מצלמות דרך לתיעוד הרכיבה הפכו בתקופה האחרונה לפופולריות מאוד בקרב רוכבי דו-גלגלי. היתרונות הגדולים של מצלמות תיעוד רכיבה ברורים לחלוטין, והם עשויים להציל את הרוכב במגוון מצבים – החל מדו"ח תנועה לא מוצדק ועד תביעת נזיקין בבית-משפט. יחד עם זאת, מצלמת הדרך עלולה גם לתעד עבירות תנועה של הרוכב – גם אם הן קלות וזניחות. שאלנו את עו"ד עמרי ארגמן, מומחה לדיני תעבורה, כיצד יכולה מצלמת הדרך לפעול כנגדנו.
* * * * *
לאחרונה הוגש כתב אישום חמור כנגד שלושה חברים בקהילתו של הרב ברלנד, שבמסגרתו נכללות לא פחות מ-26 עבירות תנועה מסוכנות, כאשר חלקן צולם באמצעות המצלמות שהותקנו ברכב. החרמת המצלמות והשימוש בהן כראיה מפלילה מהווה בסיס לדיון שרלוונטי מאוד לקהילת הרוכבים בישראל, שכן חלק לא קטן מהרוכבים משתמש במצלמות אקסטרים ובמצלמות דרך לתיעוד הרכיבה. אם כן, באילו מקרים רשאית המשטרה לדרוש מרוכב למסור לידיה את מצלמת הקסדה או את הטלפון הנייד? מה הדין במקרה בו המשטרה נחשפה לסרטון שהועלה לפייסבוק ומתעד את הרוכב 'מתגרזן' או מבצע עבירות תנועה? האם די בצפייה בסרטון על מנת לסלול את הדרך להרשעתו?
באופן עקרוני, ההוראה המכוננת בחוק לעריכת חיפוש בגופו של חשוד או בכליו קובעת כי רק אם היה לשוטר יסוד סביר לחשוד שבמצלמה יש ראיה להוכחת ביצועה של עבירה או להוכחת הקשר שבין החשוד לבין ביצוע העבירה, רשאי הוא לערוך בו חיפוש חיצוני.
מה יכול לבסס את החשד הסביר?
מבחינת המשטרה – כמעט כל עבירת תנועה שהרוכב מבצע. מרגע שהשוטר צפה ברוכב והתגבשה אצלו ההבנה כי בוצעה עבירה, למעשה די בכך בשביל לבסס את החשד הסביר לצורך החרמה או נטילת המצלמה. כך למשל, די בהשכבת האופנוע על-מנת שהשוטר יוכל לטעון כי בוצעה עבירה של נהיגה בקלות ראש ולרשום לרוכב דו"ח בגינה. במקביל הוא יכול לטעון כי הדבר מבסס מבחינתו את החשד הסביר כי אין זו העבירה היחידה שבוצעה על-ידי הרוכב וניתן להניח כי הוא ביצע בנוסף שורה של עבירות נוספות – שתיעודן קיים במצלמה.
לצורך העניין, גם ווילי מבסס חשד סביר?
כן, בהחלט. גם ביצוע 'ווילי' מהווה עבירה ובין היתר של נהיגה בקלות ראש, שהרשעה על פיה עלולה להוביל לשלילת רישיון נהיגה לתקופה של שלושה חודשי פסילה מינימום. לחילופין, יכולה המשטרה לטעון כי מדובר על נהיגה בחוסר זהירות. כך או אחרת – די בהרמת הגלגל בכדי לבסס אצל השוטר את החשד הסביר ולדרוש מהרוכב להעביר לחזקתו את המצלמה.
ומה הדין לגבי עבירת מהירות?
במקרה בו השוטר אמד את מהירות הרכיבה באמצעות מכמונת שהצביעה על סטייה משמעותית מהמותר, הדבר יהווה ביסוס לחשד הסביר ויסלול את הדרך להחרמת המצלמה.
כלומר, מרגע שהמצלמה הוחרמה , השוטר רשאי לצפות בסרטונים שבה באופן מיידי?
באופן עקרוני, לשון החוק קובעת כי אסור למשטרה לעשות חיפוש מבלי שהיא קיבלה צו לחיפוש במחשב. לצורך העניין, סמארטפון ולמעשה כל מצלמה דיגיטלית אחרת נחשבים בגדר מחשב. אולם בחוות דעת שנתנה על-ידי היועץ המשפטי לממשלה, הוא קבע כי ניתן לערוך חיפוש מעמיק בטלפון סלולרי של נחקר ללא צו שופט – אם הוא מסכים לכך. לפי מנדלבליט, אין צורך בצו משופט כאשר החיפוש נערך בהסכמת הנחקר שניתנה באופן מודע, בהתאם למגבלות שהוא קובע מראש
אז מומלץ לסרב? והאם זה ימנע ממנה לעשות שימוש בסרטונים על מנת להפליל אותי?
במקרה שבו הסרטון כולל תיעוד של רכיבה עתירת עבירות תנועה, מוטב לסרב. בהנחה כי למשטרה אין מידע מודיעיני שאפשר לה לקבל צו משופט לחיפוש עוד קודם לתפיסת המכשיר, היא תידרש לפנות בבקשה לכך ויתקיים דיון בו נשטח את מסכת הטיעונים הנגדית. בהחלט קיים סיכוי כי השופט ישתכנע ולא יתיר זאת.
ומה הדין במקרה בו המשטרה חיפשה ללא קבלת צו משופט?
מדובר על ראיות שהושגו שלא כדין, כי אז ניתן לפסול אותן ולהביא לזיכוי הנאשם – גם אם הן מלמדות על התנהלות עבריינית מצד הרוכב.
ואם מדובר על סרטון שדלף לרשת בו מד המהירות שמצולם מראה מספר תלת-ספרתי פלילי? האם די בכך בשביל לסלול את הדרך להרשעה?
על-מנת שהמשטרה תוכל לעשות זאת, עליה לעבור שני מכשולים. הראשון – להוכיח כי הסרטון מתעד את רכיבתו העבריינית של הנאשם ולא של גורם אחר. איך עושים זאת? זה תלוי ברצון שלה לנתב משאבי חקירה. אם היא מוצאת לנכון, ניתן במקרים רבים להתחקות אחר הגורם הראשון שהפיץ את הסרטון. לחילופין, אם היא מתעקשת, וקרו דברים מעולם – בהנחה כי מלבד הספידומטר מצולם גם קטע הכביש, היא יכולה לנסות לאתר את הכלי באמצעות ניתוח מצלמות הבקרה באותו הכביש.
אולם אין בכך די – עליה להתגבר על מכשול נוסף, קשה לא פחות – לעמוד בכללי הראיות. וזו משימה לא פשוטה כלל. ראשית יהיה עליה להוכיח כי הסרטון לא 'בושל' – כלומר שלא נערך, ושמדובר בצילום אותנטי. לצורך כך יהיה עליה לקבל חוות דעת מקצועית של מומחה בעניין. שוב, זו שאלה של מוטיבציה ורצון להשקיע משאבים. בשלב השני היא תידרש להוכיח כי מד המהירות משקף את המהירות בפועל, וזו משימה מורכבת עוד יותר. לפני מספר שנים הורשע נהג שהעלה סרטון בו חבריו צילמו את מד המהירות שהצביע על מהירות של 260 קמ"ש. בשביל לבסס את המהימנות, המשטרה נדרשה להביא מומחים מטעם יצרן הרכב שהעידו כי שלוש אינדיקציות שונות מצביעות על כך שמערכות הרכב פעלו כסדרן, וכי המהירות שהוצגה במחוג המהירות תאמה את שעון הסל"ד ושעון צריכת הדלק. מדובר אם כן על מאמץ בלתי מבוטל מצד המשטרה.
איפה עובר קו הגבול בין הזכות של הנהג לתעד את התנהלות השוטר לבין הטענה כי מדובר על הכשלתו בתפקידו?
אני מציע לשוטרים להימנע מהעלאת טענה זו על מנת לחסוך את הצורך להביכם בבית המשפט במהלך חקירה נגדית. זכותו הבסיסית והבלתי משתמעת של נהג היא לתעד את השוטר, קל וחומר כאשר נטען לאלימות מצד המשטרה, כי אז הדרישה להפסיק לצלם מהווה עדות נוספת לבריונות מצידה. בהנחה כי אופן הצילום לא מפריע לשוטר למלא את תפקידו ובכלל זה לא חוסם את דרכו – אין התכנות לכך ששופט יאשר זאת. חקר האמת הוא שם המשחק, וזכותו הטבעית של הנהג להביא ראיות שתומכות בגרסתו.
לסיכום, אין ספק כי מצלמת קסדה מונעת את האפשרות לייחס לרוכב עבירה שלא ביצע, אולם היא טומנת בחובה גם סיכון. נכון יעשה הרוכב אם ישקול את הפעלתה בהתאם לאמור מעלה ולא יהסס לעמוד על זכויותיו במקרה בו המשטרה מבקשת לעשות שימוש מפליל בסרטון. ובכל מקרה – רכבו בזהירות וצייתו לחוקי התנועה, גם כדי שמצלמת התיעוד שברשותכם תשמש אתכם ככלי להגנה ולא תשמש ככלי שפועל נגדכם.
עו"ד עמרי ארגמן הוא מומחה בדיני תעבורה.
