קטגוריה: לרוכב המתחיל

תנאי שרב שוררים ברחבי הארץ ובכל זאת אנחנו ממשיכים לרכוב בכביש ובשטח; ננתח את ההשפעות על הגוף ועל האופנוע.

אתם מרגישים את החום בחוץ ובכל זאת חייבים לעלות על האופנוע בשביל לרכוב לעבודה, לסידורים או לכיף עם חברים אמיצים. אם זה רכיבות פנאי אז ניתן לכוון לשעות המוקדמות והקרירות יחסית, פריבילגיה שלא בהכרח קיימת בשעת הרכיבה לעבודה. אבל עדיין, גם אם תצאו לפני צאת החמה – רוב הסיכויים שתגיעו לשעות עומס חום קיצוניות. האופנוע לוהט, ביגוד המגן אינו מאוורר והגוף כולו סובל. במצב זה טמפרטורת הגוף עוברת את 40 המעלות ואף יותר, בטח אם משולב מאמץ גופני.

הרע: התייבשות

במהלך הרכיבה והחשיפה לשמש ולחום מתקיים תהליך הדרגתי של עליית חום הגוף המלווה בהתייבשות. המשמעות לכך היא שאנו מאבדים כמויות גדולות של נוזלים, המהווים כ-70% מגופנו. לגוף יש מנגנון הזעה אשר נועד לנסות לקרר את עצמו, אך בהיעדר מספיק נוזלים לקירור, ובנוסף המיגון על גופנו אשר מפריע לעניין יותר מאשר תורם ובשל פגיעה במנגנונים שונים האחראים על ויסות הטמפרטורה – חום הגוף ממשיך לעלות ולגרום לנזקים חמורים לתאים ולתפקוד האיברים החיוניים. התסמינים הראשונים כתוצאה מהתייבשות מופיעים כבר כש-2% מנפח נוזלי הגוף כבר אבד. בשלבים מוקדמים מתבטאת ההתייבשות בתחושת צמא, אובדן תיאבון ועור יבש ולוהט. לעתים גם בכאבי ראש, חולשה, אי-יציבות או סחרחורות. הרפלקסים שלנו מואטים ואנו עושים טעויות ברכיבה היכולות לבוא לידי ביטוי בנפילה מביכה בשטח ועד לתאונה חמורה בכביש.

במצב של התייבשות חמורה, בה אנחנו כבר מדברים על אובדן של כ-5% מנוזלי הגוף או יותר, עולה קצב הלב יחד עם קצב הנשימה, אשר נעשית גם שטחית יותר (כמו כלב לדוגמה). בנוסף, יש ירידה בלחץ הדם, מורגשת התכווצות שרירים, פרכוסים, הקאות ולעתים אובדן הכרה. התייבשות גם משנה את מאזן המלחים בגוף וגורמת לשינוי ברמת הנתרן והאשלגן בגוף. המשמעות היא פגיעה בפעילות הכליות עם אפשרות ליצירת נזק כרוני. בשל איבוד הנוזלים ודילול מרכיבי הפלזמה יורד לחץ הדם, וכך נפגעת זרימת הדם רווי החמצן לתאים ולאיברי הגוף, דבר העלול להוביל לפגיעה חמורה בתפקוד אותם האיברים.

הגרוע: מכת חום

מכת חום נגרמת בהשפעת טמפרטורות חיצוניות גבוהות ושילוב של מאמץ גופני עצים. מכת חום בדרך כלל מופיעה עם חום גוף של יותר מ-40.5 מעלות צלזיוס, בשילוב עם דיסאוריינטציה (חוסר התמצאות), סחרחורת, בלבול בדיבור וחשיבה, כאבי ראש, חולשה, הזעה מרובה ועור חיוור. מכת חום היא מסוכנת ועלולה – בהעדר עירוי ופינוי מיידי – להוביל למוות.

מניעה וטיפול

בראש ובראשונה, אם יש לכם את האפשרות בחרו שלא לרכב בתנאי חום קיצוניים כמו אלו של הימים הנוכחיים, בטח אם אתם לא נמצאים בקו הבריאות או בכושר גופני או כושר רכיבה נאותים. הקפידו על שתייה מרובה ערב הרכיבה ובוודאי לפניה. בכל רכיבת פנאי הקפידו על עצירה במקום מוצל בכל פרק זמן של 50-30 דקות על-מנת לקרר את האופנוע ולקרר את עצמכם. במהלך אותה עצירה הקפידו לשתות ולשתות, ואם יש אפשרות אז מומלץ להוריד את הביגוד על-מנת לאפשר אידוי של הזיעה, התורמת להורדת טמפרטורת הגוף.

שימו לב לסימפטומים המרמזים על התחלת התייבשות או מכת חום. אם אתם או רוכב נוסף מתחילים להפגין את הסממנים האלה – עצרו מיד במקום מוצל ותנו לו לשתות בצורה איטית והדרגתית. אם יש ספק וחשש לבריאות אותו רוכב – חובה לקרוא לכוחות הצלה ולפנותו למיון הקרוב. בכל מקרה, גם אם הוא חוזר לעצמו אין להמשיך את הרכיבה משום שגדולים הסיכויים לנפילה או לתאונה.

נוזלים

מרכיב סופר חשוב שמזכה את עצמו להרחבה בקטגוריה נפרדת. כאמור, כל השלבים המובילים לרכיבה מחייבים משטר נוזלים קפדני. החל מהימים שלפני הרכיבה, דרך הרכיבה עצמה, ועד כיממה לאחר הרכיבה המאומצת. מתן שתן תכוף ושקוף הוא האינדיקטור הטוב ביותר למאזן נוזלים תקין.

בזמן הרכיבה אנו מזיעים, ובמיוחד בימי הקיץ החמים. תהליך ההזעה הוא הדרך של הגוף לפנות חום מעצמו, אולם עם הזיעה נפלטים גם מרכיבים כמו מלחים ומינרלים. בחוסר של אלו הרוכב ירגיש בעיקר כיווצי שרירים, אך גם סחרחורות וחוסר ריכוז. לכן, בראש ובראשונה יש לשתות נוזלים במהלך כל הרכיבה, והרבה.

על-מנת להשלים את החוסר במלחים ובמינרלים הנפלטים בזיעה ניתן להשתמש במשקה איזוטוני המיועד בדיוק בשביל זה. חשוב להדגיש שמשקאות איזוטוניים אינם מחליפים את המזון תוך כדי הרכיבה, שכן הם אינם מספקים אנרגיה אלא רק ממלאים חוסרים של חומרים שנפלטו בזיעה.

אם משקאות איזוטוניים יקרים מדי עבורכם, ניתן לייצר משקה שישלים את החוסרים הללו בצורה טובה למדי, ובזול יחסית:  למיכל השתייה שבתיק השתייה יש להוסיף חצי כפית מלח שולחני לכל ליטר מים, כף של סוכר ענבים, רבע כפית מלח לימון, וכן מעט ויטמינצ'יק או מיץ תפוזים טבעי בשביל הטעם. הקפידו להכיר את המינונים הנכונים עבורכם ואת ההשפעה על גופכם לפני כן, ולא לנסות בפעם הראשונה ביום הרכיבה עצמה.

מומלץ לשתות לפחות חצי ליטר מים בכל שעת רכיבה, אך בצורה מדורגת ובמנות קטנות. ברכיבה מאומצת בימי הקיץ אפשר להכפיל את הכמויות ולשתות כליטר מים בשעת רכיבה.

גם האופנוע עובד קשה

טמפרטורת העבודה של המנוע היא אחד הגורמים העיקריים המשפיעים על אמינותו וביצועיו. חום רב עלול גם לגרום לתערובת בתא הבערה להידלק לפני שמערכת ההצתה שולחת מתח אל המצת, בהתאם לתזמון ההצתה המתוכנן (Pre-Ignition). דבר זה יגרום לתופעה המזכירה צלצולים במנוע (דטונציה) והנזק בעקבותיו יכול להיות הרסני למנוע. אם תבחרו לרכוב עכשיו הארד אנדורו בעומס חום קיצוני, קחו בחשבון שהבלאי למנוע ולמערכות המשנה יהיה גבוה יותר ויהיו לכך השלכות. בנוסף, חשיפה ממושכת לשמש ולחום גם יכולה לגרום לבלאי למעטפת החיצונית שלו כגון המושב, המשקף, הפיירינג או הפלסטיקים.

יש גם את הברור מאליו כמו טמפרטורת העבודה של המנוע ותקינות מערכת הקירור. בימים חמים הקפידו שבעתיים על בדיקת מפלס נוזל הקירור לפני הרכיבה, והקפידו שטמפרטורת העבודה במהלך הרכיבה תקינה וכי המאוורר נכנס לפעולה כשהאופנוע אינו בתנועה – למשל ברמזורים – כך שטמפרטורת נוזל הקירור אינה עובדת את ה-106 מעלות צלסיוס או קצת יותר. ברכיבה בין-עירונית הקפידו שטמפרטורת המנוע עומדת על סביב 85-80 מעלות צלסיוס. טמפרטורות גבוהות עלולות לגרום להרס מיידי של המנוע כתוצאה מדפורמציה.

דבר נוסף שעלינו לקחת בחשבון הוא התחממות מערכות ההינע ומכלולי השלדה. כך למשל, ברכיבת כביש בחום גבוה הצמיגים יעברו בקלות את ה-80 מעלות צלסיוס ועלולים להגיע גם לסביבות 100 מעלות. טמפרטורה כזו בשילוב של אספלט לוהט יובילו כמעט בוודאות לאחיזה פחות טובה עם אפשרות להחלקה. הקפידו להרגיש את מצב הצמיגים והאחיזה ולרכוב בהתאם. גם השמן שבבולמים מגיע לטמפרטורות גבוהות מאוד – במיוחד בבולם האחורי. המשמעות היא שיכוך פחות טוב והצמדה פחות טובה של הגלגל את הכביש. לכן, בתנאי חום קיצוניים לחצו את האופנוע הרבה פחות מהרגיל.

תופעה נוספת שבה נתקלנו בימים של חום כבד, ובימים האחרונים ביתר שאת, היא תופעה של קטנועים ואופנועים שבהם משאבות הדלק יוצאות מכלל שימוש בעקבות החום הכבד. בנזין מתחיל להתאדות ב-35 מעלות, ולכן בימים חמים שכאלו דלק רב שנמצא במיכל או במערכת הדלק מתאדה לפני הזמן והופך לגז. כתוצאה מכך הלחץ עולה – גם במיכל הדלק ובמשאבת הדלק, אבל גם במערכות למניעת זיהום אוויר כמו קניסטרים למיניהם שאוגרים אדי דלק ומעבים אותם בחזרה לנוזל. הקפידו על פתיחת מיכל הדלק כמה פעמים ביום, ואם אתם רוכבים בחום של צהריים אז גם במהלך הרכיבה (יש לעצור בצד, לפתוח את מיכל הדלק על מנת להשוות לחצים, לסגור את המיכל ולחזור לתנועה), ובנוסף הקפידו על חניית האופנוע באזור מוצל בלבד.

בשורה תחתונה: השתדלו להימנע מרכיבה בתנאי חום קיצוניים, או שתחכו לחורף – שבו האופנוע עובד טוב יותר. 

לפני מספר ימים דיווח אגף התנועה של משטרת ישראל כי רוכב אופנוע בשנות ה-20 לחייו נתפס במהירות 217 קמ"ש לאחר שנקלט באמצעות מכשיר הממל"ז (מד מהירות לייזר). "עם זיהוי האופנוע, החלו השוטרים שנערכו מבעוד מועד לבצע חסימות ומעקב אחרי הרוכב, ולאחר מספר ק"מ הצליחו לצמצם מרחק ולעצור את האופנוע בחסימה שבוצעה בצומת אחיהוד".

פרסום המקרה בפוסט בעמוד הפייסבוק שלנו גרר מבול של תגובות, וביניהן גם חברים שתהו כיצד ייתכן לאור המהירות הגבוהה כי השוטר שמר על קשר עין מרגע מדידת המהירות ועד לעצירת הרוכב. השאלה במקומה, שכן על פי פסיקת בית המשפט העליון שחלחלה גם לנהלי אגף התנועה שמופיעים בהוראות הפעלת מד הלייזר – נדרש השוטר לשמור על קשר עין רציף.

מדוע בכלל צריך לשמור על קשר עין? כיצד זה כלל מתאפשר לאור הפער בין הסטטיות של הניידת לבין המהירות הגבוהה בה נתפס הרוכב? האם די בקשר העין על מנת להוביל להרשעה, ובאילו טקטיקות משתמשים עורכי הדין בשביל להוביל לזיכויים של נאשמים בעבירת מהירות? עו"ד אלירן בלוטמן, מומחה לדיני תעבורה שמייצג בתיקי תאונות קטלניות ועבירות תנועה חמורות, משיב על השאלות החשובות בנושא.

מדוע צריך לשמור על קשר עין? הרי השוטר ראה את הרכב, כיוון את מד הלייזר אליו, והוא יכול להעיד כי מדובר על הכלי המסוים.

במקרה בו מדובר על מדידה ידנית באמצעות ממל"ז, שאינה מגובה בצילום של האופנוע או הרכב מבצע את העבירה, קיים סיכוי כי הרכב שייעצר לו תיוחס העבירה, לא ביצע אותה. כלומר, שהשוטר ידלוק אחר כלי אחר זהה והרוכב יורשע על לא עוול. הסיכון להיווצרות עוולה כזו עולה בהתאם לשכיחות הכלי על הכביש. כלל יסוד במשפט הפלילי הוא כי על התביעה המשטרתית להוכיח ללא צל של ספק סביר כי העבירה התקיימה, וכך, במקרה בו מצליחה ההגנה לפעור סדק בבניין הראיות, הדבר כאמור יכול להביא לזיכוי של הנאשם. במסגרת פסק דין מכונן בנושא כתב שופט בית המשפט העליון מאיר שמגר כי דווקא בעבירות מהירות יש להקפיד הקפדה יתרה בהוכחת היסודות העובדתיים המהווים את העבירה. לאור חשיבות העניין, חובת שמירת קשר העין וציון הדבר כלולה גם בחנ"א (חוברת נוסחי אישום דו"חות תנועה – א.א) שקיימת בכל ניידת תנועה ומתעדכנת אחת לתקופה.

אולם במקרה בו הרוכב נלכד במד הלייזר במהירות גבוהה של למעלה מ-200 קמ"ש, מן הסתם קשר העין ינותק מכיוון שייקח לשוטר זמן לצמצם את המרחק אליו. אז כיצד בכל זאת מורשעים רוכבים בעבירת מהירות?

ניתוק קשר העין כשלעצמו לא יסלול את הדרך לזיכוי, מפני  שעל ההגנה להוכיח ולשכנע את בית המשפט כי הדבר גרר גם בעיה בזיהוי. השופט לוקח בחשבון את הפער המובנה בין המהירויות, ומייחס חשיבות גם לפרטים מזהים ייחודיים שמצמצמים את האפשרות כי התרחשה טעות. אם השוטר כתב בדו"ח כי זיהה סימן ייחודי על גבי האופנוע, כגון סכמת צביעה נדירה, הדבר יקשה על מלאכת ההגנה.

ובכל זאת, ההגנה צריכה לשלול את האפשרות לקיומו של קשר עין רציף. כיצד היא עושה זאת?

ישנן מספר אפשרויות לבצע זאת. לדוגמה – בדיקת המרחק בין הנקודה בה נלכד הרוכב במד הלייזר לנקודה בה נעצר. בשלב הראשון צריך לברר את מספר המטרים שעבר הרוכב בשנייה אחת במהירות בה רכב. כך למשל, אם מדובר על 200 קמ"ש, התוצאה תהיה כ-55 מטרים בשנייה. בשלב הבא, בהנחה למשל, שהמרחק בין שתי הנקודות עמד על קילומטר, ניתן לקבוע כמה זמן נדרש לרוכב לעבור את תא השטח (חלוקה של 1,000 מטרים ב-55) – 18 שניות. השלב הבא הוא לחקור את השוטר במטרה לברר כמה זמן עבר מהרגע בו נלכד הנהג במד הלייזר ועד שזה התחיל לדלוק אחריו. מדובר על תהליך שבו השוטר 'מעבד' את המידע שנקלט במד, מקבל את ההחלטה לרדוף אחר הרוכב, נכנס לניידת או מניח את מד הלייזר ונותן גז. לרוב יהיה מדובר על פרק זמן של 6-3 שניות. בנוסף, לעתים ישנו שוטר על אופנוע הממתין ליציאה, ויוצא למרדף מיד כאשר השוטר המודד מסמן לו שנמדדה מהירות גבוהה. שיטה זו מקצרת משמעותית את פרק הזמן ליציאה למרדף.

בשלב הזה, כאשר ידוע מה המרחק שהיה בין השוטר לבין האופנוע, כמו גם המרחק שעובר האופנוע בשנייה, ניתן לחשב את המרחק שזה עבר בפרק הזמן שנדרש לשוטר בשביל להתחיל לרדוף אחריו. כך למשל, אם מכפילים 5 שניות שיהוי שחלו עד להתחלת המרדף ב-55 מטרים לשנייה (המרחק כאמור שעובר האופנוע בשנייה אחת במהירות של 200 קמ"ש), מקבלים 275 מטרים. בשלב הבא מבצעים 'הקפאת מצב', כלומר בוחנים בשטח האם בנקודה בה עמד השוטר, בהינתן המרחק שעבר האופנוע ולאור תנאי הדרך, ניתן היה לשמור על קשר עין רציף.

אם כך, כיצד המשטרה יכולה להוכיח כי נשמר קשר עין כאשר מדובר על רוכב שנתפס במהירות גבוהה בכביש מפותל?

זו בהחלט בעיה מבחינת המשטרה, ולאור פסק דין שניתן בנושא – כיום מעטים אם בכלל המקרים בהם השוטרים מכוונים את מד הלייזר בכבישים מפותלים. בפסק דין שניתן לפני מספר שנים, קבע השופט אלון אופיר כי הפעלת המכשיר בשעות החשיכה ובכביש שאינו ישר מעוררת ספק, ולכן תביא לזיכוי. אמנם פסק הדין מתייחס למכשיר הדבורה, אך הוא רלוונטי במידה לא מועטה גם לאכיפה באמצעות ממל"ז. בפסק דינו המליץ למשטרה להימנע לחלוטין מלבצע אכיפה בתנאים שכאלה. "הפעלת 'דבורה' בתנאים המתוארים – חשיכה וכביש מעוקל – תעורר בהכרח ספק, ולכן היא מיותרת", הוא מבהיר בהחלטתו לזכות את הנאשם, ומוסיף: "אין כל טעם בניהול תיקים שבהם רכיב הזיהוי מוטל בספק". עוד כתב השופט כי מדובר בחשיכה, עת הנאשם בהכרח 'נעלם' מאחורי העיקול בכביש – "מרגע זה, צריכה הניידת לבצע פרסה, כאשר אין לה קשר עין עם הרכב, ולאחר שהיא עצמה תעבור את העיקול, צריכים השוטרים לאתר את רכב שנמדד מתוך רכבים נוספים".

לסיכום, הוכחת קיומו של קשר עין, במיוחד כאשר מדובר על רוכבים שנתפסו במהירויות גבוהות, אינה מובנת מאליה, ובשונה מעבירות רבות אחרות – אין די בעדותו של השוטר בשביל להדוף את טענות ההגנה. בו בעת, על סניגור שמייצג בתיק כזה מוטלת משימה לא פשוטה כלל, ולרוב נדרש גם להסתייע בשירותיו של בוחן תנועה פרטי לצורך הוכחת הטענות.

רכבו בזהירות ושמרו על חייכם ועל רישיונכם. לדעתנו בתקופה הקרובה תחול עלייה דרמטית באכיפה – ובעיקר אכיפת מהירות – כפועל יוצא של הצורך למלא את מכסת הדו"חות והיעדים, ולאור תחושת ההתרופפות בציות לחוק בימי הקורונה.

בסוף השבוע האחרון התקיים ליד אשלים 'אימון ספר דרך' – אירוע שמטרתו הייתה ללמד ולתרגל שימוש בספר דרך בניווטים רכובים של ראלי-רייד. את סוף השבוע ארגנו בחינם וללא תשלום – בכדי להכניס רוכבים לתחום הראלי והניווט – שמוליק פאוסט שיזם את האירוע, דן קטנוב, רן סיטון, גלעד בצלאל ורפי כהן, וכן חברי עמותת הראלי-רייד וחברי קבוצת המרוצים של הגמל המעופף שעזרו לארגן ובאו לעזור ולחנוך.

אל האירוע הגיעו 18 משתתפים, מהם 6 'חונכים' מנוסים בניווט ספר דרך, מלווה ב-SBS, ו-10 רוכבים ללא ניסיון בניווט ספר דרך.

"חפש את המטמון"

בראלי-רייד ברחבי העולם מנווטים בעזרת ספר דרך ולא עם מכשיר GPS, מה שאומר שמשתמשים במד מרחק ומעין מפה בגליל ארוך, עם הוראות, סימנים, אזהרות, מרחק בין נקודה לנקודה ומרחק מצטבר.

למפה הזו קוראים, כאמור, ספר דרך, וזה בעצם תיאור של מה שתראה בדרך. 'טוליפ' הוא ייצוג ציורי של המסלול. כל צומת בתוואי מצויר כתרשים קטן המראה את עיצוב הצומת, ואת המסלול לנקודה הבאה.

הציורים הם רבים ומגוונים. כך למשל יכול להיות צומת פשוט, צומת עם מספר רב של שבילים מתפצלים, עלייה, ירידה, כניסה או יציאה מנחל או דרך ראשית או דיונה, יכול להיות ציור של בית ליד השביל או קובייה, סלע גדול, או כל דבר אחר שאליו נצטרך לשים לב בדרך ושיהווה נקודת ציון עבור הנווט.

ליד חלק מהנקודות יש אזהרות או סימני מקרא קצרים – חריצים, ירידות מסוכנות, דרך צרה, שלטי עצור, הגבלת מהירות, ועוד סימנים שונים שעל הנווט ללמוד ולדעת. בנוסף, אפשר גם למצוא את האזימוט לפנייה לשביל הנכון.

הפסיק הקטן שנמצא בכל שרטוט מסמן את הנקודה שבה נמדד המרחק. לרוב זה יהיה על הצומת, אבל לא בהכרח, שכן יכול להיות גם ליד גל אבנים שנמצא ליד, על מדרגה או כל אלמנט אחר שנמצא בשטח.

אם הנווט טעה באחד הסימונים ולקח פנייה או דרך לא נכונה, הוא יהיה חייב לחזור לנקודה האחרונה, להתאפס ולהמשיך בניווט.

מה צריך בשביל לנווט בספר דרך? 

ראשית, מד מרחק מדויק. הרוב משתמשים ב-ICO שנותן מרחק מצטבר (ברכבים משתמשים לרוב ב'טרה טריפ' ומאפסים בין הנקודות).

שנית, מכשיר תצוגה וגלילה לספר דרך. מכשיר כזה מגיע עם מתג חשמלי שנמצא בדרך כלל על הכידון בצד שמאל, ותפקידו להעביר בין הנקודות. ישנם רוכבים שמשתמשים בטאבלט או בטלפון עם אפליקציה ייעודית, ונעזרים בשלט חיצוני לגלול את המסך.

לבסוף, מד אזימוט. יש רוכבים שמשתמשים ב-ICO שמשמש גם למרחק וגם לאזימוט, יש שמרכיבים ICO נוסף עבור האזימוט בנוסף לזה אחראי למדידת המרחק, ויש רוכבים שמשתמשים בטלפון סלולרי ישן שמורכב על הכידון ותפקידו להציג את האזימוט.

את ספר הדרך מקבלים המתחרים בראלי-רייד בערב שלפני יום הרכיבה, אך לעתים גם רק כמה דקות לפני היציאה לדרך. כשיש זמן, רוב המתחרים יעברו על ספר הדרך לפני ויסמנו לעצמם נקודות להתייחסות. חלק יסמנו במרקרים צבעוניים פניות ונקודות ציון, חלק יתרגמו את המקרא או יכתבו לעצמם הערות שיחשבו שיצטרכו בדרך.

בתמונה ניתן לראות כמה 'טוליפים', כשאנחנו נתייחס לשתי נקודות הנמצאות במרחק של 190 מטרים אחת מהשנייה:

נקודה 181, ק"מ מצטבר 38.67 – שלושה סימני קריאה שמסמנים אזהרה רצינית, קו עם V באמצע שמסמן לנו חריץ קרקע, חץ למטה שמסביר שזו ירידה, ומדרגה.

נקודה 182, ק"מ מצטבר 38.86 – צומת שבילים, פנייה ימינה באזימוט 166 מעלות, בצד השמאלי להמשך השביל יש דיונה, ובין המשך השביל לפנייה ימינה יש קרקע שנפלה / בור / חריץ ואיזושהי קופסה שכנראה כשתגיע לשם תבין על מה מדובר.

חוויה תלת-ממדית

בחוויה האישית שלי מסוף השבוע אני יכולה לספר ששילבתי כמה דברים שעשיתי בעבר ביחד: רכיבה ותחרות באנדורו, ניווט בראלי לג׳יפים (אבל עם GPS), וכן ניווט בעזרת ספר דרך (אבל בתור נווטת שיושבת ליד נהג SBS.

החוויה אדירה! תחשבו על ההרגשה של ילד שרץ עם מפה ומחפש מטמון, תוסיפו לזה רכיבה בתוואי שטח משתנים במהירות שלוקחת כל אחד אל הקצה שלו, שכן אחרי הכל מדובר בתחרות, וכמו כולם אתה רוצה להגיע מהר ככל האפשר. לכך תוסיפו מיומנות קריאה ושינון של הטוליפ הבא תוך כדי רכיבה בכדי שלא תצטרך לעצור וכמה שפחות להאט, ותתחילו להבין את גודל האתגר.

כשכל האלמנטים מתחברים יחד לרכיבה וניווט שוטפים, זהו אדרנלין טהור עם הרבה אתגר. עד כמה החוויה מהנה? ובכן, כל מי שהשתתף באירוע מדבר עכשיו על הפעם הבאה, על איזה ציוד כדאי לקנות ומאיפה, ועל איך הוא מביא חברים נוספים שיחוו את חוויית הניווט והרכיבה בשטח. וכמובן – כולם חושבים על השתתפות במרוצי ראלי-רייד.

ככל הנראה בעתיד הקרוב יתקיימו אירועים נוספים מעין אלו, ואפשר להתעדכן בעמוד הפייסבוק עמותת הראלי-רייד הישראלי ובעמוד של קבוצת המרוצים הגמל המעופף.

חוק לחוד ומציאות לחוד: באופן חריג ובניגוד למרבית הפסיקות שניתנו עד כה בנושא, קבע בית המשפט כי למרות שהרוכב הפר את החוק ונסע בין טורי המכוניות בפקק, האחריות לתאונה מוטלת במלואה על הנהג.

"הייתי ליד הנהג ופתחתי את הדלת פתיחה בזווית של בערך 40-30 ס"מ, ופתאום ראיתי גלגלים של אופנוע מתחת לדלת" – כך נפתחה עדותה של הנהגת, שמספרת את הסיפור של מאות מקרים שמתרחשים מדי שנה – שבהם נוסע ברכב פותח דלת על רוכב אופנוע שעובר – ומובילים לפציעה של הרוכב. החוק היבש אמנם לרעת הרוכבים ואומר שחל איסור לנסוע בין נתיבים, אולם פקקי התנועה האין-סופיים הביאו להתגבשות של נוהג על-פיו ההשתחלות בין הרכבים מותרת והמשטרה אינה אוכפת עבירה זו.

הבעיה מתעוררת כאשר מתרחשת תאונה, כי אז הרוכבים מגלים כי אמנם החוק אינו נאכף, אבל גם אם רכבו במהירות נמוכה – עצם הפרתו מייחסת להם רשלנות. וכך, תביעות רבות הסתיימו בחיוב מלא של הרוכב בתשלום פיצויים לנהג, או בחלוקת האחריות בין השניים. כך שפסק דינו של השופט מוטי פירר שניתן השבוע – בהחלט מעניין.

במקרה הנדון מדובר על תביעה נזיקית שהגישה חברת הביטוח AIG והמבוטחת שלה – נהגת הרכב שניזוק בעקבות פתיחת הדלק והחבטה שחטפה במפגש עם הרוכב. זה בוטח בפוליסת צד ג' בחברת איילון, אותם ייצג עו"ד אייל בדור ממשרדו של עו"ד אסף ורשה.

בעדותה מספרת הנהגת: "אני לא ציפיתי בחלומות הוורודים שלי שפתאום יגיח אופנוע, רצוני הוא לא לפגוע באף אחד". וזו בדיוק הבעיה אליה גם בית המשפט התייחס: החוק אמנם לא השתנה, ואיסור הרכיבה בין מכוניות עדיין בתוקף, אולם המציאות מחייבת את הנהגים לצפות מצב שכיח זה. כב' השופט מוטי פירר ציין בפסק דינו כי מדובר בתופעה שגרתית ורגילה "אשר היה עליה לצפותה ולכן היא אחראית לקרות התאונה".

השופט מציין כי שני הצדדים הסכימו שהדלת נפתחה לתוך מסלול נסיעת האופנוע בפרק זמן שקדם כשתי שניות לחלוף האופנוע. במצב כזה "אחריות מוגברת מוטלת על אדם היוצר סיכון חריג בדמות פתיחת דלק בעת עמידת רכבים בטור לקראת רמזור". ומה לגבי תרומתו של הרוכב להיווצרות התאונה מעצם העובדה כי רכב בין הנתיבים? זניחה. בית המשפט מבהיר כי משעה שיכול וצריך הנהג לצפות רכיבת דו-גלגלי בין הטורים, האחריות במלואה עוברת אל כתפיו.

עו"ד אסף ורשה, שמכהן גם כיו"ר ועדת נזיקין בלשכת עורכי הדין, אמר לפול גז: "בית המשפט, הדן בתביעה אזרחית (בשונה מהליך תעבורה פלילי), קובע כי יש להתאים את מציאות חיינו לנהיגה למעשה. פסיקה אמיצה שנותנת ביטוי לפקקים הבלתי מסתיימים בארצנו".

חשוב להדגיש כי מדובר על פסיקה בערכאה של בית משפט השלום בלבד, ואין היא יוצרת כלל אצבע שמחייב בכל מקרה ומקרה, וכל תאונה נבחנת על פי נסיבותיה, מיקום כלי הרכב ועדויות ככל שקיימות. בכל מקרה, לעולם בעת רכיבה בין מכוניות בפקק עומד, הקפידו להסתכל רחוק, לתכנן את נתיב הנסיעה, לשמור על המרחב האישי תוך כדי תנועה, וכמובן לרכוב במהירות נמוכה מספיק שתאפשר לכם להגיב לסטיות כאלה ואחרות של כלי רכב בפקק ולפתיחת דלת. זכרו תמיד שנהגים התקועים בפקקי תנועה יחפשו את הדרך הקצרה ביותר, ינצלו כל פרצה שימצאו, ולא יהססו לפתוח דלת ללא כל התחשבות. אל תהיו בפרצה הזו. רכבו בזהירות.

תודה לעו"ד אסף ורשה על העזרה בהכנת הכתבה.

כתב: עו"ד אסף ורשה

מזג האוויר הסוער שפוקד את ישראל בימים אלו וכמויות הגשם החריגות שהומטרו עלינו תוך זמן קצר, הציפו את רחובות רבים בישראל וגרמו לנזקי רכוש כבדים. אבל לא רק מאות רכבים הוצפו והוצאו מכלל שימוש אלא גם לא מעט כלים דו-גלגלייים שטבעו בשטפונות. הבעיה היא שבניגוד למכוניות, שרובן מבוטחות, חלק משמעותי מבעלי האופנועים והקטנועים לא רכשו ביטוח מקיף. מה הסיכוי כי הרשות המקומית שבשטחה טבע הקטנוע תפצה את בעליו? והאם הוא צפוי לקבל את מלוא שוויו ביום הטביעה?

לא צריך להיות פרופ' למשפטים בשביל להניח שהרשות תטען שמדובר על כוח עליון ושאין לה יכולת לחזות זאת. כיצד ניתן להתמודד עם הטענה הזו?

נדמה כי בשנים האחרונות חל תהליך חזרה בתשובה המוני של הרשויות המקומיות בישראל. אין זה משנה אם מדובר על עץ שנפל, קטנוע שטבע או מפגע אחר שגרם לנזק – המכנה המשותף הוא כי הן מיד מסתתרות מאחורי הטיעון הזה. אלא שבתי המשפט קבעו לא אחת כי הרשויות המקומיות נושאות באחריות על מערכות הניקוז בתחומן ועליהן חלה החובה לדאוג לתקינותן, ובכלל זה לצפות כי מטחי גשם כבדים יציפו את הרחובות. כך למשל, בפרשת עיריית חיפה קבע בית המשפט העליון כי במקרה של שיטפונות אין מדובר בתופעה חריגה, וכי על הרשות להיות מוכנה להתמודד עם תופעות אלו מכוח חובת הזהירות המוטלת עליה. כב' השופטת חיות כתבה כי "אין לקבל את טענת העירייה כי בשל היקפם החריג של גשמי החורף, אין לייחס לעירייה יכולת או חובה לצפות מראש את הפגיעה העלולה להיגרם כתוצאה מכך".

השאלה היא האם הרשויות יכולות וצריכות היו לצפות כמות משקעים כה גדולה שתרד בפרקי זמן כל כך קצרים כפי שירדו בשבוע האחרון. לכאורה, אף אם כן, מדובר על סוגיה תקציבית, כשעלות התאמת מערכות הניקוז להיקף משקעים כה גדול וכה חריג – אינה מצדיקה זאת. המערכות תוכננו לקלוט ולהתמודד עם כמות מסוימת של מי גשם, אולם בשנים האחרונות אנו רואים רואים עלייה בכמות המשקעים, כך שהטענה כי הן הופתעו לחלוטין עשויה שלא להתקבל על-ידי בית המשפט. כמו כן, ישנם לא מעט אזורים בהם מדובר על הצפה שיטתית שחוזרת על עצמה מדי חורף, כך שבנוגע אליהם, הסבירות כי הטיעון שלהן יתקבל – נמוך עוד יותר.

כיצד ניתן לקבוע מה כמות המשקעים שגרמה לנזק?

זו סוגיה משמעותית וטענה שהרשות תאלץ להתמודד איתה, שכן לא מן הנמנע כי למרות שבתל-אביב למשל ירדו 83 מ"מ של גשם, הקטנוע הוצף כבר לאחר ירידת 30 מ"מ. הנתבעת תיאלץ להוכיח שהיא תחזקה כראוי את מערכות הביוב שלה שאפשרו ניקוז וסילוק של כמות הגשמים עימן הן תוכננו להתמודד.

האם הרשות היא הכתובת היחידה אליה ניתן להפנות את האצבע המאשימה?

לא. ניתן לבדוק הטלת אחריות על גורמים נוספים. באחד המקרים ביצעה מע"צ תיקונים בכבישים, וההצפות מילאו את הבורות והשקיעות שנוצרו בכביש. נהגים נקלעו לתאונות דרכים בשל השקיעות בכביש שהתמלאו במים, אותן לא ראו בשל החושך והסערה. הוטלה על מע"צ אחריות בגין היעדר שילוט מספיק.

מדובר על צבר תביעות שיכולות להגיע לסכומי עתק. פסיקה כזו אינה יכולה למוטט כלכלית את הרשות?

הרשויות המקומיות מבוטחות. אמנם הביטוח נכנס לתוקף רק מעל נזק בגובה מסוים, אולם היה ותוגשנה מאות תביעות, מי שיישא במרבית הנטל היא המבטחת. למעשה, לרבות מהרשויות המקומיות היה נוח להישען על הפוליסה ולגלגל את האחריות אליה, במקום להקצות תקציבים נאותים לצורך שיפוץ התשתיות.

ומה הדין במקרה שלא מדובר על הצפה אלא לדוגמה על חפץ שעף ופגע בקטנוע?

חפץ שיכול לעוף ולגרום לנזק צריך להיות מקובע באופן שימנע זאת. כך למשל, בית משפט השלום בנתניה פסק פיצויים של כ-70 אלף שקל לבעלת רכב שנפגע מקולטנים של דודי שמש שהתנתקו ממקומם ביום חורפי סוער. השופטת ליאת הר-ציון הטילה את האחריות על בעלת הדירה שהקולטים בבעלותה, מאחר שהתרשלה כשלא החליפה אותם במשך 35 שנה ולא נערכה לסופה הצפויה.

ומה לגבי בעלי הקטנוע? האם לא ניתן לייחס לו רשלנות תורמת בגלל שהשאיר את הכלי במקום מועד לפורענות?

כמו הרשות, גם כלל התושבים מקבלים בצורה כזו או אחרת התראה על תנאי מזג אוויר חריגים ועליהם להתנהג בסבירות. הותרת הכלי במיקום פגיע שמגדיל את האפשרות כי יוצף, עשויה להוות טענה לרשלנות תורמת מצידו. כך למשל, הותרת הכלי בחניית דו-גלגלי בצד הכביש יכולה להתפרש כחוסר אחריות, זאת לעומת מצב בו הכלי הועלה למפלס גבוה יותר.

הכותב הוא יו"ר משותף של פורום הנזיקין בלשכת עורכי הדין ומומחה לדיני ביטוח.

ביום חמישי האחרון פרסמנו לראשונה על כוונת אגף התנועה של משטרת ישראל לבצע אכיפה כנגד רוכבי דו-גלגלי שירכבו בשוליים. כלי תקשורת רבים בארץ, כולל המרכזיים שבהם, עשו פולו-אפ לאייטם שפרסמנו, ובקרב הרוכבים מפלס ההתמרמרות גאה ואף גלש, עד לשיא של רכיבת המחאה בנתיבי איילון ביום ראשון בבוקר.

ביום ראשון כבר הודיע דובר אגף התנועה כי לא תהיה אכיפה גורפת כלפי רכיבה על השול, אלא רק כנגד רוכבים שישתוללו, ירכבו מהר, יסכנו את שאר משתמשי הדרך ולא יכבדו את הכללים. רוכבים אשר ירכבו לפי הכללים – לא תבוצע נגדם אכיפה. בכתבה זו נעשה סדר ונסביר בדיוק מה מותר ומה אסור לעשות על השול.

רקע – החל מ-2008

בשנת 2008 נוצרה הסכמה בין נציגי הרוכבים (מועדון האופנועים הישראלי) לבין אגף התנועה בראשות ניצב שחר איילון, כי לא תבוצע אכיפת משטרה כנגד רוכבי דו-גלגלי שירכבו על השול הימני בעת עומס תנועה. הרציונל היה שמבחינה בטיחותית עדיף לרוכבים לרכוב בזמן עומס על השול מאשר על הכביש בין המכוניות, והתנאים היו שמדובר על השול הימני בלבד (מצד שמאל לא מדובר בשול אלא בקו הפרדה לבן), במהירות סבירה, ומבלי לסכן את שאר משתמשי הדרך.

חשוב לציין שעל אף שלא התבצעה אכיפה, עדיין רכיבה על השול הייתה פעולה שנוגדת את תקנות התעבורה, וכל שוטר יכול היה לתת דו"ח לרוכב אשר רכב על השול. בנוסף, במקרה תאונה על השול שבה היה מעורב רוכב דו-גלגלי – האשמה הייתה נופלת עליו ברוב המקרים, שכן כאמור רכיבה על השול אסורה, גם אם לא נאכפת.

ההסכמה הזו עמדה בתוקף 11 שנים ברציפות, עד עכשיו. בשבועות האחרונים היינו עדים לסדרת תאונות דרכים קטלניות שבהן היו מעורבים רוכבי דו-גלגלי. בכלל, שנת 2019 תשבור שיא שלילי במספר ההרוגים בקרב רוכבי הדו-גלגלי, כשנכון לכתיבת שורות אלו מדובר על 63 רוכבים מתחילת השנה, כשבשנת 2017 כולה – השנה השחורה ביותר אי-פעם במספר ההרוגים על דו-גלגלי – נהרגו 61 רוכבים. עם העלייה הדרמטית במספר ההרוגים, באגף התנועה חיפשו דרכים להילחם בתאונות הדרכים. אחת הדרכים הייתה לאסור רכיבת דו-גלגלי על השול, וזאת בשל העובדה ש-3 מתוך ההרוגים השנה נהרגו על השול.

מה מותר?

במסגרת ההסכמה של אגף התנועה, לא תתבצע אכיפה כנגד רוכבי דו-גלגלי שרוכבים על השול, בתנאי שמתקיימים כל התנאים הבאים:

עומס תנועה (פקק תנועה), רכיבה בשול הימני, במהירות סבירה ומבלי לסכן את שאר משתמשי הדרך.

אנחנו ממליצים לרכוב על השול במהירות איטית שלא עולה על 30 או 40 קמ"ש מעל מהירות התנועה. כלומר אם מהירות התנועה היא 0 קמ"ש (פקק עומד) – מהירות הרכיבה צריכה להיות עד 40 קמ"ש. נזכיר שוב שגם אם לא מתבצעת אכיפה, עדיין מדובר בפעולה שמנוגדת לתקנות התעבורה, וכי ככל שרוכב קיבל דו"ח משוטר גם אם רכב לפי ההוראות הנ"ל – הדו"ח חוקי וקביל.

מה אסור?

עד עתה נדירים היו המקרים שבהם התבצעה אכיפה על השול, ומדובר היה במקרים קיצוניים בלבד. מעתה והלאה, לפי ההוראה של אגף התנועה שניתנה לשוטרים בשטח, תתבצע אכיפה כנגד רוכבי דו-גלגלי על השול שירכבו לא לפי הכלל שנקבע בהסכמה, כשנכון לעכשיו מי שיקבע אם הרוכב עמד בתנאים או לא הוא השוטר בשטח. הדו"ח הוא לפי סעיף 6680 – נהיגה שלא בכביש (רכב דו-גלגלי), והקנס על העבירה הוא 250 ש"ח ללא נקודות.

חשוב לדעת שבסעיף 6680 לא ניתן לקבל דו"ח אזהרה – גם אם לרוכב אין עבירות קודמות שנים רבות. 

באילו מקרים יינתן דו"ח?

• רכיבה מהירה על השול
• עקיפת רוכב אחר על השול
• שימוש בשול לצורך עקיפת רכב
• רכיבה על השול שלא בעומס תנועה (פקק)
• השתוללות על השול
• רכיבה המסכנת משתמשי דרך אחרים
• רכיבה על אי-תנועה צבוע (תמרור 815)
• רכיבה על שול שמאלי (מעבר קו הפרדה)

האכיפה תתבצע באזורים מרכזיים כמו נתיבי איילון, כביש החוף וכביש 5, על-ידי שוטרים על אופנועים, שוטרים בניידות, שוטרים המצוידים באמצעי עזר כמו מצלמות, וכן על-ידי מצלמות טקטיות המופעלות מרחוק.

עוד חשוב לזכור שבמקומות רבים השול הימני מלוכלך והסיכוי לתקרים גדל משמעותית, לכן כדאי להימנע ככל האפשר מרכיבה על השול שלא לצורך. עוד חשוב לזכור ונדגיש זאת בפעם השלישית: רכיבה על השול אינה חוקית, ובמקרה תאונה הרוכב עלול לצאת אשם. בנוסף, ככל שיינתן דו"ח גם אם הרוכב עמד בתנאים – הדו"ח חוקי וקביל.

נדגיש כי בכל מקרה אסור לרכוב על 'השול' השמאלי' – שאינו נחשב שול בכלל. רוכב שייתפס כשהוא רוכב משמאל לכביש עלול לחטוף דו"ח על מעבר קו הפרדה רצוף (קו לבן).

אי-תנועה צבוע – תמרור 815

נזכיר שוב כי בתקופה האחרונה המשטרה אוכפת ביתר-שאת רכיבה על איי-תנועה צבועים (תמרור 815, לשעבר ד'14) – מה שנקרא בפי הרוכבים 'זברה'.

האכיפה תתבצע גם אם מדובר על עומס תנועה, כלומר מבחינת המשטרה בכל מקרה אסור לעלות על אי-תנועה צבוע, ובכל מקרה תתבצע אכיפה לפי סעיף 5512 – אי ציות לתמרור 815. אגב, גם הסעיף הזה אינו ניתן להמרה לאזהרה, ובכל מקרה יינתן דו"ח על סך 250 ש"ח ובלי נקודות.

האכיפה כנגד רוכבי דו-גלגלי שרוכבים על אי-תנועה צבוע מתבצעת על-ידי שוטרים שממתינים על השול, שוטרים שמוצבים על גשרים, וכן על-ידי מצלמות טקטיות שממוקמות בעיקר בנתיבי איילון.

אנו במערכת פול גז ממליצים תמיד לרכוב בזהירות ולפי כללי התנועה. רכבו בזהירות גם על השול, ורק כאשר ישנם עומסי תנועה כבדים. ועם כל חוסר הנוחות – גם בזמן עומס תנועה, כאשר מגיעים לאי-תנועה צבוע עלו בחזרה על הכביש ואל תעלו על אי-התנועה הצבוע.

לכאורה מדובר על סיפור שמלמד על רשלנות מובהקת מצד הרוכב: ספטמבר 2017, רוכב שנוסע ברחוב ביאליק ברמת גן במהירות גבוהה מחליק על כביש רטוב ממים שמקורם בעבודות שטיפה של המדרכה. לו היה מתאים את מהירותו לתנאי הדרך, קרוב לוודאי שלא היה מאבד את השליטה על האופנוע, סוטה שמאלה מנתיבו, פוגע ברכב נוסף ומוטח בחוזקה ארצה.

על פניו, השברים בצלעותיו וברגליו נגרמו בשל נהיגה בקלות ראש. תוסיפו לכך את העובדה שלא היה לו רישיון נהיגה תקף ולפיכך גם רכב ללא ביטוח חובה בתוקף, ותקבלו תיק סגור עם הרשעה ודאית. אלא שפרט אחד 'קטן' שכחה התביעה לציין – שלא מדובר סתם בכביש רטוב, אלא במקטע חשוך שהתמלא בעיסה שמנונית של פירות עץ הפיקוס הידועים לשמצה ביכולתם להוביל לאובדן אחיזה פתאומי ומהווים סכנה למשתמשי הכביש.

האם צריך להיות מומחה לתחום הבוטניקה והתחבורה גם יחד בשביל להסיק כי שטיפת מדרכה בלחץ מים לצורך סילוק פירות פיקוס, כאשר ברור שאלו זורמים לכביש, מהווה סכנה ברורה ומיידית ועל כן יש חובה לסגור את שני הנתיבים לתנועת כלי רכב? התשובה היא כמובן לא. אולם ההחלטה שלא לעשות זאת כמעט ועלתה לרוכב בחייו.

במסגרת המשפט העיד שוטר שנכח במקום בעת עבודתו מטעם העירייה בעת שזו שטפה את מדרכות רחוב ביאליק, שמספר כי בעודו מדבר עם חבר, לפתע שמע 'בום', הפנה את הראש וראה אדם שרוע על הכביש. בחקירתו הנגדית על-ידי בא-כוחו של הנאשם, עו"ד דוד אריכא המומחה לדיני תעבורה, הוא ציין כי "כאשר נופל הפרי הוא יוצא כמו עיסה שחורה ושמנונית, אחר כך שוטפים הכל עם מים חמים וקיטור, ויוצאים מים שמנוניים. בזמן התאונה לא סגרו את הכביש שכן שטפו צד ועברו למשנהו". אם לא די בכך, הוא אף ציין כי "היום נודע לי שהיו עוד מקרים באותו יום וזה לא המקרה הראשון". לשאלה האם לאור התאונה הוא מבקש שתתבצע חסימה של הכביש הוא השיב בחיוב.

רצף הכשלים בסיפור הזה לא מסתיים כאן. הבחירה של התביעה להגיש כתב אישום שכולל עבירה של נהיגה בקלות ראש, מצריכה ממנה להחזיק בתשתית ראייתית שמוכיחה מעבר לכל ספק סביר כי הנאשם נהג ברשלנות או במהירות שיש בה בנסיבות המקרה סכנה לציבור. מדובר על עבירה חמורה, שענישה על פיה יכולה להסתיים בשלילה לפרק זמן ארוך, ובמקרים חמורים של פגיעה בגוף – גם במאסר. אלא שבחקירת המקרה נפלו פגמים רבים שמעמידים בסימן שאלה גדול את בחירתה. בחקירתו מציין בוחן התאונות כי הגיע למקום התאונה רק לאחר שעה מרגע התרחשותה. תחילה טען כי הקטנוע לא הוזז ממקומו, אולם לאחר מכן שינה את גרסתו והסביר כי הוא מצא אותו על המדרכה. כמו כן, הוא לא ידע להשיב בוודאות האם המסקנה היא כי התאונה נגרמה באשמת הנאשם. "אני אומר שזה גם לפה וגם לפה", אמר בעדותו. בנוסף לכל, מסתבר כי היה במקום התאונה גורם נוסף, אך לטענת הבוחן הוא לא זכר אם חשב לגבות ממנו עדות.

זו העת לציין כי הבחירה לרכוב ללא רישיון נהיגה בתוקף מסוכנת וחסרת אחריות, וללא צל של ספק היה על המדינה להעמיד את הרוכב לדין, אולם הספק שמתעורר ממכלול העדויות בתיק היה צריך להדליק נורה אדומה במחלקת התביעות של המשטרה בטרם תבחר להאשימו גם בנהיגה בקלות ראש. למעשה, על התביעה להשתכנע שהעובדות אינן מתיישבות עם מסקנה רציונלית כלשהי אחרת מזו שהנאשם אשם, אולם נפל פגם בהתנהלותה. בית המשפט השלום לתעבורה בתל-אביב קבע כי לא מן הנמנע שתיתכן אפשרות אחרת לקרות התאונה: "מסתברת יותר להתרחשות התאונה מלבד נהיגה בקלות ראש והתנהגות הגורמת נזק אלא פשוטו כמשמעו, תאונה בעקבות החלקה עקב שמנוניות הכביש".

כב' השופט אריה זרזבסקי זיכה את הנאשם מעבירה חמורה זו: "לא עלה בידה של המאשימה להוכיח כי הנאשם עבר את העבירות המיוחסות לו בכתב האישום של נהיגה בקלות ראש והתנהגות הגורמת נזק במידה הנדרשת ברמה הפלילית". לצד זאת, הנאשם הורשע בעבירה של נהיגה ללא רישיון נהיגה וביטוח חובה.

לדברי עו"ד אריכא: "הבחירה של עיריית רמת גן שלא לחסום את הכביש הייתה יכולה להסתיים באופן טראגי. על אף שלרוכב לא היה ביטוח חובה , בכוונתנו להגיש תביעה נזיקית כנגדה בגין מכלול הנזקים הפיזיים שנגרמו לו. לעובדה כי היה או לא היה לו רישיון אין כל קשר לתאונה שנגרמה שלא באשמתו".

אנחנו אומרים: רכבו תמיד עם רישיון נהיגה ועם ביטוח חובה, והיזהרו מאוד בכבישי גוש דן בהם יש עצי פיקוס עם פירות הגורמים לכביש להיות מחליק במיוחד ואפילו שמנוני.

צילום: רונן טופלברג

יצרנית הרכבים אאודי השיקה לאחרונה בישראל דגם קרוסאובר חשמלי וחדש שנקרא e-tron. נשים לרגע בצד את המחשבות של כמה אופנועים נוכל לקנות במחיר הבסיס של 400 אלף ש"ח, ונתמקד בפיצ'ר אחד שמגיע עם הדגם: בעלות נוספת של כ-35,000 ש"ח ניתן להוסיף את החידוש הטכנולוגי האחרון – מצלמות שמחליפות את מראות הצד.

מדובר על שתי מצלמות אשר ממוקמות במקום של מראות הצד המסורתיות, ומשדרות תמונה לשני מסכים הנמצאים בדלתות הנהג והנוסע. הרעיון הוא להקטין את שטח הפנים של המראות, המועדות לשבירה, ולהקטין את הגרר שמייצר הרכב ובכך לשפר את צריכת הדלק. המצלמות גם אמורות לספק שדה ראייה גדול יותר – כך לטענת היצרנית. כרגע המסכים ממוקמים כאמור בדלתות הרכב, כי הנהג אינטואיטיבית מפנה את מבטו לצדדים, אך בעתיד הקרוב ייושם מסך אחד, ככל הנראה מפוצל, במרכז הרכב. באאודי כבר הצהירו שהטכנולוגיה תתפרס גם על שאר דגמי החברה.

כל עוד מדובר על גחמה של יצרנית אחת אז ניחא, אך גם יונדאי העממית – זאת שיש לכם בליסינג – הודיעה שבכוונתה להציע טכנולוגיה דומה בכל דגמיה. מטרת העל היא למנוע תאונות של סטיית רכב עיוורת או כאלה הנגרמות משטחים מתים. לכאורה זהו צעד מבורך, אך מה המשמעות מבחינת רוכבי האופנועים?

תאונות רבות נגרמות כתוצאה מרכב שפונה או סוטה לאחד הצדדים ופוגע ברוכב דו-גלגלי שלצידו. ברוב המקרים יאמר הנהג לאחר מכן שלא ראה שיש שם רוכב, ומי מאיתנו לא חווה אירוע כזה? אז לכאורה המצלמות אמורות לכסות יותר שדה ראייה ולזהות את הרוכב שנמצא לצד הרכב. לכאורה, משום שהטכנולוגיה טרם צברה מספיק שעות מנוע לבחון זאת. מה גם שלא תמיד התמונה במסכים ברורה, לדוגמה כתוצאה מהשתקפות שמש ישירה על המסכים. דאגה נוספת היא הפסיביות של הנהג שמאפשרת הטכנולוגיה. ברגע שהנהג יתרגל לפזול למסך הוא עלול לא להטריח את עצמו גם לסובב קצת את הראש בשביל לקלוט חפץ שנע לידו. טכנולוגיה מרדימה.

זה עוד לפני שדיברנו על בקרות שיוט אקטיביות או מכוניות עם יכולת נהיגה אוטונומיות, כמו שכבר יש על הכבישים. כל התפתחות הטכנולוגיה הזאת ברכבים, לדעתנו, בטח עד שהטכנולוגיה תבשיל, תיאלץ את הרוכבים להיזהר עוד יותר בכבישים ולפתח עוד יותר את אסטרטגיית הרכיבה שלהם, השמירה על המרחב האישי וההימנעות מנוכחות בקרבת כלי רכב אחרים. זאת לפחות עד שתימצא הנוסחה המוכחת שתשרת את כל הצדדים. כולם שואפים לשם ואנחנו אופטימיים, אך עד אז התרחקו מרכבים ותרכבו בחכמה ועם אסטרטגיה מסודרת.

מקומו של נהג רכב שביצע עבירת תנועה וגרם למותו של רוכב הוא בכלא. לא עבודות שירות, לא מאסר על תנאי ולא בשירות למען הקהילה. מאחורי סורג ובריח, ולפרק זמן ארוך. אלא שהדרך לשם עוברת בהרמת נטל ההוכחה ומעבר לכל ספק סביר. לשם כך, על המשטרה מוטלת החובה לאסוף את מכלול הראיות והעדויות על מנת לצייר תמונה ברורה וחד-משמעית לגבי נסיבות התאונה. אלא שלצערנו, התנהלות חובבנית מצד המשטרה בטיפול בזירה הביאה שוב לכך שנהגת שהורשעה בגרימת מוות ברשלנות לא תשב יום אחד במאסר בפועל. מדוע? המשטרה שכחה לבדוק את תכולת מצלמת הקסדה של המנוח.

התאונה הקטלנית אירעה בשנת 2015 בעיר רחובות. רכב פרטי מסוג קיה נסע ברחוב הרצל, כאשר באותה העת אוטובוס עמד בנתיב הימני לתנועה ישר בצומת ברמזור אדום, ולשמאלו עמד טנדר איסוזו. בשלב זה רכב המנוח על האופנוע שלו, לפני הנהגת בכיוון נסיעתה. בכתב האישום מצוין כי היא  "נהגה בין הנתיבים", כאשר בשלב מסוים היא התנגשה עם חזית צד שמאל של הקיה בחלקו האחורי של האופנוע. לאחר ההתנגשות היא פגעה בעוצמה עם חלקה הימני קדמי בפינה השמאלית אחורית של אוטובוס. כתוצאה מההתנגשות המנוח התנתק מהאופנוע ופגע בפינה אחורית ימנית של האיסוזו. בעקבות התאונה נקבע מותו במקום.

כנגד הנהגת הוגש כתב אישום לבית המשפט לתעבורה בפתח תקווה בגין גרימת מוות ברשלנות. גזר הדין – מאסר בפועל למשך 7 חודשים, פסילת רישיון למשך 5 שנים, מאסר על תנאי ופיצוי כספי בסך 10,000 שקלים למשפחת המנוח. השופט הרחום והחנון קבע אמנם כי רף הענישה בעבירה זו נע על הציר שבין 7 ל-14 חודשי מאסר בפועל, אולם בין היתר, בשל עברה התעבורתי התקין, היותה אימא לצעיר שסובל מבעיות נפשיות והפגיעה שתיגרם למשפחתה – הושתה עליה ענישה מקלה.

אולם הנהגת הגישה ערעור לבית המשפט המחוזי שסופו, כאמור, בהפחתה דרמטית של עונשה. בית המשפט מתח ביקורת על המשטרה שלא טרחה ליטול את המדיה הדיגיטלית שבקסדה. לו החוקרים בשטח היו טורחים לעשות את המתבקש, ניתן היה לקבל תשובה ברורה לגבי נסיבות התאונה. הנהגת אף טענה כי קסדת המנוח לא הייתה רכוסה כנדרש ומכאן שיש להקל בעונשה.

זה המקום לציין כי בתי המשפט קבעו לא אחת כי בעבירות של גרימת מוות ברשלנות יש מקום לענישה בדרך של מאסר מאחורי סורג ובריח בשל ערך קדושת החיים, כאשר הם מדגישים – אין בנסיבות האישיות כדי להצדיק חריגה מכך, אלא במקרים חריגים בלבד. אמנם בדרך כלל מדובר על נאשמים נורמטיביים, שמעדו והתרשלו בהיסח דעת של רגע, כאשר אירוע שכזה הוא טרגדיה בראש ובראשונה מבחינת הנפגע ובני משפחתו, אך גם מבחינתו של הפוגע. אולם בו בעת מציין בית המשפט – יש לתת את הדעת לכך שכתוצאה מהתרשלותו של הפוגע ניטלו חייו של אדם, ומכאן שעל הענישה לשקף זאת.

בשורה התחתונה כותב השופט כי בנסיבות אלה, ובין היתר בהתחשב במחדלי החקירה המעלים ספק בדבר מידת אשמתה, הנהגת תרצה עונש של תשעה חודשי מאסר בעבודות שירות במקום שבעת חודשי המאסר בפועל שגזר עליה בית המשפט לתעבורה. שאר רכיבי גזר הדין בתיק יעמדו על כנם.

עו"ד אסף ורשה מסביר כי בתביעה אזרחית בא הכוח צריך לשכנע את בית המשפט כי נכונות גרסתו מסתברת יותר מזו של יריבו. כלומר, בית המשפט יעדיף את הגרסה שהסתברות נכונותה היא יותר מ- 50%. מדובר על גישה שמעניקה משקל בכורה לשיקולי ודאות משפטית על פני שיקולי צדק נסיבתיים. מנגד, במשפט הפלילי רשאי בית משפט להרשיע את הנאשם רק אם כל ההסברים והפרשנויות שניתנו לראיות כמצביעים על חפותו נדחו כחסרי ערך. על בית המשפט להשתכנע שהעובדות אינן מתיישבות עם מסקנה רציונלית כלשהי אחרת מזו שהנאשם אשם בדין. הרף הגבוה נגזר מעקרונות חוקתיים של חופש האדם והגנה על חירותו האישית מפני מעצר ומאסר, כמו גם מפני פגיעה בכבודו.

אם יש לכם מיליון שקל בחשבון העו"ש, אתם  מוזמנים לדלג על הכתבה, אולם כל האחרים שאי-פעם חלפה בראשם המחשבה להרכיב חבר, ללא שיש ברשותם רישיון נהיגה תואם לכלי המסוים וביטוח חובה בתוקף ,חייבים לקרוא אותה ולהפנים טוב טוב את המסר – לעולם לא רוכבים על אופנוע ללא רישיון ולבטח לא מרכיבים נוסע.

הסיפור שלפנינו מתחיל בבחור שמספר כי בעודו מתהלך בשכונת מגוריו "כדי להוציא את העצבים מהראש", מבחין בחברו רוכב על טרקטורון. זה האחרון מציע לו להצטרף אליו לסיבוב הרגעה. כעבור זמן מה הרוכב מאבד שליטה על הכלי והמורכב עף היישר לעבר עמוד תאורה. כמו שקורה בנסיבות כאלו, החברות האמיצה בין השניים מתחלפת מהר מאוד ביריבות משפטית: הנפגע הגיש תביעת נזיקין בסכום של שני מיליון ש"ח כנגד חברו וכן כנגד קרנית, היות ולמעשה לא היה לכלי ביטוח חובה בתוקף. אלא שקרנית דחתה את הפנייה בטענה כי בזמן התאונה התובע ידע שהנתבע נוהג ללא רשות וללא רישיון נהיגה, מה ששולל ממנו את עילת התביעה לפי חוק הפיצויים לנפגעי תאונות דרכים. או במילים אחרות – שהנהג יתמודד לבד עם ההשלכות של ההחלטה שקיבל.

הדבר היחיד ששיחק לטובתו במקרה הזה, זו העובדה כי המורכב ידע שלרוכב אין רישיון נהיגה. במסגרת הדיון בבית המשפט טען בא כוחו של הרוכב כי לאור העובדה שהנפגע בחר לרכוב על הטרקטורון כשידע שלנתבע אין רישיון נהיגה, יש לראות אותו כמי שהסתכן מרצון. לחילופין נטען כי יש לייחס לנפגע אשם תורם משמעותי. בסופו של דבר החליט בית המשפט לקזז את הפיצוי אותו ישלם הרוכב בשיעור של 50%. כך יוצא כי במקום 2 מיליון ש"ח, ישולם 'רק' סכום של מיליון ש"ח, או ליתר דיוק 1,076,000 ש"ח אם מכניסים לתוך התחשיב את ההוצאות המשפטיות.

מי שקורא את הכתבה לבטח חושב כי מדובר על מקרה פרטי ועל החלטה שגויה ומאוד נדירה, אלא שהמציאות מלמדת אחרת לגמרי: לבתי המשפט בישראל מוגשות לא מעט תביעות של חברים שהורכבו , נפצעו ותבעו את הנהג. כך למשל, במקרה אחר שנדון, חויב רוכב לשלם 255 אלף ש"ח פיצויים לצעיר שהורכב על אופנוע. הצעיר שנסע על אופנוע אשר היה נהוג על-ידי צעיר אחר ללא כיסוי ביטוחי או רישיון נהיגה מתאים, יקבל פיצויים מקרנית בעקבות פציעתו בתאונת דרכים. רוכב האופנוע שהורשע בגין העבירות שביצע ישלם לקרנית את סכום הפיצויים.

אחת מהשאלות השכיחות שמועלות בנסיבות של תאונה ללא ביטוח חובה היא איך ייתכן כי הפיצוי מאמיר לסכומים של מאות אלפי שקלים, אף שלעתים הפגיעה אינה קשה מאוד והנפגע חזר במידה כזו או אחרת לתפקוד מלא. על מנת להבין זאת פנינו לעו"ד אסף ורשה, מומחה בדיני ביטוח ונזיקין, שישרטט עבורנו את מפת הפיצויים. אם עד כה לא השתכנעתם שזו איוולת לרכוב או להרכיב ללא ביטוח חובה בתוקף, אז תקווה כי הדברים הבאים יגרמו לכם לחשוב היטב בטרם תעשו כן.

הפסדי שכר. לא רק שתשלמו לנפגע את הפסד השכר שנגרם לו במהלך ההחלמה, אלא שבמידה ובית המשפט יקבע כי נגרמה לו פגיעה בכושר ההשתכרות בעתיד – אתם ורק אתם תשלמו על כך. כמה? זה תלוי בין היתר בגובה השכר שלו עד למועד התאונה, לאחוזי הנכות שנקבעו ולהיבטים נוספים. בשורה התחתונה יחושב פוטנציאל ההשתכרות שנמנע מהתובע עקב מגבלותיו החדשות ומכך ייגזר הפיצוי לו זכאי התובע.

הוצאות רפואיות. כמה עולה שעת טיפול? בקלות יכולה להגיע לסכום של חמש מאות ש"ח. תכפילו למשל ב-100 ותוסיפו את עלות חוות הדעת, ביקורי המומחים ורכישת התרופות עליהן שילם התובע. וזאת כאמור רק בהתייחס לעבר. ומה עם ההוצאות הרפואיות בעתיד? ישולמו גם ישולמו. הפיצוי בגין רכיב זה יחושב על ידי בית המשפט תוך הבאה בחשבון של טיפוליו והוצאותיו העתידיים של התובע.

עזרה של בן משפחה. כאשר בן משפחה מטפל בנפגע תוך השקעת מאמצים חריגים היוצאים מגדר הרגיל, מעבר למקובל בין בני משפחה, זכאי הניזוק לפיצוי בגין אותה עזרה, אף אם אינו משלם עבורה. רכיב זה יכול להגיע למאות אלפי שקלים. וכך לדוגמה, בתיק שנדון הוחלט כי רוכבת שנפגעה בתאונה תפוצה בגין רכיב 'עזרת הזולת' ביחס לעבר וביחס לעתיד בסכום כולל של 793 אלף ש"ח.

הפסדי ממון נוספים. העיקרון המשפטי הבסיסי בדיני הנזיקין קובע כי יש להשיב את הנפגע למצבו הקודם לפני התאונה. לפיכך, כל הוצאה שכזו מוכרת, ובכלל זה – התאמת דיור, הוצאות חשמל מוגברות, הוצאות לרכישת ציוד מחשב, הוצאות כביסה מוגברות. למעשה, כל הוצאה שיוכח כי היא הכרחית לשיקום הנפגע ולהתאמת חייו למצבו הרפואי.

חסכנו מכם את הפירוט המלא של כל מרכיבי הנזק, אולם האמינו כי קיימים עוד רבים, שבסופו של דבר נערמים לכדי פיצוי שגובהו יכול למוטט כלכלית את מרביתנו. זאת כאמור בנוסף לעובדה כי מדובר על עבירת תנועה חמורה שבצידה ענישה כבדה.

אנחנו מקווים מאוד כי הדברים יחלחלו היטב ויגרמו לכם לקבל את ההחלטה הנכונה – שלעולם לא מרכיבים על דו-גלגלי ללא רישיון נהיגה מתאים וללא ביטוח חובה בתוקף, גם לא ל-10 דקות ולמעשה גם לא לשנייה. זו יכולה להתברר כהחלטה הכי גרועה שקבלתם בחייכם.

זכרו: אנחנו לא מספיק עשירים כדי לרכוב ללא ביטוח חובה בתוקף.