מחבר: אביעד אברהמי

צילום: תומר פדר

בשישי האחרון השיקה עופר-אבניר, יבואנית הוסקוורנה לישראל, את דגמי המוטוקרוס של הוסקוורנה שהגיעו לאחרונה ארצה. האירוע נערך במסלול שמבכון וינגייט, ובמסגרתו התקיים יום מסלול פתוח לרוכבי מוטוקורס.

במקביל להשקת דגמי המוטוקרוס השיקה אבניר תכנית הטבות לרוכבי מרוצים – Husky Racing. במסגרת התכנית יינתנו הטבות מיוחדות לרוכבי מרוצים שרוכבים על תוצרת הוסקוורנה. בין ההטבות:

• סבסוד דמי ההרשמה למרוצים השונים (אנדורו, מוטוקרוס, סופרמוטו)
• הנחות ברשת אבזריון וחנות Husky Shop
• הנחות על חלקי חילוף מקוריים
• תכנית אימונים לכל רוכבי הוסקוורנה שתועבר על ידי רוכבי קבוצת המרוצים
• תמיכת מחלקת השירות והמחלקה הטכנית לפני, במהלך, ואחרי המרוצים
• תכנית טיפולים אישית ומסובסדת במרכזי השירות של החברה ברחבי הארץ
• תגמול כספי למנצחי מרוצים
• תגבור תכנית Husky VIP המאפשרת לכל לקוח להיות בקשר אישי עם מנהל המחלקה הרלוונטית

דגמי המוטוקרוס שהושקו בארץ ומחירם

• TC85 (ילדים, אפשרות לגלגלי "14/"17 או "16/"19) – 27,000 ש"ח
• TC125 דו-פעימתי – 38,500 ש"ח
• TC250 דו-פעימתי
• FC250 – מחיר 42,000 ש"ח
• FC350 – מחיר 43,000 ש"ח
• FC450 – מחיר 44,000 ש"ח

לקריאה על דגמי המוטוקרוס של 2016 – דור חדש, לחצו על הקישור.

צילום: אסף רחמים

ווילי. אין רוכב אחד שהפעולה הזו – של הנפת הגלגל הקדמי אל על – לא עושה לו משהו. חלק רואים בזה השתוללות לשמה וחוליגניות. לחלק אחר זה בערך הפעולה הכיפית ביותר שאפשר לעשות עם אופנוע. יש כאלה שרואים בזה שליטה ואמנות, ויש גם כאלה שמסתכלים מהצד וחולמים שגם הם יוכלו לשלוט ככה באופנוע ולרכב עם האף בשמיים. איך שלא תהפכו את זה – קשה להישאר אדיש לווילי'ז ולאמוציות שהפעולה הזו מביאה איתה, ואנחנו לא מכירים הרבה רוכבים שלא ניסו לפחות פעם אחת בחיים שלהם לשלוח את הגלגל הקדמי לטיול בשמיים – גם אם הם לא מודים בכך.

צילום ועריכת וידאו: אסף רחמים

בעולם הגדול סצנת הסטאנט פופולרית מאוד, ורוכבים מקצוענים כמו רוק בגורוס או כריס פייפר מלאים בעבודה (למרות שפייפר פרש לאחרונה). חיפוש קצר ביוטיוב יגלה שגם ברמה החובבנית יש אלפי רוכבים שהקטע שלהם הוא סטאנט ו-ווילי'ז, בעיקר בארה"ב, והרבה מאוד על אופנועי ספורט. ללא ספק יש משהו בפעולה הזו של הנפת הגלגל הקדמי לשמיים שגורם לרוכבים סיפוק. גם בישראל הקטנה יש כמה רוכבים שלקחו את סצנת הסטאנט (פעלולים) בשיא הרצינות ומתאמנים על שליטה בווילי'ז, בסטופי'ז, בהחלקות זנב ובאקרובטיקה של הגוף על האופנוע. על חלק מהם נכתוב בקרוב.

הפעם אנחנו מתמקדים בקבוצה אחרת – לא כזו שלוקחת את הסטאנט למקצוענות, אלא פשוט קבוצת חברים עם אופנועי ספורט שהקטע שלהם הוא ווילי. יש להם אופנועי ספורט חדישים של מיטב התוצרת היפנית ויש להם ציוד רכיבה מקצועי, אבל לא תמצאו אותם משחיזים סליידרים בנס הרים, אלקוש או סדום-ערד. כן תמצאו אותם בכבישים נטושים, כמו הפס של בית אריה. הם מגיעים למקומות המבודדים האלה פעם או פעמיים בשבוע, ובמשך כמה שעות עושים את האהבה הדו-גלגלית שלהם – ווילי.

הם יכולים היו לבחור אופנועים שמתאימים יותר לסטאנט – למשל סטריטפייטרים או אופנועי סופרמוטו, אבל הם בחרו באופנועי ספורט-קצה, פשוט כי זה מה שעושה להם את זה, למרות הבלאי הגבוה וההוצאות המטורפות. "אנחנו נהנים מכל שקל שאנחנו שמים על האופנוע", הם אומרים, ואפשר להבין אותם.

הם כולם בשנות ה-30 של חייהם, כבר לא ילדים, רובם בעלי משפחות עם ילדים. ושלא תחשבו שהם צדיקים גדולים שמתאמנים רק במגרשים סגורים. כשמפלס האדרנלין עולה והתנאים מאפשרים, מתפלק להם איזה ווילי קטן של חצי קילומטר גם על כביש ציבורי, אבל הם מודעים היטב לסכנות ומשתדלים להימנע מכך. את ה-RUSH שלהם הם מקבלים באותו פס נטוש, שם הם יכולים להתאמן בבטחה.

יש להם כללי בטיחות נוקשים. למשל – לא רוכבים אחד מול השני, לא רוכבים כשיש אנשים נוספים על הפס – שאותם הם לא מכירים, לא משתוללים. הכל בשליטה, בקור רוח ובשיקול דעת. הרמה – בהחלט גבוהה.

האופנועים עצמם כמעט סטוק, רחוקים מאוד מאופנועי הסטאנט הייעודיים. לא תמצאו עליהם תוספות כמו ווילי בר, גלגל שיניים אחורי ענק, בלם אחורי על הקליפ-און השמאלי, כידונים שטוחים או מיכלי דלק מעוכים. גם לא כלובי הגנה מנפילות. התחזוקה, כאמור, יקרה. אבל לא אכפת להם. הם הולכים עם התחביב והאהבה שלהם.

כשמתעסקים באקסטרים לפעמים עוברים את הקצה וקורות תאונות. גם להם. כדי למזער נזקים הם רוכבים ממוגנים, בדרך כלל עם חליפות עור מלאות וקסדות איכותיות. אבל זה לא רק המיגון – העיקר זה המצב התודעתי. כדי להתמקצע, להיות טובים יותר וגם למנוע תאונות, הם בשליטה מלאה, 'דופק 60'. אין שם השתוללות אלא קור רוח מוחלט  – תנאי שמאפשר עבודה איכותית וממוקדת, וגם חזרה הביתה בשלום.

"נכון, ווילי זה דבילי", הם אומרים, "אבל זה מגניב פצצות!". "זה מה שאנחנו אוהבים וזה מה שאנחנו עושים. זה לחלוטין בטוח יותר מאשר להתרסק על גדר בטיחות בנס הרים בניסיון להוציא תמונה עם ברך באספלט לפייסבוק, והכי חשוב – זה מה שמעיף אותנו!". האמת? גם אותנו.

תודה לאמיתי הפנר ולשי טל מזרחי על צילומי הרחפנים.

צילום: טל זהר

זה פחות נעים לשמוע על אופנועים שיורדים מליין של יצרנים ובעצם יורדים מייצור, במיוחד כשמדובר באופנועים מגניבים. הנה אחד כזה – אפריליה מורידה מייצור את הדורסודורו 1200. הסיבה – כמות מכירות זעומה, הרבה פחות מהצפי.

האפריליה דורסודורו 1200, שיצא ב-2011 כגרסה מוגדלת של הדורסודורו 750 הוותיק יותר, הוא היפרמוטו גדול שהציע תנוחה זקופה, מנוע וי-טווין בשרני עם 130 כ"ס והמון מומנט, ובגדול חבילת ביצועים מהנה במיוחד – כמו כל ההיפרמוטו הגדולים. הוא גם הציע מערכות אלקטרוניות מודרניות כמו מצערת חשמלית ומפות ניהול מנוע, מערכת בקרת החלקה ומערכת ABS. החיסרון העיקרי שלו היה תצרוכת דלק שערורייתית של 10 ק"מ לליטר בממוצע, כשברכיבה חזקה ירדה גם ל-9 ו-8 ק"מ/ל'. תוסיפו לזה מיכל דלק בן 15 ליטרים ותקבלו טווח רכיבה זעום.

בשנים האחרונות סגמנט ההיפרמוטו הגדולים הולך וקטן, כמו כל סגמנט הסופרמוטו. בק.ט.מ כבר לא מייצרים את ה-SM990, ורק ההיפרמוטארד של דוקאטי והריבאלה של MV אגוסטה נשארו, אבל גם אצלם המכירות לא בשמיים, למרות מקדם הכיף הגדול של הכלים הללו. כעת כאמור הדורסודורו 1200 יורד, ועתידו של הדורסודורו 750 בספק.

הקאפונורד 1200, הבנוי על בסיס הדורסודורו 1200, ממשיך בייצור כרגיל.