אופציה מעניינת לרוכבים שמחפשים אופנוע דו-שימושי / אדוונצ'ר עם יכולות שטח גבוהות יכולה להיות ה-PR7 החדש של AJP.
זו הפעם הראשונה ש-AJP הפורטוגזית מייצרת אופנוע בגודל כזה, שכן עד עכשיו התרכזו בחברה בייצור כלים קטנים בנפחים 125-250 סמ"ק.
ל-PR7 מנוע סינגל בנפח 600 סמ"ק שמגיע מ-SWM, עם 4 שסתומים, מערכת הזרקת דלק בעלת גוף מצערת בקוטר 45 מ"מ וגיר בן 6 הילוכים. המנוע מותקן בתוך שלדה חדשה, שגם היא כמו שאר השלדות של AJP עשויה משילוב של פלדה ואלומיניום. הבולמים הקדמיים הפוכים של מרזוקי בקוטר 48 מ"מ, מתכווננים מלא ועם מהלך של 300 מ"מ, ומאחור זרוע אלומיניום עם מערכת לינקים של AJP ובולם אחורי של זקס עם מהלך של 280 מ"מ. הגלגלים במידות "21 ו-"18 עם צמיגי שטח קרביים, הדיסק הקדמי בקוטר 300 מ", מיכל הדלק בנפח 17 ל', והמשקל המלא 165 ק"ג. גובה המושב עומד על 920 מ"מ, ועם בסיס גלגלים של 1,540 מ"מ ומיגון הרוח סטייל דקאר, הוא אמור להיות מאוד יציב במהירויות גבוהות. על פניו נראה אופנוע לגז.
הייצור אמור להתחיל בספטמבר 2016, כשבשלב הראשון ייוצרו כ-100 כלים בלבד. ה-PR7 גם צפוי להגיע ארצה, ומחירו בהערכה ראשונית יעמוד על סביב 70 אלף ש"ח.
עד לא מזמן, ביס"מ ירושלים היו עוצרים את האופנוע בכל 10,000 קילומטרים, ומצדיעים לו. הומור פנים-יחידתי שכזה. יש בו טעם, אם תשאלו אותי. ה-KLE המסכן שלהם הוא לוחם מן המניין בצוות. עם ההתעללויות שהוא חווה, כל 10,000 קילומטרים הם אכן סוג של נס ראוי להערכה. האגדה מספרת שכלי שחצה את קו 60,000 הקילומטרים, זכה להצדעה כל אלפייה. מה היה קורה ב-100,000? מי יודע, אולי עצירה על הנתיב האמצעי בדרך בגין, פנטומימה של העלאת הדגל לראש התורן, כמה מילות חיזוק מהמפקד, ואיזה אגרוף של חיבה לצלעות הקירור של הרדיאטור.
הסופרמרקט של החיים
ביום שבת האחרון חצה האופנוע שלי את קו ה-100,000 קילומטרים. יומולדת 100. עם השריטה שהשאירו היס"מניקים בראש, אי אפשר היה להתעלם מהמספר הזה על מד הקילומטרים המצטברים. רצה הגורל והשעון עמד להתאפס בדיוק כשהאופנוע הרגיש הכי בבית – בסוואנה. לא, לא האפריקאית, אלא זו שנמצאת בין קריית גת לבית-קמה, בין תחילתו של פברואר לחציו של מרץ. מה שהולך שם בתקופה הזו של השנה זו פשוט חגיגה. הכלניות והמרבדים הירוקים הם חגיגה לעיניים, האחיזה היא חגיגה לצמיגים, מזג האוויר הוא חגיגה למעיל רכיבה, והרדיוסים של הפניות הם חגיגה לדו"ש ענק. לא רבות השבתות בשנה בהן אפשר להגיע למקומות האלה ולקבל את האווירה הזו. עד שתקראו את זה, תישארנה אולי שתיים או שלוש שבתות של השפע הצבעוני הזה בגבול המדבר. לא רחוק היום בו האדום של הכלניות יוחלף בסגול של שדות התורמוסים, ואז הכל יתחיל להתייבש, הנוף יצהיב, האבק ייתמר ואז יחזור לשם המדבר. עד לשנה הבאה.
ימים כאלה הם חגיגה
ימים כאלה, כמו השבת האחרונה וזו שלפניה, הם הדובדבן שעל הקצפת בחיים עם אופנוע כמו האפריקה-טווין. מאתיים פעם כבר שאלו אותי למה אני רוכב על נבלה שכזאת, ומאתיים פעם כשלתי בניסיונות להסביר. אבל בסוואנה הזמנית והמיניאטורית של ארץ ישראל, נמצאה התשובה: רכיבה על דו"ש ענק, זה כמו לעשות קניות.
בכדי להבין את האנלוגיה הביזארית הזו, דמיינו שלושה אופנוענים שנכנסים אל הסופרמרקט הגדול של החיים. האחד רוכב על אופנוע כביש, השני על אופנוע שטח והשלישי על דו"ש ענק. רוכב הכביש הספורטיבי טס במעברים, פונה כמו סכין ומאיץ כמו רקטה, אבל לא רואה בכלל מה יש על המדפים. לעומתו, רוכב השטח נוסע על המדפים ורואה הכל. אבל זה כי הוא נוסע דרך כל המוצרים; גם טובע בבוץ של הסלטים, גם מחליק על הפסטרמה, גם אוכל את כל הבאמפים של אריזות החיסכון של אקטימל וגם צריך לטפס את ההרים של נייר הטואלט. אבל לעומת שני אלה, רוכב הדו"ש הענק עושה קניות; נוסע במעברים בקצב מהיר, הרבה יותר מהיר משל אופנוע שטח, אבל לא מדי. כזה שמאפשר להרים את הראש ולהסתכל על המדפים. מדי פעם, כשהוא רואה משהו שכדאי לקחת, הוא מטפס על המדף ונותן גז. אין לכם מושג כמה אחיזה יש על הגושים הענקיים האלה של גבינה צהובה. בכדי לא לרסק את הביצים, או כשהוא לא מסוגל לעבור בין הקרטונים של החלב, הוא פשוט יורד למעבר, מכניס פצצה של גז דרך כמה פניות, ונכנס לפרפר בתוך הפיצוחים בתפזורת. וככה זה ממשיך.
הסוד של סבא
האופנוע שלי, אם כן, חגג יומולדת 100 בדיוק כשטיילנו בין המוצרים על אחד המדפים. וכמו שכבר נאמר כאן, המוצרים שעל מדף צפון הנגב בסוף החורף, הם דליקטסים אחד אחד. עצרנו בחברותה של טיול זוגות בין האקליפטוסים שמילאו את אחד הבתרונות. מסביב להם שדות חיטה ותורמוסים, ומסביבם שבילים אין קץ. מד הקילומטרים הראה 99,996. ערכת הקפה הייתה כבר פרושה וכל הנוכחים מצאו את מקומם. אבל לא אני. נותרו עוד ארבעה קילומטרים.
הזקן חוגג יום הולדת 100
לקחתי אותו לסיבוב של אחד על אחד על השבילים שמתפתלים בין האקליפטוסים לחיטה. בקצה הקילומטר ה-99,998 סובבתי אותו על עקביו והתחלנו לחזור. רצינו שהשעון יתאפס בדיוק ליד הוופלים והקפה. את הקילומטר ה-99,999 הוא בילה בגז פתוח לרווחה על שביל צהוב וגלי, שמדי פעם שלח את הקדמי לאוויר בשאגות וי-טווין מאגזוז ה-ARROW החדש והפתוח לרווחה. כוחו של הזקן עדיין במותניו. כשהשעון הראה 99,999.9, עמדנו בין החברים. עוד מאה מטרים קדימה וכל העסק מתאפס. מתחיל מההתחלה. תביא בפְלה.
בעצירה ההיא חשבתי מה עושים ליומולדת מאה. התפאורה בהחלט ראויה; הוא נמצא במרחבים ביום חורף אביבי, הכלניות מנקדות את הירוק בגדודים אדומים של אלפים, כל החברים שלו – בני אנוש ואופנועים – נמצאים כאן. אבל מה עושים. הנוכחים הזדרזו להשיב שליום הולדת מאה בדרך כלל קונים חלקת קבר ומתחילים לחשוב מה לחרוט על המצבה. אבל הבן שרלילה הזה עוד חי ובועט. עם הפלסטיקה המקורית וכידון מקורי על הקפיצים המקוריים ומנוע מקורי. אוכל צמיגים ושורף רפידות כאילו לא עברו תריסר שנים ואין דבר כזה עייפות החומר. מה הסוד שלך, סבא? שאלו אותו שם. "יוגורט ופול-גז", הוא אמר.
אחר כך יצאנו לדרך בידיעה שעוד מאה מטרים בדיוק השעון מתאפס לחלוטין. אין בו גלגלת שסופרת מאות אלפי קילומטרים. ואכן, תוך כמה שניות כל הגלגלות של מד הקילומטרים הראו את האפס שלהן, כולל זו הלבנה בצד שסופרת מאות מטרים. עצרתי את כולם. היה שם רגע מוזר ושקט כזה. הנה, הספרות התחלפו, אז מה עושים?
הכינו את הצ'ילומים: רויאל אנפילד חושפת סרטון רשמי ראשון של ההימלאיה – האדוונצ'ר החדש שלה, לקראת החשיפה הרשמית ב-2.2.16.
ההימלאיה בנוי על בסיס הקונטיננטל GT, אולם עם כל השינויים הדרושים כדי להפוך אותו לאופנוע דו-שימושי / אדוונצ'ר. כן, במושגי הודו זה בהחלט אדוונצ'ר-תורר. יש מתלים ארוכי מהלך, גלגלים במידות שטח, מיכל דלק, מושב, כידון ומיגון רוח, וגם מיגוני מיכל דלק ושלדה. המנוע הוא סינגל בנפח 400 סמ"ק, וכמו שצריך להיות בהודו – הכל באופנוע הזה פשוט. הוא יגיע בשתי גרסאות – אחת עירונית פשוטה יותר והשנייה גרסת שטח קרבית ומאובזרת יותר.
אין ספק שלמטיילים הרבים בהודו שעושים זאת על אופנוע, ההימלאיה יהיה שדרוג משמעותי מהבולט הוותיק. לגבי השווקים המערביים, ההימלאיה ככל הנראה לא ינגוס במכירות של ה-R1200GS. עדיין, יציאה מגניבה!
ליגל, יבואנית דוקאטי לישראל, מפרסמת מחירון חדש לשנת 2016 עם מחירים לסקרמבלר Sixty2 החדש בנפח 400 סמ"ק ולמולטיסטראדה אנדורו המסקרן. בנוסף מודיעה החברה על הורדות מחירים לחלק ניכר מדגמי דוקאטי.
אופנוע חדש נוסף הוא המולטיסטראדה 1200 אנדורו, שמחירו נקבע על 169,000 ש"ח לגרסה האדומה ו-171,000 ש"ח לגרסה הלבנה או האפורה. גרסת הפייקס-פיק הקרבית של המולטיסטראדה תומחרה ב-210,000 ש"ח.
בנוסף, מודיעה החברה על הורדת מחירים לדגמים קיימים. כך למשל ירד המחיר לדגמי משפחת הסקרמבלר – האייקון ירד מ-74,000 ש"ח ל-69,000 ש"ח, ושאר הדגמים ירדו מ-89,000 ש"ח ל-83,000 ש"ח. המונסטר 821 Dark ירד מ-99,000 ש"ח ל-86,000 ש"ח, המונסטר 1200 ירד מ-119,000 ש"ח ל-109,000 ש"ח, והמולטיסטראדה 1200 בגרסת ה-S היוקרתית ירד מ-177,000 ש"ח ל-169,000 ש"ח.
True Adventure. ככה תייגו בהונדה את אב הטיפוס של האפריקה טווין החדש בתערוכת מילאנו בשנה שעברה, כשהם יותר מרומזים על הייעוד האמיתי שלו על ידי צמיגי שטח קרביים ושפריצים של בוץ. הקונספט ההוא יצר ציפייה גדולה מהולה בחשד, שכן כבר נצרבנו בעבר מיצרניות יפניות שמבטיחות הרים וגבעות ובסופו של דבר משחררות אופנוע פושר.
אפריקה טווין. הונדה מקימה לתחייה שם מפואר מהעבר. אפריקה טווין, או XRV750, למי שלא היה כאן בעשורים האחרונים, הוא אחד האופנועים האייקונים של הונדה בכל הזמנים. דו"ש גדול עם מנוע וי-טווין וגלגל קדמי בקוטר "21, שהוצג ב-1989 ויוצר כמעט ללא שינוי עד 2003. אנחנו עדיין זוכרים את ההגעה של האפריקה טווין ארצה בשנת 1996 עם כל הבאזזז סביבו. אז בהונדה מכוונים הכי גבוה שאפשר, כשהם נותנים לאדוונצ'ר החדש שלהם את השם הכל כך מחייב הזה. גם שילוב האותיות CRF מחייב את הונדה לייצר כלי בעל אוריינטציית שטח מובהקת. הציפיות בשמיים.
בתוך השוק של האדוונצ'רים הגדולים ניתן כבר למצוא תתי-נישות, אדוונצ'ר לכל מטרה. יש את האדוונצ'רים הקלאסיים, עם חישוק "19 קדמי דוגמת ה-R1200GS, שהם בעיקר מכונות כביש נוחות ומפנקות. יש את האדוונצ'רים עם אוריינטציית הכביש שמצוידים בגלגלי "17 ספורטיביים, כשמי שמוביל את הסגמנט הזה הוא הדוקאטי מולטיסטראדה, ובקצה הימני של הסקאלה יש את האדוונצ'רים עם יכולות השטח, כשסימן ההיכר שלהם הוא גלגל קדמי בקוטר "21. עד שהגיע האפריקה אכלסו את הקטגוריה הזו הב.מ.וו F800GS (אם כי יש לו אחורי בקוטר "17) וק.ט.מ אדוונצ'ר 1190R. האפריקה מיועד היה לתת לשני אלה בראש, ולפחות על פי המפרט הטכני נראה היה שבהחלט יש לשניים האלה ממה לחשוש.
צילום ועריכה: בני דויטש
אופנוע שטח גדול. האפריקה טווין בנוי ממש כמו אופנוע שטח, אבל גדול. השלדה עשויה מפלדה, בתצורת חצי עריסה כפולה. מבנה קלאסי של אופנועי שטח. כתוצאה מכך, אגב, הרדיאטור מחולק לשניים – ימני ושמאלי – שוב, כמו באופנועי שטח. מערכת המתלים של שוואה גם היא מסיבית מאוד ועושה רושם טוב לשטח. מלפנים מותקן מזלג הפוך בקוטר 45 מ"מ ומאחור בולם יחיד עם מערכת לינקים. מהלכי הגלגלים 230 ו-220 מ"מ, והבולמים מתכווננים באופן מלא בשני הצדדים. אליהם מחוברים כאמור גלגלים בקוטר "21 ו-"18, כן נו… כמו באופנועי שטח. בגלל מידות הצמיגים הלא שגרתיות, יש שילוב מעניין בין צמיג אחורי רדיאלי (150/70R18) לבין צמיג קדמי דיאגונלי (90/90-21) – בדיוק כמו באדוונצ'ר 990 של ק.ט.מ, שהיה, אם תשאלו אותנו, האדוונצ'ר האחרון שבא באמת מהשטח.
בואו נמשיך עם הפרטים הטכניים. במבט בוחן, נראה שבהונדה השקיעו מחשבה רבה על יכולות השטח של האפריקה. כך למשל הכנף הקדמית אמנם 'כבישית', אבל היא גבוהה יחסית ומשאירה מרווח של כ-3 ס"מ בינה לבין הגלגל כדי שלא יצטבר בוץ. גם הארגונומיה מותאמת לשטח. המושב יחסית שטוח (יש 2 מצבי גובה), ובכל מקרה יש לא מעט מקום לזוז קדימה ואחורה, במיוחד בעמידה, הכידון רחב מאוד וגבוה, ורגליות הרוכב, על אף כיסוי הגומי המיותר, ממוקמות בול במקום. גם מרווח הגחון גבוה מהמקובל – 250 מ"מ תמימים, בין היתר על ידי שימוש במערכת שמן מסוג עוקה יבשה, שבה השמן מאוכסן במיכל חיצוני ולא באגן השמן שבתחתית המנוע, ועל ידי כך חוסכים את הסרח העודף בתחתית המנוע, וכאמור מגדילים את מרווח הגחון.
הונדה CRF1000L אפריקה טווין
וזה מוביל אותנו לדבר על המנוע. בהונדה זנחו את תצורת ה-V של האפריקה המקורי ועברו לטווין מקבילי. כדי לתת למנוע את החספוס והסאונד של וי-טווין, גל הארכובה בסידור של 270 מעלות בין שתי הבוכנות. אנחנו יכולים לספר שהסאונד של האפריקה מאוד מזכיר את זה של המקור. הלאה. הנפח כאמור 1,000 סמ"ק, וההספק עומד על 95 כ"ס – נמוך מהספקים שאליהם התרגלנו בקטגוריה. המומנט עומד על 10 קג"מ, והוא מתקבל בסל"ד נמוך יחסית. ראש המנוע הוא מסוג UNICAM של הונדה, כמו בדגמי ה-CRF המקצועיים וכמו ה-VFR1200. במנגנון הזה יש גל זיזים יחיד שמניע ישירות את שסתומי היניקה על ידי דחיפים ישירים, ואת שסתומי הפליטה על ידי דחיפים עקיפים (נדנדים), והמבנה הזה יוצר ראש מנוע קומפקטי במיוחד. הגיר בן 6 הילוכים (על גרסת ה-DCT הרובוטית טרם רכבנו), והמצמד מחליק, ובתפעול כבל מכאני.
מבחינת אבזור, ישנו לוח שעונים תכליתי הכולל מחשב דרך ולא מעט מידע, ויש פנסי LED איכותיים מלפנים ומאחור, שבחושך נותנים תאורה מעולה (ראו בגלריה). גרסת ה-ABS, שמשלבת גם בקרת החלקה, מצוידת גם במאותתי LED, מגני ידיים ומגן גחון, כשכל אלו נעדרים בגרסה ללא ABS. זה אגב ניתן לניתוק בגלגל האחורי לטובת רכיבת שטח. גם בקרת ההחלקה מתכווננת וניתנת לניתוק, כשיש 3 מצבי התערבות. במצב עם ההתערבות המינימלית אפשר להחליק את הזנב בסחיפה ביציאה מפנייה על אספלט רטוב או שביל כורכר, וגם להרים ווילי קטן. חזירי הגז שביניכם יכולים כאמור לנתק את בקרת ההחלקה לגמרי.
בנוי כמו אופנוע שטח
אדוונצ'ר כביש. האפריקה טווין לא מציב אי-אילו סטנדרטים חדשים בכביש. תנוחת הרכיבה זקופה, מציבה את הרוכב בתנוחה מאוד נוחה, ובשילוב עם המושב הנוח אפשר לבלות שעות רבות באוכף. גם המורכבת שלנו דיווחה על איכות חיים גבוהה במיוחד במושב האחורי. הכידון הרחב מציב את הידיים פרושות לפנים, אבל מיגון הרוח, על אף שאינו מתכוונן, מתוכנן נכון והוא מהטובים בקטגוריה. בכלל, כשמתיישבים על האפריקה לראשונה, הכל מרגיש בבית. הונדה, נו…
המנוע על פניו חלש, שכן כאמור התרגלנו להרבה יותר מאותם 95 כוחות סוס שהטווין הזה מציע. יחד עם זאת, הוא סופר-גמיש ודוחף מצוין כבר מסל"ד מאוד נמוך. אפשר לרכב בקוויק-שיפטינג על סל"ד נמוך וליהנות מרכיבה נינוחה ורגועה. שיוט בכבישים בינעירוניים מתבצע בנינוחות גמורה על 160 קמ"ש, וגם על 170 ו-180 האפריקה לא מאבד משלוותו. המהירות המקסימלית, אגב, עומדת על 230 קמ"ש, אבל שם לא ממש נוח לו.
אהבנו מאוד את היכולות העירוניות שלו. האפריקה טווין מרגיש אתלט, הוא גבוה וצר, והוא עובר כמעט בכל מקום שקטנוע אורבני עובר, כשהוא עושה את זה בשליטה, מלמעלה. המנוע גמיש ונעים לשימוש, ובשילוב עם קלאץ' מצוין החיים בעיר מצוינים, על אחת כמה וכמה כשמוסיפים למשוואה את יכולת הספיגה של הגלגלים והמתלים. הוא גם קל מאוד לתפעול, וכמאמר הקלישאה – הכל פה אינטואיטיבי, נופל לידיים ומדויק. הונדאי לגמרי. הבלמים למשל, אמנם רדיאליים, אבל נושכים בדיוק במידה ועם ערימות של רגש, וזו רק דוגמה אחת לתחושת השלמות שהאפריקה נותן.
בכבישים מפותלים מורגש הטרייד-אוף. האפריקה מציע אמנם הרבה אחיזה מצמיגי הכביש של דאנלופ, אבל בגלל הגלגל הקדמי בקוטר "21 הפידבק בהיגוי מעורפל וקשה לדעת מה מצב האחיזה, בניגוד לגלגלי "19 של המתחרים, או בכלל אלו בעלי ה-"17 הספורטיביים שהם כמו סכינים בפניות. למרות זאת, אנחנו חיים עם הטרייד-אוף הזה בשלום ומקבלים אותו בשמחה, כי הערך המוסף שמקבלים מרחיב משמעותית את מנעד השימושים של האופנוע.
יכולות כביש מצוינות עם הרבה נוחות
ערך מוסף. וזה נמצא בשטח. אנחנו שוב אומרים – היינו מאוד סקפטיים לגבי יכולות השטח של האפריקה טווין. הונדה פיזרה הרבה מאוד הצהרות בשנה האחרונה, כולל סרטוני וידאו שבהם נראה האפריקה נותן גז בשטח, קופץ ומחליק זנב – כמו אופנוע שטח. אחרי 3 ימים אינטנסיביים על האפריקה טווין אנחנו יכולים להגיד בפה מלא שהאפריקה טווין פורע את כל הצ'קים שהונדה כתבה בשנה האחרונה, עד השקל האחרון. זה אשכרה אופנוע עם יכולות שטח מהגבוהות בקטגוריה, כשייתכן שאפילו טובות יותר משל צמד מתחריו – הב.מ.וו F800GS והק.ט.מ אדוונצ'ר 1190R, ואת זה אנחנו אומרים אפילו לפני מבחן השוואתי.
האפריקה מרגיש קל יותר מאותם 228 ו-232 ק"ג של אופנועי המבחן שעליהם רכבנו (עם ABS ובקרת החלקה ובלי), והוא כאמור אתלט – צר וגבוה. השילוב של הגלגלים במידות שטח עם הבולמים המצוינים של שוואה סופג את כל מה שיש לשביל כזה או אחר להציע, כולל אבנים בולטות, וגם אם זה במהירות גבוהה. במיוחד אהבנו את התנהגות הבולמים והיכולת שלהם לספוג ולשמור על יציבות האופנוע ולייצר תחושה של עבודת אופנוע תלת-ממדית, והנה שוב – כמו אופנוע שטח. כוח המנוע בשטח מספק בדיוק את מה שצריך, והוא בעיקר נשלט ונעים לשימוש. יחד עם זאת, יש לו בדיוק את מידת החספוס והחוצפה שצריך כדי לרגש את הרוכב, וגם התגובה מספיק חדה למשל כדי להוציא את האחורי בגז ביציאה מפניות. כמה כיף!
והוא קשוח, האפריקה הזה. בידיים הנכונות הוא יכול לזוז מהר מאוד בשבילים. לא להתגלגל על שבילים כמו חבריו עם "19, אלא ממש לרכב, ומהר. היתקלויות בסלעים ואבנים ששקועים בקרקע, התרוממויות מקרסטים ודיצ'ים שחוצים את השבילים, קפיצות, דאבל-קלאצ'ים להנפת קדמי מעל מכשול – את כל אלה האופנוע בולע כאילו כלום. בקפיצות גבוהות המתלים כמובן יסגרו מהלך, אבל זה בסדר גמור כשמדובר ב-300 קילו של אופנוע ורוכב, ויותר חשוב – הם מתאוששים מזה באופן מושלם והאופנוע שומר על יציבות, וזאת בזכות ההידראוליקה המעולה של הבולמים. צמיגי דו"ש ראויים עשויים לשפר משמעותית את האחיזה והתחושות בשטח ולתת לרוכב אפילו יותר ביטחון.
רוכבי אדוונצ'ר שמשלבים טיולי שטח אמיתיים בנוסף לרכיבת כביש עשויים למצוא באפריקה טווין פרטנר מצוין, שכן הוא באמת מרחיב את טווח השימושים של האדוונצ'רים – לא בכביש, אבל בהחלט בשטח.
ערך מוסף גדול – יכולות שטח אמיתיות!
אדוונצ'ר אמיתי. אז כן, על אף היותנו סקפטיים, אחרי הרכיבה על האפריקה אנחנו יכולים להגיד שה-CRF1000L אפריקה טווין מצדיק את שילוב האותיות CRF, מצדיק בגדול את השם המיתולוגי אפריקה טווין, ומצדיק גם את הטייטל True Adventure. בהונדה השכילו לייצר אופנוע שמצד אחד נוח ואיכותי מאוד בכביש, עם האיכויות המובנות של הונדה, אבל עם ערך מוסף של יכולות שטח אמיתיות, מה שהאדוונצ'רים איבדו כמעט לגמרי בשנים האחרונות. אם תרצו, האפריקה טווין מחזיר אותנו למקורות – כשהאדוונצ'רים לא נקראו אדוונצ'רים אלא פשוט דו"שים גדולים, והם אשכרה יכולים היו לנסוע בשטח. אז הונדה מחזירה לנו את הסגמנט הזה, רק בצורה מודרנית ואיכותית, שבפועל – מרחיבה את טווח השימושים של האדוונצ'ר-תורר. וכן, אם זה לא היה ברור עד עכשיו – התלהבנו ממנו לגמרי.
מחירה של הגרסה הבסיסית של האפריקה טווין נקבע על 98,900 ש"ח. תמורת 4,000 ש"ח נוספים תקבלו מערכת ABS, מערכת בקרת החלקה, מגן מנוע, מגני ידיים ומאותתי LED, מה שהופך לדעתנו את הגרסה נטולת הבקרות לפחות כדאית. ההפרש הנמוך, אגב, נובע מההטבה שניתנת במס הקנייה לכלים עם מערכת ABS. גרסת ה-DCT בעלת הגיר הרובוטי-אוטומטי כפול המצמדים צפויה להגיע ארצה בחודש הבא, והיא מציעה תוכנה מתוחכמת שיודעת לזהות שיפועים ולהקל על הרוכב ברכיבת שטח. נרכב עליה כשתגיע. וכמו כל אדוונצ'ר מודרני, גם לאפריקה טווין יש מגוון רחב של אביזרים מקוריים של הונדה, מסט ארגזים מלא (8,500 ש"ח), דרך מגן מנוע, פנסי ערפל, רגליות רוכב מסיביות, וכו'.
אז אנחנו מאוד אוהבים את האפריקה טווין, ומבחינתנו, אף על פי שאנחנו רק בתחילת 2016, זהו אחד האופנועים החשובים של השנה. כשזה מגיע מהונדה, שבתקופה האחרונה קצת שעממה אותנו ביעילות שלה, אנחנו אפילו עוד יותר שמחים. אופנוע אדיר.
הפעם אנחנו קופצים לראות פריחת כלניות בחבל הבשור, כחלק מפסטיבל דרום אדום. חלון ההזדמנויות לכך קטן ועומד על כחודש בלבד, אז הזדרזו – בתחילת מרץ הכלניות כבר לא תהיינה.
מה בתפריט?
המסלול הפעם פונה פחות לאלו מכם שמחפשים לתת בגזיות, או לפחות בפיתולים, ויותר למי שרוצה טיול שמשלב את הנופים המשגעים של הגבעות המוריקות והיפות של חבל הבשור עם הפריחה הקסומה של הכלניות. טיול קלאסי לחלוק עם בן או בת הזוג.
הפריחה הקצרה של הכלניות עושה את הטיול גם קלאסי לחלוקה יחד עם כל עם ישראל, כך שאם יש לכם אפשרות לעשות את הטיול באמצע השבוע ולא בשישי או שבת – אל תחשבו פעמיים. במהלך חודש פברואר מתקיים חודש 'דרום אדום' שמאגד אירועים שונים באזור ומביא עימו רבבות משפחות לצפות במרבדים האדומים, שזה נחמד מחד, אך בעיקר מעיק על החוויה ומייצר עומסי תנועה כבדים בכבישי הגישה לאזורים החשודים בפריחה. ושלא יעבדו עליכם – אין מקומות סודיים שאף אחד לא מכיר.
לסוף השבוע השמשי בעליל הזה של סוף דצמבר לקחנו את ההונדה קרוסתורר 1200, ספינת האדוונצ'ר שעימה הונדה קיוותה לנצח את ב.מ.וו במגרש הביתי. לא באנו לבדוק מי ניצחה אלא רק ליהנות במחיצת האח הזקוף של ה-VFR1200F. המנוע שנתרם מהאח הנמוך הוא אחד המנועים המדליקים שפיארו אי-פעם אופנוע אדוונצ'ר. מסוג הדברים שחייבים לנסות כדי להבין. המתלים הארוכים והישיבה הזקופה גם עזרו לנו כשהיה צריך לרדת מהאספלט, אך אל תטעו – מדובר במעט מאוד קטעים בלתי סלולים, וכל זמן שלא ירד גשם בשלושה-ארבעה ימים שקדמו לטיול, כל רכב משפחתי או אופנוע כביש ספורטיבי לצורך העניין, יצלח אותם בקלות.
לצורך נוחות, המסלול שלנו מתחיל בצומת בית קמה. אם כמונו אתם מגיעים מצפון ניתן כמובן לקחת את כביש 40 דרומה, ורק לקחת בחשבון שהוא עמוס במצלמות והחיסכון באגרה ביחס לכביש 6 עלול להתבטא בעלויות כבדות לעורכי דין.
מעבר לכך, אזור עוטף עזה מציע המון אפשרויות שונות בהיבט הכבישים, וכך ניתן להוסיף או להוריד קטעים כראות עיניכם.
דרום אדום – כלניות בחבל הבשור
קבר אריאל ולילי שרון ועין לעזה צופיה
אם באתם רק בשביל פריחת הכלניות, אתם מוזמנים לדלג היישר לפסקה הבאה. אם אתם בעניין גם לחלוק כבוד לראש הממשלה המנוח אריאל שרון ואשתו לילי, אז בצומת בית קמה המשיכו ישר בכיכר לכיוון כביש 334 בכיוון רוחמה. הנוף בדרך מקסים, ומעט אחרי שתעברו את מושב דורות, מצד שמאל, תהיה אפשרות לרדת לחניית כורכר מתחת לתל שבו מתחם הקבר. מהתל יש תצפית יפה על השדות הירוקים שמסביב, ופריחת החרציות צובעת את האזור בצהוב יפהפה. לרוב ביום שבת יש גם גזלן שעושה אחלה פיתה עם לבנה וסוחט במקום מיץ תפוזים או רימונים טרי.
אם בתצפית על צפון רצועת עזה חפצתם, המשיכו עד הצומת עם כביש 232, פנו שמאלה וישר עד כביש 34. ימינה וישר שמאלה יחברו אתכם חזרה ל-232, ולאחר שתעברו את קיבוץ מפלסים היו עירניים לשלט חום בצד ימין לאתרים בית שביתת הנשק, אנדרטת חץ שחור ומצפור נביה מרעי.
המצפור כעת נמצא בשטח צבאי סגור, אך ניתן לבקר באנדרטה אשר הוקמה לזכר פעולות הצנחנים בתקופת פעולות התגמול לפני מבצע קדש (אחת מהן הייתה מבצע 'חץ שחור'). לא מדובר במצפה מרהיב במיוחד, אך ניתן ממנו לצפות אל עבר צפון רצועת עזה, לפאתי עיר עזה, ג'באליה ובית חנון.
מצפה נוסף נמצא מאחורי קיבוץ נירעם. יש להקיף את הקיבוץ מדרום עד מאגר המים של נירעם, ועל גבעת הכורכר תמצאו את מצפה סיבוני לזכר אסף סיבוני אשר נהרג באסון המסוקים. על המצפה 21 פעמוני רוח, כמניין שנותיו של אסף בעת מותו.
קבר אריאל ולילי שרון
כלניות, כלניות בכל מקום. אבל בעיקר בשוקדה
הן פורחות בין פברואר למרץ בשטחים נרחבים באזור חבל הבשור, אך ישנם מספר מקומות בהם הפריחה כה צפופה עד כי בזוויות מסוימות ניתן לחשוב כאילו מדובר בשטיח אדום. אחד המקומות הללו הוא יער שוקדה שנמצא, באופן לא מפתיע, מאחורי מושב שוקדה.
בימי השבוע ניתן להיכנס דרך מושב שוקדה. לאחר המעבר בשער, ימינה בפנייה הראשונה עד שמגיעים לשער האחורי שהמשכו בדרך עפר שמובילה לשדות הכלניות. בשבתות שערי המושב סגורים, לכן אחרי שתעברו את כפר מימון ומעט לפני הכניסה למושב על כביש 2422, תוכלו לרדת ימינה מהכביש לשביל עפר. אלא אם תגיעו בזריחה, סביר שכבר יהיו שם רכבים חונים, אך בפועל ניתן להיכנס עם האופנוע על השביל ולרכב כ-700-800 מטרים לכיוון מערב. 100 מטר לתוך השביל פשוט הרימו ראש, זהו את חורשת האקליפטוסים וכוונו לשם. אם ירד גשם והקרקע בוצית או שאתם סתם חוששים מקצת אבק, ניתן כמובן ללכת ברגל.
כשאנחנו ביקרנו, העומסים היו כה כבדים שהמשטרה חסמה את הכניסה לכביש 2422, אך נתנה לאופנועים לעבור. סוף סוף קצת הערכה.
אם לא הספיק לכם בשוקדה, ובמיוחד אם בא לכם גם ללכת עוד כמה מטרים ברגל, תוכלו לקבל מנה גדושה נוספת גם בשמורת בתרונות בארי שממערב לקיבוץ בארי. בצומת גבים (כביש 25) פנו ימינה לכביש 232 לכוון סעד. בצומת סעד פנו שמאלה ומיד ימינה ולאחר 5.5 ק"מ ימינה בשילוט לבארי. מעט לפני הכניסה לקיבוץ יהיה סימון לשביל אדום בצד ימין. סעו כ-2 ק"מ ופנו שוב ימינה, הפעם לדרך מסומנת בשחור. לאחר כ-800 מ' חפשו בצד שמאל את השביל המסומן בכחול. שביל זה יורד לשמורת מכרות בארי, אך הוא שביל הליכה בלבד. מדובר במסלול הליכה קל של כמה מאות מטרים שיביא אתכם לאזור הבתרונות ולמרבדים האדומים.
מרבדים מרבדים
למי מתאים
הטיול מתאים לכולם, אולם במידה ואתם מגיעים מצפון על אופנועי קטני נפח, מומלץ להימנע מכביש 6 ולבחור בכביש 40 שכן המהירות הממוצעת של התנועה בשעות הבוקר המוקדמת על כביש 6 היא כ-140 קמ"ש ויותר. מעבר לכך, הכבישים אינם טכניים, הראות לפנים לרוב טובה, ולכן מתאימים לכל רמות הרכיבה. למי שמחפש ריגושים בדמות זוויות הטיה ופיתולים מאתגרים – זה כנראה פחות האזור בשבילכם, או שכמונו, תשלבו את החזרה צפונה בעיקוף דרך קרית גת, בית גוברין והרי ירושלים.
נקודות להיזהר בהן
המסלול בטוח למדי והסכנות העיקריות הן בדמות נהגים חולמניים עם 2.7 ילדים רועשים ברכב, רכבים שעולים ויורדים לשוליים בכל רגע נתון, וכמובן – איום התלול מסלול מהעיר השכנה.
מקומות לאכול בהם
אם אתם לא בעניין של מק'דונלדס בבית קמה, יש מספר אפשרויות קולינריות מעט יותר מוצלחות באזור, אולם אנחנו לא מכירים אחת שבאמת שווה להגיע אליה במיוחד. אתם מוזמנים להאיר את עינינו בתגובות. לגבי ימי ושעות פתיחה, מומלץ לנסות ולברר מראש שכן לא עברנו בכולן.
מצפון לדרום:
מידס – מסעדה ברזילאית בכניסה לקיבוץ ברור חיל. נאמר לנו שהיא לא רעה והמחירים סבירים. פועלת בשבת מ-12:00. לגבי אמצע השבוע מומלץ לברר מראש.
פטגוניה – מסעדת בשרים ארגנטינאית בכניסה לאור הנר. פועלת בסופי שבוע. יש לברר מראש לגבי אמצע השבוע.
שמרלינג בר-בשר – תחנת הדלק אלון בכניסה לכפר עזה. המקום כשר ובהתאם לא פעיל בשבת. ביתר ימי השבוע נפתח ב-11:00.
איזה מנוע…
אטרקציות
פסטיבל דרום אדום נערך החל מה-21.1 ועד ה-20.2, במהלכו ישנם אירועים ופעילויות מיוחדים. פרטים נוספים ניתן למצוא בקישור המצורף.
תחנות דלק
אם אתם לא מוגבלים בתחנות של חברה ספציפית לא סביר שתיתקלו בבעיות דלק לאורך המסלול.
מצלמות מהירות
ישנן מספר מצלמות מהירות בכבישים באזור, חלקן עלולות להפתיע אם לא מכירים. מומלץ לבקר בבלוג 'מיצו בדרכים' ולהתעדכן במפת המצלמות ומיקומיהן המדויקים.
דוקאטי מדווחת על עלייה של 22% במכירות אופנועים בשנת 2015 ביחס ל-2014. בשנה האחרונה מכרה החברה 54,800 אופנועים. חלק חשוב מהעלייה במכירות נזקף לזכות הסקרמבלר, שנחל הצלחה גדולה ומכר לבדו יותר מ-16 אלף כלים ברחבי העולם.
בחלוקה למדינות, העלייה בשוק האיטלקי עמדת על 53% ביחס ל-2014, בשוק הבריטי עלייה של 37%, בשוק הגרמני עלייה של 24%, בשוק הצרפתי עלייה של 22%, ובשוק האמריקאי החשוב עלייה של 14%. במספרים אבסולוטיים השוק האמריקאי הוא עדיין הגדול ביותר לאופנועי דוקאטי, ואחריו השוק האיטלקי. שוק נוסף שאליו מכוונת דוקאטי בשנים האחרונות הוא השוק האסיאתי, שעולה השנה ב-14%. עם ההשקעה המסיבית של דוקאטי, בשנים הקרובות השוק הזה צפוי להתחזק אפילו יותר.
בחלוקה לדגמים, כאמור נמכרו מעל 16,000 סקרמבלרים. רבי-מכר נוספים הם המולטיסטראדה, שמכר השנה יותר מ-8,000 יחידות, והמונסטר 821 שממנו נמכרו השנה 6,500 יחידות. לאחר מכן ממוקמים צמד הפניגאלה – 1299 ו-899, והדיאבל.
זוהי השנה השנייה של דוקאטי בבעלות אאודי, וההשקעה הכספית בפיתוח אופנועים ובמיתוג החברה בהחלט נושאת פרי. עם הגידול המסיבי בתחום האופנועים בשווקים העולמיים, ועם הדגמים החדשים של דוקאטי שפונים לקהלים חדשים – כמו הסקרמבלר 400והמולטיסטראדה אנדורו, אנחנו צופים שבשנה הבאה הגידול ימשיך להיות משמעותי.
4 שבועות אחרי שעונת 2016 של אליפות ישראל באנדורו נפתחה בסבב בקצרין, אתמול התקיים הסבב השני בבקעת הירדן, בדחיפה חסרת תקדים של התאחדות הספורט המוטורי. המרוץ התקיים במתכונת הייר-סקרמבלר, בשטח שצמוד לאנדרטת הבקעה – שם התקיימו כבר מספר מרוצים בעונות האחרונות, והגיעו אליו כ-60 מתחרים.
המרוץ נשלט בצורה מוחלטת על ידי נמרוד חמו, שזוכה בניצחון השני ברציפות שלו בפער של 2:13 דק' מזיו כרמי, שסיים שני. שניהם סיימו 11 הקפות על המסלול, כשההקפה המהירה של חמו מהירה יותר בכ-20 שניות תמימות מזו של כרמי. שלישי – הקאמבק של העונה – יוני לוי, שחוזר להתחרות בקבוצת המרוצים של ימאהה על גבי WR450F. לוי, אחרי תקופה ארוכה שלא התחרה או רכב, לא נמצא בכושר טוב, ועם המשך העונה והשיפור בכושר אנחנו צופים שישפר את הישגיו. שלושת אלה התחרו בקטגוריה E2, והם ממוקמים בשלושת המקומות הראשונים גם בדירוג הכללי.
עוד תוצאות מעניינות – תומר שמש על גבי הק.ט.מ 250EXC-F מנצח את קטגוריית E1, שנייה אחת בלבד לפני בר נוב וההוסקוורנה FE250. עד כדי כך זה היה צמוד.
שוק האופנועים בפריחה חסרת תקדים. אחרי שהתפרסמו נתוני המכירות של ק.ט.מ והוסקוורנה, גם ב.מ.וו מפרסמת את נתוני המכירות של 2015 ומציגה עלייה של כמעט 11% במכירות אופנועים וקטנועים. בשנת 2015 מכרה החברה הבווארית 136,963 אופנועים וקטנועים. זוהי השנה החמישית ברציפות שב.מ.וו מסיימת עם עלייה במכירות.
רבי המכר של ב.מ.וו הם האופנועים מסדרת הבוקסרים (סדרת R), שמהם נמכרו השנה 73,357 כלים – כ-56% מאופנועי ב.מ.וו. בחלוקה לדגמים – ה-R1200GS מכר 23,681 כלים, גרסת האדוונצ'ר של ה-R1200GS מכרה 18,011 כלים, ה-R1200RT מכר 10,955 כלים, וה-R nine T מכר 9,545 כלים. ה-R1200R ואחיו ה-R1200RS מכרו 6,951 ו-4,208 כלים בהתאמה.
סדרת ה-F800 מכרה השנה 25,616 כלים, מהם 6,603 יחידות ל-F800GS ו-4,129 יחידות לגרסת האדוונצ'ר. גם ה-F700 GS וה-F800R מוכרים לא רע, עם כ-6,000 יחידות לכל אחד, וה-F800GT סוגר את רשימת ה-F עם 2,631 כלים.
בסדרת ה-S רב המכר הוא ה-S1000RR עם 9,576 כלים, כשהוא זוכה להצלחה במיוחד בשוק האמריקאי. ה-S1000R גם מוכר לא רע, עם 6,473 כלים, וה-S1000XR החדש מכר בשנתו הראשונה 5,061 כלים.
צמד המקסי סקוטרים של ב.מ.וו, ה-C650GT וה-C600 ספורט, מכרו השנה יחד 4,530 כלים, כשהמספר צפוי לעלות בשנה הבאה עם צמד הכלים המחודשים. הקטנוע החשמלי – C-Evolution, שמשווק ב-5 מדינות באירופה, מכר השנה 957 כלים.
אחרונים הם האופנועים של סדרת ה-K, שמכרו השנה 4,866 כלים.
ב.מ.וו בהחלט עושה חייל בשנים האחרונות, וחשוב לזכור שמדובר באופנועים גדולים ויקרים. ב-2016 יתחיל להימכר ה-G310R בשיתוף פעולה עם TVS ההודית, מה שצפוי לתת תחרות לק.ט.מ ולהגדיל את מכירות ב.מ.וו. יהיה מעניין.
