Blog

כתבו: רועי ועידו קניון

רועי ועידו קניון, בני 27 ו-29 ממושב בני עטרות, חיים ונושמים את העולם המוטורי ואת השטח מגיל אפס. ג'יפים וטרקטורונים תמיד היו אצלם בבית, וב-10 השנים האחרונות גם אופנועי אנדורו שאיתם הם מטיילים בארץ – לפעמים טיולים ארוכים של ימים, כולל חוצה ישראל. רועי ועידן מטיילים בימים אלו באירופה וחוצים אותה על-גבי צמד אופנועי אדוונצ'ר גדולים, כשהם רוכבים בשטח במסלול ה-TET – Trans Euro Trail. אנחנו נלווה את המסע הזה, וצמד האחים ידאגו לשלוח לנו עדכונים שוטפים.

 *     *     *     *     *

אחרי החוויה ביער בבוסניה, יום המחרת הביא גשם שהחל עוד בלילה ונמשך לאורך כל היום. התאמנו את הציוד והאופנועים לקראת הגשם ועלינו על הכביש לשעה וחצי רכיבה עד הגבול לקרואטיה. לעבור בין מדינות זה תמיד מרשים, אך המעבר מבוסניה לקרואטיה לווה בשינוי המשמעותי ביותר בנוף – מרגש יותר אפילו מהמעבר בין אלבניה למונטנגרו.

אנחנו מלווים בתחושה שעוברים מעולם מבולגן וכפרי למקום מאורגן ועירוני. חציית הגבול מובילה מיד אל העיר Knin, מאחד הכפרים השוממים אל עיר מערבית ומטופחת. מהבורקס שמצאנו לפני הגבול אל בתי הקפה שאחרי הגבול. ובנוסף לכל זה, גם מזג האוויר השתנה. עדיין היו עננים, אבל הגשם פסק והשמש הגיעה מדי פעם לסמן לנו להחזיר את הצמיגים אל האדמה.

מפאתי העיר קנין יוצא צפונה שביל, וכבר ממבט במפה רואים שהשביל יותר ישר וזורם, בלי הרבה פניות, השאלה היא מה התוואי ומה רמת הקושי. לשמחתנו גילינו שבילים פתוחים ורחבים, עם טווח ראייה מספק כדי לתת לאופנועים ולנו את מה שהם עושים הכי טוב – להפוך דלק ואוויר לכוח ומהירות שמגהצים כל בור, אבן ומכשול בדרך. הבולמים מכוונים למשקל הגבוה ביותר בגלל כל הציוד, הגלגל הקדמי מנתר מעל המכשולים והאחורי דואג להישאר צמוד לקרקע. השביל נכנס ליערות קטנים ששם חזרו המכשולים הטכניים בעצימות בינונית – סלעים בפנייה וסינגל קצר. הילוך שני ועמידה נכונה עושים את העבודה מצוין.

התמקמנו בערב בקמפינג בחצר של תושב מקומי, משום שבקרואטיה וגם בסלובניה שאחריה אסור לישון בטבע. בחצר הזו פגשנו לראשונה רוכבים שגם הם עושים את ה-TET. כולם גרמנים, אבל כל אחד עם אופנוע אחר – טנרה, GS ADV וה-790 אדוונצ'ר של ק.ט.מ. זה מה שיפה ב-TET – אפשר לעבור בו עם כמעט כל אופנוע אדוונצ'ר. רק צריך לבחור מראש איפה אתה 'נלחם' ואיזה מקטע אתה לא עושה. אבל המשותף לכל הרוכבים הוא שכולם עושים חופשה קצרה של שבוע-שבועיים ולא מסע ארוך. הם הופתעו מאוד לשמוע שאנחנו מישראל מפני שלא רואים ישראלים בשביל הזה, ועוד על אופנועים ובמסע ארוך שכזה. כשאנחנו מספרים להם כמה עולה אופנוע בישראל לעומת מדינות אירופה, הם בכלל מאבדים את הדעת. למען האמת גם אנחנו.

היום שלמחרת המשיך באותו קצב, כלומר הרבה יותר מהיר ממה שהיינו רגילים, בזכות תוואי הדרך. כל הדרך הייתה בשטח, ועד הצהריים רכבנו 160 ק"מ, כולל עצירות לאוכל ודלק. עד עכשיו בימים של שטח בלבד עשינו כ-200 ק"מ ליום שלם בממוצע, כך שזהו קצב מהיר מאוד. לקראת הערב ולפני הירידה לקו החוף, השביל נכנס ליערות עם שבילים מהירים. העצים מטילים צל נעים, האדמה לחה והאחיזה מצוינת. לאחר מכן השביל נכנס לסינגל שהיה בוצי מאוד וזרוע בבורות מהגשם של הימים האחרונים. בין העצים פגשנו את הגרמנים מהקמפינג שנתקעו והזדקקו לעזרה לחלץ את ה-GS הגדול מהתנאים המורכבים. כשסיימנו לחלץ ולסובב את האופנועים שלהם, כולם הסכימו שזו לא השעה ולא המקום להיכנס למלחמות מיותרות. הסתובבנו ומצאנו דרך אחרת שתיקח אותנו אל מחוץ ליער. בסוף היום הגענו לקו החוף בצד המערבי של המדינה, ולמחרת כבר עשינו את הדרך אל הגבול הסלובני.

סלובניה

בדיעבד, מעבר הגבול לסלובניה, הוא מעבר הגבול האחרון שנעבור בו תחת ביקורת קפדנית, משום שמכאן נכנסים לאיחוד האירופי. לכן, כאן התעכבו על בדיקת תעודת החיסון ונאלצו לקבל אותה ולהאמין לנו למרות שהיא לא של האיחוד האירופי. סלובניה מבחינתנו היא ירוק בעיניים. לא היה שביל אחד שבו לא היינו מוקפים בצמחים. הכל מתוקתק ומסודר, הכל במקום. עוברים בין כפרים שלכל אחד יש את הגינה שלו, הפרות שלו והשטח עם הטרקטור מאחור.

השביל ביום הראשון לקח אותנו לאורך כבישים מפותלים ובתוך יערות. הדרך ביערות הייתה שונה מהיערות הקודמים שהיינו בהם – כאן יש שביל לבן, חלקו בתוך היער, ומהירות הרכיבה גבוהה. לאנשים שמורגלים לרכוב בסינגלים עם אופנועי אנדורו, ההרגשה היא דומה עם הבהמות הגדולות במהירות גבוהה בשבילים האלו.

גם סלובניה הכריחה אותנו לישון בקמפינג מוסדר ולא איפה שבא לנו, משום שיש המון אכיפה בנושא וקנסות גדולים. אבל הנחמה היא שמתחמי הקמפינג מעולים, ומצאנו קמפינג קרוב ליד אגם. לא מזמן הוספנו לציוד שלנו גם חכה לדוג דגים ורצינו לנסות לדוג באגם, עד שביקשו מאיתנו 30 אירו רק בשביל לזרוק את החכה למים. למה? ככה זה בסלובניה. ויתרנו על הנושא לאותו ערב ואמרנו שננסה בהמשך.

אחוז הכביש הסלול בדרכנו עלה משמעותית בסלובניה – דבר שלא היינו רגילים אליו. השביל נכנס ויוצא מהיער אל כבישים מפותלים. לקראת סוף היום השני מצאנו את עצמנו במעלה הר, והשביל נכנס לתוך סינגל בעלייה מלאה צמחיה סבוכה. הזמן דוחק וקבענו באתר קמפינג עם אור וטליה, חברים של עידו שמטיילים באירופה כבר תקופה עם הג'יפ הישראלי שלהם. החלטנו להיכנס לסינגל עם האופנועים העמוסים, מאחר והאופציה השנייה הייתה להקיף את ההר.

הסינגל נמשך על טרסה בגובה שלושה מטרים, ובמקטעים קצרים בהם נאלצנו לעמוד ולהוריד רגליים לקרקע כדי לזחול מעבר למכשולים מורכבים. כשאופנוע בממדים כאלה ובעומס מלא מתחיל תנועה לכיוון מסוים, קשה לעצור אותו. אם מכשול כלשהו ייקח אותנו לכיוון הירידה, זה נגמר. הייתה לנו גם נפילה אחת במקטע הזה, אבל במהירות איטית ולכיוון העלייה. כשסיימנו את הסינגל מחויכים, עלינו לכנסייה ישנה לתצפית נהדרת וירדנו למטה לקמפינג לפגוש את אור וטליה.

כבר כמעט חודש שלא דיברנו עברית עם מישהו לידנו מאז שגיא עזב אותנו ביוון. תפסנו פינה והפכנו אותה לישראלית עם ג'יפ ושני אופנועים ישראליים. לאחר שיתוף החוויות גם עם אור וטליה, אין ספק שיציאה עם כלי רכב שלך מהארץ לטיול של מעל שבועיים באירופה זו אופציה מעולה, לא מסובכת, והמחיר מתקזז עם המחיר שתשלם באירופה על השכרה. אנחנו בטוח נעשה זאת שוב בעתיד.

היום השלישי בסלובניה היה קצר, ומהר למדי הגענו לעיירה טולמין שקרובה לגבול עם איטליה בזכות קטעי יער מהירים וקטעי כביש. בטולמין הגשם חזר ועוצמה, ומיד חיפשנו אחר מסתור יבש. את השבת קיבלנו במתחם קמפינג, בסמוך לנחל עם חכה ובירה ביד. לא עבר הרבה זמן עד שעידו תפס לנו דג פורל גדול. ניקינו את הדג היטב ועלינו לבשל אותו על הגריל שיש במקום. ארוחת שישי הכי טובה שאפשר לבקש.

כך גם סיימנו את המסע בסלובניה – המקטע הטכני לא היה אתגר גדול, ומורגש מאוד שהאופי של השבילים השתנה. למחרת בבוקר עברנו לאיטליה, עליה נספר בחלק הבא.

• חוצים את אירופה בשטח – חלק א'
• חוצים את אירופה בשטח – חלק ב'
• חוצים את אירופה בשטח – חלק ג'

צילום: ניר עמוס; באדיבות ק.ט.מ

מהדורה מספר 95 של ה-ISDE (ר"ת International Six Days of Enduro) – מרוץ ששת הימים הבינלאומי – התקיימה השנה באיטליה בהשתתפות חמישה רוכבים מישראל; סוף סלע מנצח בקטגוריית C3.

מרוץ הסיקס דייז, במהדורה מספר 95, התקיים השנה באיטליה, לאחר שנת שבתון בעקבות מגפת הקורונה. למאות הרוכבים הצטרפו גם חמישה מישראל: סוף סלע (ק.ט.מ 300EXC TPI – בתמונה בראש הידיעה), תומר שמש (בטא RR350 רייסינג), דן מיה (ק.ט.מ 350EXC-F), אריאל שלי (הוסקוורנה FE350) וענבר זלינגר (הוסקוורנה TE125). שלושת הראשונים התחרו כקבוצה בקטגוריית הקלאב. אריאל וענבר (בן 16.5 בלבד!), להם (יחד עם מיה) זה הניסיון הראשון במרוץ, התחרו כקבוצה שנייה יחד עם רוכב נוסף שצורף על-ידי המארגנים על-מנת להרכיב קבוצה רשמית.

המרוץ, שבו מתחרות נבחרות אנדורו מכל העולם, נפרש על-פני שישה ימי רכיבה הכוללים מאות ק"מ בכל יום – אנדורו קשוח הכולל קטעי מדידת זמנים (ספיישל טסט), כשביום השישי והאחרון נערך מקצה מוטוקרוס קצר שעדיין נחשב במסגרת הזמנים המצטברים. המנצחים במרוץ הם אלו שהשיגו את הזמן המצטבר הקצר ביותר בטסטים, והזמן הזה נחשב לקביעת המנצחים וחלוקת המדליות:

• זהב – עד 10% מהזמן של מנצח הקטגוריה
• כסף – עד 25% מהזמן של מנצח הקטגוריה
• ארד – כל שאר המסיימים

המרוץ מחולק לנבחרות 'טרופי' המייצגות מדינות וכוללות את הרוכבים הטובים ביותר במדינה, וכן קבוצות 'קלאב' פרטיות שמייצגות את עצמן – שם גם התחרו הרוכבים הישראליים.

ענבר זלינגר סיים במקום ה-67 בקטגורית C1 עם מדלית כסף. אריאל שלי סיים במקום ה-68 בקטגורית C2 עם מדליית כסף. תומר שמש התמודד עם אתגרים בריאותיים במהלך המרוץ, אך סיים את הניסיון החמישי שלו במקום ה-81 עם מדלית כסף. דן מיה סיים את המרוץ במקום ה-43 בקטגורית C2 עם מדליית כסף. סוף סלע (בן ה-18) סיים את המרוץ השני שלו במקום הראשון בקטגוריית C3, עם מדליית זהב, כולל ניצחון במקצה המוטוקרוס של היום השישי.

בקטגורית הטרופי – כאמור, של רוכבי מפעל מקצועיים – ניצח רוכב ק.ט.מ ג'וסף גארסיה (ק.ט.מ 350EXC-F), לפני אנדראה ורונה (גאס גאס EC250F) ומיכאל פירסון השבדי (ק.ט.מ 350EXC-F). איטליה ניצחה בקבוצות, לפני ספרד וארצות הברית.

מהדורה מספר 96 של הסיקס דייז תתקיים בשנה הבאה בצרפת.

צפו בסרט על סוף סלע:

צילום ועריכה: שי דרויאק ואוהד ניר

חזון ה-AMBY של ב.מ.וו מדבר על התאמת התנועה לסביבה אורבנית. לפי תפיסתם מדובר על אופני-על חשמליים, עם יכולות של אופנועים.

ב.מ.וו הציגו שני דגמי קונספט עתידיים המשקפים את תפיסת הגרמנים על התנועה האורבנית העתידית, ומצוינים בשילוב האותיות AMBY, אשר מייצגים 'Adaptive Mobility' – התאמה תנועתית. הדגם הראשון נקרא i Vision AMBY והוא למעשה אופניים רגילים עם סיוע של מנוע חשמלי.

ניתן לקבע שלוש מהירויות: עד 25 קמ"ש במסלולי אופניים, עד 45 קמ"ש בכבישי העיר ועד 60 קמ"ש במסלולים רחבים יותר. הרוכב נדרש לדווש על מנת לסייע לתנועה, כאשר יש ידית להפעלת המנוע החשמלי המסייע. השטח הריק בין הפרופיל העליון של השלדה לאמצעי מאפשר אחסון של תיק או מחשב נייד, ויש מתאם מקורי לסלולר על הכידון. הסוללה מאפשרת טווח רכיבה של 300-75 ק"מ בהתאם למהירות הרכיבה שנקבעה, כאשר זמן הטעינה עומד על 3 שעות. יש זרוע אחורית חד-צידית, מתלים עם מהלך של 120 מ"מ, חישוקי 27.5″, פנסי LED ואופציה להפעיל את הכלי רק דרך הסלולר. המשקל עומד על 30 ק"ג, כאשר ברשימת האופציות יש ABS (!), רדאר לאיתור רכבים מתקרבים וניטור לחץ אוויר בצמיגים.

הדגם השני נקרא Vision AMBY, והוא נראה יותר כמו אופניים חשמליים (ללא דוושות). גם כאן ניתן לקבע דרך אפליקציה שלוש מהירויות רכיבה – עד 25 קמ"ש במסלולי אופניים, עד 45 קמ"ש בכבישי העיר ועד ל-60 קמ"ש במסלולים רחבים יותר. מידות החישוקים הם 26″ מלפנים ו-24″ מאחור, והם אמורים לתת מענה גם בשבילים, כאשר גובה מושב של 830 מ"מ מספק גם מרווח גחון לכך. המשקל עומד על 65 ק"ג, כאשר בב.מ.וו מציינים שהנתון מהווה יתרון על אופנועים, וטווח הרכיבה מוגדר על 110 ק"מ בממוצע. רשימת האופציות גם כאן נמצא ABS, רדאר לאיתור רכבים מתקרבים וניטור לחץ אוויר בצמיגים.

שני הדגמים מוגדרים כקונספט בשלב זה, ויחד עם ה-CE 04 וה-CE 02 החדשים מראים כיוון ברור אליו צועדת ב.מ.וו בשנים הקרובות, עם הקצאת משאבים רבים למציאת פתרונות אורבניים חשמליים אישיים.

 

הב.מ.וו CE 02 קונספט הוא כלי חשמלי שמראה את הכיוון לדגם חשמלי נוסף של ב.מ.וו, והפעם לבני 16.

לפני חודשיים חשפו בב.מ.וו את ה-CE 04 – קטנוע אורבני חשמלי חדש עם טווח רכיבה מוצהר של 130 ק"מ, הרבה אלקטרוניקה ועיצוב עתידני ושנוי במחלוקת. ה-CE 04 הוא הדגם הסדרתי של קונספט דו-גלגלי שהוצג שנה לפני כן  בשם Definition CE 04 (הגדרה או חדות). הוא הוצג כחלק מקו הדגמים החשמליים העתידיים בקמפיין NextGen. הרעיון מאחורי הדגם נועד למשוך לקוחות אורבניים שרוכבים על בסיס יומי למרחקים קצרים, ומחפשים כלי מרשים ואופנתי. כאמור, הדגם הסדרתי נקרא רק CE 04, והוא הנציג הראשון בסדרת דגמים חשמליים של ב.מ.וו שיופיעו בשנים הקרובות.

ה-CE 02 קונספט הוא הדגם השני ונראה כאופניים חשמליים משודרגים. נתון ההספק עומד על 15 כוחות סוס (11 קילווואט – המקסימום לרישיון A2), עם מהירות מרבית של כ-90 קמ"ש וטווח סוללה של 90 ק"מ בעיר. המשקל עומד על 120 ק"ג. בשלב זה ב.מ.וו לא חושפים את נתוני הסוללה.

דגם הקונספט דוגל במינימליזם, וזה כולל זרוע אחורית חד-צידית ולוח שעונים דיגיטלי פשוט – ללא TFT וללא קישוריות לסלולר. דגם הקונספט מגיע ללא אביזרים הנדרשים לרישוי – מאותתים, מראות, לוחית זיהוי או מגני בוץ. אלו יתווספו כמובן בגרסת הייצור, אם תהיה כזאת. אם נלך על הכיוון של ה-CE 04, אזי יש סיכוי שה-CE 02 אכן יגיע לייצור.

הרכיבה המסורתית למצדה בערב ראש השנה תתקיים גם השנה, בשני בלילה, בפעם ה-20 ברציפות – אולם היא תתקיים באופן ספונטני, ללא ארגון רשמי כזה או אחר.

השנה, כמו ב-5 השנים האחרונות, ישנם מספר רב של רוכבים ושל קבוצות רכיבה שהודיעו שהם מתכוונים לצאת לרכיבת ראש השנה למצדה, בדיוק באותה המתכונת של השנים הקודמות – בערב ראש השנה, בשני בלילה, בין 6.9 ל-7.9, נפגשים ב-01:00 בחניון חצי חינם בראשל"צ (משה דיין פינת לישנסקי, אזור תעשייה מערבי ראשל"צ) ויוצאים לדרך החל מ-01:30. הזריחה במצדה תהיה סביב השעה 06:07, וכ-10 דקות לאחר מכן השמש תצא מבעד להרים.

המסלול מתחיל כאמור במערב ראשל"צ, מתחבר לכביש 20 דרומה ולאחר מכן ממשיך ב-4 עד מחלף אשדוד, 41 עד מחלף גדרה, 40 דרומה דרך ראם, קסטינה, פלוגות, עד אזור מאחז, משם עולים על הקטע החדש של כביש 6 שעוקף את בית קמה, מתחברים ל-31 לכיוון מזרח עד ערד, משם להמשך 31 בירידות ערד-סדום, מתחברים ל-90 ונוסעים צפונה לאורך ים המלח עד חניון מצדה, שם רואים את הזריחה, ומתפזרים הביתה.

חשוב לציין שגם השנה אין שום ארגון רשמי, ושכל רוכב או קבוצת רכיבה נוסעים על אחריותם הבלעדית. תחנות הדלק שלאורך המסלול – בית קמה, צומת שוקת וערד – צפויות להיות פתוחות ולספק שירותים להמוני הרוכבים כבכל שנה. בנוסף, החניון העליון של מצדה צפוי להיות סגור, וכמו בשנים קודמות – רט"ג והנהלת אתר מצדה צפויות לפתוח חניון תחתון במיוחד עבור רוכבי ישראל.

גם אנחנו נהיה שם, בקבוצת הרכיבה הקבועה שלנו, ואנחנו מקווים שגם אתם.

בקשת המערכת: אנחנו חפצים בתרבות אופנוענית אמיתית, ולכן היו אחראיים, רכבו בזהירות ובלי להשתולל, הביאו שקיות אשפה ואל תשאירו אחריכם פסולת, הביאו מים ומזון, ובעיקר – נהגו באחריות על מנת שהמסורת תוכל להימשך עוד שנים ארוכות גם ללא ארגון או יד מכוונת.

• דעה: מצדה 2016 – החזרה למקורות

הרכיבה המסורתית למצדה בערב ראש השנה החלה בשנת 2002 בהתארגנות ספונטנית של כמה חברי פורום אופנועים בתפוז. עם השנים הרכיבה הזו גדלה והפכה למסורת אופנוענית ישראלית, ובשנים האחרונות היא הגיעה לממדי ענק – כ-7,000 רוכבים ורוכבות הגיעו למצדה בערב ראש השנה 2015 כדי לצפות בזריחה הראשונה של השנה החדשה, ובמיוחד כדי ליהנות מהעוצמה של רכיבה בקבוצה המונה אלפי רוכבים. החל מ-2016 הופסק הארגון הרשמי של האירוע, אולם הרכיבה המסורתית למצדה ממשיכה מכוח המסורת.

סוזוקי אינטרודר היה דגם קרוזר שנועד להיראות כמו הארלי דיווידסון והציע דגמים בנפחים של 700 עד 1,500 סמ"ק. 

בשנות ה-80 העולם השתגע סביב תופעת אופנועי הקאסטום והקרוזר, וכולם – בעיקר בארצות הברית – רצו וקנו הארלי. סוזוקי, יחד עם ימאהה ויראגו והונדה שדאו, רצו חלק מהעוגה והציגו בשנת 1985 את ה-VS750 אינטרודר (Intruder) – הפולש. השוק העיקרי היה האמריקאי, ולשם נשלחה בשנה הראשונה גם גרסת 700 סמ"ק, שזכתה להקלות מס לאופנועים מתחת ל-700 סמ"ק. אך כבר בשנה השנייה המדרגה הועלתה ל-750 סמ"ק והם קיבלו את הגרסה ששווקה בשאר העולם. נקדים ונאמר של-VS אינטרודר היו מספר דגמים מקבילים שנקראו בעולם VL אינטרודר (Volusia בארה"ב), VZ שהיה מרודר או M800 \ M1600. אנחנו נתייחס לגלגולים של האינטרודר המקורי.

מנוע הווי-טווין עם 45° בין הצילינדרים (כמובן, כי צריך להיראות כמו הארלי) היה בנפח של 747 סמ"ק, עם גל-זיזים עילי יחיד ומקורר נוזל. צמד מאיידי מיקוני דאגו להזנת התערובת. המנוע הפיק 55 כוחות סוס ב-7,500 סל"ד ומומנט של 6 קג"מ ב-5,000 סל"ד. תיבת ההילוכים הייתה בת חמש מהירויות, שעברו לגלגל האחורי דרך גל-הינע. מלפנים היה מזלג טלסקופי רך ודיסק יחיד בקוטר 280 מ"מ, ומאחור צמד בולמים ובלם תוף שניסה לעצור מסה יבשה של 186 ק"ג. חישוקי השפיצים הגיעו בקוטר 19″ מלפנים ו-15″ מאחור (היו דגמים מאוחרים יותר עם מידות שונות מלפנים). בשנת 1991 הוצג ה-VS800. המנוע גדל ל-805 סמ"ק, שלא השפיעו על ההספק הסופי אך כן, בצורה מתונה, על המומנט. הרדיאטור גדל במעט, כמו-גם המזלג שהתעבה קצת. אותו מנוע שירת גם את ה-VX800 החביב, רק ששם משאבת דלק פעלה על ואקום במקום אלקטרונית, הקרבורטור גדל בשני מ"מ, וההספק צמח בעוד 8 כוחות סוס. ה-800 סיים את חייו בשנת 2004, כשהשינוי העיקרי בו היה מנוע צבוע בשחור משנת 1999.

לפולש היה גם אח גדול. בשנת 1987 הגיע גם ה-VS1400 אינטרודר, עם צמד צילינדרים המקוררים דרך אוויר ושמן. 1,360 סמ"ק סיפקו 72 כוחות סוס ב-4,800 סל"ד ו-11.7 קג"מ ב-3,200 סל"ד נמוכים שמתאימים לאופי של הקרוזר. בשנים הראשונות מערכת ההילוכים הגיעה עם 4 מהירויות, ובשנת 1991 נוסף עוד הילוך לתיבה. מערכת המתלים הורכבה גם-כאן ממזלג טלסקופי מלפנים וצמד בולמים מאחור. מערכת הבלימה כאן קיבלה סיוע של דיסק מאחור בשביל לבלום משקל יבש של 241 ק"ג ואורך כללי של 2,329 מ"מ. בשנת 2001 שם הדגם שונה ל-VS1500 אינטרודר עם מנוע בנפח 1,462 סמ"ק, מצמד הידראולי, בלמים חזקים יותר, מערכת פליטה שונה, זאת לצד תוספת של כ-50 ק"ג למשקל.

האינטרודר הקלאסי סיים את תפקידו בשנת 2005 והוחלף בבולוורד (Boulevard), אך השם שודך באירופה (ובישראל) למרודר (Maruder) שכבר היה מודרני יותר (מזלג הפוך), רחב ונמוך יותר, וכיוון למראה הפאוור-קרוזר. האינטרודר הגיע גם לישראל ומצא קהל אוהד שלא התבייש להראות עם חיקוי הארלי יפני.

בטריומף משחררים סרטון ותמונות של גרסה חדשה לאדוונצ'ר הגדול – הטייגר 1200. עדיין עם הסוואה קלה.

במחלקת יחסי הציבור של טריומף שחררו תמונות וסרטון של הטייגר 1200 הצפוי לצאת בקרוב. הדגם מוגדר מבחינתם כאבטיפוס, והוא מופיע עם הסוואת הזברה – שבמקרה הזה לא מסתירה יותר מדי. על הדגם הצפוי אנחנו יודעים עוד מתחילת שנת 2020, כאשר משבר הקורונה גרם לעיכובים רבים בהשקת האדוונצ'ר הגדול.

הדגם היוצא מגיע עם מנוע טריפל מכובד בנפח 1,215 סמ"ק המפיק 139 כ"ס ו-12.4 קג"מ. המנוע כאן נראה צר יותר וסביר להניח שגם יפיק כ-160-150 כ"ס. טרם ברור אם נתון נפח המנוע יישאר על כנו או שיגדל לכיוון 1,250 סמ"ק או אפילו 1,300 סמ"ק, על-מנת להתיישר עם תקנות יורו 5 ולא לאבד מנתון ההספק, אם-כי בטריומף מתייחסים אליו כאל דגם 1200. ניתן להבחין גם בזרוע אחורית כפולה, בניגוד לחד-צידית של הדגם היוצא.

הגיוני עוד להניח שבטריומף יציגו מבחר דגמים זהה לטייגר 900 הכולל שישה דגמים שונים – תחת משפחת ה-GT המגיעה עם חישוקים יצוקים בקוטר 19″ מלפנים ו-17″ מאחור ומאופיינת יותר לכביש, לצד משפחת הראלי עם חישוקי שפיצים בקוטר 21″ ו-18″, מהלכי מתלה ארוכים יותר, מיגונים ויכולות שטח.

הטריומף טייגר 1200 החדש יוצג עוד השנה לדעתנו, כאשר עד אז ייחשפו פרטים נוספים.

צפו בטיזר של הטריומף טייגר 1200 אבטיפוס: