תגית: ביטוח חובה

בית משפט השלום בפתח תקווה הכריע לאחרונה בתביעה שהגישו יורשיו של צעיר כבן 24 שנהרג בתאונת אופנוע בשנת 2019. חברת הביטוח 'הפול', אשר ביטחה את הרוכב בביטוח חובה, טענה כי הפוליסה אינה תקפה במקרה זה, שכן הצעיר שכר את הקטנוע לתקופה קצרה עד שיקבל אופנוע אחר שהזמין. לטענתה, הפוליסה מכסה רק חכירות ארוכות טווח. בית המשפט אילץ אותה 'להיפרד' מסכום גבוה.

ב-7.4.2019 רכש המנוח, יליד 1995, אופנוע חדש של ימאהה מדגם R3, והוא היה אמור לקבלו בתוך 14 ימי עסקים. יממה לאחר הזמנת האופנוע החדש הוא פנה לחברת 'גט מוטו', חתם עימה על הסכם חכירה וקיבל לידיו אופנוע מסוים, שהוחלף כעבור שבוע בקטנוע מסוג סאן-יאנג. מספר ימים לאחר מכן הרוכב היה מעורב בתאונה דרכים קטלנית בה מצא את מותו. בעקבות כך, יורשיו הגישו תביעה כנגד הפול.

הפול טען שההסכם שנחתם בין המנוח לחברת גט מוטו לא שיקף את המהות האמיתית של העסקה, אלא למעשה היה מדובר בהשכרה לטווח קצר ולא בחכירה כפי שהוצג. לטענת הפול, הכיסוי הביטוחי שהונפק במסגרת הפוליסה לא מכסה השכרה לטווח קצר אלא חכירה בלבד. החברה ציינה בכתב ההגנה כי בהצעת הביטוח צוין במפורש שהאופנוע לא ישמש להשכרה, ולכן אין חובה עליהם לספק כיסוי ביטוחי במקרה של תאונה שהתרחשה במסגרת עסקה של השכרה לטווח קצר. לנוכח טענה זו, הגישו התובעים תביעה כנגד תאגיד הביטוח קרנית.

קרנית טענה שהמבטחת לא הצליחה להוכיח כי קיימת בפוליסה החרגה הפוטרת אותה מאחריות, וכי עמדתה של המבטחת שסיווג העסקה כהשכרה לטווח קצר שוללת את הכיסוי הביטוחי, סותרת את ההסכם הכתוב ואת הראיות לכך שמדובר היה בחכירה. לחילופין, היא טענה שהתביעה נגדה צריכה להידחות מאחר שהמנוח לא ידע שאין לו ביטוח תקף.

השופטת הבכירה ריבה שרון מבית משפט השלום בפתח תקווה כתבה כי הראיות לא מבססות את הטענה שהצדדים התקשרו בעסקת שכירות קצרת מועד באופן שמנוגד להסכם. בפסק הדין היא עמדה על מספר נקודות:

1. כותרת ההסכם שנחתמה בין הצדדים: ההסכם שנחתם בין גט מוטו לבין המנוח ביום 8 באפריל 2019 נקרא 'חוזה חכירה במודל תפעולי לדו-גלגלי', ולכל אורכו הוא מתייחס למונח 'חכירה'.

2. המועד בו נחתם ההסכם: המועד בו התקשר המנוח בעסקה עם גט מוטו היה מאוחר למועד הזמנת האופנוע החדש על ידו, ולמרות זאת הוא חתם על הסכם שכותרתו 'חוזה חכירה'. מכאן שלא ניתן לשלול שהמנוח התכוון לעשות שימוש בשני האופנועים. כך למשל, ייתכן שהוא ביקש להשתמש באחד מהם לצרכיו העסקיים ובשני לצרכים פרטיים.

3. היעדר רישיון נהיגה מתאים: המנוח לא יכול היה לנהוג באופנוע החדש שרכש לפני שיבצע הליך של הוצאת רישיון מתאים, וכלל לא הוכח שהוא התחיל בתהליך כזה. עובדה זו מתיישבת יותר עם המסקנה שהיה מדובר בעסקת חכירה מאשר עם עסקת שכירות קצרת מועד.

4. רכש ציוד בסכום בלתי מבוטל: הבחור רכש ציוד עבור האופנוע שקיבל מגט מוטו בסכום לא מבוטל של 1,970 ש"ח, שכלל בין היתר סבל וארגז שנטען שהם לא התאימו לאופנוע החדש שהוא רכש לפני כן. הדעת נותנת, אפוא, שאם המנוח הוציא הוצאה גבוהה עבור ציוד שלא הוכח שהוא יכול היה לשמש אותו גם באופנוע החדש, סביר שהוא תכנן להשתמש בקטנוע של גט מוטו למשך תקופה לא מבוטלת.

בסופו של דבר חברת הפול חויבה לשלם לעיזבון המנוח פיצוי בסך של 1,347,584 ש"ח, לרבות שכ"ט עורך דין. בנוסף, החברה חויבה לשלם לקרנית הוצאות משפט בסכום כולל של 80 אלף ש"ח.

עו"ד אסף ורשה, יו"ר משותף ועדת תביעות בלשכת עורכי הדין: ריבה שרון, השופטת הבכירה שדנה בתיק, הבהירה כי לאור מכלול הנסיבות, לא סביר בעיניה כי המנוח ידע או שהוא היה צריך לדעת שקיימת אפשרות כי המסמך עליו חתם שכולל כיסוי ביטוחי לאופנוע שחכר אינו מעניק לו כיסוי ביטוחי. זו אף ציינה כי הטענה בדבר פיקציה או תרמית מצד המנוח (או הצדדים השלישיים) לא הוכחה כהוא זה.

מרץ 2020, בחור בן 26 מתעצל ללכת במשך כעשר דקות לצרכנייה הקרובה ומבקש מחברו להשאיל לו את האופנוע לזמן קצר. החבר מתריע בפניו כי ביטוח החובה אינו תקף עליו ולכן הרכיבה היא "על אחריותו". הבחור יוצא לדרך, אבל כעבור זמן קצר, ברחוב וינגייט בהרצלייה, מתרחשת תאונה במעורבות רכב שיצא מחניה. אמבולנס של מגן דוד אדום פינה את הרוכב לבית החולים, שם אובחנו שברים מרובים בגופו.

אף על פי שלא היה ביטוח חובה בתוקף, הרוכב הגיש תביעה נזיקית כנגד חברת הביטוח של הרכב הפרטי באמצעות באי כוחו – עו"ד אלירן סופר ועו"ד יעקב גראד. באופן עקרוני, החובה לפצות את הנפגע מוטלת על מבטחת האופנוע עליו רכב ולא על מבטחת הרכב המעורב, שכן בביטוח חובה אין מרכיב אשמה, אולם נסיבות התאונה אפשרו לנפגע 'ליהנות מן ההפקר': במקרים בהם האירוע התרחש בעקבות רשלנות של נהג הרכב, עומדת לרשות הרוכב אפשרות להגיש תביעה מכוח פקודת הנזיקין ולא מכוח חוק פיצויים לנפגעי תאונות דרכים. חשוב להבין כי קיים הבדל תהומי בין השניים: על מנת לקבל פיצוי מכוח פקודת הנזיקין נדרש הנפגע להוכיח כי התאונה התרחשה בעקבות רשלנות של הצד המעורב. בכל מקרה בו אין צד מעורב (תאונה עצמית), או שהראיות בזירה אינן מאפשרות לבסס טענה זו – הוא לא יקבל כל פיצוי.

נסיבות התאונה וחלוקת האחריות בן הצדדים: במקרה הזה, סרטון וידאו שפך אור על נסיבות ההתרחשות: התברר כי רוכב האופנוע חלף על פני רכב צד ג' שאותו עקף, ורק אז הבחין ברכב שהיה בשלבי יציאה מהחניה, חציו בתוך נתיב נסיעת רכב צד ג'. בשלב זה, קבע בית המשפט, "רוכב האופנוע יכול היה להבחין ברכב". הסרטון אף העלה כי "הרוכב לא האט את האופנוע שכן אורות הבלימה הופיעו רק בסמוך להתנגשות ברכב". בשורה התחתונה – לאחרונה נקבע כי לרוכב יש רשלנות תורמת בשיעור של 25%, אולם חרף העובדה כי רכב ללא ביטוח – הוא יקבל פיצוי ממבטחת הרכב בפוליסת חובה.

חומרת הפציעה ושיעור הנכות: בעקבות התאונה נגרמו לתובע שברים בירך ובכף רגל ימין. הוא אושפז מספר ימים, שבמהלכם עבר ניתוחים. לאחר שחרורו הוא התנייד בעזרת כיסא גלגלים ולאחר מכן קביים. וכמו כן נזקק לטיפולי פיזיותרפיה. הצדדים הסכימו להעמיד את הנכות הנפשית על 10%, כך שהנכות הרפואית המשוקללת עומדת על 41.68%. מדובר על בחור שהשלים 12 שנות לימוד, ללא בגרות מלאה. לדבריו, לפני התאונה הוא עבד בעבודות מזדמנות שונות, כגון מנהל בחנות חיות. לאחר התאונה הוא לא שב לעבודתו, ומאז ועד היום הוא מצוי מחוץ לשוק העבודה. מומחה מטעם בית המשפט בתחום האורתופדיה קבע כי התובע "אינו כשיר לעבודה המצריכה עמידה או הליכה ממושכת".

ממה מורכב הפיצוי שיקבל?

• הפסד השתכרות: הבחור טען כי יש לחשב את הפיצוי לפי בסיס השכר הממוצע במשק, שכן התאונה אירעה בתחילת דרכו המקצועית. בית המשפט קבע כי הוא זכאי לקבל סכום של  910,000 שקלים שמהווים 70% מזה שביקש.
• הפסד פנסיה: 12.5%, כלומר 127,500 ש"ח.
• עזרה מהזולת, הוצאות רפואיות וניידות: 300 אלף ש"ח.
• עוגמת נפש, כאב וסבל: 180 אלף ש"ח.
• סך הכל בניכוי רשלנות תורמת: כ-1.3 מיליון ש"ח.

עו"ד אסף ורשה, יו"ר משותף ועדת תביעות בלשכת עורכי הדין: הרוכב אמנם קיבל פיצוי, אך אין לראות בפסק הדין כתמרור הוריה לרכיבה ללא ביטוח חובה. חשוב לזכור כי רק במקרה בו התאונה התרחשה ברשלנות של גורם אחר ניתן לקבל פיצוי מכוח פקודת הנזיקין, אולם תאונות רבות מוגדרות כתאונות עצמיות. כמו כן, הדרך לקבלת פיצוי במקרה של תאונה עם רכב אחר עוברת דרך הרמת נטל ההוכחה כי הנהג התרשל . לעתים מדובר על משימה מורכבת, שבסופה אף עלול להיפסק כי לרוכב רשלנות תורמת בשיעור גבוה מאוד.

בעקבות מלחמת חרבות ברזל חלה ירידה במספר הרוכבים שרכשו ביטוח צד ג'. סטטיסטיקת התאונות במעורבות כלים דו-גלגליים, לצד מחירי החלפים של רכבים, עלולים בהסתברות לא קטנה ליצור מצב בו רוכב מחוסר ביטוח שגרם לתאונה ברשלנותו ייאלץ לשלם מכיסו סכום גבוה. זאת עוד בטרם התייחסנו להפסדיו של בעל הרכב הניזוק, אותם הוא יתבע מהרוכב אם יבחר להפעיל את פוליסת הביטוח שלו. כמה כסף ישלם רוכב במקרה בו התאונה הסתיימה עם החלפת דלת ימין ומראה? יהודה יגן, יו"ר ענף הרכב באיגוד השמאים, ביצע עבורנו מספר תחשיבי נזק.

בראשית חודש פברואר, באיילון דרום בסמוך למחלף שפירים, רוכב קטנוע מזגזג בין שני הנתיבים העמוסים, כאשר לפתע רוכב  אופנוע מגיח וחוסם לו את נתיב הזגזוג. "בלמתי בחוזקה ונפלתי על צידו הימני של הרכב שעמד באותו זמן בנתיב השמאלי", נכתב בעדותו. "זה היה במהירות נמוכה, 20 קמ"ש, אבל מעוצמת החבטה והנפילה של הכלי הדלת הימנית של הרכב קבלה מעיכה רצינית וגם המראה נשברה. ברוך שמו, במזל זה נגמר בלי פציעה אלא רק עם נזק לרכוש". לפני כשבוע קיבל הרוכב דרישת תשלום ממבטחת הרכב בו פגע – ב.מ.וו 440 – בסכום של 29,847 ש"ח. לצערו, הוא לא הצטייד מבעוד מועד בביטוח צד ג', ולכן מלוא הסכום ישולם על ידו, בתוספת הפסדי הנהג שנאלץ להפעיל את הפוליסה שברשותו.

"לצערי זה אינו מקרה פרטי אלא דוגמה אחת מיני רבות למקרים בהם רוכבים מחוסרי ביטוח צד ג' מעורבים בתאונה שנגרמה ברשלנותם ונאלצים לשלם את מלוא עלות התיקון", מציין עו"ד אסף ורשה, יו"ר משותף של ועדת תביעות שיבוב בלשכת עורכי הדין. הוועדה בראשה הוא עומד עוסקת בהיבט משמעותי לבעלי הרכבים והכלים הדו-גלגליים גם יחד – שיבוב הינה תביעה שמגישה חברת הביטוח שביטחה את הרכב שניזוק ברשלנות צד ג' לאחר ששילמה למבוטח שלה את עלות תיקון הנזק. למעשה, אין זה חדש כי רוכבי דו-גלגלי רבים אינם רוכשים ביטוח צד ג', אולם לאחרונה התריע איגוד סוכני הביטוח על ירידה במספרם בעקבות מלחמת חרבות ברזל והשלכותיה הפיננסית על תושבי ישראל. ירידה זו מתקיימת לצד ירידה במספר הרוכבים מחוסרי ביטוח החובה, עליה כתבנו לאחרונה. בניגוד לביטוח חובה, שמחויב על פי חוק, ביטוח צד ג' הוא ביטוח וולנטרי, אולם שכיחות תאונות הדרכים בישראל הופכת אותו למוצר שמפחיד לרכוב בלעדיו. על-פי נתוני אור ירוק,2,162  אופנועים וקטנועים מעורבים בכל שנה בממוצע בתאונות דרכים שהסתיימו עם פציעה. ומה מספר התאונות שהסתיימו עם פגיעה ברכוש בלבד? "כל מספר זוכה", מציין מנהל מחלקת תביעות בחברת ביטוח עימה שוחחנו. לדבריו, "ישנם כאלו בענף שגורסים כי המספר מגיע לכ-5,000".

לתוך משוואת הפחד צריך להכניס משתנה נוסף – עלות התיקון של הרכב שניזוק. היא כמובן משתנה מרכב לרכב ותלויה גם בעוצמת הפגיעה. על-מנת לקבל אינדיקציה, ביקשנו מיהודה יגן, יו"ר ענף רכב באיגוד השמאים, שיבדוק זאת עבורנו. לצורך כך יגן חישב את עלות ההחלפה של  דלת קדמית ימנית ושל המראה שניזוקה, לרבות ירידת ערך בשיעור של 1% שנגרמת בעקבות כך, במספר רכבים שונים, כולם מדגם 2022.

אאודי ETRON Q4: מחיר הדלת עומד על 11,513 ש"ח ומחירה של מראה 5,952 ש"ח. בתוספת פסי קישוט, חלון הדלת, ידית, צביעה ותשלום בגין עבודה, כולל ירידת ערך – 28,250 ש"ח.

יונדאי קונה: עלות מראה ודלת, לרבות הרכיבים הנוספים שנדרשים בהחלפה, עומדת על כ-17 אלף ש"ח. בתוספת ירידת ערך הסכום מגיע לכ-18,680 ש"ח.

מיני קופר: גם במקרה הזה הסכום מגיע לכ-17 אלף ש"ח, וכולל ירידת ערך כ-18,780 ש"ח.

פיאט 500C: עלות החלפת דלת ומראה, כולל כל הרכיבים הנוספים והעבודה, כ-13 אלף ש"ח, וכולל ירידת ערך – 14,076 ש"ח

יש לציין כי העלות לרוכב מסתכמת בסכומים הללו אם שילם את מלוא עלות התיקון בגין הנזק שגרם למוסך, בלי שבעל הרכב הפעיל את הפוליסה שלו. במקרה כזה מדובר על סיפור אחרת: הפעלת הפוליסה משמעה כי המבוטח רושם לרעתו תביעה, שמשפיעה על גובה הפרמיה העתידית, זאת לצד תשלום ההשתתפות העצמית אותה שילם. חברות הביטוח מתמחרות את הפוליסה בהתאם למספר התביעות שהוגשו בשלוש השנים האחרונות, כך שההתייקרות אינה חד-פעמית אלא תלווה אותו במשך שלוש שנים. בשורה התחתונה – בעל הרכב יכול וזכאי לתבוע את הרוכב בגין כל הפסדיו. במציאות בה גובה פרמיית הביטוח לרכבים ממשיכה לעלות והסוף אינו נראה באופק, הסכום הכולל של ההפסדים יכול לעבור בקלילות את רף 10 אלף השקלים, ולטפס צפונה למחוזות מבהילים מאוד אם מדובר על רכבי יוקרה.

לצערנו, המציאות יכולה להיות מכאיבה לכיס אף יותר: אומדני הנזק אותם הבאנו מתייחסים למקרה של פגיעה יחסית קלה, אולם תאונה במעורבות דו-גלגלי מסתיימת לא פעם עם נזקים חמורים בהרבה. כמו כן, מציין עו"ד ורשה כי יש לזכור שהרוכב עלול למצוא את עצמו נתבע ומחויב לשלם בגין הנזקים שגרם לרכב אחר אף מבלי שהתקיים מגע ישיר בין השניים. "כך למשל, במקרה בו הוא אילץ רכב אחר לסטות ולפגוע ברכב נוסף. במקרים אלו, קיימת סבירות לא קטנה כי התאונה תסתיים באובדן גמור לרכב ובחיובו של הרוכב לשלם את מלוא ערכו, נכון ליום התאונה".

לסיכום, מלבד ביטוח חובה, שהרוכב מחויב ברכישתו, ההחלטה האם לרכוש ביטוח צד ג תלויה בתפיסת הסיכון של הרוכב. איננו מחסידי חברות הביטוח, בלשון המעטה, אולם חשוב להתריע על ההשלכות הכלכליות של רכיבה ללא ביטוח צד ג'.

תאונות רבות מתרחשות כאשר רכב פונה שמאלה ללא מתן זכות קדימה לכלי דו-גלגלי שמגיע ממול ונוסע בנתיב ישר. לכאורה, האשמה מוטלת במלואה על הנהג, אולם בפסק דין שניתן לאחרונה מבהיר השופט את השיקולים שיש לקחת בחשבון בעת חלוקת האחריות בין הצדדים. העובדה כי לרוכב כלל לא היה ביטוח חובה הופכת את פסק הדין למעניין ורלוונטי אף יותר: בימים טרופים אלו, גובהה של פרמיית החובה גורמת ליותר ויותר רוכבים לעלות על הכביש ללא ביטוח חובה – בניגוד לחוק ותוך נטילת סיכון גדול. פנינו לעו"ד אסף ורשה, מומחה בדיני נזיקין וביטוח והפרשן המשפטי של פול גז, על מנת להבין את משמעות פסק הדין.

התובע, תושב נהרייה בן 40, טוען כי ביום 15.05.2018 בשעה 18:09 נפגע בתאונת דרכים כשרכב על אופנוע ברח' ברנר בטבריה. לדבריו, הנתבע הראשון – נהג רכב פרטי – נסע בנתיב הנגדי רצה לפנות שמאלה לחניה. הנהג חסם את נתיב הנסיעה של הרוכב, וכתוצאה מכך התרחשה התאונה. הרוכב הובהל לבית החולים, שם אובחן שבר פתוח ברגלו השמאלית וכן פצע קרוע בצד הפנימי של השוק. במקביל, בוחני תנועה של משטרת ישראל הגיעו לזירה ואספו ממצאים שביססו את התשתית הראייתית שבגינה הוגש נגד הנהג כתב אישום. בהמשך, בית המשפט לתעבורה בנצרת הרשיע אותו בשורה של עבירות: סטייה מנתיב בנסיבות מחמירות; אי מתן זכות קדימה בפנייה שמאלה; נהיגה בחוסר זהירות, והתנהגות הגורמת לנזק ולחבלה של ממש.

בשלב הבא הוגשה תביעה כספית על-ידי הרוכב בגין נזקי הגוף והשלכותיהם התפקודיות והכלכליות על חייו, כנגד נהג הרכב והמבטחת שלו – שלמה חברה לביטוח. לאור העובדה כי הרוכב היה מחוסר ביטוח חובה, עליו היה לשכנע את בית המשפט כי האחריות לתאונה מוטלת על נהג הרכב. מנגד, לו היה מבוטח, כלל לא היה צורך בכך שכן החוק בישראל קובע 'אחריות מוחלטת' בתיקי פלת"ד. במילים אחרות – המבטחת נדרשת לשאת בחובת הפיצוי, ללא קשר לשאלה מי אחראי או אשם בתאונה.

אלא שבמקרה הנוכחי, מכיוון שהרוכב רכב ללא ביטוח, התנהל דיון שבמסגרתו העלו הנתבעים טענות שונות בנוגע לרשלנותו התורמת. העובדה שמדובר על תאונה בנסיבות שכיחות של אי-מתן זכות קדימה בעת פנייה שמאלה לרוכב בנתיב הישר, הופכת את התייחסותו של בית המשפט למעניינת ומכניסה אותנו לתוך האופן בו הוא מנתח את חלוקת האחריות בין הצדדים. להלן עיקרי הטענות והתייחסותו של בית המשפט אליהן

רכב במהירות מופרזת. אחת מהטענות השכיחות בתאונות בנסיבות של אי-מתן זכות קדימה בעת פנייה שמאלה היא המהירות המופרזת בה נסע הכלי הדו-גלגלי. אלא שבמקרה האמור בית המשפט קיבע שוב את הקביעה כי לא כל מהירות מופרזת מנתקת את הקשר הסיבתי בין אי-מתן זכות קדימה בעת פנייה שמאלה לתוצאות התאונה: "לא ניתן לומר כי מדובר במהירות 'טיסה' המגיעה לכדי גורם זר מתערב ומנתקת את הקשר הסיבתי בין השניים. אין ספק כי אופן נסיעתו של הנפגע תרמה לעוצמת החבלות, שכן היה מצופה ממנו לבלום ומהראיות עולה כי הוא לא בלם. יחד עם זאת לא ניתן לומר כי התנהגות הנפגע מהווה רשלנות חמורה שאינה ניתנת לחיזוי מראש"

בה בעת ציין השופט כי הנתון העיקרי הרלוונטי לקביעת שיעור האשם התורם הוא מהירות הנסיעה של האופנוע. ניתן להניח כי אילו היה רוכב במהירות המותרת – 50 קמ"ש – התאונה הייתה נמנעת. אפשרות אחת היא שהנהג היה מבחין באופנוע המתקרב, ואפשרות שנייה היא שרוכב האופנוע היה מספיק לבלום או לסטות לנתיב הפנוי.

מיקום הפגיעה ברכב הנתבע. מיקום הפגיעה ברכב הנתבע (בחזית קדמית שמאלית) מלמד שהתאונה ארעה כאשר הנתבע רק החל לפנות שמאלה, ולמרות שרכב הנתבע כבר נכנס בחלקו לנתיב הנגדי. אי לכך, מציין בית המשפט כי "ככל שהתובע היה נוהג במהירות המותאמת לתנאי הכביש ניתן היה לצמצם את עוצמת הפגיעה ואף בהסתברות מסוימת למנוע את התאונה, שכן התובע יכול היה לחמוק מרכב הנתבע להמשיך בנסיעה, ביתרת הנתיב שנותר פנוי או לבלום קודם לתאונה".

שדה ראייה פתוח וראות טובה. שדה הראייה של התובע (רוכב האופנוע) היה פתוח למרחק של כ-100 מטרים לפני התאונה, ומזג האוויר במועד התאונה היה תקין עם ראות טובה. משכך היה גם באפשרותו להבחין בנתבע שהחל לפנות.

לא הוכח כי התובע בלם קודם לתאונה. הרוכב טען שהנתבע חסם את נתיב הנסיעה פחות משנייה לפני התאונה, ולכן לא היה באפשרותו למנוע את התאונה, לצמצם את הנזקים או את עוצמת הפגיעה. בית המשפט פסק כי מרחק מסוים קודם לכן יכול היה התובע להבחין בכך שהנתבע מתחיל לפנות, בפרט שהנתבע גם אותת וכאשר שדה הראייה של התובע היה פתוח כ-100 מטר לפניו.

אשם תורם מעצם העובדה כי לא היה מבוטח בביטוח חובה. באשר להיעדר פוליסת ביטוח חובה ורישיון נהיגה בתוקף – "עניינים אלה לבדם, אין בהם כדי להגדיל את שיעור האשם התורם", פסק השופט. לדבריו "ליקויים שלא תרמו מבחינה סיבתית לקרות הנזק – אינם מהווים שיקולים רלוונטיים לקביעת שיעור האשם התורם".

סוף דבר: לאור המהירות בה נסע רוכב האופנוע, פסק בית המשפט כי יש מקום לייחס לו רשלנות תורמת בשיעור של 30%. לאור היקף וחומרת הנזקים, הנתבעים חויבו לשלם לרוכב סכום של 409,438 ש"ח בתוספת שכר טרחת עורך-דין בסכום של 95,808 ש"ח והחזר אגרת תביעה.

עו"ד אסף ורשה, מומחה בדיני נזיקין וביטוח ויו"ר ועדת שיבוב ובתי משפט בלשכת עורכי הדין, מציין בתגובה: "מדובר בפסק דין נוסף שמוכיח כי הדלת לקבלת פיצוי לנפגע שרכב ללא ביטוח חובה – פתוחה, אך כל מקרה לגופו, ואין בו משום להוות אור ירוק לרכיבה ללא ביטוח. ראשית, אם מדובר על נזק עצמי, שלא נגרם בשל מפגע בכביש, הרוכב ייוותר ללא פיצוי, אלא אם רכש פוליסת תאונות אישיות וכו'. שנית, אף אם התאונה נגרמה ברשלנות נהג רכב מעורב, בית המשפט רשאי לשלול מהמבוטח את הזכות לקבלת פיצוי".

• קישור לפסק הדין המלא

עליית תעריפי ביטוח החובה לרוכבי דו-גלגלי באמצע שנת 2023 הייתה מכה כואבת לרוכבים, והיא הגדילה את מספרי הרוכבים ללא ביטוח. מלחמת חרבות ברזל הקשתה עוד יותר על המצב הכלכלי של רבים, והתוצאה היא שיותר ויותר רוכבים לא רוכשים פוליסת ביטוח חובה. המדינה תצטרך לתת את הדעת ולמצוא פתרונות.

"אני אישית מכיר לפחות מבוטחים 5 רוכבי דו-גלגלי שלא חידשו בתחילת ינואר 2024 את תוקף פוליסת החובה. למה? כי נגמר להם הכסף. המלחמה אכלה להם את כל הרזרבות". המילים הללו, שנאמרות לנו על-ידי סוכן ביטוח, משקפות חשש כבד ממגמה של עלייה נוספת ובלתי מבוטלת במספר הרוכבים מחוסרי ביטוח חובה שנעים על כבישי ישראל. מלחמת חרבות ברזל והשלכותיה הכלכליות טלטלה בעוצמה רבים מתושבי ישראל, הכניסה את חלקם לתוך סחרור כלכלי ויצרה קושי לעמוד בנטל תשלום ביטוח החובה.

בחודש יולי 2023 עודכנו תעריפי הביטוח של הפול לדו-גלגלי, והעלייה הייתה בשיעור של עד 10%, זאת, בין היתר, בשל העלייה במספר תאונות הדרכים בהן מעורבים רוכבים, כמו גם בזינוק בסכומי הפיצוי ששולמו בעקבותיהן. המהלך גרר ביקורת רבה בקרב גורמים בענף הדו-גלגלי, שחששו מעלייה בשיעור הרוכבים ללא ביטוח חובה.

הנושא סוקר אז על ידנו, אולם איש לא שיער כי אנו עומדים בפתחה של מלחמה שתטרוף את הקלפים ותפגע ביכולת הפיננסית של עסקים ובתי אב רבים כל כך בישראל. כיום, שלושה חודשים מפרוץ המלחמה, הנושא מטריד מאוד את כלל הנוגעים בדבר: הרוכבים, סוכני הביטוח ואף את רשות שוק ההון. "נתקלתי בלפחות 3 מקרים, רק מהחודש האחרון, בהם נפגעו רוכבים מחוסרי ביטוח חובה בתאונות דרכים עצמיות. חלקם איבדו את כושר עבודתם לתקופה ארוכה" מציין עו"ד אסף ורשה, מבכירי עורכי הדין בישראל בתחום הביטוח והנזיקין, שמייצג שורה ארוכה של רוכבים שנפגעו בתאונות דרכים. לאיש אין נתון ודאי בנוגע לשיעור העלייה ברוכבים מחוסרי הביטוח בשל המלחמה, אולם גורם בכיר באחת מסוכנויות הביטוח הגדולות בישראל מעריך כי מדובר על בשיעור מוערך של בין 5% ל-10%. "הנתון האחרון שהוצג בנושא, במסגרת דיון שנערך בשנת 2018 בכנסת, עומד על כ-50% מרוכבי הדו-גלגלי שעושים ביטוח רק לטסט השנתי, ובשאר הזמן רוכבים בלי ביטוח", הוא מציין.

גם באגף הפיקוח על הביטוח ברשות שוק ההון מביעים חשש. בתגובה לשאלות של פול גז נאמר כי "רשות שוק ההון בוחנת בימים אלו מספר צעדים להוזלת תעריפי ביטוח החובה לאופנועים, בין היתר על-ידי יצירת פוליסות ייחודיות לאופנועים עם היקף כיסוי מותאם". הסכומים שנדרשים רוכבים בישראל לשלם בגין רכישת פוליסת חובה הם גבוהים ביותר, יש שיגדירו כבלתי סביר בעליל. כך למשל, בדיקה שערכנו במחשבון הפול מעלה כי רוכב בן 45 בעל ותק של 24 שנים, שרוכב על קטנוע בנפח 350 סמ"ק עם 33 כוחות סוס, ישלם פרמיה הגבוהה מ-6,000 ש"ח (ללא השתתפות עצמית), וזאת אף שלא היה מעורב בתאונה או שרישיון נהיגתו נשלל. הפרמיה מתייקרת באופן משמעותי אם מדובר על רוכב שמצהיר כי הכלי משמשו לצורך עבודתו, כדוגמת רואה חשבון, עורך דין וכו'.

בניגוד לענפי ביטוח אחרים, ענף ביטוח חובה לדו-גלגלי מהווה עבור המבטחות בישראל סוג של עצם בגרון. בעוד שהאופנועים מהווים 43% מסך הכלים המבוטחים בפול, הם אחראים לכ-90% מההפסדים. נכון לשנת 2021 היו מבוטחים בפול כ-290 אלף כלים, מתוכם כ-125 אלף אופנועים. לעומת זאת, לפי הדוחות הכספיים של הפול, ב-2021 הפסדי החברה הסתכמו ב-384 מיליון ש"ח, מתוכם כ-344 מיליון ש"ח בשל עלויות ביטוחי האופנועים. ההפסדים שנגרמים לפול מסובסדים בחלקם על-ידי מבוטחי פוליסות הרכב, והחוק מגביל את אחוז הסבסוד ל-8% מ-'עלות הסיכון הטהור' – העלות הנדרשת לכיסוי סכום התביעות הצפוי. ומה גובה סכום הסבסוד?  "נכון לשנת 2022 גובה סבסוד זה הסתכם ב-670 מיליוני שקלים", מציינים ברשות שוק ההון, ביטוח וחיסכון.

בה בעת, על מנת להפחית את הסיכון לחברות הביטוח שטמון בפוליסות חובה לדו-גלגלי, שלחה הרשות בחודש יוני לכל חברות הביטוח הודעה לפיה הן נדרשות להוסיף מספר משתנים נוספים לצורך אפיון פרופיל המבוטח, ובין היתר השתתפות בקורס רכיבה מתקדמת. מתשובת הרשות עולה כי נכון להיום, העניין טרם הוסדר, אך יש מקום לאופטימיות, זהירה: "השלמת המהלך כפופה לאישור ועדה משותפות של ועדות החוקה והכספים של הכנסת,  בכוונת הרשות לפנות בחודשים הקרובים לוועדה כדי לקבל את אישורה".

תחום ביטוחי החובה לרוכבי דו-גלגלי הגיע למצב קיצוני ומסוכן, והמדינה צריכה למצוא פתרונות ראויים ומידיים אחרי שהזניחה את התחום למשך כל כך הרבה זמן עד שהגיע לאנומליה הזו. מלחמת חרבות ברזל מעכבת כמובן את ההתעסקות בנושא ביטוחי החובה לדו-גלגלי, כמו גם נושאים אחרים, אולם לאחר שתסתיים המלחמה הרשויות הממונות תצטרכנה לתת את הדעת ולמצוא פתרונות. אנו כמובן נעדכן.

בחודש יולי הקרוב יתעדכנו תעריפי ביטוח החובה לדו-גלגלי, כשכבר ידוע שתהיה עלייה בתעריפים בשיעור של יותר מ-10% בממוצע. כעת מתברר שבאגף שוק ההון ובפול חילקו את מדרגות הביטוח מחדש, והוסיפו מדרגות ביטוח חדשות בנפחים שונים. המשמעות: תעריפי ביטוח החובה לאופנועים ולקטנועים גדולים יעלו בשיעור של אלפי שקלים.

על עליית תעריפי ביטוח החובה בחודש יולי הקרוב כבר כתבנו. בפול – באישור של אגף שוק ההון במשרד האוצר – עדכנו את תעריפי ביטוח החובה לדו-גלגלי, כשיש עלייה ממוצעת של יותר מ-10% בתעריפי ביטוח החובה. צעד זה מקרב את תעריפי הביטוח צעד נוסף לעבר החרגה מוחלטת של דו-גלגלי מביטוח החובה לכלל הרכבים הנעים על הכבישים – כלומר צעד נוסף לעבר 'הסיכון הטהור', שכבר שנים עומד כמטרה מוצהרת של אגף שוק ההון והביטוח במשרד האוצר.

אולם מתברר שעליית תעריפי ביטוח החובה היא רק צעד אחד. באגף שוק ההון ובפול יצרו קטגוריות ביטוח חדשות – שתיכנסנה לתוקף בחודש יולי 2023. גם המדרגות החדשות הן לפי נפח מנוע (ולא לפי הספק כמו רישיונות הנהיגה), אולם נוספו קטגוריות נפח חדשות שלא היו עד היום, ובוצעה חלוקה מחדש של הנפחים הקיימים.

אם עד היום היו 3 מדרגות ביטוח – עד 50 סמ"ק, מ-51 עד 250 סמ"ק, ומ-251 סמ"ק ומעלה, כעת החלוקה היא ל-6 מדרגות – עד 50 סמ"ק, מ-51 עד 124 סמ"ק, מ-125 סמ"ק עד 249 סמ"ק, מ-250 סמ"ק עד 345 סמ"ק, מ-346 סמ"ק עד 590 סמ"ק, ומעל 590 סמ"ק.

בדומה לחלוקה הקודמת, גם בחלוקה החדשה יש קפיצה משמעותית בפרימה בין 50 ל-51 סמ"ק, וכן מעל 250 סמ"ק קפיצה של יותר מ-2,200 ש"ח – אם כי הסמ"ק הבודד שבין 249 ל-250 סמ"ק עלול לגרום לחלק מאופנועי וקטנועי 250 סמ"ק לשלם תעריף הגבוה בכ-2,000 ש"ח מהמחיר במדרגה הקודמת של עד 250 סמ"ק (נושא זה נמצא בבדיקה של הממונה על שוק ההון והביטוח). בנוסף, התעריף לאופנועים של מעל 250 סמ"ק, ולא כל שכן בנפחים של 346 סמ"ק ומעלה ו-590 סמ"ק ומעלה, קופץ אל יותר מ-7,000 ש"ח לביטוח פרטי (לא עסקי), ועלול להגיע לכ-7,500 ש"ח.

נראה שמדרגות הביטוח החדשות נועדו כדי לגבות תעריפי ביטוח חובה גבוהים יותר מהאופנועים והקטנועים הגדולים. היום (ב') יתקיים דיון בוועדת ביקורת המדינה, בהשתתפות הגופים הרלוונטיים. נמשיך כמובן לעדכן.

כתב: אסף ורשה

לפני כחודש הודיעה רשות שוק ההון והביטוח על כוונתה לעדכן את תעריפי הביטוח של 'הפול' לדו-גלגלי בשיעור של עד 10%. זאת, בין היתר, בשל העלייה במספר תאונות הדרכים בהן מעורבים רוכבים, והזינוק בסכומי הפיצוי ששולמו בעקבותיהן. כפועל יוצא, פרמיית ביטוח החובה צפויה להתייקר במאות שקלים, כתלות בנתוני הרוכב.

הנחת העבודה היא שההתייקרות בתעריפי הביטוח תגדיל עוד יותר את מעגל הרוכבים ללא ביטוח חובה. במהלך החודש האחרון נדון הנושא במסגרת פורומים מקצועיים שונים של ענף הדו-גלגלי. כבר היום עלות פרמיית פוליסת החובה הופכת את הביטוח ללא נגיש עבור לא מעט רוכבים שידם אינה משגת לשלם סכומים שחוצים לעתים את רף 5 אלפי השקלים בשנה. מדובר על צעירים אך לא רק – גם בעלי משפחות שמתקשים לסגור את החודש ולא יכולים לממן זאת. קרוב לוודאי שהתייקרות הפרמיה תיאלץ עוד ועוד רוכבים ליטול את הסיכון העצום של רכיבה ללא פוליסת ביטוח חובה.

לחששות האלה יש עיגון עובדתי במציאות: לפני מספר שנים מצא מבקר המדינה ש-49% מכלל רוכבי הדו-גלגלי נוסעים ללא ביטוח חובה. בנוסף, במסגרת דיון שנערך בכנסת בשנת 2018, כהכנה לקריאה ראשונה של הצעת חוק לתיקון פקודת רכב מנועי (מרכיב ההעמסה בתעריף הביטוח), צוין בין היתר כי  50%מרוכבי הדו-גלגלי עושים ביטוח רק לתקופת הטסט, ובשאר הזמן רוכבים בלי ביטוח. במעמד הדיון ציין ניר ברטל מרשות שוק ההון כי מדובר על לא פחות מ-50 אלף רוכבים מחוסרי ביטוח.

יו"ר הוועדה דאז, ח"כ רחל עזריה  ציינה גם היא: "ההיקף של הלא מבוטחים צריך להטריד אותנו יותר ואני מאמינה שלמחיר הביטוח יש חלק בזה".

את אומדן מספר הרוכבים ללא ביטוח יש להצמיד לנתון נוסף: היקף המעורבות של רוכבים בתאונות דרכים ותוצאותיהן. מנתוני עמותת אור ירוק עולה כי במהלך השנים 2022-2013 נהרגו 587 רוכבים, כאשר מספר הנפגעים באורח קשה עומד על לא פחות מ-5,144. בסך הכל, כולל פצועים קל, מדובר על 21,493 רוכבים. החיבור בין הנתונים האמורים מייצר תמונת מצב מבהילה – מאות רוכבים שנפגעים, ובהיעדר ביטוח חובה נאלצים להתמודד בכוחות עצמם עם ההשלכות הפיננסיות של חיים בצל נכות.

הבעיה חמורה מכפי שנדמה: מחקר של ארגון הבטיחות בדרכים האירופי שיצא בחודש שעבר וניתח את מספר ההרוגים והפצועים בתאונות במעורבות דו-גלגלי ממונע לאורך עשור, גילה כי ישראל זוכה במקום האחרון מבין מדינות אירופה המשתתפות, עם עלייה הדרגתית של 6% בכמות ההרוגים בעשור (2021-2011). במדינות אירופה רבות – למשל שוויץ, בלגיה ואפילו יוון – נרשמה באותה תקופה דווקא ירידה של מספר אחוזים.

פסיקות בתי המשפט מספקות פתרון חלקי לבעיה:  במקרה שבו התאונה אירעה בעקבות רשלנות מובהקת של צד ג', רשאי בית המשפט להטיל את חובת הפיצוי על המזיק, אף שקיימת חובת ביטוח חובה לניזוק. המציאות מלמדת כי ישנם לא מעט מקרים בהם מצא לנכון לעשות כן בית המשפט, אולם לא מדובר על רשת הצלה עליה ניתן לסמוך. ראשית, לשופט יש מרחב שיקול דעת והוא רשאי כמובן שלא לפסוק כך. שנית, רבות מהתאונות מוגדרות כתאונות עצמיות, ללא מעורבות של גורם נוסף.

ומה הפתרון? מבחינה אקטוארית, לחברות הביטוח אין ברירה אלא להעלות את הפרמיה. על-פי הדוחות הכספיים של הפול לשנת 2021 הפסדי הפול לשנה זו הסתכמו לסך של כ-384 מיליון ש"ח (אופנועים – 344 מיליוני ש"ח, כלי רכב אחרים – 40 מיליוני ש"ח). הפסד זה, שגדל בשנים האחרונות עקב הגידול בעלויות הביטוח, ושכאמור ממומן על ידי כלל ציבור המבוטחים בביטוח חובה במדינה, מחייב עדכון תעריפים בפול. אלא שצריך להסתכל על המציאות מבעד לזווית רחבה יותר: הנזק השנתי למשק כתוצאה מהעומס בכבישים הוא כ־35 מיליארד שקלים – כך קובע דו"ח מחקר מיוחד של מרכז המחקר והמידע בכנסת. בנק ישראל, קרן המטבע הבינלאומית וה־ OECD קבעו זה מכבר כי הגודש בכבישים הוא הבעיה החמורה ביותר של ישראל ביחס למדינות מפותחות אחרות. נזק זה צפוי לעמוד, על פי הערכות של כלכלנים מהאקדמיה, על כ־74 מיליארד שקלים כבר בתוך כעשור, ולהאמיר לכדי 100 מיליארד שקלים עד לשנת 2040.

אי לכך, ברור כי למדינה יש אינטרס מובהק להפחית את מספר המכוניות ולעודד מעבר לשימוש בדו-גלגלי. זאת בין היתר לאור העובדה כי כל רוכב שנפגע ולא רכש ביטוח נופל כאבן ריחיים על צווארה של המדינה שנאלצת לתמוך בו.

מהלך אפשרי להקטנת היקף הבעיה הוא להקל במיסוי המוטל על כלים חדשים, מה שיוביל להוזלת מחירים, ובהתאם – יותיר יותר כסף בכיסם של הרוכבים תוך שיתאפשר להם לרכוש ביטוח חובה. אפשרות נוספת היא סבסוד חלקי של הפוליסה, אולם לשם כך על הממשלה לסמן זאת כיעד לאומי.

כך או אחרת, מדובר על סוגייה אקוטית, ממנה אסור להתעלם ועל משרדי האוצר והתחבורה, לשלב ידיים, על מנת לספק פתרון.

הכותב הוא יו"ר משותף של פורום הנזיקין, מומחה בדיני ביטוח.

חברת 'הפול' תיאלץ להיפרד מסכום של כ-5 מיליון שקלים, לאחר שבית המשפט חייב אותה לשלם פיצוי למבוטח שהיה מעורב בתאונת דרכים והחזיק ברישיון נהיגה אמריקאי בלבד. התיק התגלגל עד לבית המשפט העליון לאחר שהמבטחת נעמדה על רגליה האחוריות וסירבה לפצותו בטענה להיעדר רישיון בתוקף, אך כאמור, בסופו של דבר היא חויבה לשלם לו סכום עתק.

מדובר בישראלי שהתגורר בארה"ב והחזיק ברישיון נהיגה אמריקאי. לימים הוא שב ארצה ורכש אופנוע, וכן ביטוח חובה לחצי שנה מתאגיד הפול. כעבור כחצי שנה, עם סיום תוקף הפוליסה הקודמת, הוא רכש פוליסה נוספת, גם היא לפרק זמן של חצי שנה. רצה הגורל וזמן קצר לאחר מכן הוא היה מעורב בתאונת דרכים קשה, שבעקבותיה הוא אושפז לפרק זמן ארוך.

בתום אשפוזו הגיש הרוכב תביעה כנגד הפול בדרישה לפצותו בגין נזקיו הפיזיים, אך זו האחרונה סירבה והבהירה לו כי אינו זכאי כלל לפיצוי. לטענת הפול, תנאי מוקדם לכיסוי ביטוחי הוא קיומו של רישיון נהיגה ישראלי בתוקף, המתיר לו לנהוג בישראל. לאחר דין ודברים קבע בית המשפט כי על אף שלא החזיק ברישיון ישראלי, יהיה על הפול לפצות את הרוכב מפני שלא הבהירה ולא העמידה אותו על מורכבות הדין הישראלי שמחייבו להצטייד ברישיון נהיגה ישראלי. לצד זאת, בכל הנוגע לגובה הפיצוי, נקבע כי הנכות הקבועה של הנפגע עומדת על 31.4%, ולפיכך הפיצוי על 3,867,000 ש"ח, בצירוף שכר טרחה בשיעור של 13% בתוספת מע"מ והוצאות משפט.

באופן חריג, שני הצדדים הגישו ערעור על פסיקת בית המשפט המחוזי. חברת הפול טענה כי החלטת בית המשפט המחוזי בשאלת האחריות סותרת את הפסיקה שקבעה כי על הנהג מוטלת החובה לוודא שרישיון הנהיגה שברשותו מתאים לנהיגה בישראל. מנגד, הרוכב, באמצעות באי כוחו עו"ד בארי קפלן ועו"ד אלי לוי, טען כי אופן חישוב גובה הנזק שנגרם לו לוקה בחסר, וכי נעשה לו עוול. נחסוך את כלל הטענות המשפטיות שהועלו ואת הפלפולים שכרוכים בהם, אולם בשורה התחתונה – הוא דרש לקבל מיליוני שקלים נוספים.

התיק נדון בפני כב' השופט יצחק עמית מבית משפט העליון, שמתח ביקורת של ממש על התנהלותה של הפול. לדבריו, "לנוכח פערי הידע ופערי הכוחות בין המבוטח למבטח, ניתן היה לצפות כי הפול תמשוך בשרוולו של המערער ותסב את תשומת ליבו כי הכיסוי הביטוחי שרכש אצלה פעמיים בכסף מלא (בכל פעם לחצי שנה), אינו שווה את הנייר שעליו הודפס". אי לכך, בנסיבות אלה קבע השופט שיש לתת תוקף לכיסוי הביטוחי, או במילים אחרות – שתתכבד הפול לפתוח את ארנקה ולפצות את הרוכב על מלוא נזקיו.

בכל הנוגע לערעורו של המבוטח על גובה הפיצוי, פסק השופט כי גם בהקשר זה, הצדק עם התובע ומן הראוי כי הפיצוי שישולם לו ישקף את מלוא נזקיו, ולא באופן חלקי. סוף דבר: נפסק כי הוא יקבל כ-621,000 שקלים בנוסף על 3.8 מיליון שקלים שנפסקו לטובתו בבית המשפט המחוזי. בתוספת הוצאות המשפט בשני ההליכים, עומד הפיצוי על יותר מ-5 מיליון ש"ח.

עו"ד אסף ורשה, יו"ר משותף של פורום הנזיקין בלשכת עורכי הדין ומבכירי עוה"ד בישראל בתחום הביטוח, מסביר: בית המשפט אמר את דברו וקבע כי הפול, כמבטחת מקצועית שברשותה הידע והניסיון בתחום הביטוח, הציבה אפוא מכשול בפני עיוור. הפול מכרה למערער פוליסה על סמך רישיון נהיגה זר, מבלי שעשתה את המינימום הנדרש כדי להסב את תשומת ליבו כי נהיגה עם רישיון זר עלולה לעורר בעיות. נהג הרוכש פוליסת ביטוח מחברת ביטוח מצפה כי סוכני הביטוח או נציגי המבטח יציגו בפניו את מלוא המידע הרלוונטי הנוגע לפוליסה המוצעת, ובכלל זה את תנאי תקפותה.

למעשה, מבהיר בית המשפט כי הפול הסכימה לבטח את המערער (פעמיים) בהסתמך על רישיון הנהיגה הזר שהוצג לה לפני רכישת הפוליסה, תוך הפרת חובת היידוע. משלא עמדה הפול בחובת הגילוי והיידוע היא אף יצרה מצג שווא בפני המערער, שכאשר יצא מדלת חברת הביטוח ועלה על אופנועו האמין כי פוליסת הביטוח שרכש זה עתה – בהסתמך על רישיון הנהיגה הזר שהציג לפול – היא פוליסה תקפה שמעניקה לו כיסוי ביטוחי מפני תאונה. הפול, שגבתה את הפרמיה על הפוליסה, מנועה בנסיבות אלה מלכפור בתוקף הכיסוי הביטוחי אותו מכרה למערער.

• פסק הדין המלא – בקישור

ביום חמישי שעבר, בפינת הרחובות ארלוזרוב וביאליק ברמת גן, ש', בעליו של ימאהה MT-09 פוגש בחור שמתעניין ברכישת האופנוע. השניים סיכמו על המחיר, אך בטרם לחצו ידיים ביקש ה'קונה' לעשות סיבוב קצר על האופנוע. ש' סירב, אך הבחור התעקש: "בלי סיבוב – אין עסקה. במקום ללכת למוסך שיבדוק אותו, אני אעשה עליו סיבוב קצר. אני מכונאי אופנועים. סמוך עליי. לוקח אותו וחוזר תוך חמש דקות. תהיה נינוח, הכל טוב". הבחור הניע את האופנוע ויצא לסיבוב ארוך. עד למועד כתיבת שורות אלה הוא לא חזר.

כעבור כמה דקות הבין בעליו של האופנוע שעקצו אותו: "הוא אפילו השאיר אצלי את תעודת הזהות ואת כרטיס האשראי שלו. לרגע לא חשבתי שהוא רוצה לגנוב את הכלי. רק אחרי האירוע התברר שהכרטיס גנוב והת"ז מזויפת. אכלתי אותה לגמרי – ביטוח המקיף הסתיים ולא חידשתי אותו, התקמצנתי".

המקרה של ש' איננו היחיד. בחודשים האחרונים מתפרסמות יותר ויותר עדויות על מקרים כאלו, בהם נוכל יוצר מצג שווא כאילו הוא מתעניין ברכישת הכלי, מותיר בידי בעליו של ת"ז מזויפת או כרטיס אשראי גנוב, עולה על האופנוע ונעלם כלא היה.

בסיפור נוסף שארע לפני כחודש, הועמד למכירה קוואסאקי Z900. גם במקרה הזה הבעלים נפגש עם בחור צעיר שאמר  לו כי הוא מוכן לוותר על בדיקה שלפני קנייה אם יאפשר לו לעשות סיבוב קצר. הסוף – זהה: האופנוע והבחור נעלמו כלא היו. גם במקרה הזה לא היה ביטוח מקיף בתוקף.

המסקנה החד-משמעית היא לא להסכים לנסיעת מבחן כזו – גם אם העסקה תלויה בכך.

הסיבות לכך לא מסתכמות רק בסיכון של גניבת האופנוע: ישנן לא מעט בעיות משפטיות שעלולות להיווצר בנסיבות כאלו. עו"ד אסף ורשה, מבכירי עוה"ד בישראל בתחום הביטוח והנזיקין, מפרט את הסיכונים השכיחים:

לקונה אין כלל רישיון

מי ערב לכך שלאותו קונה שמתעניין ברכישת האופנוע וביקש ליטול אותו לסיבוב – יש רישיון נהיגה? במקרה בו הוא לקח את הכלי והתברר כי הוא מחוסר רישיון, בעליו, שהתיר לו לנהוג, עלול למצוא אותו בפני בעיה חמורה: בתקנות התעבורה יש סעיף בשם 'התרת נהיגה לבלתי מורשה'. מכוח אותו סעיף נקבע כי חל איסור לאפשר לאדם אחר, שהינו בלתי מורשה לנהיגה, לנהוג ברכב מבלי לבדוק האם לאותו אדם יש רישיון נהיגה ישראלי, או לחלופין האם הוא מחזיק ברישיון נהיגה מתאים לכלי הרכב עליו התיר לו לנהוג. אם בעליו של האופנוע יורשע בעבירה זו, הוא צפוי לענישה בדמות מספר חודשי פסילה בפועל – זאת בנוסף לרכיבי ענישה נוספים כגון פסילה על תנאי וקנס כספי.

לאופנוע אין ביטוח

נתוני אגף שוק ההון מלמדים כי כ-40% מהכלים הדו-גלגליים לא מבוטחים בביטוח חובה. בנוסף, רוב הרוכבים רוכשים ביטוח לנהג יחיד נקוב בשם ולא לכל נהג. במקרה שבו בעליו של האופנוע התיר לקונה לרכוב עליו, ביודעו כי אינו מבוטח, הוא עלול למצוא את עצמו בפני בעיה חמורה. אם תתרחש תאונת דרכים בה הקונה ייפצע, הוא יפנה ל'קרנית' – גוף שתפקידו לפצות נפגעים מחוסרי ביטוח. הבעיה היא שאחרי שקרנית תפצה את הרוכב, היא תתבע את מלוא הסכומים ששילמה מבעליו של הכלי, ואלו עלולים להגיע למאות אלפי שקלים ואף יותר במקרה של פציעה חמורה.

לכלי יש ביטוח אך מתיר רכיבה רק לנהגים נקובים בשם

חוק הפיצויים לנפגעי תאונות דרכים, כולל אחריות מוחלטת של בעל הכלי, לכל נזק פיזי שיגרם להולך רגל, ללא קשר לשאלת האשמה בתאונה. בהינתן כי הפוליסה נקובה בשם ואינה מתירה רכיבה לגורם נוסף, במקרה של תאונה שפצעה הולך רגל, גם בעליו של הכלי נמצא בחשיפה משפטית לתביעות.

ביטוח צד ג' שמכסה רק את בעליו

במקרה שבו אירעה תאונה שבעקבותיה ניזוק רכב או כלי תחבורה אחר, ברשלנות הרוכב, בעליו עלול להימצא בפני בעיה וחשיפה משפטית לתביעות.

חובת מתן הודעה למשטרה, מוקדם ככל שניתן

כל עוד האופנוע אינו מוכרז כגנוב, בעליו שפרטיו רשומים במסוף המשטרתי חשוף לסנקציות משפטיות ופליליות במקרה שבו התבצעו עבירות. לפיכך, אם בכל זאת האופנוע נלקח לסיבוב ממנו הוא לא חזר, מוטב להודיע זאת למשטרה מוקדם ככל שניתן. הודעה כזו תכסה במידה כזו או אחרת את בעליו, גם במקרה בו הגנב עשה תאונה וגרם לנזק גוף, הן לעצמו והן לסובבים. לצד זאת, ההודעה גם תועיל מאוד במקרה בו נגרם נזק לרכוש.

נסכם ונאמר שוב: בעת מכירת אופנוע, לא נותנים לרוכש סיבוב על האופנוע. את נסיעת המבחן יבצע המכונאי שיבצע את הבדיקה לפני הקנייה בלבד. הקונה יקבל את האופנוע אך ורק אחרי העברת תשלום והעברת בעלות. 

פסק דין שניתן לאחרונה מציף פעם נוספת את פערי השכר בחברה הישראלית, שבאים לידי ביטוי גם בפסיקת גובה הפיצויים לנפגעי תאונות דרכים: איש הייטק שאיבד את ידו בתאונה, יפוצה בסכום עתק של כ-8 מיליון שקלים, וזאת על אף שקיימות כיום מקלדות שמאפשרות גם לקטועי ידיים עם פרוטזות להמשיך בעבודתם כסדרה.

הסיפור הזה מתחיל בשנת 2016, אז מהנדס בכיר נפגע בתאונת דרכים והובהל לבית החולים כשהוא מחוסר הכרה. בבית החולים אובחן כי הוא סובל מפגיעה משמעותית בבית החזה ובירידה דרסטית של אספקת דם ליד ימין. הוא הוכנס בבהילות לניתוח, אולם חרף מאמצי הרופאים להציל את ידו, בסופו של דבר לא נותרה להם ברירה והם נאלצו לקטוע את כולה.

לאור חומרת הפציעה והיקפה מינה בית המשפט שלושה מומחים רפואיים על מנת לאמוד את חומרת הפגיעה האורתופדית, הנפשית, והכאב ממנו סבל. הבחור לא חדל להתלונן בפני האורתופד על כאבים עזים שהוא חש באזור הגדם ועל התגברות של כאבי פנטום ביד ימין. בסופו של דבר קבע הרופא כי שתי התאונות הסבו לבחור נכות בשיעור מצטבר של 90%. לצד קביעה זו, נדרש גם הפסיכיאטר לאמוד את נזקיו של התובע, שהוערכו על ידו בשיעור של 15%. לדבריו, לתובע יש קושי להסתגל לנכותו בגין הקטיעה והסבל מהכאבים, והיא הביאה למצב רוח ירוד, אובדן התחביב של רכיבה על אופנועים, הפרעות שינה ופיטורים. לצד זאת, בכל הנוגע לאומדן חומרת הכאבים מהם סבל, קבע מומחה נוסף כי נכותו עומדת על 30%.

במסגרת כתב התביעה ציין בא כוחו כי קודם לתאונה הועסק הבחור כמהנדס תוכנה בכיר ומנהל מערכות מחשוב בחברה שעוסקת במסחר בבורסה. לדבריו, חרף חומרת הפציעה הוא ניסה לשוב לעבודה סדירה, אך קשיי הריכוז והכאבים הכריעו אותו. גם התסכול נוכח מצבו הרפואי עשה את שלו, מה שלבסוף הביא אותו לעזוב את מקום עבודתו, ולמעשה להיפלט כליל משוק העבודה.

מנגד ציינה הנתבעת, חברת הביטוח, כי אין עוררין שנגרמה לבחור פגיעה תפקודית, אך זו אינה חמורה כפי שהוצגה, שכן שיעורה עומד על 40% בלבד. בנוסף, צוין כי על אף אופי הפציעה, הוא לא איבד באופן מוחלט את כושר השתכרותו, שעומד לטענתה על כ-15 אלף שקלים בחודש. לדבריה, קיימים כיום פתרונות שמאפשרים גם לקטועי יד לשוב ולהשתלב במעגל התעסוקה באמצעות שימוש במקלדת מותאמת.

ומה פסק בית המשפט? ובכן, השופטת חדוה וינבאום וולצקי מבית המשפט המחוזי בתל-אביב דחתה את עמדת המבטחת וקבעה כי התאונה הפכה את התובע לחסר סבלנות ולמתוסכל, מה שהוביל אף לפירוק התא המשפחתי שלו. בנוסף צוין בפסק הדין כי אמנם ברמה התיאורטית קיימת אפשרות שזה יעשה שימוש במקלדת ייעודית, אולם כאביו העזים מונעים זאת, וממילא לא די בכך על מנת להעלותו שוב על פסים של עבודה סדירה.

סוף דבר – הנתבעת חויבה לפצות את התובע ב-7,779,445 שקל בניכוי תגמולי ביטוח לאומי בסך 985,000 שקל.

עו"ד אסף ורשה, יו"ר משותף של פורום הנזיקין בלשכת עורכי הדין, מציין כי עיקר הפיצוי שקיבל התובע שולם בגין הפסד כושר ההשתכרות. בית המשפט ציין כי שוק ההייטק מאופיין במשכורות גבוהות לעובדים בו, ומצד שני פיטורים מוקדמים מגיל הפנסיה הרגיל. הוא מחויב בחדשנות, ולעתים קרובות מעדיפים בו עובדים צעירים על פני הוותיקים. אי לכך, ראתה לנכון השופטת להעמיד את הפיצוי רק בגין רכיב זה על סכום של כ-4 מיליון שקלים.

קישור לפסק הדין.