מחבר: אסף זומר

הפעם אנחנו קופצים לראות פריחת כלניות בחבל הבשור, כחלק מפסטיבל דרום אדום. חלון ההזדמנויות לכך קטן ועומד על כחודש בלבד, אז הזדרזו – בתחילת מרץ הכלניות כבר לא תהיינה.

מה בתפריט?

המסלול הפעם פונה פחות לאלו מכם שמחפשים לתת בגזיות, או לפחות בפיתולים, ויותר למי שרוצה טיול שמשלב את הנופים המשגעים של הגבעות המוריקות והיפות של חבל הבשור עם הפריחה הקסומה של הכלניות. טיול קלאסי לחלוק עם בן או בת הזוג.

הפריחה הקצרה של הכלניות עושה את הטיול גם קלאסי לחלוקה יחד עם כל עם ישראל, כך שאם יש לכם אפשרות לעשות את הטיול באמצע השבוע ולא בשישי או שבת – אל תחשבו פעמיים. במהלך חודש פברואר מתקיים חודש 'דרום אדום' שמאגד אירועים שונים באזור ומביא עימו רבבות משפחות לצפות במרבדים האדומים, שזה נחמד מחד, אך בעיקר מעיק על החוויה ומייצר עומסי תנועה כבדים בכבישי הגישה לאזורים החשודים בפריחה. ושלא יעבדו עליכם – אין מקומות סודיים שאף אחד לא מכיר.

לסוף השבוע השמשי בעליל הזה של סוף דצמבר לקחנו את ההונדה קרוסתורר 1200, ספינת האדוונצ'ר שעימה הונדה קיוותה לנצח את ב.מ.וו במגרש הביתי. לא באנו לבדוק מי ניצחה אלא רק ליהנות במחיצת האח הזקוף של ה-VFR1200F. המנוע שנתרם מהאח הנמוך הוא אחד המנועים המדליקים שפיארו אי-פעם אופנוע אדוונצ'ר. מסוג הדברים שחייבים לנסות כדי להבין. המתלים הארוכים והישיבה הזקופה גם עזרו לנו כשהיה צריך לרדת מהאספלט, אך אל תטעו – מדובר במעט מאוד קטעים בלתי סלולים, וכל זמן שלא ירד גשם בשלושה-ארבעה ימים שקדמו לטיול, כל רכב משפחתי או אופנוע כביש ספורטיבי לצורך העניין, יצלח אותם בקלות.

לצורך נוחות, המסלול שלנו מתחיל בצומת בית קמה. אם כמונו אתם מגיעים מצפון ניתן כמובן לקחת את כביש 40 דרומה, ורק לקחת בחשבון שהוא עמוס במצלמות והחיסכון באגרה ביחס לכביש 6 עלול להתבטא בעלויות כבדות לעורכי דין.

מעבר לכך, אזור עוטף עזה מציע המון אפשרויות שונות בהיבט הכבישים, וכך ניתן להוסיף או להוריד קטעים כראות עיניכם.

קבר אריאל ולילי שרון ועין לעזה צופיה

אם באתם רק בשביל פריחת הכלניות, אתם מוזמנים לדלג היישר לפסקה הבאה. אם אתם בעניין גם לחלוק כבוד לראש הממשלה המנוח אריאל שרון ואשתו לילי, אז בצומת בית קמה המשיכו ישר בכיכר לכיוון כביש 334 בכיוון רוחמה. הנוף בדרך מקסים, ומעט אחרי שתעברו את מושב דורות, מצד שמאל, תהיה אפשרות לרדת לחניית כורכר מתחת לתל שבו מתחם הקבר. מהתל יש תצפית יפה על השדות הירוקים שמסביב, ופריחת החרציות צובעת את האזור בצהוב יפהפה. לרוב ביום שבת יש גם גזלן שעושה אחלה פיתה עם לבנה וסוחט במקום מיץ תפוזים או רימונים טרי.

אם בתצפית על צפון רצועת עזה חפצתם, המשיכו עד הצומת עם כביש 232, פנו שמאלה וישר עד כביש 34. ימינה וישר שמאלה יחברו אתכם חזרה ל-232, ולאחר שתעברו את קיבוץ מפלסים היו עירניים לשלט חום בצד ימין לאתרים בית שביתת הנשק, אנדרטת חץ שחור ומצפור נביה מרעי.

המצפור כעת נמצא בשטח צבאי סגור, אך ניתן לבקר באנדרטה אשר הוקמה לזכר פעולות הצנחנים בתקופת פעולות התגמול לפני מבצע קדש (אחת מהן הייתה מבצע 'חץ שחור'). לא מדובר במצפה מרהיב במיוחד, אך ניתן ממנו לצפות אל עבר צפון רצועת עזה, לפאתי עיר עזה, ג'באליה ובית חנון.

מצפה נוסף נמצא מאחורי קיבוץ נירעם. יש להקיף את הקיבוץ מדרום עד מאגר המים של נירעם, ועל גבעת הכורכר תמצאו את מצפה סיבוני לזכר אסף סיבוני אשר נהרג באסון המסוקים. על המצפה 21 פעמוני רוח, כמניין שנותיו של אסף בעת מותו.

כלניות, כלניות בכל מקום. אבל בעיקר בשוקדה

הן פורחות בין פברואר למרץ בשטחים נרחבים באזור חבל הבשור, אך ישנם מספר מקומות בהם הפריחה כה צפופה עד כי בזוויות מסוימות ניתן לחשוב כאילו מדובר בשטיח אדום. אחד המקומות הללו הוא יער שוקדה שנמצא, באופן לא מפתיע, מאחורי מושב שוקדה.

בימי השבוע ניתן להיכנס דרך מושב שוקדה. לאחר המעבר בשער, ימינה בפנייה הראשונה עד שמגיעים לשער האחורי שהמשכו בדרך עפר שמובילה לשדות הכלניות. בשבתות שערי המושב סגורים, לכן אחרי שתעברו את כפר מימון ומעט לפני הכניסה למושב על כביש 2422, תוכלו לרדת ימינה מהכביש לשביל עפר. אלא אם תגיעו בזריחה, סביר שכבר יהיו שם רכבים חונים, אך בפועל ניתן להיכנס עם האופנוע על השביל ולרכב כ-700-800 מטרים לכיוון מערב. 100 מטר לתוך השביל פשוט הרימו ראש, זהו את חורשת האקליפטוסים וכוונו לשם. אם ירד גשם והקרקע בוצית או שאתם סתם חוששים מקצת אבק, ניתן כמובן ללכת ברגל.

כשאנחנו ביקרנו, העומסים היו כה כבדים שהמשטרה חסמה את הכניסה לכביש 2422, אך נתנה לאופנועים לעבור. סוף סוף קצת הערכה.

אם לא הספיק לכם בשוקדה, ובמיוחד אם בא לכם גם ללכת עוד כמה מטרים ברגל, תוכלו לקבל מנה גדושה נוספת גם בשמורת בתרונות בארי שממערב לקיבוץ בארי. בצומת גבים (כביש 25) פנו ימינה לכביש 232 לכוון סעד. בצומת סעד פנו שמאלה ומיד ימינה ולאחר 5.5 ק"מ ימינה בשילוט לבארי. מעט לפני הכניסה לקיבוץ יהיה סימון לשביל אדום בצד ימין. סעו כ-2 ק"מ ופנו שוב ימינה, הפעם לדרך מסומנת בשחור. לאחר כ-800 מ' חפשו בצד שמאל את השביל המסומן בכחול. שביל זה יורד לשמורת מכרות בארי, אך הוא שביל הליכה בלבד. מדובר במסלול הליכה קל של כמה מאות מטרים שיביא אתכם לאזור הבתרונות ולמרבדים האדומים.

למי מתאים

הטיול מתאים לכולם, אולם במידה ואתם מגיעים מצפון על אופנועי קטני נפח, מומלץ להימנע מכביש 6 ולבחור בכביש 40 שכן המהירות הממוצעת של התנועה בשעות הבוקר המוקדמת על כביש 6 היא כ-140 קמ"ש ויותר. מעבר לכך, הכבישים אינם טכניים, הראות לפנים לרוב טובה, ולכן מתאימים לכל רמות הרכיבה. למי שמחפש ריגושים בדמות זוויות הטיה ופיתולים מאתגרים – זה כנראה פחות האזור בשבילכם, או שכמונו, תשלבו את החזרה צפונה בעיקוף דרך קרית גת, בית גוברין והרי ירושלים.

נקודות להיזהר בהן

המסלול בטוח למדי והסכנות העיקריות הן בדמות נהגים חולמניים עם 2.7 ילדים רועשים ברכב, רכבים שעולים ויורדים לשוליים בכל רגע נתון, וכמובן – איום התלול מסלול מהעיר השכנה.

מקומות לאכול בהם

אם אתם לא בעניין של מק'דונלדס בבית קמה, יש מספר אפשרויות קולינריות מעט יותר מוצלחות באזור, אולם אנחנו לא מכירים אחת שבאמת שווה להגיע אליה במיוחד. אתם מוזמנים להאיר את עינינו בתגובות. לגבי ימי ושעות פתיחה, מומלץ לנסות ולברר מראש שכן לא עברנו בכולן.

מצפון לדרום:

• מידס – מסעדה ברזילאית בכניסה לקיבוץ ברור חיל. נאמר לנו שהיא לא רעה והמחירים סבירים. פועלת בשבת מ-12:00. לגבי אמצע השבוע מומלץ לברר מראש.
• פטגוניה – מסעדת בשרים ארגנטינאית בכניסה לאור הנר. פועלת בסופי שבוע. יש לברר מראש לגבי אמצע השבוע.
• שמרלינג בר-בשר – תחנת הדלק אלון בכניסה לכפר עזה. המקום כשר ובהתאם לא פעיל בשבת. ביתר ימי השבוע נפתח ב-11:00.

אטרקציות

פסטיבל דרום אדום נערך החל מה-21.1 ועד ה-20.2, במהלכו ישנם אירועים ופעילויות מיוחדים. פרטים נוספים ניתן למצוא בקישור המצורף.

תחנות דלק

אם אתם לא מוגבלים בתחנות של חברה ספציפית לא סביר שתיתקלו בבעיות דלק לאורך המסלול.

מצלמות מהירות

ישנן מספר מצלמות מהירות בכבישים באזור, חלקן עלולות להפתיע אם לא מכירים. מומלץ לבקר בבלוג 'מיצו בדרכים' ולהתעדכן במפת המצלמות ומיקומיהן המדויקים.

תודה להילה פנלון על העזרה בהכנת הכתבה

 

עם בוא החורף והגשמים אנחנו מפיקים סדרת כתבות וידאו שבהן נסביר כיצד להתכונן לגשמים ולקור בצורה הטובה ביותר. נדבר על ציוד רכיבה, כללי או ייעודי, נדבר על רכיבה נכונה בגשם, ואפילו על הכנת האופנוע מבחינה טכנית להתמודד עם העונה הרטובה. בכל כמה ימים נעלה כאן חלק נוסף של סדרת הכתבות, ואחרי החלק החמישי שבו דיברנו על הכנת האופנוע לחורף, הפעם הנושא הוא – מיגון פלג הגוף התחתון מפני קור וגשם.

*     *     *     *     *

צילום: בני דויטש; עריכה: דניאל וקסלר (מתוך ערוץ היוטיוב של פול גז)

צילום: בני דויטש

הפעם החלטנו לפרגן במסלול קצר יחסית, אבל יפה ואפילו מיוחד, במיוחד בעונה הזו שהירוק מתחיל לבצבץ מסביב.

מה בתפריט?

זוכרים פעם, לפני המון זמן, שלא היה כביש 6? לא ממש, נכון? ככה חשבנו. אנחנו ב-WheelZ נוסעים הרבה לצפון. אנחנו גם יוצאים בדרך כלל מאוד מוקדם, לרוב כשעוד חשוך בחוץ. כשאנחנו נוסעים יש לנו יעד, בין אם זה כביש ספציפי או מרחב מסוים שבו אנחנו רוצים לבחון ולצלם. הדרך פחות מעניינת אותנו, וככה יוצא שכביש חוצה ישראל משרת אותנו נפלא – כי הוא מהיר, ישר ובלי עצירות. מה יש מצדדיו? וואלה, לא יודעים וגם לא מעניין אותנו.

צילום: בני דויטש; עריכה: ניר בר (מתוך ערוץ היוטיוב של פול גז)

לא מזמן שהיתי בסוף שבוע אצל חבר שגר בצפון. יצאתי בחזרה לכיוון המרכז כשברשותי היה השילוב המוצלח של זמן, חשק לרכב ורצון לגלות כבישים ופינות חמד חדשות. חמוש בשילוש הקדוש הזה החלטתי להימנע מכבישים מהירים עד שיימאס לי. ככה זה, לא כל תכנית צריכה להיות מבצע צבאי לשחרור חטופים.

אחרי שעליתי וירדתי את כביש נשר – בית אורן מספר פעמים, שמתי גלגל קדמי על הכבישים המקבילים לכביש 6 ו-4, כשהמטרה הראשונה הייתה לבדוק את קיומו של קטע כביש בין קיבוץ גלעד לאזור של מחלף עירון מעל כביש 65. זכרתי שנסעתי שם בעבר בזמן השירות הצבאי, אבל במפות גוגל לא הופיע כביש, מה שנראה לי מוזר.

מה שגיליתי הימם אותי. הכביש קיים ועוד איך, ואחרי כמות גשמים משמעותית ראשונה כל הגבעות מסביב לכביש החד-נתיבי ירוקות, והנוף הזכיר לי במעט את זה שליווה אותי לא מזמן כשביקרתי במפעל של ק.ט.מ. זה באוסטריה, כן?

משם פשוט התגלגלתי לכבישים פחות ראשיים, ובשלב מסוים, כשהרגשתי מיצוי, עליתי בחזרה לכביש 6 וחתכתי הביתה בדיוק בזמן לפני שהגשם הפך למבול. למרות (ואולי דווקא) בגלל הפשטות של המסלול הרגשתי שאני חייב לחזור שוב במהרה ולסחוב איתי חברה טובה. שבועיים לאחר מכן חזרתי עם הילה שהגיעה עם המונסטר 1200S המבריק שלה ועם בועז שניצל את המסלול לסיבוב התרשמות על הבורגמן 650. לקינוח, בני דויטש דילג בין המושבים וצילם תוך כדי. חברה טובה, כבר אמרתי?

הפעם לקחתי את הדיוק 690 של ק.ט.מ – אלטרנטיבה מגניבה נוספת לקבוצת הנפח הבינונית-קטנה. ככה גם אקבל מושג טוב על איך הוא ביחס לאחרים וגם אשחזר קצת מהחוויה של הרכיבה באוסטריה. היה מעולה!

לצורך נוחות, המסלול שלנו מתחיל בסמוך למחלף ניצני עוז בצומת של כביש 57 ו-5714 מול הכניסה לישוב ניצני עוז. כמובן שהוא גמיש – ניתן להצטרף בכל קטע, להוסיף או לשנות, לחזור במהרה דרך הכבישים המהירים 4 או 6, או פשוט לשוב על עקבותיכם.

תחנה ראשונה – פארק אוטופיה

המסלול שלנו מתחיל בכביש 5714 ועולה צפונה. ארבעה וחצי קילומטרים בלבד מתחילת הנסיעה מגיעים לתחנה הראשונה בכניסה לקיבוץ בֹּחן. פארק אוטופיה הוא מין גן בוטני קסום שמדמה יער גשם בלב השרון הישראלי. ניתן לטייל בתוך החממה ולהעריך את מיני הסחלבים השונים, הצמחים הטורפים ויתר הצמחייה הטרופית שגדלה בחלק המקורה. בחלקו החיצוני הפתוח של הגן ישנו מופע מזרקות הגדול בארץ, פינות חי עם מיני בעלי חיים שונים, תוכים ועוד.

הגן פתוח כל השבוע ובכל מזג אוויר, והוא יכול להיות יופי של אטרקציה אם אתם מעריכים טבע ומטיילים לכם בכיף. מומלץ להשאיר את חליפות העור בבית – גם כי אין בהן ממש צורך במסלול הספציפי וגם כי בחלק המקורה הלחות גבוהה. טרופי כבר אמרנו?

59 שקלים עולה כרטיס כניסה, ומדי פעם יש מבצעים. בכל מקרה, הגן הבוטני הוא לחלוטין תוספת שמשדרגת, אבל למי שלא בעניין בהחלט לא חובה.

תחנה שנייה – גן לאומי מצודת קקון

אם בחרתם לבקר באוטופיה, ביציאה תצטרכו לשוב על עקבותיכם קצת פחות מקילומטר ולפנות ימינה לכביש 5803. אם ויתרתם על הגן אז פשוט פנו שמאלה בפנייה הראשונה שתהיה לכם אחרי נקודת ההתחלה.

התחנה השנייה (או הראשונה אם דילגתם על אוטופיה) תהיה גן לאומי מצודת קקון. בין גן יאשיה לאמץ שוכן לו תל קקון – גבעה מיוערת ושלווה שבראשה מתנשאים שרידיו של מבצר עתיק ורווי היסטוריה, ובעבר הלא מאוד רחוק היה אימת היישובים היהודיים במזרח עמק חפר.

מאחר וכל הסביבה מישורית, התל, שגובהו כ-50 מטרים בלבד, צופה היטב על כל הסביבה. בתקופה הצלבנית היה זה צומת דרכים חשוב בדרך משכם לקיסריה, והמבצר שבראשו הוקם בתקופה הצלבנית כמצודה על חורבות מבצר רומי. המצודה נכבשה במאה ה-13, ושוב נכבש במאה ה-18  בקרב בין חיילי נפוליאון לאימפריה העותמאנית. במלחמת העצמאות חנה במקום כוח של הצבא העיראקי, ובקרב קשה לכיבוש התל והכפר הערבי הסמוך נהרגו 16 מחיילי חטיבת אלכסנדרוני.

היום המקום הוכרז כגן לאומי, אך הוא לא ממש מפותח ככזה. טיפוס רגלי קליל יביא אתכם לראש המבצר אשר ממנו נשקף נוף פנורמי על כל ישובי ושדות הסביבה. נקודה מצוינת לקפה, רק זכרו לקחת עמכם את הפסולת, שלא כמו המבקרים ששהו במקום לפנינו.

תחנה שלישית – הכביש עד בסיס הטירונות רגבים

לאחר היציאה חזרה מקקון אל הכביש, המשיכו עימו צפונה עד לצומת עם כביש 581, שם פונים ימינה וממשיכים להצפין. בין להבות חביבה למאור ישנו קטע ובו שלוש(!) כיכרות חדשות ומעט מבלבלות. המשיכו צפונה על 581, ורק שימו לב כי אתם לא המבולבלים היחידים בכיכרות אלו אז שימרו על עירנות. בקצה 581 פונים שמאלה ל-574. אנחנו ממליצים לפנות מיד לאחר מכן שמאלה ל-6403, שמאלה נוסף בחיבור שלו לכביש 65 ואז ימינה ל-652 שחוצה פרדס חנה – כרכור עד כיכר בה תפנו ימינה לכביש 653. יש משהו קסום במושבה הזו ובכביש החוצה עם שדרת הדקלים משני צדדיו. למעוניינים בקיצור הדרך ניתן פשוט לחצות את כביש 65 לצד השני ולהמשיך על כביש קטן המקביל לכביש 6 ואשר מתחבר ל-653 מעט אחרי גבעת עדה.

פנו שמאלה לפני שער הכניסה לקיבוץ רגבים ומיד לאחר מכן ימינה. בנקודה מסוימת תמצאו פנייה שמאלה לכביש צר שיקיף מצפון את בסיס הטירונים רגבים של חטיבת גולני. אם לא מצאתם את הפנייה, לא נורא – פנו שמאלה לחניה של בסיס הטירונים והקיפו אותו מצד ימין (לא נספר לאף אחד שנסעתם 15 מטרים באין כניסה). אל תשכחו למסור תודה לחיילים הצעירים שיפתחו לכם שלושה שערים בדרככם לעקוף את הבסיס.

תחנה רביעית – הכביש לגלעד וכביש דליה

מרגע שעקפתם את הבסיס, אין מה להתבלבל – הכביש מתפתל בין הגבעות המוריקות והמטריפות, עולה ויורד עד אשר הוא מגיע לכניסה לקיבוץ גלעד. אורכו של קטע זה מספר קילומטרים, אך מתחשק לעשות אותו הלוך ושוב מאחר והוא פשוט יפה וקסום בפשטותו. זהו לחלוטין הדובדבן שבקצפת של המסלול הקצר הזה.

בסיומו פנו שמאלה לכיוון קיבוץ דליה. הכביש הוא כביש דו-סטרי חד-נתיבי מתפתל ומזמין, שלאלו מכם החולים בגזזת מצויה יעשה חשק לעשות הלוך-חזור בחלק שבין גלעד לדליה. הוא מסתיים בכיכר שבמחלף אלייקים.

אם אתם בעניין לפיתה דרוזית עם לבנה ותה חם, המשיכו ישר בכיכר ובחרו לעצמכם את אחד מני הדוכנים הרבים הפזורים לצד הדרך. אם אתם בעניין של אוכל קצת יותר רציני, המשיכו לתוך דליית אל כרמל ועוספיה. ישנן מסעדות רבות המשרתות את המוני ישראל הצובאים על השווקים והחנויות בשישבת. אנחנו יכולים להמליץ על אחת 'לב הכפר', אבל אתם מוזמנים לתת את המועדפת עליכם בתגובות.

אם בסיום לא הגעתם לתחושת מיצוי, מומלץ לחצות את עוספיה ולעלות לכביש בית אורן (מס' 721) אשר יורד חזרה לכביש 4, ומשם ניתן לחזור חזרה דרומה. אם כמונו אתם חייבים תמיד עוד טיפה, אפשר לרדות ולעלות את כביש נשר (המשכו של כביש 621) עד שיימאס לכם, ואז לחזור לכביש בית אורן ודרומה. אם אתם מעדיפים להימנע מהברדק שבחציית עוספיה ודליית אל כרמל בסוף שבוע, ניתן לחזור לכיכר במחלף אלייקים ולרדת לכביש 70 שהופך ל-6 וחוזר דרומה.

למי מתאים?

הטיול מתאים לכולם, בין אם על אופנועים גדולים ומהירים, תיור בזוג או אפילו קטנוע 125 עם רוכב מתחיל. מאחר והמסלול קצר למדי ונמנע ברובו מדרכים מהירות, אין בעיה גם לאופנועים קטנים לעשות אותו בקצב נינוח מאוד. אין קטעי כביש טכניים מדי או הפתעות מאיימות, אז סעו בראש שקט גם אם זה טיול ראשון שלכם.

נקודות להיזהר בהן

מרבית המסלול, לפחות בזמן כתיבת שורות אלו, בטוח למדי. למעט אולי קטע עם שלוש כיכרות חדשות בבנייה בכביש 581 בין להבות חביבה למאור שעלולות מעט להפתיע, הכביש ברור למדי ונטול דרמות.

בימי שבת יפים חלק מהמסלול יהיה שופע מטיילים (אך לא עמוס לרוב), במיוחד הקטע הקסום שבין רגבים לגלעד. הכביש צר, לרוב ברוחב מכונית וקצת. מספיק כדי לחצות בבטחה, אך חשוב לזכור זאת בקטעים המפותלים בהם שדה הראייה מוגבל.

בחלק שבין דליה לצומת אלייקים הכביש מזמין לתת גז, אך מבלי להכירו היטב ועם תנועה בשני הכיוונים מדובר בפעילות ברמת סיכון גבוהה. אפשר לרכב בקצב זריז, אך בחוכמה. עדיף עוד גרם הנאה מהנוף על חשבון עוד גרם הנאה של אקשן.

אם בחרתם לאכול בעוספיה או באחד מדוכני הפיתה הדרוזית בדרך אל הכפר, היזהרו בפיתולים. הם מזמינים, אך מאחורי כל עיקול בסבירות גבוהה יהיה רכב חוצה שיורד או עולה מהשוליים, לעתים מרובות על קו הפרדה רצוף. הנסיעה בכפר, במיוחד בשבת, דורשת כפליים תשומת לב וסבלנות.

שימו לב – השטחים מסביב לכביש בין רגבים לגלעד הם שטחי אש של בסיס הטירונים רגבים, גולני בשבילכם, אז הקפידו להישאר על הכביש.

נקודות עצירה ותצפית

האזור ברובו שטוח, מה שאומר שטיפוס קליל של 50 מטר מספק נוף מקסים של הסביבה, וזה בדיוק המצב כשעולים לראש מבצר קקון. בכביש בין בסיס רגבים לקיבוץ גלעד יש מספר נקודות בהן הכביש עולה ויורד כמו רכבת הרים, אז הרימו את הראש ותנו מבט על המרחבים הירוקים מסביב. כאן מרגישים בצורה הטובה ביותר את הדבר החמקמק הזה שנקרא 'תחושת חופש'. מי שלא נבהל מהטיפוס הקצרצר למבצר קקון ומתחשק לו עוד, יכול לטפס לגבעת הכלניות בכניסה לקיבוץ גלעד. אנחנו כמובן לא נבהלנו, אבל גם מלמטה ראינו שיפה.

אטרקציות

מספר קילומטרים לתחילת המסלול ישנו הגן הבוטני הקסום אוטופיה.

כאמור, לאלו מכם שמעוניינים לרענן את כשירותם בתרגילי פרט עד מחלקה, קיים בסיס הטירונים של הכומתות החומות. תשאלו, אולי יתנו לכם להשתתף. בשבת אפשר לבקר את הטירונים ולשבת איתם לג'חנון באחד הפריקסטים, אבל רצוי שתהיו משפחה או חברים, אחרת זה סתם מוזר.

תחנות דלק

אם אתם לא מוגבלים בתחנות של חברה ספציפית, לא סביר שתיתקלו בבעיות דלק לאורך המסלול.

מצלמות מהירות

יש מצלמה פעילה אחת לאורך המסלול המסומן במפה, בצומת של כביש 65 עם 652 שעולה לפרדס חנה-כרכור. לא ידוע לנו על מצלמות נוספות לאורך המסלול.

כמובן שהרכיבה היא על אחריותכם בלבד, וראו המלצותינו לעיל כהמלצות בלבד. מומלץ לבקר בבלוג 'מיצו בדרכים' ולהתעדכן במפת המצלמות ומיקומיהן המדויקים.

קישורים שימושיים

• פרטים נוספים על גן לאומי קקון מאתר GoSharon
• עוד קצת פירוט על המבצר מוויקיפדיה

למפת המסלול – לחצו על הקישור

עם בוא החורף והגשמים אנחנו מפיקים סדרת כתבות וידאו שבהן נסביר כיצד להתכונן לגשמים ולקור בצורה הטובה ביותר. נדבר על ציוד רכיבה, כללי או ייעודי, נדבר על רכיבה נכונה בגשם, ואפילו על הכנת האופנוע מבחינה טכנית להתמודד עם העונה הרטובה. בכל כמה ימים נעלה כאן חלק נוסף של סדרת הכתבות, ואחרי החלק השלישי שבו דיברנו על רכיבה נכונה, הפעם הנושא הוא – כפפות.

*   *   *   *   *

צילום: בני דויטש; עריכה: דניאל וקסלר (מתוך ערוץ היוטיוב של פול גז)

אני מודה – למרות שאני פריק רציני של ציוד, אני לא משתייך לאסכולה של 'כל הציוד – כל הזמן', ועל אף שמבחינתי בעולם אוטופי כולנו נהיה מתוקתקים מכף רגל ועד ראש – לא כל כך צורם לי לראות רוכבים נטולי ציוד מיגון. שכל אחד יעשה מה שטוב לו. עם זאת, התפתח אצלי לאורך השנים מין סולם מוזר שמדרג אי-שימוש בפריטי ציוד אצל רוכבים אחרים מ-'הכי פחות מפריע לי' ועד 'ברמזור אני חונק אותו'. בראש הפירמידה, ממש בקצה המשולש, מעל קסדה – נמצאות הכפפות. 100 מטר קשה לי לרכב בלי כפפות, ומעצבן אותי תמיד לראות רוכבים שרוכבים נטול. ושם, בקצה הקצה של הפירמידה – רכיבה בחורף בלי כפפות.

הרעיון של כפפה הוא פשוט בתאוריה – היא צריכה להתאים לכף היד שלנו ולא להיות מסורבלת כדי לא להפריע לתפעול האופנוע או הקטנוע. בנוסף, להיות ממוגנת כראוי בהתאם לשימוש שאנחנו צפויים לעשות בה. תאוריה ומציאות לחוד – שכן כפפות זהו אביזר מאוד לא פשוט לתכנון וייצור. אם נסבך מעט – אז היא גם צריכה להתאים לתנאי מזג האוויר השונים. בקיץ זה אומר בעיקר להיות מאווררת וקלילה ככל האפשר. לא פשוט, אבל גם לא להטיס חללית לירח. בחורף לעומת זאת – זו כבר סאגה אחרת לגמרי. כפפות חורף אמורות גם להגן על ידינו הענוגות מפני האספלט המרושע, אך גם לשמור עליהן מלקפוא ולהירטב. משימה הרבה פחות פשוטה ממה שזה נשמע.

ראשית נתחיל מעניין המיגון. כמו בכפפת קיץ, נרצה שהכפפה תגן עלינו כמה שיותר משפשוף וחבטות. את הראשון משיגים על ידי שימוש בבדים עמידים לחיכוך או בעור. כמובן שיש סוגי בד ועור שונים שמשפיעים על יכולת הכפפה להתמודד עם החיכוך כדי שלא תיקרע ותשאיר את העור שלנו להיקרע בתורו. אולם, כדי לשמר רמה גבוהה של רגש בכף היד, היצרנים השונים עמלים על פיתוח טכנולוגיות בדים מתקדמות כך שיהיו גם דקים וגמישים ומנגד עמידים. במרבית הכפפות נעשה שימוש במספר סוגי בד משולבים, ובמקרים רבים גם שילוב עם סוגי עור שונים, כמו עור בקר, עזים או קנגורו, שכן עור  מטבעו עמיד יותר לקריעה.

כנגד החבטות ישנם מיגונים רכים וקשיחים שמפוזרים על הכפפה בנקודות מועדות לפורענות. הכפפות נעות על סקאלה שבין אפס מיגון כנגד חבטות בכפפות זולות שמיועדות בעיקר לשימוש עירוני, לבין כפפות ספורטיביות שממוגנות רק מעט יותר מהיד של רובוקופ. כמה מיגון צריך? – זו שאלה שכל אחד צריך לשאול את עצמו ולהחליט איפה הוא רוצה להתפשר. המלצתנו היא לא להתפשר על כפפות שאין בהן רמה מינימלית של מיגון קשיח.

אחרי שצלחנו את נושא המיגון, הגענו לחלק המורכב – שמירה על כפות ידינו יבשות וחמימות, מבלי להיות מסורבלות ברמה שתפגום ביכולת לתפעל את הקטנוע או האופנוע. כדי להשיג מטרה זו, היצרנים השונים פיתחו חומרים וטכנולוגיות שונות אשר נועדו מחד לבודד אותנו מהקור על ידי כליאת כמה שיותר אוויר בין כף ידנו לכפפה, ומנגד, פותחו ממברנות שונות שנועדו להיות חסינות מים אך גם נושמות, שכן אחרת נזיע בכף היד ונרטיב את פנים הכפפה, שזה בעצם כמו לרכב עם כפפה רטובה – לא נעים.

באופן עקרוני, ככל שהבטנה המחממת תהיה יותר כבדה, או יותר צפופה, משמע יותר חומר – כך הכפפה תחמם יותר. אולם, ברור שיש למטבע זה צד שני, והוא שהכפפה הופכת למשהו עבה ומסורבל. להתאמת הכפפה לשימוש שלנו יש חשיבות ניכרת – אם אנו רוכבים בעיקר בעיר או באזורי אקלים לא חמים, כדאי לנו לשקול כפפה פחות מחממת אך שתיתן לנו יותר רגש בתפעול המנופים בכידון. אם אנו רוכבים מחוץ לעיר ולזמנים ממושכים – ניאלץ להתפשר בתחום הסרבול כדי שאצבעותינו לא יקפאו ויתקשו לתפקד. חשוב לציין שאם הממברנה שנועדה להגן עלינו מפני חדירת מים לא תעשה את עבודתה, כל החומר המבודד בעולם לא יעזור ויהיה לנו קר ואומלל בתוך הכפפה.

כפפות ככלל וכפפות חורף בפרט הן אביזר יקר. אולם, אם מבינים שבמיוחד בחורף חיינו עלולים להיות תלויים בתפקוד התקין של כפות ידינו וכן שמדובר בפריט ציוד שמחזיק לרוב מספר עונות בטרם הוא מתבלה – קל יותר לבלוע את הגלולה המרה. בכל מקרה, חשוב לזכור כי כפפות שאינן כפפות רכיבה, כמו למשל כפפות סקי או כפפות אופנתיות, לא יתנו מענה לדרישות שציינו לעיל, ועדיף לשמור אותן לשימוש שאליו נועדו.

עם בוא החורף והגשמים אנחנו מפיקים סדרת כתבות וידאו שבהן נסביר כיצד להתכונן לגשמים ולקור בצורה הטובה ביותר. נדבר על ציוד רכיבה, כללי או ייעודי, נדבר על רכיבה נכונה בגשם, ואפילו על הכנת האופנוע מבחינה טכנית להתמודד עם העונה הרטובה. בכל כמה ימים נעלה כאן חלק נוסף של סדרת הכתבות, ואחרי החלק הראשון שבו דיברנו על חליפות סערה והחלק השני שבו דיברנו על מעילי חורף, הפעם הנושא הוא רכיבה נכונה בתנאי חורף. אורח: ניב חיימי, המדריך הראשי של אופנוען מאומן.

*     *     *     *     *

צילום: בני דויטש; עריכה: תומר ג'רבי (מתוך ערוץ היוטיוב של פול גז)

עם בוא החורף והגשמים אנחנו מפיקים סדרת כתבות וידאו שבהן נסביר כיצד להתכונן לגשמים ולקור בצורה הטובה ביותר. נדבר על ציוד רכיבה, כללי או ייעודי, נדבר על רכיבה נכונה בגשם, ואפילו על הכנת האופנוע מבחינה טכנית להתמודד עם העונה הרטובה. בכל יום נפרסם חלק נוסף של סדרת הכתבות, ואחרי החלק הראשון שבו דיברנו על חליפות גשם, הפעם הנושא הוא מעילי חורף.

*     *     *     *     *

צילום: בני דויטש; עריכה יסמין אדרי (מתוך ערוץ היוטיוב של פול גז)

בקיץ חם ומזיעים. בחורף לעומת זאת, לא חם ולא מזיעים, ולכן אין אפילו שביב הגיון ברכיבה ללא מעיל רכיבה ייעודי, שכן התירוץ של החום לא תופס. מאידך, הטיעונים בעד לבישת מעיל רכיבה רק מתחזקים – הסיכון לנפילה גבוה יותר כשרטוב, והמעיל לא רק שאינו מעיק מבחינת החום, אלא תורם לשמירה על חום גופנו ובהתאם גם דואג שנהיה נינוחים ומרוכזים ברכיבה.

מעילי אופנועים יש ככוכבים בשמיים ואיכשהו צריך לבחור, כשלתוך מכלול השיקולים שלנו נכנסים הצרכים והתקציב, וכמובן הפשרות שאנחנו מוכנים לעשות, שכן אין מעיל מושלם (למרות שיש כמה שמתקרבים לשם).

ראשית הגדירו לעצמכם את הצרכים שלכם – האם אתם רוכבים בעיקר בעיר? האם אתם מתניידים ביום-יום גם בימים של גשם רציני? האם אתם בעיקר מטיילים, כולל במזג אוויר חורפי? בשנים האחרונות חברות רבות מוציאות לשוק מעילים שנראים כמו מעיל יומיומי, מחומרים נעימים וקלים יותר מאשר קורדורה מסורתית עבה. מעילים אלו לרוב יתאימו לרכיבה עירונית, יספקו עמידות סבירה לגשם ומיגון ברמה בסיסית עד טובה. היתרון ברור – לא להיראות כמו רובוטריק. החיסרון – רובם פחות מתאימים לשימוש מחוץ לעיר מבחינת רמת מיגון ובידוד מגשם ממושך, בוודאי כשהאחרון פוגע בבד תוך כדי רכיבה.

מרביתנו רוכבים עם מעילים עם רמה מסוימת של רב עונתיות – מעיל שמאפשר להסתמך רק עליו לאורך השנה, או לפחות למרבית השנה, בזכות גמישות בפתחי האוורור והשכבות הניתנות להסרה. לרוב מעילים אלה הינם פשרה מסוימת, בין אם על בידוד לחורף או אוורור לקיץ, אך הם יכולים להוות פתרון טוב, בעיקר אם אתם תפרנים וצריכים מעיל אחד.

אם התברכתם בממון, עומדות בפניכם לא מעט אפשרויות של מעילים ברמה גבוהה מאוד, טכניים מבחינת הפיצ'רים שלהם ומיגון מצוין כנגד האלמנטים (בידוד מקור, רוח וגשם). יש לשים לב כי ישנם מעילים שמתאימים בגזרתם לאופנועים ואופנועים ספורטיביים לעומת מעילים ארוכים יותר שיתאימו יותר לאופנועים בהם תנוחת הישיבה היא זקופה.

בשוק ישנן עשרות ממברנות עמידות למים. Gore Tex (גורטקס) הינה היצרנית המוכרת ביותר והיחידה שנותנת אחריות לכל החיים, וכן זהו השם שקופץ לראש. אולם גורקטס אינה היחידה – קיימות גם ממברנות של היפורה, אקווטק, H2OUT, D-dry ועוד. ממברנות אלה נועדו מחד לעמוד בפני גשם ורוח ומצד שני לנדף זיעה. אל תצפו לנידוף אדיר, אך ממברנה טובה בהחלט יכולה לעשות את ההבדל בין נסיעה בחליפת הזעה לבין נסיעה נעימה.

יש צורך לבדוק כיצד מתחברות הממברנות למעיל. לרוב הן מגיעות בתור בטנה נפרדת שיושבת בתוך המעיל (לעיתים נקראות Z-liner). החיסרון הוא שהעמידות למים בעצם נמצאת בתוך שכבה פנימית, מה שאומר שבגשם ממושך, אם השכבה החיצונית אינה דוחה מים – המעיל יהיה ספוג וכבד. היתרון הוא בכך שניתן לפרקן כאשר אין בבטנה צורך ובכך לווסת את החום בתוך המעיל. שיטה נוספת, יקרה יותר, היא תפירת הממברנה לתוך השכבה החיצונית (למינציה), ובמעילים כאלה לרוב תהיה שכבה אחת נוספת בלבד לצורך חימום או בכלל לא.

בבחירת המעיל יש כמובן לשים לב לפיצ'רים נוספים שלו – עמידות הרוכסן למים, החומרים ממנו עשוי המעיל, כיסים אטומים, כמות מחזירי אור, ורמת המיגון שלו כנגד החלקה וכנגד מכות. כמובן שהמעיל צריך להיות נוח – אם אתם רוכשים מעיל עם בטנה פנימית, מומלץ למדוד אותו גם ללא הבטנה כדי לבדוק אם הוא לא גדול עליכם או האם בכלל הוא מאפשר לבישת בגדים חורפיים מתחת לבטנה (כי הרי צריך ללבוש משהו מעבר לחולצת טריקו כשמורידים את המעיל).

אופציה זולה למי שכבר יש מעיל קיץ ולא מעוניין להשקיע כסף נוסף היא לרכב איתו כשמעליו חליפת סערה (בין אם חלק אחד או שניים). לבישת שכבות תסייע בשמירה על חום הגוף, והחלפ"ס תעזור כנגד הרוח והגשם. יתרון של שיטה זו היא בכך שבימים חמים (ויש לא מעט כאלה בחורף שלנו) ניתן שלא ללבוש את החלפ"ס וליהנות מהאוורור.

ככלל, מעילי עור פחות מתאימים לחורף. הם מבודדים פחות טוב ממעילי בד, אינם עמידים ליותר מגשם קל, וכדי לרכוש מעיל עור עם גורטקס תאלצו להיפרד מסכום כסף גדול. כמובן שגם פה קיימת האפשרות של חלפ"ס מעל.

עם בוא החורף והגשמים אנחנו מפיקים סדרת כתבות וידאו שבהן נסביר כיצד להתכונן לגשמים ולקור בצורה הטובה ביותר. נדבר על ציוד רכיבה, כללי או ייעודי, נדבר על רכיבה נכונה בגשם, ואפילו על הכנת האופנוע מבחינה טכנית להתמודד עם העונה הרטובה. בכל כמה ימים נעלה כאן חלק נוסף של סדרת הכתבות, אז הישארו מחוברים.

*     *     *     *     *

צילום: בני דויטש; עריכה: תומר ג'רבי (מתוך ערוץ היוטיוב של פול גז)

העונה ה(ר)טובה

הסתיו כבר בעיצומו, עוד שנייה והוא יתמסמס לתוך הקיץ ואז שוב סתיו, חורף, קיץ, חורף, סתיו, אביב… או מה שאנחנו אוהבים לכנות בקיצור 'החורף הישראלי'. אנו נוהגים לזלזל בחורף המצ'וקמק למדי שבא לבקר במחוזותינו ביחס למקביליו מקווי הרוחב הצפוניים יותר. עם זאת, גם בחורפים שחונים למדי עדיין יש מספיק ימי גשם, ובוודאי טמפרטורות שדורשות מאיתנו כרוכבים להתכונן ולהצטייד בהתאם.

באופן אישי, אני מאוד אוהב את החורף. אם נשים בצד קלישאות על כרבול מול האח עם כוס שוקו, זו ה-עונה לרכיבה, שנייה אולי רק לאביב. האוויר הקריר עושה טוב למנוע ולריאות, הכבישים נקיים יותר והנוף נמרח בגווני ירוק שעושים נעים בעין. כשמצוידים היטב, גם רכיבה בגשם שוטף הופכת לחוויה, ולא פעם אני מוצא עצמי יוצא לטיולים רגועים דווקא בגלל שבחוץ רטוב.

עם זאת, אם החורף תופס אותנו לא מוכנים – לא מצוידים בהתאם, חשופים לקור ולגשם, עם אופנוע במצב מכני בעייתי ועם חוסר מודעות לאתגר הרכיבה שהתנאים החורפיים מציבים בפנינו – החוויה יכולה להיות הפוכה לחלוטין. במקרה הטוב יהיה לנו קר מאוד או נמצא עצמנו תקועים בצידי הדרך בגשם השוטף, ובמקרה הרע נמצא עצמנו על הרצפה, חבולים וכואבים. ורטובים. כשקר לנו.

בסדרת הפרקים הקרובים נדאג לעזור לכם להישאר בצד החיובי של המשוואה של רכיבה חורפית, בין אם אתם רוכבים על קטנוע קטן בעיר הגדולה או חוצים על אופנוע גדול את מדינתנו הקטנה. בכל הנוגע לרכיבה עצמה והכנת האופנוע לחורף העקרונות דומים. שליטה טובה בידית הגז ורגש על הבלמים הם המפתח לכך שנישאר מחייכים מעל האופנוע או הקטנוע בניגוד למבואסים תחתיו. בחשיבותם של צמיגים תקינים קשה להפריז, ובחורף הדבר מקבל משנה תוקף.

בתחום הציוד לעומת זאת, יש הרבה יותר מקום למשחק. הציוד בו נבחר צריך להתאים לצרכים שלנו, וכמובן שהוא נגזר באופן ישיר מעומק הארנק שלנו. בשוק קיים מבחר עצום של ציוד רכיבה ובטווחי מחיר שנעים בין 'סטודנט עני' ל'אוליגרך מאוד'. כמובן שישנה גם האפשרות להזמין ציוד מחו"ל, שבלא מעט מקרים תאפשר לנו למצוא עסקאות משתלמות. בפרק הנוכחי אנו עוסקים בעקרונות הבסיסיים ביותר של ציוד חורף, כשבפרקים הבאים נרחיב יותר בנושא מעילים, מכנסי ומגפי רכיבה, וכן כפפות.

חליפות סערה

בידוד מקור, רוח וגשם הוא קריטי כדי לשמור אותנו ממוקדים ובשליטה מלאה על האופנוע או הקטנוע עליו אנו רוכבים. חליפת סערה (או 'חלפ"ס' בשם העם) הינו אביזר בסיסי וזול באופן יחסי אשר ישמור אותנו יבשים ויגן גם מפני הרוח. קיימות גם חליפות מרופדות, כאשר הריפוד מספק לנו גם בידוד מהקור. חשוב לציין כי ריפוד אינו מוסיף אלמנט של מיגון ובכלל, וכי חליפות סערה ככלל אינן מספקות הגנה מפני נפילות. הן עשויות לרוב תרכובות שונות של ניילון ואינן עמידות בפני קריעה, ובהתאם אינן מהוות תחליף למעיל רכיבה. חליפות סערה אינן ייחודיות לאופנועים, וניתן למצוא חלפ"סים איכותיות מממברנות עם תכונות נידוף גם בחנויות ציוד טיולים.

היתרונות של החלפ"ס ברורים – זולה (גם היקרות הינן זולות ביחס למעילים ומכנסי רכיבה), מתקפלת בקלות לתיק, ארגז או מתחת למושב, ומשאירה אותנו יבשים מבלי להפוך ספוגות וכבדות. ניתן ללבוש אותה גם מעל מעיל קייצי אם לא רוכבים בטמפרטורות נמוכות, והיא מהווה פתרון מצוין לאלו מאיתנו הרוכבים עם חליפות עור בטיולים שלפתע הופכים רטובים.

החסרונות הם לרוב בסרבול מסוים שהחלפ"ס מביאה עימה וכן בחוסר היכולת לנשום, מה שבמקרים רבים אומר שאנו אמנם נשארים יבשים ממים אך ספוגים מזיעה. בשימוש בין עירוני חשוב שהחלפ"ס לא תהיה גדולה מדי, שכן אחרת היא הופכת למצנח, מעייפת ומגבילה אותנו ואף במקרים מסוימים מסכנת אותנו.

כשאנו בוחרים חליפת סערה, חשוב שנבחן את התפרים והאם הם מולחמים או מצופים בשכבה המונעת חדירת מים, בעיקר באזור המפשעה. כן חשוב לבדוק את החומר ממנו עשויה החליפה ומידת הנשימה ונידוף הזיעה שהיא מציעה אם בכלל ואפשרויות כיווץ של בד עודף. נוחות הלבישה, בדגש על לבישה קלה מעל הנעליים, ואחרון חביב אך חשוב מאוד – נראות החליפה. שחור זה אולי קלאסי, אבל בחורף אנו רוצים שיראו אותנו ולכן צבעים בהירים וריבוי מחזירי אור איכותיים הם הדרך בה עלינו לבחור.

שמירה על חום גוף

כשחם ונעים לנו אנחנו מרוכזים יותר ומפרקינו עובדים כמו צירים משומנים. כשקר לנו אנחנו הופכים נוקשים ופעולותינו חדות ונטולות רגש, בדיוק ההיפך ממה שאנחנו רוצים כשאנחנו רוכבים, בוודאי כשהכביש רטוב.

הדרך הנכונה להתלבש הינה לא בשכבות מעטות ועבות אלא שכבות רבות ודקות. כך האוויר הנכלא בין השכבות מייצר אפקט מבודד וכן אנו שומרים על רמת סרבול נמוכה. הדוגמה הקיצונית בעינינו ליישום גרוע של התלבשות כנגד הקור היא החרמונית. היא אולי מפנקת, אך מסורבלת באופן שמסכן אותנו, ובימים פחות קרים היא אף תגרום לנו להזיע בחוסר נוחות בפנים, בעוד שכבות דקות יהיו נסבלות בהרבה.

במיוחד עבור אלו מאיתנו שרוכבים מרחקים מחוץ לעיר מומלץ להצטייד בביגוד טרמי אשר נלבש מתחת לבגדים הרגילים שלנו ולציוד הרכיבה. ביגוד טרמי זול ופשוט ניתן למצוא בחנויות לציוד טיולים, וכמובן שגם בתחום זה יש מגוון של חומרים, רמות בידוד, נידוף זיעה וכיוב'. טווח המחירים גם פה נע בין עשרות שקלים לכמה מאות שקלים לפריט.

הרוח מייצרת אפקט המגביר את הקור המורגש, וברכיבה בינעירונית הדבר יכול לבוא לידי ביטוי בקלות בתחושה של 10-15 מעלות פחות מטמפרטורת האוויר. כדי להתמודד יותר טוב עם המצב הזה מומלץ לחפש שכבות טרמיות שלהן תכונות של הגנה בפני הרוח, או בעגה Wind Stopping/Blocking.

מומלץ לא לקפח את הצוואר והראש. צעיף הוא אולי אופנתי וגם יכול לשמש אותנו כשאנו מסיימים את הרכיבה, אולם הוא מסרבל מאוד את תנועת ראשנו ומקשה עלינו בפעולה הבסיסית והחשובה של הפניית מבטנו לצדדים. בווידאו ניתן לראות דוגמאות שונות לפתרונות עדיפים, כולל מסיכה המיועדת להגן על הראש מפני הקור, הנקראת בשפת הרחוב 'מסיכת נינג'ה' ובשפה המקצועית Balaclava. היתרון שלה על פני מסיכה המיועדת רק לחצי פנים הוא בכך שהיא אינה מחליקה מטה כשחובשים את הקסדה, וכמובן בידוד ראשינו מהקור. מומלץ למדוד מסיכה שכזו עם הקסדה בטרם הקנייה, שכן אם תהיה עבה מדי, הקסדה עלולה ללחוץ לנו ולהפריע.

אדים בקסדה

אחת התופעות המטרידות ביותר בחורף היא אדים המצטברים על המשקף. הדבר בעיקר מפריע בעת רכיבה איטית כמו רכיבה בעיר או בפקק תנועה. ברגע שהמהירות עולה והרוח הקרה מתגברת, האדים ייעלמו. ישנן דרכים רבות להתמודד עם התופעה המסכנת הזו.

ראשית, השארת משקף הקסדה במצב חרך, כך שנשאיר חריץ דק לכניסת אוויר קר והעלמת האדים. ככל שקר יותר והמהירות עולה, בוודאי אם יורד גשם, יעילות פתרון זה פוחתת והופכת לא רלוונטית.

ישנם תרסיסים ומגבונים שיוצרים שכבה דוחת אדים על המשקף. חלקם עובדים לא רע בכלל (חלקם בכלל לא), אולם אלו פתרונות בעלי אורך חיים קצר, אשר לרוב נעים בין כמה ימים לשבועיים-שלושה בטרם יש לבצע את הטיפול מחדש. אם ניתן, מומלץ לבדוק בחנות בטרם הרכישה האם כשהחומר מתייבש הוא משאיר סימנים על המשקף, מייצר ברק באור ישיר או עיוותים כאלה ואחרים.

הפתרון הטוב ביותר שקיים לתופעת האדים נקרא Pinlock. זהו בעצם משקף נוסף ה'מודבק' על משקף הקסדה ויוצר שכבת אוויר כלוא בין שני המשקפים. ההתקנה שלו מעט מסורבלת בפעם הראשונה, אך הוא כמעט אינו דורש תחזוקה וכאמור עובד כמו קסם. החיסרון הוא בכך שהוא דורש משקף שכבר מגיע עם הפינים להרכבתו והוא לא זול. אם אתם רוכשים קסדה חדשה, היינו ממליצים לא להתפשר ולקנות משקף עם הכנה לפינלוק ואת הפינלוק עצמו. כיום ישנן לא מעט קסדות המגיעות עם משקף מתאים ואף עם הפינלוק עצמו, ומומלץ לבדוק זאת בטרם אתם רצים להתחדש.

עד כאן לבינתיים, ועד הפרק הבא – התלבשו היטב, רכבו בזהירות ותיהנו מהכיף שברכיבת חורף.