צילום: Milagro, Ducati
- יתרונות: עיצוב סטייל וסקס אפיל, טכנולוגיה אלקטרוניקה ובקרות, התנהגות, ידידותיות למשתמש, ארגונומיה
- חסרונות: הוא לא אצלנו בחניה או לפחות בסלון
- שורה תחתונה: הבייבי פניגאלה מקבל עיצוב סקסי של ה-V4, אלקטרוניקה באותה הרמה, ואחרי הכל הוא מאופנועי הספורט הקלים יותר לרכיבה
- מחיר: כ-140 אלף ש"ח (הערכה)
- מתחרים: MV אגוסטה F3 800
צילום ועריכה: אביעד אברהמי
בייבי פניגאלה
מאז ומתמיד לדוקאטי היה אח קטן לאופנועי הספורט הגדולים שלה. ל-916 האגדי היה את ה-748 בעיצוב כמעט זהה. ל-999 היה את ה-749, ה-848 היה האח הקטן של ה-1098, ה-899 פניגאלה היה ה'בייבי פניגאלה' של ה-1199, לאחר מכן בא הפניגאלה 959, וכעת בדוקאטי משחררים את הפניגאלה V2 – האח הקטן של הפניגאלה V4.
בדוקאטי מאמינים במסורת הזו של אופנוע ספורט בנפח ביניים כאח הקן של הנפח הגדול – ביו היתר מפני שאופנוע ספורט מוקטן נפח מאפשר ליותר אנשים לרכוש אופנוע ספורט של דוקאטי, עם הנראות והעיצוב הבלתי מתפשרים של האח הגדול והסקסי, וגם עם חבילת ביצועים ברמה גבוהה. בכל זאת – דוקאטי.
לפני שנתיים חשפו בדוקאטי את הפניגאלה V4. הייתה זו הפעם הראשונה שהיצרנית האיטלקית מבולוניה 'זנחה' את מנוע ה-L2 המסורתי שלה ועברה ל-V4. מה לעשות, תקנות הסופרבייק העולמי כמעט ולא עושות הנחה למנועי V2, ולכן לאנשי דוקאטי לא הייתה ברירה אם הם היו רוצים להיות תחרותיים. בכל אופן, אותו פניגאלה V4 שדרג את עיצוב הדורות הקודמים של הפניגאלה, ולא שהיה חסר להם סקס-אפיל, אבל ה-V4 עלה על כולם ועשה לעולם האופנועים שיעור בעיצוב נחשק.
שנה לאחר מכן הוצג הפניגאלה V4R הקרבי, שעל הפלטפורמה שלו נבנה אופנוע הסופרבייק של דוקאטי, השנה בדוקאטי מיישרים קו עם משפחת הפניגאלה ומציגים את הפניגאלה V2 – אופנוע הספורט בנפח הביניים שממשיך את המסורת הארוכה, כשהמטרה היא לייצר אופנוע ספורט קצת פחות קיצוני וקצת פחות יקר מדגמי הקצה – כזה שמכוון גם לרכיבת כביש וגם להנאה במסלול.
מכאניקה משודרגת
הפלטפורמה לפניגאלה V2 החדש הוא הפניגאלה 959 הקודם, בעל מנוע הסופרקואדרו בנפח 955 סמ"ק. השינויים במנוע לא גדולים, והם מסתכמים במערכת יניקה חדשה לחלוטין, כולל גופי מצערת חדשים בעלי 2 מזרקים לצילינדר, וכן מערכת פליטה חדשה שמסתיימת עם דוד מתחת למנוע. כך או כך, ההספק טיפס מ-150 ל-155 כ"ס, וגם המומנט טיפס ב-0.2 קג"מ ל-10.6 קג"מ ב-9,000 סל"ד, אם כי בדוקאטי טוענים שכ-60% מהמומנט מושגים כבר מ-5,500 סל"ד.
השלדה היא מסוג מונוקוק מאלומיניום, כשהמנוע מהווה גורם נושא עומס מרכזי. למעשה, השלדה מהווה את תיבת האוויר – שמגיע אליה מצמד הכונסים שבחזית האופנוע. הבולמים הקדמיים של שוואה, מסוג BPF בקוטר 43 מ"מ, הבולם האחורי של זקס, וכולם מתכווננים באופן מלא. יש גם משכך היגוי של זקס, וגם הוא ניתן לכיוון.
מה עוד יש פה? ובכן, זרוע אחורית חד-צדית חדשה שמחליפה את הדו-צדית הקודמת וחושפת חישוק אחורי יפהפה בעל 5 חישורי Y, שעליו מולבש צמיג של פירלי מדגם דיאבלו רוסו קורסה II במידה הייחודית 180/60ZR17. הסיבה לחתך הגבוה – יותר אחיזה על הצד. הבלמים של ברמבו, עם דיסקים קדמיים בקוטר 320 מ"מ וקליפרים רדיאליים מדגם M4.32, ויש גם משאבה קדמית רדיאלית בקוטר 18 מ"מ. הפניגאלה V2 שוקל 200 ק"ג כשהוא מוכן לקרב כולל כל הנוזלים, כש-52% מהמשקל מונח על הגלגל הקדמי ו-48% על האחורי.
השדרוגים המשמעותיים – עיצוב ואלקטרוניקה
אבל מעבר למכאניקה, הפניגאלה V2 מקבל שני שדרוגים עצומים. הראשון הוא העיצוב – בקורלציה מלאה לפניגאלה V4. הביטו על הפניגאלה V2 וראו כמה שהוא יפה וסקסי. לדעתנו זהו אחד מהאופנועים היפים בעולם, אם לא היפה מכולם, כשכמויות הסקס-אפיל נשפכות ממנו.
מסיכת החזית זהה בעיצובה לשאר דגמי הפניגאלה הגדולים, עם צמד לועות היניקה המעוצבים שבתוכם חבויים צמד פנסי LED. פלסטיק הצד בתצורה דו-שכבתית, כשיש פלסטיק פנימי ועליו אחד חיצוני. אגב, בדוקאטי טוענים שהתצורה הזו – מעבר לאלמנט העיצובי – גם מורידה 4 מעלות בממוצע מטמפרטורת העבודה של המנוע. הזנב המינימליסטי היפהפה של משפחת הפניגאלה, עם צמד הלועות החלולים, מגיע גם ל-V2 (ניתן להוסיף כיסוי פלסטיק שמבטל את המושב האחורי), ויש כאמור זרוע אחורית חד-צדית – שגם היא אלמנט עיצובי לא פחות מפרקטי – וכן מערכת פליטה קצוצה שיושבת מתחת למנוע וחושפת את הגלגל האחורי. שוב – אחד האופנועים היפים בעולם, אם לא היפה מכולם!
השדרוג השני החשוב של הפניגאלה V2 נמצא במערכות האלקטרוניקה. אלה מיישרות קו כמעט לחלוטין עם הפניגאלה V4, כשזה האחרון לוקח את מערכות האלקטרוניקה שלו ממסלולי ה-MotoGP. זה הולך להיות ארוך:
יש מערכת למדידת אינרציה IMU ב-6 צירים, שמאפשרת יישום של מערכות אלקטרוניקה ובקרות מתקדמות: יש ABS להטיה מהדור האחרון, ב-3 מצבים כולל כביש, מסלול ומרוץ. יש מערכת בקרת אחיזה, גם היא מהדור החדש, מגיעה מה-GP18 (אופנוע ה-MotoGP של דוקאטי בעונה שעברה) וכוללת 8 מצבים – כולל בקרה על החלקת הגלגל האחורי תחת תאוצה (דריפט). יש בקרת ווילי ב-3 מצבים, קוויקשיפטר מקורי ל-2 הכיוונים – גם הוא מהדור החדש, ויש בקרת בלימת מנוע ב-3 מצבים, כשכעת היא מתחשבת גם בזווית ההטיה.
הלאה. מערכת הזנת הדלק כוללת כמובן מצערות חשמליות, כשיש 3 מצבי רכיבה – כביש, ספורט ומרוץ. כל אחד מהם שולט על תגובת המנוע, על רגישות ה-ABS ועל בקרת הווילי. בנוסף, בהעברת ה-ABS למצב 1, כל הבקרות הופכות לבלתי פעילות, וה-ABS פועל רק על הגלגל הקדמי. בדוקאטי מזהירים שזה מצב המיועד רק לרוכבים מנוסים מאוד, ועל מסלול מרוצים בלבד.
כל האלקטרוניקה הזו נשלטת על ידי מסך TFT צבעוני חדש בגודל "4.3, וכן על-ידי בית המתגים השמאלי עם הממשק האחרון של דוקאטי – ה-HMI.
חרז – נייטו יודע מה טוב
את ההשקה העולמית בחרו אנשי דוקאטי לערוך במסלול חרז שבספרד, ולא בכדי. המסלול הזה, מעבר להיותו קל מאוד ללמידה ולפתרון, אמור להביא לידי ביטוי את היתרונות של הפניגאלה V2. הוא קצר יחסית – 4,423 מטרים, ויש בו 13 פניות – מהן 8 ימניות ו-5 שמאליות. מסלול חרז צר יחסית, אך למרות זאת הוא מהיר וזורם, ולמעט 2 היירפינים של הילוך שני – נמצאים בו הרבה זמן על הגז (ועל הצד), מה גם שצמד הישורות לא ארוכות במיוחד.
הפניגאלה V2 – עד כמה שמוזר להגיד את זה – הוא אופנוע נוח למדי. ביחס לאופנועי ספורט כמובן. הסיבה היא שיש לרוכב הרבה אפשרויות לשבת על האופנוע – החל מתנוחה קרבית שפופה וקיצונית ועד כמעט תנוחה של אופנוע תיור. אהבנו בעיקר את הצרות של אזור המיכל והירכיים, שנובע ממנוע הווי-טווין הצר, ואת המושב החדש שארוך יותר ב-20 מ"מ מקודמו (וגם 5 מ"מ עבה יותר) ומאפשר תזוזה מרובה – גם לפנים ולאחור וגם לצדדים בעת פניות. כמו שתראו בתמונות, על המסלול בחרנו בתנוחת הרכיבה הקרבית יותר – כזו שלוקחת את הישבן אחורנית עד העצר ומורידה את פלג הגוף העליון עד למיכל הדלק.
אותו הקו של הארגונומיה ממשיך בהתנהגות הדינמית, ושם המשחק פה הוא ביצועים לצד נוחות. הפשרה הזו יוצרת אופנוע שאינו קשיח ואינו תובעני יתר על המידה, והתוצאה היא מכונה סופר-קלה לרכיבה. וזה מעניין מפני שזה תהליך שהאופנועים של דוקאטי עוברים בעשור האחרון, וכעת זה מגיע לשיא. אמרנו את זה על הפניגאלה V4 והנה אנחנו אומרים גם על ה-V2: האופנוע הזה קל לרכיבה ברמות דמיוניות.
כשחושבים על אופנוע ספורט של דוקאטי עולה האסוציאציה של אופנוע קשה וקשוח שדורש רוכב מסוקס ומיומן, והנה אתה מגלה שזה בדיוק הפוך. שהפניגאלה V2 כל כך קל לרכיבה, כל כך ידידותי למשתמש וכל כך נעים לשימוש, שהוא הופך את הרוכב לטוב יותר ומהיר יותר. למעשה האופנוע עובד בשבילך, מנטרל הפרעות ורעשים לא רלוונטיים ומאפשר לרוכב פשוט לרכוב מהר. לכן קל מאוד לרכוב מהר עם הפניגאלה V2. זה תהליך שעובר על דוקאטי בכל ליין האופנועים שלה, וכאמור רואים את זה ביתר שאת באופנועי הספורט של הדור האחרון.
כמה קל לרכוב מהר!
את המנוע אנחנו מכירים מהפניגאלה 959, והמאפיינים שלו נשארו דומים מאוד. כך למשל הוא גמיש ומציע הרבה מומנט כבר מסל"ד נמוך כך שניתן לרכוב גם בסל"ד ביניים ועדיין להיות מהיר עם דרייבים יפים ביציאות מפניות – יתרון חשוב ברכיבה על הכביש הציבורי.
עליית הסל"ד מספקת כוח לינארי שבשום שלב לא מתפוצץ על הרוכב ולא מאיים, עד לשיא ההספק – כאמור 155 כ"ס – שעל מסלול חרז מביאים את הפניגאלה V2 לכ-240 קמ"ש בקצה הישורות (ואם אתה רוכב כמו אלסנדרו ואליה, רוכב המבחן של דוקאטי שרכב איתנו בהשקה העולמית, אז גם 260 קמ"ש ויותר). עושה רושם שלכביש הציבורי המנוע הזה יהיה מעל ומעבר לצרכים של רוכב שפוי, ויותר. אפילו הרבה יותר. על המסלול כוח המנוע ואופיו אפשרו להתרכז ברכיבה, במיוחד כשהמנוע הזה כל כך חלק, ושוב – נעים לשימוש – ועדיין לקבל את כל הכוח שצריך כדי לרכוב מהר מאוד. עוד הוכחה שפחות זה לפעמים יותר.
אותו הקו של המנוע ממשיך גם במערכת המתלים ובהתנהגות. הבולמים בפניגאלה V2 מכוונים לספק פשרה בין נוחות בכביש לבין ביצועים במסלול, וזה נכון גם לקפיצים וגם להידראוליקה. התוצאה היא מצד אחד מערכת מתלים שסופגת היטב ומאפשרת לרוכב לשמור על נוחות מסוימת, אבל מאידך יודעת לספוג עומסים גבוהים מאוד, כולל עומסים משולבים כמו בלימה חזקה אל תוך פנייה, מבלי לאבד אפילו גרם של יציבות. הרבה ביטחון מספקת ההתנהגות הזו, והיא ממשיכה את הקו של ידידותיות למשתמש וקלות רכיבה.
ההיגוי מצוין – קל ומדויק, וגם כאן ניכרת ההשקעה הרבה שנדרשה כדי להגיע לפשרה האידאלית. על הצד כאמור הפניגאלה V2 יציב מאוד, והתחושה שמתקבלת היא של שפע אחיזה – לא רק בגלל האספלט המצוין של חרז בשילוב צמיגי הפירלי דיאבלו רוסו קורסה II (שגם הם שילוב מצוין בין כביש לבין מסלול), אלא גם בזכות מידת הצמיג האחורי, שמספקת יותר שטח מגע על הצד וביחס ישר יותר אחיזה. בקו ישר, אגב, המשמעות של חתך גבוה יותר היא גם יותר ספיגה, מה שתורם את חלקו לנוחות.
אפשר לדבר הרבה מאוד על מערכות האלקטרוניקה של הפניגאלה V2, שכאמור נלקחו ישירות מהאח הגדול. את ה-ABS להטיה כבר ניסינו בוולנסיה עם הפניגאלה V4. בקרת האחיזה וההחלקה לא ממש באה לידי ביטוי עם האחיזה המעולה של חרז. אז מה כן ניסינו? ובכן, את בקרת הווילי מהדור החדש של דוקאטי. לוקח מן לשחרר את הפחד הזה מהראש, אבל אפשר להיות על הילוך שני בסל"ד נמוך, לפתוח פול גז עם דאבל קלאץ', ולסמוך על בקרת הווילי שתשמור על זווית הווילי ושהאופנוע לא יהפוך את הרוכב אחורנית. קשה לשחרר את זה בראש, אבל כשמתגברים על הפחד מגלים שזה אכן עובד. עובדה – לא התהפכנו אחורנית והיו לנו יופי של ווילי'ז ארוכים…
מה עוד אהבנו? ובכן, את הקוויקשיפטר, שעובד מדויק ומהר לשני הכיוונים ומשחרר מהראש התעסקות עם קלאץ', מה שבתורו עוזר לרוכב להתרכז ברכיבה ובלהיות מהיר. אהבנו גם את מצבי הרכיבה. בתחילת היום, במקצה החימום של הבוקר, היינו על מצב ספורט, שעל המסלול נתן תחושה נעימה עם תגובות מנוע מרוסנות ובקרות שמתערבת יותר. החל מהמקצה השני העברנו למצב מרוץ, וקיבלנו תגובת מנוע חדה ומיידית, בשילוב של פחות התערבות מהבקרות. למסלול כמו חרז זה היה מצוין, אבל לכביש הציבורי המצב הזה עלול להיות קצת יותר מדי. כך או כך, אפשרויות הבחירה בידי הרוכב, והמצבים משנים את אופי האופנוע ולא רק את אופי המנוע.
שימו לנו אחד כזה בסלון!
עבודה טובה עשו מהנדסי דוקאטי עם הפניגאלה V2, בעיקר משום שהאופנוע הזה מגיע במינון מדויק של ספורטיביות עם נוחות, של ביצועים עם ידידותיות למשתמש, ושל יכולות גבוהות עם קלות תפעול. המינונים המדויקים האלה עוזרים לרוכב לעשות דבר אחד עיקרי – לרכוב מהר, ומבלי להתאמץ. קל מאוד להיות מהיר עם הפניגאלה V2.
היכולות האלה מגובות במכלולים איכותיים כמו מנוע בשל שמספק את הפשרות הקיצוניות הללו בצורה כל כך מושלמת ועדיין מציע חספוס וי-טוויני מרגש, מתלים ובלמים איכותיים, ולא פחות חשוב מערכות ובקרות אלקטרוניות מהטופ שיש לתעשייה להציע – כמו בפניגאלה V4.
עכשיו קחו את כל המכלולים וכל היכולות הללו ועטפו אותם באריזה יפהפייה – מהסקסיות בעולם האופנועים, ועם כמויות אדירות של סקס-אפיל שנשפכות ממנה – וקיבלתם מכונה נחשקת, אחת הנחשקות שיש. במיוחד כשהיא מגיעה באדום-דוקאטי.
בדוקאטי הלכו עם הבייבי פניגאלה של 2020 רחוק וקירבו אותו לפניגאלה V4 הגדול, החזק, היוקרתי והיקר – פשוט כי הם מאמינים בקונספט של אופנוע ספורט מעט מוקטן מספינת הדגל, ובצדק מוחלט.
הרבה אופנועים שעליהם אנחנו רוכבים עושים לנו את זה ואנחנו מתאהבים בהם, אבל דוקאטי פניגאלה V2 – אנחנו רוצים. לעצמנו. גם אם זה רק כפסל לסלון, כי עוד לא החלטנו אם היא יותר יפה או יותר אופה. איזו מכונה!
הכותב היה אורח של דוקאטי השקה העולמית בספרד.
מפרט טכני
[table id=152 /]
