קטגוריה: טור

סין, סין, סין, ועוד פעם סין. תערוכת EICMA 2025 תיזכר כשנה שבה תעשיית האופנועים הסינית שילבה הילוך שישי ופתחה פול גז, מותירה את יפן ואירופה מאחור בקצב של שחרור דגמים חדשים. חלקם הותיר אותי עם לא פחות מאשר לסת שמוטה.

וזה לא רק הכמות אלא גם האיכות. אם לפני שנים בודדות – אפילו שלוש או ארבע שנים – אפשר היה להתלהב בעיקר מהמחירים של כלים סינים בנפחי ביניים אבל הרבה פחות מרמת הגימור והעיצוב המביכים, אז לא עוד. הידע שהצטבר בסין משיתופי הפעולה של השנים האחרונות עם יצרניות אירופאיות מיושם עכשיו למוצרים חדשים שמתוכננים בסין מ־א' ועד ת', ומגובה בתקציבי מימון ענקיים שבלעדיהם אי־אפשר לפתח משפחות שלמות של מנועים חדשים כמו שראינו כאן. אני חושב שספרתי לפחות עשר יחידות הנעה חדשות מהמסד.

בצד של הצורה, חברות כמו QJ MOTOR ו־CFMOTO יכולות להרשות לעצמן להקים סטודיואים לעיצוב באיטליה כדי שהתוצאה תקלע בדיוק לטעם מערבי מתוחכם. על היצירות האחרונות של CFMOTO חתום עכשיו סטודיו MODENA 40 בניהולו של הספרדי Carles Solsona. הבחור עבד הן בדוקאטי והן ב־MV אגוסטה. QJ MOTORS גייסה את שירותיו של Adrian Morton – ואם השם נשמע מוכר זה מפני שהוא היה היורש של טמבוריני כמנהל מחלקת העיצוב של MV אגוסטה – ופשוט ביקשה ממנו כמה קונספטים, ככה כדי לעשות קצת גלים. התוצאה? ה־RINO 900 הוא קרוסבר גדול עם מנוע טריפל 800 סמ"ק שנראה מיליון דולר, ואף אחד לא היה ממצמץ אם על מיכל הדלק היה כתוב ב.מ.וו.

אוקי, עיצוב מצוין אבל לא שיא המקוריות? אז קבלו את הספורט קרוזר 600 V4 E EQUUS כל־כך מלא ברעיונות טכניים עיצוביים מדליקים ומקוריים (שלדה מודולרית) שהתפיסה שסין רק יודעת להעתיק מאבדת פתאום גובה.

את סטירת הלחי הקשה ביותר לאירופה מחטיפה CFMOTO. ה־V4 RR עם 210 כ"ס ופתרונות טכנולוגיים תואמי פניגאלה נותן תחושה שהחברה דוהרת ב־300 קמ"ש אל עבר דוקאטי, ב.מ.וו., MV אגוסטה ואפריליה, וגם מצפצפת בזמבורה: חברים, זוזו הצידה, אתם איטיים ומפריעים לעקיפה. כדי להקל על התמרון, ה־V4 RR מצויד באווירודינמיקה אקטיבית, כנפונים ממונעים שנותנים כוח מצמיד בתאוצה, ובמהירות שיוט מתיישרים כדי להקטין התנגדות אוויר. לא מספיק חדשני? מה דעתכם על הבוקסר של BENDA, סטייל ב.מ.וו 1300, אבל שלהבדיל משלב מנוע חשמלי כדי ליצור יחידת הנעה היברידית שנראית כמו פרויקט של NASA?

זוכרים את אדון ZHANG XUE, חולה אופנועי שטח שהפך למנהל של KOVE ונתן לעולם אופנוע ראלי מקצועי בשליש מחיר מק.ט.מ 450 ראלי מקביל? אז לפני שנתיים נמאס לו לדפוק שעון והוא פתח לעצמו את חברה ZX MOTO, ויש כבר אופנועים מדהימים מוכנים לייצור. יש אופנוע ראלי מקצועי, כי זו אהבתו הראשונה, אבל גם טריפל 800 עם 130 כ"ס שנראה כמו היורש הטבעי של ה־R750. אותי הגניב לגמרי ה־500F הערום שנראה כמו גרסה מודרנית להונדה CB500F 1972 שהייתה לי פעם, אופנוע של תייר עם ניירות מולבשים. השם החופף, המנוע ארבעה צילינדרים הצווחני גרמו לבלוטות הנוסטלגיה שלי לפעול בקצב מוגבר. אדוני, כמה יעלה? פחות מ־6,000 אירו באירופה. איך אפשר לא לקנות דבר מתוק שכזה?

תוצר הלוואי של הצונאמי מסין הוא מבוכה גדולה לעולם הישן. בדוכנים של רוב היצרניות המבוססות מאירופה ויפן כמעט שממון. על יחידות הנעה חדשות כמעט אף אחד לא משקיע. צדיקה בודדה בסדום היא הונדה עם קונספט נייקד על בסיס מנוע ה־V3 עם מגדש חשמלי שהוצג בשנה שעברה. הספק של 1,200 סמ"ק מיחידת מנוע בגודל ומשקל של טריפל 900. נייס. מי יודע, יכול לעשות מהפך אחרי הכישלון הגדול של אופנועי הטורבו מאמצע שנות השמונים. יש גם חשמלי ראשון 'רציני' של הונדה, שבאופן מוזר נראה ששאב השראה מהאפריליה  MOTO 6.5 של פיליפ סטארק. מישהו יקנה את זה? לא בטוח, לא יודע.

ב.מ.וו נכנסת באיחור של שנתיים אחרי ה־CFMOTO 450MT לתחום הטווינים אדוונצ'ר הקטנים עם 450 משלה שמיוצר על ידי TVS בהודו. מעט מדי מאוחר מדי?

את הסיפוק הפרטי בביתנים של היצרניות האירופאיות והיפניות אני מקבל מהאפשרות למזמז את אופנועי ה־MotoGP במו־ידי בזמן שאף אחד לא מסתכל. קשה להסביר עד כמה רמת המורכבות של הדברים אלו עלתה עד שאתה לא רואה את זה ממרחק של חמישה סנטימטרים. עשרות חלקי קרבון לניהול זרימת האוויר בנבכי האופנוע שאין אפילו סיכוי לראות בשידור הישיר. תענוג אמיתי לטכנולוג.

האם הישועה לאירופה תבוא מבריטניה? נורטון שנולדה מחדש בחסות TVS ההודית הפציצה ביחצנות עם פוסטרים ומסכי וידאו ברחבי התערוכה, אבל התוצאה הסופית פשוט תמוהה. צמד אופנועי סופר־פרימיום עם השם המיתולוגי MANX, וצמד טווינים אדוונצ'ר זולים, ATLAS, עם שלדה ומנוע בסיסיים תואמי סין מתחת, מעטים מיופייפים מדי מעל. על כל האופנועים שורה תחושה שעוצבו על ידי מעצב מכוניות ולא מעצב אופנועים. לא פלא, טיפוס בשם פרופסור Gerry McGovern אחראי על הכיוון של המותג המתחדש, ומדובר במנהל העיצוב שמאחורי המיתוג מחדש של חברת יגואר בשנה שעברה, שנקטל עמוקות מכל כיוון אפשרי.

ביתן מספר 4, הרחק מאור הזרקורים, אין אף יצרנית ידועה, אבל בדיוק בגלל זה אני פה. הביתן מיועד כולו ליצרניות רכיבים ומכלולים סיניים. מערכות הזרקה, מסכי תצוגה, יצרני בוכנות, שרשראות, קליפרים יפים לבלמים, כבלים, או להבדיל מערכות פליטה מטיטניום כמעט ברמה של אקרפוביץ'. כולן חברות קטנות עד בינוניות, אבל שבלעדיהן חברות האופנועים הסיניות לא יכולות לייצר את כל השפע הזה. בביתנים המאוד קטנים, אנשי מכירות ומהנדסים אוכלים צהריים מלאנצ' בוקס שהביאו מבחוץ. לא מדובר במיליונרים. באחד הביתנים יציקת מנוע מדהימה עוצרת אותי. אני סופר את הצילינדרים – שמונה. האסימון נופל, זו יציקת המנוע המרכזית של ה־Great Wall Souo S2000 – מעין גולדווינג מגלומני שהושק לפני פחות משנה בסין על־ידי יצרנית המכוניות המוכרת. המהנדס של החברה שמח לספר לי פרטים מעניינים על הציפוי המיוחד שהם פיתחו לצילינדרים, שלדבריו עמיד יותר מהניקסיל של רוב היצרניות. אין פה אופנוע שלם לראות, אבל אני נותן לאיש הנחמד שמדבר אנגלית מצוינת טפיחה גדולה על השכם על היציקה המורכבת. יודעים את העבודה.

אני לעומת זאת אוכל צהריים באזור המיועד לעיתונאים, והתדר שאני מקבל גם מעמיתיי הוא של הפתעה והלם מהפלישה הטוטאלית הזו. רוברטו אונגארו, עיתונאי ותיק ומאוד משפיע מאיטליה, אפילו מוסיף: "זו לא פלישה, זה כיבוש".

אז תזכרו את 2025, כי בתעשיית האופנועים של אחרי תערוכת EICMA יש סדר עולמי חדש.

חברת הביטוח 'הפול' נתבעה לפיצויים אך בחרה להאשים את הרוכב במרמה בתואנה שהוא נצפה צועד, נוהג, רוכב, מתדלק ובכלל מסתדר בחיים שלו. בית המשפט לא התרשם וחייב לפיצויים מלאים בסך של כ-3 מיליון ש"ח.

התובע, בן 38 העובד בשיפוצים, היה מעורב בתאונת אופנוע קשה בתחילת שנת 2019. כתוצאה מהתאונה הוא סבל מנזקים בברך שכללו קרע ברצועה הצולבת, נזקים ברצועות הצידיות של הברך ופגיעה עצבית סביב הצלקת הניתוחית שנותרה במקום. לדבריו, הוא סובל מחוסר יציבות בעמידה ובהליכה, חוסר יכולת לבצע עבודות פיזיות, קושי בהליכה ובעמידה ממושכות, וגם קשיים בשינה. בנוסף הוא סובל מכאב בלתי נסבל, שלשם התמודדות עימו, הוא צורך קנאביס רפואי במרשם בכמויות משמעותיות.

סכום התביעה נגד 'הפול' נקבע על כ-2.5 מיליון שקלים – תקרת סמכותו של בית המשפט השלום, תוך הסתמכות על הפסדי השתכרות ניכרים לתובע, כאב וסבל, והוצאות רפואיות מוגברות, הכוללות בעיקר צריכת קנאביס כבדה. על פי התביעה, על מנת להתמודד עם הכאב העז, נאלץ התובע להשתמש באופיואידים במינונים גבוהים, ובהמשך לעבור לאספקה רציפה של קנאביס רפואי לצורך הפחתת הכאבים – חרף עלותו הגבוהה.

מומחי בית המשפט בתחום האורתופדיה קבעו כי התובע סובל מחוסר יציבות משולבת בברך משלל כיוונים, ועל כך העריך את נכותו בשיעור מצטבר של 35% אחוזים. המומחה לכאב הגדיר את הכאב שממנו סובל הרוכב כמשמעותי ביותר והעריך את נכותו בשיעור של 20%, כשמחציתם חופפת לנכות האורתופדית וחציים נוסף אליה. עוד הוסיף כי התחזית לשיפור במצב התובע גרועה, בראי משך הזמן הארוך בו נמשכים הסימפטומים, ובשל תגובתו הסובייקטיבית הקשה של התובע לכאבים.

לדבריו המגבלות התפקודיות של התובע כוללת הימנעות ממרחקים של 10 דקות הליכה ללא הפסקת מנוחה על בסיס קבוע; ישיבה לפי הצורך כל 45 דקות כדי להקל על הכאב; הימנעות מריצה והימנעות מעבודה על משטחים חלקים או לא סדירים שיעוררו את תסמיני חוסר יציבות הברך שלו ויעמידהו בסיכון לנפילה.

המומחה מעריך כי מצבו של התובע יוביל בעתיד להחלפת הברך. בנוגע לטיפולים עתידיים ציין המומחה כי אין צורך בטיפולים פרט להמשך השימוש בקנאביס רפואי, שעלותו עשויה להיות דינמית. כמו כן, הוסיף, שהתובע עשוי להיעזר בזריקות סינוויסק 1 לברך בעלות של 1,500 ש"ח מדי חצי שנה. לדבריו, הדבר יציע הקלה מסוימת לכאב ועשוי להאריך את משך הזמן עד לצורך בניתוח החלפת ברך.

חברת הביטוח לא חלקה על החבות הבסיסית בה היא נושאת לפיצוי התובע כנפגע תאונת דרכים, אך טענה כי נכותו התפקודית נמוכה יותר משקבעו המומחים.

לדברי באי כוחה, רווחיו של התובע לפני התאונה נופחו בצורה מלאכותית, וחלק מהעסקאות והחשבוניות שהוצאו בגינן נראות מפוברקות. לשם הוכחת הדברים, הגישה חברת הביטוח חוות דעת חשבונית אותה חיבר מומחה מטעמה. לדברי 'הפול', השיפוצניק הגיש תיעוד הכנסות גבוה מאוד בשלהי 2018, סמוך לתאונה, והעלתה חשדות לפיהן חברות אחרות, ששכרו את שירותיו, שיתפו עמו פעולה לצורך המרמה. כמו כן, טענו ב'פול', כי התובע ניפח במכוון את משכורת העובד שלו, כדי להראות הפסדים בשנת 2019, העוקבת לתאונה, ובנוסף, הוא גם ניפח, לדבריהם, את הוצאות הקנאביס שלו, שעלותן, לפי חברת הביטוח, לא אמורה לעלות על 80 אלף שקלים מעת התאונה ולשארית חייו.

בנוסף שכרה חברת הביטוח חוקרים פרטיים, אשר הפעילו ארבעה מעקבים על התובע, ומהם הסיקה כי תפקודו של התובע גבוה, והנכות שלו משפיעה בצורה מינורית על יכולתו להתפרנס. בתיעוד החקירה שהוגש לבית המשפט נראה התובע כשהוא צועד ללא מגבלה בולטת (למעט יום אחד שבו הוא נראה צולע מעט), נוהג, מתדלק את רכבו, נושא צינורות, פחי צבע וכלי עבודה, מתכופף וכן יורד במדרגות ללא שהוא אוחז במעקה ותוך שהוא מחזיק שקיות. התובע עצמו אישר כי גם לאחר פציעתו הוא מוסיף לרכוב על אופנועי שטח, הולך לחדר כושר, כי הוא גלש במזחלת שלג במהלך חופשה בחו"ל, כי הוא נשא את בת דודתו על מנשא (בצוותא עם אחרים) במהלך אירוע חתונתה; וכי לפחות במקרה אחד הוא נהג מאות ק"מ ברכבו.

השופט יוני לבני קבע בפסק דינו כי אין די בהשערות ובהצגת שוני בין חשבוניות שמוציא עסק כדי להצביע על מרמה. לדבריו, בדיקה של המסמכים החשבונאיים, ובהם הזמנות עבודה והפקדות בנקאיות אותן ביצע התובע, הראתה כי בפועל הוצאו חשבוניות אמיתיות והתקבלו בגינן כספים בעסקאות 'החשודות', מה גם שהעבודות עצמן נעשו לפני התאונה.

השופט לבני ציין כי ככל שהפו' מבקשת לבסס טענת מרמה, היה עליה להציג ראיות חזקות ותומכות, בין היתר בגביית עדות מבעלי תפקיד באותן חברות שכלפיהן נטען שיתוף הפעולה במרמה עם התובע. מכיוון שלא הובאו ראיות שכאלה, המסקנה הייתה שהנתבעת לא הרימה את הנטל הנדרש להוכחת מרמה. כמו כן קבע השופט כי הטענות לניפוח שכרו של העובד לא נתמכות במציאות, משום שהעובד, חבר משפחה של התובע, החל לעבוד בעסק עוד במהלך שירותו הסדיר, במשרה חלקית, ועל פי זמינותו בלבד, ובשל כך שכרו כלל לא הועמד למו"מ. לאחר שהשתחרר החל התובע לשלם לאותו עובד שכר שעתי גבוה יותר, ובנוסף, בשל התאונה, הפכה עבודת העובד לאינטנסיבית, וכללה את כל המאמצים הפיזיים שהתובע אינו מסוגל לבצע בשל נכותו.

לדברי הפול החוקרים הפרטיים שבדקו את התובע גילו כי הוא מתפקד היטב, לרבות ביצוע אימוני כושר, הליכה יומיומית עם אשתו, והשתתפות באירועים – דבר המערער את טענותיו בדבר נכות חמורה. טענה שהופרכה על-ידי מומחה מטעם ההגנה שטען כי עצם הוכחת תפקוד גבוה לא מפחיתה מקביעת המגבלה התפקודית שנגזרה מתוצאות בדיקתו של התובע.

לאחר שקילת הצדדים קבע השופט כי רק בסעיף ההוצאות לצורך רכישת קנאביס, על הפול לפצות את התובע בסכום של 200 אלף ש"ח. בנוסף קבע השופט כי עלות הנזקים המצטברת לתובע מסתכמת בכ-2.6 מיליון ש"ח, אך בשל תקרת סמכות בית משפט השלום הועמד הפיצוי על 2.5 מיליון ש"ח, בתוספת הוצאות המשפט ושכר טרחת עורכי הדין. סכום זה עתיד להתקרב לשלושה מיליון ש"ח שישולמו לתובע על ידי חברת הביטוח.

לדברי עורכי הדין אלמוג וגפני, מדובר בפסק דין חשוב, שמוכיח כי גם נפגעי תאונות דרכים החוזרים לתפקוד מלא, חרף נכותם, עשויים לזכות בפיצויים נכבדים, בשל מצבם האובייקטיבי. לדבריהם, מצב זה נקבע על פי חוק הפיצויים לנפגעי תאונות דרכים באמצעות מומחים אותם ממנה בית המשפט על חשבון חברת הביטוח.

רוכבים רבים, ובכלל משתמשי דרך, נוטים להמתין רק עד שהולך הרגל חוצה חלק ממעבר החציה, ואז להמשיך בנסיעה מבלי להמתין לסיום חציית המעבר כולו. במקרים אחרים רוכבים ממשיכים בנסיעה גם כשהולך הרגל כבר מציב רגל על המעבר, מתוך הערכה שיספיקו לחלוף לפניו. מעבר לעובדה כי מדובר על עבירת תנועה, במקרה בו הולך הרגל נבהל ונפל – אף שלא היה מגע בין השניים – הרוכב עלול במידה גבוהה של הסתברות למצוא את עצמו משלם פיצויים בסכומים גבוהים. פסק דין שניתן לאחרונה מבהיר את הסיכון שגלום באותה התנהגות.

אחת מהתופעות השכיחות בכבישי ישראל היא שרוכבים (ונהגים) מגיעים למעבר חציה, ממתינים שהולך הרגל יחצה את חציו של המעבר, ואז ממשיכים בנסיעה מבלי להמתין עד שהולך הרגל יסיים לחצות את כל המעבר. במקרים מסוימים הרוכב ממשיך לנסוע גם כשהולך הרגל כבר מציב רגל על המעבר, מתוך הערכה שיספיק לחלוף. מעבר לכך שמדובר בעבירה ברורה על החוק, שכן הרוכב חייב להמתין עד לסיום חציית המעבר, הבעיה חמורה הרבה יותר: אם הולך הרגל נבהל, מאבד את שיווי המשקל, נופל ונפגע – גם אם לא היה מגע ישיר בין השניים – הוא עשוי לתבוע פיצויים. סכום הפיצוי יכול לנוע בין אלפי שקלים למאות אלפים – תלוי בחומרת הפציעה. אם לרוכב יש ביטוח חובה, המבטחת תישא בעלות הפיצוי. אבל אם הרוכב לא מבוטח הוא עלול למצוא את עצמו משלם פיצויים עד סוף ימיו. כל שקל שהוא ירוויח ילך ישירות לפיצוי, עד שלא יישאר לו דבר.

פסק דין שניתן לאחרונה, אמנם בתאונה עם רכב, אבל הוא בהחלט משליך גם על רוכבי אופנועים וקטנועים, שכן הם נחשבים לרכב מנועי.

ב-9 בנובמבר 2020, סביב השעה 19:00, נפגע התובע בתאונת דרכים כאשר חצה את הכביש במעבר חציה. לפי הנטען, רכב הנתבע פגע בו. הצדדים חלוקים לגבי נסיבות התאונה: האם התובע נפל כתוצאה מהפגיעה של הרכב, מבהלה מהרכב, או כתוצאה מתנועה לא נכונה בזמן החציה, ללא קשר להימצאות רכב במקום. לא נלאה אתכם בטענות שהעלו הצדדים, וניגש ישר לשורה התחתונה: בית המשפט התקשה לקבוע האם התאונה נגרמה כתוצאה מפגיעת הרכב ברגלו של התובע. בהמשך פסק הדין נכתב למעשה שזה גם לא משנה.

הדבר היחיד המהותי הוא מה מקורה של הבהלה שהובילה לנפילה. "הנני סבורה, כי נסיבות אירוע התאונה שלפניי, מהוות תאונת דרכים, כהגדרתה בחוק. התרשמותי היא, כי אין מדובר בהלה סתמית מרכב, וגם הנתבע מאשר, כי הייתה בהלה, אלא מרכב שהאט או נעצר ואז המשיך בנסיעה והתובע פעל כפי שפעל על מנת למנוע את התאונה, כאשר נפילתו הייתה ממש בסמוך לרכב, בין אם נגע ברכב ממש ובין אם קפץ הצדה על מנת להתחמק מפגיעה בו, כאשר המרחק הפיזי בשתי האפשרויות הוא מרחק קרוב מאוד, המלמד, כי התנהגות התובע נעשתה באופן ברור על מנת למנוע תאונה. על פי תיאור התאונה, הרי שבשימוש ברכב היה סיכון תעבורתי עבור התובע ולכן פגיעתו הינה תאונת דרכים", ציינה סבין כהן, שופטת בית משפט השלום באשקלון.

סוף דבר, במקרה הזה, הנתבע חויב לשלם 'רק', 211,526 ש"ח, כמו גם שכ"ט בשיעור של 15.34% לעו"ד אפרת אסף שייצג את התובע

עו"ד אסף ורשה, מומחה לדיני ביטוח ונזיקין, מסביר את הרציונל שעומד מאחורי הפסיקה: "בית המשפט מבחין בין מקרים שבהם אדם נבהל באופן אישי מהרכב הנוסע, פעל בצורה מסוימת ונפגע, לבין מקרים שבהם ניתן לקבוע באופן אובייקטיבי שהשימוש ברכב גרם לאדם להיבהל ולנקוט פעולה שבסופו של דבר הובילה לנזק.

בפסקי דין שעסקו בסוגיה נקבע כי חייבת להיעשות הבחנה בין אירועים סובייקטיביים (כמו פחד אישי של אדם שנגרם מרכב) לאירועים אובייקטיביים (כאשר השימוש ברכב יצר סיכון תחבורתי ברור), שאילו לא כן – עלולה להיווצר בעיה. במקרה כזה, עשויים להיחשב כתאונת דרכים אירועים שבהם לא היה קשר ישיר בין האירוע התחבורתי לתגובה של האדם שגרמה לנזק, זאת רק בגלל התנהגותו האישית. דוגמה לכך היא מקרה של התקף לב שקרה לאדם בביתו אחרי שחש בהלה מרעש מרכב ברחוב הסמוך.

ולעניין מעברי החציה – הסבירות כי בית המשפט יקבע  בסיטואציה בה הרוכב לא אפשר להולך הרגל להשלים את חציית המעבר, ככזו שמהווה סיבה אובייקטיבית לנפילה – לא קטנה. מעבר לעובדה כי מדובר על עבירה שחושפת את הרוכב לענישה, היא גם חושפת אותה לתשלום פיצויים בסכומי עתק".

מזרן שנקשר על גרור של רכב פרטי עף תוך כדי נסיעה אל הנתיב הנגדי, פגע ברוכב אופנוע ופצע אותו באורח קשה. הנהג וחברו העידו כי קשרו את המטען באמצעות רצועת ראצ'ט, אך המשטרה לא טרחה לבדוק בזירת התאונה אם הם כלל יודעים להשתמש כנדרש בסט הרצועות. סוף דבר: בית המשפט זיכה את הנהג מעבירה של נהיגה בקלות ראש וגרימת חבלות. דבר מטריד ביותר: תקנות התעבורה לא כוללות הוראות מפורשות לגבי אופן קשירת מטען ברכב פרטי, בניגוד למסחרי.

ב-14.11.20 נהג הנאשם ברכב פרטי אליו היה מחובר גרור פתוח, בכביש הכניסה לנופית, כשהוא מוביל מזרן מיטה זוגי. במהלך הנסיעה נשמט המזרן ועף לנתיב הנגדי. רוכב אופנוע שנסע בנתיב הנגדי התנגש במזרן, נפצע באורח קשה ונגרמו לו חבלות מרובות, ביניהן שברים בצלעות, בשכם ובעצם הבריח, וכן שטפי דם פנימיים. הפצוע הובהל לבית החולים ואושפז למשך כחודשיים, ולאחר מכן נקבעו לו 56% נכות על ידי המוסד לביטוח לאומי. בעקבות התאונה הוגש נגד בעל הרכב כתב אישום בגין נהיגה בקלות ראש שגרמה לחבלות חמורות ולנזק לרכוש.

בעוד שהמדינה טענה כי התאונה ותוצאותיה נגרמו מרשלנות הנהג, זה כפר באחריותו. לגרסתו, המזרן אכן נפל מהגרור, אך זאת למרות שקשר ואבטח אותו כהלכה, כנדרש לפני הנסיעה. לדבריו, הוא אבטח את המזרן ושאר החפצים שהיו בגרור באמצעות שתי רצועות קשירה ייעודיות עם ראצ'ט – אחת לאורך ואחת לרוחב. לטענתו, במהלך הנסיעה אחת הרצועות כשלה והשתחררה באופן בלתי צפוי, וכתוצאה מכך המזרן נפל.

השופט אור לרנר מבית משפט השלום לתעבורה בחיפה קבע כי הנאשם הוכיח במידה הנדרשת שקשר את המזרן ואת שאר החפצים באמצעות שתי רצועות ראצ'ט, אחת לאורך ואחת לרוחב. השופט ציין כי לאחר שהוכח שהמזרן נפל מהגרור, עבר הנטל הראייתי אל הנאשם להוכיח שלא התרשל, והנאשם עמד בנטל זה כאשר הוכיח כי השתמש ברצועות תקינות ואמצעי אבטחה מתאימים.

במהלך החקירה הנאשם לא התבקש להדגים כיצד קשר את המזרן – מה שמהווה כשל חקירתי. השופט ציין כי "היעדר הבדיקה בזמן אמת והיעדר הדרישה מהנאשם בזמן החקירה להדגים כיצד קשר את המזרן, עומדת לפתחה של המאשימה".

חברו של הנאשם, ששימש כעד, העיד כי הוא והנאשם קשרו יחד את המזרן ווידאו שהכל מאובטח כהלכה. לאור זאת, קבע השופט כי מרגע שהנאשם הוכיח את גרסתו, עובר הנטל למאשימה להראות שהקשירה הייתה בלתי הולמת וכי לא מדובר בתקלה בלתי צפויה. המאשימה לא הצליחה להרים נטל זה, ואף הבוחן המשטרתי העיד כי "בן אדם לא יכול לצפות שיהיה כשל טכני בראצ'ט".

השופט הבהיר כי תקנה 85 לתקנות התעבורה אינה כוללת הוראות מפורטות לגבי אופן הקשירה, למעט הוראה כללית לפיה "המטען, מכסו ומכסה הרכב מחוזקים היטב באופן שלא יישמטו או יתרופפו עקב הנסיעה או מחמת הרוח". עם זאת, הוא ציין כי ברכבים מסחריים קיימים תקנים ישראליים ברורים לאופן קשירת מטען ואבטחתו.

בסיכומו של דבר קיבל בית המשפט את טענת בא כוח הנאשם, עו"ד רון מייסטר מהסנגוריה הציבורית, וקבע כי הקשירה שביצע הנאשם עומדת בהוראות התקנות ומספקת אבטחה ראויה. בהתייחסו לרוכב האופנוע שנפגע, ציין השופט: "לצערי, אין בפסק דיני זה כדי לספק מזור לנפגע, אשר ימשיך לסבול מנזקי התאונה עוד שנים ארוכות. הכרעה זו מבוססת אך ורק על הראיות שהונחו בפניי, ואיני יכול ללכת שבי אחר האמפתיה המתבקשת למי שנפגע בתאונה או אחר הרצון האנושי הבסיסי למצוא אשם במצב טראגי זה".

עו"ד אסף ורשה, מומחה בדיני ביטוח ונזיקין, מפרש את פסק הדין: כעולה מפסק הדין, המדינה בחרה לנקוט בטקטיקה משפטית על פיה עצם נפילת המזרן מהווה חזקה ראייתית כי הנאשם התרשל במעשיו. לצורך כך, היא ציינה כי נסיבות האירוע מאפשרות לה לטעון כי יש להחיל על המקרה את הכלל "הדבר מעיד על עצמו" – כלל עזר ראייתי בדיני הנזיקין המעביר את נטל הראיה אל הנתבע במקרים בהם קיימת עמימות עובדתית בנוגע לנסיבות שהביאו לידי קרות הנזק. הבעיה היא כי הכשל המהותי בחקירה שיחק לידי הנאשם שהצליח להוכיח כי לא התרשל. בנקודה זו הנטל הראייתי עבר לתביעה שלא הצליחה לשכנע את בית המשפט כי אין מדובר בתקלה בלתי צפויה. בשורה התחתונה: מזל שתביעת הפיצויים של הנהג בגין נזקי הגוף שלו אינה מוכרעת בהתאם לשאלת האחריות בתאונה. חוק פיצויים לנפגעי תאונות דרכים קובע אחריות מוחלטת של מבטחת האופנוע בפוליסת חובה ומחייב אותה לשלם פיצויים, בלא שהנהג יידרש לתבוע את המבטחת של הרכב המעורב.

בהיעדר מקומות חניה מוסדרים, רבים מרוכבי הדו-גלגלי מחנים את הכלים על המדרכה. לכאורה, הם נוטלים רק סיכון של  קבלת קנס, אך למעשה החוק ופסיקות בתי המשפט קובעים שאם כלי הרכב הוחנה בניגוד לחוק או שבאופן שיוצר סיכון תחבורתי ונגרם נזק לצד ג'  – בהיעדר ביטוח חובה, הרוכב עשוי למצוא את עצמו מחויב לשלם מכיסו פיצויים, גם אם התאונה נגרמה בשל רשלנות של הצד הנפגע. ולא מדובר על שקלים בודדים – הפיצוי יכול להגיע למאות אלפי שקלים.

בחודש שעבר, רמי, צעיר בן 27, החנה את האופנוע שלו על מדרכה בתל אביב – בניגוד לחוק. רוכב אופניים בן 22 נתקל באופנוע החונה ונפצע. בבית החולים גילו הרופאים שהוא סובל משבר ביד, שבר בקרסול וחתכים בפניו, והעריכו שיידרש לו שיקום ארוך של מספר חודשים, עם סיכוי בלתי מבוטל לנכות קבועה משמעותית. במונחים של 'שפת הפיצויים' – כלומר, הערכת הנזק הכלכלי שנגרם לנפגעים – פציעה כזו עשויה להסתכם במאות אלפי שקלים, בהתחשב בהוצאות הרפואיות, באובדן כושר ההשתכרות ובצורך בשיקום.

במוקדם או במאוחר, עורך דינו של רוכב האופניים צפוי להגיש תביעה נגד רמי ונגד חברת הביטוח שלו במסגרת פוליסת ביטוח החובה, וההערכה היא שבית המשפט יחייב אותם לשלם את מלוא סכום הפיצויים. אילו רמי לא היה דואג לביטוח חובה מראש, כל עלות הפיצוי הייתה נופלת ישירות עליו. כך, על אף שהתאונה נגרמה גם בשל רשלנות רוכב האופניים, מלוא האחריות תוטל על רוכב האופנוע. במילים אחרות – חניית כלי רכב מנועי במקום אסור אינה מהווה רק עבירה על החוק שעלולה להוביל לקנס, אלא גם חושפת את בעליו לתביעת פיצויים בסכומי עתק.

לדברי עו"ד אסף ורשה, יו"ר ועדת תביעות בלשכת עורכי הדין ומומחה לדיני ביטוח ונזיקין, חניית אופנועים או כל רכב מנועי אחר על המדרכה – אסורה בחוק. ובכל זאת, בערים רבות בארץ, רוכבי דו-גלגלי חונים על המדרכה מחוסר ברירה או מתוך עצלות, ולעיתים קרובות הפקחים מעלימים עין. כך או אחרת, החוק תקף גם במקרים אלו. תקנה 72(א) קובעת: "לא יעצור אדם רכב, לא יעמידנו, לא יחנהו ולא ישאירנו עומד, כולו או חלק ממנו, באחד המקומות המנויים להלן, אלא לשם מניעת תאונה או לשם מילוי אחרי הוראה מהוראות תקנות אלה או אם סומן בתמרור אחרת; ואלה המקומות: על מדרכה, למעט במקום שהוסדר להעמדת רכב והחנייתו לפי חוק עזר שהותקן על פי סעיף 77 לפקודה, ובלבד שנותר מעבר להולכי רגל". כמו כן, חוק פיצויים לנפגעי תאונות דרכים קובע כי אין זה משנה מי אשם בתאונה. אם כלי דו-גלגלי מנועי פוגע בהולך רגל, חברת הביטוח המבטחת אותו בפוליסת חובה היא זו שנושאת בתשלום הפיצויים. בנוסף, במהלך השנים נקבע כי במקרה בו רכב חנה במקום שאסור לחנות בו, תאונה הנגרמת בעודו חונה תיחשב 'תאונת דרכים', והחבות לפצות את הנפגע תחול על מבטחת הרכב החונה. ואם הרוכב לא רכש ביטוח חובה? במצב כזה, הוא ייאלץ לשלם מכיסו את מלוא הפיצוי.

לצד כל זאת, יש לדעת שפסיקת בתי המשפט קבעה כי המונח 'חניה אסורה' מתייחס לחניה היוצרת סיכון תחבורתי, בין אם החניה מותרת או אסורה לפי החוק. המבחן ל'חניה במקום שאסור לחנות בו' נוגע לסיכון התחבורתי שהחניה יוצרת. חניה תיחשב 'אסורה' גם אם אין במקום שלט או תמרור המורה על איסור חניה, כל עוד החניה באותו מקום מהווה סיכון. לדוגמה, מקרה בו רוכב אופנוע מחנה את האופנוע בצד הכביש ו'קופץ' לסידור קרוב – אם רוכב אופניים יתנגש בכלי החונה, בית המשפט עשוי בהחלט לחייב את האופנוען בתשלום פיצוי.

לאור האמור,  מומלץ ביותר להקפיד על חניית הכלי כחוק ובאופן שלא יוצר סיכון תחבורתי וכמובן – לרכוש ביטוח חובה. העלות אמנם גבוהה, אך אם תתרחש תאונה בה ייפגע הולך רגל או רוכב אופניים – בעל הכלי או הרוכב עלולים למצוא את עצמם נתבעים ומחויבים לשלם פיצוי בסכום עתק.

כתבה: צופיה אביטן

שמי צופיה, ולצערי אני נושאת בתואר 'אימא שכולה'. הבן שלי נועם 'נומי' נהרג בתאונת אופנוע ב-1.10.21.

נומי היה ראפר והיו לו חלומות גדולים לעתיד, אבל לצערי הם נגדעו ככה ברגע, כשהוא רק בן 29 ושבעה חודשים פחות יומיים. הוא מת במקום, בתאונה עצמית. הוא לא רכב מהר, הוא לא שיחק על הכביש ולא השתולל. היה לו ותק של 13 שנים על הכביש, והוא היה שקול. בשבילו האופנוע היה כלי רכב שהוביל אותו מנקודה לנקודה במינימום פקקים. "אימא, אני גר במרכז, חייב אופנוע", כך היה אומר לי.

תמיד פחדתי שיקרה לו משהו. דיברנו על זה המון בבית והוא הבטיח שהוא רוכב כראוי ואין לי מה לדאוג. אבל בכל זאת זה קרה! הורה שקובר ילד זה מנוגד לחוקי הטבע, וזו כנראה הסיבה שאי אפשר להתגבר על זה.

החיים שלי התהפכו מאז אותו יום 1.10.21. זה כאב אדיר שהוא פיזית בגוף. זה ללכת לישון ולא להצליח להירדם, או להירדם ולקוות לא להתעורר מסיוטים, זה לקום בבוקר ולחשוב למה אני לא מתעוררת מחלום הבלהות הזה, זה לחיות בחוסר עם חור ענק בלב בצורה של הילד שלך. וזה רק המעט ממה שמרגישים באובדן הזה. מי שנשאר כאן עם הכאב העצום זה אנחנו המשפחה, החברים והקהילה שהכירה אותו.

כבר שנתיים וחצי שאני עוקבת באדיקות אחרי תאונות אופנועים. אם שואלים אותי ועוד הורים רבים שאיבדו את הילדים שלהם בכביש, תשמעו מרובנו שהלוואי שהיו אוסרים את הרכיבה על דו-גלגלי, ולמה? כי הסכנה הגדולה בכבישים היא בעיה של חינוך ותרבות נהיגה, והילדים שלנו הם התוצאה העגומה לכך. הכביש הפך להיות שדה קרב. לנהגי רכב אין סבלנות לרוכבי אופנוע, רוכבי אופנוע נוסעים בכביש כאילו היה מסלול מרוצים, וגם מי שרוכב שקול עלול לחשב מסלול בקלות ראש.

בימים האחרונים אני מתהלכת בתחושה קשה ועם צמרמורת – בשבוע האחרון נהרגו 6 רוכבי אופנוע, כשמתוכם רק אתמול נהרגו שני רוכבים, וגם בשבוע שעבר היה יום שבו נהרגו שני רוכבים. עשרה רוכבים שנהרגו עד לעת הזו החודש ו-19 רוכבים שנהרגו מתחילת השנה זה לא הגיוני!

בא לי לצרוח, רדו מהכלי הארור הזה! ולמען האמת בכל מקום אפשרי זה בדיוק מה שאני אומרת. חלקכם יחלקו עליי, ויתכן שאקבל כאן תגובות של יד קלה על המקלדת, אבל תעמידו את עצמכם במקומי ונסו לדמיין (למרות שאי-אפשר לדמיין את זה) – מה היה קורה אם אתם הייתם מאבדים את הבן שלכם או את האבא או האח שאתם כל כך אוהבים?

מכיוון שאני לא אוכל להוריד את כולכם מהכלי שעבורי הוא כלי רצח, אני אבקש מכם: עצרו רגע לפני שאתם עולים על האופנוע והשקיעו מחשבה. השקיעו בציוד מגן מלא בלי לחסוך, והקפידו ללבוש את הציוד גם לנסיעה קצרה – אפילו למכולת. עשו קורסים שמלמדים מיומנויות ואסטרטגיה ברכיבה, ולא רק למהר להוציא רישיון. רכבו במודעות! בזהירות! זכרו שלא תמיד רואים אתכם! אל תתייחסו לרכיבה כמובנת מאליה, התייחסו אליה ברצינות גמורה וזכרו שבכל רגע עלולה לבוא הפתעה.

והכי חשוב – בבקשה חשבו על המשפחה שלכם שמחכה שתחזרו הביתה בשלום. חשבו מה יקרה להם אם יקרה לכם משהו!

זו תמונת האופנוע של נומי, רגע אחרי התאונה – מתוך צילום מסך שעשיתי כדי להבין אם זה האופנוע של הבן שלי: