לא מזמן בירושלים קרה מקרה מצער שבו חבורה של קיצוניים תקפו בחור צעיר שהעז, למורת רוחם, לדבר עם חברו בשפה הערבית. הוא הוכה קשות ונדרש לאשפוז בבית חולים. שמו של הצעיר הוא טומי חסון, סטודנט מצטיין באקדמיה למוזיקה בירושלים, חייל משוחרר המתגאה בשירות צבאי מפואר, תושב דלית אל כרמל, דרוזי.
האירוע הדהד בכלי התקשורת במדינה וגרם לשיח ציבורי שהשאיר טעם רע ורגשות של תסכול וכאב בקרב מרבית אזרחי המדינה, אך בעיקר בקרב העדה הדרוזית, שבחלקה חשה שהמקרה הזה מייצג קו מחשבה מעוות המבדיל אותה משאר אזרחי המדינה, וזאת למרות היותה עדה של אזרחים נאמנים המשרתים בכל קשת שירותי הביטחון כשירות חובה, אזרחים העובדים ומשלמים מיסים הרואים עצמם כחלק בלתי נפרד ממדינת ישראל, מדינתם וביתם.
באותם ימים טעונים שלאחר המקרה קיבלתי הודעה בלתי צפויה מאליקו אלג'ם, יו"ר מועדון האופנועים הישראלי. בהודעתו הקצרה, העניינית והחד-משמעית הוא הצליח לרגש אותי. הוא הביע את שאט נפשו וכלימתו מהמקרה וביקש להתייעץ איתי בנושא ארגון מסע רכיבה לקירוב לבבות עם העדה הדרוזית. מאחר ואני דרוזי גאה, חולה סופני במחלת הדו-גלגלי הנפלאה וחבר במועדון האופנועים הישראלי, בקשתו של אליקו לא הותירה לי ברירה אלא לעשות משהו שיקדם את כוונותיו הטובות במטרה גם להזכיר לכל הצדדים את פניה היפים של מדינתו, שככלות הכל כולנו ערבים זה לזה, שתרומתה של העדה הדרוזית מוכרת ומוערכת וכי מקרה זה הינו אירוע בלתי מייצג שהמדינה הייתה רוצה להקיא מתוכה.
לשמחתי לא הייתי צריך לעבוד קשה. כמה טלפונים זריזים והגעתי לאמנון באשא, עוזר ראש המועצה המקומית דלית אל כרמל, שהוקסם מהכוונות וראה בזה עניין רציני שדורש התייחסות מלאה. קישרתי בין אמנון לאליקו, ומשם התגבש הרעיון לכדי תכנית לביצוע, והתאוריה הפכה למעשים – רכיבת הזדהות וקירוב לבבות עם העדה הדרוזית – בארגון מועדון האופנועים הישראלי, אך פתוחה לכלל הרוכבים. הרכיבה תוכננה לשבת האחרונה, 7.3.15, והיא פורסמה בכלל המדיות.
בבוקר שבת ההפתעה הייתה גדולה ומעבר לכל הציפיות. כ-300 רוכבים מכל רחבי המדינה נהרו לכרמל והצטופפו בסמטאותיה הצרות של דלית אל כרמל. מאחורי ניידת משטרה, בשיירה שכאילו לא נגמרת, הרעידו מנועי האופנועים את קירות בתי התושבים שמיהרו לצאת לרחובות מצוידים במצלמותיהם. בזמן שרכבתי בשיירה ראיתי במו עיניי את נחיל האופנועים המציף את שדרת שוק דליה הידוע, ולא יכולתי אלא להעריך את הרוכבים הנפלאים שבחרו לבוא ולהביע את הזדהותם. הוקל לי והרגשתי גאה במדינתי.
המסע הסתיים בגן האירועים 'אל בוסתן' שבכניסתה הדרומית של דלית אל כרמל, שם נאמו רפיק חלבי, ראש מועצת דלית אל כרמל, אליקו אלג'ם ותא"ל במיל' בני מר, בנוכחותם של טומי חסון, רוכבי המסע ורבים מתושבי הכפר. ולסיום הוזמנו הרוכבים לארוחה של מטעמים דרוזים כיאה למסורת האירוח הדרוזי הידועה.
בסיום היום, המטרה הושגה. המסע הותיר רושם מורגש בקרב תושבי הכפר ומשתתפי המסע, האווירה הייתה שמחה ולבבית, וחיוכים שטפו את כלל פני המשתתפים. הכבוד ההדדי שהוקרן הפיג את הספקות וגרם לי לחשוב שאחרי הכל, יש לנו ארץ נהדרת.
מרוץ האקסטרים-אנדורו הגדול והקשה ביותר באנגליה והמרוץ השני בסדרת האקסטרים בשנת 2015 מתקיים במחצבת נאנטמאור, כשהשנה היו הימים החמים והיבשים ביותר בשנות המרוץ (בריטים מפונקים, ל-17 מעלות צלסיוס הם קוראים חם…). שיטת המרוץ מוכרת לנו כהיירסקרמבל (כמה שיותר הקפות בזמן נתון), אבל עם זינוק בסגנון מרוצי סיבולת, כשהמתחרים רצים אל האופנועים.
רוכבי קטגוריות הקלאבמן והספורטסמן מזנקים ראשונים לשעתיים מרוץ בבוקר ובצהריים. רוכבי קטגוריות הפרו והאקספרטס הבכירות מזנקים לשעתיים וחצי של מרוץ אחה"צ. 212 מתחרים בסך הכל, מתוכם 32 פרו, 37 אקספרטס, 101 קלאבמן (כולל סניורים מעל 40) ו-41 ספורטסמן.
לראשונה אחרי פעמיים מקום שני, ג'וני ווקר ניצח את 'הקשוח' ונכנס לאותה רשימה מכובדת עם דיוויד נייט, טדי בלסוזיאק וגרהאם ג'רוויס שניצחו את המרוץ הזה עד היום.
ווקר (ק.ט.מ) הוביל מהזינוק, כשהיה הראשון להגיע אל האופנוע והתחיל לפתוח פער על ג'רוויס (הוסקוורנה) שסבל קצת מארם-פאמפ. ווקר הוביל לאורך כל המרוץ ברכיבה חלקה כמעט ללא טעויות, וניצח כשסיים ראשון – 13 הקפות ב-02:31:12 ש', 2 דקות לפני ג'רוויס עם 13 הקפות ב-02:33:28 ש'. עשר דקות אחריו הגיע אלפרדו גומז (הוסקוורנה) במקום השלישי, כשסיים 13 הקפות ב-02:43:00 .
אומנם ווקר ניצח וג'רוויס שני, אבל מסתבר שתצוגת הרכיבה של המרוץ שייכת לגומז, שזינק גרוע, נתקע ונפל על מתחרה אחר בריצה אל האופנוע, ובהמשך נתקע בקטע הצמיגים כך שהיה זקוק לעזרת הקהל בכדי להיחלץ. גומז הצליח בהקפה הרביעית להגיע לעשירייה המובילה ולהתיישב על מריו רומן שהיה חמישי אחרי לטינביכלר, ובהקפה החמישית לדלג על שניהם ולהתיישב במקום השלישי עד סוף המרוץ.
לפני כמה שנים היה לי טימקס 500. הייתי צריך כלי תחבורה פרקטי, אבל עם טוויסט, וטימקס התלבש בול במשבצת. הוא היה שנת 2009, שחור עם משקף מושחם קצר, ולמען האמת די אהבתי אותו, למרות התדמית הבעייתית. הוא עשה אצלי בדיוק את מה שייעדו לו – שימש אותי ביום-יום ככלי תחבורה, ואפשר לי פה ושם לתת גז בכבישים מפותלים או באימון מסלול. אם להוציא את ההונדה קאב שבבעלותי כבר 15 שנים ולא משמש ככלי תחבורה אלא ככלי פנאי, אז הטימקס הזה היה הקטנוע היחידי שאי-פעם החזקתי ברשותי.
ובכל זאת, שני דברים הפריעו לי בטימקס, ובעיקר בגללם הטימקס פינה את מקומו לאופנוע אמיתי אחרי 6 חודשי שירות. הראשון הוא כוח המנוע, שעם כל הכבוד ל-500 סמ"ק – היה חסר. השני הוא התנהגות הפרונט, שהיה קצת רכרוכי בהפעלת כוחות כמו בלימה וכניסות לפנייה, וגרם לעיוות ולחוסר יציבות רגעי. למי שמגיע מאופנועים חזקים, חדים ומדויקים, התחושה הזו קצת מבאסת.
אם הייתם שואלים אותי בזמנו מה היה צריך לשפר בדגם הבא של הטימקס כדי להפוך אותו למושלם, הייתי אומר שצריך קודם כל עוד כוח מנוע, ובמקביל הטימקס צריך מזלג הפוך כדי שהפרונט שלו יהיה קשיח יותר ויפסיק להתעוות. אז בימאהה כנראה שמעו את משאלות לבי, ואת הטימקס החדש שחררו בשני שלבים. בשלב הראשון ב-2012 הגדילו את נפח המנוע ל-530 סמ"ק והעלו את ההספק ל-46 כ"ס, וכעת, ל-2015, הטימקס מקבל סוף סוף את המזלג ההפוך הכל כך מתבקש.
העדכון לטימקס ל-2015 היה מתבקש בעיקר בגלל הב.מ.וו C600 ספורט, שהציב רף חדש מבחינת התנהגות דינמית, וגם הוא כמובן מגיע עם מזלג הפוך קשיח שלוקח את תחום ההתנהגות של המקסי-סקוטרים צעד נוסף קדימה. עד עכשיו הטימקס היה המקסי-סקוטר היחיד ששילב שלדה 'אופנוענית' בתצורת יהלום עם מנוע וגיר בתוכה, ומתלים 'אופנועניים' עם זרוע אחורית ובעיקר צמד משולשי היגוי מלפנים, עליון ותחתון, לעומת משולש תחתון בלבד בשאר הקטנועים. התצורה הזו גם אפשרה חלוקת משקל שווה בין הגלגלים, שלא כמו בקטנועים קונבנציונליים שבהם המנוע והווריאטור הם בעצם הזרוע האחורית כך שהרבה משקל מרוכז מאחור, גם הורידה משמעותית את המשקל הבלתי מוקפץ מאחור בגלל שימוש בזרוע קלה בגלל מנוע כבד, וגם נתנה לכלי את הקשיחות המתבקשת לכלי ספורטיבי. התוצאה ידועה לכולם כבר 15 שנים – הטימקס נחשב לקטנוע הספורטיבי ביותר עם ההתנהגות הדינמית הטובה ביותר.
אז מה הקטע של מזלג הפוך? ובכן, בזמן שפועלים כוחות על הפרונט, למשל בכניסה לפנייה או תחת בלימה, פועלים על המזלג כוחות ומומנטים שמנסים לעוות אותו, כשהכוחות המקסימליים הם בחיבור המזלג למשולש התחתון. מזלג קונבנציונלי, שבו החלק הצר יותר מחובר למשולש, מתעוות בנקודה הזו יותר, וזאת בשל מומנט האינרציה הנמוך, או ההתנגדות לפיתול הנמוכה יחסית. התחושה היא של פרונט חסר רגש ופחות מדויק לעומת מזלג הפוך, שבו החלק העבה יותר מחובר למשולש ולכן הוא הרבה פחות מתעוות. זו הסיבה שבכלים ספורטיביים – כביש או שטח – של הדורות האחרונים נעשה מעבר למזלגות הפוכים שמספקים קשיחות גדולה משמעותית של כל הפרונט.
אז הטימקס של 2015 מקבל סוף סוף מזלג הפוך, אבל לא רק. יש גם קליפרים רדיאליים חדשים, שלפי ימאהה תוכננו במיוחד לטימקס, ויש עוד כמה שדרוגים קטנים כמו מתיחת פנים קלה לחזית ומערכת בלוטות' למפתח ההתנעה כך שמעתה לא צריך להכניס מפתח למתג ההצתה אלא רק להתקרב עם המפתח. נחמד מאוד. יש גם שקע מצית 12V כדי להטעין את האייפון, פנסי LED חדשים שמספקים יופי תאורה עם פצצה של פוזה. LED זה הקסנון החדש.
חגיגזים
אז בואו ניגש לעסק. איך ההתנהגות עם הפרונט החדש? ובכן, מצוינת. הפרונט החדש זה בדיוק מה שהטימקס היה צריך כדי ליישר קו עם הב.מ.וו, ובכלל כדי לנצל את הפוטנציאל האדיר של השלדה הקשיחה שלו עם המבנה האופנועני. אם עד היום הפרונט היה נקודת התורפה הספורטיבית, כעת עם הפרונט ההפוך טווח היכולות הספורטיביות של הטימקס משתפר. זה מתבטא בעיקר בכניסות לפניות, כשכעת אפשר לדחוף פקודות היגוי חזקות וחדות, כמעט אופנועניות, והטימקס נשאר יציב ונטוע איפה שלפני כן הייתה אותה תחושת ערפול מבאסת. רוכבים ספורטיביים בהחלט יידעו להעריך את התוספת הזו.
יחד עם זאת, זה עדיין קטנוע, עדיין מקסי-סקוטר ששוקל לא מעט, ועדיין, עם כל הקרביות ביחס לקטנועים – הטימקס חייב לשמור על שימושיות ולהציע מתלים שגם סופגים את שיבושי האספלט בסביבת המחייה העיקרית שלו – המרחב האורבני – שם הוא יבלה את רוב זמנו. וכאן לדעתנו מצאו בימאהה את הפשרה האידאלית בין נוחות לבין ספורטיביות, שכן הטימקס החדש שומר על מאפייני הנוחות והספיגה, אבל מוסיף לחבילה הקיימת עוד קצת ספורטיביות.
יפו בגולן
מכירים את עשרות הטימקסים שמסתובבים בגוש דן עם אגזוזי אקרפוביץ' ווריאטורים משופרים? אי אפשר לפספס אותם – גם בגלל הסאונד המגניב וגם בגלל התאוצות החזקות. טימקס-ארקפוביץ' זה אייקון, וגם המשטרה יודעת את זה…
אז הטימקס שקיבלנו למבחן היה כזה. מבחוץ הוא נראה תמים – לבן פנינה נאה, אבל בפועל הוא היה זאב בעור כבש. את מערכת הפליטה של אקרפוביץ' לא יכולנו לפספס כבר מההתנעה הראשונית, שכן הסאונד של טימקס עם מערכת פליטה פתוחה הוא אחד המגניבים שיש היום בכלים דו-גלגליים, אבל את ההפתעה קיבלנו עם התאוצה החזקה הראשונה שלנו. אופנוע ההדגמה של היבואנית מצויד במערכת וריאטור משופרת של פוליני שמשפרת גם את התאוצה וגם את המהירות הסופית.
פתיחת גז חזקה מעמידה מעיפה את מחט הסל"ד לאזור 7,000, והטימקס עף קדימה בתאוצה שלא הכרנו מקטנועים אחרים, גם לא מטימקס סטנדרטי. בכלל, הקטע הזה של וריאטורים משופרים שמחזיקים את הסל"ד גבוה וקבוע, בשילוב מערכת פליטה פתוחה, זה הכי יפו שיש. אבל זה מה-זה כיף…
אז הוא עף בתאוצות הטימקס הזה, אבל המהירות הסופית גבוהה יותר. מד המהירות מגיע עד 180 קמ"ש, ואם פותחים גז בכביש ישר, מהר מאוד מגיעים לקצה הסקאלה, כשהטימקס ממשיך להאיץ לפחות לעוד 15 קמ"ש. כן, הוא סוגר כמעט 200 קמ"ש שמרגישים אמיתיים למדי.
עם כל השיפורים האלה תצרוכת הדלק הממוצעת לא השתנתה בהרבה. כשרכבנו 'רגיל' היא עמדה על 16-17 ק"מ/ל'. רק כשלחצנו חזק גילינו כמה צמא הטימקס המשופר יכול להיות, כשהתצרוכת השתוללה ועמדה על 10 ק"מ/ל'. הכל תלוי ביד ימין.
מילה גם על הבלמים. זה לא שהיו בעיות עם הבלמים בדגם הקודם. להפך – הם היו מצוינים, וכך הם גם כעת, במיוחד האחורי החזק. לכן לדעתנו הבלמים הרדיאליים הם גימיק נחמד אבל מיותר, אולם כל עוד מחיר הכלי לא עלה – אנחנו בסדר עם זה. ביקורת יש לנו רק למערכת ה-ABS, שממהרת להתערב בבלם האחורי, ובנוסף מרימה את מנוף הבלם כשהיא נכנסת לפעולה כמו במערכות ABS ישנות, ומי שלא רגיל לתחושה עלול להיבהל.
ים של כסף
הטימקס הוא יציאה טובה של ימאהה, ולא סתם הוא הפך לפופולרי מאוד, אפילו מושא הערצה, ללא מעט רוכבים. מספיק לדבר על טימקסים עם בני נוער שגם רוכבים בשביל להבין כמה עד כמה זה חזק, אבל אפשר גם סתם לעמוד חצי שעה ברחוב שוקן בדרום תל אביב בשביל לקלוט את הקטע. אז המלך הבלתי מעורער של הקטנועים הספורטיביים או הקטנועים בכלל הופך השנה ליותר טוב, יותר חד, יותר ספורטיבי, ובנוסף הוא מציע גם את הגאדג'טים שמדברים בדיוק לאוכלוסיה שכל כל אוהבת אותו – למשל פנסי ה-LED הלבנים או מפתח הבלוטות'.
הבעיה הגדולה של הטימקס היא מחירו הגבוה. 80 אלף ש"ח לפני תוספות זה הרבה מאוד כסף. יותר מאופנוע נייקד מודרני בנפח 800 סמ"ק, למשל. עכשיו תוסיפו על זה מערכת פליטה (7,455 ש"ח) ומערכת וריאטור (2,588 ש"ח) משופרים, משקף קצוץ שחור, וגם את כל התוספות האפשריות מהקטלוג של ריזומה או יצרנים דומים – ובקלות עברתם את ה-100 אלף שקל. לקטנוע, כן?
אבל למרות המחיר הגבוה יש מי שקונה, שכן נתוני המסירות מראים שמדי שנה נמכרים אצלנו כ-300-400 טימקסים, שזה הרבה יותר מכל אופנוע אחר בטווח הנפחים הבינוני ומעלה, ועם כל דגם חדש שיוצא המספרים רק גדלים. אם זה לא אייקון, אנחנו לא יודעים מה כן.
אז מה חסר לי עכשיו כדי להיות שוב בעלים של טימקס? עוד קצת כוח מנוע. אז קדימה ימאהה, תנו לי עוד 200 סמ"ק ו-25 כ"ס, ואני מבטיח לחזור לטימקס. איזו מכונה!
אם גם אתם שייכים לסוג הקוראים שנכנסים למבחן, פותחים את הגלריה, עוברים לטבלת הציונים, כותבים טוקבק ורק אז מגיעים לכאן לפסקת הפתיחה – אז פספסתם. את האופנוע הזה אי אפשר להבין מטבלת הציונים. אולי חלק ממנו נמצא בתמונות, אבל את החלק העיקרי פספסתם.
הגיע הזמן לדבר על הפיל במבחני הדרכים של פול גז. אתם פותחים טבלת ציונים של תשיעיות ועשיריות (אם פרדר לא היה הבוחן, כמובן…) ומפהקים משעמום. אין מצב שתרשו לעצמכם להיראות על אופנוע יבש כל כך. אתם רוצים אופנוע שיקבל 10 ב'מגניבות'. משהו שלא ניתן לראות במספרים. לנו יצא לרכב על אחד כזה, ובאנו לכאן לאכול לכם את הלב.
אנחנו רוצים אופנועים שיגרמו לנו להרחיב את החיוך עד שנבכה מהכאב. אופנוע שלא תרצו לרדת ממנו, אופנוע שלא תפסיקו לסחוט בו את המצערת. אופנוע שיגרום לכם לזגזג על כביש החוף בשעת העומס, להיעמד על הרגליות, לפתוח קסדה ולשחרר את כל האושר שאצור בכם בשאגה לאוויר. אם חזיתם במחזה, זה הייתי אני.
אב"ד [1] תסביר לכם שאין דבר כזה מגניבות, והתכונה שאנו מתארים היא רְצִיָּיה או חֲשִׁיקָה, אבל במילים פשוטות האופנוע הזה הזכיר לי למה אני אוהב אופנועים. מבחינתי אתם יכולים להשתמש באותה מידה במילים טוֹטָלִי, מַטְרִיף, מָעִיף, לפָּנִים, סְפֶּקְטְקוּלָרִי, או מה שבא לכם.
צילום ועריכה: בני דויטש
זול ומגניב
ייצור אופנועים זולים זו התשובה הכלל עולמית של יצרני הדו"ג לירידה במכירות, ובעיקר לעובדה שהגיל הממוצע של רוכבי אופנוע הולך ועולה. "אני חייב רישיון אופנוע עכשיו!" עוד לא אמר אף אחד למראה ורסיס/ויסטרום/NC700, אף פעם. לעומת זאת יש הרבה יותר סיכויים שגם מי שמעולם לא חשב על רכב דו-גלגלי יחליט כי סקרמבלר הוא אביזר האופנה המבטא את האישיות שלו.
היסטוריה
הדרך של דוקאטי לייצר אופנוע זול ומגניב מסתמכת על נוסחה פשוטה ומאוד לא מקורית – עיצוב נוסטלגי מתקתק הנסמך על דגמי עבר, בתוספת מכלולים מוכחים וזולים יחסית. את החלק הנוסטלגי תורם אופנוע עבר של דוקאטי – הסקרמבלר משנת 1962, עוד מהימים בהם דוקאטי ייצרה סינגלים.
משפחת הסקרמבלר מונה כיום 4 דגמים, ועוד היד נטויה. האייקון הנבחן כאן, אורבן אינדורו – הכולל כנף קדמית גבוהה, חישוקי שפיצים, גשר לכידון, מגן מנוע קטן, מגן רשת לפנס וצבע ירקרק, קלאסיק – עם חישוקי שפיצים, כנף אחורית מאלומיניום כסוף מעוגלת ומאורכת וצבע צהוב, ודגם הפול ט'רוטל – הדגם הקרבי עם אגזוז טרמיניוני כפול, כידון מונמך, השחמה של חלקי אלומיניום, מושב דו-גווני בשחור-צהוב וכנף אחורית קצוצה.
אגב, את האייקון תוכלו לקבל בצהוב (כמו זה המופיע כאן בתמונות) או באדום (כמו זה שלא מופיע כאן בתמונות). הצהוב יקר ב-1,000 ש"ח מהאדום. למה? כי צהוב יותר מגניב.
הכינוי 'סקרמבלר' הוא שם גנרי לאופנועים שנועדו להתחרות במסלולי עפר. היו אלו בעיקר אופנועי כביש מוסבים על ידי שינוי צמיגים, הגבהת כידון, שינוי יחסי העברה והרחבת רצועת הכוח. לאט לאט עם השנים הפכו כלים אלו לקטגוריה נפרדת – מוטוקרוס. הנוסטלגיה של דוקאטי הולכת אחורה עד לשנות השישים העליזות. הסקרמבלר יוצר בין השנים 1962-76 במספר דגמים ומגוון נפחים בין 125 ל-450 סמ"ק. הסקרמבלר בתחילה נועד לשוק האמריקאי, אך בעקבות ההצלחה, ובעיקר בזכות הקריצה לקהל צעיר שראה בו ביטוי לסגנון חיים, הורחב השיווק לאיטליה ואירופה.
שני דברים לקחה דוקאטי מהסקרמבלר ההיסטורי (אם לא מחשיבים את הצבע הצהוב) – את העיצוב הרומז לשטח ואת היותו אייקון אופנתי.
מחסן החלפים
אמרנו זול ונוסטלגי. הנוסטלגיה כאמור נשענת על העבר. הזול גם כן. כדי לשמור את המחיר נמוך, המכאניקה משתמשת במנוע קירור האוויר/שמן הישן בנפח 803 סמ"ק עם 2 שסתומים לצילינדר. מנוע שכבר פגשנו במונסטר והיפרמוטרד 796. שינויים בתזמון השסתומים ובמערכת ההזרקה הפחיתו את ההספק ל-75 כ"ס בלבד, אך אלו מרגישים לא פחות חזקים, שכן המומנט בסל"ד נמוך ובינוני תוגבר. המנוע, שרחוק מלהיות מודרני, מאפשר לשמור את המחיר נמוך ומושג, אבל יחד עם זאת מדובר במנוע חי, מרעיש, רועד. מנוע עם נוכחות. מי שאוהב להרגיש את המכאניקה יאהב את המנוע. מי שמעדיף מנוע סטרילי, שקט חלק ועגול מוזמן להיכנס ל-www.kalnoit.com.
גם שאר החלקים משמרים מזיגה עדינה בין מחיר זול לביצועים. הבולמים מבית קאיאבה הם בחירה ראויה, אבל מצד שני, בתקציב האמור תיאלצו להסתפק בכיוון עומס קפיץ בלבד מלפנים ומאחור. הדיסק הבודד הענק, שנבחר משיקולי עיצוב יותר משיקולי תקציב, ננשך על ידי קליפר רדיאלי אימתני מבית ברמבו. מתחת תמצאו גומי מבית פירלי שמיוצר במיוחד עבור הדגם הזה. עזבו מיוצר – עוצב במיוחד עבור הסקרמבלר. כן, קראתם נכון – צמיגים מעוצבים.
עוד בחלק הזול של החבילה ניתן למנות מצמד המופעל על ידי כבל ומערכת הזרקה מעט גסה, בעיקר במעבר ממצב סגור לפתוח.
מעבר ל-ABS לא תמצאו כאן אלקטרוניקה, מה שמאפשר מעבר לשמירת התחושה האותנטית, גם שמירה על מחיר זול. לטעמנו יש כאן סוג של החמצה, כי דווקא רוכבים מתחילים יידעו להעריך בקרת החלקה.
שחררו את כלבי המלחמה
השוס הגדול הוא ההתנהגות הדינמית של האופנוע. המשקל הנמוך עם הכידון הרחב הופכים את האופנוע לקל מאוד לשליטה. קל מאוד להרים את האופנוע ולזרוק אותו מצד לצד. עזבו קל, זה פשוט פאן טהור. הפידבק המתקבל מלפנים ומאחור מדויק, ובכל רגע תוכלו לדעת לא רק מה הצמיג עושה אלא גם מה הוא מתכוון לעשות בשבריר השנייה הבא. צמיגי הדו"ש נראים פיצוץ, אבל גם אוחזים נפלא. גם כאשר האחורי מתחיל להרחיב את הקו, תקבלו את האיתות מראש והפסיעה הצידה עדינה ונשלטת. שום דבר שעלול להבהיל אתכם. המתלים מעט קשים, למעט כאשר מכוונים את עומס הקפיץ מאחור למצב הרך ביותר. אנחנו מצאנו את המתלה מאוזן תחת סגירה של קליק יחיד. זה אומר שהאופנוע לא ינוע על המתלים תוך כדי פנייה וישמור על הקו גם תחת פרובוקציות. מנגד, תשלמו על כך כאשר הכביש משתבש.
הדיסק הבודד מלפנים נעזר ב-ABS ומספק עוצמת בלימה מעולה. לא כזו השותלת את האופנוע במקום, אלא עוצרת בנחישות וברגישות. עוצמת עצירה שלא תגרום לרוכב מתחיל לחשוש לסחוט את הבלם. המנוע רץ במהירות למעלה ונתקל במנתק ההצתה ב-8,000 סל"ד. המראה של שתי נורות הסל"ד הנדלקות משני צדי השעון יגרום לכם לנסות ולהדליק אותם פעם אחר פעם. גם הדרך למטה מאוד מהירה. אין בעיה לבעוט 2-3 הילוכים למטה מבלי לחשוש לנעילת אחורי, שכן לסקרמבלר כמעט ואין בלימת מנוע. יכול להיות שיש לאופנוע הזה מהירות שיוט, אבל קצת אחרי הנפת הרגל ולפני הנחת הישבן האטרף משתלט וגורם לכם לרכוב עם מצערת פתוחה, לא משנה מה הסביבה או תנאי הכביש. האופנוע הזה פשוט גורם לך לרכב בלי לספור אף אחד. הוא מסוגל לרשום כמה קמ"שים מעל 200. בפועל המבנה והרוח ינסו להפריע לכם, אבל יש לנו הרגשה שזה לא יהיה מה שיגרום לכם להפסיק לנסות.
הסקרמבלר מתמסר בדקה. לא נדרש זמן לימוד ולא היכרות ארוכה. כמה דקות ותוכלו להרשות לעצמכם לשחרר עכבות. ואנחנו גברים, יצורים לא מורכבים במיוחד, מאוד מעריכים את הישירות הזו.
הביצועים של האופנוע מיועדים לרוכב מתחילים. הסקרמבלר ילווה אתכם בתחילת הדרך ויציע אוניברסיטה מעולה לרוכב שנכנס לקטע. רוכבים מנוסים יגלו שהאופנוע מתאים לשימוש עירוני, אבל הביצועים יפסיקו לרגש מוקדם מדי. או כפי שאמר זוסטרא – אין דבר כזה יותר מדי כוח.
On Any Sunday
אם אף פעם לא הבנתם את הקטע של הסקרמבלרים, תתחילו עם הסרט שבכותרת. אל תצפו שהסקרמבלר יהפוך אתכם לסטיב מק'קווין. המתלים לא תומכים ברכיבת שטח שהיא מעבר לשבילים כבושים, גם לא הגחון החשוף (דגם האורבן אנדורו מגיע עם מגן גחון, והמערכת תמימת דעים שזה לבדו מצדיק מבחן נוסף), והמושב הנמוך אינו נוח לרכיבה בעמידה, בטח שלא לאורך זמן. על שבילים כבושים או בעלי שיבושים קלים בלבד תגלו כלי שיכול ללוות אתכם לטיולים בסטייל. אז הסקרמבלר הוא אופנוע שנראה כמו סוג של דו"ש, אבל פועל לא מסוגל ליותר מאשר שבילים כבושים.
באוכף
כל אחד מקוראינו שהלך עם עקבים יודע שלא כל מה שנראה טוב גם נוח. יש מחיר שצריך לשלם כדי להיות מגניב. כל עוד מדובר בגיחת קצרות אין טעם להכביר מילים על הנוחות, שכן האדרנלין והאטרף יסיטו את תשומת הלב מזוטות כמו נוחות המושב, מיגון רוח, מיקום רגליות ושאר הפרטים הללו שאנחנו בודקים במבחן דרכים. לעומת זאת, אם בחרתם בסקרמבלר בכדי לחצות את האמריקות, אז מגיע לכם.
למרחקים קצרים על כבישים מפולסים לא תרגישו בבעיה. במהירויות גבוהות תרגישו את הרוח ההולמת בכם. מי שאוהב את התחושה יקבל הרבה ממנה. מי לא אוהב, יקבל גם הוא. המושב נוח יחסית, אלא אם תבחרו לבלות בו יום שלם. למזלכם מיכל הדלק מכיל 12 ליטרים בלבד. אנחנו רשמנו צריכת דלק ממוצעת של 13.8 ק"מ לליטר, צריכה שבעיקר מעידה על יד ימין שלנו יותר מאשר על האופנוע. בכל מקרה לא הצלחנו לרכב יותר מ-170 ק"מ בין תדלוקים.
האגזוז הקצר המסתיר דוד עצום נראה מעולה, אבל הצליל הוא לא בדיוק מה שהיינו מצפים מדוקאטי. ככל הנראה גם בעיה זו ניתנת לפתרון באמצעות קטלוג האבזרים החלופי. אגב, המושב האחורי לא ממש נוח להרכבה, צפוף ולא נוח לאחיזה, וחבל, כי איך שהאופנוע הזה נראה סביר שיהיו קופצים, ובעיקר קופצות, שישמחו לאכלס את פיסת המושב הזו. את התרומה המסורתית להנדסת האנוש האיטלקית המפורסמת מרים הפעם כפתור השליטה במסך המידע. אנחנו לא הצלחנו ללחוץ עליו מבלי ללחוץ בדרך על הצופר, אך למרבה המזל הצופר הוא מהסוג המאוד עדין ומתחשב.
לפנים
טוב, הגיע הזמן לעסוק במה שהופך את האופנוע הזה לכל כך מגניב – וזו האריזה. האופנוע הזה נראה מעולה. לא משנה אם תסתכלו עליו כמכלול או שתתבוננו על אוסף הפרטים המטריפים המפוזרים לאורך האופנוע. המראה שואב מהדור השני של הסקרמבלרים מהשנים 1966 ואילך, והוא מזכיר את אופנועי הפלאט-טראק של שנות השישים והשבעים, משהו שקשה להתלונן עליו. אפשר פשוט לעצור ולהסתכל על האופנוע, ואנחנו לא שבענו מכך. מעבר לצללית, המראה מורכב מהרבה פרטים שכל אחד מהם עומד בזכות עצמו. מהשעון הבודד הנראה מעולה, תאורות ה-LED מלפנים ומאחור, מכסי האלומיניום על המיכל העשויים אלומיניום אמיתי כולל המגע הקריר בירכיים, או פתח התדלוק הכולל חריטה של השנה 1962 – שנת השקת הסקרמבלר המקורי. השם המפורש 'דוקאטי' מעטר את האופנוע כמעט בכל נקודה עליה תסתכלו. הסקרמבלר נראה לכם המוני מדי? לא מספיק מיוחד? קטלוג החלפים של דוקאטי ישמח לעזור לכם בעיצוב אישי שיבטא את האישיות שלכם או משהו דומה.
אם לא הבנתם, אז האופנוע הזה הוא אביזר אופנה, לאחר מכן כלי פאן, ורק בסוף, למי שמוכרח, גם כלי תחבורה. אם סדר העדיפויות שלכם שונה, קחו משהו יעיל כמו ורסיס למשל.
רחמים ידע
לאחר כ-700 ק"מ אינטנסיביים משותפים העמדתי את הסקרמבלר למבחן הרחוב. בשונה מהרגיל, מעטים מהמתגודדים היו מהסוג המחזיק קסדות בידם והמתעניין בכל אופנוע חדש. רבים מהמתעניינים היו מהסוג שפשוט נעמד ליד האופנוע ומחייך, מבלי להרגיש צורך לחקור את חלקיו הפנימיים. חלקם לא ממש ידעו מהי דוקאטי, אבל לרבים מהם האופנוע התקשר עם משהו שהם ראו בילדות.
חשבון פשוט
מחיר החבילה 69 אלף ש"ח לגרסה הצהובה. מחיר זול בהשוואה לכלים בנפח או ייעוד דומה. אבל כאן תקבלו הכי הרבה סטייל ופאן לשקל. הסקרמבלר רחוק מלהיות אופנוע מושלם – היעדר נוחות, מנוע גס, מכלולים מיושנים בחלקם, ועדיין במחיר הזה זו אחת ההצעות המפתות שיש בשוק. המחיר של הגרסה הבסיסית נותן תקווה כי בקרוב הרחובות שלנו יהיו יותר עליזים ויותר צבעוניים.
כאופנוע מתחילים זו אחת העסקאות הטובות שיש בסביבה. אופנוע עם המון סטייל, אופי וביצועים, עם מותג נחשק. על צד השלילה אפשר למנות שימושיות נמוכה ואופי מחוספס. אבל גם רוכבים מנוסים שמחפשים כלי מסוגנן, ייחודי, עם הרבה מקום לביטוי אישי, יכולים למצוא בסקרמבלר עניין. האופנוע הזה הוא הכי לא דוקאטי שאפשר לחשוב – נגיש, ידידותי, זול, פשוט, דו"ש – כל מה שהפוך לערכי המותג. אולי זה מה שהופך אותו לאחת היציאות המגניבות שפגשנו.
[1] לעורך, אם אב"ד תתקשר לאכול לך את הראש כי הפסקה הזו היא מיזוגיניה ונטפלים אליה רק בגלל שהיא אישה, אתה יכול לומר לה שהיא מדברת שטויות ואין דבר יותר רחוק מאתנו. אצלנו זה סתם שוביניזם ישן וטוב.
בסבב הראשון הופתענו לראות את טרוי בייליס כמחליפו בדוקאטי של דווידה ג'וליאנו הפצוע. כעת יש אישור כי בייליס ירכב גם בסבב השני בתאילנד, וייתכן שנראה אותו אף פעמים נוספות השנה.
הידיעה על כך כי טרוי בייליס, שלוש פעמים אלוף העולם בסופרבייק, יתחרה בתאילנד, התחילה כשמועה. בייליס ליבה את הלהבות כשהעלה בדף הפייסבוק שלו תמונה עם פתק האומר "נתראה בקרוב", ועכשיו זה רשמי – בייליס ירכב גם בתאילנד.
בפועל דוקאטי יכולים ככל הנראה לבחור ברוכבים מהירים יותר הנמצאים לרשותם, ביניהם מיקלה פירו, רוכב המבחן שלהם. הצעד להביאו בסבב האוסטרלי ככל הנראה נבע לא מעט מטעמי יחסי ציבור. בייליס דורג במקום ה-14 וסיים את המקצים במקום ה-13 וה-16, אך בעיות צמיגים הם אלו שלטענת דוקאטי הפריעו לו, ואכן ראינו אותו במקצה השני חוזר למוסך להחליף צמיגים.
השתתפותו בסבב התאילנדי של בייליס, החוגג 46 אביבים החודש, יכולה לנבוע ממספר סיבות. הראשונה, הוא הראה כי הוא יכול להיות מהיר ולהתחרות בעשירייה המובילה, בטח כעת אחרי שהכיר את הצמיגים והוא מוכן למרוץ יותר ולא נקרא לבוא ולרכב ברגע האחרון. בנוסף, אף רוכב לא מכיר את המסלול בתאילנד, כך שמדובר בדף חלק עבור כולם. בייליס אמנם מכיר היטב את פיליפ-איילנד, אך הוא לא השתתף בימי המבחן לפני הסבב כמו שאר הרוכבים. נקודה אחרונה מעניינת העולה בחלק מהמקורות היא סוגיית השימוש במנועים. מסתבר כי יש תחום אפור בחוקי הסופרבייק לגבי השימוש במנועים, וכרגע בייליס למעשה גורע מספירת שמונת המנועים המותרים בעונה של ג'וליאנו, כממלא מקומו. אלא שייתכן שאם בייליס ירכב בשלושה מרוצים העונה המנועים שלו ייספרו בנפרד מאלו של ג'וליאנו, וכאן כבר נכנס שיקול אחר לגמרי שייתכן ויגרום לנו לראות את בייליס גם בסבבים באראגון ואסן, בהם דוקאטי עדיין לא הודיע מי ימלא את מקומו של ג'וליאנו.
בנוסף לכל אלו, כעת יש גם שמועות כי בייליס בכל מקרה יצטרף לסבב נוסף כוויילד-קארד, גם לאחר חזרתו של ג'וליאנו. בקיצור, ברוך השב טרוי בייליס.
חברת קאוואסאקי רשמה שם מסחרי חדש באירופה – R2. הידיעה על הרישום הפיצה מיד גל שמועות, וכעת הסברות הן כי אופנוע מוגדש חדש צפוי לצאת לשוק.
בתערוכת מילאנו האחרונה חשפה קאוואסאקי את ה-H2, אופנוע סופרבייק מוגדש. כעת היא רושמת שם מסחרי חדש – R2, שמיד מעורר תהיות האם החברה מתכנת להציג אופנוע מוגדש נוסף. לאור העובדה שהחברה מצוידת בלא מעט אופנועים בנפח בינוני כמו הנינג'ה 300, נינג'ה 250SL, וכעת גם צמד נייקדים תואמים, נותר רק לשער כי מדובר במשהו חדש ואחר.
אנו משערים כי השמועה נובעת גם לא מעט מרחשי ליבם של העוסקים בדבר, ולא נראה שיש מידע פנימי הרומז לכך כי אכן צפוי לצאת אופנוע מוגדש נוסף, אך יהיה מעניין לראות לאן הדבר יתפתח. נמשיך לעקוב.
החודש הרביעי של המבחן ארוך הטווח שלנו הסתיים, כשהחודש כיסינו קילומטראז' מכובד. הימים החמים של סוף ינואר ותחילת פברואר, לפני הסערה הגדולה, גרמו לנו לצאת מהבית לרכב, והרבה. איפה לא היינו – נסענו לטיול ברמת הגולן, חרשנו את הרי ירושלים כמה פעמים, רכבנו את כביש אלון לכל אורכו פעמיים, וטיילנו בהרי שומרון. בנוסף לכל אלו, גם השתתפנו בשני ימי מסלול, כך שהחודש חלק נכבד מהק"מ שלנו היה ב'מאני טיים' – ברכיבה מזוקקת ולאו דווקא מנהלתית, ואין יותר טוב מזה. בסך הכל כיסינו יותר מ-3,000 ק"מ – לא רע בהתחשב שכמעט שבוע מתוך החודש האופנוע עמד בסערה הגדולה.
טיפול 12
אבל בואו נתחיל מההתחלה. כמה ימים אל תוך החודש הרביעי הכנסנו את הסיבי למוסך המרכזי של הונדה לצורך טיפול 12,000 ק"מ. זה היה כמה ימים לאחר החלפת הצמיגים. התקשרנו כדי לקבוע תור, וכשהגענו ב-07:30 בבוקר, עם פתיחת המוסך, קיבלו אותנו בזריזות וביעילות ושחררו אותנו לדרכנו עם קטנוע 125 סמ"ק חלופי. כשעתיים וחצי לאחר מכן התקשרו להגיד שהאופנוע מוכן.
טיפול 12 הוא לא טיפול גדול. מחליפים בו שמן מנוע (105 ש"ח), מסנן שמן (196 ש"ח) ומבצעים בדיקות מקיפות לכלי. משך הזמן לפי שעתון היצרן הוא שעה וחצי (331.5 ש"ח), ואם מוסיפים חומרים (10 ש"ח) ודיסקית אטימה לשמן (3.5 ש"ח), ועל הכל מוסיפים מע"מ, מקבלים 762 ש"ח. לא זול, אבל נמוך ב-223 ש"ח מהמחיר הרשמי שפורסם אצלנו במבחן הדרכים לסיבי – 985 ש"ח, ובכל מקרה גם לא חריג. את האופנוע קיבלנו, כרגיל, שטוף, נקי ומשומן.
התכנון המקורי היה להגיע לטיפול הגדול של 24,000 ק"מ עוד לפני סיום המבחן, אולם נראה שהשאיפה הזו קצת רחוקה, ועם קצה צבירת הק"מ שלנו זה לא יקרה עד לסיום התקופה בעוד קצת פחות מחודשיים. בסיום החודש הרביעי לוח השעונים הראה קצת פחות מ-14,000 ק"מ.
התנהגות ופאן פקטור
עכשיו בואו נחזור לכיף שברכיבה. הצמיגים שהרכבנו בחודש שעבר, מישלין PR3, עובדים נהדר על האופנוע – יותר ממה שציפינו, ואחת הסיבות העיקריות לכך שהחודש רכבנו כל כך הרבה היא תוספת הכיף שהם מספקים לנו על האופנוע. הם כמעט ולא דורשים פרק חימום ומספקים אחיזה גבוהה כבר עם תחילת הרכיבה, וכך יוצא שבעלייה למסלול למשל, תוך שתי הקפות חימום האופנוע כבר על הרגליות כמעט בכל פנייה, וזה כיף גדול. אפשר לומר שמצאנו את הסט-אפ המתאים לנו על הסיבי. זה אמנם לא היה קשה כי המתלים לא באמת מציעים כיוונים למעט עומס קפיץ מאחור, אבל כעת האופנוע עובד מצוין אנחנו נהנים ממנו מאוד.
אם לפרט קצת יותר, אז את לחץ האוויר בצמיגים הורדנו מ-36PSI בצמיג הקדמי לסביבות 33-34, ובאחורי הורדנו מ-42 ל-36PSI. הורדת הלחץ הזו נותנת לנו תחושה טובה יותר של אחיזה ופידבק, ויחד עם זאת לא פוגעת בהיגוי או ביציבות. פרט לכך העלינו את עומס הקפיץ בבולם האחורי מהמצב השני לשלישי, בעיקר כי אנחנו מרכיבים לא מעט, ואלו השינויים היחידים שביצענו.
הבולמים ב-CB650F הם מהפשוטים ביותר שיש. את המזלג ההפוך שהיה בהורנט החליף פה מזלג קונבנציונלי פשוט, והבולם האחורי בסיבי גם הוא לא מהאיכותיים שיש. המטרה הייתה לחסוך בעלויות כך שבסופו של דבר מחיר הקנייה ללקוח יהיה נמוך יותר.
יחד עם זאת, הבולמים טובים ומתאימים לייעוד האופנוע, והביקורת היחידה שיש לנו היא על תפקוד הבולם האחורי במצבים שבהם האספלט אינו חלק לגמרי אלא עם מהמורות או בורות. במקרים כאלה הפרונט יספוג היטב, אבל הבולם האחורי, בגלל ההידראוליקה הפשוטה שלו, יעביר חלק מהמכה אל האופנוע והרוכב, תופעה שבהחלט ידועה באופנועים עם בולמי תקציב. יחד עם זאת, באופן מפתיע דווקא על הצד הבולם האחורי עובד טוב יותר בחיבור הגלגל לקרקע מאשר בספיגת מהמורות בקו ישר, ומספק ביטחון שמאפשר להוריד את האופנוע נמוך. כמובן אך ורק כשהאספלט חלק ובלי מהמורות, שכן אז הבולם האחורי בכלל יוצא מדעתו ומזעזע את האופנוע.
מלפנים המצב טוב משמעותית. המזלג הקונבנציונלי אמנם רך יחסית, אולם הוא עובד היטב גם בספיגת זעזועים ושמירה על יציבות וגם ביצירת אחיזה לגלגל הקדמי והצמדתו לקרקע. דרך הסיבי, וגם בכלים פשוטים אחרים כמו ה-MT-07 של ימאהה, אפשר לראות את ההתקדמות של היפנים בכל הנוגע להתנהגות ומתלים בנייקדים פשוטים ב-10-15 שנים האחרונות. אם בעבר המתלים וגם השלדות היו רכים וגרמו לחוסר יציבות, הרי שבשנים האחרונות המצב השתפר משמעותית, וגם נייקד פשוט עם בולמי תקציב מציע יכולות טובות בהחלט שעשויות להספיק לרוב השימושים, כולל רכיבה מהירה בכבישים מפותלים. במילים אחרות, השלדה והמתלים מסוגלים להתמודד עם כוחות גדולים יותר מבעבר, ועדיין לשמור על תפקוד טוב. זה בדיוק המצב ב-CB650F.
הסיבי, ככרטיס כניסה לאופנועים הגדולים, מתוכנן להיות קל לרכיבה – והוא אכן כזה. על המנוע כבר דיברנו בהרחבה, וההתנהגות הדינמית שלו תומכת גם היא בנקודה הזו. ההיגוי למשל, מאוד נעים וליניארי. עם החלפת הצמיגים הוא גם נהיה זריז יותר בירידה על הצד, אבל אנחנו דווקא אוהבים את זה. יחד עם זאת, כמו שכבר כתבנו, הוא מציע יציבות גבוהה, וגם בתחום הזה מספק ביטחון. כך שבסך הכל ההתנהגות הדינמית של הסיבי, בשקלול כל האלמנטים, היא טובה, ואפילו טובה מאוד.
הילה, שרוכבת ביום-יום על דוקאטי, לקחה את הסיבי לקטע כביש מפותל, וכשהיא ירדה ממנו היא בעיקר התפעלה מהקלות שבה הכל מתבצע – תפעול המנוע, ההיגוי וההזזה מצד לצד, הבלימה, ובעיקר התחושה הכללית שהסיבי נותן שהכל קל ופשוט. זו בדיוק המטרה שעמדה מול צוות הפיתוח של האופנוע הזה, וכמו שכבר כתבנו – הם פגעו בה בדיוק.
מה שיפה זה שהסיבי מספק ערימות של כיף ברכיבה על הכבישים שאנחנו אוהבים, למרות היותו פשוט, וזה בדיוק בגלל כל אותם האלמנטים שפירטנו. מאוזן – זו המילה המתאימה ביותר לסיבי. וזה בדיוק מה שאנחנו אוהבים בו – שלמרות היותו פשוט, החיבור בין כל החלקים יוצר מכונה שכיף לרכב עליה, והנה – הוא מצליח להוציא אותנו לרכב בכבישים האהובים עלינו כמה שרק אפשר, גם אם זה פעמיים או שלוש בשבוע. תענוג.
נוחות
מה שאנחנו פחות אוהבים בסיבי זה את הארגונומיה והנוחות. באופן כללי הסיבי אופנוע קטן וקצת צפוף. ברגליים דווקא נוח, גם לאורך זמן, אבל בהחלט היינו שמחים לקבל כידון שגם ממוקם רחוק יותר במעט, אבל בעיקר רחב יותר, שכן התחושה עם הכידון הזה צפופה. זה לא הכידון עצמו כמו העובדה שהאופנוע קטן.
אבל הבעיה הגדולה יותר שלנו כשזה מגיע לנוחות היא דווקא המושב. כשמדובר בנסיעות קצרות ובינוניות הכל בסדר גמור והמושב מספק נוחות טובה למדי. אולם כשהמרחקים עולים המושב מתחיל להציק ונדרש שיפור עמדה לעתים תכופות. זה נכון אגב גם למורכב, שגם הוא לא נהנה מעודף מקום וגם אצלו המושב מתחיל להציק אחרי כ-150-200 ק"מ. אז מהבחינה הזו זה לא R1200GS, והסיבי מיועד למרחקים קצרים ובינוניים. טיולים ארוכים יותר בהחלט אפשריים ואפילו מהנים, אבל יהיו בהם עצירות תכופות יותר מאשר על אופנועי תיור ייעודיים, וזאת על מנת לרענן את הישבן. מקובל.
סיכום החודש הרביעי
החודש, כמו שכבר הבנתם, היינו עסוקים בלרכב הרבה, וניצלנו כל יום פנוי ואפילו כל חלון של כמה שעות כדי לצאת לכבישים האהובים עלינו או לשפר את המיומנויות ולהתחבר טוב יותר לסיבי ביום מסלול על מגרש חניה. אגב, הוא התגלה כפרטנר אדיר לימי מסלול, שוב, בשל קלות הרכיבה עליו והגודל הפיזי. אז בהחלט אפשר לומר שלמרות הסערה שהשביתה אותנו מרכיבה לכמעט שבוע, זה היה החודש שבו נהנינו על הסיבי במיוחד,
תצרוכת הדלק החודש עמדה בממוצע על 17.3 ק"מ/ל', ונראה שעם החודשים תצרוכת הדלק עולה אצלנו, גם אם זה במעט. ייתכן שזה קשור לכך שעם הזמן אנחנו רוכבים מהר יותר על האופנוע, אבל את זה נבדוק בחודש הבא, כשנדווח בהרחבה על תצרוכת הדלק, על טווחי הנסיעה ועל לוח השעונים עם מחשב הדרך והנתונים שהוא מציג – כולל תצרוכת דלק.
האם יש סיכוי שנראה את פעמיים אלוף העולם ב-MotoGP, קייסי סטונר, חוזר לעולם המרוצים? שמועה שמתפשטת ברשת טוענת כי הוא שוקל להתחרות במרוץ סוזוקה 8 שעות.
להזכירכם, הרוכב האוסטרלי פרש בשנת 2012, ורבים, בייחוד מעריציו, חושבים כי פרש מוקדם מדי. סטונר אמנם ניסה את כוחו במרוצי מכוניות והיו גם שמועות בעבר על הופעת אורח באליפות הסופרבייק העולמית, אך מה שבטוח הוא שהקשר עם הונדה נשמר. סטונר מוגדר כרוכב מבחן של הונדה והוא עוזר להם בפיתוח אופנועי המרוץ.
לא ברור ממש מה מזין את השמועה, אך יכולות להיות לכך הרבה סיבות. סיבה הגיונית ראשונה היא כי במבחן האחרון שביצע סטונר בספאנג (בתמונה הראשית), הוא רכב גם על ה-CBR1000RR של מרוצי הסיבולת. מעבר לכך, הונדה איבדה מספר רוכבים חשובים לאחרונה כמו ג'ונתן ראיי ולאון האסלם, והיא ככל הנראה צריכה חיזוק בדמות סטונר, כשהשמועות כבר משדכות לו את אלוף הסופרספורט העולמי המתחרה עבור הונדה בקטגוריית הסופרבייק, ההולנדי מייקל ואן דר מרק. אנו משערים שגם חזרתו של קוויץ שוואנץ להתחרות בסוזוקה 8 שעות וכן השתתפותו של טרוי בייליס בסבב הראשון של אליפות הסופרבייק העולמית תרמו את חלקם.
נציין שכרגע מדובר בשמועות בלבד, אבל אנחנו היינו שמחים לראות את סטונר שוב עומד על קו הזינוק.
בתערוכת מילאנו האחרונה חשפה ימאהה את ה-YZF-R1 החדש, על שתי גרסאותיו. אופנוע הסופרבייק החדש הוא התשובה היפנית של ימאהה למתקפה האירופאית על פלח שוק זה. האופנוע חדש בהרבה מובנים, כשאחד מהם הוא מערכת אלקטרוניקה מתוחכמת. כעת מציעה ימאהה סימולטור באתר שלה בו תוכלו ללמוד כיצד לתפעל אותה.
אופנועי הדור החדש עמוסי הטכנולוגיה מצריכים הסתגלות לא רק בתחום הרכיבה הפיזי כי אם גם בהיכרות עם המערכות השונות. כעת ימאהה מציעה דרך אלגנטית מאוד להתמודד עם העניין – סימולטור באתר החברה המאפשר ללמוד את המערכת עוד לפני שעליתם על האופנוע. הסימולטור כולל מראה מלא של לוח המחוונים והכפתורים הנדרשים לתפעל את המערכת, כשיש גם סרטוני הסבר כדי ללמוד את המערכת לעומק.
אין זאת הפעם הראשונה שיצרנית מציעה סימולטור שכזה. אנחנו הכרנו את הרעיון לראשונה בדוקאטי פניגאלה 899 והוא היה לנו לעזר רב, אך הוא לא היה ברשת אלא הגיע על דיסק. ימאהה למעשה מציעה לכל רוכב להכיר את המערכת בצורה חופשית, בטח ובטח לכאלו שהזמינו את האופנוע ומחכים להגעתו, ובינתיים יכולים לנצל את הזמן כדי ללמוד את המערכת. מוזמנים לנסות בעצמכם ולהכיר את המערכת כאן.
צירפנו עבורכם גם סרטון ששחררה ימאהה, המציג את המערכת בפעולה:
ההונדה CB1100 של הונדה, שאף זכה לשדרוג קל לשנת 2014, הוא אופנוע רטרו קלאסי, אך עושה רושם כי הוא גם בסיס לא רע לשינויים. חשבתם פעם איך ייראה CB סקרמבלר? כעת אתם לא צריכים לדמיין יותר.
האופנוע שבתמונה הוא לא אופנוע רשמי של הונדה. כמו פעמים קודמות שראינו בעבר, סוכנויות מקומיות לוקחות יוזמה ובונות דגמים מיוחדים, והצרפתים אלופים בזה. הפעם זאת סוכנות מדרום צרפת העונה לשם Challenge Big One, שמחליטה שגם ללקוחות הונדה מגיע אופנוע באופנת הסקרמבלר שצומחת בשנים האחרונות.
כמובן שהבסיס לאופנוע הוא לא המתאים ביותר לרכיבת שטח או שבילים, כפי שסקרמבלר אמיתי צריך להיות, אבל מדובר פה בתרגיל מעולה בעיצוב שיכול לתת רעיון לחבר'ה ביפן. כמובן שצמיגי השטח הקרביים רק מוסיפים למראה הקרבי, המושב נראה פשוט מעולה, ויש עוד כמה רעיונות שאנחנו יכולים לחשוב עליהם כדי לתת לאופנוע מראה 'סקרמלברי' יותר. מה אתם אומרים? מישהו בהונדה ירים את הכפפה?
האירוע הדהד בכלי התקשורת במדינה וגרם לשיח ציבורי שהשאיר טעם רע ורגשות של תסכול וכאב בקרב מרבית אזרחי המדינה, אך בעיקר בקרב העדה הדרוזית, שבחלקה חשה שהמקרה הזה מייצג קו מחשבה מעוות המבדיל אותה משאר אזרחי המדינה, וזאת למרות היותה עדה של אזרחים נאמנים המשרתים בכל קשת שירותי הביטחון כשירות חובה, אזרחים העובדים ומשלמים מיסים הרואים עצמם כחלק בלתי נפרד ממדינת ישראל, מדינתם וביתם.
