Blog

הסופה 'ברברה' מכה בישראל וגורמת בין היתר לנזקי רכוש. ביממה האחרונה דווח על עצים שפגעו בכלים דו-גלגליים ועל פרטי רכוש שהתעופפו ברוח והסבו נזקים לקטנועים ולאופנועים. מי יפצה את בעלי הדו"ג שניזוקו, היכן מתחילה ונגמרת האחריות של הרשות המקומית, וכיצד יפסוק בית המשפט במקרה של תאונה שאירעה בשל תנאי מזג אוויר קיצוניים? עו"ד אסף ורשה, יו"ר משותף של פורום הנזיקין, מומחה לדיני ביטוח ותעבורה, משיב על השאלות המהותיות בנושא.

עץ קרס על האופנוע שלי וגרם לו לנזק. את מי אני תובע?

תלוי היכן נשתל העץ. אם מדובר על עץ ששתול בבית מגורים – הכתובת לכך היא בעלי הקרקע ו/או מי שעושה בו שימוש. אם העץ נשתל בבית משותף – ועד הבית הוא הכתובת. עץ שנשתל ומטופל היטב אינו אמור לקרוס גם בעת סערה. במקרה שנגרם נזק, ייאלצו בעלי הקרקע להוכיח שהעץ טופל כנדרש. שונה הדבר אם היה מדובר על סערה כמו הוריקן שעוצמתה משמעותיות גדולה. עם כל הכבוד ל'ברברה', מדובר על מיתוג כסערה ולא על אירוע אקלימי חריג בחורף שאותו לא ניתן לצפות.

למעשה, בשנים האחרונות חל תהליך חזרה בתשובה המוני של רבות מהרשויות המקומיות בישראל, שאילו לא כן, אין הסבר אחר לטענה השכיחה על פיה כל נפילה של עץ ופגיעה ברכב מקורה בכוח עליון.

כך למשל, במקרה שאירע בחודש ינואר 2018, בו שני רכבים רוסקו על-ידי עץ שקרס עליהם. באופן כמעט אוטומטי טענה הרשות כי הפגיעה אירעה בשל כוח עליון, כמובן. אלא שבמהלך חקירת הנתבעת התגלה כי זו לא טרחה לבדוק, גם לא בדיעבד, את סיבת קריסת העץ (למשל בבדיקה אגרונומית / מעבדתית) ואת מצב העץ. כב' הרשם הבכיר אבי כהן מתח ביקורת על היתממותה, וכתב כי התנהלות זו אינה סבירה ומצופה ממנה כרשות מקומית שתבדוק את סיבת קריסתו ולא תפטור את עצמה בהנחת עבודה כללית כזו. ככלל, אף אם אכן מדובר על כוח עליון ועל תופעת טבע חריגה, עדיין הרשות אינה יכולה להסתתר מאחורי הטענה הזו ולפטור את עצמה מאחריות. עץ אינו אמור ליפול סתם כך, גם לא בשל סערה חזקה, אלא אם לא גזמו ותחזקו אותו כראוי

בור נפער בכביש בשל תנאי מזג האוויר, מה שהוביל לנזק לדו-גלגלי. מה הן זכויותיו של בעלי הכלי שניזוק?

תחזוקת הדרכים הציבוריות מתבצעת בכמה שיטות שתכליתן לשפר את בטיחות המשתמשים בדרכים שבתחומי הרשות המקומית ולשמור על רמת השירות שמספקת הרשות לתושביה. השיטות העיקריות הן תחזוקה תקופתית מונעת המתבצעת אחת לכמה שנים למניעת התדרדרות של מצב הדרכים (תחזוקה מונעת), תחזוקה שוטפת של הדרכים המתבצעת במהלך השנה כדי לשמור על הקיים (תחזוקה שוטפת), וטיפול מיידי במפגעים שאירעו בדרכים (תחזוקת שבר). שאלת האחריות ושיעור הרשלנות של הרשות תלויה במספר גורמים, ובכלל זה באופן היווצרות הבור או המפגע. אם מדובר על בור שנפער בכביש בשל תחזוקה מונעת או שוטפת שלא בוצעה כהלכה, לא מן הנמנע שבית המשפט יקבע כי מדובר על התרשלות מצידה של הרשות. ישנם מקרים מובהקים יותר כמו בור שנפער מדי חורף – מקרה אשר מבסס עוד יותר את טענת ההתרשלות של הרשות.

טענה נוספת שאוהבת הרשויות להתגונן מאחוריה היא שהמפגע אינו קיצוני, ועובדה היא שרכבים או הולכי רגל אחרים לא ניזוקו. אלא שבתי המשפט הבהירו לא אחת כי הדבר משול לזאב בעור של כבש, ודווקא מפגע קיצוני עשוי היה להזהיר את התובעת ואת עוברי הדרך מפניו ואילו מפגע לכאורה קטן שאינו בולט למרחק עלול בהחלט לשם מכשול בפני הנהגים והולכי הרגל שאינם צופים את קיומו.

הקטנוע שלי הוצף במים וניזוק. כיצד עלי לפעול?

בעל אופנוע שיש ברשותו ביטוח מקיף זכאי לפנות לחברת הביטוח שמבטחת אותו. אם יוכח שההצפה נגרמה בשל רשלנות של רשות מקומית, הוא יכול להגיש כנגדה תביעה על מלוא סכום הנזק, או לחילופין לממש את זכאותו לתבוע את המבטחת שלו ולאחר מכן להגיש תביעה כנגד הרשות אך ורק בגין ההפסדים שנגרמו לו, כלומר ההשתתפות העצמית אותה שילם לה וההפסד שנגרם לו כתוצאה מהתייקרות הפוליסה.

האופנוע שלי נפל כתוצאה מהרוח וניזוק. האם מדובר על אירוע ביטוחי שמכוסה בפוליסת מקיף?

כן. ביטוח מקיף לאופנוע מקנה הגנה ביטוחית מפני מגוון רחב של מקרי נזק, ביניהם שריפה, פגיעת ברק, התפוצצות, התלקחות, התנגשות, התהפכות, תאונה מכל סוג, גניבה ונזק שנגרם תוך כדי ניסיון הגניבה, מעשה זדון, ונזקי טבע כגון שיטפון וסערה.

רכב פגע בי במהלך נסיעה. לטענתו, הוא לא הבחין בי בגלל תנאי ראות לקויים ביותר ולפיכך אינו אשם.

בעלי הרכב יכול לטעון כאוות נפשו, אולם הצדק בצידו של הרוכב. לשון הפסיקה מצפה מבעל רכב להתאים את מהירות נסיעתו לתנאי הדרך, ואם אינו יכול לנהוג בבטחה – עליו לעצור את הרכב בצידי הכביש עד להתבהרות מזג האוויר. למעשה, בתי המשפט קבעו לא פעם שמצופה מכלל המשתמשים בכביש לפעול ביתר זהירות בתנאי מזג אוויר קשים.

האם קיים קשר בין תנאי מזג האוויר לבין היכולת של מכשירי מדידת מהירות לספק תוצאות מדויקות?

התשובה נחלקת לכמה חלקים: ראשית, מכשירי ממל"ז אסורים לשימוש בעת גשם  או שלג – כך על-פי הוראות השימוש של היצרנית. בהוראות ההפעלה של מכשיר הדבורה BEE III לא מצוין שימוש בגשם, אולם פסיקה של בית המשפט קבעה כי אסור למשטרה למדוד מהירות בעזרת דבורה בתנאי גשם או שלג, כך שדו"ח מהירות שניתן בזמן גשם, כשהרוכב יכול להיכוח שהיה גשום, ייפסל בבית המשפט. לעומת אלו, מכשירי הגאטסו (פרויקט א'3), שמוודדים מהירות בעזרת פסים מגנטיים במרווחים קבועים על הכביש – ניתנים לשימוש בכל מזג אוויר – גם בגשם ובשלג.

האם יכולת המדידה של מכשיר הינשוף מושפעת מתנאי מזג האוויר?

בכל הנוגע להשפעת גשם על מסוגלות מדידתו הרי שאין קשר בין השניים, אולם תנאי לחות קיצוניים יכולים בהחלט לעוות את תוצאות בדיקתו. לצורך ביסוס הנחת העבודה כי תוצאת המדידה הושפעה מתנאי לחות, על הנהג להצטייד בחוות דעת מטאורולוגית.

בשל הצפת הכביש לא התאפשר לי להגיע לדיון וניתן פסק דין בהיעדרי. האם אני זכאי להגיש בקשה לביטול הפסיקה?

אם קיימת סיבה מוצדקת לאי-התייצבות והדבר ניתן לאימות באמצעות אסמכתאות אשר יצורפו לבקשה, ייתכן שבית המשפט יסכים לבטל את פסק הדין ולתת לנהג אפשרות נוספת לדון בתיקו. בכל מקרה הדבר מצריך כתיבת בקשה מסודרת ומפורטת לבית המשפט, שיבחן את הנושא בהתאם לחריגות תנאי מזג האוויר והאופן בו הוא השפיע על התנועה בכביש.

רכבו בזהירות, בהתאם לחוק ובעיקר בהתאם לתנאי הדרך, הגדילו מרווחי בטיחות וחזרו הביתה בשלום.

ערן לוי, אחיו הצעיר של השחקן נירו לוי שעבר תאונת דרכים מתוקשרת על-גבי הארלי דיווידסון וכיום משתקם ומתאושש, כתב שיר על חופש ועל הארלי דיווידסון – על אף שהוא רוכב על קטנוע.

ערן לוי: "התאונה של אחי הגדול, נירו לוי, תפסה אותי בזמן של זוגיות מתפוררת עם 2 ילדים קטנים, רוכב בעצמי על קטנוע 15 שנים רצופות, כשבצירוף מקרים מצמרר אני באמצע כתיבת שיר ששמו 'הארלי דיווידסון'. מסוג הדברים שאתה חושב שמישהו למעלה יושב וצוחק. בשיקום של נירו פגשתי המון אופנוענים שנפגעו בדרך, וגם הם כמוני – חולמים על החיים, על החופש, על השליטה ועל חוסר השליטה בחיים, ועל הארלי. זהו שיר על חופש, על אהבה לכלי, ולחיים."

צפו בשיר – הארלי דיווידסון / ערן לוי

ה-EXP-2 היה הדרך של הונדה להתחכם עם תקנות זיהום האוויר שמקשות על מנועים דו-פעימתיים, ולהציע כזה בדיוק באופנוע שטח בנפח 400 סמ"ק.

בשנות ה-90 של המאה הקודמת התגברה משמעותית המודעות לזיהום אוויר כתוצאה ממנועי בעירה. בארצות הברית היו מדינות (בעיקר קליפורניה) שאסרו על מכירת אופנועים עם מנועים דו-פעימתיים לשימוש כביש, והגבילו את אופנועי השטח רק לתחומי מסלולים סגורים. הדיבור בזמנו היה שהסנקציות יגיעו גם לאירופה. באו הונדה ורצו להתחכם, ולכן יצרו בשנת 1995 את ה-EXP-2 (ר"ת Experimental Two-Stroke – שתי פעימות ניסיוני).

ה-EXP-2 היה הניסיון לעשות משהו שונה עם תצורת מנוע מוכרת ואהובה. צילינדר אחד בנפח 402 סמ"ק, עם קירור נוזל ועם הזרקת דלק חדשנית למנוע 2 פעימות, שסיפק 54 כוחות סוס ב-7,000 סל"ד ו-6 קג"מ ב-5,000 סל"ד. הייתה התנעה רגלית, והמשקל עמד על 155 ק"ג. השלדה הייתה בנויה מאלומיניום, והיו מזלג קונבנציונלי של שוואה ובולם יחיד עם מנגנון Pro Link  של הונדה מאחור. המושב, הכנף האחורית ושלדת הזנב נלקחו מה-CR500 המפלצתי.

המלחמה בעשן ובזיהום הדו-פעימתי התחילה עם מערכת ה-ARC (ר"ת Advanced Radical Combustion) שמופעלת בסל"ד סרק ועד ל-40% מסיבוב המצערת. בשלב הזה מערכת הקדם-הצתה מבטלת את הצורך בניצוץ מהמצת – דומה לעקרון של מנוע דיזל מונע סולר. פה יש שסתום כוח אשר יכול לחסום עד 90% מיציאת הגזים למערכת הפליטה, ולשמור על לחץ גבוה בתא השריפה, אשר ברגע הנכון יוצר את התנאים להצתת תערובת הדלק והאוויר ומביא לבעירה יעילה יותר. המערכת הממוחשבת מתבססת על מצב המצערת וחיישנים המנטרים את מהירות המנוע. לפי הונדה, המערכת הפחיתה את פליטת הפחמן החד-חמצני (CO) והפחמן הדו-חמצני (CO2) בכ-15%, את פליטת הפחמימנים (HC – חלקיקי דלק לא שרופים) בכ-80%, ואת דו-תחמוצת החנקן חמצן (NO2) בכ-90%. מעבר לחצי מצערת – המנוע שורף את האוזון (וצורך דלק) כמו מנוע דו-פעימתי רגיל. מחירה המשוער של יחידת העיבוד המרכזית ששלטה על כל המערכת עמד בזמנו על כרבע מיליון דולר. לא זול.

בהונדה ביצעו ניסוי כלים בזירת המדבר התחרותית ביותר, עם נחיתות כוח של כ-20 כ"ס לעומת ה-NXR750 מהבית – אבל גם עם יתרון משקל של 60 ק"ג ויותר ותצרוכת דלק עדיפה. בגרנדה-דקאר הוא זכה במקום הראשון בקטגוריה וחמישי בכללי, וניצח בקטגוריה של מתחת ל-500 סמ"ק גם בראלי נוואדה בארצות הברית וגם בבאחה 1000.

בהונדה ניסו לשמור את הפרויקט על אש קטנה, אך לצד עלויות פיתוח גבוהות ופער גדול מדי להביא את הטכנולוגיה לאופנוע בייצור סדרתי, האמריקאים המשיכו להחמיר את תקנות זיהום האוויר במקביל, כך שאפילו ה-EXP-2 נחשב לאופנוע מזהם. אה, וגם לימאהה יש אחריות: ה-WR400F של שנת 1998 יצר מרוץ חימוש לכיוון מנועי ארבע פעימות, כך שלא נשאר תקציב להמשיך ולפתח את פנטזיית המנוע הדו-פעימתי הניסיוני.

צילום: אופק דנון

• יתרונות: עיצוב, קלות רכיבה, גמישות מנוע, גימור, בלמים
• חסרונות: בולמים, מחיר
• שורה תחתונה: אופנוע כולבויניק-רטרו-פרמיום עם מנוע גמיש, אבזור מודרני ומראה מהעבר הרחוק
• מחיר: 113,300 ש"ח
• מתחרים: דוקאטי סקרמבלר 1100/800, ב.מ.וו R Nine T, רויאל אנפילד אינטרספטור 650, מוטוגוצי V7
• מפרט טכני: מנוע שני צילינדרים במקביל, גל ארכובה ˚270 בין פיני הארכובה, 1,200 סמ"ק, 80 כ"ס ב-6,550 בסל"ד, 10.7 קג"מ ב-3,100 סל"ד, 8 שסתומים, SOHC, קירור נוזל, הזרקת דלק, בקרת אחיזה, 6 הילוכים עם מצמד מחליק בתפעול מכאני, הינע סופי שרשרת, שלדת עריסה כפולה מצינורות פלדה, מזלג קדמי מטיפוס קארטרידג' בקוטר 41 מ"מ, צמד בולמים אחוריים עם כיוון עומס קפיץ, צמד דיסקים קדמיים בקוטר 310 מ"מ עם קליפרים צפים שתי בוכנות, דיסק אחורי בקוטר 255 מ"מ עם קליפר צף שתי בוכנות, מערכת ABS, אורך 2,170 מ"מ, בסיס גלגלים 1,450 מ"מ, גובה מושב 790 מ"מ, מיכל דלק 14.5 ל', משקל מלא 236 ק"ג, צמיגים 100/90-18, 150/70R17

צפו בווידאו – טריומף בונוויל T120 במבחן:

עריכה: אביעד אברהמי

Oh bring back my Bonnie to me (הו החזירו לי את בוני שלי)

"החזירו לי את בוני שלי" הוא שיר עם סקוטי מהמאה השמונה עשרה לזכר נסיך מהמאה השבע עשרה, אבל הוא כל כך רלוונטי למבחן הזה שהיה לי שווה לאתגר אתכם עם כותרת באנגלית. גם כי זהו מבחן לאופנוע בריטי ברמ"ח איבריו וגם כי הכינוי של הבונוויל הוא 'בוני', וטריומף החזירו את בוני – ובגדול.

חברת 'טריומף הנדסה' נוסדה ב-1883(!) כיצרנית אופניים, והחלה לייצר אופנועים ב-1902 – לפני מאה ועשרים שנה. שנים רבות הייתה טריומף בין חברות האופנועים המובילות בעולם. בשנת 1983 נכנסה להליך פשיטת רגל, וג'ון בלור, מיליארדר נדל"ן בריטי, קנה את השם טריומף (ניצחון) מכונס הנכסים במטרה להמשיך את המסורת המפוארת של המותג האייקוני. בראייה לאחור – הצליח לו.

החברה החדשה, 'טריומף אופנועים בע"מ', היא כיום יצרנית האופנועים הגדולה בבריטניה שמייצרת דגמים רבים הזוכים להצלחה בקטגוריות הספורט (מהטרידנט 660 ועד הספיד-טריפל 1200), האדוונצ'ר (הטייגר על שלל דגמיו), אופנועי כביש בקטגוריה שטריומף מכנה 'קלאסיקות מודרניות' (שם נמצא בנוסף לבונוויל גם את הסקרמבלר, הת'רקסטון והספיד-טווין), ואופנועים מיוחדים כמו הרוקט 3 בעל המנוע המפלצתי בנפח 2.5 ליטרים. החברה זוכה להצלחה רבה בעולם, ו-85% מהתוצרת שלה נמכרת מחוץ לבריטניה.

הטריומף בונוויל התחיל את דרכו ב-1959 עם ה-T120 המקורי – טווין מקורר אוויר בנפח 650 סמ"ק. גם אחרי סגירת המפעל, הבונוויל המשיך להיות מיוצר בסדנת המרוצים של לס האריס שקיבלה את הרישיון מג'ון בלור. אך הבונוויל האחרון לא זכה להצלחה, ובשנת 1988 – כמעט 30 שנה לאחר שהחל ייצורו – חדל השם בונוויל להתקיים.

רק ב-2001 החזירה טריומף את השם בונוויל לקו הייצור, נאמנים למקור עם מראה קלאסי ומנוע טווין מקבילי מקורר אוויר בנפח 800 סמ"ק. אופנוע פשוט וזול יחסית. ב-2005 הנפח גדל מעט, אך רק ב-2016 הוצג ה-T120 החדש, עם מנוע מודרני בנפח 1200 סמ"ק, קירור נוזל וגל זיזים עילי יחיד. שנה מאוחר יותר הצטרף האח הקטן, ה-T100 בנפח 900 סמ"ק לליין הקלאסיים המודרניים של טריומף.

"הבריטים תמיד מתפארים בצניעות שלהם"

העם האנגלי גאה בהיותו מאופק ורגוע – ההפך המוחלט מהחום והלבביות הישראליים. כמו במערכון של מונטי פייתון מהסרט 'טעם החיים' בו הקצין הבריטי, שרגלו נטרפה על-ידי נמר במהלך הלילה, אומר לרופא ברוגע ש"זה קצת דוקר", והרופא מרגיע אותו ואומר ש"אם אתה משחק כדורגל תשתמש יותר ברגל השנייה". אין שום דבר מסעיר או מרגש באופנוע בריטי קלאסי – וגם לא אמור להיות. אבל יש היסטוריה, יש מורשת ויש קלאסה שאין כמעט לאף אחד אחר. וזה יוצר ריגוש מסוג אחר.

יש הרבה אופנועים יפים בסוכנות היפה של טריומף ברחוב המלאכה בתל אביב. הרבה מהם בעיצוב קלאסי, בהשראת רטרו או בסגנון וינטאג' – תקראו לזה איך שתרצו. הטריומף בונוויל T120 בולט מעל כולם – הוא לא "בעיצוב" או "בהשראה" או "בסגנון" – הוא הדבר האמיתי: הפנס העגול והחשוף מלפנים, לוח השעונים עם המראה האנלוגי, המנוע עם צלעות הקירור המדמות קירור אוויר, וגופי המצערת החשמלית שמוסווים כקרבורטורים ישנים. מעל למנוע מיכל הדלק עם כריות הגומי השחורות לברכיים והמושב השטוח והרחב. את המראה משלימים שילדת צינורות פלדה עם צמד בולמים מאחור, מזלג קדמי קונבנציונלי וגלגלים עם חישורים מוכספים.

כל הפסקה האחרונה, מילה במילה, מתאימה לתאר את הבוני הראשון – הטריומף בונוויל T120 מודל 1959. ההבדל היחיד הוא שלבוני ההוא היה גם קיק סטרטר. ויש סיבה שהמבחן הזה מתחיל בתיאור כל כך מפורט של המראה ובנאמנות למקור של העיצוב, שכן אלו הם הסיבה העיקרית לקיומו והצלחתו של הטריומף בונוויל T120.

נקניקיות ושעועית לארוחת בוקר

המנוע של הטריומף בונוויל T120, כאמור טווין מקבילי מקורר נוזל בנפח 1,200 סמ"ק, מפיק 80 כ"ס צנועים יחסית לנפח המנוע, אבל גם 10.7 קג"מ שמגיעים כבר באזור 3,000 סל"ד – מה שאומר שהמנוע מאוד גמיש. יש לו צליל בשרני ונעים לאוזן, והוא חלק וקל לשליטה. כמעט בכל מצב פתיחת מצערת תספק עוד כוח ללא גמגום, ולא צריך לחשוב יותר מדי על התאמת ההילוך למהירות. הוא חזק, אבל לא ברוטלי כמו חוליגן אלא כג'נטלמן בריטי, וכל עוד רוכבים בתחום המהירות החוקית פלוס – תמיד יש לו שפע של כוח.

לבוני יש מרווח של 270 מעלות בין שני הצילינדרים על גל הארכובה (שמשקלו הופחת משמעותית) – כמו במנועי וי-טווין. הסידור הזה נותן למנוע עבודה רציפה וחלקה יחסית לסידור קונבנציונלי של 180 או 360 מעלות, מכיוון שבסידור כזה אין בשום רגע מצב בו שתי הבוכנות אינן בתנועה (בנקודה מתה עליונה או תחתונה). אז למה טריומף לא משתמשים פשוט במנוע וי? מעל לסיבות הטכניות של חיסכון במשקל, מקום ומספר חלקים, יש את הסיבה החשובה ביותר – מסורת. הבונוויל הראשון היה טווין מקבילי, ולכן גם הנוכחי כזה. בכל מקרה, הסידור עובד מצוין ונותן למנוע חספוס נעים, והוא שש לטפס במעלה הסל"ד. בסיבוב מצערת מקבלים פעימת כוח נעימה, לפחות עד למהירויות בהן ממילא המחסור במיגון רוח כבר מפריע להנאה.

בשיוט בכביש המהיר הבוני קל לשליטה, ולא רק בזכות המנוע. המשקל הגבוה לא מורגש וקל לשנות את כיוון התנועה או להיכנס לפנייה מהירה. הגלגלים, בקוטר "18 מלפנים ו-"17 מאחור, תורמים לתחושת היגוי ניטרלית וקלה. המתלים של הבוני, צמד בולמי קפיץ מאחור ומזלג קדמי קונבנציונלי בקוטר 41 מ"מ, נוקשים מעט. הם עושים את עבודתם היטב ומצמידים את הצמיגים לכביש, אך במעבר על מהמורות בינוניות ומעלה מורגשת מכה ברורה. כן, אין אלו המתלים המתקדמים ביותר בעולם הדו-גלגלי כיום, והיה אפשר לומר שהם פשרה בין ביצועים לבין עיצוב – אבל אין כאן כל פשרה. העיקר בבוני הוא עיצוב נאמן למקור והמתלים שלו לא מתפשרים על פחות מזה. וביחס להתניה הזו – הם מוצלחים למדי.

במהירויות נמוכות ותמרונים איטיים המשקל של הבוני מורגש יותר. עדיין קל לשלוט בו בעיר, בעיקר בזכות המושב הנמוך ותנוחת הרכיבה הניטרלית, אך מרגישים שהוא לא קליל. בצילומי האופנוע ללא רוכב, למשל, כשאופק מכוונת אותי להזיז את האופנוע מצד לצד, הרגשתי כמו בסדנת קרוספיט (בזכות זה קיבלתי פטור ממכון כושר עד סוף השנה). התרגיל הקשה ביותר היה העלאת הבוני על רגלית האמצע. השילוב של משקל גבוה ותכנון מעט מוזר של הרגלית הקשו על הפעולה – אם כי בסוף תפסתי את השיטה ואז זה היה עדיין מעייף אבל לפחות יותר מהיר.

תחום אחד שבו הבוני מודרני לחלוטין (ושונה מהמקור) הוא הבלמים. כאן אי אפשר היה להמשיך את הקו המקורי עם בלמי תוף. שלושת הדיסקים הצפים עם קליפרים כפולי-בוכנות (ברמבו מלפנים – בשביל המשקל, ניסין מאחור – בגלל המחיר) עושים עבודה מצוינת, עם מספיק כוח עצירה ורגש בשביל

לעצור את בוני על כל כובד משקלו ללא דרמה. וכמובן שיש גם מערכת למניעת נעילת הגלגלים ABS כמחויב על-פי התקן.

אדונים ומשרתים

תנוחת הרכיבה זקופה, אך יש מעט הישענות על הכידון. עובדה זו, בשילוב מושב רחב ונוח, מאפשרים תיאורטית שעות של רכיבה לפני הצורך לעצירה להתרעננות. בפועל כבר לאחר שעה התעייפתי. ולמה? כי המנוע פיתה אותי פעם אחר פעם לפתוח עוד גז, ומעל למאה ועשרים קמ"ש הרוח מתחילה לפסק את הרגליים – מה שמצריך הפעלת שרירים רדומים בשביל להחזיר אותן לחבוק את המיכל. אגב, מאוד נוח להצמיד רגליים למיכל ואין שום דבר בולט – כמו באופנועים רבים בסגנון – שמפריע לרגל להגיע עד למיכל הדלק.

מה שבכל זאת מפריע, פרט לרוח, זה חום המנוע. בשעות הבוקר המוקדמות של דצמבר זה היה ממש נעים, השלמה מצוינת לחימום הכידון. בשעות הצהריים כבר פחות. אני לא רוצה לדמיין איך זה באוגוסט במישור החוף. גם בגוף הרוח מכה, אבל זה פחות מעייף. בשורה התחתונה: אולי המראה של הבוני מהמאה הקודמת, אך חוויית הרכיבה עליו מודרנית לחלוטין. הבוני אולי לא מסעיר, אבל לא תרצו להפסיק לרכוב. מעבר לסטייל ולמבטים של הנהגים מסביב, זהו אופנוע נעים וכיפי לרכיבה המתמסר בקלות ומספק חוויית רכיבה שהרוכבים ב-1959 לא חלמו עליה.

ומה מבחינת אבזור? מודרני או וינטאג'? אז נתחיל מזה שלוח השעונים הקלאסי הוא תרמית – נראה וינטאג׳ אבל ממש לא. שני שעונים אנלוגיים גדולים וברורים, האחד למהירות והשני לסל"ד, ובהם מסודרות במעגל כל נוריות האזהרה, אבל הם כוללים בתוכם, כל אחד, גם צג דיגיטלי קטן וקריא ובו כל המידע הסטנדרטי במאה ה-21: מצב הרכיבה (רגיל / גשם), תצוגת הילוך, דרגת חימום הידיות (או בקרת שיוט בדגמים אחרים), צריכת דלק ממוצעת וטווח נסיעה צפוי עד לתדלוק הבא, כמות הדלק במיכל, וכמובן מדי מרחק מתאפסים. השליטה בכל האינפורמציה הזו מתבצעת מכפתור בודד בצידו השמאלי של הכידון. כפתור נוסף, בצד ימין, שולט על המעבר בין מצב רגיל למצב. לא יצא לנו לבדוק את הבוני על כביש רטוב, אבל לאופנוע עם כל כך הרבה מומנט שמגיע כל כך נמוך – זה לא רעיון רע להוסיף מצב גשם (הממתן את תגובת המצערת) – על אף שיש גם בקרת אחיזה.

כפתורים נוספים על הכידון הם מתג התנעה / דימום, כפתור השליטה על החימום, מאותתים, כפתור להבהוב אור גבוה, וכמובן מתג סטנדרטי לחלוטין לבחירה בין אור רגיל לאור גבוה. אז זהוף שלא. הוא אמנם נראה כמו בורר תאורה סטנדרטי, אבל למעשה הוא בורר בין מצב תאורת יום לתאורת לילה. במצב תאורת יום דולק בפנס הראשי אור בהיר ומסנוור (לשימוש באור יום בלבד). במצב תאורת לילה דולק אור נסיעה רגיל. בשני המצבים מתג האור הגבוה משמש להבהוב וגם להחלפה לאור גבוה. הסידור לא סטנדרטי, ויותר מידי פעמים קלטתי שאני רוכב עם אור גבוה בטעות. סידור שצריך להתרגל אליו. ואם כבר הזכרנו אורות, לטריומף בונוויל T120 תאורת LED היקפית.

את רשימת האבזור סוגר שקע USB מודרני לחלוטין שממוקם מתחת למושב – מה ששומר על המראה הנקי של הבוני אבל פחות פרקטי למי שרוצה להטעין טלפון המורכב על הכידון. בשביל לפתוח את המושב יש לשלוף את המפתח מההצתה ולנעוץ במנעול לצד המושב. הטריומף בונוויל T120 מגיע במספר צביעות יפהפיות, כשאופנוע המבחן הגיע בגרסת השחור מט.

לסיכום, רשימת האבזור של הבוני מכובדת אך לא עמוסה מדי. יש לו את כל מה שצריך ולא דבר אחד מיותר שיפגע בקו הקלאסי של הכלי.

תה מנחה עם סנדוויץ' ועוגה

כתבתי סנדוויץ', לא כריך, כי רציתי לשמור את השם המקורי של המאכל על שמו של הלורד סנדוויץ' המפורסם. והרי נאמנות למקור היא הסיבה לשמה התכנסנו כאן היום – הלא כן קשישא? אך עם כל הכבוד למסורת – צריך לעמת את הבוני עם המתחרים בני ימינו. הרי הבריטים מעולם לא חששו מעימותים.

את המתחרים של הבוני אפשר לחלק לשתי קבוצות. הרויאל אנפילד אינטרספטור 650 והמוטוגוצי V7 עולים שניהם ביחד פחות מהטריומף בונוויל T120. האם הוא טוב פי שניים? קשה לומר. אך עם מנוע גדול משמעותית וגימור מעולה, הוא בליגה אחרת מהם. מבחינת המראה שני המתחרים קרובים למטרה, אך גם פה הנאמנות למקור של הבוני היא בליגה משל עצמה. יתרונם המובהק הוא מחירם, אך מי שיוכל לשלם את ההפרש יקבל תמורה לכספו.

מהצד השני יש את המתחרים באותה קטגוריית מחיר – הדוקאטי סקרמבלר 1100 והב.מ.וו R Nine T. לשניהם יותר הספק ושניהם הרבה יותר מאובזרים ומשוכללים. והמחיר – כמעט זהה לשלושתם. האם הבוני יכול להיות אלטרנטיבה לשני אלו? ובכן, הוא איכותי לא פחות, גם הוא מגיע ממותג אירופאי מוביל, ואמנם הוא לא יכול להתחרות בביצועים או באלקטרוניקה של שני אלו, אבל בעוד הסקרמבלרים המתחרים נותנים פרשנות מודרנית למראה קלאסי, הבוני הוא היחיד שמציע מראה קלאסי אמיתי. ואם זה מה שאתה מחפש אז לא משנה שהניינטי מפיק 30 כ"ס יותר או שהסקרמבלר שוקל 47 ק"ג פחות. אף אחד מהם אינו רפליקה כמעט מדויקת של אח גדול מ-1959. על הנייר הם טובים יותר ויתנו לו בראש בכל כביש, אך נתונים לא תמיד קובעים, ובכלל – לתת בראש זו לא המטרה של קונה הבוני הממוצע.

אפשר לומר שמה שרואים זה מה שמקבלים בטריומף בונוויל T120. אופנוע כולבויניק בעיצוב קלאסי. אין זו גרסה מודרנית לאופנוע קלאסי, אלא שחזור מדויק. אין עוד אופנוע עם מראה כל כך אותנטי וקרוב למקור. איך אמרו בטריומף? קלאסיקה מודרנית. פרט לעיצוב הוא נהנה גם מהמוניטין של השם הוותיק ופורט על כל המיתרים הנכונים של כינור הוינטאג'. 'מותג אייקוני' הוא מונח שחוק, אבל פה הוא מתאים יותר מבכל אופנוע אחר.

אז למי הוא מיועד? מבחינת הדרישות מהרוכב – הן אינן רבות. עם רצועת כוח רחבה, מושב נמוך ופשטות – הבוני יכול להיות אפילו אופנוע מתחילים. לא הבחירה הראשונה שלי לרוכב המתחיל, אבל בהחלט לא בחירה גרועה. למרות האבזור המודרני זהו אופנוע פשוט, אך עם תג מחיר של 113,300 ש"ח הוא מוצר פרמיום-לייף-סטייל שלא כל אחד יוכל להרשות לעצמו. מי שמחפש אופנוע קלאסי עם שם אייקוני, ומוכן לשלם על איכות ללא פשרות, יהנה מאופנוע יפהפה, גמיש, נוח, איכותי ובעיקר – קלאסיקה בריטית.

ליגל, יבואנית אופנועי דוקאטי, TM רייסינג, סקורפה, בימוטה, זונטס ואנרג'יקה לישראל, משיקה אתר חדש המציג את ליין אופנועי המותג החשמלי האיטלקי אנרג'יקה.

חברת אנרג'יקה היא מחלוצות יצרניות האופנועים החשמליים. החברה ממוקמת במודנה – לב-ליבו של העמק המוטורי (Motor Valley) האיטלקי, והיא שייכת למשפחה מוטורית שעוסקת במרוצים כבר עשרות שנים. החזון לייצר אופנועים חשמליים עלה כבר ב-2008, וב-2009 החברה כבר קמה והחלה בפיתוח הפלטפורמה הראשונה – של ה-EGO הספורטיבי. אנחנו רכבנו לאחרונה על גרסת האדוונצ'ר המרשימה – האקספיריה.

באתר החדש תמצאו תצוגה מפורטת של דגמי המותג שמגיעים ארצה, תמונות, מפרטים טכניים, מחירים, וכן מבצעים, ונקודות מכירה ושירות, וכמובן קישור לנסיעת מבחן.

לאתר אנרג'יקה ישראל – לחצו על הקישור. 

צפו בווידאו: אנרג'יקה אקספיריה במבחן מההשקה העולמית: