עופר-אבניר, יבואנית סוזוקי לישראל, מודיעה על הגעתו ארצה של ה-DL250 ויסטרום – הבייבי ויסטרום בנפח 250 סמ"ק.
סוזוקי DL250 ויסטרום – 30 אלף ש"ח
הבייבי ויסטרום הוצג בשנה שעברה, במקביל ל-3 בייבי-אדוונצ'רים חדשים של הונדה, של ב.מ.וו ושל קוואסאקי. הוא משתמש במנוע הטווין המקבילי שמגיע מהאינאזומה 250 ומפיק קצת כ-25 כ"ס. השלדה זהה לאינאזומה, אולם המתלים ארוכי מהלך, והגלגלים במידות הזהות לאלו של ה-GSX-R250, כלומר 110/80-17 ו-140/70-17, ויש מערכת ABS שמגיעה כסטנדרט. מיכל הדלק שמכיל 17 ליטרים אמור להספיק לטווח עצום של יותר מ-450 ק"מ.
עבודת הגוף דומה מאוד לוויסטרומים הגדולים החדשים, והיא מרשימה במיוחד ונראית מושקעת בשביל אופנוע 250 סמ"ק. המושב מדורג (כ-800 מ"מ גובה מושב רוכב), מיכל הדלק בשילוב החיפויים, הכנף הקדמית והפנס-משקף – נראים פשוט מעולה. לוח השעונים הוא צג LCD מודרני ומציע אינפורמציה רבה.
נתונים טכניים: מנוע טסטהסטרטה L-טווין, 937 סמ"ק, 113 כ"ס, 9.8 קג"מ, 8 שסתומים, קירור נוזל, הזרקת דלק עם מצערות חשמליות, 4 מצבי מנוע, בקרת אחיזה 8 מצבים וניתוק, 6 הילוכים, מצמד הידראולי מחליק, שלדת מסבך משולשי פלדה, בולמים קדמיים הפוכים קאיאבה 48 מ"מ, כיוונים מלאים, מהלך מהלך 170 מ"מ, זרוע אחורית חד-צדית עם בולם זקס, כיוונים מלאים כולל ברז חיצוני לעומס קפיץ, מהלך גלגל 170 מ"מ, דיסקים קדמיים 320 מ"מ עם קליפרים רדיאליים מונובלוק, דיסק אחורי 265, מערכת ABS, בסיס גלגלים 1,594 מ"מ, מיכל דלק 20 ל', גובה מושב 840 מ"מ, משקל מלא 229 ק"ג, צמיגים 120/70R19, 170/60R17
דוקאטי מולטיסטראדה 950
מה זה?
בדיוק לפני שנה דוקאטי הציגה את המולטיסטראדה 950 – גרסה מוקטנת ו'עממית' של המולטיסטראדה 1200, הסופרבייק-אדוונצ'ר של החברה.
בתוך שלדת ה-1200 הותקן מנוע L-טווין הטסטהסטרטה שהגיע מההיפרמוטארד 939, בנפח 937 סמ"ק. זהו אותו המנוע שיושב גם בסופרספורט 939 החדש, והוא מפיק 113 כ"ס ו-9.8 קג"מ מכובדים.
אבל מעבר למנוע, יש כאן שינוי חשוב ביותר – גלגלי ה-"17 הספורטיביים של המולטיסטראדה הוחלפו בחישוקים יצוקים במידות אדוונצ'ר ("19 מלפנים ו-"17 מאחור), עם צמיגי פירלי סקורפיון טרייל II במידות תואמות, מה שהופך את המולטיסטראדה 950 מספורבייק-אדוונצ'ר גבוה לאדוונצ'ר אמיתי עם גלגלים במידות הנכונות ומתלים עם מהלך של 170 מ"מ מלפנים ומאחור, וזאת על אף שהחישוקים הם לא חישוקי שפיצים אלא חישוקים יצוקים.
מה עוד שונה במולטי 950? ובכן, על מנת להגיע למחר רכישה שפוי, חלק ממערכות האלקטרוניקה של המולטי 1200 החללית ירדו או שונמכו. כך למשל, המולטיסטראדה 950 כולל מערכת הזרקת דלק עם מצערות חשמליות ו-4 מצבי ניהול מנוע / אופנוע (ספורט, תיור, אורבאן ואנדורו), וכן את חבילת הבטיחות של דוקאטי הכוללת מערכת ABS ומערכת בקרת החלקה ב-8 מצבים. מסך התצוגה הוא מסוג LCD, והשליטה על כל הבקרות ונתוני המסך מתבצעת – כמו בכל דגמי דוקאטי – מבית המתגים השמאלי.
המולטיסטראדה הנכון
ביצועים
נתחיל משני הדברים היותר חשובים בעינינו: ההתנהגות והמנוע, ובשניהם המולטיסטראדה 950 מתגלה כמכונה אדירה.
גלגלי אדוונצ'ר במידות "19 ו-"17 עם צמיגים מודרניים, הוכיחו את עצמם על אדוונצ'רים רבים כשילוב מושלם למכונות המופלאות האלה. אם זה על האופנועים של ב.מ.וו, של ק.ט.מ, או של סוזוקי ויסטרום. גם כאן במולטי 950 השילוב הזה עושה לאופנוע טוב, ולטעמנו המידות האלה נכונות יותר למולטיסטראדה מאשר צמד ה-"17 הספורטיביים של האח הגדול. המולטיסטראדה מקבל יכולות ספיגה ושיכוך בזכות הגלגל הקדמי הגדול יותר והאחורי עם החתך הגבוה יותר, וכל זאת מבלי לפגוע ביכולות ההיגוי, האחיזה, היציבות או הזריזות. מכל אלה יש בשפע, ועל כבישים מפותלים הוא עומד עם כלים ספורטיביים טהורים מבלי להשפיל מבט – בזכות היגוי זריז, יציבות גבוהה ואחיזה מעולה מהצמיגים.
יחד עם זאת, הגלגלים במידות אדוונצ'ר פותחים למולטיסטראדה 950 את האופציה לזוז על שבילים, אפילו מהר, ולקבל את תחושת היציבות של גלגל קדמי בקוטר "19. שוב, אלו לדעתנו מידות הגלגלים הנכונות עבור אדוונצ'ר-כביש, וטוב עשו בדוקאטי שציידו את המולטי 950 בגלגלים במידות הללו – כמו המולטיסטראדה 1200 אנדורו.
עכשיו המנוע. ובכן, יש לו את כל הכוח שצריך כדי לזוז מהר, ואפילו מהר מאוד. הוא מאיץ חזק עם גיר ארוך למדי, הוא שופע מומנט – כמו שציפינו מ-L-טווין, ועם 113 כ"ס המהירות הסופית שלו תעבור את ה-220 קמ"ש בקלות, ואם תתעקשו הוא יאסוף עוד כמה קמ"שים. זה הרבה יותר ממה שאופנוע שפוי צריך, ולדעתנו המנוע הזה הופך את המולטיסטראדה 1200 – שהיא ללא צל של ספק מכונת-על – למוגזמת.
שאר המכלולים גם הם ברמה המוכרת מהמולטיסטראדה הגדול. הבולמים למשל, אינם בולמי הסקייהוק האלקטרונים של גרסת ה-S היוקרתית, אלא פשוט בולמים מכאניים-הידראוליים 'רגילים', אולם הם ברמה גבוהה, מתכווננים באופן מלא, ומספקים יכולת ספיגה טובה עם יכולת ספורטיבית – כאמור – מעולה. גם הבלמים, ובעיקר הקדמיים, איכותיים מאוד, מהחזקים בסגמנט, ושותלים את המולטיסטראדה במקום עם נגיעה במנוף הבלם הקדמי.
אז המולטיסטראדה 950 הוא מכונת ביצועים ברמה גבוהה, וכמו שכבר כתבנו בעבר – עם אדוונצ'ר-כביש מודרני, חזק ואיכותי – אפשר להיות מהיר יותר מכל אופנוע אחר על הכביש הציבורי. המולטיסטראדה 950 נכנס בול להגדרה הזו.
עם גלגלי "19 ו-"17, מנוע שפוי וד.נ.א של דוקאטי – מכונת ביצועים ברמה גבוהה
איך זה מרגיש?
בראש ובראשונה, כמו דוקאטי. יש לו את הד.נ.א של דוקאטי, וזה מתבטא במכלול התחושות הכללי שהמולטיסטראדה משדר, וגם אינדיבידואלית לכל מכלול ומכלול.
אם זו התחושה שמתקבלת ממנוע ה-L-טווין, שאותו אנחנו כאמור מכירים מהסופרספורט 939 ומההיפרמוטארד 939, ואם זה חבילת המתלים וההתנהגות שלא משאירה מקום לספק שאתה רוכב על דוקאטי.
המולטיסטראדה 950 נוח מאוד, גם למרחקים ארוכים וגם בהרכבה. כך למשל ביום רכיבה אחד כיסינו איתו כ-700 ק"מ, כולל כ-150 ק"מ על כביש 10 השבור, בהרכבה עם ציוד, וסיימנו את יום הרכיבה רעננים למדי. המושב נוח ותומך, מיגון הרוח (המתכוונן לגובה ביד אחת) טוב למדי, ותנוחת הרכיבה מציבה את הרוכב עם הידיים שלוחות קדימה ונפרשות לצדדים על הכידון הרחב. זה נוח מאוד, וזה יעיל מאוד – גם על שביל ובעיקר בכבישים, ורצוי מפותלים. בדיוק כמו אחיו הגדול.
יותר מזה – המולטיסטראדה 950 נותן את התחושה שהוא המולטיסטראדה הנכון יותר. אם גרסת ה-1200 היא סופרבייק בתנוחת אדוונצ'ר – כמו שכתבנו יותר מפעם אחת, הרי שגרסת ה-950 הזאת היא בדיוק מה שצריך כדי ליהנות מאופנוע חזק, נוח, יציב, איכותי ונשלט, אבל בעיקר לא מוגזם. אופנוע ברמות הגבוהות של האדוונצ'רים לכביש, עם הד.נ.א הייחודי של דוקאטי, אבל שנשאר בתוך המסגרת השפויה של אופנוע טוב עם יכולות גבוהות, ואפילו גבוהות מאוד.
ויותר מזה – הוא קל מאוד לרכיבה. זה גם המשקל הפיזי, הנמוך יותר משל ה-1200, אבל זה בעיקר קלות הרכיבה עליו והשליטה בו, שהיא כמעט אינטואיטיבית. זה, אגב, אחד מהיתרונות של תקנות יורו 4 – שגורמת למנועים להיות חלקים יותר וקלים יותר לשליטה באבולוציה של כמה שנים.
לא מוגזם – בול מה שצריך
סיכום ועלויות
המולטיסטראדה 950 הוא המולטיסטראדה הנכון בעינינו. הוא משלב את כל מה שאמור להיות באופנוע אדוונצ'ר לכביש – מנוע חזק וגמיש שיאיץ את האופנוע מהר מאוד ויביא אותו למהירות שיוט גבוהה ומהירות מקסימלית גבוהה מאוד, התנהגות כביש משובחת עם מכלולי שלדה ברמה גבוהה, בלמים מעולים, נוחות גבוהה – גם בהרכבה, מיגון רוח ויכולת נשיאת מטען, וכמובן מערכות בטיחות בסיסיות לסגמנט כמו ABS ובקרת החלקה.
הוא בדיוק מה שאדוונצ'ר-כביש אמור להיות, והוא בעיקר לא מוגזם כמו המולטיסטראדה 1200 המרגש, אלא אופנוע עם יכולות גבוהות, אפילו גבוהות מאוד, אבל שפוי ותכליתי. ואחרי כל זה, הוא מביא איתו את הד.נ.א ומכלול התחושות המיוחד של דוקאטי.
ואם כבר מדברים על שפיות, אז 105 אלף ש"ח הופכים את המולטיסטראדה לבר השגה, ולמעשה מדובר במחיר כמעט זהה למתחרה הישיר שלו – הק.ט.מ אדוונצ'ר 1090 (הגרסה הרגילה עם ה-"19 ו-"17 ולא גרסת ה-R עם ה-"21 ו-"18). זאת בזמן שגרסאות ה-1200 מתחילות ב-143 אלף ש"ח ומתקרבות ל-200 אלף ש"ח. התחזוקה, אגב, כמו בגרסאות הגדולות – בכל 15 אלף ק"מ.
במשפט אחד נסכם שהמולטיסטראדה 950 הוא כל מה שאנחנו רוצים וצריכים באופנוע אדוונצ'ר לכביש, ושנכון להיום זה האופנוע המועדף עלינו בליין הדגמים של דוקאטי. אופנוע טוב וחשוב של דוקאטי, ואהבנו אותו מאוד.
נתונים טכניים: מנוע צילינדר יחיד, 313 סמ"ק, 34 כ"ס, 2.85 קג"מ, 4 שסתומים, הזרקת דלק, קירור נוזל, 6 הילוכים, שלדת מסבך משולשי פלדה עם שלדת זנב פריקה, מזלג טלסקופי הפוך 41 מ"מ, מהלך 180 מ"מ, זרוע אלומיניום עם בולם יחיד, מהלך 180 מ"מ, דיסק קדמי 300 מ"מ, דיסק אחורי 240 מ"מ, מערכת ABS (ניתנת לניתוק), אורך 2,075 מ"מ, בסיס גלגלים 1,420 מ"מ, גובה מושב 835 מ"מ, מיכל דלק 11 ל', משקל מלא 169.5 ק"ג, צמיגים 110/80R19, 150/70R17
ב.מ.וו G 310 GS בייבי אדוונצ'ר
מה זה?
זה אולי האופנוע החשוב ביותר של ב.מ.וו בתקופה האחרונה, או לפחות מהחשובים שבהם. ולמה אופנוע קטן, פשוט וזול שמיוצר בהודו כל כך חשוב לב.מ.וו – חברה המוכרת בכל שנה עשרות אלפי כלים גדולים, חזקים, טכנולוגיים ויקרים? ובכן, בזמנים שבהם הגיל הממוצע של קהל הרוכבים רק הולך ועולה, והאופנועים הולכים ונהיים טכנולוגיים ויקרים יותר, החברות הגדולות צריכות לפנות לקהלי יעד חדשים עם אופנועים פשוטים וזולים. בעתיד – הקרוב והרחוק – הקהלים הללו, או לפחות חלקם, יישארו נאמנים למותג שאיתו התחילו וירכשו גם כלים גדולים ויקרים. כך מייצרים דור המשך.
אז ה-G 310 GS, כמו אחיו הנייקד – ה-G 310 R – הם אופנועים זולים. הם מתוכננים מהמסד עד הטפחות במטה ב.מ.וו שבמינכן, גרמניה, אבל מיוצרים בהודו – במפעלי TVS, איתה חתמה ב.מ.וו על שת"פ ארוך טווח לייצור אופנועים קטנים וזולים, בדומה לשת"פ בין ק.ט.מ האוסטרית ובג'אג'.
הייצור כולו מתבצע במפעלי TVS בהודו, על שני פסי ייצור חדשים שנפתחו לצורך השת"פ הזה – אחד של מנועים והשני של הרכבת האופנועים. החלקים כולם, כולל אלו של ספקי המשנה, מיוצרים בהודו ובמזרח, וכך כאמור גם ההרכבה, אולם בקרת האיכות והייצור היא גרמנית למהדרין. אנשי הפרויקט בב.מ.וו מספרים שאחד האתגרים הגדולים של הפרויקט היה לתקשר עם ההודים ולגרום להם לעבוד בשיטות גרמניות. בסוף זה הצליח להם, למרות העיכובים ביציאתו לשווקים של דגם ה-R.
עיצוב ברוח ה-R 1200 GS – למעט הפנס הקדמי
העניין החשוב של ה-G 310 GS הוא שמדובר על מיני-מי של ה-R 1200 GS האייקוני, כלומר בייבי אדוונצ'ר. התוודענו לקטגוריה החדשה הזו רק בסוף 2016, כשארבעה יצרנים שונים הציגו אדוונצ'רים קטנים בנפחים של 250 עד 300 סמ"ק, וכעת ב.מ.וו הגדולה משחררת בייבי אדוונצ'ר שמגיע עם ההילה הגדולה של אבי אבות האדוונצ'רים והאב הרוחני של הקטגוריה – כאמור ה-R 1200 GS.
את פלטפורמת המנוע והשלדה של הבייבי GS אנחנו כבר מכירים מה-G 310 R עליו רכבנו לאחרונה. בקצרה נספר שמדובר במנוע סינגל בנפח 313 סמ"ק, עם צילינדר הפוך – מוטה אחורנית, יניקה מלפנים ופליטה מאחור, והוא מפיק 34 כ"ס בלבד. השלדה עשויה מפלדה בתצורת מסבך משולשים, שלדת הזנב פריקה, הבולמים של קאיאבה-סין, דומים לאלו של גרסת ה-R רק עם מהלך ארוך יותר – 180 מ"מ מלפנים ומאחור, הגלגלים במידות אדוונצ'ר – "19 מלפנים ו-"17 מאחור, ויש מערכת ABS, רק שכאן – שלא כמו ב-R – היא ניתנת לניתוק.
אבל מה שמעניין הוא שעל הפלטפורמה הזו בנו בב.מ.וו עבודת גוף של אדוונצ'ר אמיתי, עם אלמנטים עיצוביים רבים הלקוחים ישירות מה-R 1200 GS. אם זה המקור והכנף הקדמית, צורת מיכל הדלק ושני הצבעים שלו, כונסי המיכל שבאים בעיצוב זהה ל-GS הגדול, צורת המושב, הזנב, הסבל האחורי, הכל ממש תואם GS. רק שלא כמו ב-GS-ים הגדולים, כאן הפנס הראשי הוא פנס בודד ולא מצד פנסים א-סימטריים. המעצב הראשי של ב.מ.וו הסביר לי בשיחה איתו שהסיבה המרכזית לכך היא חיסכון בעלויות. פשוט צמד פנסים יעלו יותר. אבל יחד עם זאת, רוב מאפייני העיצוב של ה-GS הגדול נשמרו כאן.
עניין נוסף הוא החישוקים היצוקים, שעל הבייבי אדוונצ'ר נראים קצת מצועצעים. כאן צריך לזכור שאופנועי ב.מ.וו מגיעים ארצה מאובזרים באופן מלא, ולכן ה-R 1200 GS נמכר כאן רק עם חישוקי שפיצים יקרים יותר. בחו"ל ניתן לרכוש את ה-GS הגדול עם חישוקים יצוקים, ולכן למי שרגיל לראות GS-ים גדולים עם חישוקים יצוקים – הבייבי GS קל יותר לעיכול ויזואלי.
אדוונצ'ר קטן שמיוצר בהודו
ביצועים
במשך יומיים רצופים של רכיבה גמענו על ה-G 310 GS לא פחות מ-600 ק"מ של רכיבה אינטנסיבית – רובה ככולה על כבישים מפותלים ספרדים משובחים, אבל גם קצת על שבילים, כך שיכולנו להתרשם ממנו לעומק.
המנוע, שכאמור זהה לזה שמותקן על גרסת ה-R, מפיק 34 כ"ס בלבד. ההספק הזה מאפשר לו להגיע לסביב 150 קמ"ש ולהתגלגל בנוחות על 130-120 קמ"ש. יחד עם זאת, המספר הזה – 34 כ"ס – מספר סיפור חלקי בלבד, משום שהמנוע הזה גמיש למדי ויש מומנט זמין כבר משחרור קלאץ' – מאפיין חשוב מאוד כשמדובר על אופנוע ורסטילי שמשמש בראש ובראשונה ככלי תחבורה יומיומי.
הכוח נבנה באופן לינארי, עד לשיא ההספק שמגיע ב-9,500 סל"ד, ולכל אורך הטווח הוא נעים לשימוש וידידותי לרוכב. פשוט אין פה הפתעות, וגם לא ציפינו שיהיו ממנוע סינגל בנפח 313 סמ"ק. מה שכן, על מנת לשמור על קצת רכיבה גבוה בכבישים מפותלים ולצאת מהר מהפניות, צריך להיכנס מהר מפניות, ולא פחות חשוב – על סל"ד מתאים. טעות בבחירת הילוך תוביל לאובדן דרייב ביציאה מהפנייה, כך שהאופנוע הזה הוא גם בית ספר לרכיבה, לפחות בכל מה שקשור לעבודת מנוע וגיר. תיבת ההילוכים, אגב, בת 6 מהירויות שמחולקות נכון, והיא נעימה למדי לתפעול. הרבה יותר גרמנית מאשר הודית.
לא לאבד את הדרייב ביציאה מהפנייה!
ההתנהגות של הבייבי GS טובה ומאוזנת. המתלים רכים למדי ולא היה מזיק עוד קצת שיכוך הידראולי, במיוחד בבולם האחורי, אולם הם מתמודדים מצוין עם משקלו הנמוך של ה-GS, גם כשלוחצים אותם בכבישים מפותלים ובקצב גבוה. הערך המוסף מתקבל ברכיבת שטח, שם מגלים שהספיגה מצוינת – למרות הגלגלים היצוקים במידות אדוונצ'ר. אז כן, הבייבי GS מאפשר גם רכיבת שבילים, ואפילו מהירה למדי, וזה אחד היתרונות של הסגמנט המגניב הזה – שמרחיב את טווח השימושים של הכלים הקטנים למתחילים.
ההיגוי זריז מאוד, כפועל יוצא של משקל נמוך וגאומטריה נכונה, אבל יחד עם זאת ה-GS הקטן יציב – גם בקו ישר, גם על הצד, ואפילו ברכיבת שבילים הכוללת באמפים ומכשולים קטנים. מכל אלה יוצא שקל מאוד לרכב על ה-G 310 GS. כשצריך לבלום, הבלמים של BYBRE, אותם אנחנו מכירים מהק.ט.מ-ים ההודים, יספקו עוצמה גבוהה ושפע של רגש – במיוחד הקדמי. יתרון חשוב הוא שניתן לנתק את מערכת ה-ABS בלחיצת כפתור לצורך רכיבת שטח.
אז ה-G 310 GS מציע חבילת ביצועים טובה ומאוזנת, ולא פחות חשוב – קל מאוד להוציא ממנו את הביצועים הללו בזכות הידידותיות למשתמש. אופנוע אינטואיטיבי.
ועובד לא רע גם על שבילים
איך זה מרגיש?
נתחיל מהשורה התחתונה של הסעיף הזה: ה-G 310 GS מרגיש הרבה יותר גרמני מאשר הודי. נכון, הוא לא בנוי ברמה של הבוקסרים היקרים של ב.מ.וו, אבל הוא לחלוטין לא נותן תחושה של אופנוע הודי זול. איכות החומרים, במיוחד החשובים שבהם כמו המנוע, המתלים, הבלמים והפלסטיקה, ברמה טובה למדי, וגם ההרכבה והגימור מוקפדים. בהחלט מורגש שבקרת הייצור פה היא גרמנית למהדרין.
תנוחת הרכיבה מזכירה מאוד את ה-GS הגדול, רק בקטן. המושב המדורג מציב את הרוכב מעט בתוך האופנוע, והכידון הרחב נמשך מעט אחורנית אל ידי הרוכב. מהר מאוד התרגלנו לתנוחה הזו, אם כי לעומת ה-GS הגדול – כאן אין מרחב מחייה גדול לרוכב, וזה טבעי כי הבייבי GS הוא אופנוע קטן.
במהלך הרכיבה הסתבר שתנוחת הרכיבה הזו מוקפדת מאוד והונדסה היטב. המושב נוח מאוד, וגם אחרי 600 ק"מ של רכיבה לא נרשמו תלונות מצד הישבן. הרגליות ממוקמות היטב ומשאירות מספיק מרחב לרגליים, כל עוד אתם לא עוברים את ה-1.80 מ', והכידון מציב את הידיים במנח ניטראלי לגמרי. תוסיפו לזה תנוחה זקופה של פלג הגוף העליון, ותקבלו שאפשר להתגלגל על הכבישים במשך שעות מבלי לחוש כאבים או חוסר נוחות. מצוין! גם מושב הנוסע, אגב, נוח למדי. אז נכון שזה לא באמת אופנוע טיולים למרחקים ארוכים כמו האח הגדול, אבל למרחקים הישראליים בהחלט ניתן להעמיס בת זוג וציוד ולצאת לטייל, במגבלות מהירות האופנוע כמובן.
ברכיבה עירונית צפופה הוא מצוין, וכן – ניסינו גם את זה בכבישי ברצלונה הפקוקים רגע לפני משאל העם של קטלוניה. התנוחה מציבה את הרוכב מעל לתנועה בעמדת שליטה, זווית הצידוד של הכידון גדולה מאוד, והאופנוע כולו קטן כך שאפשר להשתחל בקלות. גם כשהתנועה פחות צפופה הבייבי GS הוא שותף מצוין לרכיבה עירונית, כאמור עם מנוע גמיש, היגוי זריז, בולמים סופגים ובלמים טובים. ואחרי הכל – שוב – קלות רכיבה וידידותיות למשתמש.
אינטואיטיבי, ידידותי למשתמש ובעל טווח יכולות רחב
סיכום ועלויות
ה-G 310 GS הוא כאמור אופנוע חשוב מאוד עבור ב.מ.וו. הוא מביא איתו את רוח ה-R 1200 GS, אבל בקטן ובזול, וזה חשוב מאוד, שכן ה-GS הגדול הוא רב-המכר של ב.מ.וו וההילה סביבו גדולה. אם הבייבי GS יצליח לקחת חלק מההילה הזו ועל-ידי כך לפנות לקהל יעד חדש – בב.מ.וו ישיגו את מטרתם, ובגדול. לנו נראה, אגב, שהם בהחלט בכיוון.
בכלל קטגוריית הבייבי אדוונצ'רים היא יציאה אדירה. בשנים שבהן האופנועים הקטנים בנפחים של סביב 400-300 סמ"ק זוכים לפריחה חסרת תקדים ומכניסים דם חדש לעולם האופנועים, הבייבי אדוונצ'רים פונה גם היא לקהל חדש, אבל בוגר יותר, כזה שלא מחפש פיירינגים או נייקדים ספורטיביים וביצועיסטים (יחסית לקטגוריה, כן?), אלא קהל בוגר יותר שמחפש כלי נוח, יעיל ורב-שימושי, עם ערך מוסף של רכיבת שבילים. הבייבי אדוונצ'רים מספקים בדיוק את זה, והבייבי GS קולע בול בפוני של הקטגוריה – עם מנוע גמיש, עם תנוחה נוחה, עם התנהגות טובה ועם קלות רכיבה על סף המוגזמת.
קהל היעד של ה-G 310 GS הוא לדעתנו רוכבים חדשים יותר וחדשים פחות, אבל לא צעירים בני 20, אלא בוגרים יותר, שכאמור מחפשים כלי ורסטילי ורב-שימושי. אלו כאמור ימצאו בבייבי GS שותף נאמן להתחיל איתו את המסע, תרתי משמע.
מחיר מדויק אין עדיין בישראל, אולם באירופה ה-G 310 GS מתומחר ב-5,800 יורו. ביחס ההמרה המקובל יוצא להערכתנו שבישראל הוא צפוי לעלות סביב 41 אלף שקלים. אם אכן זה יהיה המחיר, הרי שמדובר פה באופנוע מעולה לסגמנט, ובמחיר מעולה, ותמורה טובה לכסף. אדוונצ'ר קטן שהוא הרבה יותר גרמני מאשר הודי, ועם הסמל של ב.מ.וו עליו, שיעשה למתחילים בתחום דרך קלה ונעימה לאדוונצ'רים גדולים יותר. מאוד אהבנו.
סיר אלן קאת'קארט הוא מעיתונאי האופנועים הוותיקים והמוערכים בעולם. הוא עוסק כעצמאי בעיתונות אופנועים החל מ-1981 ברציפות, והוא כותב למגזינים במעל 30 מדינות ברחבי העולם. בעבר אף כתב למגזין 'מוטו' הישראלי. בעבר התחרה במרוצי אופנועים ומכוניות, ואף זכה במרוצים כמו דייטונה, ה-TT של אוסטרליה, ואליפות הסופרמונו האירופאית. הוא התחרה גם ב-TT של האי מאן, וסיים רביעי, חמישי ותשיעי, וכן השתתף ואף ניצח בעוד עשרות רבות של מרוצי אופנועים ברחבי העולם.
קאת'קארט כותב מעתה גם לפול גז במסגרת שיתוף פעולה שלנו איתו, וכתבותיו תתפרסמנה אצלנו לעתים קרובות.
* * * * *
רויאל אנפילד כמו גם הארלי-דיווידסון מוצאות את עצמן בסיטואציה ייחודית למדי בכך שהן קורבנות של הצלחתן מבחינת תפיסת שוק. נפח מכירות שיצרניות רבות היו שמחות להתהדר בו הושג על-ידי היצמדות לפלטפורמה ה'קדושה' של מנועים בעלי קירור אוויר ומערכת שסתומים מונעת דחיפים, המהווה מעין מחווה למסורת והתרפקות על העבר. הדבר גרר לא מעט ביקורת מטעמם של חובבי טכנולוגיה, הרואים במדיניות זו חוסר נכונות של הנהלות שתי החברות להתחדש תוך דבקות מוחלטת כמעט בשיטות הנדסיות מיושנות. בתשובה לביקורת, כל שהיה על מנהלי אנפילד והארלי לעשות הוא להצביע על הדו"חות הכספיים שלהן בבחינת 'צוחק מי שצוחק אחרון' – עד עכשיו. שכן לצד צמד דגמי הארלי (המיוצרים בהודו) 750 ו-500 בעלי מנועי וי-טווין מקוררי נוזל ובעלי מערכת שסתומים עם גל זיזים עילי, המהווים דף חדש עבור הארלי, כך גם השיקה אנפילד, היצרנית ההודית האותנטית (ליתר דיוק מאז נוסדה כחברת בת של אנפילד הבריטית ב-1955) את דגם 'הדף החדש' שלה – ההימאליאן 400, עם מנוע ראשון עבורה שאינו נגזר מאותה פלטפורמת וינטאג' בריטית.
רויאל אנפילד ייצרה את אופנועה הראשון ב-1901, מה שהופך אותה ליצרנית האופנועים הוותיקה בעולם שרצף הייצור שלה מעולם לא נקטע. דגמי ה'בולט' (קליע) 350 ו-500 הם אופנועי הייצור הסדרתי הוותיקים בעולם. למעלה מ-500,000 יוצרו רק במהלך 2016. 96% מקו הייצור מיועד לשוק ההודי המקומי, ורשימת ההמתנה היא חודשיים. במרץ 2016 התנתקה אנפילד מהמתכון המסורתי והשיקה את ה'הימליאן', בשלב ראשון רק לשוק המקומי. האופנוע מונע על-ידי מנוע חדש נטוע בשלדה חדשה אף היא. ההימליאן אינו חולק אף רכיב עם אופנועי החברה הקודמים. מנכ"ל אנפילד הפעלתן, סידהארתה לאי, שואף לפתח נישה דו-שימושית לשוק המקומי, נישה שאפילו החברה ההודית בג'אג', בעלת הקשרים ההדוקים עם ק.ט.מ , נמנעה ממנה. באופן מעט פרדוקסלי, הרוכבים ההודים הנעים בכבישי עפר משובשים בעיר ומחוצה לה, לא גילו עניין באופנועים קשוחים עם מהלכי מתלים ארוכים כדוגמת אופנועי אנדורו או אדוונצ'ר – עד עתה.
רויאל אנפילד הימליאן 400
קמפיין שיווק מתוחכם, תנופת מדיה חברתית ותגובות רוכשים ראשונים מתלהבות, הביאו לרויאל אנפילד להיט מכירות ותיקפו את ההימור של סידהארתה לאי על שבירת השגרה. ההצלחה ההודית עוררה התעניינות בשווקים נוספים, במיוחד אירופה וארה"ב. עבור שווקים אלה נדרשו מהנדסי אנפילד לפתח דגם העומד בתקני יורו 4, המתהדר גם במערכות הזרקה ו-ABS. את הדגם המעניין הזה, 'הדף החדש' של אנפילד בגרסתו נטולת ההזרקה וה-ABS, הזדמן לי לבחון באוסטרליה – שהייתה לשוק הבינלאומי הראשון אליו יוצא ההימליאן החל ממרץ 2017. ההזדמנות ניתנה לי על-ידי הסוכן הגדול ביותר של אנפילד באוסטרליה, Mid Life Cycles במלבורן. הבעלים, מייקל קצ'פול, מכר עשרה אופנועים בשבועיים הראשונים להשקתו במחיר מנצח של $5,990 אוסטרליים. מחיר הכולל שנתיים אחראיות ללא הגבלת ק"מ ושנתיים שירותי תיקון וגרירה בדרכים. לשם השוואה, מי שהיה עד כה המלך הבלתי מעורער של פלח שוק אופנועי האדוונצ'ר הפשוטים (והזולים), הקוואסאקי KLR 650, נמכר ב-$8,099 אוסטרלים. אין לי ספק שהאנפילד עומד להיאבק על הבכורה מול ה-KLR, למרות מנועו הקטן יותר.
על פי קצ'פול, ההימליאן פונה למגוון גדול של לקוחות. חלקם רוכבים ותיקים הרוצים אופנוע רב-שימושי קטן וקל. חלקם רוצים להתנסות באופנוע אדוונצ'ר, אך נרתעים מאופנועים כמו הב.מ.וו R1200GS או ההונדה אפריקה טווין. הם רוצים אופנוע פשוט יותר, קטן יותר וקל לשימוש. המחיר הנמוך קולע לטעמם ויכולותיהם של רוכבים צעירים המחפשים אופנוע לשימוש עירוני ורכיבות סוף שבוע קלילות. מספר קונים אף רכשו אותם לשימוש שטח בלבד (אם כי לא אלים). כשראו למה האופנועים האלו מסוגלים בהרי ההימלאיה, החליטו שגם להם זה יכול להתאים.
למנוע ה-LS410 של ההימליאן קירור אוויר/שמן, שני שסתומים המזינים צילינדר אחד בעל מהלך ארוך בתצורת undersquare 78X86 mm ובנפח 411 סמ"ק. המנוע תוכנן להדגיש זמינות כוח בסל"ד נמוך. המומנט המרבי של 3.26 קג"מ מופק ב-4,250 סל"ד, כשמנה מכובדת ממנו כבר זמינה בסל"ד נמוך יותר. ההספק המרבי המוצהר הוא 24.5 כ"ס ב-6,500 סל"ד. הכוח מועבר באמצעות תיבה בעלת חמישה הילוכים ומצמד רטוב. מרכיב משמעותי נוסף שאינו קיים בדגמים קודמים של אנפילד הוא הימצאותו של גל איזון הממוקם בקדמת גל הארכובה, שתפקידו למתן את הרעידות האופייניות למנועים בתצורה זו. מרווחי הטיפולים עומדים על 10,000 ק"מ.
מנוע מקורר אוויר-שמן ושלדה חדשה – טכנולוגיית-על עבור רויאל אנפילד
המנוע החדש ממוקם בשלדה חדשנית במונחים של החברה, שתוכננה על-ידי חברה-בת בריטית בשם Harris Performance, המתמחה בשלדות ושנרכשה על-ידי סידהארתה לאי במאי 2015.
שלדת הפלדה בתצורת עריסה כפולה פתוחה היא הראשונה של אנפילד הכוללת מונושוק, ויש מזלג טלסקופי לא מתכוונן בקוטר 41 מ"מ עם מהלך של 200 מ"מ, בעוד מאחור ניתן לכוון את עומס הקפיץ, מהלך הגלגל עומד על 180 מ"מ, ויש לינקג' פרוגרסיבי.
מערכות הבלמים והמתלים הן מייצור עצמי, עם דיסק קדמי יחיד בקוטר 300 מ"מ וקליפר כפול בוכנות, ודיסק אחורי בקוטר 240 מ"מ אותו חובק קליפר עם בוכנה בודדת. הצמיגים מייצור הודי, והם מורכבים על חישוקי אלומיניום עם חישורים ('שפיצים'). מידות הצמיגים הם 90/90-21 מלפנים ו-120/90-17 מאחור.
בסיס הגלגלים עומד על 1,465 מ"מ, והמשקל המוצהר הוא 182 ק"ג 'יבשים' ו-191 ק"ג עם מיכל דלק מלא בנפח 15 ליטר המקנה טווח נסיעה של 450 ק"מ. גובה המושב הוא 800 מ"מ, מה שמנגיש את האופנוע גם לרוכבים ורוכבות נמוכים.
עם גובה של 1.80 מ', מצאתי שהאופנוע די נוח לי, אבל רוכבים גבוהים יותר יצטרכו להתאים מושב גבוה יותר.
יכולת התגלגלות טובה בשטח
הרגליות מצוידות בגומיות שניתן להסיר לטובת רכיבת שטח, אך בעוד הן מתקפלות (בקושי), הן מרותכות לשלדה – דבר שפשוט לא מתאים לרכיבת שטח רצינית שכרוכה בהכרח בנפילות. הרגליות גם מעט קצרות, מה שגרם לרכיבה בעמידה להיות לא נוחה. חבל, כי האופנוע מאוזן מאוד בכביש ובשטח, בעמידה ובישיבה. חבל שדווקא הרגליות מגבילות את השימוש באופנוע בשטח.
לעומת זאת, האופנוע הרגיש ממש טוב על האספלט. זווית ומיקום הכידון תורמים לרכיבה נינוחה וטבעית, ואתה מיד מרגיש בו בבית. המושב המדורג נוח ומרופד היטב. הוא צר למדי בחיבור למיכל, אך הדבר תורם לכך שרוכבים נמוכים יוכלו להניח את שתי הרגליים על הקרקע בעת עצירה. הארגונומיה טובה והאנפילד החדש הוא בהחלט כלי תחבורה עירוני שימושי. ההיגוי קליל והאופנוע מאוד זריז בתנועה צפופה הודות לכידון הרחב.
תנוחת הישיבה הגבוהה מקנה שדה ראייה מעל גגות המכוניות, המצמד קל להפעלה ופרוגרסיבי, ותיבת ההילוכים חלקה ובעלת תפקוד מושלם – בוודאי לא מאפיין של אופנועי אנפילד הישנים. יחסי ההעברה תוכננו היטב עם רווחים הגיוניים – תיבת הילוכים פשוט טובה. פעולת מנוע ה-411 סמ"ק חלקה. אין רעידות בכלל בשימוש שפוי, ורק האצה לכיוון הקו האדום ב-8,000 סל"ד תביא לעקצוצים קלים מכיוון הרגליות. למרות שאינו חזק במיוחד, המנוע מרגיש נכון להתאמץ. הרכיבה עם האופנוע הזה פשוט קלה, בין אם בתנועה עירונית או בכביש מפותל מחוץ לעיר.
נוח וטוב גם ברכיבת אספלט
ההימליאן מצויד במתנע חשמלי בלבד, מה שנראה לי מעט אופטימי. אני לא מתלהב במיוחד מהמחשבה על הנעת מנוע סינגל 411 סמ"ק בדחיפה על שביל חצץ, ועוד פחות אם השביל נמצא למרגלות הר האוורסט. בכל אופן, עם מצבר טעון המנוע מניע מיד ומתיישב לו על סיבובי סרק ב-1,000 סל"ד בלבד. בחירה שמקורה כנראה מתוך מחשבה על צריכת דלק בתנאי התנועה העירונית בהודו. גרסת הקרבורטור עם חיישן מצערת עליה רכבתי עבדה מצוין מסל"ד נמוך והאיצה מ-2,000 סל"ד לקו האדום בהילוך חמישי ללא היסוסים או שיהוקים כלשהם. המנוע מאוד גמיש. מנגד, הוא מפיק צליל מתכתי שאינו זוכה בשום פרס אקוסטי. התגובה טובה וחלקה במיוחד ממצערת סגורה. אני מקווה שרויאל אנפילד ישכילו לקלוע להתנהגות מנוע דומה בדגם המוזרק – הראשון עבור החברה.
כל אלה הופכים את רכיבת השטח במהירויות נמוכות על ההימליאן לקלילה. בכביש בינעירוני המנוע הקטן כבר מעט מאותגר. המהירות המרבית המוצהרת היא 145 קמ"ש. לא ניתנה לי ההזדמנות לבדוק את ההצהרה היות שבכל אוסטרליה כמעט המהירות מוגבלת ל-110 קמ"ש. זו גם המהירות הנוחה לאופנוע, אז למי אכפת (לפחות באוסטרליה) מהמהירות המרבית. עקיפות דורשות קצת תכנון מוקדם, וכדאי להוריד הילוך כדי לצבור תנופה לפני עקיפה. בכל אופן, ולמרות המחסור בביצועי רול-און, ההימליאן מגשים את ייעודו התכנוני. עדיין, נדמה לי שההבטחה של דגם 600 סמ"ק עתידי תסמן 'וי' ברובריקות החסרות לטובת שווקים מערביים: קצת יותר כוח, קצת יותר הספק ותוספת זניחה למשקל.
למרות המגבלות, ההימליאן הוא לא רק כלי פרקטי אלא בהחלט גם אופנוע מהנה. הגלגל הקדמי בקוטר "21 ומרווח גחון של 220 מ"מ מאפשרים רכיבה נוחה מחוץ לאספלט. אין הכוונה לאופנוע אנדורו המיועד גם לכבישים, אלא לאופנוע אדוונצ'ר קטן שיגיע כמעט לכל מקום.
כלי פרקטי וגם מהנה
לא אהבתי את הבלם האחורי. הוא ננעל בקלות וחסר ABS – שילוב לא טוב בכביש רטוב או בירידות ארוכות מחוץ לכביש. רצוי מאוד לתקן. הבלם הקדמי בעל דיסק יחיד תפקד בסדר, אם כי לא בדקתי אותו עם ציוד או מורכב. צריך להפעיל לא מעט כוח בקדמי ובאחורי כדי לקבל תגובה משמעותית על אספלט, אבל ניתן לווסת את פעולת הבלם הקדמי בצורה טובה, ובסופו של דבר השתמשתי כמעט רק בו, בעיקר בשטח. גם בלימת המנוע טובה, אבל צריך להתרגל לנעילות קטנות בגלגל האחורי כשמורידים הילוך לראשון ללא מצמד מחליק.
התאכזבתי מעט מהתנהגות המונושוק האחורי שהייתה פחות מדי משוככת ונוקשה. אמנם זהו המונושוק הראשון של אנפילד, אבל הוא תוכנן על-ידי המומחים של Harris Performance והיו לי ציפיות לפרוגרסיביות נשלטת. הבולם האחורי גם נסגר בקלות, מה שאולי הייתי יכול לתקן עם תוספת עומס התחלתי לקפיץ. המזלג הקדמי נטול הכיוון דווקא תפקד היטב, וגם הופתעתי לטובה מצמיגי ה-CEAT Gripp-XL ההודים שתפקדו טוב גם בשטח למרות היעדר כל מורשת שטח הודית. הצמיגים לא הרעישו מדי ברכיבת אספלט והאחיזה בכביש יבש הייתה טובה. בכביש רטוב האחיזה עצבנית משהו. הצמיג האחורי מחליק בקלות בעת האצה וננעל מספר פעמים בבלימה. מבחינתי, היעדר ABS שאפשר לבטל בבלם הקדמי הייתה מאד מאכזבת, אבל ברור שהעמידה בתקן יורו 4 תחייב דגם מצויד ב-ABS. נקווה שאנפילד תצייד אופנועים המיועדים לשוק הבינלאומי בצמיגים ברמה אירופאית. נזכור שהדגם האוסטרלי הנוכחי זהה לחלוטין לדגם המיועד לשוק ההודי המקומי.
איכות הייצור וההרכבה של ההימליאן טובה למדי. בעת ביקורי במפעל האולטרה-מודרני באוגדם התרשמתי מאוד מצבא הרובוטים המרתכים ומכמות בקרות האיכות, וציפיתי להרכבה ברמה גבוהה. עדיין הופתעתי לטובה מלוח המכוונים. ביחס לסוג האופנוע, ובעיקר מחירו, הוא מאוד מרשים. יש בו מד סל"ד עם קו אדום החל מ-6,500 סל"ד (אבל הוא באמת מטפס ל-8,000, נשבע!), מד מהירות דיגיטלי עם מד מרחק מצטבר, שני מדי מרחק מתאפסים, שעון, מד דלק, חיווי הילוך ו… מצפן. טוב נו, אין הרבה שלטים בהרי ההימלאיה…
יש גם מצפן!
רגלית האמצע מגיעה כסטנדרט, כך גם סבל, מגן גחון, ווי חיבור לרצועות ושלד צינורות חיצוני משני עברי מיכל הדלק שמשמש גם כהגנה וגם כמתקן נשיאה נוסף. כל אלה מתחברים לכדי חבילה מובחנת עם מראה ייחודי. בצד החסרונות, חסרו לי מגני ידיים, שנראים לי הכרחיים לאופנוע עם שאיפות הרפתקניות, והמראות מרגישות שבירות ואינן ממוקמות טוב. לא רואים טוב לאחור, אבל לפחות הן לא רועדות כמו הסינגלים הקודמים של רויאל אנפילד הודות לפעולה האפקטיבית של גל האיזון במנוע.
ההימליאן 400 בעל התנהגות כביש קלילה, נגיש, שימושי, ובעיקר שווה לכל כיס. הוא בוודאי יקלע לטעמם של לקוחות מערביים שמסיבות שונות אינם מעוניינים בדגמים המבוססים בשוק אופנועי האדוונצ'ר. זהו אופנוע פשוט מבחינה הנדסית, רב-שימושי, שאיננו קיצוני בשום ממד – לא בגודלו, משקלו, ביצועיו או מורכבותו. אין מודי פעולה דיגיטליים ואין מערכות אלקטרוניות מסובכות. פשוט אופנוע מהנה בטעם 'אולד-סקול' מרענן, למרות שהוא מהווה פריצה טכנולוגית מבחינתה של רויאל אנפילד.
ההתפתחויות בשוק יזמנו להימליאן מתחרים. בספטמבר יחל הייצור של הב.מ.וו G310GS, אופנוע נוסף מייצור הודי שהוצג בתערוכת מילאנו בנובמבר האחרון. יש גם את הקוואסאקי ורסיס 300, ההונדה CRF250 ראלי והסוזוקי ויסטרום 250. יהיה צפוף בשוק הבייבי אדוונצ'רים, אבל ההימליאן מהווה כבר היום חבילה מוכחת שתהיה עוד יותר אטרקטיבית בתצורת יורו 4, עם הזרקת דלק ו-ABS. יאללה בלגן!
רויאל אנפילד אומרים שהמנטרה של ההימליאן היא "כיף נגיש". זהו בהחלט תיאור קולע.
מיבואני רויאל אנפילד לישראל נמסר כי ההימליאן 400 יגיע ארצה עם תחילת שיווקו באירופה. מחיר טרם פורסם.
לפני מספר חודשים, כשק.ט.מ הציגה בתערוכת קלן את הדגמים המעודכנים שלה לשנה הקרובה, סיפרנו לכם שמשפחת האדוונצ'רים של ק.ט.מ עברה מספר שינויים היוצרים הפרדה ברורה יותר בין הדגמים השונים, וכעת ישנם שני תתי-משפחות: סדרת דגמי ה-1090 וסדרת דגמי ה-1290, כשלכל סדרה יש גרסת שטח וגרסאות כביש.
מאחורי המהלך של החברה האוסטרית עומד הרבה יותר מאשר רצון 'לעשות סדר' על המדף; בק.ט.מ החליטו שהגיע הזמן להרים את הראש ולהסתכל למתחרים בעיניים, ואת זה הם עושים עם משפחת הדגמים המחודשת. השינוי הזה, כך מקווה החברה, יעלה אותה לליגה של הגדולים כשזה מגיע לסגמנט האדוונצ'רים הגדולים, שקהל היעד העיקרי שלו הוא השוק האירופאי.
הכלים החדשים הושקו לעיתונות בשבוע שעבר על ידי ד.ל.ב מוטורספורט ביומיים של רכיבה שבהם התחלקו העיתונאים לקבוצות והתנסו ברכיבה על כל אחד מן הדגמים. בכדי להדגיש את גודל החשיבות של המאורע, הן עבור היצרן והן עבור היבואן בישראל, צריך להבין שמדובר במהלך שכמוהו לא רואים בארץ בכל יום; השקות 'רטובות' הן לא דבר שבשגרה במחוזותינו, ובוודאי שלא כשמדובר על מספר דגמים שונים ולא מן הזולים שבנמצא, בו זמנית.
רכבנו על האופנועים החדשים בהשקה כדי לנסות ולהבין אילו דגמים נשארו, אילו דגמים עזבו, ומהם ההבדלים בין כולם.
אדוונצ'ר 1090
בק.ט.מ לקחו את דגם ה-1050 הקודם שהפיק 95 כ"ס 'בלבד' (על מנת לאפשר גרסה מוגבלת לרישיון A1), שדרגו לו את המנוע כדי שיפיק מעתה 125 כ"ס, ועל בסיסו יצרו 2 דגמים: האחד לכביש שנקרא אדוונצ'ר 1090, כדי ליצור זיקה ברורה וחזקה יותר לדגמי ק.ט.מ בכלל ולמשפחת האדוונצ'ר בפרט, והשני הוא דגם ה-R, המהווה גרסת שטח קרבית יותר, אך פחות לוחמנית וחזקה מה-1190R שירד מפס הייצור עם בואם של הדגמים החדשים.
גרסת הכביש היא כרטיס הכניסה לעולם האדוונצ'ר של ק.ט.מ; היא מגיעה מגן רוח המתכוונן לגובה ועם חישוקים יצוקים ("17 מאחור ו-"19 מלפנים) עליהם מולבשים צמיגי כביש, והיא פונה למי שרוכב יותר בכביש והשטח קורץ לו פה ושם. גובה המושב פה הוא הנמוך מבין כל החמישה ועומד על 850 מ"מ. להבדיל מהדגם הקודם, שהגיע גם בגרסה מוגבלת לרשיון A1, השנה הדגם הזה מגיע רק בגרסה הרגילה המיועדת לבעלי רשיון A.
גרסת השטח נשענת על בסיס דגם הכביש עם מספר התאמות ושינויים שהופכים אותה למכונה המותאמת יותר לשטח; ביניהם מרווח גחון שגדל מ-220 ל-250 מ"מ, מהלך מתלים ארוך יותר, חישוקי שפיצים גדולים יותר ("18 מאחור ו-"21 מלפנים) עם צמיגי דו"ש, משקף קצר, מגני ידיים ומנוע, ומערכת ה-ABS מקבלת מצב נוסף – OFFROAD, הפועל על הגלגל הקדמי בלבד (אחורי מנותק). כמו כן ניתן לכוון בה את שיכוך הכיווץ וההחזרה בבולם הקדמי, מה שלא ניתן לעשות בדגם הרגיל.
ק.ט.מ אדוונצ'ר 1090R
סופר אדוונצ'ר 1290
אל הדגם הקיים של הסופר אדוונצ'ר 1290, שכאמור כעת מקבל את האות T בשם שלו, נוספו כעת שני דגמים נוספים שלמעשה מחליפים את דגמי ה-1190 הקודמים לכאלו שעושים שימוש במנוע ה-1,301 סמ"ק של החברה המצוי בשימוש במספר דגמים של ק.ט.מ. לשנת 2017 מקבל דגם ה-T כסטנדרט שתי מערכות אלקטרוניות שבעבר היו אופציונאליות עבורו: מערכת בקרת החלקה ומערכת בקרת עמידה בעלייה – למניעת הדרדרות לאחור בעת זינוק בעלייה. הוא המאובזר ביותר מבין השלושה ומגיע עם חישוקי שפיצים ומיכל דלק בנפח 30 ל', לעומת 23 ל' בשניים האחרים.
גרסת הכביש החדשה המסומנת באות S פונה כצפוי למי שאופי השימוש שלו הוא מוטה כביש, והיא מהווה שדרוג משמעותי לעומת דגם ה-1090, כשהיא מציעה בולמים סמי-אקטיביים עם מהלך מתלה ארוך יותר, מושב רוכב מתכוון לגובה (860 / 875 מ"מ) וצמיגים רחבים יותר ברוחב 120 מלפנים ו-170 מאחור, לעומת 110 מלפנים ו-150 מאחור באח הקטן. כל אלו באים לידי ביטוי בתהנהגות כביש דינמית משופרת וטובה משמעותית, גם ביחס לדגם ה-T המעט כבד יותר. כמה טובה? מספיק בשביל שהעדפנו לחזור אליה כמעט בכל הזדמנות שהתאפשר לנו.
לסופר אדוונצ'רים החדשים עיצוב חדש ברוח הדגמים החדשים של ק.ט.מ עם הפנס הקדמי בעל המראה ה'חרגולי', שמתאים בדיוק לאופנועים האלו. הם קיבלו מסכי TFT צבעוניים ענקיים בגודל "6.5 המאפשרים קבלת שפע של מידע בצורה ברורה ומיידית, רגלית אמצע, שלט התנעה KEYLESS, בקרת שיוט וחיישני לחץ אוויר בצמיגים.
כמו כן ישנה חבילתTravel Pack אופציונלית הכוללת קוויקשיפטר לשני הכיוונים, מערכת בקרת החלקה, בקרת זינוק בעלייה, מושבים וידיות מחוממים, ואפשרות התממשקות לטלפון הסלולרי באמצעות חיבור בלוטות'
גרסת ה-R לשטח דומה למדי לאחותה הקטנה עם מנוע ה-1090, כשהשוני העיקרי בה הוא כמובן המנוע בראש ובראשונה, וכאמור גם בעיצוב ובמערכות האלקטרוניות כפי שהזכרנו. למרות זאת, כשרכבנו עליה התחושה, הסובייקטיבית לחלוטין, הייתה שהיא מכונה קלה וחלקה יותר לרכיבה בשטח, על אף שהיא שוקלת כ-10 ק"ג יותר ביחס לדגם ה-1090.
הדור השלישי של הסוזוקי ויסטרום 650, שהוצג בתערוכת קלן האחרונה, נחת בישראל. כך מודיעה עופר-אבניר, יבואנית סוזוקי בישראל.
הטריגר לשינויים בדור השלישי הוא כמובן תקנות יורו 4 שנכנסו לתוקף ב-1.1.17, ולכן הויסטרום מקבל את מנוע ה-SV650 החדש שבו נעשו שינויים רבים ביחס לדגם היוצא. על פי סוזוקי, לא פחות מ-600 חלקים במנוע חדשים לגמרי, כולל הבוכנות, גלי הזיזים, השסתומים ומערכת ההזרקה – הכוללת מעתה מזרקים עם 100 נקודות ריסוס וכן צמד מצתים לכל צילינדר. גם מערכת הפליטה הענקית היא תוצר של יורו 4, והיא מכילה בתוכה ממיר קטליטי גדול יותר. המנוע מספק כעת 70 כ"ס ו-6.3 קג"מ, ובחודשים הקרובים תגיע גם גרסת רישיון נהיגה A1 המוגבלת ל-47.6 כ"ס (35 קילוואט).
הויסטרום 650 מקבל גם מערכת בקרת החלקה כסטנדרט – אותה המערכת שמותקנת באחיו הגדול, הויסטרום 1000, בעלת 2 מצבי התערבות וניתוק מוחלט. יש כמובן גם מערכת ABS כסטנדרט.
השלדה והמתלים נשארו כמעט זהים לדגם היוצא, אולם ה-650 בגרסה הרגילה מקבל חישוקים יצוקים חדשים, קלים יותר משל הדגם היוצא. גרסת ה-XT מקבלת צביעה זהובה לחישוקי השפיצים. גם לוח השעונים חדש – צג LCD עם מד סל"ד שעון ולוח נתונים.
העיצוב חדש לחלוטין, נשען על זה של האח הגדול – הויסטרום 1000, עם נגיעות מודרניות יותר. כך למשל רוחב מיכל הדלק הוצר ב-5 מ"מ מכל צד, המושב חדש לחלוטין, הזנב חדש ויכול להכיל סט של 3 ארגזים מקוריים, והמסיכה קרובה מתמיד לזו של ה-1000 – עם המקור הידוע.
מחירו של הויסטרום 650 החדש נקבע על 68,887 ש"ח, אולם במבצע 10% של סוזוקי הוא נמכר בימים אלו ב-61,998 ש"ח.
נתונים טכניים: מנוע טווין מקבילי, 745 סמ"ק, 54 כ"ס, 6.9 קג"מ, הזרקת דלק, 6 הילוכים אוטומטיים DCT, הינע סופי שרשרת, מתלה קדמי טלסקופי הפוך שוואה 41 מ"מ, מהלך 154 מ"מ, מתלה אחורי זרוע אלומיניום עם בולם יחיד, מהלך 150 מ"מ, 2 דיסקים קדמיים 296 מ"מ, אחורי 240 מ"מ, מערכת ABS, אורך 2,245 מ"מ, בסיס גלגלים 1,590 מ"מ, גובה מושב 820 מ"מ, מיכל דלק 13.1 ל', משקל מלא 238 ק"ג, צמיגים 160/60ZR15, 120/60ZR17
הונדה X-ADV – איקס-אד
מה זה?
ההונדה X-ADV, קיצור של איקס אדוונצ'ר (ייקרא מעתה: איקס-אֵד), הוא קונספט שהוצג על-ידי הונדה לפני מספר חודשים בתערוכת מילאנו האחרונה ובבסיסו מהווה הכלאה בין קטנוע עתיר סמ"קים לבין אופנוע אדוונצ'ר. לכאורה – הסבר בהמשך. מצד אחד תנוחת רכיבה וישיבה 'קטנוענית' לחלוטין עם מדרסים בצדדים במקום רגליות רוכב, חלל ריק בין הברכיים במקום מיכל דלק שאותו ניתן לחבוק, ותא אחסון לא מאוד גדול מתחת למושב שבו נכנסת קסדה שלמה וחוץ ממנה לא עוד הרבה. גם התפעול נוטה לכיוון המוכר לנו מקטנועים, כשצידו השמאלי של האיקס-אד נטול רגלית הילוכים או ידית קלאץ'. עד כאן הדמיון לקטנוע.
מן העבר השני המושב גבוה מאוד, הכידון רחב ומאסיבי עם מגני ידיים (שמגיעים ישירות מהאפריקה טווין), המחובר למזלג הפוך עם מהלך מתלה ארוך, חישוקי שפיצים כאשר הקדמי גדול מהאחורי כמקובל באופנועי שטח, האגזוז מוטה בחדות כלפי מעלה לכיוון קצה הזנב, ישנו מגן גחון בחלקו התחתון, מלפנים מגן הרוח המתכוונן צר וארוך, מסוכך על צג דיגיטלי גדול, ותאי אחסון נוספים לא קיימים בשום מקום. מתחיל להישמע כמו אופנוע שטח? בהחלט.
המנוע שלו – בנפח 745 סמ"ק – יחד עם התמסורת, מגיעים ישירות מהאינטגרה – המקסי סקוטר המוכר של הונדה, עם התאמה לאיקס-אד שבליבו הם הושתלו, כך שהעברת ההילוכים, למשל, מתבצעת ב-500 סל"ד גבוה יותר. המשמעות היא שגם פה העברת הכוח לגלגל האחורי מתבצעת באמצעות שרשרת כמו באופנוע, ועל העברת ההילוכים אמונה מערכת הגיר האוטומטית, ה-DCT דור 3 של הונדה כפולת מצמדים, אותה כבר הזכרנו בעבר גם במבחן של האינטגרה וגם באפריקה טווין DCT. לטובת מי שלא יצא לו לקרוא עדיין, נזכיר רק בקצרה שמדובר בתיבת הילוכים שבה ניתן לבחור בין העברת הילוכים בצורה אוטומטית לחלוטין בכמה מצבים או 'ידנית' על-ידי כפתורים מהכידון.
האיקס-אד מגיע עם עיצוב מודרני ופנסי LED מלפנים ומאחור ברוח התקופה, וגם הוא, כמו עוד ועוד דגמים חדשים היורדים מפס הייצור לאחרונה, מגיע עם שלט קרבה KEYLESS האחראי על פתיחת הסוויץ', פתח התדלוק ותא האחסון שמתחת למושב הרוכב.
הכלאה בין קטנוע עתיק סמ"קים לבין אופנוע אדוונצ'ר
ביצועים
הביצועים של האיקס-אד מתחלקים לשניים: כל זמן שרוכבים איתו על הכביש והחל מהרגע שיורדים איתו מהאספלט. נתחיל דווקא מהסוף.
אין ספק שהרעיון של הונדה לייצר כלי שנראה כמו קטנוע ויכול לנסוע בשטח הוא אדיר ופורץ את גבולות החשיבה שאליה היינו מורגלים עד היום בתחום הדו-גלגלי. זה טוויסט מגניב לגמרי. מצד שני, זה לא שלאיקס-אד יש באמת ביצועי שטח טהורים, כאלו שמזכירים במשהו את האפריקה טווין למשל. הוא בהחלט מסוגל לרדת מכביש סלול לדרך כורכר או שביל מהודק בין השדות, והוא יעשה את זה הרבה יותר טוב מכלי עם חישוקים יצוקים, כשגם המתלים בעלי המהלך הארוך תומכים לגמרי באפשרות הזו למי שרוצה בכך. אבל לא שם הוא מככב, במיוחד לא עם משקל שלו. אולי אם היינו מרכיבים עליו צמיגי 50/50 אפשר היה לנסות ולאתגר אותו מעט ולראות אם יש לו מה להציע, אבל עם צמיגי הכביש שאיתם הוא מגיע שבילים זה די והותר בשבילו.
המקום שבו הביצועים של האיקס-אד באים לידי ביטוי בצורה הטובה ביותר הוא דווקא על הכביש. הורדת הכוח לכביש דרך גלגל ה-"15 מייצרת יציאה חזקה יותר מהמקום לעומת אם היה לו אחד גדול יותר (כמו באינטגרה למשל). מצד שני, גלגל אחורי גדול יותר היה הופך את התנהגות הכביש שלו לאפילו טובה יותר, וגם עוזר למצוא לו צמיג אחורי ספורטיבי במידות הנפוצות. סיבוב בריא של המצערת יגרום למהירות המוצגת לטפס מעלה בזריזות עד לאזור ה-160, ואם ממש רוצים אז אפשר גם לראות 190 על השעון. ההיגוי מדויק ויציב גם בהטיה, ועל אף המשקל המכובד הוא קל לשליטה – הרבה בזכות הכידון הרחב והגבוה.
העברת ההילוכים על-ידי ה-DCT עובדת היטב, אם כי לפני שהוא מגיע לטמפרטורת עבודה מורגשת נקישה קלה בעת העברת הילוך, אך זו הולכת ונעלמת אחרי דקות ספורות. את אותו הדבר אפשר להגיד על רגישות המצערת במעבר ממצב סגור לפתוח. בזמן שצריכת הדלק המוצהרת שלו היא בערך 27 ק"מ לליטר, אנחנו קצת פחות ריחמנו עליו במהלך המבחן והיינו קרובים יותר ל-18 ק"מ לליטר. מצד שני, ברכיבה קצת פחות אינטנסיבית הצריכה בהחלט טובה יותר.
ביצועי כביש מעולים
איך זה מרגיש ?
כשמסתכלים על האיקס-אד מרחוק הוא לגמרי נראה כמו קטנוע. קטנוע חתיך ומודרני – אבל קטנוע. אולם כשמתקרבים אליו, ובמיוחד אם בחניה לידו עומד אופנוע בגודל מלא, מבינים פתאום עד כמה שהוא גדול – גם בגובה וגם ברוחב. לשם השוואה, כשהוצאנו אותו מהסוכנות הוא עמד ליד CB650F שנראה ממש נמוך וקטן ליד האיקס-אד.
המושב גבוה ורחב, וגם רוכבים גבוהים יתקשו להגיע לרצפה עם יותר מרגל אחת המונחת במלואה על הקרקע, או לחלופין עם שתי רגליים מתוחות עם עקבים באוויר. השילוב בין הגובה למשקל הלא מבוטל שלו יחד עם הכידון הרחב הופכים את התנועה העירונית הסואנת למקום לא אידאלי עבור האיקס-אד. על הכביש המהיר הוא מרגיש יותר טבעי ובנוח, כשגם צמד הדיסקים מלפנים מרמזים שהם נועדו לעבוד במהירויות ובעומסים גבוהים יותר. הם עושים זאת מצוין, אם שאלתם.
מחשב ניהול המנוע המוכר לנו מדגמי הונדה אחרים עובד פה מצוין, כשבבחירה בין מצב ידני לאוטומט מצאנו שהאחרון מבין השניים הוא גם הנוח יותר ברוב המקרים, אם כי הבחירה בין המצבים השונים תלויה בסיטואציית הרכיבה ובקצב. מצב D, דהיינו Drive, הוא זה שהכי נוח להתנייד איתו בעיר, ובכלל במקומות שבהם לא בא לנו 'לתת גז' יותר מדי, סוג של מצב שיוט. אבל חוץ ממנו יש למנוע עוד 3 מצבי 'S', וכל אחד מהמצבים פשוט משנה את הסל"ד שבו מועברים ההילוכים כלפי מעלה קצת יותר מקודמו.
אבל אנחנו חושבים שבהונדה התכוונו בכלל למשהו אחר. הנה איך שאנחנו הבנו את זה: ה-S הראשון (S1) זה סבבה. במצב הזה המנוע קצת יותר חי מאשר במצב D; ה-S השני (S2) זה סחטיין. מתחילים להרגיש את הכוח שיש למנוע הזה; אבל ה-S השלישי (S3), או – עליו אנחנו רוצים לדבר. ה-S הזה הוא קיצור של סלמתאק. פה המנוע נותן את כל 54 הסוסים שלו, פה כל משיכת מצערת מרגישה מחוברת לסיבוב של הקראנק ומהדהדת נהדר דרך האגזוז המקורי, כל יציאה מכיכר מלווה בדריפט. פשוט תענוג.
רמת הגימור של האיקס-אד היא גבוהה כמו שאנחנו כבר רגילים ומצפים מהונדה. המושב המרופד מוצק ולא שוקע, וגם למורכבת שלנו היה נוח עם שפע של מקום מאחור. המשקף המתכוונן עושה עבודה לא רעה בכלל בהסטת הרוח, ואם רוצים להנמיך אותו ניתן לעשות זאת בקלות ללא צורך בכלים. לוח השעונים הוא למעשה מסך LCD גדול מאוד המציג שפע של מידע וחיווי בצורה ברורה ומסודרת. יחד עם זאת ובאופן מעט מפתיע, אם מסתכלים מקרוב ומקישים קלות עם האצבע, פה ושם ניתן להבחין בחיפויים מפלסטיק שלא תמיד תואמים את התחושה הכללית של תכנון וגימור ברמה גבוהה.
בשטח קצת פחות, אבל העבירות טובה
סיכום ועלויות
לא משנה אם תבחרו לקרוא לו קטנוע או אופנוע, האיקס-אד הוא ללא שום צל של ספק כלי שלא ניתן להתעלם מנוכחותו. גם העוברים והשבים במרכז תל-אביב שעצרו לצלם אותו ללא הפסקה בזמן שאנחנו ישבנו לאכול צהריים, לא יכלו להתעלם ממנו, וכמוהם הנהגים שבכל רמזור שאלו אותנו מה זה בדיוק ותמיד הביטו בו במבט נוגה, בדרך כלל מפטירים לכיוונו "אחח… איזה יפה הוא!", ואנחנו כמובן לא יכולים להאשים אותם.
אלמנט האדוונצ'ר שבו הוא גימיק נחמד שבהחלט משך אליו את רוב תשומת הלב, אבל למען האמת מדובר בכלי נהדר לכביש המהיר ולכבישים מפותלים, שבהם הוא יסב לרוכב שעל אוכפו הנאה מרובה. אנחנו היינו מחליפים לו את הנעליים לזוג צמיגים ספורטיביים איכותיים ולוקחים אותו לטיול בהרים. המרחק בינו לבין אופנוע ספורט-תיור הוא כלל לא גדול, ואולי אם במקרה אחד המהנדסים של הונדה קורא את זה אז יש לנו בקשה קטנה: אנחנו מאוד נשמח לראות אופנוע כזה על בסיס המנוע, התמסורת וחשוב מכל – העיצוב של האיקס-אד.
מחירו של ההונדה X-ADV הוא 77,900 ש"ח. זה לא מעט כסף, ויש שיעדיפו לקנות בסכום שכזה מקסי-סקוטר או אופנוע אחר, מתוך התפישה שאליה היינו מורגלים עד היום: שאופנוע צריך להיראות כמו אופנוע, ושקטנוע צריך שיהיה לו נפח אחסון של קטנוע, וכל מה שהוא לא אחד מהשניים הללו לא בא בחשבון. אלא שעם 2 משלוחים שלמים של הדגם החדש שנחטפו כבר, כנראה שמסתובבים בינינו כמה וכמה אנשים שכבר הבינו שההגדרות הישנות עומדות להתחלף במושגים חדשים שטומנים בחובם הנאה מסוג אחר. מהסוג של האיקס-אד.
יתרונות: זה ב.מ.וו R1200GS – מנוע, אלקטרוניקה, התנהגות ואיכות
חסרונות: פגיעה גדולה ביכולות הכביש כדי לקבל עוד קצת יכולות שטח, מושב לא נוח
שורה תחתונה: בגרסת הראלי חתכו הרבה מיכולות הכביש המשובחות של ה-R1200GS כדי להוסיף עוד קצת יכולות שטח; לא מתאים לכל רוכב
מחיר: 155,800 ש"ח
מתחרים: אדוונצ'רים גדולים
נתונים טכניים: מנוע בוקסר 1,170 סמ"ק, 125 כ"ס ב-7,750 סל"ד, 12.7 קג"מ ב-6,500 סל"ד, הזרקה עם מצערות חשמליות ומצבי ניהול, בקרת החלקה, בקרת שיוט, קוויקשיפטר לשני כיוונים, 6 הילוכים עם מצמד הידראולי מחליק, שלדת פלדה עם מנוע גורם נושא עומס, מתלה קדמי טלהלבר מהלך 190 מ"מ, מתלה אחורי פרהלבר אבו מהלך 200 מ"מ, מתלים חשמליים, דיסקים קדמיים 305 מ"מ עם קליפרים רדיאליים, דיסק אחורי 276 מ"מ, מערכת ABS, אורך 2,207 מ"מ, בסיס גלגלים 1,507 מ"מ, גובה מושב 850 מ"מ, משקל מלא 244 ק"ג, צמיגים 120/70R19, 170/60R17
ב.מ.וו R1200GS ראלי
מה זה?
4 שנים אחרי הצגתו של ה-R1200GS מקורר הנוזל, שלקח את האדוונצ'ר האייקוני הזה צעד משמעותי קדימה, ב.מ.וו מבצעת מקצה שיפורים ל-R1200GS ומציגה גרסה חדשה. השיפורים המכאניים מתמקדים במערכת ההינע ובחלקות שלה, אולם בוצעה גם מתיחת פנים מקיפה שהופעת את החזות של ה-R1200GS למודרנית יותר, וכן שודרגה האלקטרוניקה.
פרט לגרסה הרגילה, וכמובן לגרסת האדוונצ'ר שתוצג באופן מסורתי בשנה הקרובה, הוצגו צמד גרסאות נוספות על בסיס הגרסה הרגילה – האחת אקסלוסיב המיועדת לכביש, והשנייה גרסת ראלי, שבה הוחלפו מספר מערכות וחלקים על מנת להפוך את ה-R1200GS לקרבי יותר לשטח, וזו הגרסה הנבחנת כאן.
השינויים אמנם לא רבים, אולם הם משמעותיים. ראשית, גרסת הראלי מקבלת את מערכת המתלים עם הסט-אפ של גרסת האדוונצ'ר. הגלגלים הם חישוקי שפיצים, כמו אלו המגיעים ארצה על הגרסה הרגילה, אולם את צמיגי הכביש מחליפים כעת צמיגים דו-שימושיים קרביים של קונטיננטל מדגם TKC80. פרט לכך יש משקף מקוצר, רגליות רוכב רחבות, מגן גחון, וגם מושב אנדורו שטוח, אם כי בארץ הוא יוצע כאופציה אל מול המושב המקורי.
שיפור יכולות השטח על חשבות יכולות הכביש
ביצועים
הררי מילים שפכנו פה בפול גז על המכונה המדהימה הזו – R1200GS, בכל שלב באבולוציה שלה, ועל הביצועים המצוינים שלה. אז מהבחינה הזו, דגם 2017 הוא המשך ישיר של דגם 2013 המשובח.
את מנוע הבוקסר הזה אנחנו מאוד אוהבים, במיוחד עם המעבר לקירור נוזל ב-2013 והעלייה מ-110 ל-125 כ"ס. מעבר לעובדה שהוא גמיש מאוד וחזק מאוד, יש לו חספוס נעים השייך רק למנועי בוקסר, ועל אף משקלה הרב של יחידת ההנעה, זהו אחד המנועים האהובים עלינו – בכל אחד מדגמי הבוקסר של ב.מ.וו.
במהירות של 150-160 קמ"ש, למשל, הוא נינוח מאוד, וכך גם האופנוע כולו. המהירות המרבית עוברת את ה-200 קמ"ש, אבל זה מעט מעבר לאזור הנוחות הרחב מאוד של ה-GS.
גם ההתנהגות מצוינת, אם כי לא ברמה שאנחנו מכירים מה-R1200GS הרגיל. הסיבה: בעיקר הצמיגים, אבל גם מעט בגלל המתלים. במעבר לגרסת הראלי ויתרו בב.מ.וו על חלק נכבד מיכולות הכביש – כאמור, המשובחות – של ה-R1200GS, על מנת לשפר את יכולות השטח. צמיגי השטח מדגם TKC80 אכן עושים עבודה מעולה בשטח, ומערכת המתלים במצב Enduro Pro משלימה את החבילה ובהחלט משפרת את יכולת הגיהוץ של הראלי על שבילים מכל הסוגים בהשוואה ל-GS הרגיל.
פשרה גדולה בביצועי הכביש…
יחד עם זאת, מערכת המתלים הזו, ובעיקר הטלהלבר הקדמי, אמנם מעולה ומשובחת בעל הנוגע לרכיבת כביש, אולם היא פחות טובה ברכיבת שטח, גם אם מאלצים אותה לעבוד במצב 'אנדורו'. הפידבק כמעט ולא קיים, הספיגה מוגבלת, והגלגל הקדמי בקוטר "19 לא באמת מאפשר רכיבת שטח, בטח שלא אגרסיבית. התגלגלות על שבילים, ואפילו התגלגלות מהירה – בהחלט בתפריט. אולם עם 240 ק"ג רטובים, זה לא ממש פשוט להיכנס לשטח טכני יותר משבילים, על אף שיש רוכבים שעושים את זה.
הטרייד-אוף שתצטרכו לשלם על יכולות השטח המשופרות הוא גבוה – ובכביש. עם צמיגי ה-TKC80 ההיגוי מעורפל מאוד, האחיזה על הצד פחות טובה, ובאופן כללי הם מסרסים את יכולות הכביש האדירות של ה-GS. יחד עם זאת, הם מאפשרים רכיבה ב-200 קמ"ש על כביש, כל עוד אין הטיות חריפות, ואת זה חייבים להגיד לזכותם.
עוד מילה נגיד על הבלמים, שגם הם – ובכן – משובחים. כמו שכל המכלולים ב-R1200GS עובדים.
השורה התחתונה שלנו בסעיף הביצועים היא שבב.מ.וו חתכו חלק נכבד מיכולות הכביש המשובחות של ה-R1200GS על מנת להוסיף יכולות שטח, שלדעתנו אין ממש צורך בהן (כן, אנחנו יודעים שיהיו כאלה שיחלקו עלינו).
לטובת עוד קצת ביצועי שטח
איך זה מרגיש?
ובכן, בראש ובראשונה כמו R1200GS. הוא גדול, הוא כבד, יש לו נוכחות אדירה – במיוחד בצביעה הכחולה של אופנוע המבחן, ומכלול האיכויות של הראלי הוא בדיוק כמו של ה-R1200GS, כלומר סופר-איכותי.
תנוחת הרכיבה שונה במעט בגלל המושב השטוח (כאמור – יוצע כאופציה ללא תשלום. אפשר לקחת את הראלי עם המושב הרגיל של ה-GS), ובעיקר ניתן להגיד עליו שהוא לא נוח. אחרי 25 דקות על המושב כבר מתחילים לשפר עמדה, ואחרי יום רכיבה שלם הישבן כואב. ממש כך. הפוך לחלוטין מהמושב המפנק של ה-GS. יחד עם זאת, המושב מאפשר כמובן לזוז קצת יותר לאורך האופנוע ברכיבת שטח, אבל שוב – זה GS. מי צריך את זה?
דווקא משקף הרוח הקטנטן עושה עבודה לא רעה. אמנם רוח מגיעה אל קסדת הרוכב, אבל אין מערבולות והיא בסך הכל נסבלת. גם כאן – אנחנו מעדיפים את המשקף של ה-GS הרגיל. יחד עם המושב כמובן.
עם מיכל דלק גדול, כידון רחב, משקף קטנטן ומושב אנדורו שטוח, ה-R1200GS נראה מאוד קרבי מהצד, וגם הישיבה עליו מרגישה כזו. מעניין איך כמה שינויים קטנים עשו הבדל כל כך גדול – גם במראה וגם בתחושה.
ואחרי הכל – זה R1200GS. שוב, עם כל היתרונות והאיכויות שלו. לא סתם הוא נחשב לאחד האופנועים הטובים בעולם. אגב, כל החלקים שהוחלפו בגרסת הראלי הם מודולריים, כך שניתן להחליף לצמיגי כביש, למושב רגיל ולמשקף גבוה – ולקבל R1200GS לכל דבר ועניין.
גרסת שטח או לא גרסת שטח?
לפני שנסיים את הפרק, בואו נדבר על שני סעיפים נוספים:
האלקטרוניקה
ה-R1200GS היה תמיד בחזית הטכנולוגיה בכל הקשור לאלקטרוניקה, ובנוסף – היבואנית המקומית תמיד הביאה ארצה את הגרסה המאובזרת ביותר, וכך גם כעת. השנה ישנם כמה שדרוגים במערכות האלקטרוניקה שהופכות אותה לקלה יותר לתפעול.
ה-R1200GS מגיע עם מערכת ABS (ניתנת לניתוק) בקרת החלקה (ניתנת לניתוק), בקרת שיוט, מצערות חשמליות עם 4 מצבי ניהול אופנוע, מתלים חשמליים, חימום לידיות רוכב, מפתח קרבה (Keyless), לוח שעונים משוכלל הכולל מחשב דרך ושפע אינפורמציה, וכן חיישני לחץ אוויר בצמיגים.
מצבי ניהול האופנוע כוללים ב-2017 מצב כביש, מצב ספורט (דינמי), מצב גשם ומצב אנדורו פרו. בכל אחד מארבעת המצבים לא רק תגובות המנוע משתנות, אלא גם מערכת המתלים מותאמת, בקרת ההחלקה מותאמת (למשל במצב אנדורו פרו – מתאפשרת החלקה של הגלגל האחורי עד לגבול מסוים), וכן הרגישות של ה-ABS (שוב, באנדורו פרו הוא מנותק לחלוטין מהגלגל האחורי ונשאר רק על הקדמי). כאמור – ניהול אופנוע.
גם הניהול של מערכת המתלים החשמלית עבר שינוי שהפך אותו לפשוט יותר לתפעול. מעתה יש רק שני מצבי שיכוך – כביש ודינמי, אם כי הוא פועל באופן שונה על כל אחד מארבעת מצבי ניהול האופנוע. בנוסף, אין יותר בחירה לעומס קפיץ על-ידי רוכב יחיד, רוכב עם ציוד, שני רוכבים ושני רוכבים עם ציוד, אלא מצב מינימום, מצב מקסימום, ומצב אוטומטי שמכייל את עומס הקפיץ לפי המשקל שמועמס על האופנוע. במצב זה השתמשנו ברוב הזמן, גם בהרכבה עם ציוד, והוא פשוט מעולה ושומר על אופנוע מאוזן בכל זמן. עבודה יפה מאוד של ב.מ.וו.
שאר המערכות האלקטרוניות, כמו בעבר, עובדות פשוט נפלא ומספקות לרוכב הרבה מאוד פינוק.
שפע מערכות אלקטרוניות שעובדות בסינרגיה ונשלטות מהכידון אינטואיטיבית
הצמיגים
קונטיננטל TKC80 הם צמיגים מיוחדים בטכנולוגיה גבוהה. אלו צמיגים דו-שימושיים רדיאליים המיוצרים במיוחד עבור האדוונצ'רים הגדולים, והם משלבים אחיזה טובה בשטח עם האפשרות לרכב מהר בכביש – כאמור עד 200 קמ"ש בלי בעיה וכמעט בלי נדנודי ראש, וכל זה על אופנוע של יותר מ-400 ק"ג עם צמד רוכבים וציוד. אין הרבה צמיגים שמספקים את טווח היכולות הרחב הזה.
יחד עם זאת, על האיכות הזו משלמים, ובכמה פרמטרים. ראשית, הטרייד-אוף ביכולות הכביש לעומת צמיגי כביש טהורים הוא ברור, וכמו שכתבנו – ההיגוי מעורפל, האחיזה פחות טובה ואיתה יכולת ההטיה, ויש גם מעט נדנודי ראש קלים במהירויות גבוהות. שנית, במחיר הקנייה – הצמיגים הללו יקרים. מחיר השוק שלהם נע סביב 2,200 ש"ח, ואם מדברים על מחיר מלא אז תוסיפו לזה עוד כ-30%. דבר אחרון – אורך החיים. הביטו על התמונה פה למטה; כך נראה הצמיג האחורי אחרי 2,600 ק"מ. ב-3,000 ק"מ הוא כבר נגמר לגמרי, ולכן ההוצאה כבדה.
הצמיגים האלה מיועדים למי שמתעקש לקחת את ה-R1200GS שלו לשטח. אנחנו מעדיפים את האופנוע המופלא הזה על הכביש, עם צמיגי כביש, ומקסימום על קטע שביל קצר.
סיכום ועלויות
ה-R1200GS של 2017 הוא מכונה אדירה. כבר כתבנו בעבר – לא ברור איך אפשר לקחת אופנוע ששואף לשלמות ולהפוך אותו ליותר טוב, אבל בב.מ.וו מראים לנו אחת לכמה שנים – כשמגיע שדרוג – שהדבר אפשרי, ועל כך מגיע להם כבוד גדול.
השנה השיפורים הם בעיקר בתחום העברת הכוח החלקה יותר והאלקטרוניקה המתקדמת יותר, וכמובן בעיצוב – שהוא יפה מתמיד. לגמרי היינו רוצים אחד כזה אצלנו בחניה.
יחד עם זאת, גרסת הראלי שכאן במבחן היא לטעמנו מיותרת, ובעיקר – שואו-אוף. לקצץ ביכולות הכביש המשובחות של ה-R1200GS כדי להוסיף לו יכולות שטח זה נחמד כרעיון, אולם צריך לזכור שה-R1200GS הוא לא אופנוע שטח ולא קרוב לכך. המשקל הגבוה, הגודל הפיזי, ובעיקר מערכת המתלים המוכוונת כביש – כל אלו מעולים בכביש, אבל הרבה פחות בשטח. לכן לדעתנו גרסת הראלי היא מהלך של ב.מ.וו שנועד כדי לרצות את אותם משוגעים שבאמת יורדים לשטח עם ה-R1200GS שלהם. יש כאלה, ויש לנו הערכה עמוקה אליהם, בלי שמץ של ציניות.
אם אתם לא נמנים על אותם קומץ משוגעים – לכו על ה-R1200GS הרגיל, שמאופנוע משובח הופך השנה למשובח עוד יותר.
מחירו של ה-R1200GS בגרסה הרגילה עומד כעת על 152,800 ש"ח. על גרסת הראלי תצטרכו להוסיף 3,000 ש"ח נוספים, כלומר 155,800 ש"ח. הרבה מאוד כסף, אבל במחיר הזה תקבלו את חזית הטכנולוגיה, שפע פינוקים ומכונת-על אחת. אם אתם מוכנים להתפשר כל כך הרבה בכביש על מנת לקבל עוד קצת בשטח, אז גם גרסת הראלי עשויה לדבר אליכם. רוב רוכשי ה-R1200GS 'יסתפקו' לדעתנו בגרסה הרגילה המעולה.
מכונת על עם גרסה קצת מפוספסתעיצוב חדש – מודרני יותרכן, גם את זה הוא עושה (או שזה בכלל אנחנו?…)ואחרונה, כי יש לנו צלם-על שקוראים לו אסף רחמים
נתונים טכניים: מנוע טווין מקבילי 798 סמ"ק, 85 כ"ס, 8.46 קג"מ, הזרקה עם מצערות חשמליות ו-4 מצבי ניהול מנוע, בקרת החלקה, 6 הילוכים, שלדת מסבך משולשי פלדה, מזלג הפוך 43 מ"מ, מהלך 230 מ"מ, זרוע אלומיניום עם בולם יחיד, עומס קפיץ מכאני ושיכוך החזרה חשמלי, מהלך 215 מ"מ, צמד דיסקים קדמיים 300 מ"מ, דיסק אחורי 265 מ"מ, מערכת ABS, בסיס גלגלים 1,573 מ"מ, גובה מושב 890 מ"מ, מיכל דלק 24 ל', צמיגים 90/90R21, 150/70R17
ב.מ.וו F800GS אדוונצ'ר – מתיחת פנים ל-2017
מה זה?
גרסת האדוונצ'ר המאובזרת של ה-F800GS נולדה לראשונה בשנת 2013 – אחרי 6 שנים של הדגם המקורי. המטרה הייתה להציע דגם מאובזר יותר אם אוריינטציית שטח גבוהה יותר, והעיקר מיכל דלק גדול יותר.
3 שנים מאוחר יותר ב.מ.וו מרעננת את כל ליין סדרת ה-F-GS, והאדוונצ'ר זוכה למתיחת פנים משמעותית ראשונה. בראש ובראשונה עודכן העיצוב, וכעת הוא בעל אוריינטציה חזקה ל-R1200GS. לטעמנו הוא נראה מעולה והייטקי, למרות הפזילה המובנית בפנסים הקדמיים שהפכה לסימן היכר.
פרט לעיצוב יש גם שינויים מכאניים. בראשו בראשונה המצערות החשמליות שמחליפות את אלו המכאניות שהיו קצת 'רגיזות'. כעת, כמו בדגמים רבים של ב.מ.וו, אין כבלי גז. ידית המצערת היא חיישן מצב המצערת, וממנה יוצא כבל חשמלי אל מחשב ניהול המנוע. התפעול החשמלי למצערות מאפשר לב.מ.וו לתכנת מצבי ניהול מנוע נוספים, וכעת ישנם 4 כאלו – גשם, כביש, אנדורו ואנדורו פרו.
ה-F800GS אדוונצ'ר מגיע ארצה בגרסה המאובזרת ביותר שב.מ.וו מציעה, ולכן יש לו גם, מעבר למערכת ABS, גם מערכת בקרת החלקה ASC ובולמים חשמליים, וגם כאן, כמו בכלים אחרים של ב.מ.וו, השלטה בניהול המנוע היא למעשה שליטה בניהול אופנוע, שכן לא רק תגובת המנוע משתנה אלא גם ה-ABS, בקרת ההחלקה וכיוון ההחזר החשמלי של הבולם האחורי. כך למשל, במצב אנדורו פרו תגובת המנוע תהיה חדה, בקרת ההחלקה תאפשר החלקה של הגלגל האחורי בתאוצה, וה-ABS יאפשר נעילת גלגל אחורי תחת בלימה ויפעל רק על הקדמי.
פרט לכל האלקטרוניקה, האדוונצ'ר מגיע עם מתלים מוקשחים יותר כדי להתמודד עם תוספת המשקל ביחס לגרסה הרגילה, ועם כמה תוספות כמו ידיות מחוממות, פנסי ערפל LED, מושב ייעודי, משקף גבוה, מגני מנוע ושלדה, תושבות לארגזים, וגם מיכל דלק גדול בנפח 24 ליטרים, שהם 8 ליטרים יותר מהגרסה הרגילה. היות ומיכל הדלק נמצא בזנב האופנוע, ירכתי האדוונצ'ר רחבים.
אז גרסת האדוונצ'ר המאובזרת אמורה להיות גרסה קרבית יותר לטיילים, ובמיוחד לשטח. האמנם?
העיצוב מזכיר את ה-R1200GS
ביצועים
מנוע ה-F800GS הוא דוגמה מצוינת לאיך אפשר לקחת מנוע עם התצורה המשעממת ביותר בעולם – טווין מקבילי – ולהפוך אותו למהנה ובעל אופי. סדר ההצתה הא-סימטרי נותן לו חספוס נעים, והסאונד – על אף תקנות יורו 4 שחונקות לגמרי את המנוע – נעים לאוזן. הוא לא חזק במיוחד – 85 כ"ס בלבד, אולם הוא גמיש, והמצערת החשמלית עובדת היטב. נציין שברוב הזמן רכבנו על מצב כביש, גם בגשם.
הבולמים הקשיחים יותר מצד אחד גורמים לאופנוע להיות גבוה יותר, שכן הוא שוקע פחות, אבל בד בבד גם יציב יותר, במיוחד ברכיבת כביש. זה לא שהוא קשיח מדי, והוא אפילו סופג מצוין הפרעות קטנות על הכביש, אבל הפשרה פה היא מצוינת, שכן בכבישים טכניים יותר הוא מספק את כל היציבות הנדרשת לגז.
השילוב של גלגל הקדמי בקוטר "21 עם בסיס גלגלים ארוך יוצר מכונה יציבה, אבל עם היגוי איטי. אפילו איטי מאוד. ה-F800GS אדוונצ'ר אוהב לנסוע ישר והוא מסתדר גם היטב על הצד, אבל הוא פחות אוהב פקודות היגוי שמשכיבות אותו על הצד. אם היינו מקבלים בתמורה יכולות שטח גבוהות, נניח כמו באפריקה טווין, אז היינו מסתדרים עם זה יופי. העניין הוא שהמשקל הגבוה מגביל את יכולות השטח של ה-GSA לרוכב הממוצע, וכדי לרכב עליו מהר וחזק בשטח צריך להיות רוכב גדול, חזק ובעל טכניקה מושחזת.
לביצועי שטח צריך רוכב גדול, חזק ובעל טכניקה מושחזת. בתמונה: ההפך
איך זה מרגיש?
כמו F800GS, אבל גדול יותר, גבוה יותר וכבד יותר. הוא לא גבוה מדי, ואפילו עם 174 הס"מ שלנו הגענו לקרקע באופן יציב למדי, אבל הוא בהחלט גבוה. הוא גם מרגיש גדול למדי – לא כמו אופנוע בנפח 800 סמ"ק אלא יותר.
תנוחת הרכיבה נוחה מאוד ומאפשרת שעות של רכיבה ללא שיפור עמדה או עצירה לשחרור עצמות ושרירים. גם מיגון הרוח בסך הכל טוב, אם כי לא מושלם. הכידון הרחב מאפשר שליטה טובה, והוא גם נותן תחושה קרבית מהנה. אנחנו מאוד אוהבים את זה. הוא נוח מאוד, אגב, גם למורכבת שלנו.
שיוט נינוח מתבצע על 140-150 קמ"ש, ואם מושכים את הגז עד הסוף אפשר לראות גם 200 וקצת קמ"ש על הספידומטר. תצרוכת הדלק עמדה על כ-20 ק"מ לליטר בממוצע, וכשלחצנו חזק היא ירדה גם אל מתחת ל-14 ק"מ/ל', כשרכבנו מאוד מהר בכביש 6. בכל אופן, עם מיכל דלק בנפח 24 ליטרים, טווח הרכיבה עובר בקלות את ה-400 ק"מ ועשוי אף לדגדג את ה-500, שזה מצוין לטיילים או לעצלני תדלוקים.
הגודל והמשקל עושים את שלהם ברכיבת כביש ויוצרים אופנוע יציב ונינוח, אבל דווקא ברכיבת שטח – שאליה מכוון ה-GSA, לפחות במיתוגו – הם הופכים לחיסרון גדול. בכל תוואי שטח שמעבר לרכיבת שבילים פשוטה, רוכבי ה-GSA עלולים להתקשות בהתמודדות עם הגודל והמשקל, שיצרכו מהם יותר אנרגיה מאשר הדגם הרגיל למשל. יוצא אפוא שלמרות התוספות האדוונצ'ריות, ה-F800GS אדוונצ'ר מתאים יותר לרכיבת כביש ארוכה, לטיולים בזוג עם ציוד, ופחות – הרבה פחות – לרכיבת שטח.
מעולה דווקא לרכיבה כביש, למרות ה-"21 הקדמי. בתמונה: רכיבת שטח
סיכום ועלויות
יש פה דיסוננס גדול ב-F800GS אדוונצ'ר. מצד אחד זהו אופנוע איכותי ומאובזר, מגומר ברמה גבוהה כמו שב.מ.וו יודעת, ומציע מכלולי איכות ומערכות אלקטרוניקה שעובדות נהדר – גם יחד בסנכרון. מצד שני, הוא קצת לא סגור על עצמו – שכן המסר שהוא משדר, וגם המיתוג שלו, צועקים שטח, אבל בפועל הוא יותר אופנוע כביש מאשר הגרסה הרגילה, למרות – או בגלל – האבזור. ואם כבר הוא יותר אופנוע כביש, אז לשם מה אנחנו צריכים גלגל קדמי צר בקוטר "21 שמכביד על ההיגוי ומקטין את האחיזה בכביש? תנו לנו את ה-F800GS אדוונצ'ר עם חישוק קדמי בקוטר "19. אמנם נוותר על תדמית הרפתקן השטח, אבל לפחות נקבל אופנוע שסגור על עצמו ומתנהג טוב יותר בסביבת המחייה הטבעית שלו – הכביש הציבורי. ואם זה לא היה ברור עד עכשיו, אז לרכיבת שטח היינו לוקחים בלי לחשוב פעמיים את הגרסה הרגילה, שכן זהו אופנוע שהוכיח את עצמו, גם בתחום הזה.
נקודה חשובה היא המחיר. ה-F800GS אדוונצ'ר עולה כעת 102,900 ש"ח, שהם 7,000 ש"ח פחות מבעבר ו-5,000 ש"ח יותר מהגרסה הרגילה. המלחמה בשוק האדוונצ'רים הבינוניים והגדולים אילצה את ב.מ.וו להוריד כפפות ולהיאבק באחת הגזרות החשובות ביותר לצרכן – גזרת המחיר. במחיר הזה מקבלים, כאמור, אופנוע מעולה עם יכולות גבוהות ויותר אבזור ואלקטרוניקה מהמתחרים, כך שלטעמנו המחיר אטרקטיבי והוגן. אם אתם חושבים על F800GS אבל לא מתכוונים לרכב בשטח מעבר לרכיבת שבילים סולידית – כדאי שתבדקו את ה-GSA.
נראה טוב, פונקציונלי והייטקיסביבת הרוכבארגז זה חשוב! (אבל לא כלול במחיר האופנוע)
השמועה הזו קיימת זמן רב והיא אפילו הגיונית, אבל כעת אנחנו מקבלים אישור רשמי בדמות תמונות 'ריגול' של אדוונצ'ר חדש מק.ט.מ עם מנוע סינגל – תמונות שהתפרסמו במגזין האמריקאי Cycle World.
אדוונצ'ר חדש, ושימו לב לדו"ש הקטן שמאחור…
על פניו הגיוני שמדובר באדוונצ'ר 390, הבנוי על בסיס המנוע של הדיוק 390, אולם מבט מעמיק בתמונות מגלה כי מדובר במנוע אחר לחלוטין. זהו לא מנוע ה-390 של ק.ט.מ השוכן בדיוק וב-RC, וגם לא אחד ממנועי האנדורו או המוטוקרוס של היצרנית האוסטרית. זה גם לא מנוע ה-690 של האנדורו / SMC או של הדיוק 690. לכן, להערכתנו מדובר במנוע חדש של ק.ט.מ שמפותח במיוחד עבור האדוונצ'ר הזה. זהו מנוע סינגל מקורר נוזל, עם הזרקת דלק וממיר קטליטי, כשמערכת התפעול של המצמד היא מכאנית ולא הידראולית כמו שק.ט.מ נוהגת להתקין באופנועיה. הוא גם רחב מאוד בבסיסו ומכיל אגן שמן גדול יחסית, מה שמעיד על כמות שמן מנוע גדולה. להערכתנו מדובר במנוע בסדר גודל של 400-500 סמ"ק.
גם השלדה חדשה לחלוטין ולא מוכרת לנו מדגם אחר של ק.ט.מ – בוודאי שלא מסדרת הדיוק – הישנה או החדשה. אל השלדה מחובר מלפנים מזלג הפוך של WP שנראה שלקוח מדגמי האנדורו. מאחור ישנו בולם יחיד, ככל הנראה גם של WP, בסידור שלא מוכר לנו מדגמים אחרים, והוא מחובר לזרוע אחורית בשרנית וחדשה. זהו אפוא אופנוע חדש לחלוטין מק.ט.מ שנמצא בתהליכי פיתוח מתקדמים, ולא גרסה נוספת על בסיס פלטפורמה קיימת. יותר מכך – להערכתנו זהו אופנוע אוסטרי למהדרין, כלומר מוכוון ביצועים ובאיכות גבוהה, ולא אופנוע פרי השת"פ של ק.ט.מ עם באג'אג' ההודית, כך שקרוב לוודאי שזול הוא לא יהיה.
מה עוד אפשר לראות? גלגלי "21 ו-"18, כלומר מידות שטח טהורות, חופה קדמית מקרבון הכוללת משקף רוח וצמד פנסים קדמיים המעוצבים בדומה ל-450 ראלי רפליקה, וכן מושב שטוח וארוך. יחידת הזנב נראית מאולתרת, עם פיסות פרספקס שחור במקום פלסטיקה ופיסות מתכת המחזיקות את יחידת המספר והפנס האחורי. המסקנה היא שמדובר באופנוע אדוונצ'ר קרבי לשטח – בדומה לאדוונצ'ר 990 רק בנפח נמוך יותר ומנוע סינגל.
אנחנו נוטים להאמין שבחודשים הקרובים נשמע עוד הרבה על האדוונצ'ר החדש הזה, ונראה שיש למה לחכות.
2 הערות נוספות
1. מעניין לראות כיצד מערכת יחסי הציבור של היצרניות עובדת. רק בתחילת השבוע ראינו במגזין MCN הבריטי תמונות 'ריגול' של האדוונצ'ר 790, ויומיים לאחר מכן אנחנו רואים תמונות 'ריגול' בסייקל וורלד האמריקאי. אם נדמה לכם שזה מקרי או שאלו אכן תמונות ריגול אותנטיות, אתם טועים. זו הדרך של היצרניות לקבל חשיפה ויחסי ציבור לדגמים חדשים שבפיתוח, והן מחלקות את העוגה יפה בין המגזינים הגדולים. הצלמים של MCN ושל סייקל וורלד לא עמדו שם במקרה, אלא תואמו מראש בין היצרנית לבין המגזינים.
2. שימו לב לאופנוע שנמצא מאחור בתמונה הפרונטלית. גם האופנוע הזה לא מוכר, והוא נראה כמו דו"ש קטן בנפח 200-350 סמ"ק. משהו בסגנון של הונדה CRF250L. היות והרוכב לובש ציוד רכיבה של ק.ט.מ והוא רוכב מאחורי האדוונצ'ר, יש לנו סיבה טובה להאמין שק.ט.מ מפתחת גם דו"ש קטן ורך. ימים יגידו.
