קטגוריה: מכונות

רכיבה ראשונה: דוקאטי מונסטר 821
צילום: דוקאטי
- יתרונות: עיצוב וקונספט, תנוחת רכיבה, התנהגות, בלמים, גמישות ואופי מנוע, חבילת אלקטרוניקה, מחיר
- חסרונות: מיגון רוח
- שורה תחתונה: המונסטר החשוב ביותר של דוקאטי משודרג משמעותית ל-2018, הופך קל יותר לרכיבה ויפה יותר
- מחיר: 79,821 ש"ח
- מתחרים: קוואסאקי Z900, ימאהה MT-09, סוזוקי GSX-S750, אפריליה שיבר 900
- נתונים טכניים: מנוע L-טווין 821 סמ"ק, 109 כ"ס, 8.8 קג"מ, 8 שסתומים, הזרקת דלק עם מצערות חשמליות ו-3 מצבי ניהול מנוע, בקרת החלקה ב-8 מצבים, קירור נוזל, 6 הילוכים, קלאץ' מחליק, שלדת מסבך משולשי פלדה, מזלג טלסקופי הפוך 43 מ"מ, מהלך 130 מ"מ, זרוע אלומיניום עם בולם יחיד, מהלך 140 מ"מ, צמד דיסקים צפים 320 מ"מ עם קליפרים רדיאליים מונובלוק, דיסק בודד 245 מ"מ, מערכת ABS ב-3 מצבים, בסיס גלגלים 1,480 מ"מ, גובה מושב 810-785 מ"מ, מיכל דלק 16.5 ל', משקל מלא 206 ק"ג, צמיגים 120/70ZR17, 180/55ZR17
דוקאטי מונסטר 821 דגם 2018

מה זה?

לכבוד חגיגות 25 השנים לדוקאטי מונסטר 900 המקורי שהוצג לראשונה בתערוכת קלן באוקטובר 1992, בדוקאטי מחדשים את המונסטר החשוב ביותר שלהם בימים אלו – ה-821. הדגם הזה נמצא איתנו כבר כמה שנים, אבל השנה הוא מקבל מתיחת פנים חשובה שמיישרת קו עם שאר דגמי המונסטר, וגם חבילת אלקטרוניקה מרשימה שמגיעה כסטנדרט.

זה לא מקרה, שכן המונסטרים הם מהכלים החשובים ביותר של דוקאטי, ובעבר הם היו החשובים ביותר. המונסטר המקורי, בעיצוב האייקוני של מיגל גאלוצי העוד יותר אייקוני, הציל במו ידיו את דוקאטי מפשיטת רגל והיה הכלי הנמכר ביותר של החברה. הלחם והחמאה של החברה. אחרי ההתאוששות, המכירות הטובות של המונסטרים – ה-900 וה-600 – אפשרו לדוקאטי להתפתח ולייצר דגמי קצה הארד-קור. כיום דוקאטי נמצאת במקום אחר לגמרי, עם שפע דגמי איכות במגוון סגמנטים, אבל המונסטרים הם עדיין מהכלים החשובים של החברה, ובוודאי שיש להם מקום חלם בלב הבולונזים. אגב, עד היום נמכרו לא פחות מ-323,000 מונסטרים ברחבי העולם. מספר מכובד מאוד.

אז מה חדש במונסטר 821 של 2018? ובכן, הבסיס המכאני נשאר כמעט זהה. השלדה זהה, המתלים זהים למעט כיוונים חדשים, והמנוע – בנפח 821 סמ"ק – עבר את העדכונים הדרושים כדי לעמוד בתקנות יורו 4, וגם מערכת ניהול המנוע מודרנית יותר ועליה נרחיב מיד. הקליפרים הקדמיים הם מונובלוק מדגם M4.32, והצמיג האחרוי של פירלי, מדגם דיאבלו רוסו III, חוזר למידה הקונבנציונלית של 180/55 במקום 180/60 בעבר.

אדום מבריק, שחור מט, והשנה קאמבק לצהוב

מבחינת אלקטרוניקה, המונסטר 821 מקבל את חבילת הניהול העדכנית ביותר של דוקאטי – ה-Ducati Safety Pack – עם ניהול מנוע הכולל 3 מצבים (ספורט – 109 כ"ס ותגובה חדה, תיור – 109 כ"ס ותגובה מתונה, אורבן – 75 כ"ס ותגובה רכה), עם מערכת בקרת החלקה בעלת 8 מצבי התערבות וניתוק, עם מערכת ABS הכוללת 3 מצבי התערבות וניתוק, ועם מסך TFT צבעוני ומודרני המכיל את כל המידע, כולל מד דלק וחיווי הילוך. בחירה של מצב ניהול מנוע משנה לא רק את מצב המנוע אלא גם את מצב ה-ABS ומצב בקרת ההחלקה, ואפילו את תצוגת מסך ה-TFT. מרשים.

ועוד כמה מילים על העיצוב. בדוקאטי מיישרים קו עם שאר דגמי משפחת המונסטר, וה-821 מקבל מתיחת פנים שהופכת אותו למודרני יותר, כולל אלמנטים עיצוביים של המונסטר המקורי כמו מיכל הדלק עם הקליפס הקדמי לפתיחה מהירה, וגם הצבע הצהוב המרשים (יש גם אדום ושחור מט). גם הזנב מקבל עיצוב מחדש, כך גם הפנס הראשי, ויש עוד כמה שיפורי עיצוב וארגונומיה כמו הפרדת רגליות המורכב מיחידת רגליות הרוכב. אפשר לסכם ולהגיד שהמונסטר 821 החדש נראה מעולה, ובהחלט מצדיק את השם.

שדרוגים חשובים ל-2018: עיצוב ואלקטרוניקה

ביצועים

המונסטרים לדורותיהם, על אף היותם אופנועים רב-שימושיים ליום-יום ולסופי שבוע – תמיד היו קשיחים וספורטיביים, וגם ה-821 החדש שומר על הקו הזה. הבולמים קשיחים והיגוי סופר-זריז – גם בזכות הכידון הרחב, וכתוצאה מכך ההתנהגות עצבנית אם הכבישים לא מושלמים. זה אגב, חלק מהאופי המיוחד של המונסטרים, ואנחנו לא אומרים את זה לשלילה אלא לחיוב.

על אף היותם של הבולמים קשיחים, ועל אף שאלו בולמים מהדרג הנמוך יותר של דוקאטי – כמעט ללא כוונונים, ההידראוליקה שלהם מצוינת והספיגה בהתאם, כך שלמרות ההתנהגות התזזיתית, המונסטר 821 הוא כלי יציב. מין שילוב לא אופייני בין זריזות ועצבנות לבין יציבות, שגם זה חלק ממכלול התחושות המיוחל שהמונסטרים יודעים לספק.

המנוע כאן הוא פנינה אמיתית. 109 כ"ס הם די והותר לכל צורך הגיוני יותר ופחות, כולל רכיבה של 200 קמ"ש וצפונה. אבל הנתון הזה מספר סיפור חלקי בלבד, שכן מנוע ה-L-טווין הזה הוא סופר-גמיש ומספק כוח כבר משחרור הקלאץ' הראשון. לכל אורך העקומה יש כוח זמין, ולמעשה נעים יותר לרכב על המונסטר בסל"ד ביניים – שם יש את כל הכוח שצריכים. אבל יש למנוע הזה ערך מוסף – התחושה המחוספסת שהוא מייצר, ושגם היא חלק מהאופי הכל כך מיוחד של המונסטרים. בדוקאטי הצליחו לשמר אותה, למרות תקנות יורו 4, וגם הסאונד בשרני ועמוק למרות מערכת הפליטה החנוקה מחויבת התקנות.

אופנוע זריז ומונסטרי

בהקשר הזה נציין שכששאלנו את מהנדסי דוקאטי מדוע לא השתמשו במנוע ה-937 סמ"ק, זה שבסופרספורט 939, במולטיסטראדה 950 ובהיפרמוטארד 939, שכן זה מנוע מתקדם יותר מה-821 והוא בנוי על אותו הבסיס, ענו לנו אנשי דוקאטי שמנוע ה-821 מתאים יותר למונסטר מפני שהוא לא חזק מדי והאופנוע נשאר מאוזן. אז הם ממשיכים להשתמש בו למרות שיש להם מנוע מוכן על המדף, חזק יותר ובעל תצורה זהה. קיבלנו, ואחרי שרכבנו אנחנו גם נוטים להסכים איתם.

מה עוד? ובכן, הבלמים הקדמיים הם מהחזקים שיש בקטגוריה, אם לא החזקים ביותר, עם נשיכה ראשונית סופר-חזקה ועוצמה גבוהה לאורך כל המהלך.

אז חבילת הביצועים של המונסטר עומדת בקנה אחד עם המשפחה, ואף משודרגת ל-2018 ביחס למונסטר 821 הקודם. יפה מאוד.

מנוע עם הד.נ.א של דוקאטי

איך זה מרגיש?

ראשית, כמו דוקאטי מונסטר. בדוקאטי השכילו לשמור על מכלול התחושות הכה מיוחד של המונסטר. זה החספוס של המנוע והגמישות שלו, זו ההתנהגות הדינמית המיוחדת, וזו תנוחת הרכיבה הייחודית – שאין עוד שום דו-גלגלי שקרוב אליה – עם הרכינה הקלה קדימה מעל המיכל, והכידון הרחב שמציב את הרוכב בתנוחה קרבית, מונסטרית.

המנוע המשודרג מעודן יותר מבעבר, והוא קל יותר לשליטה. במצב ספורט תגובת המצערת חדה ומהירה, והחזרה לגז דורשת החלקה עם הקלאץ'. למרות זאת, זה המצב שאיתו רכבנו ברוב מהלך הרכיבה, פשוט כי הוא מהנה ומרגש. מצב תיור זה המצב המועדף לדעתנו לשימוש היומיומי, שכן הוא עדיין מספק את כל 109 הסוסים, רק עם תגובה רכב ושפויה יותר – גם לרכיבה ספורטיבית יותר. את מצב אורבן עם 75 הסוסים בדקנו לרגע, אבל מהר מאוד חזרנו לספורט.

נציין שוב שכל שינוי במצב ניהול המנוע משנה גם את התערבות ה-ABS, את התערבות בקרת ההחלקה, וגם את התצוגה הצבעונית בלוח השעונים, כך שלמעשה זוהי בחירת מצב ניהול אופנוע ולא רק ניהול מנוע, וחבילת האלקטרוניקה ההיקפית הזו היא בהחלט שדרוג גדול למונסטר הבינוני. בנוסף, נראה שהיא הגיעה לבשלות מלאה, והיא עובדת פשוט מצוין.

תנוחת הרכיבה והארגונומיה שופרו גם הם בדגם 2018 של המונסטר 821. זה לא רק העיצוב החדש, אלא גם המושב הנוח יותר, וכן העובדה שהמונסטר 821 הרבה פחות צפוף השנה. רוכבים גבוהים שרכבו איתנו בהשקה העולמית מדווחים על שיפור גדול מאוד במרחב המחייה של הרוכב. לנו, עם 174 הס"מ שלנו, פשוט היה נוח – גם אחרי יום רכיבה מלא.

מרגיש מונסטר לכל דבר ועניין – רק מודרני; עבודה יפה דוקאטי

סיכום ועלויות

המונסטר 821 של 2018 הוא שדרוג חשוב לדגם. הוא מתקדם בזמן וחוזר להיות מודרני ועדכני – בעיקר מבחינת חבילת האלקטרוניקה, והוא מקבל את העיצוב המודרני ביותר של משפחת המונסטר, כך שהוא גם נראה טוב, בעיקר בצהוב של אופנועי ההשקה.

אבל יותר מזה – במעבר ל-2018 בדוקאטי הצליחו לשפר את קלות הרכיבה של המונסטר, כך שהוא ידידותי לרוכב ולא תובעני כמו מנסטרים מהעבר, אבל יחד עם זאת לשמור על הד.נ.א הכל כך ייחודי של הדגם. זה לא רק תנוחת הרכיבה המונסטרית, אלא גם מכלול התחושות שהאופנוע הזה מייצר – מהמנוע המחוספס (וכאמור הגמיש והחזק), ומההתנהגות הדינמית המעולה, ושוב – המיוחדת. השילוב זה לוקח את המונסטר 821 לחזית דגמי המונסטר – כאופנוע רב-שימושי ליום-יום ולסופי שבוע. אופנוע טוב, יעיל ושימושי, ועם זאת מרגש בהתנהגות שלו, ולא פחות חשוב – יפה וייחודי.

מחירו של המונסטר 821 צפוי לעמוד על סביב 86 אלף ש"ח כאן בארץ. זהו מחיר מעולה לדעתנו, שכן מקבלים בו לא רק מכונת ביצועים טובה ויפה, אלא גם חבילת אלקטרוניקה מהמתקדמות שבסגמנט, ועם תחזוקה בכל 15 אלף ק"מ. ואחרי הכל – אופנוע שגם ממשיך את המסורת המפוארת של משפחת המונסטר, כאן ב-2018.

הכותב היה אורח של חברת דוקאטי בהשקה עולמית באיטליה.
31 באוקטובר 2017
קוואסאקי: נינג'ה 400 חדש ל-2018

קוואסאקי חושפת בתערוכת טוקיו את הנינג'ה 400 החדש – המחליף של הנינג'ה 300 שתוכנן על מנת לתת מענה טוב יותר למגבלת קטגוריית הביניים A1 (באירופה A2), כשההספק מטפס ל-45 כ"ס.

קוואסאקי נינג'ה 400 – חדש ל-2018

המנוע החדש, טווין מקבילי בנפח 399 סמ"ק, בנוי על בסיס מנוע ה-300 הישן (שבנוי בעצמו על בסיס הנינג'ה 250 ולפני כן על בסיס ה-GPX250), אולם הוא עבר סדרת שיפורים, בין היתר כדי להתאים לתקנות יורו 4. ההספק עומד על 45 כ"ס (33.4 קילוואט), שהם כ-2.5 כ"ס מתחת למגבלה של קטגוריית הביניים (35 קילוואט) ו-9.5 כ"ס יותר מהנינג'ה 300. יניקה בתצורת דאונדראפט עוזרת למנוע להשיג גרף מומנט שטוח למדי, כך שהוא צפוי גם להיות גמיש ושימושי. המומנט המקסימלי, אגב, עומד על 3.9 קג"מ ב-8,000 סל"ד.

פרט למונע המחודש יש גם מערכת קירור חדשה, שלטענת קוואסאקי מסיטה את עודפי החום מרגלי הרוכב, ויש גם מצמד מחליק חדש.

שלדה חדשה, מנוע משופר

שלדת מסבך משולשי הפלדה חדשה לחלוטין, ולטענת קוואסאקי היא במבנה דומה לזה של ה-H2. בסיס הגלגלים קצר יותר מבעבר, וכעת הוא עומד על 1,370 מ"מ במקום 1,405 מ"מ ב-300. הבולמים קשיחים יותר מאשר ב-300 – אם כי עדיין מדובר על מזלג קונבנציונלי בקוטר 41 מ"מ מלפנים ומונושוק אחורי מתכוונן ל-5 מצבי עומס קפיץ. קוטר הבלמים הקדמיים גדל ל-310 מ"מ, ויש גם מערכת ABS כסטנדרט כמובן. הגלגלים חדשים, יצוקים עם 5 חישורים, והצמיגים במידות 110/70 מלפנים ו-150/60 מאחור.

בקוואסאקי מדגישים את ירידת המשקל, כשכעת הנינג'ה 400 שוקל 168 ק"ג מלא – כולל כל הנוזלים.

עיצוב ספורטיבי חדש ומושקע

העיצוב והארגונומיה חדשים לחלוטין. גובה המושב עומד על 785 מ"מ, כשיש גם מושב חלופי גבוה יותר, כשבשני המקרים המושב צר משמעותית מבעבר (50 מ"מ בקצה במקום 90 מ"מ בנינג'ה 300). גם מיכל הדלק צר יותר, אם כי הוא גם מכיל פחות דלק מבעבר – 14 ל', שלטענת קוואסאקי מספיקים לטווח של 350 ק"מ. העיצוב חדש לחלוטין, ספורטיבי מאוד, ולוקח השראה גם הוא מה-H2. פנסי החזית מסוג LED יוקרתי, יש לוח שעונים עם מחשב דרך, ובאופן כללי העיצוב מושקע מאוד ופונה בדיוק לקהל היעד – רוכבים צעירים.

קרוב לוודאי שכבר בתערוכת מילאנו, שתיפתח בשבוע הבא, קוואסאקי תציג את גרסת ה-Z400 העירומה היושבת על אותה הפלטפורמה. כך או כך, הנינג'ה 400 צפוי להגיע ארצה ברבעון הראשון של 2018 – אז גם יתפרסם מחירו.

29 באוקטובר 2017
ימאהה MT-10 במבחן: הדרך אל האושר
צילום: אסף רחמים
- יתרונות: מנוע, מחיר, נוחות, פאן פאקטור
- חסרונות: זווית צידוד כידון
- שורה תחתונה: סופר-נייקד יפני שעושה את זה כמו שצריך ומסתכל למתחרים האירופאים הישר אל תוך הלבן של הטורבו-לד
- מחיר: 89,985 ש"ח במבצע (במקום 99,985 ש"ח)
- מתחרים: אפריליה טואונו, ב.מ.וו S1000R
- לרכיבת מבחן על ימאהה MT-10 – לחצו כאן
ימאהה MT-10

חיפוש עצמי

יש אנשים שעבורם האושר נמצא באופנוענות, כל אחד ומה שמדבר אליו – קאסטומים, אופנועי ספורט, אדוונצ'רים, חרגולי שטח, או כל דבר אחר על 2 ולפעמים 3 גלגלים. אבל סביר להניח שאם תשאלו כל אחד מהם האם הוא מצא את האושר האולטימטיבי, כנראה שתֵיענו בשלילה.

הרבה נאמר ונכתב על בני האדם ועל אושרם, וכנראה שגם תואר בפילוסופיה לא יקרב אותי אל עבר ההבנה של המושג האמורפי הזה. ובכל זאת, במשפט אחד מיני רבים בנושא אני מוצא את עצמי מהרהר אחת לתקופה, ומבלי לצטט מילה במילה הכיוון הכללי אומר ש'האושר לא נמצא בסוף הדרך (אל האושר…), אלא האושר הוא הדרך עצמה'. עוד נחזור לזה.

כשימאהה התחילו לפזר בשנת 2013 טיזרים שונים שנשאו את הכותרת 'הצד האפל של יפן' הם הצליחו למשוך הרבה תשומת לב ויצרו סקרנות רבה, בעיקר לאור העובדה שכבר היה ידוע כי ימאהה מפתחת אופנוע עם מנוע 3 צילינדרים, ובעולם ציפו בכיליון עיניים לראות מה מתבשל במפעלי החברה. כשהוצגו לעולם ה-MT-09 וה-MT-07 הם זכו לשבחים רבים. תחילה על הקונספט ולאחר מכן גם על הביצועים ביחס למחיר האטרקטיבי של החבילה הכוללת. אלא שזו לא הייתה התלהבות סוחפת, כזו שגרמה לעיתונאים שרכבו על הכלים הללו לצאת מגדרם ולחלום בלילה על אחד מאותם אופנועים.

לאט לאט, שנה אחר שנה, התחילו להופיע דגמים חדשים שהרחיבו את הסדרה, דוגמת הטרייסרים וה-XSR-ים בשני הנפחים – אופנועים חשובים וטובים לכשעצמם, אך פתאום הצד האפל של יפן כבר נראה הרבה פחות אפל ומאיים. למעשה, הוא התחיל להיראות הרבה יותר נעים, מגניב והיפסטרי. הנייקדים החדשים של ימאהה כבר לא הזכירו את הסטריטפייטרים של שני העשורים הקודמים, לא את אלו שהתחילו כאופנועי ספורט ששוקמו לאחר תאונה ונותרו עירומים, ולא את אלו שהגיעו ככה מהמפעל כשהיצרנים הבינו שיש ביקוש לאופנועים כאלו, מינוס התאונה ברזומה.

איך מוצאים אושר?

מודל לחיקוי

מרוץ החימוש של שנות התשעים בואכה שנות האלפיים היה שייך כמעט באופן בלעדי לאופנועי הספורט שבין 600 ל-1,000 סמ"ק בחלוקה לקטגוריות, עם יוצאים מן הכלל בנפחים כמו 750, 1,300 ואפילו 1,400 סמ"ק, אבל אלו האחרונים לרוב היו לא יותר מתצוגת תכלית, שכן כלים כאלו לא הורשו להתחרות באליפויות הרשמיות ולא הייתה ליצרנים מוטיבציה אמיתית להילחם ביניהם מחוץ לגזרה הזו.

בשנים האחרונות אנחנו עדים לנטישה כמעט מוחלטת של דגמי ה-600, דוגמת הונדה שהפסיקה את ייצורו של ה-CBR האלמותי מצד אחד, וחוסר פיתוח של הדגמים הקיימים כבר לא מעט שנים מאז שהוצגו, כמו הג'יקסר 600 והנינג'ה 636 מהצד השני. היחידה שעוד נתנה צ'אנס לקטגוריית הסופרספורט היא ימאהה, שהציגה בשנה שעברה R6 חדש, אם כי גם במקרה הזה הבסיס הוא בעיקרו הדגם שהוצג לפני קרוב לעשור.

עבור המכורים לדבר המשמעות הייתה 'שגשוג' של שוק המשומשים, שכן אלו עלו פחות פחות על הכביש לאורך השנים האחרונות, מה שהעלה משמעותית את ערכם של המשומשים. אך עבור מי שרצה אופנוע כביש חדש שיהיה חזק ובעל ביצועים ספורטיביים, המשמעות הייתה שעליו לקפוץ ישר לבריכה של הגדולים, ולא סתם לקפוץ – קפיצת ראש מ-5 מטרים לתוך בריכה של 1000 סנטימטרים מעוקבים.

נכון, היו אופנועי ביניים שונים עם ביצועים לא רעים, ובכלל, בשנים האחרונות הרבה אופנועי כביש עם הצמיגים הנכונים מציעים יותר ויותר ממה שהיה שייך פעם רק לאותן מכונות מלחמה קטנות, אבל אלו כבר לא הציעו מכלולי קצה מהטופ שבטופ, ולרוב היוו חבילה נעימה עמוסה בפשרות שהחלו לצוץ במהירויות גבוהות, ולעתים אפילו עוד קודם לכן.

לוקחים R1…

תאומים לא זהים

היצרנים, שזיהו לאחר המשבר הכלכלי של העשור הקודם את הצורך באופנועים שבאים בחבילה צרכנית שמציעה יותר אופנוע בפחות כסף, הבחינו כעת גם בפער שהחל להיווצר במקום שבו פעם היו ה-600-ים. לחלקם כבר היה בארסנל הדגמים נייקד גדול עם מנוע של הליטר הספורטיבי שלהם מדור או שניים אחורה, בזמן שאחרים בנו אחד כזה סביב מנוע של דגם קיים – פלוס כמה שינויים, מינוס הפיירינג וכמה כוחות סוס. הקטגוריה שהלכה והתבססה קיבלה בשנים האחרונות את השם הלא רשמי 'סופר-נייקדים'.

למעשה, משנת 2001 גם לימאהה היה אחד כזה בסל הדגמים והוא ענה לשם FZ1, או 'פייזר 1000' כמו שכונה בארץ ובאירופה, אך זה לא זכה לשינויים משמעותיים מאז הוצג הדור השני שלו ב-2006, בשעה שאחיו הגדול, ה-R1 עבר מהפכה קטנה ב-2009 עם המעבר למנוע קרוספליין. לשנת 2015 הוצג R1 חדש, עמוס במיטב האלקטרוניקה של היצרן היפני, והיה ברור שימאהה תהיה חייבת לעדכן את הדגם העירום לאור פערי הדורות הגדולים, אך יותר חשוב מכך – לאור הנחיתות הברורה אל מול האופוזיציה האירופאית שהלכה והתבססה בשנים האחרונות כסמן הימני של הסופר-נייקדים.

בשנת 2016 הגיעה הבשורה: ימאהה לקחו את ה-R1 מהדגם האחרון, הפשיטו אותו, ואל משפחת ה-MT הצטרף אח חדש, גדול ושרירי, שכצפוי נקרא MT-10.

הופכים אותו לסופר-נייקד

דחיית סיפוקים

עכשיו קחו את כל מה שקראתם עד לשורה הזו – כל זה, פלוס מינוס (בעיקר פלוס), הצליח לחלוף במוחי בהבזק של רגע כשאספתי את ה-MT-10 ועליתי עליו לרכיבה מרגשת ומרטיטת חושים (ללא שמץ של ציניות) אל עבר הצד השני של הצומת, מרחק 200 מטרים מהסוכנות. רצה הגורל והתחנה הבאה שלי הייתה 60 שניות על השעון מדלת הסוכנות, כולל הרמזור האדום שבו חיכיתי. אחרי שעה עליתי עליו שוב, הפעם הביתה, לרכיבה הרבה יותר ארוכה של 5 דקות וחצי. שתי הרכיבות הללו היו כנראה מהיותר קשות שחוויתי בחיי, ולו רק משום שהן נגמרו יותר מדי מהר.

הרכיבה למחרת בבוקר, לכביש 10 שנפתח לנסיעה בחג, הצליחה להציל את שפיות דעתי שאיימה להתפזר ברוח אם הייתי צריך לעשות שוב נסיעות קצרות כל כך על הרובוטריק הזה. אלא שמבלי לשים לב הגעתי לתחילת הכביש, ומשם הקצב הממוצע עד שעשיתי אחורה פנה חזרה הביתה עמד על 60 קמ"ש בערך. זו הייתה הזדמנות נהדרת לגלות שאפשר לנסוע עם ה-MT כמעט בכל הילוך שרוצים, כולל 55 קמ"ש בהילוך 6, ולסיים את כל 17 הליטרים שבמיכל הדלק אחרי מרחק של 284 ק"מ – 16.7 ק"מ לליטר בחישוב זריז. למי שלא מתרשם במיוחד, זה הזמן להסביר שברכיבה ממוצעת על ה-MT-10 לא כדאי לנסות לעשות יותר מ-200 ק"מ מבלי לתדלק. אז יש מצב ששברנו שיא.

אפשר היה לחשוב ש-700 ק"מ ביום הזה יגרמו לי לרצות להחזיר את האופנוע לסוכנות מרוצה מהספק הקילומטרז' המכובד. אבל היה חסר לי משהו. נכון, הספקתי להתרשם מרוב מה שיש לאופנוע להציע לי; המושב נוח מאוד, וגם אחרי יום שלם עליו, אחרי שכבר ירדתי ממנו לכמה דקות, לא הייתה לי שום בעיה לעלות עליו שוב ולקפוץ לביקור קצרצר אצל ההורים. אפילו לא חשבתי על זה באותו רגע. הקוויקשיפטר (מעלה בלבד) שנוסף בגרסת 2017 עובד נהדר ועושה את העברת ההילוכים באופנוע לחלקה ומהנה יותר. בקרת השיוט בכביש 6 מומלצת בהחלט בקטעים שבהם הוא פנוי ולא דורש יותר מדי התערבות של הרוכב.

אלא שמה שהיה חסר לי לבדוק זה מה יש לו להציע לי בסעיף 'התכונה המיוחדת'. כן, אותה תכונה שגורמת לך לחייך בקסדה מן חיוך מטופש כזה שמאיים לבקע את הקסדה אם הוא לא יעצור בזמן.

ומסתכלים לאירופאים בלבן של פנסי ה-LED

קופו של הרגל

יצאתי לסיבוב של שעה וחצי באחד הכבישים החביבים עליי, בדיוק המקום בשביל לדעת האם זהו האחד. בכל זאת, יש הרבה מאוד אופנועים טובים בשוק, על חלקם גם רכבתי והתרשמתי מאוד. אז החלטתי שאסור לי למהר להחליט לגבי האופנוע הזה. הבעיה הייתה שפשוט קשה שלא למהר איתו.

נכון, לרכוב מהר זו לא חכמה עם אופנועים כאלו, פשוט מסובבים את המצערת והשאר כבר קורה לבד. אבל לרכוב מהר עם ה-MT-10 קורה מבלי ששמים לב, בשניות, ובקלות. ואז כשאתה כבר רוכב איתו מהר, אתה מגלה שזה גם קל –קל לשנות איתו כיוון בסוויפרים מהירים, קל להפיל אותו על הצד אל תוך הפניה ואז להרים אותו ביציאה ממנה. ובכל הזמן הזה, בכלל לא שמת לב שאתה רק עם אצבע אחת על ידית הברקס, ללא קשר למהירות הדמיונית שבה אתה נמצא. כל כך הרבה כח אבל גם כל כך הרבה רגש יש לבלם הקדמי שלו, שאצבע אחת זה כל מה שצריך בשביל לעצור אותו, ועוד פחות מזה אם רק רוצים להאט קצת.

בתחילת הרכיבה עוד הייתי על מצב 2 מתוך 3 גם של מצב ניהול המנוע ועם בקרת האחיזה גם כן במצב דומה, מתוך מחשבה שאם לא אני אז לפחות שהאופנוע יהיה המבוגר האחראי היום. תוך כדי הרכיבה הרשיתי לעצמי להוריד קצת את הבקרה ל-1, קצת פחות מבוגר אבל עדיין אחראי.

אלא שהסאונד של מנוע הקרוספליין הזה מבעבע מתחתיך והתחושה שהוא מייצר בגוף כשהסל"ד מתחיל לטפס – יש בהם משהו לא הגיוני. הם לוקחים רוכב רגוע ושפוי שהחליט שעדיף לו קטנוע 250 סמ"ק על פני אופנוע ספורט, ומרסקים לו את כל התכניות ברגע אחד. במקומו של ההיגיון נותר רק קוף קטן ושובב.

כיביתי את בקרת האחיזה, העברתי את ניהול המנוע למצב מספר 1 ונתתי לקוף את המפתחות.

את הדרך אל האושר לא תמצאו ב-WAZE וגם לא במפת השודדים שקניתם בשוק הפשפשים ב-25 שקלים אחרי מיקוח. זוהי דרך שרבים ניסו למצוא. חלקם שבו כלאחר שבאו, אחרים מספרים שמצאו אותה אך מעולם לא הצליחו להוכיח שהיא קיימת. למעשה, בדומה לתיאוריות רבות בפיזיקה, קשה עד בלתי אפשרי להוכיח את קיומה. כמוה כך גם האופנוע המושלם.

כשלנמרוד יוצא הקוף…

אבל אולי לא צריך אופנוע מושלם, אולי זה חלק מהעניין – שאם היה אופנוע מושלם לא היה בו שום דבר מעניין שייחודי לו, שעושה אותו למה שהוא. אז בסדר, זווית הצידוד שלו לא מושלמת, ופתיחת המושב שלו יכולה הייתה להיות יותר נוחה, והכבל של הקלאץ' – הוא בכוונה מפריע להכניס את המפתח לסוויץ' בקלות, כדי לוודא שאתה באמת מתכוון לזה. נראה לי. אבל זה לא חשוב.

אולי לא הייתי הראשון שנכנס לסוכנות כדי להחזיר את המפתח של האופנוע עם חיוך שאי אפשר להסתיר, אבל יש סיכוי לא רע שהייתי הראשון שעשה את זה ולא שם על השולחן יחד עם המפתח גם 90 אלף שקלים ואיזה פתק קטן שעליו כתוב הצבע שבחרתי.

לקחתי את הקוף, דחפתי אותו חזרה מתחת למושב של הקטנוע וחזרתי הביתה עם חיוך. זה לא היה חיוך של אושר, אלא החיוך ההוא ממקודם, כשנכנסתי לסוכנות. הוא פשוט עוד לא ירד.

מפרט טכני

[table id=37 /]
26 באוקטובר 2017
ימאהה NIKEN – תלת-גלגלי עם מנוע הטריפל של ה-MT-09

שבועיים לפני פתיחת תערוכת מילאנו, ימאהה משחררת פרטים ראשוניים על דגם שהיה צפוי – ה-NIKEN – אופנוע תלת-גלגלי שבבסיסו מנוע הטריפל CP3 של הימאהה MT-09 בנפח 847 סמ"ק.

תלת-גלגלי עם מנוע הטריפל של ה-MT-09, עם גלגלי "15 מלפנים ועם עיצוב קיצוני

ה-NIKEN החדש הוא חלק מפרויקט ה-LMW (ר"ת Leaning Multi Wheeler), כלומר התלת-גלגליים של ימאהה. רק שבניגוד לטריסיטי הקטן, פה מדובר על אופנוע של ממש, עם מנוע טריפל בנפח 847 סמ"ק שנלקח ישירות מה-MT-09 ומפיק 115 כ"ס.

בימאהה לא מפרסמים נתונים מלאים, שכן אלו יימסרו במסיבת העיתונאים של ימאהה בתערוכת מילאנו ב-6.11, אולם מהמעט שהם כן מוסרים ומהתמונות ניתן ללמוד כי צמד הגלגלים הקדמיים בקוטר "15, ושעל כל גלגל יש צמד בולמים הפוכים בשרניים.

העיצוב קיצוני וחד, כמו המגמה של ימאהה בשנים האחרונות, וחלק ניכר מחלקי המנוע נראה כמו חלקי מדף מכלים אחרים – על מנת לחסוך בהוצאות ולשמור על מחיר רכישה שפוי.

זוהי הפעם הראשונה שחברה משחררת תלת-גלגלי בנפח שכזה על בסיס של אופנוע ולא קטנוע (תיבת הילוכים וקלאץ', מבנה מנוע, הינע סופי, מתלה אחורי וכו'), ואנחנו כבר מצפים לרכב עליו. חתיכת יציאה מעניינת.

צפו בסרטון של הימאהה NIKEN:

על הצד

אנחנו חייבים סיבוב על הדבר הזה!

25 באוקטובר 2017
רכיבה ראשונה: סאן-יאנג קרוזים 250
צילום: בני דויטש, אביעד אברהמי
- יתרונות: עיצוב, אבזור, התנהגות דינמית וזריזות, התנהגות עירונית, נפח אחסון, ABS
- חסרונות: מנוע מיושן מדי, עוד קצת כוח לא היה מזיק
- שורה תחתונה: המחליף של הג'וימקס הוותיק משפר אותו הרבה בעיצוב ומעט בהתנהגות; מחליף ראוי וטוב לקומיוטר הפופולרי
- מחיר: 26,985 ש"ח (28,200 ש"ח 'על הכביש')
- מתחרים: קימקו דאונטאון 250i
- נתונים טכניים: מנוע צילינדר יחיד, 249.4 סמ"ק, 21.5 כ"ס, 2.4 קג"מ, הזרקת דלק, גיר וריאטור, מתלה קדמי טלסקופי, מתלה אחורי צמד בולמים, דיסק קדמי 260 מ"מ, דיסק אחורי 240 מ"מ, מערכת ABS, אורך 2,175 מ"מ, בסיס גלגלים 1,550 מ"מ, גובה מושב 760 מ"מ, מיכל דלק 12 ל', משקל מלא 196 ק"ג, צמיגים 140/60-13, 120/70-14
- לרכיבת מבחן על הסאן-יאנג CRUiSYM 250 החדש – לחצו כאן
סאן-יאנג קרוזים 250

מה זה?

בראש ובראשונה – המחליף של הג'וימקס 250 הסופר-פופולרי בישראל. אחרי למעלה מעשור של שליטה בשוק קטנועי ה-250 סמ"ק בישראל וכמה דורות של ג'וימקס, בסאן-יאנג היו חייבים לחדש את רב המכר שלהם.

הבסיס המכאני נלקח בשלמותו מהג'וימקס 250. השלדה, הבולמים, הבלמים, המנוע ומכלולי השלדה – כולם כמעט זהים לג'וימקס. למה כמעט? מפני של-2017 המנוע עבר מספר שינויים קטנים לצורך ההתאמה לתקנות יורו 4, והבולמים עברו כמה שדרוגים לשיפור היציבות.

על הבסיס המכאני הזה בסאן-יאנג הלבישו עבודת גוף חדשה לחלוטין, ואנחנו חייבים לציין שהיא לא פחות ממדהימה. העיצוב סופר-מודרני, מרשים מאוד, ונראה כמו כלי אירופאי מושקע ולא כמו כלי טייוואני בסיסי. בכל מקום על הקטנוע תמצאו פיסולי פלסטיק מחודדים בטוב טעם, וגם פלסטיקה בטקסטורת קרבון יוקרתית. אלמנטים מסוימים מהעיצוב נלקחו מהימאהה איקסמקס 250 של הדור הקודם, כמו למשל ה'בומרנג' במרכז הקטנוע, עיצוב החזית, וגם לוח השעונים עם צמד המעוינים ומסך ה-LCD במרכז.

מבחינת אבזור, הקרוזים לוקח את הג'וימקס כמה צעדים קדימה. יש פנסי LED באורות החניה, באור האחורי, באור הבלם ובארבעת המאותתים. יש גם שקע USB ושקע 12V, מראות מתקפלות, רגליות מורכב נשלפות, משקף קדמי מתכוונן (על-ידי ברגים), לוח שעונים הכולל מחשב דרך, תא כפפות שימושי מצד ימין, וכן תא אחסון ענק מתחת למושב שמכיל 2 קסדות מלאות ועוד קצת. בהחלט מכובד.

עיצוב מרשים עם חידודים ופלסטיקה דמוית קרבון

ביצועים

הורדת המשקל ובעיקר הקטנת רוחב הקטנוע בעיצוב החדש, הופכים את הקרוזים לזריז ודינמי יותר מהג'וימקס, וזה בא לידי ביטוי בהיגוי המדויק יותר ובעיקר בתנועה עירונית צפופה.

מצד המנוע ויחידת הווריאטור לא מורגש שינוי משמעותי, אם בכלל. זהו אותו המנוע הוותיק והמוכר של הג'וימקס, ואותו הווריאטור החלק והטוב בסך הכל. התאומה החלטית וחלקה, ואספקת הכוח רציפה ונעימה – עד לקו האדום ב-8,500 סל"ד.

המהירות המקסימלית שהצלחנו לסחוט מהקרוזים 250 עמדה על 142 קמ"ש לפי השעון, ובמדידת GPS קיבלנו 127 קמ"ש בדיוק, מה שאומר סטייה של 15 קמ"ש. מהירות השיוט הנוחה עומדת על סביב 125-120 קמ"ש על השעון, שהם סביב 110 קמ"ש אמיתיים. לא יוצא דופן בקטגוריה.

ההתנהגות הדינמית טובה מאוד, זאת בשל הורדת המשקל ושיפור הבולמים, והקרוזים מרגיש חד יותר מהג'וימקס. זה בא לידי ביטוי בכניסות לפניות, ביציבות תוך כדי פניות, וגם ברכיבה בקו ישר על האספלט העירוני או בכבישים בינעירוניים. הבלמים טובים בסך הכל, בדיוק כמו בג'וימקס הקודם.

בסך הכל מבחינת ביצועים הקרוזים 250 מציע שיפור מסוים בהתנהגות הדינמית ובחדות, כאמור בעיקר בשל משקל נמוך יותר, ממד רוחב צר יותר מאחור, וכן בשל שיפורי הבולמים.

ביצועים דינמיים טובים משל הג'וימקס

איך זה מרגיש?

בעיקר מהודק יותר, מודרני יותר, וגם ספורטיבי יותר (אם כי זה לא קטנוע ספורטיבי, שיהיה ברור).

תנוחת הרכיבה כמעט וזהה לג'וימקס. הכידון צר למדי, מרחב המחיה לרוכב סביר אבל לא גדול, ובסך הכל מדובר בקטנוע בעל ממדים בינוניים. נקודה ששופרה היא המושב, שכעת רכון פחות לפנים ותומך יותר טוב את הישבן, מה שמתבטא בנוחות לאורך זמן – למרות היותו קשיח למדי. כששולחים את הרגליים לפנים – למדרס השיוט – אז דווקא יש מרחב גדול למדי לרגליים, וכאמור בסך הכל מדובר בקטנוע נוח ברמה טובה אבל לא בקטנוע מרווח. מיגון הרוח טוב למדי ומצליח לסנן את רוב הרוח מקסדת הרוכב, והמראות המתקפלות החדשות ממוקמות היטב ומציעות שדה ראייה מעולה אחורנית – גם זה שיפור חשוב.

הרכיבה על הקרוזים נעימה וחלקה למדי. זה לא קטנוע פרימיום, אלא קטנוע בסיסי פלוס, אבל בימינו – הבסיסי פלוס מציע איכות טובה למדי עם איכות חומרים והרכבה טובה מאוד. נקודות ביקורת יש לנו על כמה נקודות בגימור, כמו למשל כפתורי בתי המתגים המיושנים, שחייבים לעבור רענון בקרוב ולא עומדים בקו אחד עם שאר הקטנוע. הפלסטיקה מאידך, לא רק נראית מעולה אלא גם מרגישה איכותית, וזוהי מבחינתנו קפיצת המדרגה הגדולה ביותר של סאן-יאנג במעבר בין הג'וימקס לקרוזים.

אז הקרוזים הוא קטנוע עירוני ופרברים מוצלח כמו הג'וימקס, הוא נותן תחושה טובה למדי ברוב המכריע של הסעיפים, והוא זריז ודינמי – כמו שקומיוטר בסיסי ישראלי צריך להיות, ועם מערכת ABS בטיחותית, חשובה ושעובדת מצוין.

מחליף ראוי לג'וימקס הוותיק

סיכום ועלויות

הקרוזים 250 הוא שדרוג חשוב וראוי לג'וימקס הוותיק. על הפלטפורמה המוכרת והמוכחת בסאן-יאנג בנו עבודת גוף חדשה שגם נראית מעולה ומקפיצה את סעיפי העיצוב ב-5 רמות מעלה, וגם מרגישה איכותית למדי. גם האבזור טוב יותר מבעבר, וככלי רב-שימושי ליום-יום הוא עושה את העבודה מצוין, ושוב – עם טוויסט מרשים מאוד בעיצוב, בנראות ובנוכחות.

היתרון הגדול של הקרוזים, מעבר להיותו קומיוטר מצוין, הוא שמדובר באחד הכלים האחרונים שנשארו בקטגוריית ה-250 סמ"ק, והחשיבות שלו לשוק הישראלי גדולה – בעיקר בשל העובדה שעל נפח של 250 סמ"ק משלמים כאלפייה פחות בביטוח החובה ביחס לכל מה שהוא מעל 250 סמ"ק, כך שיש פה קלף חשוב מאוד לסאן-יאנג, שהשנה מגיע עם מערכת ABS כסטנדרט. בגלל מדרגת הביטוח, אגב, הקרוזים 250 הוא קנייה טובה יותר לדעתנו מאשר הגרסה המוגדלת – הקרוזים 300 – שבפועל נפחו 279 סמ"ק.

בנוסף, היות והפלטפורמה המכאנית כמעט זהה, יש בשוק חלפים משומשים רבים מדגמי הג'וימקס השונים, המוסכים מכירים היטב את העבודה על הכלי, וגם מחירי התחזוקה בסך הכל סבירים לסגמנט.

אם לסכם, אז הקרוזים 250 הוא מחליף יותר מראוי לג'וימקס הוותיק, וזה לא יהיה מהלך נועז מצידנו להמר שהוא הולך להיות רב-מכר מקומי – בדיוק כמו הג'וימקס 250 ואף יותר.

עלויות תחזוקה
- 1,000 ק"מ – 485 ש"ח
- 5,000 ק"מ – 376 ש"ח
- 10,000 ק"מ – 737 ש"ח
- 15,000 ק"מ – 1,428 ש"ח
- 20,000 ק"מ – 904 ש"ח
- סה"כ ל-20,000 ק"מ – 3,930 ש"ח
*המחירים כוללים חלפים, עבודה ומע"מ, והם נכונים ליום פרסום המבחן בלבד.
24 באוקטובר 2017
הונדה חוגגת את הקאב ה-100 מיליון!

אבן דרך חשובה להונדה סופר-קאב המיתולוגי – הכלי הדו-גלגלי הנמכר ביותר בכל הזמנים מגיע לרף 100 מיליון היחידות!

הונדה חוגגת 100 מיליון יחידות לסופר-קאב – הקטנוע החצי אוטומטי שלה והכלי הדו-גלגלי הנמכר ביותר בכל הזמנים. ההונדה סופר-קאב הראשון החל בייצור בשנת 1958, ומהר מאוד תפס מקום של כבוד, בעיקר בשווקי המזרח, בשל מנוע ה-4 פעימות החסכוני שלו שבתחילה היה בנפח 50 סמ"ק, וכן בשל המצמד הצנטריפוגלי והגיר החצי-אוטומט, ובשל המבנה הפשוט עם השלדה המרכזית הנמוכה והיעילות הגבוהה, אבל גם בזכות העובדה שמדובר ב'בולט-פרוף' אמיתי עם אמינות ועמידות יוצאות דופן, שכמעט בלתי ניתן להרוג.

עם הזמן נוספו גרסאות נוספות לסופר-קאב, בנפחים שונים, והתפתח שוק חלפים ושיפורים אדיר. הסופר-קאב על גרסאותיו השונות מיוצר ב-16 מפעלים שממוקמים ב-15 מדינות, והוא משווק ל-160 מדינות ברחבי העולם. לישראל הסופר-קאב הגיע באמצע שנות ה-90 – בנפחים 50 ו-90 סמ"ק, והלקוח העיקרי שלו היה רשת הפיצריות דומינו'ס פיצה. בסוף שנות ה-2000 יובא לישראל האינובה 125 – גרסה נוספת של הסופר-קאב, אולם הוא לא נחל הצלחה מסחרית בשוק הפרטי, וחבל. גם היום, עם מערכת הזרקת דלק אלקטרונית, הסופר-קאב על כל גרסאותיו מציע מחיר רכישה נמוך, תחזוקה סופר-זולה, וכן תצרוכת דלק נמוכה סביב 40 ק"מ לליטר.

בהונדה חגגו את הקאב ה-100 מיליון בסוף השבוע, במפעלי הונדה שבקומאמוטו, יפן, כשאת המאורע החגיגי מכבד בנוכחותו טקאהירו האצ'יגו, מנכ"ל הונדה. כבוד גדול!

22 באוקטובר 2017
רכיבה ראשונה: הונדה רבל 500 Rebel
צילום: אסף רחמים
- יתרונות: עיצוב, מחיר, קונספט
- חסרונות: נוחות, מיכל דלק
- שורה תחתונה: אופנוע מתחילים בטעם של פעם
- מחיר: 45,900 ש"ח
- מתחרים: דוקאטי סקרמבלר 400, ימאהה XSR700, סוזוקי SV650, יוסאנג GV650
- נתונים טכניים: מנוע 2 צילינדרים במקביל, 471 סמ"ק, 46 כ"ס, 4.4 קג"מ, הזרקת דלק, גופי מצערת בקוטר 34 מ"מ, 6 הילוכים, שלדת צינורות פלדה, מזלג 41 מ"מ, צמד בולמים אחוריים, דיסק קדמי 296 מ"מ, אחורי 240 מ"מ, ABS, אורך 2,190 מ"מ, בסיס גלגלים 1,488 מ"מ, משקל 190 ק"ג, מיכל דלק 11.2 ל', צמיגים 130/90-16, 150/80-R16
הונדה Rebel 500

מה זה?

בהונדה לקחו את המנוע של סדרת ה-500 שלהם ובנו סביבו אופנוע חדש עם מראה וסגנון של אופנוע 'קאסטום', בין אם בשביל להרחיב את היצע הדגמים שלהם ולפנות לרוכבים שזה המראה שמדבר אליהם, ובין אם בשביל לצאת מהקו שבו הולכות רוב החברות בשנים האחרונות כשזה מגיע לאופנועים בנפחים קטנים עד בינוניים – בזמן שהמתחרות הלכו לכיוון של בייבי-אדוונצ'רים, הונדה פנו לנישה אחרת והציגו את ה'רבל' בגרסאות 500 ו-300 (האחרון לא מיובא לארץ).

המנוע כאמור נלקח ממדף המנועים שכבר בשימוש החברה עם ההתאמה הדרושה לאופנוע בעל אופי 'קאסטומי' ולא ספורטיבי, כך שהוא מייצר יותר מומנט בסל"ד נמוך ומאפשר רכיבה נינוחה ורגועה מבלי לגרום למנוע לטפס לגבהים צווחניים.

האופנוע עצמו בעל מראה קלאסי ומינימליסטי למדי: שלדת צינורות פלדה שמשודכת למיכל דלק צר, מושב 'אוכף' לרוכב, לוח שעונים עגול במרכז – שעל אף היותו דיגיטלי מציג מידע בסיסי בלבד (בהונדה ויתרו אפילו על מד סל"ד), ופנס עגול בודד מלפנים ועוד אחד מלבני מאחור. להשלמת המראה נבחרו צמיגים בעלי פרופיל גבוה בקוטר "16 מלפנים ומאחור. מעבר לזה אין עוד הרבה, גם לא מקום אחסון מתחת למושב. הכל פשוט ובסיסי.

אל תחפשו פה ביצועים כי זה לגמרי לא הקטע שלו

ביצועים

ההונדה רבל הוא לא האופנוע לדון בו על ביצועים שומטי לסת, משום שזה לחלוטין לא הסגמנט הרלוונטי לשם כך. אין לו היגוי מהיר או בלמים נושכים שיגרמו לו לעלות לסטופי. הוא לא מאיץ מאפס ל-100 ב-4 שניות, וגם לא עולה לפאוואר ווילי בשלישי. זה לא הקטע שלו.

ההיגוי שלו מעט כבד ומגושם במהירויות נמוכות, אך כשהמהירות עולה מעט הוא עובד טוב יותר ומרגיש יציב בפניות. הוא מאיץ לו בקצב משלו, בשלווה, אלא אם כן תחליטו לנסות לדחוק בו שלא לצורך, אבל בברירת המחדל שלו מה שמרגיש לו יותר טבעי זה העברת הילוכים בסל"ד נמוך, בלי להאיץ בפראות אל עבר ההילוך הבא. בירידה חדה וארוכה עם רוח גבית אפשר לראות על הצג גם 160 מאומצים ומאולצים בצורה מוגזמת, אבל מהירות השיוט האמיתית שלו נמצאת באזור 120-130 קמ"ש, וגם זה רק כשממהרים.

הגיר שלו חמאתי וקל לתפעול, בדיוק מה שרוכבים בתחילת דרכם צריכים, בלי בעיטות מיותרות ברגלית ההילוכים או נקישה חזקה בכל העברה של הילוך. הבלם הקדמי עושה עבודה טובה למדי, ואילו האחורי מרגיש רק כבלם עזר בכדי להוריד קצת עומס מהקדמי, ובמקרה של האופנוע הזה ספציפית זה מרגיש בסדר גמור במהירויות ובעומסים (הנמוכים) שבהם הוא עובד.

מצד שני – איזה אופנוע מגניב!

איך זה מרגיש?

לפני הכל – פשוט ולא מאיים. הישיבה על הרבל מאפשרת לכל רוכב, בכל גובה, להניח שתי כפות רגליים על הקרקע ובכך שליטה מוחלטת על יציבות הכלי בעמידה. אין פה ערימות של מידע על הצג שצריך להתחיל להבין מה כל דבר אומר, ואיך שולטים בכל אחת מהפונקציות במחשב ניהול המנוע – משום שאין כאלו.

לאלו מאיתנו שהתברכו בתוספת של כמה סנטימטרים (לגובה) הישיבה על הרבל תרגיש מעט משונה, שכן הרגליים לא נשלחות קדימה אלא כלפי מטה, ובשילוב עם גובה המושב הנמוך מתקבלת ישיבה שבה הברכיים עולות קצת גבוה מהרגיל כשהרגל מקופלת קרוב לגוף. אחרי חצי שעה של רכיבה זה מתחיל להציק, ואחרי שעה זה כבר מחייב עצירה לחילוץ העצמות. מילולית. בשלב הזה גם מגלים שהתחושה בישבן אבדה איפשהו בדרך וכעת מתחילה לחזור, ומשיחה עם המורכבת מגלים שהישיבה מאחורי הרוכב עוד יותר מאתגרת, כך מסתבר.

בין 0 קמ"ש לבין המהירות המקסימלית של ההונדה רבל ניתן למצוא 3 אופנועים קצת שונים:
הראשון מביניהם חי מההתחלה ועד 90 קמ"ש בערך, הוא מתנהג כמו אופנוע קאסטום בעל מנוע מוקטן אך גרגרני ועם רוב המומנט שיש לו להציע זמין לשימוש, והוא דורש מהרוכב שורט-שיפטינג כדי לא לגרור אותו לתחום הסל"ד הגבוה שממנו הוא סולד.

השני חי בערך מ-90 ועד 130 קמ"ש, הוא גורם לרוכב לשכוח שהוא על אופנוע קאסטום-סטייל ומעביר אותו למצב רכיבה אחר שבו הוא למעשה רוכב על נייקד בינוני לוחמני שמזגזג בין המכוניות על הכביש המהיר ומתחמק מהן בהאצות ביניים קצרות. אבל הוא עושה את זה בקלות ובנחישות.

האחרון הוא כבר אופנוע אחר לגמרי. הוא חסר זהות מוגדרת, הוא רק יודע שלוחצים אותו יותר ויותר חזק אל עבר קצה גבול היכולת שלו. וזה לא נעים לו. הוא מקפץ בחוסר נוחות מכל מהמורה וגל באספלט, והמנוע שלו כבר צרוד מהצווחות כחלק מהניסיון שלו לאסוף עוד קמ"ש אחד על השעון.

על האחרון החלטנו שאנחנו מוותרים – צער בעלי אופנועים לפני הכל. בשאר הזמן ניסינו ליהנות מהראשון, הרגוע והמרגיע, אלא שאנחנו חיים בעולם שבו אין מספיק זמן, ולכן בכל פעם מצאנו את עצמנו עוברים מהראשון לשני – ממהרים וחומקים מבין התנועה אל עבר היעד הבא.

נמרוד שלנו מדגמן בוברים

סיכום ועלויות

הרבל הוא אחלה רעיון של הונדה; הוא מביא סגנון אחר ממה שהיינו רגילים למצוא בשנים האחרונות באופנועים יפניים בנפח הזה, אבל לא באריזה המקובלת עם ניקלים נוצצים ומראה של צ'ופר אלא יותר בכיוון של בובר עם מנוע 500 מודרני. הוא פשוט ולא מאיים, מה שעושה אותו לנגיש מאוד עבור רוכבים מתחילים וקורץ לא פחות עבור רוכבים ותיקים שחוזרים לרכב אחרי שנים של הפסקה.

הוא נראה טוב לטעמנו, והתגובות שבהן נתקלנו ברחוב במהלך המבחן מצדדות בכך. רמת הגימור שלו ברובה טובה, אם כי מהונדה כבר ראינו כבר אופנועים יותר מוקפדים מהבחינה הזו. יחד עם זאת יש לזכור שמדובר באופנוע מתחילים, שאף בהחלט אפשר לכנות אופנוע 'תקציב'.

מחירו של ההונדה רבל בישראל נקבע על 45,900 ש"ח, לא כולל אגרות, מה שהופך אותו לאטרקטיבי מאוד לרכישה עבור מי שמעוניין להוציא אופנוע חדש מהסוכנות, והוא מצטרף לשורה של אופנועים נוספים שמוצעים לרוכב הישראלי במחירים דומים כחלק מהתחרות הגוברת בשוק הדו-גלגלי בשנה האחרונה. במחיר הזה אין ספק שמשימת הבחירה באופנוע הופכת לקשה בשביל מי שמחפש להתחדש באחד – במשמעות החיובית ביותר של הדבר.
22 באוקטובר 2017
ק.ט.מ דיוק 790 אבטיפוס במבחן: למלא את החלל

כתב: אלאן קאת'קארט; תרגום: ROG

סיר אלן קאת'קארט הוא מעיתונאי האופנועים הוותיקים והמוערכים בעולם. הוא עוסק כעצמאי בעיתונות אופנועים החל מ-1981 ברציפות, והוא כותב למגזינים במעל 30 מדינות ברחבי העולם. בעבר אף כתב למגזין 'מוטו' הישראלי. בעבר התחרה במרוצי אופנועים ומכוניות, ואף זכה במרוצים כמו דייטונה, ה-TT של אוסטרליה, ואליפות הסופרמונו האירופאית. הוא התחרה גם ב-TT של האי מאן, וסיים רביעי, חמישי ותשיעי, וכן השתתף ואף ניצח בעוד עשרות רבות של מרוצי אופנועים ברחבי העולם.

קאת'קארט כותב מעתה גם לפול גז במסגרת שיתוף פעולה שלנו איתו, וכתבותיו תתפרסמנה אצלנו לעתים קרובות.

* * * * *

ק.ט.מ היא יצרנית האופנועים הגדולה באירופה. ב-2016 מכרה החברה 203,423 אופנועים תחת המותגים ק.ט.מ והוסקוורנה. עד כה, כל האופנועים מרובי הבוכנות של היצרנית האוסטרית היו מבוססים מנוע וי-טווין בזווית 75 מעלות, מבוסס על מנוע ה-LC8 של החברה אשר הניע את הראלי 950R – אופנוע המפעל איתו זכה פבריציו מיאוני בדקאר 2002. המנוע עשה אז את דרכו כמקובל אל פס היצור והושק ב-2003 כאדוונצ'ר 950. מאז יוצרו נגזרות שונות של אותו מנוע, כולל המגה-מנוע המניע את הסופר דיוק 1290, כולם מבוססים על אותה פלטפורמת וי-טווין. בדרך זו ובמשך 15 שנים, פורמט הוי-טווין ב-75 מעלות היה לדלק שהניע את ק.ט.מ לצמיחה שזיכתה אותה במקום הראשון במכירות אופנועי כביש באירופה, לצד התואר של המובילה העולמית הבלתי מעורערת בסגמנט אופנועי השטח בזכות מוצרי ה-'Ready to race' החד-בוכנתיים שלה.

אבל כל זה עומד להשתנות בעוד שבועיים עם השקתו של הדיוק 790 בתערוכת EICMA במילאנו: דגם 2018 מונע על-ידי מנוע 800 סמ"ק חדש לגמרי בתצורת טווין מקבילי הנקרא LC8c, כאשר ה-C מייצגת את המילה ‘קומפקט’. מהנדסי ק.ט.מ בהנהגת פיליפ האבסבורג, סמנכ"ל מחקר ופיתוח של החברה, עובדים על הפרויקט מזה שלוש שנים, ובעוד שבתור התחלה המנוע החדש יניע שני וריאנטים מובחנים, הדיוק והאדוונצ'ר הרב-שימושי, הרי שבהמשך אפשר לצפות לסדרה של דגמים מגוונים על בסיס יחידת הכוח החדשה, שביחד יהוו את הפלח המוביל של אופנועי הכביש של החברה. כך לפחות מצפה חבר מועצת המנהלים של ק.ט.מ, גראלד קיסקה, הבעלים של סדנת העיצוב KISKA האחראית לעיצוב כל דגמי ק.ט.מ מאז 1992 כשסטפן פירר התמנה לנשיא החברה, וביניהם גם הדיוק 790 השחור שמחכה לי. המפגש מתרחש ליד בניין הטכנולוגיות של ק.ט.מ, לשם הוזמנתי להצצה ראשונה ואקסקלוסיבית על דגם חדש ומאד משמעותי בדברי ימי ק.ט.מ, מפגש שכלל גם רכיבת היכרות קצרה על אופנוע ההדגמה המשומש היטב.

מנוע טווין מקבילי חדש

"אנו מאמינים שיש לנו היצע טוב לפלח המתחילים והנפחים הקטנים בשוק אופנועי הכביש באמצעות הסינגלים המיוצרים על-ידי שותפתנו בבג'אג' בהודו", אומר קיסקה. "בוודאי שיש לנו מוצר מאד תחרותי בקצה העליון של הסקאלה באמצעות דגמי האדוונצ'ר והסופר דיוק 1290 ו-1290GT. לקוחותינו מתחילים את דרכם עם הדיוק 125 ו-200. בשלב הבא אנחנו מציעים להם את החד-בוכנתיים בנפחים 390 ו-690 סמ"ק, ואחרי השלב הזה אנו מאבדים אותם לטובת יצרן אחר כי אין לנו אופנוע בנפח בינוני להציע להם. אוקי, אז אולי נזכה בהם שוב בהמשך הדרך, אבל לא בהכרח. את החלל הזה אנחנו מתכוונים למלא באמצעות האופנוע עליו תרכב היום המהווה את המענה לחור שנוצר בתוך טווח סדרת הכביש שלנו".

"עם זאת, ישנה חשיבות להיצע איכותי בפלח הזה מעבר לסתם מילוי חלל במסלול 'מהעריסה לקבר' של סדרת אופנועי הכביש של ק.ט.מ", מרחיב קיסקה. "פלח האופנועים במשקל בינוני בטווח הנפחים 750-900 סמ"ק נעשה סופר-תחרותי, כשאחד עשר יצרנים מתמודדים על פלח שוק שהפך למאוד משמעותי בהיקף מכירות. זהו סוג של צומת דרכים עבור לקוחות, הפונה לרוכבים העושים את המעבר מקטגוריות הכניסה ועולים בסולם הנפח וההספק, כמו גם לרוכבי עבר השבים לרכב ולא רוצים לקפוץ ישר על אופנוע בנפח ליטר פלוס. הוא גם פונה לבעלי סופר דיוק בוגרים החפצים בחוויה מעט רגועה יותר. ובוא לא נשכח את הרוכבות, ההופכות לחלק הולך וגדל בקרב לקוחות ק.ט.מ ואשר רוצות ביצועים יותר משמעותיים מאלה של מנוע חד-בוכנתי. כל אלה ביחד היוו טיעונים שבסופו של דבר היטו את הכף לטובת משפחת אופנועים חדשה, שאת יריית הפתיחה שלה נראה בחודש מרץ הקרוב עם תחילת הייצור הסדרתי של הדיוק 790".

גרלד קיסקה

עד כאן הכל טוב ויפה, אבל שאלה מתבקשת היא מדוע טווין מקבילי? למה לא לבנות על חמש עשרה שנות ניסיון עם תצורת הוי-טווין ולבנות אח מוקטן נפח למשפחה הנוכחית?

“כמובן שבחנו את האפשרות", משיב מנהל פרויקט LC8c בחטיבת המחקר והפיתוח של ק.ט.מ, יורגן האגר, "אבל כל העת בהשוואה לאופציה של הטווין המקבילי. היינו מודעים לכך שרוב לקוחותינו יגיעו לאופנוע מדגמים בעלי בוכנה אחת ורצינו שחוויית הרכיבה תהיה דומה למה שהם מכירים. בנוסף, כמחווה לפילוסופיית ה-Ready to Race” “ של החברה, רצינו לייצר קשר חזותי לאופנועי השטח שלנו. תוסיף לכך מרכוז של מסת המנוע המאפשרת תכנון יותר קומפקטי ובעל התנהגות כביש קלילה. כל אלה הביאו לכך שאופציית הטווין המקבילי לבסוף זכתה.

השיקולים הדינמיים היו בוודאי חשובים לדבריו של מנהל המוצר של ה-LC8c, אדריאן סינקה, מי שאחראי לתאם ולארוז לחבילה קוהרנטית את כל מרכיבי הפרויקט – הנדסה, עיצוב, ייצור ושיווק. "רצינו לייצר אופנוע שהרכיבה עליו אינטואיטיבית, אופנוע קליל, מגיב, עם ביצועים של טווין, אבל בלי לוותר על הזריזות של סינגל. שיקולים אלו בוודאי הטו את הכף לכיוון של טווין מקבילי, וזו הפלטפורמה שהחלטנו לקחת קדימה".

אדריאן סינקה ואלן קאת'קארט

התוצאה היא מנוע קירור נוזל קל וקומפקטי, בעל גל זיזים עילי כפול עם שמונה שסתומים, גל ארכובה 270 מעלות לייצור אחיזה טובה, ושני גלי איזון להורדת ויברציות – אחד בראש המנוע והשני מחובר לגל הארכובה. גלי הזיזים מונעים על-ידי שרשרת הממוקמת מימין לצילינדרים. תיבת ההילוכים בעלת שישה הילוכים, עם קוויקשיפטר לשני הכיוונים, והיא מחוברת לקלאץ' מחליק המופעל על-ידי כבל לטובת תחזוקה פשוטה והורדת משקל. בק.ט.מ לא מוכנים בינתיים להצהיר על משקל בטענה שהאופנוע עליו רכבתי הוא אב-טיפוס וצפוי עוד להתפתח לפני המעבר לייצור בעוד חמישה חודשים. עם זאת ובהתחשב במסורת הרזון של אופנועי ק.ט.מ, יש להניח שלדיוק החדש יש פוטנציאל להיות מוביל בקטגוריה מבחינת משקל. "כל מכלולי האופנוע צומצמו למינימום ההכרחי בהתאם לערכי המותג", אומר סינקה, "אבל תנוח דעתם של הלקוחות. האופנוע יהיה מבין המאובזרים ביותר בקטגוריה. אנו מכנים אותו 'הסקאלפל' (סכין מנתחים) – אופנוע כביש מדויק, קל וממוקד למשימה אחת: חיתוך מדויק במרחב האספלט תוך שהוא משאיר את האחרים מאחור. הוא יהיה הכלי החד ביותר בהיצע של ק.ט.מ ואנו מקווים שגם בכל הקטגוריה".

"מנוע הטווין המקבילי החדש מותקן כגורם נושא עומס בשלדת מסבך משולשי פלדה שקשיחותה תוכננה לספק התנהגות כביש חדה, מדויקת וספורטיבית", אומר האגר ומוסיף: "שאפנו לייצר איזון טוב בין זריזות ליציבות בעת פניות, לצד יציבות טובה בקו ישר". לאופנוע תת שלדה מיציקת אלומיניום המשלבת כונסי אוויר מנותבים מתחת למושב אל עבר תיבת האוויר. לדברי סינקה, ק.ט.מ כיוונה את גובה המושב למגוון רחב ככל האפשר של מבני גוף. מכלולי הפרמיום של האופנוע כוללים בלמים רדיאלים, מצוידים כמובן במערכת ABS של בוש כדי לעמוד בתקני יורו 4, ומערכת מתלים מתכווננת של WP עם מזלג הפוך ובולם אחורי בפעולה ישירה (בלי לינקג', וממוקם במישור אחד ביחס למהלך שלו בין הזרוע לבין השלדה). האופנוע מגיע גם עם משכך היגוי של WP. הגלגלים הסטנדרטיים מיציקת אלומיניום, קלים ובעלי עשרה חישורים. לאופנוע מערכת פליטה מסוג חלילית (Fluted Silencer) המחוברת לדוד מפלדת אל-חלד 2-1 עם תיבה המכילה ממיר קטליטי מתחת לציר הזרוע האחורית. כל הפנסים מלפנים ומאחור הם פנסי LED עם עיצוב ייחודי שהיה עליי לנסות לדמיין מתחת לכל שכבות נייר הדבק השחור שעיטרו את אב הטיפוס למטרת הסוואה. לוח השעונים הוא מסוג TFT בצבע מלא, בדומה לדיוק 690. בנוסף, יש גם פקדי תפריט מוארים.

לוח שעונים TFT

לדיוק 790 מערך מכובד של עזרי רוכב הכוללים שלושה מצבי רכיבה – ספורט, כביש וגשם. יש גם בקרת אחיזה רב שלבית – MTC (ר"ת Multistage Traction Control), מערכת ABS לפניות של בוש הרגישה גם לזווית הטיה, ומערכת ה-MSR (ר"ת Motor Slip Regulation) של ק.ט.מ שממתנת את השפעת בלימת המנוע על הגלגל האחורי באמצעות ניהול המנוע (ECU) של קייהין. חבילת האלקטרוניקה של הדיוק תקבע ככל הנראה את אמת המידה כנגדה ייבחנו כל אופנועי הקטגוריה. היא כוללת בנוסף לקוויקשיפטר הדו-כיווני גם בקרת החלקה וזינוק, כשבקרת הווילי ניתנת לכיבוי לטובת מי שרוצה לבצע פעלולים בין רמזורים. מבחינה שיווקית מתוכנן גם דגם חוקי לבעלי רישיון A1 (באירופה A2) בעל הספק מוגבל.

ההזדמנות לבחון את כל החבילה הגיעה כרכיבה של עשרים דקות בכבישים לחים, גבוה בהרים המקיפים את זלצבורג, בכביש אגרה פרטי הצופה לבית הקיט של היטלר – קן הנשרים בברטשסגאדן. למרות שהאופנוע כבר נלכד בעדשות 'פפארצי אופנועים' מספר פעמים בשנתיים האחרונות, בק.ט.מ משקיעים מאמצים רבים בשמירת סודיות עד לרגע האחרון. הייתי נחוש לגלות בעצמי, אפילו ברכיבה כל כך קצרה, אם הדיוק 790 אכן יהיה כל מה שציפיתי לו מאז שהתחלתי לגלות עליו קצת פרטים. הציפיות גבוהות: ציפיתי למקבילה מודרנית של האופנוע עליו התחריתי בעונות 97-95 בהצלחה שהספיקה כדי להפכו לסמל בעיני חובבי ימאהה TRX850 – כן, זהו אופנוע החצי-מפעל, טווין מקבילי שקיבל את שם החיבה TrXie איתו התחריתי עבור ימאהה-אירופה ושעמו זכיתי במספר מרוצים ((Daytona Formula 1 ProTwins race & 1997 Sound of Thunder World Series.

ובכן, TrXie חזרה לחיים, אלא שהפעם היא לובשת שמלת 'דירנדל' אוסטרית במקום קימונו יפני. הדמיון מורגש מיד מרגע שלוחצים על מתג ההתנעה. כמו אביו הרוחני מבית ימאהה שהמציא את הפורמט, ל-LC8c גל ארכובה בעל היסט של 270 מעלות בין הבוכנות שמעניק לו ניגון במקצב א-סימטרי עם צליל מאוד ייחודי מהאגזוז. להבדיל מהימאהה, הק.ט.מ המצויד בעזרי רכיבה למכביר מרגיש בבית בכביש חלק, אם כי צריך להיזהר מעודף התלהבות עם הצמיג הקדמי בצמד צמיגי המקסיס סופרמקס ST איתם צויד האופנוע. מעולם לא התנסיתי בהם, אבל נראה שהם מתחממים היטב בתנאי הערפל והלחות, והם שידרו משוב טוב מלפנים בתיווך בולמי ה-WP המכוילים היטב.

מעניין מאוד

לדיוק 790 תנוחה זקופה, הדומה יותר לסטריט-רוד מאשר לסטריט-פייטר במובן שהוא איננו סופרבייק שהורידו ממנו את המעטפת אלא חבילה חדה ומותאמת ייחודית בזכות עצמה. במאמר מוסגר אציין שמחיר היעד שיהיה באזור 9,000 יורו (בינתיים לא שוחררו שום נתונים רשמיים) יעמיד את הדיוק מול ההארלי דיווידסון 750 סטריט-רוד המיוצר בהודו ונמכר במחיר נגיש של $8,695 בארה"ב. פלח שוק זה אכן נעשה צפוף כפי שציין גראלד קיסקה, וזה עוד לפני השקתו של ההוסקוורנה 790 קפה רייסר שיצויד באותו מנוע של בן דודו הכתום ושעליו רמזו כמה מאנשי ק.ט.מ. בקיצור: איפה נרשמים?

אבל הדיוק 790 מאד שונה מההארלי בעל תנוחת הישיבה הפגומה ושאר מוזרויותיו הארגונומיות. הטווין המקבילי האוסטרי הוא באמת טווין שחושב שהוא סינגל, בניגוד למשל לאחד ממתחריו העיקריים, הב.מ.וו F800R, שלמרות היותו טווין מקבילי מרגיש כמו מנוע 4 בשורה חצוי לשניים. למעשה, קשה להבחין במבט שאכן מדובר בטווין, והתעתוע החזותי מתחזק כשעולים על הכלי ומתחילים ללחוץ. הוא מרגיש זריז וקליל בהיפוכי כיוון תוך טיפוס בכבישי הרים מפותלים. למרות שכיוון סיבוב המנוע הוא עם כיוון התנועה, מה שנועד להפחית משקל, נפח ואיבודי הספק (הוספת גל מונע וגיר שהופך את כיוון סיבוב גל הארכובה גורר אחריו תוספת משקל, נפח ואבדן הספק), וגורם להגברת האפקט הג'ירוסקופי, הרי שהדבר אינו ניכר בהכבדת ההיגוי. ק.ט.מ עשו את הבחירה הזו בעיקר משיקולי הספק, בניגוד למשל לאחד המתחרים האחרים – ה-MV אגוסטה F3 טריפל, בו גל הארכובה מסתובב בניגוד לכיוון התנועה, כמו גם בכל אופנועי ה-MotoGP כיום (הערת המתרגם: יש שני מקורות עיקריים לאפקט הג'יירו: הגלגלים ומכלולי המנוע, שהעיקרי ביניהם הוא גל הארכובה. הפיכת כיוון סיבוב גל הארכובה ממתן בצורה ניכרת את האפקט).

הצמיג האחורי, מקסיס 180/55ZR17 דק הגזרה (יחסית), תורם אף הוא להיגוי זריז. מעניין אם כך שהאופנוע מצויד במשכך היגוי של WP כסטנדרט ומביא אותי לתהות אם הגאומטריה של השלדה (שלא פורסמה) היא אולי מאד קיצונית, מה שתורם לאותה זריזות היגוי.

חד, מדויק וחותך את הכביש – סקלפל

הכידון השטוח מייצר מנוף מצוין לחיתוך פניות, והק.ט.מ פשוט אינטואיטיבי ופרקטי באופן שבו הוא מנהג עצמו לתוך פניות. מאד אופתע אם משקלו היבש יהיה יותר מ-150 ק"ג כשסוף סוף יפורסם – מה שוודאי תורם לתאוצה המצוינת של הדיוק 790. המנוע גמיש וידידותי, עם ערימות של אישיות, ממש כמו ה-TrXie. הוא מושך היטב במצערת פתוחה לרווחה בהילוך שישי מ-3,000 סל"ד ועד למנתק ההצתה ב-10,800 סל"ד. קיים חספוס מסוים באזור ה-7,000 סל"ד שלא הייתי מכנה ממש רעידה. ביתר תחום הסל"ד המנוע בשרני ונכון לכל אתגר, עם שאריות קטנות של ויברציה שנותרות אחרי פעולת צמד הגלים המאזנים וגורמות לך להרגיש שאתה רוכב על אופנוע ולא על מכונת תפירה. אותו דבר לגבי כוונון הקלאץ' המחליק, שמשאיר מספיק בלימת מנוע כדי למנוע דילוגים של הגלגל האחורי בכניסה ממהירות גבוהה לפניית היירפין בהילוך שני. "עשינו זאת בכוונה כדי להשאיר קצת אישיות", מודה סינקה, "אבל הבעיה הייתה לדעת כמה להשאיר. שמח שאהבת".

וכן, אהבתי. ולמרות שהבלמים הרדיאליים (לא ברמבו. אנשי ק.ט.מ לא מגלים מי היצרן), פועלים היטב, לא נזקקים להם לעתים קרובות מדי בזכות החלפת ההילוכים נטולת הקלאץ' ושאריות בלימת המנוע שכמעט מייתרים את הבלמים בטיפוס בכביש הרים מפותל וברכיבה נורמלית. בכל זאת, אם מתחילים לרכוב באגרסיביות, הרי שנזקקים להם. פעולת ידית המצמד קלה מאד ומדויקת כשכן חייבים להשתמש בקלאץ', למשל ברכיבה עירונית. הדיוק 790 לא יגרום להתכווצויות שרירים ברכיבה לעבודה.

בדרך כלל כשמתמזל מזלי לרכב על אופנוע אב-טיפוס, אני לא זוכה לרכב ברכיבת ההשקה הרשמית לעיתונות. הפעם ביקשתי מק.ט.מ לכלול אותי ברשימה, כי האופנוע כל כך טוב שאני כבר משתוקק להזדמנות לרכב עליו ברכיבה ארוכה יותר, ובהנחה שהתנאים יהיו יבשים אז גם חזקה יותר. זהו אופנוע טוב מאוד שקובע רף גבוה למתחריו בקטגורית הביניים הצפופה. זהו ק.ט.מ אמיתי מכל בחינה, וגם גלגול נשמות מודרני לימאהה TrXie מלפני 20 שנה.

חתיכת מילוי חלל…

מתים להניח את הישבן על הגרסה הסדרתית לקראת מרץ הקרוב!

18 באוקטובר 2017
ה-WR250F ו-WR450F החדשים של 2018

ימאהה חושפת את דגמי ה-WR250F וה-WR450F המשודרגים לשנת 2018, כשהשינויים העיקריים נמצאים דווקא בגרסת ה-250.

ימאהה WR250F שנת 2018

ה-WR250F בעל המנוע עם הצילינדר ההפוך (צילינדר מוטה אחורנית, יניקה מלפנים ופליטה מאחור) מקבל ראש מנוע חדש לחלוטין עם מעברי יניקה ופליטה חדשים וכן סעפת יניקה חדשה, אשר תפקידם לשפר את אספקת הכוח בסל"ד גבוה. בנוסף גם גלי הזיזים חדשים וכן קפיצי השסתומים, כשאלו נועדו לשפר את אספקת הכוח בסל"ד נמוך ובינוני. גם הבוכנה חדשה לגמרי ב-WR250F, היא בעלת ראש שטוח ומצופה DLC (ר"ת Diamond Like Carbon) לעמידות גבוהה יותר. יש גם טלטל חדש ושינויים בגל הארכובה עצמו לעבודה חלקה יותר ולעמידות.

מערכת ניהול המנוע עברה שינויים גם היא עם מחשב חדש שמאפשר סל"ד גבוה יותר. בנוסף לאלו יש ידית קלאץ' חדשה שמאפשרת עבודה קלה יותר על הקלאץ', וכדי להוריד משקל כל מערכת ההתנעה הרגלית הוסרה, וכעת ההתנעה היא חשמלית בלבד.

השלדה חדשה גם היא, ולמעשה היא נלקחה ישירות מה-YZ250F, עם השינויים הנדרשים לאופנוע אנדורו. יש תושבות מנוע חדשות, ורגליות הרוכב שינו מקום לטובת ארגונומיה משופרת. מערכת הבולמים של קאיאבה נשארה כמעט כמו שהיא, למעט כיוונים חדשים בגלל השלדה החדשה.

פרט לאלו יש גרפיקה חדשה כולל חישוקים באנודייז כחול, וכן כיסוי פלסטיק צדדי חדש.

וכאן בגז

ה-WR450F של 2018 מקבל קצת פחות שינויים: יש מחשב ניהול מנוע חדש, מערכת הבולמים כוילה מחדש, יש כיסוי פלסטיק צדדי חדש ויש גרפיקה חדשה.

ימאהה WR450F שנת 2018

דגמי 2018 של סדרת ה-WR-F יגיעו ארצה בחודשים הקרובים. מחירים טרם נקבעו.

17 באוקטובר 2017
דוקאטי מונסטר 821 חדש ל-2018

שבועיים לפני פתיחת תערוכת מילאנו, בדוקאטי חושפים את הסנונית הראשונה מבין 5 דגמים חדשים שייחשפו לשנת הדגם 2018. הדגם הראשון שנחשף הוא מונסטר 821 משודרג, שמחליף את ה-821 הנוכחי, והתזמון לא מקרי: השנה חוגגים בדוקאטי 25 שנה למונסטר 900 הראשון, שהוצג לראשונה בתערוכת קלן בשנת 1992, עם העיצוב פורץ הדרך של מיגל גאלוצי.

המונסטר 821 החדש של 2018 – ב-3 צבעים כולל קאמבק לצהוב

המונסטר 821 החדש נשען על בסיס ה-821 הנוכחי, ובאופן מפתיע הוא לא מקבל את מנוע ה-937 החדש אלא נשאר עם מנוע ה-821 סמ"ק, כשהוא מותאם לתקנות יורו 4. המנוע, טסטהסטרטה מקורר נוזל, מפיק 109 כ"ס ב-9,250 סל"ד ו-8.8 קג"מ ב-7,750 סל"ד, והוא מציע 3 מפות ניהול מנוע לבחירה.

החידוש העיקרי במונסטר 821 החדש הוא העיצוב. הוא נקי יותר מהדגם הקודם, ונשען על עיצובו של המונסטר 797 החדש, עליו רכבנו לא מזמן, כשהמאפיין העיקרי הוא מיכל דלק חדש עם קליפס קדמי שנועל את המיכל למקומו – כמו בדגמי המונסטר הראשונים. יש גם פנס קדמי בעיצוב חדש, וגם מערכת הפליטה הספורטיבית חדשה – וכאמור עומדת בתקנות יורו 4. מסך המידע חדש גם הוא, וכעת הוא מסוג TFT צבעוני ומכיל יותר אינפורמציה, כמו תצוגת הילוך ומד דלק. הצביעה הצהובה, אגב, שייכת גם היא למונסטרים מן העבר, והיא תוצע בגרסת ה-821 בלבד.

דוקאטי מונסטר 821

מבחינת אלקטרוניקה, המונסטר 821 מגיע עם מערכת ABS של בוש, מערכת בקרת החלקה ב-8 מצבים, וכן ניהול מנוע עם מצערות חשמליות אשר משנה גם את הפרמטרים של שתי מערכות אלה. בנוסף, ניתן להוסיף קוויקשיפטר (מעלה ומטה) וכן מערכת מולטימדיה בתוספת תשלום.

פרט לאלו הבלמים של ברמבו, כשהקליפרים הקדמיים הם מדגם מונובלוק, והבולמים של זקס בקוטר 43 מ"מ מלפנים ומונושוק מתכוונן מאחור.

חמשת הדגמים החדשים של דוקאטי ל-2018, כולל המונסטר 821 החדש, יוצגו בפתיחת תערוכת מילאנו, ב-5.11.17, בשעות הערב, כשמסיבת העיתונאים של דוקאטי תפתח כבכל שנה את התערוכה. הישארו מעודכנים.

17 באוקטובר 2017