רכישת גאס גאס על-ידי ק.ט.מ נושאת את הפירות הראשונים, עם הקמת קבוצות מרוצים חזקות בענפי המוטוקרוס העולמי, הראלי-רייד והאנדורו, והעברת רוכבים חזקים בראשות טדי בלזוסיאק וליה סאנז מק.ט.מ לגאס גאס.
לאיה סאנז והגאס גאס 450 ראלי
גאס גאס הודיעו הערב על תכנית המרוצים לעונת 2020, וזאת מספר שבועות לאחר רכישת המותג על-ידי קבוצת ק.ט.מ, שמכילה גם את הוסקוורנה ואת מותג הבולמים WP. היצרנית הספרדית מכוונת גבוה ורחוק, ומושפעת ללא ספק מהיכולות של ק.ט.מ בנושא. רכש חזק ונוצץ יקבל את כל הכלים לנסות ולכבוש את הענפים בהם תשתתף גאס גאס.
הענף הראשון אותו תנסה הקבוצה לכבוש הוא אליפות המוטוקרוס העולמית (MXGP). לשם כך חתמו בקבוצה גלן קולדנהוף (Glenn Coldenhoff) ההולנדי, שהתחרה בשורות ק.ט.מ בקטגוריה הבכירה וסיים שלישי בטבלת הנקודות בעונת 2019. יחד איתו ירכב איבו מונטיצ'לי (Ivo Monticelli) האיטלקי, שגם הוא מגיע מק.ט.מ.
לאיה סאנז, רוכבת הראלי-רייד הספרדייה המצטיינת, תרכב על גאס גאס 450 ראלי במרוצי מדבר והדקאר בראשם, וכן באנדורו עם דגם האנדורו שטרם הוצג. סאנז מחזיקה באמתחתה 13 תארי אליפות עולם, חלקם בטריאל, ושלושה רצופים באליפות העולם באנדורו, כשבשנים האחרונות אין לה מתחרות ברמתה. בנוסף, בראלי דקאר של 2015 סיימה סאנז במקום התשיעי בדירוג הכללי(!) ואף סיימה סטייג' במקום החמישי – הגבוה ביותר לאישה אי-פעם.
טדי בלזוסיאק הפולני הוא השם החם מאז ספר בראשית בערך, וגם הוא יתכנס תחת צבעי האדום-לבן וישתתף בכל דבר אפשרי בעולם האנדורו, הארד-אנדורו – כולל אליפות WESS בעונת 2020 ואנדורוקרוס.
כאן נשאלת השאלה האם גאס גאס הספיקו בזמן קצר כל-כך לרקוח אופנוע ספרדי אדום-לבן טהור שלהם? ובכן, כנראה שלא. אופנוע המוטוקרוס יהיה כמעט בוודאות ק.ט.מ 450SX-F בצבעי אדום-לבן. באותה ודאות אנו נכתוב שאופנוע הראלי של גאס גאס יהיה ק.ט.מ 450 ראלי בעטיפה אדומה – כפי שניתן לראות בתמונות שגאס גאס שחררו. פה בק.ט.מ ממשיכים את אותו הקו שנקטו עם הוסקוורנה לפני שנים, כשהפכו אותה לק.ט.מ בכחול-לבן-צהוב. קבלו, ק.ט.מ באדום-לבן.
לגבי האנדורו – פה אנחנו עדיין לא בטוחים וחושבים (ומקווים) שגאס גאס כן יובילו את הפיתוח של אופנוע האנדורו החדש. אם כי, הם כבר הודיעו על ליין 2020 וקשה לנו לראות איך השמות החמים שנרכשו יסכימו לרכב על כל דבר שהוא פחות ממה שהורגלו עליו בימיהם בקטום.
עוד שאלה מעניינת היא מי תהיה יבואנית גאס גאס לישראל. אם המצב הנוכחי ימשיך, ומטרו מוטור תייבא את גאס גאס, הרי שיהיה מצב שבו ניתן לרכוש חלפים מקוריים של ק.ט.מ אצל שלוש מתוך ארבע יבואניות האופנועים הגדולות בישראל. מצב מעניין מאוד לכל הדעות. כמובן שנעדכן ברגע שיתבררו הפרטים – גם על אופנועי האנדורו של גאס גאס וגם על יבואנית גאס גאס לישראל.
בינתיים, קבלו את לאיה סאנז בקאמבק לאדום-לבן של גאס גאס – איתם התחרתה בעבר.
במקרה של הראלי – ק.ט.מ אדום; מה יהיה עם האנדורו?לאיה סאנז – קאמבק למדים האדומים של גאס גאס
בימים חמישי ושישי, 17-18.10.19, תתקיים במתחם צומת שוקת תחרות סופר-אנדורו על מסלול מכשולים שהוקם במיוחד עבור האירוע ושלוקח את הרוכבים לקצה.
האירוע, בהפקה של Riders for Riders, יאגד את טובי רוכבי האנדורו בישראל, וכן את הרוכב הבינלאומי פול טארס, למרוץ מכשולים במסלול סגור, שבו נבנו מכשולים מלאכותיים כמו גינות סלעים, צמיגים וצינורות ענקיים, בריכות מים וגזעי עץ.
מתחם המרוץ הוכן ברמה הגבוהה ביותר, וזאת על-מנת לאכלס אלפי צופים ומשפחות. לצורך כך נבנו טריבונות ייעודיות ונפתחו מגרשי חניה. לרשות הצופים יעמדו גם דוכני מזון ושתייה במחירים נוחים, אטרקציות לילדים ומתחם קניות מגוון.
מיקום האירוע: כביש 31, צומת שוקת – מאחורי מתחם תחנת הדלק פז. במקום יהיו שילוט והכוונה מהכניסה לתחנת הדלק ועד הכניסה לאירוע.
לוח זמנים לימי האירוע
יום חמישי 17.10
9:00: פתיחת שערי המתחם
9:00 – 12:00: מקצי אימון והכרת המסלול של המתחרים
12:00 – 12:45: מופע ראווה פול טארס
13:00 – 16:00: מקצי דירוג קטגוריות המתחרים
17:30: סגירת שערים
יום שישי 18.10
9:00 – 10:00: פתיחת שערים והצגת הרוכבים לקהל
10:00 – 11:00: מופע ראווה של פול טארס
11:00 – 13:40: מקצי חצי גמר
14:00 – 16:00: מקצי גמר
16:30: טקס סיום וחלוקת פרסים למנצחים
17:30: סגירת שערים.
מתחמי הפעילות ,שדרת החנויות, מתחם האוכל ואטרקציות יהיו פתוחים וזמינים לקהל במשך כל שעות האירוע.
בכל שנה בזמן שהרומניאקס מתקיים, שומעים מסביב רוכבים אומרים אחד לשני "אז בשנה הבאה ברומניאקס?", ומתחילים לקטלג את עצמם ואת מי שמסביבם לאיזו קטגוריה הם מתאימים. צר לי לבשר שזה לא כזה פשוט. כשצפיתי השנה במרוץ מבחוץ הוא היה נחמד אבל קצת משעמם. כשהתחלתי לרוץ עם מתחרים ספציפיים ממקום למקום הבנתי שאמנם יש קטעים משעממים שבהם מחכים, אבל אז כשנמצאים עם הרוכבים בחלק מהשטח, בעליות, בירידות, בשיטפונות ובמכשולים, מנסים כל הזמן להתעדכן איפה הרוכב ומה המצב ומבינים קצת ממה שבאמת הוא עובר ומה קורה – אז מבינים את הטירוף האמיתי.
אז נחזור ללמה זה לא פשוט ה"שנה הבאה ברומניאקס" הזה. צריך להבין שגם אם ברמת הרכיבה רכבנו כמה רכיבות טובות עם רוכב שהתחרה בקטגוריה מסוימת, זה לא אומר שנסיים את הרומניאקס. כן, בהחלט צריך רמת רכיבה מתאימה ואימונים אינטנסיביים, אבל זה לא מספיק. סוף סלע סיכם את זה בצניעות האופיינית לו: "האתגר העיקרי, לא משנה באיזו קטגוריה, הוא פשוט לסיים. זה דורש כל כך הרבה כוח רצון ונחישות, שכל מי שמסיים את המרוץ – כל הכבוד לו. אם אתה לא במצב שאתה מתמודד כל הדרך עם פחדים וקשיים, אתה כנראה בקטגוריה הלא נכונה". גם רז נהוראי שהתחרה באיירון סיפר על קושי מנטלי, על הרצון להישבר כל הזמן ועל המלחמה העצמית הבלתי פוסקת.
ההתמודדות מתחילה עם אתגרי הרכיבה עצמם, ולא, אם לקחו אותך ברומניה ל"עלייה שהגולד עלו", זה לא אומר שאתה ברמת רכיבה לגולד. גם אני רכבתי בשביל שהגולד עברו בו, וזו בערך אותה רמת השוואה. מקומות שראינו מהכביש, ולא רק שלא חשבנו איך לעלות אותם או שזה בלתי אפשרי אלא פשוט לא חשבנו עליהם בכלל כי אין אפילו אופציה שמישהו יעבור שם אי-פעם, סומנו כחלק מהמסלול והשאירו את הצופים המומים כשקטגוריית הגולד רכבה שם. וזה עוד כשאת רוב העליות והירידות שבהן עוברים רוכבי הגולד, נתקעים בהן ועוזרים אחד לשני – הצופים בכלל לא יכולים לראות או להגיע.
סוף סלע בפרולוג רומניאקס 2019 (צילום: ניר עמוס)
לדעתי רוכבי הגולד עושים ספורט אחר לחלוטין ממה שאנחנו הרוכבים עושים. אמנם לכולנו יש אופנוע דומה ועולם מושגים זהה, אבל מה שרוכבי הגולד עושים שונה לחלוטין. אבל לא רק לרוכבי הגולד היה קשה, שכן כל המתחרים בכל הקטגוריות דיווחו על עליות הרבה מעבר למאתגרות, שלא נגמרות, עם המון מכשולים בדרך, סלעים ושורשים חלקלקים, או ירידות תלולות בזויות לא הגיוניות, חלקן עם תהום מימין ומשמאל. רון קדשאי וסוף סלע סיפרו שירדו ירידות ארוכות שבהן אי אפשר לרכוב על האופנוע אלא לרדת ברגל בלבד, כשבחלקן אי אפשר גם לגלגל את האופנוע כי הוא מחליק ומתדרדר למטה ולוקח את הרוכב איתו, אז הדרך היחידה היא להפיל אותו על הצד לתת לו להתדרדר למטה, ובזמן להחליק על הישבן. גם רוכבי החוד המפורסמים ביותר בקטגוריית הגולד נצפו יורדים ברגל את הירידות, חלק עם האופנוע לצידם וחלק על הישבן כשהאופנוע נגרר על הצד. ככה מטורף היה השנה.
כשסוף סלע, ילד הברזל הישראלי שרכב עם 2 שברים ביד את כל 4 הימים האלו (הייתי איתו בירידות שהחלקתי ופחדתי לרדת לבד ברגל, והוא עדיין נשאר רגוע), ורון קדשאי, שהכתף יצאה לו 4 פעמים מהמקום והוא פשוט המשיך להתחרות, אומרים לי משפט דומה – "היו ירידות שמצאתי את עצמי משקשק מפחד, רק לא רוצה ליפול לתוך תהום" – אני רק מנסה להבין איפה לעזאזל העבירו את האריות האלו, במקומות שאנחנו אפילו לא הגענו אליהם בתור צופים.
חוץ מאתגרי הרכיבה עצמם הגוף הכואב ואומר לך שהוא לא יכול להמשיך, אבל אתה חייב להמשיך לדחוף, ולא רק כשאתה בסיטואציה עצמה ואין ברירה אלא יותר מזה, כמו שיוסי גוטמן אמר – "אתה מסיים יום מטורף של סיוט ומלחמה, ואתה צריך לגייס את כל הכוחות שלך לנקות ולעבור על האופנוע, להקשיב בשעה 21:00 בערב לתדריך ליום הבא, ולקום שוב ב-04:30 בבוקר לעוד יום כזה".
יוסי גוטמן מתמודד עם סלע (צילום: ניר עמוס)
אז מה עם להגיע יותר מוכן מבחינת כושר? רון קדשאי אומר "לגבי הכושר, היה קשה, בכל מקרה קשה, כי אז תדחוף את עצמך למקום יותר גבוה ותיגמר שוב". אז כן, כושר עוזר להתמקם גבוה יותר, אבל לא עוזר לא בקושי הפיזי המורגש ולא בקושי המנטלי.
סוף מספר שלסיים את המרוץ בקטגוריית גולד זה האתגר הקשה ביותר שהיה לו אי-פעם, גם מהבחינה הפיזית. הוא היה גמור לגמרי, מספר שכל הזמן ידע שעושה טעויות ולא מצליח להיגמל מהן. מה זה אומר? שאלתי – "אני יודע שאני צריך לקחת קו מסוים, אבל אני כל כך עייף שצד אחר בי כבר מנסה לקצר ולקחת משם, אבל אז אני נופל ומתרסק. אני קם, מבין איפה הטעות, אבל חוזר עליה שוב ושוב. אני כל כך עייף שאין לי כבר שיקול דעת".
מיקה סלע אומרת שמעבר לאתגר הפיזי והרכיבה, היה לה הכי קשה עם הטיים-בר והזמנים שמרחפים מעל הראש. אי אפשר לעצור לנוח או לקחת משהו בקלות, כי אז אולי לא תגיע בזמן לאחת הנקודות, ותמיד עדיף לעבור כמה שיותר מהר כי אולי בהמשך תצטרך את הזמן הזה אם תהיה לך תקלה או תקיעה. הזמנים קשוחים.
מיקה סלע מתמודדת עם הרומניאקס (צילום: רד-בול רומניאקס)
ברומניאקס יש לך זמן גג להגיע לכל נקודת ציון בדרך, ואם לא הגעת בזמן – כל היום נפסל. מותר לא לסיים יום אחד בזמן, אבל אם לא סיימת עוד יום – יצאת מהמרוץ. זיו כרמי לדוגמה נפסל כבר ביום הראשון באמצע היום, וגם ביום השני – שניהם על זמנים, ובכך יצא מהתחרות. אור פלס ועמית בר נפסלו על 10 דקות איחור, ואפילו על 14 שניות, ואז ביום האחרון, שעות ספורות מקו הסיום, נפסלו שוב על זמן.
למתחרים עצמם אין באמת מושג מה זמן הגג שלהם. הם רק יודעים שיש זמן לעמוד בו והם חייבים למהר. כל הזמן למהר. רון קדשאי אומר שלא היה לו מושג מתי הוא אמור להגיע לנקודה הבאה, והוא רק ידע שהוא כל הזמן חייב לעשות את הכי טוב שלו, כי אם יתמהמה מעט יש סיכוי שייפסל בתחרות. ביום האחרון, גם עם המכסה השבור ועם הכתף שיצאה כל הזמן מהמקום, קדשאי ידע שהוא גבולי בזמן ולא עצר לנוח. גם כשמצאנו אותו במטרה לתת לו שמן מנוע, הוא בקושי עצר מספיק זמן לסגירת פקק המילוי, ובטח שלא לנוח או לשתות כמו שצריך. כל הזמן במקסימום כוח קדימה.
במסיבת הסיום וגם בארוחות הערב המשותפות, הרוכבים שמובילים את קטגוריית הגולד נראו מאוד מגובשים, ואפילו חברים טובים. מרימים אחד את השני, רוקדים, צוחקים. לא משהו שרואים אצל רוכבי הטופ במוטוקרוס או בדוקטרינות אחרות. כששאלתי למה, התשובה הרווחת הייתה שבקטגוריה הזו הרוכבים נמצאים שעות ביחד במצבי קצה מסוכנים, וזה מאוד מגבש. חלק מהאנשים שעוקבים אחרי התחרויות חושבים שהם עוזרים אחד לשני רק לשם קבלת עזרה בעצמם, בבחינת אתה תעזור לי ולאחר מכן אני אעזור לך. זה נכון, אבל רק בחלק קטן מהמקרים. סוף סלע מספר שיש מקומות שאתה עוזר למישהו, ולמי כבר אכפת המיקום. אתה פשוט לא רוצה להשאיר מישהו על ההר במצב הזה כי אלוהים יודע איך הוא ייצא משם אחר כך. סלע גם מספר שנפל לתהום, ו-2 מתחרים שלו באו מיד לעזור, בלי לחשוב פעמיים. וכמובן היו גם סיטואציות הפוכות בהן הוא עצר והלך לעזור למתחרים שלו. בשאר הקטגוריות דיווחו על מקרים הפוכים, בהם כל אחד לעצמו, ורק במקרים קיצוניים – אם בכלל – יעצרו לעזור. ראינו גם שלגיא נורסלע לא עזרו כשנפל מהמסלול למטה, וגם לא למיקה סלע או ליוסי גוטמן, היחידים שעצרו היו המתחרים הישראלים איציק קלנר ורונן כהן, מה שעלה לקלנר כנראה גם בסיום התחרות שלו.
שיפוע צד קל (צילום: ניר עמוס)
מיקה סלע יצאה ללא מלווה. עזבו לרגע שכולם מתלהבים מבחורות ונערות רוכבות, אין אף נער ישראלי מתחת לגיל 18 שיצא למרוץ הזה בפעם הראשונה לבד ללא מלווה שירכב איתו, וישנם גם רוכבים בוגרים שיוצאים עם מלווה או בזוגות. למיקה סלע זו גם התחרות הראשונה שאי-פעם השתתפה בה, כך שאין לה ניסיון קודם, ולמרות זאת היא רכבה 4 ימים. אין ספק שהיא נערה קשוחה ונחושה, לביאה לבית משפחת סלע.
כששאלתי את מיקה מה עבר לה בראש ואם היא נלחצה או פחדה, היא אמרה שרק בפעמים בודדות, למשל ביום השני עם הסופה והגשם, קצת פחדה להמשיך לרכוב לבד. ההר היה חשוך ומחליק, אבל אין ברירה, חייבת להמשיך. כשנפלה לשיפוע צד בזמן גשם, הסוללה בנייד כמעט נגמרה והיא לא ידעה אם ימצאו אותה – אז התחילו לעבור קצת מחשבות בראש.
נראה לי שמיקה סלע וגם רון קדשאי קצת שונים מרובנו, כי שאר האנשים שדיברתי איתם פחדו, והמחשבות כן עוברות בראש, מה אם אני נופל מהשביל, נפצע ואף אחד לא יודע? מחשבות שבטח לא עוזרות – לא לשרירים ולגוף שגם ככה הכל כואב ובמתח, ולא לטכניקה.
עליות, עליות ועליות (צילום: ניר עמוס)
רק 5 מתוך 14 ישראלים שנרשמו סיימו השנה את הרד-בול רומניאקס. לי מהצד אחוז הפציעות והסיכוי להזדקק לחילוץ נראה גבוה למדי, משלב האימונים ועד לקו הסיום.
רון קדשאי נפצע כבר באימונים בדצמבר, אבל חזר להתאמן. טל אייזנבנד נפצע ממש לפני המרוץ ולא יכול היה לצאת. סוף סלע עם שני שברים ביד מהקפת הראווה, שהייתה גם אימון לפרולוג, וככה הוא התחרה בפרולוג עצמו ובמרוץ כולו. אלעד ששון שבר את היד ביום הראשון. איציק קלנר, רונן כהן ויוסי גוטמן חולצו על-ידי אודי לפיד ותומר שמש מהסופה שנקלעו אליה. גיא נורסלע חולץ על-ידי טפסנים מקצועיים של יחידת החילוץ האזורית ביחד עם תומר שמש ואיציק קלנר, אבל המשיך את המרוץ, ומיקה סלע חולצה על-ידי צוות החילוץ ביום האחרון.
הרוב טוען שזה סיוט מתמשך, מלחמה תמידית של 4 ימים רצופים. היחידים שאמרו שנהנו היו עוז נהוראי, שהתחרה באיירון וטען שנהנה כשהגיע לקטעים טכניים (אבל היו הרבה פחות מהם), וגיא נורסלע ביום הרביעי. אבל ייתכן שנורסלע השווה את היום הרביעי ליום השלישי, שבו מצא את עצמו תקוע לבד 5 שעות על מצוק גבוה, מחכה לחילוץ. סוף סלע אמר "עונג לא היה לי בזה, כיף זה לא", ורון קדשאי אמר שאולי מתוך 10 שעות רכיבה ביום הייתה פחות משעה של קצת גז ונחת. שאר הזמן אתה רק חושב "צריך להמשיך, חייב להמשיך".
אז למה כן? כי זה אתגר, כי זו חוויה. אם אני מנסה להשוות את זה לדברים אחרים שאני מכירה, זה שילוב של כמה באחד. קחו את תחרות איש הברזל – שם צריך להיות בכושר-על, צריך מנטליות חזקה, התמודדות עם זמנים וכל הזמן למשוך קדימה. אבל תחרות איש ברזל במשך 4 ימים רצוף, כשכל יום, אחרי שהוא נגמר, במשך 4 ימים, אתה קם ומתחיל מחדש. תוסיפו טכניקת רכיבה, אבל לא בתנאי מעבדה, אלא כשאתה עייף וגמור, ועל זה תוואי משתנה שאתה לא מכיר, עם הרבה הפתעות בדרך. נוסיף את זה שאין לך מושג מה הזמן שאתה צריך לעמוד בו – רק יודע שחייב למהר כל הזמן ולהיות על הגבול בין להיות כמה שיותר מהיר לכמה שיותר זהיר. נוסיף את מזג האוויר ההזוי שמשנה את הכל ברגע כך שאתה יכול למצוא את עצמך בתוך שיטפון, את הפחד מליפול לתהום או להיפצע באחד המכשולים, ובתוך כל זה עדיין להיות מרוכז מספיק להפעיל שיקול דעת ולבחור בכל רגע נתון נתיב ולשנות תנוחת רכיבה בהתאם. אז המתחרים קיצרו את כל זה יפה לשתי מילים – סיוט ומלחמה.
גם סדר הזינוק משנה, מה שאומר שלפרולוג יש משמעות. לא להתאבד עליו מאחר ומאכזב להיפצע לפני היום הראשון, כמו סוף סלע שמצטער על זה שאת ההקפה הראשונה לא לקח לאט כהקפת היכרות אלא רכב על הקצה שלו, נפל ושבר את היד. אבל בהחלט לנסות לשפר. סדר הזינוק משפיע על 3 דברים עיקריים במרוץ: ראשית, על התוואי שנטחן עם כל מתחרה שיוצא לפניך. בקטגוריית הברונז היה הבדל משמעותי בין התוואי בו רכבו קדשאי ונורסלע לבין התוואי שזינקו אליו גוטמן, כהן וקלנר. גם לאור ועמית הזינוק המאוחר הקשה, ויש מצב שגם להם וגם לסילברים התמונה הייתה שונה לחלוטין אם היו מזנקים קודם. לקטגוריית הגולד זה משמעותי מבחינת העזרה שהמתחרים מקבלים מהצופים שממתינים להם. העשירייה הראשונה – דווקא זו שפחות צריכה את העזרה – מקבלת הכי הרבה עזרה. לאחרונים כמעט לא מחכים, והם מקבלים פחות עזרה אלא אם כן הביאו איתם צוות אישי שיחכה להם. הדבר השלישי הוא מזג האוויר. לגשם פה יש נטייה להתחיל בצהריים, כך שאם זינקת ב-07:00 ויש לך בערך 7 שעות רכיבה, יש סיכוי שתגיע לסיום לפני הגשם. אבל אם זינקת ב-09:00, זה אומר שאחרי 5 שעות רכיבה יש סיכוי שיתחיל גשם, ואז מה שכביכול אמור היה לקחת שעתיים ייקח 5 שעות, או שפשוט תיפסל על אי-עמידה בזמנים.
כל הדברים האלו רק גורמים לפערים להתעצם רוב הזמן. כלומר אם התחלת אחרון כנראה יהיה לך הרבה יותר קשה.
גיא נורסלע בפרולוג (צילום: מוניק אורבי)
מיקה סלע עשתה הכל בשקט, יצאה למרוץ בלי יחסי ציבור ובלי רעש, ובינינו, גם בלי מספיק אימונים. כשנגמרו הבגרויות ב-19 ביוני היא אמרה שהיא רוצה להתחרות. עד עכשיו רכבה בערך פעם בחודש, אז נשאר לה חודש וקצת להתאמן ולהתכונן. כששאלתי אותה איך היא התאמנה, אמרה שהיא רכבה במשך שבוע בארץ כל יום, קצת עם סוף האח הקטן ועם גב האח הגדול שאימנו אותה ונתנו לה קצת טיפים, אבל את רוב הרכיבות עשתה לבד. יצאה לחדרה להר חורשן ולמענית ורכבה שלוש שעות, ואז הגיעה לרומניה ל-3 שבועות שבהם אימן אותה ילד רומני בגיל שלה שהתחיל לרכוב לפני שנתיים. "הוא הראה לי את המקומות, אבל פחות איך לרכוב", אומרת מיקה. היום היא אומרת שהייתה מתאמנת יותר זמן לפני המרוץ וגם לוקחת מאמן שיודע לאמן אותה גם ברכיבה וגם יודע מה המרוץ עצמו כולל. אנחנו כבר יודעים שאת האופי הנכון והנחישות יש לה, אז עם קצת הדרכה מתאימה ואימוני רכיבה גם היא בטוח תגיע רחוק.
רון קדשאי התחיל להתאמן באוקטובר, שבר את היד בדצמבר וחזר להתאמן אחרי ההחלמה באפריל. 3 אימונים ארוכים בשבוע של 5 או 6 שעות, וגם נסע פעם אחת לרומניה. האם האימונים הספיקו? חד משמעית – לא!
"הייתי מתאמן הרבה יותר, ובעיקר ברומניה כי בארץ אין את הזוויות האלו, וגם לא את האורך הזה שהעליות והירידות לא נגמרות. זה לא 'אוקי ניתן פוש אחד או גז עד הסוף וזהו'. כל פעם יש עוד ועוד".
כמו 4 פעמים רצוף איש ברזל (צילום: ניר עמוס)
סוף סלע התאמן למוטוקרוס ברוב השנה מאחר והוא מתחרה באליפות האירופאית. הוא נסע לשבועיים לרומניה להתאמן, והתאמן כל יום בעזרת רוכב שהתחרה בגולד בעבר וסיים במקום ה-15. האימונים כללו עליות וירידות, עליות וירידות, ואז שוב עליות וירידות. סלע הבין שכמה טכניקות חסרות לו, למשל איך לעלות בזיגזג, אז חזר למגרש האימונים, התאמן על האלמנטים החלשים, וחזר שוב לעליות וירידות. האם האימונים הספיקו? "כשסיימתי את היום הראשון חשבתי שכן, אבל אז ביום השני והשלישי הבנתי שהייתי צריך להתאמן הרבה יותר, עוד הרבה יותר על עוד עליות ועוד ירידות. על מהירות פחות צריך להתאמן".
ההתארגנות על אופנועים ומכונאים חשובה מאוד ומהווה חלק בלתי נפרד מהמרוץ. כל רוכב צריך כלי 'מתוקתק' שיחזיק 4 ימים קיצוניים, והדבר האחרון שצריך להטריד את ראש הרוכב זה אם הרכיבו לו את המוס שביקש. הרוכבים הישראליים התארגנו בצורה שונה. גיא נורסלע, למשל, הגיע עם האופנוע הפרטי שלו מאנגליה, לקח חבילת שרות מבטא בואנו ויצא מרוצה למדי. משפחת סלע הגיעה עם מכונאי צמוד מאנגליה ועם האופנועים הפרטיים מאירופה. איציק קלנר הגיע עם תומר שמש כמכונאי צמוד, והשתמש ב-Sherco Enduro Tours, מה שהתגלה כמהלך מעולה במיוחד לעומת 6 רוכבי הסילבר והברונז שיצאו לא מרוצים מהחבילה המקומית ששכרו מתומאס, הבעלים של Ride Xpower – לא מבחינת מה שנקבע מראש ולא מהחיובים המוזרים בסוף. חבל שבתוך אירוע כזה יש עוד את הסיפור הזה על הראש. משפחת נהוראי שכרו חבילה דרך Eurotek KTM, יצאו מרוצים מאוד ותיארו אותם כמקצוענים.
בכל פעם שניסיתי לשאול את סוף סלע על המרוץ, הדבר הראשון שחשוב היה לו להגיד היה "תודה". אחת הבקשות היחידות של גור האריות המוכשר והצנוע הזה הייתה למסור המון תודה לכולם, למי שפרגן וצפה מהבית, למתחרים האחרים שנתנו לו הרגשה טובה כל הזמן, למי שפרש ועזר, למי שהיה איתו בשטח ודאג שלא יישאר שם לבד, ולמי שדחף יחד איתו את האופנוע.
זיו כרמי ויוסי גוטמן – נקיים לפני הזינוק ליום הראשון (צילום: ניר עמוס)
אז מה הלאה?
סוף סלע חוזר הביתה, לטפל ביד ולאחר מכן חזרה לאימונים לסבב שנשאר לו במוטוקרוס האירופאי.
רון קדשאי יתגייס בדצמבר, כך שלא יתחרה בעוד אירוע גדול בקרוב. קדשאי רוצה להגיע ליחידה קרבית, למרות כל הפציעות שעבר, אז הם יזכו בבחור הקשוח הזה.
גיא נורסלע מתכנן בשנה הבאה להתחרות באליפות בעולם באנדורו, Enduro GP, ולבינתיים יתחרה בארץ ובאנגליה.
התמודדויות (צילום: ניר עמוס)
מיקה סלע כפי הנראה תתחיל להתחרות בארץ בקרוב ותייצג את משפחת סלע בכבוד. ממה שהבנתי בין השורות – היא תחזור שוב לרומניאקס, והפעם אחרי אימון מתאים.
עוז נהוראי אומר שיחזור שוב לרומניאקס, בפעם השלישית, והפעם יירשם לקטגוריית הברונז.
ואחרי כל זה, צריך לתת כבוד גם לתומר שמש ואודי לפיד, שבאו בתור צוותים של הסילברים שפרשו ועדיין תיזזו לספק עזרה לכל דורש. כבוד גם לשלושת מתחרי הסילבר – איציק קלנר, יוסי גוטמן ורונן כהן – שאחרי שפרשו, למרות הגוף הכואב, רצו ממקום למקום לחלץ ולעזור. קלנר למשל, לא נח אפילו לא לרגע, עזר לשני החברים שרצו לחכות לחילוץ, למחרת טיפס לחלץ את גיא נורסלע, ובמקום לקחת יום חופש ביום האחרון וללכת לראות את הסיום, הלך לחפש את מיקה ולראות מי עוד צריך עזרה. מה יש להגיד? אחווה ישראלית ברומניה.
מיקה סלע – עוד תגיע לרומניאקס… (צילום: רד-בול רומניאקס)
כפי שזה נראה, לצד העלייה בפופולריות (קרי, כספי חסויות) של סצנת האקסטרים-אנדורו (מרוצים כמו ארצברג-רודיאו, לגארס, רד-בול רומניאקס וכד'), יש ירידה בפופולריות של מרוצי האנדורו הקלאסיים בכלל, ובפרט של אליפות העולם באנדורו – ה-EWC.
ההתפתחות הזו לא מפתיעה במיוחד. תחרויות כגון הארצברג-רודיאו מתנהלות על תא שטח קטן, רוויות אקשן ואירועים מיוחדים כמו הפרולוגים ומופעי ראווה, נוחות לצופים, ומעל הכול – נוחות לסיקור מצולם. גם המתכון של מרוצי האנדורוקרוס (ובגרסתו האירופית, הסופר-אנדורו) באולמות נהנה מאותם היתרונות, והפופולריות של אלה בנסיקה.
שתי התפתחויות חשובות בעונת 2018-2017 היו פרישתה של ק.ט.מ מאליפות ה-EWC כדי להתמקד במרוצי אקסטרים ואנדורוקרוס, וייסודה של אליפות חדשה, ה-WESS (ר"ת World Extreme Enduro Series) אשר כוללת 8 סבבים – שהם אחד יותר מאליפות העולם של ה-EWC.
מרוצי אנדורו קלאסיים – קרנם צונחת
מבחינת ההתאחדות הבינלאומית למרוצי אופנועים (FIM), זו הייתה קריאת תיגר. כבר שנים שהם לא מצליחים למצוא נוסחה גואלת לאליפות העולם הדועכת, וצופים בדאגה אימפוטנטית משהו בהתפתחויות בעולם האקסטרים-אנדורו. בהתחלה הייתה רמה מסוימת של שיתוף פעולה, בעיקר בכל הקשור להומולוגציה וביטוחים, וזאת לצד מו"מ עם ק.ט.מ ו-WESS על זכויות, חסויות (למשל רד-בול), וכמובן כסף. אבל כנראה שהמו"מ לא עלה יפה, ולפני כשבוע הודיעה ה-FIM על הסרת המטרייה הארגונית והביטוחית מה-WESS. במקביל, פועלת ההתאחדות לייסודה של אליפות אקסטרים מקבילה ומתחרה ל-WESS. לפני עשור הודעה כזו הייתה מייצרת רעידת אדמה בעולם האנדורו, אך זו עברה בשקט מנומנם של ראשית הקיץ.
השבוע פורסמה תגובה משותפת של מנכ"ל ה-WESS, ווינפריד קרשאגל, ומנהל הארצברג-רודיאו, קארל קאטוך. התגובה הייתה מתונה, כללה הבעת צער ופליאה, והבהירה שההצהרה של ה-FIM איננה משנה דבר בתכניות ושהם פתוחים להמשך הדיאלוג ברוח של "חברות ושיתוף פעולה". זו בעצם צורה מנומסת לומר: "דינוזאור יקר, המטאוריט שיכחיד אותך כבר בדרך לכדור הארץ. נתאבל עליך כל הדרך אל הבר השכונתי".
הספורט משתנה, וזה דבר מבורך. יהיו כנראה חללים בצידי הדרך, אבל זו דרכו של עולם ודרכו של שינוי. כנראה שהחלל במקרה זה תהיה אליפות העולם באנדורו, שימיה (או עונותיה) ספורים.
בסוף שבוע האחרון התקיימה גרסת חצי היובל של מרוץ האקסטרים אנדורו המפורסם – ארצברג רודיאו – שמתקיים במחצבה באוסטריה אחת לשנה. זהו אחד מסבבי אליפות WESS לשנת 2019. למירוץ נרשמו 1,702 רוכבים (כולל 49 נשים) מ-43 מדינות. למרוץ עצמו, ביום ראשון, יכולים להתברג רק 500 רוכבים, שאמורים לכסות את כל 35 הקילומטרים בזמן גג של 4 שעות, דרך 27 נקודות ביקורת. 16 רוכבים בלבד סיימו את המרוץ השנה, כשסיימו את המסלול בגבולות הזמן שהוגדר.
מראה אופייני בארצברג; בתמונה: לאיה סאנז הספרדייה
רוכב הוסקוורנה, הבריטי בן ה-44 – ונתעכב רגע על הגיל, שכן אבסולוטית הוא צעיר, אך בשנות חיים של ספורטאי, בכל ענף, הוא כבר בגיל של מוצג מוזיאוני – גרהאם ג'רוויס, השיג את ניצחונו החמישי, ובכך השווה את שיא הניצחונות לפנומן אגדי אחר – טדי בלזוסיאק (השנה סיים במקום השישי לאחר התרסקות). זמנו בסיום היה 2:26:45 שעות. שני סיים מנואל לטנביכלר הגרמני (בן 21, פחות מחצי גילו של המנצח) על הק.ט.מ ב-2.09 דקות מאחורי ג'רויס. הגרמני עובר להוביל את טבלת אליפות ה-WESS. סגר את הפודיום, רוכב שרקו, מריו רומן ב-5:33 דק' מהמנצח. אגב, רומן יגיע ארצה בשבוע הבא לסדרת פעילויות במסגרת הפעילויות של Riders For Riders.
גראהם ג'רוויס – ניצחון חמישי בארצברג, בגיל 44!
סוף סלע!
סוף סלע, הרוכב הישראלי בן ה-16 שמתאמן ומתחרה בחו"ל, השתתף בארצברג על-גבי ק.ט.מ 300EXC TPI. את הפרולוג, שמהווה מעין מבחן דירוג לתחרות עצמה, סיים במיקום ה-32 (כאמור, מתוך 1,702 רוכבים). זה אפשר לו לזנק יחד עם הדבוקה הראשונה לתחרות. הרוכב הצעיר אמנם לא סיים את כל ההיירסקרמבל במסגרת 4 השעות, אולם הוא עבר את נקודת הביקורת ה-18 מתוך ה-27, ובכך קבע שיא ישראלי בארצברג רודיאו והישג חסר תקדים לישראלי באקסטרים-אנדורו העולמי.
זהו רק קדימון לעתיד המוטורי המרשים שמחכה לו, ולנו אין ספק שסוף, הצעיר מבין שלושת האחים למשפחת סלע, יגיע לצמרת האקסטרים-אנדורו העולמי.
סוף סלע – הישג חסר תקדים לישראלי (צילום: עמרי גוטמן, באדיבות Riders For Riders)
צפו בסרטון ממצלמת הקסדה של גראהם ג'רוויס באתר רד-בול TV – בקישור
בסופ"ש האחרון התקיים הסבב הראשון באליפות האנדורו העולמית – WESS בפורטוגל. ביום הראשון התקיים פרולוג ברחובות פורטוגל, שמראה את הפוטנציאל בשני רחובות פשוטים על שפת הים, מקום שמזכיר את יפו. תראו כמה כיף ועניין לרוכבים וקהל אפשר לייצר בתא שטח אורבני.
בכל מקרה, התכנסנו כאן לצפות בחלק הראשון של התחרות מנקודת קסדתו של רוכב ק.ט.מ מס' 22 – ג'וני ווקר, שרודף אחרי מתחריו ברחובות. חכו להפתעה הרטובה בדקה האחרונה!
WESS (ר"ת WORLD ENDURO SUPER SERIES) היא שמה של סדרת אנדורו עולמית אשר תכלול השנה 8 סבבים ב-7 מדינות באירופה, ותכליתה לשים את הכתר על הרוכב הטוב ביותר והוורסטילי ביותר שיכול לתת מענה לכל המתארים שהתפתחו בעולם האנדורו בגלגול הנוכחי. ברשימת המרוצים ייכללו גם השנה מרוץ הארצברג המפורסם והרומניאקס, שני מרוצים שבהם השתתפו בעבר לא מעט ישראלים. את מדרגת הפודיום הגבוהה ב-2018 כבש בילי בולט (הוסקוורנה) לפני מנואל לטנבכלר (ק.ט.מ) ונית'ן ווטסון (ק.ט.מ).
ג'וני ווקר בארצברג רודיאו של 2018
העונה הקודמת, הראשונה במניין האליפות, קיבלה ביקורות מעורבות בעיקר בגלל הפיזור והוורסטיליות שלא הצליחו לחבר את קהל הצופים לפורמט. כך או כך, עדיין מדובר על אקשן עם רוכבים מהטופ של העולם על אופנועי קצה, שנותנים גז – תמיד יהיה כיף לראות.
אנחנו מנסים לחשוב כמה טאלנטים מתחום האנדורו הגיעו ארצה בעשור האחרון, וכבר מזמן איבדנו את הספירה. ישראל הפכה למעצמת אנדורו כרכיבת תחביב, והרוכבים הישראליים רוצים לראות את רוכבי הצמרת של האנדורו העולמי נותנים גז ומפליאים בביצועיהם. היבואנים מצדם מביאים ארצה רוכבים ונהנים מיחסי ציבור מעולים ומקידום מכירות כך שכולם מרוצים.
אבל אם עד עכשיו הקונספט היה רוכבי-על שמגיעים לסדרת הדרכות כזו או אחרת, לאחרונה החלו אנשי Riders For Riders להריץ קונספט חדש: Enduro Tour – טיול אנדורו עם חלקים אקסטרימיים, שבו הקבוצה זזה על תא שטח מעניין ותוקפת מכשולים כאלה ואחרים. הטאלנט מדגים כיצד הוא תוקף את המכשול, כולם עומדים פעורי פה, והגיבורים מנסים גם הם להעתיק את ביצועי הטאלנט – לפעמים בהצלחה. כך אפשר לזוז במשך יום שלם ממכשול למכשול, כשבדרך הקבוצה עוברת בתוואי שטח אנדורו ישראלי קלאסי, שמאתגר את רוכבי הקבוצה – מי יותר ומי פחות.
צילום ועריכה: רונן כהן
בתחילת דצמבר הגיע ארצה הרוכב הדרום אפריקאי ווייד יאנג. הוא רק בן 22, אבל הוא כבר אלוף אנדורו עולמי, והוא הגיע ארצה מיד אחרי שניצח ב-Roof Of Africa – מרוץ האקסטרים-אנדורו הביתי שלו. יאנג הגיע ארצה במסגרת מסע הטאלנטים של Riders For Riders, שכבר הספיקו להביא ארצה רוכבים כמו ג'וני ווקר, בילי בולט, טים קולמן, מריו רומן ולי וולטרס.
ימי הרכיבה עם ווייד יאנג נחלקו ל-2: ימי הדרכה וימי אנדורו-טור ברמות שונות. אנחנו הצטרפנו לאנדורו-טור בשישי בבוקר, עם קבוצה שמנתה כ-15 רוכבים. את מסלול הרכיבה – יער להב וגבעות גורל – בחרו אנשי Riders For Riders היטב, ביצעו סיור מקדים והכינו ציר מדויק – שכאמור כולל תוואי אנדורו זורם יותר או פחות, עם מספר אלמנטים סופר-טכניים וקשים לאורך המסלול כמו עליות תלולות, ארוכות ומסולעות. לכל אלמנט כזה, אגב, היה מעקף קל יותר לטובת אלו שרק רוצים לצפות ביאנג מפליא בביצועיו.
כאן אנחנו חייבים לעצור ולהודות שלא היינו בגבעות גורל מאז הניווטים בצבא, והמסקנה שלנו היא שהרבה יותר מהנה לרכוב עליהן אנדורו, בטח ובטח עם אלוף עולם ועם קבוצה כזו של רוכבים, מאשר לנווט עליהן בלילות ברגל עם אפוד על הגב.
ווייד יאנג (משמאל) – רק בן 22 וכבר אלוף עולם
אנשי Riders For Riders דאגו לא רק למסלול, אלא להפקה בכללותה. כך למשל, לאורך כל היום ליווה את הקבוצה רכב סיוע שכלל 2 אנשים, עם נגרר, עם ציוד כזה או אחר, ועם סככה שנפרשה בכל מקום ותחתיה התפנקו הרוכבים בשתייה קרה ובנשנושים. את הפסקת הצהריים בילו הרוכבים בחוות שבדרון שביער להב, כשלרשותם נפתח חדר מיוחד לארוחת צהריים עשירה מאוד. כן, גם אוכל טוב זה חלק מהתחביב שלנו. אחרי ההפסקה המשיכו הרוכבים לחלק השני של היום, שכלל גם הוא מסלול מעגלי עם אינסוף אלמנטים טכניים של אקסטרים-אנדורו.
את החוויות שלנו מהאנדורו-טור תוכלו לראות בתמונות של אלי שמר ובווידאו של רונן כהן. כך או כך, אנחנו חושבים שאנדורו-טור עם טאלנט בסדר גודל שכזה זה הקונספט המהנה ביותר שיש. עזבו אותנו מהדרכות ממי שלא תמיד מדריכים – תנו לנו לתת גז.
בסוף חודש ינואר יגיע ארצה רוכב האנדורו קודי ווב, גם הוא כחלק ממסע הטאלנטים של Riders For Riders בישראל. על הפעילויות הללו לוקחים חסות גם יבואנים, כמו למשל אבזריון שחילקה כפפות וחולצות למצטייני ימי הרכיבה וכן הנחה לרכישת צמיגי מיטאס לכלל משתתפי הפעילויות. כך או כך, אנחנו נבוא לרכוב גם עם קודי ווב.
ווייד יאנג, רוכב האנדורו בן ה-22, יגיע בשבוע הבא ארצה על-מנת ליטול חלק בסדרת ימי הדרכה ורכיבת אקסטרים-אנדורו בהפקה של קבוצת Riders For Riders.
הסדרה תתקיים החל מ-12 בדצמבר ועד 18 בדצמבר, והיא תכלול הדרכות אנדורו לילדים, הדרכות אנדורו ואקסטרים-אנדורו לבוגרים, וכן שני ימי טיול אנדורו שיכללו בין היתר הדרכה וטיפים למעבר מכשולים מזדמנים.
הסדרה הזו היא חלק מרצף מרשים של רוכבים בקנה מידה עולמי שהגיעו ויגיעו ארצה לאירועים של Riders For Riders. כך למשל, רק לפני חודשיים ביקר כאן בילי בולט, רוכב רשמי של הוסקוורנה, וקיים סדרה דומה של הדרכות רכיבה וימי טיול אנדורו, ואל הפעילויות הצטרפו נותני חסות רבים כמו למשל עופר-אבניר, יבואנית הוסקוורנה לישראל, וכן אבזריון, שחילקה למשתתפים תלושי הנחה לקנייה ברשת וכן הגרילה צמיגים ואביזרים נוספים. תמונות מימי ההדרכה של בילי בולט תוכלו לראות בגלריה של אלי שמר בתחתית הכתבה.
ווייד יאנג, רוכב רשמי של שרקו, נולד ב-1996 (בן 22 בלבד), ולעומת רוב רוכבי האקסטרים-אנדורו שגדלו בטריאל והביאו את המיומנות הטכנית הגבוהה לאקסטרים-אנדורו, יאנג גדל דווקא באנדורו הקלאסי ופיתח בהמשך את המיומנויות הדרושות לאקסטרים-אנדורו. הוא נחשב לכישרון רכיבה ענק, והוא הרוכב הצעיר ביותר שניצח ברומניאקס, ברוף-אוף-אפריקה וב-111 מגהוואט.
חברי קבוצת Riders For Riders לא עוצרים כאן, ואחרי ווייד יאנג צפויים להגיע ארצה גם קודי ווב בסוף ינואר אל תחילת פברואר, וכן מנואל לטנביכלר חודש לאחר מכן. בעבר הלא רחוק ביקרו פה במתכונן דומה טים קולמן, ג'וני ווקר, מריו רומן ולי וולטרס.
ביום שישי הקרוב יצא לדרך בפורטוגל הסבב הראשון של אליפות אנדורו עולמית החדשה – WESS.
WESS (ר"ת WORLD ENDURO SUPER SERIES) היא שמה של סדרת אנדורו עולמית אשר תכלול השנה 7 סבבים ב-7 מדינות, ותכליתה לשים את הכתר על הרוכב הטוב ביותר והוורסטילי ביותר שיכול לתת מענה לכל המתארים שהתפתחו בעולם האנדורו בגלגול הנוכחי. בין הסבבים נגלה מרוצים, מפורסמים בפני עצמם, שראו כבר דם ויזע של רוכבים ישראלים בעבר.
הסבב הראשון יתחיל כאמור בפורטוגל ב-11 במאי ויתפרש על פני שלושה ימים: יום ראשון על טהרת האנדורוקרוס, יום שני במתאר של מכשולים עירוניים, והמרוץ המרכזי – אנדורו קלאסי – ביומו השלישי. הסבב השני, בסוף מאי, מגיע לארצברג הידוע באוסטריה. משם יעבור לצרפת, רומאניאקס המיתולוגי ברומניה, רד בול 111 מגהוואט בפולין, שבדיה, ומרוץ אחרון שייערך בהולנד. לפי המארגנים, השאיפה בשנים הבאות היא לצאת מגבולות אירופה ולהתפרש בעולם.
טיזר לעונה
מי בא למסיבה?
רשימת השמות השנה בהחלט מראה את החשיבות של האליפות החדשה.
הוסקוורנה – בילי בולט הבריטי, רק בן 20 אך מועמד בולט לתואר. גראהם ג'ארוויס הוותיק (43) שנחשב למלך הבלתי מעורער של לפחות שלושה מהסבבים ברשימה (פורטוגל, ארצברג ורומניאקס) ושם חם בסוכנויות ההימורים לגבי השנה. אלפרדו גומז הספרדי שעדיין מתאושש מפציעה, וקולטון האקר האמריקאי שחזק יותר באנדורוקרוס (אלוף עולם כפול) ועדיין חסר קילומטרז' משמעותי באנדורו קלאסי נחשב.
ק.ט.מ – קודי ווב האמריקאי שחם בעקבות זכייה באליפות הסופראנדורו השנה. טדי בלזוסיאק הפולני, שחזר השנה משנת שבתון / פרישה. ג'וני ווקר הבריטי המהיר. ג'וזף גרסיה, הספרדי הצעיר, אלוף עולם מכהן באנדורו 2 (צעירים). פול בולטון הבריטי, עם קבוצה פרטית.
שרקו – מריו רומן הספרדי ו-וויד יאנג הדרום אפריקאי שידחפו חזק בצמרת.
נזכיר גם את גאס גאס עם לארס אנקל האוסטרי ובטא עם טרוויס טיסדייל הדרום אפריקאי.
אין ספק שרשימת השמות המטורפת תמשוך את כל חזירי האנדורו. אנחנו כבר לא יכולים לחכות.
