בתערוכת טוקיו שתיפתח ב-23 באוקטובר יוצגו שלושה קטנועים חדשים מבית ימאהה – כולם חשמליים.
הקטנוע הראשון הוא הימאהה E01 (בתמונה בראש הידיעה), שכרגע נראה שיישאר כדגם קונספט ותצוגה. ה-E01 מקביל לקטנוע בעירה פנימית בנפח 125 סמ"ק, אם כי בימאהה עובדים דרכו על עניין הטעינה המהירה. העיצוב החיצוני, שמוגדר ספורטיבי לפי ימאהה, יהיה בסיס לסדרת דגמים עתידיים של ימאהה בסגמנטים שונים.
ימאהה E02 – קונספט בלבד
הדגם השני, שגם כן יישאר בגבולות התצוגה כרגע הוא הימאהה E02. הוא יכנס לקטגוריית ה-50 סמ"ק עם ממדים קטנים יותר, ומספרי תפוקה שטרם פורסמו אך רלוונטיים לקטגוריה הקטנה. הסוללות בדגם זה מוגדרות כנשלפות, שיאפשרו החלפה של סוללה בסוללה – יתרון רלוונטי בתחום השליחויות לדוגמה.
ימאהה E-Vino – יגיע לייצור
נסיים עם הימאהה E-Vino שיגיע לייצור סדרתי. מדובר כאן על קטנוע קטן המקביל ל-50 סמ"ק בעיצוב רטרו שגרתי יחסית ועם גלגלים קטנים. הסוללה החשמלית מגיעה עם אפשרות להטענה מהירה – כנראה בתוספת תשלום – ואפשרות לתוספת כוח ('בוסט'), למשל בעליות. אין כרגע נתונים נוספים.
בב.מ.וו עבדו קשה על המגה-קרוזר הגדול והחדש שלהם. בתחילה חשפו ודיברו רק על המנוע – עוד לפני שדובר על האופנוע עצמו. המנוע – בוקסר שטוח ומקורר אוויר, שני צילינדרים, בנפח של 1,800 סמ"ק – קיבל את הבמה כשמספר סדנאות בעולם קיבלו את המפתחות ומזומנים מהגרמנים כדי לתת את הפרשנות שלהם לשם הקוד R18.
בשלב הראשון בב.מ.וו נתנו את המנוע לסדנה יפנית בשם CUSTOM WORKS ZON, שבנו דגם קונספט מרהיב בשם R-18. לאחר מכן נחשפה הפרשנות של סדנה אמריקאית בשם REVIVAL CYCLES, שבנו שלדה מרהיבה מטיטניום – כלוב ציפורים שמה – סביב המנוע. השלב השלישי הגיע בחגיגות 90 שנה לתערוכה האיטלקית Concorso d’Eleganza, שם הציגה סדנה שבדית בשם Unique CustomCycles את הפרשנות שלה לעטיפה שתגיע עם המנוע המדובר.
עכשיו, כשבועיים לפני החשיפה הרשמית, צילם אזרח זריז שני דגמים של הקרוזר בנסיעת מבחן בין צרפת לאיטליה. העיצוב הוא קרוזרי קלאסי עם גוף נמוך ורחב, דגם אחד מגיע עם פנס עגול מרכזי, ואילו נוסף מצרף עוד שניים קטנים ותיקי אוכף שסביר שיוצעו כתוספות. קרוב לוודאי שבשלב הראשון ייקרא הדגם R18 Pure, ואחריו יוצגו גרסאות נוספות – בדומה למה שעשתה ב.מ.וו עם ה-R nine T.
הב.מ.וו R18 החדש יוצג בתערוכת מילאנו בתחילת נובמבר. נעדכן כמובן משם.
דגם הנייקד בינוני של ב.מ.וו, ה-F900R מקבל עיצוב חדש ומכלולים חדשים לשנת 2020, וייחשף בתערוכת מילאנו לצד F900XR חדש.
ה-F900R, הנייקד הבינוני של ב.מ.וו מסדרת ה-F בעלת מנוע הטווין המקבילי, יחליף את ה-F800R שהוצג בשנת 2017. כמו אחיו לפלטפורמה שחודש בשנה שעברה – דגם האדוונצ'ר ה-F850GS – הוא ישדרג את אותו המנוע בנפח 853 סמ"ק ו-90 כ"ס של אחיו האדוונצ'רי (95 כ"ס באירופה) ויגדל מעט בנפח, בהספק ובמומנט.
בתמונות שהודלפו, שמקורם ממשרד הפטנטים בברזיל, רואים שהבימר מתחדש בתחום השלדה, זרוע אחורית, מנוע כמובן ועיצוב – שמקבל השראה גדולה מה-R1250R. סביר להניח שלוח המחוונים יתאים את עצמו לחדשים של ב.מ.וו, כמו כן כל האלקטרוניקה הקשורה בבטיחות ושליטה. הבדל מאוד משמעותי מהדגם הקודם הוא עיצובו ומיקומו של דוד הפליטה, שבשונה מרוח הימים דווקא מקבל גרסה מוקטנת מעבר. נראה אם כך יהיה בגרסה הסופית.
מוטו מוריני, החברה האיטלקית שמתבססת על פלטפורמה אחת עם מנוע 1,200 סמ"ק אשר משרת מספר דגמים, תציג דגמים חדשים לגמרי בנפחי ביניים בתערוכת מילאנו הקרובה.
מוטו מוריני הוא שם עבר ותיק, ששורשיו הולכים אחורנית עד לשנת 1937. החברה עברה לא מעט גלגולים, סגירות מפעל והחלפות בעלים, ואופנועיה אף נמכרו בישראל אי-שם בשנות ה-80 של המאה הקודמת. כיום החברה מציעה מספר דגמים בקטגוריות הנייקד, סקרמבלר, ספורט ואדוונצ'ר-תיור, וכולם נראים מצוין, מעוצבים למשעי, וכאמור מונעים על בסיס אותו המנוע.
המנוע המדובר הוא וי-טווין בנפח 1,187 סמ"ק עם 87° בין הצילינדרים. במוטו מוריני, כאמור, משתמשים בפלטפורמה מודולרית שמשמשת את כל דגמיה ומאפשרת להתאים את המנוע לכל הדגמים ושימושים. החברה מתגאה בכך שכל הייצור מתבסס על המפעל באיטליה ומתבצע בעבודת יד.
על-פי ההערכות, בתערוכת מילאנו הקרובה – שתתקיים בתחילת חודש נובמבר – מוטו מוריני תציג סדרת דגמים בנפח קטן יותר, ככל הנראה 800-600 סמ"ק. גם כאן יישמר אותו הרעיון של פלטפורמה אחת ומנוע אחד שישמשו מספר דגמים. נעדכן כמובן ברגע שמוטו מוריני יציגו את הדגמים החדשים, ולבינתיים קבלו את הטיזר לאדוונצ'ר חדש (בתמונה בראש הידיעה), וכן תמונות של דגמים קיימים על בסיס מנוע ה-1,200 סמ"ק.
איטלג'ט, יצרנית הקטנועים הבוטיקית מאיטליה, מחזירה לחיים את הדראגסטר המגניב / מוזר / ייחודי שלה בנפחים 125, 150 ו-200 סמ"ק.
איטלג'ט הוא מפעל איטלקי הפועל מסוף שנות החמישים של המאה הקודמת ומפתיע מפעם לפעם עם אופנועי מרוץ קטנים או קטנועי ספורט מעניינים כמו הדראגסטר, שיצא במקור אי-שם בסוף שנות ה-90. היה גם ניסיון להביאו לישראל לתקופה.
איטלג'ט דראגסטר גרסת 2020 – יוצג במילאנו
לקראת תערוכת מילאנו הקרובה הודיעו באיטלג'ט – תחת הכותרת "!We are not joking" – שהדראגסטר יוצג מחדש. יחידת ההנעה היא מנוע ארבע פעימות מקורר נוזל בנפח 125 סמ"ק עם 14.9 כ"ס על משקל כללי של 108 ק"ג, או 150 סמ"ק שנתוניו טרם פורסמו אך הגיוני שיהיו בדיוק באמצע, ו-200 סמ"ק עם 19.8 כ"ס ו-112 ק"ג משקל כללי. התמסורת היא רציפה (CVT – וריאטור).
המראה הוא בהחלט ייחודי, עם שלדת צינורות פלדה חשופה בחלקה, ומתלה קדמי לא קונבנציונלי עם ציר היגוי הנפרד ממערכת הבולמים הקדמית – I.S.S (ר"ת Independent Steering System) – שמקבילה בזווית שלה לקרקע. לטענת איטלג'ט, סידור זה מאפשר לנטרל את השפעת הכביש על ההיגוי. המזלג, אגב, מגיע עם אפשרויות כוונון.
הקטנוע יוצג כאמור בתחילת נובמבר בתערוכת מילאנו, ואז גם ייחשפו המחירים באירופה.
ימאהה מציגה MT-125 חדש לשנת 2020. אופנוע הנייקד הקטן, המיועד לצעירים עם רישיון נהיגה A2 (באירופה A1), מקבל עדכון מקיף לשנת הדגם הקרובה ברוח אחיו הגדולים ואת המכלולים השווים מאחיו הספורטיבי – ה-YZF-R125.
ימאהה MT-125 חדש ל-2020
משפחת דגמי הנייקד-ספורט של ימאהה – ה-MT – נולדה עם ה-MT-09 בשנת 2013. כיום המשפחה מציעה דגמים מ-125 סמ"ק ועד ל-MT-10 בנפח 1,000 סמ"ק, כולל ה-MT-03 החדש לשנת 2020, וכמובן ה-MT-07 וה-MT-09 הפופולריים. בימאהה מעדכנים את הדגם הקטן, שמקבל את העיצוב החדש של כל אחיו הגדולים עם פנסי ה-LED ואת כל המכלולים הטובים מהימאהה YZF-R125, שחודש לשנת 2019.
המנוע מקבל מערכת תזמון שסתומים משתנה VVA (ר"ת Variable Valve Actuation). ההספק המקסימלי נשאר כמובן 11 קילוואט (כ-14.9 כ"ס) – המקסימום המותר לקטגוריית A2. לפי ימאהה, תזמון השסתומים המשתנה משפר את יעילות הבעירה בתחום סל"ד גדול ומרחיב את טווח הכוח הזמין של המנוע, וכמו כן משפר את תצרוכת הדלק. בנוסף, מערכת הזרקה חדשה עם גוף מצערת גדול יותר. עוד בגזרת המנוע והעברת הכוח, כמו לאחיו ספורטיבי – קלאץ' מחליק וקל יותר לתפעול.
https://www.youtube.com/watch?v=bSn3mIYEWsE
בתחום השלדה ומכלוליה, בימאהה מצהירים על שלדת דלתאבוקס חדשה בעלת גאומטרייה משופרת, שאליה מחוברת זרוע אחורית חדשה מאלומיניום. הבולמים הקדמיים הפוכים בקוטר 41 מ"מ עם מהלך של 130 מ"מ. הצמיג האחורי ברוחב 140 מ"מ, ויש גם שיפור במערכת הבלמים עם דיסק קדמי בקוטר 292 מ"מ.
הפלסטיקה והארגונומיה חדשים גם הם. יש מיכל דלק חדש בנפח 10 ליטרים (11 ליטרים ל-R125), וכל עבודת הגוף עוצבה בהשראת אחיו הגדולים למשפחת ה-MT.
הימאהה MT-125 צפוי להגיע לשווקים האירופאיים בסוף 2019. שווה להיות בן 16 בימים אלו.
הכניסה למוזיאון ניקוליס בעיירה האיטלקית ורונה לא מרמזת על העושר האצור מאחורי קירות הזכוכית. מבנה מלוטש והייטקי – כל כך שונה מכל האטרקציות הממוסחרות באזור המתויר של אזור אגם גארדה-ורונה-ונציה. באמצע אוגוסט, שיא עונת התיירות, החניה (ללא תשלום) הייתה ריקה. בדיקה באתר מראה שהמקום אמור להיות פתוח. הוא באמת פתוח, רק שאחרי הדוחק והצפיפות שמלווים את שיא עונת התיירות בצפון איטליה, האווירה במוזיאון מרגישה כמו פאטה מורגנה. שקט, רגוע, ממוזג ובלי תיירים.
כבר בכניסה הלב מתרחב והריאות מתמלאות. לא יודע מה הכה בי יותר – המזגן או שורת המכונות המוטוריות שיוצרו כשמחוג השנים עוד היה על 18. מכונות צרפתיות כמו הDarracp Phaeton 1898- עם 5 כ"ס, ה-Aventure מ-1882 שבכלל היו לה פדלים ולא מנוע בעירה פנימית, ואבי אבות האופנועים – תלת אופן בשםDe Dion Bouton עם מנוע צילינדר בודד שהפיק 2.75 כ"ס ומהירות סופית של 50 קמ"ש שהיו, אני מאמין, עוצרי נשימה ב-1898.
המוזיאון של ניקוליס, על ארבע הקומות שלו, מכיל כמות בלתי הגיונית של מוטוריקה על כל גווניה. מכוניות ואופנועים נדירים, במצב 'לא ראה שטח', עם פירוט קצר שמתאר כל מוצג. כמעט הכל איטלקי, כשפה ושם השתרבבו להן מכונות משאר העולם.
מביני עניין (לצערי אני לא כזה…) ימצאו במקום כמה תכשיטים שלא תראו בשום מקום אחר כמו ה-Motrice Pia – מנוע הבנזין הראשון שנרשם כפטנט על ידי אנריקו ברנדיני ב-1882, או איזוטה פרנצ'יני 1929 ששווה מיליונים, ולנצ'יה אסטורה 1000 מיגלה שנבנתה במיוחד עבור נהג המרוצים האגדי לואיג'י וילורוסי.
בקומת האופנועים ציר הזמן של התצוגה מתקצר. יש כמה כלים בודדים, בעיקר של מותג פיג'ו, מהעשור הראשון של 1900. אבל עם שרשרת הינע עשויה עץ, המרחק בין אופניים לאופנועים לא היה גדול. שנות ה-20 התחילו להיות מעניינות יותר עם תצוגה אבולוציונית של מוטוגוצי, בנלי, דוקאטי, בימוטה, FB מונדיאל, ג'ילרה ועוד מספר יצרנים קטנים שנבלעו בין דפי ההיסטוריה.
האופנועים מסודרים זה לצד זה בסדר כרונולוגי, וממש ניתן לראות איך משנה לשנה התפתחו המנועים, השלדות והמתלים. חוויה מדהימה עבור חובבים, חוויה מיסטית עבור אלו שגם מבינים במכניקה ומסוגלים 'לקרוא' ולהבין את ההנדסה שמאחורי המוצר.
גם לתרבות האופניים יש מקום של כבוד – כל האבולוציה של האופניים פרושה בפני המבקרים, החל מאופני עץ שנראים כמו מאובן, דרך האופניים המוזרים עם הגלגל הגדול מלפנים, ועד לראשית אופני הכביש המודרניים.
איטליה היא גן עדן לחובבי מוטוריקה ומכניקה. המותגים הנחשקים ביותר בעולם נולדו בה, ולכל אחד מהם יש מורשת, מוזיאונים ותצוגות מרהיבות. מה שיפה ומיוחד במוזיאון של ניקוליס הוא העושר הרוחבי. לצד המכוניות והאופנועים מכל מגוון המותגים האיטלקיים, תמצאו מאות הגאים של נהגי פורמולה, מהגאי עץ ועד ההגאים המודרניים מרובי הכפתורים (מדהים לראות את ההתקדמות ההנדסית רק בזה..), מאות פנסים, לוחות שעונים ואף מנועי מטוסים, לצד מצלמות, תיבות נגינה, טלסקופים ועוד.
ארבע קומות המוזיאון דחוסות בכל טוב, הכל נראה מוכן לשימוש, ואם יש בכם טיפת תשוקה לעולם הזה – מובטחת לכם חוויה בלתי נשכחת. אם אתם מאלו שאוהבים לשפץ כלי רכב ישנים, קחו אתכם אוהל, כי אתם הולכים לגור שם.
המוזיאון של ניקוליס במספרים:
200 מכוניות
100 אופנועים
110 אופניים
500 מצלמות
100 מערכות נגינה
100 מכונות כתיבה
100 הגאי פורמולה 1
ובמספרים קטנים יותר: צעצועים, טלסקופים, מנועי מטוסים, כלי רכב צבאיים ועוד.
מיקום: אזור תעשייה בדרום ורונה, לא רחוק משדה התעופה של ורונה. פחות משעה נסיעה מדרום אגם גרדה. יש גם מתחמי קניות וסניף אאוטלט של דקטלון סמוכים אם צריך למצוא תעסוקה לבני משפחה שלא חולקים אתכם את התשוקה.
יתרונות: חוויית מנהרת הזמן, במקום אחד מרוכז חלק ניכר מהתרומה האיטלקית לעולם המוטורי-מכני-הנדסי-עיצובי, כל המוצגים במצב 'יצא עכשיו מהמפעל', עלות כניסה שפויה – 40 יורו לזוג + 3 (4,9,13), חניה חינם, אין עומס תיירים.
חסרונות: נמצא מחוץ לאזור המתויר של ורונה, חייבים רכב כדי להגיע אליו.
למי מומלץ להגיע?
כל מי שדלק זורם בעורקיו (2 ו-4 גלגלים) – ביקור חובה!
חובבי רכבי אספנות ומכניקה – אתם תתעלפו שם
פריקים של היסטוריית הטכנולוגיה – מאוד מעשיר עם תצוגה מרהיבה של מערכות קול, מצלמות, מכונות כתיבה, טלסקופים ועוד.
רוכבי אופניים – יש תצוגה מדהימה של התפתחות האופניים מגלגלי העץ ועד לראשית תחרויות הכביש
בימים חמישי ושישי, 17-18.10.19, תתקיים במתחם צומת שוקת תחרות סופר-אנדורו על מסלול מכשולים שהוקם במיוחד עבור האירוע ושלוקח את הרוכבים לקצה.
האירוע, בהפקה של Riders for Riders, יאגד את טובי רוכבי האנדורו בישראל, וכן את הרוכב הבינלאומי פול טארס, למרוץ מכשולים במסלול סגור, שבו נבנו מכשולים מלאכותיים כמו גינות סלעים, צמיגים וצינורות ענקיים, בריכות מים וגזעי עץ.
מתחם המרוץ הוכן ברמה הגבוהה ביותר, וזאת על-מנת לאכלס אלפי צופים ומשפחות. לצורך כך נבנו טריבונות ייעודיות ונפתחו מגרשי חניה. לרשות הצופים יעמדו גם דוכני מזון ושתייה במחירים נוחים, אטרקציות לילדים ומתחם קניות מגוון.
מיקום האירוע: כביש 31, צומת שוקת – מאחורי מתחם תחנת הדלק פז. במקום יהיו שילוט והכוונה מהכניסה לתחנת הדלק ועד הכניסה לאירוע.
לוח זמנים לימי האירוע
יום חמישי 17.10
9:00: פתיחת שערי המתחם
9:00 – 12:00: מקצי אימון והכרת המסלול של המתחרים
12:00 – 12:45: מופע ראווה פול טארס
13:00 – 16:00: מקצי דירוג קטגוריות המתחרים
17:30: סגירת שערים
יום שישי 18.10
9:00 – 10:00: פתיחת שערים והצגת הרוכבים לקהל
10:00 – 11:00: מופע ראווה של פול טארס
11:00 – 13:40: מקצי חצי גמר
14:00 – 16:00: מקצי גמר
16:30: טקס סיום וחלוקת פרסים למנצחים
17:30: סגירת שערים.
מתחמי הפעילות ,שדרת החנויות, מתחם האוכל ואטרקציות יהיו פתוחים וזמינים לקהל במשך כל שעות האירוע.
ק.ט.מ אדוונצ'ר קטן נפח נתפס במבחנים ומיועד להיות גרסת הכניסה הבסיסית והזולה יחסית למשפחת האדוונצ'רים של ק.ט.מ.
משפחת דגמי האדוונצ'ר של ק.ט.מ ממשיכה לייצר אחים קטנים. בשנה האחרונה נכנס בסערה דגם ה-790 של האדוונצ'ר (למבחן הגרסה הרגילה – לחץ כאן, מבחן לגרסת ה-R הקרבית יפורסם בקרוב), אנו יודעים שה-490 אדוונצ'ר יוצג עוד השנה או במחצית הראשונה של השנה הבאה, כמו גם גרסת ה-390 סמ"ק. הפעם 'נתפס' בעדשת המצלמה דגם נוסף שממשיך לרדת בנפח – 250 סמ"ק.
ככל הנראה מדובר על גרסת כניסה שתכיל מכלולים פשוטים יחסית כדוגמת מזלג הפוך ללא אפשרויות כוונון או פנסים רגילים (ולא LED). דגם המבחן נושא מידות מיני-אדוונצ'ריות בגלגלים – 19″ מלפנים ו-17″ מאחור. המפלט המכובד הוא תוצר של תקנות יורו 5 הרלוונטיות, והמנוע צפוי להיות של ה-250 דיוק – צילינדר אחד מקורר נוזל עם כ-30 כ"ס.
אין כרגע אינדיקציה אם זה יהיה דגם לשוק מסוים או גרסה גלובלית. כך או כך, הק.ט.מ 250 אדוונצ'ר אינו צפוי להיות מוצג בשנה הנוכחית וככל הנראה ייחשף רק לקראת תערוכת מילאנו 2020, כלומר שנה מהיום. נמשיך ונעדכן.
לאור בעיות שהתגלו במערכת הטעינה של האופנוע החשמלי החדש ומדובר של הארלי-דיווידסון, ה-LiveWire, החברה ממילווקי משהה את קו הייצור של האופנוע והמסירות ללקוחות.
ה-LiveWire החשמלי החדש של הארלי, עליו עובדים בחברה כבר יותר מ-5 שנים, נועד להכניס את הארלי-דיווידסון לעתיד ולפתוח עבורה שווקים וקהלים חדשים. תקוות רבות נתלו באופנוע, למרות ביקורות על מחירו המאוד גבוה – 30,000$ בארה"ב. הלילה האמריקאים הודיעו שלאור בעיות שנתגלו במטען הביתי – אותו מטען איטי שמיועד לטעינת לילה – על הרוכשים שקיבלו את ה-LiveWire להשתמש אך ורק במטען ה-DC המהיר. לבינתיים בהארלי מעכבים את העבודה על פס הייצור ואינם משחררים אופנועים שהוזמנו עד לאבחון ופתרון הבעיה.
ההספק המרבי של ה-LiveWire הוא 105 כ"ס עם 12 קג"מ, והוא שוקל כ-250 ק"ג. שלדת ה-LiveWire עשויה מאלומיניום עם בולמי שוואה מלפנים ומאחור – SFF-BP 43 מ"מ מפנים ו-BFRC-lite מאחור – שניהם עם כיוונים מלאים. ה-LiveWire מצויד בחבילת אלקטרוניקה מכובדת מאוד. ראשית יש יחידת IMU למדידת אינרציה, ובהמשך ישיר יש בקרת אחיזה מתקדמת ומערכת ABS לפניות. אבל בנוסף, האופנוע החשמלי של הארלי-דיווידסון מציע אפשרויות חיבור ושליטה מתקדמות מאוד דרך מסך ה-TFT והאפליקציה הייעודית לסמארטפון. מעבר לשיחות, הודעות, שמיעת מוזיקה והוראות ניווט, האפליקציה גם תעדכן את הרוכב בנתוני הסוללה – כמו טווח רכיבה, אחוז קיבול נותר בסוללה, זמן טעינה וכו'. יחידת ה-GPS הפנימית של האופנוע גם תאפשר לרוכב לעקוב אחרי האופנוע במקרה שנגנב, וכן לתת לרוכב התראות כאלה ואחרות על נגיעה באופנוע.
