תגית: ביטוח חובה

תביעה שהוגשה לאחר שאופנוע מוטוקרוס פגע בתושב כפר אכסאל והותיר אותו מחוסר הכרה הגיעה עד בית המשפט העליון, שקבע הלכה: אופנוע מוטוקרוס אינו 'רכב מנועי' לפי חוק הפלת"ד. לכן קרנית, הקרן שמפצה נפגעים כשאין ביטוח חובה, אינה משלמת – והרוכב האשם עלול לשלם מכיסו.

ב־31 במרץ 2018 תושב כפר אכסאל איבד את הכרתו ונחבל לאחר שאופנוע מוטוקרוס מסוג קוואסאקי KX450F התנגש בו סמוך לביתו. בעקבות האירוע הוגש כתב אישום לבית המשפט לתעבורה בנוף הגליל־נצרת (ת"ד 2957-04-19), וב־14 בספטמבר 2022 הורשע רוכב האופנוע, על פי הודאתו במסגרת כתב אישום מתוקן, בעבירות של נהיגה בקלות ראש ונהיגה במהירות בלתי סבירה.

לאור העובדה כי הרוכב נסע על אופנוע ברישוי ספורט מוטורי ולא הייתה לו פוליסת ביטוח חובה, הגיש הנפגע תביעה כנגד 'קרנית' – הקרן לפיצוי נפגעי תאונות דרכים, הפועלת מכוח חוק הפיצויים. הקרן מפצה נפגעים כאשר אין ביטוח חובה בתוקף, כשהרכב הפוגע אינו ידוע, או במקרים חריגים נוספים שנקבעו בחוק. מימון הקרן מגיע מחברות הביטוח ומרכיבים ייעודיים בפרמיות ובאגרות.

קרנית טענה מנגד שהחוק אינו חל: סעיף 15ב' מחריג 'כלים תחרותיים' שניתן להם רישיון בעבר, ובנוסף אופנוע מוטוקרוס אינו 'רכב מנועי' משום שעיקר ייעודו אינו תחבורה יבשתית. בית משפט השלום דחה את התביעה נגד קרנית לאחר שפסק כי לאופנוע אין ייעוד תחבורתי, והמחוזי אישר את התוצאה אך נימק אחרת. לאור כך, התיק התגלגל לבית המשפט העליון, בהרכב השופטים יצחק עמית, יעל וילנר וגילה כנפי־שטייניץ, שהכריע באופן סופי בשתי סוגיות מהותיות ועקרוניות.

ראשית נקבע כי החריג בחוק הפיצויים, שמוציא מתחולתו שימוש בכלי תחרותי, אינו חל רק משום שבעבר הונפק לכלי רישיון תחרותי. לפי השופט יצחק עמית, כדי שהחריג יופעל נדרש שהרישיון יהיה בתוקף במועד התאונה. ההסבר שניתן הוא שהמחוקק יצר מסלול נפרד לכלים תחרותיים, הכולל גם ביטוח ייעודי לנהיגה ספורטיבית, והחרגת חוק הפיצויים נשענת על קיומו של אותו מסלול חלופי. כאשר הרישיון פקע, המסלול הייעודי אינו מתקיים בפועל, ולכן אין הצדקה לשלול מהנפגע את תחולת החוק על בסיס 'רישיון היסטורי'.

הסיבה לדחייה הייתה הקביעה השנייה והעיקרית: אופנוע המוטוקרוס עצמו לא נכנס להגדרת 'רכב מנועי' בחוק הפיצויים. לפי השופט יצחק עמית, כדי שחוק הפיצויים יחול צריך שמדובר בכלי שעיקר ייעודו תחבורה יבשתית. מהראיות שהוצגו, ובהן מפרט היצרן, עדות היבואן ועמדת הרשות לנהיגה ספורטיבית, עלה שה־KX450F נבנה בראש ובראשונה למרוצים ולפעילות ספורט מוטורי במסלולים סגורים, ולא להובלה ממקום למקום. גם מסמכי הרכישה כללו הצהרה שהכלי מיועד לנהיגה ספורטיבית בלבד. לכן נקבע שהתאונה אינה 'תאונת דרכים' לפי החוק.

עו"ד אסף ורשה, מומחה בייצוג נפגעי תאונת דרכים, שלא ייצג בתיק, מסביר כי המסלול שנותר פתוח עבור הנפגע הוא הגשת תביעה אזרחית רגילה נגד הנהג לפי דיני הנזיקין. במסגרת תביעה כזו ניתן לדרוש פיצוי על מלוא נזקי הגוף: כאב וסבל, הפסדי שכר, הוצאות רפואיות ושיקום, עזרה וסיעוד וכדומה. אלא שבניגוד לחוק הפיצויים, כאן צריך להוכיח אחריות ורשלנות מצד הנהג, ובית המשפט רשאי להפחית מהפיצוי אם יקבע שלנפגע היה אשם תורם. במקרה זה, הרשעת הנהג בבית המשפט לתעבורה בעבירות של נהיגה בקלות ראש ונהיגה במהירות בלתי סבירה עשויה לסייע מבחינה ראייתית בהוכחת האחריות בתביעה האזרחית.

למעשה, מבהיר ורשה, כי אין זו הפעם הראשונה בה בתי המשפט נדרשים להתמודד עם הסוגייה. כך למשל, בשנת 2019 נדון מקרה של צעירה שהורכבה על אופנוע מוטוקרוס ונפצעה בקרסול, נותחה ואושפזה. בתחילה הוגשה תביעה גם נגד קרנית לפי חוק הפיצויים, אך בית המשפט פטר אותה מאחריותה וההליך המשיך כתביעה נזיקית נגד הנהג. נקבע כי הנהג התרשל כשאפשר הרכבת נוסעת על כלי תחרותי שאינו מיועד לכך וללא מיגון מתאים, אך ייחס לתובעת אשם תורם של 30%. בסוף נפסק לה פיצוי של כ־166 אלף שקלים בתוספת שכר טרחת עו"ד והוצאות.

• פסק הדין המלא – בקישור המצורף.

רוכב אופנוע שרכב ללא ביטוח חובה נפגע קשה בתאונת דרכים, ולמרות זאת יפוצה בכ־3.5 מיליון שקל.

זה לא חדש שגובהה של פרמיית החובה גורמת ליותר ויותר רוכבים לעלות על הכביש ללא ביטוח חובה – בניגוד לחוק ותוך נטילת סיכון גדול. בעבר פרסמנו שנהג רכב שפנה שמאלה וחסם את דרכו של רוכב אופנוע חויב לשלם לרוכב פיצויים – על אף שהרוכב נסע ללא ביטוח חובה. כעת מתפרסם מקרה נוסף עם מאפיינים דומים.

גם במקרה הזה, שהתרחש בשנת 2017, נפגע הרוכב מרכב שפנה שמאלה בדרך שבה הייתה זכות קדימה לרוכב. לאחרון נקבעה נכות רפואית משמעותית. בגלל שלא היה ברשותו ביטוח חובה בתוקף, התביעה נגד הנהג הפוגע וחברת הביטוח של הרכב שלו הוגשה לפי פקודת הנזיקין. לאור העובדה כי הרוכב היה מחוסר ביטוח חובה, עליו היה לשכנע את בית המשפט כי האחריות לתאונה מוטלת על נהג הרכב. מנגד, לו היה מבוטח, כלל לא היה צורך בכך, שכן החוק בישראל קובע 'אחריות מוחלטת' בתיקי פלת"ד. במילים אחרות – המבטחת נדרשת לשאת בחובת הפיצוי, ללא קשר לשאלה מי אחראי או אשם בתאונה.במקרה זה התביעה שהגיש רוכב האופנוע לא הייתה מכוח חוק הפיצויים לנפגעי תאונות דרכים (הפלת"ד), אלא מכוח פקודת הנזיקין, המאפשרת לתבוע פיצויים בגין רשלנות.

אי לכך הרוכב הגיש תביעה כנגד נהג הרכב, שהיה ברשותו ביטוח חובה תקף, ובמקרה הנוכחי הורשע באי מתן זכות קדימה בפנייה שמאלה ובנהיגה בחוסר זהירות. השופטת מרב בן־ארי מבית המשפט המחוזי קבעה כי לא היה אשם תורם מצד רוכב האופנוע. לשיטתה, נהיגה ללא ביטוח אינו יוצרת 'אשם נזיקי', שכן לצורך קביעת אשם או אשם תורם בנזיקין נדרש קשר סיבתי עובדתי ומשפטי בין ההתנהגות העוולתית לבין הנזק. היעדרו של הביטוח לא השפיע מבחינה עובדתית על אופן התרחשות התאונה.

בפסק הדין נקבע שהתובע יפוצה בכ־3.5 מיליון שקל, מהם ינוכו 785 אלף ש"ח שכבר שולמו לו על־ידי הביטוח הלאומי. בין השאר נפסקו לתובע פיצויים בגין הפסדי שכר לעבר ולעתיד, הפסדי פנסיה, הוצאות רפואיות, עזרה מצד שלישי, פיצוי עבור כאב וסבל ועוד. בנוסף נקבע שעל חברת הביטוח של הנהג הפוגע לכסות את הוצאותיו המשפטיות של רוכב האופנוע ואת שכר טרחת עורכי דינו בסכום של 657 אלף שקל.

הסיפור לא נגמר כאן, משום שחברת הביטוח הגישה ערעור לבית המשפט העליון על כך שלא נקבע אשם תורם כלשהו על רוכב האופנוע, כלומר האם התאונה הייתה נמנעת אם התובע היה רוכב יותר בזהירות. בנוסף טענו כי רוכב האופנוע קיבל פיצוי גבוה מדי במספר ראשי נזק וכי בית משפט המחוזי התייחס לסתירות שעלו בעדותו של רוכב האופנוע לגבי מעורבותו בתאונה.

יש כאן עוד מקרה שבו דבריו של עו"ד אסף ורשה, מומחה בדיני נזיקין וביטוח ויו"ר ועדת שיבוב ובתי משפט בלשכת עורכי הדין, רלוונטיים, כמו בדיוק במקרה הקודם אותו פרסמנו: "מדובר בפסק דין נוסף שמוכיח כי הדלת לקבלת פיצוי לנפגע שרכב ללא ביטוח חובה – פתוחה, אך כל מקרה לגופו, ואין בו משום להוות אור ירוק לרכיבה ללא ביטוח. ראשית, אם מדובר על נזק עצמי, שלא נגרם בשל מפגע בכביש, הרוכב ייוותר ללא פיצוי, אלא אם רכש פוליסת תאונות אישיות וכו'. שנית, אף אם התאונה נגרמה ברשלנות נהג רכב מעורב, בית המשפט רשאי לשלול מהמבוטח את הזכות לקבלת פיצוי".

בשום מקום אנחנו לא מעודדים רכיבה ללא ביטוח חובה, אלא מתריעים הלוך ונשנה כי תחום ביטוחי החובה לרוכבי דו־גלגלי הגיע למצב קיצוני ומסוכן, והמדינה צריכה למצוא פתרונות ראויים ומידיים אחרי שהזניחה את התחום למשך כל כך הרבה זמן עד שהגיע לאנומליה הזו. מלחמת 'חרבות ברזל' עיכבה וממשיכה לעכב כמובן את ההתעסקות בנושא ביטוחי החובה לדו־גלגלי, וכתוצאה מכך יותר ויותר רוכבים לא רוכשים פוליסת ביטוח חובה.

בחברת 'הפול' מהדקים את חבל על בעלי עסקים בפרט ועל בעלי פוליסות ביטוח חובה בכלל: עצמאים ועוסקים מורשים ייאלצו מעתה להביא אישור מרואה החשבון על כך שאינם מזדכים במס על הוצאות האופנוע, אחרת ישלמו תעריפי ביטוח חובה 'עסקיים' אשר מייקרים את הפרמיה באלפי שקלים. בנוסף, במסגרת עדכון מערכות הבטיחות, בעלי פוליסות ביטוח חובה מקבלים דרישות תשלום רטרואקטיביות על ביטוחים מהעבר שבהם קיבלו הנחות על מערכות בטיחות.

כפי שפורסם לראשונה באתר 'מיצו בדרכים' החל מחודש פברואר 2025, בחברת 'הפול', אשר שייכת לכלל חברות הביטוח ומספקת ביטוחי חובה לכלל הרכבים הדו-גלגליים, מהדקים את תשלום הפרמיות של ביטוחי חובה שאינם ביטוחים פרטיים – כלומר של ביטוחים 'עסקיים' או כאלה שבעליהם מזדכה על הוצאות האופנוע מול רשויות המס ('בעלות אחרת'). אם עד כה ברכישת ביטוח חובה רוכש הפוליסה היה מצהיר אם הביטוח פרטי או 'עסקי' (כאמור, 'בעלות אחרת'), הרי שמעתה הפול תבדוק מול רשות המיסים את פרטיו של כל רוכש ביטוח חובה (למשל, כאן), ואם מדובר בעוסק מורשה או בחברה, הפוליסה תצא כפוליסה עסקית – מה שאומר תוספת של אלפי שקלים לפרמיה.

אם בעל הפוליסה הוא עוסק מורשה אך הוא אינו מזדכה על הוצאות האופנוע אצל רשויות המס, הוא יצטרך לספק הצהרה מרואה החשבון המאשר כי האופנוע מיועד לשימוש פרטי וכי בעל הפוליסה אינו מזדכה על הוצאות האופנוע (נוסח ההצהרה – בקישור).

עוסקים מורשים אשר רוכשים פוליסה פרטית, ומסיבה זו או אחרת אין באפשרותם להמציא אישור מרואה החשבון, יוכלו מעתה להוציא פוליסת ביטוח זמנית לשבוע, המקוטלגת כ'בעלות אחרת' ובתשלום גבוה, ואם לאחר מכן יצליחו להמציא את אישור רואה החשבון – יזוכו רטרואקטיבית על הפרש התשלום.

בעיה נוספת שעלולה להתעורר היא שברכישת 2 פוליסות 'בבעלות אחרת', כלומר עסקיות, לא ניתן לקבל 20% הנחה על התקופה החופפת כמו שמקובל בביטוח 'פרטי' – גם אם מדובר ברוכב יחיד נקוב בשם. המשמעות היא שלבעלים של 2 אופנועים, גם אם הם מיועדים לשימוש פרטי, הפרמיה השנתית לשני כלים צפויה להתייקר בכ-5,000 עד 7,000 ש"ח.

חשוב לציין שאין שום הבדל בין פוליסה פרטית לבין פוליסה עסקית, למעט כמובן תשלום הפרמיה הגבוה יותר בכ-1,600 ש"ח בממוצע לפוליסה 'עסקית', ובמקרה של תאונת דרכים הדורשת טיפול רפואי ופיצויים – בעל הפוליסה יקבל בתי הפוליסות בדיוק את אותו התשלום. ההפרש בפרמיות הביטוח נובע מהחלטה של המפקח על הביטוח אחרי המחאה הגדולה של 2009, שבמסגרתה הוחרגו ה'שליחים' משאר המבוטחים ונדרשו לשלם פרמיות גבוהות יותר. כדי לבודד את 'השליחים', במשרד המפקח על הביטוח ובחברת הפול פשוט הפכו כל פוליסה שבעליה מזדכה על הוצאות האופנוע ל'בעלות אחרת', וכאמור הפרמיה לפוליסות אלה גבוהה יותר בכ-35% מזו של פוליסה 'פרטית'.

עד כה, רוכב אשר רכש פוליסה פרטית אבל כן הזדכה על הוצאות האופנוע ברשויות המס, הסתכן ב'קנס' של עד 10,000 ש"ח במקרה שהדבר התגלה על-ידי הפול, וזה קרה אך ורק בזמן תביעת ביטוח החובה אחרי תאונת דרכים. התשלום על הטיפולים הרפואיים ותשלומי הפיצויים נותרו זהים, וכאמור הייתה אופציה לקנס של עד 10,000 ש"ח. כעת ישנה אפשרות שבפול ידרשו מבעלי פוליסות עבר את התשלום על ההפרשים שבין פוליסה פרטית לבין פוליסה עסקית רטרואקטיבית – זאת אם הרוכבים הצהירו שמדובר בפוליסה פרטית אך הזדכו על הוצאות האופנוע אצל רשויות המס.

פרט לעניין של ביטוחי חובה לעוסקים מורשים, בפול החלו לאחרונה לדרוש החזר תשלום רטרואקטיבי על מערכות בטיחות שבגינן ניתנו הנחות בביטוחי חובה. כידוע, ישנן הנחות של 3% על מערכות בטיחות כמו ABS, בקרת אחיזה, בקרת יציבות, מערכת עזר לבלימה, ומערכת בלימה משולבת. לאחרונה פרסמנו שבעקבות תובענה ייצוגית הפול תחזיר למבוטחים כספים שנגבו למרות שמערכות בטיחות כאלו ואחרות קיימות באופנוע. בפול ניצלו את ההזדמנות כדי לדרוש כספים מבעלי פוליסות שקיבלו הנחות בפוליסה בגלל מערכות בטיחות, אך ייתכן שלא כל מערכות הבטיחות קיימות.

המטרה של המהלכים האלה, שכאמור פוגעים בבעלי פוליסות ביטוח חובה בעבר ובעתיד, היא להגדיל את הכנסות הפול – חברה הנמצאת בהפסדים תמידיים מעצם קיומה (מחויבת לספק ביטוחי חובה למסורבי ביטוח חובה), וזהו נטל נוסף על בעלי פוליסות ביטוח חובה, שגם כך מהווים רק כחצי מכלל רוכבי הדו-גלגלי, שכן כ-50% מרוכבי הדו-גלגלי לא רוכשים ביטוח חובה.

תודה לסוכן הביטוח יובל בר על העזרה בהכנת הכתבה.

חברת הביטוח 'הפול' נתבעה לפיצויים אך בחרה להאשים את הרוכב במרמה בתואנה שהוא נצפה צועד, נוהג, רוכב, מתדלק ובכלל מסתדר בחיים שלו. בית המשפט לא התרשם וחייב לפיצויים מלאים בסך של כ-3 מיליון ש"ח.

התובע, בן 38 העובד בשיפוצים, היה מעורב בתאונת אופנוע קשה בתחילת שנת 2019. כתוצאה מהתאונה הוא סבל מנזקים בברך שכללו קרע ברצועה הצולבת, נזקים ברצועות הצידיות של הברך ופגיעה עצבית סביב הצלקת הניתוחית שנותרה במקום. לדבריו, הוא סובל מחוסר יציבות בעמידה ובהליכה, חוסר יכולת לבצע עבודות פיזיות, קושי בהליכה ובעמידה ממושכות, וגם קשיים בשינה. בנוסף הוא סובל מכאב בלתי נסבל, שלשם התמודדות עימו, הוא צורך קנאביס רפואי במרשם בכמויות משמעותיות.

סכום התביעה נגד 'הפול' נקבע על כ-2.5 מיליון שקלים – תקרת סמכותו של בית המשפט השלום, תוך הסתמכות על הפסדי השתכרות ניכרים לתובע, כאב וסבל, והוצאות רפואיות מוגברות, הכוללות בעיקר צריכת קנאביס כבדה. על פי התביעה, על מנת להתמודד עם הכאב העז, נאלץ התובע להשתמש באופיואידים במינונים גבוהים, ובהמשך לעבור לאספקה רציפה של קנאביס רפואי לצורך הפחתת הכאבים – חרף עלותו הגבוהה.

מומחי בית המשפט בתחום האורתופדיה קבעו כי התובע סובל מחוסר יציבות משולבת בברך משלל כיוונים, ועל כך העריך את נכותו בשיעור מצטבר של 35% אחוזים. המומחה לכאב הגדיר את הכאב שממנו סובל הרוכב כמשמעותי ביותר והעריך את נכותו בשיעור של 20%, כשמחציתם חופפת לנכות האורתופדית וחציים נוסף אליה. עוד הוסיף כי התחזית לשיפור במצב התובע גרועה, בראי משך הזמן הארוך בו נמשכים הסימפטומים, ובשל תגובתו הסובייקטיבית הקשה של התובע לכאבים.

לדבריו המגבלות התפקודיות של התובע כוללת הימנעות ממרחקים של 10 דקות הליכה ללא הפסקת מנוחה על בסיס קבוע; ישיבה לפי הצורך כל 45 דקות כדי להקל על הכאב; הימנעות מריצה והימנעות מעבודה על משטחים חלקים או לא סדירים שיעוררו את תסמיני חוסר יציבות הברך שלו ויעמידהו בסיכון לנפילה.

המומחה מעריך כי מצבו של התובע יוביל בעתיד להחלפת הברך. בנוגע לטיפולים עתידיים ציין המומחה כי אין צורך בטיפולים פרט להמשך השימוש בקנאביס רפואי, שעלותו עשויה להיות דינמית. כמו כן, הוסיף, שהתובע עשוי להיעזר בזריקות סינוויסק 1 לברך בעלות של 1,500 ש"ח מדי חצי שנה. לדבריו, הדבר יציע הקלה מסוימת לכאב ועשוי להאריך את משך הזמן עד לצורך בניתוח החלפת ברך.

חברת הביטוח לא חלקה על החבות הבסיסית בה היא נושאת לפיצוי התובע כנפגע תאונת דרכים, אך טענה כי נכותו התפקודית נמוכה יותר משקבעו המומחים.

לדברי באי כוחה, רווחיו של התובע לפני התאונה נופחו בצורה מלאכותית, וחלק מהעסקאות והחשבוניות שהוצאו בגינן נראות מפוברקות. לשם הוכחת הדברים, הגישה חברת הביטוח חוות דעת חשבונית אותה חיבר מומחה מטעמה. לדברי 'הפול', השיפוצניק הגיש תיעוד הכנסות גבוה מאוד בשלהי 2018, סמוך לתאונה, והעלתה חשדות לפיהן חברות אחרות, ששכרו את שירותיו, שיתפו עמו פעולה לצורך המרמה. כמו כן, טענו ב'פול', כי התובע ניפח במכוון את משכורת העובד שלו, כדי להראות הפסדים בשנת 2019, העוקבת לתאונה, ובנוסף, הוא גם ניפח, לדבריהם, את הוצאות הקנאביס שלו, שעלותן, לפי חברת הביטוח, לא אמורה לעלות על 80 אלף שקלים מעת התאונה ולשארית חייו.

בנוסף שכרה חברת הביטוח חוקרים פרטיים, אשר הפעילו ארבעה מעקבים על התובע, ומהם הסיקה כי תפקודו של התובע גבוה, והנכות שלו משפיעה בצורה מינורית על יכולתו להתפרנס. בתיעוד החקירה שהוגש לבית המשפט נראה התובע כשהוא צועד ללא מגבלה בולטת (למעט יום אחד שבו הוא נראה צולע מעט), נוהג, מתדלק את רכבו, נושא צינורות, פחי צבע וכלי עבודה, מתכופף וכן יורד במדרגות ללא שהוא אוחז במעקה ותוך שהוא מחזיק שקיות. התובע עצמו אישר כי גם לאחר פציעתו הוא מוסיף לרכוב על אופנועי שטח, הולך לחדר כושר, כי הוא גלש במזחלת שלג במהלך חופשה בחו"ל, כי הוא נשא את בת דודתו על מנשא (בצוותא עם אחרים) במהלך אירוע חתונתה; וכי לפחות במקרה אחד הוא נהג מאות ק"מ ברכבו.

השופט יוני לבני קבע בפסק דינו כי אין די בהשערות ובהצגת שוני בין חשבוניות שמוציא עסק כדי להצביע על מרמה. לדבריו, בדיקה של המסמכים החשבונאיים, ובהם הזמנות עבודה והפקדות בנקאיות אותן ביצע התובע, הראתה כי בפועל הוצאו חשבוניות אמיתיות והתקבלו בגינן כספים בעסקאות 'החשודות', מה גם שהעבודות עצמן נעשו לפני התאונה.

השופט לבני ציין כי ככל שהפו' מבקשת לבסס טענת מרמה, היה עליה להציג ראיות חזקות ותומכות, בין היתר בגביית עדות מבעלי תפקיד באותן חברות שכלפיהן נטען שיתוף הפעולה במרמה עם התובע. מכיוון שלא הובאו ראיות שכאלה, המסקנה הייתה שהנתבעת לא הרימה את הנטל הנדרש להוכחת מרמה. כמו כן קבע השופט כי הטענות לניפוח שכרו של העובד לא נתמכות במציאות, משום שהעובד, חבר משפחה של התובע, החל לעבוד בעסק עוד במהלך שירותו הסדיר, במשרה חלקית, ועל פי זמינותו בלבד, ובשל כך שכרו כלל לא הועמד למו"מ. לאחר שהשתחרר החל התובע לשלם לאותו עובד שכר שעתי גבוה יותר, ובנוסף, בשל התאונה, הפכה עבודת העובד לאינטנסיבית, וכללה את כל המאמצים הפיזיים שהתובע אינו מסוגל לבצע בשל נכותו.

לדברי הפול החוקרים הפרטיים שבדקו את התובע גילו כי הוא מתפקד היטב, לרבות ביצוע אימוני כושר, הליכה יומיומית עם אשתו, והשתתפות באירועים – דבר המערער את טענותיו בדבר נכות חמורה. טענה שהופרכה על-ידי מומחה מטעם ההגנה שטען כי עצם הוכחת תפקוד גבוה לא מפחיתה מקביעת המגבלה התפקודית שנגזרה מתוצאות בדיקתו של התובע.

לאחר שקילת הצדדים קבע השופט כי רק בסעיף ההוצאות לצורך רכישת קנאביס, על הפול לפצות את התובע בסכום של 200 אלף ש"ח. בנוסף קבע השופט כי עלות הנזקים המצטברת לתובע מסתכמת בכ-2.6 מיליון ש"ח, אך בשל תקרת סמכות בית משפט השלום הועמד הפיצוי על 2.5 מיליון ש"ח, בתוספת הוצאות המשפט ושכר טרחת עורכי הדין. סכום זה עתיד להתקרב לשלושה מיליון ש"ח שישולמו לתובע על ידי חברת הביטוח.

לדברי עורכי הדין אלמוג וגפני, מדובר בפסק דין חשוב, שמוכיח כי גם נפגעי תאונות דרכים החוזרים לתפקוד מלא, חרף נכותם, עשויים לזכות בפיצויים נכבדים, בשל מצבם האובייקטיבי. לדבריהם, מצב זה נקבע על פי חוק הפיצויים לנפגעי תאונות דרכים באמצעות מומחים אותם ממנה בית המשפט על חשבון חברת הביטוח.

רוכבים רבים, ובכלל משתמשי דרך, נוטים להמתין רק עד שהולך הרגל חוצה חלק ממעבר החציה, ואז להמשיך בנסיעה מבלי להמתין לסיום חציית המעבר כולו. במקרים אחרים רוכבים ממשיכים בנסיעה גם כשהולך הרגל כבר מציב רגל על המעבר, מתוך הערכה שיספיקו לחלוף לפניו. מעבר לעובדה כי מדובר על עבירת תנועה, במקרה בו הולך הרגל נבהל ונפל – אף שלא היה מגע בין השניים – הרוכב עלול במידה גבוהה של הסתברות למצוא את עצמו משלם פיצויים בסכומים גבוהים. פסק דין שניתן לאחרונה מבהיר את הסיכון שגלום באותה התנהגות.

אחת מהתופעות השכיחות בכבישי ישראל היא שרוכבים (ונהגים) מגיעים למעבר חציה, ממתינים שהולך הרגל יחצה את חציו של המעבר, ואז ממשיכים בנסיעה מבלי להמתין עד שהולך הרגל יסיים לחצות את כל המעבר. במקרים מסוימים הרוכב ממשיך לנסוע גם כשהולך הרגל כבר מציב רגל על המעבר, מתוך הערכה שיספיק לחלוף. מעבר לכך שמדובר בעבירה ברורה על החוק, שכן הרוכב חייב להמתין עד לסיום חציית המעבר, הבעיה חמורה הרבה יותר: אם הולך הרגל נבהל, מאבד את שיווי המשקל, נופל ונפגע – גם אם לא היה מגע ישיר בין השניים – הוא עשוי לתבוע פיצויים. סכום הפיצוי יכול לנוע בין אלפי שקלים למאות אלפים – תלוי בחומרת הפציעה. אם לרוכב יש ביטוח חובה, המבטחת תישא בעלות הפיצוי. אבל אם הרוכב לא מבוטח הוא עלול למצוא את עצמו משלם פיצויים עד סוף ימיו. כל שקל שהוא ירוויח ילך ישירות לפיצוי, עד שלא יישאר לו דבר.

פסק דין שניתן לאחרונה, אמנם בתאונה עם רכב, אבל הוא בהחלט משליך גם על רוכבי אופנועים וקטנועים, שכן הם נחשבים לרכב מנועי.

ב-9 בנובמבר 2020, סביב השעה 19:00, נפגע התובע בתאונת דרכים כאשר חצה את הכביש במעבר חציה. לפי הנטען, רכב הנתבע פגע בו. הצדדים חלוקים לגבי נסיבות התאונה: האם התובע נפל כתוצאה מהפגיעה של הרכב, מבהלה מהרכב, או כתוצאה מתנועה לא נכונה בזמן החציה, ללא קשר להימצאות רכב במקום. לא נלאה אתכם בטענות שהעלו הצדדים, וניגש ישר לשורה התחתונה: בית המשפט התקשה לקבוע האם התאונה נגרמה כתוצאה מפגיעת הרכב ברגלו של התובע. בהמשך פסק הדין נכתב למעשה שזה גם לא משנה.

הדבר היחיד המהותי הוא מה מקורה של הבהלה שהובילה לנפילה. "הנני סבורה, כי נסיבות אירוע התאונה שלפניי, מהוות תאונת דרכים, כהגדרתה בחוק. התרשמותי היא, כי אין מדובר בהלה סתמית מרכב, וגם הנתבע מאשר, כי הייתה בהלה, אלא מרכב שהאט או נעצר ואז המשיך בנסיעה והתובע פעל כפי שפעל על מנת למנוע את התאונה, כאשר נפילתו הייתה ממש בסמוך לרכב, בין אם נגע ברכב ממש ובין אם קפץ הצדה על מנת להתחמק מפגיעה בו, כאשר המרחק הפיזי בשתי האפשרויות הוא מרחק קרוב מאוד, המלמד, כי התנהגות התובע נעשתה באופן ברור על מנת למנוע תאונה. על פי תיאור התאונה, הרי שבשימוש ברכב היה סיכון תעבורתי עבור התובע ולכן פגיעתו הינה תאונת דרכים", ציינה סבין כהן, שופטת בית משפט השלום באשקלון.

סוף דבר, במקרה הזה, הנתבע חויב לשלם 'רק', 211,526 ש"ח, כמו גם שכ"ט בשיעור של 15.34% לעו"ד אפרת אסף שייצג את התובע

עו"ד אסף ורשה, מומחה לדיני ביטוח ונזיקין, מסביר את הרציונל שעומד מאחורי הפסיקה: "בית המשפט מבחין בין מקרים שבהם אדם נבהל באופן אישי מהרכב הנוסע, פעל בצורה מסוימת ונפגע, לבין מקרים שבהם ניתן לקבוע באופן אובייקטיבי שהשימוש ברכב גרם לאדם להיבהל ולנקוט פעולה שבסופו של דבר הובילה לנזק.

בפסקי דין שעסקו בסוגיה נקבע כי חייבת להיעשות הבחנה בין אירועים סובייקטיביים (כמו פחד אישי של אדם שנגרם מרכב) לאירועים אובייקטיביים (כאשר השימוש ברכב יצר סיכון תחבורתי ברור), שאילו לא כן – עלולה להיווצר בעיה. במקרה כזה, עשויים להיחשב כתאונת דרכים אירועים שבהם לא היה קשר ישיר בין האירוע התחבורתי לתגובה של האדם שגרמה לנזק, זאת רק בגלל התנהגותו האישית. דוגמה לכך היא מקרה של התקף לב שקרה לאדם בביתו אחרי שחש בהלה מרעש מרכב ברחוב הסמוך.

ולעניין מעברי החציה – הסבירות כי בית המשפט יקבע  בסיטואציה בה הרוכב לא אפשר להולך הרגל להשלים את חציית המעבר, ככזו שמהווה סיבה אובייקטיבית לנפילה – לא קטנה. מעבר לעובדה כי מדובר על עבירה שחושפת את הרוכב לענישה, היא גם חושפת אותה לתשלום פיצויים בסכומי עתק".

כחצי מההרוגים בתאונות אופנועים וקטנועים בשנים 2023 ו-2024 רכבו ללא רישיון נהיגה בכלל או ללא רישיון נהיגה המתאים לדרגת הכלי – כך עולה מספר המגמות שפרסמה הרשות הלאומית לבטיחות בדרכים (הרלב"ד), אשר בוחן את המגמות העיקריות בתחום הבטיחות בדרכים בשנים האחרונות.

בספר המגמות המקיף יש התייחסות מפורטת לאופנועים וקטנועים, ומהנתונים עולות מגמות מטרידות – חלקן ידועות, שעליהן כתבנו לא פעם, וחלקן עלו לאחרונה. כך למשל, רוכבי דו-גלגלי נפגעים פי 5 מחלקם היחסי במצבת כלי הרכב ובנסועה – הן בדרכים עירוניות והן בבין-עירוניות.

בשנת 2023 מתוך כל 10,000 רוכבים פעילים עד גיל 24, נפצעו קשה או נהרגו כ-40 רוכבים, ואחד מכל 250 רוכבים נפצע קשה או נהרג. ב-2024 מספר הרוכבים הצעירים הנפגעים זינק ועומד על 1 מכל 200 שנפצעו או נהרגו. לעומת זאת, פחות מ-6 רוכבים שנפגעו או נהרגו השתייכו לקבוצת הגיל שבין 35 ל-54. מכאן שהסיכון לפגיעה של רוכב צעיר עד גיל 24 הוא פי 6.5 יותר מרוכב בוגר.

על פי הרלב"ד, גורם נוסף שמשפיע באופן ניכר על הסיכון להיפגעות הוא משקל האופנוע ונפח המנוע שלו. מעבר לכך, קיים פער מהותי בין נפגעים המחזיקים ברישיון נהיגה מתאים לבין כלל הנפגעים שכוללים רוכבים ללא רישיון בכלל או ללא רישיון מתאים לנפח עליו רכבו. על פי גורמים המעורים בנתונים, כמחצית מההרוגים בשנה האחרונה (כ-50 הרוגים) רכבו ללא רישיון בכלל או ללא רישיון מתאים לסוג האופנוע (רכבו עם רישיון נהיגה בדרגה A1 על אופנוע בלתי מוגבל הדורש רישיון נהיגה A).

עוד עולה מהנתונים כי מתוך 10,000 רוכבים על אופנועים גדולים נרשמו 17.4 נפגעים (פצועים או הרוגים). אם מסירים את הנפגעים ללא רישיון מתאים, המספר יורד ל-8.5 נפגעים (פצועים קשה או הרוגים) לכל 10,000 רוכבים. הפער בין אופנועים 'כבדים' לאופנועים בינוניים וקטנועים קלים הוא גדול מאוד בשיעור ההיפגעות. מתוך 10,000 רוכבים עד נפח 125 סמ"ק נפגעו או נהרגו 5 רוכבים. מתוך 10,000 רוכבים מ-125 עד 400 סמ"ק נרשמו 7.5 נפגעים או הרוגים, מתוכם 1.5 ללא רישיון מתאים.

אם משקללים את כלל המספרים עולה כי הסיכון לפציעה קשה או מוות לרוכב על אופנועים בנפחים גדולים גבוה פי 3.5 ביחס לרוכבי קטנוע. אם מוציאים מהמשוואה רוכבים ללא רישיון נהיגה, סיכוי ההיפגעות של רוכב על אופנוע כבד לעומת רוכב קטנוע עד 125 סמ"ק גבוה 'רק' פי 2.

בשקלול נתון של נפגעים ביחס לנסועה של מיליארד ק"מ עולה כי הסיכון להיהרג או להיפגע קשה ברכיבה על אופנוע בנפח 400 סמ"ק ומעלה גבוה פי 1.9 מרוכבי אופנועים עד 125 סמ"ק, ופי 2.1 מרוכבי אופנועים בנפחים של 126 עד 400 סמ"ק. הסיכון יורד בקרב רוכבים בעלי רישיונות נהיגה מתאימים, בעיקר כשמדובר באופנועים בנפח של 400 סמ"ק ומעלה. יחד עם זאת חשוב להדגיש שקטנועי 125 סמ"ק הם עירוניים במהותם, ולכן הסיכון להיהרג בתוך העיר נמוך יותר מאשר על אופנוע בנפח גבוה ברכיבה בין-עירונית.

נזכיר כי בנוסף לנתונים אלו, נתוני העבר מראים כי כמחצית מרוכבי האופנועים והקטנועים רוכבים ללא ביטוח חובה בתוקף, מה שמתכתב היטב עם הנתון של מחצית מההרוגים שרכבו ללא רישיון נהיגה או ללא רישיון נהיגה המתאים לסוג הכלי.

רוכב אופנוע שנסע ללא ביטוח חובה נתקל בבור בכביש, איבד שליטה ונפצע. עיריית ירושלים, הנתבעת בתיק, טענה להגנתה כי תושבי העיר אינם אמורים לממן את בחירתו של הרוכב לעבור על החוק ולנסוע ללא ביטוח חובה. בנוסף, העירייה טענה כי לא מדובר בבור אלא במגרעת בכביש, וביצעה ניסוי בשני אתרים דומים שבהם קילוף האספלט לא גרם להחלקות. חרף הטענות, בית המשפט דחה את עמדתה, הרים גבה לנוכח הניסוי התמוה, וחייב את העירייה לשלם לרוכב פיצויים משמעותיים, בניכוי אשם תורם שיוחס לו.

באחד מימי ספטמבר 2019, בשעות הערב, נסע התובע על אופנוע – שלא בוטח בביטוח חובה – ברחוב דרך יריחו בירושלים. לאחר שעבר את הצומת עם רחוב סולטאן סולימאן נתקל הרוכב בבור פעור בכביש. כתוצאה מכך איבד שליטה, האופנוע החליק, והרוכב נפל ונחבל. אמבולנס מד"א פינה אותו באופן מיידי לבית החולים הדסה הר-הצופים, שם אובחן שבר ברגלו הימנית. רגלו גובסה, וכעבור כשבועיים נדרש לניתוח לשיקום האזור הפגוע. לאחר שחרורו מבית החולים בסוף חודש בספטמבר 2019, כשהוא עם רגל מגובסת, עבר התובע תקופת שיקום שכללה טיפולי פיזיותרפיה אינטנסיביים. לאור כך, הוגשה בשמו תביעה נזיקית לבית משפט השלום בירושלים.

עיריית ירושלים טענה להגנתה מספר טענות: ראשית, הרוכב רכב ללא ביטוח חובה. התובע נסע באופנוע ללא ביטוח חובה בתוקף "והוא מבקש לחייב את הנתבעת, כלומר את תושבי ירושלים, במחדל הזה, שהוא כידוע עבירה פלילית". בנוסף, ציינה העירייה כי יש "לשתף את התובע שנהג ללא ביטוח בעצימת עיניים בעלות הפיצוי בגין אשם תורם".

שנית, טענה העירייה כלל לא מדובר בור אלא במגרעת. העירייה טענה כי לא מדובר בבור אלא במגרעת שבכביש, שלא הייתה בבחינת מפגע. לצורך כך העירייה הסתייעה בגורם חיצוני שערך ניסוי בשני מקומות בהם היה קילוף אספלט בכביש. רוכב שנשלח על ידה חלף עם האופנוע מבלי ליפול. יודגש כי אין מדובר על אותו מקום בו התרחשה התאונה.

לבסוף טענה העירייה שנסיבות התאונה שונות לחלוטין. בכתב ההגנה היא ציינה כי התובע בכלל נפל במיקום אחר, ולא באותה המגרעת. כמו כן, הוא פנה לעירייה רק כחודשיים לאחר התאונה, וכי במסמכים הרפואיים לא כתוב שהיה בור בכביש.

באשר לטענה על היעדרו של ביטוח חובה, ציינה השופטת ליאת בנמלך: "בפסיקת בית המשפט העליון נקבע כי היעדר ביטוח, השולל את זכות התביעה מכוח חוק פיצויים לנפגעי תאונות דרכים, אינו שולל את זכותו של הניזוק לתבוע מכוח דיני הנזיקין". לדבריה "התובע רשאי לטעון ולהוכיח את רשלנות העירייה, הגם שרכב על האופנוע ללא ביטוח תקף".

בנוגע לניסוי אותו ערכה העירייה צוין בפסק הדין כי אין בו כדי להשליך על ההערכה והמסקנה בקשר עם המגרעת בכביש המסוים. ראשית, "קיומו של מפגע אין משמעו כי אדם ייפגע בו בכל מקרה, אלא כי הוא מהווה סיכון לא סביר". שנית, "גם אם הרוכב מטעם העירייה (שעל פי עדותו הוא רוכב מיומן מאוד, בעל רישיון אופנוע כשלושים וחמש שנים) היה מצליח לחלוף על המפגע מבלי ליפול, אין משמעות הדבר כי אין מדובר בהכרח במפגע". שלישית, נסיבות עריכת הניסויים אינן זהות לנסיבות התאונה: "לא הוצגו נתונים ביחס לסוג האופנוע בו בוצעו הניסויים ביחס לאופנוע של התובע  ולא הוכח כי המגרעות בכבישים שבניסויים דומות בעומקן ובגודלן למגרעת דנן".

טענת העירייה כי התאונה נגרמה בנסיבות אחרות – נשללה לחלוטין: הגרסה הראשונית שמסר התובע לשוטר שהגיע למקום היא כי החליק בעקבות בור בכביש, והשוטר אף ציין בדו"ח שהוא הבחין בבור וביקש מהמוקד ליידע בכך את העירייה על מנת שתתקנו.

השופטת פסקה כי הנתבעת, עיריית ירושלים, תשלם  פיצוי כולל הוא בסך של 150,925 ש"ח, ממנו יש לנכות 20% בגין אשמו התורם של התובע, כך שעל העירייה לפצות את התובע בסך של 120,740 ש"ח. בנוסף תישא העירייה בשכר טרחת עו"ד של התובע, עו"ד תום גיצה, בשיעור של 23.4% מהסכום שנפסק.

עו"ד אסף ורשה, יו"ר ועדת נזיקין בלשכת עורכי הדין, מומחה לדיני ביטוח, מפרש את התיק: "פסק הדין מדגיש את החשיבות הקריטית של תיעוד נסיבות התאונה בכל מסמך רפואי שנכתב בעקבותיה, שכן היעדר תיעוד כזה מאפשר לנתבעת לטעון כי התאונה התרחשה בנסיבות שונות, דבר העלול לפגוע משמעותית בסיכויי התביעה. בנוסף, על אף שבית המשפט אפשר במקרה זה לרוכב ללא ביטוח חובה לקבל פיצוי, אין בכך כדי להוות הצדקה לוותר על ביטוח חובה, שהוא גם חובה חוקית וגם מגן כלכלי משמעותי. במקרה שבו אין צד ג' שניתן להטיל עליו אחריות לתאונה, לרוכב לא תהיה עילה לתביעה, ובמקרה של פגיעה בהולך רגל, הרוכב עלול לשאת במלוא האחריות ולשלם את הפיצויים מכיסו".

בהיעדר מקומות חניה מוסדרים, רבים מרוכבי הדו-גלגלי מחנים את הכלים על המדרכה. לכאורה, הם נוטלים רק סיכון של  קבלת קנס, אך למעשה החוק ופסיקות בתי המשפט קובעים שאם כלי הרכב הוחנה בניגוד לחוק או שבאופן שיוצר סיכון תחבורתי ונגרם נזק לצד ג'  – בהיעדר ביטוח חובה, הרוכב עשוי למצוא את עצמו מחויב לשלם מכיסו פיצויים, גם אם התאונה נגרמה בשל רשלנות של הצד הנפגע. ולא מדובר על שקלים בודדים – הפיצוי יכול להגיע למאות אלפי שקלים.

בחודש שעבר, רמי, צעיר בן 27, החנה את האופנוע שלו על מדרכה בתל אביב – בניגוד לחוק. רוכב אופניים בן 22 נתקל באופנוע החונה ונפצע. בבית החולים גילו הרופאים שהוא סובל משבר ביד, שבר בקרסול וחתכים בפניו, והעריכו שיידרש לו שיקום ארוך של מספר חודשים, עם סיכוי בלתי מבוטל לנכות קבועה משמעותית. במונחים של 'שפת הפיצויים' – כלומר, הערכת הנזק הכלכלי שנגרם לנפגעים – פציעה כזו עשויה להסתכם במאות אלפי שקלים, בהתחשב בהוצאות הרפואיות, באובדן כושר ההשתכרות ובצורך בשיקום.

במוקדם או במאוחר, עורך דינו של רוכב האופניים צפוי להגיש תביעה נגד רמי ונגד חברת הביטוח שלו במסגרת פוליסת ביטוח החובה, וההערכה היא שבית המשפט יחייב אותם לשלם את מלוא סכום הפיצויים. אילו רמי לא היה דואג לביטוח חובה מראש, כל עלות הפיצוי הייתה נופלת ישירות עליו. כך, על אף שהתאונה נגרמה גם בשל רשלנות רוכב האופניים, מלוא האחריות תוטל על רוכב האופנוע. במילים אחרות – חניית כלי רכב מנועי במקום אסור אינה מהווה רק עבירה על החוק שעלולה להוביל לקנס, אלא גם חושפת את בעליו לתביעת פיצויים בסכומי עתק.

לדברי עו"ד אסף ורשה, יו"ר ועדת תביעות בלשכת עורכי הדין ומומחה לדיני ביטוח ונזיקין, חניית אופנועים או כל רכב מנועי אחר על המדרכה – אסורה בחוק. ובכל זאת, בערים רבות בארץ, רוכבי דו-גלגלי חונים על המדרכה מחוסר ברירה או מתוך עצלות, ולעיתים קרובות הפקחים מעלימים עין. כך או אחרת, החוק תקף גם במקרים אלו. תקנה 72(א) קובעת: "לא יעצור אדם רכב, לא יעמידנו, לא יחנהו ולא ישאירנו עומד, כולו או חלק ממנו, באחד המקומות המנויים להלן, אלא לשם מניעת תאונה או לשם מילוי אחרי הוראה מהוראות תקנות אלה או אם סומן בתמרור אחרת; ואלה המקומות: על מדרכה, למעט במקום שהוסדר להעמדת רכב והחנייתו לפי חוק עזר שהותקן על פי סעיף 77 לפקודה, ובלבד שנותר מעבר להולכי רגל". כמו כן, חוק פיצויים לנפגעי תאונות דרכים קובע כי אין זה משנה מי אשם בתאונה. אם כלי דו-גלגלי מנועי פוגע בהולך רגל, חברת הביטוח המבטחת אותו בפוליסת חובה היא זו שנושאת בתשלום הפיצויים. בנוסף, במהלך השנים נקבע כי במקרה בו רכב חנה במקום שאסור לחנות בו, תאונה הנגרמת בעודו חונה תיחשב 'תאונת דרכים', והחבות לפצות את הנפגע תחול על מבטחת הרכב החונה. ואם הרוכב לא רכש ביטוח חובה? במצב כזה, הוא ייאלץ לשלם מכיסו את מלוא הפיצוי.

לצד כל זאת, יש לדעת שפסיקת בתי המשפט קבעה כי המונח 'חניה אסורה' מתייחס לחניה היוצרת סיכון תחבורתי, בין אם החניה מותרת או אסורה לפי החוק. המבחן ל'חניה במקום שאסור לחנות בו' נוגע לסיכון התחבורתי שהחניה יוצרת. חניה תיחשב 'אסורה' גם אם אין במקום שלט או תמרור המורה על איסור חניה, כל עוד החניה באותו מקום מהווה סיכון. לדוגמה, מקרה בו רוכב אופנוע מחנה את האופנוע בצד הכביש ו'קופץ' לסידור קרוב – אם רוכב אופניים יתנגש בכלי החונה, בית המשפט עשוי בהחלט לחייב את האופנוען בתשלום פיצוי.

לאור האמור,  מומלץ ביותר להקפיד על חניית הכלי כחוק ובאופן שלא יוצר סיכון תחבורתי וכמובן – לרכוש ביטוח חובה. העלות אמנם גבוהה, אך אם תתרחש תאונה בה ייפגע הולך רגל או רוכב אופניים – בעל הכלי או הרוכב עלולים למצוא את עצמם נתבעים ומחויבים לשלם פיצוי בסכום עתק.

החל מינואר 2025 ישתנו בחזרה קטגוריות ביטוח החובה 125 סמ"ק ו-250 סמ"ק, אשר השתנו ביולי 2023 ופגעו פגיעה קשה בתעריפי ביטוח החובה של חלק מהאופנועים והקטנועים בישראל. בנוסף, ברשות שוק ההון והביטוח מודיעים על ירידה של 7% בתעריפי ביטוח החובה, אך בפועל ירידה כזו לא תתרחש והתעריפים יישארו זהים עד דומים מאוד לאלו של היום.

בחודש יולי 2023 ביצעו ברשות שוק ההון והביטוח עדכון מקיף לתעריפי ביטוח החובה לדו-גלגלי. בעקבות העדכון עלו תעריפי ביטוח החובה בכ-10% בממוצע. בנוסף, קטגוריית הנפח עד 125 סמ"ק הפכה ל-124 סמ"ק, כך שכלים בנפח 125 סמ"ק שילמו הרבה יותר, ובאופן דומה קטגוריית עד 250 סמ"ק הפכה לעד 249 סמ"ק, כך שכלים בנפח מנוע של 250 סמ"ק שילמו הרבה יותר. עדכון הקטגוריות פגע אנושות בחלק מהכלים ש'קפצו' קטגוריה. למשל, הונדה פורצה 250, שנהנה עד אז מביטוח של עד 250 סמ"ק, קפץ בין לילה לפרמיה הגבוהה ביותר מ-1,000 ש"ח בשנה.

כעת מבצעים ברשות שוק ההון והביטוח עדכון נוסף, כשהבשורה החשובה בו היא חזרה לקטגוריות הקודמות – עד 125 סמ"ק ועד 250 סמ"ק, כלומר תיקון העיוות מיולי 2023. התיקון ייכנס לתוקף בחודש ינואר 2025.

בנוסף, בהודעה לעיתונות שהוציאה, רשות ההון מודיעה על הוזלת פרמיות ביטוח החובה ב-7% בממוצע. זו אמורה להיות בשורה טובה כמובן, אולם מבדיקה מקיפה שערכנו במערכת פול גז מצאנו כי אין באמת ירידה בתעריפים – שיישארו זהים לאלו הנוכחיים. ייתכן שההודעה על הורדת התעריפים נובעת מקיזוז של עליית מדד המחירים לצרכן מאז עליית התעריפים האחרונה, כך שמדובר בירידה ריאלית ולא נומינלית, אך בפועל – תעריפי הביטוח יישארו זהים עד דומים מאוד לאלו המופרזים הנגבים כעת מרוכבי הדו-גלגלי.

נזכיר כי לפי דו"ח מבקר המדינה, כ-50% מרוכבי הדו-גלגלי רוכבים ללא ביטוח חובה, כשייתכן שהנתון הריאלי גבוה אף יותר, כלומר כ-50% עד 60% מרוכבי האופנועים והקטנועים רוכבים ללא ביטוח חובה בתוקף – נתון שאמור להדליק את כל נורות האזהרה הבוהקות.

צפו בראיון עם גיא רדר על העיוותים בביטוח החובה בישראל: