הרעיון הזה נולד ספונטנית, בשיחה רוויית אלכוהול בין חברים: "אם מורידים את גשר מעריב, למה שלא נצלם עליו את הווילי האחרון?". למען האמת, לאף אחד מאיתנו לא הייתה תשובה למה לא, אבל כולנו התלהבנו מלמה כן.
צילום ועריכה: בני דויטש
במוצאי שבת ערכנו סיור מקדים כדי לראות אם זה בכלל אפשרי. גילינו שהעלייה הצפונית לגשר מעריב כבר שבורה, עד קיר התמך, מה שאומר 2 וחצי מטר גובה. לא אפשרי. העלייה הדרומית, לעומת זאת, עדיין קיימת. את המחסומים הזמניים ששמו שם לא בעיה להזיז, ואת מחסום העפר כל אופנוע אנדורו או סופרמוטו עובר בלי בעיה. ההחלטה התקבלה סופית – מתחילים להזיז עניינים, וצריך למהר כי בחמישי הקרוב, על פי התכנון, מפוצצים את הגשר!
מכיוון שהאספלט של גשר מעריב היה זכור לי כחלק במיוחד, ההחלטה התקבלה על אופנוע אנדורו 4 פעימות בנפח הגדול ביותר שאמצא, שעליו ארכיב את סט גלגלי הסופרמוטו שלי. ההוסקוורנה FE501 שהופשר להדגמות שבועיים קודם לכן התאים בדיוק למשימה, בעיקר כי הגלגלים שלי מתלבשים עליו ישירות – בלי שום מתאמים. Plug And Play.
בשני בצהריים הוצאתי את האופנוע מדרום תל-אביב ונסעתי לסדנה שלי שנמצאת מול עזריאלי, שם הייתי אמור להרכיב את הגלגלים. אני עובר דרך גשר מעריב ורואה שהלכה התכנית – הורידו גם את העלייה הדרומית, וגם שם יש כעת קיר בגובה 2.5 מטר. סעעעמק!
בהחלטה משותפת עם בני הצלם הרכבתי את הגלגלים: "נרכיב, נבוא בערב, ומקסימום נאלתר משהו". קבענו לשעה 22:30, חצי שעה אחרי שהעבודות אמורות היו להיפסק בגלל הלילה.
מההתרגשות הגעתי מוקדם – כבר ב-21:00, וכמה שמחתי כשראיתי שלפני הקיר מילאו ערימה של עפר כדי לאפשר לדחפור לעלות על הגשר! סיבוב רגלי קצר אישר – עם 2-3 חברים שיעזרו להרים את האופנוע מקצה ערימת העפר אל הגשר – עושים את זה! מזל שיש קבוצות וואטסאפ, כי אחרי שכתבתי בשתי קבוצות – תוך שעה כבר היו לידי 6 חברים שבאו לעזור…
בני מארגן את ציוד הצילום, אני עולה על ציוד רכיבה, והנה עוד בלת"מ: המפעיל של הדחפור מגיע, מניע, מחליף כף ובא להתחיל לעבוד. לא לא, אין מצב שעכשיו אנחנו מוותרים על הווילי האחרון על גשר מעריב. אז הצלם שבינינו הלך אליו, סיפר לו שעיריית תל-אביב שלחה אותנו לצלם צילומים אחרונים על הגשר, ושאנחנו צריכים 20 דקות בשביל זה. "אין בעיה", הוא אמר, "אני אפילו אעזור לכם עם תאורה"…
פאף! פשיטה על הגשר! תוך 10 דקות כבר היינו אחרי הכל, מבסוטים מההיסטוריה הקטנה שעשינו: ההוסקוורנה FE501 הזה היה כלי הרכב האחרון שנסע על גשר מעריב, והוא עשה את זה בסטייל – בווילי!
אז איך זה היה? תראו בסרטון.
תודה לכל החברים שבאו לעזור!
עולים לגשר בפעם האחרונה – עם הוסקוורנה FE501 בתצורת סופרמוטוווילי אחרון על הגשרחוגגים את ההיסטוריה
כלים דו-גלגליים יורשו לרכוב על נת"צים (נתיבי תחבורה ציבורית) ללא אכיפה משטרתית – כך הודיע היום אגף התנועה של מחוז תל-אביב במשטרת ישראל.
על רקע עבודות הרכבת הקלה בגוש דן והכאוס התחבורתי שיבוא עימה, ועל רקע תחילת האכיפה האלקטרונית והאנושית על הנת"צ בנתיבי איילון לכיוון צפון, הודיעו היום באגף התנועה של מחוז ת"א שלא יאכפו נסיעת דו-גלגלי על נת"צים ברחבי גוש-דן, כל עוד הדו-גלגלי לא מפריע לתנועת התחבורה הציבורית. חשוב לציין כי ההנחיה שלא לאכוף נסיעת דו-גלגלי בנת"צים תקפה לגוש-דן בלבד, וכי עדיין על פי החוק היבש מדובר בעבירה – רק שעבירה זו לא תיאכף מתוקף הנחיה של אגף התנועה.
זוהי בשורה מצוינת לרוכבי דו-גלגלי, במיוחד על רקע עבודות התשתית לרכבת הקלה. בנוסף, היעדר האכיפה לרכב דו-גלגלי בנת"צים עשוי להיות זרז נוסף לנהגי מכוניות פרטיות לעבור לדו-גלגלי.
תקציר החלקים הקודמים (חלק ראשון, חלק שני): הק.ט.מ 125EXC שלי נגנב לפני שנתיים וחצי יחד עם האופנוע השני שלי – סוזוקי DRZ400SM. לפני חודשים ספורים מצאתי את האופנוע מפורסם בלוח בפייסבוק. הגעתי למוכר, סגרנו עסקה ומשם המשכתי למשטרה. המשטרה ביצעה חקירה רשלנית ושטחית, לא טרחה לעדכן אותי מה קורה עם החקירה והאופנוע, ורק נפנפה אותי – גם כשהגעתי פיזית למשטרת באר-שבע – שם נתפס האופנוע אצל הבחור המקומי שניסה למכור אותו.
אחרי כחודשיים של חוסר ודאות ואפס עדכונים מצד המשטרה, כשבזמן הזה האופנוע שלי עומד ברחבה של משטרת באר-שבע, הגיע הזמן לפעול. חבר יקר, עורך-דין במקצועו, החליט שהוא מחזיר לי את האופנוע וכתב בקשה לבית המשפט כנגד המשטרה להשבת התפוס (האופנוע). לא נלאה אתכם בכל הביורוקרטיה שנלוותה להגשת הבקשה ולחלופת המכתבים שעניינם מדוע אנחנו רוצים שהתיק יתנהל בבית שמש ולא בבאר-שבע, ונגיע לעיקר הדברים שהתבררו כבר עם תגובת המשטרה לבקשה שלנו ובטרם התקיים דיון אחד בודד:
שוטרים ביקרו את הבחור שהחזיק באופנוע הגנוב כבר באותו הערב שבו הגשתי את התלונה. הוא הציג בפניהם את שטר המכר (המזויף) ואת מספרי השלדה והמנוע (המזויפים) שעל האופנוע – והם עזבו את המקום בטענה שהמספרים על האופנוע תואמים את המסמך. רק כדי שיהיה ברור – 'שטר מכר' אינו חוקי במדינת ישראל. זהו מסמך המאשר בעלות על אופנוע ללא רישוי (למשל מוטוקרוס) בארה"ב. בישראל יש רישוי צהוב ורישוי אפור. אגב, שטר מכר אפשר להפיק בקלות במדפסת צבעונית בבית, ואז לעטוף אותו בלמינציה בגן של הילד – וזה מה שעשו גם במקרה של האופנוע שלי.
רק לאחר כ-10 ימים, אחרי שהתלוננתי והפעלתי קשרים בין היתר בלשכת המפכ"ל, הוציאה משטרת באר-שבע צו בית משפט ותפסה את האופנוע.
הבחור שהחזיק באופנוע – בואו נקרא לו א' – מסר בחקירתו את שם האדם שממנו רכש את האופנוע – נקרא לו א.ד מתל אביב ונספר שהוא דמות יחסית מוכרת. החוקרים הגיעו אל אותו אדם, והוא, על פי תגובת המשטרה, "אישר את הפרטים שמסר מר א'". זהו פה זה נגמר. המשטרה לא המשיכה לחקור ולנסות להגיע לקצה השרשרת – הגנבים עצמם, למרות שהפרטים נמסרו לחוקרים על ידי א.ד שמכר את האופנוע לא'. זהו אחד הסעיפים המוזרים והמתסכלים ביותר, שכן עם עוד קצת חקירה ניתן היה להגיע לגנבים עצמם בקלות.
המשטרה טענה כי בבדיקת מז"פ (מחלקת זיהוי פלילי) שנעשתה לאופנוע התגלה שמספרי המנוע והשלדה זויפו וכי אין אפשרות להגיע למספרים המקוריים (עדיין לא אושר לי לעיין בדו"ח המז"פ, וזו נקודה חשובה שעוד נחזור אליה).
היועץ המשפטי של משטרת באר-שבע דורש להשמיד את האופנוע "מפני שהוא מזויף". אפשר להעליב את האופנוע שלי, אבל לקרוא לו מזויף זה כבר יותר מדי. מספרי השלדה והמנוע זויפו, אבל האופנוע מקורי לחלוטין מבית ק.ט.מ – אוסטריה.
עוד התברר שמר א', הבחור שהחזיק באופנוע שנגנב ממני, הגיש גם הוא בקשה להשבת תפוס בבית המשפט בבאר-שבע. במילים אחרות – הבחור שהחזיק ברכוש גנוב תובע זכויות על הרכוש הגנוב שנתפס אצלו! לטענתו הוא רכש את האופנוע בתום לב, למרות שהוא שילם 14 אלף ש"ח על אופנוע ששווה במחירון יותר מכפול, למרות שהוא רכש אופנוע מדגם EXC כשעל שטר המכר מופיע SX, ולמרות שמספרי השלדה והמנוע מחוקים ומוטבעים מחדש.
מודעת המכירה בפייסבוק שבה זיהה אביעד את האופנוע הגנוב שלו
עד לאותו זמן, ולמעשה עד לסגירת התיק, לא פנו אליי ממשטרת באר-שבע כדי לחקור אותי על פרטים נוספים – כמו למשל פרטים על האופנוע שרק אני יודע – תוספות חיצוניות ופנימיות וכו', וזאת למרות שציינתי בפני השוטרים במספר הזדמנויות שיש פרטים שידועים רק לי ושעל פיהם אני יכול להוכיח שהאופנוע שלי. גם לא הודיעו לי שמתקיים דיון בבית המשפט בבאר-שבע, בבקשה שהגיש א'. כלום, מידור מוחלט. בכלל, התחושה הכללית שקיבלתי, שהלכה והתחזקה עם הזמן, היא שהמשטרה לא רוצה לבזבז זמן ולהגיע לחקר האמת, אלא להיפטר כמה שיותר מהר מתפוח האדמה הלוהט הזה. ומה יותר מהיר מהשמדה של האופנוע בתואנה שלא ניתן לזהות אותו? פשוט מאוד – משמידים את האופנוע, סוגרים את התיק והולכים לנוח. לא ניתן לתאר במילים אחרות את חקירת המשטרה פרט לרשלנית, שטחית ולא מקצועית.
אז נכון שיש במשטרה גם חבר'ה נהדרים, מקצועיים וחרוצים, אבל אני למזלי הרע נפלתי על אחרים.
מגיעים לדיון בבית המשפט השלום בירושלים. אני ועורך דיני מצד אחד, היועץ המשפטי של משטרת באר-שבע מצד שני, ובאמצע – לא להאמין – עומד מר א' – שהגיע עם אביו כדי לדרוש את האופנוע הגנוב לידיו. לא פחות ולא יותר. לשפשף את העיניים ולא להאמין.
גם כאן אקצר כדי לא להלאות בפרטים לא רלוונטיים. השורה התחתונה היא שהמשטרה רוצה להשמיד את האופנוע בשל חוסר אפשרות לזהות אותו. את דו"ח המז"פ ושאר חומר החקירה לא נתנו לנו לראות. כל הניסיונות לדבר עם היועץ המשפטי של המשטרה עלו בתוהו – הוא החלטי ודורש בתוקף שהאופנוע ילך להשמדה, כאילו לעשות בכוונה, ואל תבלבלו אותו עם עובדות. במקביל, מר א', שאצלו נתפס האופנוע הגנוב, דורש לקבל את האופנוע לידיו – שוב, בטענה שרכש את האופנוע בתום לב, בו בזמן שלצידו עומד האדם שרכש את האופנוע כדין מהיבואנית, עם רישיונות, ושילם יותר מ-50 אלף ש"ח. כשראיתי את זה התקשיתי להאמין. כמה נמוך אנשים יכולים לרדת – לא מספיק שרכשת רכוש גנוב שנתפס אצלך והזנת את תעשיית הגניבות, כעת אתה גם נלחם על הרכוש הגנוב מול האדם שממנו הרכוש נגנב? עד כדי כך איבדנו את המוסר הבסיסי ואת הערכים שלנו כעם? התביישתי. לפחות השופט לא התרשם ממר א' ואביו.
הבעיה היא שהשופט לא יכול היה לקבוע באופן חד-משמעי שהאופנוע אכן שייך לי, ולכן הוא העלה רעיון מעניין – השופט שלח אותי ואת היועץ המשפטי של המשטרה לעשות שיעורי בית: אני צריך לבדוק עם יבואנית ק.ט.מ לישראל כמה כלים מדגם זה ומהשנה הספציפית נמכרו בישראל, והמשטרה צריכה לבדוק כמה כלים כאלו מדווחים כגנובים. אם יש רק אחד כזה – הרי שהוא שלי.
אני חייב להודות שכאן כבר הייתי סקפטי והתחלתי שלא להאמין שהאופנוע יחזור לרשותי, בעיקר בגלל דו"ח המז"פ (שאותו טרם ראיתי). בדיעבד, הסקפטיות הייתה מוקדמת מדי והיא התחלפה בהמשך לאופטימיות בגלל התפתחויות מעניינות. תכף נגיע לזה.
האופנוע עומד במשטרת באר שבע
סיכום ביניים
האופנוע נמצא במשטרת באר-שבע
מספרי השלדה והמנוע נמחקו, ובמקומם הוטבעו מספרים אחרים, על פי שטר מכר מזויף
שטר המכר המזויף הוא של דגם מוטוקרוס (SX) בעוד האופנוע שלי הוא אנדורו (EXC)
אני דורש לקבל את האופנוע בבית המשפט השלום בירושלים / בית שמש
מר א' דורש לקבל את האופנוע בבית המשפט השלום בבאר-שבע
המשטרה דורשת להשמיד את האופנוע בגלל חוסר יכולת לזהות אותו
יש לי את הרישיונות המקוריים של האופנוע, את חשבונית הקנייה, את ביטוח החובה, ויש סימנים רבים הידועים רק לי שנמצאים על האופנוע ושעל-פיהם זיהיתי את האופנוע
אני והמשטרה צריכים לספק נתונים נוספים כדי שהשופט יוכל להכריע את הכף
המשטרה צריכה לסיים את החקירה ולאפשר לי לראות ולצלם את חומר החקירה עד סוף חודש יולי 2015
לפחות כיסו אותו… יש מצב שבקרוב הוא יחזור הביתה!
תעשיית הגניבות
גניבות כלי רכב בכלל ואופנועים בפרט זו מכת מדינה. אין באמת הרתעה, והגנבים יכולים לעשות ככל העולה על רוחם. אפילו במקרה הזה הוכח לי – הפשע משתלם. גם ככה המשטרה לא תחקור, ואם כן תחקור היא תעשה זאת ברשלנות ובחוסר יעילות, ואם תיתפס תוכל לצאת מזה בקלות בכל מיני תואנות משפטיות. אם לא תפסו אתכם על חם בעת הגניבה ומיד הודיתם, הסיכוי שהמשטרה תחקור לעומק, תגיש כתב אישום ולבסוף תורשעו במשפט, הוא אפסי.
כל אחד מאיתנו מפחד מהיום שבו הוא יגיע לאופנוע שלו ויראה שהוא איננו. יחד עם זאת, ברגע שאנחנו רוכשים כלים גנובים או חלקים גנובים – אנחנו מזינים במו ידינו את אותה תעשיית גניבות ונותנים לגנבים לגיטימציה מלאה לעבור לכלי הבא. והכלי הבא עלול להיות שלכם, או של חבר שלכם, או של בן משפחה. דבר אחד בטוח – כל עוד אנחנו הצרכנים נותנים יד לתעשייה המקוללת הזו – היא תימשך.
לא קונים אופנועים גנובים ולא קונים חלקים גנובים! גם במקרה הזה – רכישה של אופנוע אנדורו EXC עם שטר מכר מודפס במחשב ועטוף בלמינציה שעליו יש דגם אחר – מוטוקרוס SX, ובנוסף מספרי המנוע והשלדה מחוקים ומוטבעים מחדש (ולא צריך להיות מומחה מז"פ בשביל לזהות את זה…) – זו עצימת עיניים במקרה הטוב ורכישה ביודעין של רכוש גנוב במקרה הפחות טוב. אני לא קונה את הטענה שמדובר בתום לב, שכן הסימנים כולם זועקים לשמיים. אגב, כששאלתי את המוכר מדוע על הרישיון כתוב SX כשבעצם האופנוע הוא EXC – הוא נתן תשובה מעורפלת על איזה תייר מחו"ל. לא מיצינו כבר את הקטע של להאשים את כל העולם בפשעים שלנו?
מספר המנוע שנמחק והוטבע מחדש – צריך להיות מומחה מז"פ כדי לראות את זה?
אז מה הלאה?
ובכן, בזמן שבין הדיון בבית המשפט ליום כתיבת שורות אלה, התגלו שני ממצאים חשובים. הראשון נוגע לחומר החקירה שאותו התאפשר לי לראות. מסתבר שבדיקת המז"פ הצליחה להציף 3 ספרות מתוך מספר המנוע המקורי שנמחק. שלוש הספרות האלו זהות, גם במיקומן, לשלוש ספרות שנמצאות ברישיון הרכב המקורי שנמצא אצלי. בשילוב עם רשימת האופנועים שקיבלתי מהיבואנית, יש פה גורם שעשוי להטות את הכף. הממצא השני גם הוא עשוי להטות את הכף, והוא גדול וחשוב, אך עליו אני מנוע מלדבר מפני שהנושא טרם הגיע לבית המשפט. הפסימיות התחלפה לאופטימיות. יש מצב שבקרוב אקבל את האופנוע שלי בחזרה!
בחלק הבא: על הממצאים שהטו את הכף, על פתיחת החקירה המשטרתית מחדש, ועל המשך ההתנהלות המשפטית. ומי יודע – אולי גם על החזרה של האופנוע שלי הביתה…
הדאונטאון 350i הוא הגרסה החדשה של הדאונטאון 300 המוכר והוותיק – קטנוע המנהלים של קימקו. לשנת 2015 הדאונטאון קיבל עדכון מקיף הכולל מתיחת פנית עיצובית, הגדלת נפח מנוע (מ-299 סמ"ק ל-320.6 סמ"ק, למרות השם 350), שיפור בווריאטור, עדכון לבולמים, עדכון למושב, ומערכת ABS שמגיעה כסטנדרט.
הגדלת הנפח של מנוע ה-G5 מעלה את ההספק מ-29 ל-30 כ"ס, אבל בעיקר מעבה את רצועת המומנט כך שהמנוע יהיה גמיש יותר. שאר העדכונים נעשים ברוח התקופה, על מנת להעמיד את הדאונטאון שוב בחזית קטנועי המנהלים.
מבחינת אבזור אין פה מעבר למקובל בקטגוריה – מתחת למושב נכנסת קסדה מלאה ועוד תיק או קסדת 3/4, יש שני תאים לא ננעלים בחזית, כשבאחד מהם יש גם שקע 12V עם מתאם USB, לוח השעונים זהה לזה של הדגם היוצא, כשהוא כולל גם מחשב דרך ומד תצרוכת דלק, והקטנוע מגיע כאמור עם מערכת ABS כסטנדרט.
גדול, חזק, נוח ומפנק
ביצועים
אחד המאפיינים של הדאונטאון 300 הקודם היה הבולמים הקשיחים שלו שאפשרו רכיבה 'ספורטיבית', למשל על כבישים מפותלים, והדבר נכון גם ל-J300 של קוואסאקי, שבנוי על בסיס הדאונטאון. ב-350 הלכו בקימקו אחורנית בתכונה הזו וריככו את המתלים. אז מצד אחד היכולות הספורטיביות התמתנו, אבל מצד שני במרחב המחיה העיקרי של הדאונטאון – כבישים עירוניים, כבישי פרברים וכבישים בינעירוניים , הנוחות השתפרה משמעותית. גם המושב התומך והמפנק תורם את חלקו.
המנוע והווריאטור היו מצוינים בדגם הקודם והם מצוינים גם פה. המנוע גמיש וחזק מספיק להתמודד עם תנועה בינעירונית ממוצעת, ובתאוצות עירוניות אחרי השתהות קלה מעמידה הקטנוע עף קדימה. הכל בצורה חלקה ונעימה. מהירות השיוט הנוחה עומדת על כ-130 קמ"ש על השעון, שהם כ-10% פחות לפי מדידת ה-GPS, והמהירות המקסימלית שהצלחנו לסחוט כששכבנו מאחורי המשקף והחזקנו פול גז לאורך זמן היא 163 קמ"ש על השעון שהם 148 קמ"ש מדויקים לפי ה-GPS.
כלי תחבורה מצוין מהפרברים לעיר הגדולה
איך זה מרגיש?
כמו קטנוע מנהלים בוגר ומהודק. קפיצת המדרגה של הטייוואנים בשנים האחרונות היא אדירה, והדאונטאון הוא הוכחה מצוינת לכך. מנוע ה-G5 של קימקו בשילוב הווריאטור מרגיש נעים ואיכותי, ההתנהגות טובה ונעימה, איכות הגימור טובה מאוד, והקטנוע מרגיש כאמור מהודק ושלם.
בתנועה בינעירונית זהו יופי של קטנוע נוח ומפנק שידלג על פקקי הבוקר בקלות וביעילות בדרך מהפרברים לעבודה עיר הגדולה, וכשהכביש ייפתח הוא יאפשר לרכוב קצת יותר מהר ממהירות התנועה. בתוך העיר הוא גם רך ונעים, אולם מדובר בקטנוע לא קטן, אפילו גדול – בעיקר בחלקו האחורי, ולכן ההשתחלות בין טורי מכוניות מסורבלת יותר מקטנועי 125 או אפילו 250 עירוניים, וזה טרייד-אוף מקובל, שכן הכלי הזה מיועד לשמש בראש ובראשונה ככלי בינעירוני למרחקים קצרים ובינוניים. חולץ פקקים אם תרצו.
31,500 ש"ח
עלויות
הדאונטאון 350i עולה 31,500 ש"ח במזומן או 12 תשלומים של 2,846 ש"ח (סה"כ 34,152 ש"ח). במחיר הזה מדובר בקנייה טובה בסך הכל, שכן הוא מתומחר בכ-1,000 ש"ח יותר מהג'וימקס 300Xi, ובכ-4,500 פחות מהמקסים 400. הדאונטאון מתומחר גם בכ-1,500 ש"ח פחות מהקוואסאקי J300, שכאמור בנוי על בסיס הדגם הקודם של הדאונטאון. התחזוקה בכל 5,000 ק"מ, ומחירי הטיפולים זהים לאלו של הדגם הקודם.
זה מסוג הסיפורים שאנחנו אוהבים. בחור צעיר מגיע במקרה למסלול ביוון, בעיקר כדי לצבור חוויות, נדלק, נרשם לאליפות כולה ומתחיל להפציץ בתוצאות. קבלו את דין גופר.
גופר, רק בן 19, אבל כבר מככב על מסלולי המרוץ של מזרח אירופה באליפות רומניה בסופרבייק. כעת, אחרי 5 סבבים באליפות, גופר ממוקם 2 גם בקטגוריית הרוקי'ז וגם בקטגוריית הסופרספורט, כשהוא צפוי לזכות באליפות הרוקי'ז.
ה-ZX6R החדש של דין גופר לאליפות רומניה בסופרספורט
איך הכל התחיל?בגיל 16, שזה לא היה מזמן – בסך הכל לפני 3 שנים, גופר הוציא רישיון ל-125 סמ"ק וקנה הונדה וראדרו 125. אבא שלו היה רוכב, והוא דחף אותו לעשות קורסי רכיבה ולהתפתח. הילד נדלק על הרכיבה, ואחרי שהשחיז את הרגליות של הווראדרו עד לקצה, הוא קנה אפריליה RS125 כדי להתאמן בכוכב יאיר ולהתחרות באליפות שאמורה הייתה להיפתח. מהר מאוד הוא הבין שמרוצים לא יהיו פה, אז הוא ירד מהרעיון ומכר את ה-RS. בגיל 18 קנה ק.ט.מ דיוק 690 מוגבל ל-A1, וגם אותו הוא השחיז בימי מסלול.
במרץ השנה גופר נסע למסלול שביוון לחוויית מסלול שיזמים ישראלים ארגנו כחלק מסוף השבוע של אליפות רומניה בסופרבייק. דין רכב על הונדה CBR600RR שנת 2004 ששכר במסלול, והחליט ספונטנית שהוא רוצה להתחרות כבר באותו הסופ"ש בקטגוריית הרוקי'ז. את המרוץ הזה הוא סיים במקום השני.
גופר חזר ארצה דלוק ונלהב, והוא החליט שהוא רוצה להתחרות בכל עונת הסופרבייק הרומני. דין ואביו ישבו עם גידי פרדר וניב חיימי מ'אופנוען מאומן', והם סגרו על תכנית אימון וליווי לכל השנה, כשחיימי ישמש כמאמן האישי של דין כאן בארץ וילווה אותו לכל הסבבים באירופה. אם להיות רציניים אז עד הסוף.
מקום שני בסופרספורט
לסבב השני שנערך במסלול הרומני, גופר הגיע עם ימאהה R6 שנת 2008 שאותו שכר ממכונאי מקומי. את המרוץ הזה הוא כבר סיים במקום הראשון בקטגוריית הרוקי'ז. ניצחון כבר במרוץ השני שלו.
אחרי פעמיים רצופות שבהן עלה דין על הפודיום, כולל ניצחון אחד, אביו החליט שזה הזמן לרכוש אופנוע חדש ייעודי, שאיתו הוא יוכל להתאמן ולהתחרות. דרך המכונאי שמלווה את גופר נרכש קוואסאקי ZX6R חדש שנת 2015, והוא הוכן למרוצים עם כל התוספות המותרות לפי תקנות הרוקי'ז.
כעת, לסבב השלישי שנערך בהונגריה, גופר הגיע עם האופנוע החדש. הוא שוב סיים במקום השני ברוקי'ז, אבל הפעם התחרה בקטגוריה נוספת – הסופרספורט – שם סיים במקום השני המדהים. פודיום כבר במרוץ הראשון שלו בקטגוריה, עם זמני דירוג טובים משל כל השדה!
מקום שני בטבלת הרוקי'ז
הסבב הרביעי נערך בסלובקיה. ניצח את הרוקי'ז, הוביל את הסופרספורט לאורך רוב המרוץ, ורק בפנייה האחרונה של ההקפה האחרונה הוא חטף עקיפה מאלוף הסופרספורט הרומני וסיים שני, שוב על הפודיום.
ואחרי סדרת הצלחות שכזאת, חייבת לבוא גם 'מעידה'. היא קרתה בסבב החמישי בברנו (צ'כיה), שם גופר סיים שני ברוקי'ז ורביעי בסופרספורט.
בסוף החודש יתקיים הסבב השישי ברומניה. נכון לעכשיו גופר ממוקם שני בדירוג הרוקי'ז, רק 5 נקודות מהמוביל, ואם ינצח הוא צפוי לטפס למקום הראשון בטבלה. גם בסופרספורט הוא ממוקם שני, אך פער הנקודות מהמוביל גדול מדי. בכל זאת, גופר הצטרף לקטגוריה רק בסבב השלישי. כך או כך, הכישרון בהחלט מרשים, ואנחנו נמשיך לעקוב.
אם נצטרך לתאר את ה-S1000XR במשפט אחד, נקרא לו סופרבייק בחליפת אדוונצ'ר. כבר כתבנו את זה בעבר על אופנוע אחר – על הדוקאטי מולטיסטראדה, אבל כאן בב.מ.וו הלכו אפילו צעד נוסף קדימה כשהתנתקו לגמרי מהכאילו יכולות שטח של האדוונצ'רים המודרניים וייעדו את ה-S1000XR לכביש בלבד. חוץ מזה, מנוע ה-4 צילינדרים בשורה לגמרי נותן את התחושה של אופנוע סופרבייק, רק עם תנוחה זקופה.
שבירת הרגלים
לב.מ.וו כבר יש אדוונצ'ר-תורר גדול אחד. לא סתם אחד, אלא R1200GS, שהוא ממציא הקטגוריה, השליט הבלתי מעורער שלה, רב המכר האייקוני ומי שמכתיב את הדרך להרבה כלים אחרים. ממנו יצאו תתי-סגמנט של יצרנים אחרים, והנה גם ב.מ.וו מייצרת כלי מקביל – אדוונצ'ר-תורר גבוה, רק שכאמור, הוא מכוון ישירות לכביש.
S1000XR – סופרבייק בתנוחה זקופה
ה-S1000XR נשען על הפלטפורמה של ה-S1000RR – הסופרבייק הקרבי של ב.מ.וו. ככזה, הוא מציע מנוע 4 צילינדרים בנפח ליטר ששוכן בתוך שלדת אלומיניום – בדיוק כמו באופנוע ספורט. אגב, מכל ליין האדוונצ'רים הגדולים, הוורסיס 1000 היה היחיד שהיה עד היום עם מנוע 4 צילינדרים בשורה. כעת גם מצטרף הב.מ.וו, אבל הב.מ.וו נשען על אופנוע סופרבייק קרבי, ואילו הוורסיס על דגמי ה-Z – נייקד וספורט תיור.
המבנה הזה יוצר אופנוע רחב ודי כבד במרכזו, ומספיק לראות את הרדיאטורים הענקיים כדי להבין כמה גדול הוא. כשמתיישבים עליו הוא מרגיש פחות גדול ממה שהוא נראה, אבל על זה נרחיב בהמשך. אנחנו קודם כל רוצים לדבר על המנוע. ובכן, מנוע ה-4 צילינדרים של ה-S1000XR נלקח כאמור מגרסת ה-RR, רק שכאן הורידו לו את ההספק מ-200 ל-160 כ"ס ועיבו את רצועת המומנט. אז יופי, יש פה ים של כוח שהולך ונבנה מסל"ד כלום ועד התפוצצות 4 צילינדרית, ויש פה סאונד צרחני של 4 צילינדרים, אבל הקטע הוא השילוב. התחושה והסאונד של המנוע הזה מתיישבים לנו עם קליפ-אונים, שכיבה על המיכל וחליפת עור, ופתאום ב.מ.וו מושיבים אותנו בנוחות על ספה, שולחים לנו את הידיים לפנים לכידון רחב ומיגון רוח אדוונצ'רי, ומבלבלים אותנו עם מנוע 4 צילינדרים. לתחושה הזו לקח לנו זמן להתרגל. איזה שילוב מטורף.
צילום ועריכה: אסף רחמים
בואו נחפור עוד קצת בחלק הטכני. ובכן, ה-S1000XR אמנם בנוי על פלטפורמת ה-RR, אבל נעשתה פה עבודת פיתוח של ממש ולא סתם הדבקת חלקים. המתלים ייחודיים לדגם, כשהבולמים מתכווננים חשמלית לעומס קפיץ ולשיכוך החזרה במערכת ה-ESA II המוכרת לנו מדגמים אחרים של ב.מ.וו. הם אמנם גבוהים, אבל מציעים מהלך שקרוב יותר לאופנועי ספורט מאשר לאדוונצ'רים – 150 מ"מ מלפנים ו-140 מ"מ מאחור בלבד. הגלגלים במידות סופרבייק – "17 רחבים, והצמיגים שמולבשים עליהם הם צמיגי ספורט, גם הם במידות סופרבייק – 120/70 מלפנים ו-190/55 מאחור. זאת לעומת ה-"19 ו-"17 הדו"שיים של ה-R1200GS. גם הבלמים פה מהשורה הראשונה, עם קליפרים רדיאליים מודרניים של ברמבו מלפנים, שמספקים עוצמת בלימה חזקה ביותר עם נשיכה אדירה.
כמו שאמרנו, ה-XR גדול, והוא רחב ומפנק. המושב נוח מאוד, גם זה של המורכבת, ויש שפע של מקום בסביבת הרוכב. גם רוכבים גבוהים במיוחד ימצאו את מרחב המחיה כמספק. לוח השעונים מפורט ומכיל שפע של אינפורמציה, אם כי בתחום האלקטרוניקה יש פה קצת פחות ממה שהתרגלנו מכלים יוקרתיים אחרים של ב.מ.וו. ניטור לחץ אוויר לגלגלים למשל, אין פה. לעומת זאת, ה-XR מגיע ארצה בגרסה המאובזרת ביותר, מה שאומר שיש פה ABS, בקרת החלקה, מתלים חשמליים, חימום לידיות, בקרת שיוט, קוויקשיפטר להעלאת והורדת הילוכים, מחשב דרך, תושבת ל-GPS ותושבת לארגזי צד מקוריים. מפנק למדי.
נוח ומפנק כמו אדוונצ'ר – גם בזוג
כאן הבנו סופית שב.מ.וו הלכו עד הסוף עם האופנוע הזה, וגם ברמה ההצהרתית – זהו אופנוע כביש נטו, בלי שום יומרה לשטח. וזה לא רק מידות הגלגלים או מהלך המתלים, אלא גם ניהול המנוע, שמציע מצבי ספורט, תיור וגשם, וגם מצבי המתלים שניתנים לכיוון בין דינאמי וכביש. שום מילה על שטח. אופנוע כביש ספורטיבי בחליפה של אופנוע אדוונצ'ר.
עכשיו בואו נדבר על איך שזה מרגיש. אז קודם כל מיגון הרוח טוב מאוד. לא ברמה של ה-R1200GS אדוונצ'ר למשל, אבל בהחלט מספק גם במהירויות גבוהות של 200 פלוס קמ"ש. הוא מתכוונן ידנית ל-2 מצבי גובה, ואנחנו העדפנו דווקא את הנמוך מביניהם כדי לקבל יותר שדה ראייה לפנים. גם הנוחות כאמור מצוינת, ואחרי סופ"ש עמוס עם מאות רבות של קילומטרים, לא שמענו תלונה מצד הישבן.
אופנוע סופרבייק בחליפה של אדוונצ'ר
אבל בואו נעזוב את הנוחות והפינוקים, כי הם באמת החלק השולי באופנוע הזה למרות שיש מהם בשפע. מי שמחפש רק נוחות ופינוקים יכול לקחת את ה-R1200GS או כל אחד ממקביליו, ולקבל מכונה מדהימה, נוחה ומפנקת שבקלות ניתן להתאהב בה. ב-S1000XR העניין הגדול הוא היכולות הדינמיות הגבוהות, והקלות שבה ניתן לרכוב מהר וחזק עם המכונה הזו.
עכשיו בואו נחזור למנוע ולמה שהוא גורם לרוכב להרגיש. דמיינו את התרחיש הבא: כביש פתוח לגמרי, שדה ראייה אינסופי, אתה מתכופף מאחורי המשקף הקטן, פותח גז לרווחה כשמנוע ה-4 צילינדרים צורח מתחתיך בזמן שאתה מושך הילוכים עד לקו האדום, ההספק מעיף את האופנוע קדימה בתאוצה פסיכית ואתה מחליף הילוכים עם הקוויקשיפטר בלי לעזוב את הגז. תוך 10 שניות אתה כבר ב-200++ קמ"ש, ואם תמשיך להחזיק את הגז פתוח תגיע לכ-270 קמ"ש – שם נגמר ההילוך השישי. עכשיו קחו את כל זה, ובמקום לדמיין צמד קליפ-אונים, תחשבו על תנוחת אדוונצ'ר זקופה. זה בדיוק ה-S1000XR, וזה מטריף!
אבל גם יכולות דינמיות של אופנוע ספורט
זה גם ההבדל העיקרי בינו לבין המולטיסטראדה של דוקאטי – מתחרהו הישיר. שניהם מכונות סופרבייק בחליפת אדוונצ'ר, ולשניהם יכולות כביש אדירות, רק שהדוקאטי עושה את זה עם מנוע וי-טווין, בעוד הב.מ.וו הולך עד הסוף עם ה-4 בשורה. וזה הקטע הגדול פה.
אבל חוץ ממנוע אדיר ו-160 כ"ס יש פה עוד הרבה, בעיקר בסעיפי ההתנהגות. היכולת לרכוב מהר בכבישים מפותלים למשל – וזה לא משנה אם הם מהירים יותר או פחות, אם הם מקופלים יותר או פחות – היא פנומנלית. מדהים כמה שזה קל. ה-XR אמנם כבד, אבל ההיגוי שלו קליל, גם בזכות הכידון הרחב, ואחרי שמכניסים אותו לפנייה הוא סופר-יציב ומאפשר לפתוח את הגז עם הרבה ביטחון. תנוחת הרכיבה גם מאפשרת להעיף את האופנוע מצד לצד בלי המאמץ הנדרש לזה באופנוע ספורט, והתוצאה היא מכונת תקיפת פיתולים מושלמת.
להערכתנו, רוכב ספורט מנוסה עשוי להיות מהיר יותר על ה-S1000XR לעומת ליטר ספורטיבי על קטע כביש מסוים, וכל עוד לא נכנסים למסלול באורך מלא אנחנו לא רואים באילו מקומות לסופרבייק יש יתרון על אופנוע אדוונצ'ר-ספורטיבי כמו ה-S1000XR. והקטע הגדול הוא, שוב, שהוא עושה את זה בנוחות ומבלי לעייף את הרוכב בתנוחת רכיבה לא הגיונית ובמאמץ של השרירים. אפשר לצאת בבוקר, לרכב 200 ק"מ מנהלתית עד לקטעי הכביש האהובים (עד כמה שאופנוע כזה מאפשר לך לרכב מנהלתית… צריך הרבה מאוד שליטה עצמית בשביל זה…), לרכוב על הכבישים האהובים, ולחזור הביתה מנהלתית בנוחות ונינוחות, עם מעט מאוד עייפות. עם אופנוע ספורט, אחרי מסע כזה צריך להיות בכושר גופני מאוד גבוה כדי לא להיות מפורק. עם ה-S1000XR זה עניין של שגרה.
מכלולי השלדה כאמור ברמה סופר-גבוהה. הבולמים קשיחים עם הידראוליקה מעולה. אנחנו רכבנו רוב הזמן במצב עומס קפיץ של רוכב בודד, ובמצבי שיכוך החזרה של ספורט או כביש, תלוי ברכיבה. צמיגי הספורט מספקים שפע של אחיזה ומאפשרים להשכיב עד הרגליות, והבלמים, כאמור – של אופנועי סופרבייק. ככה הם חזקים.
ואיזה מנוע…
סיכום ועלויות
אז ה-S1000XR הוא הסמן הימני של אופנועי הסופרבייק שמחופשים לאדוונצ'ר-תוררים, והוא מציע המון. הוא כלי תחבורה מעולה ליום-יום, הוא שותף מדהים לתקיפת כבישים מפותלים בסופי שבוע עם החבר'ה, והוא כלי משובח לטיולים ארוכים – עם מורכבת וציוד. הוא מציע שפע של אלקטרוניקה ופינוקים כמו שב.מ.וו יודעת להרעיף על האופנועים שלה, וכאמור לארץ הוא מגיע בגרסה המאובזרת ביותר, אבל העניין העיקרי בו הוא ההתנהגות הדינמית המשובחת והמנוע המטריף.
השילוב של כל אלו יוצר מכונת כביש ברמה הגבוהה ביותר, שבנוסף ליכולות הסופר-גבוהות שלה מספקת נוחות כמעט אינסופית, מה שגורם לתהות לאיזו רמה הגיעו האופנועים בשנים האחרונות, לאן עוד יש להתקדם מפה, ובכלל – עם יכולות גבוהות כאלה, מי צריך אופנועי ספורט ייעודיים אם אין פה מסלול מרוצים בגודל מלא (או מסלול מרוצים בכלל…).
מחירו של ה-S1000XR נקבע על 145 אלף ש"ח כולל כל התוספות. אם משווים אותו לאירופאים עם גלגלי "17, אז הוא זול מהדוקאטי מולטיסטראדה S DVT ב-22 אלף ש"ח, יקר יותר מהגרסה הרגילה של המולטיסטראדה ב-2,000 ש"ח, וב-20 אלף ש"ח מהאפריליה קאפונורד 1200 החדש, כלומר בדיוק באמצע. את הוורסיס 1000, למרות היותו מצויד בגלגלי "17, לא נכניס לכאן ברשותכם. אפשר להכניס גם את הק.ט.מ סופר-אדוונצ'ר 1290 שעולה 150 אלף ש"ח, האדוונצ'ר 1190 שעולה 140 אלף ש"ח או הב.מ.וו R1200GS שעולה 150 אלף ש"ח, ולקבל תמונה שלפיה ה-S1000XR ממוקם במקום טוב באמצע מבחינת מחיר.
אבסולוטית זה המון כסף, ומעטים הרוכבים שיכולים להרשות לעצמם מכונת-על שכזו, אבל מי שכן יכול יזכה לרכוב על פנטזיה עם יכולות סופר-גבוהות. אנחנו נמשיך לפנטז.
הפעם הראשונה הייתה ביום ראשון השבוע. עופר-אבניר, יבואנית קימקו, העלתה קמפיין מקורי ומשעשע על גשר מעריב העומד להריסה. במסגרת הקמפיין חברת עופר-אבניר תלתה שלטי חוצות על הגשר ובו נכתב "פיצוץ גשר מעריב בחסות KYMCO – הדרך הקלה לנסיעה בעיר", כשליד הכיתוב היו תמונות של חומרי נפץ. האמת? יופי של קמפיין ויופי של חשיבה מחוץ לקופסה. כשראינו את זה צחקנו בקול, ולדעתנו זו דרך נהדרת לנצל את הכאוס התחבורתי שעומד לפני הנהגים בגוש דן כדי להזכיר להם שיש פתרון מהיר וזמין – קטנוע.
חשיבה מקורית לקמפיין; צילום: רונן טופלברג
הפעם השנייה שצחקנו הייתה עוד באותו היום. חברת נת"ע (נתיבי תחבורה עירוניים), שמבצעת את עבודות הרכבת הקלה ואמונה בין היתר על פיצוץ גשר מעריב, שלחה דרך עורך דינה מכתב בהול לעופר-אבניר בבקשה להוריד את השלט. לטענתם, "הפרסום הכוזב של מתן חסות להריסת גשר מעריב והתחזות כמי שנתנו חסותם לפיצוץ הגשר מהווים עוולות של תיאור כוזב וגניבת עין לפי חוק עוולות מסחריות התשנ"ט 1999".
כאן היינו חייבים להרים גבה ולשאול – חברת נת"ע עסוקה היום בבלגן אינסופי בשל הריסת גשר מעריב ופרויקט הרכבת הקלה. למעשה, אפילו בעת כתיבת שורות אלו מתקיימת הפגנה של בעלי עסקים מהסביבה כנגד הריסת הגשר ובדרישה למתן פיצויים. האם לחברה יש זמן להתעסק בשלט כזה או אחר שנתלה על הגשר? ובכן, משעשע, אבל מסתבר שכן.
קטע מהמכתב שנשלח לעופר-אבניר על ידי עורך הדין של נת"ע
אז מה עשו בעופר-אבניר? כדי לא להסתבך בתביעות משפטיות הזויות, הם החליפו את השלט. תגובתם הרשמית היא "הקמפיין המדובר נעשה ברוח הומוריסטית ולרגל המאורע ההיסטורי של פירוק גשר מעריב. קשה לנו להאמין שיש מי שחשב שמותג קטנועים לוקח חסות על פיצוץ הגשר, אך לאור פניית נת"ע, ולמען הסר ספק, החלטנו לשנות את ניסוח השלט ולהחליף את המילה 'בחסות' במשפט 'נפרדים מגשר מעריב'".
ההודעה של אריק ביואל, הבעלים של EBR (ר"ת Erik Buell Racing), על מכירת החברה שנמצאת בהליך פשיטת רגל, ולמעשה על חזרה לחיים, שימחה אותנו מאוד. יש הרבה מותגי אופנועים שקמים ונופלים, פושטים רגל ונקנים על ידי חברות אחרות, יש מותגים שחוזרים לחיים אחרי עשרות שנות תרדמת, אבל בביואל יש משהו מיוחד שגורם לנו ממש לשמוח.
ביואל XB12S
ההיסטוריה
אריק ביואל היה מהנדס צעיר בהארלי-דיווידסון, ומרוצים תמיד זרמו לו בדם. אחרי כמה שנות עבודה בהארלי הוא פרש והקים חברה משלו שנושאת את שמו – ביואל. ב-1983 הוא ייצר את אופנוע המרוץ הראשון – RW750, לאליפות הפורמולה האמריקאית, אולם כשהאליפות בוטלה הוא החל להתמקד באופנועי כביש, כשאת המנועים הוא לקח מהארלי-דיווידסון או מרוטאקס.
בשנת 1993 הארלי רכשה 49% ממניות ביואל והפכה לשותפה פעילה בחברה, כשאריק ביואל מכתיב את הקו והסגנון. 5 שנים מאוחר יותר רכשה הארלי את רוב מניותיה של ביואל והשתלטה על החברה.
10 שנים נוספות עברו, וכניסה של מנכ"ל חדש להארלי גרמה לסגירה של ביואל מסיבות כלכליות. המנכ"ל החדש, שלא רכב על הארלי מעולם, לא הבין למה שמישהו ירצה לרכב על אופנוע ספורטיבי, הקים צוות שיבדוק את פרויקט בויאל, וטען שהארלי לא צריכה לממן את התחביב של אדון ביואל. כאמור, כמה חודשים לאחר כניסתו לתפקיד, הארלי סגרה את חברת ביואל. בסך הכל מכרה ביואל במהלך השנים כמעט 140,000 אופנועים. כ-10 מהם הגיעו ארצה…
אריק ביואל לא אמר נואש, ועם השקעה של חברת BRP הקנדית הקים את EBR – אריק ביואל רייסינג – שעשתה שימוש במנועים של חברת רוטאקס, שהיא חברה-בת של BRP. גם EBR הזו חוותה קשיים כלכליים, עד שנאלצה להכריז על פשיטת רגל באפריל האחרון. כאמור, כעת רכשה את EBR חברת מתכות גדולה, והעתיד נראה טוב יותר עבור החברה והאדם שחוו טלטלות רבות וחוסר יציבות לאורך השנים.
ביואל BLAST – מנוע סינגל 500 סמ"ק
האופנועים
אריק ביואל תמיד התאפיין בחשיבה יצירתית מחוץ לקופסה ובמציאת פתרונות הנדסיים ייחודיים לאופנועים שלו. כך למשל בחלק מאופנועי ביואל הותקן על החישוק הקדמי דיסק היקפי בקוטר גדול עם קליפר פנימי – מערכת שאמנם הגדילה את מומנט האינרציה של הדיסק, אולם חסכה את הצורך בצמד דיסקים לגלגל הקדמי והפחיתה כ-30% ממשקל מערכת הבלימה. ביואל גם מצא פתרונות הנדסיים נוספים כמו שלדה המשמשת כמיכל דלק וזרוע אחורית שמשמשת כמיכל שמן, והוא מהראשונים ששמו את מערכת הפליטה מתחת למנוע.
האופנוע הראשון של ביואל היה כאמור ה-RW750, שיוצר לאליפות הפורמולה 1 של ה-AMA בשנת 1983. ב-87 ו-88 ייצר ביואל את ה-RR1000 Battletwin הבנוי סביב מנוע ה-XR1000 של הארלי, כשבין 88 ל-90 הוא גדל ל-1200 סמ"ק.
ב-94-95 יוצר ה-S2 Thunderbolt, עם שלדת ה-RW ומנוע ספורטסטר. זו הייתה גרסת ספורט-תיור שעלות הפיתוח שלה הייתה גבוהה, אך היא מכרה כ-1,400 כלים בשנה הראשונה. ב-96-98 יוצר ה-S1 Lightning – אופנוע ספורט קיצוני. כ-5,000 יחידות נמכרו מהדגם הזה ב-3 שנים.ב-99 הדגם עודן מעט והפך ל-X1 Lightning. הוא יוצר עד 2002. במקביל יוצר ה-S3 Thunderbolt – אופנוע ספורט תיור, שקיבל גם גרסת T תיורית יותר, עם שלדת מסבך משולשים ומנוע וי-טווין 1,203 סמ"ק. ה-M2 Cyclone יוצר בשנים 97-02, כאופנוע שממוקם על הסקאלה בין ה-S1 לבין ה-S3, גם הוא עם מנוע ה-1,203 סמ"ק.
S1 Lightning
הבא בתור הוא ה-Blast, שיוצר בשנים 2000-2009 כאופנוע התקציב הפשוט של ביואל. הוא הגיע עם מנוע סינגל פשוט בנפח 500 סמ"ק. הבלאסט שימש בין היתר בהכשרות רכיבה של הארלי-דיווידסון.
סדרת ה-XB היא החשובה ביותר בליין של ביואל, וכמה כלים ממנה גם הגיעו ארצה. בבסיסם היו מנועים של ספורטסטר (900 ו-1,200 סמ"ק), ושלדת אלומיניום היקפית. בתחילה היו ה-XB9 וה-XB12. לאחר מכן התווספו ה-XB9R Firebolt הספורטיבי ואחיו הגדול XB12R. סדרת ה-XB Lightning – נייקדים ספורטיביים בנפחים 900 ו-1,200 סמ"ק, היא זו שהגיעה ארצה לתקופה קצרה על ידי יבואן הארלי-דיווידסון, יחד עם ה-XB12X יוליסס – שהיה האדוונצ'ר-תורר של ביואל על בסיס ה-XB12, שאקזמפלר בודד שלו עדיין מתגלגל על כבישי הארץ. סדרת ה-XB יוצרה ברציפות עד שנת 2009 – אז נסגרה ביואל.
XB12X יוליסס – אדוונצ'ר-תורר שהקדים את זמנו
דגם נוסף חשוב של ביואל היה ה-1125R הספורטיבי, שיוצר מ-2007 עד 2010. בבסיס האופנוע מנוע רוטאקס ספורטיבי שהפיק 146 כ"ס וטווח מומנט רחב במיוחד, וגם פיצ'רים כמו קלאץ' מחליק כסטנדרט. הייתה גם גרסת מרוץ – 1125RR. יחידה בודדת של ה-1125R הגיעה ארצה.
אחרי שביואל נסגרה ואריק ביואל פתח את EBR, זכינו לראות מספר דגמים. הראשון היה ה-1190RS הספורטיבי למסלול, כשאחריו מספר דגמי כביש על אותה הפלטפורמה. כמו תמיד, אריק ביואל שם את המרוצים לפני הכל. ב-2012 הרו ההודית נכנזה כמשקיעה חיצונית, אולם כאמור באפריל האחרון הודיעה החברה על הליך של פשיטת רגל.
כעת, עם הרכישה של EBR על ידי גוף פיננסי חזק, אנחנו מקווים שדברים ילכו חלק יותר לחברה המיוחדת הזאת.
