מי שהגיע למסלול באסן בסוף השבוע האחרון נתקל במזג אוויר הפכפך שכמעט וטרף את הקלפים, אבל זכה לראות שני מרוצים שונים מאוד האחד מן השני ומרתקים באותה מידה. ענני הגשם שעברו בקרבת המסלול כפו על הרוכבים 3 אימונים חופשיים רטובים, בעוד שמקצי הדירוג והמרוץ הראשון התקיימו בתנאים יבשים לגמרי.
טום סייקס ממשיך לשבור שיאים עם פול פוזישן נוסף לזכותו, בעוד שג'ונתן ראיי מצליח רק בקושי להתמקם רביעי על הגריד בהקפה האחרונה של מקצה הדירוג. למזלו הוא מצליח לזנק היטב בשני המרוצים ומשאיר לעצמו סיכוי לניצחון.
טום סייקס וצמיגי הגשם
בהמשך ישיר למקצי הדירוג, המקצה הראשון מספק גם הוא מספר התרסקויות והשורות הולכות ומדלדלות, כשבין הפורשים שלא מרצון נמצאים סייקס וגינטולי שמתרסקים כבר בשלב מוקדם, ויחד עם דווידה ג'וליאנו שסובל מתקלה טכנית משלימים את השלישייה הראשונה שעמדה על קו הזינוק מבלי שאף אחד מהרוכבים זוכה לסיים את המרוץ. מייקל ואן דר מארק נלחם על מקום בפודיום, ו-2 הקפות לסיום לוחץ חזק מדי ומאבד את הקדמי אל מול הקהל הביתי, כשקודם לכן הוא עוד היה חלק מדבוקת החוד שנלחמה עד להקפות האחרונות. ראיי מצליח לגבור בסופו של דבר על צ'ז דיוויס, שהוביל במשך מרבית שלבי המרוץ, וניקי היידן זוכה לעמוד על הפודיום בפעם הראשונה בקריירת הסופרבייק שלו עם מקום 3.
ראיי וסייקס
המקצה השני מוזנק 24 שעות אחרי הראשון כשהמסלול ברובו רטוב מהגשם שירד קודם לכן ועננים אפורים עדיין מרחפים בטווח הנראה לעין. רוב הרוכבים עולים עם צמיגי גשם, ומה שמתחיל כמרוץ רטוב הולך ונעשה טריקי למדי עבור הרוכבים שמגלים כי המסלול מתחיל להתייבש כבר בשלבים מוקדמים של המרוץ, אך לא ניתן לחזות אם זה יהיה המצב גם כמה הקפות מאוחר יותר. בינתיים ההפתעה של המרוץ מתגלה בדמותו של ג'וש ברוקס, אלוף הסופרבייק הבריטי לשנת 2015, שמכתיב קצב גבוה ועובר להוביל את המרוץ עוד בטרם מחליטים מרבית הרוכבים להיכנס לפיטס כדי להחליף לסליקס.
שנייה בודק משהו באספלט ובא
ראיי וסייקס, צמד רוכבי KRT, מחליטים – במה שבדיעבד נראה בהחלטה נכונה – לבצע את החלפת הצמיגים בשלב מוקדם יחסית לשאר. בשלב הזה קשה להבין מי באמת מוביל, אך אט אט התמונה מתבהרת כשכמעט כל הרוכבים נכנסים להחליף לצמיגים המתאימים לתנאים יבשים, חוץ מברוקס שמנסה לסיים למרות הכל על צמיגי הגשם ההולכים ונעלמים שלו – ניסיון שעולה לו בהתרסקות בסופו של דבר. ראיי שוב מסיים ראשון, כשמעט אחריו חברו לקבוצת המפעל של קוואסאקי, טום סייקס. מייקל ואן דר מארק מסיים במקום שלישי בודד למדי לקול צהלות הקהל הביתי, ומשלים את תמונת הפודיום.
אחרי וינגייט, עכשיו יש מסלול מוטוקרוס חוקי שני בישראל תחת חוק הספורט המוטורי. מאיר, יבואנית הונדה לישראל, פותחת מסלול מוטוקרוס חדש סמוך לחדרה – מסלול שישמש לאימונים ולהדרכות.
המתקן החדש – Honda Race Track – ממוקם כ-2 ק"מ דרומית לחדרה (על כביש 4, בסמוך לתחנת הדלק סונול), על שטח של כ-50 דונם, והוא מנוהל על ידי איתי דור. במקום 2 מסלולים – הראשון הוא מסלול סופרקרוס Outdoor והשני מסלול אופניים ורכיבות אקסטרים, כולל קפיצות.
המסלול יושק רשמית ביום שני הקרוב, 25.4.16, החל מהשעה 11:00 בבוקר, ביום רכיבה שכולל אימונים פתוחים לרוכבים וכן תצוגת תכלית של רוכבי קבוצת המרוצים של הונדה. בהמשך ייפתח המסלול 3 פעמים בשבוע לאימונים, כשעלות הכניסה תעמוד על 100 ש"ח לרוכבי כל המותגים ו-50 ש"ח לרוכבי הונדה שרכשו את האופנוע מיבואנית הונדה המקומית.
אורן בננו, מנהל הונדה אופנועים ב'מאיר': "אנו גאים להוביל ולקדם את התחום המוטורי בישראל. פתיחת מתקן Honda Race Track מהווה שלב נוסף בחזון שלנו לייסד, לקדם ולהוביל את התחום הזה, ואנו גאים להיות היבואן הראשון שעושה צעד משמעותי למען קהילת רוכבי המוטוקרוס הישראליים. אנו מודים לעיריית חדרה על שיתוף הפעולה ותרומתם להקמת המיזם, וכן לחברה לפיתוח חדרה – נחלים".
כבר לא מעט שנים שאנחנו מתבכיינים על זה שהונדה החליטה לבנות רק אופנועים טובים ויעילים, אבל לחלוטין לא מגניבים או מרגשים. לא בעיצוב ולא ב-'וייב', שזה מין סעיף סל לכל התחושות שקשה להגדיר במילים או להצביע בדיוק על מקורן. כאילו, חצי מנוע הונדה ג'אז בתור משהו שאמור להניע אופנוע? באמת? אם אתם כבר חוצים מנוע מכונית מהמדף, למה לא חצי מנוע של S2000?
ואז הגיע האפריקה טווין. כשהתחיל הטיזינג הראשוני היינו מאוד סקפטיים, קצת מצולקים מאכזבות על שמות עבר מפוארים (רמז: יצרן יפני אחר, אותו סגמנט). כשהתחילו להופיע הסרטונים שמראים את האופנוע ואיך הוא יודע לזוז, במיוחד בשטח, הרגשנו תזוזות מוזרות במכנסיים. אחרי שרכבנו עליו בעצמנו, פרסנו כפינו אל השמים וזעקנו "אנחנו מאמינים בני מאמינים".
צילום ועריכה: אסף זומר
2. זה לא אדוונצ'ר. זה דו"ש.
מחלקות השיווק השונות מוכרות לנו כבר שנים את את השם 'אדוונצ'ר' כמייצג אופנועים שיכולים לחצות את היבשת, ולא משנה אם הדרך סלולה או לא. בפועל, למעט מקרים בודדים, קיבלנו אופנועי כביש עם יכולות שטח דומות לאלה של רכב ליסינג – יעשו שבילים ברגוע, אבל כל דבר מעבר לכך יהיה תלוי במידת חוסר האחריות של הנהג.
האפריקה טווין הוא לא כזה 'אדוונצ'ר'. זה דו-שימושי ענק עם יכולות שטח אמיתיות ואחלה בחלה של יכולות כביש. משהו בסגנון של הק.ט.מ אדוונצ'ר 990, אבל עם הנימוסים של הונדה. כשאנחנו אומרים דו"ש אנחנו מתכוונים לדו"ש באמת – גם שטח אבל גם כביש. סוף השבוע המשותף שלנו התחיל בכניסה ספונטנית לשביל מקביל לכביש 1, שוטטות חסרת מטרה סביב יער בן שמן ומצפה מודיעין בשבילים וסינגלים זורמים, חזרה לכביש רק כדי לערבב אותו מצד לצד בכבישי ירושלים בקצב הסלסה, ולמחרת הצפנו דרך כבישים ישרים וארוכים עד לשבילים של שמורת רמות מנשה ועוד קצת. אה, והכל בהרכבה כמובן. לא יודעים, במילון שלנו זו ההגדרה לדו"ש.
הונדה CRF1000L אפריקה טווין
3. האפריקה טווין הוא דו"ש קרבי לשטח
אז אוקי, לא אדוונצ'ר במובן השיווקי של המילה, אלא דו"ש אמיתי, קרבי ועם נטייה לשטח. למה? כי יש לו את המפרט הטכני הנכון, בעיקר בכל מה שקשור למכלולי השלדה. זה מתחיל במידות גלגלים של אופנוע שטח עם גלגל "21 מלפנים ו-"18 מאחור, שלדה צרה שמשווה לו תחושה של אופנוע קטן בהרבה ממה שהוא, כולל מין קסם כזה שמעלים חצי מהמשקל ברגע שמתחילים לזוז, ומנוע חזק בדיוק במידה שמייצר אחיזה איפה שצריך אבל גם מסוגל לשבור אותה בשנייה – כי בכל זאת, 95 כוחות סוס. אבל עזבו קשקושים טכניים – היופי הוא בתחושות, כי הדבר הזה עובד, ועובד טוב. אפשר לטוס איתו בשבילים עד כמה שמפלס האומץ מאפשר, והמתלים המעולים אוכלים כל מה שבדרך ומשאירים את האופנוע יציב, והכל בצורה מאוד לא מעייפת, קלה לרכיבה.
4. האפריקה טווין הוא לא אופנוע אנדורו
ובכל זאת, גם לא צריך להיסחף. פיות שיניים לא באמת קיימות וזה לא אופנוע אנדורו. שטח יותר אגרסיבי יצריך רוכב נחוש, עם יכולת רכיבה טובה ורצוי מידות טובות בממד האורך. גם קסמים מתקשים להעלים לגמרי משקל של 228 ק"ג. תוך כדי ההסתובבות הזו שלנו בשטחים שסביב מודיעין, נסחפנו קצת לעלייה שמהר למדי הפכה להיות מדורדרת ומבולגנת. האמת, לא משהו שהאפריקה לא היה עובר בקלות אם הייתי מגיע אליה עם יותר ריכוז ונחישות, וגם מוכנות להכיר בין הפלסטיקה המבריקה לרצפה המסולעת. א-מה-מה, לא הגעתי עם אף אחד מהנ"ל וקפאתי באמצע העלייה. לפתע המשקל קיים, הגובה מאיים, וכדי להוריד את האפריקה חזרה לקרקע מאוזנת נזקקתי לעזרתם של שישה רוכבי שטח דתיים שההוא למעלה שלח כעבור חצי שעה שבה אני מזיע (בעיקר מפחד שמא נקרוס האפריקה ואנוכי ארצה) על משהו ש-DR650 מצ'וקמק היה גומר בשתי דקות של נדנוד קדימה אחורה.
כשהונדה רוצה – הונדה יכולה
5. יש לו את כל האלקטרוניקה והגאדג'טים שצריך
בעולם של היום, המפרט של אופנועים יקרים ואדוונצ'רים בפרט נראה יותר כמו מפרט של סמארטפון. שבעים אלף בקרות ומצבים שונים לכל אחת, מתלים מתכווננים מחשבתית, כפתורים בכל מקום, קרוז קונטרול, מסכים חשמליים, סאנרוף ומה לא. לאפריקה אין את כל אלה. במקום זאת, יש לו מערכת הזרקה מהטובות שפגשנו, משודכת לבקרת אחיזה בעלת שלושה מצבי התערבות ומצב כבוי, ABS, וזהו. היופי הוא שהם עובדים ממש, אבל ממש טוב. ה-ABS למשל עובד מצוין בכביש ומאפשר ניתוק בגלגל האחורי לצרכי רכיבה בשטח, והקדמי לא מפריע אלא להיפך – עוזר לבלום את כל המסה הזו על אדמה משוחררת. בינינו, אם המכונה נוסעת טוב ויש לה מערכות בטיחות איכותיות שעוזרות ברכיבה או לפחות לא מפריעות, מה צריך מעבר לזה?
6. אין לו את כל האלקטרוניקה והגאדג'טים שצריך
האמת היא שאין מה לעשות, אבל צריך גם מעבר לזה. לא כי באמת צריך, אלא כי לשם הולך הסטנדרט היום. זה לא סוף העולם, אבל בבוקר היה קר ובאופן אוטומטי חיפשתי את מחממי הידיים שלא היו. גם בולמים אלקטרוניים שמתכוונים מהכידון בהתאם למצב הרכיבה זה פינוק אמיתי שהיה מאפשר להוציא עוד קצת מהמתלים המצוינים של האפריקה, מהסיבה הפשוטה שלא עצרנו לכוון אותם בכל מעבר מאדמה לאספלט או מסולו לזוג. זה הגיוני, הרי אף אחד לא עוצר ביציאה משביל כדי לשכב עם מברג על הרצפה ולספור קליקים רק כדי להקשיח טיפה את הבולם לעומסי כביש. אז נכון שלא היינו פוסלים אותו כי אין לו קרוז קונטרול, אבל זה יכול היה להיות נחמד לתת ליד ימין לנוח גם כשזה רק כביש 6 ולא אוטובאן.
דו"ש, לא אדוונצ'ר
7. זה האופנוע שהייתי רוצה בדרום אמריקה
אחרי הצבא טיילתי עם KLR650 בדרום אמריקה. הוא היה הכלי הכמעט אולטימטיבי. החיסרון העיקרי שלו היה שבכביש הוא בקושי עבר את ה-120 קמ"ש, וגם אז הרגיש כאילו עוד שנייה הצילינדר מתיך את עצמו. זה, ושהוא היה נוח כמו כיסא של אופניים, אבל בלי המושב. כמה קינאתי ברוכבי ה-R1200GS שחלפו על פניי בנוחות קיסרית ובפער של 40-50 קמ"ש בכביש, מהסיבה שהפער הזה על מרחקים עצומים מתורגם לכך שהדרך ליעד הבא לוקחת יום ואפילו יומיים פחות, וזה חתיכת דבר. היוצרות היו מתהפכים כשהאספלט היה נגמר וה-KLR הקליל היה פשוט ממשיך באותו קצב בזמן שהבימרים הגדולים היו יורדים ל-70 קמ"ש עלובים. בדיעבד, האפריקה עשוי היה להיות מושלם – מחד נוסע מהר ובנוחות בכביש, ומאידך נוסע מהר ובנוחות בשבילים. לאכול את העוגה ולהשאיר אותה שלמה.
8. האפריקה טווין לא בנוי לחצות את דרום אמריקה כמו שהוא
אף אופנוע לא באמת בנוי לחצות את דרום אמריקה כפי שהוא יוצא מהסוכנות אמנם, ולהתקין שלל אביזרים, שקעי חשמל, מיגונים ושאר מרעין בישין זה לא סיפור חריג כשמכינים אופנוע למסע גדול, אבל פה יש בעיה יותר קריטית – המיכל שלו פשוט לא מספיק. המשמעות של כ-18.5 ליטרים של בנזין עם צריכה ממוצעת של כ-16 ק"מ לליטר היא טווח של פחות מ-300 ק"מ. זה סביר בישראל, אבל במדבר הפטגוני (או בכל טיול בחור נידח על כדור הארץ) יותר סביר שתיתקעו די מהר בלי דלק. מניסיון, להיתקע בלי דלק בלב שום מקום זו חוויה מפוקפקת למדי.
יש לו את כל מה שצריך
9. דו"ש גדול זה אופנוע חובה בכל חניה
אין פה מה להרחיב. במציאות דמיונית ורודה כל אחד מאיתנו היה מחזיק בחניה לפחות אופנוע אחד שיש לו את היכולת המופלאה לחצות חצי מדינה בכביש בנוחות, להיסחף לתוך שביל סתם כי ראית באופק עץ מעניין, וגם לדלג מדרכות ולהשתחל בקלות בין מכוניות בעיר.
10. השם 'אפריקה טווין' מעורר אנשים זרים לפצוח בשיחה
זה לא שאנחנו נראים נחמדים במיוחד, אבל לאורך כל סוף השבוע אנשים פצחו איתנו בשיחות ספונטניות בכל מקום שבו האפריקה טווין חנה. חלק היו סתם הערות על העיצוב המרשים, אבל הרוב היו רוכבים בהווה או בעבר שזיהו את השם, והוא עורר אצלם משהו עד כדי כך חזק שהרגישו צורך ליזום שיחה עם אדם זר ולספר לו על כך.
שום חניה לא שלמה בלעדיו
11. האפריקה טווין אופנוע מדהים
יש לא מעט אופנועים שאפשר לומר עליהם 'מדהים', ובכלל רוב האופנועים הם 'טובים', אבל ההונדה CRF1000L אפריקה טווין הוא באמת אופנוע מדהים, פשוט כי אי אפשר שלא לרכב עליו ולחשוב על כמה שזו מכונה מהונדסת היטב. בהונדה תכננו מאפס ופגעו בול. יצא להם אופנוע שלוקח את היתרונות של דו"ש גדול ומרחיב אותם, מצמצם את החסרונות של הז'אנר, ועל כל זה עוד נותן חוויית רכיבה שאם צריך להגדיר אותה במילה אחת היא תהיה פשוט – כיף. בעינינו זה מדהים.
השמועה של השבועות האחרונים מתבררת כנכונה: בסוף עונת 2016 של ה-MotoGP, חורחה לורנזו יעזוב את קבוצת ימאהה ויעבור לשורות קבוצת המפעל של דוקאטי.
חורחה לורנזו רוכב בשורות קבוצת המפעל של ימאהה החל מעונת 2008, ובאמתחתו 3 אליפויות עולם (2011, 2012, 2015) ו-41 ניצחונות. לאחרונה ישנם חילוקי דעות עם הקבוצה, בעיקר בגלל בן קבוצתו ולנטינו רוסי, והחלו שמועות על עזיבתו של לורנזו בסוף העונה ומעבר לקבוצת דוקאטי. לפני שעה קלה מודיעה קבוצת ימאהה כי בסוף עונת 2016 לורנזו עוזב את הקבוצה, ודקות לאחר מכן מודיעה דוקאטי כי החל מעונת 2017 לורנזו מצטרף לשורותיה לעונות 2017 ו-2018, וכך מסתיים גל השמועות הגדול. כך נראה את לורנזו רוכב במרוץ האחרון של העונה בוולנסיה על אופנוע כחול, ויומיים לאחר מכן, במבחנים הראשונים של 2017 על אותו המסלול, הוא כבר ירכב על אופנוע אדום.
בימאהה טרם פרסמו את שם הרוכב שיחליף את לורנזו בקבוצת המפעל, אך ייתכן ואחד מרוכבי קבוצת טק-3, קבוצת הלוויין של ימאהה – פול אספרגרו וברדלי סמית', יעלה כיתה לקבוצת המפעל.
המעבר של לורנזו לשורות דוקאטי מסקרן במיוחד, דווקא בגלל חוסר ההצלחה של ולנטינו רוסי עם האופנוע האיטלקי. יחד עם זאת, מאז הגיע ג'יג'י דלינייה מאפריליה לדוקאטי האופנוע עבר שינויים רבים, כולל שלדה חדשה וקונבנציונלית, וכיום קל הרבה יותר לרכב עליו כך שלורנזו בהחלט צפוי להישאר בחוד.
מאיר, יבואנית אופנועי הונדה לישראל, מודיעה על קאמבק לדגם שהיה חסר בשנתיים האחרונות – ה-NC750אינטגרה, ובגרסה המשודרגת ל-2016 עם מנוע 750 סמ"ק ושיפורים נוספים ביחס לדגם היוצא.
האינטגרה הוא קטנוע הבנוי למעשה על פלטפורמה של אופנוע, האח השלישי במשפחה הכוללת את ה-NX750X הפופולרי ואת ה-NC750S, והוא משלב את היתרונות של נוחות ותפעול של קטנוע עם התנהגות דינמית של אופנוע – בשל התצורה והמכלולים.
ה-NC700 אינטגרה נמכר פה ב-2012ה, אולם בשל חוסר כדאיות כלכלית ייבואו הופסק כעבור שנה. לשנת 2016 האינטגרה מקבל מקצה שיפורים הכוללים הגדלת נפח המנוע ל-750 סמ"ק, סט-אפ חדש לבולמים, עדכון לגיר הרובוטי – ה-DTC – כולל הוספת מצב ספורט ב-3 רמות ושיפור למצבים הקיימים – האוטומט והידני, מערכת פליטה חדשה העומדת ביורו 4, לוח שעונים חדש, וכן מתיחת פנים עיצובית ופנסי LED, וכאמור – הוא חוזר ארצה ומתחיל בשיווק בימים אלו.
הסבב החמשי בעונת 2016 של אליפות ישראל באנדורו נערך בשבת האחרונה בגבעת המורה, סמוך לעפולה, במתכונת היירסקרמבל – מקסימום הקפות בזמן נתון.
E1
בקטגוריה המקצועית E1 ניצח רוכב עופר-אבניר בר נוב על גבי הוסקוורנה FE250. נוב גם סיים שלישי בדירוג הכללי. אחריו בקטגוריה סיימו רוכבי ד.ל.ב מוטוספורט תומר שמש במקום השני וגב סלע במקום השלישי – שניהם רוכבים על גבי ק.ט.מ 250EXC-F. למרות המקום השני, תומר שמש עדין מוביל את טבלת אליפות קטגוריה E1, כאשר מאחוריו בר נוב שצמצם את הפער ל-6 נקודות אליפות בלבד. גב סלע במקום השלישי בפער של 15 נקודות.
E2
בקטגוריה המקצועית E2 ניצח רוכב ד.ל.ב מוטוספורט נמרוד חמו (ק.ט.מ 350EXC-F), והוא שומר עלמאזן מושלם בעונה עם 5 ניצחונות ב-5 מרוצים, מה שאומר 125 נקודות אליפות. זיו כרמי, גם הוא על גבי ק.ט.מ 350EXC-F בקבוצת ד.ל.ב מוטוספורט, סיים במקום השני. על המדרגה השלישית בפודיום עמד רוכב קבוצת מטרו, יוני לוי, הרוכב על גבי ימאהה WR450F. נמרוד חמו כאמור מוביל את טבלת האליפות, ואם לא יקרה משהו בלתי צפוי הוא יזכה באליפות הקטגוריה. במקום השני הכללי ממוקם זיו כרמי עם עונה מצוינת, רחוק 16 נקודות מחמו. יוני לוי, שהחמיץ את מרוץ פתיחת העונה, הדביק את הפער והשווה את מספר הנקודות של המקום השלישי.
E3
בקטגוריה המקצועית E3 ניצח רוכב ד.ל.ב מוטוספורט טל איזנבנד על גבי ק.ט.מ 300EXC. יחד איתו עמדו על הפודיום אליקו אוחנה מקבוצת מוטויאנג במקום השני וצחי בן גיגי מקבוצת מוטוטראק, שניהם רוכבים על גאס גאס. את האליפות מוביל צחי בן גיגי עם עונה יציבה מאוד. למוש כהן מקבוצת ליגל (TM) הייתה הזדמנות לעקוף אותו במקום הראשון, אך הוא סיים את המרוץ במקום החמישי אחרי התרסקות, והוא נשאר בפער של 5 נקודות בלבד ממוביל הטבלה. אליקו אוחנה ממוקם שלישי, 19 נקודות מהמקום הראשון, ובמרוצים הבאים הוא ינסה להתמודד על האליפות.
מטרו מוטור, יבואנית קוואסאקי לישראל, מודיעה על הורדת מחירים רוחבית וקבועה לרוב דגמי קוואסאקי המיובאים ארצה, וזאת על מנת לחזק את מעמדו של המותג היפני בשוק המקומי במקביל להתעוררות הכללית בתחום האופנועים. הורדת המחירים התבצעה גם על ידי שיתוף פעולה מהיצרנית, וההיא רוחבית – לרוב דגמי קוואסאקי, כולל אופנועי שטח ברישוי אפור.
* עדכון, 13:30: כשעתיים אחרי שהודיעו על מחירון קבוע חדש, במטרו מודיעים כי מחירון זה הוא זמני בלבד למלאי הקיים בלבד!
אחרי פגרת קיץ קצרה, אדם מחרוק חוזר להתחרות ב-Italian Trophy – אליפות סופרמוטו איטלקית שרצה במקביל לאליפות איטליה. באליפות זו מתחרים כ-120 רוכבים במגוון קטגוריות – החל ממקצועיות ועד מתחילים. מחרוק מתחרה לראשונה בקבוצה של איוון לזריני, פעמיים אלוף עולם בסופרמוטו ואושייה רצינית בתחום. קבוצת לזריני מונה 9 רוכבים, כולל מחרוק, כשלזריני מנהל את הקבוצה. מחרוק רכב לראשונה על ההונדה CRF450R שלו – אופנוע של קבוצת לזריני שהוכן והותאם לסופרמוטו בכלל ולמחרוק בפרט על ידי אביו של לזריני – המכונאי הראשי של הקבוצה.
אדם מחרוק – CRF450R מס' 108
למרוץ שנערך במסלול קסטלטו בסוף השבוע שעבר הגיע מחרוק עם מאמנו האישי, אלי פנגס, אחרי סדרת אימונים ארוכה, כולל במהלך השבוע שקדם למרוץ. המטרה הייתה להוריד במהלך מקצה הדירוג 2 שניות תמימות מהזמן שהשיג במקצי האימון, וזאת על מנת להתברג לקטגוריה הבכירה A. בסופו של דבר המטרה הושגה, ומחרוק דורג במקום ה-11 על הגריד של קטגוריה S1 הבכירה. מכובד.
צמד מקצי המרוץ היו אפילו טובים יותר ממקצה הדירוג, כשהאימונים הרבים הוכיחו את עצמם. במקצה הראשון מחרוק מצליח לעקוף כמה רוכבים, וזאת למרות שירד לדשא בגלל נפילה של רוכב אחר בקטע השטח. במקצה השני מחרוק עוקף 5 רוכבים תוך כדי המרוץ, ונעקף בחזרה על ידי אחד מהם לקראת הסיום.
מחרוק מסיים במקום 10 משוקלל בסוף יום המרוצים – תוצאה מאוד מכובדת כשמדובר בקטגוריה הבכירה שמעידה על ההתקדמות הרבה שהרוכב הצעיר עובר.
אנו נמשיך לעדכן על המרוצים של מחרוק באליפות איטליה. בינתיים צפו בגלריית התמונות המרשימה.
בשבת הקרובה, 16.4.16, יתקיים הסבב החמישי בעונת 2016 של אליפות ישראל באנדורו. המרוץ יתקיים ביערות של גבעת המורה, והוא ייערך בסגנון היירסקרמבל – מקסימום הקפות בזמן נתון.
שלושה סבבים נותרו לסיום ובכל הקטגוריות התחרות עדיין פתוחה. בקטגוריה E1 תומר שמש (ד.ל.ב מוטוספורט, ק.ט.מ) מוביל את הטבלה עם 94 נקודות. אחריו במקום השני בר נוב (עופר-אבניר, הוסקוורנה) עם 85 נקודות, ובמקום השלישי גב סלע (ד.ל.ב מוטוספורט, ק.ט.מ) עם 81 נקודות.
בקטגוריהE2 נמרוד חמו (ד.ל.ב מוטוספורט, ק.ט.מ) מוביל ביד רמה עם 100 נקודות ורצף מושלם של ארבעה ניצחונות. בן קבוצתו, זיו כרמי, ינסה לקרוא עליו תיגר עם 84 נקודות אליפות.
בקטגוריהE3 צחי בן גיגי (גאס גאס) מוביל את טבלת האליפות עם 84 נקודות וללא ניצחון העונה. במקום השני עם נקודה אחת פחות נמצא מוש כהן (ליגל, TM) שפתח את העונה מצוין ונחלש מעט. אליקו אוחנה (מטרו) שחווה עונה לא יציבה ינסה לאתגר את שני הרוכבים עם פער של 20 נקודות מהם.
