קטגוריה: טור

חברת 'הפול' תיאלץ להיפרד מסכום של כ-5 מיליון שקלים, לאחר שבית המשפט חייב אותה לשלם פיצוי למבוטח שהיה מעורב בתאונת דרכים והחזיק ברישיון נהיגה אמריקאי בלבד. התיק התגלגל עד לבית המשפט העליון לאחר שהמבטחת נעמדה על רגליה האחוריות וסירבה לפצותו בטענה להיעדר רישיון בתוקף, אך כאמור, בסופו של דבר היא חויבה לשלם לו סכום עתק.

מדובר בישראלי שהתגורר בארה"ב והחזיק ברישיון נהיגה אמריקאי. לימים הוא שב ארצה ורכש אופנוע, וכן ביטוח חובה לחצי שנה מתאגיד הפול. כעבור כחצי שנה, עם סיום תוקף הפוליסה הקודמת, הוא רכש פוליסה נוספת, גם היא לפרק זמן של חצי שנה. רצה הגורל וזמן קצר לאחר מכן הוא היה מעורב בתאונת דרכים קשה, שבעקבותיה הוא אושפז לפרק זמן ארוך.

בתום אשפוזו הגיש הרוכב תביעה כנגד הפול בדרישה לפצותו בגין נזקיו הפיזיים, אך זו האחרונה סירבה והבהירה לו כי אינו זכאי כלל לפיצוי. לטענת הפול, תנאי מוקדם לכיסוי ביטוחי הוא קיומו של רישיון נהיגה ישראלי בתוקף, המתיר לו לנהוג בישראל. לאחר דין ודברים קבע בית המשפט כי על אף שלא החזיק ברישיון ישראלי, יהיה על הפול לפצות את הרוכב מפני שלא הבהירה ולא העמידה אותו על מורכבות הדין הישראלי שמחייבו להצטייד ברישיון נהיגה ישראלי. לצד זאת, בכל הנוגע לגובה הפיצוי, נקבע כי הנכות הקבועה של הנפגע עומדת על 31.4%, ולפיכך הפיצוי על 3,867,000 ש"ח, בצירוף שכר טרחה בשיעור של 13% בתוספת מע"מ והוצאות משפט.

באופן חריג, שני הצדדים הגישו ערעור על פסיקת בית המשפט המחוזי. חברת הפול טענה כי החלטת בית המשפט המחוזי בשאלת האחריות סותרת את הפסיקה שקבעה כי על הנהג מוטלת החובה לוודא שרישיון הנהיגה שברשותו מתאים לנהיגה בישראל. מנגד, הרוכב, באמצעות באי כוחו עו"ד בארי קפלן ועו"ד אלי לוי, טען כי אופן חישוב גובה הנזק שנגרם לו לוקה בחסר, וכי נעשה לו עוול. נחסוך את כלל הטענות המשפטיות שהועלו ואת הפלפולים שכרוכים בהם, אולם בשורה התחתונה – הוא דרש לקבל מיליוני שקלים נוספים.

התיק נדון בפני כב' השופט יצחק עמית מבית משפט העליון, שמתח ביקורת של ממש על התנהלותה של הפול. לדבריו, "לנוכח פערי הידע ופערי הכוחות בין המבוטח למבטח, ניתן היה לצפות כי הפול תמשוך בשרוולו של המערער ותסב את תשומת ליבו כי הכיסוי הביטוחי שרכש אצלה פעמיים בכסף מלא (בכל פעם לחצי שנה), אינו שווה את הנייר שעליו הודפס". אי לכך, בנסיבות אלה קבע השופט שיש לתת תוקף לכיסוי הביטוחי, או במילים אחרות – שתתכבד הפול לפתוח את ארנקה ולפצות את הרוכב על מלוא נזקיו.

בכל הנוגע לערעורו של המבוטח על גובה הפיצוי, פסק השופט כי גם בהקשר זה, הצדק עם התובע ומן הראוי כי הפיצוי שישולם לו ישקף את מלוא נזקיו, ולא באופן חלקי. סוף דבר: נפסק כי הוא יקבל כ-621,000 שקלים בנוסף על 3.8 מיליון שקלים שנפסקו לטובתו בבית המשפט המחוזי. בתוספת הוצאות המשפט בשני ההליכים, עומד הפיצוי על יותר מ-5 מיליון ש"ח.

עו"ד אסף ורשה, יו"ר משותף של פורום הנזיקין בלשכת עורכי הדין ומבכירי עוה"ד בישראל בתחום הביטוח, מסביר: בית המשפט אמר את דברו וקבע כי הפול, כמבטחת מקצועית שברשותה הידע והניסיון בתחום הביטוח, הציבה אפוא מכשול בפני עיוור. הפול מכרה למערער פוליסה על סמך רישיון נהיגה זר, מבלי שעשתה את המינימום הנדרש כדי להסב את תשומת ליבו כי נהיגה עם רישיון זר עלולה לעורר בעיות. נהג הרוכש פוליסת ביטוח מחברת ביטוח מצפה כי סוכני הביטוח או נציגי המבטח יציגו בפניו את מלוא המידע הרלוונטי הנוגע לפוליסה המוצעת, ובכלל זה את תנאי תקפותה.

למעשה, מבהיר בית המשפט כי הפול הסכימה לבטח את המערער (פעמיים) בהסתמך על רישיון הנהיגה הזר שהוצג לה לפני רכישת הפוליסה, תוך הפרת חובת היידוע. משלא עמדה הפול בחובת הגילוי והיידוע היא אף יצרה מצג שווא בפני המערער, שכאשר יצא מדלת חברת הביטוח ועלה על אופנועו האמין כי פוליסת הביטוח שרכש זה עתה – בהסתמך על רישיון הנהיגה הזר שהציג לפול – היא פוליסה תקפה שמעניקה לו כיסוי ביטוחי מפני תאונה. הפול, שגבתה את הפרמיה על הפוליסה, מנועה בנסיבות אלה מלכפור בתוקף הכיסוי הביטוחי אותו מכרה למערער.

• פסק הדין המלא – בקישור

היום לפני 20 שנים – ב-18.8.2002 – מגזין פול גז עלה לרשת האינטרנט. 20 שנה זה לא צחוק, ובזמן הזה פול גז ביסס את מעמדו כמגזין אינטרנט מקצועי ברמה עולמית, המוביל את תחום העיתונות הדו-גלגלית בישראל ומכסה מגוון רחב מאוד של נושאים – חדשותיים, עיתונאיים ומגזיניים. חוגגים 20 שנה!

שיעור היסטוריה

מגזין פול גז הוקם על-ידי רונן 'ארגוס' רוזנר ותומר 'כרובי' ברעם, שני רוכבים שהיו פעילים מאוד ברשתות החברתיות הדו-גלגליות של סוף שנות ה-90 ותחילת שנות ה-2000 – שהיו בעיקר פורומים דו-גלגליים. בחודשים הראשונים בכלל קראו לאתר החדש בולשיטדוטקום, והדומיין היה bullshitdotcom.com. השם הזה נבחר – כמו האתר עצמו – בערב של המון אלכוהול וכפרודיה על טור במגזין 'מוטו' שבו זלזל העורך באתרי האינטרנט שמספקים מידע מהיר וזמין. אבל מהר מאוד המיזם החובבני הזה של כמה חברים הפך למערכת עיתונאית מקצועית לכל דבר ועניין, מגזין שמתעדכן מדי יום ומספק לקהל הגולשים מידע אמין ומקצועי על דו-גלגלי בכל רבדיו.

כמה חודשים אחרי הקמת בולשיטדוטקום, הוחלף שם האתר לפול גז והחל השימוש בדומיין fullgaz.co.il. את השם והדומיין קיבלנו מדויד מארק ורן ורדי, שני חברים שהפעילו את אתר פול גז – אתר שעסק בתחום האנדורו והשטח – לפני הקמת בולשיטדוטקום, ועם הזמן עברו לנהל את פעילותם בפורום אופנועי השטח בתפוז. השם נשאר מיותם והועבר אלינו באהבה.

ברבות השנים, פול גז הפך לאבן שואבת לחובבי דו-גלגלי ומוטוריקה בישראל. העקרונות שהנחו אותנו היו מקצועיות ללא פשרות, כתיבה איכותית וטיפול בנושאים רבים ככל האפשר בתחום הדו-גלגלי, אך יחד עם זאת כתיבה 'בגובה המשקף', כלומר בגובה העיניים, בשפה פשוטה, ברורה ולא מליצית. בנוסף, היה חשוב לנו לשמור על הכיף שבעשייה. בכל זאת, אנחנו עוסקים באופנועים – תחום שכולו כיף ותשוקה. על הקווים המנחים האלה אנחנו מקפידים עד היום – 20 שנים אחרי הקמת האתר, ולשמחתנו הקהל מצביע ברגליים ובוחר בנו כספק התוכן הדו-גלגלי המקצועי שלו. אנחנו שמחים להגיד, בלי להצטנע, שמאז ועד היום אנחנו שומרים על המעמד של המגזין הדו-גלגלי הגדול, הנפוץ והמוביל בישראל, ויש אומרים גם המשפיע ביותר.

שני אירועים משמעותיים עברו על פול גז בשנים האלה. הראשון היה ב-2010, אז זנחנו את הפלטפורמה הישנה לאתר, שתוכנתה על-ידי אחד מהחברים ב-2002 ומאז רק הלכה והתרחבה בטלאים ותיקונים, עד לרמה שהיה בלתי אפשרי לעבוד איתה בצורה מודרנית. בשנה הזו עברנו לפלטפורמת וורדפרס, ומאז ועד היום אנחנו איתה. לצערנו, במהלך המעבר איבדנו חומר רב מהעבר, חומר שלא ניתן היה לשחזר.

האירוע השני, שהיה משמעותי וקשה יותר, קרה בתחילת שנת 2015. אז, בשל סכסוכים פנימיים, השתלט עלינו גורם זר שאינו קשור לתחום האופנועים או לעיתונות בכלל, והוא הרים לנו בלם יד, פשוטו כמשמעו. הפעילות כולה נעצרה תוך יום. בהחלטה משותפת הרמנו אתר חדש, מהר ככל האפשר, וחזרנו לפעילות מלאה בזמן שאנחנו משפצים ומשפרים את התשתית תוך כדי תנועה. תוך זמן קצר חזרנו למקום הטבעי לנו מבחינתנו, עם אתר חדש ומודרני, עם תוכן מקצועי ואמין שמתפרסם באופן יום-יומי, ועם מערכת שמתפקדת באופן מלא. במקרה הזה דווקא הצלחנו להציל חלק מתכני העבר – לפחות את החשובים שביניהם. לצערנו הרב, באירוע המצער הזה של 2015 איבדנו נכס חשוב ביותר – את פורום האופנועים של פול גז על כל ההיסטוריה העשירה שלו. את הפורום הישן לא ניתן היה לשחזר במעבר לפלטפורמה החדשה, ונאלצנו לפתוח אותו מחדש, על דף חלק.

כך או כך, מאז הקמת האתר החדש בשנת 2015 ועד היום, מגזין פול גז התייצב לחלוטין, מנוהל בצורה מסודרת מאי-פעם, והשקט התעשייתי הזה מאפשר לנו כבר שנים ארוכות ורצופות להתרכז בעשייה ובייצור תוכן דו-גלגלי איכותי. ויש לנו אפילו עמוד ויקיפדיה.

מי אנחנו בכלל?

העורך הראשי של מגזין פול גז ומי שעומד בראש האופרציה הזו הוא הח"מ, אביעד אברהמי. הצטרפתי למערכת חודשים ספורים אחרי ההקמה – בזמן היותי סטודנט להנדסת רכב – ככתב לעניינים טכניים הקשורים לאופנועים. עם הזמן הרחבתי את תחומי האחריות שלי והתחלתי לכתוב על פרויקטים שונים, וכן מבחני דרכים – כביש ושטח. בהמשך הדרך מוניתי לעורך מדור מבחני דרכים, ובהמשך גם לעורך המשנה של המגזין ולמי שאחראי על כל החדשות השוטפות באתר, וכן לרכז מערכת. החל משנת 2013, כלומר יותר מ-9 שנים, אני משמש כעורך הראשי של המגזין – וזוהי התקופה הארוכה ביותר שבה שימש אדם כלשהו כעורך הראשי של פול גז.

אבל אני לא לבד במערכת הזו, ויש אנשים מצוינים שעושים עבודה יום-יומית להגיש לכם תוכן דו-גלגלי. אסי ארנסון, שלפני 4 שנים חזר לכתוב בפול גז אחרי הפסקה קצרה, הוא עורך מדור החדשות. הוא נמצא עם האצבע על הדופק לגבי כל מה שקורה בארץ ובעולם, ומביא את החדשות בצורה מדויקת, ולא פחות חשוב – מהירה. אסי גם לקח על עצמו את תחום האדוונצ'רים, ובאופן רשמי הוא בוחן האדוונצ'רים של המגזין. אורי ארגמן, המוכר לחלקכם בשם 'יוריאר', הוא בוחן הקטנועים של פול גז, ולאחרונה הוא גם תפס את משבצת מבחני הדרכים של הקרוזרים, שמדברים אליו מאוד. ויש את נמרוד ארמן, שעושה את כל עבודת התכנות והתחזוקה של האתר, וכשיש לו זמן (לצערנו לא הרבה) הוא גם מבצע מבחן דרכים לאופנוע – בארץ או בחו"ל.

בשנתיים האחרונות צלמת המערכת היא אופק דנון, צלמת צעירה שפנתה אלינו וביקשה לצלם עבורנו. זיהינו את הפוטנציאל הגדול שטמון בה, נתנו לה את ההזדמנות, ומאז אנחנו עובדים איתה צמוד ומלווים אותה בדרכה המקצועית בתחום הצילום המוטורי. התוצאות מדברות בעד עצמן, וניתן לראות אותן בכל מבחני הדרכים של השנתיים האחרונות. אופק רק בת 22, אבל אתם עוד תשמעו עליה בעתיד – ותזכרו איפה שמעתם את השם שלה לראשונה.

פרט לחברי המערכת הקבועים יש גם חברים שעוזרים ונותנים יד בתחומים שונים, בין אלו מנהלי הפורומים שלנו – שעושים עבודה יום-יומית בהתנדבות ובאהבה, ובין אם אלו כותבים מזדמנים או חברים, שמספקים טקסטים כאלה ואחרים כשיש להם על מה. לכולם כמובן הרבה מאוד הערכה.

בנוסף, מערכת פול גז מוכרת כבר כמעט 6 שנים על-ידי לשכת העיתונות הממשלתית כגוף תקשורת לגיטימי במדינת ישראל, ושניים מתוך כותבי האתר מחזיקים בתעודת עיתונאי של לע"מ.

מה אנחנו עושים?

פול גז שם לעצמו מטרה לדווח ולעדכן באופן המהיר והמדויק ביותר על כמעט כל מה שקורה בעולם הדו-גלגלי – העולמי וכאן אצלנו בישראל. זאת הסיבה שמדור החדשות שלנו עשיר מאוד, ואנחנו מדווחים על כל מה שחשוב בעולם האופנועים – אם זה אופנועים חדשים שנחשפים או שמגיעים ארצה, תהליכים בחברות, תמונות 'ריגול', וכל מה שקשור לענף האופנועים. אנחנו משתדלים לדווח בצורה עניינית וממוקדת, ובשפה ברורה, בגובה העיניים.

גם מבחני דרכים אנחנו מפיקים כבר 20 שנה, כשאנחנו משתדלים לרכוב על כל אופנוע או קטנוע שמגיע לישראל. כמובן שאי-אפשר לכסות את הכל, שכן המגוון הוא עצום, ולכן אנחנו מקפידים לבחון כל כלי חשוב שמגיע לישראל. בשנים האחרונות כל מבחן דרכים מתבצע לא רק בטקסט ובתמונות – אלא גם בווידאו שמצורף למבחן הדרכים ומעשיר מאוד את התוכן. ערוץ היוטיוב שלנו, שבו עולים כל סרטוני הווידאו שאנחנו מפיקים, נמצא בתנופה אדירה בשנים האחרונות, והוא רק הולך וגדל. לא רק במבחני דרכים, אגב, אלא גם בראיונות, סקירת מוצרים, אירועים וכו'. כך למשל הפודקאסט של פול גז, שבמסגרתו אנחנו משוחחים עם דמויות חשובות בעולם האופנועים הישראלי, הולך ותופס תאוצה.

אנחנו מכסים גם את כל הקשור ברגולציה ממשלתית, מסים, ביטוח חובה, תהליכים ממשלתיים הקשורים לדו-גלגלי (למשל בוועדות הכנסת), ואנחנו נמצאים בקשר ישיר ורצוף עם כל הגורמים הקשורים בנושאים סבוכים אלו, המשפיעים ישירות על כל רוכב אופנוע או קטנוע בישראל. בהקשר הזה נציין שכהחלטה אסטרטגית אנחנו משתדלים פחות להיות מעורבים אקטיבית ויותר לדווח לכם על מה שקורה, וזאת על-מנת להפריד בין אקטיביזם חברתי לבין עיתונות – שכן בין שני אלו צריך להיות גבול ברור. במצב תקין יש את האקטיביסטים שפועלים למען התחום, ויש את העיתונות שמדווחת. ערבוב בין שני הדברים עלול לפגוע בתחום העיסוק העיקרי שלנו – עיתונות. יחד עם זאת, לדברים שאנחנו כותבים ולפעילות העיתונאית שלנו בהחלט יש השפעה על מקבלי ההחלטות, ואת זה אנחנו יכולים לומר אחרי 20 שנה של ליווי צמוד של תחומים אלו.

תחום נוסף שבו אנחנו מטפלים בארבע השנים האחרונות הוא מכת הרוכבים ההרוגים על הכבישים בישראל. אנחנו משתדלים לכתוב על כל רוכב שנהרג על כבישי ישראל בעמוד הפייסבוק שלנו, קרוב ככל האפשר למועד התאונה, ולתת את הפרטים הראשוניים. בתחילת כל חודש אנחנו מפרסמים כתבה שמסכמת את כל הרוגי החודש הקודם, עם כל הפרטים על נסיבות התאונה שהצלחנו להשיג, עם תמונה מזירת התאונה, ועם סיכום במספרים של החודש האחרון ומתחילת השנה. אנחנו יכולים להגיד בוודאות שהפרסומים השוטפים הללו משפיעים על רוכבים רבים, אשר כתוצאה מהם רוכבים בזהירות יתר. אנחנו מקווים מאוד, אגב, שמכת התאונות וההרוגים תיכחד, ושלא נצטרך לכתוב יותר על הרוגים על דו-גלגלי.

ויש גם את פורום האופנועים שלנו, שממשיך להיות פעיל ולהיות פלטפורמה לדיונים איכותיים – גם בתקופה שבה הרשתות החברתיות הן הפלטפורמות העיקריות לאינטראקציות בין אנשים בכלל ובין רוכבים בפרט – בקבוצות וואטסאפ או פייסבוק. אנחנו יכולים להגיד בגאווה גדולה שלמרות שרוב הפורומים 'מתו' ועבר זמנם – פורום האופנועים של פול גז עדיין פעיל, ועדיין מספק תוכן איכותי ומעמיק.

המספרים מדברים בעד עצמם: התנועה באתר פול גז הולכת וגדלה בהדרגה, והיא שוברת שיאים מפעם לפעם. נתוני הגלישה הקבועים מדברים על 100 עד 140 אלף משתמשים ייחודיים בחודש, כשהשיא של כל הזמנים עומד על 148,500 בחודש בודד. הנתון הזה הוא בלתי נתפס בעינינו, והוא הוכחה שאנחנו עושים דברים נכון וכי יש קהל רחב ומגוון לתוכן שאנחנו מספקים.

בתקופה שבה הפצת התוכן חשובה לא פחות מהתוכן עצמו, ידענו להיות עם האצבע על הדופק בזמן אמת ולמצוא דרכים חדשות ויצירתיות כדי להגיע לקהל הגולשים הוותיק כמו גם לקהל חדש. אחת הדרכים היותר מוצלחות שפיתחנו היא פלטפורמת הווטסאפ ורשימות התפוצה שלנו. נכון להיום רשומים לרשימות התפוצה של פול גז יותר מ-6,000 גולשים שמקבלים את כל התוכן שלנו ישירות לטלפון הנייד ומיד כשהוא מתפרסם. בנוסף לכך יש כ-1,300 גולשים שרשומים לערוץ הטלגרם שלנו, כ-2,500 גולשים שרשומים לניוזלטר השבועי שלנו, ויש כמובן את עמוד הפייסבוק של פול גז שלו כ-43 אלף עוקבים, את ערוץ היוטיוב שמונה כ-9,250 מנויים, את חשבון האינסטגרם שלנו שמונה יותר מ-4,000 עוקבים, וגם את חשבון הטוויטר – שאמנם קטן יחסית אבל הולך ומתפתח. כך שתוכלו למצוא אותנו בכל מקום ובכל רשת חברתית. ואם זה לא מספיק, אז יש לנו גם אפליקציה ייעודית לאנדרואיד.

פרט למגזין פול גז ולפורום, יש לנו שלושה שיתופי פעולה אסטרטגיים וארוכי טווח עם מדיות רכב מהחשובות בישראל: כבר עשור שלם שאנחנו ספקי התוכן הדו-גלגלי של מדור הרכב של ידיעות אחרונות, וכתבות שלנו תוכלו למצוא על בסיס קבוע במדור הרכב שבמוסף 'ממון' ובמוסף הרכב המושקע של ידיעות אחרונות שיוצא לאור שלוש פעמים בשנה. השת"פ השני, שקיים גם הוא כעשור שנים, הוא עם 'עולם הרכב' של ערוץ הספורט. השת"פ הזה החל עוד בימיהם בגלובס TV, ועם המעבר לאכסניה של ערוץ הספורט שיתוף הפעולה התרחב והתהדק, וכיום אנחנו מספקים חלק נכבד מהתכנים הדו-גלגליים של 'עולם הרכב' – גם בתכנית הטלוויזיה וגם באתר האינטרנט. בשני השת"פים האלה אנחנו מאוד גאים, והם מהווים עבורנו חותמת למקצועיות של פול גז במדיה הישראלית. השת"פ השלישי והלא פחות חשוב הוא עם מחירון האופנועים של לוי יצחק. במסגרת השת"פ הזה אנחנו מספקים תכנים דו-גלגליים לחוברת מחירון האופנועים של לוי יצחק, והמחירון האינטרנטי האינטראקטיבי של לוי יצחק מוטמע אצלנו בפול גז.

אנחנו חוגגים 20 שנות פעילות, אבל אנחנו לא נחים על זרי הדפנה. אנחנו כאן כדי להמשיך – בפול גז – להביא לכם, הגולשים, את התכנים המקצועיים ביותר, בשפה האיכותית והברורה ביותר, ובשאיפה גם בזמן המהיר ביותר – בכל מה שקשור לדו-גלגלי. וכן, אנחנו גם ממשיכים להגיש לכם את התכנים 'בגובה המשקף'. בהזדמנות זו גם נגיד תודה לכם – הגולשים – על כך שאתם ממשיכים לתת לנו את אמונכם וממשיכים לבקר באתר באופן קבוע ולצרוך את התכנים שלנו. 

לעוד שנים ארוכות של פעילות, של תוכן איכותי ושל עשייה דו-גלגלית.

אביעד, בשם מערכת פול גז.

רוכבת אופנוע הואשמה על-ידי המשטרה בכך שסטתה מנתיב נסיעתה ופגעה בניידת שעמדה בצד הדרך. בבית המשפט הרוכבת זוכתה מכל אשמה, בעיקר מפני שהתבררו כשלים חמורים של המשטרה בחקירת המקרה ובהגשת כתב האישום – כולל שקרים, טיוחים וניגודי אינטרסים. סיפור עם סוף טוב, אבל עדיין שיטות הפעולה של המשטרה ונורמות החקירה צריכות להטריד כל אזרח שומר חוק.

על-פי כתב האישום שהוגש לבית המשפט נראה כי הרוכבת היא זו שאשמה בתאונה. על פי המתואר, התאונה התרחשה בינואר 2019, כאשר הרוכבת רכבה על אופנוע בכביש 40 מצפון לדרום והגיעה לצומת לוד מרכז כשהיא בנתיב הימני מתוך 2 נתיבים בכיוון נסיעתה. באותו הצומת, ובכיוון נסיעתה, עצר שוטר את הניידת בה נהג, מכיוון שברמזור בכיוון נסיעתם דלק אור אדום. על פי כתב האישום, הרוכבת נהגה ברשלנות, סטתה מנתיב נסיעתה והתנגשה ברכב המעורב בדופן הקדמי-ימני, מה שהוביל לפציעתה ולנזק לכלי הרכב המעורבים.

בהליך פלילי, על מנת להרשיע נאשם על המדינה להרים את נטל ההוכחה מעבר לכל ספק כי הראיות מצביעות על ביצוע העבירה. אלא שמה שקרה בתיק הזה רחוק שנות אור מהתנהלות סבירה של התביעה המשטרתית. לא צריך להיות עורך דין כדי להבין שעל בסיס מסכת ראיות כל כך מחוררת – לא מגישים כתב אישום. כיצד ייתכן שעל אף שאין כל בדל של ראיה שמוכיח כי הרוכבת אשמה, הוגש כנגדה כתב אישום? התנהלות המשטרה הפעם הייתה כה חריגה, עד כדי כך שהשופט כתב כי עדותם של השוטרים "מחוררת יותר מאשר גבינת אמנטל שווייצרית, וגם זאת בלשון המעטה".

מה קרה בתיק הזה?

כבכל דיון שמתנהל על בסיס כתב אישום, ניתנת תחילה לנאשם האפשרות להודות או לכפור באשמה. הרוכבת הנאשמת כפרה כבר מתחילת הדרך. על מנת לבסס את טענותיה כי היא חפה מאשמה, ביקשה מבית המשפט לזמן לעדות את שני השוטרים שנכחו בניידת בזמן התאונה, את בוחני התנועה, שגם על בסיס מסקנותיהם הוגש כתב האישום, וכן עד ראייה שנכח בזירת ההתרחשות.

לדוכן העדים עלו תחילה השוטרים שנכחו בניידת במהלך התאונה. אולם בשונה מעדות של שוטר 'ניטרלי', שנתפסת כחפה מאינטרס, במקרה הזה מציין השופט כי מצא מקום לבחון באופן מדוקדק את התנהלותם בזירה ואת עדותם, שכן הם היו מעורבים בתאונה. אחד מהשוטרים המעורבים העיד כי כלל אינו זוכר את האירוע, אך מנגד הוא ערך דו"ח פעולה ואף צילם מספר תמונות, מהן למד בית המשפט כי הניידת הוזזה ממקום התאונה. מדוע פרט זה מהותי? על שולחנו של השופט הונח גם דו"ח של בוחני תנועה שמצביע על אשמתה של הנהגת, אולם התברר כי אלו כלל לא הגיעו לזירה אלא כתבו אותו 'מרחוק'. הבוחן אף הודה כי בתיק החקירה צוינו פרטיו של עד ראייה, אך מסיבה שאינה ברורה הבוחן לא טרח ליצור איתו קשר.

אך אלו לא הכשלים היחידים שנפלו בהתנהלות הבוחנים. לבית המשפט זומן עד נוסף, שהעיד כי לא ראה את התאונה מתרחשת, אולם במזכר שהוגש לבית המשפט ציין הבוחן כי העד הבחין באופנוע שמגיע מצד ימין ומתנגש בה. וכיצד יישב הבוחן את הסתירה בין הצדדים? הוא הבהיר לבית המשפט כי לשיטתו אין סתירה.

לבית המשפט זומן גם בוחן תנועה נוסף ש'ריכך' את חד המשמעיות של קביעת הבוחן הראשון, תוך שהוא מסייג ומאשר כי לא מדובר על תאונה שנגרמה כתוצאה מסטייה חדה: "זה אפיון של תאונה צד בצד, טיפה זווית". בית המשפט הקשה ותהה כיצד עדותו מתיישבת עם עדותו של השוטר שנהג בניידת שטען כי הנאשמת נסעה באלכסון, וזה השיב: "יכול להיות שיש פה פגם בניסוח". בסופו של דבר קבע הבוחן נחרצות כי גם הנאשמת וגם הניידת יכולים היו לסטות, כך על פי התאמת הנזקים, ולא ניתן לקבוע מי סטה לכיוון מי.

בסיכום ביניים, על-פי השופט, התאמת הנזקים מלמדת כי אחד מהרכבים סטה, אך לא ידוע מי. עדותם של השוטרים אינה מסירה את העננה מעל הגורם לתאונה. "ההיפך הוא הנכון, עדותם חסרה ומחוררת יותר מאשר גבינת אמנטל שוייצרית, וגם זאת בלשון המעטה".

בשלב זה עלה לדוכן העדים עד הראייה, אותו הגדיר הבוחן "עד ראייה משמעותי", אולם כבר בתחילת עדותו הוא גרם לתובע המשטרתי להתכווץ בכיסאו: "לא ראיתי את התאונה עצמה בעיניים, זה היה יחסית רחוק, לא שני מטרים", ובהמשך הוסיף: "מעבר לזה לא ראיתי מי אשם". לדבריו, הוא ציין זאת גם בזירה. בהמשך הוא מציין כי לא הבחין בתאונה, אך הגיע למקום לאחר כחצי דקה ומצא את הניידת בנתיב הימני ואת האופנוע זרוק על אי-התנועה. "את המקרה בעיניים – לא אשקר – לא ראיתי. זה הכל השערות. הסברתי זאת גם לשוטרים".

אולם מסכת הראיות הבעייתית שעמדה בבסיס כתב האישום הזה אינה הבעיה היחידה בתיק, והשופט מותח ביקורת על היבט עקרוני אחר. לדבריו, העובדה כי בתאונה מעורב רכב משטרתי, והתאונה אירעה בתחום מרחב שפלה ונחקרה על-ידי בוחני התנועה של מרחב שפלה, גורמת לתחושת אי-נוחות. לדבריו, "בהחלט ייתכן כי היה מקום שהתאונה תיחקר על ידי יחידת בוחנים ממחוז אחר, ולו למראית פני הצדק".

וכך, בהתאם להשתלשלות העניינים ועדויות הצדדים, קבע בסופו של יום השופט כי לא הוכח בפני בית המשפט כיצד התרחשה התאונה וכי הוא לא שוכנע כי הנאשמת היא הגורם לתאונה. "בנסיבות אלה נדמה כי גרסת התביעה באשר לאחריות לגרימת התאונה אינה נתמכת בראיות, ולו לכאורה".

בסופו של דבר, לאור כל האמור, זיכה בית המשפט את הנאשמת. לדברי עו"ד אסף ורשה, מומחה לדיני ביטוח, נזיקין ותעבורה המשמש גם כפרשן המשפטי של מערכת פול גז: "העמדה לדין היא החלטה בעלת השלכות גורליות. היא מטילה אחריות כבדה על התביעה הכללית, אשר לה נתונה סמכות שיקול הדעת בנושא. הגשת כתב אישום קובעת את גורלו של הנאשם ומשפיעה על נפגע העבירה ועל הציבור כולו. אי לכך העלה המחוקק את רף ההוכחה במשפט הפלילי וקבע כי יש להרימו מעבר לכל ספק סביר. המושג 'ספק סביר' מצביע על קיומה של אפשרות מתקבלת על הדעת אשר מציג הנאשם, קרי, אפשרות ממשית שיש לה אחיזה בחומר הראיות, להבדיל מהשערה שאין לה כל בסיס בראיות או שהינה בבחינת אפשרות תיאורטית גרידא. בית המשפט העליון קבע בעבר, כי לא כל ספק הוא ספק. אי לכך, לאור סד הראיות הקלושות בתיק, לא היה מקום להגיש בו כתב אישום".

*הבהרה: העו"ד שייצג את הרוכבת בהליך המשפטי הוא עו"ד יחי כותה. 

עומסי התנועה ההולכים ומחמירים, יחד עם זיהום האוויר, יצרו את תכנית אגרות הגודש שמתוכננות לשעות מרכזיות בכניסה לתל-אביב ולערים נוספות ברחבי הארץ.

זה בדרך: משרד האוצר מתכנן לגבות תשלום מנהגים שיכנסו לתל-אביב בבוקר ויצאו ממנה בערב. חוק ההסדרים הוא חוק שהממשלה מביאה לאישור הכנסת בכל שנה לצד חוק התקציב, והוא מאגד בתוכו תיקוני חקיקה רבים שהממשלה רואה צורך באישורם בכנסת כדי ליישם את מדיניותה ותכניותיה הכלכליות. בחוק ההסדרים הקרוב תוגש, ככל הנראה, הצעה של משרד האוצר להטיל אגרת גודש לנכנסים לתל-אביב בין השעות 06:30 – 10:00 וליוצאים ממנה בין השעות 15:00 – 19:00.

הנכנסים ישלמו 25 שקלים חדשים, ואילו היוצאים מגוש דן ישלמו 12.5 ש"ח. הדרך לכך עוד ארוכה ותעבור עוד התנגדויות וגלגולים, אך הכיוון ברור. רוצים לבוא ולצאת לעבודה? שלמו על כך עמלה. מטרת העל היא לגרום לנהגים לחשוב פעמיים ואולי להשתמש בתחבורה ציבורית או לעודד שיתוף נסיעות, כך שהעלויות יתחלקו בין עוד נהגים. זה יעזור להפחית את העומסים המוגזמים הנגזרים מעלייה משמעותית במכירות של כלי רכב (כ-200 אלף רכבים חדשים שעלו לכבישים רק במחצית הראשונה של 2021) וצמצום הכבישים הפנימיים כתוצאה מבניית תשתיות התחבורה הקלה. בנוסף, מצביעים על זיהום האוויר כזרז להצעה.

לא נחווה את דעתנו על ההצעה או על השימוש הרגיל בנהגים למילוי קופת המדינה, אלא נדחוף לכיוון שלנו, לאג'נדה שאנחנו מציגים כבר יותר מ-18 שנים: הפתרון לכבישים הסתומים הוא כלי רכב דו ותלת-גלגלי. שכן בהיעדר תחבורה ציבורית יעילה וראויה, דו-גלגלי זה הפתרון הזמין, המיידי ואף הזול ביותר לשליטה על הזמן והמרחב בכבישי ישראל. כאמור, אנחנו אומרים את זה כבר שנים, ורוצים שחלק מההצעה תאיר על הפתרון ותמצא את הדרך להקל ולהוזיל את העלויות המוגזמות ברכישה, בציוד, בביטוח ובטיפולים. אם יבואו לקראת זה, המשמעות התקציבית מבחינת המדינה תהיה שולית ותפתח את הדרך לנהגים נוספים לזנוח את המכונית הפרטית ולבחור בקטנועים ואופנועים כתחבורה עיקרית, ועל-ידי כך תעזור להפחית את הגודש והזיהום ותמנע את הצורך מאנשים עובדים לשלם עבור הזכות להגיע לעבודה ולחזור הביתה.

רוכב אופנוע הואשם על-ידי שוטר על כך שברח לשוטר כשזה האחרון סימן לו לעצור. השוטר החל במרדף, והאירוע הסתיים בנשק שנשלף ובמעצר של הרוכב. בבית המשפט הרוכב יצא זכאי מחמת הספק.

מי שקורא את עדותו של השוטר משוכנע כי מדובר על עבירה חמורה ביותר שביצע רוכב האופנוע. לדברי השוטר, ביום 16.2.20 בשעה 17:12 לערך נסע ברמת גן ברחוב ז'בוטינסקי, ובסמוך לצומת עם רחוב קריניצי הבחין באופנוע ועליו רוכב ונוסע צועקים על נהג אוטובוס שנסע לימינם, ובהמשך נעצרים לתחנת אוטובוס ליד בית מספר 135. מכיוון שהשוטר חשש שהרוכבים ינסו לתקוף את נהג האוטובוס, עצר לידם ואמר "משטרה, תעצרו בצד לבדיקה מיד" תוך שהוא מנופף להם בידו הימנית. אלא שלדבריו, הרוכב 'צפצף' עליו והמשיך ברכיבה מהירה, תוך שהוא נכנס לתוך גינה ברחוב ז'בוטינסקי 135.

השוטר מציין בעדותו כי המשיך לדלוק אחריהם, תוך שמירה על קשר עין, כאשר בשלב מסוים הוא מבחין במורכב משליך שקית שחורה ליד הגינה. בהמשך ההימלטות הנאשם עצר את האופנוע בחניה ברחוב סמוך וירד מהאופנוע. השוטר שהגיע כעבור שניות אחדות מבחין בהם ומורה להם להישכב על הרצפה תוך שהוא שולף את אקדחו ומכוון אותו לעברם. כעולה מפרוטוקול הדיון, הנאשם וחברו הסכימו לשכב על הקרקע ולאזוק את עצמם עד להגיעם של כוחות שיטור נוספים שעצרו אותם.

לאור התנהלות הרוכב וחברו המורכב הוגש כנגד השניים כתב אישום בגין עבירה של אי-ציות לשוטר. במהלך החקירה הנגדית הבהיר השוטר כי לא יכול היה להפעיל אמצעים משטרתיים במהלך הנסיעה אחרי הנאשם, שכן לא היה לו זמן לכך, אך רכב על אופנוע משטרתי מסומן בהתאם. כמו כן, לדבריו, הוא התעקש כי לא טעה בזיהוי ושהנאשם נמלט גם נמלט ממנו.

מנגד, עדותו של הנאשם שופכת אור שונה לחלוטין על נסיבות המקרה. לדבריו, הוא מתגורר ברחוב ז'בוטינסקי 133, במרחק של דקת הליכה מהמקום בו נעצר, וכי הוא נוהג להחנות שם את האופנוע שלו לאחר שנגרם לו נזק בעבר בחניית הבניין שלו. על דוכן העדים הוא הסביר כי לא התעמת עם נהג אוטובוס, ולמעשה כלל לא הבחין בשוטר שמורה לו לעצור. גם המורכב מציין כי כלל לא הבחין באיש שפוקד עליהם לעצור.

במהלך הדיון נדרש השוטר להשיב מדוע לא עשה את הדבר המתבקש – להפעיל את מערכת הכריזה ולהורות להם לעצור. בתגובה הוא הבהיר לבית המשפט כי מכיוון שעבר בתוך גינה הוא התקשה להפעיל את האורות הכחולים ואת הכריזה, שכן הדבר היה דורש ממנו לשחרר יד אחת וזה היה מפריע למהלך הנסיעה.

כמו כן, עלתה התהייה מדוע כלל שלף את נשקו. בעדותו מציין השוטר כי מכיוון שראה את העד זורק דבר מה ולא ידע במה מדובר, זה הדליק אצלו נורה אדומה, כל שכן שאלו היו עם 'חם-צוואר' ומסיכות, תוך שאחד מהם היה עם היד בכיס – מה שעורר את חשדו כי ישלפו לעברו משהו.

בשלב זה של הדיון נשלף אס שמשנה לחלוטין את ההתייחסות לאמינות עדותו של השוטר. מדובר על סרטון שצולם במצלמת הגוף שלו, וזה, איך נאמר, לא מחמיא למהימנות שלו. צפייה בו מלמדת כי הרוכבים כלל לא היו עם מסיכות, וגם הטענה כי ידו של אחד מהם הייתה בכיס התבררה כלא נכונה. אז מהיכן הביטחון לטעון זאת בפני בית המשפט? "זה היה לפני שהמצלמות הופעלו", הוא טען.

אז היכן עוברת האמת, אתם תוהים? ובכן, זו אינה השאלה אותה יש לשאול כאשר מדובר על משפט פלילי, מבהיר עו"ד אסף ורשה. לדבריו, שם המשחק הוא האם ניתן להוכיח כי הנאשם ביצע את העבירה מעבר לכל ספק סביר. על פי עקרון זה, על מנת להרשיע אדם בעבירה פלילית על התביעה להוכיח כי ביצע את העבירה מעבר לכל ספק סביר. לעומת זאת, תפקיד ההגנה היא לייצר ספק בלבד על מנת שהנאשם לא יורשע. הספק הסביר, מסביר עו"ד ורשה, נבחן על פי אמות מידה רציונליות לאימות אשמתו של אדם באופן שהוא נטול ספק סביר, וללא עמידה באמות מידה אלו חוק העונשין אינו מתיר להרשיע את הנאשם. הספק יבחן אם ניתן בהגיון בריא לקבל את גרסת הנאשם – מעל לספק סביר משמעו כי לאחר שנבחנה גרסת הנאשם והראיות מטעמו, הוכרע כי גרסה זו לא יכולה להתקיים נוכח הראיות ואיננה הגיונית.

ניואנס משפטי זה רלוונטי להבנת פסק הדין, שכן לדברי השופטת, היא לא השתכנעה במידה הנדרשת במשפט הפלילי (מעבר לכל ספק סביר), כי הנאשם עבר את העבירה המיוחסת לו בכתב האישום. מדוע? מכמה נימוקים. ראשית, השוטר בחר לשלוף את אקדחו אל מול הנאשם ועד ההגנה, אך לטענתה היא לא השתכנעה כי היה צורך בכך. בתיעוד המצולם לא נראה כי נשקפה לעד סכנה כלשהי מצדם. לדבריה, "מדובר, לטעמי, בהפעלת אמצעי מאיים ומיותר בסיטואציה שבנדון, ויש בכך כדי להעלות ספק לגבי שיקול דעתו המקצועי של העד, דבר שיש בו כדי להשליך לא רק על מקצועיותו, אלא גם על אמינותו".

כמו כן, השופטת שרית קריספין מבית המשפט לתעבורה מחוז תל-אביב ציינה בפסק הדין כי לא ברור מדוע השוטר לא הפעיל אמצעים משטרתיים במהלך הנסיעה ולא הפעיל את הכריזה והאורות הכחולים. בנוסף, בסרטון ממצלמת הגוף של השוטר לא ניתן היה לראות את האופנוע של הנאשם בנסיעה, אף כי השוטר טען כי ראה אותו כל העת ושמר איתו על קשר עין.

אי לכך, בחודש פברואר השנה זיכה בית המשפט את הנאשם מחמת הספק.

תעשיות הרכב בכלל ותעשיית האופנועים בפרט מתמודדות בחודשים האחרונים עם משבר שמתחיל ממחסור בחומרי גלם כדוגמת גומי או ברזל, ממשיך לסמי-קונדקטורים (שבבים, מוליכים למחצה) למערכות האלקטרוניקה, ומסתיים בבעיות שינוע עולמיות. ההשלכה העיקרית היא על הפיתוח של דגמים חדשים, מחסור בדגמים קיימים, והתייקרות רוחבית בלתי נמנעת על כל התחום. 

בישיבות המערכת האחרונות חוזרת ועולה ההשוואה לחודשים מקבילים בשנים קודמות. היה הרבה יותר מה לסקר בענף הדו-גלגלי עם דגמים חדשים ופיתוחים מעניינים, שפשוט לא משתקפים בתקופה הנוכחית. במסיבת העיתונאים לרגל הצגת חמשת האדוונצ'רים העדכניים של ק.ט.מ שיתפו בכנות אנשי ד.ל.ב על הקשיים והאתגרים העומדים בתחום הדו-גלגלי.

משבר הקורונה העולמי גרם לסגירה מוחלטת של מפעלים לתקופה ארוכה ולצמצום משמעותי בכוח האדם ובתפוקה עם השלכות שמורגשות עד היום. הבידודים והסגרים הכפויים גרמו להתגברות הדרישה והצריכה של מוצרי אלקטרוניקה ביתיים כדוגמת מחשבים ניידים, סמארטפונים וקונסולות משחק. מוצרים אלה מופעלים בעיקר על-ידי סמי-קונדקטורים (שבבים או צ'יפים) שמפעילים גם את מערכות האלקטרוניקה באופנועים המודרניים. השבבים האלו, לדוגמה, הם חלק אינטגרלי במערכות ה-IMU (ר"ת Inertial Measurement Unit – יחידת מדידה אינרציאלית), שמורכבות בכל כלי דו-גלגלי מודרני. מדובר על מערכת אלקטרונית המודדת את הכוחות והמומנטים הפועלים עליה (ועל האופנוע). בעזרת שילוב של מדי תאוצה – חיישנים המשמשים למדידת תאוצות קוויות, סיבוביות וג'יירוסקופיות – מודדים את הזווית שבין גוף הנמצא בתנועה לגוף במצב אופקי (הקרקע). מערכות הניהוג, הבקרה והבטיחות של האופנועים נתמכות במלואן על-ידי ה-IMU.

התגברות הדרישה למערכות הביתיות יצרה תעדוף ורווח כלכלי ברור בקרב מפתחי ויצרני השבבים. במשך שנה העולם עמד מלכת עם כבישים ריקים, והמחיר לכך הוא שתעשיית הרכב נדחפה לאחור בתור, וכעת סובלת ממחסור משמעותי בשבבים למעבדים ולמחשבים. בתחום הרכב מדובר בעיכוב בייצוא של מאות אלפי רכבים הממתינים במפעלים ובנמלים, אפילו אם רק מדובר על שבב שמטעין אלחוטית את הסלולר שגורם לעיכוב. בפיג'ו אף חזרו ללוחות שעונים אנאלוגיים בחלק מרכביהם במקום לוחות TFT מודרניים כתוצאה מכך. בתחום האופנועים המחסור גם כן קיים ומורגש, אולם הוא משפיע פחות מאשר בתעשיית הרכב.

בעיה נוספת נמצאת בזמינות ובעלויות השילוח. משבר הקורונה גרם לעומס עצום על השילוח הימי, והתוצאה היא ביקושים אדירים למכולות ולאוניות – גם תחום שהתמודד עם משבר בשנת הקורונה. הביקוש המוגבר יוצר עומסי תנועה בים ובנמלים, שמתמודדים גם עם פרוטוקולי קורונה מחמירים שמאטים ומייקרים את עבודת אנשי הנמל. הייקור הזה משפיע על עליית מחירי השילוח של פי שלושה ויותר מאשר בעבר.

הגדלת עלות השילוח מגדילה משמעותית את מחירי האופנועים בישראל, שכן עלות השילוח נחשבת בעלות האופנוע לצורך מס קנייה ולצורך מע"מ על המחיר הכולל. המשמעות היא שכל הרכבים והאופנועים יתייקרו בעתיד הקרוב, בדיוק בגלל הסיבה הזו.

היצרנים האופטימיים מעריכים שתורגש התייצבות לקראת שנת 2023. כלומר עד אז נרגיש חוסרים באספקת כלים קיימים, פיתוחים עתידיים של דגמים יואטו או יעצרו לגמרי, ומעל הכל נשלם יותר על אופנועים חדשים וכלל המוצרים הנלווים.

טל שביט ז"ל, שנהרג לפני 10 שנים בתאונת דרכים מחרידה, היה האדם שבמו ידיו ייסד בישראל את העיתונות הדו-גלגלית, וחינך דורות של רוכבים ישראלים. לא יהיה מוגזם להגיד שהוא היה אחד מאבני היסוד המשמעותיים ביותר באופנוענות הישראלית. 'האורך', כפי שכונה, רכב על אופנוע מבחן במחלף מורשה, כשנהג רכב התפרץ לכביש, חסם את הדרך לאופנוע, וכתוצאה מכך אירעה התנגשות בין האופנוע לרכב. טל"ש נהרג במקום. 10 שנים עברו מאותה תאונה ארורה.

רונן טופלברג, מצלמי המוטוריקה המובילים בישראל, התחיל את דרכו במגזין 'טורבו', ויחד עם טל שביט היה מהמקימים של מגזין האופנועים 'מוטו'. טופלברג היה אחד האנשים שעבדו עם טל"ש צמוד למשך הרבה שנים, והוא היה אחד האנשים הקרובים אליו. את הטור הזה טופלברג כתב לפול גז מיד אחרי מותו של טל שביט ז"ל; כעת, במלאת 10 שנים למותו של טל שביט, אנחנו מפרסמים את הטור מחדש, עם התמונות המקוריות של רונן טופלברג.

*     *     *     *     *

באחת השיחות האחרונות שלנו, ביקשת ממני לפשפש בארכיון שלי ולארגן לך תצלומים מן ההיסטוריה המשותפת שלנו לאתר החדש שלך. רצית לתת במה ולעשות כבוד לתצלומים ההם מלפני שני עשורים שנחרתו בזיכרון. אז הנה טל היקר, הנני יושב וחופר בארכיון השקופיות שלי במהירות ובאדיקות שלא אופייניים לי, ומעלה תמונות שלך מן התקופה ההיא.

ולא רק אתה מבקש ממני את הבקשה הזאת. כל העולם ואשתו פתאום מתעניינים בך וחושקים בתצלומים ההם. ואני יושב ושולח תמונות למגזין הזה ולאתר ההוא ולעיתונים ולמקומונים. כנראה שכמות הפרסומים תחת השם 'טל שביט' שברה השבוע את כל השיאים.

הנה סדרת הצילומים עם הטרמינייטור, האופנוע שתכננת בעצמך וקרם עור וגידים. הנה הסוזוקי R1100 של גיורא באר בהשכבה פרונטלית מטורפת, והנה הצילומים של הבימוטה YB6 באיטליה (בתמונה בראש הידיעה – "אלוהים רוכב על בימוטה") שאפילו אני עשיתי עליו סיבוב, חודשיים אחרי שהוצאתי רישיון לאופנוע. הנה הצילומים של ה-KLX650 שלך במדבר באור אחרון, וצילומי האילוסטרציה של הקטנועים לשער גיליון 2 עם זאבי ברקת ורם לנדס. הזיכרונות עולים וצפים ככל שאני שוקע יותר ויותר לתוך הארכיון. צילומים אצל אביב קדשאי עם גידי פרדר ודני שטיינמן. איזה ילדים היינו פעם…

יאמיל

טל ואני היינו 'יאמיל'. טל החליט להדביק לי את הכינוי 'יאמיל' על שם איזה בחור פיני 'ענוג' שבשעמומו כי רב היה מטפס עם מפלצת 4X4 על קירות בעלי שיפועים הפוכים. השם המלא אגב הוא יאמיל ואן דר מגנונסון, אבל מכל השם הארוך נשאר רק היאמיל (בדגש על ה-י').

עד היום אין לי שמץ של מושג מה המשותף לי ולפיני יאמיל. אולי בגלל שגם אני טיפסתי על כל מיני הרים כדי לחפש זוויות צילום לא שגרתיות… אולי, כנראה שלעולם לא נדע. בכל מקרה הוא קרא לי יאמיל ואני קראתי לו יאמיל… שניים שהם אחד!

בואו תעקבו אחריי, וביחד עם דאג וטוני ממנהרת הזמן אנחנו חוזרים ל-1988. עבדתי אז כצלם מערכת המגזין טורבו. רם לנדס היה בוחן המכוניות הראשי של המגזין. אני קולט באוויר תשדורות מקוטעות בדבר הכוונה להקים מגזין אופנועים ישראלי ראשון. אני מנסה לדובב את לנדס, שבתגובה ממלא את פיו במים ומחייך חיוך קטן וממזרי. אוקי, פטרתי אותו, אם יהיה משהו בתכלס, אשמח לצלם לכם שם אופנועים. כל זאת, מבלי לדעת שהטלפון המיוחל יגיע מהר מהצפוי.

וכך מצאתי את עצמי יום אחד מטלטל בטנדר פולקסווגן קאדי של יורם אשהיים ליום הצילומים הראשון למגזין 'מוטו'. בדרך אנו חוברים לטל שביט ורם לנדס עם סוזוקי R1100 וימאהה FZR1000, וכל החבורה נוסעת לה בכביש העולה מצומת האלה לגוש עציון לצילומים. "שמעתי עליך דברים טובים…", כך טל מקדם את פניי. "ראיתי גם עבודות שלך", ממשיך לפרגן, "בוא ונראה איך אתה מסתדר עם כלים מהירים באמת!".

מסתבר, ואת זה הבנתי בשטח, שטל לא כל כך בנה עליי בצילומים. היה שם את יורם אשהיים שהיה אחד השותפים במוטו, צלם פרסומות מסחרי אחד מהטובים בארץ (אגב, עד היום), שהיה אמור לצלם את האקשן. אני הייתי בחוליית הגיבוי, וכך במשך כמה שעות שיחקתי עם המצלמה, החבר'ה נתנו בהשכבות מבלי לשים לב לקיומי, ואני ניצלתי את המעמד עד תום ויריתי מבלי לקחת שבויים, מכל הכיוונים ומכל הזוויות. לעת ערב שמנו פעמינו חזרה עייפים ומרוצים.

עוברים יום יומיים, השביט בטלפון. "אני רוצה שתגיע למערכת, הסרטים הגיעו מהמעבדה". הטקס התחיל. טל יושב על שולחן האור עם השקופיות והלופה וכל השאר מסביבו, מחכים למוצא פיו. לפי קולות ההנאה או האכזבה שהוציא מפיו ידענו בדיוק אם היום אנחנו בזכות או בחובה. ברפרטואר היו מילים כגון "כמעט", "ממש ליד", "איזו חדות", "חד סכין", "איך פספסת", וכל זה היה מלווה בקולות ווואו, ואוייש, סימפוניה (או קקופוניה) שלמה, שבסיומה קיבלת או תפיחה על השכם בליווי המשפט: "יש לנו את זה", או נסיגה מבוקרת לאחור תוך כדי מלמולים לא מובנים בסגנון של "כנראה נצטרך לצלם שוב".

המשפט הזה הגיע אחרי יום צילומים מפרך לסוזוקי R1100 של גיורא באר. נסענו למעלה אפרים לצלם באחד הסיבובים שכדי לגרום לאופנוע לרדת נמוך צריך, איך נאמר בעדינות, להיות שם במהירות שהספרה הראשונה שלה מתחילה ב-2. ותחשבו מה שאתם רוצים. "אבל טל", אמרתי לו, "זה לא נראה לי סביר המהירות הזאת. אולי נמצא איזה סיבוב קצת איטי יותר?

"תקשיב, ותקשיב לי טוב", פצח בטון הסמכותי, "צריך לעשות הצילומים בסיבוב הזה כי יש מספיק זמן כדי להתארגן על האופנוע… להיכנס לפוזה, שהאופנוע ירגיש טוב".

מה זה "להתארגן", שאלתי. תתארגן בבית! אבל טל כבר לא שמע והיה על האופנוע בדרכו ל'שטח ההתארגנות'. מאותו יום צילומים מתיש הוצאתי צילום אחד בלבד שהיה "כמעט חד". ממש כמעט. בואו נגיד שאת השביט זה לא הצחיק. פעם אחרי פעם להסתכן, ולבסוף – אין סחורה, אפס, נאדה.

כמובן שיצאנו ליום צילומים נוסף, והפעם – בסיבוב שאני בחרתי. הרבה יותר איטי, בלי 'שטחי התארגנות', אבל התוצאות רבותיי – פעם ראשונה, אופנוע בהשכבה פרונטלית, בפול פריים, חד כתער! לא היה מאושר מטל וכמובן גם ממני.

האמת, ואת זה חייבים לומר, העבודה הצמודה עם טל הייתה סוג של שושנים וקוצים. כמו ורד בר, היינו נהנים מן הפרחים, ומהצד השני היינו חווים גם את הקוצים כשהיינו סוטים מדרך הישר. אבל, ואת זה גם חייבים להגיד, הכול היה מקצועי לחלוטין, לא מילימטר אחד פחות ממושלם. טל היה 100 אחוז של מקצוענות בכל מה שעשה.

שתבינו, במהלך העבודה במוטו הייתי נתון מדי יום ביומו תחת זכוכית מגדלת. היה שם את יורם אשהיים שהיה צלם מקצועי ואת רם לנדס ש'נגע' בצילום, וכמובן טל בכבודו ובעצמו שהיה גם מצלם. וכולם – על הראש שלי. מן הצד השני, כל המערכת הייתה מוכנה להשקיע עד בלי די כדי שהצילומים ייצאו הכי טוב שאפשר. טל היה יודע מה הוא רוצה מעצמו וגם ממני.

טל, אגב – אם עוד לא הבנתם מכל הכתבות עליו עד עכשיו – היה הטוב ביותר בהכל! הוא היה העורך הטוב ביותר, והרוכב הטוב ביותר, והכתב הטוב ביותר; העורך הגרפי, וכמובן גם הצלם הטוב ביותר. בכל הוא הצטיין. דרש מעצמו את המקסימום, וכמובן גם מאיתנו. לא פחות מהטוב ביותר.

כשהוא רצה להסביר לי מאיזו זווית הוא רוצה את הצילום, הוא היה נעמד בנקודה, קורא לי להגיע אליו ואומר לי "מפה אני רוצה שתצלם". אוקי, הייתי נעמד לידו ומכוון המצלמה. ואז הוא היה תופס אותי בכתפיים, מזיז אותי לנקודה המדויקת שבה עמד, ואומר לי: "מכאן אתה מצלם".

כמובן שיכולתי להתלונן ולקטר עד מחר בבוקר על מר גורלי, אבל איכשהו תמיד הנקודות האלו שהיה מורה לי לצלם מהן היו מנפיקות את התצלומים הטובים ביותר. ברבות השנים והניסיון, הוא אפשר לי לבחור את נקודות הצילום בעצמי.

אני מצדי הייתי גומל לו בהתעללות מסוג אחר: הייתי מסמן לו לחזור ולרכב בפנייה פעם אחר פעם, ועוד פעם ועוד פעם, 50 פעם לפחות עד שהייתי מתרצה. ותאמינו לי – בחום יולי אוגוסט, בחליפת עור מלאה, זו חוויה מפוקפקת ביותר, אבל טל היה סובל בשקט, העיקר להוציא את הצילום. והייתה סחורה, ועוד איך… הרבה אופנוענים עברו במהלך השנים תחת עדשתי, אבל טל היה הראשון והטוב מכולם.

אני, שזכיתי לצלם ב-MotoGP את המלך מיק דוהאן, כל פעם שהיה עובר מול עדשתי, הייתי מזהה אותו עוד מרחוק. הרכיבה החלקה, המהירה, המדויקת כמו להב של סכין. היה מיק דוהאן והיו כל השאר. ההבדלים נשמעו וגם נראו, וכך גם טל. סגנון הרכיבה שלו היה חלק, מדויק. פעם אחר פעם חזר על הביצוע בדיוק מופתי, ואני הייתי אורב לו בנקודה המדויקת לשם כיוונתי ולשם היה מגיע.

ברבות השנים ושיתוף הפעולה די היה במצמוץ עיניים או נפנוף יד כדי לדעת מה אני רוצה מטל, ולהפך. איזה סימן מוסכם, שזר לא יבין זאת אבל טל ואני הבנו מצוין אחד את השני. רק מגרעת אחת בולטת הייתה לאורך וכשמה כן היא… האורך.

טל גימד באורכו כל אופנוע עליו רכב, ומן המפורסמות שכדי להוציא את האופנוע גדול כדאי שהרוכב יהיה גמד, ודבר אחרון שהיה ניתן לומר על טל זה גמד. הייתי משביע אותו להתחפר מתחת למשקף כמה שרק ניתן כדי להאדיר את האופנוע.

והנה מגיע עוד סיפור משעשע הקשור לאורכו של האורך. צילמנו R750 על הגבעה שמעל הדרייב-אין בתל-אביב. צילום שביט טיפוסי, יעני טל עומד ליד האופנוע ומביט לעבר האופק תוך כדי הצילום. הקרקע הרכה מתחת לרגלית הצד לא עומדת במשקל והאופנוע צונח לו לאיטו על הקרקע.

וטל – הוא שקוע ברקע הפסטורלי ולא שם לב כלל שהכלי שלידו מונח לו על הארץ. אני מצקצק בגרוני לכיוונו ומראה לו את האופנוע, והוא ממרום גובהו עדיין לא קולט שהכלי על הארץ. עד שלא אמרתי לו במפורש, הבן-אדם לא קלט את הסצנה.

והיו גם המסעות לחו"ל, ובעיקר לאיטליה, שחיזקו ותרמו לזוגיות. מביאים איזה 20 כתבות בשבוע עבודה כדי שיהיה מה למלא בדפי מגזין האופנועים החדש בארץ נטולת אופנועים. נוסעים מיצרן ליצרן, מעיר לעיר, ודופקים עבודה. רוכבים בקאג'יבה על האופנוע של רוכב הדקאר פרנקו פיקו, משם לאפריליה, ולאחר מכן לבימוטה, היכל הקודשים. "רוצה לרכב חזרה למפעל מהצילומים?", מעיר אותי טל מן החלום. כולה לפני חודשיים הוצאתי רישיון על דו-גלגלי ועכשיו אני עולה בחרדה על בימוטה YB6 לכמה קילומטרים של שכרון חושים. מי היה מאמין.

רודף אחרי טל בגולף השכורה חזרה למפעל דוקאטי בבולוניה, כשהוא רכוב על ה-SS750, ולפתע קולט אותו עומד בצד הדרך ומנופנף בידיים בייאוש. עוצר מ-150 קמ"ש בשוליים אחרי איזה 500 מטר, ולוקח כל הדרך רוורס רק לגלות שכבר עצר לידו איזה ז'נדרמייר איטלקי, שלא כל כך היה מבסוט מהרוורס הארוך שביצעתי, ומגלה שהבורג שמחבר את רגלית ההילוכים נשר לו והשאיר את טל נטול יכולת העברת הילוכים. איכשהו קיבענו הרגלית, ואת כל הדרך חזרה למפעל עשה טל בהילוך שלישי… כבוד למומנט.

כבר שבוע אני מסתובב כשפעם בכמה שעות עוברים לי פלאשבקים בראש. השעה 3 לפנות בוקר, אני פוקח עין, מגלה שהטלוויזיה עובדת, האור בחדר דולק, אני שוכב על המיטה בבגדיי ועל המיטה השנייה באותו המצב שוכב לו האורך בבגדיו. המקום – מלון דרכים באיזו עיירה נידחת בצפון איטליה בסופו של עוד יום צילומים ומבחני דרך מפרכים. אני זוכר איך אני וטל נשכבנו על המיטה "לכמה דקות" לנוח קצת לפני שנרד לאכול.

יום רדף יום, אופנוע אחרי אופנוע וקילומטר אחרי קילומטר. התשישות הכריעה אותנו. או אותו היום שבו טל קרא לי לחדרו ועניין אותי בג'וב הבא. מה התכניות שלך בחודש יוני? מה דעתך לנסוע איתי למסלול סאן מרינו? התקשר אלי עכשיו קלאודיו ברליה, העורך של מגזין 'סופר ווילס' הנחשב, וביקש את עזרתנו לבצע מבחן ענק שהם מפיקים. 24 שעות, 24 אופנועים, מסלול מרוצים, אספקת צמיגים וסליידרים חופשית. הכול משולם, רק תגיעו!

תשמע, אני אומר לטל, נשמע כמו עבודה קשה, אבל אם אין ברירה, אז אין ברירה. מישהו צריך לעשות ת'עבודה. וכך מצאנו את עצמנו טל ואני יום אחד מתהלכים כחולמים בגן העדן של האופנועים. טל היה מוערך לא רק בארצנו הקטנה אלא גם בקרב הקולגות מעבר לים.

כיצד ניתן לסכם מעל ל-20 שנים ב-1,500 מילים? ממש בלתי אפשרי. הרבה יותר קל לתפוס אותך על האופנוע בביצוע במהירות תלת-ספרתית חד כתער! קצרה היריעה מלתאר את כל השנים ומאות החוויות המשותפות שעברנו יחדיו. אני עובר שקופית-שקופית בארכיון, וכל אחת מציפה זיכרונות. מאחורי כל תצלום ישנו סיפור שלם. קצרה היריעה מלתאר את מעלותיך, בשביל זה צריך ספר עב כרס ולא טור.

העבודה במחיצתך הייתה רצף של תענוגות. גם הקולגות וגם חברים לא הבינו את פשר העבודה הזאת שתפסתי. מין ג'וב כזה שגם נהנים ממנו. והאמת? צודקים. זה כמו לחיות בקייטנה אחת ארוכה שלא נגמרת עם המדריך טל.

אפשר לשבת ולכתוב עוד אלפי מילים. ככל שהזמן עובר וההכרה מחלחלת, קשה לעכל כי טל עזב אותנו. כל כך הרבה חברים חייבים לך את תחילת הקריירה שלהם. ברגע נתון אחד התכנסה במוטו חבורה של אנשים תחתיך, שילוב נדיר של נבחרת חלומות, ואתה היית המנצח על המקהלה.

גידי פרדר ודני שטיינמן, הלל פוסק וגיא בן ברק, יוסי שווץ, אלון אודלסמן, יואל פלרמן ואחרי זה ירון גולדשטיין ולפני זה גיל מלמד. אנשים באו והלכו ובכל הזמן הזה, טל היה שם, בשביל כולם וכולם בשבילו.

גם אני חייב לטל הרבה, הן במישור המקצועי בו ביליתי במחיצתו את השנים הראשונות שעיצבו את המשך הקריירה בדרכי המקצועית, והן במישור האישי – מי שלא יודע, אז את מירית אשתי הכרתי במוטו. אני הייתי מצלם ומירית הייתה עובדת על התמונות במחלקת הגרפיקה. והיום יש לנו שני גמדים, מיקה וניב (הערת המערכת: מאז כתיבת הטור לפני 10 שנים נוספו שני תאומים נוספים, חודשיים אחרי שטל שביט נהרג). כך שטל, איך שלא מסובבים את זה, גם באופן ישיר וגם באופן עקיף, היה אולי הבנאדם שהשפיע במידה הרבה ביותר על חיי הבוגרים.

עוד רבות ידובר ויסופר על טל שלנו, איך עזבת אותנו ככה פתאום, בלי הודעה מוקדמת והשארת אותנו יתומים, המומים, בוהים במקלדת ומחפשים את המילים.

טל, אשרינו שזכינו. אוהב ומתגעגע, רונן.

הגדרה של מונופול בכלכלה היא כאשר למוצר או לשירות מסוים יש ספק אחד בלבד, ולאותו הספק יש שליטה בתחום הפעילות הזה בשוק והדבר מגביל את התחרות בתחום.

קיומו של מונופול יכול לגרום לשיבוש התנהלות השוק החופשי והיוזמה הפרטית, ולמעשה להוציא את העוקץ מפיתוח והשקעה של גורמים אחרים המבקשים להתחרות באותו בעל מונופול. ק.ט.מ רכשו את הוסקוורנה לפני מספר שנים, ובתחילת השנה הציגו גם את גאס גאס החדשה, רכישתם האחרונה.

זה לא סוד שאופנועי הוסקוורנה נחשבים ל"ק.ט.מ לבנים", בעוד גאס גאס הפכו ל"ק.ט.מ לבנים-אדומים". כלומר, שני מותגים שעושים שימוש מסיבי בפלטפורמה של חברת האם, לרבות מנועים, מכלולי שלדה, פלסטיקה ועוד. שלוש הקבוצות יקחו חלק – כל אחת בנפרד כמובן כקבוצה רשמית לצד קבוצות לוויין – באליפויות שטח שונות כגון מרוצי מדבר, אנדורו ואנדורו-קרוס, מוטוקרוס וסופרקרוס. יותר מזה, בראלי דקאר הקרוב גם רייחו הספרדים (שרכשו את פלטפורמת גאס גאס 'הישנה') יריצו אופנועי ק.ט.מ בתחפושת אחרת – כאן כבר ארבע קבוצות שונות עם אותו האופנוע!

לא רק שטח – גאס גאס תתחרה בקטגוריית ה-Moto3 בעונת 2021 עם צמד RC250 GP, לצד ההוסקוורנה FR250 GP, שהחליפה את ק.ט.מ הגדולה שזכתה כבר שלוש פעמים בעבר בראשות הקטגוריה (2012 ,2013 ו-2016).

למה זה יכול לעורר דאגה? המצב הזה של המונופול יכול לגרום לחסמי פיתוח של שאר היצרנים המוצאים עצמם נדרשים להתחרות במפלצת כלכלית גדולה, שיכולה לאחד משאבי פיתוח של שלושה גופים לכדי גוף אחד. מה גם, שתהליך השיפור והפיתוח של שלושת הגופים האלה יהיה מהיר הרבה יותר לעומת המתחרים. לא רק זה, גם כמות הכלים "הטובים" תגדל בכל קטגוריה ותדחק את שאר היצרנים למקומות הנמוכים יותר בלוח התוצאות.

רוב הטכנולוגיה והאלקטרוניקה בכלים המודרניים מגיעה מפיתוחים וניסויים של קבוצות המרוץ. פקפוק בהצלחה במרוצים תגרור השקעה נמוכה יותר בפיתוח, ובשלב מסוים גם תחלחל לכלים הסדרתיים שאנו קונים, מה שבסופו של דבר יפשר למונופול לווסת את היקף התפוקה ואת המחירים לטובתו. ואם כבר כלים סדרתיים, הרי שכבר כיום ניתן לרכוש אופנועי אנדורו של קונצרן ק.ט.מ שמגיעים בכתום (ק.ט.מ), לבן-כחול (הוסקוורנה) ואדום-לבן (גאס גאס), כשכולם כאמור יושבים על טכנולוגיה זהה.

האם תרחיש כזה עלול לקרות? ובכן, ימים ושנים יגידו. אך כבר ב-2021 נראה את אותם הכלים משתתפים בתחרויות השונות, רק עם צבעים שונים. קצת מוציא את העוקץ מאלמנט הפייר-פייט בספורט המוטורי.