Blog

רוצים להבין את הסיפור של ביטוחי החובה לדו-גלגלים? רוצים לדעת מהו 'הפול' ולמה תעריפי ביטוח החובה שרוכבי הדו-גלגלי משלמים כה גבוהים? קחו אנלוגיה פשוטה:

תארו לעצמכם תסריט דימיוני שבו המדינה מחליטה לתת לחברת כבלים כלשהי זיכיון להתקין כבלים בכל הארץ, ומרשה לחברה הזו לגבות כסף מהמנויים. התנאי – החברה חייבת להתקין את הכבלים בכל הארץ, לא רק בערים הגדולות אלא גם בכל חור ופינה נידחת במדינה. בנוסף, המדינה מחייבת את כל מי שמחזיק טלוויזיה בבית לרכוש גם מנוי כבלים. בחוק. חובה.

אז על ההתקנות בבניין מגורים בחולון חברת הכבלים עושה רווח עצום, אבל כשהיא צריכה להתקין כבלים באיזו חווה מבודדת באמצע הנגב – החברה מפסידה כספים. יחד עם זאת ובחשבון הכללי – חברת הכבלים מרוויחה בגדול, כמיליארד ש"ח בשנה.

באה חברת הכבלים ואומרת שזה לא מתאים לה. יש לנו כאן מגזר שלם שאנחנו מפסידים עליו כסף. זה לא נראה טוב בקובץ האקסל כל השורות האדומות האלה. לא טוב לנו. נוציא את המגזר הבעייתי מהמשוואה, ונכניס אותו לחברת בת, שגם היא תמכור מנויים לכבלים, אבל רק לאותם ישובים ובתים נידחים. להזכירכם, התקנת הכבלים לאותם חורים נידחים עולה אלפי שקלים יותר בשנה מאשר העלות לבניין דירות בחולון.

מכיוון שחברת הבת הזו משרתת אך ורק מנויים בחורים נידחים (כי רק אלה המנויים שמקבלים ממנה שירות), היא מייצרת רק הפסדים, שהרי היא לא מסוגלת לתמחר את העלות של מנוי כבלים לפי העלות האמיתית שלו – אלפי שקלים בשנה יותר מאשר מה שמשלם מנוי בבניין דירות בחולון. היא הייתה רוצה לגבות יותר, אבל למזלנו הרגולטור (המדינה, משרד האוצר) שם להם תקרה עליונה: אתם רשאים לגבות דמי מנוי, אבל זה המחיר המקסימלי שאתם רשאים לגבות (להזכירכם, אלמלא התקרה הזו, חברת הבת של הכבלים הייתה גובה אלפי שקלים יותר ממה שהיא גובה בפועל, וזה כדי לכסות את ההפסדים שלה שמובנים בצורה שהיא עובדת).

יחד עם זאת, למרות ההפרדה המלאכותית, גם חברת הכבלים הראשית וגם חברת הבת – שתיהן יחד מופעלות על ידי אותו הגורם. באחת מהחברות הם מרוויחים מיליארד ש"ח בשנה, ובשנייה הם מפסידים 200-300 מיליון ש"ח בשנה. אילו היו מאחדים את הפעילות – הם היו עדיין מרוויחים מאות מיליוני ש"ח בשנה.

אז חברת הבת שגובה אלפי שקלים בשנה מכל מנוי, הרבה יותר מאשר חברת הכבלים הרגילה (על אותו שירות בדיוק, אין הבדל בשום צורה ביניהם), מבקשת להקטין או לבטל את ההפסדים שלה. לכן היא פונה ומבקשת מהרגולטור לגבות יותר כדי לכסות את ההפסדים שלה. מנויי הכבלים של חברת הבת שגרים בחורים הנידחים צועקים חמס, שוד וגזל, ויוצאים להפגנות ולחסימות כבישים. אבל תושבי שאר המדינה מסתכלים על המפגינים וחושבים לעצמם: אלה חוליגנים, אלה מתנהגים לא יפה, הם גם כל כך מטונפים ולא מתקלחים ומסריחים מזיעה! מגיע להם, שידפקו אותם! שאר התושבים לא חושבים על היתרון של לגור בישובים נידחים. הם רואים לנגד עיניהם רק את שינקין ודיזנגוף ואת הנוחות של גוש דן ושאר הערים הגדולות. הם לא מבינים שאלמלא היו גם כאלה שבוחרים לגור בישובי ספר – אז כל אוכלוסיית כל המדינה הייתה מצטופפת בכמה ק"מ רבועים ואף אחד לא היה יכול לזוז מטר. הם לא מבינים שיש תושבים שדווקא מעדיפים את הרוח בשיער ואת השמש על העור שלהם, ושיש כאלה שאפילו עושים את זה מסיבות אידאולוגיות, לא רק מסיבות אגואיסטיות. אגב, בחשיבה ציונית דמוגרפית, למדינה דווקא צריכה להיות סיבה לעודד אנשים לעבור לגור בישובי הספר הנידחים, אבל המדינה חוששת להצהיר על כך כעמדה רשמית ולכן היא נמנעת מלעשות את זה.

מפה לשם, מוצאים דרכים יצירתיות כדי לאזן את העלייה הפוטנציאלית במחיר המנוי למנויי חברת הבת, והם עושים את זה בכמה מנגנונים:

למשל, כל מנוי של החברה הרגילה יוסיף 10 ש"ח לדמי המנוי שלו, ומכיוון שיש הרבה מאוד מנויים בחברה הרגילה לעומת הרבה פחות מנויים בחברת הבת ההפסדית, אותם 10 ש"ח של כל מנוי מצטברים להרבה מאוד כסף שלמעשה עובר לקופת חברת הבת ומקטין את ההפסדים שלה. למעשה, לו היו מגדילים את אותו 'סבסוד' או 'העמסה' בעוד 10 ש"ח לחודש, אז המחירים שמשלמים המנויים בחברת הבת היו ממש משתווים לאלה של מנויי חברת האם. אבל הרגולטור חושש להעלות את אותו סבסוד כיוון שהוא מעריך שציבור המנויים הגדול יתנגד לזה (ויש גם סיבות אחרות).

ויש עוד מנגנון, כמו למשל מצב שבו אם שני אנשים נפגשים, ואחד מהם מנוי כבלים שגר בבניין בחולון ואחד שגר בחווה בנגב – אז בכל מפגש כזה, לא משנה מי מארח את מי, זה שגר בחולון נותן (דרך חברת הכבלים) סכום מסוים לזה שגר בנגב. זה עוזר להקטין את דמי המנוי של מי שגר בנגב. קוראים לזה 'חציה', מלשון חציית דמי המנוי.

עדיין מחירי המנויים לאלה שגרים בחורים נידחים נותרו גבוהים, ותמיד יש רצון של חברת הבת להגדיל עוד ועוד את דמי המנוי (כאמור, היא לא יכולה לעשות זאת כי הרגולטור הציב לה תקרה עליונה). אז היא מפעילה לוביסטים שמנסים לשכנע את הרגולטור לעשות את זה. גם מהצד השני, לתושבי הישובים הנידחים יש רצון שהמחירים ירדו או לפחות לא יעלו, אז הם פועלים בערוצים שלהם. אבל הם קטנים, וחברת הכבלים גדולה, ומעורבים פה הרבה מאוד שקלים, אז קשה מאוד להתמודד איתם.

אחרי אי-אילו קונפליקטים, אחד הפתרונות שמצאו היה לאפשר חבילת מנויים נוספת. מופחתת. אתה משלם קצת פחות, אבל מקבל חבילת ערוצים מופחתת. זה לא מפריע ביום-יום, אבל כשיש מונדיאל – אתה לא רואה ספורט. את החבילה הזו מציעים אך ורק למי שגר בחורים נידחים, והמחיר מפתה רבים מהם לעבור לחבילה המוזלת. אבל אבוי, פעם בכמה שנים יש מונדיאל, ואז הם מגלים שהם בבעיה. יתרה מזאת, חבריהם ושכניהם צועקים עליהם ומשכנעים אותם שזו לא חבילה טובה, היא דפוקה, ושלא יקנו אותה.

כמובן שיש גם תסריטים בהם מי שרוכש מנוי כבלים קצת 'נדפק'. לדוגמה, אדם שיש לו בבית שתי טלוויזיות מחויב לרכוש שני מנויים במקום אחד בלבד (שהרי הוא יכול לצפות רק בטלוויזיה אחת בו-זמנית). מצד שני, יש גם עיוותים לכיוון השני, לדוגמה משפחה גדולה שבה יש הרבה צופים בטלוויזיה אחת, וכולם נהנים ממנוי אחד בלבד לכבלים. הצרה היא שבמקרה של ישובים נידחים, חברת הכבלים שמנסה להקטין את הפסדיה ולמקסם את רווחיה, דורשת מהתושבים שם לרכוש מנוי 'עסקי' בכל פעם שהם משתמשים בטלוויזיה גם במשרד שלהם, מנוי שעולה הרבה יותר מהמנוי הרגיל שמשלמים אלה שגרים בבית דירות משותף בחולון. ויש עוד אי-צדק: בעוד שבעלי הדירות בחולון יכולים לרכוש מנוי אחד ולציין בו למי מבני המשפחה מותר לצפות בטלוויזיה, התושבים בישובים הנידחים לא יכולים לעשות זאת, והם מחויבים לרכוש מנוי 'ציבורי' ברגע שיש להם כמה בני משפחה שצופים באותה טלוויזיה. כמובן שכל העיוותים האלה מכעיסים מאוד את תושבי הישובים המרוחקים.

כל זה גורם לרבים ממנויי חברת הבת שגרים בחורים נידחים להתחבר באופן פיראטי לכבלים, וכך להתחמק מתשלום דמי מנוי לחלוטין. כמובן שהם לא מקבלים תמיכה ולא שירות לקוחות, ואם יש תקלה (שמתרחשת אחת לכמה שנים) הם נדפקים, אבל מכיוון שרבים מהם לא מסתכלים קדימה, הם חושבים שזה נכון לקחת את הסיכון. לפי ההערכות, כמחצית מתושבי ישובי הספר מתחברים באופן פיראטי לכבלים, וזה מספר לא קטן.

בנוסף, מכיוון שאלה שכן משלמים דמי מנוי מרגישים שדופקים אותם, חלקם מחליט לביים תקלות שירות, וגם כשיש תקלת שירות אמיתית חלקם משקר לנציגי השירות ומגדיל בכוונה את הנזק כדי לקבל פיצויים מחברת הבת של הכבלים – טלוויזיה חדשה, ממיר חדש, ואפילו בית חדש. ככל שכמות התביעות גדלה, כך גדלים גם סכומי הכסף שחברת הבת של הכבלים נאלצת לשלם למנוייה, וכך נוצר מעגל קסמים שבו החברה נאלצת להעלות שוב ושוב את דמי המנוי רק כדי לשלם על אותן תביעות – שחלקן כאמור הן תביעות סרק שלא נאמר שקריות.

הבנתם את האנלוגיה? אם לא אז הסבר קצר: חברת הכבלים – חברות הביטוח; המנויים – בעלי כלי תחבורה בישראל; בניין מגורים בחולון – בעלי מכוניות פרטיות; תושבי ישובי הספר – רוכבי הדו-גלגלי. עכשיו תקראו שוב ותבינו בדיוק כיצד פועלת השיטה בביטוח החובה בישראל והיכן נמצאים כל בעיות תעריפי הביטוח של רוכבי הדו-גלגלי.

*דניאל 'מיצו' פטרי הוא עורך האתר מיצו בדרכים.

מחירי ביטוח החובה יישארו דומים מאוד עד זהים לאלו הנוכחיים – כך עולה מהצעת החוק שעברה בשבוע שעבר בקריאה ראשונה בוועדת הכנסת ועליה הוסכם אתמול בוועדת הרפורמות, בטרם עלייתה לכנסת לקריאה שנייה ושלישית.

תזכורת: דו"ח ועדת וינוגרד הראה שיש להעלות את תעריפי ביטוח החובה לדו-גלגלי בכ-20%, וזאת בשל שינויים בריבית ההיוון. משרד האוצר התנגד להעלאה, ובין היתר לפני שנה בדיוק ניסה לשנות את החציה (יחס חלוקת הנטל בתאונה שבין רכב פרטי לבין דו-גלגלי) ל-95%-5% במקום ה-75%-25% הנהוג כיום, אולם הצעה זו נפלה בשל התנגדות עזה של חברות הביטוח.

השלב הבא היה הצעת חוק של ח"כ מיקי זוהר (הליכוד), ח"כ איתן כבל (המחנה הציוני) וח"כ יצחק וקנין (ש"ס) מינואר 2018, שלפיה מרכיב ההעמסה (ההשתתפות של ביטוחי הרכב הפרטיים בביטוחי החובה של הדו-גלגל, שמבוטחים כולם בפול) יעלה מרף מקסימלי של 6.5% ל-11%. מהלך זה עשוי היה להוריד משמעותית את מחירי ביטוח החובה לדו-גלגלי. חודש לאחר מכן, בפברואר 2018, נראה היה שמגיעים לפשרה שלפיה מרכיב ההעמסה יעלה לסביב 9-8% בלבד, ובמקרה כזה הגדלת מרכיב ההעמסה הייתה מקזזת את העלייה הצפויה של 20 האחוזים בשל דו"ח ועדת וינוגרד. במרץ כבר אושרה בוועדת הרפורמות ההצעה הסופית לקריאה ראשונה, כשלפיה מרכיב ההעמסה יעמוד על 8.5% בלבד בשנתיים הקרובות, ובשנת 2020 מרכיב ההעמסה ייקבע על 8%.

בשבוע שעבר התכנסה ועדת הכנסת והעבירה את ההצעה בקריאה ראשונה. אתמול אושרה ההצעה שוב בוועדת הרפורמות, הפעם לפני שהיא עולה לקריאה שנייה ושלישית בכנסת בשבועות הקרובים, ותתקבע כחוק.

המשמעות היא אחת: מחירי ביטוח החובה לאופנועים יישארו זהים או דומים מאוד לאלו הנוכחיים, שכן תוספת מרכיב ההעמסה תקזז את העלייה הצפויה בשל שינוי ריבית ההיוון.

כזכור, דו"ח מבקר המדינה הראה כי מחצית מרוכבים הדו-גלגלי נוסעים ללא ביטוח חובה, מצב בלתי מתקבל על הדעת שעלול לגרום להשלכות כלכליות כבדות על המשק. כעת, כשברור שמחירי ביטוח החובה יישאר זהים עד דומים מאוד לאלו הנוכחיים, לא נראה כי יחס הרוכבים שנוסעים ללא ביטוח חובה ישתנה באופן דרמטי.

מחירון האופנועים של לוי יצחק – המחירון הקובע בשוק האופנועים והקטנועים שעל פיו מונחים סוכנויות הביטוח, בתי המשפט וסוכנויות המכירה והטרייד-אין – עבר שדרוג חשוב: מעתה המחירון האינטרנטי של לוי יצחק הוא אינטראקטיבי, ובחיפוש דגם אופנוע תקבלו מחיר משוקלל לפי יד, ק"מ וחודש עלייה לכביש, בלי הצורך לחשב תוספת או הורדת אחוזים.

במקרה של אופנועי אנדורו תתבקשו להזין שעות מנוע במקום ק"מ, וכל תוצאה ניתן להדפיס או לשמור כקובץ PDF הכולל דו"ח מפורט.

את המחירון האינטראקטיבי של לוי יצחק תוכלו למצוא כאן בפול גז, בקישור המצורף.

 

• יתרונות: איכות חומרים, נוחות, משקל, שדה ראייה, אוורור, מערכת אינטגרלית לדיבורית, אחריות
• חסרונות: אין משקף שמש מובנה
• שורה תחתונה: קסדת כביש שלא מצטיינת באף סעיף אך מספקת חבילה כוללת טובה מאוד
• מחירים: 2,207 ש"ח לצביעה חלקה, 2,628 ש"ח לצביעה מעוטרת, 3,418 ש"ח לדגם הקרבון
• יבואן: אמביל

כפי שסיפרנו לכם בעבר בסקירות קודמות על קסדות מתוצרתה, שוברט היא חברה גרמנית המייצרת קסדות למגוון רחב של תחומים, ביניהם גם קסדות לאופנועים. החברה מעסיקה כ-300 עובדים ומייצרת כמיליון וחצי קסדות בשנה בפס ייצור שנמצא בגרמניה.

הקסדות של שוברט ידועות באיכות וברמת גימור גבוהה, כראוי לחברה גרמנית, והן מפותחות במנהרת רוח לשם שיפור האווירודינמיות שלהן.

הדגם שבמבחן הוא ה-R2 שהוצג רק לפני כשנה והחליף את הדגם הקודם (R1), שלמרות ששודרג בהמשך והוצג בגרסת Pro, כבר היה ותיק בשוק כך שהצגת דגם חדש הייתה עניין של זמן. זוהי קסדה מלאה שאינה נפתחת, והיא מוגדרת על ידי שוברט כקסדה ספורטיבית, על אף שלמראית עין היא לא עושה רושם שכזה מבחינת המבנה החיצוני והעיצוב.

מפרט ותפעול

הדבר שהכי מעניין בשוברט R2 הוא העובדה שהיא מגיעה עם הכנה מלאה לדיבורית האינטגרלית של שוברט מדגם SC1 המיוצרת בשיתוף עם חברת 'סנה', וזה אומר שכל המערכת – רמקולים, מיקרופון (חבוי) ואנטנה פנימית שעוברת בתוך מעטפת הקסדה – כל אלו כבר בפנים. הרמקולים מתכווננים ונעים בתוך מסילה אלכסונית באורך 20 מ"מ כך שניתן להתאים את מיקומם למבנה הראש ומיקום האוזניים. הדיבורית עצמה והסוללה אינן כלולות וניתנות לרכישה בנפרד, כמו גם שלט לתפעול הדיבורית מהכידון שניתן לרכוש בנפרד.

משקל הקסדה, כולל רכיבי הדיבורית, הוא 1,350 גרם בתקן האירופאי (לעומת 1,475 גרם בארה"ב בשל הבדלי תקינה), מה שאומר שהיא קסדה קלה יחסית, במיוחד אם לוקחים בחשבון את העובדה שחלק ממשקל הדיבורית כבר כלול בה. הסיבה לכך נעוצה בעובדה שהמעטפת עשויה מפיבאגלאס המוזרק לתוך התבנית בשיטת DFP ייחודית המקנה לקסדה חוזק גבוה יחד עם משקל נמוך.

כמו בקסדות רבות של היצרן הגרמני, גם ה-R2 מגיעה עם מחזירי אור המוטמעים בחלק האחורי של תחתית הריפודים לטובת שיפור נראות הרוכב בלילה, תוספת בטיחותית שאנחנו אוהבים. בנוסף, קיימת בקסדה אפשרות שליפה מהירה של הריפודים במקרה הצורך, בזמן שהקסדה עדיין על ראשו של הרוכב. כך למשל במקרה תאונה ניתן לשלוף הריפודים יחד עם הרצועות כדי להסיר את מעטפת הקסדה מעל ראשו של הרוכב. רכיסת הקסדה היא מסוג דאבל-די, והריפודים עצמם פריקים במלואם וניתן להסיר ולשטוף אותם במידת הצורך.

ה-R2 מגיעה עם משקף שקוף בלבד (ראו הערה בפסקת הסיכום) שמרגיש דק יחסית, אם כי בזמן התפעול לא נתקלנו בבעיה כלשהי בעניין הזה. הוא מגיע עם משקף פינלוק פנימי נגד אדים הניתן להסרה אך אינו מפריע לשדה הראייה הרחב, ולכן השארנו אותו מותקן. פירוק המשקף נעשה בקלות על ידי מנגנון הפירוק המהיר בצדי הקסדה. בנוסף, יש בה 2 פתחי אוורור מלפנים: האחד בסנטר מול הפה והשני בחלק העליון מעל המצח.

חוויית שימוש

השוברט R2 מגיעה בשני גדלים של מעטפת: הראשון עבור מידות XS-M והשני עבור L-XXL. אנחנו לקחנו למבחן קסדה במידה L, מה שאומר המידה הקטנה מבין השלוש המתאימות למעטפת הגדולה יותר. נוסף על כך, מבנה הקסדה תוכנן כך שיתאים לרוכבים בעלי ראש 'ממוצע' עד עגלגל קלות. אלו הביאו לכך שאחד הדברים שיותר הורגשו עם חבישת הקסדה היה המרווח הנדיב יחסית בין הלסת לקדמת הקסדה, בשונה מקסדות שמרגישות צמודות יותר מלפנים, הן בשל המבנה שלהן והן בשל היחס בין גודל המעטפת למידת הקסדה.

בהקשר הזה נזכיר שוב – התאמה של קסדה לראש היא דבר שמשתנה מרוכב לרוכב בשל מבנה הראש של כל אחד, ועל כן חשוב מאוד למדוד את הקסדה בחנות טרם הרכישה, קודם כל בשל המשמעות הבטיחותית של התאמת קסדה לראש בצורה מיטבית, אך גם מסיבות של נוחות שהן חשובות באותה המידה. תחושת הריפודים של הקסדה מרגישה נעימה, וכמו שאר החלקים בקסדה ניכרת עליהם איכות החומרים ורמת הגימור הגבוהה.

מעל צירי המשקף ניתן להבחין במיני ספוילרים, מעין סנפירים קטנטנים, שנועדו לשפר את הסטת הרוח מצדי הקסדה ובכך להפחית את הרעש בקסדה בזמן רכיבה. יחד עם הריפודים הצמודים והסגירה של הנקרול כולל הסנטרון העבה המובנה, הקסדה אכן התגלתה כשקטה למדי. אם הייתה מתאימה בצורה מיטבית לצורת הראש שלי – אני משוכנע שהיא הייתה יכולה להיות אפילו שקטה יותר. השקט לא בא על חשבון האוורור ב-R2, שאמנם אינו מורגש באופן ישיר בצורה של זרמי אוויר על הקרקפת או על הפנים, אך עדין התגלה כאפקטיבי גם בימי החמסין באמצע חודש מאי. הדבר היחיד שהיה חסר לנו בקסדה הוא משקף שמש מובנה, כפי שקיים בדגמים אחרים של שוברט ואצל יצרנים רבים אחרים.

סיכום ועלויות

השוברט ה-R2 היא קסדה איכותית מבית גרמני טוב המציעה שדה ראייה רחב, נוחות, אוורור לא רע ובידוד טוב למדי מרעש בזמן הרכיבה, יחד עם כמה פיצ'רים בטיחותיים כמו שליפת הריפודים המהירה בשעת חירום ומחזירי האור בחלק האחורי. היא איננה מצטיינת באף סעיף, אך מקבלת ציון גבוה ברובם ומהווה חבילה כוללת טובה מאוד, ואם היה לה גם משקף שמש מובנה היא ללא ספק הייתה הופכת להיות הבחירה של רוכבים רבים, אם כי גם בלעדיו היא עדיין קסדה מספיק טובה.

ה-R2 הרגילה ממוקמת במרכז קשת המחירים והיא נמכרת במחיר של 2,207 ש"ח לצביעה חלקה או 2,628 ש"ח לסכימת צביעה מעוטרת. כמו כן, בעוד כחודשיים צפויה להגיע ארצה ה-R2 קרבון השוקלת 50 גרם פחות מהדגם הרגיל ומחירה ככל הנראה יעמוד על 3,418 ש"ח (תגיע בצביעה מעוטרת בלבד). נזכיר שכמו כל הקסדות מתוצרת שוברט, גם ה-R2 מגיעה עם 5 שנות אחריות של היצרן על מכלולי הקסדה (מנגנון משקף, פתחי אוורור וכו') כפי שמצוין בכתב האחריות.

בשורה התחתונה, השוברט R2 היא עסקה לא רעה בכלל בעינינו למי שמחפש קסדה נוחה ואיכותית בטווח המחירים השפוי. למעוניינים בדיבורית האינטגרלית ניתן לרכוש את ה-SC1 באחת משתי גרסאות: הרגילה במחיר של 1,422 ש"ח (ללא רדיו) או המתקדמת במחיר של 2,106 ש"ח. המחירים אינם כוללים את השלט לכידון הניתן לרכישה בנפרד.

בונוס

רוכשים שיבצעו רישום של קסדת שוברט R2 שברשותם באתר היצרן עד סוף 2018 יקבלו משקף כהה בחינם. לשם כך יש לצלם את הפרטים המזהים של הקסדה כפי שמפורט באתר היצרן ולמלא את הנתונים הדרושים. המשקף יישלח ישירות לבית הלקוח.

כתב: עו"ד אסף ורשה

לפני מספר שנים ניתנה הנחיה לשוטרי משטרת התנועה שלפיה אין לאכוף את איסור הרכיבה בשול הימני, ובלבד כי מדובר על רכיבה במהירות סבירה ושעומס התנועה מצדיק זאת. חשוב לזכור כי אין מדובר על השור השמאלי, שרכיבה בו משמעותה חציית קו הפרדה רצוף( קו לבן), שיגרור קנס של 500 ש"ח + 6 נקודות, אלא על שול ימני בלבד (קו צהוב).

הוראה זו הביאה לעלייה משמעותית במספר הרוכבים בשול, ובמקביל גם לעלייה במספר תאונות הדרכים שהתרחשו בשל סטיית רכב מנתיב הנסיעה ופגיעה ברוכב.

אי-האכיפה יצרה בקרב ציבור הרוכבים הנחה שגויה כאילו הרכיבה בשול מותרת בחוק, אולם ההפך הוא הנכון – לא רק שהרכיבה אסורה, אלא שגם אם התאונה התרחשה בשל רשלנות הנהג, עדיין האשמה – במלואה או בחלקה – תוטל על הרוכב. כלומר, גם אם הרוכב נע בשול במהירות של 7 קמ"ש בזהירות מרבית ורכב סטה מנתיב נסיעתו, פגע ברוכב , פצע אותו ותוך כדי גם ריסק את האופנוע – האחריות תוטל על האוחז בכידון.

השאלה המתבקשת היא מה מידת האשמה שבית המשפט ייחס לרוכב, שכן לכך יש השלכה ישירה על כיסו, ובמקרים מסוימים גם על מצבו הכלכלי עד סוף ימיו.

מה שיקבע כמה כסף יתאדה מחשבונו של הרוכב בעקבות התאונה הוא דווקא הנסיבות שהובילו את נהג הרכב לסטות לשול.

במקרה בו הרכב סטה מנתיב הנסיעה לשול ללא סיבה מוצדקת, שלא לצורך מניעת תאונה או בשל תקלה שאינה מאפשרת המשך נסיעה, סביר להניח שבית המשפט יקבע לרוכב שיעור רשלנות נמוך יחסית, בטווח של בין 30-10%. גם אם מדובר על נהג שסטה מנתיב הנסיעה בעקבות הסטת המבט לטלפון הנייד ושליחת מסרון תוך כדי, מה שהוביל לפגיעה ברוכב, עדיין –  התאונה נגרמה בשל הרכיבה האסורה בשול.

מצבו של רוכב שנפגע בשל סטייה מוצדקת של נהג הרכב – גרוע בהרבה. בית המשפט מתיר לנהגים שעמדו בפני מצב חירום לסטות לשוליים. ומה הוא אותו מצב? לדוגמה, רכב שסטה בפתאומיות לנתיב ומחייב 'בריחה' ממנו באמצעות ירידה לשול, כמו גם רכב שבלם באופן שמאלץ את הרכב שמאחוריו לבצע סטייה חדה. כל תאונה שמניעתה מצריכה סטייה לשול – נתפסת כמצב חירום. כך גם לדוגמה רכב שתקר בגלגל מחייבו לעצור בפתאומיות וכו'.

במקרים שבהם יתברר כי נסיבות המקרה הן כאלו, סביר להניח כי בית המשפט ייחס רשלנות מזערית לנהג הרכב, אם בכלל. וכך למשל, רק לפני מספר חודשים נדונה תביעה שהגיש רוכב על אופנוע ספורט בנפח ליטר, שנסע מכיוון מחלף מורשה לתל אביב, נתקל בפקק תנועה והחליט לרכב בשול. כעבור דקות ספורות, תוך כדי רכיבה במהירות של 30 קמ"ש, רכב סטה 'באגרסיביות' לשול ומעך את האופנוע על גדר ההפרדה. בעקבות התאונה נגרמו לאופנוע נזקים כבדים והוגשה על-פי כך תביעה כספית. לרוכב לא היה ספק – הרכיבה בשול מותרת, שכן עובדה היא כי המשטרה אינה אוכפת את החוק, ועל כן גם האחריות לתאונה מוטלת על הנהג הרשלן. אולם כבוד הרשמת הבכירה שרונה צור גינור מבית משפט השלום כתבה בפסק הדין את שהיה אמור להיות ידוע לכולם: "שולי הכביש לא נועדו לנסיעתם של אופנועים או כלי רכב אשר מבקשים להתחמק מעומסי התנועה, אלא למקרי חירום". לפיכך, חייבה השופטת את הרוכב לשלם את מלוא עלות תיקון נזקי הרכב.

רוכבים שהצטיידו בפוליסת מקיף צריכים להיות מודאגים פחות בנוגע להשלכות הכלכליות של תאונה בנסיבות כאלו, שכן התרחיש הגרוע ביותר מבחינתם הוא תשלום השתתפות עצמית והתייקרות הפרמיה בגין התביעה שנרשמה לרעתם. אולם מבחינת מרבית הרוכבים בישראל שמבוטחים בביטוח צד ג' שנותן מענה רק לנזקים שגרמו לרכוש של אחר – לא רק שלא יקבלו פיצוי על הנזקים שנגרמו לכלי שלהם, אלא שבנוסף, ישלמו גם השתתפות עצמית (במידה ולא רכשו סעיף ביטול השתתפות עצמית).

ומי צריך לחשוש אף יותר? הרוכבים ללא ביטוח חובה. לא צריך לרכוב במהירות של 100 קמ"ש בשביל למצוא את עצמך עם נכות קשה, אלא די בתאונה בה הרוכב פגע בגדר ההפרדה במהירות של 20 קמ"ש. במקרה כזה, היה ואין ברשות הרוכב פוליסת אובדן כושר או מענה ביטוחי אחר – שום גורם לא יפצה אותו על אובדן הכנסותיו העתידיות ועל ההשלכות הכלכליות של התאונה.

נקודת האור היחידה בסיפור היא האפשרות לתבוע את נהג הרכב בתביעת נזיקין. במרוצת השנים פסקו בתי המשפט לא אחת כי הרוכב זכאי לקבל פיצוי מהצד הפוגע אף שלא היתה ברשותו פוליסת חובה. אולם הדרך לשם עוברת בבית המשפט, וגובה הפיצוי שיקבל, אם יקבל, תלויה בחלוקת האחריות בין הצדדים.

אז מה השורה התחתונה? לזכור כי הרכיבה בשול אסורה, ולפיכך – לצמצם עד כמה שניתן את הרכיבה שם. ואם כבר בוחרים בכך, אז לרכוב במהירות נמוכה ותוך התאמת המהירות  להנחת היסוד כי בכל רגע נתון רכב יכול לסטות ולפגוע ברוכב, והאחריות עלולה להיות מוטלת על הרוכב.

עו"ד אסף ורשה הוא מומחה לדיני ביטוח ונזיקין, ומשמש כיו"ר ועדת נזקי שיבוב ורכוש בלשכת עורכי הדין.

מה זה?

סדרת מרוצים חדשה בבריטניה (www.britishtalentcup.com) נוסדה השנה בשיתוף עם חברת ההפקה דורנה, שבין השאר מפיקה את מרוצי ה-MotoGP והסופרבייק העולמי. הסדרה מקודמת כחלק מתוכנית הדרך ל-MotoGP, שדורנה מריצים דרך סדרה מקבילה באסיה, והרד-בול רוקי'ז קאפ. המטרה היא לייצר פלטפורמה מקומית של רוכבים ומאמנים שבבוא היום ייצגו את הממלכה ברמה הגבוהה של אליפות העולם.

23 בני נוער בגילאים 17-12, שנבחרו והתקבלו לסדרה, רוכבים על כלים זהים – הונדה NSF250R – המקבילים לקטגוריית Moto3. הסדרה תתקיים בשישה סבבים על מסלולים שונים, שניים מהם מחוץ לממלכה  – האחד באסן, שבהולנד והשני בוולנסיה, ספרד. בכל מסלול יהיו שני מקצים, ובסל הכל 12 מרוצים לעונה.

למצוא את הרוכב הטוב ביותר

המטרה למצוא את הרוכבים הטובים ביותר, ללא תלות בכסף של הוריהם, שיכולים לקחת את עולם המרוצים קדימה ועל הדרך להעניק גאווה ויוקרה לבריטניה. התכנית גם תספק לרוכבים הצעירים את כל האמצעים הלוגיסטיים הנדרשים ותספק להם כלים חינוכיים שרלוונטיים להצלחה ברמות הגבוהות ביותר של ספורט מוטורי.

דורנה – ענקית הפקת מרוצים

דורנה היא חברה ספרדית שנוסדה ב-1988 ומפיקה ומחזיקה בזכויות החסויות והשידור ל-MotoGP, לסופרבייק העולמי, לתחרויות הכישרונות הבריטית והאסייתית, תחרויות Moto3 בספרד ותחרויות הרוקי'ז של רד-בול. החברה חולשת על סך של 52 אירועים ו-175 מרוצים ב-17 מדינות, ובסך הכל 436 רוכבים משתתפים באופן סדיר בפעילויות של דורנה.

צפו בווידאו: