגרוע – ילכו 120 מ' מהחניה ועד ליעד.

אופניים – חשמליים או רגילים – בסוף ירדו לכביש. הם לא יכולים להישאר על המדרכות ובלתי ישים להקים שבילי אופניים בכל מקום, פשוט כי אין מקום. לכן, בין אופניים לבין קטנוע או אופנוע – אני מעדיפה את הדו-גלגלי הממונע. הוא יותר בטוח.

נת"צים. אני דוחפת להכפלת כמות נתיבי התחבורה הציבורית בתל-אביב. תחבורה ציבורית יעילה היא אחד מאבני היסוד של תחבורה אורבאנית יעילה. אנחנו רחוקים מאוד מהמצב האידיאלי, אבל עושים את המקסימום ומכוונים רחוק.

בנפח התחבורה הציבורית כיום – יש מקום לדו-גלגלי. הניסוי בנת"צים, שבו לקחנו חלק פעיל ואותו מקדם גם שי סופר – המדען הראשי של משרד התחבורה, הוכח כהצלחה חד-משמעית. מצד אחד לא נרשמו פגיעות בדו-גלגלי שהשתמשו בנת"צים, ומצד שני הדו-גלגלי לא פגעו בזרימה ובזמנים של התחבורה הציבורית על הנת"צים. לכן, בשל הצלחת הניסוי, אנחנו מתכוונים להרחיב את שימוש הדו-גלגלי בנת"צ מיד עם סיומו (ישיבת סיכום לנושא תתקיים בשבוע הבא – א.א).

אכיפה. אין ברירה, זה חלק מהעניין. בלי אכיפה לא יהיה סדר, וליצור תרבות לוקח זמן. בחזון שלי כל רוכב ובכלל כל אדם מודע לסביבה שלו ומתחשב, בלי הצורך באכיפה. אנחנו עוד לא שם.

רשות מטרופולינית. כיום כל עיר מרוכזת בטריטוריה שלה, ולמעט מקרים נקודתיים אין שיתופי פעולה רחבי היקף בגוש-דן. אני דוחפת להקמת פורום כזה בנושא תחבורה. הקול צריך להישמע ברמה הארצית, שכן הסמכויות מרוכזות בסופו של דבר בממשלה, ובעיקר במשרד התחבורה.

תל-מוטו. תל-אופן עובד יופי עם אופניים. למה שלא יעבוד גם עם קטנועים?

גם לרוכבי דו-גלגלי יש אחריות. צריכה להיות יותר מודעות של הרוכבים לסביבה, לאנשים, למשתמשי הדרך והמדרכות. זה צריך לבוא ממקום של מודעות סביבתית ולא ממקום של אכיפה. רוכבים צריכים להסתכל סביב ולנסות שלא להפריע, למשל בחניה על מדרכות. אם הרוכבים יתחשבו יותר בסביבה, יהיה לנו קל יותר לקדם את האינטרסים של הדו-גלגלי.

גם אני רוכבת. אמנם כרגע לא פעילה – אין לי כרגע דו-גלגלי משלי, אבל בעברי רכבתי על כלי משלי ומדי פעם אני יוצאת לטיולים עם מכר אופנוען. אין יותר כיף מזה.

דרייב. יש לי המון ממנו, ואני מתכוונת להמשיך ולפעול בכל הכוח למען הדו-גלגלי. זה הפתרון המידי הקל והזמין ביותר, אז למה לא?

העולם משתנה בתחום התחבורה. אני מנסה לכוון אותו לכיוון הנכון.

לעמוד הפייסבוק של מיטל להבי – לחצו כאן.