אתמול (ג') נפתח מרוץ הסיקס דייז – אולימפיאדת האנדורו העולמית השנתית, הפעם בעיירה נווארה שבצפון ספרד. 8 ישראלים משתתפים השנה בסיקס דייז, ב-3 קלאבים: זיו כרמי, תומר שמש וגב סלע בקלאב צ'אמפ פקטורי, בר נוב, צוק סלע ויואב שפירא בקלאב הוסקוורנה ישראל, ונמרוד חמו ודרור כהן בקלאב נוסף.
כעת, אחרי יומיים של רכיבה שכללו כמעט 600 ק"מ של התשות ו-6 ספיישלים שונים בכל אחד מן הימים, הישראלים ממוקמים פחות או יותר לפי הציפיות והמטרות שהציבו לעצמם, אם כי לטענתם יש עוד מקום לשיפור.
זיו כרמי – ראשון מבין הישראלים
היום הראשון היה במזג אוויר קריר, ועם קרקע יבשה שמעלה הרבה אבק ופודרה. הישראלים מדווחים שההתשות היו ברמה קלה, אולם הספיישלים מאובקים וכוללים שפע של אלמנטים מדוקטרינות שונות. כולם מציינים שיש עוד מקום לשיפור. ביום זה היו עסוקים הישראלים, בין היתר, בעקיפה של מתחרים חלשים מהם.
היום השני כבר היה במזג אוויר קר ועם גשם שירד לפרקים. המסלול היה אותו אחד של היום הראשון, והשילוב של הקרקע הטחונה עם הגשם לא הקל על התנאים. בשל תוצאות היום הראשון, הרוכבים הישראלים רכבו כשמסביבם רוכבים ברמתם, מה שהקל מעט.
בר נוב, רוכב הוסקוורנה, התרסק אתמול במהלך יום הרכיבה הראשון ונפצע בבטנו. הוא נלקח לבית-חולים מקומי ונכון לעכשיו הוא עדיין מאושפז, אם כי מצבו קל. נוב נאלץ לפרוש מהמרוץ בשל הפציעה, כאמור כבר במהלך היום הראשון.
יואב שפירא, גם הוא רוכב הוסקוורנה, פירק במהלך היום הראשון את הגלגל האחורי, כולל כל השפיצים שבו, ונאלץ לפרוש גם הוא מיום הרכיבה. ליום השני הוא לא זינק, וכעת נמצאים בני משפחה בדרך אליו עם חלפים לתיקון. נכון לעכשיו לא ברור אם יותר לו לזנק ליום השלישי.
מיקום הרוכבים הישראלים אחרי יום הרכיבה השני מתוך שישה:
בתערוכת קלן של השנה, לא הייתי. כבר כמה שנים שאני לא רוכב בשל מחסור בכסף ועל כן גם חו"ל לא בא בחשבון. החיים הסטודנטיאליים לעתים הרבה פחות זוהרים ממה שמוכרות לנו הפרסומות באתרים השונים. תמונות של תלמידי הפקולטות מחויכים על הדשא, צוחקים בקפטריה, מאושרים בשיעור, מתמוגגים בספרייה. כנראה שלכולם יש מישהו שמשלם על כל זה, אבל זה כבר לפעם אחרת.
בכל מקרה, בתערוכת קלן של השנה, כפי שכבר הבנתם, לא הייתי. מה שכן, קראתי בעניין את הסקירות השונות באתר. הופתעתי מהמבחר המרשים, התפעלתי מהחידושים השונים והסתנוורתי מהצבעים הבוהקים; השתוממתי מאיכות מחשבי ניהול המנוע, מפשטותם המורכבת של הבולמים המתקדמים, מהרכבן המטלורגי של השלדות ומכמה מחשבה ותכנון אפשר להשקיע בגלגל גומי אחד, לא מאוד גדול, המשמש כצמיג.
תערוכת קלן 2016. אם תסתכלו טוב טוב בתמונה תוכלו לא לראות אותי כי לא הייתי
עברתי בין ג'יקסרים לנינג'ות, בין דוקאטים לבימרים. כולם מושחזים, כולם טומני סוד, מקרינים עוצמה ומומנט, כולם מוכנים לתחרות הגדולה, לכבישי העיר והפרברים, לחליפות עור, לכפפות ממוגנות, לברכיים באספלט וגלגל קדמי באוויר. שורה של מטוסי קרב קטנים לשימוש אישי ויומיומי נגד אויב השגרה. קשה לבחור איזה מהם הכי טוב. למעשה, הם כולם הכי טובים. לכולם הטכנולוגיה המתקדמת ביותר שהמפעל יכול היה להרכיב, כולם מהונדסים לעילא ולעילא, מורכבים מהחומרים האיכותיים ביותר ובדוקים במנהרת רוח עד לרמת הבורג, או האזיקון במקרה של דוקאטי.
אם כן, כעת יש רק לבחור את הטוב ביותר מקרב הכי-טובים-שכבר-יש. אבל איך קובעים מה הכי טוב כשכולם, פחות או יותר, טובים באותה המידה? אולי במרוץ? אבל מרוץ תלוי גם בגורמים אחרים פרט לאופנוע, למשל מי רוכב עליו, על איזה מסלול הוא נוסע ומהו כוונון מכלוליו, ולכן לא ניתן לדעת בוודאות. אולי נזמין סקר בו נשאל את רוכבי העולם באשר להעדפותיהם? אבל לאנשים שונים העדפות שונות וכמובן שלא תמיד מוצר פופולארי הוא גם טוב. כמו כן, כידוע לנו מארצנו הקטנה, במקרים רבים מספר הדעות עולה על מספר האנשים ועל כן גם פתרון זה אינו ישים.
אז אולי, נשווה ביצועים? אבל גם כאן אין הדבר חד-משמעי. בדיוק כפי שדג לא יוכל לטפס על עץ ולעומתו פיל יתקשה לשחות באוקיינוס, כך גם לא ניתן להשוות הארלי לנינג'ה או ורסיס להונדה אינובה. נכון, מבחינה טקסונומית, מדובר בקבוצה מובחנת של אופנועים בעלי הורים משותפים, אי שם במעלה אילן היוחסין, אולם מאז ועד היום הרבה דלק זרם בקרבורטורים והדגמים היום מבחינה זו שונים. שונים אך דומים.
אכן תחרות קשה. תחרות על לב הקונים, על שערי המגזינים ואתרי האינטרנט, על יוקרה וכבוד. זמנים קשים להיות בהם אופנוע או רוכב; המתחרים נושכים, חוקי ואמצעי אכיפת המהירות מתהדקים, התנועה הולכת ונהיית צפופה יותר וכמות הסחות הדעת של הנהגים סביב, בעודם נוהגים, רק גדלה. הוסיפו לכך מיתון עולמי, יחסי ציבור בעייתים וקהל שכבר ראה הכל, והרי לנו מתכון לאובדן עניין בתחביב נהדר ובדרך חיים משל עצמה. מצב ביש.
בעודי משוטט בין התמונות, חולם בהקיץ כהרגלי וממלמל לעצמי חצאי משפטים סתומים על ריח בנזין וצמיגים, לא יכולתי לבחור במנצח היחיד של התחרות. בעידן בו אג'נדות וסמארטפונים מתחלפים חדשות לבקרים, לא ניתן לבחור רק מנצח אחד, או אפילו כמה מנצחים. למעשה, כולם הכי טובים וכולם זוכים. כולם הכי יפים, הכי מהירים, הכי משוכללים.
מרוץ חימוש של ממש, רק במקום טילים – אופנועים
אתם מבינים, בעבר ההבדלים היו ברורים. כולנו היינו נתונים למרוץ חימוש לא נורמלי אשר התקדם בצעדי ענק. מי שרצה את אופנוע הדקאר הטוב ביותר חיפש דגם ספציפי. מי שמעוניין היה בגרזן כביש אימתני נשא רק שם אחד על דל שפתיו. וגם מי שחשקה נפשו בשואו ידע בדיוק איזה כלי לחפש.
והיום, כאשר הפערים בין המשתתפים בתוך הקטגוריות קטנים כל כך, הבחירה לרוב נעשית על סמך שיקולים שאינם קשורים ישירות, דווקא, לביצועי הכלי ולמהותו, אלא למשל למי מחיר טוב יותר, למי מבצע ומסע פרסום מפתים יותר, מי ייראה הכי טוב עם מעיל העור החדש שקנינו ומי ישאיר את החבר'ה פעורי פה בשכונה.
הרי בינינו, רובנו הגדול, וכותב רשימה זו בכללם, לעולם לא יגיע לניצול כל יכולותיו של הכלי. לא, גם לא במסלול מרוצים. אנחנו לא מרוכזים מספיק, לא מאומנים מספיק, וכנראה גם לא בעלי כישרון מספיק. זו אמת מרה, אבל עדיין אמת. והנה, על אף כל זאת, אנחנו עדיין רוצים רק את הכי חדיש, הכי מהיר, הכי יפה. רק את זה שפוטנציאלית יאפשר לנו לרכב כמו בחלומותינו, גם אם במציאות הדברים ארציים יותר. רק לא להישאר מאחור במרוץ החימוש.
וכאן מגיע הטוויסט.
אם יושבים לרגע בצד, על אחת מהכורסאות הנוחות האלו, ומסתכלים על כל העסק מבחוץ, התערוכה בקלן, מעבר להכל, מעבירה בעיניי מסר אחד – והוא שהעיקר זה לרכב, לא משנה על מה. העיקר זה להתמסר לרוח בפנים, לריח הממכר של צמיגים, בנזין ואספלט, לבן או בת הזוג החובקים אותך מאחורה, למכונת הזמן הנפלאה הזו על שני גלגלים שיותר מאשר מעבירה את הגוף שלנו ממקום למקום, מעבירה את הנפש שלנו מעולם לעולם.
זה לא משנה אם אתה רוכב על מפלצת סמ"ק עתירת טכנולוגיה או על וספה עם סירה, אם האופנוע שלך יצא זה עתה את שערי המפעל או אם כבר איפס את מד הקילומטר מלמטה. מחר כבר ייצא דגם חדש, תוכרז פריצת דרך טכנולוגית מיוחדת, תושק גרסת כביש משוכללת לרגל חגיגות המילניום לאשתו של בעל החברה, והמרוץ יימשך, עד לדגם המשופר הבא וחוזר חלילה.
העיקר פה, בעיניי, הוא לרכב על אופנוע, כל אופנוע, ולזנוח מאחור את מרוץ החימוש הראוותני. זה לא באמת משנה מיהו היצרן, האם החברה ניצחה במרוץ האחרון או כמה מוצרי אפטרמרקט יש. אם זה גורם לך לחייך, לשיר בקסדה או להרגיש מגניב – אז האופנוע שלך הוא האופנוע הכי טוב בעולם, נקודה. ואל תתנו שיספרו לכם אחרת.
אגדת זן עתיקה מספרת על שלושה נזירים בודהיסטיים צעירים אשר היו רוכבים על אופנועיהם יום-יום אל הכפר הסמוך למנזרם וחזרה. באחד הימים, ניגש אל השלושה מורה הזן הגדול, ראש המנזר, ושאל אותם מדוע רוכבים הם על אופנועיהם.
ענה הראשון: "רוכב אני על אופנועי על מנת להגיע אל כל אותם מקומות נידחים שם יכול אני להעניק לאנשים לימוד רוחני ולסייע להם בכל אשר יצטרכו!". הנהן ראש המנזר בראשו, הצמיד יחד את כפות ידיו בברכה ואמר לנזיר "אין ספק כי תהיה אתה נזיר דגול ביום מן הימים".
ענה השני: "רוכב אני על אופנועי בכדי לנסוע אל העיר הגדולה, שם מעמיק אני אף יותר בלימוד תורת הזן על מנת שאוכל לשחרר את כל היצורים החיים מסבל!". ראש המנזר החמיא לנזיר, טפח על ראשו בחיבה ואמר "חוכמתך עוד תאיר עולמות שלמים ותועיל לנשמות רבות".
בבואו אל הנזיר השלישי, שאל ראש המנזר את אותה השאלה. הנזיר, בתגובה, הביט בראש המנזר בפליאה וענה בפשטות: "ובכן, אני רוכב על אופנועי על מנת לרכב על אופנועי". חייך ראש המנזר חיוך רחב, התיישב למרגלות הנזיר ואמר לו: "אנא, קח אותי כתלמידך".
מ-0 להתעוררות בפחות משלוש שניות
אז מה אני מנסה לומר פה בעצם?
לא, אני לא מנסה לבאס לכם את האופנוע החדש וגם לא לגרום לכולם לרכב על גרוטאות. חידושים הם דבר טוב ובסופו של דבר הם אלו שמצעידים אותנו, כאנושות, קדימה. מה שאני כן מנסה זה להפנות את מבטכם, בעדינות, להווייתם האמיתית של הדברים, זו שמעבר לסוגים, לשנים ולהבחנות. לחברים מסביב שרוכבים איתכם, למכונה הנאמנה שעובדת תחתיכם, להרים, לעצים, לחי ולצומח אשר מספקים את התפאורה למסע הזה ולחוויית הרכיבה הבסיסית ביותר שיש – אדם ומכונה. וכמו שאמר פעם פנגס הגדול: אם אתם מצליחים לעשות זאת, למדו אותי איך.
הבסיס הוא ה-K1600GT, אבל כדי לקבל את מראה הבאגר כל יחידת הזנב הונמכה, כולל המושב האחורי שירד ב-7 ס"מ. הוא מגיע עם סט ארגזים אחורי שמתאים בדיוק למראה, משקף קדמי קצוץ שגם מתכוונן חשמלית לגובה, מדרסי רגליים קדמיים יותר, מערכת פליטה המתאימה לז'אנר. אין ספק, הקטע של הבאגר הזה הוא המראה.
אבל למרות מראה הבאגר, הבסיס הוא כאמור ה-K1600GT על כל מה שהוא מציע – מנוע 6 צילינדרים שמפיק 160 כ"ס עם מצערות חשמליות, מערכת מתלים אלקטרונית סמי-אקטיבית ואוטו-אדפטיבית, מערכות ABS ובקרת החלקה, ואופציה להילוך אחורי, לקוויקשיפטר לשני הכיוונים ולמערכת תקשורת החירום של ב.מ.וו – בדיוק כמו ב-K1600GT החדש שנחשף השבוע.
ה-K1600B מיועד אמנם לשוק האמריקאי, אבל הוא ישווק גם באירופה, ולכן הוא עומד בתקנות יורו 4.
זו כנראה הידיעה האחרונה שלנו מתערוכת קלן 2016, ושמרנו את הממתק הזה לסוף. טריומף מציגה בקלן 2 דגמים חדשים, שניהם בנויים על בסיס מנוע הטווין 900 סמ"ק החדש של החברה. האחד הוא רטרו בריטי קלאסי בשם בונוויל T100 שמוצע בשתי גרסאות, והשני הוא הסטריט קאפ – קפה רייסר הבנוי על בסיס אותה הפלטפורמה.
טריומף בונוויל T100
הסיבה לבניית שני הכלים החדשים היא ליצור מדרגת ביניים בין ה-T120 (כולל הקפה רייסר – ט'ראקסטון) שהוצג השנה, בנפח 1,200 סמ"ק, לבין אופנועי רטרו קטנים יותר כמו ה-V7 של מוטוגוצי. לכן צמד הכלים קטנים יותר מה-T120.
הבסיס הוא מנוע חדש בנפח 900 סמ"ק, טווין מקבילי שופע מומנט, שמציע מרווח טיפולים של 10,000 מייל (16,000 ק"מ). הוא מגיע עם מערכת הזרקת דלק מתקדמת הכוללת מצערות חשמליות, ובאביב הקרוב תוצע גם גרסה למוגבלי רישיון (A1 אצלנו, A2 באירופה).
פרט לכך יש מערכת ABS מתקדמת, צמיגי פירלי פאנטום ספורטיביים, בקרת החלקה, קלאץ' מחליק ולוח שעונים שלמרות שנראה רטרו לגמרי – יש לו גם צג LCD עם שפע אינפורמציה. בקיצור, רק האריזה נראית ישנה, בפנים הכל מודרני לחלוטין.
ה-T100 מגיע בשתי גרסאות – רגילה ו-BLACK, שנבדלות אחת מהשנייה בסכמות הצביעה. בעוד ה-T100 מציע צבעי מיכל דלק צבעוניים ושפע כרום בכל מקום, גרסת ה-BLACK צבועה כולה בשחור, כולל המנוע, מערכת הפליטה, החישוקים, מיכל הדלק, ואפילו המראות. בעיצוב, אגב, בהשראת הבונוויל 59.
טריומף מספרים שהם מציעים יותר מ-150 חלקים ואביזרים שונים מתוך קטלוג, כדי לאפשר לכל אחד להפוך את ה-T100 שלו לאישי יותר. אופנת הרטרו במיטבה.
טריומף בונוויל T100 בלאק
קפה רייסר – Street Cup
הסטריט קאפ הוא גרסת הקפה רייסר של ה-T100 והוא בנוי על בסיסה, מיועד למי שהט'ראקסטון גדול או יקר לו מדי. החישוקים יצוקים ולא חישוקי שפיצים, מערכת הפליטה שונה, כיסוי המושב מעוצב בסגנון קפה רייסר, וכך גם מיכל הדלק, המשקף הקטן שמעל לפנס הקדמי והכידון הנמוך יותר. יש גם כמה שינויים במתלים ובבולמים, אבל הם פחות מעניינים. מה שהכי מעניין הוא איך שהסטריט קאפ נראה – מעולה!
ספינת התיור של ב.מ.וו, ה-K1600GT, מקבלת מספר עדכונים לשנת 2016.
המנוע – 6 צילינדרים בשורה בנפח 1,649 סמ"ק, עדיין מפיק 160 כ"ס ו-17.8 קג"מ, אבל כעת הוא גם עומד בתקנות יורו 4 – אולי הסיבה העיקרית לשדרוגו.
ב.מ.וו K1600GT – הילוך אחורי
מה שחדש זה הילוך אחורי, רוורס, שכמו בהונדה גולדווינג – פועל על-ידי שילוב של המתנע החשמלי לתמסורת אחורית. כלומר בשילוב הילוך אחורי, לחיצה על המתנע החשמלי תגלגל את האופנוע בעדינות אחורנית. כשהאופנוע שוקל כמעט 320 ק"ג – הילוך אחורי מחויב המציאות.
פרט לכך יש גם עדכוני אלקטרוניקה – מעתה ה-GT יגיע כסטנדרט עם מערכת המתלים האלקטרונית הסמי-אקטיבית של ב.מ.וו – Dynamic ESA, וגם עם קוויקשיפטר לשני הכיוונים, בנוסף לכל המערכות שכבר קיימות – ויש שפע מהן.
ה-K1600GT מקבל גם מתיחת פנים קלה, שעל-פי ב.מ.וו מיועדת לשפר את האווירודינמיות שלו, וגם לוח השעונים מקבל רענון קטן.
לאירופאים שבינינו, מעתה ניתן להזמין את ה-K1600GT עם מערכת קריאת החירום החדשה של ב.מ.וו.
אנחנו מנסים, אבל לא מצליחים לזכור מתי תערוכת INTERMOT שבקלן, גרמניה, הייתה כל כך עשירה, שופעת דגמים חדשים ומחודשים.
התערוכה הזו מתקיימת אחת לשנתיים, מקדימה בחודש את תערוכת EICMA השנתית שבמילאנו, ולרוב מוצגים בה דגמים בודדים חדשים, בדרך כלל של ב.מ.וו וק.ט.מ, ולפעמים גם היפניות זורקות איזה דגם או שניים חדשים כדי להשאיר את הפוקוס לכלים החשובים שיוצגו במילאנו ועם זאת לקבל קצת חשיפה לדגמים הפחות חשובים.
אבל השנה תערוכת קלן הייתה שונה. INTERMOT 2016 תיזכר כתערוכה העשירה ביותר של העשורים האחרונים, והוצגו בה עשרות דגמים חדשים. נכון, חלקם לא חדשים באמת אלא מתיחת פנים ושדרוגים כאלו ואחרים לדגמים קיימים, וחלק היו גרסאות נוספות לפלטפורמה קיימת, אבל היו גם כמה דגמים חדשים לחלוטין כמו הדוקאטי 939SS והקימקו AK550. בכל מקרה, מה שחשוב פה זה המגמה. אם בקלן הוצגו כל כך הרבה דגמים, זה אומר שבמילאנו, שתיפתח בדיוק בעוד חודש, אנחנו צפויים לגל חסר תקדים של דגמים חדשים וחשובים.
סוזוקי GSX-R1000 – החברה מתעוררת אחרי תרדמת ארוכה
תערוכת קלן 2016 מעידה יותר מכל על השינויים הדרמטיים שעוברים של שוק האופנועים העולמי. עד 2009 ראינו פריחה ומרוץ חימוש בין היצרניות, אולם המשבר של 2009, שחתך כמחצית משוק האופנועים העולמי, אילץ את השחקנים בשוק לחשב מסלול מחדש ולייצר גם אופנועים בתקציבים נמוכים כדי להגדיל את קהל היעד. את פירות היציאה מהמשבר התחלנו לראות ב2012 אל תוך 2013, וראינו את זה למשל היטב עם הונדה וימאהה בסדרות ה-NC, ה-CB וה-MT.
כעת, 3 ו-4 שנים אחרי, כשהכיוון החדש הוכיח את עצמו, המכירות גדלו משמעותית, דם חדש נכנס לתחום ואיתו גם הכסף הגדול, אנחנו רואים את התוצאה – פריחה, כאמור חסרת תקדים, ומבול של כלים חדשים ומחודשים. תקופת רנסנס בשוק האופנועים העולמי. הכסף שנכנס אפשר ליצרניות לפתח כלים לסגמנטים הפופולריים, והנה אנחנו מוצפים בהם. המשבר של 2009 אילץ את היצרניות לחשוב ולהתייעל, וכולנו הרווחנו מזה.
התערוכה הזו תיזכר גם בגלל המגמה שעושה קאמבק – מרוץ החימוש המטורף בגזרת אופנועי הספורט, כשהכוונה היא לסופרבייקס. לליטרים. לא פחות מ-3 גרסאות הומולוגציה חדשות, סופר-יקרות ומתוחכמות, הוצגו השנה בקלן – של סוזוקי שעושה קאמבק מרשים עם הג'יקסר 1000, של הונדה עם הפיירבלייד SP ו-SP2 החדשים (הגרסה הסדרתית תוצג במילאנו) ושל קוואסאקי עם ה-ZX-10RR, ועוד אחת של אפריליה עם ה-RSV4 RR. לזה תוסיפו את ה-R1 וה-R1M של ימאהה, הוותיקים יותר, וכמובן את הב.מ.וו S1000RR, כולל גרסת ה-HP4, ותקבלו עולם שלם שחזר לחיים אחרי שכבר הוספד כמעט בכל מקום אפשרי. והשנה, 2016, אנחנו עדים להשתלטות האלקטרוניקה על הכלים הללו, עם בקרות החלקה מתוחכמות, מערכות ABS למרוצים ולפניות, הזרקות דלק RbW עם מצבי ניהול מנוע, מתלים אלקטרונים, קוויקשיפטרים, בקרות זינוק, בקרות ווילי, מסכי TFT צבעוניים ומה לא. טירוף מוחלט!
כוכבת חשובה בתערוכה היא סוזוקי, שמתעוררת משינה ארוכת שנים ומציגה כמה דגמים חדשים ומחודשים. כוכב נוסף בתערוכה, בטח ובטח לשוק הישראלי, הוא הקימקו AK550 – המתחרה הישיר לטימקס שבנוי בדיוק כמוהו. אנחנו צופים שבתמחור נכון הוא עשוי להרעיד את שוק המקסי-סקוטרים הישראלי.
כדי לעשות לכם סדר בקריאה, אנחנו מרכזים כאן קישורים לכל הדגמים החשובים שעליהם כתבנו. ישנם עוד דגמים רבים, פחות רלוונטיים לשוק הישראלי, כמו למשל של טריומף, שעליהם נכתוב בימים הקרובים ונעדכן את רשימת הקישורים שכאן.
בינתיים, תתכוננו כמונו למילאנו, כי שם באמת הולך להיות מטורף.
קימקו AK550 – מתחרה ישיר לטימקס, חשיבות גדולה לשוק הישראלי
קוואסאקי משדרגת את אופנוע הספורט-תיור שלה – ה-Z1000SX, ומתאימה אותו יותר לייעודו – ספורט-תיור למרחקים ארוכים, בהרכבה עם ציוד.
החברה טוענת שאחרי מחקר בקרב לקוחות ה-SX, התוצאה הייתה שאחד הגורמים הדורשים שיפור הוא מיגון הרוח. לכן מהשנה יש משקף 'דאבל באבל', שגם מתכוונן לגובה. פרט לכך, כדי להגביר את התאורה, החל מהשנה ה-SX מקבל פנסי LED קדמיים, שלטענת קוואסאקי מאירים פי 1.4 יותר מנורות ההלוגן הרגילות.
קוואסאקי Z1000SX דגם 2017
מבחינת ארגונומיה, בקוואסאקי מציידים את ה-SX במושב חדש, נוח יותר גם לרוכב וגם למורכב. יש גם תושבות ארגזי צד חדשות, נקיות יותר במראה, ומעתה כיוון עומס הקפיץ בבולם האחורי מתבצע על-ידי ברז חיצוני.
מערכת הזרקת הדלק חדשה, יש מחשב ניהול מנוע חדש, ויש חיישן אינרציה ב-6 צירים – כמו בהרבה אופנועי כביש חדשים. בקרת ההחלקה מגיעה כסטנדרט, וגם מערכת ABS מתקדמת לפניות, ויש 3 מצבי ניהול מנוע ואספקת כוח. לוח השעונים מקבל תצוגת הילוך נבחר, ויש תאורה להחלפת הילוך גם בנורה עצמאית וגם על מחט הסל"ד. המנוע, אגב, מקבל ל-2017 קלאץ' מחליק – גם כן פריט שהפך כמעט סטנדרטי השנה. לסיום הפרק המכאני נספר כי הבולמים עברו כיול מחדש, לצד הספורטיבי דווקא.
לסיום, ה-Z1000SX מקבל מתיחת פנים עיצובית קלה, עם אוריינטציה חזקה למשפחת הנינג'ה הספורטיבית.
