קטגוריה: מכונות

בגאס גאס חושפים את דגמי 2024 של אופנועי הטריאל – TXT RACING לרוכבי הובי ו-TXT GP לרוכבים תחרותיים – וזאת לאחר דור חדש בשנה שעברה, עם שיפורים המתמקדים ב-GP.

אופנועי האנדורו ומוטוקרוס של גאס גאס משתמשים אחד לאחד בפלטפורמת אופנועי הק.ט.מ של חברת האם, בעוד אופנועי הטריאל עדיין מיוצרים במפעל גאס גאס שבקטלוניה, ספרד, על בסיס הטכנולוגיה של גאס גאס הוותיקה, עם משאבי הפיתוח והמחקר של פירר מוביליטי – הבעלים של מותגים ק.ט.מ, הוסקוורנה, גאס גאס ו-WP.

לשנת 2023 חשפו בגאס גאס דור חדש של ה-TXT RACING וה-TXT GP, כאשר הרייסינג מיועד לרוכבי ההובי הרוכבים להנאתם, בעוד ה-GP מיועד לרוכבים תחרותיים. לאחר ישור קו עם תקנות יורו 5 ב-2022, ההיצע כעת ממשיך להיות מורכב ממנועים דו-פעימתיים מקוררי נוזל בארבעה נפחים: 125, 250, 280 ו-300 סמ"ק. ה-GP מגיע מנועי 250 או 300 סמ"ק דו-פעימתיים.

ה-TXT רייסינג שודרג לשנת 2023 עם שלדת כרומולי קלת משקל חדשה, ראש צילינדר חדש, מזלג TECH חדש בקוטר 39 מ"מ המכיל מהלך קצר יותר של 174.5 מ"מ, וכולל יכולת כיוונון ושסתום המונע סגירת מתלה בעומס חריג. נוסף מגן מנוע גדול יותר, פלסטיקה חדשה עם גרפיקה חדשה ואדומה, כיסוי מצמד חדש וחזק יותר, רגליות בעיצוב חדש, מערכת פליטה חדשה, רגלית התנעה חדשה עם עיצוב שונה המקל על התנעה. בנוסף, יש מפות הצתה לבחירה, בלמים ומצמד הידראוליים של BRAKTEC, כשהמצמד מורכב משלוש דיסקיות קבלר ושתי דיסקיות מתכת האמורות לשפר את הרגש ועמידות במקרי עומס. יש כידון של Neken וידיות של רנטל. ניתן לבחור בין תמסורת עם 4 או 6 הילוכים.

ה-TXT GP מציע חלקי פקטורי שמגיעים היישר מאופנוע המרוצים ומגובה בניסיון מוצלח שהביא לקבוצה אליפויות עולם רבות בענף הטריאל. החידושים המוזכרים ברייסינג הגיעו כמובן גם לכאן, כאשר יש בולמי מרוצים מוזהבים הכוללים שסתום המונע סגירת מתלה בעומס חריג עם ציפוי מיוחד למזלג. מאחור יש בולם Tech TJ3 ובלם דיסק מאושר על-ידי ה-FIM. תיבת אוויר העשויה מקרבון קל משקל. בנוסף, יש מפות הצתה לבחירה, ובלמים ומצמד הידראוליים של BRAKTEC. ל-GP גרפיקת פקטורי ייחודית ומשולשים בצבע שחור.

לשנת 2024 השינויים מתרכזים רק בצמד דגמי ה-GP עם דרישות שהגיעו היישר מרוכבי המפעל. יש כאן מערכת פליטה חדשה מטיטניום של אקרפוביץ', שגם קלה יותר ב-350 גרם וגם מספקת יותר כוח בין 2,000 ל-7,000 סיבובים לדקה. הבולם האחורי מקבל יחידה הידראולית גדולה יותר, המכילה 25% יותר שמן ובכך מקטינה את איבוד היעילות של הבולם כתוצאה מחימום של השמן ומאפשרת הידראוליקה טובה יותר במשך כל התחרות. יש גם רגלית הילוכים בעיצוב מעט שונה שנועד למנוע חדירה של בוץ לרווח בין הרגלית למנוע. לסיכום, יש גרפיקה חדשה לשנת 2024.

אופנועי הטריאל 2024 של גאס גאס כבר החלו להימכר באירופה וצפויים להגיע בקרוב לישראל. מחירים טרם נמסרו.

לא בכל יום נולד ליצרנית אופנוע מוטוקרוס חדש, אז מעניין לראות את האופנוע של טריומף, אשר ייכנסו לראשונה בעונת 2024 לסגמנט עם אופנוע בנפח 250 סמ"ק.

לוס אנג'לס, זירת הסבב השלישי והאחרון באליפות הסופרמוטוקרוס האמריקאית (מעין פלייאוף חדש למובילים המשולבים באליפות המוטוקרוס והסופרקרוס האמריקאית), הייתה המקום בו ניתן היה לראות לראשונה ובאופן פומבי את אופנוע המוטוקרוס החדש בנפח 250 סמ"ק של טריומף.

לאחר הסרטון השלישי בסדרה של טריומף, בחרו הבריטים לחשוף את האופנוע החדש על מסלול אמיתי. ריקי קרמייקל וג'ף סטנטון, שתי אגדות חיות בתחום השטח, ביצעו מספר הקפות בכורה מול הקהל המקומי על-גבי צמד אופנועי ה-250 סמ"ק. עדיין רוב הפרטים עדיין באפלה, כאשר החשיפה הרשמית נקבעה ל-28 בנובמבר.

צפו בקרמייקל וסטנטון רוכבים בלוס אנג'לס על הטריומף-קרוס:

בטריומף הודיעו על כוונתם להיכנס לסגמנטים פופולריים ורווחיים בעולם האופנועים – המוטוקרוס והאנדורו, שנמצאים במגמת גידול בעולם וגם בארץ. לשם כך שכרו בטריומף את שירותיהם של רוכבי פיתוח בעלי שם כדוגמת ריקי קרמייקל האמריקאי (12 אליפויות סופרקרוס ומוטוקרוס אמריקאיות) ואיוון סרבנטס הספרדי (4 אליפויות עולם באנדורו, כולל 3 רצופות בתחילת שנות האלפיים). שני אלופי העבר אמונים על פיתוח האופנועים והיעדים העתידיים של טריומף.

בטריומף הכריזו על תאריכים לתחילת קמפיין המוטוקרוס באליפות המוטוקרוס העולמית (MXGP), עם כניסה לקטגוריית ה-MX2 (נפח של 250 סמ"ק, ארבע פעימות; ראו וידאו) בעונת 2024 – גם באירופה וגם בארצות הברית – ולקטגוריה הבכירה (נפח של 450 סמ"ק) בעונת 2025. רוכבי הפיתוח הם איוון טאדסקו האמריקאי, שיהיה אמון על הפיתוח בארצו, וקלמנט דאסל באירופה, שניהם רוכבים ותיקים בעלי שם וניסיון.

הפיאג'ו וספה קוזה (Cosa) הוצגה לקראת שנת 1988 מתוך ניסיון לעדן את הווספה PX וליישר קו עם הקטנועים היפניים החדשים והמפנקים שהחלו לגנוב את הלקוחות הנאמנים.

השבוע הגיעה לארץ גרסה מספר מיליון ואחת בערך של הווספה, כשהפעם העיצוב של פעם עם המכלולים של היום קיבלו צבעים עליזים של מיקי מאוס. בטור הזה אנחנו כמובן לא מתייחסים לפרשנות המודרנית של הווספה, אלא חוזרים אחורה לשנת 1946, שם נולדה הצרעה המיתולוגית (ולמי שישן בשיעורי האיטלקית – וספה פירושה צרעה). מלחמת העולם השנייה עשתה סלט למפעלים השונים שנאלצו לחפש אפיקי רווח אחרים. מפעל פיאג'ו, שבכלל יצר מטוסים, לקח את מקורות הידע שלו וחיפש מקור הכנסה מהיר, כאשר במקרה הזה הם בחרו לייצר כלי תחבורה פשוט זול ואמין.

ברוכה הבאה וספה, עם מנוע דו-פעימתי מעשן, 4 הילוכים וקלאץ' שמתופעלים ביד שמאל, בלם אחורי ברגלית דריכה ובישראל – עם ארגז תנובה ירוק מאחור. לא נשכח לציין את שלדת המונוקוק האחודה ממתכת ועיצוב היוצר מגן על רגלי הרוכב עם מנוע מכוסה הצמוד לגלגל האחורי. לווספה היה גלגל רזרבי שהתחבא מתחת לכנף האחורית. מעל ל-16 מיליון יחידות של הווספה לדורותיה נמכרו מאז הוצג הדגם, שהפכו אותו לאחד מדגמי הדו-גלגלי הנמכרים ביותר אי-פעם.

לארץ הגיעו דגמי ה-PX150 וה-PX200. שניהם נעו סביב ה-108 ק"ג, כשההבדל במנוע החד-צילינדרי דו-פעימתי היה בנפח כמובן ובהספק המוצהר – 12 כ"ס לגרסת ה-200, לעומת 9 כ"ס לגרסת ה-150. המהירות המרבית נעה סביב 100-90 קמ"ש.

במהלך שנות ה-80 המכירות התחילו להתמתן, כאשר הלקוחות הבינו שאפשר להגיע לעבודה גם בלי להסריח מעשן שתי פעימות ובלי לסבול מתסמונת התעלה הקרפלית בשורש כף יד שמאל. הקטנועים האסייתים החלו לשטוף את השווקים ולקחת איתם את הלקוחות הנאמנים של פיאג'ו. בתערוכת מילאנו בשנת 1987 הציגו האיטלקים גרסה חדשה ומעודכנת של הוספה, שנקראה 'קוזה'.

בפיאג'ו כמובן ששמרו על בסיס העיצוב ועל הפלטפורמה. השינויים הוויזואלים הבולטים היו תפיחות צד מעט שונות וזוויתיות יותר על-מנת לייצר אפקט אווירודינמי טוב יותר, מאותתים חדשים מלפנים ואור בלם אחר מאחור. היה צריך עיני נץ כדי להבחין בכך, אבל מה שהכי בלט והסגיר את הקוזה הוא מד הסל"ד שנוסף מעל מד המהירות, ואולי עוד קצת חלקי פלסטיק שלא מסתדרים בעין על וספה רגילה. מבחינה טכנית ציר הזרוע האחורית היה עבה יותר לעומת ה-PX והקפיץ בבולם האחורי היה מעט ארוך יותר. לקוזה הייתה מערכת בלימה משולבת שהפעילה את הבלם האחורי יחד עם הקדמי בלחיצה על הידית. למנוע הייתה מערכת ערבוב שמן אוטומטי, והמשנק (צ'וק) היה אוטומטי. ההספק עלה במעט ויחסי ההעברה הסופיים היו מעט קצרים יותר, אבל לא משהו שינצח את ה-PX במבחן תאוצה בין הרמזורים. עוד שינוי היה האפשרות לאחסון קסדה מתחת למושב, שגם היה רחב יותר.

לא הצליח להם בפיאג'ו. הווספה קוזה תומחרה במחיר גבוה יותר לעומת ה-PX, אבל לא סיפקה הבדל כזה משמעותי בחיי היום-יום. עדכון קל שנעשה בשנת 1991 הציג שינויים עיצוביים קלים ומעין מערכת ABS על הגלגל הקדמי וכל זה בתוספת מחיר גבוהה עוד יותר.

לישראל הקוזה הגיעה בדור הראשון (אם אנחנו זוכרים נכון רק בגרסת ה-200 סמ"ק) ונעלמה מכאן אחרי שנתיים, אחרי שהמכירות לא הצדיקו את נוכחותו. אפילו ה-Ape, הריקשה של וספה, נחל יותר הצלחה. ספרי ההיסטוריה לא זוכרים את הקוזה, שלא נחלה הצלחה בקרב הלקוחות שעובדים במשרד ובקרב הלקוחות שעובדים על הכביש.

בפיאג'ו סגרו את פרויקט הקוזה בשנת 1993 אחרי שהבינו שאין בו צורך. מי יודע, אולי עוד כמה שנים או עשורים תצוץ גרסה מודרנית של הקוזה עם הצבעים של מיקי.

ד.ל.ב מוטוספורט, יבואנית אופנועי אינדיאן לישראל, מודיעה על הגעתו של האינדיאן צ'יף ספורט לישראל.

באינדיאן הציגו בחודש פברואר השנה גרסה חדשה לצ'יף המוכר עם ניחוח ספורטיבי, שלא נועד כמובן למסלול פצאל או לנס-הרים, אלא לעוד יותר פוזה – ואנחנו כותבים את זה במובן חיובי. אינדיאן הוא אחד ממותגי האופנועים הוותיקים כשהוקם ב-1901 בארה"ב, בעיירה ספרינגפילד שבמסצ'וסטס, ובנקודה מסוימת בהיסטוריה גם היה מותג האופנועים הגדול ביותר בעולם. לא רק אינדיאן הוא מותג עבר מפואר, אלא גם שם הדגם – צ'יף. הצ'יף הראשון הוצג ב-1921 ובשנים האחרונות הוצגו שלושה דגמים חדשים של הצ'יף, אשר נושאים פלטפורמה זהה הכוללת מנוע וי-טווין Thunderstroke 116 (1,890 סמ"ק) המפיק 16.5 קג"מ, שלושה מצבי רכיבה (רגיל, תיור וספורט), בקרת שיוט ומערכת פליטה כפולה.

גרסת הספורט מגיעה עם בולמי קאיאבה איכותיים יותר, להם מהלך גלגל קדמי של 130 מ"מ, צמד דיסקים בקוטר 320 מ"מ עם קליפרים של ברמבו (במקום דיסק יחיד בקוטר 300 מ"מ), וצמד בולמי פוקס מתכווננים מאחור עם מהלך של 100 מ"מ (לעומת 75 מ"מ בגרסאות האחרות). גובה המושב עולה ל-686 מ"מ (לעומת 662 מ"מ בדארק הורס), וזווית ההטיה גדלה ל-29.5°. יש שינויים קלים בשלדה שנועדו לשפר את ההתנהגות, ובסיס הגלגלים צומח ל-1,640 מ"מ (לעומת 1,626 מ"מ). המשקל היבש מוסיף עוד 8 ק"ג ועומד על 302 ק"ג. מבחינה עיצובית החזית מקבלת חיפוי, יש משקף כהה, המושב היחיד מקבל תמיכה לגב התחתון ויש כידון שונה וגבוה יותר.

כמו בשאר האחים לפלטפורמה המנוע מסוג וי-טווין Thunderstroke 116 (1,890 סמ"ק) המפיק 88 כ"ס ו-16.5 קג"מ, עם שלושה מצבי רכיבה (רגיל, תיור וספורט), בקרת שיוט ומערכת פליטה כפולה. יש תאורת LED היקפית, מערכת התנעה ללא מפתח KEYLESS ומערכת Ride Command הכוללת מסך מגע המקרין גם את מערכת הניווט ומאפשר חיבור לסלולר. כרגיל אצל אינדיאן, ניתן לאבזר את האופנוע בעוד מבחר תוספות מקטלוג השיפורים.

מחירו של האינדיאן צ'יף ספורט נקבע על 160,228 ש"ח ולרוכש יש אפשרות לקאסטומיזציה אישית בתוספת תשלום.

עופר אבניר, יבואנית קטנועי פיאג'ו לישראל, מודיעה על הגעת המהדורה המוגבלת והמיוחדת של הווספה האלמותית  – המיקי מאוס.

וספה׳ היא מותג של פיאג'ו מאז 1946. נחזור בקצרה על הסיפור הידוע של מפעל למטוסים שלאחר מלחמת העולם השנייה נאלץ לבצע הסבה מקצועית. הווספה – 'צרעה' באיטלקית – נועדה להיות כלי תחבורה פשוט זול ואמין, ולנצל את מיומנויות הייצור של המפעל. יותר מ-70 שנה מאוחר יותר הווספה עדיין נושאת קווי דמיון לווספה המקורית. עם גוף שעשוי כולו ממתכת רקועה, עם מנוע מוסתר מתחת למושב, מדרס רגליים שטוח ומגן קדמי – תצורה שהיום נראית לנו כל כך טבעית ומופיעה בכל קטנוע (רק בפלסטיק ולא במתכת). הווספה הפכה לאייקון תרבותי ברחבי העולם (ובישראל כמובן עם ה-PX) ושם נרדף לקטנוע. עם מעל ל-16 מיליון יחידות שנמכרו (לא כולל חיקויים כמו של בג'אג'), אינספור הופעות בסרטים ואף בתערוכות אומנות – אין מי שלא מכיר את השם או לא יזהה את הווספה.

בפיאג'ו ציינו השנה אבן דרך של 100 שנה לחברת האנימציה דיסני, והוציאו מהדורה מוגבלת -ללא ציון מספר היחידות – של הווספה פרימוורה בנפחים 50, 125 ו-150 סמ"ק. המהדורה המיוחדת נותנת כבוד לעכבר האלמותי – מיקי מאוס – כאשר החישוקים הצהובים הם הנעליים של מיקי, עד למראות השחורות שהן האוזניים. יש כמובן צבעים בדמותו וחתימות מיקי מאוס אשר פזורות על המושב.

בישראל נקבל את גרסת ה-125 סמ"ק של הווספה עם מנוע ארבע פעימות מודרני בעל צילינדר יחיד, קירור אוויר, הספק של 10.6 כ"ס, הזרקת דלק ותמסורת וריאטור.

מחירה של הפיאג'ו וספה 125 מיקי מאוס נקבע על 28,970 ש"ח. 

בדוקאטי מציגים את גרסת הגרנד טור (Grand Tour) למולטיסראדה V4 S עם אבזור נוסף לאחסון, נראות ונוחות. 

בדוקאטי חוגגים השנה 20 שנים להצגתו של המולטיסטראדה 1000DS המקורי, לו קראנו הברווזון המכוער. הדוקאטי מולטיסטראדה ('דרכים רבות' באיטלקית) המקורי יצא בהפתעה בשנת 2003, והוא יועד להיות הכניסה של דוקאטי לנישה מתפתחת, שלימים תשמש כחזית הטכנולוגיה של כלל יצרני האופנועים – קטגוריית האדוונצ'ר-כביש-תיור. המולטיסטראדה ה-1000DS השתמש במנוע דזמודרומיק – וי-טווין מקורר אוויר בנפח 992 סמ"ק עם שני שסתומים לצילינדר. ההספק עמד על 85 כ"ס ו-9 קג"מ.

הדוקאטי מולטיסטראדה V4, שהוצג בנובמבר 2020 והגיע אלינו מעט אחרי (המבחן המלא בקישור), הוא הדור הרביעי של משפחת המולטיסטראדה הוותיקה של דוקאטי, כשלראשונה בדוקאטי משתמשים במנוע V4 חדש לגמרי וללא מערכת דזמו לשסתומים. הדגם מככב בראש רשימת הדגמים הנמכרים של החברה מבולוניה. לשנת 2022 הוא עבר עדכון קל שכולל  עדכוני אלקטרוניקה לבולמים החשמליים הסמי-אקטיביים המאפשרים להוריד את הגובה באופן אוטומטי. עוד גרסאות הן הפייקס פיק הספורטיבי יותר עם חישוקים במידות ספורטיביות, בולמים חשמליים סמי-אקטיביים ספורטיביים, בלמים מתקדמים, שלדה עם גיאומטריה שונה, קרבון, והרבה אלקטרוניקה וה-V4 ראלי עם יותר יכולות תיור ויותר יכולות שטח.

הגרנד טור החדש מקבל את השדרוגים שהוצגו בראלי וכוללים רגלית אמצע ומשקף חדש וגבוה יותר שמגן טוב יותר מרוח, מתכוונן כמובן. ליד מיכל הדלק יש תא ייעודי לטלפון, הכולל שקע טעינה USB, ועם מערכת אוורור חשמלית שתפקידה למנוע התחממות של הטלפון בזמן הטעינה. יש גם כונסי אוויר תחתונים המנתבים רוח אל רגלי הרוכב, וניתנים לסגירה על-ידי תריסים ידניים. בנוסף יש צמד מזוודות צד קשיחות, חימום לידיות, חימום למושב הרוכב והמורכב, פנסי ערפל LED נוספים, פתח תדלוק חדש שנפתח חשמלית וחיישני לחץ אוויר בצמיגים. וצביעה שחורה לזרוע האחורית, כידון, משולשים ורגליות המורכב.

בדוקאטי מציגים גרסה נוספת למשפחת המולטיסטראדה V4, בדומה לגרסת ה-GT שהיתה למולטיסטראדה 1260. המחיר בישראל טרם נמסר, אך הוא צפוי להיות גבוה יותר מגרסת ה-V4 S רדאר, כלומר מעל 200 אלף ש"ח. נעדכן במחיר המדויק כשנקבל אותו. גרסת הגרנד טור צפויה להגיע לישראל בקרוב.