ג'ונתן ראיי על הקאוואסאקי הוא המנצח הגדול של הסבב השני באליפות הסופרבייק העולמית – בפעם הראשונה שבה הסדרה מתארחת על המסלול החדש בתאילנד. ראיי שלט באופן מוחלט בשני המקצים, מהרמזור ועד לדגל השחמט, כשהוא מנצח בפערים של 6 ו-5 שניות את צמד המקצים. השליטה שלו בסוף השבוע באה לידי ביטוי גם בעמדת הפול שבה זכה וגם בזמן ההקפה הטוב ביותר במהלך הסופ"ש.
ראיי זינק מצוין בשני המקצים, רכב היטב ופתח פער נוח של 6 ו-5 שניות מהרוכב שסיים במקום השני גם כן בשני המקצים – לאון האסלם על האפריליה. במקצה הראשון טום סייקס, בן קבוצתו של ראיי בקאוואסאקי, ובשני סיים על הפודיום אלכס לוורס על הסוזוקי, כ-9 שניות אחרי ראיי. הפעם לא ראינו קרבות מרפקים מרתקים שבדרך כלל נצפים באליפות הסופרבייק, אלא מרוצים מדגל אל דגל, עם פערים נוחים בין הרוכבים.
ג'ורדי טורס הספרדי, בן קבוצתו של האסלם באפריליה, סיים בשני המקצים במקום הרביעי המכובד, בסוף שבוע מצוין לקבוצת אפריליה. חמישי במקצה הראשון סיים סילבן ג'ינטולי על ההונדה, 20 שניות אחרי ראיי, ובמקצה השני טום סייקס, קצת יותר מ-14 שנות אחרי ראיי, במרוץ פחות טוב מבחינתו.
הניצחון הכפול של ראיי מציב אותו במקום הראשון בדירוג הכללי עם 95 נקודות, 10 נקודות יותר מלאון האסלם. שלישי בפער גדול נמצא טום סייקס עם 50 נקודות.
הסבב הבא יתקיים בסוף השבוע של ה-12.4 במסלול אראגון, ספרד.
אחרי ה-CRF250 ראלי וה-SAF150, הונדה חושפת קונספט נוסף בתערוכת האופנועים של אוסאקה – הבולדוג, כשברור לחלוטין מהיכן נשאבה ההשראה לשם. הבולדוג הוא אופנוע שטח-שבילים-אדוונצ'ר, כשמה שמייחד אותו הוא העיצוב, שמזכיר מאוד את ההונדה רוקוס – בעיקר בשל צמד הפנסים העגולים.
לבולדוג מנוע טווין בנפח 400 סמ"ק, שנלקח מה-CB400F – אופנוע שקיים בשוק היפני. הוא מציע קירור נוזל, גל זיזים עילי כפול ותיבת 6 הילוכים. אבל המנוע הוא לא לב העניין פה, אלא דווקא הקונספט המעניין. הבולדוג מציע גובה מושב נמוך של 730 מ"מ ומיכל דלק ענק. תוסיפו לזה יכולת נשיאת מטען טובה, גלגלי "15 עם צמיגי קוביות ומתלים בסיסיים, וקיבלתם כלי מעניין למשל לטיולי שטח בזוג או לעבודות חקלאיות.
הבולדוג לא צפוי להיכנס לייצור סדרתי אלא רק לבחון את תגובות הקהל כדגם קונספט, אבל אין ספק שבהונדה הולכים לכיוונים מעניינים.
הבחירות לכנסת מתקיימות מחר, ואנחנו עדים לאחת ממערכות הבחירות הטעונות והמלוכלכות ביותר שהיו. לא זכורה לנו מערכת בחירות שבה עפו כל כך הרבה לכלוכים בין המחנות הפוליטיים, ומרוב הרפש שנזרק לכל הכיוונים בקושי אפשר לראות מה כל מפלגה מציעה למצביעים שלה, מה המצע, ומה נקבל מהמפלגה שנצביע. או לפחות מה הם מבטיחים שנקבל.
אז אוקי, כבר הבנו שמחבלים צריך לחסל, שחייבים להחליף את ביבי, שזה או אנחנו או הם, שאבא מסתכל עלינו מלמעלה, שמרצ זה השמאל של ישראל ושבנט זה אח. אבל בין כל הסיסמאות הריקות מתוכן האלו, ניסינו לחפש מה כל מפלגה מציעה בנושא שקשור אלינו האופנוענים ישירות – תחבורה באופן כללי ודו-גלגלי בפרט. חשבנו שאם תהיה מפלגה שתדבר במצע שלה באופן ישיר על תחבורה ועל דו-גלגלי, חשוב יהיה להביא את הדברים לידיעת ציבור רוכבי הדו-גלגלי. יכול להיות שהפעם, כשהמצב המדיני של ישראל סבוך ומורכב מאי-פעם, הצבעה למפלגה כזו או אחרת בשל המצע המדיני שלה יהיה בזבוז של הזכות הדמוקרטית שלנו, ושאולי צריך לחשוב על האינטרסים שלנו כציבור מופלה, חבוט ומוכה, שספג בשנים האחרונות לא מעט מכות – בעיקר בתחום ביטוח החובה.
בשבועות האחרונים חפרנו עמוק בתוך מצעי המפלגות. נכנסנו לאתרים, קראנו את המצעים וחיפשנו התייחסות לתחבורה ולדו-גלגלי. מהר מאוד גילינו שתחבורה ודו-גלגלי הם לא בראש סדר העדיפויות של המפלגות השונות, ואצל רובן, למעט בודדות, לא מצאנו שום התייחסות לנושא שכל כך בוער בנו.
לא התייאשנו והמשכנו לחפור – שלחנו מיילים לדוברים השונים של המפלגות, ואף הרמנו טלפונים כדי לנסות וללחוץ עד שנקבל תשובות. כנראה שרוב המפלגות רואות בדו-גלגלי מטרד, שכן תשובות כמעט ולא קיבלנו, וכשכן קיבלנו התשובות כללו בעיקר האשמות שהופנו כלפי מפלגות כאלו ואחרות בנושאים שלא ממש קשורים אלינו. זריקת רפש, כבר אמרנו?
ברשימה הזו נביא את כל המידע שאספנו, נציג מה כל מפלגה מציעה בתחום התחבורה והדו-גלגלי, ואולי גם נצליח לעזור לקהל המצביעים לחזק את הבחירה שלהם. בואו נעבור על כל מפלגה ונראה מה היא מציעה.
כולנו של משה כחלון
בחיפוש במצע של מפלגת כולנו של משה כחלון לא מצאנו כל התייחסות לנושאי תחבורה. יחד עם זאת, בשבועות האחרונים מופץ עלון רשמי של המפלגה עם הכותרת "ב-17 למרץ נותנים בגז". בעלון מבטיח כחלון לטפל בשלושת הנושאים הבוערים ספציפית לדו-גלגלי – ביטוח, מיסוי וספורט מוטורי.
בתחום הביטוח מבטיח כחלון לטפל בנושא ביטוח החובה, אולם אין הבטחה ספציפית. בשיחה שקיימנו עם גורם במפלגה נאמר לנו שבמידה וכחלון אכן יהיה שר האוצר, הוא יקים ועדה מקצועית שתבחן את נושא ביטוח החובה לדו-גלגלי ותגיש את מסקנותיה בתוך 3 חודשים. המטרה המוצהרת היא להוריד את עלויות ביטוח החובה לרמות שפויות.
בתחום המיסוי מדברים במפלגת כולנו על עידוד דו-גלגלי על ידי הורדת מיסוי, וזאת על מנת להפחית את עומסי התנועה ואת רמות זיהום האוויר.
הנושא האחרון שאליו מתייחסת המפלגה הוא הספורט המוטורי, כשכאן מתחייבת המפלגה לפעול להקמת מתקני קבע לספורט מוטורי, וזאת על מנת לעודד מעבר מרכיבה ספורטיבית על הכביש הציבורי לרכיבה במסלולים מסודרים, ועל ידי כך להוריד את מספר הנפגעים בתאונות דרכים.
כאמור, כחלון מתחייב להקים עם כניסתו לתפקיד ועדה שבה תשב נציגות של רוכבי הדו-גלגלי, ואחרי 3 חודשים היא תגיש את מסקנותיה לשר האוצר.
זוהי הפעם הראשונה שבה מפלגה כלשהי מתייחסת באופן ישיר לנושא הדו-גלגלי המורכב.
יש עתיד של יאיר לפיד
מפלגת יש עתיד אמנם מתייחסת לנושאי תחבורה במצע הרשמי שלה באתר המפלגה, ואף יש התייחסות לדו-גלגלי, אולם אין התייחסות לנושאים החשובים באמת לנו כמו ביטוח ומיסוי. בחילופי מיילים הצלחנו לדלות התייחסות רשמית של המפלגה, אך בסופו של דבר קיבלנו ציטוטים מתוך המצע שמפורסם באתר האינטרנט של המפלגה, וזאת לאחר שדוברי המפלגה דאגו להאשים את כל מי שרק אפשר במצב הנוכחי מבלי להתייחס קונקרטית לשאלותינו. בכל אופן, ההתייחסות לדו-גלגלי מתוך מצע המפלגה (איסור קסדת חצי לאופנועים וקטנועים וכן הסדרת נושא האופניים החשמליים) מובא כאן במלואו:
רכבים דו-גלגליים
הסדרת האופניים החשמליים
האופניים החשמליים, המתנהגים כרכב ממונע לכל דבר ועניין, הופכים מיום ליום לאחד הרכבים המסוכנים בכביש. מספר הפגיעות בהולכי הרגל על ידי אופניים חשמליים הולך ועולה.
נפעל להסדרת האופניים החשמליים בחוק, תוך קביעת כללי נסיעה ואכיפתם וחיוב ציוד בטיחות.
איסור "קסדת חצי" בחקיקה
חלקם של רוכבי האופנועים מכלל ההרוגים בתאונות דרכים נמצא במגמת עליה בעשור האחרון. כ-40 רוכבי אופנועים וקטנועים נהרגים בשנה בממוצע.
ח"כ בועז טופורובסקי קידם חקיקה שתאסור שימוש של רוכבי אופנועים ב"קסדת חצי" אשר אינה מספקת הגנה נאותה לרוכבים במקרה של תאונת דרכים. חיוב חבישת קסדה המכסה את הראש כולו ימנע פגיעה והרג של רוכבי אופנועים בישראל.
כאמור, אין התייחסות לנושאים החשובים – ביטוח החובה והמיסוי לדו-גלגלי, וגם כשניסינו לקבל תשובות קונקרטיות לא קיבלנו כאלה. נתנחם בכך שלפחות ענו למיילים ששלחנו.
עלה ירוק
גם באתר המושקע של המפלגה הסימפטית עלה ירוק לא מצאנו התייחסות קונקרטית לנושאי תחבורה. יחד עם זאת, בעמוד הפייסבוק של עלה ירוק מצאנו התייחסות לדו-גלגלי, שבה מבטיחה המפלגה שתפעל למען הסדרת רכיבה של דו-גלגלי בנת"צים – נתיבי תחבורה ציבורית. בהחלט מטרה יפה וחשובה, אולם לטעמנו זה מעט מדי. ההתייחסות המפורשת של עלה ירוק לנושא מובאת כאן כלשונה:
היום 4% מכלי הרכב אופנועים והם מעורבים ב-10% מהתאונות. רוכבי דו גלגלי תופסיםפחות מקום, מבזבזים פחות דלק, ויש לזה המון יתרונות, מלבד סוגיות הבטיחות. הדבר הנכון הוא להקצות להם מסלולים מיוחדים, אבל צריך להיות ריאליים מבחינתעלויות. הפתרון שלנו: לאפשר לרוכבי דו גלגלי לנסוע במסלולי תחבורהציבורית. בגלל הזריזות הם לא יפריעו לתחבורה הציבורית וכך יימנע הצורך שלהםלעבור בין מסלולים ולתמרן באופן מסוכן בין מכוניות.
* * * * *
עד כאן ההתייחסויות שכן הצלחנו לקבל מהמפלגות השונות. ניסינו כאמור לדלות מידע והתייחסות לתחבורה ודו-גלגלי גם במצעים הרשמיים של שאר המפלגות, אולם העלינו חרס למרות פניות חוזרות ונשנות לדוברי המפלגות. אבל בכל זאת כמה התייחסויות שלנו.
ראשית, שתי המפלגות הגדולות – הליכוד והעבודה (המחנה הציוני) – לא מתייחסות לנושאי תחבורה, ונראה שהן, יותר משאר המפלגות, עסוקות בעיקר בלהראות לאזרחים כמה הצד השני גרוע. חבל. יחד עם זאת צריך לזכור שהעלייה הדרמטית במחירי ביטוח החובה ב-2010 הייתה במשמרת של ביבי נתניהו והליכוד, כשיובל שטייניץ כיהן כשר האוצר וסירב לשבת ולדבר עם נציגי הדו-גלגלי. לכולנו זכורה ההתפקדות לליכוד בניסיון להשפיע מבפנים – ניסיון שלא צלח בשל סיבות כאלו ואחרות. בבואנו לשים את הפתק בקלפי – אנחנו צריכים לזכור גם את זה.
משאר המפלגות – כאמור הבית היהודי של נפתלי בנט, מרצ, ש"ס וישראל ביתנו – לא קיבלנו כל התייחסות, וזאת למרות שפנינו מספר פעמים. כנראה שיש להם דברים חשובים יותר לטפל בהם מאשר מגזר קטן של כ-120 אלף איש שמופלה לרעה זו תקופה ארוכה בעיקר בתחום ביטוח החובה.
בבואנו מחר לשים את הפתק בקלפי ולממש את חובתנו הדמוקרטית, אנחנו צריכים לתת את הדעת גם למדיניות של כל מפלגה ומפלגה כלפי הבעיות המהותיות של המגזר שלנו, ולבחור את הפתק הנכון עבורנו תוך שקלול של כל הנתונים – גם אלו הקשורים אלינו ישירות.
חג דמוקרטיה שמח לכולנו.
תודה לעמוס שאול על העזרה באיסוף הנתונים והכנת הכתבה
פרטים נוספים נחשפים על ה-True Adventure של הונדה, שאמור להיות ממשיך דרכו של האפריקה-טווין המיתולוגי. במסמכי פטנט שנחשפו השבוע נראית שלדת הפלדה, תצורתו הכללית של האופנוע וכן מפורטת בהרחבה מערכת הקירור והרדיאטורים. אין פה איזושהי בשורה עדיין, אולם זהו חלק נוסף בפאזל המורכב של האופנוע, כשאת התמונה המלאה נקבל ככל הנראה בתערוכת מילאנו הקרובה ואולי אפילו קודם לכן בטוקיו.
מה ידוע עד עכשיו על ה-True Adventure?, ובכן, האופנוע של הונדה הוצג כאב-טיפוס בתערוכת מילאנו האחרונה. בגרסת הקונספט נראה היה שמדובר בגיר ה-DCT כפול המצמדים של הונדה, שכן האופנוע הוצג ללא ידית מצמד וללא רגלית הילוכים. המנוע הוא טווין מקבילי, כשהנפח עדיין לא ידוע. הבולמים מתכווננים במלואם מלפנים ומאחור, והגלגלים במידות "21 מלפנים ו-"17 מאחור.
קרוב לוודאי שבחודשים הקרובים בהונדה ימשיכו לטפטף טיזרים כאלה ואחרים על האופנוע החשוב. נמשיך לעדכן.
חברת ב.מ.וו תפתח בקרוב פס ייצור להרכבת אופנועים בהודו, אופנועים המיועדים לשוק המקומי, וזאת על מנת להוזיל עלויות ייצור ובעיקר להוזיל את מחיר הקנייה של האופנועים בשל שיעור מס נמוך יותר על תוצרת מקומית. המטרה של ב.מ.וו היא כמובן הנגשת הכלים הגדולים של ב.מ.וו לקהל גדול יותר.
ב.מ.וו היא לא החברה הראשונה שנכנסת לשוק ההודי. לחברות רבות, כמו למשל טריומף, כבר יש פסי הרכבה, כך שלצרכן ההודי יש מבחר גדול של כלים גדולים במחירים תחרותיים. כעת ב.מ.וו פותחת פס ייצור גם היא, כדי להיכנס לתחרות ולהציע את האופנועים הגדולים שלה גם לצרכן ההודי, שמחיר הקנייה הוא אחד הגורמים החשובים לו ביותר.
האופנועים יורכבו במפעל מקומי של ב.מ.וו שבו מורכבות מכוניות, שם ייפתח פס ייצור ייעודי לאופנועים. בשלב הראשון יורכבו ה-F700GS וה-F800GS, כשבשלב מאוחר יותר ליין הדגמים בהרכבה מקומית יורחב. האופנועים יגיעו מגרמניה כקיטים שלמים מוכנים להרכבה, ויורכבו בפס הייצור המקומי. הכלים הראשונים מתוכננים לרדת מפס הייצור לקראת סוף שנת 2015.
בחודש שעבר חתם שר האוצר (הזמני) על הוראת שעה לתיקון צו תעריף המכס המאפשר הטלת מס קנייה מופחת בן 19.2% על כלים תחרותיים המיועדים לנהיגה ספורטיבית. או במילים פשוטות יותר – המס על אופנועי רישוי אפור חזר לערך המקורי של 2013 – 19.2%.
תקציר האירועים למי שלא ממש היה מחובר עד עכשיו: בתחילת 2013, עם החלת חוק הספורט המוטורי, נקבע ברשות המיסים כי מס הקנייה על כלים ברישוי אפור יעמוד על 19.2%. כל אחד יכול היה לרכוש כלי ברישוי כזה, והתוצאה הייתה מאות רבות של אופנועי אנדורו ומוטוקרוס שנמכרו בשנה הזו ברישוי אפור, כשההערכות המבוססות מדברות על כ-750 כלים. היו אלו אופנועי מוטוקרוס, שעד אז הגיעו ארצה כמוברחים ופתאום ניתן היה לרכוש אותם באופן חוקי, וכן אופנועי אנדורו, שעם המיסוי החדש מחירם ירד בעשרות אחוזים ביחס לאופנועים בעלי רישוי צהוב. ההמונים קפצו על המציאה של לקנות אופנוע שטח חדש בזול, והשטח התמלא בכלים אפורים.
אחרי שנה של מכירת כלים אפורים הבינו ברשות המיסים שהרוב המכריע של הכלים שנמכרים ברישוי אפור לא באמת משמשים לספורט מוטורי אלא ככלי שטח, ולכן החליטו שלא להאריך את צו השעה, כך שמס הקנייה עלה לשיעור של כ-80%. החלטה זו עצרה אמנם את התופעה שרוכבים שאינם מתחרים רוכשים כלים אפורים ורוכבים איתם בשטחים פתוחים ולא במסלולים, אבל יחד עם זאת הרימה בלם יד לספורט המוטורי ותקעה גם את אלו שבאמת צריכים ומשתמשים בכלים ספורטיביים. מקרה קלאסי של לשפוך את התינוק עם המים.
שנת 2014 עברה, שנה שבה לא נמכרו כלל כלים ברישוי אפור ושהספורט המוטורי נכנס לקיפאון עמוק. נכון שלא רק בגלל העלאת המס, אבל גם לזה היה חלק בתוך מכלול הדברים. כעת, בחודש ינואר 2015, נחתם מחדש צו השעה ומס הקנייה לכלים אפורים חזר לשיעור של 19.2%.
יחד עם זאת, הפעם הציבו ברשות המיסים מגבלות רציניות ברכישת כלים אפורים על מנת למנוע ממי שאינו מתחרה לרכוש אופנוע או רכב ברישוי אפור. כך למשל, ברכישת כלי אפור הרוכב יצטרך להציג אישור ייבוא מהרשות לנהיגה ספורטיבית, הצגת רישיון נהיגה בתוקף והוכחה שהוא אכן מתכוון לעשות באופנוע שימוש תחרותי.
לצערנו הרב, אנחנו כעם צריכים רגולציה קפדנית שתוודא שלא ננצל לרעה הטבה שניתנת לקבוצה מסוימת שצריכה אותה, וזה נכון לתחומים רבים בחיים במדינה הזו. אם כי סביר להניח שגם עכשיו, למרות הרגולציה, יהיו מי שימצאו את הדרכים לעקוף את התקנה ולסחור באופנועי שטח ברישוי אפור, גם אם אינם קשורים בצורה זו או אחרת לספורט המוטורי. קומבינות, נו…
אנחנו כמובן מברכים על מהלך החזרת שיעור מס הקנייה ל-19.2%, ומקווים שהפעם הוראת השעה תהפוך לתקנה קבועה. זה עשוי לקרות ביוני 2016, וזאת במידה וברשות המיסים יראו שהפעם זה עובד, ושהשטח לא מוצף בכלים אפורים. אלו צריכים להיות במקום הטבעי שלהם – במסלולי המרוצים – שם הם נוסעים כחוק כולל ביטוח.
וזה הזמן להסביר למה אנחנו נגד רכיבה בשטח פתוח עם כלים ברישוי אפור. במילה אחת – ביטוח. כלי אפור אינו מכוסה בביטוח חובה, ולכן הסיכון שהרוכב לוקח הוא עצום. אז נכון שיש ביטוחי תאונות אישיות כאלו ואחרים, שחלקם יכסה גם תאונות על אופנוע ברישוי אפור, אולם כל פוליסה שכזו היא מוגבלת בהרבה מאוד אספקטים, ובכל מקרה אף אחת מהן לא תיתן כיסוי מלא, מקיף ובלתי מוגבל כמו ביטוח החובה שעושים לכלים צהובים. לצערנו הרב, ברבות השנים ראינו יותר מדי תאונות בשטח, וראינו את ההבדלים הברורים בין מי שרכב עם ביטוח חובה לבין מי שלא, כולל מקרים קיצוניים של נכות לכל החיים. אנחנו, בכל אופן, לא חושבים שאנחנו יכולים להרשות לעצמנו לרכב ללא ביטוח – גם אם זה בשטח. יודעים מה? במיוחד אם זה בשטח.
עוד עניין חשוב שמתווסף לעניין הביטוח הוא מחיר הרכישה. אין ספק ש-80 או 70 אלף ש"ח לאופנוע אנדורו ברישוי צהוב זה המון כסף, חורג מכל פרופורציה וכפול ממדינות אירופה השונות. אין גם ספק שלרכוש אופנוע אפור ב-40, 50 או 60 אלף ש"ח חוסך המון ממחיר הרכישה. יחד עם זאת צריך לזכור שהתשלום הזה הוא חד פעמי, שכן בהחלפת האופנוע אחרי תקופה תצטרכו להוסיף את ההפרש, ובשני המקרים – צהוב או אפור – הוא יהיה דומה למדי.
אז מה אנחנו אומרים? מי שרוכב בשטח הפתוח, יוצא לטייל, רוכב בסינגלים, גם אם זה במקומות מבודדים – טוב יעשה אם יקנה אופנוע ברישוי צהוב וידאג לעצמו לביטוח חובה. את האופנועים ברישוי אפור תשאירו למי שבאמת צריכים אותם – למתחרים. אופנועי ספורט מיועדים לספורטאים. אחרת גם את המתנה הקטנה שקיבלנו – ייקחו לנו שוב.
לפני כמה שנים היה לי טימקס 500. הייתי צריך כלי תחבורה פרקטי, אבל עם טוויסט, וטימקס התלבש בול במשבצת. הוא היה שנת 2009, שחור עם משקף מושחם קצר, ולמען האמת די אהבתי אותו, למרות התדמית הבעייתית. הוא עשה אצלי בדיוק את מה שייעדו לו – שימש אותי ביום-יום ככלי תחבורה, ואפשר לי פה ושם לתת גז בכבישים מפותלים או באימון מסלול. אם להוציא את ההונדה קאב שבבעלותי כבר 15 שנים ולא משמש ככלי תחבורה אלא ככלי פנאי, אז הטימקס הזה היה הקטנוע היחידי שאי-פעם החזקתי ברשותי.
ובכל זאת, שני דברים הפריעו לי בטימקס, ובעיקר בגללם הטימקס פינה את מקומו לאופנוע אמיתי אחרי 6 חודשי שירות. הראשון הוא כוח המנוע, שעם כל הכבוד ל-500 סמ"ק – היה חסר. השני הוא התנהגות הפרונט, שהיה קצת רכרוכי בהפעלת כוחות כמו בלימה וכניסות לפנייה, וגרם לעיוות ולחוסר יציבות רגעי. למי שמגיע מאופנועים חזקים, חדים ומדויקים, התחושה הזו קצת מבאסת.
אם הייתם שואלים אותי בזמנו מה היה צריך לשפר בדגם הבא של הטימקס כדי להפוך אותו למושלם, הייתי אומר שצריך קודם כל עוד כוח מנוע, ובמקביל הטימקס צריך מזלג הפוך כדי שהפרונט שלו יהיה קשיח יותר ויפסיק להתעוות. אז בימאהה כנראה שמעו את משאלות לבי, ואת הטימקס החדש שחררו בשני שלבים. בשלב הראשון ב-2012 הגדילו את נפח המנוע ל-530 סמ"ק והעלו את ההספק ל-46 כ"ס, וכעת, ל-2015, הטימקס מקבל סוף סוף את המזלג ההפוך הכל כך מתבקש.
העדכון לטימקס ל-2015 היה מתבקש בעיקר בגלל הב.מ.וו C600 ספורט, שהציב רף חדש מבחינת התנהגות דינמית, וגם הוא כמובן מגיע עם מזלג הפוך קשיח שלוקח את תחום ההתנהגות של המקסי-סקוטרים צעד נוסף קדימה. עד עכשיו הטימקס היה המקסי-סקוטר היחיד ששילב שלדה 'אופנוענית' בתצורת יהלום עם מנוע וגיר בתוכה, ומתלים 'אופנועניים' עם זרוע אחורית ובעיקר צמד משולשי היגוי מלפנים, עליון ותחתון, לעומת משולש תחתון בלבד בשאר הקטנועים. התצורה הזו גם אפשרה חלוקת משקל שווה בין הגלגלים, שלא כמו בקטנועים קונבנציונליים שבהם המנוע והווריאטור הם בעצם הזרוע האחורית כך שהרבה משקל מרוכז מאחור, גם הורידה משמעותית את המשקל הבלתי מוקפץ מאחור בגלל שימוש בזרוע קלה בגלל מנוע כבד, וגם נתנה לכלי את הקשיחות המתבקשת לכלי ספורטיבי. התוצאה ידועה לכולם כבר 15 שנים – הטימקס נחשב לקטנוע הספורטיבי ביותר עם ההתנהגות הדינמית הטובה ביותר.
אז מה הקטע של מזלג הפוך? ובכן, בזמן שפועלים כוחות על הפרונט, למשל בכניסה לפנייה או תחת בלימה, פועלים על המזלג כוחות ומומנטים שמנסים לעוות אותו, כשהכוחות המקסימליים הם בחיבור המזלג למשולש התחתון. מזלג קונבנציונלי, שבו החלק הצר יותר מחובר למשולש, מתעוות בנקודה הזו יותר, וזאת בשל מומנט האינרציה הנמוך, או ההתנגדות לפיתול הנמוכה יחסית. התחושה היא של פרונט חסר רגש ופחות מדויק לעומת מזלג הפוך, שבו החלק העבה יותר מחובר למשולש ולכן הוא הרבה פחות מתעוות. זו הסיבה שבכלים ספורטיביים – כביש או שטח – של הדורות האחרונים נעשה מעבר למזלגות הפוכים שמספקים קשיחות גדולה משמעותית של כל הפרונט.
אז הטימקס של 2015 מקבל סוף סוף מזלג הפוך, אבל לא רק. יש גם קליפרים רדיאליים חדשים, שלפי ימאהה תוכננו במיוחד לטימקס, ויש עוד כמה שדרוגים קטנים כמו מתיחת פנים קלה לחזית ומערכת בלוטות' למפתח ההתנעה כך שמעתה לא צריך להכניס מפתח למתג ההצתה אלא רק להתקרב עם המפתח. נחמד מאוד. יש גם שקע מצית 12V כדי להטעין את האייפון, פנסי LED חדשים שמספקים יופי תאורה עם פצצה של פוזה. LED זה הקסנון החדש.
חגיגזים
אז בואו ניגש לעסק. איך ההתנהגות עם הפרונט החדש? ובכן, מצוינת. הפרונט החדש זה בדיוק מה שהטימקס היה צריך כדי ליישר קו עם הב.מ.וו, ובכלל כדי לנצל את הפוטנציאל האדיר של השלדה הקשיחה שלו עם המבנה האופנועני. אם עד היום הפרונט היה נקודת התורפה הספורטיבית, כעת עם הפרונט ההפוך טווח היכולות הספורטיביות של הטימקס משתפר. זה מתבטא בעיקר בכניסות לפניות, כשכעת אפשר לדחוף פקודות היגוי חזקות וחדות, כמעט אופנועניות, והטימקס נשאר יציב ונטוע איפה שלפני כן הייתה אותה תחושת ערפול מבאסת. רוכבים ספורטיביים בהחלט יידעו להעריך את התוספת הזו.
יחד עם זאת, זה עדיין קטנוע, עדיין מקסי-סקוטר ששוקל לא מעט, ועדיין, עם כל הקרביות ביחס לקטנועים – הטימקס חייב לשמור על שימושיות ולהציע מתלים שגם סופגים את שיבושי האספלט בסביבת המחייה העיקרית שלו – המרחב האורבני – שם הוא יבלה את רוב זמנו. וכאן לדעתנו מצאו בימאהה את הפשרה האידאלית בין נוחות לבין ספורטיביות, שכן הטימקס החדש שומר על מאפייני הנוחות והספיגה, אבל מוסיף לחבילה הקיימת עוד קצת ספורטיביות.
יפו בגולן
מכירים את עשרות הטימקסים שמסתובבים בגוש דן עם אגזוזי אקרפוביץ' ווריאטורים משופרים? אי אפשר לפספס אותם – גם בגלל הסאונד המגניב וגם בגלל התאוצות החזקות. טימקס-ארקפוביץ' זה אייקון, וגם המשטרה יודעת את זה…
אז הטימקס שקיבלנו למבחן היה כזה. מבחוץ הוא נראה תמים – לבן פנינה נאה, אבל בפועל הוא היה זאב בעור כבש. את מערכת הפליטה של אקרפוביץ' לא יכולנו לפספס כבר מההתנעה הראשונית, שכן הסאונד של טימקס עם מערכת פליטה פתוחה הוא אחד המגניבים שיש היום בכלים דו-גלגליים, אבל את ההפתעה קיבלנו עם התאוצה החזקה הראשונה שלנו. אופנוע ההדגמה של היבואנית מצויד במערכת וריאטור משופרת של פוליני שמשפרת גם את התאוצה וגם את המהירות הסופית.
פתיחת גז חזקה מעמידה מעיפה את מחט הסל"ד לאזור 7,000, והטימקס עף קדימה בתאוצה שלא הכרנו מקטנועים אחרים, גם לא מטימקס סטנדרטי. בכלל, הקטע הזה של וריאטורים משופרים שמחזיקים את הסל"ד גבוה וקבוע, בשילוב מערכת פליטה פתוחה, זה הכי יפו שיש. אבל זה מה-זה כיף…
אז הוא עף בתאוצות הטימקס הזה, אבל המהירות הסופית גבוהה יותר. מד המהירות מגיע עד 180 קמ"ש, ואם פותחים גז בכביש ישר, מהר מאוד מגיעים לקצה הסקאלה, כשהטימקס ממשיך להאיץ לפחות לעוד 15 קמ"ש. כן, הוא סוגר כמעט 200 קמ"ש שמרגישים אמיתיים למדי.
עם כל השיפורים האלה תצרוכת הדלק הממוצעת לא השתנתה בהרבה. כשרכבנו 'רגיל' היא עמדה על 16-17 ק"מ/ל'. רק כשלחצנו חזק גילינו כמה צמא הטימקס המשופר יכול להיות, כשהתצרוכת השתוללה ועמדה על 10 ק"מ/ל'. הכל תלוי ביד ימין.
מילה גם על הבלמים. זה לא שהיו בעיות עם הבלמים בדגם הקודם. להפך – הם היו מצוינים, וכך הם גם כעת, במיוחד האחורי החזק. לכן לדעתנו הבלמים הרדיאליים הם גימיק נחמד אבל מיותר, אולם כל עוד מחיר הכלי לא עלה – אנחנו בסדר עם זה. ביקורת יש לנו רק למערכת ה-ABS, שממהרת להתערב בבלם האחורי, ובנוסף מרימה את מנוף הבלם כשהיא נכנסת לפעולה כמו במערכות ABS ישנות, ומי שלא רגיל לתחושה עלול להיבהל.
ים של כסף
הטימקס הוא יציאה טובה של ימאהה, ולא סתם הוא הפך לפופולרי מאוד, אפילו מושא הערצה, ללא מעט רוכבים. מספיק לדבר על טימקסים עם בני נוער שגם רוכבים בשביל להבין כמה עד כמה זה חזק, אבל אפשר גם סתם לעמוד חצי שעה ברחוב שוקן בדרום תל אביב בשביל לקלוט את הקטע. אז המלך הבלתי מעורער של הקטנועים הספורטיביים או הקטנועים בכלל הופך השנה ליותר טוב, יותר חד, יותר ספורטיבי, ובנוסף הוא מציע גם את הגאדג'טים שמדברים בדיוק לאוכלוסיה שכל כל אוהבת אותו – למשל פנסי ה-LED הלבנים או מפתח הבלוטות'.
הבעיה הגדולה של הטימקס היא מחירו הגבוה. 80 אלף ש"ח לפני תוספות זה הרבה מאוד כסף. יותר מאופנוע נייקד מודרני בנפח 800 סמ"ק, למשל. עכשיו תוסיפו על זה מערכת פליטה (7,455 ש"ח) ומערכת וריאטור (2,588 ש"ח) משופרים, משקף קצוץ שחור, וגם את כל התוספות האפשריות מהקטלוג של ריזומה או יצרנים דומים – ובקלות עברתם את ה-100 אלף שקל. לקטנוע, כן?
אבל למרות המחיר הגבוה יש מי שקונה, שכן נתוני המסירות מראים שמדי שנה נמכרים אצלנו כ-300-400 טימקסים, שזה הרבה יותר מכל אופנוע אחר בטווח הנפחים הבינוני ומעלה, ועם כל דגם חדש שיוצא המספרים רק גדלים. אם זה לא אייקון, אנחנו לא יודעים מה כן.
אז מה חסר לי עכשיו כדי להיות שוב בעלים של טימקס? עוד קצת כוח מנוע. אז קדימה ימאהה, תנו לי עוד 200 סמ"ק ו-25 כ"ס, ואני מבטיח לחזור לטימקס. איזו מכונה!
החודש הרביעי של המבחן ארוך הטווח שלנו הסתיים, כשהחודש כיסינו קילומטראז' מכובד. הימים החמים של סוף ינואר ותחילת פברואר, לפני הסערה הגדולה, גרמו לנו לצאת מהבית לרכב, והרבה. איפה לא היינו – נסענו לטיול ברמת הגולן, חרשנו את הרי ירושלים כמה פעמים, רכבנו את כביש אלון לכל אורכו פעמיים, וטיילנו בהרי שומרון. בנוסף לכל אלו, גם השתתפנו בשני ימי מסלול, כך שהחודש חלק נכבד מהק"מ שלנו היה ב'מאני טיים' – ברכיבה מזוקקת ולאו דווקא מנהלתית, ואין יותר טוב מזה. בסך הכל כיסינו יותר מ-3,000 ק"מ – לא רע בהתחשב שכמעט שבוע מתוך החודש האופנוע עמד בסערה הגדולה.
טיפול 12
אבל בואו נתחיל מההתחלה. כמה ימים אל תוך החודש הרביעי הכנסנו את הסיבי למוסך המרכזי של הונדה לצורך טיפול 12,000 ק"מ. זה היה כמה ימים לאחר החלפת הצמיגים. התקשרנו כדי לקבוע תור, וכשהגענו ב-07:30 בבוקר, עם פתיחת המוסך, קיבלו אותנו בזריזות וביעילות ושחררו אותנו לדרכנו עם קטנוע 125 סמ"ק חלופי. כשעתיים וחצי לאחר מכן התקשרו להגיד שהאופנוע מוכן.
טיפול 12 הוא לא טיפול גדול. מחליפים בו שמן מנוע (105 ש"ח), מסנן שמן (196 ש"ח) ומבצעים בדיקות מקיפות לכלי. משך הזמן לפי שעתון היצרן הוא שעה וחצי (331.5 ש"ח), ואם מוסיפים חומרים (10 ש"ח) ודיסקית אטימה לשמן (3.5 ש"ח), ועל הכל מוסיפים מע"מ, מקבלים 762 ש"ח. לא זול, אבל נמוך ב-223 ש"ח מהמחיר הרשמי שפורסם אצלנו במבחן הדרכים לסיבי – 985 ש"ח, ובכל מקרה גם לא חריג. את האופנוע קיבלנו, כרגיל, שטוף, נקי ומשומן.
התכנון המקורי היה להגיע לטיפול הגדול של 24,000 ק"מ עוד לפני סיום המבחן, אולם נראה שהשאיפה הזו קצת רחוקה, ועם קצה צבירת הק"מ שלנו זה לא יקרה עד לסיום התקופה בעוד קצת פחות מחודשיים. בסיום החודש הרביעי לוח השעונים הראה קצת פחות מ-14,000 ק"מ.
התנהגות ופאן פקטור
עכשיו בואו נחזור לכיף שברכיבה. הצמיגים שהרכבנו בחודש שעבר, מישלין PR3, עובדים נהדר על האופנוע – יותר ממה שציפינו, ואחת הסיבות העיקריות לכך שהחודש רכבנו כל כך הרבה היא תוספת הכיף שהם מספקים לנו על האופנוע. הם כמעט ולא דורשים פרק חימום ומספקים אחיזה גבוהה כבר עם תחילת הרכיבה, וכך יוצא שבעלייה למסלול למשל, תוך שתי הקפות חימום האופנוע כבר על הרגליות כמעט בכל פנייה, וזה כיף גדול. אפשר לומר שמצאנו את הסט-אפ המתאים לנו על הסיבי. זה אמנם לא היה קשה כי המתלים לא באמת מציעים כיוונים למעט עומס קפיץ מאחור, אבל כעת האופנוע עובד מצוין אנחנו נהנים ממנו מאוד.
אם לפרט קצת יותר, אז את לחץ האוויר בצמיגים הורדנו מ-36PSI בצמיג הקדמי לסביבות 33-34, ובאחורי הורדנו מ-42 ל-36PSI. הורדת הלחץ הזו נותנת לנו תחושה טובה יותר של אחיזה ופידבק, ויחד עם זאת לא פוגעת בהיגוי או ביציבות. פרט לכך העלינו את עומס הקפיץ בבולם האחורי מהמצב השני לשלישי, בעיקר כי אנחנו מרכיבים לא מעט, ואלו השינויים היחידים שביצענו.
הבולמים ב-CB650F הם מהפשוטים ביותר שיש. את המזלג ההפוך שהיה בהורנט החליף פה מזלג קונבנציונלי פשוט, והבולם האחורי בסיבי גם הוא לא מהאיכותיים שיש. המטרה הייתה לחסוך בעלויות כך שבסופו של דבר מחיר הקנייה ללקוח יהיה נמוך יותר.
יחד עם זאת, הבולמים טובים ומתאימים לייעוד האופנוע, והביקורת היחידה שיש לנו היא על תפקוד הבולם האחורי במצבים שבהם האספלט אינו חלק לגמרי אלא עם מהמורות או בורות. במקרים כאלה הפרונט יספוג היטב, אבל הבולם האחורי, בגלל ההידראוליקה הפשוטה שלו, יעביר חלק מהמכה אל האופנוע והרוכב, תופעה שבהחלט ידועה באופנועים עם בולמי תקציב. יחד עם זאת, באופן מפתיע דווקא על הצד הבולם האחורי עובד טוב יותר בחיבור הגלגל לקרקע מאשר בספיגת מהמורות בקו ישר, ומספק ביטחון שמאפשר להוריד את האופנוע נמוך. כמובן אך ורק כשהאספלט חלק ובלי מהמורות, שכן אז הבולם האחורי בכלל יוצא מדעתו ומזעזע את האופנוע.
מלפנים המצב טוב משמעותית. המזלג הקונבנציונלי אמנם רך יחסית, אולם הוא עובד היטב גם בספיגת זעזועים ושמירה על יציבות וגם ביצירת אחיזה לגלגל הקדמי והצמדתו לקרקע. דרך הסיבי, וגם בכלים פשוטים אחרים כמו ה-MT-07 של ימאהה, אפשר לראות את ההתקדמות של היפנים בכל הנוגע להתנהגות ומתלים בנייקדים פשוטים ב-10-15 שנים האחרונות. אם בעבר המתלים וגם השלדות היו רכים וגרמו לחוסר יציבות, הרי שבשנים האחרונות המצב השתפר משמעותית, וגם נייקד פשוט עם בולמי תקציב מציע יכולות טובות בהחלט שעשויות להספיק לרוב השימושים, כולל רכיבה מהירה בכבישים מפותלים. במילים אחרות, השלדה והמתלים מסוגלים להתמודד עם כוחות גדולים יותר מבעבר, ועדיין לשמור על תפקוד טוב. זה בדיוק המצב ב-CB650F.
הסיבי, ככרטיס כניסה לאופנועים הגדולים, מתוכנן להיות קל לרכיבה – והוא אכן כזה. על המנוע כבר דיברנו בהרחבה, וההתנהגות הדינמית שלו תומכת גם היא בנקודה הזו. ההיגוי למשל, מאוד נעים וליניארי. עם החלפת הצמיגים הוא גם נהיה זריז יותר בירידה על הצד, אבל אנחנו דווקא אוהבים את זה. יחד עם זאת, כמו שכבר כתבנו, הוא מציע יציבות גבוהה, וגם בתחום הזה מספק ביטחון. כך שבסך הכל ההתנהגות הדינמית של הסיבי, בשקלול כל האלמנטים, היא טובה, ואפילו טובה מאוד.
הילה, שרוכבת ביום-יום על דוקאטי, לקחה את הסיבי לקטע כביש מפותל, וכשהיא ירדה ממנו היא בעיקר התפעלה מהקלות שבה הכל מתבצע – תפעול המנוע, ההיגוי וההזזה מצד לצד, הבלימה, ובעיקר התחושה הכללית שהסיבי נותן שהכל קל ופשוט. זו בדיוק המטרה שעמדה מול צוות הפיתוח של האופנוע הזה, וכמו שכבר כתבנו – הם פגעו בה בדיוק.
מה שיפה זה שהסיבי מספק ערימות של כיף ברכיבה על הכבישים שאנחנו אוהבים, למרות היותו פשוט, וזה בדיוק בגלל כל אותם האלמנטים שפירטנו. מאוזן – זו המילה המתאימה ביותר לסיבי. וזה בדיוק מה שאנחנו אוהבים בו – שלמרות היותו פשוט, החיבור בין כל החלקים יוצר מכונה שכיף לרכב עליה, והנה – הוא מצליח להוציא אותנו לרכב בכבישים האהובים עלינו כמה שרק אפשר, גם אם זה פעמיים או שלוש בשבוע. תענוג.
נוחות
מה שאנחנו פחות אוהבים בסיבי זה את הארגונומיה והנוחות. באופן כללי הסיבי אופנוע קטן וקצת צפוף. ברגליים דווקא נוח, גם לאורך זמן, אבל בהחלט היינו שמחים לקבל כידון שגם ממוקם רחוק יותר במעט, אבל בעיקר רחב יותר, שכן התחושה עם הכידון הזה צפופה. זה לא הכידון עצמו כמו העובדה שהאופנוע קטן.
אבל הבעיה הגדולה יותר שלנו כשזה מגיע לנוחות היא דווקא המושב. כשמדובר בנסיעות קצרות ובינוניות הכל בסדר גמור והמושב מספק נוחות טובה למדי. אולם כשהמרחקים עולים המושב מתחיל להציק ונדרש שיפור עמדה לעתים תכופות. זה נכון אגב גם למורכב, שגם הוא לא נהנה מעודף מקום וגם אצלו המושב מתחיל להציק אחרי כ-150-200 ק"מ. אז מהבחינה הזו זה לא R1200GS, והסיבי מיועד למרחקים קצרים ובינוניים. טיולים ארוכים יותר בהחלט אפשריים ואפילו מהנים, אבל יהיו בהם עצירות תכופות יותר מאשר על אופנועי תיור ייעודיים, וזאת על מנת לרענן את הישבן. מקובל.
סיכום החודש הרביעי
החודש, כמו שכבר הבנתם, היינו עסוקים בלרכב הרבה, וניצלנו כל יום פנוי ואפילו כל חלון של כמה שעות כדי לצאת לכבישים האהובים עלינו או לשפר את המיומנויות ולהתחבר טוב יותר לסיבי ביום מסלול על מגרש חניה. אגב, הוא התגלה כפרטנר אדיר לימי מסלול, שוב, בשל קלות הרכיבה עליו והגודל הפיזי. אז בהחלט אפשר לומר שלמרות הסערה שהשביתה אותנו מרכיבה לכמעט שבוע, זה היה החודש שבו נהנינו על הסיבי במיוחד,
תצרוכת הדלק החודש עמדה בממוצע על 17.3 ק"מ/ל', ונראה שעם החודשים תצרוכת הדלק עולה אצלנו, גם אם זה במעט. ייתכן שזה קשור לכך שעם הזמן אנחנו רוכבים מהר יותר על האופנוע, אבל את זה נבדוק בחודש הבא, כשנדווח בהרחבה על תצרוכת הדלק, על טווחי הנסיעה ועל לוח השעונים עם מחשב הדרך והנתונים שהוא מציג – כולל תצרוכת דלק.
המרוץ האחרון באליפות ישראל באנדורו התקיים לפני לא פחות מ-9 חודשים, במאי 2014. הסבב הזה סגר עונה בת 6 מרוצים, עונה שבשל המגבלות של חוק הספורט המוטורי לא עברה חלק ובעיקר קירטעה, ועל הדרך הוציאה לחלק גדול מהמתחרים את הרוח מהמפרשים. לא קל לקיים מרוצים תחת החוק החדש והמגבלות שהוא מטיל, ואת זה גילו כל מי שעסקו במרוצים – מתחרים או מארגנים ומפיקים.
תשעה חודשים עברו, ונראה שדברים מתחילים להשתנות. אתמול (שבת) התקיים הסבב הראשון של עונת 2015 של אליפות ישראל באנדורו, והתחושה הכללית שידרה המון אופטימיות – גם לגבי אליפות ישראל באנדורו, אבל בכלל לספורט המוטורי, שעל פניו נראה שיוצא לדרך חדשה.
זה מתחיל בכסף, והרבה ממנו, שכן להפיק מרוץ תחת התקנות שמציב חוק הספורט המוטורי זה עסק הרבה יותר יקר מבעבר, ואם בשנים הראשונות המפיקים נעזרו בכספים שנתנה המדינה דרך רשות הספורט המוטורי, הרי שמעתה הכיוון הוא להתגלגל כעסק עצמאי ללא תמיכה חיצונית. את עונת 2015 פתחו בעמותת האנדורו ובהתאחדות הספורט המוטורי כשכל החובות לכל ספקי העבר שולמו במלואם, ובקופת ההתאחדות יש סכום נאה של כ-300 אלף שקלים שאמור בין היתר להיות מופנה לטובת הפקת מרוצים. במקביל, ראשי ההתאחדות – היו"ר אילן עזרא (שהחליף לאחרונה את דני אנגלברג) והמנכ"ל ישראל ויליגורה, למדו את החומר והצליחו להפיק מרוץ בחיסכון של כ-30% ביחס למרוצים קודמים. אבל פרט לכסף נראה שקודקודי הספורט המוטורי למדו כיצד להתנהל מול הענק הביורוקרטי כך שיצליחו לפלס את דרכם בדרך אל המטרה – אליפויות פעילות עם מתחרים רבים, ובעיקר – עקביות. אנשי ההתאחדות משדרים המון אופטימיות, ולדעתם פתיחת עונת 2015 באנדורו היא נקודת מפנה בספורט המוטורי הישראלי, ומנקודה זו והלאה דברים יעבדו חלק הרבה יותר, כשהכוונה היא גם למוטוקרוס, ובעתיד הלא רחוק גם למרוצי אספלט.
גם מנהלי הקבוצות שידרו המון אופטימיות, גם כלפי המרוץ עצמו אך בעיקר לגבי המשך העונה. חשוב לזכור שהיבואנים, שמחזיקים קבוצות מרוצים, משקיעים כסף רב בתחזוקת הקבוצה, וכשאין מרוצים – הכסף הזה הוא סוג של השקעה מבוזבזת ללא תמורה שכן הקבוצות ממשיכות לתחזק את הרוכבים. תשעה חודשים ללא מרוץ אומר השקעה של הרבה כסף. מנהלי הקבוצות שעימם דיברנו הביעו שמחה גדולה על חזרתה של האליפות, וכולם ללא יוצא מן הכלל אופטימיים גם לגבי המשך העונה.
בדבר אחד לפחות הצליחו מארגני המרוץ להפתיע – המיקום. כבר הרבה זמן שלא היה מרוץ במרכז הארץ, כך שהשטח היפה שבין מושב טל שחר לבין כפר אוריה, הממוקם בסמוך לצומת נחשון, הוא בהחלט בשורה מרעננת. כבר לא צריך לנסוע חצי מדינה כדי להגיע למרוץ אנדורו. השטל למסלול הוקצה על גבעה קטנה שבסמוך לנחל, ואורך ההקפה עמד על כ-4 ק"מ – מצוין למרוץ ספיישל-טסט, אך קצר מדי, הרבה יותר מדי, להייר-סקרמבל (מספר הקפות בזמן נתון) – הסגנון שבו התקיים המרוץ הפעם. התוצאה הייתה שהרוכבים המהירים הקיפו את המסלול בזמן של פחות מ-4 דקות ובמצטבר ביצעו 23 הקפות (במקצועית). המסלול גם היה טכני מאוד, עם המון סלעים והמון פניות, ולא אפשר לרוכבים לנוח לרגע או לגנוב שלוק מים מהקאמלבק. עד כדי כך הוא היה אינטנסיבי. בשל כך החליטו המפיקים, תוך כדי המרוץ של הקטגוריה המקצועית והסניורים, לקצר את המרוץ לקטגוריות המקצועיות משעתיים לשעה וחצי ולסניורים משעה וחצי לשעה. רובם המכריע של המתחרים קיבלו בהבנה, גם את האילוצים שהביאו למסלול כל כך קצר – למעשה מסלול ספיישל במתכונת הייר-סקרמבל, וגם את קיצור הזמן. למרות זאת, היו מספר מתחרים שהביעו את מורת רוחם על ההחלטה. כך או כך, האזור הזה בעונה הזו של השנה ירוק כולו ומשובץ אדום וסגול של פריחה, ובשילוב של מזג אוויר מושלם קיבלו המתחרים, וכמובן גם קהל הצופים (כ-500 איש, אם כי המשטרה דיווחה על כ-1,500 איש במתחם האירוע) שישב על הגבעה ממול וראה את רוב רובו של המסלול, תנאים משובחים למרוץ אנדורו.
67 רוכבים נרשמו למרוץ הראשון בעונה. מספר בהחלט לא מבוטל בהתחשב בעובדה שרוב רובם של המתחרים כבר הרימו ידיים וכמעט השלימו עם העובדה שאליפות אנדורו כבר לא תהיה פה. חלקם היו סקפטיים עד לרגע האחרון, אך כשהבינו שמרוץ אכן יתקיים – נרשמו ברגע האחרון. גם בקבוצות לא נרשמה נוכחות מלאה, וחבל. ק.ט.מ הגיעו עם קבוצה גדולה והרבה רוכבים, גאס גאס הגיעה עם מספר רוכבים, וקבוצת עופר-אבניר הגיעה עם סככות לסוזוקי ולהוסקוורנה המתחדשת. לא ראינו את קבוצת מטרו-ימאהה (וגם האופנועים הכחולים נעלמו כמעט לחלוטין מהשדה), לא את TM ולא את HM/שרקו.
בקטגוריות המקצועיות נרשמה נוכחות דלילה במיוחד – 12 רוכבים בלבד, מהם חמישה ב-E1, שלושה ב-E2 וארבעה ב-E3. יחד עם זאת, כמה רוכבים בולטים לא הגיעו למרוץ, ביניהם יוני לוי שנמצא באבל על מות אביו ז"ל, תומר שפירא שהתגייס לצבא, וכן אוריה כרמלי הוותיק. נקווה שבמרוץ הבא שורות הקטגוריה המקצועית תהיינה עבות יותר. בקטגוריות העממיות והמתחילים, לעומת זאת, השתתפו למעלה מ-35 רוכבים. 8 רוכבים נוספים התחרו בסניורים, ולא פחות מ-10 ילדים השתתפו במקצי הג'וניורס והסופר-ג'וניורס. לא המספרים של שנות השיא, שעמדו על למעלה מ-120 רוכבים, אך בהחלט מכובד בהתחשב בנסיבות. מה גם שעל פי המארגנים, כ-15 רוכבים רצו להירשם בדקה ה-90, אולם ההרשמה כבר נסגרה והם נשארו בחוץ. במרוץ הבא.
קטגוריות מקצועיות וסניורים
נמרוד חמו
המקצה הראשון איחד בין שלוש הקטגוריות המקצועיות לבין הסניורים. במקצועיות זיו כרמי (ק.ט.מ 350EXC-F) תפס את ההובלה מיד עם הפתיחה, כשצמוד אליו רכב בן קבוצתו בק.ט.מ, נמרוד חמו (250EXC-F). השניים פתחו מהר מאוד פער קטן מנתי זיו (ק.ט.מ 350EXC-F) והחלו לברוח, כשחמו נראה נינוח ורגוע יותר מכרמי, אולם זה האחרון רוכב חולה, בשלבים סופיים של דלקת ריאות. לאחר כשליש מרוץ, כשנתי זוי החל לסגור מאחור, החליט חמו שזה הזמן לפרוץ קדימה. הוא עקף את כרמי, שהחל להיחלש מעט, ותוך כמה הקפות הוא פתח פער שעמד על כמעט דקה, תוך שהוא רוכב לבד. זה היה השלב שבו הוא הבין שאפשר להוריד קצב, לשמור על עצמו ולשייט בנינוחות ובחלקות עד לקו הסיום לניצחון בדירוג הכללי וכמובן בקטגוריה הקטנה E1.
מאחוריו זיו כרמי ונתנאל זיו נלחמו ביניהם על המקום הראשון בקטגוריה E2. בחצי המרוץ זיו עקף את כרמי והחל לפתוח פער, אולם כרמי חזר לעצמו, עקף בחזרה וזכה לניצחון בקטגוריה, כשהוא משאיר לזיו את המקום השני. כך או כך, רכיבה יפה מאוד של שניהם, ונראה שהם הולכים להילחם על האליפות ראש בראש. שווה לעקוב. דרור כהן סיים שלישי בקטגוריה, תוך שהוא מפגין רכיבה יפה, חזקה ואגרסיבית, שדורשת כוח רב לאורך זמן.
במקום השלישי בדירוג הכללי והשני בקטגורה E1 הגיע סער יעקב (ק.ט.מ 250EXC-F), ונראה שגם הוא כוכב עולה במקצועית שהולך לדבר חזק מאוד העונה. אגב, שלושת הראשונים בדירוג הכללי הצליחו לסיים 23 הקפות, כשאחריהם נתי זיו הגיע לקו הסיום בתום הזמן החוקי אחרי 22 הקפות בלבד. שלישי בקטגוריה הגיע בר נוב (הוסקוורנה FE250) ברכיבה חלקה ומדויקת, וזאת אחרי שרכב כחצי מרוץ עם בלם אחורי לא מתפקד, אולם בשל 5 דקות עונשין שחטף על קריעת סס"ל הוא ירד אל המקום הרביעי, ואל הפודיום עלה טל אייזנבד, שסחט כל גרם מנוע מהק.ט.מ 125EXC שלו ברכיבה מאוד משכנעת. חמישי בקטגוריה הגיע ירון יעקובוביץ על ק.ט.מ 250EXC-F.
בקטגוריה הפתוחה E3 שליטה מוחלטת של תומר שמש (ק.ט.מ 500EXC) שמסיים הקפה שלמה לפני המקום השני – דן מאיה (גאס גאס EC300R). זה האחרון חוזר להתחרות אחרי תקופה ארוכה ללא אופנוע וללא רכיבה תחרותית, ובגיל 24 הוא מכוון בהחלט גבוה ומתכוון להילחם על האליפות כבר השנה. גם בקטגוריה הזו הולך להיות מעניין. שלישי מסיים גיל קינן על ק.ט.מ 300EXC, וזאת כשהוא מגיע למרוץ פצוע אחרי התרסקות כואבת באימוני אמצע השבוע, ורביעי עדי לוי (ק.ט.מ 500EXC).
בסניורים, ניצחון יפה לאמיר קינן, כשאחריו מסיימים רונן מדיאל ועמית גול. יוסי גוטמן הפסיד את המקום השלישי לגול ממש לקראת הסיום. חמישי מסיים ברק דודאי.
קטגוריות עממיות ומתחילים
הרבה מאוד רוכבים על המסלול הצפוף, ובתחילת המרוץ ממש קשה לזהות מי זה מי. אולם תוך זמן קצר מתגבשת תמונה ברורה על המובילים של המרוץ, וכנראה של העונה כולה. ב-C1 – הקטגוריה הקטנה, ניצחון מוחץ ליואב שפירא, ששלט במרוץ לכל אורכו ובפער גדול. שני בקטגוריה מוש כהן ושלישי יעקב דדיה. ב-C2 מנצח עדי ישראל, כשאחריו צחי בן גיגי ועומרי מסיקה, וב-C3 הניצחון הולך לקובי צדף, כשאחריו חיים פרנסי ואריק פופוביץ'. בקטגוריית המתחילים שולט עמית הראל, כשאחריו מסיימים נמרוד רוימי ואייל ידיד.
קטגוריות ג'וניורס וסופר-ג'וניורס
זינוק ג'וניורס
לילדים עם האופנועים הקטנים קיצרו את המסלול כך שיתאים למידות האופנועים, והזינוק למקצה הזה הוא תמיד מרגש. מיד עם הזינוק בלטו בעיקר שני רוכבים – נועם דדון בן ה-14 וסוף סלע בן ה-11, כשתוך זמן קצר דדון החל לפתוח פער, והוא זה שמנצח את מקצה הג'וניורס כשאחריו סלע. שלישי מסיים האח של סוף – צוק בן ה-14, רביעי גיל זרקו (11) שהחליף לימאהה YZ85, חמישי ים מעוז (12), אחריו איתי דב (13). סגרה את הרשימה רן יוחאי (12) שרכבה נהדר והביאה הרבה כבוד למגדר. בסופר-ג'וניורס ניצחון לרז עידן (9), כשאחריו אריאל קסורלה (10) ואור זרקו (8). מקצה תענוג!
את הסבב הראשון של עונת 2015 אפשר לסכם כהצלחה, בעיקר בשל כמות החיוכים בפיטס והתחושה הכללית, אבל אפשר גם להעביר את תחושת האופטימיות ששררה בקרב כל המשתתפים – תחושה שהנה עולים על הדרך הנכונה שתוביל לספורט מוטורי מסודר ועקבי. הלוואי. יחד עם זאת, יש גם כמה נקודות לשיפור – אורך המסלול למשל, שחייב להיות ארוך יותר כשמדובר בהייר-סקרמבלר (אם כי לאור האילוצים, נראה שהמארגנים הוציאו את המקסימום מהתנאים שעמדו לרשותם. סוג של לימונדה מלימונים), וכן נוחות לקהל, שכן לא ייתכן שקהל הצופים, שכלל גם נשים וילדים רבים, ייאלץ לצעוד כמעט שני קילומטרים כדי להגיע מהחניה עד לאזור המרוץ. זו אמנם הייתה הוראה של המשטרה, שהקפידה הקפדה יתרה ומוגזמת על הכללים, אולם על זה היה צריך לחשוב מראש. כך או כך, המרוץ בהחלט היה מוצלח, והוא בהחלט השאיר טעם של עוד, וכאמור – אופטימיות.
אלבר מוטו, יבואנית דיאלים לישראל וחלק מחברת אלבר השייכת לקבוצת אלעזרא , היא מעתה גם יבואנית אופנועי הארלי דיווידסון האמריקאיים. במסיבת עיתונאים שנערכה היום (ד') הציגו אנשי החברה את אולם התצוגה החדש, את האופנועים והמחירים, את מערך השירות ואת החזון לעתיד הקרוב והרחוק.
המותג הארלי דיווידסון הוא אייקון אמריקאי, ועבור רבים ברחבי העולם הוא לא מהווה כלי תחבורה אלא דרך חיים. אפשר לומר שיש להיות אופנוען ויש להיות הארליסט, וזאת בעיקר בשל הרוח המיוחדת שהאופנועים האלה מביאים איתם – פחות טכנולוגיה וריצה אחרי הקידמה ויותר רוח אופנוענות חופשית. אז נכון שגם התחום הזה ממוסחר ונועד למקסם רווחים, אבל רוח האופנוענות החופשית בהחלט קיימת ומייצגת את האופנועים האלה של הארלי דיווידסון.
בשנים האחרונות זיכיון הייבוא של הארלי בישראל היה אצל ג.ב.ר שירותי רכב, שהעמידו סוכנות יפה ברחוב המסגר, מכרו אופנועים ואביזרים ונתנו שירותי מוסך, והעסק עבד בסך הכל לא רע ושירת את ההארליסטים המושבעים שמצאו במקום בית חם שמאפשר את הקשר עם היצרן. כעת, כשזיכיון הייבוא נמצא בידי אלבר מוטו, נראה שהדברים הולכים להיעשות בגדול, כשהמטרה היא להנגיש את האופנועים של הארלי דיווידסון לא רק להארליסטים המושבעים אלא לאוכלוסייה רחבה הרבה יותר.
אולם התצוגה ומרכז השירות המפוארים נמצאים ברחוב המלאכה 6 בחולון, והם חלק מ'בית הכשרה' השייך גם הוא לקבוצה. במקום הושקעו, על פי אנשי אלבר, לא פחות מ-3 מיליון שקלים, והוא נבנה ועוצב לפי הסטנדרטים המחמירים של היצרן. במקום ניתן למצוא לצד אופנועי התצוגה (28 במספר) גם מחלקת אביזרים וחלפים, וכן מחלקת ביגוד ואביזרי אופנה, כולם של מותג הארלי דיווידסון. בנוסף ישנו מוסך ומרכז שירות משוכלל.
באלבר מוטו מתכוונים, כחלק מפעילויות השירות שלאחר המכירה, לקיים פעילויות מועדון לרוכבי הארלי במסגרת מועדון החברים HOG הכלל עולמי, כשלמועדון זה יוזמנו בעלי הארלי מכל השנים. ההערכות מדברות על כ-800 הארלים הרשומים כיום בישראל. היעד של אלבר הוא למכור כ-70 כלים בשנה הראשונה, ובתוך 3 שנים להתברג כמותג המוביל בשוק אופנועי הפרימיום.
לארץ יגיעו כל משפחות הדגמים של הארלי דיווידסון – 6 משפחות הכוללות 16 אופנועים שונים בלמעלה מ-30 תצורות, כשכל אופנוע ניתן להתאים באופן אישי על ידי אינסוף התוספות והשיפורים שיש בקטלוג היצרן המקורי המונה כ-800 עמודים ומתעדכן בכל שנה.
הבשורה הגדולה היא דגם ה-STREET 750, שמחירו נקבע על 59,900 ש"ח בלבד, וזאת על ידי עזרה מהיצרן לצורך עידוד החדרת המותג לישראל. גרסת ה-STREET 500 לא מגיע נכון לעכשיו לשוק האירופאי, וחבל שכן היא עשויה להתאים לדרגת הרישוי A1 עד 35 קילוואט (47 כ"ס).
משפחת הספורטסטר – כרטיסי הכניסה לעולם של הארלי בנפחים 883 ו-1200 סמ"ק, תימכר החל מ-69,000 ש"ח ל-883 הבסיסי.
משפחת ה-DYNA תימכר החל מ-116,900 ש"ח לגרסה הבסיסית. משפחת ה-SOFTAIL תימכר החל מ-157,000 ש"ח. משפחת ה-TOURING החל מ-188,461 ש"ח, וה-CVO היוקרתי יימכר החל מ-246,700 ש"ח. גם ה-VROD הגיע ארצה, והוא יימכר החל מ-145,153 ש"ח.
משה רוקח, מנהל אלבר מוטו אמר היום: "אנו מביאים בשורה אמיתית לחובבי הארלי דיווידסון בישראל ולקהל רב נוסף אשר רצה לרכוש אחד מהכלים אך לא הצליח בגלל הפסקת הייבוא הסדיר. אנו נמכור את האופנועים במחירים אטרקטיביים ביחס למתחרים בישראל כך שיוכלו להתאים למגוון רחב של לקוחות, כולל צעירים ונשים. כחברה בעלת איתנות פיננסית והיכרות מעמיקה עם שוק הרכב הישראלי, יש לנו את היכולת להשאיר את המותג בישראל לשנים ארוכות ולהתחיל להנגיש אותו ללקוחות שבעבר לא חשבו שיוכלו להחזיק אופנוע של הארלי דייוידסון".
למותג המפואר הארלי דיווידסון ולרוח המיוחדת שהוא מביא איתו בהחלט יש מקום גם בסצנת האופנועים הישראלית, כך שנשאר רק לאחל הצלחה. מבחני דרכים לא שגרתיים נפרסם כאן בפול גז כבר בעתיד הקרוב.
ג'ונתן ראיי על הקאוואסאקי הוא המנצח הגדול של הסבב השני באליפות הסופרבייק העולמית – בפעם הראשונה שבה הסדרה מתארחת על המסלול החדש בתאילנד. ראיי שלט באופן מוחלט בשני המקצים, מהרמזור ועד לדגל השחמט, כשהוא מנצח בפערים של 6 ו-5 שניות את צמד המקצים. השליטה שלו בסוף השבוע באה לידי ביטוי גם בעמדת הפול שבה זכה וגם בזמן ההקפה הטוב ביותר במהלך הסופ"ש.
