ק.ט.מ תציע באירופה שתי רפליקות המזוהות עם שני רוכבים אגדיים שלה: ק.ט.מ 250SX-F פרדו לכבוד חורחה פרדו ו-450SX-F קאירולי לכבוד טוני קאירולי הגדול.
ק.ט.מ 250SX-F רפליקת פרדו
חורחה פרדו (Jorge Prado), הספרדי בן ה-18, זכה בשתי אליפויות רצופות בקטגורית ה-MX2 באליפות המוטוקרוס העולמית. בעונת 2019, עם 21 סבבים המורכבים משני מקצים (מוטו) בכל אחד, זכה הצעיר ב-31 ניצחונות בודדים, 16 ניצחונות כלליים, שמתוכם 14 הורכבו מ-1-1 במקצים. שליטה טוטאלית.
רפליקת פרדו תגיע עם צבעי המלחמה של רד-בול ומספר המתחרה שלו – 61. בנוסף, משולש היגוי קדמי פקטורי בצבע כתום, מגן מנוע ומושב אפטרמרקט של Selle Dalla Valle, השלדה צבועה כתום, הדיסק הקדמי החצי-צף מגיע מגרסת המרוצים יחד עם מגן דיסק, גלגל שיניים אחורי בצבע כתום ושרשרת מוזהבת. כבוד גדול לילד בן ה-18.
את אנטוניו (טוני) קאירולי – מספר 222 האלמותי – אין צורך להציג, אבל ניתן לו את הכבוד. תשע אליפויות עולם בקטגוריה הבכירה, ועדיין נותן בראש לכל הצעירים סביבו. רשימת התוספות מקבילה לרפליקת פרדו, אך תורכב על דגם ה-450SX-F כמובן, עם מספר הרוכב של קאירולי.
רפליקת קאירולי תגיע לסוכנים באירופה בסוף אוקטובר, ואילו רפליקת פרדו תגיע לאירופה בחודש דצמבר. לא נמסרו המחירים בשלב זה או כמות הדגמים שיוצאו למכירה, אך ניתן לצפות למספרים מצומצמים של מהדורה מוגבלת.
אחרי אינספור טיזרים ורמזים, בקוואסאקי חושפים הבוקר (ד'), עם פתיחתה של תערוכת טוקיו, את ה-Z H2 הרדיקלי – הסופר-נייקד החדש של קוואסאקי בעל מגדש-העל (סופרצ'רג'ר). ל-Z H2 לא פחות מ-200 כ"ס, ועם מומנט גדול ורחב, מכלולי שלדה איכותיים ותומכי לחימה, וכן עם עיצוב קרבי ורדיקלי – הוא מסתמן כסופר-נייקד הקרבי ביותר שיש, או לפחות אחד הקרביים שבהם.
קוואסאקי Z H2 – הסופר-נייקד הקרבי ביותר שיצא מיפן
העניין החשוב ביותר ב-Z H2 הוא ללא ספק המנוע, שמגיע כאמור מה-H2. זהו מנוע 4 צילינדרים בשורה בנפח 998 סמ"ק, המגיע עם מגדש-על (סופרצ'רג'ר). המשמעות היא לא רק הספק גבוה, אלא גם – ובעיקר – מומנט גבוה וטווח שימוש רחב ויעיל, גם בסל"ד נמוך ובינוני. מגדש-העל מקבל גם מערכת ראם-אייר ייעודית ליניקת אוויר, וגם מערכת הפליטה חדשה ומותאמת לדגם, והתוצאה הסופית היא 200 כ"ס ב-11,000 סל"ד ו-14 קג"מ ב-8,500 סל"ד, אולם כאמור הוא מציע שפע מומנט כבר בסל"ד נמוך והוא גמיש יותר מה-H2 SX למשל.
ל-Z H2 יש שלדת מסבך משולשי פלדה חדשה וייעודית, עם גאומטרייה שונה לחלוטין וחדה יותר משל צמד דגמי ה-H2 האחרים (זווית היגוי 24.9 מעלות, מפסע 104 מ"מ). הזרע האחורית הדו-צדית חדשה גם היא, והיא מגיעה בהשראת ה-ZX-10R. אל הזרוע האחורית מחובר דרך מנגנון לינקים בולם יחיד של שוואה עם כיוונים מלאים ומהלך גלגל של 134 מ"מ, ומלפנים ישנו מזלג הפוך של שוואה מדגם SFF BP – גם הוא עם כיוונים מלאים ובעל מהלך של 120 מ"מ. הדיסקים הקדמיים בקוטר 290 מ"מ, ואליהם מחוברים קליפרים רדיאליים מונובלוק של ברמבו מדגם M4.32. המשאבה הקדמית הרדיאלית של ניסין. הצמיגים במידות 120/70ZR17 מלפנים ו-190/55ZR17 מאחור. בסיס הגלגלים קצר ועומד על 1,455 מ"מ, גובה המושב 830 מ"מ, והמשקל המלא כולל דלק (נפח המיכל 19 ל') עומד על 239 ק"ג.
מכלולי שלדה איכותיים ואלקטרוניקת קצה
גם מבחינת מערכות אלקטרוניות ה-Z H2 מגיע עם כל טוב: יש מערכת למדידת אינרציה IMU ב-5 צירים, המאפשרת יישום של מערכת ABS להטיה (KIBS), בקרת אחיזה KTRC ובקרת זינוק KLCM, ויש קוויקשיפטר לשני הכיוונים, בקרת שיוט, פנסי LED היקפיים, ומסך TFT מודרני עם קישורית בלוטות' לטלפון הנייד. יש כמובן גם מצבי ניהול אופנוע, כש-3 מהן מובנים (ספורט, כביש וגשם), ואחד נוסף (Rider) ניתן לבחירה אישית של הרוכב. יש גם 3 מצבי כוח מנוע, כשהחזק ביותר מפיק כאמור 200 כ"ס, והשניים האחרים 150 כ"ס ו-100 כ"ס.
הקוואסאקי Z H2 יגיע כמובן ארצה, בשליש הראשון של שנת 2020. מחיר טרם פרסם, אולם עם טכנולוגיה כזו ואבזור רב כזה הוא צפוי להיות לא זול. להערכתנו מחירו יהיה סביב 150 אלף ש"ח.
עם פתיחתה של תערוכת טוקיו, בימאהה מציגים את גרסת הייצור הסופית של הטריסיטי 300 – התלת-גלגלי החדש ל-2020.
ה-3CT בנפח 300 סמ"ק הוצג כקונספט מגומר למדי בתערוכת מילאנו 2018, וכבר אז היה ברור שיגיע לייצור תוך שנה. באפריל השנה הודיעו בימאהה כי הטריסיטי 300 יגיע לייצור עוד השנה, ואז כבר היה ברור שיוצג במילאנו 2019. היום, עם פתיחתה של תערוכת טוקיו, חושפים בימאהה את גרסת הייצור הסופית של הטריסיטי 300, אולם פרטים מלאים עליו יימסרו בתערוכת מילאנו, שתחל בעוד שבועיים.
כך נראה הימאהה טריסיטי 300
אז מה אנחנו יודעים עד עכשיו על הטריסיטי 300? ובכן, ראשית שהוא משתמש במנוע ה'בלו-קור' של האיקסמקס 300, שהוא בנפח של 292 סמ"ק, מפיק 28 כ"ס ומגיע עם בקרת אחיזה. נתונים אלו יישמרו ככל הנראה אחד לאחד. בנוסף, מערכת ה-LMW (ר"ת Leaning Multi-Wheel) תציע ככל הנראה אפשרות לנעילת גלגלים בעצירה, אולם היא תהיה שונה מזו של ה-MP3 של פיאג'ו. בימאהה טרם פרסמו כיצד בנויה המערכת, אם כי סביר להניח שהמכאניקה תהיה דומה למדי לזו שמותקנת בנייקן 900 – עם צמד בולמים לכל גלגל (כאן בחלק הפנימי של הגלגלים ולא בחיצוני כמו בנייקן) ועם מערכת אקרמן בעלת 3 זרועות אופקיות – כך ניתן ללמוד מהתמונות. להערכתנו, נעילת המתלה תתבצע על-ידי מנוע חשמלי שמותקן על המתלה. מה עוד? ובכן, יש פנסי LED, וקרוב לוודאי שגם מסך TFT כזה או אחר, הצמיגים הקדמיים במידות 120/70-14, ואילו האחורי בקוטר "13, והמשקל יהיה סביב 200 ק"ג.
העיצוב, אגב, יותר ממזכיר את זה של משפחת המקס של ימאהה, במיוחד במרכז הקטנוע ובאחוריו, והטריסיטי 300 יגיע ל-2020 בצבעים אפור מבריק, אפור מט ושחור.
הנתונים הטכניים המלאים על הטריסיטי 300 יימסרו עם פתיחתה של תערוכת מילאנו, ב-4.11.09. נמשיך לעדכן.
לאור בעיות שהתגלו במערכת הטעינה של האופנוע החשמלי החדש ומדובר של הארלי-דיווידסון, ה-LiveWire, החברה ממילווקי השהתה את קו הייצור של האופנוע והמסירות ללקוחות. מספר ימים לאחר מכן אותרה לטענתם הבעיה והכל חוזר לשגרה.
הסיבה, לטענת הארלי-דיווידסון, לנקיטת הצעד הדרסטי והרע מאוד מבחינת יחסי ציבור, הייתה תקלה שאותרה לאופנוע בודד. בהחלטה אמיצה (או טיפשית) הוחלט לא לבצע 'ריקול' אלא פשוט לסגור את כל מערך הייצור והמסירות עד שיתברר מה הייתה הבעיה במטען המהיר. מהות התקלה, אגב, לא פורסמה על-ידי הארלי.
הטיפול של הארלי בנושא יצר גל פרסום שלילי בעולם, בתחום שהוא גם כך מעורר לא מעט אנטגוניזם וחשד. כעת בהארלי הודיעו שהייצור והמסירות יחזרו לסדרם. נקווה בשבילם שהתקלה באמת נפתרה.
מחר – 23 באוקטובר – תחגוג ג'אווה 90 שנים להיווסדה. לציון האירוע תציע ג'אווה 90 יחידות של גרסת ה-90 שנה. בטוח יש כאלה שזוכרים בערגה (או שלא) את האופנוע.
ג'אווה (JAWA בלועזית, ובתכלס צריך לבטא 'יאווה', רק שאנחנו מתעקשים להיות ישראלים אותנטיים), יצרנית צ'כית, הציגה את דגמה הראשון ב-23 באוקטובר 1929, עם מנוע שתי פעימות כפול צילינדרים בנפח 500 סמ"ק ועם 18 כ"ס. קפיצה קדימה לשנות ה-70 הביאה לארץ את דגם ה-350/634, ולאחר מכן את דגמי ה-350/639 ו-350/640 עם בלם דיסק קדמי ופיירינג קדמי. הדגם, שברובו הגיע בצבע אדום, היה נפוץ כאופנוע פשוט, מעשן, מווברץ ועם רגלית התנעה ('קיק' בשפה של פעם) בצד שמאל, שלמעשה פעלה גם כרגלית ההילוכים. הכלי היה נפוץ בבתי ספר לנהיגה. גל העלייה מברית המועצות בשלהי שנות ה-80 הביא ביבוא אישי הרבה אקזמפלרים שהסתובבו בארץ. מחיר רכישה לאחד כזה חדש, אגב, בשנת 1992, היה בין 6,000 ש"ח ל-8,500 ש"ח.
הג'אווה 350/640 שהיה פופולרי מאוד בישראל
קפיצה קדימה לשנת 2016: חברת מהינדרה ההודית רכשה את הזכויות לשם הנאבק על חייו (ובאותה הזדמנות גם רכשה את הזכויות לשם BSA) והמשיכה את ייצור הג'אווה, שלמרות שנראה דומה למדי לדגמים המקוריים, נושא מנוע סינגל ארבע פעימות בנפח 293 סמ"ק עם גל זיזים עילי כפול ועם קירור נוזל, המספק 27 כ"ס. האופנוע שוקל 170 ק"ג ומגיע עם בלם תוף מאחור.
גרסת 90 השנים – תיוצר ב-90 יחידות
לרגל ציון 90 השנים מציעה ג'אווה 90 יחידות בלבד של גרסת ה-90 שנים. למעט הכיתוב וצביעה דו-גוונית של אדום ולבן – כמו הדגם המקורי – לא מציעה שום דבר אחר מיוחד. מעניין לציין שג'אווה תפעל בשיטת ההגרלות, כלומר תאסוף מקדמות מכל מי שמתעניין – ואנו מניחים שזה יקרה בהודו – עד 30 אוקטובר, ותערוך כאמור הגרלה. נוסטלגיה ישראלית.
דגם הסופרבייק בחליפת אדוונצ'ר של ב.מ.וו, ה-S1000XR, יקבל גרסה חדשה לגמרי שתוצג בעוד שבועיים בתערוכת מילאנו.
ה-S1000XR המקורי הוצג בשנת 2015 ועודכן בשנת 2017. הוא נשען על הפלטפורמה של ה-S1000RR – הסופרבייק הקרבי של ב.מ.וו. ככזה, הוא מציע מנוע 4 צילינדרים בנפח ליטר ששוכן בתוך שלדת אלומיניום – בדיוק כמו באופנוע ספורט של הגרמנים. כעת, בדיוק שנה לאחר הצגתו של הדור השלישי של אחיו למסלול, יוצג הספורט-אדוונצ'ר החדש.
ה-S1000XR החדש יקבל את המנוע החדש לחלוטין שהוצג ב-S1000RR, בנפח 999 סמ"ק (קוטר קדח 80 מ"מ, מהלך בוכנה 49.7 מ"מ, יחס דחיסה 13.3:1). המנוע מגיע עם תזמון שסתומים משתנה מסוג ShiftCam וזאת על-מנת להרחיב את טווח המומנט היעיל ויחד עם זאת להגדיל את הספק המנוע. פה המנוע יכוון עם פחות הספק ויותר מומנט על-מנת להתאים לייעוד. גרסת הכביש מספקת 207 כ"ס, כאן אנו מאמינים שיהיו סביב 180 כ"ס, כשהדגם הקודם סיפק 165 כ"ס.
60 שניות על ה-ShiftCam: זוהי מערכת תזמון שסתומים משתנה. מדובר בגל זיזים לשסתומי היניקה, אשר מציע לכל שסתום צמד זיזים – אחד לסל"ד נמוך או לפתיחה חלקית של המצערת, שמציע זווית פתיחת שסתום צרה ומהלך פתיחת שסתום קצר. השני לסל"ד גבוה או לפתיחת מצערת מלאה, בעל זווית פתיחת שסתום גדולה יותר ומהלך פתיחת שסתום ארוך יותר. המערכת מגדילה את הטווח היעיל של המילוי הנפחי, את גמישות המנוע ומרחיבה את עקומת המומנט, שכן מהירות זרימת האוויר בכל טווח סל"ד תהיה קרובה יותר לאידאלית כעת.
המנוע החדש מגיע כמובן עם מצערות חשמליות. בדגם הכביש יש 7 מצבי רכיבה – מרוץ, דינמיק, כביש, גשם ו-Race Pro 3-1, כשמצב 'מרוץ' ניתן לכיוון אישי של הרוכב של בקרת האחיזה, ה-ABS (לפניות), בקרת הווילי, תגובת המנוע וגרף המומנט, וכן של בלימת המנוע – לא ברור כמה מהמצבים האלה יגיעו לאדוונצ'ר. ל-S1000XR יהיה קוויקשיפטר מקורי לשני הכיוונים. כל בקרות האלקטרוניות נשענות על יחידת מדידת אינרציה IMU ב-6 צירים של בוש.
בעקבות המנוע החדש יש גם שלדה חדשה, כשהמנוע משמש כגורם נושא עומס. השלדה שונתה על-מנת לשפר את הארגונומיה על ה-S1000XR ו-בב.מ.וו קוראים לשלדה החדשה FlexFrame, כשאת הקשיחות נותן כאמור המנוע. גם הגאומטריה שונתה על-מנת לשפר ביצועים והתנהגות.
גם מערכת המתלים חדשה לחלוטין. הזרוע האחורית מאלומיניום חדשה וקלה יותר, ואליה מחובר בולם יחיד עם כיוונים מלאים, גם הוא חדש ואיכותי יותר. כמו כן, ה-S1000XR יגיע עם אופציה לבולמים חשמליים סמי-אקטיביים מסוג DDC (ר"ת Dynamic Damping Control) בדור חדש ועם יותר פונקציות ומהירות תפעול. למעשה, הבולם בנוי כמעט כרגיל, עם בוכנה ודיסקיות מעבר שמן מכאניות-הידראוליות, אולם יש שסתום נוסף למעבר שמן, שנשלט אלקטרונית, והוא משנה את רמת השיכוכים תוך כדי רכיבה – בהתאם לצורך, כשזמן התגובה עומד על 10 אלפיות השנייה.
ה-S1000XR יוצג בתערוכת מילאנו הקרובה לצד עוד שלושה דגמים חדשים: ה-R18 עם מנוע ה-1,800 סמ"ק, F900R חדש לגמרי ו-גרסה מוקטנת של הספורט-אדוונצ'ר: F900XR. נביא חדשות ועדכונים מתערוכת מילאנו.
מארק מרקז, שרוכב על גבי ה-RC213V של קבוצת המפעל רפסול-הונדה, מזנק מעמדת הפול ומוביל לאורכו של המרוץ כולו פרט למקטע שבין פנייה 7 לפנייה 10 בהקפה הראשונה. רק פאביו קוארטררו, שרוכב על 'כמעט' אופנוע מפעל בקבוצת פטרונאס-ימאהה, מצליח להראות למרקז צמיג אחורי, וגם זה רק לשבריר מרוץ. קוארטררו מזנק היטב כשהוא דוחק את מורבידלי ומשתחל בפנימי לג'ק מילר על הדוקאטי GP19 של קבוצת פרמאק, למקום השני. מוביל לרגע אבל מאבד אחיזה ומעט ביטחון בצמיג הקדמי בפנייה 10 בהקפה הראשונה, ומאותו רגע מרקז מנהל פער שעומד על שנייה אחת למשך מספר הקפות. או אז, מרקז סוחט מעט יותר את המצערת, בולם מעט מאוחר יותר וחזק יותר, והפער צומח עד שבשיאו הוא עומד על 2.6 שניות.
שליטה מוחלטת
קוארטררו חוצה את קו הסיום שני למרקז וזוכה בתואר הרוקי המצטיין ל- 2019. הימאהה YZR-M1 נראה כמכונה שעברה כברת דרך, כשבנוסף לקווארטררו, מאבריק וינאלס שרוכב עבור קבוצת המפעל מונסטר ימאהה מדרג רביעי ומסיים רביעי, פרנקו מורבידלי, בן קבוצתו של קוארטררו, מדרג שני ומסיים שישי. ולנטינו רוסי ממשיך להתקשות. הקפה אחרונה מוצלחת מכניסה אותו היישר למקצה הדירוג הקובע Q2. רוסי מזנק רע ונסוג לאחור, מתאושש חזרה, אבל ארבע הקפות לתום המרוץ רוסי מתרסק ופורש.
קוארטררו – הרוקי המצטיין של 2019
נכון למוטגי, רוסי אוחז במקום השביעי בטבלת האליפות והוא עדיין בשליש העליון של הרוכבים הטובים בתבל, אולם כל מרוץ נוסף נראה כתו בשירת הברבור של הקריירה הנפלאה של ולנטינו רוסי.
אנדראה דוביציוזו על גבי הדוקאטי GP19 של קבוצת המפעל ואלכס רינס על גבי הסוזוקי GSX-RR, ביחד עם ויניאלס בימאהה, חוזרים ומראים לנו מדוע מארק מרקז לא זוכה לאופוזיציה ראויה. דובי שניצח בקטאר ובאוסטריה מדרג שביעי ומזנק סביר, מתקדם עד למקום השלישי, ורק לקראת תום המרוץ דובי מצליח לסגור על קוארטררו. לדובי, דגל השחמט מונף הקפה אחת מוקדם מדי. עדיין, דובי סוגר במוטגי מאה פודיומים.
דוביציוזו, ומאחור ויניאלס – לא מתקרבים למרקז
רינס ניצח צמד מרוצים העונה – הראשון באוסטין כשמרקז מתרסק בלואוסייד כשהוא מוביל בפער של ארבע שניות, והשני בסילברסטון כשהוא משחיל את מרקז בפנייה האחרונה וחוצה ראשון את קו הסיום. אבל רינס סובל מיכולת דירוג איומה ונוראה, בטח למי שרואה בעצמו כמתמודד למרקז. רינס מזנק מהשורה הראשונה רק פעם אחת העונה, כשבחלק מהמרוצים הוא לא מצליח להעמיד את הסוזוקי על הקפה מהירה בודדת שתביא אותו למקצה הדירוג הקובע Q2. קשה לנצח מרוצים כשאתה מזנק מהשורה הרביעית. סוזוקי ורינס צריכים למצוא דרך להוציא הקפה מהירה בודדת.
ויניאלס, שניצח באסן העונה, שוב נעלם בתחילתו של המרוץ ולא מצליח למקסם את קצב המרוץ האפשרי שלו מהאימונים. עם מיכל דלק מלא וינילאס מתקשה לפתח מהירות שתאפשר לו להתמודד עם מרקז, וגם עם קוארטררו. מן הסתם, לא ניתן לזנק למרוצים עם חצי מיכל, במיוחד שלאור מגבלת הדלק, האופנועים מסיימים את המרוץ כלמט על אדים.
דגל לדגל, למעט 3 פניות
חורחה לורנזו, שרוכב העונה עבור רפסול-הונדה, עדיין מתקשה לאחר הפציעה בעמוד השדרה באסן. במוטגי לורנזו מזנק מהשורה השביעית ושוב מסיים מחוץ לנקודות. רוכב הונדה נוסף שמשלם את מחיר הפציעה באסן הוא טאקקי נאקגמי, שרוכב עבור קבוצת אידומצ'י LCR. נאקגמי מאריך את חוזהו לעונה נוספת, אבל לא ירכב בשלושת המרוצים האחרונים כשהוא מתאושש מניתוח בכתף. יחליף אותו – באופן מפתיע להונדה יש לומר – יוהאן זרקו, שאיבד את מושב הק.ט.מ שלו למיקה קאליו.
הדיוק של ק.ט.מ נולד בהפתעה בשנת 1994 ליצרנית שעסקה עד אז רק בתחום השטח. מדגם ההיפרמוטו 620 המטורף המקורי ועד לקשת דגמי הנייקד-כביש של היום עברו 25 שנים והרבה נפחים. אנו נסקור כאן את כל האבולוציה של הדוכס, שבכלל לא חשב שיגיע לאן שהגיע.
1994: ק.ט.מ 620 דיוק
הדיוק הראשון של 1994
בימים ההם בק.ט.מ חיו, נשמו ואכלו אך ורק בעולם השטח. מוקד העניין בתחילת שנות ה-90 אצל האוסטרים היו דגמי אנדורו מחוספסים ומוטוקרוס – שתיים וארבע פעימות. אלו האחרונים מונעים דרך מנוע קשוח, מווברץ וחזק מאוד הנושא את שם הקוד LC4 – מנוע סינגל מקורר נוזל בנפח 400 סמ"ק או 620 סמ"ק.
על-מנת להתפתח ולהתרחב, בק.ט.מ נזקקו למשהו שונה, והם היו חייבים להיכנס לעולם הכביש. הדגם הראשון שלהם, שבדגם הקדם-ייצור (פרוטוטייפ) נקרא לא פחות מאשר 'טרמינייטור' ('מחסל'), התבסס על ה-620EGS עם מנוע LC4 בנפח 620 סמ"ק שהפיק כ-50 כ"ס, משקל יבש בסביבות ה-140 ק"ג, גלגלי 17″, חישוקי שפיצים ועיצוב דומה-שונה. השם 'דיוק' נבחר מתוך מספר אפשרויות, ומשתי סיבות: האחת לתת כבוד לרוכב מרוצים אנגלי מצליח, שרכב על-גבי נורטון בשנות ה-50, Geoff Duke – הלוגו המקורי עוצב בהשראתו.הסיבה השנייה והעיקרית הייתה השיוך המלכותי של השם.
וכך נראה הטרמינייטור – האבטיפוס של הדיוק הראשון
הדיוק – כיום דיוק 1 – יוצר במספרים קטנים יחסית ונמכר בצבע שונה בכל שנה: כתום בשנת 1994, שחור בשנת 1995, צהוב ב-96, שוב שחור בשנה שלאחר מכן, וגרסת ה-Last Edition בשנת 1998 – עם מנוע ה-625 סמ"ק לשנה הנ"ל (נחשב ל-640) – בכתום משודרג. שימו לב לרגלית ההתנעה בצד שמאל – סימן ההיכר של ק.ט.מ דאז. מיטיבי הלכת בינינו זוכרים שהדיוק כיכב על-גבי דפי מגזין 'מוטו' דאז עם רצף תמונות משעשע של גב"ב (גיא בן ברק) שעולה עימו לווילי, נשאר עומד על שתי רגליו עת הדיוק ממשיך בכוחות עצמו וננעץ עם הגלגל הקדמי בגדר ההפרדה.
הדיוק של 1995וכאן סכימת הצביעה של 1996
1999 – 2006: ק.ט.מ 640 דיוק 2
הדיוק 2 של 1999 – על בסיס ה-640LC4
זהות הדגם החלה להתגבש לדגם כביש טהור למרות הד.נ.א הברור מדגמי האנדורו. החישוקים הפכו ליצוקים, צמד האגזוזים טיפסו אל מתחת למושב, המזלג התעבה קצת, ומסיכת החזית קיבלה צמד פנסים אליפטיים – האחד מעל לשני. אופנוע מטורלל.
2008 – 2011: ק.ט.מ 690 דיוק 3
הדיוק 3 של 2008 – עם מנוע ה-LC4 690 החדש
עם מנוע חדש לחלוטין (למרות השם הזהה – LC4) שהמשיך לגדול ולהתחזק. ה-LC4 כאן גדל ל-653.7 סמ"ק – למרות שנקרא 690 – וכ-61 כ"ס. הדגם הזה נבנה על פלטפורמת ה-690SM שהוצג שנה לפני, למרות שהעיצוב המשיך באבולוציה הכבישית. מפלט בודד עבר אל מתחת למנוע – בהשראת ה-RC8, והשלדה והמתלים שודרגו לגמרי.
גרסת R קרבית עם מנוע בנפח 690 סמ"ק אמיתיים (654 סמ"ק בגרסה הרגילה) ו-70 כ"ס יצאה בשנת 2010.
דיוק 3 בגרסת ה-R של 2010
2012: ק.ט.מ 690 דיוק 4
הדיוק 4 של 2012
מבוסס בכבדות על דור קודם: השלדה היא אותה שלדת מסבך משולשי פלדה, המנוע הוא אותו LC4 בנפח 690 סמ"ק כפול מצתים כמו בדיוק R של 2010. המתלים והגלגלים זהים, והשינויים היחידים הם בעצם בשלדת הזנב הנמוכה יותר ובעיצוב החדש, המינימליסטי יותר, שמתאים את עצמו לסדרת הדיוקים הנייקדים של ק.ט.מ שהתפתחה לה.
690 דיוק R דור 4.5 של 2016
בדור הרביעי של הדיוק יש לראשונה מסכה עם פנס קדמי בודד במקום עם צמד פנסים עגולים בקונפיגורציות שונות כמו בעבר. מערכת הפליטה עוזבת את הגחון עוברת למקום קונבנציונלי, כמו באופנועי כביש.
בשנת 2016 הדיוק שודרג לגרסת 4.5 עם כ-50% מחלקי המנוע חדשים – כולל גל הארכובה, הבוכנה ומערכת הנעת השסתומים. נוספו שדרוגי אלקטרוניקה ולוח שעונים חדש.
ויש עוד הרבה דגמי דיוק סופר דיוק:
950 / 990 סופר דיוק: בשנת 2003, לצד הצגתו של ה-950 אדוונצ'ר עם מנוע ה-LC8 כפול הצילינדרים, עמד דגם תצוגה לכביש עם אותו המנוע. שנה לאחר מכן, עם מנוע V2 בנפח 999 סמ"ק ו-120 כ"ס, בא לעולם הק.ט.מ 990 סופר דיוק– אופנוע חוליגני והכי לא פוליטיקלי קורקט לאותה תקופה, ועוד פחות PC היה דגם ה-R, שהגיע בשנת 2007 עם 132 כ"ס. אותו תזהו לפי השלדה הכתומה (שמאפיינת בק.ט.מ את כל סדרות ה-R). צמד נייקדים ביצועיסטים פסיכיים עם גנים ק.ט.מ-ים אמיתיים.
ק.ט.מ 990 סופר דיוק – מטורלל (צילום: יריב אלקלעי)
1290 סופר דיוק R: מחליפו של ה-990 סופר דיוק בשנת 2014 היה ה-1290 סופר דיוק R, או בשם החיבה שלו 'החיה' (The Beast) שהתקדם טכנולוגית בצורה אדירה עם בקרות משיכה, אחיזה, בלימה וכדומה, ועם מנוע בנפח 1,301 סמ"ק שמשמש גם את דגמי האדוונצ'ר הגדולים של ק.ט.מ. בימים אלו בק.ט.מ חושפים את גרסה 3.0 של החיה עם קרוב ל-200 כ"ס.
החיה – כאן כדגם 2019 – הדור השני
125 / 200 / 250 / 390 דיוק: בשנת 2011 החלו ק.ט.מ לייצר בהודו (לצד עוד מספר ארצות בדרום אמריקה), יחד עם קונצרן בג'אג', את הדגמים הקטנים שמשלימים את פרוטפוליו משפחת הדיוק. מדובר כאן על מנועי ארבע פעימות, צילינדר אחד ומקוררי נוזל בנפחים השונים. בשנת 2017 הם זכו לשדרוגים ומתיחת פנים שנועדה לחבר את כל משפחת הדיוק מבחינת מראה. דגם ה-200 גדל ל-250 סמ"ק.
הק.ט.מ 390 דיוק של 2017 – דור שני (צילום: בני דויטש)
790 דיוק: לשנת 2018 ק.ט.מ הציגו את הטווין המקבילי בנפח 799 סמ"ק, 103 כ"ס וטכנולוגיה עדכנית. הכינוי שק.ט.מ מייחסת אליו הוא 'הסקלפל' – סכין מנתחים שמאפיינת את ההתנהגות שלו.
ק.ט.מ 790 דיוק (צילום: Sebas Romero)
לשנת 2020 ק.ט.מ משדרגת, מעדכנת ומוסיפה נפח חדש לתפריט – 490 סמ"ק, יחד עם הגדלת נפחו של ה-790 לכיוון ה-890 סמ"ק. משפחת דיוק, משפחה ברוכת ילדים.
האופנוע שבמבחן הוא הדור השלישי של קוואסאקי ורסיס 1000, האדוונצ'ר-תורר הגדול מתוצרת החברה היפנית המזוהה יותר מכל עם הצבע הירוק (אם כי אנחנו קיבלנו למבחן דווקא את סכמת הצביעה השנייה), שאת הגרסה הראשונה חשפה רק לפני 8 שנים ובכך הייתה ליצרנית הגדולה האחרונה להיכנס לאחת הקטגוריות החמות של העשור האחרון.
בבסיסו של הוורסיס 1000 שוכן מנוע 1,043 סמ"ק שנלקח במקור מה-Z1000, שבעצמו קיבל אותו בירושה מאופנוע הסופרבייק של קוואסאקי, הZX-10R- – כמובן לפני שעבר מספר שינויים והתאמות, לרבות הגדלת הנפח. המנוע עצמו כמעט ולא השתנה במהלך האבולוציה של הדגם, למעט שיפורים קלים והתאמות לתקנות יורו המתעדכנות שהלכו והחמירו עם השנים, ואולם השנה מקבל הוורסיס מצערות חשמליות כחלק מהשיפורים שהוכנסו בדגם החדש.
גם השלדה ומערכת המתלים בדגם הבסיס של הוורסיס החדש נותרו כמעט זהים לאלו שבדגם הקודם, אך מערכת הבלימה קיבלה שדרוגים בדמות קליפרים רדיאליים ומשאבת בלם רדיאלית.
לשנת 2019 מקבל הוורסיס 1000 עיצוב חדש, בהשראה ברורה ובהתאמה לליין דגמי הכביש של קוואסאקי, והוא מגיע בשתי גרסאות: הבסיסית, שהיא למעשה הגרסה 'הרגילה' בדומה לזו שהוצעה בעבר, אך נוספו לה מספר שדרוגים משמעותיים מתבקשים: תחילה מערכת בקרת אחיזה בעלת 3 מצבי התערבות ואפשרות כיבוי, כמו כן מערכת ניהול מנוע בעלת 2 מצבים, בקרת שיוט, מערכת ABS חדשה ופנסי LED היקפיים.
בנוסף, מגיע השנה הוורסיס 1000 בגרסת SE (ר"ת Special Edition) המגיעה עם חבילת אבזור מרשימה במיוחד, בדגש על כל מה שקשור לאלקטרוניקה של האופנוע; גולת הכותרת היא מערכת הבולמים הסמי-אקטיבית של שוואה שמקבל דגם ה-SE, ובכך הופך לדגם השני בסך הכל שקוואסאקי מציגה עם בולמים שכאלו – הראשון הוא לא אחר מאשר ה-ZX-10R (וגם שם, רק בדגם ה-SE). בנוסף, הוא מגיע מערכת ניהול אופנוע, מסך TFT צבעוני, פנסי LED חזיתיים הנדלקים בהטיה (כמו ב- H2SX-SE שבחנו לפני שנה), מגני ידיים, משקף גבוה יותר, קוויקשיפטר מקורי (העלאה והורדה) וידיות מחוממות – כשאת השניים האחרונים אפשר לקבל (בתוספת) גם בהזמנה של הדגם הרגיל.
סופר-אדוונצ'ר סופר-טכנולוגי
ביצועים
לאור העובדה שלא הרבה השתנה במנוע של הוורסיס ביחס לשני הדורות הקודמים שלו, לא הופתענו לגלות שהוא גם מתנהג די דומה למה שזכרנו ומספק מכלול תחושות כמעט זהה – המנוע גמיש למדי וסוחב יפה כבר מסל"ד נמוך, ולמרות שמדובר על 4 צילינדרים בשורה, הוא איננו מדרבן את הרוכב לקחת אותו למחוזות הגבוהים של מד הסל"ד ועובד חלק מאוד גם בחצי התחתון של טווח הסל"ד. התמסורת והגיר גם הם עובדים בצורה חלקה ונעימה, יחסי ההעברה תואמים לאופי ולהתנהגות המנוע, והכל 'מנגן' יחד היטב.
הקוויקשיפטר גם הוא עובד היטב בכל הילוך וסל"ד, לא משנה אם זה כלפי מעלה או מטה, אך גילינו קושי מסוים לגרום לו לעבוד אם המצערת לא נמצאת 'במצב הנכון' עבורו – הוא די התעקש שנעלה הילוכים עם גז פתוח, אפילו רק מעט, ונוריד הילוכים עם גז סגור לגמרי. קצת משונה.
בכבישים טכניים הוורסיס מפגין ביצועים לא רעים בכלל ומאפשר קצב רכיבה גבוה, במיוחד במצב רכיבה 'ספורט' (בדגם SE), וזה לא מובן מאליו לאופנוע בעל גובה ומשקל כשל הוורסיס, שבמקרה שלו אי אפשר ממש לומר שבזמן הרכיבה 'המשקל שלו לא מורגש'. עם קרוב ל-260 ק"ג הוורסיס 1000 הוא הכבד ביותר בקטגוריה.
אמנם ההיגוי לא מהיר, אך הוא יציב מאוד בזמן פנייה והאופנוע מרגיש בהחלט 'נטוע' בתוכה, כשגם תיקוני היגוי קטנים תוך כדי לא מפריעים ולא מוציאים את האופנוע משלוותו, כשהכידון הרחב מסייע בביצוע המשימה.
כבד אבל יציב
מגן הרוח המתכוונן, שבדגם ה-SE הוא גבוה יותר ובעל כניסת אוויר במרכזו, עושה עבודה מצוינת בהסטת הרוח מהרוכב, גם כשמדובר ברוכבים גבוהים. קצת תמוהה בעינינו העובדה שהמשקף מתכוונן ידנית ולא חשמלית, אם כי ייאמר לזכותו שבעמידה של כמה שניות ברמזור הצלחנו להגביה אותו די מהר, ואפילו עם יד אחת. ובכל זאת. מה שהפריע לנו קצת יותר זו העובדה שבאופנוע המבחן שכנראה עמד קצת בשמש הישראלית, המשקף השקוף קיבל גוון צהבהב בולט.
הבלמים הקדמיים טובים בסך הכל, אם כי הרגשנו שחסרה להם קצת נשיכה בדיסקים, אך במשיכת בלם החלטית האופנוע מגיב בשלווה, מהדק את הבלימה ולא מפתיע את הרוכב או זורק אותו באלימתו לפנים. הפריעה לנו קצת העובדה שלוקח להם זמן 'להתחמם', כלומר בתחילת נסיעה התגובה הראשונית שלהם קצת חלשה. מהבלם האחורי פחות התלהבנו, בעיקר משום ש-ABS שלו נכנס לפעולה מאוד מוקדם.
לקחנו את הוורסיס גם לשבילי קק"ל בשביל לבחון קצת את יכולות השטח שלו, שכצפוי הן יותר בבחינת כושר עבירוּת גבוה יותר מאופנועי כביש אחרים בעלי צמד גלגלי "17 במידות ספורטיביות. אף על פי כן, כאשר מעבירים את מצב הרכיבה ל'גשם', בוחרים במצב מתלים 'רך' ומפחיתים / מבטלים את התערבות בקרת האחיזה – הוורסיס הופך לידידותי הרבה יותר גם על מצעי כורכר או חול קצת פחות מהודקים.
לא באמת לשטח
איך זה מרגיש?
כמו סופר-אדוונצ'ר מודרני. כזה שעומד בשורה אחת עם המתחרים הבולטים מאירופה, ומשאיר את שאר החברים מיפן קצת מאחור. בקוואסאקי הסירו את הכפפות והלכו הפעם כמעט עם כל מה שיש להם, והכוונה היא לדגם ה-SE שעליו רכבנו במבחן.
מעבר למראה המעודכן עם פנסי ההטיה בחזית, שמשווים לוורסיס מראה יוקרתי בנוסף על היותם יעילים מאוד בתנאי דרך חשוכים, ה'בלינג' של מחממי הידיות ומגני הידיים ומסך ה-TFT הצבעוני שעושה גם הוא רושם מוצלח, הסיפור האמיתי מאחורי הוורסיס SE החדש הוא מחשב ניהול האופנוע והבולמים הסמי-אקטיביים.
הוורסיס 1000 בבסיסו הוא אופנוע יעיל ונוח, מילולית – נוח לרכיבה, עם מושב גבוה ורחב שאמנם מקשה טיפה להגיע לרצפה עם שתי רגליים, אך בהחלט מאפשר לגמוע איתו גם 200 ק"מ ויותר ללא עצירה. את זה כבר ידענו על הדגם הקודם, אבל ברגע שנכנסה האלקטרוניקה המתקדמת לתמונה – הוורסיס הפך להיות מכונת רכיבה משוכללת הרבה יותר.
הרוכב יכול לבחור בין מצבים מוגדרים מראש – גשם, כביש או ספורט, או לחלופין לבחור במצב מותאם אישית, שם הוא שולט כמעט בכל פרמטר דרך תפריט ניהול האופנוע במסך ה-TFT; כך למשל ניתן לבחור בכוח המנוע (מלא = 100%, נמוך = 75%) ומצב המתלים, כשגם כאן ישנה אפשרות בחירה בין 3 מצבים מוגדרים מראש (קשה, בינוני, רך) או כוונון פרטני של שיכוך הכיווץ ושיכוך ההחזרה בכל בולם בנפרד. בנוסף, ניתן לבחור בין מספר אפשרויות של עומס (רוכב, מורכב וציוד) כדי להתאים את עומס הקפיץ בבולם האחורי בצורה ממוחשבת. רק את עומס הקפיץ בבולם הקדמי יש לכוון באופן ידני, במידת הצורך.
נוחות גבוהה ומיגון רוח מעולה
כשכל זה מתחבר לבולמים הסמי-אקטיביים (דגם SE), התוצאה היא אופנוע ש'מגהץ' כמעט כל כביש בכל מצב, דבר שהופך את הרכיבה לחלקה מאוד, אך גם לקלה פיזית – כל מי שרוכב על אופנוע יודע כמה שרכיבה בדרכים משובשות יכולה לעייף את הגוף שסופג בעצמו את מה שהאופנוע מעביר לו. אז בוורסיס 1000SE זה לא המצב, וגם רכיבה של כמה מאות קילומטרים ביום הסתיימה ללא תחושות שכאלו.
תחילה כל ההתעסקות והשליטה בתפריטים דרך הכידון הייתה קצת מסורבלת ולא אינטואיטיבית, אך ככל שרכבנו עליו יותר כך למדנו לעשות שימוש יותר יעיל ביכולות הללו, כמו להעביר בין מצבי רכיבה ולכייל את האפשרויות השונות לצרכינו. את רוב השינויים יש לעשות בזמן שהאופנוע עומד במקום, אך דבר אחד נראה לנו מעט משונה, וזה העובדה שבכדי לברור בין מצבי הרכיבה יש לסגור את המצערת בזמן רכיבה, בזמן שבמערכות דומות נהוג לאפשר לבחור בכל מצב, ורק בסגירת הגז השינוי נכנס לתוקף.
מן העבר השני, לאורך כל המבחן היה חסר לנו פידבק ברור מהאספלט שתחתינו. תחילה חשבנו שהדבר נובע מצמיגי הברידג'סטון T31 המקוריים שכבר עברו כמה אלפי קילומטרים לפני שקיבלנו את אופנוע המבחן, אך כשעברנו לשבילים כבר הבנו שמה ש'משטח' את הקרקע – 'משטח' גם את התחושה… אליה וקוץ בה.
איכות החומרים וההרכבה ברובם גבוהים מאוד כמו שאנחנו מורגלים מקוואסאקי, ולמעט המשקף באופנוע המבחן הספציפי שלנו, בשאר האופנוע לא נמצא שום דופי, על אף שכבר הספיק לצבור קילומטרז' נאה, שאליו תרמנו גם אנחנו עוד כמה מאות קילומטרים שבהם צריכת הדלק של הוורסיס הייתה כ-16 ק"מ לליטר.
מסתכל לאירופאים בלבן של העיניים
סיכום ועלויות
הקוואסאקי ורסיס 1000 החדש הוא שדרוג משמעותי ביחס לדור הקודם, בעיקר בתפיסה של קוואסאקי לגבי חשיבות קטגוריות הסופר-תוררים / סופר-אדוונצ'רים, ובדגש על הפיכת הוורסיס למתמודד לגיטימי אל מול האופוזיציה בכלל, וזו שמגיעה מאירופה בפרט.
אמנם החזות המעודכנת מודרנית ומרשימה, לא מדובר פה בסתם עוד מתיחת פנים קוסמטית שנועדה לעורר עניין, אלא בדגם שמביא עימו חידושים טכנולוגיים, שהחשובים שבהם נמצאים בגרסת ה-SE, איתה בקוואסאקי כבר עושים שינוי של ממש – טכנולוגיה בשירות הרוכב, כזו שהיצרניות האירופאיות המובילות מציעות כבר כמה שנים, עכשיו באופנוע יפני.
התוצאה היא אופנוע נוח מאוד לרכיבות ארוכות, בעל כושר נשיאה גבוה ויכולות כביש משובחות כמעט בכל תנאי הדרך, בין אם אתם פרשים בודדים או רוכבים בזוג.
במחיר של כ-90 אלף ש"ח הוורסיס 1000 הרגיל מתחרה בעיקר בסוזוקי וי-סטרום 1000, בימאהה טרייסר 900 ובקטמ אדוונצ'ר 1090, והוא נמצא במקום טוב באמצע.
גרסת ה-SE לעומת זאת מתחרה כבר במגרש של הגדולים מאירופה כשווה בין שווים, כשהיא מציעה כמעט את כל מה שיש להם להציע, אך במחיר נמוך מרובם, לעתים נמוך משמעותית. במחיר של כ-110 אלף ש"ח, היא מהווה אופציה אטרקטיבית במיוחד למי שמחפש סופר-אדוונצ'ר יעיל, נוח ועמוס בשפע של טכנולוגיה מתקדמת.
נתונים טכניים: מנוע טווין מקבילי 360 מעלות, 465 סמ"ק, 41 כ"ס ב-6,750 סל"ד, 4.3 קג"מ ב-6,250 סל"ד, הזרקת דלק, קירור נוזל 8 שסתומים, DOHC, תמסורת וריאטור עם קלאץ' רב-דיסקי רטוב, הינע סופי שרשרת, שלדת מסבך משולשי פלדה, מזלג טלסקופי 41 מ"מ, מהלך 130 מ"מ, זרוע אלומיניום עם מערכת לינקים פרוגרסיבית ובולם יחיד בעל כיוון עומס קפיץ, 2 דיסקים קדמיים 275 מ"מ עם קליפרים רדיאליים, דיסק אחורי 275 מ"מ, מערכת ABS קונטיננטל, אורך 2,190 מ"מ, בסיס גלגלים 1,543 מ"מ, גובה מושב 795 מ"מ, מיכל דלק 12.5 ל', משקל 223 ק"ג, צמיגים 120/70R15, 160/60R15
מה זה?
הסאן-יאנג MAXSYM TL הוא הנציג החדש של סאן-יאנג הטייוואנית לקטגוריית המקסי-סקוטרים הספורטיביים, כשהוא מיועד להתחרות בימאהה טימקס ובקימקו AK550. הוא הוצג בתערוכת מילאנו 2017, וכעת הוא מגיע לייצור ולשיווק בגרסה סופית.
בסאן-יאנג בחרו לתקוף את הקטגוריה מלמטה, להציע מפרט פחות עשיר ויוקרתי משל צמד המתחרים – כמעט בכל אספקט – ועל-ידי כך להגיע למחיר רכישה נמוך יותר.
כך למשל המנוע – טווין מקבילי בנפח 465 סמ"ק – מפיק כ-41 כ"ס (30 קילוואט), והוא קטן משל צמד המתחרים גם בנפח המנוע וגם בהספק ובמומנט. אגב, זו הפעם הראשונה שבסאן-יאנג מייצרים מנוע טווין, שכן עד היום הם ייצרו מנועי סינגל בלבד. המנוע במקסים TL הוא כאמור טווין מקבילי, כשבין צמד הבוכנות יש הפרש של 360 מעלות. המשמעות היא ששתי הבוכנות עולות ויורדות יחד, אולם מבחינת המחזור הן ב-360 מעלות הפרש (כשבוכנה מס' 1 נמצאת למשל במהלך עבודה, השנייה נמצאת במהלך יניקה).
סידור כזה של המנוע – כמו בימאהה טימקס – יוצר תחושה וסאונד מחוספסים ונעימים. יחד עם זאת, סידור כזה יוצר ויברציות, ולכן הותקנה בוכנה שלישית, אחורית, שמשמשת כבוכנה מאזנת. גם הסידור הזה זהה לחלוטין לטימקס.
סאן-יאנג MAXSYM TL
עוד סידור שזהה לטימקס הוא הקלאץ' הרב-דיסקי הרטוב, שנמצא בתוך יחידת הווריאטור, אולם כאן במקסים TL ההינע הסופי מתבצע בעזרת שרשרת וגלגלי שיניים.
המנוע יושב במרכזה של שלדת מסבך משולשי פלדה בתצורת יהלום, וחלוקת המשקל עומדת על 50/50, כש-111 ק"ג יושבים על הגלגל הקדמי ו-112 ק"ג על האחורי. הזרוע האחורית מאלומיניום, ומחובר אליה – דרך מערכת לינקים פרוגרסיבית – בולם אחורי בעל מיכל גז חיצוני וכיוון עומס קפיץ. מלפנים יש צמד משולשי היגוי וצמד בולמים הפוכים בקוטר 41 מ"מ – לא מתכווננים. גם כאן הסידור דומה מאוד לצמד המתחרים, אבל בעיקר מרמז על היכולות הספורטיביות של המקסים TL.
העיצוב של המקסים TL יותר ממזכיר את הטימקס של הדור הקודם, ולא בכדי. בסאן-יאנג רצו ליצור קורלציה לטימקס, ועיצוב שנשען על דגם פופולרי זה דבר שמקובל אצל יצרניות מהמזרח.
מבחינת אבזור, למקסים TL מערכת ABS של קונטיננטל (לא ניתנת לניתוק), פנסי LED היקפיים, כולל 4 רפלקטורים בפנסים הראשיים ומאותתי LED, וכן מסך TFT צבעוני בגודל "4.5 , המתחלף בין 4 תצוגות ו-3 גוונים. לא תמצאו פה מצבי ניהול מנוע שונים, לא בקרת אחיזה, לא מפתח קירבה, ולא את שאר האבזור העשיר של צמד המתחרים. כל אלו באים לידי ביטוי במחיר, שעומד על 50 אלף ש"ח.
המקסי-סקוטר החדש של סאן-יאנג – ב-3 צבעים
ביצועים
בואו נתחיל דווקא בהתנהגות הדינמית, שכן היא הרשימה אותנו מאוד. בסאן-יאנג הצליחו לייצר כבר על המכה הראשונה מקסי-סקוטר מאוזן בעל התנהגות דינמית מעולה בכל אספקט, וזה לחלוטין לא מובן מאליו, שכן לחברה הטייוואנית יש אפס ניסיון במבנה של מקסי-סקוטר עם שלדת יהלום, מנוע בתוכה, ומערכת מתלים שלקוחה מעולם האופנועים – עם זרוע אחורית ובולם בעל מערכת לינקים מאחור, ומזלג בשרני מלפנים שמחובר לצמד משולשי היגוי. עד היום כל דגמי החברה היו במבנה מסורתי של קטנועים – עם מזלג פשוט מלפנים המחובר למשולש בודד, ועם מנוע ויחידת וריאטור המשמשים כמתלה אחורי ומחוברים לשלדה עם צמד בולמים.
במה ההתנהגות באה לידי ביטוי? ובכן, בראש ובראשונה ביציבות. המקסים TL הוא כלי יציב מאוד – גם בקו ישר וגם על הצד, וזה נובע גם מחלוקת המשקל המאוזנת. בתוך הפנייה למשל – בין אם מהירה ובין אם איטית – המקסים לא מתנדנד בכלל, יושב מעולה על המתלים, נותן תחושה של קטר על מסילה ומייצר רדיוס אחיד ומושלם. מרשים ביותר!
ההיגוי חד, מדויק וזריז במונחים של מקסי-סקוטרים, ומערכת המתלים מציעה פשרה מצוינת בין ספיגה ונוחות לבין קשיחות ויכולות ספורטיביות. כך למשל, על כבישים משובשים שבהם רכבנו המקסים TL ספג לא רע בכלל, ומאידך בקטעים הטכניים המפותלים הוא הציע יכולות שלדה ומתלים ספורטיביות למהדרין, וכאמור מפתיעות. עבודה יפה מאוד של מהנדסי סאן-יאנג.
מערכת הבלמים טובה מאוד גם היא, כשיש שפע של עוצמה ורגש – במיוחד מלפנים. נציין שצמד מנופי הבלם מתכווננים ל-4 מצבים כל אחד, וכן שמערכת ה-ABS נוטה להיכנס לפעולה מהר מדי בגלגל האחורי כשבולמים חזק מאוד. אנחנו חיים עם זה בשלום.
התנהגות דינמית מעולה ומאוזנת
ועכשיו למנוע, שכן גם הוא מסקרן מאוד. פתיחת מצערת חזקה מעמידה תזיז את המקסים TL תחילה בהססנות, אולם אחרי שיאסוף כמה קמ"שים הווריאטור יתאפס על עצמו והתאוצה תהיה החלטית, ואפילו חזקה בהתחשב בנפח המנוע. את ההססנות הזו של שתי השניות הראשונות יצטרכו לפתור בסאן-יאנג, כשסביר להניח שמדובר בכיול וריאטור.
המנוע עצמו גמיש למדי, אם כי ההספק לא גבוה – כאמור 41 כ"ס. ההספק הזה יאיץ את המקסים TL יפה יד סביב 160 קמ"ש, והוא ימשיך לאסוף מהירות עד 166 קמ"ש על התצוגה, שהם 153.5 קמ"ש במדידת GPS שערכנו. המהירות הנוחה בכבישים מהירים עמדה על סביב 140 קמ"ש, וגם קצת יותר.
אהבנו במיוחד את הסאונד המחוספס ואת מכלול התחושות של המנוע, וזאת למרות מערכת הפליטה החנוקה העומדת בתקנות יורו 5. אין לנו ספק שמערכת פליטה חלופית ומשוחררת תעשה לנוע הזה נעים מאוד, וכי יש לו פוטנציאל גבוה.
לסיכום הפרק נשבח את ההתנהגות הדינמית של המקסים TL על כל רבדיה, ואת המנוע המצוין, שלמעט הססנות בפתיחה מעמידה הוא מעולה בהתחשב בנפח.
התנהגות דינמית מעולה; מנוע מחוספס, גמיש ומהנה
איך זה מרגיש?
תנוחת הרכיבה מזכירה מאוד את הטימקס, אם כי סביבת הרוכב צרה משמעותית והתחושה המתקבלת היא של כלי קטן יותר מצמד המתחרים. המושב נוח למדי, במיוחד אם לוקחים את הישבן אחורנית עד לכרית המשענת, והוא לא גבוה מדי כך שניתן להגיע עם הרגליים בקלות לקרקע. לרכיבה ספורטיבית ניתן לזוז קצת קדימה ולהעביר משקל אל הגלגל הקדמי, וגם לזה יש מקום. אהבנו את צמד המראות המתקפלות היוצאות מהחזית למרחק רב ומאפשרות שדה-ראייה מצוין אחורנית.
מיגון הרוח טוב למדי בהסטת הרוח אל מעבר לקסדה – במיוחד אם רוכנים מעט קדימה. המשקף, אגב, מתכוונן ל-2 מצבים, אולם זה נעשה על-ידי פירוק 4 ברגים והצבת המשקף על תושבת אחרת. פחות אהבנו.
מה שכן אהבנו זה את רגלית הצד, שבהורדתה מופעל בלם החניה – פתרון מצוין למי שמניח את הכלי על רגלית צד. יש כמובן גם רגלית אמצע הקלה מאוד לתפעול. עוד בתפעול – מפתח ההצתה פותח את כיסוי הפלסטיק של מיכל הדלק, הממוקם בין רגלי הרוכב בחלק הקדמי של המושב, והמושב עצמו נפתח מכפתור חשמלי שנמצא בצמוד למתג ההצתה, כשניתן לפתוח אותו רק כאשר הסוויץ' פתוח.
ניסיון ראשון מוצלח של סאן-יאנג
מתחת למושב תמצאו נפח תא מטען מכובד ביותר שמכיל בקלות כל קסדה – כולל מלאה, גם אם היא גדולה – ועוד יישאר מקום לתיק קטן. יפה מאוד כשמדובר במקסי-סקוטר ספורטיבי. מלפנים יש צמד תאים לא ננעלים – השמאלי קטן למדי, והימני גדול יותר, יכיל טלפון סלולרי בכל גודל, ומצויד בשקע USB לטעינה.
מבחינת איכות חומרים, איכות הרכבה וגימור, נראה שבסאן-יאנג עשו עבודה טובה למדי – טובה יותר מהסטנדרט המקובל אצל החברה הטייוואנית. הפלסטיקה נותנת תחושה טובה, אין קירקושים או רעידות, הצביעה טובה, והגימור טוב גם הוא. הביקורת היחידה שלנו בנושא נמצאת בסביבת הרוכב, שיכולה הייתה להיות מושקעת יותר. כך למשל, את הכידון מכסה פלסטיק מעוצב, אבל הוא מסתיים לקראת משאבות הבלם וחושף את הכידון השחור מתחתיו. עוד קצת השקעה והציון פה היה מושלם, אם כי בסך הכל האיכות הכללית טובה למדי, וכאמור טובה יתר מהמקובל בסאן-יאנג.
תמורה טובה למחיר
סיכום ועלויות
בסאן-יאנג עשו צעד חכם כשבחרו לתקוף את הקטגוריה מלמטה – עם כלי בעל מפרט נמוך יותר משל הימאהה טימקס ושל הקימקו AK550, ומשתי סיבות: הראשונה היא כדי להגיע לפלח שוק שעד היום חלם על מקסי-סקוטר ספורטיבי, אבל צמד הגדולים היו יקרים לו מדי או שנאלץ לרכוש כלי משומש. השנייה היא שזהו הניסיון הראשון שלהם לייצר כלי בתצורה כזו (מנוע טווין, שלדת יהלום, מנוע במרכז השלדה, מערכת מתלים 'אופנוענית'), ובניסיון הראשון עדיף להגיע צנועים.
ושמעו, הצליח להם על הניסיון הראשון, כשהמקסים TL קולע בדיוק למטרה שלשמה הוא נבנה ופוגע בול בפוני. הוא מצליח להוות אלטרנטיבה זולה יותר למקסי-סקוטר ספורטיבי, עם פחות אבזור ופחות כוח, אולם יחד עם זאת להוות כלי איכותי, ביצועיסט ומאוזן.
המקסים TL מציע מנוע טווין גמיש (אם כי היינו שמחים לעוד כוח – למשל עד מגבלת קטגוריית הרישוי A1, כלומר 47.6 כ"ס), שגם מחוספס ומציע סאונד מהנה, ומעבר להכל הוא מציע מכלולי שלדה איכותיים למדי ותכנון הנדסי נכון שיוצר מכונה ספורטיבית, נוחה ומאוזנת, בעלת ביצועים טובים בכביש המפותל.
בסאן-יאנג התמקדו במה שחשוב והורידו את האקסטרות שמייקרות את הכלי (מפתח קירבה, בקרת אחיזה שכנראה תגיע בקרוב, מצבי ניהול מנוע וכו'), והשורה התחתונה היא מקסי-סקוטר שאמנם קטן יותר ממתחריו בגודל הפיזי ובמנוע ומאובזר פחות, אבל גם עולה פחות. בעבור 50 אלף ש"ח על הכביש מדובר בעינינו בעסקה טובה ובתמורה טובה למחיר, וכאמור באלטרנטיבה מצוינת למקסי-סקוטר ספורטיבי. עבודה יפה של סאן-יאנג.
הכותב היה אורח של חברת סאן-יאנג בהשקה העולמית בפורטוגל.
