קטגוריה: מכונות

באינדיאן מתחדשים לשנת 2025 עם הרחבת משפחת הצ'יף בגרסת ספורט צ'יף RT חדשה וגרסת דארק הורס מושחרת לסופר צ'יף. בנוסף, גם מנוע PowerPlus 112 חדש – וי-טווין מקורר נוזל ובנפח של 1,834 סמ"ק – שיתחבר לגרסאות הצ'יפטיין והרואדמאסטר.

בשנה שעברה הציגו באינדיאן את גרסת הספורט – גרסה חדשה לצ'יף המוכר עם ניחוח ספורטיבי – הכוללת בולמי קאיאבה איכותיים יותר, צמד דיסקים בקוטר 320 מ"מ עם קליפרים של ברמבו, וצמד בולמי פוקס מתכווננים מאחור. גובה המושב עלה במעט, וזווית ההטיה גדלה ל-29.5°. נעשו שינויים קלים בשלדה שנועדו לשפר את ההתנהגות, ובסיס הגלגלים צמח ל-1,640 מ"מ. המשקל היבש עומד על 302 ק"ג, כאשר מבחינה עיצובית החזית קיבלה חיפוי ומשקף כהה והמושב היחיד קיבל תמיכה לגב התחתון, לצד כידון חדש וגבוה יותר. המנוע מסוג וי-טווין Thunderstroke 116 (1,890 סמ"ק) המפיק 88 כ"ס ו-16.5 קג"מ, עם שלושה מצבי רכיבה. גרסה זו הגיעה לישראל ותומחרה ב-160 אלף ש"ח לפני התאמה אישית.

כעת מציגים באינדיאן גרסה משודרגת ומאובזרת עם הסיומת RT. ההבדלים מתחילים עם צמד מזוודות צד קשיחות וננעלות בנפח כולל של 37 ליטר, יש מושב כפול חדש, כידון שונה שממוקם קדימה וגבוה יותר ומשקף שונה. חישוקי ה-19″ מלפנים ו-16″ מאחור מגיעים נעולים בצמיגי מצלר Cruisetec השונים מהפירלים שיש בגרסה המוכרת. כאופציה יש רמקול בלוטות' חדש הממוקם בין מגביהי הכידון.

בשנת 2021 – לציון 100 שנים של האינדיאן צ'יף – הציגה אינדיאן שלושה דגמים חדשים ושונים: דארק הורס, צ'יף בובר דארק הורס וסופר צ'יף לימיטד בהמשך הצטרפה גרסת הספורט וכעת, כאמור, הספורט צ'יף RT. לשנת 2025 הסופר צ'יף מקבל את גם גרסת דארק הורס מושחרת מקצה לקצה, שמצטרפת ללימיטד.

עוד חדש לשנת 2025 הוא מנוע פאוורפלוס 112 (PowerPlus 112) חדש שנוסה בהצלחה בעונה הקודמת של 'King of the Baggers' ומצטרף ל-108 הקיים. האחרון הוא וי-טווין מקורר נוזל בנפח 1,769 סמ"ק, עם 122 כ"ס ב-5,500 סל"ד ולא פחות מ-18.1 קג"מ ב-3,800 סל"ד. בין הצילינדרים יש זווית של 60°, ומערכת התזמון מורכבת מגל-זיזים עילי וארבעה שסתומים לצילינדר. לגרסת ה-112 החדשה נפח של 1,834 סמ"ק, 126 כ"ס ו-18.5 קג"מ, שמאפשרים גם סל"ד סופי גבוה יותר, אם-כי באינדיאן לא סיפקו נתונים על סיבובי המנוע אלא רק הצהרה.

המנוע יתווסף כגרסה נוספת לדגמי הצ'יפטיין והרואדמאסטר. גרסאות אלו יקבלו גם פיירינג קדמי חדש עם פנס LED חדש. לטובת הרוכב יתווספו אביזרי אלקטרוניקה כדוגמת סיוע בלימה בעלייה, מערכת בלימה משולבת, התרעת שטחים מתים המשוקפת במראות, התרעת רכבים מתקרבים מאחור. אין מערכת רדאר קדמית בשלב זה. נמשיך לקבל מערכת ניהול המנוע המספקת שלושה מצבי רכיבה לבחירת הרוכב, וכן סיוע למצמד. יש יחידת IMU של בוש, שכוללת ABS להטיה ובקרת אחיזה בקו ישר ולפניות. השליטה והבקרה דרך מסך TFT בגודל 7″ שעושה הכל ומתחבר לטלפון עם אפליקציית אינדיאן RideCommand. יש בקרת שיוט ומפתח קירבה. התוספת עבור המנוע החדש בארצות הברית מוערכת ב-3,000$ לעומת גרסאות ה-108.

הספיד טריפל RS, הסופר נייקד הגדול של טריומף שהוצג בשנת 2021, מקבל רענון אמצע חיים מסיבי שמוסיף לו עוד כוח ועוד אלקטרוניקה.

לשנת 2005 הוצג הספיד טריפל 1050 הראשון – ממשיך דרכו של החוליגן, שסימן ההיכר הגדול שלו היה צמד הפנסים העגולים והגדולים בחזית האופנוע. הוא כבר לא היה אופנוע ספורט עירום, אלא סטריטפייטר ייעודי שתוכנן מאפס.

לפני 4 שנים החליטו בטריומף להתמודד בצורה רצינית יותר מול הנייקדים האירופאים ולקחו את הספיד טריפל 1050 החביב להרחבת שרירים ואלקטרוניקה. מנוע הטריפל צמח אז בנפחו ל-1,160 סמ"ק, שתרמו להגדלת ההספק בכ-30 כ"ס לעומת המנוע הקודם. ההספק המוצהר עמד על 180 כ"ס ב-10,750 סל"ד, ונתון המומנט צמח גם הוא ל-12.5 קג"מ ב-9,000 סל"ד. לשנת 2025, במסגרת הצורך לעמוד בתקנות יורו 5+ החונקות יותר, הגדילו בטריומף את ההספק ל-183 כ"ס באותו הסל"ד ואת המומנט ל-13 קג"מ ב-8,750 סל"ד. כלומר מעט יותר כוח ומעט יותר שימושיות על כביש ציבורי, כשבטריומף מדברים על תגובת מצערת חדה יותר ואופי אספקת כוח חלק יותר. מערכת הפליטה חדשה לשנת 2025.

השלדה החדשה ל-2021 נשארה זהה, כאשר הבולמים המכאנו-הידראוליים פינו את מקומם למערכת הבולמים החשמלית הסמי-אקטיבית של אוהלינס מדגם SMART EC 3.0 עם מזלג קדמי הפוך בקוטר 43 מ"מ. זוהי מערכת הבולמים האיכותית ביותר שיש כיום לאוהלינס בייצור סדרתי, כאשר היא מאפשרת לכייל בצורה חשמלית ולשנות את השיכוכים תוך כדי רכיבה או לאפשר כיול אוטומטי לפי מצב התאוצה, הבלימה וההטיה, וזה בעזרת ממשק ה-OBTi (ר"ת Objective Based Tuning Interface). בנוסף, אפשר לשנות את רמת השיכוך בלחיצת כפתור ולהפוך את האופנוע לרך וסופג יותר או לספורטיבי וקשיח יותר.

הבלמים הקדמיים כוללים קליפרים מסוג מונובלוק של ברמבו Stylema, צמד דיסקים בקוטר 320 מ"מ מלפנים ויחיד בקוטר 220 מ"מ. לפי טריומף, הדור החדש מעט רחב וגבוה יותר לעומת קודמו, וזה נועד לשפר את יכולת הכביש והמסלול. המשקל המלא עומד על 199 ק"ג, אחד יותר. על חישוקי ה-17″ יש צמיגי פירלי דיאבלו סופרקורסה SP V3 במידות 120/70 מלפנים ו-190/55 מאחור.

לשנת 2025 יש עיצוב מרוענן – שלנו נראה די אותו הדבר – עם פנסי ה-LED הכועסים מלפנים. כצפוי יש את כל מה שנדרש מבחינת האלקטרוניקה, כולל מערכת בקרת ווילי חדשה בעלת 4 מצבים. מסך TFT בגודל 5″ עם ממשק לסלולר, חמישה מצבי רכיבה (כולל אחד אישי), בקרת בלימה, בקרת החלקה לפני פנייה (רק למסלול), יחידת מדידה אינרצילית (IMU) מהדור האחרון של קוטיננטל MIB Evo המספקת מידע לכל הבקרות, קוויקשיפטר לשני הכיוונים, בקרת שיוט ומפתח קרבה השולט גם על פתח מיכל הדלק ומנעול הכידון.

לשנת 2025 הטריומף ספיד טריפל 1200RS נושא את דגל אופנועי הספורט הגדולים לבדו, אחרי שככל הנראה אחיו הקפה רייסר, עם פיירינג קדמי וקליפ-אונים – הספיד טריפל 1200RR – לא ימשיך. הסופר נייקד יגיע לשווקים באירופה במחצית השנייה של השנה, כאשר מועד הגעה ומחיר בישראל טרם נמסרו.

טריומף ישראל משיקה אתר חדש למותג הבריטי האיכותי.

באתר החדש תמצאו מידע מקיף על כל דגמי טריומף המגיעים לישראל, כולל מפרטים טכניים, גלריות תמונות ומחירים לדגמים ולתתי הדגמים, וכמובן אפשרות לתיאום רכיבת מבחן. פרט לכך תמצאו באתר מידע על אופנועים משומשים העומדים למכירה אצל יבואנית טריומף, אלבר מוטו, מידע על ביגוד ממותג טריומף ואביזרים נלווים לאופנוע – מקוריים של טריומף, מידע על מרכזי שירות ומכירה של טריומף ברחבי הארץ, וכן תוכן חדשותי ואירועים בהפקת טריומף ישראל.

לאתר החדש של טריומף ישראל – לחצו על הקישור.

שנת 2024 עצרה בגדול את רצף שיאי המכירות של קבוצת ק.ט.מ. ראינו את זה בסיכום ששת החודשים הראשונים של 2024, ובסיכום השנה רואים שההכנסות ירדו בכ-30%, מסירות האופנועים ב-21% ומסירות האופניים ב-32%.

באופן מסורתי אנחנו עוקבים בעניין אחר המכירות של היצרניות האירופאיות, כשבעשור האחרון (וגם לפניו) הן מציינות שיא חדש בכל שנה שמסתיימת. קבוצת ק.ט.מ לא שונה, כאשר שנת 2023 ציינה שיא מכירות (יותר נכון מסירות) חדש עם 381,555 אופנועים ועוד 157,358 זוגות אופניים רגילים וחשמליים.

המשבר המתוקשר, שהסתיים בסופ"ש בהתפטרות מנכ"ל העל סטפן פירר, מתבטא כעת גם במספרים ומסכם שנת 2024 עגמומית וקשה, שייקח לקבוצה הרבה שנים להתאושש ממנה ולחזור למסלול. 1,800 עובדים פוטרו במהלך השנה, כאשר יש עוד מאות שמחכים למכתבי הפיטורים בתקופה הקרובה. 292,497 אופנועים נמסרו למפיצים (שימו לב, לא נמכרו) לעומת 372,511 בשנת 2023, מה שמסכם ירידה של 21% במסירות. נתון מעניין הוא – וגם כאן יש ירידה של 26% – בק.ט.מ הצליחו להיפטר מ-40,000 אופנועים שישבו במחסנים, כחלק מצעדי ההתאוששות וישיבה על מלאי אדיר של אופנועים לא מכורים. על-פי הדו"ח השנתי – אותם המפיצים דיווחו על 260,000 יחידות שנמכרו במהלך שנת 2024, כלומר נמכרו לא מעט אופנועים משנים קודמות שישבו באולמות התצוגה.

תחום האופניים החזק והרווחי סיכם מכירות של 106,311 יחידות לעומת 155,859 – ירידה של 32%, שגם מוסברת במכירות מותג R Raymon. לסיכום, הנתון הכואב ביותר: הכנסה שנתית שהסתכמה ב-1.9 מיליארד אירו, לעומת 2.7 מיליארד אירו בשנה הקודמת – ירידה של 29%.

במחצית השנה ההסברים בפירר מוביליטי לירידה במכירות התמקדה בכך שהריביות בארצות הברית ובאירופה עלו בצורה משמעותית והקשו על לקיחת הלוואות, ובכך גם בצמצום הרכישות של מוצרי פנאי פחות הכרחיים – כמו אופנועים ואופניים. לצד זאת, בפירר מוביליטי הציבו ליבואנים בשנים האחרונות יעדים מופרזים שגדלו בכל שנה, ויבואנים רבים נתקעו עם מלאי של כלים חדשים שלא נמכרו – מה שגרם לפחות הזמנות עתידיות ולירידה משמעותית בתחילת 2024. ראינו את זה אצלנו בישראל, וזה קרה גם בשאר העולם.

נתוני המכירות מתחלקים בין ל-38% באירופה (כ-110,000 אופנועים), 24% בצפון אמריקה ומקסיקו, 21% בהודו ו-17% בשאר העולם. לא התפרסמו נתונים פנימיים לגבי חלוקה לפי מותגים בקבוצת ק.ט.מ. המצב בישראל, בתום שנת 2024, מראה מגמה הפוכה שמוסברת בשנתונים קודמים שנמסרו – ק.ט.מ מסרו 637 אופנועים (לעומת 582 ב-2023), הוסקוורנה 204 אופנועים (לעומת 156) וגאס גאס 4 (לעומת 42). ניתן להוסיף גם את  CFMOTO עם 143 כלים (84) ועוד 4 אופנועי MV אגוסטה (2). ברישוי אפור נמכרו עוד 102 ק.ט.מ, 55 הוסקוורנה ו-8 גאס גאס.

חטיבת הביצועים הנוכחית של ב.מ.וו היא ה-HP4, עם מנועים מרובעי צילינדרים; בתחילת האלף הנוכחי החטיבה התבססה על מנועי הבוקסר כפולי הצילינדרים, כאשר ה-HP2 ספורט היה בתקופתו הבוקסר החזק ביותר בארסנל הבווארים. 

ראשי התיבות HP ייצגו את מחלקת ה-'High Performance' – ביצועים גבוהים, ו-2 ייצג את שני הצילינדרים של מנוע הבוקסר. במשפחת ה-HP היו שלושה דגמים: האנדורו, עליו כתבנו בעבר ושהוצג בשנת 2005, ה-HP2 מגהמוטו שהוצג ב-2007 והיה מעין היפרמוטארד מגניב, וה-HP2 ספורט – עליו נתמקד היום – שהוצג בשנת 2008 והתבסס על ה-R1200S המעט מוזר. למעט הספורט, שני הדגמים הראשונים לא נחלו הצלחה מסחרית גדולה. כוונת המשורר הייתה להקים מעין חטיבת M (חטיבת הביצועים של רכבי ב.מ.וו) ולייצר דגמים במהדורות מוגבלות, מה שהמשיך עם ה-HP4 וכיום עבר לדגמי ה-M ולרמות גימור M.

הספורט הוצג בשנת 2008, כשבאותה העת מנוע הבוקסר מקורר האוויר-שמן בנפח 1,170 סמ"ק היה החזק ביותר מכל הדגמים, כשרשם מספרים של 130 כוחות סוס ב-8,750 סל"ד ו-11.7 קג"מ ב-6,000 סיבובים לדקה. למעשה, רק ה-R1250GS מקורר הנוזל של שנת 2019 הצליח לעבור את הנתון. למנוע היו גם צמד גלי זיזים עיליים – שעברו שנתיים לאחר מכן ל-GS הגדול, 4 שסתומים לכל אחד משני הצילינדרים, וכנהוג בב.מ.וו – העברת הכוח לגלגל האחורי דרך גל הינע.

השוס הגדול מבחינת ב.מ.וו היה שהם הצליחו לשחרר את האופנוע במשקל של 178 ק"ג, או 199 ק"ג עם כל הנוזלים. שלדת הצינורות מפלדה הייתה גרסה מעודכנת של האופנוע הקודם, כאן עם שלדת זנב משולבת עם קרבון, יחד עם בולמי אוהלינס המתכווננים באופן מלא, בתצורה המוכר של ב.מ.וו – טללבר מלפנים, שנועד לבטל את שקיעת החרטום בבלימה חזקה. הבלמים היו מתוצרת ברמבו, עם צמד דיסקים בקוטר 320 מ"מ מלפנים וקליפרים מיציקה אחת מסיבית עם 4 בוכנות ועוד אחד בקוטר 265 מ"מ מאחור – עם ABS.

שימו לב לעיצוב הלא אופייני לב.מ.וו, בטח אז. מושב יחיד, אגזוז מתחת למושב היחיד, זרוע אחורית חד-צידית, מעטפת פיירינג מקרבון, חישוקי אלומיניום מחושל בקוטר 17″ עם צמיגי מצלר דביקים במידות 120/70 מלפנים ו-190/55 מאחור.

בניגוד לאחיו, ה-HP2 ספורט התקבל בהתלהבות על-ידי בוחני האופנועים והלקוחות, שעמדו בתור על-מנת לשלם עליו מחיר גבוה-גבוה, כאשר כמו כל אופנוע במהדורה מוגבלת הוא נקנה גם על-ידי סוחרים ואספנים שידעו למכור אותו במחיר כמעט כפול בשנים שלאחר מכן. הוא יוצר במשך 4 שנים, עד לשנת 2012. בהחלט אופנוע מיוחד של ב.מ.וו.

בב.מ.וו ממשיכים עם ההצלחה וקובעים שיא מכירות חדש, שמשפר את השיא שנקבע בשנה הקודמת: 210,408 כלים נמכרו ברחבי העולם בשנת 2024, וזה בהובלת ה-R 1300 GS החדש ושאריות מה-R 1250 GS המוחלף.

שנת ה-101 של ב.מ.וו מסתיימת בשיא מכירות נוסף, וזה בעשור שהתחיל עם משבר הקורונה העולמי שגרם לירידת מכירות רוחבית לכלל היצרנים, כאשר בב.מ.וו רשמו ירידה של 18% במכירות במחצית השנה הראשונה. לקראת סוף השנה נרשמה התאוששות והמספרים השתפרו, אך נשארו שליליים עם ירידה של כ-3.6% במכירות 2020 וסך של 169,272 אופנועים וקטנועים, וזאת לאחר 9 שנים רצופות של עלייה בנתוני המכירות. שנת 2021 מחקה כל זכר לשנת 2020, וסיכמה את מספר המסירות ב-194,261 כלים – שיא חדש עבור ב.מ.וו. בסיכום שנת 2022 נרשם שיא מכירות חדש – 202,895 מסירות ברחבי העולם, גידול של 4.4% לעומת השיא הקודם של השנה הקודמת. גם שנת 2023 שיפרה את נתוני המכירות עם 209,257 מסירות. עלייה בכל שנה.

שנת 2024 שהסתיימה שיפרה במעט את המספרים עם סך מכירות עולמיות של 210,408 כלים. כצפוי, רוב המסירות (118,727) הן באירופה, כשהחלוקה מדרגת את מדינת האם גרמניה בראש, לאחר מכן צרפת, איטליה וספרד. המסירות בישראל תרמו את חלקן הצנוע עם 429 מסירות, עלייה מ-341 כלים בשנה הקודמת.

האופנוע הנמכר ביותר של ב.מ.וו ממשיך להיות ה-R 1250 GS האייקוני והיוצא, אשר ביחד עם מחליפו, ה-R 1300 GS החדש, מכר כ-68,000 יחידות. סדרת ה-S 1000 ממשיכה להיות משמעותית, כש-11,610 יחידות של הסופרבייק S 1000 RR נמכרו ב-2024 ברחבי העולם, ואם מוסיפים את ה-S 1000 R, ה-S 1000 XR וה-M 1000 R מגיעים בסך הכל ל-27,147 יחידות. סדרות ה-F (עם ה-800 ו-900 החדשים) וה-G תרמו 63,229 מסירות, ה-CE 04 החשמלי-עתידני ביחד עם ה-CE 02 וצמד הקטנועים – C 400 GT ו-C 400 X – עם מעל ל-20,000 מסירות.

שנת 2025 צפויה להיות עוד שנה חזקה מבחינת מכירות, כאשר ניקח בחשבון שרוב הדגמים שופרו ועודכנו לשנת 2025 והמכירות של גרסת האדוונצ'ר היוקרתית והאוטומטית של ה-R 1300 GS ADV מתחילות, וזה לפני הצגת ה-F450GS החדש והמסקרן.

ב.מ.וו R1300GS במבחן:

ב.מ.וו F900GS במבחן:

ב.מ.וו CE 04 חשמלי במבחן:

שנת 1985, על מסך הטלוויזיה, שהלך והפך להיות צבעוני יותר ויותר, ניתן היה אפשר לראות את מרוצי הגרנד פרי עם אופנועים יורקי אש ועשן דו-פעימתי. וגם ניתן היה לרכוש אחד דומה עם וינקרים, אורות ומראות.

מרוצים מוטוריים היו קיימים עוד לפני שהמציאו את המוטוריקה, וזה נועד אך ורק לדבר אחד – להראות מי הכי טוב. לשם כך התייצבו על קו הזינוק הטופ של הטופ מכל יצרן שהיה זקוק להוכיח שהוא הוא הכי הטוב, ואם זה היה בתחום של הגרנד פרי (מה שקראו ל-MotoGP של פעם) – תהיו בטוחים שאין יותר טוב מזה. מיטב המוחות ומיטב הרוכבים התאחדו בכדי להביא את פאר הטכנולוגיה אל מסלולי המרוצים, וכשאנחנו מדברים על תקופת האופנועים הדו-פעימתיים בתחום הזה – כלומר משנות ה-70 פלוס מינוס ועד לתחילת שנות ה-2000 – אזי סוזוקי היו שחקן משמעותי.

אופנוע המרוץ של סוזוקי משנת 1981 ועד לשנת 1984 היה ה-RG500 גאמא (Gamma) ונשא את הדגל לפני שהוחלף על-ידי ה-RGV500 שזכור לטוב בעיקר בזכות קווין שוואנץ. נשא את הדגל ובהצלחה יתרה, כשהביא את רוכביו לקחת את האליפות בשנת 1981 ו-1982. בסוזוקי רצו לחלוק את כל הטוב הזה גם עם רוכבים 'רגילים', ולכן הציעו בשנת 1985 את ה-RG500 גאמא לקהל הרחב (יחסית) עם רישוי כביש.

המנוע היה, כאמור, דו-פעימתי מקורר נוזל בנפח 498 סמ"ק עם ארבעה צילינדרים בתצורת קובייה – 2 צילינדרים מלפנים ו-2 מאחור, עם 2 גלי ארכובה. לטובת התערובת השתמשו בסוזוקי ברביעיית קרבורטורים של מיקוני בקוטר 28 מ"מ, ולטובת שימושיות מינימלית על הכביש גם במערכת AEC (ר"ת Automatic Exhaust Control) שתזמנה את העברת הגזים במערכת הפליטה בהתאם לסל"ד.

הנתונים היו מרשימים, עם 95 כוחות סוס ב-9,500 סל"ד, מומנט של 7.3 קג"מ ב-9,000 סל"ד, משקל יבש של 145 ק"ג (משקל מלא סביב ה-160 ק"ג) ומהירות מרבית של 240 קמ"ש. יש הטוענים כי האופנועים בחיים האמיתיים הפגינו פחות ביצועים, שכן אופנועי המבחן לעיתונאים תמיד הגיעו לאחר כיולי קרבורטורים ותערובת של מכונאי סוזוקי. בכל מקרה, הכיף התחיל ב-7,000 סל"ד ונמשך עד לקצה הקו האדום, אי-שם ב-10,000 סיבובים לדקה.

השלדה הייתה מסגסוגת אלומיניום, כלומר שילוב של אלומיניום, מגנזיום ואבץ. הבולמים היו מתקדמים לזמנם עם מזלג רגיל בקוטר 38 מ"מ עם שיכוך אוויר וכיולים בסיסיים ביחד עם מערכת אנטי-דייב הידראולית לטובת מניעת שקיעת החלק הקדמי בעת בלימה. מאחור היה את ה-Full-Floater המפורסם של סוזוקי, שחיבר בצורה לא ישירה את הבולם ואת הלינקג' אל השלדה והזרוע האחורית. לטענת סוזוקי זה סיפק שיכוך פרוגרסיבי יותר ושיפר את האחיזה תחת האצה. החישוק הקדמי היה בקוטר 16″ עם צמיג 100/90, והאחורי במידת 17″ ו-120/90. בעלים רבים שידרגו את ה-RG500 בתחום הזה והרכיבו חישוקי 17″ שיכולים היו לשאת גם צמיגים רחבים יותר.

הסוזוקי RG500 גאמא לא יוצר בכמויות גדולות ולא לשם כך הוא נועד. במשך שנתיים ייצרו אותו בסוזוקי והוא לא זכה להצלחה מיידית, כי תכלס אין מה לעשות איתו על הכביש הציבורי. אבל הפריחה שלו הגיעה שנים אחרי ולמעשה עד היום, כאשר אקזמפלרים שמורים נמכרים במחירים גבוהים-גבוהים. רפליקה אותנטית של ימים שלא יחזרו.

צפו בסוזוקי RG500 במצב חדש שהוצע למכירה לפני 3 שנים: