לאיה סאנז, הרוכבת הספרדייה המצטיינת, עוברת מקבוצת הונדה הרשמית לשורות קבוצת ק.ט.מ. המעבר כולל כמובן את אליפות העולם באנדורו, אך גם מרוצי ראלי ובראשם ראלי הדקאר.
סאנז מחזיקה באמתחתה 13 תארי אליפות עולם, חלקם בטריאל ושלושה רצופים באליפות העולם באנדורו בשלוש השנים האחרונות, כשבשנים האחרונות אין לה מתחרות ברמתה. בנוסף, בראלי דקאר האחרון סיימה סאנז במקום התשיעי בדירוג הכללי, ואף סיימה סטייג' במקום החמישי – הגבוה ביותר לאישה אי-פעם.
סאנז רכבה בשנתיים האחרונות על הונדה, בתחילה בקבוצה פרטית ולאחר מכן בקבוצת המפעל למרוצי ראלי, וכעת, בקבוצת ק.ט.מ, היא צפויה לקבל סיוע גדול יותר, גם באליפות העולם באנדורו וגם במרוצי ראלי, מה שעשוי לאפשר לה להגיע לתוצאות טובות יותר, ואולי אף לנצח סטייג' בדקאר.
אנחנו מסיימים את החודש החמישי של המבחן ארוך הטווח שלנו ל-CB650F, והחודש, עם בוא האביב, אנחנו מצליחים לעמוד בקילומטראז' שהצבנו לעצמנו כשאנחנו כמעט ולא יורדים מהאופנוע. החודש כיסינו למעלה מ-4,000 ק"מ, כשחלק גדול מהם ברכיבות ארוכות וטיולים ברחבי הארץ במזג האוויר המצוין לרכיבה בעונה זו של השנה.
פנצ'רים להמונים!
החודש סבלנו פעמיים מפנצ'ר בגלגל האחורי, מה שמעלה את מניין הפנצ'רים בתקופה הזו ללא פחות מארבעה וגורם לנו לחשוב שאולי אנחנו צריכים לרכב קצת פחות על השוליים…
את הפנצ'ר הראשון חטפנו כשעל לוח השעונים היו 16,775 ק"מ. בשטיפה שגרתית של האופנוע גילינו בורג תקוע במרכז הצמיג. היות ובהחלפת הצמיגים שמנו חומר שסותם חורים, שלפנו את הבורג והתחלנו בנסיעה. תוך זמן קצר מאוד כל החומר יצא מהחור ואיתו גם האוויר. בדיעבד התברר שלא מילאנו אחר הוראות היצרן – היינו צריכים לרכב עם הבורג 3-5 ק"מ, לשלוף אותו, ואז להמשיך ברכיבה. אז במצב הזה, עם צמיג בלי אוויר, המשכנו ברכיבה איטית עד לתחנת הדלק. תקענו בורג חדש שיסתום את החור ומילאנו אוויר. לשמחתנו זה תפס והצלחנו להגיע הביתה, אבל זה כבר היה מאוחר מדי – בפירוק הצמיג מהחישוק התברר שהנסיעה בלי אוויר קרעה את החלק הפנימי של הצמיג והוא פסול (תמונות בגלריה). לקחנו אחריות גם על זה והחלפנו צמיג לחדש מאותו הדגם – מישלין פיילוט רואד 3. הצמיג שיצא משימוש היה בן קצת פחות מ-6,000 ק"מ, והיה עליו עדיין יותר מחצי אורך החיים שלו. אז על טעויות משלמים, והרבה – 1,500 ש"ח עולה צמיג חדש במוסך המרכזי של הונדה.
כשבוע לאחר מכן, בנסיעה מנהלתית לבאר שבע, הרגשנו שחסר אוויר בגלגל האחורי. מבט חטוף בעצירה ברמזור גילה בורג נוסף תקוע בצמיג, ואפילו לא רכבנו בשוליים! בתחנת הדלק בכניסה לנתיבות מילאנו אוויר וביררנו עם המקומיים אם יש מוסך אופנועים בסביבה. מסתבר שיש רק בבאר שבע. לא רצינו לקחת את הסיכון ולרכב עד באר שבע עם בורג, לכן מצאנו פנצ'ריה של רכב שהסכימה לקבל אותנו. השתמשנו בכישורי המכונאות לפירוק הגלגל מהאופנוע, והצמיגאי פירק את הצמיג והדביק פטרייה לפי התקן. התיקון הזה עלה לנו 50 ש"ח נוספים. זול בנתיבות.
לוח שעונים
החודש רצינו לפרט קצת יותר על לוח השעונים של הסיבי. הוא אמנם פשוט למראה, אך הוא מכיל בתוכו בין היתר מחשב דרך עם נתוני תצרוכת דלק רגעית וממוצעת, ליטרים של דלק שנצרכו מאז האיפוס, וכשמד הדלק מתחיל להבהב לוח השעונים מתחיל לספור קילומטרים וליטרים של דלק אל תוך הרזרבי. יש גם כמובן צמד מדי מרחק מתאפסים, שעון זמן ומד דלק, כמצד שמאל יש תצוגת מהירות גדולה ומעליה מד סל"ד דיגיטלי. פשוט, אבל בסך הכל אסתטי ונעים לעין.
הסיפור של לוח השעונים הזה, או ספציפית מחשב הדרך, הפתיע אותנו. בדרך כלל בבדיקות שאנחנו עורכים לתצרוכת דלק בפועל אל מול זו שהשעון מציג, היצרנים מזייפים מעט ומציגים נתונים אופטימיים. כאן בסיבי המצב הפוך – נתוני תצרוכת הדלק בסיבי הם פסימיים. כך למשל, כשמד תצרוכת הדלק מראה תצרוכת ממוצעת של 17 ק"מ/ל', המדידה בפועל – ק"מ לחלק לכמות הדלק שנכנסה למיכל – עומדת על 18 ק"מ/ל' וקצת יותר. במקביל, כשמד הליטרים שנצרכו מראה לפני תדלוק 13 ליטרים, בפועל נכנסים למיכל 12 ליטרים של דלק. בהחלט מוזר, אבל התרגלנו. כך או כך, כשנורת הדלק מתחילה להבהב נכנסים למיכל כ-12 ליטרים, ואם סוחבים כמה עשרות קילומטרים על הרזרבי אפשר להגיע גם ל-15 ליטרים, כשלפי הנתונים הטכניים נפח המיכל עומד על 18 ליטרים. עדיין לא רכבנו עד שהאופנוע נעצר בלי דלק, אבל את זה אנחנו מתכננים לחודש השישי.
דווקא מד המהירות מדויק למדי, בתוך הסטייה המקובלת, וכתוצאה מכך גם מדי המרחק. הסטייה שמדדנו עומדת על פחות מ-6%. כך למשל כשמד המהירות מראה 100 קמ"ש, המהירות בפועל שמדדנו על ה-GPS עומדת על 94.5 קמ"ש. סטייה זו של כ-6% נשמרת גם במהירויות גבוהות יותר.
שימושיות
נושא נוסף שעליו חשוב לנו לפרט הוא עניין השימושיות. הסיבי, כנייקד בינוני עם ממדים לא גדולים, לא ממש מאפשר נשיאת מטען. אפשר להוסיף סבל מקורי של הונדה ועליו להרכיב ארגז מקורי או של חברות חיצוניות, אבל על האפשרות הזו כבר ויתרנו בחודש הראשון בגלל אסתטיקה. תוסיפו את העובדה שהוא אינו נוח למרחקים ארוכים והמושב מציק בישבן אחרי יותר מ-200 ק"מ, ותקבלו כלי שעיקר השימושיות שלו היא למרחקים קצרים ובינוניים. אם בתפריט שלכם יש גם רכיבות ארוכות וטיולים בזוג, כלים אחרים בסגמנט האדוונצ'רים הגבוהים יהיו יעילים יותר – גם אם אלו כלים זולים בנפח בינוני כמו ה-NC750X.
כשרוכבים על הסיבי לבד אפשר לקשור תיק על המושב האחורי. לשם כך יש שני פינים לעיגון מתחת לחלק הקדמי של המושב האחורי, ועוד שתי לולאות שנשלפות מהמושב האחורי, שאליהן ניתן לעגן ווי מתכת של גומיית רשת. בדרך זו הצלחנו לעגן תיק בינוני, ובמקרים אחרים גם מעיל רכיבה מקופל כשעליו מונחת קסדה. לא הפתרון האידאלי, אבל אפשר להסתדר אם זה לא על בסיס קבוע. בשאר הזמן, כמו גם בהרכבה, אנחנו רוכבים עם תיק גב. אפשר להתקין תיק זנב של חברה חיצונית על המושב האחורי. מחירו של תיק כזה עומד על כמה מאות שקלים, אבל החיסרון הוא שהוא מונע את האפשרות להרכבה ספונטנית, כשלכל רכיבה בזוג צריך לדאוג מראש ולפרק את התיק.
בחיי היום-יום והרכיבות הבינעירוניות שלנו הוא מספיק קטן כדי להיות כלי תחבורה זריז ומהיר, וכאמור את הציוד שלנו אנחנו נושאים על הגב. מיגון הרוח הקטן שהתקנו בחודש השני עושה עבודה טובה ומאפשר שקט יחסי עד למהירויות של כ-160 קמ"ש.
דווקא בתוך העיר הסיבי הוא בונבון אמיתי, בטח שביחס ל-4 צילינדרים אחרים. הוא כאמור נמוך וקטן ממדים, ויחד עם זווית הצידוד הטובה של הכידון ההשתחלות בין מכוניות בפרט וההתנהלות בתנועה בכלל הופכת להיות קלה ונעימה. המנוע מספיק גמיש כדי לרכב עליו בסל"ד נמוך שמשרה רוגע, ובסך הכל הסיבי הוא בן לוויה טוב מאוד למרחב האורבני, פרט כאמור ליכולת נשיאת המטען המוגבלת.
אז יש כלים שימושיים יותר מהסיבי שיאפשרו טווח שימושים רחב יותר ובעיקר נוחות גבוהה יותר בחיי היום-יום עם האופנוע, אבל בהתחשב בערך המוסף שהסיבי מציע על פני אלו – הפאן פקטור שמגיע מאופנוע תקציב של 67 אלף ש"ח – ההקרבה של הנוחות היומיומית לחלוטין מובנת ומקובלת.
תוספות ואיביי
הסיבי 650 קיים בשוק כבר כמעט שנה, וכאופנוע פופולרי בסגמנט, חברות אפטרמרקט רבות מציעות לו תוספות ושיפורים שונים. בשיטוט באיביי תחת שם הדגם מצאנו תוספות רבות, רובן ככולן של חברות אפטרמרקט. כאן חשוב להגיש שטווח המחירים של מוצר כזה או אחר עשוי להיות רחב, מה שמעיד בדרך כלל על איכות המוצר. באופן כללי נזהיר שלא להתפתות למחירים נמוכים, שכן בדרך כלל מדובר במוצרים סיניים נחותים.
אז מה אהבנו? ראשית, כמו כמעט לכל אופנוע כביש, גם לסיבי תמצאו מגוון רחב של מגני החלקה ומגני מנוע. לאלו האחרונים אנחנו פחות מתחברים, בעיקר בשל הגודל והמסיביות שפוגמים לדעתנו בקווים של הכלי ובאסתטיקה (המחירים נעים סביב 500-600 ש"ח), אולם מגני החלקה הם בהחלט מוצר חשוב, בעיקר אם כמונו אתם רוכבים באימוני מסלול באופן קבוע. המחירים של אלו נעים בין 200-300 ש"ח למגנים פשוטים ועד ל-700-800 ש"ח למגנים איכותיים ומעוצבים של מותגים מוכרים.
מה עוד ראינו? כמו לרוב הכלים היפניים הפופולריים – מגוון רחב של תוספות שבעיקרן הן אסתטיות. כך למשל ניתן למצוא מנופי בלם ומצמד מאלומיניום מצופה אנודייז (כ-100 ש"ח לסחורה סינית זולה ועד 600 ש"ח למוצר איכותי), אם כי אנחנו תמיד מעדיפים לרכב עם המנופים המקוריים. יש גם מגוון רחב של משקפי רוח של חברות כמו GIVI או PUIG, כשלאחרונה נוספו גם משקפים קטנים ולא בולטים, בדומה לזה המקורי של הונדה. המחירים של משקפים נעים בין 300-400 ש"ח לבין 700-800 ש"ח. יש גם מגוון של 'מחרשות' מקוצרות, מגני רדיאטור, מגן שרשרת, ואפילו פיירינג תחתון – ואנחנו לא מבינים בשביל מה…
דוד פליטה ייעודי לסיבי 650 של מותג כמו יושימורה יעלה כ-4,000 ש"ח בארה"ב, לפני משלוח, אולם כאן כדאי להיזהר שכן אגזוז כמעט בוודאות ייעצר במכס, ואז צריך אישורי תקינה של משרד התחבורה, וזה כאב ראש לא קטן. פאוור קומנדר לשיפור ביצועי הזרקת הדלק מצאנו באיביי בכ-1,000 ש"ח, אולם לדעתנו רכיב זה לחלוטין מיותר שכן הזרקת הדלק עובדת בסיבי טוב מאוד, מתאימה לאופי האופנוע, ואין שום סיבה להפוך את הסיבי לחיה שהוא לא.
אז מבחר התוספות והשיפורים לסיבי הוא עצום, כצפוי מאופנוע יפני פופולרי, ובמקרה הזה בהחלט השמיים הם הגבול.
סיכום חודש חמישי
אז החודש כאמור טיילנו הרבה, לבד ובזוג. תצרוכת הדלק השתפרה מעט החודש ועמדה על כ-18 ק"מ/ל'. אולי זה כי כבר פחות קר אז אנחנו לא ממהרים להגיע ומאפשרים לעצמנו לרכב לאט יותר…
החודש הבא הוא החודש השישי והאחרון שלנו עם הסיבי, ואנחנו מתכננים להמשיך לנצל את הימים האביביים עם מזג האוויר המושלם לרכיבה והאביב שבשיאו כדי לצבור קילומטרים רבים, ואפילו מתוכנן טיול פרידה ארוך במיוחד. נתראה בחודש הבא.
זו השנה הרביעית ברציפות שבערב פסח, אחרי סעודת החג, אופנועני ישראל נוסעים לראות את הזריחה בהר בנטל שברמת הגולן, בסמוך לקיבוץ מרום גולן. בשנה הראשונה, ביוזמה של זוהר בן דרור – גולש פול גז ותיק ומי שהקים את 'מועדון הרגועים', השתתפו כ-120 איש, ומאז בכל שנה מספר הרוכבים מכפיל את עצמו. בשנה שעברה השתתפו כ-500 רוכבים, והשנה ההערכות נעות על סביב 800 איש. קשה באמת לעקוב. בכל מקרה, ליותר ויותר רוכבים פעם אחת בשנה מצדה בראש השנה זה לא מספיק.
היא אמרה כן!
ב-01:30 בלילה החלו להתאסף רוכבים בתחנת הדלק בגלילות, וב-02:00 קבוצות-קבוצות כבר החלו לצאת. חלקן בטיסה נמוכה וחלקן – על אופנועים וקטנועים קטנים – ברכיבה רגועה של ערב חג. המסלול עבר על כביש 2, מחלף זכרון, ואדי מילק דרך יוקנעם עד לעצירה הראשונה בצומת אלונים, משם דרך מחלף גולני וצומת קדרים עד לעצירה השנייה בצומת מחניים, ואז הדובדבן שברכיבה – הטיפוס לרמת הגולן מגשר בנות יעקב ועד להר הבנטל המתנשא לרום של 1,165 מ'. שעון הקיץ הביא את הזריחה ב-06:25 ונתן שעה נוספת לרכיבה, כך שממד הלחץ להספיק להגיע בזמן לא היה קיים הפעם.
הלילה היה אמנם מעט פחות קר משנה שעברה בזמן הרכיבה, אבל בסוף הטיפוס לגולן כבר היה ערפל, ועל ההר התיישב ענן כבד שמנע את האפשרות לראות את הזריחה וגם הביא איתו כמה טיפות של גשם. המקומיים אגב, אומרים שהענן הזה הוא תושב קבוע על ההר – לכן קוראים לבית הקפה שעל הפסגה 'קופי ענן'. אז את הזריחה לא ראינו, אבל כמות החיוכים ומצב הרוח לא השאירו מקום לספק בקשר עוצמת החוויה של המשתתפים.
על ההר עצמו הרוכבים התיישבו בקבוצות, מכינים קפה כדי להפשיר, לבושים בכל פיסת בד שהביאו איתם, ובתוך בית הקפה לא היה מקום לזוז מרוב האנשים שהצטופפו. בעלי בית הקפה התארגנו מראש ותגברו את צוות העובדים כך שיספיקו להכין משקאות חמים ומאפים לרוכבים הרבים שגדשו את המקום.
והייתה גם הפתעה מרגשת. אוהד רוזנטל שרוכב על ורסיס שלף טבעת מיד אחרי הזריחה, בערפל הכבד, והציע נישואים לזוגתו, אסתי קובי. האירוע המרגש עבר בשלום – היא אמרה כן. ברכות ממערכת פול גז!
את המסע הזה עשינו הפעם על אופנוע מיוחד – ב.מ.וו R1200R החדש מקורר הנוזל, שהגיע לאחרונה ארצה. הוא היה פרטנר משובח למסע שכזה בזכות היכולות הגבוהות והקלות שבה הכל מתבצע עליו, אבל אנחנו התמכרנו לחימום הידיות – המקבילה הדו-גלגלית למזגן ברכב. את הרשמים המלאים על האופנוע נביא כאן בקרוב.
פרט לכך נספר שהרכיבה עברה בשלום, והמוני הרוכבים הצליחו להגיע לגולן ובחזרה הביתה ברכיבה אחראית בריאים ושלמים.
החל מה-14 ביולי ועד ה-18 לאותו החודש יתקיים בפעם ה-12 ברציפות מרוץ הרד-בול רומניאקס – מרוץ האקסטרים-אנדורו המתקיים בהרי הקרפטים שברומניה, בסמוך לעיירה סיביו.
אחרי שבשנים האחרונות המרוץ תפס תאוצה ופופולריות רבה בקרב רוכבים ישראלים, השנה ייצאו לא פחות מ-10 ישראלים להתחרות במרוץ בקטגוריות השונות. ישראלי נוסף – יורם לביא – יגיע ישירות מארה"ב, שם הוא מתגורר, ומירון קליגר, קיבוצניק מרמת הכובש, יגיע מנורווגיה, מקום מגוריו.
הקבוצה היוצאת מישראל, אשר מונה כאמור 10 רוכבים ברמות שונות, התאגדה וקיבלה חסות של חברת השילוח הבינלאומית UPS. במסגרת החסות יישלחו אופנועי המתחרים הישראליים מהארץ לרומניה, וכך יימנע הצורך מלשכור אופנוע ברומניה, מה שיקל על עלויות המתחרים.
עשרת הרוכבים הישראלים אשר ישתתפו במרוץ במסגרת קבוצת UPS הם יוני לוי, שאותו אין צורך להציג ושיגיע לרומניאקס קצת אחרי שישתתף בארצברג-רודאו, זיו כרמי, מבכירי רוכבי האנדורו בארץ, תומר שמש שהשתתף ברומניאקס גם בשנה שעברה וחזר עם חוויות חיוביות במיוחד, גיל קינן, איציק קלנר, שזוהי הפעם הרביעית שבה הוא משתתף ברומניאקס, רונן כהן, מנהל הקבוצה וסמנכ"ל שיווק UPS שישתתף גם הוא בפעם השנייה ברומניאקס, גיא רדר, ערן וולנברג, בוגר ראלי הפרעונים, אוהד רביד ודניאל לייזרוביץ'.
כמו בכל שנה, גם השנה נעקוב מקרוב אחרי התחרות בכלל והישראלים בפרט, ונביא לכם דיווחים יומיים עם תמונות מקוריות של צלמנו שייסע לרומניה.
בהתאחדות הספורט המוטורי נחושים להגיע לשגרת מרוצים קבועה, מסודרת ואיכותית. הדרך שלהם להגיע לכך היא בראש ובראשונה להחזיר למסלול את אליפות ישראל באנדורו – הליגה הוותיקה, הגדולה והיציבה שמתקיימת בישראל בעשור וחצי האחרון. במקביל עובדים בהתאחדות על הקמת אליפות מוטוקרוס וכן פתרונות לאליפויות אספלט. אחרי עונה מרובת קשיים וביורוקרטיה, נראה שבהתאחדות מצאו את הדרך לקיים את אליפות ישראל באנדורו. אחרי הסבב הראשון בחודש שעבר, שהיה מעין פיילוט להנהגה החדשה של ההתאחדות, הפיקו בהתאחדות לקחים ויישמו אותם כבר בסבב השני.
מועצת כפר כמא, הכפר הצ'רקסי שבסמוך לכפר תבור שהוציא כמה וכמה רוכבי אנדורו ומוטוקרוס מצטיינים, שיתפה פעולה עם ההתאחדות בהפקת הסבב השני לעונת 2015, ונתנה חסות על האירוע. המרוץ נערך בשיפוליו הדרומיים של הכפר, בסמוך לאצטדיון המקומי, מה שאומר גישה מלאה לכלי רכב על אספלט, ממש עד לפיטס ומתחם הקהל – שישב על 'טריבונה' שצופה על רוב רובו של המסלול. שדרוג עצום מהמרוץ הקודם. כבר בכניסה לכפר ניתן היה לראות את סככות המתחרים ונותני החסות ואת הצבעים הרבים ששטפו את המתחם, שבעונה הזו של השנה הוא בעיקר ירוק. בהחלט מחזה יפה. בכלל, זו הפעם הראשונה שמרוץ אנדורו נערך ממש בישוב. אמנם בקצה הישוב, אבל מצד אחד רואים את השטח המוריק, וכשמסובבים את הראש רואים אולמות ספורט ובתי מגורים. על כך מגיעה נקודת זכות גדולה למועצה המקומית וראשי ההתאחדות – אילן עזרא וישראל ויליגורה.
הסבב השני התקיים גם הוא במתכונת היירסקרמבל, כלומר מקסימום הקפות בזמן נתון, וכלקח מהסבב הקודם – הפעם ההקפה הייתה ארוכה משמעותית – כ-10 דקות למהירים שבקטגוריות המקצועיות וקצת יותר לעממיות ולמתחילים. המסלול נפרש על פני שתי צלעות הר כשביניהן גיא אחד ארוך, שבחלקו היה עדיין מלא מים. יחד עם זאת, השטח כבר מתחיל להתייבש כך שהיה גם לא מעט אבק. המסלול היה הפעם אמנם ארוך, אבל טכני, אינטנסיבי ומעייף. בתחילת המסלול נבנו מכשולים מלאכותיים שכללו אלמנטים מאנדורוקרוס ומוטוקרוס, כולל מעבר צמיגים וקפיצת דאבל קטנה, אבל פרט לאלו גם תוואי השטח עצמו לא אפשר לרוכבים מנוחה. אז נכון שהיה נחמד אם היו יותר קטעים מהירים של גז, אבל זהו בהחלט אנדורו קשה כהלכתו. רובם המכריע של הרוכבים בהחלט היו מרוצים, על אף שיש כאלו שמעדיפים מרוצים בסגנון ספיישל-טסט. בהמשך העונה הם יקבלו. כך או כך, רק 65 רוכבים נרשמו למרוץ, וחבל, שכן המפיקים ציפו ליותר.
קטגוריות מקצועיות
יוני לוי
אחרי שנעדר מהסבב הראשון בשל אבל על מות אביו, התייצב יוני לוי (ימאהה WR450F) למרוץ השני כמעט בלי אימונים, במטרה לתת את מה שיש, אף על פי שהכושר הגופני שלו רחוק מלהיות אידיאלי. לוי מתמודד בקטגוריה E2 מול רוכבים טובים ומוכשרים כמו זיו כרמי (ק.ט.מ 350EXC-F), נתי זיו (ק.ט.מ 350EXC-F) ודרור כהן (ק.ט.מ 450EXC). הקטגוריה הזו תמיד הייתה חוד החנית של מרוצי האנדורו, וגם כיום, למרות מיעוט משתתפים, היא מציגה עומק מתחרים ראוי וטוב. בקטגוריה הקטנה E1 הטוען לכתר הוא נמרוד חמו (ק.ט.מ 250EXC-F), שנמצא בכושר טוב מתמיד ונכון להיום אין לו מתחרים בקטגוריה, אולם יש עוד כמה רוכבים מצוינים שבהחלט שווים אזכור – סער יעקב (ק.ט.מ 250EXC-F) למשל, רוכב מוכשר מהצפון שעם עוד קצת ליטוש יכול להיות בחוד הקטגוריה ולתת פייט רציני לחבורה המובילה, וכן בר נוב (הוסקוורנה FE250), שגם הוא עשוי להיות בחבורה המובילה עם קצת יותר חידוד. גם ירון יעקובוביץ' (ק.ט.מ 250EXC-F), שעלה בעונה שעברה מהעממית, הוא רוכב טוב ועקבי. בקטגוריה הפתוחה נעדר הפעם דן מיה (גאס גאס), כך שהבמה נותרה לתומר שמש (ק.ט.מ 500EXC) וגיל קינן (ק.ט.מ 300EXC).
עם הזינוק, זיו כרמי תפס את ההובלה, כשצמוד אליו רוכבים יוני לוי ונמרוד חמו. כרמי הגיע למרוץ עם גב תפוס אחרי התרסקות באימון ביום רביעי האחרון, כך שהוא לא היה במיטבו. בכניסה לנחל אחרי כרבע הקפה כרמי החליק אל תוך המים, דומם מנוע ונעקף על ידי כל הקטגוריה. לקח לו זמן רב עד שהצליח להניע את מנוע הק.ט.מ שלו, ובזמן הזה כולם ברחו קדימה וכרמי נאלץ לצאת למסע עקיפות כדי להגיע אל הפודיום. את ההובלה תפס יוני לוי, בתצוגת רכיבה חלקה ומרשימה. לוי החל לפתוח פער, ותוך זמן קצר כבר הוביל על חמו בפער של יותר מדקה. אחרי כשעה של מרוץ חמו החל לצמצם את הפער, בין היתר בגלל היחלשותו של לוי בשל כושר גופני שרחוק מהשיא, ואחרי כשעה ורבע הוא כבר נצמד ללוי מאחור, כשלבסוף הוא עקף וסיים את המרוץ בפער גדול. לוי העדיף לא להילחם על המקום הראשון הכללי, לרכב שקול ורגוע, ולזכות במקום הראשון בקטגוריה E2 ובמקום השני הכללי. חמו מצידו נראה פשוט מצוין, והתהליך שהוא עבר כרוכב וכאדם נראה לעין בבירור – הוא רוכב חלק, שקול ורגוע, יש לו אסטרטגיית מרוץ מסודרת, והוא בעיקר בוגר. אין ספק שכישרון הרכיבה האדיר שלו יחד עם הכושר הגופני המצוין והבגרות האישית, הופכים אותו להבטחה הגדולה של אליפות ישראל באנדורו ולדבר החם ביותר על השדה. ספורטאי ששווה לעקוב אחריו. שני אלו הם היחידים שהספיקו לבצע 14 הקפות. שאר הרוכבים בשדה הקיפו את המסלול 13 פעמים.
זיו כרמי
בקטגוריה E2 נתי זיו, בפער לא קטן מחבורת החוד, ישב על המקום השני, כשמאחוריו בפער לא גדול דרור כהן. זה האחרון מציג רכיבה אגרסיבית וחזקה, והוא בהחלט כוח חשוב בקטגוריה, אולם תיל שהסתבך בגלגל האחורי שלו אילץ אותו לעצור בפיטס לדקות ארוכות ולהפסיד את המקום השלישי. זיו כרמי התגבר על העצירה הלא מתוכננת, יצא למסע עקיפות, ובסוף המרוץ סיים במקום השני אחרי שהצליח לעקוף גם את נתי זיו המצוין שסיים שלישי. איזה יופי של קטגוריה. צחי בן גיגי (גאס גאס EC250) התרסק בהקפה השנייה, חטף פגיעה בקרסול ונאלץ לפרוש.
בקטגוריה הפתוחה מנצח תומר שמש, וזאת אחרי שבן קבוצתו גיל קינן הוביל למשך שני שליש מהמרוץ. אחרי כשעה של רכיבה שמש נצמד לקינן מאחור והשניים רכבו גלגל לגלגל למשך זמן רב. לבסוף שמש הצליח לעקוף, וקינן, חייכן תמידי, שחרר לחץ ופשוט נהנה מהרכיבה. בכלל, אנחנו לא מכירים רוכבים שמחים ואופטימיים כמו גיל קינן, שתמיד מבסוטים מהמסלול, מההפקה, מהמרוץ ומהרכיבה. ספורטאי אמיתי.
בקטגוריה הקטנה E1 סער יעקב מסיים שני ברכיבה חזקה ועקבית, כשדקה וחצי אחריו סוגר את הפודיום בר נוב. במקומות 4-6 מסיימים טל איזנבד, ירון יעקובוביץ' וניר שחם – בפערים של למעלה מ-4 דקות מנוב. והנה כיסינו את כל רוכבי הקטגוריות המקצועיות.
נמרוד חמו
סניורים
אמיר קינן
בקטגוריית הסניורים ניצחון שני ברציפות לאמיר קינן (גאס גאס EC450F). השם הזה היה לנו מוכר כבר בסבב הקודם, והיום במרוץ נפל האסימון – קינן, רוכב ותיק, היה ממקימי מסלול מעוז חיים הזכור לטוב, ורוכב מוטוקרוס טוב ומוכשר. אחרי שנים שבהן לא התחרה, החליט קינן לבוא ולהתחרות לראשונה במרוצי האנדורו, והנה יש לו כבר 2 מ-2, ברכיבה יפה, חזקה ונקייה. גם אחריו שווה לעקוב. שני סיים רונן כהן (שרקו SE300R), שמתאמן חזק לרומניאקס ומשתתף באליפות ישראל באנדורו כחלק מההכנות למרוץ האקסטרים-אנדורו שייערך בחודש יולי הקרוב. כהן נמצא בכושר מצוין, ובשלבים האחרונים של המרוץ הוא גם צמצם באופן עקבי את הפער מקינן, אך זה לא הספיק לו כדי לנצח. שלישי סיים יוסי גוטמן (ק.ט.מ 350EXC-F), שאחרי נפילה בזינוק נותר אחרון ויצא למסע עקיפות לעבר הפודיום. מכובד. במקומות 4-6 סיימו עמית גול, ברק דודאי ורונן מדיאל. זוהר גלילי פרש אחרי הקפה אחת.
קטגוריות עממיות
בקטגוריות העממיות נרשמה השתתפות לא רעה עם כמעט 30 מתחרים, כששתי הקטגוריות המשמעותיות הן C1 ו-C2 – קטנה ובינונית. בתחילת המרוץ, בהקפות הראשונה והשנייה, מספר רוכבים התרסקו בגלל באמפ נעלם שהרים את הגלגל האחורי באוויר והפך את הרוכבים, כששניים מהם נאלצו להתפנות לבדיקות בבית חולים. אין מה לדאוג – שם שוחררו מהר עם פגיעות יבשות בלבד.
בקטגוריה הקטנה ניצחון שני רצוף ליואב שפירא, שמסיים 11 הקפות בזמן של 1:33 ש' ומסיים ראשון גם בדירוג הכללי, בפער של למעלה מ-4 דקות מהמקום השני הכללי – אלון איסטון, שמנצח את קטגוריה C2. שני ב-C1 מסיים יפתח פרנקו ושלישי נמרוד רוימי. מוש כהן התרסק בהקפה הראשונה, חטף פציעות ושפשופים ביד ובגב, עצר לכ-10 דקות על מנת לטפל בעצמו ובאופנוע, וחזר לשדה למסע עקיפות שהסתיים במקום ה-5 בקטגוריה, אחרי גל יעקובי. מכובד. עמית הראל, מעיין לביא וגל מלאכי נאלצו לפרוש בשל התרסקויות.
ב-C2 ניצחון כאמור לאלון איסטון, כשאחריו עמרי מסיקה ועמית שטרן שחזר להתחרות. רפאל קבסה, מהפייבוריטים בקטגוריה, ממשיך לסבול מחוסר מזל, כשהפעם הוא התרסק בהקפה הראשונה ונאלץ לפרוש. ב-C3 ניצחון לקובי צדף, כשאחריו חיים פרנסי ואריק פופוביץ, שלושתם עם 10 הקפות.
במתחילים ניצחון לאלון גרינברג, כשאחריו דורון ברבי ואייל ידיד, שלושתם עם 6 הקפות בשעה.
ג'וניורס וסופר ג'וניורס
סוף סלע
בקטגוריית הג'וניורס שוב קרב צמוד בין סוף סלע לבין נועם דדון, כשהפעם סלע הצעיר יוצא כשידו על העליונה ומנצח. דדון צמוד אליו בפער של 13 שניות בלבד, והשניים הם היחידים שמסיימים 18 הקפות. איזה יופי של קרב! במקום השלישי צוק סלע, אחיו של סוף, רביעי איתי דב, חמישי גיל זרקו, שישית רן יוחאי הנפלאה, ושביעי אמיר אילון במרוץ הבכורה המרגש שלו.
בסופר-ג'וניורס ניצחון לרז עידן, שני אריאל קסורלה ושלישי אור זרקו, אחיו של גיל.
ימאהה הציגה אתמול (ד') צמד דגמי קונספט תלת-גלגליים, שניהם בנויים על בסיס הימאהה טריסיטי 125. צמד הדגמים – 03GEN-f ו-03GEN-x – מראים למעשה שבימאהה מקדמים את קונספט התלת-גלגלי שלהם (LMW – ר"ת של Leaning Multi-Wheel), כך שקרוב לוודאי שבעתיד הלא רחוק נראה דגמים תלת-גלגליים חדשים מצד החברה – לייצור סדרתי ולא רק קונספטים.
הכלי הראשון, 03GEN-f, מציע על פי ימאהה 'פילוסופיית עיצוב דינמית', כלומר עיצוב וארגונומיה ספורטיביים, ובהחלט עתידניים.
הכלי השני, 03GEN-x (בתמונה בראש הידיעה), הוא גרסת השטח של אותה הפלטפורמה הוא מציע גלגלי שפיצים, מגן פנס, כידון גבוה, וכמובן עיצוב ספרטני ונטול פלסטיקה מיותרת, כראוי לכלי שטח.
שני הכלים נראים בעינינו נהדר, אם כי ברור שהם לא יגיעו לייצור. חבל, כי כבר יש לנו תכנונים על ה-x ככלי שטח.
כך או כך, בימאהה הודיעו שהם ממשיכים לחקור ולפתח קונספטים תחת השם GEN, כך שכאמור – בקרוב נראה תלתים נוספים.
לפני חודשיים סיפרנו לכם על הקשיים שבהם נמצאת חברת גאס גאס הספרדית ועל הפסקת פסי הייצור כצעד להפעלת לחץ אל מול הבנקים. כעת נראה שהחברה הולכת לתכנית הבראה, אולם היא לא הולכת להיות קלה, שכן הנפגעים העיקריים בתכנית זו יהיו עובדי החברה.
במסגרת תכנית ההבראה יפוטרו 26 עובדים מתוך ה-95 שמועסקים במפעל גאס גאס, ולעובדים שיישארו במפעל תופחת המשכורת. בנוסף, במהלך השנתיים הקרובות ייצאו העובדים בהחלטת ההנהלה לעד 190 ימי חופשה ללא תשלום. שלושת הצעדים הללו עשויים לשפר את המצב הכלכלי של החברה עד שתתייצב.
העובדים מצידם פתחו בצעדי מחאה כנגד ההנהלה, בין היתר בעמוד הפייסבוק שפתחו שכותרתו 'גאס גאס הולכת לייצור ולא למוות', ובו העלו דרישה מההנהלה שלא לפטר עובדים ולא להפחית שכר לאלו שנשארים. לטענתם, הבנקים הגיעו להסדר כספי עם בעלי החברה, ולכן אין סיבה לפטר עובדים.
כמו שזה נראה עכשיו, הנהלת החברה נחושה להבריא את החברה ולייצב את מצבה הכלכלי, אולם מצפה להם עבודה קשה רצופת מכשולים. נמשיך לעדכן.
חברת פירלי האיטלקית, החמישית בגודלה בתעשיית צמיגי הרכב, עוברת לידיים סיניות. תאגיד הכימיקלים הלאומי של סין (ChemChina), הנמצא בשליטת ממשלת סין, רכש בשלב הראשון 26.2% ממניות פירלי בעלות של 15 יורו למניה, ובהמשך יגיש התאגיד הצעה לרכישת שאר החברה, כך שפירלי תעבור מידיים איטלקיות לידיים סיניות, כולל כמובן חטיבת הצמיגים לאופנועים וקטנועים.
הרכישה תאפשר לסינים גישה מלאה לטכנולוגיית הצמיגים של פירלי, שהוקמה לפני 143 שנים (בשנת 1872) ומהווה היום חלק מחזית טכנולוגיית הצמיגים העולמית. בכל הקשור לדו-גלגלי, לפירלי יש פיתוחים ייחודיים והיא בין המובילות בתחום צמיגי הקצה, למשל לאופנועי כביש או למסלול. בנוסף, פירלי היא ספקית הצמיגים הרשמית באליפות הסופרבייק העולמית.
קהילת האופנוענים שוב חוותה, בפעם המי-יודע-כמה, שבת שחורה. רוכב ספורט, יוסי והב, נהרג בתאונה בכביש 31 – הירידות מערד לסדום. והב בן 34, רוכב מוטוקרוס וכביש ותיק וטוב ואב לתינוקת בת חודש, הוא הרוג נוסף בכביש הזה, שמצד אחד הוא אחד מהכבישים היפים, המאתגרים והמהנים שיש לנו בארץ, אבל מצד שני גבה לא מעט קורבנות מקרב הרוכבים בשני העשורים האחרונים.
יוסי והב ז"ל – תמונה מעמוד הפייסבוק שלו
סיבת התאונה עדיין לא ברורה, אבל העובדות ברורות. והב החליק עם האופנוע שלו – ב.מ.וו S1000RR – בפנייה השמאלית הראשונה אחרי הכיכר של היציאה מערד. ייתכן והוא איבד אחיזה בצמיג הקדמי, אבל ייתכנו גם סיבות אחרות שגרמו לאיבוד השליטה ולהחלקה. מה שברור הוא שתוצאת התאונה הייתה קטלנית – הרוכב החליק אל גדר הבטיחות שהותקנה על הפנייה, כמו בחלק ניכר מהפניות על הכביש הציבורי, פגע באחד מהעמודים התומכים בגדר, ונהרג במקום. גדר ההפרדה גרמה לכך שהחלקה פשוטה, שעשויה הייתה להסתיים בפגיעות קלות בלבד או מקסימום בשברים בגפיים, הפכה להחלקה קטלנית שקיפדה חיי אדם. שוב.
תשתית רצחנית
את הריטואל הזה אנחנו מכירים היטב, וכבר כתבנו עליו לא פעם. אותה תשתית שאמורה להגן על חיי אדם כשמדובר במכוניות ולמנוע בשעת תאונה או החלקה את התדרדרות הרכב לתהום או לצלע ההר, מותאמת לצערנו הרב אך ורק למכוניות (וגם זה בספק) והופכת למלכודת מוות לרוכב. אז נכון, קרוב לוודאי שהרוכב עשה טעות שגרמה להחלקה, כמו במקרים אחרים שאנחנו מכירים היטב, אבל טעות בכביש לא אמורה להסתיים במוות, בטח ובטח שלא כשמה שהורג הוא תשתית הכבישים הלא סלחנית בעליל.
במרוצת השנים נהרגו לנו כמה וכמה חברים ומכרים שעסקו בתחום. אביקם גור ז"ל וזוגתו ליאת ז"ל, אורון אדרי ז"ל, רותם צברי ז"ל, ועוד שורה של רוכבים מצוינים, נהרגו בגלל אותה הסיבה בדיוק – טעות רוכב שגרמה להחלקה, שהובילה ישירות אל גדר הבטיחות. זו האחרונה לא השאירה סיכוי לרוכבים וקצצה אותם דק. בכל אחד מהמקרים הללו, אם התשתית הייתה סלחנית לרוכבים – חיי אדם היו נחסכים. פרט למקרים הטראגיים של הרוכבים שנהרגו, אנחנו מכירים גם לא מעט רוכבים שבשל התשתית הלא סלחנית חטפו פגיעות קשות והפכו לנכים לכל החיים, כששוב – אלמלא גדר הבטיחות התאונות הללו היו מסתיימות בפגיעות קלות בלבד או במקרה הגרוע שברים בגפיים.
הלב נקרע ובוכה על כל אבדן חיים שכזה, אבל לא פחות מזה – הראש מתוסכל. מתוסכל מהעובדה שתשתית שאמורה להגן על משתמשי הדרך הופכת לקטלנית כשמדובר ברוכבים. כל אחד ואחד מאותם רוכבים היה מצויד במיטב שבציוד ההגנה – חליפת עור איכותית, מגפי רכיבה, כפפות עור, מגן גב וקסדה באלפי שקלים, ולמרות זאת – אותה גדר ארורה לא השאירה לאף אחד מהם סיכוי לשרוד אחרי האימפקט הקטלני. יותר מאימפקט – זוהי גיליוטינה של ממש שקוצצת את הרוכב שמחליק עליה. ממש כך.
בשנים האחרונות החלו במשרד התחבורה בניסוי שבו על גדרות בטיחות בפניות מסוימות התקינו פס הגנה מפלסטיק בחלקה התחתון של הגדר, על מנת להגן על הרוכבים מפני פגיעה בעמודי התמך במקרה של החלקה. פסי הגנה שכאלה קיימים במדינות רבות באירופה, וגם בלי מחקר מקיף על היעילות של הפסים האלה אפשר להבין שברגע שהם מונעים את האימפקט עם עמוד התמך, אפקט הגיליוטינה נמנע. באופן זה חוסכים בחיי אדם. חד-משמעית.
לצערנו הרב, בגלל סיבות כאלו ואחרות, הפרויקט הזה נעצר, או שלא ממשיך בקצב הרצוי. נכון להיום למעט כמה פניות בודדות על כבישים מסוימים – אותם פסי הגנה מפלסטיק לא מותקנים בכבישים אדומים, והתוצאה היא שרוכבים שמחליקים ממשיכים להיהרג על גדרות הבטיחות. אין לנו ספק שכיסוי כל גדרות הבטיחות בפסי ההגנה הללו זה לא דבר אפשרי בשל העלות הגבוהה, אולם בכבישים אדומים לרוכבים, כמו למשל סדום-ערד, הרי ירושלים או כבישי הצפון, כיסוי של כמה עשרות קילומטרים בעלות לא גבוהה, עשוי להביא עלות-תועלת גבוהה, ושוב נזכיר שמדובר בחיי אדם.
חשוב לנו לציין שאנחנו בהחלט לא בעד רכיבה ספורטיבית על הקצה בכביש הציבורי, אבל אנחנו עוד יותר נגד תשתית לא סלחנית שהופכת תאונה פשוטה לתאונה קטלנית. אף רוכב לא צריך לשלם בחייו על טעות, בגלל תשתית לא סלחנית שאותה התקינה המדינה. זה עוד יותר מרתיח ומתסכל כשיודעים שבעלות לא גבוהה יחסית אפשר להפוך את התשתית ללא פחות בטוחה, אבל הרבה יותר סלחנית.
שוב, קחו אחריות!
אני לא מתכוון לחזור על הדברים שכתבתי אחרי המוות של מאור בבלי ז"ל, אבל בכל זאת יש לנו מסר מאוד ברור. עד שמשהו ישתנה פה ויתקינו פסי הגנה על כל גדרות הבטיחות (אם בכלל), האחריות לרכיבה זהירה היא שלנו הרוכבים, ושלנו בלבד. לכן אנחנו צריכים לרכב בהתאם, ולהשאיר מקדמי בטיחות שעשויים למנוע את איבוד השליטה וההחלקה לגדר הקטלנית. הגדר שם, הייתה שם ותישאר שם, וזו אחריותנו המלאה לא להחליק עליה.
גם אנחנו בפול גז לאורך השנים השתדלנו תמיד לצלם תמונות אקשן רק בכבישים ובפניות שבהם אין גדרות בטיחות קטלניות. גם כדי לא להיפגע במקרה של החלקה, שמה לעשות – עלולה לקרות, וגם כדי להעביר את המסר, גם אם הוא סמוי, שגם האקשן צריך להיות מבוקר, בשליטה מלאה, ובעיקר – לא במקומות שבהם התשתית עלולה לחסל אותנו. התחשבו גם בנתון הזה כשאתם יוצאים לרכיבת סוף השבוע שלכם, יחד עם שאר הנתונים. קחו אחריות.
מי ייתן ויוסי והב ז"ל יהיה ההרוג האחרון על כבישי ישראל, ושאחרי המוות המיותר הזה יבוא השינוי.
