זהו, הגענו לשלמות! כשקונים אופנוע משומש, גם אם מיישרים קו, מגלים בתקופה הראשונה לרכיבה כל מיני בעיות קטנות, שלרוב נובעות מבלאי טבעי ושאותן לא תמיד מגלים בבדיקה שלפני הקנייה ויישור הקו. הדבר נכון שבעתיים לאופנועי אנדורו, שעובדים קשה מאוד במיוחד אצלנו בישראל.
כך היה גם עם ההוסקוורנה TE250 שנמצא אצלנו במבחן ארוך טווח. כזכור, האופנוע מדגם 2015, עבר קצת יותר מ-200 שעות מנוע כשקיבלנו אותו, ולפני שקיבלנו אותו הוא עבר יישור קו במוסך היבואן שבו הוחלפו חלקים רבים.
לא מפסיקים לרכוב!
תיקנו את המתנע החשמלי
כשקיבלנו את האופנוע המתנע החשמלי עבד קצת חלש, למרות המצבר החדש שהוחלף טרם מסירתו, אבל לא ייחסנו לזה חשיבות רבה. כחודשיים אחרי שה-TE250 הגיע אלינו, המתנע התחיל לעשות בעיות. בתחילה הוא עבד לסירוגין, ולאחר מכן עבד חלש מאוד ולא הצליח אפילו להפעיל את הבנדיקס – שמעביר את התנועה אל המנוע.
תהליך האבחון היה קצר ומדויק: בדיקת מתח על הקוטב החיובי של המתנע החשמלי הראתה שבזמן לחיצה על כפתור ההתנעה מגיע אל המתנע מתח מצבר מלא של כמעט 13V, מה שאומר שמעגל ההפעלה תקין לחלוטין והבעיה נמצאת במתנע החשמלי עצמו. במקרה כזה מדובר לרוב בפחמים גמורים.
פירקנו את המתנע החשמלי – עבודה של 5 דקות – וגילינו שאכן הפחמים גמורים והגיעו לעובי של דף נייר.
סט פחמים מקורי עולה במחסן החלפים של עופר-אבניר, יבואנית הוסקוורנה לישראל, 75 ש"ח, והוא מגיע עם קפיצים וברגים חדשים.
רכשנו סט פחמים חדש, ואת השיפוץ עשינו אצלנו בסדנת מכונאות האופנועים. הפירוק וההרכבה קלים ופשוטים, למעט חיבור הפחם אל הקוטב החיובי שדורש הלחמה לפירוק הפחם הישן והלחמת בדיל להרכבת הפחם החדש, והרבה עבודה עדינה ומדויקת. על הדרך ניקינו את העוגן וגוף המתנע, וגם גירזנו את גלגלי השיניים המניעים ואת הבנדיקס.
אחרי השיפוץ המתנע החשמלי עובד חזק כמו שלא הכרנו. הפסקנו להשתמש ברגלית ההתנעה.
מתקינים את הפחמים החדשים במתנע החשמלי
החלפנו מחזיר שמן ואו-רינג בגל הארכובה
פחות או יותר באותה נקודת זמן שבה המתנע הפסיק לעבוד, התחלנו לחוות עבודה לא חלקה של המנוע ששולבה בכמויות עשן גדולות ממערכת הפליטה. אבל זה לא היה עשן דו-פעימתי רגיל בניחוח המוכר והטוב, אלא עשן סמיך ומסריח.
גם כאן האבחון היה מהיר – מחזיר השמן של גל הארכובה שמפריד בין בית גל הארכובה לבין בלוק המנוע (הקלאץ' והגיר) נפרץ, והתוצאה היא שמן גיר שחודר אל בית גל הארכובה ונשרף בצילינדר יחד עם התערובת. האינדיקציה לכך הייתה מפלס שמן הגיר שהלך וירד בכל רכיבה.
מקורה של התקלה הוא בלאי טבעי, ואכן זה טבעי שאחרי כ-200 שעות מנוע יהיה צורך להחליף את מחזיר השמן והאו-רינג שמפרידים בין בית גל הארכובה לבין שמן הגיר.
עלותם של האו-רינג (מסוג וייטון) ומחזיר השמן במחסן החלפים של עופר-אבניר עמדה על 60 ש"ח, וגם כאן את העבודה עשינו בסדנת מכונאות האופנועים שלנו. העבודה כללה פירוק של כל מכסה הקלאץ' (המכסה הימני), פירוק הקלאץ', פירוק גלגל השיניים שיושב על גל הארכובה ומניע את הקלאץ', שליפת מחזיר השמן והאו-רינג שיושב מאחורי בוקסת מתכת, הרכבת החדשים והרכבת כל החלקים שפורקו למקומם. לבסוף מילאנו 800 סמ"ק שמן גיר טרי.
לא כל רוכב מסוגל או רוצה לבצע עבודות כאלה כמו שיפוץ מתנע חשמלי או החלפת מחזירי שמן ואטמים במנוע, ולהערכתנו עלות העבודה במוסך – גם של שיפוץ המתנע וגם של החלפת מחזיר השמן והאו-רינג – עומדת על כ-600 ש"ח יחד. לנו יש את הידע ויש את התנאים, ולכן ביצענו את העבודה בעצמנו.
נציין שהיות והבלאי – גם במתנע החשמלי וגם במחזיר השמן והאו-רינג – התגלה יותר מחודשיים אחרי שקיבלנו את האופנוע, וכאמור מדובר באופנוע משומש בן 3.5 שנים, לא דרשנו מהטרייד-אין של עופר-אבניר – משם לקחנו את האופנוע – לתקן את התקלות. לדעתנו זה כבר מעבר לזמן סביר, ובכל מקרה אלו לא תקלות אלא בלאי סביר של אופנוע אנדורו שעובד קשה.
מימין – מחזיר השמן של גל הארכובה; בפנים – האו-רינג
כיוון קרבורטור לקיץ
מנועי 2 פעימות, בעיקר כאלו שמתוחים לקצה, רגישים למדי לג'טינג בקרבורטור, ולעתים צריך לכוון אותם לפי עונת השנה וגובה הרכיבה.
את ה-TE250 שלנו קיבלנו באמצע החורף, והוא היה מכוון בדיוק לפי הסט-אפ המקורי. עם בוא האביב הרגשנו שהמנוע עובד על תערובת עשירה מדי, בעיקר בשליש המצערת ועד פתיחה מלאה.
הכיוון לקיץ כלל הורדת המחט בשלב אחד – למצב השני במקום השלישי, וכן הקטנת הדיזה הראשית מ-175 ל-170.
אחרי הכיוון המנוע עובד מושלם – חלק ועגול, לא נחנק מעודף דלק מחד, ולא עני מדי מאידך. קריאת פלאג אחרי רכיבה אישרה שהמנוע עובד בתערובת נכונה – עד החורף הבא.
עכשיו הוא מושלם, כולל צמיגים חדשים!
צמיגים
בדיווח הקודם הזכרנו את עניין הצמיגים הגמורים, שבין היתר גרמו להרבה תקרים מאחור. אז בחודש שעבר החלפנו לסט צמיגים חדש של מיטאס, כשהקדמי C-19 ('פס צהוב') במידה המיוחדת 90/100-21, והאחורי EF-07 ('פס ירוק') במידה 140/80-18.
במילה אחת – תענוג! מעבר לעובדה שאופנוע על סט צמיגים חדש תמיד עובד טוב, צמד הצמיגים הללו הם צמיגי אנדורו מעולים, ואנחנו נהנים מאופנוע עם אחיזה ויציבות גבוהים.
חדוות הרכיבה בשיאה
פעמיים בשבוע. זה מה שהקצבנו לעצמנו לרכיבת אנדורו על ה-TE250 שלנו, ובינתיים אנחנו עומדים בזה יפה. אל רכיבת יום שישי הקבועה הוספנו רכיבה של שעתיים-שלוש באמצע השבוע, וחזרנו לימים שאנחנו מחכים לרכיבה הבאה כבר מסיום הרכיבה הנוכחית. איזה כיף!
ה-TE250 החזיר לנו בגדול את חדוות רכיבת האנדורו, וכעת במצבו המושלם – עם צמיגים חדשים, עם מנוע מכוון, עם מתלים מכוונים שמהם אנחנו פורקים עומסים בסיום כל רכיבה – אנחנו מתענגים על כל רכיבה ורכיבה. גם אם זה שעתיים של סינגלים באמצע השבוע, לבד.
בינתיים אנחנו ממשיכים לרכוב וליהנות ותודה רבה לקיץ שממאן להגיע ומאפשר לנו עוד זמן רכיבה במזג אוויר נוח עם קרקע טובה.
החזיר לנו את חדוות רכיבת האנדורו, ותודה לקיץ שממאן להגיע…
ענף מוכר יותר בשם אנדורוקרוס, ובגרסת אליפות העולם – סופראנדורו. הרעיון נולד באירופה בתחילת שנות ה-2000 על-ידי מארגן תחרויות טריאל. הרעיון היה לקחת את האלמנטים של טריאל, ולשלב אופנועי אנדורו. המתארים לתחרויות הם אולמות הוקי או כדורסל, כלומר צרים וצפופים (וזולים יותר יחסית להפקה). הרוכבים מתמודדים עם מסלול שמשלב קורות עץ, בריכות סלעים, בורות מים, קפיצות גדולות, צמיגים ענקיים, בוץ, חול ועוד. מכשולים טבעיים בתוך סביבה מלאכותית. בשנת 2004 נוסדה הגרסה האמריקאית, ושלוש שנים לאחר מכן הפכה לאליפות מסודרת ויוקרתית. מאחורי זה מסתתר הגיון מסחרי, שזיהה את דלדול הצופים במרוצי אנדורו המאפשרים להם לראות מקטעים בודדים, וגם אז רק רוכב אחד בכל פעם. המארגנים אפשרו לצופה הממוצע לשבת על כיסא, תחת קורת גג, עם בירה ונקניקייה ביד, ולראות את כל האקשן.
אליפות העולם
בסוף מרץ האחרון הסתיימה עונת 2018 של אליפות העולם (כאמור, ליגת הסופראנדורו). האליפות מכילה 5 סבבים, כשכל סבב משלב שלוש תחרויות. המנצח שלקח את כל הקופה השנה היה האמריקאי קודי ווב על ק.ט.מ 350EXC-F, שלקח את התואר מאלוף השנתיים האחרונות קולטון האקר, גם כן אמריקאי, מקבוצת הוסקוורנה. האליפות מושכת את היצרנים הגדולים ששולחים את התותחים המוכרים בתחום. שימו לב לשמות שהתחרו השנה: טדי בלזוסיאק (רוכב פולני עתור תארים שזכה באינסוף תארים בעולם השטח ובאליפות העולם שש שנים ברציפות), בילי בולט, ג'וני ווקר, אלפרדו גומז, דיוויד נייט ועוד.
המרוצים נראים לעתים כמשחק פוטבול ולא כמרוץ אופנועים, וזה גם סוד הקסם שלו. ענף מאוד אגרסיבי, פיזי, חכם. אין לדעת מי ינצח כי גם המובילים נופלים, מתרסקים ושוברים בכל רגע נתון. עוד דבר מעניין הוא השילוב של שתי פעימות וארבע פעימות באותו השדה – אומנם יותר על פי החלטת יצרן מאשר רוכב, אך אין רגע שאפשר להגיד שהאחד טוב יותר מהשני.
אליפות ישראל
אין. חוץ ממספר מצומצם של מסלולים פיראטיים אין משהו מסודר, למעט מרוץ בודד שנערך לפני כ-6 שנים.
צפו בתקציר מהסבב האחרון שנערך בשבדיה וראו מה אנחנו מפסידים:
זה כבר הפך להרגל, וכמעט שהתרגלנו – אחת לכמה חודשים מגיע ארצה רוכב-על כזה או אחר, בעיקר מתחום האנדורו והאקסטרים-אנדורו. הפעם זה ג'וני ווקר, אחד משלושת הרוכבים המובילים באקסטרים-אנדורו העולמי.
ג'וני ווקר אמנם צעיר למדי – יחגוג 27 השבוע – אבל באמתחתו לא מעט תארים וניצחונות במרוצי אקסטרים-אנדורו. הוא ניצח בארצברג-רודאו, ברומניאקס, בהל'ס גייט, בטאף-וואן, בסי-טו-סקיי, ב-111 מגהוואט, ועוד. זה לא מפתיע, שכן הוא התחיל לרכב טריאל בגיל צעיר מאוד – כשהיה בן 4, ועשה זאת ברציפות עד גיל 16. בשנים שלאחר מכן הוא התחרה במרוצי מוטוקרוס ובמרוצי אנדורו קלאסי, כולל השתתפות בסיקס דייז – אולימפיאדת האנדורו, אבל מהר מאוד גילה את התחום שמדבר אליו יותר מכל – אקסטרים-אנדורו, והפך במהרה לאחד הרוכבים הבולטים – והצעירים – בסצנה. כאמור, הוא נמצא בטופ 3 העולמי ובאמתחתו ניצחונות רבים.
ג'וני ווקר – אלוף עולם ביער אשתאול
היוזמה להבאת ג'וני ווקר ארצה חתומה על איתמר ציפורי וחבורת Riders for Riders – קבוצת רוכבי אנדורו שמקיימת פעילויות למען קהילת רוכבי האנדורו הענקית. גורמים נוספים כמו מוסך FRT והתאחדות הספורט המוטורי לקחו חסות, וגם יבואנית ק.ט.מ, ד.ל.ב מוטוספורט, לקחה חסות על סדרת האירועים ועזרה בלוגיסטיקה ובכוח אדם לתמיכה. בכל זאת, לא בכל יום מגיע רוכב בסדר גודל כזה ארצה, אלא רק אחת לכמה חודשים…
הצטרפנו לג'וני ווקר ול-R4R ליום הדרכת אקסטרים-אנדורו ביער אשתאול, כדי לחוות קצת מאלוף בסדר גודל כזה, להעז קצת יותר בביצועי האנדורו שלנו, ואולי גם ללמוד קצת טכניקות רכיבה שאותן נוכל ליישם בעתיד.
כשג'וני מטפס. ולא, אין קשר לוויסקי
אירופה בישראל
רצה הגורל, והביקור של ג'וני ווקר בישראל נפל על כמה ימים חורפיים במיוחד ונדירים למדי אצלנו. ביום שלפני ההדרכה שבה השתתפנו ירד גשם כמעט ללא הפסקה, ואנחנו – שישבנו בבית מול המחשב – לא הפסקנו לחשוב ולרחם על המשתתפים בקורס. במהלך הלילה ירד גם כן גשם ללא הפסקה, וכשהגענו בבוקר ליער אשתאול בסמוך למושב תעוז ותוואי השטח נגלה לפנינו במלוא תפארת החורף – הבנו מהר מאוד שזכינו לתנאי אקסטרים-אנדורו מהטובים שיכולנו לבקש, ושגם החבר'ה של אתמול לא ממש מסכנים אלא להפך – זכו לחווית אקסטרים-אנדורו אירופאית וחורפית כאילו בהזמנה. תענוג!
יום הרכיבה התחיל בסיבוב סינגלים אקסטרימיים ביער אשתאול, עם עליות בוציות ומסולעות וירידות מחליקות כמו מרגרינה. אנחנו מכירים את המסלולים האלה היטב מעשרות רכיבות אנדורו שעשינו בהם, אבל הפעם זה היה שונה. צריך ג'וני ווקר אחד שיוציא אותנו מהבית בתנאי קיצון שכאלה ויראה לנו כמה אנחנו אוהבים אנדורו, וככל שיותר קשה – יותר כיף.
על צלע הר אחד, עם ירידה חלקה ואקסטרימית אחת ואחריה עלייה בוצית ומסולעת, ווקר לימד אותנו שאפשר לשכוח ממה שידענו עד עכשיו – שעדיף שהרגליים יהיו על הרגליות, ורצוי לוחצות – ואפשר ורצוי להוריד את הרגליים לקרקע כדי לייצב את האופנוע תוך כדי התקדמות. חוקים אחרים יש לאקסטרים-אנדורו, והאתלט הזה – ששורף אלפי קלוריות ביום באימונים ואוכל 5 ארוחות מלאות ביממה – שולט בהם באופן מוחלט.
באקסטרים-אנדורו עוזרים אחד לשני – גם אם קוראים לך ג'וני ווקר ואתה אלוף עולם
אחרי שהזענו במלחמת ההתקדמות של האופנועים על בוץ בתוך היער, ווקר לקח אותנו לשחרר את חזיר הגז שבתוכנו בסדרת עליות ארוכות ובוציות של גז. אין כמו מצערות פתוחות לרווחה של מנועי 2 פעימות וקצת התעופפויות באוויר כדי להעלות חיוך על פני המשתתפים בהדרכה. ווקר מצדו התגלה כחייכן לא קטן וכבחור סימפטי וחברותי למדי. הוא התלהב מישראל, מהרוכבים, מסצנת האנדורו שלנו, משטחי הרכיבה שיש לנו פה, ואפילו אמר שאפשר לארגן פה מרוץ אקסטרים-אנדורו עולמי. אנחנו מצדנו הסמקנו למשמע מחמאות שכאלה.
עכשיו הזמן לעבור לחלק הטכני יותר של ההדרכה. על טרסה פשוטה למדי ולא גבוהה במיוחד ווקר חידד למשתתפים טכניקת טיפוס פשוטה. אבל ידוע שאלוהים נמצא בפרטים הקטנים, ועל מדרגת הסלע הזאת עבדנו כמעט שעה. היו גם נפילות כמובן. אחרי המדרגה – מתקדמים לרצף של 4 טרסות שבהן חשוב לתת לאופנוע להתאושש לפני תקיפת המכשול הבא. ג'וני ווקר התרשם למדי מהכישרון של הרוכבים הישראליים, ובעיקר מאומץ הלב שלהם לתקוף מכשולים. בכל זאת, עשינו שירות קרבי בצבא ורק אנחנו מבינים מה זה 'יאללה, ברבאק!'.
ברבאק!
רוכבי אקסטרים-אנדורו הם לא פרימדונות מפונקים עם גינונים ומניירות, אלא אנשי עבודה אמיתיים שבאו מהשטח ומתנהגים בהתאם. אנחנו יודעים את זה מרוכבים אחרים מהסצנה שפגשנו, וקיבלנו הוכחה לכך גם מג'וני ווקר. רוכב מהטופ העולמי שמושך אופנועים, דוחף מאחור, מסדר סלעים ו'קיקרים' שהתבלגנו ברכיבה, ועוזר לכל רוכב שצריך עזרה. זאת אחת הסיבות שאנחנו אוהבים מאוד את התחום הזה.
תוך כדי העבודה, ככה סתם בלי התראה מוקדמת, ווקר לקח ק.ט.מ 300EXC, נתן גז, וטיפס באלגנטיות סלע ענק בקצה עלייה שאף אחד מהמשתתפים לא חלם בכלל שניתן לטפס. התגובה המידית הייתה "וואו!" אחד ענק שהדהד בכל היער ולאחריו כפיים. זה היה האות למלחמת תעוזה שבה חלק מהרוכבים בקורס החליטו שגם הם מטפסים את הסלע הזה, ויהי מה, ומסתבר שרמת האקסטרים-אנדורו בארץ טובה למדי. אוקי, אנחנו לא ברמה של ווקר, ג'רוויס וגומז, אבל לגמרי אין לנו במה להתבייש. חלק מהרוכבים הצליחו לטפס את הסלע האימתני אחרי כמה ניסיונות וקצת עזרה מהרוכבים שחיכו למעלה, חלק לא הצליחו, ובכל מקרה – הצופים נהנו מסדרת התפוצצויות, התרסקויות וגלגולי אופנועים במורד הירידה, לקול צעקות המשתתפים ולמול עדשות הסמארטפונים שצילמו בווידאו. ההיילייט של יום הרכיבה, והחוויה החזקה ביותר בהדרכה. תענוג!
את יום הרכיבה המיוחד הזה סיימנו במסיבה ב'סדנת האלופים' – סוכנות ק.ט.מ בפרדס חנה, שם יכולנו לשוחח עם ווקר בצורה א-פורמלית על בירה, נקניקייה וחברה טובה.
אתה ממשיך בלי להודיע…
מעצמת אקסטרים-אנדורו
זה לא מפתיע שתוך זמן קצר ישראל הפכה למעצמת אנדורו ואקסטרים-אנדורו, כנגד כל הסיכויים האובייקטיביים. יש לנו שפע של אזורי רכיבת אנדורו – בכל רמה ובמרחקים קצרים מאוד אחד מהשני, אנחנו יכולים לרכב כמעט איפה שאנחנו רוצים בניגוד למדינות מערביות, שם שטחי הרכיבה הולכים ונסגרים, תרבות הפנאי מתעצמת ואיתה שוק אופנועי האנדורו ששובר שיאים משנה לשנה, ורוכבים רבים – גם מהכביש – מגלים את היתרונות שברכיבת אנדורו ואת גן העדן לרכיבת אנדורו שבו אנחנו נמצאים. תוסיפו לזה את הטוטאליות הישראלית שלוקחת כל דבר לקצה, ותקבלו הסבר הגיוני למדי לכך שאנחנו מתקדמים בקצב גבוה מאוד לטופ של האנדורו העולמי (אם כי יש לנו עוד מרחק רב עד לשם…).
עם הגידול העצום בסצנת הילדים באנדורו ובמוטוקרוס, זה רק עניין של זמן עד שגם מישראל יצא ג'וני ווקר אחד, שביום מן הימים ייסע לבריטניה לסדרת הדרכות לרוכבי אנדורו מקומיים. אנחנו על זה.
בסוף השבוע התקיים בפולין בפעם הרביעית מרוץ הרד-בול 111 מגהוואט של טדי בלזוסיאק – מנצח הארצברג רודיאו 5 פעמים ברציפות , אלוף ה-FIM סופר-אנדורו 6 פעמים וה-AMA אנדורוקרוס 5 פעמים. למי שלא מכיר נספר שהמרוץ מתקיים במכרה הפחם Belchatow בפולין, והוא מורכב מיום של מקצי דירוג ויום המרוץ המרכזי, שאליו מזנקים רק 500 הרוכבים המהירים ביותר במקצי הדירוג מתוך 1200 הרוכבים הרשומים.
מקצי הדירוג מורכבים משני סטייג'ים – סטייג' מוטוקרוס חולי יחסית ושטוח, וסטייג' אנדורוקרוס, כשבכל מקצה המתחרים צריכים לבצע את שני הסטייג'ים. במקצה הראשון הם מבצעים את הסטייג'ים אחד אחרי השני ברצף, ובמקצה השני הם יכולים לבחור אם לבצע רק סטייג' אחד או את שניהם. הזמן הנחשב לדירוג הוא הזמן המהיר של כל סטייג' משני המקצים.
500 הרוכבים המהירים ביותר עוברים שלב ונעמדים על קו הזינוק למרוץ המרכזי ביום המחרת – 3 הקפות הארד-אנדורו של כ-30 ק"מ כל הקפה, הכוללת קטעי מוטוקרוס, אנדרוקרוס והארד-אנדורו ב-4 שעות מרוץ כולל 'המכשול הסופי'. מי שחורג מהזמן נפסל.
3 שעות לפני המרוץ המרכזי מקומות 651-501 במקצי הדירוג מזנקים למרוץ GoPro Final B בן שעה אחת .
את מקצי הדירוג מנצח ג'וני ווקר הבריטי (ק.ט.מ 300EXC) עם 13:05.87 דק' לסטייג' המוטוקרוס ו-3:03.92 דקות לסטייג' האנדורוקרוס. אחריו וויד יאנג הדרום אפריקאי (שרקו SE-R300) במקום השני, בנג'מין הררה הצ'יליאני (TM) שלישי, בילי בולט (הוסקוורנה TE300) רביעי, ומנואל לטינביכלר (ק.ט.מ 300EXC) סוגר את החמישייה. מריו רומן (הוסקוורנה) ואלפרדו גומז (ק.ט.מ) שישי ושביעי בהתאמה. פול בולטון (ק.ט.מ) וגראהם ג'רוויס (הוסקוורנה) במקומות 13 ו-14 בהתאמה.
ג'וני ווקר ממשיך להוביל ולנצח גם את המרוץ המרכזי בזמן של 2:22:21.66 ש' לשלוש ההקפות הנדרשות. 10.85 שניות אחריו מסיים מריו רומן, וכמעט דקה וחצי אחריו במקום השלישי מסיים ג'רוויס. את העשירייה הראשונה משלימים לפי הסדר אלפרדו גומז, מנואל לטינביכלר, פול בולטון, דיוויד סיפיראין (ק.ט.מ), בילי בולט (הוסקוורנה), בנג'מין הררה ולארס אינוקל (ק.ט.מ). בסך הכל סיימו את שלוש הקפות המרוץ במסגרת הזמן 27 רוכבים, ועוד אחד בחריגת זמן.
צוק סלע הישראלי מסיים את המקצה הראשון במקום ה-80 עם זמן של 16:16,10 דקות בסטייג' המוטוקרוס ו-5:01,64 דקות בסטייג' האנדורוקרוס. צוק אמר לאחר המקצה: "לא הלך לי טוב, בראן הראשון פשוט לא הלך לי טוב ובראן השני מישהו כבר בפתיחה ריסס אותי ונאלצתי לזרוק את המשקף ולרכב את הפרולוג בלי משקף…".
במקצה השני סלע משפר את הזמן בסטייג' המוטוקרוס במעט, ומיקומו הסופי במקצי הדירוג הוא 85, מה שאומר שהוא מזנק למרוץ המרכזי ביום המחרת .
במרוץ המרכזי צוק מזנק אחרון בשורה השנייה עקב השתהות בהתנעת האופנוע, מה שאומר זינוק בפועל ממקום 160. אולם סלע מצליח לעקוף ואף להגיע למקום 40 בתחילת ההקפה השנייה, עד שנתקע בפקקי תנועה. בנוסף לכך, נשרף לו נתיך חשמל באופנוע קצת לפני סיום ההקפה השנייה, וזה היה סוף המרוץ מבחינתו.
תוצאה סופית של צוק סלע: מקום 138, כש-500 זינקו ורק 28 סיימו את המרוץ עם 3 ההקפות הנדרשות. מכובד.
גרסת 2017 של מרוץ האקסטרים-אנדורו רד-בול רומניאקס הסתיימה אתמול (שבת) – גם הפעם, עם נוכחות ישראלית מרשימה. במשך 4 ימי רכיבה מלאים התמודדו המתחרים – בכל ארבע הקטגוריות – עם אתגרי אנדורו קשים ותובעניים בהרי הקרפטים שברומניה, בנוסף ליום הפרולוג שהתקיים ביום שלישי ברחוב הראשי של סיביו, העיירה המארחת, שכלל אתגרי אקסטרים מלאכותיים.
גיא נורסלע, עוד לא בן 14, השתתף לראשונה ברומניאקס בקטגוריית האיירון, וסיים במקום הראשון – 21 דקות בזמן הכללי לפני המקום השני! גיא רכב על הק.ט.מ SX85 שלו, כשמלווה אותו זיו כרמי, מאמנו האישי. נורסלע הצעיר סיים את היום הראשון במקום השני, ביום השני כבר תפס את ההובלה ולא שמט אותה עד לסיום היום הרביעי. כבוד גדול לישראלי הצעיר, שעליו עוד נשמע רבות בעתיד. ראוי לציין כי נורסלע התמודד אל מול רוכבים מבוגרים על אופנועים גדולים וחזקים, ולמרות הנחיתות הוא הצליח כאמור לסיים במקום הראשון ולהניף את דגל ישראל על המדרגה הגבוהה בפודיום.
גיא נורסלע – עוד לא בן 14, מנצח את קטגוריית האיירון!
צוק סלע, האח האמצעי במשפחת סלע, התחרה השנה בקטגוריית הסילבר התובענית. קטגוריית הסילבר משמעותית קשה יותר מהברונז, והיא כוללת אלמנטים אקסטרימיים רבים שאותם עוברים המקצוענים של קטגוריית הגולד. סלע סיים במקום ה-45 הקטגוריה – הישג מצוין לבחור הצעיר בן ה-16.
צוק סלע: "היה לי מרוץ מאוד קשה ויחד עם זאת כיפי. מצד אחד נהניתי מכל רגע, ומצד שני היה לי מאוד קשה רוב הזמן. המרוץ הזה שונה לגמרי מקטגוריית הברונז שאותה עשיתי שנה שעברה מכיוון שהוא מעמיד אותך במצבי קיצון כמעט כל רגע נתון ביום הרכיבה. כל יום בין שבע לשמונה שעות רכיבה, המון עליות וירידות הזויות שרק מפחיד להסתכל עליהן. בקטגוריית סילבר מאוד חשוב לדעת גם מתי לרדת מהאופנוע ולדחוף ומתי לא, ואיך לשמר אנרגיה ליום כל כך ארוך. במהלך המרוץ היו המון קשיים של נפילות ושהאופנוע נופל לתהום, ויש קושי גופני מאוד גדול מבחינת העומס על השרירים. בסוף המרוץ כשסיימתי שמחתי מאוד בגלל שהבנתי שכל הקשיים היו שווים את התוצאה. סיימתי במקום ה-45 ואני מאוד שמח מהתוצאה".
צוק סלע – מקום 45 בסילבר
האח הצעיר לבית סלע, סוף סלע, שגם לו טרם מלאו 14 שנים, רכב השנה לבדו בקטגוריית הברונז על גבי הק.ט.מ SX85 שלו וסיים במקום ה-20 הסופר-מכובד. סלע הצעיר רכב בנחישות לאורך כל המרוץ, כשהוא ממוקד מטרה וללא טעויות משמעותיות, וסיים במקום טוב בהרבה מרוכבים בוגרים ומנוסים ממנו. זוהי תוצאה מעולה לסוף סלע, וגם הוא יהיה בעתיד הלא רחוק חלק מחוד החנית של רוכבי האנדורו הישראלים.
סוף סלע – עוד לא בן 14, מקום 20 בברונז!
רוכבים ישראלים נוספים: מירון קליגר סיים במקום ה-83 בקטגוריית הברונז ורמי צמח סיים במקום ה-92 באותה הקטגוריה מתוך 190 מסיימים – בפעם הראשונה שבה הוא משתתף במרוץ האקסטרים המטורלל. יפה ומכובד.
מירון קליגררמי צמח
בקטגוריית הגולד של המקצוענים נרשמו השנה כמה פרישות ופציעות של רוכבים. אלפרדו גומז (ק.ט.מ), שרק לאחרונה ניצח בארצברג רודיאו, נפצע ביום השני ונאלץ לפרוש. גם ג'וני ווקר הבריטי (ק.ט.מ) פרש בשל פציעה, וכך גם ווייד יאנג (שרקו).
גראהם ג'רוויס מנצח על ההוסקוורנה TE300 שלו, 34 דקות לפני מריו רומן הצעיר שרוכב על שרקו. במקום השלישי פול בולטון הבריטי (ק.ט.מ), וברביעי מנואל לטנביכלר (ק.ט.מ), הבן הצעיר של אנדראס לטנביכלר.
אחרי 3 ימי רכיבה ברומניאקס, אלפרדו גומז, ג'וני ווקר, ווייד יאנג, דיוויד נייט ופול טארס כבר פרשו. גראהם ג'ארוויס מוביל את היום השלישי, כשפול בולטון ומריו רומן בעקבותיו, בהפרש קטן יחסית.
בקטגוריות הבכירות (גולד וסילבר) קוצרו המסלולים באופן משמעותי; לדברי מרטין פרינדמץ, מארגן התחרות, הגשמים שירדו אתמול בלילה הפכו את המסלול לכמעט בלתי אפשרי ולכן הוחלט לקצרם, כך שהמתחרים סיימו אותם בכ-4-6 שעות, במקום ה-7-9 המתוכננות.
הערב מסר פרינדמץ כי רמת הקושי אמנם הולכת ועולה מדי שנה, אולם כך גם רמת הרוכבים.
לדברי ג'ארוויס, אותו ראיינו מיד לאחר הסיום, עובדה זו הייתה משמחת מאוד, שכן הוא התכונן נפשית לעוד חצי יום של רכיבה מאומצת.
גראהם ג'ארוויס – מוביל
למרות הרושם שאולי נוצר, המסלול השנה לא קשה משמעותית משנים קודמות ואחוז המסיימים בכל קטגוריה (80% ויותר בכולן), מלמד שלא מדובר בארצברג 2.
אמנם נפצעו לא מעט רוכבים בכירים, ובהחלט ישנם קטעים קשים ברמה מפלצתית, אולם בסך הכל ישנם כאלה כל שנה, וגם אם דרגת הקושי עלתה, לא מדובר בקפיצת מדרגה רצינית – שוב, בהשוואה לשנים קודמות ולרוכבי העל.
באגף הישראלי, צמד האחים למשפחת סלע ממשיכים להרשים, הן את המארגנים והן את לוח התוצאות.
צוק סלע (הוסקוורנה TE300), המתחרה הישראלי היחיד בקטגוריית סילבר, מסכם את שלושת הימים הראשונים כשלושת הימים הקשים ביותר בחייו, ימים שכוללים 7-9 שעות של רכיבה בהרים, נחלים, ואדיות, וזה סוחט נפשית – לא רק גופנית. היום השלישי היה עבורו טוב מאוד. היום כלל לראשונה סינגלים מהירים ושבילים בהם ניתן לפתח מהירות, אולם הערפל הכבד האט אותו בחלק מהדרך. עלייה משותפת עם קטגוריית הגולד יצרה פקק תנועה, וזו הייתה הזדמנות לשפר את המיקום מ-68 ל-46. מחר היום האחרון של המרוץ, ויש רצון להשתפר ולעבור אותו בפול גז אבל עם מינימום טעויות ולסיים במקום טוב, אבל עם גוף שלם ואופנוע שלם. חשוב לא פחות.
צוק סלע
סוף סלע (ק.ט.מ SX85 – בתמונה בראש הידיעה) בקטגוריית הברונז ממשיך ללעוס סלעים, והיומיים הראשונים היו טובים מבחינתו. האתגר והקושי התבטאו בשעות הרכיבה הארוכות – להן היה מוכן מנטאלית – אולם עייפו אותו פיזית. היום השלישי היה יום רכיבה מעולה אותו סיים במקום 20 (!). היום היה קשה מבחינת שעות רכיבה, למעלה מ-7 שעות רכיבה, עם לא מעט קטעים טכניים ומקומות רבים שבהם נפילה מתבטאת בסיום המרוץ, עובדה שהכריחה לשמור על ריכוז מרבי במשך שעות ארוכות. מחר יקדיש את עיקר מרצו לניווט, לאור ההערכה שהמסלולים יהיו מהירים יותר; נקודה נוספת לשיפור מבחינתו היא הטכניקה.
סוף סלע והק.ט.מ SX85 בברונז. כבוד!
מרון קליגר (ק.ט.מ 300EXC)הגיע היום 1:38 דק' לפני תום הזמן החוקי לסיום, ורמי צמח (הוסקוורנה TE300) ב-8:23 שעות, כלומר 8 דקות מעבר לזמן החוקי המרבי לסיום. אולם בשל הקושי, ככל הנראה גם הוא לא ייענש.
מרון קליגר
גיא נורסלע (ק.ט.מ 125EXC), המתחרה בקטגוריית האיירון ומלווה על-ידי מאמנו – זיו כרמי, נקע את הרגל היום מעט לפני נקודת השירות, אולם ככל הנראה יוכל להמשיך מחר, למרות הכאבים. הוא מוביל את קטגוריית האיירון ב-31 דקות. הישג יפה מאוד לצעיר בן ה-14.
המסלול מחר יהיה מהיר יחסית בחלקו הראשון וטכני בחלקו השני, והרוכבים יעברו 100 קילומטרים בקטגוריית האיירון ועד 150 בקטגוריה הבכירה, כשזמן המרוץ מחר מוערך בכ-4 עד 6 שעות, תלוי קטגוריה. נמשיך לעדכן.
יש אנשים שפועלים מתוך מחשבה מושכלת, מתוך אינטרסים כלכליים ובמחשבה ארוכת טווח. בחברה שבה אנו חיים, זה כמעט צורך בסיסי. אבל יש גם אנשים שפועלים מתוך רגש, מתוך הלב, ועושים דברים פשוט כי הם רוצים. כי בא להם. כי זה עושה להם טוב. כזה הוא דוד בנאור – רוכב אנדורו והבעלים של החנות מוטורשופ. בנאור הוא סוג של ילד-גבר.
בשנה שעברה בנאור החליט שהוא מביא לארץ את גראהם ג'רוויס – גדול רוכבי האקסטרים-אנדורו בדור הנוכחי. החליט ועשה. למה? לא ממש ברור. ג'רוויס הגיע באופן פרטי על-ידי בנאור, והעביר פה בארץ סדרת קורסים וימי רכיבה עם רוכבי אנדורו מקומיים. זה לא דבר של מה בכך שדמות כל כך בכירה בעולם האופנועים מגיעה ארצה, וזה עוד פחות שכיח שאדם פרטי מביא ארצה דמות בסדר גודל שכזה. והוא עושה את זה פשוט כי הוא יכול, ורוצה.
הביקור של ג'ארוויס בארץ רק הגביר לבנאור את התיאבון, מסתבר, ומיד אחרי שהבריטי החביב עזב, בנאור כבר התחיל לעבוד על הטאלנט הבא שיגיע ארצה, והטאלנט הזה הוא דיוויד נייט.
דיוויד נייט
למי שלא מעורה בסצנת האנדורו העולמי בשנים האחרונות נספר שדיוויד נייט הוא אחת הדמויות הצבעוניות ביותר העולם האנדורו. יש לו 3 תארי אליפות עולם באנדורו, אבל התארים האלה לא מספרים אפילו מעט מהדמות שעומדת מאחוריהם.
נייט, שיחגוג 39 שנים בעוד חודשיים, הוא בן האי-מאן הבריטי, וכבן האי הוא ספג אופנוענות לדם מגיל אפס, וזה טבעי לגמרי כשאתה גר באי מוטורי שכזה שמארח מדי שנה את ה-TT הפסיכי בעולם מרוצי הכביש. הוא התחרה באנדורו בריטי ועולמי בקטגוריות הג'וניורים, ובגיל 23 כבר עבר לאליפות העולם באנדורו וסיים שני בעונה הראשונה שלו, שהייתה במדי ימאהה. בשתי העונות הבאות עם ימאהה הוא סיים שני ורביעי, וב-2004 עבר לק.ט.מ, איתה סיים שני בעונה הראשונה ולאחר מכן זכה בשתי אליפויות עולם ברצף. לאחר מכן עבר נייט לארה"ב והתחרה ב-GNCC – אליפות הקרוס-קאנטרי האמריקאית היוקרתית, וגם שם זכה בשתי אליפויות רצופות במדי ק.ט.מ.
ב-2009 חזר לאירופה ועבר לרכב עבור ב.מ.וו על גבי גרסת ה-500 סמ"ק של ה-G450X. העונה הזו הייתה מפלה גדולה עבור נייט, שלא התחבר לאופנוע, ויותר מזה – לא התחבר לקבוצה. הוא סיים במקום ה-14 באליפות העולם באנדורו, ועזב את ב.מ.וו בטריקת דלת ועם המון משקעים. בעונה שלאחר מכן חזר לק.ט.מ וזכה בתואר אליפות עולם שלישי.
עד כאן הקריירה המפוארת של נייט. מנקודה זו והלאה הוא לא מצא את דרכו ואפילו הלך לאיבוד. כך למשל בעונת 2011 הוא סיים במקום ה-18 בלבד עם ק.ט.מ, ואף ניסה את מזלו עם קוואסאקי ובדוקטרינות שונות.
אבל לא פחות מרשימת התארים המכובדת (3 אליפויות עולם ו-2 אליפויות GNCC), נייט ידוע בתור דמות צבעונית שמדברת ופועלת מתוך דחפים פנימיים וללא פוליטיקלי קורקט, וזה נדיר כשמדובר ברוכב בסדר גודל כזה. אנחנו רגילים לראות אותם דיפלומטים ורשמיים, ונייט פשוט אומר מה שהוא חושב, בלי פילטרים. התכונה הזו סיבכה אותו לא מעט במהלך השנים, אבל גם עשתה אותו לדמות המיוחדת כל כך שהוא.
מתרגלים עם הרוכב הענק (תרתי משמע)
האביר בא להכות תורה וליהנות
נחזור אלינו. אז בנאור החליט שהוא מביא את נייט לסדרת הדרכות לרוכבי אנדורו מקומיים. בעשור האחרון ראינו לא מעט כוכבים שבאו לארץ להדריך. רובם ככולם יותר טאלנטים, רוכבי-על, ופחות מדריכים. אצל נייט זה היה שונה. מעבר לכך שנייט מבין רכיבה על בוריה, נייט מבין רוכבים ומבין הדרכה. הוא יודע להסביר, והוא יודע להשיג את התוצאות שהוא רוצה מהרוכבים.
זאת לא הייתה הדרכה מתודית מסודרת, וזה ברור לחלוטין שכן לנייט אין את תנאי השטח וההדרכה שאליהם הוא רגיל ולכן נאלץ לאלתר עם מה שיש. אבל בתוך מערכת האילוצים נייט הצליח לייצר הדרכה יעילה ואפילו מתודית בצורה מסוימת.
יום ההדרכה שבו השתתפנו נחלק לשניים. בחלק הראשון נייט עבד עם הרוכבים על מסלול ספיישל-סינגל כדי להשיג חיבור לאופנוע, מהירות וקיצוץ זמנים, ובעיקר כדי לייצר סדר ברכיבה ושפה משותפת.
הדבר המעניין ביותר, מבחינתי לפחות, היה לראות את נייט משלב טכניקות מדוקטרינות שונות אל תוך רכיבת אנדורו. זה מעניין כי אז מבינים שהטאלנט הזה הוא לא רק רוכב אנדורו ואקסטרים-אנדורו מצטיין, אלא רחב אופקים ומבין סוגים רבים של רכיבה. כך למשל, על פנייה הדוקה של 180 מעלות נייט הסביר לרוכבי האנדורו טכניקות מעולם אופנועי הכביש והמסלול – טרייל-ברייקינג עם הקדמי אל תוך הפנייה, שחרור הדרגתי תוך כדי הכניסה, ואז גז שעולה בהדרגתיות ביציאה. זו רכיבת מסלול אספלט קלאסית, ומעט מאוד רוכבי אנדורו משתמשים בשיטה הזו. רובם משתמשים בבלם האחורי ואפילו נועלים אותו ומשתמשים בהיגוי אחורי. נייט הסביר כאן את הברור מאליו – שנעילת אחורי קוטעת את הזרימה של האופנוע, ובעיקר מאטה את מהירות הפנייה. אז הוא גם רחב אופקים בכל הקשור לרכיבת אופנועים, וגם מדריך טוב.
עבודה מתודית על מסלול ספיישל-טסט
בחלק השני של היום, מיד אחרי שהסביר ותרגל עלייה לווילי מהמקום וסיבוב האופנוע ב-180 מעלות, נייט סיפק לרוכבים את הכיף שאותו הם חיפשו. כי בינינו, כשבא כוכב כזה להדריך, יותר מעניין ומגניב לתקוף מכשולים ביער בסגנון פריסטייל מאשר לעבור הדרכה מתודית ומייגעת. באנו לעשות חיים ולא רק ללמוד.
אז נסענו ליער אשתאול, ובמשך כמה שעות נייט והרוכבים השתוללו על סלעים, על בולי עץ (כולל טכניקה מיוחדת שנייט פיתח על מעבר גזע עץ חלק), ועל עליות תלולות, מדורדרות ומבולגנות. הרוכבים קיבלו את מה שהם רצו, ובגדול.
אבל אחרי הכל, דיוויד נייט הוא אדם מעניין. לשבת איתו בהפסקות ולשמוע סיפורים מאליפות העולם באנדורו או מה-GNCC, לשמוע רכילויות על קבוצות מרוצים של היצרניות – ממקור ראשון, בלי תקינות פוליטית ובלי פילטרים, זו חוויה שמעטים זוכים לה. הישירות הזו, החוסר במעצורים, אהבת הרכיבה ואהבת הרוכבים, הם אלו שעושים את דיוויד נייט לרוכב כל-כך מיוחד ושונה בנוף האנדורו העולמי ובכלל. איזה איש מגניב!
אבל הכי כיף – פריסטייל ביער!
עם דיוויד נייט חווינו את אחת החוויות הטובות שאפשר על אורח שבא מחו"ל, וזה מאוד מעניין, במיוחד אחרי ששומעים עליו במשך כל כך הרבה שנים. מעניין במיוחד לראות את כל מה שמעבר לרכיבה. את האישיות הססגונית ואת האדם שמאחורי הדמות.
ומה הלאה? ובכן, הילד-גבר מלמעלה, זה שעושה דברים כי הוא אוהב, כבר מתכנן את הדבר הבא, את הכוכב הבא שיגיע ארצה. אחרי גראהם ג'רוויס ואחרי דיוויד נייט, דוד בנאור עובד בימים אלו על סופר-סטאר נוסף ולא פחות חשוב בסצנת האקסטרים-אנדורו – ג'וני ווקר. לא זה של הוויסקי, זה של הארצברג ושל הרומניאקס. משוגע של ממש הבנאור הזה!
תודה מיוחדת לתמר נתנוב על הצילומים הנפלאים, לשחר עזרא ממוסך הפודיום על מתן החסות להדרכות, על הליווי הצמוד ועל העזרה המקצועית, לאיציק קלנר ואלעד גבאי על העזרה בהדרכה ולעוז נאוס על העזרה בהפקה.
בסוף השבוע הבא, 6-8.10.16 – ימים חמישי עד שבת, תתקיים בטורקיה המהדורה ה-7 של מרוץ האקסטרים אנדורו RedBull Sea To Sky. זהו מרוץ אקסטרים-אנדורו שתפס פופולריות בשנים האחרונות ומקבץ אליו את טובי הרוכבים בעולם.
משך התחרות 3 ימים. היא מתחילה ביום חמישי על חוף הים התיכון, כשבמשך 15 דקות הרוכבים צריכים להקיף מסלול חולי כמה שיותר פעמים ועל-ידי כך נקבע סדר הזינוק ליום השני. אורכו של המסלול ביום השני הוא כ-60 ק"מ, והוא מורכב ברובו מסינגלים הרריים. על-פי תוצאות היום השני נקבע סדר הזינוק ליום השלישי.
יום הרכיבה השלישי – יום שבת, הוא עיקר המרוץ. הוא מתחיל בחוף הים ומסתיים ברום של 2,500 מ'. התוואי כולל אתגרי אקסטרים-אנדורו תובעניים כמו חציית נהרות, סינגלים טכניים, ובעיקר עליות תלולות וארוכות.
עידן שמש – הישראלי הראשון שיוצא ל-Sea To Sky
ישראלי ראשון ב-Sea To Sky
השנה ישתתף לראשונה רוכב ישראלי ב-Sea To Sky.
עידן שמש ממצפה אביב, רוכב אנדורו טכני כ-5 שנים, חיפש אתגר בלתי שגרתי ומצא את מרוץ האקסטרים-אנדורו הזה. הבחירה ב-Sea To Sky הייתה מפני שתוואי השטח קרוב לזה שבו רגיל שמש לרכב – הרי הגליל התחתון והעליון.
עידן שמש ירכב במרוץ על גבי הוסקוורנה TE300 בתמיכתה של יבואנית הוסקוורנה לישראל – עופר-אבניר. ילוו אותו ויתמכו בו אחיו וגיסו שמגיע מארה"ב.
אנחנו כמובן נעקוב ונעדכן. שיהיה בהצלחה!
עידן שמש על ההוסקוורנה TE300 הפרטי שלו – באימון רכיבה לקראת המרוץ
כבר לא מעט שנים אנחנו קוראים כתבות על תחרות האקסטרים-אנדורו – הרד-בול רומניאקס. יש למרוץ המטורף הזה הרבה מאוד עוקבים, גם כאן בארץ, אין כאן קורא שלא יודע איפה זה, וחלק לא קטן מרוכבי האנדורו בארץ אפילו רכב באזור המדהים שבו נערך המרוץ – הרי הקרפטים ברומניה.
פרולוג 2015; צילום: ניר עמוס
היסטוריה ומספרים
ב-12 ליולי יזנק הרומניאקס במהדורה ה-13 ברציפות. המתחרים הישראלים גילו אותו ב-2012, כשבמבט לאחור זה היה עדיין אירוע יחסית אנונימי וקטן. לשם ההשוואה, ב-2012 זינקו בכל הקטגוריות יחד 195 רוכבים (מתוכם 3 חלוצים כחול-לבן), כשעדיין היו קטגוריות של זוגות ולא הייתה קטגוריית איירון. השנה יזנקו 504 רוכבים (תכף נחזור לזה) בארבע קטגוריות – גולד, סילבר, ברונז ואיירון, כשרק קטגוריית הברונז לבדה מונה 228 רוכבים. זה המון!
בשנה לאחר מכן חלה עלייה חדה בפופולריות ענף האקסטרים-אנדורו העולמי. העובדה שזו הייתה חגיגת העשור לרומני אקס, וכן בשל שיווק אגרסיבי הולך ומתגבר לקראת המאורע, גרמו לכל השורות אותם הקצו המארגנים להתמלא, ולמרוץ באחת מגרסאותיו הקשות ביותר זינקו 365 רוכבים, מהם 4 ישראלים. ראוי לציין שבשנה זו עדיין נהוג היה כי את רובו המכריע של המסלול עושות כל הקטגוריות על מסלול משותף, כשרק לחלקים קטנים ממנו קיימים פיצולים לפי דרגות קושי שונות. הדבר עבד לא רע בשנים קודמות עם מספר נמוך של משתתפים, אך בשנה זו היה לגורם הראשי לפסילת רוכבים רבים שנאלצו לבלות שעות מצטברות בעמידה ב'פקקים' בקטעים המהווים קושי טכני עבור רוכבים מקטגוריות נמוכות מהם.
ב-2014 הגיעה החותמת 'הגזמה' עוד בשלב פתיחת ההרשמה, כשתוך 18 שעות נתמלאו כל המקומות, והנרשם אונליין ה-366 במספר קיבל מייל בנוסח "תודה, אבל אתה ברשימת ההמתנה". שוב 4 ישראלים בתוך אחד ממגדלי הבבל המהנים שהופקו בספורט המוטורי הדו-גלגלי העולמי, אבל… אליה וקוץ בה. זו גם השנה שהסתמנה כשנת מפנה – המרוץ כפי שהיה, שוחק, נוהל ונאהב, התחיל להיות קטן על כמות המתחרים אותו הוא מכיל. שנה זו הייתה האחרונה בה המירוץ נדד אל מחוץ לעיר סיביו ללילה בכפרים המרוחקים. הלילות האלו (Overnight Bivouc) הוסיפו המון צבע ועניין למתחרים, לקושי וגיוון המסלולים, לביקור ושימוש במפעלים ומכרות ישנים, בחיכוך עם אוכלוסייה שנראית כאילו לא יודעת שרומניה כבר לא קומוניסטית, ובין היתר – אם לא בעיקר – הוסיפה המון קושי להפקה. הקושי גרם לתקלות זמנים תוך כדי המרוץ (יומיים זינקנו ללא תוצאות יום האתמול), ובמיוחד בסופו, כך שבעצם את המיקום הסופי של המרוץ ידענו רק שבועיים לאחר סיומו, במייל התנצלות מההפקה. לא נעים לסיים כך אירוע ברמה הזאת, ומכיוון שאת זה גם המארגנים ידעו – לשנה הבאה הוכנסו שינויים.
עלייה אופיינית ברומניאקס; צילום: ניר עמוס
ומכיוון שאחורה לא הולכים אז שוב כמות המשתתפים עולה, וב-2015 מזנקים 390 רוכבים, כששני שינויים מהותיים מוכנסים. הראשון – אין לילות מחוץ לסיביו. במחשבה ראשונה זה אולי לא משנה יותר מדי, אך לגיוון אזורי הרכיבה, ובעיקר כשרוצים לעשותם נגישים למרשלים, לצופים ולחילוצים – הדבר מתחיל להיות בעייתי, והתשלום המידי הוא אקסטרה קילומטראג' בכביש למקומות הזינוק ומנקודות הסיום היומיות. השינוי הנוסף הוא פיצול מסלולי הקטגוריות השונות לרוב רובו של המסלול. על פניו זה שינוי מבורך וחשוב כדי למנוע חיכוכים מיותרים בין קטגוריות, אבל בשילוב דילול שטחי המרעה כתוצאה מהשינוי הראשון, גדלים המרחקים אותם יש לגמוע, והמחיר המיידי לשנה זו הוא רמת קושי נמוכה מדי לקטגוריות איירון וברונז (המהוות ביחד שני-שליש מכמות המתחרים) ומהירויות אדירות ברוב קטעי הרכיבה, שאיך לומר בעדינות – לא לילד הזה פיללנו.
אך אל תתבלבלו, זה אמנם מריח קצת יותר ממוסחר וקצת יותר עדין, אבל את עבודת הארגון הצוות שם יודע נהדר, והשילוב של הפקה ברמה גבוהה עם עיר מארחת מדהימה, מזג-אוויר אירופאי קייצי והרים קרפטים מפוסלים אותם אתה חולק עם משוגעים כמוך מכל העולם, הוא שילוב כובש ומנצח עם הרגשת סיפוק עצומה בסוף כל יום רכיבה. לתוך כל הבלגן הזה נשאבים 12 ישראלים, כש-10 מהם עם אופנועיהם הפרטיים המשולחים מהארץ תחת כנפי UPS ישראל באחת מההפקות המוצלחות שידענו.
גראהם ג'רוויס ברומניאקס 2015; צילום: ניר עמוס
504 רוכבים עומדים לזנק בעוד שבוע לרומניאקס. זה קצת מגיע בהפתעה, כי גם השנה, כמו בעבר, המגבלה הרשמית היתה כ-360 מתחרים, ולכן נקווה לשמוע שם בתדריך הפתיחה התייחסות כלשהי למספר הזה. אחרי השתתפות בארבעה רומניאקסים רצוף ולמרות היכרות קרובה עם הצוות המארגן ויכולותיו, אנחנו קצת חוששים לאיכות והצלחת המרוץ עם מספר כזה גבוה של משתתפים. עברו הימים בהם כל הקטגוריות קיבלו זמן אימון על מסלול הפרולוג ושני מקצי מדידות זמנים לטובת סיכוי לתוצאה טובה יותר. היום זה יותר "גומר, הולך". נקווה שנתבדה ונגלה שהמארגנים המציאו את עצמם מחדש וישלפו שפן מהכובע.
רוכבי החוד
בזירת רוכבי העילית אנו צפויים לפגוש כרגיל את כל הטוענים הטבעיים לכתר – גראהם ג'ארוויס, ג'וני ווקר (החוזר מפציעה), אלפרדו גומז שנמצא בכושר שיא, פול בולטון, ווייד יאנג, האחים המינגווי ועוד. במרוץ ארוך כמו הרומניאקס קשה יחסית לצעירים חסרי ניסיון ותמיכה קבוצתית מנוסה לבוא ולהפתיע, אך בכל זאת שימו עין על ארבעה רוכבים צעירים שנשמח לראות לפחות אחד מהם מפתיע את כולנו – בילי בולט שנתן לנו שואו מטורף בארצברג, מריו רומן על האסקי, מאני לטינביכלר על תקן הצעיר היחסית ותיק ולא רק ה'בן של', וירייה באפלה מבחינתנו, אבל הילד הצ'כי דוויד צ'יפריאן הוא מוכשר ונחוש בטירוף.
יורם לביא, זקן רוכבינו השנה, ומעבר לרשימה מכובדת של מרוצים גם ליורם ארבעה רומניאקסים באמתחתו. לחמישי הוא לא תכנן לצאת, גם מסיבות כלכליות וגם כתוצאה מאכזבת רמת (חוסר) הקושי של שנה שעברה, ולכן גם לא נרשם. השינוי הגיע לפני חודשיים, כשחבר ממקסיקו שנרשם ושילם נאלץ לבטל השתתפותו בשלב בו לא יוכל לקבל את דמי ההשתתפות בחזרה, והציע כמתנה ליורם להשתתף במקומו. בירור יתר העלויות (טיסה ואופנוע) גם עמדו לטובתו, וכשהאישה שלצידו מפרגנת ואף דוחפת – נפל הפור וקטגוריית הברונז תכיל את יורם בפעם החמישית ברציפות.
להבדיל משנים קודמות בהן הגיע יורם ממקסיקו, שם התגורר והתאמן באזורים הקרובים יותר באופיים לרומניה, השנה יגיע כשבאמתחתו בעיקר אימוני מדבר וסגנון רכיבה שונה. זהו ללא ספק שינוי משמעותי, כשבנוסף, לאחר 4 רומניאקסים על ק.ט.מ פרירייד, השנה ירכב על ק.ט.מ 300EXC.
לדבריו, הוא מקווה ומצפה לרומניאקס קשה – "כזה שמפחיד אותך פעמיים ביום… כזה שמאתגר את יכולות הרכיבה הטכניות שלך… כזה שאתה מרגיש הקלה כשאתה חוצה את שער הסיום כל יום". יורם מבקש להודות ל: KTM1 Sibiu, X-ON, Biko, Lior's Motoride
יורם לביא במרוץ ה-Last Dog Standing שבו השתתף בחודש שעבר בארה"ב
גב סלע בן 17, ולא רק שיצא השנה לרומניאקס השני שלו, אלא שמאז הראשון הוא הספיק לצבור ניסיון בינלאומי מרשים עם תוצאות מרשימות גם באנדורו כמו גם בראלים, ואפילו במוטוקרוס. גב חוזר השנה שוב לקטגוריית הברונז לאחר חוויה חיובית וחזקה מהרכיבה ברומניה לפני שנה. עם זאת, ולמרות שניהל מרוץ מעולה, הוא חש אכזבה מתוצאות המרוץ (לאחר תקלה ועיכוב רציני ביום האחרון) ומתכוון לשפר זאת השנה.
גב רוצה להודות לשמני VALVOLINE, ל-DIRT-X יבואנן KLIM ציוד רכיבה, ד.ל.ב מוטוספורט יבואנית ק.ט.מ לישראל, champ factory IL ו- factory service, וכמובן למשפחה התומכת.
גב סלע במרוץ אנדורו בישראל; צילום: אייל מור
צוק סלע בן ה-15 הוא אחיו הצעיר של גב. יחד עם שאר המשפחה ליווה את אחיו מהקווים ברומניאקס הקודם, שמע את הסיפורים והחוויות, בלע בשקיקה כל פריט מידע ונרשם גם הוא לאתגר הברונז השנה. צוק דרוך ונרגש לקראת המרוץ אותו מגדיר כ-"אחד מאתגרי הרכיבה הגדולים בעולם" ומקווה לסיים במקום הטוב ביותר שיוכל.
צוק מודה ל-champ factory על האימונים וההכנה למרוץ, ובעיקר להורים התומכים ש-"בלעדיהם שום דבר מזה לא היה קורה".
צוק סלע במרוץ אנדורו בבקעת הירדן; צילום: ניר עמוס
סוף סלע הוא האח הקטן של גב וצוק, והוא חגג בר מצווה לפני כשבועיים. סוף נרשם לקטגוריית האיירון, ואת תוצאות הגברת האימונים ראינו בכל מרוץ בו השתתף השנה בארץ, כשבדרך כלל הוא מנצח בפער נכבד. סוף אמור לחזור מפציעה ולהוריד גבס יום לפני הפרולוג. בשבועות האחרונים הוא מבקר מומחים על בסיס יומי בכדי לחשב את יכולתו לזנק למרוץ בסדר גודל כזה. מבלי קשר לפציעה ובשל גילו וגודלו הפיזי, סוף ירכב על אופנוע הקטן מכל שאר האופנועים שיהיו במירוץ, שכידוע לנו רובם המכריע נתקלים בקשיים וצליחת מסלול המרוץ. לפיכך ועל פי התכנון, אמור להצטרף אליו ולרכב לצידו לא אחר מאשר מאמנו האישי בשנים האחרונות ומנצח קטגוריית הברונז, תומר שמש, כמתחרה מן המניין.
סוף סלע במרוץ אנדורו בארץ; צילום: עמרי גוטמן
דניאל לייזרוביץ בן ה-51 הוא ארץ ישראל היפה של המרוץ. דניאל הפציע אל חבורת הרומניאקס ההולכת וגדלה לקראת המרוץ של שנה שעברה, וכבר בשלב ההכנות הבנו שזרח עלינו כוכב. לאחר שטעם וצלח את קטגוריית האיירון בשנה שעברה, לדבריו דאז – "כמתנה חד-פעמית ליום הולדתו ה-50", הבין שצדק בהכל פרט לעניין ה'חד-פעמי', ועוד בזמן המרוץ אמר: "בשנה הבאה נעשה ככה וככה…". מקום 39 באיירון היה נחמד, ועם ניסיון של שנה קדימה אולי היה מצליח אף להתקדם מעט, אך להבנת דניאל, רוח הרומניאקס היא "לצאת תמיד לקטגוריה שגדולה עליך במידה אחת ושתרגיש שהמסלול בלתי אפשרי עבורך…".
הוא חמוד, הוא שונה, הוא גאון, הוא מעצבן, הוא מקשיב, והוא אדיר, וכפי שהבנתם, השנה החליט לאתגר את עצמו בהרשמה לקטגוריית הברונז. תנו לו בכפיים, תנו לו בכבוד ותדחפו אותו כל יום דרך כל מדיה אפשרית, כי אתם הדלק – והדלק הזה הוא בחינם!
דניאל ליזרוביץ' בפרולוג רומניאקס 2015; צילום: אייל מור
עמית קליינמן עושה את מה שעשה דניאל בשנה שעברה – מקווה לצלוח את קטגוריית האיירון כמתנת יום הולדת 40. עמית נשוי באושר פלוס 2, ובין הלחץ בעבודה למשפחה ומעבר דירה הוא משתדל לרכב לפחות בסופי שבוע, ובהתאם יוצא ללא שאיפות מיוחדות – פשוט לחוות את החוויה וליהנות מהרגע.
עם זאת נקווה שתהדהד לו בראש הערת האגב של המנוסים יותר, שכדי ליהנות מהחוויה לאורך זמן נקודת המפתח העיקרית היא לעמוד באתגר מולו ניצבת – ואין ספק שמבחינתו האתגר הקשה הוא לצלוח בזמן המותר את ארבעת ימי רכיבה בתוואי שטח תובעני ולעתים גם מזג-אוויר לא סלחני. הוא מקווה שהגוף, ובעיקר הברכיים, יעמדו בעומס כדי לעשות את המקסימום לסיים בכבוד.
עמית קליינמן באימון רכיבה בארץ; צילום מתוך הפייסבוק
יפתח פרנקו בן ה-17 הוא הכוכב העולה של הוסקוורנה-ישראל. יפתח יוצא השנה לרומניאקס כמרוץ בינלאומי ראשון, ולמרות כל ההכנות והאימונים הוא מתרגש מאוד ולא יודע למה לצפות.
האימונים של יפתח כללו בין 3 ל-5 רכיבות שבועיות בנוסף לאימוני כושר שונים ורכיבות תרגול GPS. לדבריו, הוא מרגיש מוכן ומתכוון להילחם לסיים בתוצאה הטובה ביותר שהוא יכול. יפתח ירכב על הוסקוורנה TE300 בקטגוריית הברונז, והוא מבקש להודות לשחר עמרמי וקובי גילון על התמיכה באימונים והעזרה ביציאה למרוץ, כמו גם לשאר נותני החסות – עופר-אבניר יבואנית הוסקוורנה לישראל, אבזריון, Husky shop, ובמיוחד למשפחה ואבא שלו שיתלווה אליו למרוץ.
יפתח פרנקו באימון רכיבה בארץ; צילום: אסף רחמים
גיל קינן בן 28, נשוי, וכשיחזור מהרומניאקס יהיה כבר כמעט פלוס אחד. הוא ככל הנראה רוכב האקסטרים-אנדורו הטוב בארץ. ברומניאקס של שנה שעברה, שהיה המרוץ הבינלאומי הראשון שלו, יצא גיל לקטגוריית הסילבר, ויכל לה בגדול כשסיים במקום ה-20 המכובד מתוך 109 מזנקים ו-56 מסיימים, וזאת בשנה שבדיעבד נחשבה לאחת הקשות שידעה קטגוריית הסילבר – ולראיה כמות המסיימים, כשגם בין 56 המסיימים כמחציתם לא עמדו בזמן הגג של אחד הימים (ברומניאקס מותר לאחר ביום אחד מתוך ארבעת ימי הרכיבה כדי להיחשב למסיים).
גיל חוזר השנה לסילבר בניסיון לשפר מיקום, כשלקורא המזדמן אולי נראה הדבר כמטרה יחסית פשוטה, אבל תרשו לנו להכניס אתכם לפרופורציות – חמשת המקומות הראשונים בקטגוריה מתפרשים על טווח של חצי שעה ביניהם וכמעט 6 שעות מגיל שבמקום ה-20. רק כדי להתקדם מקום אחד בשנה שעברה צריך היה גיל לקצץ זמן של שעה רכיבה (!) – זה המון, זה קשה ואנחנו מקווים שגיל יוכל לעמוד בעומס העצום הזה ולהיות בהיי שאף אחד מאיתנו כנראה לא יוכל להרגיש בחייו.
במהלך השנה האחרונה קינן התאמן בכל רגע אפשרי – רכיבת אופניים יומית וכמה שיותר רכיבות אופנוע ואימוני כוח. אין רוכב שלא הזדמן לו להתאמן עם גיל ובעין בוחנת לא התרשם מיכולתיו לתמרן בקלילות אל מול מכשולים תוך כדי שמירת מומנטום ולקיחת החלטות זריזה ונכונה.
קינן מתרגש מאוד ורוצה להודות לנותני החסות שלו ד.ל.ב מוטוספורט יבואנית ק.ט.מ ופולאריס לישראל, טיולי אלון – סוכנות נסיעות, פולאריס צפון מלכיה, ואיך לא, "לאשתי היקרה".
גיל קינן ברומניאקס 2015; צילום: ניר עמוס
זהו. זוהי הקבוצה, אליה מלבד הח"מ יצטרפו לא מעט חברים ובני משפחה, ואף ידוע לנו על לא מעט ישראלים שבמכוון קבעו את רכיבת רומניה השנתית שלהם בתאריכים חופפים לפחות לחלק מימי המרוץ על מנת לבוא, לראות, לחוות ולעודד ולגעת ככל שניתן במרוץ שהפך לאייקון של הרוכב הישראלי.
אנחנו בפול גז נעדכן כמובן על בסיס יומי בתוצאות ובהתקדמות המתחרים. שיהיה בהצלחה!
בסוף השבוע התחרה חברנו יורם לביא במרוץ האקסטרים-אנדורו האמריקאי Last Dog Standing – הכלב שעומד אחרון, אחד ממרוצי האקסטרים-אנדורו המטורפים שיש היום בעולם, בחום של כ-40 מעלות צלזיוס. יורם רכב על בטא קרוסטריינר 300 סמ"ק דו-פעימתי, ואנחנו מביאים את הסיפור האישי שלו מהמרוץ המטורלל.
צפו בסיכום המרוץ ממצלמת הקסדה של יורם לביא:
* * * * *
ה-Last Dog Standing הוא מרוץ אקסטרים שזו השנה השלישית שלו. הוא נערך במסלול גלן הלן המפורסם בקליפורניה, חלקו על מסלול המוטוקרוס עם שילוב של מכשולים מלאכותיים וחלקו העיקרי בגבעות ובקניונים המקיפים את המסלול, כשהמתחרים עוברים בעליות בסגנון טיפוס גבעה ברמת נשיונל וירידות בקניונים נסתרים ומסולעים בשיפועים אימתניים, כאלו שאפילו קודי ווב, מקום שני בארצברג 2016, נאלץ להוריד את האופנוע ברגל.
כנהוג בארה"ב, החלוקה לקטגוריות היא של בגינרס (D), נוביס (C), אינטרמידייט (B), אקספרט (A) ופרו (AA), כאשר בתוך הסידור הזה יש עוד חלוקה לקטגוריות גיל ונפח. לי יצא להיות בקטגוריית B סניור (מעל 40), יחד עם ליאור אלבז, מכונאי אופנועים וחבר קרוב, והיו לנו 11 מתחרים בקטגוריה. בסך הכל השתתפו 117 מתחרים בכל הקטגוריות.
יאללה בלגן!
השנה המארגנים שינו מעט את הפורמט
ההתחלה היא פרולוג – תערובת של גזים ושל מכשולים באזור המרכזי לקטגוריית פרו בלבד, לשעשע את הקהל ולקבוע את סדר הזינוק.
לאחר מכן, ב-09:00 בבוקר מתקיים הזינוק של LDS1 – כל שאר הקטגוריות ב-3 שורות – אקספרט ראשונים, אינטרמידייט שניים ונוביס ובגינרס אחרונים. השנה הזינוק היה למרוץ היירסקרמבל של שעה במסלול, שמשלב קצת טכניקה אבל בעיקר מהירות.
רוכב שמסיים את המרוץ הזה זכאי לעלות לסבב השני – LDS2, כשסדר הזינוק נקבע לפי המיקום במרוץ הראשון.
כדי להיכנס למרוץ השלישי – LDS3, כבר צריך לסיים את המרוץ בתחום זמן של 45 דקות אחרי המוביל (ווב / האקר/ קורי / רדמונד – ערימה של טילים בליסטיים), ומכיוון שאנחנו מזנקים אחריהם, הזמן האמיתי מצטמצם לכ-35 דקות או אפילו פחות מזה, וזו כבר משימה בלתי אפשרית לאינטרמדייט וקשה מאוד לאקספרט. מעולם שום אינטרמדייט לא הצליח לעמוד או אפילו להתקרב למסגרת הזמן הזו. בשנה שעברה משה כהן, שניצח את האינטרמדייט, הגיע כשעה אחרי זמן הגג כדי להיכנס למרוץ השלישי.
בוקר שבת קריר מקדם אותנו במסלול, אבל ידענו שהקרירות לא תימשך זמן רב והטמפרטורות יגיעו באמצע היום לשיא של 40 מעלות בצל.
גלן הלן
לאחר צפייה בפרולוג המשוגע של הפרו התמקמנו בקו הזינוק, ואז הסבירו לנו את התוואי להקפה הראשונה, שבעצם הוביל אותנו לאמצע ההקפה ולא לפנייה המשופעת ימינה – הקלאסית של זינוקי גלן הלן.
הזינוק הלך נפלא. הילוך רביעי(!) בבטא, שידעתי שיעבוד לי טוב עם צמיג אחורי מעולה של גולדן טייר, ואני ראשון בהולשוט ומרגיש נהדר! אבל בגלל שינוי תוואי המסלול לא הבנתי בדיוק לאן צריך לרכב ואיבדתי את ההובלה בפנייה השנייה. לא נורא, ממשיכים.
אחרי זמן קצר, תוך כדי הגעה לאחרוני רוכבי האקספרט, הגענו לעלייה הראשונה הגדולה שהוסתרה על ידי ענן אבק ענק וסמיך שיצרו קטגוריות הרוכבים שעברו בה לפנינו. מכיוון שאת העלייה עצמה אני מכיר היטב ממרוצים קודמים, החלטתי לא לחכות ופשוט להיכנס על עיוור. הכל הלך טוב עד אמצע העלייה, שם התנגשתי חזיתית ברוכבים תקועים שאותם לא ראיתי, ומיד לאחר מכן רוכב משמאלי איבד שליטה, נפל וגרר אותי עימו.
קמים, מניעים, משנים קו ועולים. מגיעים למעלה וכל הפה מפוצץ בוץ של רוק ואבק, עד כדי כך שהייתי חייב לשטוף את הפה היטב כדי לנשום.
ההמשך היה רובו נוח וללא אירועים מיוחדים. סיימתי את המרוץ הראשון במקום 49 בכללי וראשון בקטגוריה שלי, והזינוק ל-LDS2 נקבע לי על שורה 30. אחלה.
כן, גם על זה רוכבים
LDS2
מזנקים למרוץ השני ואחרי זמן קצר מתחילים לקבל לפנים את המכשולים המלאכותיים – מסלול האנדורוקרוס עם מטריקס מהקשים שיש, ומיד אחריו שלולית בוץ משולבת בצמיגי ענק ששוכבים. עברנו גם את זה כשאני מאבד כמה מקומות בגל תקיעות כאלו ואחרות, אבל הכל הרגיש סבבה. עוד קצת מסלול ומגיעים לטיפוס גבעה ברמת נשיונל. לפחות 20 רוכבים עומדים למטה ומסתכלים על הרוכבים שמפוזרים על הגבעה.
בגלל זכרון רע משנה שעברה התייצבתי לצד הרוכבים, וברגע שראיתי קו פתוח שהאחרים לא ראו או שחששו להשתמש בו, פתחתי גז וזינקתי לעלייה. היה נפלא! הצלחתי לעלות כשני שלישים מעלייה בלי בעיות מיוחדות, קצת דחיפה לקו היותר קל, 5 מטרים עם עזרה מהמושכים שהיו שם, ואת שאר העלייה כבר צלחתי לבד כשאני ממשיך בהרגשה מצוינת.
המסלול הלך ונהיה קשה יותר עם ירידות תלולות בתוך דרדרת, כשמעל הכל מעיק החום שכבר נשק ל-40 מעלות, אבל ההרגשה הייתה מצוינת ואני בתחושה שאולי – רק אולי – אצליח להיכנס להקפה השלישית.
אבל אז הגיע קניון המפלים המפורסם, עם ירידות סלעים ענקיות ובלתי נגמרות שחייבו אותנו לעבודות צוות להורדת האופנועים מדרגה אחרי מדרגה. אומרים שאפילו רוכבי החוד של הפרו ירדו פה ברגל ולא ברכיבה.
מעייף החרא הזה!
כאן נתקלנו במכשול הקשה מכולם – החום. בתוך הקניון הצפוף, ב-40 מעלות ללא שום זרימת אוויר שתעזור להתקרר, הגוף נשאר ללא טיפת אנרגיה. גם אחרי מנוחה של 5 דקות בצל מזדמן, שהחזירה את הדופק לאזור סביר, מיד עם הדחיפה הבאה של האופנוע הדופק חזר לשמיים והגוף חזר לבעור.
לקח לנו כחצי שעה להגיע לתחתית הקניון, לחצות את הכביש, לטפס עליית גזים נוספת ועוד ירידה תלולה כדי להגיע לעוד שלב שהזמן שלנו כבר השאיר אותנו בחוץ.
ושוב, למעט רוכב אקספרט בודד, כל מירוץ ה-LDS3 היה מורכב מרוכבי פרו בלבד. אגב, גם שם היה שמח, כשלמעט 4 רוכבים כולם נתקעו בעלייה קשה, ובעצם רק 3 רוכבים חצו את קו הסיום של ההקפה השלישית. קודי ווב הוא הכלב שעומד אחרון – שוב.
ואנחנו? אני מקום ראשון בקטגוריה וליאור חברי במקום שני. שמחה גדולה!
