Blog

ק.ט.מ מסיימת את 2015 בשיא חדש – החברה האוסטרית מכרה השנה 180,801 אופנועים (כולל הוסקוורנה), במחזור כולל של 1.02 מיליארד יורו – עלייה של 14% משנת 2014. הנתון הזה מקבל משמעות מיוחדת כשנזכרים שרק לפני 5 שנים, בשנות השפל של המיתון העולמי, החברה התקרבה ל-60 אלף כלים. העלייה בהכנסות הסתכמה ב-18%, וברווח הנקי ב-26%.

חלק נכבד מהעלייה במכירות נובע מהתרחבותה של ק.ט.מ לקהלים חדשים – למשל עם סדרות הדיוק וה-RC הקטנות שמיוצרות בהודו בשיתוף עם בג'אג' המקומית ומהוות הצלחה גדולה, אך גם בשל מכירות נאות לדגמי הכביש הגדולים של החברה.

מותג הוסקוורנה, שנרכש על ידי ק.ט.מ מב.מ.וו בשנת 2013, רושם גם הוא עלייה במכירות, עם 21,513 אופנועים, עלייה של 32% ביחס ל-16,337 האופנועים שנמכרו ב-2014 – שנתה הראשונה של הוסקוורנה תחת ק.ט.מ. זה אגב המספר הגדול ביותר של אופנועי הוסקוורנה שנמכרו בשנה אחת, שכן תחת ב.מ.וו המספרים עמדו על סביב 12,000 כלים בשנה. בהוסקוורנה מציינים במיוחד את השוק האמריקאי שחווה גידול משמעותי, בעיקר בשל ליין אופנועי המוטוקרוס החדש. עם התרחבותה של הוסקוורנה לסגמנטים חדשים, למשל צמד ה-701 אנדורו וסופרמוטו, או אדוונצ'רים שייחשפו בקרוב, החברה צפויה להגדיל אפילו עוד את היקפי המכירות.

מישהו שם בק.ט.מ בהחלט עובד נכון.

מסלול המוטוקרוס בשטחים הפתוחים שצפונית לאשקלון, שנבנה לפני מספר שנים על ידי חובבי מוטוקרוס מהסביבה, נהרס לפני ימים אחדים על ידי מפקחי החטיבה לשמירת הקרקע ברשות מקרקעי ישראל.

המסלול, בשטח כולל של כ-4 דונם, כלל כ-20 רמפות, והוא נבנה על ידי אלמונים על קרקע של המדינה בסמוך למחצבה הישנה. כאמור, המסלול שוטח בסוף השבוע על ידי ציוד מכני הנדסי כבד, והקרקע חזרה לרשות המדינה.

יואב ששון, מנהל מרחב ירושלים בחטיבה לשמירת הקרקע ברשות מקרקעי ישראל: "מעבר להיבט המשפטי המגביל הפעלת מסלולים לספורט מוטורי, ללא רישיונות, הקמת המסלול על אדמות המדינה ללא אישור רשות מקרקעי ישראל היא עבירה פלילית של הסגת גבול בפני עצמה. המסלול פונה על ידי מפקחי הרשות, העוסקים בשמירה על קרקעות הציבור. במידה ומקימיו יאותרו הם יהיו חשופים לתביעה כספית שתוגש על ידי הרשות על עלויות הפינוי שנגרמו לקופת המדינה עקב פעילותם הלא חוקית – זאת ללא קשר להליך הפלילי. בנוסף חשוב לציין כי הפעלת מסלול מוטורי באופן פיראטי מהווה סכנה של ממש לרוכבים, לצופיהם ולעוברים במקום".

אנחנו יכולים להבין את רשות מקרקעי ישראל, אבל גם מזדהים לחלוטין עם בוני ומפעילי המסלול, שרצו ליהנות מספורט מוטורי במסלול סגור ובטיחותי. נקווה שייבנו מסלולי מוטוקרוס חוקיים נוספים פרט לזה שבווינגייט, לרווחת רוכבי המוטוקרוס הרבים.

צילום: אסף רחמים; סמנכ"ל תפעול: אלכס רוזנברג

האופנוע שלא שמעתם עליו

בתוך ההיצע העמוס לעייפה של אדוונצ'ר-תוררים המציף את אולמי התצוגה, מתחבא היטב ממש באמצע השדה אופנוע צנוע למראה המסתיר אישיות מורכבת, רבת-פנים, שלא בדיוק רוכב בתלם – אפריליה קאפנורד 1200 שנבחן כאן בגרסת ה-Travel Pack – חבילת תיור.

כל יצרן צריך אדוונצ'ר-תורר: במציאות בה אף יצרן לא יכול לוותר על נוכחות בקטגוריה המתגמלת של אדוונצ'ר-תוררים, וחלק מהיצרנים אף מציעים יותר מאופנוע אחד, אפשר למצוא אדוונצ'ר-תורר לכל מטרה כמעט. רוצים אדוונצ'ר-ספורט עם מעל 150 סוסים, "17 מלפנים ושינויי כיוון של שממית בטריפ? יש. רוצים חוצה יבשות עם מיכל בגודל של באר נפט בינונית וקונסטרוקציית מתכת של אסדת גז? יש. רוצים מפגן טכנולוגיה שיגרום למהנדסי גוגל זקפה? יש. רוצים אדוונצ'ר-רטרו? יש. רוצים אדוונצ'ר פוזה? יש. רוצים אדוונצ'ר-אנדורו על ספידים? גם יש. אפילו אדוונצ'ר-קאסטום כבר יש. בתוך כל המרוץ המטורף הזה כמעט ונשכח הייעוד המקורי של הקטגוריה – לקחת זוג עם ציוד למסע ארוך בנוחות ונינוחות. באפריליה מישהו נזכר בזה.

צילום ועריכה: אסף רחמים

שְׁנִיּוּת

דואליות, יפת באוהלי שם, שמן ומים. לא משנה באיזה דימוי תבחרו, אפריליה מנסה למזג באופנוע שלה תכונות מנוגדות. אותן תכונות שפעם, כשעוד היו אופנועי ספורט-תיור, מיזוג ביניהן היה הבסיס לאופנועי ספורט-תיור מוצלחים – נוחות ומהירות. הקאפונורד 1200 החליף את הקאפונורד 1000, האדוונצ'ר הקודם לבית אפריליה. אולם השלדה והמכלולים המכאניים לקוחים מהדורסדורו 1200, סוג של היפרמוטו ענק. סופרמוטו מגודל נראה כמו סוג של רעיון מגניב בתיאוריה. אז זהו, שזה בעיקר רעיון מגניב, אבל הרבה פחות מצליח באולמות המכירה. אחרי פחות מ-3 שנים הדגם נעלם מאולמות התצוגה. אפריליה אמנם ויתרה על הקונספט המגניב, אבל שתלה את הזרעים בקאפונרד. נותר רק לגלות מה צמח בערוגה – עצבנות ותזזיתיות של היפרמוטו או נינוחות ונימוסים של אדוונצ'ר?

צניעות

מראה בומבסטי הוא חלק מדרישות הכניסה לקטגוריה. זה לחלוטין לא המקרה של הקאפונורד, אפילו להפך. למרות מסיכת החזית המיישרת קו עם העיצוב העדכני לבית אפריליה, העיצוב נחבא אל הכלים, כאילו מתכנס לתוך עצמו. רק הצביעה היפה באדום ושחור עם המזלג המוזהב מצילה את המצב ומצילה את האופנוע מאלמוניות מוחלטת. למי שרוצה נוכחות או יותר יכולת שטח מציעה אפריליה את גרסת הראלי.

ייעוד

הקאפונורד מסרב להיכנס לתוך משבצת מוגדרת. כאשר משחררים סוף סוף קלאץ', שורשי ההיפרמוטו ניכרים מיד בתנוחת הרכיבה המאפשרת שליטה מעולה עם כידון הממוקם בדיוק, אבל בדיוק, במקום אליו נופלות הידיים, במבנה הצר ובתנוחה השולטת. ההיגוי מהיר, אבל לא לעתים מעט מעורפל. קל מאוד לכוון ולשמור את האופנוע בקו הנבחר, אבל שינויי כיוון אינם דורשים מאמץ בעיקר הודות למשקל הקל. אל תזלזלו במשקל, בעוד כוח נמצא בעיקר בקצה העקומה, המשקל הקל נמצא לצידך לכל טווח השימושים, כולל בעמידה או בהנפה על רגלית האמצע. מנוע הווי-טווין הגדול של אפריליה תמיד היה סוג של פנינה משובחת. כאן הוא מפיק 125 סוסים הממותנים קמעה בהשוואה לדורסודורו, אבל נעימים מאוד. החספוס האופייני לטווין קיים אך לא מורגש, סוג של תזכורת נעימה לתנועת הבוכנות הצולבת. המנוע נעים וכמעט חלק, אבל בשביל לרכב מהר תצטרכו להחזיק אותו בחלק הסל"ד העליון, דבר שידרוש מכם עבודה על תיבת ההילוכים, שמצידה תשמח לשתף פעולה עם העברות מהירות ומדויקות.

מערכת בקרת האחיזה במצבה הרגיש מגלה ערנות יתרה וממהרת להתערב. אם אתם בעניין של תקיפת פיתולים, תמצאו שיש להציב את המערכת על מצב 2 או 1.

אבל הייחוד האמיתי של האופנוע הוא במערכת המתלים הסמי-אקטיבית. המערכת לא מסתפקת בשינוי שיכוך כיווץ והחזרה תוך כדי תנועה, אלא יודעת גם לשלוט על עומס קפיץ ולהתאים אותו תוך כדי נסיעה. שימו את בורר המתלים על מצב אוטומט, ותקבלו מערכת שמתאימה את עצמה לכל שינוי בכביש או באופנוע. המתלים מכוונים לנוחות, ומספקים את אחת ממערכות המתלים הטובות שפגשנו לתיור. האופנוע מעלים כמעט את השיבושים שמע"צ מפזרת, מבלי לנתק את הרוכב מהכביש. זו אחת ממערכות המתלים המתוחכמות שיש לעולם הדו-גלגלי להציע, ולא רק בטווח המחירים הזה.

המכלול הכולל מעט מאתגר. בעוד המנוע והמתלים מכוונים לתיור מהיר ונינוח, השלדה והממדים הפיזיים שומרים על שורשי ההיפרמוטו. התוצאה היא מיזוג עולמות, אישיות מורכבת, סוג של שלווה דרוכה המחכה לפינה הנכונה כדי לשחרר מעט מנשמתה האפלה.

עד העונג הבא

למרות הממדים הצנועים יחסית, זוג לא ימצא בעיה להתמקם בנוחות במושב. מושב הנוחות, המגיע כסטנדרט בחבילת ה-Travel Pack, מרגיש נוח גם לאורך שעות באוכף. מנגד, מיגון הרוח אינו מהמשובחים במיוחד. המשקף הקדמי אינו גבוה במיוחד, וניתן להורידו עוד יותר. חובבי הרוח ישמחו לקבל זרם אוויר טרי ומרענן ישירות לקסדה. מיכל הדלק בעל תכולה מכובדת של 24 ליטר, אבל למנוע הזה הרגלי שתייה מופרזים עוד מנעוריו, כך שטווח הנסיעה מגרד מלמטה את 300 הקילומטרים בנסיעה רגועה.

הבדלי מעמדות

במציאות שבה ההבדלים המעמדיים רק הולכים ומקצינים, המרחק רק הולך ומתחדד בין כלים נגישים ופשוטים יחסית המתמחרים מתחת ל-100,000 ש"ח כמו ויסטרום 1000, ורסיס 1000 או MT-09 טרייסר, לבין העשירון העליון עם אופנועים כגון מולטיסטראדה, S1000XR או סופר אדוונצ'ר 1290. במציאות הזו של הקצנה נעלם מעמד הביניים של אופנועים שהם מספיק מתוחכמים ומצוידים בכדי לפנק, אבל לא מיועדים רק לאלו שהמספר של רקפת רוסק עמינח נמצא אצלם ברשימת החיוג המהיר. בדיוק למרכז השדה המתרוקן מכוון הקאפונורד החדש.

במחיר של 124 אלפיות, שהם בערך 30 יותר מאופנועי הכניסה לקטגוריה ו-20 פחות מכלי הפרמיום, תקבלו לא מעט: מצערת חשמלית עם 3 מצבים, מערכת בקרת אחיזה ניתנת לניתוק, חימום ידיות, מושב נוחות, בקרת שיוט בסיסית, רגלית אמצע, סט מזוודות מקורי, וכמובן את מערכת הבולמים הסמי-אקטיביים.

לא קלה דרכנו

קאפ-נורד, הנקודה הצפונית ביותר באירופה (כמעט), היא יעד מסעות נחשק. כ-4,000 ק"מ של כבישים מגניבים מפרידים בין נואלה, ביתה של אפריליה בצפון איטליה, לצוק המתנשא מעל הים הארקטי בצפון נורבגיה. יכול להיות מאוד מתסכל לרכב עם אופנוע בעל שם כזה יום-יום לעבודה בתוך הפקקים של העיר העשנה. מנגד, זה עשוי לעורר בך השראה לעשות את הבחירות הנכונות בחיים. האם הקאפנורד הוא הבחירה הנכונה?

בעולם שבו הממוצע הופך לסוג של מילת גנאי, היכולת של הקאפונורד להתמקם בדיוק במרכז ולמזג תכונות שונות היא סוג של ייחודיות הולכת ונעלמת. אופנוע הממזג בין נוחות ליכולות ספורטיביות. אבזור רב מאוד ביחס למחיר ומערכת מתלים מהטובות שפגשנו. מנגד, בצד השלילי תמצאו מנוע מעט חלש ביחס למובילי הקטגוריה ומראה אנמי.

תהיה יוסף

יוסף רוצה אופנוע נוח שימושי שיוכל לשמש אותו ליום-יום, לנסיעות סוף שבוע ולטיולים זוגיים.

יוסף לא יקנה רפליקת אדוונצ'ר מנקרת עיניים עם רשימת טכנולוגיה של חמקן, הספק של סופר-ספורט ותג מחיר של כיכר המדינה.

יוסף קונה אופנוע שיודע לעשות כמעט הכל ולהשאיר עודף לטיול לקאפ הצפוני.

האם אתם יוסף?

מפרט טכני

[table id=28 /]

קבוצת עופר אבניר, יבואנית וספה לישראל, משיקה בימים אלו מהדורה מיוחדת של הווספה 946.

לכבוד 40 שנות להקמת בית האופנה של המעצב ג'ורג'יו ארמאני ו-130 שנה להקמת קונצרן פיאג'ו, זוכה הווספה 946 – הגרסה היוקרתית של הווספה – לגרסה מוגבלת בעיצובו של ארמאני.

דגם הווספה 946 Emporio Armani נותן ביטוי לקווי העיצוב של ג'ורג'יו ארמאני, וכולל את סמל בית האופנה בצידי הכלי ומעל יחידת התאורה של הקטנוע. המהדורה המוגבלת מגיעה בצבע אפור, אשר הופך ירוק בתאורה מסוימת, כאשר המושב נתפר במיוחד בעבודת יד מעור בצבע חום.

פרויקט הווספה 946 נולד לפני מספר שנים כמחווה ל-60 שנות היסטוריה מודרנית של הווספה. מעצבי הווספה 946 שילבו אלמנטים עיצוביים הלקוחים מכל דגמי הווספה שיוצרו לאורך השנים, במקביל לשילוב אלמנטים עתידניים, בהתאם לתפיסת העולם העיצובית של מותג וספה בשנים הקרובות.

הווספה 946 היא הצהרת עוצמה ועיצוב של מותג וספה. לווספה 946 מאפיינים טכנולוגיים מתקדמים כמו הזרקת דלק מתקדמת, מערכת ABS ובקרת משקל לסחיבה. מאפיינים אלה מצטרפים למנוע 3V, שמתוכנן לביצועים, שימושיות וחיסכון. למנוע מרווח טיפולים של 10,000 ק"מ, ונתון צריכת דלק של כ-44 ק"מ לליטר.

מחירה של הווספה 946 אמפוריו ארמאני נקבע על 49,560 ש"ח.

• יתרונות: מיגון, נוחות, אטימה למים
• חסרונות: אין ממש מלבד המחיר שתואם את רמת הכפפה
• מחיר: 850 ש"ח
• יבואן: א.ד מוטורספורט, שוקן 15, ת"א

Revi't היא חברה הולנדית עם מגוון מוצרים עשיר מאוד – החל ממעילי עור ססגוניים לקפה רייסרים, דרך ציוד אדוונצ'ר, ועד חליפות רכיבה מקצועיות. החברה מקפידה לקדם בכל שנה טכנולוגיות חדשות לטובת מיגון ונוחות. למשל, לרוויט יש קו מיגונים סופגי אנרגיה משלה שנקרא סי-סופט (בדומה ל-D3O) שמיושם בכפפה הנסקרת.

הכפפה, מדגם Borealis היא כפפת חורף עם בטנה מחממת, הנעזרת במיטב החומרים הקיימים, ובפרט – אטימה למים של חברת גור.

כמה מילים על אטימה ממים. לפני כמה עשרות שנים גילתה חברת גור, המתמחה בייצור בדים, טכניקה לייצור בד שיהיה מספיק מרווח כדי לתת לאדי מים לעבור דרכו, ויחד עם זאת מספיק צפוף כדי שמים לא יעברו דרכו. החברה רשמה פטנט על הבד, קראה לו 'Gore-Tex', וקבעה סטנדרט חדש לשילוב של נוחות ואיכות. הבעיה היא שפנטנטים מחזיקים רק 14 שנה, ולאחר שהזמן הזה תם קמו המון חיקויים הזהים לחלוטין בסוג הבד שלהם. תגובתה של חברת גור הייתה העלאת רף האיכות תוך התחייבות לאחריות לכל החיים למוצרים הנושאים את התג שלה. ניתן למצוא את תג החברה על מוצרים הן טכניים והן יומיומיים (לא רק ברכיבה אלא גם בציוד סקי), כשהמאפיין הוא שלחברת גור יש סטנדרטים מחמירים יותר המבטיחים שגם אחרי שעות של גשם לא יחדרו מים כלל לתוך הבגד. כך תוכלו לשים לב שבמעיל הנושא תגית גורטקס תהיה סגירה כפולה ברוכסן, או לחלופין רוכסן מיוחד, ולא יהיו נקודות תורפה בבגד שינטו להירטב. אחרת – תהיה החברה מחויבת לתקן או להחליף את המוצר.

מכאן המלצתנו – יש ציוד איכותי ביותר שלא נושא תגית גורטקס, אבל אם אתם רוצים להיות בטוחים ולקנות ציוד שיחזיק מעמד שנים רבות, בפרט בחורף – קנו ציוד שנושא את התווית. זה אולי יקר יותר ממוצר זהה לא ממותג, אבל יצדיק את עצמו אחרי כמה וכמה חורפים.

לאחר ההסבר הזה כמעט מיותר לציין שכן – הכפפה הזאת עשויה גורטקס בשכבה העליונה שלה.

אבל לגורטקס יש מספר סוגים – כאלה שמתאימים יותר לנעליים, למעילים, ובפרט בכפפה הזאת – יש כאן טכנולוגיה חדשה שנקראת Gore + Grip.

בעצם, מלבד העובדה שכל שכבות הכפפה מוצמדות יחד, מניחים סרט המבטיח מגע ישיר בין האצבע לחלק החיצוני של הכפפה, וכך מבטיח טקטיליות גבוהה מאוד באזורים הקריטיים. מה זה מאפשר? כפפה עם שכבה מחממת עבה יותר בחלקה החיצוני, דקה יותר בכף היד, ודקה במיוחד באזורי מגע כמו קצות האצבעות – מתקבלת כפפה שמותאמת במיוחד לרכיבה עם גריפים מחוממים, כך שניתן להרגיש את ההשפעה שלהם בלי שיצטרכו לחמם שכבת בידוד לפני כן ובלי להקריב את התחושה באצבעות.

היתרון הוא שזה מרחיב את טווח השימוש של הכפפה – ללא חימום גריפים עדיין מתקבלת כפפה עם אטימה מצוינת, אך שימושית גם בעונות המעבר, כתלות ברוכב.

הבטנה הפנימית היא Primaloft – בטנה המבטיחה לבודד ולשמור חום, דקה יותר משל כפפות מקבילות.

מבחינת מיגון הכפפה משלבת בד ועור (כרגיל, היינו רוצים לראות כפפות חורף מעור מלא, אבל כמעט שאין). העור שכן קיים עבר טיפול לאטימה ממים, ואזורי הבד הם מסוג ריפסטופ, כך שגם אם ייקרעו, הקרע לא ימשיך לגדול.

המיגון על המפרקים הוא מסוג סי-סופט – מותג סופג אנרגיה של החברה, כשהוא מופיע גם על מפרקי האצבעות. בכף היד יש סליידר מכובד מאוד ומאחוריו שוב, חומר סופג אנרגיה. יש גם חומר ספוגי על הזרת ועל האגודל.

רוויט לא נוהגת לשים מגב גומי על כפפות החורף, אלא בד סופג מים על האצבע המורה (הם רומזים שאפשר לנגב עם זה את האף ואת המשקף, אנחנו ממליצים להפריד בין הפעולות).

הסגירה אמנם כפולה, אבל לרוויט יש המצאה חדשה המאפשרת לסגור את הכפפה במשיכה אחת, כאשר הסוגר תופס את היד. זה נוח, מקל ועובד יפה. את הכפפות אפשר ללבוש מעל ומתחת למעיל, כאשר בגשם מומלץ לשים אותן מתחת.

לסיכום, הכפפה מתאימה במיוחד למי שרוכב עם גריפים מחוממים ומחפש כפפות שישמשו אותו גם בעונות המעבר כשעוד קר. המיגון ברמה גבוהה מאוד, וגם האטימה ממים ברמה גבוהה מאוד.

המחיר – 850 ש"ח – אינו נמוך, אבל הוא הוגן ושווה למחיר של כל כפפה העשויה גורטקס עם כמות פיצ'רים דומה. לכן, אם אתם מחפשים כפפה שתשרת אותכם שנים רבות – התשובה היא כן, הכפפה הזאת בהחלט שווה את הכסף שהיא עולה.

אחת המגמות המעניינות ביותר בשנים האחרונות בשוק הדו-גלגלי הישראלי היא הגידול המסיבי של סגמנט אופנועי השטח בכלל והאנדורו המקצועי בפרט. מה שהיה נחלתם הבלעדית של משוגעים לדבר – קבוצה קטנה של חלוצי תחום האנדורו בישראל – הפך בעשור האחרון לתחביב פנאי נפוץ ולגורם דומיננטי ביותר בשוק האופנועים המקומי. מיינסטרים של ממש.

בואו נדבר רגע במספרים. אם מסתכלים עשור אחורנית לשנת 2005, אז בישראל היו שתי חברות ששיווקו אופנועי אנדורו מקצועיים – ק.ט.מ וימאהה. המספרים אז היו מגוחכים בהשוואה להיום. ד.ל.ב מוטוספורט מכרו אז 45-50 ק.ט.מ-ים בשנה בסך הכל, מכל הדגמים יחד, ומטרו מכרו כ-30 יחידות של WR בנפחים של 250 ו-450 סמ"ק. היו שנים של כמה יחידות יותר או פחות, אבל בגדול אלו המספרים. הרוכשים היו אותם רוכבים שמחליפים אופנועים בכל שנה או שנתיים, ולרוב היו אלה רוכבי אנדורו שגם התחרו במרוצים באותה תקופה – כמו שאמרנו, משוגעים לדבר. אם מסתכלים על גלריות תמונות ממרוצי אנדורו של אותם הימים רואים שני צבעים דומיננטיים – כתום וכחול.

בדיוק 10 שנים לאחר מכן, בשנת 2015, יש לנו שפע של מותגי אופנועי אנדורו שנמכרים בארץ. אל ק.ט.מ וימאהה הצטרפו ברבות השנים הוסקוורנה, גם בגלגולה הקודם תחת ב.מ.וו וקמור וגם כעת תחת ק.ט.מ ועופר-אבניר, הייתה לנו את הוסאברג, יש את גאס גאס, הונדה, ולנטי (סוזוקי עם תקינת כביש), TM, שרקו, קוואסאקי, והיו לנו תקופות של אופנועי אנדורו מב.מ.וו, אפריליה ו-HM-מוטו. פרט לאלו המקצועיים, נמכרים פה גם אופנועי שטח לייט כמו AJP או הקאמי של גאס גאס לצד דו"שים קטנים כמו ימאהה WR250R או הונדה CRF250L. בקיצור, שפע חסר תקדים של אופנועי שטח מקצועיים יותר או פחות, 2 או 4 פעימות, בכל נפח שיש לשוק העולמי להציע, והכל מוצע למכירה כאן אצלנו בארץ. אם לפני עשור היו מספרים לרוכב האנדורו שזה יהיה המצב ב-2015, סביר להניח שהוא היה מבקש שתיתנו לו גם ממה שלקחתם.

ואם נחזור למספרים, אז במהלך העשור הזה שוק אופנועי השטח גדל כמעט פי 15(!). בשנת 2015 נמכרו בישראל כ-750 אופנועי אנדורו מקצועיים ברישוי צהוב, וזה לא כולל אופנועי מוטוקרוס ברישוי אפור ואופנועי אנדורו ברישוי אפור שנמכרים בייבוא מקביל. ק.ט.מ לבדה מכרה בשנה זו כ-420 אופנועי אנדורו מקצועיים, והוסקוורנה מכרה כ-215 כלים. אופנועי מוטוקרוס, אגב, נמכרו פה יפה גם לפני חוק הספורט המוטורי והרישוי האפור, אבל אין שום תיעוד למספרים שכן הכלים אז היו מוברחים, ובכל מקרה הם לא נושא הרשימה. אם נחזור לאנדורו, אז גידול של כ-1,500% במהלך עשור, פשוט מחייב התייחסות.

הגידול העצום הזה הוא בעצם ההנגשה של תחום האנדורו מאותם מורעלים אל כלל הרוכבים, גם כאלה פשוטים שמחפשים תחביב נחמד לסופ"ש עם החבר'ה, או למען הדיוק, בעיקר לאותם רוכבי סוף שבוע, והוא חלק מתהליך שעובר על מעמד הביניים הישראלי של פיתוח תרבות פנאי. אפשר לראות את זה היטב גם בגידול העצום שחווה שוק האופניים – שטח וכביש – באותן שנים. אבל אם נתמקד באופנועי אנדורו, אז הסתכלו מה קורה בשטח בסופי שבוע. מאות רוכבים גודשים את מסלולי הרכיבה הנפוצים במרכז, בצפון ובדרום, רוכבים על סינגלים ותיקים, פותחים חדשים או מטיילים בשבילים. חבורות-חבורות חורשות את השטח עם אופנועי אנדורו מקצועיים בכל יום שישי ושבת. רובם המכריע הם לא רוכבים מקצועיים או פריקים של אנדורו, אלא פשוט אנשים ממוצעים שפיתחו להם תחביב פנאי מהנה כדי למלא בו כמה שעות של שישי עם החבר'ה. אם תרצו, אז אנדורו זה המילואים החדש. יש הרבה חבר'ה בני 30-40-50 שמוצאים ברכיבות האנדורו לא רק ספורט מהנה ומפתח אלא גם פלטפורמה למפגש חברתי. אחת לשבוע פוגשים את החבר'ה, רוכבים קצת בסינגלים, מכירים את הארץ דרך השטח, עושים עצירות לקפה ונשנושים ומדברים המון על כל מה שקשור. יופי של דרך לברוח לכמה שעות מהאישה, הילדים וטרדות היום-יום.

יש לרוכבי הפנאי האלה מועדונים בפייסבוק שבהם הם מדברים, מחליפים חוויות, מתייעצים על אופנועים ועל ציוד וקובעים לרכיבות משותפות, והרוכבים האלה מזינים תעשייה שלמה מסביבם. אלו לא רק יבואני האופנועים שמוכרים כמויות גדולות של אופנועים. אלו גם המוסכים שמטפלים באותם אופנועים ומתחזקים אותם, חנויות הציוד שמוכרות קסדות, חליפות, מיגונים ואבזרים נוספים, זה שוק של שיפורים, התאמות אישיות ואפטרמרקט, והשוק הזה חווה פריחה עצומה. כולם כמובן מרוויחים מזה.

יש הרבה סיבות לגידול המשמעותי הזה בשוק האנדורו. ראשית, כאמור, יש כמות גדולה מאוד של בני מעמד ביניים בגילאים שהוזכרו, 30-50, שהתבססו כלכלית ויכלו לאפשר לשד הקטן שישב בראש כל השנים לצאת החוצה ולקנות אופנוע, או לחזור לרכיבה אחרי שנים ארוכות בלי. הרבה מאותו סוג של אנשים רוכבים על אופניים או עושים טריאתלונים, איירונמנים ומרתונים, אבל חלקם זלג גם לאופנועים בכלל ואופנועי שטח בפרט. תרבות הפנאי התפתחה מאוד בעשור האחרון, ותחום אופנועי האנדורו קיבל גם הוא את חלקו היחסי.

פלח נוסף, קטן יותר, הוא של רוכבי כביש שהבינו בשנים האחרונות שרכיבת כביש ספורטיבית מכניסה את הרוכב לספין שבסופו קורים אירועים לא נעימים, להם או לחבריהם לרכיבה. ברבות השנים ראינו עשרות מקרים כאלה בהמון קבוצות רכיבה. מה גם שרכיבת כבישים ציבוריים היא מוגבלת, וגם אם מדובר ברוכב טוב וכשרוני במיוחד, מהר מאוד הוא מגיע לתקרת הזכוכית שממנה אי אפשר להתקדם יותר בלי לקחת סיכונים משמעותיים. באנדורו זה לא קורה. ושלא לדבר על כמות הכבישים הטובים הזעומה. אז גם חלק מאלו עבר לרכיבת שטח.

במקביל, חלו תמורות משמעותיות באופן שבו מתייחסים יבואני האופנועים למסחר באופנועי שטח וללקוחות. אם לפני 10 שנים הרוב המוחלט של האופנועים המשומשים היו נמכרים בשוק הפרטי, הרי שהיום כל היבואנים מציעים שירותי טרייד-אין שבהם הרוכב מכניס אופנוע משומש בכל מצב ויוצא עם אופנוע חדש. גם רכישת אופנוע משומש הפכה להיות משמעותית בטוחה יתר, עם אופנועים שעוברים יישור קו במוסכי היבואנים ונמכרים עם אחריות יבואן, וכן מסלולי תשלומים נוחים שמאפשרים רכישת אופנוע כמעט לכל אחד, משומש או חדש. אופנועי האנדורו הפכו כאמור לנגישים מתמיד.

לזה תוסיפו את הורדת מס הקנייה, שממנה נהנו בעיקר אופנועי השטח שהפכו לנגישים הרבה יותר מבחינה כלכלית. קניית אופנוע שטח ב-2015 הפכה לקלה מתמיד.

ואם לחזור רגע לתחילת הרשימה, אז ריבוי המותגים הוא גם סיבה נוספת לפריחה וגם תוצאה. ברגע שנוצר ביקוש והשוק גדל יבואנים חדשים ממלאים את הוואקום במותגים חדשים, וברגע שיש עוד יבואנים ועוד מותגים רוכבים נוספים נכנסים למעגל הזה ומגדילים אותו. וכך אחד מזין את השני, ושוב – כולם מרוויחים.

אז למה דווקא אנדורו? למה לא אופנועי כביש, קאסטום, מוטוקרוס או כל תחום דו-גלגלי אחר? ובכן, כאן התשובה פרושה לפנינו, תרתי משמע, בכל מקום – ארץ ישראל בורכה במגוון עשיר של שטחי רכיבה שונים ומגוונים, כשהיתרון הגדול הוא שניתן לרכב כמעט בכל מקום, למעט שמורות טבע שבהן מותר לרכב רק על שבילים מסומנים. כשאני מספר את זה לקולגות אירופאיים ועל הדרך מתאר את המגוון העצום של שטחי הרכיבה שיש לנו במדינתנו הקטנטונת, הם עומדים פעורי פה ועיניים ומקנאים, שכן אצלם באירופה שטחי הרכיבה מצטמצמים, עד כדי כך שבמדינות מסוימות פשוט אין איפה לרכב למעט פארקי אנדורו בתשלום. אז אותו רוכב סוף שבוע שדואג לעצמו לתרבות פנאי ספורטיבית עם החבר'ה, גם מגלה את הארץ על הדרך, וזה בהחלט נדבך חשוב שללא ספק עזר לפתח את התחום.

עכשיו בואו נחזור רגע למספרים. כאמור, כ-750 אופנועי אנדורו ברישוי צהוב נמכרו השנה בארץ. כ-420 מהם (56% משוק האנדורו) הם אופנועי אנדורו של ק.ט.מ – 2 ו-4 פעימות. כ-215 כלים הם של הוסקוורנה (28%), כך שיוצא שק.ט.מ והוסקוורנה, מחזיקות יחד בכ-85% משוק האנדורו הישראלי.

שאר המותגים הם גאס גאס (53 כלים), TM-רייסינג (31 כלים), ימאהה (20 כלים) ושרקו (18 כלים).

אופנוע האנדורו הנמכר ביותר הוא הק.ט.מ 125EXC שמכר ב-2015 מספר עגול של 100 יחידות. במקום השני אחיו התאום – הוסקוורנה TE125 עם 81 יחידות. מכיוון שמדובר בשני אופנועים כמעט זהים, יוצא אפוא שהדגם הזה מכר יחד 181 כלים, שהם 24% מכלל אופנועי האנדורו שנמכרים בישראל.

עוד רבי מכר הם ה-350EXC-F שמכר כ-65 יחידות, 250EXC-F שמכר 56 יחידות, והדו"פים 250EXC ו-300EXC, שמכרו כ-40 יחידות כל אחד. בהוסקוורנה ה-FE350 מכר 25 כלים, ה-250 מכר 16 כלים בלבד, וצמד הדו"פים TE250 ו-TE300 מכרו 38 ו-42 כלים בהתאמה. הפרירייד 250R של ק.ט.מ מכר גם הוא לא רע – 38 יחידות, כשה-350 מרובע הפעימות מכר 2 יחידות בלבד.

בחלוקה לפי 2 ו-4 פעימות, בק.ט.מ החלוקה היא בדיוק 50% בין 2 ל-4 פעימות, כולל הפרירייד. בהוסקוורנה היחס קיצוני יותר ועומד על 75% אופנועים דו-פעימתיים ו-25% בלבד אופנועים עם מנוע 4 פעימות. בחלוקה כללית, כולל שאר המותגים, היחס נשמר כמו אצל ק.ט.מ, כלומר כ-50% מאופנועי האנדורו שנמכרים בארץ הם דו"פים. בהחלט מספרים יפים שמראים בבירור את המגמה של חזרה ל-2 פעימות (על כך ברשימה אחרת).

אנחנו בפול גז, כרוכבי אנדורו בעצמנו שנים רבות, כמובן שמברכים על הגידול העצום ועל הדם החדש שנכנס לתחום האנדורו, אבל יותר מזה – אנחנו מחויבים לכסות את התחום ולתת לו את הבמה הראויה לו. בהזדמנות זו גם נמליץ לרוכבים שטרם טעמו רכיבת אנדורו ארצישראלית – מצאו דרך להשיג אופנוע אנדורו לכמה שעות וצאו עם חבר שמכיר את השטח לרכיבת אנדורו קלילה במסלולים המוכרים והפשוטים. יש מצב שתגלו עולם חדש ותתאהבו בו. כמו אלפים שזה קרה להם בשנים האחרונות.

צילום: רונן טופלברג

אחרי כל העליות והירידות (בעיקר ירידות) של הספורט המוטורי, והתלאות הרבות שעוברים חובבי התחום בשנים האחרונות, ביום שישי האחרון הייתה נקודת אור אחת גדולה שהעלתה אופטימיות רבה בכל מי שראה או היה מעורב. ביום שישי התקיימה תחרות מוטוקרוס לילדים שארגנה מטרו-מוטור, יבואנית ימאהה וקוואסאקי לישראל, כשהמנצחים זכו להיכנס לקבוצת המרוצים של מטרו ולקבל חסות ותמיכה לכל עונת המרוצים הקרובה.

אל מסלול הקבע בווינגייט, שייחנך באופן רשמי בסופ"ש הקרוב באירוע במעמד שרת התרבות מירי רגב, הגיעו ביום שישי יותר מ-40 ילדים בגילאים 8 עד 15 מכל רחבי הארץ, לתחרות מוטוקרוס שארגנה מטרו-מוטור בשתי קטגוריות – ג'וניור וסופר-ג'וניור, וזאת על מנת להתמודד על חסות בקבוצת המרוצים לעונה הקרובה. בכל קטגוריה רכבו הילדים בשני מקצים, והשניים המובילים מכל קטגוריה זכו בחסות מלאה של מטרו לעונת המרוצים הקרובה, תחת מטריית הקבוצה. בסיום האירוע חולקו גביעים למנצחים ומדליות לכל המשתתפים. באירוע נכחו גם רוכבי קבוצת המרוצים של מטרו רייסינג, שנתנו שואו לילדים בהפסקות שבין המקצים.

המנצחים בשתי הקטגוריות

ג'וניור

1. איתי דב
2. הראל מילמן
3. נתניה אסייג

סופר ג'וניור

1. עכרם אל חמידי
2. אור זרקו
3. בן אלמגור

גדי אבירם, מנכ"ל מטרו: "אירוע זה מהווה את יריית הפתיחה לפרויקט 'אלוף נולד' של מטרו-מוטור, שיגיע לשיאו בחול המועד פסח בתחרות נוספת, שבה הזוכה יזכה לטוס לחו"ל עם בן משפחה כאורח ימאהה או קוואסאקי".

שון בן יקר, יו"ר התאחדות הספורט המוטורי: "אנו שמחים לראות את הספורט המוטורי קם לתחייה. כעת עשינו צעד נוסף לקידום הספורט המוטורי בישראל. הילדים האלה הם הוכחה חיה לכך שחינוך נכון מגיל צעיר יצמיח לנו ספורטאים מדהימים בעתיד. יצאנו למסע ארוך ומפרך על מנת לדחוף ולקדם את הספורט המוטורי בישראל, וכעת אנחנו מתחילים לקטוף את הפירות. תודה למטרו מוטור שתומכים בקידום הספורט המוטורי".