קטגוריה: לרוכב המתחיל

כתב: עו"ד אלירן בלוטמן

לאחרונה דווח בעמוד הפייסבוק של פול גז על רוכב אופנוע בן 32 שנקלט במכשיר הממל"ז רוכב במהירות של 225 קמ"ש, נתבקש על-ידי השוטרים לעצור, אך קיבל החלטה לברוח מהמשטרה. לאחר מספר דקות של מרדף השוטרים הצליחו לעצור את הרוכב באזור הבורסה ברמת גן. אירוע זה מצטרף לשורה של מקרי בריחה שאירעו במהלך השנה האחרונה, כשהמהדהד מכולם הוא הרוכב שתיעד את בריחתו מהמשטרה, בווילי, במהירות של למעלה מ-200 קמ"ש.

מה יעלה בגורלו של הרוכב שנתפס? האם הבריחה תביא אותו בהכרח לכלא? האמנם בתי המשפט מגלים אפס סובלנות כלפי עבירה זו ומחמירים באופן קטגורי עם כלל הרוכבים?

השאלות והתשובות הבאות יסבירו לכם בדיוק מה הסיכון:

האם בכל מקרה של בריחה הרוכב צפוי להישלח לכלא?

בהנחה כי זו הפעם הראשונה בה הרוכב נתפס בורח מהמשטרה, ואין לו עבר תעבורתי כבד (ריבוי עבירות תנועה או עבירות תנועה חמורות), בית המשפט לא יגזור עליו מאסר בפועל. מעטים מאוד המקרים בהם בית המשפט שלח למאסר בפועל נאשם עם פרופיל כזה שהורשע בעבירה זו.

כמה זמן הרוכב הבורח צפוי לשבת במעצר?

אם מדובר על רוכב שברח בנסיבות מחמירות, כאלו שיצרו סיכון ממשי לעוברי דרך אחרים, כמו למשל בכביש בינעירוני כאשר הייתה תנועה ערה – גרם לרכבים שבאו מולו לסטות, הוריד רכבים לשוליים או גרם להולכי רגל לברוח מפניו – קרוב לוודאי שהוא יישב 24 שעות בבית מעצר, ולאחר מכן המשטרה תבחן את המשך מעצרו, כלומר האם להגיש בקשה למעצר עד תום ההליכים או לשחררו לביתו. בפועל, אם מנתחים את גזרי הדין שניתנו בנסיבות קלות, במקרים רבים הענישה בגין עבירה זו הסתיימה בהטלת עונש של פסילת רישיון נהיגה בפועל למספר חודשים, פסילה על תנאי וקנס כספי. כאשר היה מדובר במקרים חמורים יותר, הוטלו גם מעצרים מותנים ובדרך של עבודות שירות.

ואם מדובר על מנוסה במהירות גבוהה בתוך העיר?

זה כבר מקרה אחר לחלוטין. אם יתברר כי במהלך המנוסה הרוכב יצר סיכון למשתמשי דרך אחרים ואילץ רכבים לסטות לשול, כמו גם גרם להולכי רגל להימלט על נפשם, והכל כאשר הוא נוהג במהירות גבוהה, סביר להניח כי בית המשפט יחמיר עימו. במקרה כזה הוא ייעצר ל-24 שעות, ובסופן בית המשפט ייעתר לבקשת התביעה ויאריך את מעצרו בשל הטיעון כי שחרורו מהווה סכנה לשלום הציבור. במילים אחרות – הוא עלול לשבת במעצר שבוע-שבועיים, ובנסיבות מסוימות גם הרבה יותר, אפילו עד תום ההליכים, כלומר מספר חודשים. גם במקרה הזה, הסבירות כי בגזר הדין הוא יישב בכלא נמוכה, ואם ייכלא סביר להניח שזה יהיה לפרק זמן של חודש-חודשיים.

במקרים רבים הרוכב בורח בשל העובדה שהוא נמצא תחת השפעת אלכוהול. מה יהיה דינו במקרה שייתפס לאחר שברח?

על נהיגה בשכרות קבע המחוקק עונש מינימום של שנתיים פסילה. במקרים חמורים יותר, למשל כשמדובר על רוכב שהורשע בכך בעבר, בית המשפט יגזור עליו פסילה ממושכת יותר ולעתים גם מאסר – הן על תנאי והן בעבודות שירות, ולעתים גם מאסר של ממש. ומה בנוגע לעבירת הבריחה? במקרה כזה בית המשפט ייטה להחמיר את עונשו, גם אם המרדף התבצע בשעת לילה מאוחרת בכביש מהיר, ללא סיכון משמעותי של יתר משתמשי הכביש. במקרה כזה – ובמיוחד אם מדובר על ריכוז גבוה של אלכוהול – ייתכן בהחלט כי בית המשפט יגזור עליו עונש מאסר בפועל. לא בהכרח שיהיה מדובר על שנים מאחורי סורג ובריח, אלא על מספר חודשים וייתכנו גם עבודות שירות.

ומה יהיה דינו במקרה בו הוא נתפס כעבור מספר שעות, לאחר שריכוז האלכוהול בדמו ירד?

במקרה כזה המשטרה תתקשה להוכיח כי הוא רכב תחת השפעת אלכוהול, ולפיכך הוא יורשע רק בעבירה של אי-ציות להוראת שוטר. הענישה, כאמור, בהתייחס לרמת הסיכון שנוצרה במהלך מנוסתו ולעברו התעבורתי. אם מדובר באי-ציות ברף הנמוך, מבלי שנגרם סיכון ממשי לעוברי דרך, ועל נהג עם עבר קל יחסית – גדולים הסיכויים כי ההחלטה שקיבל תעלה לו במספר חודשי שלילה, עונש פסילה על תנאי, קנס, וייתכן שגם מאסר על תנאי – כמובן שהנקודות הם חלק מהמתנה שבאה במובנה עם העבירה.

מה המשמעות של ניתוק קשר-עין בין השוטר והרוכב לגבי סיכויי הרשעתו?

בואו ניקח לדוגמה מקרה בו השוטר מסמן לרוכב לעצור, אולם זה סוחט את הגז מול השוטרים ונעלם להם באופק. הם נכנסים לניידת ומתחילים לנהל מרדף מתוך השערה כי הוא עדיין רוכב בכביש מסוים. כעבור שעה קלה, במחסום שהוצב, הוא נתפס. אבל מי זה הוא? איך המשטרה יכולה לדעת כי הנהג שנתפס הוא הנהג שברח? בהנחה כי על האופנוע אין סימני זיהוי ברורים, קל וחומר אם הם לא צילמו אותו קודם לכן, מי ערב לכך כי הנהג שנמצא כרגע במעצר הוא הנהג הסורר? זו הסיבה כשבתי המשפט מקפידים לוודא כי השוטרים הקפידו על קיומו של קשר-עין רציף עם הרוכב. במקרה בו השוטר הבחין והצליח לקלוט את מספר האופנוע, עליו יהיה להציג את הפתק לבית המשפט כחלק ממסכת הראיות. תתפלאו, אבל היו מקרים רבים בהם הפתק לא הוצג והמשטרה התקשתה לבסס את הנחת היסוד שלה כי מדובר באותו רוכב.

אז לפי הכתוב, בנסיבות בהן לא מדובר על אופנוע גנוב או על נהיגה בשכרות, משתלם למדי לברוח משוטר, למשל כאשר מדובר על אופנוע ללא מבחן רישוי בתוקף?

לא! לא משתלם לברוח. וזאת מכמה טעמים:

ראשית, במקרים רבים הבריחה מסתיימת בהחלקה של הרוכב, פציעתו ואף במוות. ייצגנו לא מעט רוכבים שמעידים כי חרף ניסיונם, זו סיטואציה מאוד מלחיצה, ובעיקר כזו שלא ייכנסו אליה שוב. הסיכון פשוט לא משתלם.

שנית, צריך לקחת בחשבון כי היה ונגרמה תאונה, הן חברת הביטוח שמבטחת בפוליסת חובה והן חברת הביטוח שמבטחת בפוליסת מקיף – עלולות להתנער מאחריותן בטענה כי מדובר על תאונה שנגרמה במהלך ביצוע פשע.

שלישית, קשה לצפות כיצד יפסוק כל שופט ושופט. ייתכן כי התיק יגיע דווקא לשופט מחמיר שיחליט להפוך אתכם לתיק בבחינת למען יראו וייראו, וכדומה.

רביעית, במקרים חריגים הפרקליטות יכולה להגיש אישום בגין גרימת סיכון לעוברי דרך. או אז, האישום הוא פלילי ולא תעבורתי, הדיון יתקיים בבית משפט השלום ולא בית משפט לתעבורה, וכמובן העונש יהיה בהתאם.

בעבר אישר בית המשפט העליון עונש של ארבע שנות מאסר בפועל בגין אישום זה.

אז מה השורה התחתונה? ובכן, במידה ושוטר מסמן לכם לעצור – אל תברחו ממנו ואל תגרמו לשוטר לצאת אחריכם למרדף. זה מסוכן לכם ולמשתמשי הדרך האחרים, וזה עלול להביא לתוצאות קשות – הן במישור הפיזי, הן במישור הכלכלי, ובמקרים מסוימים זה עלול אפילו להביא למאסר.

רכבו בזהירות וקחו אחריות על הרכיבה שלכם.

עו"ד אלירן בלוטמן הוא מומחה בדיני תעבורה.

כתב: עו"ד אסף ורשה

עלות מחירי פוליסת החובה לדו גלגלי בישראל היא מהגבוהות בעולם, עובדה אשר מאלצת רבים מהרוכבים לוותר על מטריית ההגנה הביטוחית ולרכב ללא ביטוח. למעשה, על פי הערכות אגף שוק ההון והביטוח במשרד האוצר, למעלה מ 40% מרוכבי האופנועים והקטנועים רוכבים ללא הגנה ביטוחית. אלא שלרשות חלק מהנפגעים קיים חוק שמאפשר להם לקבל פיצוי, גם ללא ביטוח חובה. באילו נסיבות ניתן לקבל אותו? במה הדבר כרוך והאם ניתן לוותר על פוליסת החובה? עורך הדין אסף ורשה עונה על כמה שאלות חשובות.

כיצד ייתכן כי ניתן לקבל פיצוי ללא שנרכש ביטוח חובה?

הזכות לקבל פיצוי אינה נובעת מקיומו של הביטוח, אלא מהעובדה כי התאונה התרחשה בנסיבות בהן צד ג' התרשל והפר את חובת הזהירות שלו. הזכות קמה לנפגע מכוח פקודת הנזיקין שקובעת כי במקרה בו ניתן וצריך היה לצפות כי פעולה או הימנעות ממנה תגרום לנזק, אך הגורם הפוגע לא פעל כנדרש, עומדת לרשות הנפגע הזכות לקבל פיצוי עבור נזקיו.

כלומר, בכל תאונה ולא משנה נסיבותיה, ניתן לקבל פיצוי גם אם לא רכשתי ביטוח חובה?

לא. בית המשפט יכול לחייב לשלם פיצוי רק בנסיבות בהן צד ג' הפר את חובת הזהירות שלו וגרם לתאונה ברשלנותו. כלומר, תאונה שמוגדרת כנזק עצמי ללא מעורבות של גורם נוסף, לא תאפשר לנפגע לקבל פיצוי עבור נזקיו הפיזיים, ככל שלא רכש ביטוח חובה.

מה הנפגע צריך להוכיח על מנת שבית המשפט יפסוק לו פיצויים?

הדרך לקבלת פיצוי עוברת כאמור בהרמת נטל ההוכחה מצד הנפגע כי התאונה נגרמה כתוצאה מהתרשלות של הפוגע. בניגוד לתנאי פוליסת החובה, על-פיהם אין רלוונטיות לסוגייה זו וניתן לקבל פיצוי גם אם הנפגע הוא שגרם לתאונה, כאשר מדובר על תביעת נזיקין יש צורך להוכיח כי התאונה אירעה בשל אשמתו של אחר. לחובה זו יש משמעות בלתי מבוטלת שבאה לידי ביטוי במספר אופנים. ראשית, עליו יהיה להוכיח התרשלות מצד הפוגע, וזו לעיתים משימה מורכבת. בנוסף, היות ולכל המשתמשים בדרך יש חובה להתנהג על פי מכלול החוקים והתקנות, בית המשפט יבחן את מידת הסטייה של כל צד מהוראות החוק ובהתאם לכך יקבע את חלוקת האחריות ביניהם ואת הפיצוי שיינתן, אם בכלל. כך למשל, אם מדובר על תאונה שנגרמה בצומת ונקבע כי הנפגע נושא ב-20% של רשלנות תורמת להיווצרותה, בית המשפט יקזז את הפיצוי שמגיע לו בהתאם לכך.

אז מדוע יש צורך ברכישת ביטוח חובה אם ניתן לקבל פיצוי גם בהיעדרו?

שיעור ניכר מהתאונות מוגדרות כנזק עצמי, בהן לנפגע אין כתובת אליה הוא יוכל להפנות את האשמה, אלא לעצמו בלבד. כמו כן, ועל אף שנסיבות התאונה מצביעות על רשלנות מצד גורם אחר, בית המשפט אינו מחויב לפסוק פיצויים לנפגע והדבר תלוי במידה רבה בתפיסת העולם של השופט. בנוסף, הליך הוכחת הרשלנות יכול להימשך זמן רב, ובינתיים הנפגע עלול להישאר ללא כל מקור הכנסה.

התאונה ארעה בשל החלקה שנגרמה בשל בור או מפגע אחר שהיה בכביש. כנגד מי אני מגיש תביעה?

במקרה כזה ניתן להטיל את האחריות על הרשות המקומית, אולם יש לזכור כי לא כל בור מהווה עדות להתרשלות מצד הרשות. בית המשפט קבע לא אחת כי שטחיה אינם בגדר שטח סטרילי, ועל מנת לייחס לה רשלנות יש להוכיח כי זו סטתה באופן ניכר מחובת האחריות שלה לטפל במפגעים שנמצאים בתחום אחריותה.

האם קיימת הגבלה על שיעור הפיצויים שניתן לקבל במקרה בו לא היה ביטוח חובה?

באופן פרדוקסלי, ניתן לקבל פיצוי גבוה יותר בתביעה שמוגשת מכוח פקודת הנזיקין מאשר במסלול של ביטוח החובה. חוק הפלת"ד (ר"ת פיצוי לנפגעי תאונות דרכים – החוק שמכוחו מפצים את הנפגע בתביעה לפוליסת החובה) מציב מגבלות של 'רף עליון' בראשי הנזק לפיהם נפסקים. על פי החוק, מי שניזוק בתאונת דרכים יהיה זכאי בגין הפסדי ההשתכרות לפיצוי אשר בבסיסו לא יילקח בחשבון סך של למעלה משילוש השכר הממוצע במשק. כמו כן, הפיצויים בגין 'כאב וסבל' מוגבלים לנוסחה המשקללת את ימי האשפוז של הניזוק יחד עם שיעור הנכות במכפלת סכום תקרה הקבוע בחוק.

כלומר המחוקק נותן פרס למי שלא רכש ביטוח חובה?

לכאורה מדובר במצב בלתי סביר בו יוצא החוטא נשכר. אמנם סכומי הפיצוי עשויים להיות גבוהים יותר, אך הנפגע מאבד את היתרון המובנה והמובהק שטמון בהליך של תביעה לפוליסת החובה – היכולת לקבל פיצוי בלי להידרש להוכיח כי הפוגע התרשל ולקבל פיצוי מופחת, אם בכלל, בהתאם לחלוקת האחריות.

משמעות הדבר היא כי אני יכול לבחור באיזה מסלול להגיש תביעה: לפי פקודת הנזיקין או מכוח פוליסת החובה?

לא. סעיף 8 לחוק קובע שמי שיש לו עילה על פי חוק הפיצויים לנפגעי תאונות דרכים, אינו יכול לתבוע את נזקיו על פי חוק אחר. כלומר, היה ונפגע בתאונת דרכים נפגע כתוצאה מרשלנות של צד ג', הוא אינו יכול לבחור לתבוע את צד ג' ולא את ביטוח החובה שלו.

ככל שמדובר על נזק עצמי ולא היה ברשותי ביטוח חובה, האם אין כל גורם אחר ממנו ניתן לקבל פיצוי  ?

אם יש לנפגע ביטוחים אישיים שרכש לעצמו, הוא יוכל לתובע תגמולים מהביטוחים האישיים שרכש או נרכשו על ידי מעבידו. למשל ביטוח מנהלים, ביטוח חיים, אובדן כושר עבודה וביטוח תאונות אישיות.

כך או כך, אנחנו חוזרים וממליצים, כמו תמיד, לרכוב על דו-גלגלי רק עם ביטוח חובה בתוקף! זכרו שאנחנו לא עשירים מספיק כדי לרכוב ללא ביטוח חובה!

עו"ד אסף ורשה הוא מומחה לדיני ביטוח ונזיקין, ומשמש כיו"ר ועדת נזקי שיבוב ורכוש בלשכת עורכי הדין.

כתב: עו"ד אסף ורשה

חלק בלתי מבוטל מהתאונות שמתרחשות על דו-גלגלי מכונות 'תאונות עצמיות', בהן הרוכב לרוב החליק, ללא מעורבות של כלי רכב נוסף. במקרים רבים, לאחר האירוע הוא קם על רגליו, אומד את הנזקים שנגרמו לו ולכלי, ומשנוכח להבין כי לא ניכרת פציעה חמורה הוא ממשיך בדרכו או מזמין גרר.

הבעיה מתחילה כעבור מספר שעות. הכאב אותו חש הרוכב לאחר התאונה הולך ומתגבר, ורק אז הוא פונה לקבלת טיפול רפואי. אלא שמבחינת חברת הביטוח, היות ושום גורם אובייקטיבי לא הושיט לו סיוע בזמן אמת, נדרשת הוכחה נוספת כי מדובר בתביעת אמת. כלומר, אין ספק כי לכלי נגרם נזק, אולם לשיטתן, מי ערב לכך כי האירוע שהוביל לכך זו התאונה הנטענת? הנחת היסוד שלהן היא כי ייתכן שמדובר בתרמית  – הכלי ניזוק במכוון או במסגרת אירוע אחר, ומכאן גם שהפציעה המדווחת – מקורה לא בתאונה המדוברת.

מה הביא את חברות הביטוח לפתח עמדה חשדנית? אפשר להתווכח על זה, אולם מבחינתן יש נתון אחד מהדהד: על-פי נתוני איגוד חברות הביטוח, בין 10% ל-15% מהתביעות המוגשות לחברות הביטוח הן תביעות כוזבות. או במילים אחרות – היות ומדי שנה מוגשות 380,000 תביעות ובכללן גם תביעות בגין נזקי גוף, גם אם מחשבים את הסטטיסטיקה על פי הרף התחתון של ההערכות, המספרים גבוהים: 38,000 מקרי הונאת ביטוח.

אז מה עושים? צריך להרים את נטל ההוכחה, כלומר לשכנע את חברת הביטוח כי התאונה אכן קרתה בנסיבות המדווחות ולסגור כל פרצה שתאפשר לה לדחות את התביעה בטענה למרמה. לפיכך, מספר כללי ברזל להתנהלות נכונה:

• ראשית, גם אם הפציעה קלה ביותר ועל פניו אין צורך להזמין את מד"א, עדיין, מומלץ כן להתקשר למוקד. אפילו רק לצורך הדיווח והקלטת השיחה. בשיחה עם המוקדן תתקבל ההחלטה האם לשלוח ניידת למקום. היה ולא הוזמנה ניידת, גשו בהקדם לבית החולים. לא כעבור יום, אלא מיד. המציאות מלמדת כי בית המשפט מתייחס לפינוי מיידי כאינדיקציה משמעותית למידת המהימנות, גם אם מתגלה סתירה בעדות התובע. וכך למשל,  בתביעה שהוגשה לאחרונה בבית משפט השלום בתל-אביב באמצעות הח"מ, הכחישה הנתבעת, חברת הביטוח, נסיבות תאונה שמתאר התובע, בשל סתירה שהתגלעו. למרות זאת פסק בית המשפט כי פניית התובע מיד לאחר התאונה לבית-חולים מחזקת את גרסתו, ולכן נמצא זכאי לפיצויים.
• במידה ואופיה של הפציעה מאפשר, יש לצלם הכל, את האיבר שנפגע בתאונה, את הכלי שניזוק, את סביבת התאונה, את העדים. הכל. וכמובן לקחת את פרטי העדים. בכל מקרה יש לפנות למשטרה בבקשה כי יונפק אישור משטרה, זאת בכפוף להצגת תעודת זהות, תעודת ביטוח חובה ותיעוד רפואי, ככל שיבקשו.
• במקביל, אם לא חלף במקום התאונה רכב שצפה בהתרחשותה ועצר להושטת סיוע, עצרו ביוזמתכם את הרכב שמגיע ובקשו ממנו מים או סיוע כלשהוא. בהזדמנות זו, גם בקשו את פרטיו. המשקל שניתן לעדות של נהג אקראי גבוה יחסית ויבסס את הטענה כי התאונה התרחשה בנסיבות הנטענות.
• בנוסף, חשוב מאוד לוודא כי באסמכתאות הרפואיות של בית החולים נכתב כי מדובר על תאונת דרכים. ודאו כי נכלל בהן פירוט שכולל את נסיבות התאונה, לרבות מכלול התלונות והמגבלות מהם אתם סובלים. בנוסף, לאחר השחרור דאגו לפנות לרופאים בקהילה באופן עקבי על מנת ליצור רצף טיפולי, וכן דאגו שבכל סיכום טיפול ייכתב הקשר הסיבתי בין התלונות והתאונה.
• עד לפני מספר שנים, הצגת אסמכתא כי הכלי נגרר ממקום התאונה היוותה ראיה כבדת משקל, אולם בחלוף הזמן הבינו חברות הביטוח כי רבים גוררים את הכלי כשהוא עם נזק למקום התאונה, ולאחר מכן מזמינים גרר פעם נוספת לצורך גרירתו למוסך. משמעות הדבר היא כי הרוכב יתקשה לבסס את טענתו לגבי מהימנות הדיווח רק באמצעות הצגה של חשבונית גרירה. כמו כן, בכבישים רבים קיימות מצלמות שהוצבו על-ידי הרשות המקומית או על-ידי משטרת ישראל, זאת לצורך בקרת תנועה. ניתן לפנות לאותם גורמים בבקשה לקבל את הקובץ הרלוונטי בהתאם לתאריך ולשעה.
• בלא מעט מקרים, הכלי שהיה מעורב בתאונה עצמית אינו מבוטח בביטוח מקיף, ועל כן במקרים של נזק קל, שלא גרם לפציעות גוף חמורות, מעוניינים המבוטחים להוזיל ככל שניתן את עלויות התיקון, גם באמצעות ויתור על קבלת חשבונית מס. אלא שהבעיה היא כי מבחינת חברת הביטוח אם אין חשבונית – משמע הכלי לא תוקן והספק לגבי התרחשותה מתעורר. לפיכך, דרשו לקבל חשבונית מס עם פירוט התיקונים והעבודות שבוצעו.
• לא אחת נוטים נפגעי תאונות דרכים הנמהרים לצרוך טיפול רפואי רב מדי, שאינו מתאים לאופי פגיעתם ואינו מתקבל על הדעת. חברות הביטוח נאחזות בלשון החוק, שקובעת כי על המבוטח קיימת החובה להקטין את עלות הטיפולים בו, וכך, במקרים רבים, המבוטח אינו זוכה לקבל את מלוא ההחזר עבור הטיפולים שעבר. אין להקל ראש בכך, שכן המציאות מלמדת כי טיפולים רפואיים יכולים להאמיר לסכומים של עשרות אלפי שקלים. לפיכך, מוצע בשלב הראשון לפעול לקבלת טיפולים רפואיים במסגרת קופות החולים בהתאם לחוק בריאות ממלכתי. אין צורך לפנות לרופאים פרטיים במקום שהשירותים יכולים להינתן על-ידי קופת החולים, באופן סביר נפגע שלא עבר את הפרוצדורה המתבקשת ופנה באופן עצמאי לטיפול על-ידי רופא פרטי, יכול לדרוש מהרופא הפרטי כי יכתוב התייחסות שכוללת מענה לשאלה מדוע הטיפול שהוענק באמצעותו לנפגע עדיף על זה שהיה מקבל דרך קופת החולים.

רכבו בזהירות תמיד, הימנעו מתאונות, גם עצמיות, אך במידה ומתרחשת תאונה עצמית – אספו את כל העדויות על עצם קיומה על-מנת שלא תידחו על-ידי חברת הביטוח בתואנה של הונאת ביטוח.

עו"ד אסף ורשה הוא מומחה לדיני ביטוח ונזיקין, ומשמש כיו"ר ועדת נזקי שיבוב ורכוש בלשכת עורכי הדין.

כתב: עו"ד אסף ורשה

אחד מהיתרונות של כלי רכב דו-גלגלי הוא היכולת להתבונן על הנהגים המיוסרים יושבים בתוך הקובייה שלהם במהלך הפקק, בעוד הרוכב 'מזגזג' ביניהם ומפלס את דרכו לרמזור. אמנם החוק בישראל אינו מתיר לרוכבים לזגזג, אולם לרוב המשטרה אינה אוכפת את החוק מתוך רצון  לאפשר לתנועה לזרום.

הבעיה מתחילה כאשר מתרחשת תאונה, שלאחריה כל צד מטיל את האשמה על האחר. הנהג טוען כי הרוכב הפר את החוק בכך שעקף באותו נתיב נסיעה, ואילו הרוכב מתגונן מאחורי הטענה כי הנהג סטה מהנתיב בדרך שאינה פנויה. אז מי האשם?

בחינת פני הפסיקה מלמדת כי במרבית המקרים בתי המשפט יטילו את האחריות דווקא על הרוכב. נכון, בניגוד לנהג, הוא סיים את הרכיבה באיכילוב בעוד הנהג במקרה הגרוע במוסך, אולם אין זה משנה, אלא מידת הסטייה של כל צד מחובת הזהירות הכללית המוטלת עליו וממכלול החוקים הרלוונטיים.

'זגזוג' משמעו עקיפה באותו נתיב – פעולה שאסורה על פי החוק בישראל. תקנה 47 לתקנות התעבורה קובעת כללים מנחים ואיסורים לעקיפה ובכללם: "נוהג רכב לא יעקוף בכביש רכב אחר, בין שהוא באותו נתיב נסיעה ובין אם לאו, אלא אם הדרך פנויה במרחק מספיק כדי לאפשר לו את ביצוע העקיפה ואת המשך הנסיעה בבטיחות ללא הפרעה וללא סיכון לנסיעתו של רכב אחר, וללא הפרעה אחרת לתנועה מכל כיוון שהוא, ומצדו השמאלי".

העובדה כי המשטרה אינה אוכפת זאת, אינה סותרת את העובדה כי דו-גלגלי מוגדר כרכב מנועי והאיסור חל עליו בדיוק כמו שחל על כל רכב אחר. שיקוליה של משטרת ישראל שלא לאכוף, ממש בדומה לרכיבה בשול, אינם מכשירים את חוקיות הפעולה. מנגד, החוק מטיל על כל המשתמשים בדרך את חובת הזהירות הכללית, ובכלל זה כמובן גם על הנהגים שמצופה מהם, בטרם יסטו מנתיב הנסיעה, לוודא כי הם יכולים להשלים את המהלך בבטחה.

בפועל, מעבר להפעלת האיתות, נדרש הנהג להתבונן במראות הרכב ולסטות רק וככל שהדרך פנויה. כלומר, ההיגיון מנחה כי תאונה בנסיבות אלו משמעה כי הנהג לא הסתכל כפי שצריך במראות, אולם אין זה בהכרח כך. על הרוכב לקחת בחשבון נתון נוסף – "השטח המת". פסיקות שנתנו בנושא מלמדות כי בתי המשפט מצפים מהרוכבים לזכור את מגבלות שדה הראייה, גודל המראה והזווית שלה, שמייצרות שטח שאינו נראה לעין המתבונן בה.

במילים אחרות: בתי המשפט גורסים כי קו הגבול של אחריות הנהג תואם את קצה גבול יכולתו, כנהג סביר, להבחין ברוכב, והעובדה כי בכבישים רוכבים עשרות אלפי רוכבים שיכולים בכל רגע להפתיע את הנהג, אינה משנה את חובת הזהירות בין הצדדים. שונה כמובן הדבר כאשר מדובר על רוכב שרכב בצמוד לרכב למשך זמן מה, וברור כי ניתן וצריך היה הנהג להבחין בו. במקרה כזה, יותר מסביר להניח כי בית המשפט יקבע שיעור אחריות גבוה שמוטל על הנהג.

חשוב להדגיש כי לא מדובר על כלל אצבע שמחייב בכל מקרה ומקרה, וכמובן שכל תאונה נבחנת על פי נסיבותיה, מיקום כלי הרכב ועדויות, ככל שקיימות. אולם כאמור, הציפייה של בית המשפט מהרוכבים לעשות זאת תוך התחשבות בשדה הראייה המוגבל, מביאה תיקים רבים להכרעה בה הרוכב הוא שנמצא אחראי.

כך גם בהתייחס לרכיבה בשול: האכיפה יצרה בקרב ציבור הרוכבים הנחה שגויה כאילו הרכיבה בשול מותרת בחוק, אולם ההיפך הוא הנכון – לא רק שהרכיבה אסורה אלא שגם אם התאונה התרחשה בשל רשלנות הנהג, עדיין – האשמה, במלואה או בחלקה, תוטל על הרוכב. כלומר, גם אם הרוכב נע בשול במהירות של 7 קמ"ש בזהירות מירבית ורכב סטה מנתיב נסיעתו, פגע ברוכב , פצע אותו ותוך כדי גם ריסק את האופנוע – האחריות תוטל על האוחז בכידון.

לסיכום, גם בזגזוג בין מכוניות בפקק עומד, הקפידו להסתכל רחוק, לתכנן את נתיב הנסיעה, לשמור על המרחב האישי תוך כדי תנועה, וכמובן לרכוב במהירות נמוכה מספיק שתאפשר לכם להגיב לסטיות כאלה ואחרות של כלי רכב בפקק. זכרו תמיד שנהגים התקועים בפקקי תנועה יחפשו את הדרך הקצה ביותר וינצלו כל פרצה שימצאו. אל תהיו בפרצה הזו. רכבו בזהירות.

עו"ד אסף ורשה הוא מומחה לדיני ביטוח ונזיקין, ומשמש כיו"ר ועדת נזקי שיבוב ורכוש בלשכת עורכי הדין.

כתב: עו"ד אסף ורשה

איך ייתכן כי רוכב דו-גלגלי חוצה את הצומת באור ירוק ונפגע מרכב שנסע באור אדום, מוצא את עצמו מורשע בדין הפלילי, משלם על נזקי הרכב שגרם לתאונה ומממן מכיסו את הנזקים שנגרמו לאופנוע שלו?

אחד מדפוסי ההתנהגות של רוכבי דו-גלגלי הוא לזנק לצומת מיד לאחר שהרמזור התחלף לירוק. מעבר לסיכון שהם נוטלים במקרה בו רכב 'יגנוב' רמזור ויפגע בהם, הם למעשה גם מבצעים עבירת תנועה. תקנה 65 לתקנות התעבורה קובעת כי לא ייכנס נוהג רכב לצומת או למפגש מסילת ברזל אלא אם ביכולתו לעבור ולהמשיך בנסיעה. משמעות תקנה זו היא כי על הרוכב לוודא כי הנהגים ביתר הנתיבים עצרו את רכבם בטרם הוא יחל בנסיעה, או לכל הפחות לוודא כי מהירות נסיעת הרכבים תואמת את כוונתם לעצור. כך יוצא כי בשל ההפרה השכיחה של חובה זו, רוכבים רבים שחצו צומת באור ירוק ונפגעו מרכב שלא עצר באדום, מוצאים את עצמם בפני בעיה משפטית לא פשוטה.

ראשית, במידה ואין ברשות הרוכב פוליסת ביטוח מקיף, עליו יהיה להגיש תביעת צד ג' לכיסוי נזקיו על-ידי נהג הרכב וחברת הביטוח שלו. אולם זו האחרונה תשלוף במהירות את הקלף של חציית צומת לא פנוי. מבחינת הרוכב, שלצורך הדוגמה הנזקים לאופנועו מוערכים ב-30,000 ש"ח, תיקבע לו רשלנות תורמת בשיעור גבוה של בין 20-50%. כלומר, במקום 30 אלף שקלים הוא ימצא את עצמו מקבל המחאה שבמקרה הטוב יהיה רשום עליה 24 אלף שקלים. במקרה הרע  – 15,000 ש"ח בלבד. כך או אחרת, סביר להניח שהתיק יגיע לבית המשפט, כך שאת הכסף הוא יראה הרבה אחרי מועד פירעון ההמחאה למוסך.

אך יש תרחישים בעייתיים יותר. למשל במקרה בו נהג הרכב נאלץ לבצע סטייה מנתיב נסיעתו ובשל כך ניזוק רכבו באופן מהותי. במקרה המסוים, תהיה זו מזדה 6 שעלותה 150,000 ש"ח. חברת הביטוח שמבטחת את הנהג תתקן על חשבונה את רכבו, אולם מיד לאחר מכן תגיש תביעת שיבוב כנגד הרוכב – תביעה שבמהותה עומדת זכותה לקבל פיצוי מהגורמים שאחראים לנזק אותו שילמה. על כן, אף אם בית המשפט יקבע כי התנהגות הרוכב מייחסת לו רשלנות תורמת בשיעור של 20%, עדיין, בהנחה כי למזדה נגרמו נזקים בשווי של 60,000 ש"ח – הוא יידרש לשלם 12,000 ש"ח. במקרה הטוב הוא יפעיל את פוליסת ביטוח צד ג' שרכש לדו-גלגלי וישלם השתתפות עצמית (או שלא במקרה בו רכש פוליסה הכוללת ביטול השתתפות עצמית), אך במקרה בו לא הצטייד בפוליסה – מלוא התשלום יושת עליו. כל זאת בטרם התייחסנו להיבט הפלילי-תעבורתי של העניין. במקרים מסוימים גם יוגש נגדו כתב אישום בגין אי-עמידה בתקנה 65, והרשעתו עלולה להסתיים בשלילת רישיון הנהיגה וקנס כספי.

המציאות מלמדת כי כאשר מדובר על רוכבי דו-גלגלי, בתי המשפט לא לוקחים בחשבון את העובדה כי אלו נפגעו בתאונה בעת חישוב מידת הרשלנות התורמת. אמנם הרוכב התפרק על הכביש, וכך גם אופנועו, אך מה שעומד בפניהם הוא לרוב דבר אחד בלבד – נסיבות התאונה: שדה הראייה שהיה לנהגים בצומת ורמת התאורה בעת האירוע. וכן, גם השופט. ישנם כאלו שבאופן עקרוני גורסים כי אי-עמידה בתקנה 65 וכניסה לצומת לא פנוי – כמוה ככניסה באור אדום, על כל המשתמע מכך. צריך לזכור כי השופטים בתוך עמם הם חיים, וגם הם – לעיתים קרובות מאוד – נבהלים מרוכב דו-גלגלי שמזגזג בין נתיבים ועוקף באופן רשלני.

עבירה שכיחה נוספת שמבצעים רוכבי דו-גלגלי היא עקיפה בתוך הצומת על אותו נתיב נסיעה. הרכב יכול לפנות ימינה או להמשיך ישר אך בחר ברגע האחרון לפנות, ללא שאותת, והרוכב שעקף את הרכב מצד ימין במטרה להמשיך ישר מוצא את עצמו על הרצפה. אז מי אשם? בעוד שאת העובדה כי הנהג לא אותת יהיה קשה להוכיח, את העקיפה מצד ימין ניתן להוכיח בקלות. נסיבות התאונה מעידות על כך בבירור. ואף אם קיים צילום שמוכיח זאת, עדיין, לא רק שהרוכב לא יקבל כל פיצוי או במקרים מסוימים סכום זניח ביחס לגובה תביעתו, קיים סיכוי בלתי מבוטל כי יוגש כנגדו כתב אישום בגין עקיפה בתוך מסלול הנסיעה.

המסקנה המתבקשת היא שגם כדי להימנע מפגיעה גופנית כואבת ומסוכנת וגם כדי להימנע מכתב אישום תעבורתי ותשלום פיצויים – ההתנהגות בצמתים מחייבת להיות יותר מושכלת ופחות קלת-דעת. היכנסו לצומת רק כאשר וידאתם שהצומת פנוי, כמובן אחרי שהרמזור הפך לירוק, רכבו במהירות מתאימה בצמתים, תפסו נתיב נסיעה שלם בלי עקיפה של רכב כזה או אחר בכניסה לצומת או בתוכו, וכמובן רכבו על-פי החוק.

עו"ד אסף ורשה הוא מומחה לדיני ביטוח ונזיקין, ומשמש כיו"ר ועדת נזקי שיבוב ורכוש בלשכת עורכי הדין.

בשנים האחרונות אנו זוכים לראות פריחה בתחום הרכיבה הספורטיבית בישראל, בין אם זה במרוצים, באימונים במסלולי האספלט והמוטוקרוס החדשים, או ברכיבת אנדורו תחרותית או עם החברים בסופי שבוע. רכיבות אלו, בשילוב של אקלים לא קל שאופייני לישראל ברוב חודשי השנה, הופכות את הפעילות לארוכה מבחינת שעות אוכף, ולתובענית מבחינה פיזיולוגית.

על מנת לספק את האנרגיה הדרושה למאמצים אלו, הרוכב נדרש כמובן ליכולת רכיבה וכושר גופני, אבל גם לדלק – לגוף לא פחות מאשר לאופנוע. תדלוק מאגרי האנרגיה של הגוף, כלומר אספקת כמות הקלוריות הנדרשת לפני הרכיבה, חידושם במהלך הרכיבה ואספקתם לאחריה לצורך התאוששות מהירה ומיטבית, הוא נושא שלא מקבל את מלוא תשומת הלב. החשיבות של תזונה נכונה בספורט היא עצומה, ורכיבת אופנועים, בעיקר ספורטיבית, לא שונה.

במאמר זה ננסה לתת את הכללים הבסיסיים לתזונה נכונה לפני רכיבה מאומצת, תוך כדי הרכיבה, וגם אחריה. נתייחס לעניין המזון עצמו, שכאמור מספק את האנרגיה לרכיבה, אבל גם לנוזלים ולתוספי תזונה ברמה הבסיסית שלהם, שחשובים במיוחד בעונת הקיץ הארוכה שבה מאבדים ברכיבה המון נוזלים, ויחד איתם מלחים ומינרלים.

מספר מושגים בסיסיים

אבות המזון – המרכיבים העיקריים החיוניים לתפקוד מערכות הגוף. חוסר באחד מאבות המזון פוגע בתפקוד הגוף. אבות המזון כוללים פחמימות, חלבונים, שומנים, מינרלים ו-ויטמינים.

גלוקוז – זוהי הפחמימה הנפוצה והחשובה ביותר. גלוקוז (חד-סוכר) הוא התרכובת המרכזית המשמשת בתהליך הפקת האנרגיה ביצורים חיים.

גליקוגן – פחמימה המורכבת ממולקולות מרובות של גלוקוז (רב-סוכר). גליקוגן הוא הצורה העיקרית בה פחמימות מאוחסנות בגוף, והוא משמש לשימור עתודות אנרגיה זמינה. מאגר הגליקוגן העיקרי נמצא בכבד ובשרירים, ובניית גליקוגן מתבצעת כאשר יש בדם ובתאים רמות גלוקוז גבוהות וכאשר רמת האנרגיה הזמינה בתאים מספיקה. במצב של חוסר בגליקוגן מתבצע פירוק גליקוגן מהשריר, וזאת הדרך הזמינה של הגוף לקבל אנרגיה בזמן פעילות גופנית. היכולת להגדיל את מאגרי הגליקוגן בשריר מוגבלת, והיא תלויה בסוג האימון ובתזונה לפני ואחרי הפעילות.

מינרלים – תרכובות אנאורגניות (אינם מכילים קשרים של אטומי פחמן ומימן) של חומרים המשתתפים בתהליכים שונים בגוף כמו בנייה, זירוז תהליכים כימיים, איזון רמת מלחים וחומציות ועוד. בין המינרלים הבולטים במזון נמצא

נתרן וכלור (נמצאים במלח בישול), אשלגן (תמרים, עגבניות, תפוזים, בננות, סובין, תפוחי אדמה, קקאו), זרחן (בשר, דגים, ביצים, חלב ומוצריו, ירקות עליים), סידן (ירקות עלים ירוקים, חלב ומוצריו, הדרים, כרוב, טחינה, אגוזים ושקדים, חומוס וסויה), ברזל (בשר, קטניות, נבטי חיטה, טחינה משומשום מלא, שמרי בירה, שעועית, ירקות ירוקים כהים – פלפל וברוקולי, פירות יבשים, אגוזים וגרעינים), מגנזיום (ירקות ירוקים, אגוזים ושקדים, סויה וחיטה מלאה), גופרית (בשר בקר ואגוזים) ועוד.

סיבים תזונתיים – רכיבים בלתי זמינים של צמחי מאכל, נטולי ערך תזונתי וחסרי קלוריות. כל צמחי המזון מכילים סיבים תזונתיים. הסיבים התזונתיים אינם עוברים תהליכי עיכול ופירוק בקיבה ובמעי הדק, אלא מותססים על ידי חיידקי המעי באזור המעי הגס (הקולון). ישנה הבחנה בין הסיבים המסיסים במים והלא מסיסים במים. הסיבים המסיסים (פירות, ירקות, שיבולת שועל) מתנפחים וסופחים אליהם חומרים שונים בקיבה, נותנים תחושת שובע במהירות ולאורך זמן, והם מאטים את קצב חילוף החומרים בקיבה. הסיבים הלא מסיסים במים (חיטה מלאה) מסייעים בשיפור תהליך העיכול ותפקוד מערכת העיכול.

בימים שלפני רכיבה אינטנסיבית

הכנה תזונתית אמורה להתחיל מספר ימים לפני הרכיבה, ותכליתה לאגור כמות פחמימות מספקת לתפקוד השרירים. מאגר האנרגיה העיקרי, הנדרש לרכיבה עצימה, הוא הגליקוגן שנמצא בכבד ובשרירים. כאשר מאגר זה מתדלדל רמת העייפות עולה ויכולה להוביל לטעויות, לאיבוד מהירות וזמן. אגירת פחמימות בגוף תאפשר אספקת אנרגיה לזמן ארוך יותר ולרכיבה יעילה. על מנת למלא את המאגרים בצורה הטובה ביותר, ובכך ליהנות ממאגר אנרגיה גדול ביותר בזמן הרכיבה, מומלץ להקפיד על תזונה עתירת פחמימות מורכבות (לחם מלא, פסטה, אורז וכדומה) – העמסת פחמימות – כיומיים לפני הרכיבה. כמובן שארוחות אלו צריכות לכלול את כל אבות המזון ולא רק פחמימות. לא נלאה אתכם בכמויות ומידות, מה גם שבסופו של יום הכל אינדיבידואלי, אך העיקרון ברור.

בנוסף, חשוב מאוד להרבות בשתיית נוזלים, רצוי מים, ביממה שלפני הרכיבה.

אז מה אוכלים בימים שלפני רכיבה? מזונות עתירי פחמימות: פסטה, אורז, לחם מקמח מלא, והרבה נוזלים.

בוקר הרכיבה

בשעות שלפני הרכיבה חובה לאכול ארוחת בוקר קלה – גם אם יצאתם לפני שהתרנגולים התעוררו. כלל האצבע אומר שצריך לאכול 60-30 דקות לפני הרכיבה. ולא, קפה הפוך מתחנת הדלק לא נחשב. כריך עם ממרח חמאת בוטנים או דבש, בננה או חטיף אנרגיה דל-שומן יהיו מעולים לצורך העניין.

במידה והרכיבה מתקיימת בשעות מאוחרות יותר, מומלץ לאכול ארוחה מלאה הכוללת פחמימות מורכבות (פסטה, אורז, תפוחי-אדמה) וחלבונים – כ-4-3 שעות לפני הרכיבה.

מומלץ מאוד להימנע מאכילת מזון שומני או מזון עתיר סיבים תזונתיים בסמוך לרכיבה, עד יממה לפני הרכיבה. התוצאה תהיה האטה בהתרוקנות הקיבה ותחושת אי-נוחות בבטן בזמן המאמץ.

גם כאן, הרבו בשתיית מים לפני הרכיבה, גם אם זה יגרום לכם לגשת לשירותים לעתים קרובות.

אז מה אוכלים בבוקר הרכיבה? בננה טרייה, צנים עם דבש או חמאת בוטנים, חטיף אנרגיה.

בזמן הרכיבה

נתייחס לרכיבה שאורכת מספר שעות (למשל רכיבת אנדורו). בענפים כמו מוטוקרוס או רכיבת מסלול המאמץ אמנם עצים, אך הוא קצר ועם הפסקה ארוכה. כמו כן, לא נתייחס לאירוע מתגלגל של מספר ימים, שאינו קיים בישראל לצערנו. אז מה עושים ברכיבת כסאח של מספר שעות רכיבה כשאין זמן לעצור ולאכול?

בתחילת הרכיבה הגוף מסתמך על מאגרי האנרגיה הזמינים – כלומר מה שאכלנו בימים שקדמו לרכיבה וממש לפניה. לאחר שהשרירים ומערכות הגוף סיימו לנצל את המאגרים האלה, הם פונים לעזרת מאגרי השומן. זה השלב שנרגיש עייפות שרירית, תשישות גופנית, סחרחורת והתכווצויות שרירים. כלומר, זה השלב שניפול או נתרסק. שלב זה יכול להתרחש כבר מהשעה השנייה של הרכיבה.

ההמלצה היא לאכול מזון בעלי מדד גליקמי בינוני עד גבוה על מנת לזרז את כניסת הגלוקוז לזרם הדם ולאפשר את הגעתו המהירה לשרירים. תכנון תזונתי מוצלח בשלב זה דורש שמירה על איזון בין הצורך לספק אנרגיה אופטימלית לשרירים במאמץ לבין הרצון להימנע מתופעות לוואי של הפרעות במערכת העיכול כגון נפיחות בבטן ובחילות כתוצאה מאכילה מרובה.

אחת ל-45-30 דקות מומלץ לאכול פרי מיובש כמו תמרים, משמשים, צימוקים וכו', או בננה טרייה. אלו האופציות המועדפות עלינו. לחלופין ניתן לאכול חטיף אנרגיה, רק שימו לב לבחור באלו דלי השומן ובאלו שקלים ללעיסה ובליעה.

תוספי ג’ל אנרגיה הם אחת הצורות הפופולריות בתזונת הספורטאי האירובי המודרני כמו ריצה למרחקים ארוכים ורכיבת אופניים לקבלת אנרגיה זמינה כעזרה למאגרי הגליקוגן. קיימים סוגים שונים של ג’לים, החל מג’ל המכיל פחמימה בלבד ועד ג’ל פחמימתי המשלב בתוכו קפאין, תמציות צמחים ורכיבי תזונה שונים. הפחמימות בג’ל כוללות קומבינציה של פחמימות פשוטות עם פחמימות מורכבות אשר מאפשרות ספיגה טובה ואנרגיה זמינה. תדירות לקיחת הג'ל היא אישית ותלויה בהרבה ניסוי ותהייה, אך לרוב תהיה סביב 60-45 דקות. מה שכן, מומלץ לשתות הרבה יחד עם הג'ל על מנת לאפשר ספיגה טובה יותר.

אז מה אוכלים תוך כדי הרכיבה? תמרים ופירות יבשים, בננה טרייה, חטיף אנרגיה, ג'ל אנרגיה, והרבה נוזלים.

נוזלים

מרכיב סופר חשוב שמזכה את עצמו בקטגוריה נפרדת. כל השלבים המובילים לרכיבה מחייבים משטר נוזלים קפדני. החל מהימים שלפני הרכיבה, דרך הרכיבה עצמה ועד כיממה לאחר הרכיבה המאומצת. מתן שתן תכוף ושקוף הוא האינדיקטור הטוב ביותר למאזן נוזלים תקין.

בזמן הרכיבה אנו מזיעים, ובמיוחד בימי הקיץ החמים. תהליך ההזעה הוא הדרך של הגוף לפנות חום מעצמו, אולם עם הזיעה נפלטים גם מרכיבים כמו מלחים ומינרלים. בחוסר של אלו הרוכב ירגיש בעיקר כיווצי שרירים, אך גם סחרחורות וחוסר ריכוז. לכן, בראש ובראשונה יש לשתות נוזלים במהלך כל הרכיבה, והרבה.

על מנת להשלים את החוסר במלחים ובמינרלים שנפלטים בזיעה, ניתן להשתמש במשקה איזוטוני המיועד בדיוק בשביל זה. חשוב להדגיש שמשקאות איזוטוניים אינם מחליפים את המזון תוך כדי הרכיבה שכן הם אינם מספקים אנרגיה, אלא רק ממלאים חוסרים של חומרים שנפלטו בזיעה. אם משקאות איזוטוניים יקרים מדי עבורכם, ניתן לייצר משקה שישלים את החוסרים הללו בצורה טובה למדי, ובזול יחסית:  למיכל השתייה שבתיק השתייה יש להוסיף חצי כפית מלח שולחני לכל ליטר מים, כף של סוכר ענבים, רבע כפית מלח לימון, וכן מעט ויטמינצ'יק או מיץ תפוזים טבעי בשביל הטעם. הקפידו להכיר את המינונים הנכונים עבורכם ואת ההשפעה על גופכם לפני כן, ולא לנסות בפעם הראשונה ביום התחרות או הרכיבה המדוברת.

מומלץ לשתות לפחות חצי ליטר מים בכל שעת רכיבה, אך בצורה מדורגת ובמנות קטנות. ברכיבה מאומצת בימי הקיץ אפשר להכפיל את הכמויות ולשתות כליטר מים בשעת רכיבה..

אחרי הרכיבה

תהליך ההתאוששות של הגוף ושל השרירים נמשך זמן – כיממה ולעתים יותר אם מדובר ברכיבה מאומצת במיוחד. שלב זה לא פחות חשוב מבחינת תזונה ונוזלים, שכן בשלב זה הגוף בונה את עצמו ועלינו לתת לו את מה שהוא צריך לשם כך ולהחזיר את מאגר הנוזלים שקטן. אז אחרי הרכיבה שתו הרבה מים, תנוחו היטב, ותאכלו.

על מנת להתחיל בצורה הטובה ביותר את תהליך ההתאוששות והבנייה המחודשת של השרירים, מומלץ לאכול מזון המשלב פחמימות וחלבונים ביחד, כדוגמת כריך עם פסטרמה או טונה, אורז עם בשר וכדומה. מומלץ מאוד לאכול כבר כשעה לאחר סיום הפעילות על מנת שלגוף יהיו המרכיבים הדרושים לו להתאוששות, וביממה הקרובה להמשיך ולהקפיד על מזון מגוון הכולל פחמימות, חלבונים וירקות טריים, וכמובן על המשך שתיית נוזלים.

זכרו שתזונה נכונה ומשטר נוזלים קפדני הם חלק בלתי נפרד מהספורט עצמו, והם עשויים לגרום לכם לרכיבה ארוכה יותר, ממוקדת ומרוכזת יותר, טובה יותר, וגם למנוע תופעות כמו התכווצויות שרירים לאחר הרכיבה.

הכותב הוא בעל תואר ראשון בחינוך גופני, מאמן כושר ומטפל בשיקום על-ידי ספורט.

כתבה: אחינעם הראל

המדריך השלם עם הנקודות החשובות עליהן יש לחשוב לפני שיוצאים להגשים חלום של מסע אופנוע. עכשיו בחורף הארוך זהו בדיוק הזמן להתחיל לתכנן ולחלום.

1. כמה זמן עומד לרשותך?

משך המסע יכתיב וישפיע על מסלול הטיול שתקבע. ככל שהטיול ארוך יותר יהיו יותר ימי מנוחה, יותר בלת"מים ויותר הכנות לפני היציאה לדרך. לכן, כהערכה גסה להבין כמה זמן יידרש לעבור איזה מרחק, אפשר להשתמש בחישוב הגס:

• 14-1 ימים – 500 ק"מ ביום
• 30-15 ימים – 350-300 ק"מ ביום
• 31 ימים ויותר – 150-100 ק"מ ביום

התכנון הזה לוקח בחשבון זמן התארגנות לפני ואחרי הטיול, וכן ימי מנוחה תוך כדי, כלומר לא כמה קילומטר תרכב בפועל כל יום. המטרה היא לתת מושג כמה זמן ייקח לעבור דרך מסוימת עם עצירות. למשל, לרכב 25,000 ק"מ מקייפטאון לקניה וחזרה, ייקח 250-166 ימים בקצב סביר ומהנה.

2. מזג אוויר

מזג האוויר יכתיב את כיוון ועיתוי הנסיעה. מומלץ לבדוק מזג אוויר בכל מדינה על-פי חודשים כדי לוודא מתי תהיה העונה היבשה.

3. איזה אופנוע לקחת?

זאת שאלה של סדר עדיפויות, והפתרון שלה נמצא במשוואה – סגנון רכיבה מועדף X (מרחק מתוכנן / זמן לרשותך).

ככל שיש פחות זמן עדיף אופנוע בעל נפח גדול יותר. באפריקה, למשל, רכבתי על ב.מ.וו  F700GS במשך חצי שנה, ובממוצע כיסיתי 138 ק"מ ביום (25,000 ק"מ ב-180 יום). ברוב ימי הרכיבה רכבתי בממוצע 350 ק"מ. זה אופנוע גדול והרכיבה יחסית מהירה בהתחשב בכך שמדובר במדינות עולם שלישית עם תנאי דרך קשים ופחות אפשרויות חילוץ בעת תקלות. אופנוע קטן יותר יאפשר יותר רכיבת שטח ויהיה זול יותר.

שיקולים נוספים:

יש מי שיאמרו שאופנוע 'מתוחכם' יותר יהיה בעייתי יותר, כי מכונאי בצריף פח בעיירה מבודדת באפריקה לא ידע לתקן בעיות חשמליות של ב.מ.וו R1200GS. האופנוע שלי היה מאוד אמין ולכן אני לא יכולה להסכים להכללה הזאת. ברוב המדינות בערים הגדולות יש מכונאים שמסוגלים לתקן תקלות.

שיקול נוסף הוא עלות האופנוע והאם תרכב לבד או עם מורכב/ת.

כמות הציוד שצריך לקחת היא לא שיקול. מהר מאוד מגלים שניתן להיפטר מחלק נכבד מהציוד שלפני המסע היה נראה הכרחי. כלל האצבע: כמה שפחות – יותר טוב.

 

תלה מפה על הקיר וקח טוש אדום. סמן בנקודות כל מקום שאתה רוצה לעבור בו. קרא על אטרקציות מעניינות של כל מדינה בנפרד – דרך אתרים כמו Lonely Planet ו-WikiTravel.

באזורים פחות מפותחים בעולם יש פחות כבישים. ברוב המדינות באפריקה יש כביש אחד מרכזי מצפון לדרום ואחד ממזרח למערב. אני מצאתי שהדרך הטובה ביותר היא לתכנן את כל המקומות העיקריים שבהם תרצו לבקר, לבנות מסלול הגיוני על-פיהם, וכאשר מגיעים למדינה עצמה לשבת עם מקומיים מול מפה ולשאול אותם על אזורים נידחים מיוחדים, שבילים יפים דרך השטח. התוכנית נועדה בשביל לסטות ממנה.

5. ניווט

במקום הראשון: עצה של אנשים שחיים במדינות האלה. לאו דווקא מקומיים, אלא אנשים שנוסעים הרבה בכבישים. אזהרה: לא כל מקומי ידע לעזור!

במקום השני: גוגל מפות. מניסיוני היה המעודכן ביותר והמדויק ביותר מבחינת הערכת זמני נסיעה.

במקום השלישי: אפליקציית maps.me, שהיא תוכנת ניווט שעובדת ללא רשת סלולארית או אינטרנטית. ניתן לחפש ולראות על גב מפה תחנות דלק, מקומות לינה, מסעדות וכו', וניתן בקלות לסמן נקודות על המפה ולשמור אותן כ'מיקומים שלי'. באופן זה אפשר לשמור קוארדינטות של אתרי קמפינג נידחים, או אם אתם בעיר זרה לשמור את המיקום של בית בו אתם מתארחים ולנווט אליו חזרה.

במקום הרביעי: GPS. על גב הגרמין שהיה ברשותי התקנתי את תוכנת הניווט Tracks4Africa, שלטעמי לא הייתה מעודכנת או הכרחית. ניתן לרכוש את המפות של Tracks4Africa גם כאפליקציה לסמארטפון.

במקום החמישי: מפות קשיחות ליתר ביטחון.

ניווט במדינות לא מפותחות הוא פשוט יחסית מכיוון שאין הרבה אופציות. צריך להסתובב עם מספיק דלק, מים ואוכל, כך שבמקרה הגרוע ישנים בלילה בחוץ וממשיכים לנווט בבוקר.

6. מקורות מידע

החדשות הטובות: כל המידע נמצא באינטרנט היום.

החדשות הרעות: אתה צריך לחפש אותו.

כלל חשוב: היעזרו באנשים. הם ישמחו לעזור. אבל – בואו עם רשימת שאלות, שאלות ענייניות, אחרי שהכנתם שיעורי בית. לא לצפות שאדם זר יבנה לכם את הטיול.

היעזרו בחברים לפני ותוך כדי המסע. צרו קשר עם יוני בן-שלום מאתר הרפתקה שמאגד את רוכבי האדוונצ'ר הקשוחים והמנוסים בישראל, שתמיד ישמחו לתת עצה בנוגע לאיזה מוסך ללכת אליו בלימה או איפה לאכול ארוחת בוקר מצוינת באולן-באטור שבמונגוליה. ישנה רשת של אופנוענים פרוסים בכל העולם שישמחו לסייע לכם. הנה דרכי הקשר להגיע אליהם:

אזור	בעברית	באנגלית
מידע כללי	הרפתקהאדם שני	Horizons UnlimitedHorizons Unlimited on FacebookHorizons Unlimited Motorcycle AdventuresADV RiderOverland MotorcyclistsOverland SphereOverland Junction
האמריקות: אושואיה, ארגנטינה עד אלסקה	לירן מרקוסיוני בן-שלום	Two-Wheeled NomadMotoHankShort Way RoundOn Her Bike
אפריקה	אלחנן אורןרום בן אליהואחינעם הראל	כללי:Overlanding Africaדרום אפריקה, נמיביה ובוטסואנה:Wild Dogs ForumProudly MeerkatBMW Clubמזרח אפריקה: Achi2Africa PikiPiki Overlander MotoHank מערב אפריקה: Shots from the Bar Ride Far
שביל המשי – אירופה לאסיה	בת' ושלומי במונגוליהאלעד לוי	Overland to AsiaOverlanding AsiaShort Way Round
אוסטרליה	אדם שני	On Her Bike

 7. רשימת ציוד

ניתן להזמין הרבה מציוד הקמפינג דרך האינטרנט באתרים כמו אלי אקספרס, ובמחיר נמוך משמעותית מחנויות ציוד כאן בארץ. מגבת טיולים, שמיכת חירום, מחבת קומפקטי, ג'ריקן פלסטיק מתקפל, פנס ראש.

אחרי שאספת את כל הציוד שאתה חושב שאתה צריך – היפטר מחצי ממנו. חבל לקחת משקל מיותר.

ציוד שלא הייתי יוצאת בלעדיו: כיסוי לאופנוע, פנימית לשק"ש, משאבה חשמלית לצמיגים ואטמי אוזניים.

8. בישול ואוכל

בתחילת הדרך בישלתי לעצמי הרבה על בנזינייה קטנה, בעיקר פסטה עם טונה ואורז עם סרדינים מקופסאות שימורים. אחרי זמן מסוים, וחוסר הצלחה מסחררת, ויתרתי על הבישולים לטובת הזמנת צלחת אורז וירקות במסעדות קטנות בצד הדרך.

אין בעיה למצוא מוצרים בסיסיים כמו אורז ודייסה. בלוני גז לא ניתן למצוא בכל מדינה (באפריקה למשל לרוב רק בדרום אפריקה, אתיופיה וקניה יש למצוא) לכן מומלץ להגיע עם בנזינייה ולברר מראש אם ניתן לקנות בלוני גז.

9. לינה

במהלך המסע ישנתי ברוב הלילות באוהל באתרי קמפינג מסודרים. ישנה אפליקציה מצוינת בשם iOverlander שבה ניתן לראות על גב מפה אופציות למקומות לינה עם המלצות של מטיילים, ולרוב המידע על מחיר ואיכות מדויק למדי. היתרון הגדול הוא שזהו מאגר של מקומות לינה זולים למטיילים כמונו.

בערים גדולות התארחתי לרוב אצל חברים של חברים, אופנוענים אחרים ומכרים. הכרתי כך הרבה אנשים מיוחדים וטובים.

בנוסף, בערים רבות התארחתי אצל אנשים מקומיים דרך קהילת Couchsurfing – קהילת מטיילים שמארחים אחד את השני בכל העולם. הרעיון הוא שבמקום לישון בהוסטל ולהסתובב רק עם תיירים, להתארח אצל מקומי ולהכיר את התרבות שלו דרך עיניו.

 10. מסמכים

ויזות: כל המידע לגבי מדינות להן ישראלים צריכים ויזה נמצא כאן. מומלץ לכל מדינה שנדרש אליה אשרה לברר ולבדוק מראש, גם אם כתוב שניתן להשיג ויזה במעבר הגבול, מול השגרירות הישראלית באותה המדינה ומול השגרירות של אותה המדינה בישראל.

חיסונים: רצוי להתחיל להתחסן כחודש עד חודש וחצי לפני הנסיעה. חשוב גם לדאוג לתרופות כמו כדורים נגד מלריה, כדורים נגד מחלת גבהים, תרופה לבילהרציה, שלשולים, אנטיביוטיקה וכו'.

רישיון נהיגה ורישיון נהיגה בינלאומי: רישיון נהיגה בינלאומי ניתן להוציא במ.מ.ס.י, בחנויות משקפיים ובמקומות שבהם מנפיקים טופס ירוק ללימוד נהיגה. העלות היא כ-20 ש"ח. ברישיון הבינלאומי אין דרגות רישיון לאופנועים, ולרוב שוטרים לא יוודאו שיש לכם רישיון מתאים לנפח האופנוע.

כדאי לסרוק ולניילן כמה עותקים של רישיון הנהיגה בגודל המקורי, וליצור העתקים שלו אותם מציגים לשוטרים.

דרכון בתוקף: לפחות לחצי שנה קדימה, וכמה עותקים של הדרכון מודפסים מראש.

כרטיסי טיסה: כדאי לוודא מראש אם יאפשרו לכם לעלות על טיסה בלי כרטיס חזרה, ואם לא – לקנות אחד מראש.

ביטוח רפואי אישי: וכל מילה נוספת מיותרת. כיום כל מי שרוכש ביטוח נסיעות לחו"ל מחויב ברכישת ביטוח אתגרי הכולל חילוץ.

רישיון האופנוע: הנושא עלול להיות בעייתי מכיוון שלא בכל מדינה ניתן להעביר רכב לבעלותך, ויש מקרים בהם תרצה לקנות אופנוע עם רישוי זר במדינה שלישית (למשל אופנוע עם רישוי אמריקאי בברזיל). צריך לברר את הנושא פרטנית.

בדרום אפריקה ישנה בעיה לרשום כלי על שמך, לכן ניתן או לזייף את המסמכים הדרושים לרישום בעלות או למצוא מי שירשום את האופנוע על שמו עבורך. כך אני עשיתי אצל בחור דרום אפריקאי נדיב שהכרתי דרך חברים משותפים וסמכתי עליו. קיבלתי ממנו צילום של הדרכון חתום על ידו, מכתב המאשר לי לחצות למדינות מסוימות עם האופנוע 'שלו', ואישור מהמשטרה שהאופנוע לא גנוב.

ביטוח צד ג': לכל מדינה החוקים שלה וצריך לברר את הנושא. בדרום אפריקה, נמיביה, זימבבואה ובוטסואנה למשל, המס על הדלק מהווה תעודת ביטוח שאתה משלם. בשאר המדינות במזרח אפריקה צריך לרכוש ביטוח צד ג'. מומלץ לעשות את זה באופן מרוכז דרך COMESA במחיר של 180 שקל לחודשיים בערך.

קרנט Carnet de Passsage: כמו דרכון לאופנוע. משאירים סכום כסף כעירבון שלא תמכור את האופנוע במדינה שלישית בלי תשלום מיסים. הקרנט עולה בערך 650 – 1,000 ש"ח (לא כולל את סכום העירבון שיוחזר כאשר האופנוע שב למדינה בה הוא רשום, ואשר עומד על 40%-100% משווי הכלי), וניתן להוציאו בסוכנויות AA במדינות זרות או בחברת מ.מ.ס.י בארץ.

11. כסף

מומלץ לקחת סכום כסף מזומן ולהחביאו על האופנוע (סביב 500$). בהרבה מדינות, אפילו מדינות עולם שלישית, ניתן למשוך כסף מכספומטים בקלות, אם כי יש הגבלות על כמות המשיכה. סעו עם לפחות 2 כרטיסי אשראי בינלאומיים, ותמיד תדאגו שיהיו עליכם דולרים. מומלץ לקנות 2 ארנקים ולפזר אותם בין החפצים. בארנק שממנו משלמים מומלץ להשאיר רק סכום כסף קטן.

התקציב היומי שלי היה 25$, כשסכום זה התחלק בין דלק, לינה ואוכל. בסך הכל 6 חודשים באפריקה עלו לי 40,000 ש"ח.

אופנועים בדרום אפריקה הרבה יותר זולים מאשר בארץ – בערך שליש. ב-38,000 ש"ח קניתי בקייפ טאון:

• אופנוע ב.מ.וו F700GS שנת 2014 עם 3,000 ק"מ
• משקף גבוה
• מגן לפנס הקדמי
• מגני ידיים
• מגן מנוע
• מגן גחון
• מושב נוח יותר
• רגליות רחבות
• הרחבה לרגלית צד
• מערכת אזעקה
• סבל לתיקי צד
• מזוודות אלומיניום שהוחלפו לאחר מכן לתיקי צד
• תיק למיכל הדלק
• GPS גרמין 390

את כל זה מכרתי ב-28,000 ש"ח בסיום הטיול.

12. תקשורת

במדינות רבות ניתן לרכוש כרטיס SIM מקומי בקלות יחסית, וכך להיות מחוברים לאינטרנט. לוקחים טלפון לווייני ומסודרים לכל מקרה חירום.

13. ציוד רכיבה

תלוי העדפה אישית, אבל דורש חשיבה. והכי חשוב – לרכב תמיד עם מיגון.

אפשר לקחת קסדת אדוונצ'ר משקף ומגן שמש, ובנוסף לקחת משקפי אבק ליתר ביטחון, כך שאם ייסדק/יישרט המשקף ניתן יהיה להחליף אותו במשקפיים.

מעיל עם ריפוד או חליפת לחץ עם חלק חיצוני רך מעל – לפי הנוחות וההרגל.

מומלץ לקחת מגן צוואר ונעליים נוחות שגם יגנו על הרגל כמו שצריך.

לא לשכוח מעיל רוח ומכנס נגד גשם!

שפצורים קטנים ויעילים שעשיתי לאופנוע:

זהו – אתם מוכנים לצאת לדרך.

לשאלות או התעניינות, בין אם בקשר לתכנון מסע באפריקה ובין אם באזור אחר – מוזמנים ליצור איתי קשר.

רוכב שרוצה להתחרות במרוצים בישראל צריך, בין היתר, רישיון נהיגה ספורטיבית – כלומר רישיון מרוצים מטעם הרשות לנהיגה ספורטיבית ומשרד הספורט.

ההליך של הוצאת רישיון נהיגה ספורטיבית כולל קורס בן 4 שעות לימוד שבסיומו עוברים מבחן, וביצוע בדיקות רפואיות, בדיקת מאמץ (ארגומטריה) ובדיקת ראייה. את הטפסים המלאים מעבירים לרשות לנהיגה ספורטיבית, ותוך זמן קצר מקבלים את הרישיון.

את קורסי הרישיון מעבירים בישראל כמה מרכזים, ביניהם מוטו-יאנג, קרוס-קאנטרי, אופנוען מאומן ו-RPM אופנועים. הקורס מחולק לשניים: בחלק הראשון לומדים על מבנה הרשות וההתאחדויות ועל הכללים הכלליים לנהיגה ספורטיבית, ובחלק השני עוברים הכשרה ענפית – במקרה שלנו על אופנועים וטרקטורונים – שבה לומדים על הדוקטרינות השונות ועל כללים הנוגעים לדו-גלגלי, כולל דגלים ומבנה מסלולים.

אחרי הקורס יש צורך לגשת לבדיקת ראייה אצל אופטומטריסט, ומשם לבדיקת מאמץ באחד מהמכונים המאושרים על-ידי רשות הספורט. את כל הטפסים והאישורים מעבירים למרכז שבו התקיים הקורס, והם כבר מעבירים את הטפסים לרשות הספורט, ובמידה והטפסים והבדיקות תקינים – הרישיון יגיע תוך שבוע עד 10 ימים.

כעת, עם הדרייב החדש בהתאחדות הספורט המוטורי, היא מציעה קורס רישיון נהיגה ספורטיבית המרכז את כל הבדיקות, במקום אחד ותוך 5 שעות.

הקורס, ששני מחזורים שלו – בני 50 איש כל אחד – התקיימו בשבוע שעבר במכון וינגייט, גם מסובסד על-ידי ההתאחדות, כך שהעלות הכוללת עומדת על 447 ש"ח (במקום 697 ש"ח) – סכום הכולל את עלות הקורס (249 ש"ח במקום 449 ש"ח), עלות הבדיקה הרפואית ובדיקת המאמץ (119 ש"ח), וכן את בדיקת הראייה (79 ש"ח). בנוסף תצטרכו לשלם אגרה בת 61 ש"ח למדינה על הנפקת הרישיון.

הקורס מתחיל בשעת בוקר ברישום. במהלך היום נקראים אנשים לבצע בדיקות רפואיות ובדיקות ראייה, ובמשך 4 שעות הכוללות הפסקות מעביר המרצה את החומרים שמתחרה צריך לדעת – כאמור גם באופן כללי על מבנה הספורט המוטורי בישראל וגם בהכשרה הענפית, אופנועים וטרקטורונים. בסיום ההרצאה, נציג מהרשות לנהיגה ספורטיבית מקיים מבחן בן 25 שאלות (8 שאלות לילדים עד גיל 12), ועם סיום המבחן מגישים את כל הטפסים למארגני הקורס, והם מעבירים את החומרים לרשות לנהיגה ספורטיבית. אם עברתם את המבחן, ואין סיבה שלא תעברו, רישיון הנהיגה הספורטיבית יגיע תוך כשבוע, אם כי ברגע שהוא מאושר תקבלו למייל אישור להשתתף במרוצים.

היתרון הגדול של הקורס, מעבר לעלות המוזלת שלו ביחס לקורסים רגילים, הוא האפשרות לבצע את כל הבדיקות הרפואיות במקביל לקורס ולסיים עם כל ההליך תוך 5 שעות במקום אחד, בלי הצורך להתרוצץ בין מכוני בדיקה כאלו ואחרים.

עומר שושני, מנכ"ל התאחדות הספורט המוטורי: "המטרה שלנו היא פשוטה – להנגיש את הספורט המוטורי לכולם ולמזער ביורוקרטיות. קל מאוד להוציא רישיון נהיגה ספורטיבית היום, אז תוציאו רישיון ובואו להתחרות".

בשבועות הקרובים יתקיימו מחזורים נוספים של קורסים להוצאת רישיון נהיגה ספורטיבית. מועדים ופרטים תוכלו למצוא כאן אצלנו בפול גז, וכן בעמוד הפייסבוק של התאחדות הספורט המוטורי, כשיתפרסמו.

סדרת כתבות הווידאו שלנו על הכנת הרוכב והאופנוע לחורף עשויה להעביר לכם את החורף הקר והרטוב בצורה נעימה, יבשה וחמה יותר, ובעיקר בטוחה יותר. אל תפספסו!

1. חליפות סערה, ביגוד טרמי, אדים על המשקף, ראות ונראות

2. מעילי חורף

3. רכיבה נכונה בתנאי קור וגשם

4. כפפות

5. הכנת האופנוע לחורף

6. פלג גוף תחתון

7. מודל שלוש השכבות