אלבר-מוטו, יבואנית קטנועי דיאלים לישראל, מודיעה על הרחבת האחריות לקטנועי דיאלים הקוריאניים. מעתה תינתן אחריות מלאה של 3 שנים ללא הגבלת ק"מ על כל דגמי הקטנועים של דיאלים, וזאת במקום שנתיים אחריות עד עכשיו.
ניסים בנימין, מנכ"ל אלבר-מוטו, מסר כי הרחבת האחריות מצביעה על האמון הרב של הקונצרן הקוריאני ושל אלבר-מוטו במותג ובאמינותו.
לאחרונה הגיע ארצה הדיאלים STEEZER, קטנוע אורבני בנפח 125 סמ"ק, והוא הראשון מבין ארבעה דגמים חדשים שיושקו השנה בישראל.
בשורה משמחת לרוכבי הדו-גלגלי: ניסוי נסיעת דו-גלגלי בנת"צ הוגדר כהצלחה ויתרחב בתקופה הקרובה.
בפברואר השנה החל ניסוי רחב היקף ב-4 נתיבי תחבורה ציבורית (נת"צ) בגוש דן. במסגרת הניסוי הותרה הנסיעה בנתיב לכלים דו-גלגליים, וכחלק מהניסוי הותקנו מצלמות על מספר אוטובוסים של חברת 'דן' הנעים על הצירים הללו, כמו הותקנו כמה עשרות מצלמות קסדה על רוכבי דו-גלגלי אשר עושים שימוש יומיומי בנתיבים הנבחרים והסכימו להשתתף בניסוי. הניסוי תוכנן להימשך חצי שנה, כשבזמן הזה ינותחו הנתונים אשר יגיעו מהמצלמות על ידי גורמים במשרד התחבורה, ובסיומו יוחלט על הרחבת הניסוי או זניחת הרעיון.
כאמור, יש עוד חודשיים עד לסיום הניסוי, אך נדמה כי מדובר בהצלחה גדולה. מספר ה'קונפליטקים' שנרשמו בין התחבורה הכבדה לרובי הדו-גלגלי היה מינורי, וזאת למרות קולות של לא מעט גורמים אשר טענו כי השילוב בין אוטובוסים לדו-גלגלי עלול לסכן את שלום הציבור. כמו כן לא הורגשה השפעה על זמני נסיעת האוטובוסים בקווים השונים.
לאור הנתונים המעודדים הניסוי צפוי להתרחב כבר בחודש אוגוסט הקרוב לכל נתיבי התחבורה הציבורית בתל-אביב ובהמשך לכל הארץ, כולל נת"צים בכבישים בינעירוניים – כך נודע לנו מגורמים רשמיים במשרד התחבורה. בשנים האחרונות חל שיפור ניכר בהתייחסות משרד התחבורה לקהילת הדו-גלגלי שגדלה, ועושה רושם שהמהלך הזה הוא חלק ממספר פעולות לרווחת רוכבי הדו-גלגלי בישראל.
יום שחור לחובבי הספורט המוטורי בכלל ולחובבי המוטוקרוס בפרט. מסלול המוטוקרוס של אריאל דדיה שממוקם בסמוך לפרדס חנה נסגר בהוראת הוועדה האזורית לתכנון ולבנייה וייהרס בימים הקרובים.
מסלול המוטוקרוס של דדיה הוקם ביוזמה פרטית של אריאל דדיה, רוכב מוטוקרוס פעיל – מסוג האנשים שפחות מדברים ויותר עושים, והוא פעיל כבר 9 שנים ברציפות, הרבה לפני שהיה פה מסלול מוטוקרוס חוקי. ברבות השנים דדיה הרחיב את המסלול, הפך אותו למקצועי יותר ויותר, ואף רכש מכספו שופל על מנת לשפץ את המסלול לקראת כל סוף שבוע על מנת לאפשר תנאים מקצועיים לרוכבים הרבים שבאו לרכב במסלול. לאחרונה אף פתח דדיה בסמוך למסלול המרכזי מסלול נוסף, קל יותר, לילדים ולמתחילים, ובסך הכל הושקעו במסלול מאות אלפי שקלים במהלך השנים. נציין רק שהמסלול הוקם על קרקע פרטית שבייעודה היא חקלאית, אולם היא עמדה שוממה ללא שימוש.
כעת, אחרי 9 שנות פעילות רצופות, הגיע הסוף. אל מס הכנסה ואל הוועדה המחוזית לתכנון ולבנייה הוגשו תלונות על ידי גורם אנונימי, ואלו פתחו בחקירה אישית נגד דדיה. עם מס הכנסה לא הייתה בעיה, אולם בחקירה בוועדה המחוזית הורו לדדיה לסגור את המסלול לאלתר, לפני שהעניין הופך להיות פלילי. לדדיה לא נותרה ברירה אלא לסגור את המסלול ולהתחייב על הריסתו – מה שיקרה בימים הקרובים.
אין לדעת למי הפריע עצם קיומו של המסלול ומי הגיש את התלונות, ונותר רק לקוות שאלו לא גורמים מתוכנו – ענף האופנועים. כך או כך, זהו יום שחור לספורט המוטורי בישראל, שאחד המתקנים הוותיקים והאיכותיים שבו נסגר, גם אם מדובר היה במסלול 'פיראטי'. נמשיך לעדכן.
המרוץ בקטלוניה נערך בצל מותו של לואיס סאלום בתאונת רכיבה במקצה אימון חופשי 2 ביום שישי. לאור התוצאה הטרגית של ההחלקה של סאלום בפנייה 12 ועל מנת להגביר את הבטיחות, משונה התוואי של הסקטור הרביעי במסלול החל מפנייה 10. הישורת האחורית מקוצרת מעט והרוכבים משתמשים בתוואי של מסלול הפורמולה 1 הכולל פניות איטיות יותר וצמודות יותר, כשבדרך לפנייה האחרונה עוברים שיקיין שאמור להאט את הרוכבים.
מעשה שטן הוא שהקצב בסקטור הרביעי איטי מעט, אבל על כך מפצים הרוכבים במהירות פנייה גבוהה יותר בפנייה האחרונה, וכך המהירות המקסימלית בישורת גדלה.
מקצי האימון נשלטו בידי וינאלס, אבל בדירוג היה זה מרקז שקובע הקפה מהירה מאוד כבר ביציאה מהפיטס. מרקז עוד יחזור וישפר את זמני ההקפה כדי לזנק מפול פוזישן 0.467 שנייה לפני לורנזו. סוגר את השורה הראשונה פדרוסה. אחריו מפתיע הקטור ברברה על הדוקאטי של אווינטייה. רוסי חמישי ווינאלס רק שישי. צמד רוכבי דוקאטי מפעל מתקשים, כשיאנונה מדרג שמיני ודובי עשירי אחרי שנאלץ לעבור גם במקצה דירוג Q1.
טמפרטורת המסלול הגבוהה טורפת את התכניות, כשהיא מכריחה רוכבים רבים לבחור גומי בתרכובת קשה לשני הצמיגים. פדרוסה נצמד לצמיג בינוני מאחור, כשהוא טוען שהתחושה מהצמיג הקשה אינה טובה לו. הימור שבסופו יצלח לו כשהוא מסיים על הפודיום.
לורנזו, מרקז, יאנונה ופדרוסה מזנקים היטב. וינאלס מצליח לא לחרבן את הזינוק כמו במוג'לו ומסיים חמישי את ההקפה הראשונה. רוסי מזנק בינוני, טובע ברוכבים בהפיכת כיוון לפנייה 2 ונסוג מחמישי לשמיני. הוא מתאושש במהרה, נכנס לקצב כבר בהקפה הראשונה וחוצה את הקו כשהוא שישי. רוסי קובע קצב מהיר ופוצח בסדרה של עקיפות לאורך מספר הקפות כשבידיו נופלים שלל וינאלס, יאנונה, פדרוסה, ומרקז. את לורנזו רוסי עוקף על הבלמים בקצה הישורת בתחילת ההקפה השביעית כשהוא שומר על הקו ועל ההובלה בהפיכת הכיוון לפנייה 2.
וינאלס גם הוא מגלה קצב מהיר, כשהוא קובע שיא מסלול אבסולוטי למרוץ, אבל חוסר סבלנות בניסיונות העקיפה שלו על פדרוסה ואחר כך על לורנזו מונעים ממנו להתמודד בחוד והוא מסיים במקום הרביעי.
לורנזו מוביל את המרוץ עד לתום ההקפה השישית, אבל אז, אחרי העקיפה של רוסי, לורנזו מתחיל לסבול משחיקת צמיגים מוגברת ותוך מספר הקפות לורנזו כבר ממוקם חמישי. בהקפה ה-17 יאנונה כבר במרחק נגיעה מלורנזו ומתכנן עקיפה. רק כמו שבפעמים רבות אצל קרייזי ג'ו או 'המניאק', תכניות לחוד ומציאות לחוד. בבלימה לפנייה 10 יאנונה מגיע הרבה יותר מדי מהר, בולם הרבה יותר מדי מאוחר בקו פנימי מעט משל לורנזו, עולה לסטופי קטן, מאבד שליטה ומבצע סיכול ממוקד בחורחה לורנזו, כשהוא מתנגש בימאהה ומטיח אותו לאספלט.
בחלקו האחרון של המרוץ רוסי ומרקז נאבקים ראש בראש על ההובלה. מרקז, שרכב שני אחרי לורנזו עד להקפה השביעית ושני ולרוסי עד ההקפה ה-20, מחליט שניצחון קורץ לו. הוא יודע שלורנזו בחוץ וטבלת האליפות שלו, לא מוותר. וכך בהקפה ה-21 מרקז תוקף את רוסי בקו הפנימי של פנייה 10 רק בשביל לאבד את ההובלה חזרה לרוסי ביציאה מהפנייה. הקפה לאחר מכן מרקז מנסה את הסליפסטרים בישורת, אבל רוסי מגן בפנייה 1 ובמעבר לפנייה 2. הקפה נוספת, ושוב מרקז מנצל את הסליפסטרים, רק שהפעם הוא מגן על הקו ושומר את ההובלה. הקפה לפני אחרונה ורוסי עושה למרקז את אותו הדבר בדיוק, ומוסיף לכך פער קטן. בפנייה 7 של ההקפה האחרונה מרקז טועה בבלימה, יוצא רחב ומאבד חצי שנייה לרוסי. רוסי שומר על קצב מהיר ומגדיל את הפער בהקפה האחרונה על מנת לחצות את קו הסיום 2.652 שניות לפני מרקז.
העונה הזאת עוד תגמד את העונה הקודמת. שבעה מרוצים נכון לקטלוניה, ומרקז מתרסק במרוץ אחד, לורנזו ורוסי מאבדים שני מרוצים. מרקז הופך פיגור של 10 נקודות ליתרון של 10. לורנזו בדיוק להיפך, ורוסי במקום השלישי מפגר רק ב-22 נקודות אחרי מרקז. ניפגש באסן ביום שבת 26.6.
טבלת האליפות לאחר הסבב השביעי
מעטות הן הפעמים בחיים שאתה אתה חווה רגע, מאורע, שלא חשוב מה יקרה לך בהמשך חייך, אתה יודע שלא תחווה כזה עוד לעולם.
ביולי 2015 היה רגע כזה.
בעצם, יולי 2015 היה חודש כזה.
אופנוע הוא לא רק כלי רכב. הוא גם סמל. אולי בעיקר סמל.
אופנוע מורכב ממתכות ופלסטיקים, אבל הוא מייצג רוח. את הרוח החופשית של האדם.
זאת הסיבה שמסע האופנועים שיצאתי אליו ביולי 2015 לא היה טיול. הוא היה משימה לאומית ואישית ששיאו וסופו אמורים היו להיות בטקס הפתיחה של המכבייה ה-70, אבל בעצם ידע שיא אחר, שקט יותר, פרטי יותר. שיא נצחי.
זכיתי לחזות באדם הופך את האופנוע לסמל של ניצחון, כשהוא נכנס למחנה המוות רכוב על אופנוע ואמר "אם כבר להגיע לאושוויץ, שיהיה על אופנוע ולא ברכבת".
זה התחיל מספר חודשים קודם, כשראיתי פוסט בפייסבוק. חיפשו אופנוענים.
בכל הזדמנות אחרת בחיים לא הייתי חושבת על זה – להירשם, לתת פרטים, לשלוח תמונות ולענות על שאלון אישי באנגלית בלי שיש לי שמץ מושג על מה ולמה ולאן כל זה הולך. בחיים לא. מלבד הפעם הזו, שמשהו בבטן אמר לי שיש פעמים בחיים שצריך לזרוק את הקוביות ולהמר, בניגוד לכל היגיון.
שלחתי. עברו ימים ואז שבועות וחודשים ואני שכחתי מהכל.
עד שיום אחד הטלפון שלי צלצל במבטא זר. לא הבנתי מה רוצים ממני. ראיונות למה? אודישנים למי? מסע שחזור? 1931? מכבייה? ברלין?
התמונה התחילה להתבהר. מבלי לדעת שלחתי פרטים להשתתף בסרט דוקומנטרי שהתגבש מרעיון למציאות. סרט על מסע אופנועים.
שבוע אחר כך כבר הייתי באודישנים מצולמים, מתחילה להבין מה זה הדבר הזה, אבל עוד לא קולטת. לא קולטת לא את גודל החוויה שאני עומדת לעבור ולא את עוצמתה.
רק למדתי שב-1931 יצאו מארץ ישראל חבורה של 11 אופנוענים נועזים – 'מוטוציקליסטים' כמו שכונו אז – ולפניהם משימה: לבשר את קיומה של המכבייה – האולימפיאדה היהודית – הראשונה.
הימים אז באירופה לא קלים עבור היהודים, וזה התבטא גם בתחומי הספורט. על יהודים נאסר להשתתף בתחרויות, כשהשיא היה האיסור להשתתף באולימפיאדה שהתקיימה בברלין מספר שנים מאוחר יותר, ב-1936.
אז הוחלט שמה שאסור באירופה יתקיים בארץ ישראל, והמכבייה הראשונה קרמה עור וגידים.
אבל איך מודיעים ליהודים בעולם כולו, בעולם של טרום אינטרנט וטלפונים וקבוצות וואטסאפ, על תאריך שבו מוזמנים כולם? שולחים אופנוענים לבשר את הבשורה. מעיר לעיר, מקהילה לקהילה, הם רכבו והודיעו: "מכבייה".
70 שנה חלפו מאז אותה מכבייה ראשונה, וכצברית גיליתי לראשונה את הסוד ששמור היטב מפני היהודים הישראלים – המכבייה, אותה אנו מכירים כאירוע תחרויות ספורט שמתקיימת מדי 4 שנים בארץ, למעשה מתקיימת בכל שנתיים. שנתיים אחרי שהיא מתקיימת בארץ היא נערכת באחת ממדינות העולם השונות, כל פעם במדינה אחרת, וחוזר חלילה.
70 שנה חלפו, ולראשונה היא מתקיימת בברלין, ולא סתם בברלין אלא באותו אצטדיון אולימפי ידוע לשמצה שבו היטלר פתח במועל יד את האולימפיאדה נטולת היהודים. ועכשיו הם חוזרים לשם לקיים את המשחקים האולימפיים של העם היהודי.
גם ציניקנית כמוני הצליחה להתרגש. ועוד יותר להתרגש כששמעתי שכהוקרה לאותם 11 פורצי דרך שעשו 4 מסעות ארוכים וקשים, בתנאים לא תנאים, במשך חודשים, לפני למעלה מ-70 שנה על אופנועים בסיסיים בדרכים הקשות והמשובשות של אירופה כולה, תצא מהארץ קבוצה של אופנוענים ותוביל את אש המכבייה כל הדרך מכפר המכבייה ברמת גן אל עבר האצטדיון האולימפי בברלין, במסע של חודש ימים על גבי אופנועים, כשהכל מתועד לסרט. והכי התרגשתי לגלות שנבחרתי להיות אחת מאותה הקבוצה.
הרגשתי ענווה וכבוד והתרוממות רוח לקראת מסע שכמה חוויות שלא אחווה במהלך חיי, לא תהיה עוד אחת דומה לה.
כשיצאנו לדרך חשבתי ששיא המסע יהיה כשניכנס רכובים על האופנועים שלנו, אוחזים באש שהבאנו איתנו כל הדרך מארץ ישראל, אבל כשיוצאים למסע אי אפשר לדעת מה יהיו הרגעים שישאירו את חותמם לנצח. למסע יש חוקים משלו, והרגע שהשאיר את חותמו לעד התרחש כשבועיים אחרי ששבעה אופנוענים יצאו על אופנועים ליוון כשאש המכבייה בוערת איתם.
מכיוון שמעבר למטרה עצמה – להביא את האש לטקס הפתיחה – רצו לצקת גם משמעות ותוכן למסע, החליטה המפיקה והבמאית – קתרין לורייה – שיזמה את הפרויקט האדיר הזה, שכל רוכב שיוצא למסע יעבור גם מסע אישי בו יפגוש את הסיפור האישי של משפחתו בזמן השואה, וכך למעשה נתיב הרכיבה לברלין נקבע דרך נקודות ציון אישיות של כל אחד מהמשתתפים המקוריים שיצאו למסע הזה מתחילתו.
רכבנו ממדינה למדינה כשבכל מדינה כל רוכב מספר את הסיפור האישי-משפחתי שלו. עברנו דרך יוון, בולגריה, רומניה, הונגריה, סלובקיה ופולין.
בפולין חבר אלינו יורם מרון, אבא של דני מרון , אחד מהרוכבים שיצאו למסע מתחילתו. יורם, בן 78, רוכב בישראל עד היום, והוא הצטרף אלינו לרכיבה בפולין כשהשיא היה ההגעה למחנה אושוויץ.
אושוויץ הוא מקום ידוע. תיירים מגיעים אליו מכל העולם. ישראלים רבים מגיעים למחנה הזה. מעטים מגיעים לשם על אופנוע. מעטים עוד יותר מגיעים על אופנוע לא ככלי רכב לבד אלא כסמל לניצחון של רוח האדם. לניצחון החופש.
יורם, ניצול מחנה אושוויץ בן 78, רכב אל השער של אושוויץ על אופנוע. ולא רק שהוא הגיע לשער אושוויץ על אופנוע – הוא נכנס למקום לראשונה בחייו.
יורם כילד בן 6 היה על הרכבת שהובילה אותו לאושוויץ. סיפור הצלה מדהים בו אמו דחפה אותו באחד העיקולים מהרכבת וזינקה מיד אחריו, הביא לכך שהוא מעולם לא הגיע למחנה באותה הרכבת וגם לא באף רכבת אחרת. למעשה, לראשונה בחייו הוא נכנס לאושוויץ, רכוב על אופנוע, למקום בו הנאצים ייעדו לו לסיים את חייו בגיל 6 והגורל ייעד לו אחרת. הוא נכנס בשערי המחנה הארור כאדם חופשי שהגיע למקום כחלק ממסע ניצחון של עם וניצחון של אדם וניצחון של רוח וחופש. לא סתם טיול אופנועים באירופה. מסע. מסע כל כך שונה, ועדיין כל כך דומה לאותו מסע שעשו אותם חלוצים לפני למעלה מ-70 שנה. הרוח שהובילה אותם אז על האופנועים שלהם ברחבי אירופה הייתה אותה הרוח שהובילה אותנו.
דני שמע לראשונה בחייו את סיפור ההצלה המופלא של אביו בין הגדרות של אושוויץ. אף אחד לא יכול היה לעצור את הדמעות. "איך אתה מרגיש להיות פה היום?", שאלו את יורם, והוא ענה שאם כבר להגיע לאושוויץ, עדיף על אופנוע מאשר ברכבת.
עזבנו את אושוויץ ואת פולין והמשכנו לצ'כיה ומשם לגרמניה, לברלין.
טקס המכבייה נפתח ואנחנו רכבנו עם האש שלנו פנימה, מדליקים אש שמייצגת עם שלא יכלו לו.
המשימה הושלמה.
האופנוע מסמל חופש, מסמל את רוח האדם החופשית. הוא גם מסמל מסע, ובחירה, ואפשרויות.
שנדע תמיד לבחור נכון את המסעות שלנו ושלא נשכח להיאבק על החופש שלנו ושל בני האדם באשר הם.
זה היה מסע אישי בתוך קבוצה עם משימה לאומית. לא רק טיול מהנה בתוך נופיה הציוריים של היבשת אלא מסע לעתים מטלטל, לעתים מאחד. קשה וקל בו זמנית. מרגש ומתיש כאחד.
תודה ליד המקרה על ההזדמנות ולקתרין שהגתה את הרעיון הנהדר הזה וסחפה אותנו למסע של פעם בחיים. תודה לרוכבים שחלקו איתי חוויה יוצאת דופן – ירון מונץ, דני ויורם מרון, קובי שמואל, גל מרום, אורן יצחקי, מרקו, גילי שם טוב ואחרים.
תודה לצוות הצילום המופלא: אייל, אורן, זיו ודסה, ולכל ההפקה.
הסרט המלא צפוי לצאת לאקרנים בחודשים הקרובים.
מוות במסלולי GP הוא עניין יחסית נדיר. בטיחות הרוכבים היא בראש מעיינם של אנשי ה-FIM, דורנה, היצרניות, הקבוצות והרוכבים, ובבטיחות מושקעים מחשבה ואמצעים רבים. אבל אתמול, ביום שישי בצהריים, שוב קיבלנו תזכורת לעד כמה מרוצים הם עסק מסוכן שעלול ואף מסתיים במותו של רוכב.
לואיס סאלום, רוכב קבוצת SAG ב-Moto2, מתרסק בלואו-סייד מהיר בפנייה 12 במסלול בקטלוניה. למזלו הרע של סאלום, בשולי פנייה 12 אין מלכודת חצץ שמאטה את הרוכב אלא אזור סלול, וכך סאלום מוטח במחסום האוויר במהירות גבוה מאוד. סאלום מקבל טיפול מידי מידי הצוות הרפואי של המארשלים, אליהם מצטרפים שני אמבולנסים ומסוק פינוי שמונחת על המסלול בסמוך למקום התאונה. סאלום מפונה באמבולנס מן המסלול אל חדר הטראומה של בית החולים הקרוב בברצלונה. שם, לאחר מאמצים של צוות הטראומה, נקבע מותו של לואיס סאלום
לואיס סאלום נולד בפאלמה דה מיורקה ב-1991 והחל להתחרות במרוצים מקומיים בגיל 8. ב-2009 סאלום מצורף לקטגוריית ה-125 סמ"ק ומראה שיפור תמידי. ב-2012 הוא מסיים שני לסנדרו קורטזי, אבל בפער ניכר. ב-2013 סאלום מוביל את הטבלה למשך מרבית העונה, אבל בפוטו פיניש של העונה הוא מאבד את האליפות למאווריק וינאלס כשהוא מתרסק במוטגי ומסיים במקום ה-14 במרוץ האחרון בוולנסיה. מאז 2014 סאלום רוכב ב-Moto2 בהצלחה בינונית, עד למותו אתמול.
נוח על משכבך בשלום לואיס סאלום.
ואולי, שם למעלה, סאלום בצוותא עם דאיג'ירו קאטו, שויה טומיזוואה, מרקו סימונ'צלי, נוריק אבה ורבים אחרים נותנים בגז.
https://www.youtube.com/watch?v=vs_yK5Dsb10
צילום: Marco Campelli, Sebas Romero
מה זה?
צמד מרובעי הפעימות הגדולים של ק.ט.מ לאנדורו עוברים השנה – כמו כל דגמי האנדורו של ק.ט.מ – שדרוג משמעותי, ולמעשה מדובר בכלים חדשים לחלוטין. שניהם יושבים על פלטפורמה זהה, כולל אפילו הסט-אפ לבולמים, והשוני ביניהם הוא בנפח המנוע בלבד – 450 מול 510 סמ"ק. הפרש הנפח מושג על ידי מהלך בוכנה שונה (63.4 מ"מ ב-450 לעומת 72 מ"מ ב-500) – מה שאומר גל ארכובה שונה.
המנועים השנה חדשים לחלוטין, כשבק.ט.מ בנו אותם מחדש על מנת להוריד משקל ולמרכז מסות – העיקר מסתובבות. כך למשל בלוק המנוע קצר יותר ב-23 מ"מ, וכן גל הארכובה והצירים של הגיר קרובים יותר אחד לשני ולמרכז המסה. ראש המנוע חדש, גל הארכובה חדש עם טלטל קצר יותר, מה שאומר שהצילינדר קצר יותר, הבוכנות המחושלות חדשות, ויש גם עלייה קטנה בהספק בקצה הסל"ד לעומת המנועים היוצאים – 56 ו-63 כ"ס ל-450 ול-500 בהתאמה. בסך הכל המנוע החדש קצר יותר ב-23 מ"מ, צר ב-22 מ"מ ונמוך ב-9 מ"מ. המשקל נמוך ב-2.4 ק"ג מהמנוע היוצא.
מערכת ניהול המנוע חדשה גם היא, כולל גוף המצערת (42 מ"מ) ומחשב ניהול המנוע. מה שמעניין הוא שמעתה יש בקרת החלקה כסטנדרט (מתג ההפעלה מגיע כסטנדרט רק בדגמי הסיקסדייז), וכן יש מפת ניהול מנוע שונה לכל הילוך. בנוסף, יש גם מתג אופציונלי (מגיע כסטנדרט בדגמי הסיקסדייז) לבחירה בין שתי מפות ניהול מנוע, כשהוא מפעיל ומנתק גם את בקרת ההחלקה.
השלדה ומכלוליה זהים לאלו של שאר דגמי האנדורו 2017, כשעל הדור החדש של אופנועי האנדורו של ק.ט.מ תוכלו לקרוא כאן. על הבולמים תוכלו לקרוא כאן. בסך הכל איבדו צמד הכלים ממשקלם 5 ק"ג ביחס לדגם היוצא. ודבר אחרון – מהשנה נוספת האות F לשם הדגם, ושניהם נקראים EXC-F – כמו במרובעים הקטנים יותר.
ביצועים
כמו כל דגמי האנדורו 2017 של ק.ט.מ, מדובר במכונות ביצועים ברמה הגבוהה ביותר. נתחיל במנועים. שניהם חזקים מאוד ושופעים כוח זמין כבר מסל"ד נמוך, אבל ה-450 – בגלל היותו אופנוע מוכוון קטגוריה – הוא ספורטיבי הרבה יותר ואפילו אגרסיבי. הוא חד, מדויק וכמובן חזק מאוד, והוא מיועד לרייסרים שיודעים לעבוד עם מנוע 450 סמ"ק בגז, וזה לא פשוט.
ה-500 לעומתו, למרות הנפח הגדול יותר, הוא מנוע נעים הרבה יותר לשימוש – בעיקר בתחומי הסל"ד הנמוכים והבינוניים. הוא מספק ערימות של מומנט מסל"ד רצפה, כל פעימה של כוח מורגשת היטב, ולמעשה אפשר לרכב איתו על גלי המומנט בסל"ד נמוך ושורט-שיפטינג. שם הוא מרגיש מעולה.
דווקא במקומות שה-450 דורש גז כדי להתקדם, כמו למשל עליות מסולעות או מדורדרות, ה-500 יכול לפמפם על סל"ד נמוך ולעבור הכל, גם אם הרוכב יושב על האופנוע. ממש כמו טרקטור דיזל.
מבחינת התנהגות ומתלים מדובר בחבילה איכותית מאוד, שעליה הרחבנו במבחנים הקודמים לדגמי 2017. הבולמים החדשים מעולים – מגהצים היטב את הקרקע המסולעת שעליה רכבנו, ומספקים המון ביטחון לרוכב לרכב מהר. ההיגוי והזריזות, כצפוי מאופנועים גדולי נפח, אינם מהירים כמו באופנועים הקטנים, ובהחלט צריך להיות רוכב חזק כדי לרכב מהר על האופנועים הללו, במיוחד לאורך זמן ובמיוחד על ה-450.
איך זה מרגיש?
למרות הפרש הנפח הקטן – 60 סמ"ק בלבד, ההבדל בתחושה הוא עצום. בעוד ה-450 הוא אופנוע חד וממוקד שדורש רוכב גדול, חזק ובעל טכניקה כדי להזיז אותו מהר, ה-500 דווקא מתגלה כחתלתול. נכון, חתלתול כבד, במיוחד כשמנסים להזיז אותו מצד לצד – בעיקר בגלל משקל המסות המסתובבות, אבל משמעותית קל לרכב עליו ביחס ל-450. זה נובע בעיקר בשל תגובות המנוע הרכות וכן האפשרות לרכב בסל"ד נמוך על פמפומי המנוע האיטיים. דווקא לרוכבי הובי פחות מנוסים – ה-500 מתגלה כפרטנר מצוין אם מדובר ברכיבות אנדורו בתוואי פתוח יותר.
ה-450 הוא רייסר טהור, וכאמור הוא דורש רוכב ברמה גבוהה, ורצוי גם חזק פיזית. מבין כל ליין דגמי האנדורו של ק.ט.מ, ה-450 הוא ללא ספק הפחות קל לרכיבה. אופנוע קשוח למקצוענים.
למי שמתחבר לאופנועי אנדורו גדולים וחזקים והוא רוכב הובי ולא במרוצים – מה שאומר שהוא לא מוגבל בקטגוריה – ה-500 יהיה פנינה אמיתית. מאוד התחברנו לתחושות הנוחות שהוא נותן, למרות נפחו הגדול, וליכולת שלו לייצר אחיזה גם במקומות בעייתיים – גם בזכות המנוע הרך וגם בשל מערכת המתלים המעולה.
מאוד אהבנו גם את המצמד הרך שעובד פשוט מצוין, גם בזכות המבנה שלו – דיאפרגמה – שהולכת ונהיית רכה ככל שהמהלך מתקדם. אהבנו גם את בקרת ההחלקה, כשכשהיא מופעלת זה כמעט אופנוע אוטומטי. למשל – מגיעים לעלייה טחונה ומדורדרת, מכוונים את הפרונט, יושבים על המושב ופותחים גז. זהו. הטרקטור-דיזל הזה כבר יטפס לבד והרוכב יכול ליהנות לבינתיים מהנוף.
פרט לכך נציין שאיכות החלקים, הגימור וההרכבה הם בסטנדרט הגבוה שק.ט.מ מציבה – כמו כל אופנועי האנדורו של החברה.
סיכום ועלויות
למרות שמדובר באופנועים זהים, פרט למהלך הבוכנה וכפועל יוצא נפח המנוע, השוני בין ה-450 ל-500 הוא גדול. גדול מאוד אפילו. ה-450 הוא רייסר חזק, חד וממוקד, ואילו ה-500 הוא מכונת הובי רכה ונעימה, וכאמור, למי שאוהב אופנועי אנדורו גדולים וחזקים מדובר במכונה אדירה.
מחירים לדגמי 2017 אין עדיין, אולם הם יפורסמו בחודש הקרוב, והם צפויים להיות דומים למחירי 2016 – כ-72 אלף ש"ח ל-450EXC-F (כ-75 אלף בעסקת טרייד-אין) ו-2,000 ש"ח יותר ל-500. על גרסאות הסיקסדייז המאובזרות תצטרכו להוסיף 4,000 ש"ח.
אחינועם הראל יוצאת למסע רכיבה באפריקה שבמהלכו היא מתוכננת לעבור ב-13 מדינות במשך חצי שנה. השותף שלה למסע הוא ב.מ.וו F700GS שנרכש בדרום אפריקה והוכן ביסודיות לטיול שכזה. אנחנו בפול גז נעקוב אחריה באופן שוטף ונעדכן בחוויותיה. בהצלחה אחינועם!
לקריאה על החלק הראשון במסע – ההכנות ליציאה – לחצו כאן.
זה היה אמור להיות יום קל. היו לי רק 350 קילומטר לרכב מאיסט לונדון לקופי ביי, עיירת נופש שקטה על החוף הפראי של דרום אפריקה. כשיצאתי לדרך בבוקר האפרורי אפילו ציפיתי בהתלהבות לרבע האחרון של הדרך, כי הוזהרתי שהיא במצב גרוע עם מלא בורות. היה נראה לי שזאת תהיה שבירת שגרה נחמדה מהכביש הראשי.
נסעתי לאט ולקחתי את הזמן ליהנות מהנוף של גבעות ירוקות מנוקדות בתים צבעוניים עם גגות קש. בתחנת דלק בדרך פגשתי בחור בשם האנזי, שבמקרה הוא הבעלים של הוסטל בקופי ביי. פטפטנו קצת ואז נפרדנו לשלום. רכבתי הלאה, ולאחר שעה עזבתי את הכביש המהיר ופניתי לכיוון החוף. לאחר כ-50 קילומטרים, מיד בקצה עיקול, הגעתי למספר רב של כלי רכב משטרתיים שעצרו את התנועה. על הגבעה מולנו, במרחק של כ-600 מטרים, הייתה הפגנה גדולה של מקומיים. משיחה עם שאר הנהגים במחסום הבנתי כי הם מוחים על כך שאין מים זורמים או חשמל בבתיהם, למרות הבטחות הממשלה. בעודי עומדת שם ומתלבטת מה לעשות, כמה שוטרים עלו על רכב ונסעו, ובנונשלנטיות אופיינית לאפריקה החלו לירות לעבר המפגינים, אשר מיד התפזרו. לאחר כמה דקות החלו לחזור המפגינים. זהו, עכשיו ניתן לשבת למשא ומתן כמו שצריך.
למזלי הגדול פגשתי במחסום את האנזי והחלטנו לנסות לעבור בדרך היקפית. לאחר חצי שעה של נסיעה הגענו לשביל עפר מחורץ, אך נאמר לנו כי גם כאן המקומיים מפגינים ואף זרקו אבנים על כמה מכוניות. לא הייתה לנו ברירה אלא לפנות לאחור, לחזור חזרה לצומת הראשי ולחכות. בשלב מסוים הגיע צעיר עם אלה ביד וניסה לשכנע אותי לרכב לעבר המחסום, כנראה כי רצה להשתעשע ולראות כיצד הם זורקים עליי אבנים. ישבתי על האופנוע עם מעגל שהולך ונסגר עליי של בחורים גוערים. ואז פתאום המעגל נפרץ, אישה מקומית נפנפה בידיה והבריחה את הקהל. ניהלנו שיחה ארוכה על חייה בכפר.
לבסוף, לאחר מספר שעות, הודיעה לנו המשטרה שאנחנו יכולים לעבור דרך המחסום מכיוון שראש העיר הגיע וכעת מנהל משא ומתן עם המפגינים. עקבנו אחרי רכב המשטרה דרך פיסות זכוכית, שרידי צמיגים בוערים, צינורות בטון וגזעי עצים ענקיים אשר הונחו באמצע הכביש. חשתי מאוימת בשלבים מסוימים, במיוחד מכיוון שאני כל כך פגיעה על האופנוע. ילד אחד זרק עליי אבן, אבל למזלי היא הייתה קטנה ולא נגרם נזק.
כשהגעתי סוף סוף להוסטל הופתעתי לראות שני רבנים שעשו את כל הדרך המוטורפת הזאת בשביל לחלק מצות לפסח מפני שהם שמעו שישנו יהודי או שניים בעיירה שכוחת האל הזו. היינו בסך הכל ארבעה ישראלים – בחור שמתנדב במקום כבר חצי שנה, שתי מטיילות ואני – אז לארוחת ערב הכנו מצה-ברייט חגיגי עם שום, בצל וחמאת גנג’ה מיוחדת. וכך, אחרי יום ארוך ומוזר, הגעתי למסקנה שאסור לך להיות יותר מדי בטוח כיצד יומך יסתיים, במיוחד כאשר אתה באפריקה.
זה היה אחד ממרוצי האקסטרים-אנדורו הקשים ביותר מאז ומעולם. מתוך 500 רוכבים שעברו את היומיים של הפרולוג והגיעו לגמר ההייר סקרמבלר במחצבה הישנה של ארצברג, 9 בלבד הצליחו לסיים. גראהם ג'רוויס (הוסקוורנה TE300) הוא המנצח הגדול של הארצברג רודיאו 2016, והוא עושה את זה בסגנון כמו שרק הוא יודע ובפער אדיר של כחצי שעה לפני קודי ווב האמריקאי (ק.ט.מ 300EXC) שסיים שני. כשרואים אותו רוכב זה נראה ממש קל.
אבל זה לחלוטין לא היה קל. בתחילת המרוץ פול בולטון הוביל, אולם כבר בשלבים מוקדמים הוא נעקף על ידי הרביעייה שהתמודדה בחוד – אלפרדו גומז, גראהם ג'רוויס, טאדי בלזוסיאק וקודי ווב.
לקראת מחצית המרות ג'רוויס הצליח לתפוס את ההובלה, והוא לא שמט אותה עד לסיום, כששוב – ברכיבה חלקה, זורמת ושקולה, שמהצד נראתה ממש קלה. ג'ארוויס זוכה בפעם השלישית בארצברג רודיאו.
עד כמה היה קשה הבנו כשאלפרדו גומז, ולאחר מכן טאדי בלזוסיאק, נתקעו בעלייה המשמעותית האחרונה. גומז, שהיה שני באותה העת, ניסה לעלות את העלייה לפחות 10 פעמים, כשבכל פעם הוא נתקע ומסתובב אחורנית. בזמן הזה עקף אותו קודי ווב, שצלח את העלייה החלקה כבר בניסיונות הראשונים וסיים את המרוץ שני. גומז צלח גם הוא לבסוף את העלייה וסגר את הפודיום.
טאדי בלזוסיאק, 5 פעמים ברצף מנצח הארצברג, הגיע אל העלייה הזו רביעי, וזה היה מתסכל לראות אותו מנסה שוב ושוב לצלוח אותה, כשבכל פעם הוא נתקע במקום אחר. בזמן הזה עקפו אותו לא פחות מ-4 רוכבים – ביניהם מריו רומן הספרדי הצעיר שסיים רביעי ו-ווייד יאנג הדרום אפריקאי שסיים שישי. בלזוסיאק מסיים לבסוף במקום השמיני – המאכזב מאוד מבחינתו. חמישי סיים בילי בולט, שביעי פול בולטון, וסוגר את רשימת המסיימים פיליפ שולץ.
תשעה רוכבים בלבד סיימו השנה את הארצברג רודיאו במסגרת הזמן המותרת – 4 שעות, וזאת כשבדרך כלל מסיימים כ-20. כן, עד כדי כך היה קשה. אנחנו בכל אופן ישבנו מרותקים לשידור הישיר של רד-בול, שאין ספק שמהווה שדרוג אדיר למרוץ. אין ספק שמרוץ אקסטרימי כזה צריך לראות בשידור חי ולא רק בתמונות. היה מרתק!
צפו בגלריה.
דונינגטון פארק הוא אמנם המסלול הביתי של הכי הרבה רוכבים על הגריד ביחס לשאר הסבבים, אך בעל הבית האמיתי בו בשנים האחרונות הוא מספר 66 בירוק – טום סייקס.
זה מתחיל כבר באימונים החופשיים, אז הוא קובע בעקביות זמנים מהירים משמעותית מיתר הרוכבים, ממשיך במקצה הדירוג אותו הוא מסיים ראשון – בפעם ה-35 בקריירת הסופרבייק שלו, יחד עם שיא מסלול חדש, וממשיך בשני המרוצים של סוף השבוע החמים באנגליה שאותם הוא מנצח זו השנה הרביעית ברציפות. בכך מעלה סייקס את מספר הניצחונות הרצופים שלו במסלול הזה ל-8 בסך הכל (ואת מספר הפודיומים הרצופים שלו בו ל-10).
רוכב ביתי שנאלץ לצפות במרוץ ולא להשתתף בו הוא רוכב ימאהה אלכס לואז, שלאחר יום האימונים הראשון הוכרז כלא כשיר להשתתף – זאת בעקבות התאונה שלו בספאנג לפני שבועיים שממנה יצא עם עצם בריח שבורה.
מקצה ראשון
צמד רוכבי דוקאטי בפתיחה טובה – דיוויס מהמקום השני וג'וליאנו מהמקום החמישי על הגריד – עוברים להוביל את המרוץ אחרי שטעות של סייקס משאירה את רוכבי קוואסאקי לרדוף אחריהם, אך דיוויס מאבד את הקדמי וחוזר למרוץ הרחק מאחור. בהמשך הוא מצליח לטפס מספר מקומות ואז מתרסק שוב, ובכך מסיים את חלקו במרוץ ללא נקודות, מאפשר לראיי להגדיל את הפער בפסגה בקרב על האליפות. חוסר המזל של דיוויס נמשך אחרי שיום קודם לכן נאלץ לנטוש את אופנועו שעלה באש באימון הראשון.
ג'וליאנו ממשיך להוביל למשך חצי מרוץ, אולם סייקס בהדרגה משיג אותו ואף מתרחק ממנו כדי לסיים ראשון בפער של מעל 2.8 שניות. ג'ונתן ראיי, שסובל מבעיה טכנית – ספק בגיר ספק במנוע, מסיים במקום שלישי בודד למדי. קמייר גובר על היידן בקרב על המקום הרביעי בהקפה האחרונה, אחרי שהם מנצלים טעות של סוואדורי על האפריליה שמסתפק במקום השישי 'בלבד', לאחר שבהישג מרשים סיים שלישי את מקצה הדירוג.
מקצה שני
מהפנייה הראשונה ובמשך קרוב ל-19 הקפות 'ישב' ראיי על הזנב של סייקס במרחק נגיעה מהגלגל האחורי של חברו לקבוצה. לכולם היה ברור שזה רק עניין של זמן עד שראיי יחליט להוציא לפועל את העקיפה, גם לסייקס. במשך כל הזמן הזה נראה היה שראיי רוכב הרחק מן המגבלות, כמעט בנונשלנטיות. ואז הגיעה העקיפה – אלא שלא חלפו להן יותר מכמה פניות ואז שוב, כמו במרוץ הראשון, בפנייה מספר 12, ראיי לא הצליח לבלום בזמן, יצא רחב ואפשר לסייקס לחזור להוביל. במשך 4 ההקפות שנותרו עד לסיום ראיי רק מצליח להיצמד שוב לסייקס, אך לא מספיק בשביל לייצר ניסיון עקיפה נוסף, ונראה שבהקפה האחרונה הוא מוריד את הקצב כדי לא להסתכן באיבוד נקודות.
דיוויס כל הזמן הזה במרחק צפייה בלבד על המתרחש לפניו, רוכב ללא סכנה ממשית במקום השלישי לאורך כל המרוץ עד לקו הסיום. מעט אחריו ובמקום הרביעי לונרצו סוואדורי, הפעם ללא טעויות מיותרות, ולכן כשקמייר שוב עוקף את היידן בהקפה האחרונה זה מזכה אותו רק במקום החמישי.
טבלת האליפות בתום סבב מספר 7
יחד עם המרוץ השני מסתיימת לה גם המחצית הראשונה של העונה, אך למרות שראיי מוביל את טבלת האליפות בפער של 56 נקודות מהמקום השני, שום דבר עדיין לא סגור. האם נראה מהפך דרמטי בחצי השני של העונה? הכל יכול להיות.
הסבב הבא יתקיים במיזאנו בסוף השבוע של ה-19.6.